לפני כבוד השופטת שרון ריבלין-אחאי
המאשימה
מדינת ישראל – פמ"ד
ע"י ב"כ עו"ד חנה מוצ'ה
נגד
הנאשמים
.1 פלוני – לא בעניינו
.2 פלוני – לא בעניינו
.3 פלוני (עצור) – הובא ע"י שב"ס
ע"י ב"כ עו"ד פאולה ברוש
<#1#>
פרוטוקול
<#2#>
גזר דין – נאשם 3
הנאשם יליד 19.06.2007, וכיום כבן 15 ותשעה חודשים, הודה ביום 05/03/2023 בכתב אישום המייחס לו עבירות של שוד- עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), והפרעה לשוטר- עבירה לפי סעיף 275 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הוא דודו של הנאשם 1.
בתאריך 11.11.2022, עת היה הנאשם כבן 15 וחמישה חודשים, עובר לשעה 23:00, קשרו הנאשמים ואחר (להלן: "החבורה" ו"האחר" בהתאמה) קשר לבצע פשע-שוד. במסגרת הקשר ולשם קידומי הצטיידו הנאשמים בסכינים ובגז מדמיע.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, במועד הנ"ל, בסמוך לשעה 23:20, נפגשו הנאשמים ברחוב בני אור בבאר שבע ובאמצעות הטלפון של פ.י- מכר של החבורה שהיה במקום, הזמינו נסיעה דרך קבוצה בווטסאפ המכונה "גט שבת".
להזמנה זו נענה י.ב (להלן: "המתלונן") אשר הגיע ברכבו (להלן: "הרכב") לרחוב בני אור בבאר שבע בהתאם למיקום שנשלח אליו על ידי מי מהחבורה.
עם הגעת המתלונן למקום נכנס הנאשם 2 למושב ליד הנהג כשבידו גז מדמיע, אותו כיוון לעבר המתלונן והנאשם ונאשם 1 נכנסו למושב האחורי ברכב. האחר נעמד ליד חלון דלת הנהג שהיה פתוח כשבידו סכין. במעמד זה בני החבורה אמרו למתלונן "זה שוד תביא את הכסף" או מילים דומות.
בהמשך לאמור, האחר הרים את בלם היד של הרכב במטרה למנוע ממנו לעזוב את המקום ונאשם 2 החל לחפש בתא הכפפות של הרכב ובכיסיו של המתלונן, כל זאת תוך שהחבורה דורשת בצעקות כסף מהמתלונן.
המתלונן השיב לחבורה שאין ברשותו כסף. בתגובה נאשם 2 גנב מהרכב- ת"ז של המתלונן, מסמכים, את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן, וסכין שהייתה ברכב. כל זאת בעוד נאשם 1 מצמיד סכין לצווארו של המתלונן והאחר מחזיק אף הוא סכין.
המתלונן בניסיון להימלט מהחבורה הציע להם שיחכו במקום והוא ייסע לביתו ויביא עבורם כסף וסם מסוג גראס, ובני החבורה הסכימו ואמרו למתלונן שילך וכשיחזור עם הכסף יחזירו לו את מכשיר הטלפון.
המתלונן עזב את המקום, פגש באחיינו, התקשר מהמכשיר הנייד של האחיין והזעיק את המשטרה למקום.
במקביל לאמור, החבורה נמלטה מהמקום ובמהלך בריחתם זרק הנאשם 1 את מכשיר הטלפון של המתלונן.
בעקבות הודעת המתלונן למוקד המשטרתי הגיעו שוטרי תחנת באר שבע (להלן: "השוטרים") למקום האירוע והבחינו בנאשמים נמלטים מהמקום בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים בתפקידם כחוק והחלו סריקות במקום.
השוטרים צעקו לעבר החבורה "בילוש". השוטר כפיר מכלוף אשר דלק אחר נאשם 1 צעק לעברם "משטרה תעצור", אך נאשם 1 לא שעה לקריאתו והמשיך בבריחתו.
בעקבות האמור דיווח השוטר בגל הקשר המשטרתי לשוטרים האחרים שהיו במקום על המשך בריחת החבורה. השוטר ליאור ברדו אשר נסע ברכב משטרתי במקום הבחין בנאשם בעודו נמלט בריצה מהמקום פרק לעברו ועצרו.
