בפני
כבוד השופט רן ארנון
תובעת
ב' ר' צ'
ע"י ב"כ עוה"ד נאוה בן דוד
נגד
נתבע
ש' ד' א'
ע"י ב"כ עוה"ד סמדר וינברג
פסק דין
לפניי תביעה לפסיקת מזונות שתי קטינות שהוגשה על ידי האם ביום 28.11.2022.
קדמה לה תביעה לזמני שהות (תלה"מ 37826-04-22) שהוגשה על ידי האב בחודש 4/22. במסגרת הליך זה מונתה מומחית למסוגלות הורית הגברת חנה מן, שהגישה חוות דעתה ביום 23.10.22, ממנה עלה כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית. כמו כן הוגשו מספר תסקירי עו"ס לסדרי דין, בתחילה מהמחלקה לשירותים חברתיים בXXXX ובהמשך מהמחלקה לשירותים חברתיים בXXXX לשם עברו האם והקטינות, לאחר שהות של מספר חודשים במעון לנשים נפגעות אלימות. הליך זה הסתיים עם מתן פסק דין במסגרתו הוסכם על אימוץ זמני השהות שהומלצו בתסקיר העו"ס הגב' XXX מיום 14.5.23, על אלה אתייחס בהמשך.
בנוסף הגיש האב בקשה להתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה בצפת. נישואי הצדדים הותרו בהחלטה מיום 13.8.23 והתיק נסגר (תה"ן 20910-05-23).
כעת נותר לפסוק את מזונות הקטינות.
הרקע הנדרש לדיון:
הצדדים (להלן גם: "האם" ו- "האב") נישאו זה לזו בשנת 2016 בנישואים אזרחיים בXXXX. האם, ילידת XXXX, עלתה לישראל בשנת 2018 לאחר נישואיהם ולאחר שמשרד הפנים הכיר בה כאשתו של האב. מנישואים אלה נולדו לצדדים שתי קטינות: XXXX ילידת 2019.XX.XX, ו-XXXX ילידת 2020.XX.XX
האב, יהודי אזרח ישראל, מתגורר בXXXX בדירה שבבעלותו, ולו שלושה ילדים בגירים מנישואיו הראשונים, בת אחת היא בעלת צרכים מיוחדים שאמה משמשת לה אפוטרופוס.
האם והקטינות שהו מספר חודשים במקלט לנשים מוכות וזאת נוכח טענות לכאוריות לאלימות כלכלית ומינית מצד האב, טענות שהוכחשו על ידו. בדיון שהתקיים בעניין ביום 29.5.22 במעמד הצדדים וכן עו"ס המקלט, עלה מהעדויות כי למעשה אין כל טענות לאלימות מצד האב כלפי הקטינות, וגם הטענות לפגיעה באם התמקדו בתחום הכלכלי, ונבעו, כך נראה, מחששה של האם מפני גירוש מהארץ, שכן מעמדה טרם הוסדר בישראל. נראה היה כי המקלט שימש יותר כקורת גג זמנית מאשר צורך אמיתי להגנה מפני האב, כך עלה גם מעדות העו"ס.
לפיכך, לאחר ששמעתי את הצדדים והעו"ס בדיון זה, קבעתי כי יש לחדש באופן מידי את הקשר בין האב לקטינות וכן להתחיל לקיים זמני שהות של הקטינות אצל האב, ללא פיקוח, לרבות כאלה הכוללים לינה בסוף שבוע. כמו כן, ניתנה החלטה המסמיכה את העו"ס לסדרי דין להרחיב את זמני השהות גם לאמצע השבוע.
האם והקטינות שהו במקלט עד ליום 15.9.2022 אז עברו להתגורר בדירה שכורה בXXXX.
ביום 8.1.2023 התקיימה ישיבת קדם משפט במהלכה נחקרו הצדדים על ידי בית המשפט.
החלטה מפורטת למזונות זמניים ניתנה ביום 9.1.23, במסגרתה נפסק כי האב ישלם לאם מזונות הקטינות בסך 3,120 ₪, סכום הכולל מדור ואחזקתו. כן נקבע כי הצדדים יישאו בהוצאות החינוך והבריאות החריגות ביחס של 75% לאב ו-25% לאם.
