בפני
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
תובעת
פלונית ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד רעיה דייזי קוצין
נגד
נתבע
אלמוני ת"ז ——-
ללא ייצוג
פסק דין
לפניי תביעה להגדלת דמי מזונות עבור קטינה.
הצדדים, יהודים, נישאו כדת משה וישראל ביום —— והתגרשו ביום ——, מנישואיהם נולדה בתם המשותפת: א' ת"ז ——- ילידת ——–, בת כ- 8 שנים ("הקטינה").
כיום התובעת מתגוררת עם הקטינה בב'. הנתבע נישא בשנית ומתגורר עם זוגתו וילדיו בג'.
חלוקת זמני השהות –
ביום 10.9.2019 הגיעו הצדדים להסכמות בתיק תלה"מ 34097-01-19 אשר קיבלו תוקף של פסק דין ("פסק הדין בעניין המשמורת") , ביניהן הוסכם כי הקטינה תהיה במשמורת האֵם, והוסכם על חלוקת זמני שהות בין הקטינה לבין האב, באופן הבא:
באמצע השבוע – יאסוף האב את הקטינה ביום ב' ישירות מהמסגרת החינוכית ויחזיר אותה למחרת בבוקר ישירות למסגרת החינוכית; ביום ד' יאסוף האב את הקטינה ישירות מהמסגרת החינוכית ויחזיר אותה לבית האם בשעה 19:00;
בסופי שבוע – לסירוגין, יאסוף האב את הקטינה מבית האֵם ביום חמישי בשעה 18:00 ויחזיר אותה לבית האֵם במוצאי שבת, עד שלוש שעות לאחר צאת השבת, לאחר מקלחת וארוחת ערב כאשר היא מוכנה לשינה. האב התחייב להביא את הקטינה בימי שישי למסגרת החינוכית בזמן.
הצדדים הסכימו כי בחגים הקטינה תשהה מחצית הזמן אצל כל אחד מההורים, בחופשות ממסגרות החינוך או שביתות (כולל החופש הגדול) – בימים שבהם האב אמור לאסוף את הקטנה מהמסגרת החינוכית, יאסוף את הקטינה מבית האֵם בשעה 08:00, ובמידה והאֵם תוכל להביא את הקטינה לח', תעשה זאת על מנת לסייע לאב באיסופה; בחודש יולי – הקטינה תירשם למחזור אחד של קייטנה (שלושה שבועות) וההורים יישאו בחלקים שווים בעלות הקייטנה. בתקופת הקייטנה, בכפוף לטובת הילדה, האב רשאי לאסוף את הקטינה ישירות מהקייטנה או מבית האֵם בשעה 08:00 וזאת מבלי לגרוע מחובתו לשאת בעלות מחצית כאמור; בחודש אוגוסט – תשהה הקטינה ברציפות אצל כל אחד מההורים במשך שבוע שלם.
ביום 28.6.2020 התובעת הגישה תביעה לאכיפת זמני השהות בתיק תמ"ש 70351-06-20, וביום 21.12.2020 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים הזמנית, לפיה:
"בשלב ראשון, ייקבעו מפגשים בין האב לקטינה בימי רביעי. האב יאסוף את הקטינה ישירות מהגן בשעה 16:00 ויחזיר אותה לבית הורי האם בשעה 18:30.
לאחר שיתקיימו בין 3-5 מפגשים מוצלחים באמצע השבוע, ישקלו הצדדים להחליף את מפגשי המצא השבוע במפגשי סוף שבוע, שבהם יאסוף האב את הקטינה ביום שישי בשעה 13:30 מבית האם ויחזיר אותה במוצאי שבת עד 3 שעות לאחר צאת שבת, לבית האם" (כך במקור, יש"ש).
ביום 10.3.2021 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה, זאת לאחר שהצדדים לא הגישו כל עדכון בהתאם להחלטה מיום 21.12.2020.
ביום 6.6.2022, בהליך שלפניי, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה נוסף על סוף שבוע פעם בשבועיים, האב רשאי לקחת את הבת לשהות עמו באמצע השבוע למספר שעות אחר הצהריים, ובלבד שתינתן לאם הודעה לכל הפחות 48 שעות מראש ושהשהות תהיה בין השעות 20:00-14:00, כאשר אם תושב הבת לבית האם בשעה 20:00, תכלול השהות ארוחת ערב.