השוטרים אדם מסאלה ולדיסלב קוסטירקין יחד עם שוטרים נוספים שהגיעו למקום, קיבלו דיווח כי שניים מהחבורה נמלטים על רחוב דרך שמשון בבאר שבע והחלו בחיפוש אחר השניים.
בהמשך איתרו את נאשם 2 והאחר, שבמהלך בריחתם הסתתרו ברחוב דרך שמשון בבאר שבע מאחורי רכב נטוש שהיה במקום (להלן: "הרכב הנטוש"). השוטר נתנאל לייבוביץ איתר את נאשם 1 צועד ברחוב מצדה ועצרו.
בהמשך למעצר הנאשמים אותר מכשיר הטלפון של המתלונן לאחר שהנאשם הוליך למקום השלכתו ברחוב הסמוך למקום האירוע.
תמצית תסקיר שירות המבחן וממצאי ועדת האבחון
הנאשם מגיע ממשפחה המונה זוג הורים ולהם 8 ילדים בגילאים 18-36, הנאשם הוא בן הזקונים. אביו של הנאשם אינו עובד בשל בעיות בריאותיות ומקבל קצבת נכות בגינן.
לאורך השנים ריצה האב עונשי מאסר של כ-25 שנות מאסר במצטבר, לקח חלק בטיפול בשירות המבחן למבוגרים ועבר הליך טיפולי שכלל בית משפט קהילתי וגמילה מסמים ומהימורים.
אם הנאשם גם היא אינה עובדת ומתקיימת מקצבת נכות. אחיו הבכור של הנאשם מרצה מאסר בעבודות שירות בגין עבירות אלימות, וכן 3 אחים נוספים טופלו בשירות המבחן עקב עבירות אלימות.
המשפחה מתגוררת בדירת עמידר בת 8 חדרים ב… וכיום מתגוררים בה הנאשם ושתי אחיותיו כאשר שתיהן בהריון ללא מעורבות האבות.
המשפחה הייתה מוכרת לגורמי הרווחה בעיר על רקע קשיים כלכליים וקשיים הנוגעים לילדים, אך התיק נסגר וכיום הם מצויים בהליך פתיחת התיק מחדש על מנת לקבל סיוע בתלושי מזון.
הורי הנאשם שיתפו כי משפחתם הינה חמה ומלוכדת. בבית מתנהל אורח חיים דתי, אף כי האם היא הדתייה היחידה, אך הילדים מכבדים אותה.
על מעצר הנאשם ציינו כי הופתעו מאחר ומדובר בילד טוב שעוזר להם בבית ונענה לסמכותם. כמו כן תיארו אותו כילד מיוחד מאחר והוא הצעיר שבילדיהם והוא קשור אליהם יותר משאר הילדים, והם דואגים לו ולא מחסירים ממנו דבר.
שירות המבחן התרשם כי מדובר במשפחה קשת יום אשר התמודדה לאורך השנים עם קשיים רבים. ניכר כי מדובר בהורים מסורים ודואגים, אך לצד זאת אינם מצליחים למלא את צרכי ילדיהם באופן מלא ומספק.
הנאשם – התפתחותו המוקדמת מתוארת כתקינה. הנאשם שולב במסגרות חינוכיות בהתאם לגילו כאשר בכיתה ב', לאור קשיים התנהגותיים ופערים לימודיים הועבר הנאשם למסגרת חינוך מיוחד ושם למד עד כיתה ז'. בכיתה ח' עבר הנאשם מסגרת, ותואר על ידי ההורים כילד אהוב שלא העלה קשיים מיוחדים אך בשלב מסוים בשל שעמום, לדבריהם, החליט לעזוב את בית הספר. אחר הנשירה מבית הספר השתלב הנאשם בישיבה בעיר אך לאחר כחודשיים חדל ללכת גם לשם וביקש לצאת לעבוד. טרם מעצרו עבד בעבודות מזדמנות.
ההורים תיארו כי הנאשם נהג לבלות שעות רבות במשחקי מחשב אך הוסיפו כי הוא עוזר בבית נענה לסמכותם ולא היה מעורב באירועים חריגים. עוד ציינו כי הנאשם ממעט להסתובב בחוץ ואין לו חברים מלבד בני דודיו שהם שותפיו לעבירה.