ביום 14.5.23 התקיים דיון קדם נוסף לאחר שהוגש תסקיר עו"ס בעניין הצדדים. בדיון זה הוסכם כי פסיקת המזונות תינתן על יסוד החומר המצוי בתיק, תצהירי הצדדים וסיכומים בכתב.
טענות האם
חרף החלטת בית המשפט למזונות זמניים האב אינו משתתף בהוצאות החריגות והאם נושאת בתשלומים אלה במלואם. בנוסף האב מסרב להשיב לאם את חלקו בהוצאות ששולמו בעבר. האב אינו משתתף בתשלומי חוגים וקייטנות ונפתח תיק הוצל"פ בגין חוב זה.
האם היא המטפלת העיקרית בקטינות. על פי חלוקת זמני השהות שנקבעה האב שוהה עם הקטינות רק בסופי שבוע לסירוגין. חרף בקשתו לזמני שהות שוויוניים, מעת שנקבעו המזונות הזמניים האב אינו משתתף בטיפול בקטינות באמצע השבוע, גם אם אחת הקטינות חולה או בעת חופשות. לאור האמור המזונות שנפסקו אינם מספיקים להוצאות הקטינות.
נטל הטיפול בקטינות מקשה על האם להחזיק בעבודה קבועה ומסודרת. זאת ועוד, האם חסרת מקצוע ופוטנציאל השתכרותה ממילא אינו גבוה. לטענתה התחילה לעבוד במשק בית בבית הארחה (XXXX), בחקירתה העידה על הכנסה של 2,500 ₪ (חודש עבודה ראשון). לדבריה היא מקבלת שכר שעתי בגובה 32 ₪ ולא עובדת בשישי ושבת, ולפעמים לא עובדת בחגים. האם הכחישה כי קיימים לה מקורות הכנסה נוספים, לדבריה רכשה ציוד לעבודה בבניית ציפורניים אך עוד אין לה לקוחות (ע' 4, ש' 1).
האם טענה כי למרות טענותיו שפוטר האב ממשיך לעבוד. בחשבונו מופיעות הפקדות רבות וכן הכנסות גבוהות מהשכרת נכסיו. נוסף על אלה מקבל האב הבטחת הכנסה, קצבת פנסיה, וכן עובד בעבודות מזדמנות במזומן. עיון בדפי חשבון הבנק של האב מעלה הכנסות של למעלה מ- 20,000 ₪.
לתובעת הוצאות מדור ואחזקתו, בעוד שהנתבע מתגורר בנכס שבבעלותו ללא משכנתא והוא בעל אמצעים ונכסי נדל"ן מהם קיימות לו הכנסות בסכומים גבוהים. כמו כן האב בעל רכב בעוד שהאם מתניידת בתחבורה ציבורית, גם בעבור צרכי הקטינות כגון תור לרופא, הגעה למסגרות וחזרה, הגעה לחוג וכל פעילות מחוץ לבית.
כל אלה יוצרים פערים משמעותיים בהכנסות ההורים.
בניגוד לטענותיו האב אינו נושא בהוצאות בגין ילדיו מנישואיו הקודמים. בגין הבת החסויה מתקבלת קצבת נכות והיא זו שמספקת את צרכיה.
האם יצאה ממערכת הנישואים בלא כלום ונאלצה לרכוש הכול עבורה ועבור הקטינות. האם נושאת בכלל צרכי הקטינות לרבות בגדים, נעליים, כלכלה, היגיינה, חוגים וחינוך וכן כלל הוצאות המדור ואחזקתו.
האם עתרה לפסיקת מזונות בסך של 4,864 ₪, וכן נשיאה בתשלום ההוצאות החריגות ביחס של 25%-75%, לרבות ציוד כולל לבי"ס. בנוסף מבוקש לחייב את האב בתשלום מלא של הצהרון וזאת כדי לאפשר לאם לעבוד.
טענות האב
כתוצאה מתלונה שקרית שהגישה האם נגד האב במשטרה, בוטל הסיווג הביטחוני של האב, הוא הפסיק לעבוד עם משרד הביטחון ונפגעה פרנסתו. לאחר ביטול אישור העבודה מול משרד הביטחון הועבר האב לעבודה בקו אחר ולבסוף פוטר.