הוסכם שלמעט במקרה חירום בנסיבות חריגות במיוחד שאינן צפויות, ביטול השהות יהיה מחויב בהודעה של 24 שעות מראש שתימסר לידי האֵם ולא לידי הקטינה, ושהתקשורת לגבי קביעת זמני השהות תהיה בין ההורים בלבד.
דמי המזונות עבור הקטינה –
ביום 10.9.2019 ניתן על ידי כבוד השופט טל פפרני פסק דין בתיק תמ"ש 27109-08-18 בעניין מזונות הקטינה ("פסק הדין בעניין המזונות") ובו נפסקו לקטינה דמי מזונות קבועים בסך 1,600 ש"ח לחודש, ונקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך.
ביחס לחלוקת עלות הצהרון נפסק כי על האב להעביר לאֵם בגין שהותה של הקטינה בצהרון סך של 200 ש"ח לחודש, כל עוד הקטינה שוהה בצהרון, בכפוף לכך שהאֵם עובדת במשרה מלאה ולכל המאוחר עד סוף כיתה ג'. צוין כי אם ניתן לפצל את עלות צהרון לימים שבהם שוהה הקטינה אצל כל אחד מההורים, אז ישלם כל אחד מההורים את עלות הצהרון בימים שבהם הקטינה שוהה באחריותו.
בתביעה שלפניי טוענת התובעת כי זמני השהות בין האב לבין הקטינה מתקיימים בימי רביעי בלבד, וכי הנתבע הפסיק לשלם דמי מזונות עבור הקטינה החל מחודש09/2020. התובעת עותרתלחיוב הנתבע בדמי מזונות עבור הקטינה בסך 3,300 ש"ח לחודש (1,600 ש"ח דמי מזונות בתוספת 600 ש"ח עבור הסעות ובייביסיטר ו-1,100 ש"ח עבור הוצאות מדור).ב"כ התובעת ויתרה על הטענה בדבר תוספת בגין הוצאות מדור (עמ' 3, ש' 30). לטענת הנתבע, הוא נישא בשנית כך שהכנסותיו והוצאותיו השתנו, והוא מבקש להפחית את דמי המזונות.
יצוין כי התובעת מיוצגת והנתבע איננו מיוצג. ביום 16.6.2022 נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידה התובעת (עמ' 14, ש' 15). מטעם ההגנה העיד הנתבע (עמ' 18, ש' 15). הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
הכלל המשפטי – הגדלת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי
כאשר נטענת טענת שינוי נסיבות, על בית המשפט לבחון האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי לרעה והאם מדובר בשינוי היורד לשורשו של פסק הדין ומהווה את נקודת המוצא המחייבת (ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג(1) 22 (1978); ע"א 552/83 מבורך נ' טייב לח(1) 526 (1984); ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986)).
המושג "שינוי נסיבות" יפורש באופן דווקני כך שהתפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין וניתן היה לצפות אותן מראש אינן שינוי נסיבות מהותי בכדי שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי חיים משתנים (בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (13.6.2007)) עוד נפסק באותו ענין, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט יש לבחון את מכלול הנסיבות של יחסי הצדדים, תום לב והוגנות.
בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד סו(1) 369 נדרש בית המשפט העליון, בין היתר, להבחנה בין תביעה עצמאית של קטין בדבר מזונותיו ותביעה לשינוי מזונות אשר מהווה חריג לכלל של מעשה בית דין ולגביו יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי סכום המזונות (ראו גם בע"מ 57-08 פלוני נ' פלוני (6.3.2008).
בעמ"ש (חיפה) 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.2018) סיכם בית המשפט המחוזי את עיקרי ההלכה בענין דיון מחדש בגובה דמי מזונות.
בית המשפט הבהיר, כי ניתן לחזור ולפנות בבקשה בנושא מזונות שנפסקו בכפוף להוכחת תנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית; כי שינוי נסיבות המצדיק בחינת המזונות בשנית נדרש להיות מהותי; וכי הבחינה היא מהמועד בו ניתן פסק הדין.
בית המשפט באותו הענין סיכם וקבע, כי שינוי בשיעור המזונות יעשה בכפוף לשלושה תנאים מצטברים:
(1) הצדדים השאירו פתח מפורש או מכללא לשינוי נסיבות;
(2) מבקש השינוי פעל בתום לב;
(3) עקב השינוי המהותי בנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו, אחרת עלול להיווצר עיוות דין.