הנאשם שלל שימוש בסמים, אך שיתף כי לעיתים נוהג לשתות אלכוהול. ביחס לאלימות שיתף כי כאשר הוא מתעצבן או שמרגיש שפגעו בו הוא עשוי לפעול באלימות, יחד עם זאת שלל מעורבותו באירועים אלימים בעבר, וזאת בניגוד לדברים שתוארו בוועדת אבחון באגף לאדם עם מוגבלות שכלית והתפתחותית שעבר הנאשם בשנת 2016, ממנה עלה כי בעבר עלו התנהגויות לא מקובלות, התפרצויות זעם אלימות כלפי רכוש, הטחת ראש בקיר, צעקות וחוסר שקט.
בוועדה זו נמצא כי הוא מתפקד בתחום הנורמה הנמוכה עם פערים, וכן עלו סימנים להפרעת קשב וריכוז וללקויות למידה שאינן מטופלות.
בחודש ינואר 2023 עבר הנאשם ועדת אבחון נוספת בהפניית בית המשפט.
האבחון העלה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. לצד האמור מצוין כי חשיבתו דלה. הוא יודע למסור כי נמצא בכלא בשל "שוד", יודע כי המעשה אסור וכי ניתן להגיע לכלא בגינו , אולם מוסר כי סבר שיצליח לברוח ולא יגיע לכלא. הועדה התרשמה כי אינו מצליח להפנים את חומרת המעשה או את חומרת מצבו.
הועדה קובעת כי הנאשם מתפקד ברמה גבולית, עם קשיי קשב וריכוז, קשיי למידה, אלמנטים אישיותיים וחסכים סביבתיים ניכרים. הוא אינו קורא וכותב, בשל לקות למידה שלא טופלה מעולם עקב הזנחה, דל מאוד וזקוק למסגרת תומכת ומלווה.
צוין בסיכום כי פערים בכל התחומים, אשר עלו כבר מאז האבחון שעבר הנאשם בשנת 2016 התרחבו בשל חוסר טיפול.
הועדה המליצה על דיור חוץ ביתי במעון, בירור הפרעת הקשב והריכוז על ידי נוירולוג, השמה בפעילות פנאי מותאמת, בדיקת התאמה לתעסוקה נתמכת ושילוב במסגרת חינוכית מותאמת להשלמת ידע, קריאה וכתיבה.
הנאשם נעצר ביום 11.11.2022, וכיום הנאשם שוהה בכלא "אופק" מזה כשלושה חודשים.
מחוות דעת העו"ס בכלא עלה כי הנאשם סובל מקשיים חברתיים, אינו משולב בפעילויות ומתנהל באופן שאינו מכבד כלפי הצוות והנערים האחרים. כמו כן היה מעורב בעבירת משמעת אחת לאחר ששפך שתן לכיוון נער אחר.
צוין גם כי ההתרשמות מהנאשם היא כי הוא נער פאסיבי בהתנהלותו, אינו יוזם או מביע רצון לעשייה או לשינוי במצבו הנוכחי וזקוק להכוונה ולליווי.
התייחסות הנאשם לעבירה-הנאשם ציין כי באירוע העבירה ישב במונית פאסיבי לחלוטין ולא לקח חלק פעיל בעבירה. עם זאת ציין כי כבר כשנכנס הנאשם למונית הבין כי הולך להתרחש דבר מה שאינו תקין.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מודה בעובדות כתב האישום, אך לא לוקח אחריות על מעשיו, מקטין וממזער אותם. שירות המבחן מציין כי ניכר שהנאשם כלל לא מצליח להבין את חלקו בעבירה ואת השלכותיה על נפגע העבירה, ולטענת שירות המבחן הדבר עולה בקנה אחד עם האבחון של מוגבלותו הקלה.
הקשר של הנאשם עם שירות המבחן- הקשר של הנאשם עם שירות המבחן החל ממעצרו הנוכחי. נעשה ניסיונות רבים לשכנע את הנאשם להשתלב בחלופת מעצר מוסדית אולם האב ובעקבותיו גם הנאשם סרבו בתוקף והחזיקו בעמדות נוקשות בנושא זה.
לאורך הקשר אביו של הנאשם התנהל באופן תוקפני ומאיים והתקשה לקבל את המלצות שירות המבחן.