מחודש 2/2023 מתקיים האב מדמי אבטלה בגובה של 3,062 ₪. האב הגיש מכתב מאת המעסיק הקודם על הפסקת עבודתו "עקב בעיות חוזרות לעניין שעות העבודה/ימי העבודה". לפני שפוטר השתכר כ- 6,000 ₪ – 7,000 ₪ בחודש.
לעניין הכנסות נוספות טען האב כי משכיר רק את יחידת הדיור של בנו אך טען כי הכסף שמתקבל מכך מופקד לבנו הנמצא בבית הסוהר (עמ' 4, ש' 24). עוד טען כי התקבולים הנוספים שמופיעים בחשבון הבנק הם מאנשים שגרו אצלו, אך הכסף הולך לילדיו.
עוד נטען כי אמנם לכאורה לאב יתרון כלכלי בכך שמתגורר בבית שבבעלותו אך ההפך הוא הנכון, האם זוכה לסיוע כמעט מלא בשכר דירה ומענקים נוספים מהמדינה, לרבות סיוע משפטי, בעוד שהאב צריך לשאת בכלל ההוצאות. מצבו הכלכלי הורע מאוד מאז פסיקת המזונות הזמניים וגם דמי השכירות שמקבל אינם מספיקים לצרכיו.
לאב 3 ילדים בגירים, מתוכם בת המתגוררת עמו וכן בת בוגרת בעלת צרכים מיוחדים שאמה משמשת לה אפוטרופסית והאב משלם לאם את הוצאות הנסיעה לבת בכל שבוע.
האב הצהיר כי קיים לו חוב בגין הלוואה שניטלה לטובת רכישת רכב בהחזר חודשי של 1,800 ₪. אלא שהלוואה זו עומדת לפני סיום. כבר בחודש 1/23 הצהיר האב כי נותרו 21,000 ₪ לסילוק מלוא ההלוואה וכן הצהיר כי הוא משלם מדי חודש 1,800 ₪ (אם כי מתדפיס חשבון הבנק עולה כי פירעון ההלוואה עומד על 1,547 ₪ בלבד).
נטען כי האסמכתאות שצורפו על ידי התובעת לא מציגות את התמונה המלאה ואינן תומכות בצרכי הקטינות כפי שפורטו. התובעת לא פירטה את הקצבאות והמענקים להם זוכה מהמדינה ויש להתחשב בהם בקביעת המזונות.
בנוסף האם אינה ממצה את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה, אותו יש להעמיד על המשכורת הממוצעת בשוק כ- 12,669 ₪ בחודש. הקטינות מצויות במסגרות וכן בחלק מהימים אצל האב ואין מניעה שתגדיל את פרנסתה.
לטענת האב יש להתחשב בכך שבין הצדדים קיים פער גילים ופער בריאותי בהיות האם צעירה ובריאה בעוד שהאב מבוגר ממנה בכ-30 שנה ולאחר התקף לב. כמו כן נטען כי יש להתחשב בסיוע הכלכלי לו זוכה האם מהמדינה. בנוסף קיימות לאב הוצאות רבות על נסיעות לטובת קיום זמני השהות עם הקטינות.
האמור מאיין כמעט לחלוטין את הפרשי ההשתכרות הפוטנציאלית בין הצדדים.
בנסיבות אלה יש להעמיד את מזונות הקטינות על סך של 1,000 ₪ לכל היותר, עבור כל קטינה, כולל מדור. וזאת בהתחשב בכך שהאם זוכה לסיוע בדיור. יש לקבוע בנוסף לכך שכל הורה יישא במחציות מהוצאות החינוך והבריאות החריגות, ומהסכומים יש לקזז את הקצבאות והמענקים שמקבלת האם בגין הקטינות.
דיון והכרעה:
המסגרת המשפטית
החיוב במזונות הקטינות ייעשה על פי הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 שכן האב יהודי והאם נוצרייה ולפיכך לא חל עליהם הדין האישי.