לענין פסיקת המזונות לאחר הוכחת שינוי הנסיבות הובהר כי בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום אילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה אלא האם חל שינוי נסיבות מהותי ביחס לתנאי פסק המזונות המקורי (ראו גם עמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (27.6.2021)).
במקרים שבהם עולה בידי צד להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות – עיון זה יעשה בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017), וזאת באופן זהיר וקפדני ותוך בחינה מתוחמת של הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני פסקה 15 (20.1.2021), בע"מ 5114/20 פלוני נ' פלונית (15.2.2021)).
בבע"מ 919/15 נפסק שבגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
מן הכלל אל הפרט
בענייננו, מתייחסת התובעת לשינוי נסיבות בהתייחס לצרכי הקטינה. הנתבע בהגנתו מתייחס לשינוי שחל בהכנסותיו ובהוצאותיו. להלן אדון ברכיבים הנטענים:
צרכי הקטינה –
התובעת עותרת לחיוב הנתבע בדמי המזונות שנפסקו בסך 1,600 ש"ח ובתוספת 600 ש"ח עבור הסעות ושמרטפות (בתצהירה ציינה 1,020 ש"ח) בחודש.
לטענת התובעת, היא עובדת בימים שני ורביעי עד השעה 19:00 בהתאם לזמני השהות שנקבעו בפסק הדין בעניין המשמורת.
לטענתה, מאחר שהנתבע לא עומד בזמני השהות שנפסקו בפסק הדין וזמני השהות מתקיימים אך בימי רביעי וללא ימי שני, היא נאלצת להיעזר בשירותי שמרטפות על מנת להחזיק בעבודתה, בסך של 300 ש"ח לחודש, וכן לשלם הסעה בימי שני בהם הנתבע לא לוקח את הקטינה מהמוסד החינוכי, בסך של 300 ש"ח בחודש.
לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה את טענותיה. לטענתו, פסק הדין בעניין המזונות ניתן לפני פסק הדין בעניין המשמורת, ואין קשר בין המשמורת לסכום המזונות.
לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק, אני סבורה שבנסיבות שלפניי חל שינוי משמעותי בזמני השהות ובשיעור חלוקת הנטל שיש בו כדי להשפיע על צרכי הקטינה ועל ההוצאות בהן נושאת האֵם בהתייחס לצורך בשירותי שמרטפות והסעות.
אסביר –
פסק הדין בעניין המשמורת התייחס לזמני השהות של הקטינה עם אביה בימי שני עם לינה ובימי רביעי החל מסיום המסגרת החינוכית ועד השעה 19:00, ובכל סוף שבוע שני.
פסק הדין הדן בדבר מזונות הקטינה התייחס לכך כי זמני השהות של האב עם הקטינה נרחבים, כאשר היא שוהה עם אביה כמעט מחצית מהזמן (עמ' 13, ש' 6). לעומת זאת, בפסק הדין מיום 10.3.2021 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה זמני השהות יתקיימו באמצע שבוע בימי רביעי בלבד החל מהמסגרת החינוכית בשעה 16:00 ועד השעה 18:30, וניתנה אפשרות להחליף את מפגשי אמצע השבוע במפגשי סוף שבוע. בפועל, כיום, הקטינה שוהה עם האב זמני שהות מצומצמים.
בהקשר זה אציין כי במועד מתן פסק הדין בעניין המזונות ובעניין המשמורת (10.9.2019) הקטינה הייתה בת כ-4.5 שנים, שאז חלה חובה אבסולוטית על האב לגבי תשלום דמי המזונות. במצב היום הקטינה בת כשמונה שנים כך שבמקרה שבו חל שינוי נסיבות מהותי יש לשקול את חלוקת זמני השהות של הקטינה עם הוריה.
יצוין כי הקטינה מתגוררת בב' והאב בג'. נתתי דעתי לטענות האב לפיהן האם לא נותנת לו לראות את הילדה (עמ' 21, ש' 13) ואולם הוא לא הוכיח כי האֵם מנעה ממנו מפגש עם הקטינה (עמ' 22, ש' 8), והתרשמתי כי לו זה היה המצב, האב לא פעל כדי לאכוף את ההסכמות (עמ' 21, ש' 24). התרשמתי כי האב הגיע בזמנים שאינם תואמים את לוח הזמנים של הבת (עמ' 21, ש' 30), ונראה כי הוא אף מגיע שלא בזמני השהות שנקבעו (עמ' 21 ש' 16; עמ' 17 ש' 28).