שירות המבחן התרשם כי המשפחה אינה מצליחה להבין לעומק את חומרת מצבו של הנאשם, וכי מתקשים לזהות גורמי סיכון ודאגה אשר הביאו אותו לכדי המעצר. כן התרשם כי ההורים אינם מהווים עבור הנאשם דמויות סמכותיות ואינם יכולים להציב לו גבולות באופן שיאיין את מסוכנותו. לפיכך לא המליצו על שחרורו לחלופת מעצר בקהילה.
כתוצאה מהאמור אביו של הנאשם התנהג בתוקפנות, איים כי יגדל את בנו כעבריין וידאג שהוא ואחרים יוסיפו לבצע עבירות, איים לשים קץ לחייו ועוד. בהמשך מסר כי עדיף לבנו להישפט למספר חודשי מאסר מאשר להיכנס להליך טיפולי ארוך טווח.
באשר לנאשם, שירות המבחן הוסיף כי התרשם מנאשם דל וילדותי, סובל מפיגור סביבתי, חסר כוחות, אשר מתקשה לשפוט מצבים חברתיים באופן ראוי ועלול להיות מנוצל לרעה על ידי אחרים. עוד התרשם כי לנאשם אין כל מוטיבציה לעריכת שינוי פנימי מתוך קושי להכיר בצרכיו, וכי קיימים פערים גדולים במישורים רבים: ערכיים, מוסריים, חינוכיים וחוקיים, וכי על אף הקושי הרב שהוא חווה במעצרו, הוא מתקשה למנף קושי זה לצורך עריכת שינוי במצבו.
בסיכום דבריו ובבואו לגבש המלצה בעניינו של הנאשם, ציין שירות המבחן את גורמי הסיכון הרבים בניהם- צמיחה ברקע משפחתי מורכב שהובילה לפיגור סביבתי, רמת תפקוד גבולית, קושי בהבנת מצבו, נשירה מלימודים והעדר מסגרת חינוכית, קושי בהסתגלות למעצר, קושי בלקיחת אחריות על העבירה. לצד גורמי הסיכוי- בניהם ההתרשמות כי ההורים מביעים דאגה רבה למצבו של בנם, ולתפיסתם עמידתם על כך שהנאשם ישוב במהרה לביתו הינה הביטוי הממשי לדאגתם, והיא גם דרכם לסייע לו.
שירות המבחן הבהיר כי הנאשם זקוק למסגרת טיפולית חוץ ביתית אשר תעניק מענה לכל צרכיו הטיפוליים הרבים- והדבר אף נתמך בהמלצות ועדת האבחון. עם זאת נוכח התנגדות הנאשם ומשפחתו לא עלה בידי שירות המבחן ליישם את ההמלצות הטיפוליות בעניינו של הנאשם.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה ציינה כי היא מצרה על כך שהנאשם בחר להודות בכתב האישום כפי שהוא מבלי להקדים לכך שום הליך טיפולי במסגרת התיק, אשר יכול היה להיטיב עמו. לדבריה כפי שעולה מהתסקיר ומחוות דעת ועדת האבחון קיימת נזקקות מאוד גבוהה להליך טיפולי שכזה.
אשר לרקע המורכב של הנאשם ציינה המאשימה, כי משפחתו היא זו אשר הובילה לאותה הזנחה סביבתית, והיא זו אשר פעם אחר פעם סירבה לשתף פעולה עם האפשרות לחלופת מעצר מוסדית אשר תיתן מענה לצרכיו של הנאשם.
עוד ציינה, כי הנאשם אמנם מודה בפני בימ"ש בעבירות המיוחסות לו, אך אינו לוקח אחריות באופן מלא, ומצמצם את חלקו במעשה העבירה.
עוד הדגישה כי הנאשם היה שותף מלא לביצוע העבירות, ואף כי לא אחז בידיו בכלי כלשהו כפי שעשו שותפיו, הרי שנטל חלק פעיל הן בתכנון והן במעשה. על אף שהנאשם מתאר את מעשיו כך ש"רק" ישב ולא עשה דבר, הרי שמכתב האישום עולה כי הנאשם צעק על המתלונן ודרש ממנו את כספו. היא הדגישה כי הנאשם ידע שמדובר בשוד, ראה את האחרים מצטיידים בסכין ובגז מדמיע ובכל העת לא עצר בעדם, ובתום האירוע אף ברח מהמשטרה.