סעיף 3א(ב) לחוק המזונות מטיל את החובה למזונות על שני ההורים והיא תיקבע ביחס להכנסותיהם וכן תיבחן על פי השיקולים המנחים שנקבעו בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 (פורסם במאגרים), לפיהם יש לגזור את גובה המזונות מיכולותיהם הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, וההפרש בין יכולותיו של כל הורה, וכן מחלוקת זמני השהות בין ההורים בפועל, ובשים לב לכלל הנסיבות העומדות בפני בית המשפט.
מן הכלל אל הפרט
הכנסות האב
האב מתקיים מדמי אבטלה של 3,062 ₪. לטענתו עקב גילו ומצבו הבריאותי יכולת ההשתכרות שלו מוגבלת, בנוסף הוא מכלכל את ילדיו מנישואיו הקודמים שחלקם מתגוררים עמו.
כן טען האב כי במועד פסיקת המזונות הזמניים עבד והשתכר ואילו כיום הוא מתקיים כאמור מקצבת הבטחת הכנסה בלבד.
יחד עם זאת, בדפי חשבונו של האב שהוגשו לתיק בית המשפט מופיעות הפקדות רבות בגובה של אלפי שקלים, ככל הנראה מהשכרת יחידת הדיור וייתכן שאף יותר מיחידה אחת, המעמידות אותו על הכנסות של 15,000 ₪ נטו מדי חודש. טענות האב כי באמצעות דמי השכירות שמקבל משלם עבור ילדיו אינן משנות את התמונה. האב הצהיר כי משלם עבור נסיעות האם להוסטל של הבת XXX – 200 ₪ בחודש, כ- 1,000 ₪ בחודש לקנטינה עבור הבן שנמצא בבית סוהר, וכן כ-1,000 ₪ עבור הבת XXX שמתגוררת איתו ולטענתו סובלת ממחלות נפש.
ייאמר כבר כעת, טענות האב בגין תשלומים לילדיו הבגירים לא הוכחו. לא הוגשו תצהירים מטעם אותם ילדים ולא הוצגו ראיות בדבר העברות בנקאיות או אמצעי תשלום אחר. אך גם אם האב היה מוכיח כי הוא תומך בילדיו הבגירים לא היה הדבר משנה כהוא זה את חובתו הראשונית והחוקית והיא לזון את בנותיו הקטינות. אמור מעתה: תמיכה בילדים בגירים היא בבחינת זכות. תמיכה ותשלום צרכי הקטינים היא בבחינת חובה. אין תשלומי החובה נסוגים מפני תשלומי הזכות.
הכנסותיו של האב לא התבהרו עד תום ההליך והאב שמר על עמימות רבה ביחס להכנסות. כך למשל בדיון קדם המשפט הראשון עומת עם הכנסות של אלפי שקלים לחשבונו ותשובתו הייתה כי מדובר בכספים "מאנשים שגרו אצלי" (עמ' 4 ש' 28). בכמה אנשים מדובר? כמה דירות או חדרים משכיר הנתבע? כל אלה נותרו בערפל כבד. האב, שהקפיד על צירוף חשבוניות לעיתים עשרות בודדות של שקלים, העדיף שלא לצרף חוזי שכירות ולא להבהיר כמה יחידות דיור מושכרות על ידו.
זאת ועוד, הנתבע בחר לצרף לתצהירו דף חשבון בודד הכולל תנועות למשך 3 חודשים (1.3.23 עד 1.6.23). לא צורף ריכוז יתרות כולל ולא ניתן הסבר כלשהו לתנועות הכספים בבנק. כך למשל בחודש 3/23 הכנסותיו של הנתבע עמדו על 14,094 ₪ בחודש 4/23 צנחו ההכנסות לסך של 7,009 ₪. בחודש 3/23 שולמה לנתבע קצבת פנסיה מחברת הראל בסך 3,467 ₪. בחודש 4/23 "נעלמה" קצבת הפנסיה וכך גם בחודש 5/23. היות שקצבת הפנסיה היא קצבה חודשית קבועה, המסקנה היחידה המתבקשת היא כי הקצבה נותבה לחשבון אחר של הנתבע על מנת להציג הכנסות מופחתות. כך גם תשלום בסך 1,900 ₪ ששולם ביום 1.3.23 והופסק ללא כל הסבר או תירוץ, אלא אם גם הוא, כמו קצבת הפנסיה נותב לחשבון אחר. אציין, כי סכום זה הופיע בכל תדפיס הבנק של שנת 2022 ושם אף עמד הסכום על סך 1,800 ₪, כך שנראה כי מדובר בדמי שכירות ואלו הועלו לסך של 1,900 ₪ לחודש.