נוסף על כך, יש לתת את הדעת למשמעות מעברו של האב לג' באופן שבהכרח מקשה על קיום זמני השהות ומטיל נטל נוסף על האֵם.
לאור האמור, אני סבורה כי חל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של האב עם הקטינה, כאשר זמני שהות הם פרמטר שמשפיע על קביעת המזונות וכן בנטל הכלכלי שמוטל על האֵם כתוצאה מביטול זמני השהות.
לעניין שירותי השמרטפות –
התובעת הצהירה כי היא משתמשת בשירותי שמרטפות של גב' ש.ב בימי שני ורביעי החל מהשעה 16:00 ועד השעה 19:00 ומשלמת סך של 30 ש"ח לשעה, בעלות חודשית בסך 720 ש"ח.
התובעת העידה כי השמרטפית לא העידה מסיבות אישיות (עמ' 15, ש' 36), והוסיפה: "כמו שכולם יודעים, שמרטפית ובייביסיטר אין הוכחות, אני משלמת לה במזומן. בימים שני ורביעי שסיכמנו שהוא ייקח אותה, מאז ומתמיד עבדתי ימי פיצול בימים האלה, גם בזמן שהיינו נשואים, בגלל זה החלטנו שהוא יהיה איתה בימים האלה. כשהוא החליט שהוא לא מגיע והוא עובר לגור ב—–, נאלצתי להפעיל בייביסיטר שאני משלמת לה מזומן. לצערי, היא לא יכלה הייתה להגיע" (עמ' 16, ש' 2).
לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה שהיא שילמה עבור שמרטפות, והשמרטפית לא העידה בדיון אף שנאמר שהיא תגיע. לטענתו, הוא משוחח בכל יום עם הקטינה שעתיים ומסייע לה בשיעורי הבית, והילדה אומרת לו כי היא לבדה או אצל הסבתא.
אמנם, התובעת בתצהירה ציינה כי לא עלה בידה להגיש תצהיר של השמרטפית, וביקשה לזמנה לדיון שהיה קבוע ביום 6.6.2022. בפועל השמרטפית לא העידה בדיון זה ולא לדיון שנקבע ליום 16.6.2022. עם זאת וחרף העובדה שלא צורפה אסמכתא כלשהי לתשלום בפועל עבור שירותי שמרטפות, נתתי אמון בעדות התובעת.
בנסיבות שלפניי בהן זמני השהות השתנו, אני סבורה כי על התובעת מוטל נטל גדול בטיפול בקטינה המצריך תוספת בדמי המזונות בגין שירותי שמרטפות. עוד נתתי דעתי כי נוכח חלוקת זמני השהות הרחבה בתחילה לא נפסקו דמי טיפול.
הבאתי בחשבון שהתובעת העידה כי היא הוציאה את הקטינה מהצהרון וכי היא שוהה אצל הסבתא (עמ' 17, ש' 9). ואולם נוכח משך שעות היעדרותה של האם (פעמיים בשבוע עד השעה 19:00 בימים שמלכתחילה נקבעו כימי השהות עם האב), אינני סבורה כי יש באמור כדי לשנות מהצורך בפסיקת עלות שמרטפות (בשעות אחה"צ – ערב).
לעניין ההסעות –
התובעת צרפה לתצהירה (נספח 4) קבלות עבור הסעה לקטינה בסך 300 ש"ח למר ע.ק ששולמו באמצעות העברות בנקאיות בחודשים 11/2020 ו- 12/2021,וצורפו קבלות עבור חודשים : 10/2021 , 08/2021, 07/2021 וככל הנראה 09/2021.
התובעת העידה כי היא מעבירה את הכסף עבור ההסעות בהעברה ב'ביט' בכל חודש, וציינה שהיא צרפה את כל האסמכתאות עד למועד דיון ההוכחות בחודש 06/2022 (עמ' 17, ש' 31).
התובעת צרפה צילומי מסך ב'ווטסאפ' בהם רואים התכתבות עם '— הסעה' וצילומי מסך של העברת כספים באמצעות תוכנת 'ביט' ל'—- הסעה' לחודשים 05/2022-03/2022 ולחודשים 12/2021-11/2021 על סך 300 ש"ח לחודש (בחודש 09/2021 ההעברה על סך 280 ש"ח לחודש).