באשר לגורמי הסיכון, ציינה כי כשם שעולה מהתסקיר גורמי הסיכון רבים הם, כאשר הראשון הוא העובדה שהנאשם מצמצם את חלקו, ואין בו כל מוטיבציה לשנות את מצבו. בנוסף נטען, כי אופן התנהלותו של הנאשם במעצר, מגביר את הסיכון הנשקף ממנו.
ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 1062/19 וכן לגזר דינו של בית המשפט המחוזי בגינו הוגש הערעור הנ"ל. בעניין זה אישר בית המשפט העליון עונש של 24 חודשי מאסר בפועל (לצד הפחתת סכום הפיצוי שנגזר מ 50 אלף ל 30 אלף ₪), אשר נגזרו על קטין שביצע עבירת שוד בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וזאת בגין שוד שבוצע בתחנת הנוחות "מנטה" תוך שימוש באקדחי דמה ותוך הפעלת אלימות כלפי המתלונן.
ב"כ המאשימה אישרה כי מדובר במקרה חמור מאשר בענייננו אולם הפנתה לדברים שנאמרו שם לעניין חומרת עבירת השוד והצורך להחמיר בגינה גם כשעסקינן בקטין, בפרט כשמדובר בנער שאין בעניינו אופק טיפולי וגורמי הסיכון הנשקפים ממנו קיימים ולא פחתו כלל.
עוד הדגישה כי הנאשם ביצע את העבירה כלפי נהג מונית, וכי בתי המשפט חזרו והדגישו כי אדם המבצע עבירה כלפי נותן שירות, יש להשית עליו מאסר מאחורי סורג ובריח.
היא סיכמה כי בעתירתה לעונש בעניינו של הנאשם, נלקח בחשבון גילו הצעיר במועד ביצוע העבירה וכן והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי.
לדבריה נכון היה לעתור בעניינו ל- 18 חודשי מאסר אך נוכח הנתונים האישיים המורכבים של הנאשם עתרה להשתת 15 חודשי מאסר בפועל- לצד פיצוי הולם למתלונן המשקף את הנזק, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד, וכן קנס מתון בהתחשב בקשיים הכלכליים של הנאשם כעולה מהתסקיר.
ב"כ המאשימה הוסיפה בסוף דבריה כי ככל שהנאשם יבקש גם בשלב זה להשתלב בחלופה חוץ ביתית, לא תהא התנגדות מצידה.
ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם נתון במעצר כבר מיום 11.11.2022 .
לאור סירובו וסירובו של אביו להשתלב במסגרת חוץ ביתית, שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו.
ב"כ הנאשם הרחיבה אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, והוסיפה כי התסקיר ברובו מפרט את התנהגות האב מול שירות המבחן ובעיקר את הקושי שלו לקבל את חוו"ד הגורמים המטפלים לפיהן הנאשם זקוק למסגרת חוץ ביתית.
לדבריה, עולה מהתסקיר כי בתחילת הדרך הנאשם הביע עניין במסגרות המוצעות ובהגעה לראיון, אך אביו אסר עליו לשתף פעולה ועל כן בסופו של יום הוא נעצר עד לתום ההליכים.
עוד ציינה, כי בעניינו של הנאשם הוגשה חוו"ד לפי חוק הסעד, ממנה עולה תמונה מדאיגה ולא פשוטה אודות הנאשם.
הוועדה מצאה נער גבולי, מונמך באופן משמעותי אשר מסוגל לשיחה פשוטה ולא תמיד מבין מה שואלים אותו, אינו יודע קרוא וכתוב ונשר כבר בכיתה ח' מבית הספר, ככל הנראה בשל הקשיים שלא קיבלו את המענה הנדרש.
עוד עולה מחוות הדעת כי הנאשם מתפקד באופן גבולי, סובל מקשיי קשב וריכוז, מידת ההבנה של המצבים החברתיים נמוכה ועלול להיות מנוצל ולהיגרר על ידי אחרים.
ב"כ הנאשם הוסיפה כי לטענת ההורים, אין לנאשם חברים למעט משפחתו. הוא נוהג לבלות שעות רבות במחשב, עוזר בבית ולא מסתובב בחוץ.