הנתבע אומנם הציג ראיות כי פוטר מעבודתו, אם כי במכתב הפיטורין אין אזכור לכך שהנתבע פוטר בשל תלונה במשטרה, אלא בשל "בעיות חוזרות עם הנהג לגבי שעות עבודה/ ימי עבודה שלא יכול לעבוד", אך לא ניתן כל הסבר מדוע הנתבע אינו יכול לעבוד ולא הוצג מסמך רפואי המונע או אוסר על הנתבע לעבוד כנהג הסעות.
הנתבע צירף מסמך רפואי ממנו עולה כי לפני 4 שנים עבר אירוע לבבי, בוצע צנתור והוא שוחרר במצב טוב. לא צורף כל מסמך רפואי לאחר שנת 2019 ויצויין כי בשנים 2021 – 2022, היינו לאחר האירוע הלבבי, עבד הנתבע במשרה מלאה והשתכר כ – 8,000 ₪ בממוצע כנהג הסעות. נראה כי אין כל מניעה לנתבע להמשיך ולעבוד בעבודה זו והסיבה לפיטוריו נעוצה בהתנהגותו שלו ולא בגורם חיצוני המונע ממנו לעבוד. מצופה מאב לבנות קטינות, גם אם הוא בן 60 שנה שיוסיף לעבוד ולפרנס את בנותיו בכבוד.
מהאמור לעיל ומהנתונים והראיות שהובאו בפני אני קובע כי השתכרותו של הנתבע בפועל, ולמצער, כושר השתכרותו, אינו נופל מהסכום של 15,000 ₪ נטו לחודש כפי שגם נקבע בהחלטה למזונות זמניים.
הכנסות האם
האם טענה בסיכומיה כי היא אינה עובדת ויש לה קושי למצוא מקום עבודה נוכח היותה מטופלת בשתי בנות קטינות, שאומנם נמצאות במסגרות חינוך, אך בכל מקרה של מחלה חופשה או חג היא זו שצריכה להיות זמינה לבנות. עוד נטען על ידה כי היות והיא נמצאת בארץ ללא כל עורף משפחתי ואף את השפה העברית אינה יודעת, הרי שאפשרויות הפרנסה שלה מוגבלות מאד. התובעת טענה כי מדי פעם היא מצליחה למצוא מקום עבודה, אך לא מחזיקה בו מעמד בשל הצורך להיות פנויה לקטינות. עד צוין על ידה, כי בניגוד לאב, היא אינה ניידת, ונוכח מקום המגורים בXXXX אפשרויות הפרנסה מצטמצמות עוד יותר.
התובעת צירפה שני תלושי שכר בלבד. תלוש שכר לחודש 11/22 בו השתכרה 2,568 ₪ (עבדה 15 ימי עבודה בלבד). תלוש שכר לחודש 1/23 בו השתכרה 4,084 ₪ (עבדה 19 ימי עבודה).
עיון בחשבון הבנק של האישה מעלה מספר נתונים: התובעת זכאית לסיוע בשכר דירה בסך 1,370 ₪ לחודש. בחודשים מסוימים התובעת קיבלה הבטחת הכנסה בגובה 3,516 ₪ וכמו כן קצבת ילדים בגובה 353 ₪. התובעת משתכרת סכומים לא קבועים בעבודתה, הסכומים נעים בין 2,500 ₪ ועד 4,000 ₪ בהתאם לשעות העבודה של התובעת.
הנתבע טען כי לתובעת אפיק הכנסה נוסף מעבודה לא מדווחת ובכלל זה ציפורניים, תוספות שיער, צמות אפריקאיות וניקיון בתים. טענות אלה לא הוכחו ואין כל ראיה כי לתובעת הכנסה נוספת מעבודה שלא דווחה על ידה. ביחס למענקים והטבות להן זכאית התובעת ממוסדות המדינה הרי שאלה מופיעים בחשבון הבנק. ההטבה העיקרית מתבטאת בסיוע בשכר דירה. תשלום הבטחת הכנסה המשולם גם בחודשים בהם התובעת עבדה והשתכרה הוא זמני וככל נראה משולם כפועל יוצא משהותה של התובעת במקלט לנשים נפגעות אלימות.