התובעת העידה כי הנתבע דיבר עם נציג מההסעה (עמ' 17, ש' 33). לטענת הנתבע, הקבלות עבור תשלומי ההסעה מתייחסות לשנת 2021, ואין קבלות על הסעה בשנה הנוכחית בה הקטינה התחילה ללמוד בבית הספר.
אני סבורה כי האסמכתאות שצרפה התובעת מספקות ומצביעות על תשלום חודשי עקבי לטובת הסעות, ודי בכך כדי להוכיח טענותיה. בנסיבות כפי שפורטו לעיל, אני סבורה כי צמצום זמני השהות בעל השלכות אף בעניין זה שכן הפחתת זמני השהות מטילה את נטל האיסוף על כתפי האֵם אשר עובדת פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים.
לאור האמור, בנסיבות שלפניי, אני סבורה כי חל שינוי נסיבות מהותי בצרכי הקטינה ובנטל הכלכלי שמוטל על האֵם כתוצאה מכך.
מצבו הכלכלי של הנתבע –
כטענת הגנה טען הנתבע, כי הכנסתו פחתה. לטענתו, כשהתגורר בח' היה עובד כאיש שטח ובעבודות מזכירות ואילו היום הוא איש שטח בלבד. לטענתו, הוצאותיו גדלו בעקבות נישואיו והולדת שני ילדים נוספים, ובעקבות נסיעותיו לצרכי קיום זמני השהות הלוך וחזור בין ב' – ג' בסך של 800 ש"ח בחודש.
הנתבע צרף תלושי משכורת לחודשים 01/2021 -06/2021 על גביהם מצוין 'חופשה ללא תשלום'.
הנתבע צרף תלושי משכורת לחודשים 07/2021 -04/2022 מהם נלמד כי הכנסתו החודשית הממוצעת עומדת על סך של כ- 6,400 ש"ח נטו במעוגל (ללא חודש 04/2022 שהיה נמוך משמעותית ואינו תואם את יתר הכנסות).
בפסק הדין בעניין המזונות התייחס בית המשפט לפוטנציאל השתכרותו של הנתבע בסך של 8,000 ש"ח לחודש (כשלטענת הנתבע הכנסת הממוצעת הייתה בסך 3,500 ש"ח לחודש ובתוספת 1,000 ש"ח בחודש מלגת לימודים, ואילו הכנסותיו מתלושי השכר עמדו על סך של כ- 8,300 ש"ח נטו בחודש).
הנתבע העיד כי הוא עובד בארגון '———' החל מיום 1.6.2016 (עמ' 18, ש' 19). הנתבע העיד כי הוא עובד "פחות או יותר 8 שעות" (עמ' 19, ש' 4). הנתבע העיד כי הוא מקבל כרטיסי דלק מהעבודה, שהממוצע החודשי בסך "500 ,700, 000, 1 ש"ח "(עמ' 25, ש' 3) תלוי בנסיעות, ומשולם עבור החודש הבא (עמ' 25, ש' 8), ואינו מגולם בשכר (עמ' 25, ש' 15).
נוכח האמור ועל אף ההפחתה בהכנסות הנתבע עקב השינוי בעבודתו, אינני סבורה כי פוטנציאל השתכרותו השתנה באופן מהותי. כך לדוגמא בחודש 08/2021 הכנסתו של הנתבע עמדה על סך של כ-8,500 ש"ח לחודש. משילוב הנתונים ועדותו של הנתבע בהתייחס לרכיב הדלק שאינו מגולם בשכר עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת היא בסך של כ-7,000 ש"ח נטו. בנסיבות אלו ולאור השתכרותו בעבר סביר להותיר את פוטנציאל השתכרותו על סך של כ-8,000 ש"ח נטו לחודש.
אוסיף, כי איני מקבלת את טענות הנתבע ביחס לנטל הכלכלי המוגבר כתוצאה מעלות הנסיעות מג'. הצדדים התגוררו בח' (פרוטוקול הדיון מיום 14.1.2019). הנתבע עבר להתגורר בג', כך שהתרחק ממקום מגורי הצדדים המשותף וממרכז חייה של הקטינה. בנסיבות אלה, שעה שלא הוצגה גרסה סדורה ביחס לאילוץ אשר חייב את הנתבע להתרחק ולא הוצגו טעמים המצדיקים השתת העלות הנוספת שנדרשת כדי לקיים את זמני השהות על הצד שנותר להתגורר באיזור המגורים המשותף – אין הצדקה להתחשב בעלות זו כעלות נוספת שמושתת על הנתבע באופן שישפיע על הסכום שיפסק לתובעת.