עוד נטען, כי אין מחלוקת באשר לחומרת האירוע נשוא כתב האישום ובוודאי אין להקל עמו ראש, עם זאת, חלקו של הנאשם באירוע פחות ביחס לאחרים. לא מיוחסת לו החזקת נשק כלשהו או מעשה אקטיבי כלפי המתלונן.
עוד טענה כי יש לתת משקל של ממש לכך שהנאשם הודה בכתב האישום המקורי בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות על מעשיו, זאת על אף שלשיטת ב"כ, היה ראוי כי הפרקליטות תסכים להפריד את עניינו של הנאשם כאן מעניינם של האחרים ולתקן את כתב האישום טרם הודאתו.
ב"כ הנאשם עמדה אף על גילו הצעיר של הנאשם אשר היה כבן 15 וחצי במועד ביצוע העבירה. היא הדגישה כי מדובר בנאשם בעל צרכים מורכבים ביותר השוהה במעצר מזה 4 חודשים, מבלי לצאת לפעילויות עם נערים אחרים, מצוי בבידוד וצופה בטלוויזיה.
במסגרת מעצרו הותקף מספר פעמים על ידי נערים אחרים, עבר מספר אגפים עד שלאחרונה הועבר לבידוד לאחר שהותקף שוב. לדברי ב"כ לנאשם קושי רב בכלא, אולי אף יותר מנערים אחרים שמסוגלים להסתגל במהירות רבה יותר והוא מתגעגע לשהות בחיק משפחתו.
לזכותו ציינה כי זהו מעמדו המשפטי הראשון, הרשעתו וחוויית המעצר כשלעצמם מהווים ענישה ממשית ומרתיעה ועל כן עתרה להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, במאסר על תנאי, וכן לא להשית רכיבים כלכליים לאור המצב הכלכלי של המשפחה.
ב"כ הנאשם הפנתה לגזר דינו של השופט בוקר בת"פ 23316-10-17 אליו צורפו 13 תיקים נוספים והנאשם שם הורשע בעשרות עבירות, לרבות תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי שניים או יותר ועבירות פריצה וגניבה ועוד. היא הפנתה לשיקולים שנשקלו שם בין היתר לגבי השפעת המאסר על קטינים צעירים תוך הפניה לדברי בית המשפט העליון כי , "ככל שהמאסר ממושך יותר קשה יותר על העבריין יד העונש וקשה יותר לחברה להושיט לו יד להחזירו לחיקה(ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' איילון), וכי בעניינם של קטינים יש לשקול את ההשפעה ההרסנית הפוטנציאלית עליהם כתוצאה מאחורי סורג ובריח (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני), ובסופו של יום הסתפק בעניינו בעונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
כן הפנתה לאסופה של גזרי דין רבים בעניינם של קטינים אשר ביצעו לשיטתה עבירות רבות וחמורות יותר מאלו בהן הורשעה הנאשם, ואשר לא הייתה בעניינם המלצה טיפולית של שירות המבחן, ובכולם נגזרו עונשים שאינם עולים על 6 חודשי מאסר בפועל: בין היתר לגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 2623-09-09 שם נגזרו 200 ימי מאסר בפועל בגין צירוף תיקי רכוש ואלימות, לרבות דרישת נכס באיומים (באמצעות סכין), ת"פ 37470-04-18 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם הושתו על קטין עבודות שירות בגין עבירת שוד, וכן אסופת פסיקה של בתי המשפט השלום לנוער, בעבירות שונות בהם הושתו עונשים של עד 6 חודשי מאסר בפועל.
כן עתרה שלא לתת משקל לפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה באשר עוסקת לטעמה בעניין חמור בהרבה, בעבירת שוד אגב שימוש בנשק, שלא בכדי התנהלה בפני בית המשפט המחוזי.
הנאשם נשאל על ידי בית המשפט האם מבקש להוסיף דברים ולהלן דבריו:
"אין לי מה לדבר. אני מצטער על מה שעשיתי. קשה, קשה להיות בבית סוהר. אני לא רוצה להיות בפנימייה, אני רוצה להיות בבית.
לפה אני לא אגיע יותר בחיים שלי למדתי לקח".