טענת הנתבע כי יש לייחס לתובעת כושר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק (12,669 ₪ בחודש) אינה נשענת על ראיות ואני סבור כי היא מנותקת ממציאות חייה של התובעת, המגדלת שתי קטינות לבדה ללא כל עורף משפחתי וללא קרובים, בארץ שהיא במובנים רבים זרה עבורה ואף בשפתה היא אינה שולטת.
יחד עם זאת, אין לקבל את הטענה כי התובעת נעדרת כל אפשרות תעסוקה ופרנסה. התובעת היא אישה צעירה ובריאה, שתי הקטינות נמצאות במסגרות חינוך, וכיום במסגרות חינוך מלאות הכוללות שעות צהריים ("גן קיבוצי") ועל כן התובעת יכולה לצאת ולהתפרנס ויש לייחס לה כושר השתכרות בגובה שכר מינימום בסך 5,571 ₪ (במונחי ברוטו) לכך יש להוסיף את הסיוע בשכר הדירה ואת קצבת הילדים כך שהכנסתה המצרפית הפוטנציאלית מגיעה לסך 6,500 ₪ לחודש בממוצע.
אציין כי האם מתנהלת בתבונה ובזהירות כך שחשבון הבנק שלה מאוזן ואף נמצא ביתרת זכות. עובדה זו מתאפשרת, בין היתר, הודות לתשלום המזונות שמשולם על ידי האב.
סיכום פערי ההכנסות:
בהינתן כי לאם הכנסה מצרפית בסך 6,500 ₪ לחודש ולאב סך של 15,000 ₪ לחודש הרי שפער ההכנסות הוא 70% לאב לעומת 30% לאם.
צרכי הקטינות
הפסיקה בעניין העמידה את המינימום הנדרש לילד המחלק את זמנו בשני בתים, דבר המגדיל בהכרח את הוצאותיו, על סך של 2,250 ₪ בחודש ללא מרכיב המדור (ר' רמ"ש 59188-10-18 מיום 25.10.18, פורסם במאגרים). יחד עם זאת, בפסק דינו של כב' השופט ס. ג'יוסי מיום 13.2.23 (עמ"ש 59345-11-22, פורסם במאגרים) נקבע כי סכום זה אינו תואם את הצרכים וההוצאות הנהוגים בצפון הארץ ואלה נמוכים יותר מהמקובל במרכז. אציין כי באותו פסק דין לא קבע בית המשפט המחוזי בחיפה אומדנה אחרת ביחס לגובה המזונות התואם את מחוז הצפון, והסתפק בכך שאלה נמוכים יותר ממחוז המרכז.
האם עתרה בתביעתה לתשלום דמי מזונות בסך 4,864 ₪ בחודש לפי הפירוט הבא :
הוצאות תלויות שהות: אוכל, שתיה ומוצרי היגיינה – 2,500 ₪. בחקירתה בדיון קדם המשפט הצהירה כי היא משלמת לכלכלה סך 3,000 ₪ לחודש, אלא שנראה כי סכום זה כולל את הקניות של כל הבית, לרבות אלה של התובעת עצמה. אני סבור כי הוצאות הקטינות בגין הכלכלה אינן עולות על 1,000 ₪ עבור כל קטינה ובסך הכל 2,000 ₪ לחודש. בגין צרכי בילויים, תרבות ושונות נתבע סכום של 800 ₪ לחודש. בהתחשב בעובדה כי האב ממילא משתתף בכל הוצאות החינוך, נראה כי סכום זה גבוה ומכל מקום לא הוכח כי התובעת מוציאה סכומים בהיקף כזה עבור בילויים של הקטינות. אני מעריך כי סכום של 500 ₪, היינו 250 ₪ לכל קטינה, הוא סכום ריאלי שיכול לספק את צרכי הקטינות בגין הוצאות הבילוי והתרבות, כולל מתנות לימי הולדת לילדים בגן והוצאות שונות. אציין כי על אף שמדובר בהוצאה תלוית שהות לכאורה, התרשמותי היא כי האם היא זו שנושאת בהוצאות אלה בהיות הקטינות אצלה מרבית הזמן ואילו אצל האב הן נמצאות אחת לשבועיים בסוף שבוע ארוך ואחת לשבועיים לילה אחד בלבד.