השפעת שינוי ההרכב המשפחתי של הנתבע על מצבו הכלכלי –
כאמור, הנתבע טען כי מצבו המשפחתי השתנה ויש בכך כדי להוות הגנה מפני התביעה.
בהתאם לפסיקה, הולדת ילד נוסף אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות, ואין לצאת מנקודת הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות )ע"א 381/86 אבין נ' אבין ((31.12.1986, עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 17590-01-20 פלונית נ' פלוני (3.12.2020)).
הולדת ילדים נוספים תחשב כשינוי נסיבות רק אם מוכח שהיא גרמה לירידה בהכנסתו של האב ויש הרעה במצבו הכלכלי)ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי ((12.12.1994). הנתבע צרף תדפיס חשבון בנק על שמו, ממנו עולה כי נכון ליום 10.2.2022 הוא מצוי ביתרה שלילת על סך של כ-590 ש"ח. על פניו נראה כי הכנסותיו והוצאותיו של הנתבע מאוזנות, בקירוב ולא עולה מעיון בתדפיס החשבון קריסה כלכלית.
לנתבע הוצאות שכר דירה בסך של 2,800 ש"ח לחודש.
במקרה זה, הנתבע לא הוכיח שיש בשינוי ההרכב המשפחתי החדש כדי להביא לירידה בהכנסותיו או שינוי קיצוני במצבו הכלכלי.
הנתבע ציין כי אשתו איננה עובדת בשל היותה האפוטרופוסית של אמה. עם כל ההבנה לטענותיו של הנתבע, אני סבורה כי אין האמור צריך להשפיע על המזונות לה זכאית הקטינה לצורכי קיומה (ראו ע"א 381/86 אשר הוזכר לעיל) ואין בבחירתה של רעייתו של הנתבע לא לעבוד מתוך צורך לטפל באמה כדי לבסס את טענותיו של הנתבע לחסרון כיס באופן המהווה הגנה מספקת מפני הנטען נגדו.
במסגרת חקירות הצדדים נשאלה התובעת לעניין השתכרותה. בפסק הדין בעניין המזונות צוין כי התובעת עובדת ב—ומשתכרת סך של – 6,500 ש"ח לחודש. התובעת צרפה תלושי שכר לחודשים 03/2022-01/2022, 02/2021-10/2021 ו-12/2021, מהם נלמד על הכנסה ממוצעת בסך של כ- 8,260 ש"ח נטו במעוגל (ללא חודש 08/2021 שהיה נמוך משמעותית ואינו תואם את יתר ההכנסות).
התובעת צרפה דפי חשבון מבנק—– ומבנק —— ותדפיס כרטיסי אשראי. התובעת זכאית לסיוע ממשרד הבינוי והשיכון בסך 1,170 ש"ח. נראה כי חל שיפור במצבה הכלכלי של התובעת. יובהר, כי סוגיית מצבם הכלכלי של הצדדים נבחנה אך מאחר והדבר עלה כטענת הגנה של האב תוך הדגשה, כי לא נטען בתביעה לשינוי נסיבות בענין זה.
לאור האמור, לאחר שנתתי דעתי לשינוי הנסיבות שחל בצרכי הקטינה עקב צמצום זמני שהותה עם האב ולאחר שהערכתי את היקף העלות הנוספת המוטלת על האֵם כתוצאה מהצמצום בזמני השהות – עלות שירותי שמרטפות ושירותי הסעות מצד אחד; ומאידך הבאתי בחשבון את השיפור במצבה הכלכלי של התובעת ואת מצבו הכלכלי של הנתבע אף שאין מדובר בשינוי נסיבות מהותי – אני מורה כי על סכום המזונות שנפסק בפסק הדין בעניין המזונות (סך של 1,600 ש"ח) יתווסף סך של 400 ש"ח. סכום זה ישולם עד הגיעה הקטינה לגיל 10 ואז יופחת לסך של 200 ש"ח. ההפחתה מבוססת על כך שלא יהיה צורך בהמשך שירותי שמרטפות לאחר גיל זה.
הנתבע יישא בהוצאות בגין הדיון שהתקיים ביום 6.6.2022 בסך 350 ש"ח אשר ישולמו לטובת הלשכה לסיוע משפטי. מאחר שהתובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי והנתבע איננו מיוצג, נוכח הכנסות הצדדים ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ז' אדר תשפ"ג, 28 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