אביו של הנאשם בקש להוסיף כי כשהנאשם ישוב הביתה הוא ישולב שוב בישיבה והתחייב כי לא יסתבך שוב. ציין כי עובר לביצוע העבירה הנאשם שהה כל הזמן בבית מול המחשב ובמועד ביצוע העבירה הלך הנאשם לביתה של אחותו וניגרר למעשה העבירה. כמו כן האב הבהיר שוב כי לא מקובלת על המשפחה האפשרות של שילוב הנאשם במסגרת חוץ ביתית וכי ניתן לטפל בו גם בבית.
דיון והכרעה
בין הצדדים אין מחלוקת לעניין הרשעת הנאשם ולא בכדי. אך בעוד המאשימה עותרת להשתת 15 חודשי מאסר בפועל, ב"כ הנאשם סבורה כי ניתן להסתפק בימי המעצר אותם ריצה כבר הנאשם עד כה.
העבירה אותה ביצע הנאשם חמורה וקשה. הנאשם היה שותף לשוד, אשר תוכנן מראש, ואשר כלל שימוש בסכינים ובגז מדמיע, כנגד אדם תמים, אשר הגיע להעניק שירות ומצא עצמו בסיטואציה מבעיתה, ואשר אף כי למרבה המזל הסתיימה ללא פגיעה בגוף, אין ספק שנתנה אותותיה בנפשו של המתלונן.
אף כי חלקו של הנאשם, להבדיל משותפיו, לא כלל את החזקת אחד הסכינים או הגז המדמיע ואיום באמצעותם, עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם, מלמדות כי הנאשם היה שותף מלא לתכנון ולביצוע השוד.
עבירת השוד, יש בה כדי לפגוע בתחושת הביטחון הבסיסית ביותר של האזרח התמים, אשר זכותו לנהל עניינו בביטחה מבלי להיות מותקף על ידי בריונים אלימים.
לא בכדי הדגיש בית המשפט העליון פעם אחר פעם את הצורך לשדר מסר מחמיר, מקל וחומר כשמדובר בשוד כלפי נותני שירות כגון נהגי מוניות, עובדי קיוסקים בשעת לילה ועוד (ר' ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל, ע"פ 4841/13 עומר ספי נ' מדינת ישראל, ע"פ 9647/09 שור נ' מדינת ישראל, ע"פ 4133/13 עטיה נ' מדינת ישראל, ע"פ 4812/12 סעדייב נ' מדינת ישראל).
כאמור בע"פ 1062/19 פלוני נ' מדינת ישראל אשר הגישה ב"כ המאשימה והפסיקה הנסקרת שם, הרי שהצורך להילחם במבצעי עבירת השוד, בייחוד כזה המבוצע באישון ליל כלפי אדם המשרת את הציבור, בהיותו חשוף לגחמות זדון של עבריינים שמחפשים טרף קל, באמצעות ענישה קשה ובלתי מתפשרת, חל גם בעניינם של קטינים.
ויודגש, חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) בסעיף 25 (ב) קובע מפורשות כי בעניינם של קטינים לא יחולו עונשי חובה או עונשי מינימום. השיקולים המנחים את בתי המשפט לנוער הינם בראש ובראשונה שיקולי שיקום, וזאת בשונה מהשיקולים בעניינם של בגירים, אשר הובנו בתיקון 113 לחוק העונשין, ואשר העיקרון המנחה לגביהם הוא עקרון ההלימה (סעיף 40ב לחוק העונשין). משכך אף הוחרג עניינם של קטינים מהתיקון האמור, אולם לצד האמור קבע המחוקק (בסעיף 40 טו לחוק העונשין) כי " בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה."
ואכן בית המשפט העליון קבע לא פעם כי "קטינות אינה יוצרת חסינות ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (דברי כב' הנשיא ברק בע"פ 8264/02 פלונים נ' מ"י).
למרבה הצער, מעבר לחומרת העבירה ולצורך בהרתעה ובהלימה, תסקיר שירות המבחן ותוצאות וועדת האבחון מעלים תמונה קודרת גם בכל הנוגע לאופק השיקומי של הנאשם: כעולה מהם הנאשם צמח במשפחה לא נורמטיבית, המגלה עמדות מדאיגות, וגדל בהזנחה קשה. מדובר בנער קרוב לגיל 16, שאינו יודע קרוא וכתוב, אינו מצוי בכל מסגרת לימודית או תעסוקתית, מתפקד ברמה גבולית ואינו מגלה כל תובנה למצבו.