הוצאות שאינן תלויות שהות: בתביעה נטען כי בגין ביגוד והנעלה משולם מדי חודש 500 ₪ (250 ₪ לכל קטינה). בחקירה טענה האישה שהסכום נע בין 1,000 ל-2,000 בחודש. לא הוצגו כל ראיות לתשלום סכום בגובה זה עבור ביגוד והנעלה של הקטינות ודווקא הסכום שצוין בכתב התביעה נראה כתואם יותר את רמת החיים של המשפחה והצרכים הממשיים של הקטינות.
ביחס להוצאות החינוך הצהירה התובעת כי היא משלמת עבור מעון הבת הקטנה 2,088 ₪ לחודש ועבור הבת הגדולה 600 ₪ לחודש. ברם, כיום הבנות מתחנכות באותו גן ושכר הלימוד זהה לשתיהן ועומד על 4,800 ₪ לשנה עבור כל קטינה.
אציין כי הנתבע טען שהאם העבירה את הקטינות מגן דתי לגן קיבוצי מה שהעלה את גובה שכר הלימוד. טענה זו, מלבד העובדה שהיא הוגשה לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים ובלי לקבל רשות לכך, אין בידי לקבלה. שכר לימוד בגובה 400 ₪ לחודש לקטינה לגן העובד ב"מתכונת קיבוצית", היינו פתוח שעות ארוכות ופעיל גם בחופשים ובחול המועד, מאפשר לאם לממש פוטנציאל השתכרותה מחד ולקטינות לקבל חינוך מיטיב והולם שיאפשר להן השתלבות טובה בהמשך הדרך על אף הקשיים המובנים של המשפחה. למותר לציין כי העול הכספי מוטל גם על האם בהתאם לפערי ההכנסות בין הצדדים.
ביחס למדור ואחזקת מדור: האם טענה כי היא משלמת שכירות 1,800 ₪; חשמל 150 ₪; מים 100 ₪; ארנונה 200 ₪; גז 200 ₪; כבלים ואינטרנט 250 ₪; סה"כ 2,700 ₪. חלקן של הקטינות 40% – 1,080 ₪. סכומים אלה גובו בקבלות ומדובר בהוצאות סבירות ואף נמוכות ביחס למקובל בקשר להוצאות מדור ואחזקתו.
סיכום צרכי הקטינות: ההוצאות תלויות שהות עומדות על סך 1,000 ₪ עבור כל קטינה , הוצאות שאינן תלויות שהות עומדות על סך 500 ₪ עבור כל קטינה. בגין המדור ואחזקתו הסכום עומד על 1,080 ₪.
זמני שהות
ביום 14.5.23 ניתן פסק דין בענין זמני השהות. אציין כי הצדדים הגיעו להסכמות בעניין זמני השהות, זולת מחלוקת מינורית שנגעה לערב ראש השנה וליל הסדר בלבד. על פי זמני השהות שנפסקו הקטינות נמצאות אצל האב 4 לילות ואצל האם 10 לילות בסבב של שבועיים. היחס אם כן הוא 70% מהזמן הקטינות שוהות עם האם ואילו 30% מהזמן הקטינות שוהות עם האב. אין ספק כי האם היא זו הנושאת בעיקר עול גידול הקטינות וזמני השהות עם האב מצומצמים יחסית.
חישוב דמי המזונות
בגין ההוצאות תלויות השהות ישלם הנתבע סך 980 ₪ עבור שתי הקטינות . להלן חישוב הסכום על בסיס הנתונים שנקבעו לעיל. הצרכים תלויי שהות נאמדו על סך של 2,000 ₪ כאשר מסכום זה על האב לשלם 70%, הזמן בו הקטינות שונות עם האם, היינו, 1,400 ₪ ומסכום זה, נוכח פער ההכנסות, על האב לשלם 980 ₪. ביחס להוצאות שאינן תלויות שהות, הרי שאלה הועמדו על סך 1,000 ₪ עבוד 2 הקטינות, על האב לשאת בסך 70% מהוצאה זו, היינו סך של 700 ₪.