גם באשר לביצוע העבירה התייחסותו מצמצמת, ניכר שהוא אינו מבין את חומרת מעשיו, ואינו מגלה כל מוטיבציה לערוך שינוי בחייו. שירות המבחן מאבחן כי קיימים פערים גדולים במישורים רבים: ערכיים, מוסריים, חינוכיים וחוקיים, וכי על אף הקושי הרב שהוא חווה במעצרו הנאשם מתקשה למנף קושי זה לצורך עריכת שינוי במצבו.
שירות המבחן, כמו ועדת האבחון ממליצים על השמתו של הנאשם במסגרת חוץ ביתית אשר תיתן מענה לצרכיו המורכבים, אולם הנאשם והוריו מסרבים בכל תוקף. אמנם אין לזקוף לחובתו של הנאשם את הרקע הקשה ועמדותיו של הוריו, אולם הלכה למעשה, המסוכנות הרבה אשר מציין שירות המבחן בתסקירו, לא קיבלה כל מענה ועומדת בעינה.
מאידך לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בעבירה ראשונה של נער שנתוניו דלים מאוד, מכך שדלותו , והעובדה כי גם כעת אינו מקבל כל טיפול בצרכיו המורכבים, נגרמה כתוצאה מהזנחה פושעת של משפחתו, ומכך שחווית המעצר הממושך קשה לו מאוד.
באשר לפסיקה אליה הפנו הצדדים הרי שכאמור בת"פ (מרכז) 20927-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני:
"בכל הנוגע לענישה במקרים דומים הרי שלגבי קטינים קיימת קשת ענישה רחבה מאוד בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ולנסיבותיו האישיות של כל קטין, החל מעונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות (ע"פ 1062/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [9.7.19]), דרך עונשי עבודות שירות (ע"פ 2105/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [7.9.10], וכלה בצו של"צ ומאסר על תנאי (ת"פ 14247-09-17 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] [21.5.19])."
אציין כי הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה אכן עוסקת במקרה חמור יותר, ואילו גם את הפסיקה אותה הגישה ב"כ הנאשם מתאימה לנסיבות אחרות, כך למשל שיקול מרכזי לקולא שנשקל בת"פ 23316-10-17 היה נעוץ בעובדה כי הנאשם נפגע באופן קשה במעצר.
בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 2623-09-09 התייחס בית המשפט בחיוב רב להתרשמותו מהנאשם וממשפחתו ואילו בת"פ 37470-04-18 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, עתירת המאשימה הייתה מלכתחילה לעונש שירוצה על דרך של עבודות שירות נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה.
בסופו של יום, מששקלתי לחומרה את חומרת העבירות, את הדאגות העולות מחוות הדעת בעניינו של הנאשם באשר לעמדותיו ולסיכון שנשקף ממנו, ומששקלתי לקולא את נסיבותיו האישיות, נתוניו הדלים, את עברו הנקי וגילו הצעיר מאוד בעת ביצוע העבירה, ההשפעה הקשה של המעצר, והודאתו בהזדמנות מוקדמת תוך הבעת חרטה, כמו גם העובדה כי מצויים אנו בפתחו של חג הפסח – חג החירות, שיש לקוות כי יהווה נקודת מפנה חיובית בחייו של הנאשם.
נוכח האמור, אני מרשיעה את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:
אני גוזרת על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל מהם ינוכו ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס.
אני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר מותנים, למשך שלוש שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.
אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר מותנים, למשך שלוש שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון, או עבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו.
על הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 2000 ₪ אשר ישולמו בעשרה תשלומים שווים ורצופים, הראשון שבהם ביום 01/07/23 ובכל 1 לחודש שאחריו. סכום זה יופקד בקופת בית המשפט ועל המזכירות להעבירו למתלונן עפ"י הפרטים שיסופקו על ידי המאשימה בתוך שבוע מהיום. ככל שישנה בתיק הפקדה כספית, תחולט לטובת הפיצויים והיתרה תוחזר למפקיד.
המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשרות המבחן לנוער.
הודעה לנאשם זכותו לערער על גזר הדין בתוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
<#3#>
ניתנה והודעה היום א' ניסן תשפ"ג, 23/03/2023 במעמד הנוכחים.
שרון ריבלין-אחאי, שופטת
הוקלד על ידי איריס אוחיון