ביחס להוצאות המדור אני סבור כי על האב לשלם את הוצאות המדור שנתבעו במלואן. האב עצמו מתגורר בבית עליו לא רובצת משכנתא והאם אינה יכולה להקטין את הוצאות המדור שכן הקטינות נמצאות אצלה מרבית הזמן, וברור כי הוצאות המדור שהן בגדר הוצאה קבועה, אינן יכולות להיות מופחתות רק בשל העובדה שהקטינות שוהות 8 לילות בחודש אצל האב.
על כן האב ישלם סך של 1,080 ₪ לחודש בגין השתתפותו בהוצאות המדור של האם. ככל שיהיה שינוי בהוצאות המדור של האם, אם בשל הפחתת התמיכה בסיוע בשכר דירה ואם בשל שכירת מגורים מתאימים יותר כאשר הבנות יגדלו, כי אז יעודכנו דמי המדור ואחזקתו בהתאם עד לגובה מקסימלי של 1,500 ₪ לחודש. המפתח לחישוב דמי המדור ואחזקתו יהיה לפי חישוב של 40% מההוצאה.
דמי המזונות הבסיסיים כולל מדור ואחזקתו יעמדו על 2,760 ₪ לחודש (חלוקה פנימית: 1,300 ₪ עבור הקטינה XXXX ו – 1,460 ₪ עבור הקטינה XXXX) . סכום זה אינו כולל השתתפות בהוצאות חינוך והוצאות בריאות ואלה ישולמו כפי שיפורט להלן. מובהר כי עד למתן פסק הדין ישולמו המזונות כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים.
דמי המזונות ישולמו לאם החל מיום 10.10.23, ובכל 10 לחודש עבור אותו החודש וזאת לחשבון הבנק של התובעת. דפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל.
דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שפורסם ביום 15/09/23 (להלן "מדד הבסיס").
דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי 6 חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בחודש מרץ 2024.
דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לכל קטינה שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיה התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ"ל.
בכפוף לאמור לעיל, ממועד סיום לימודיו התיכוניים של כל קטינה ו/או הגיעה לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותה הצבאי הסדיר בחובה או השירות הלאומי, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין כל קטינה , בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל (בתוספת הפרשי הצמדה למדד הבסיס).
דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.
בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בכל הוצאות החינוך ובהוצאות הבריאות החריגות של הקטינות אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) ביחס של 70% האב ו – 30% האם והכל לפי הוראות שיפורטו להלן.
הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.
הוצאות חינוך, לרבות שכ"ל, ולרבות גן צהרונים, קייטנות וכל פעילות חינוכית אחרת שהילדות שותפות להן. כמו כן עד חוג אחד לשנה לכל ילדה (בהתאם לרצון הילדות ובכפוף לכך שעלות החוג לא תעלה על 300 ₪ בחודש), שיעורי עזר (ככל שיידרשו לקטינות, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה).
הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.
תשלום האב עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לגורם המטפל. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום. יחד עם זאת, מובהר כי אם האב לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית האם לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל המשיב במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.
הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪. הוצאות חריגות מתחת לסכום זה, אינן חייבות בהתייעצות ו/או בהסכמת הצד שכנגד, אך חייבות ביידועו מבעוד מועד.
לעניין ההוצאות החריגות: כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, יועברו באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן: "תקשורת מתועדת"): תקשורת סלולרית (כגון (whatsapp /מייל / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשרות המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
לפני הוצאת כל הוצאה חריגה כאמור לעיל, שאינה הוצאה של חירום, תשלח האם באמצעות תקשורת מתועדת הודעה ובה פירוט ההוצאה, המועד בו היא אמורה לשלם וחיוניותה. ככל שהאב לא יחלוק בכתב תוך 7 ימים מיום קבלת ההודעה מטעם האם על חיוניות ההוצאה או שיעורה, כי אז הצעת המחיר מטעם האם תחייב את שני הצדדים. ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטינה).
לאור התוצאה אליה הגעתי אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ד, 26 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
