בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינה:
התובעת:
מ.ל.א. ת"ז ——–
ד.א. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד טל איטקין
נגד
הנתבע:
ג.ל. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד גלית בלאו- ברהב
פסק דין
תביעה לפסיקת מזונות קטינה ותביעה להחזר הוצאות עבר.
הצדדים וטענותיהם:
הצדדים יהודים, הורים לקטינה ילידת xx.xx.2020.
ההיכרות ביו הצדדים תחילתה בחודש 1/20 באמצעות אתר הכרויות להורות משותפת.
הקשר בין הצדדים לא צלח ולאחר היכרות קצרה, בעת שהתובעת הייתה בהריון עם הקטינה המשותפת לצדדים, נפרדו דרכיהם.
התובעת עיסוקה כעצמאית בתחום צורפות ותכשיטנות.
הנתבע אינו עובד מחודש מרץ 2014 ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה כללי בשיעור 40% לצמיתות בשל "הפרעה אפקטיבית דו-קוטבית". לא הוצג אישור דרגת אי כושר, אך הנתבע מקבל קִצבת תלויים עבור הקטינה.
הקטינה, מ.א. ילידת xx.xx.2020 נולדה לתוך מציאות בה הוריה חיים בנפרד.
על דבר הלידה נודע לנתבע מאחותו כשבוע לאחר לידת הקטינה וזאת לאחר שביקש כי אחותו תפנה לתובעת לברר הדבר.
קדם להליך זה הליך תביעת אבהות במסגרתו, ביום 18.10.21 ניתן פסק דין הקובע כי הנתבע הוא אבי הקטינה. בהליך שם הנתבע עתר לברר אבהותו על הקטינה לאחר שטען כי התובעת לא רשמה אבהותו וטענה בפניו כי ייתכן והנתבע אינו אבי הקטינה.
ברקע, קרע בין הצדדים שתחילתו עוד בתקופת ההיריון, בין הנתבע ובין הקטינה אין מתקיימים זמני שהות קבועים לאחר שהנתבע לא שיתף פעולה עם גורמי הטיפול וסירב לקיים מפגשים במרכז קשר ובהמשך כאשר נקבע מתווה מחוץ למרכז הקשר, בנוכחות צד ג', לא עמד גם במפגשים אלו. כעת נעשה במקביל נִסיון נוסף לקביעת מפגשים מצומצמים בסיוע גורמי טיפול.
בהקשר זה התובעת טענה כי כחודש לאחר שהסתיים הקשר בין הצדדים (שלטענתה ארך כ-3 חודשים) התברר לתובעת כי היא בהריון. נטען כי בתחילה הנתבע שמח, אך בהמשך שינה גישתו ודרש מהתובעת לעבור הפלה והתובעת סירבה. נטען כי לאחר מכן, הנתבע השלים עם ההיריון, ליווה את התובעת לבדיקות שונות והשתתף מיוזמתו בהוצאות עלות בדיקת סקירת מערכות, סך 1,800 ₪. עוד נטען כי לקראת סוף ההיריון סיפרה התובעת לנתבע כי בן זוגה לשעבר ביקר אותה והנתבע הגיב בכעס כלפי הידיעה, ונקט בהתנהגות אלימה כלפי התובעת שהופסקה בשל התערבות אבי התובעת. נטען כי הנתבע אינו משלם מאומה בגין מזונות ומדור הקטינה.
מאידך, טען הנתבע, היה ויש לו רצון עז לקחת חלק בגידול הקטינה אך הוא נתקל בסירוב מצד התובעת אשר החלה לשתף פעולה ביצירת קשר בינו ובין הקטינה רק לאחר שפנה לבית המשפט. נטען כי הנתבע הסכים להשתתף במחצית ההוצאות הקשורות להריון ואף העביר לתובעת סך 1,150 ₪ שהוא המחצית, סייע בידהּ במעבר הדירה והתלווה אליה לבדיקות רפואיות. הנתבע הכחיש כי נקט באלימות וטען כי לא רק שהתובעת לא פנתה אליו בבקשה לתשלום מזונות או מדור אלא שהתובעת דרשה ממנו כי לא יצור עמה קשר, הרחיקה אותו ולא אִפשרה לו לקבל מידע בסיסי אודות הלידה.
ביום 13.12.21 נפסק כי הנתבע ישלם עבור מזונות זמניים ומדור הקטינה סך 1,600 ₪ לחודש. נוסף על כך הוריתי לנתבע להעביר לתובעת סך 7,600 ₪ אשר שולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי כקצבת תלויים עבור התקופה שממועד הגשת התביעה. עוד נקבע שם שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך חריגות של הקטינה, כולל גן / מעון / צהרון לאחר מיצוי הנחות ומענקים.
לעת הזו, לפי פס"ד מיום 9.1.2023 של בית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים כי לאחר שיוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין מעודכן, יחודשו מפגשים בין האב ובין הקטינה מחוץ למרכז קשר. עוד הוסכם כי המפגשים יתקיימו פעם בשבוע למשך שעתיים; 4 מפגשים ראשונים יתקיימו בנוכחות התובעת או אֵם התובעת (הסבתא) ולקראת סיומם, תשקול עו"ס לסדרי דין הרחבת המפגשים ומפגש של הקטינה עם משפחת הנתבע, וגם המשך ליווי על ידי הסבתא/ מתנדבת אם לאו. עוד הוסכם שם כי הנתבע יחל בהדרכה הורית בהתאם להנחיית עו"ס לסדרי דין.
הצדדים הסכימו כי פסה"ד יינתן על סמך החומר שבתיק.
דיון והכרעה:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.
הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב הנתבע במזונות הקטינים הוא בדין העברי.
הדין העברי מחלק את מקור חיוב במזונות קטנים, היקפו ואופן חלוקת הנטל בין ההורים, לשלוש תקופות לפי גיל הקטין: קטני קטינים עד גיל 6 שנים, חיוב שהוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. חיוב עבור קטינים בגיל 6-15 שנים, חיוב שהוא מכוח תקנת חכמים וחיוב עבור קטינים בגיל 15-18 שנים, שהוא חיוב מדין צדקה וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457.
בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 77 סייפא לפסה"ד של השופט פוגלמן בפסה"ד מיום 19.07.17 נאמר כי יש לפרש את החיוב מכוח תקנת חכמים כחיוב מדין צדקה, היינו החיוב מגיל 6 ואילך, חל במידה שווה על שני ההורים. הוראה זו היא תמציתו האופרטיבית העיקרית של פסה"ד הנ"ל כפי שנפסקה בסעיף 3 לפסה"ד של הנשיאה כב' השופטת א' חיות, שם בעמוד 125.
"הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.
בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
על כן, לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לדון ראשית בצרכי הקטינה, שנית ביכולת ההורים ושלישית ביחס ההכנסות בין ההורים. נוסף על כך, יש לשקלל את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ואת הנטל שכל אחד נוטל על עצמו וגם שאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.7.19.
אומר כבר עתה כי לא התובעת ולא הנתבע הוכיחו את צרכי הקטינה.
התובעת טענה כי העריכה את הסכומים על הרף הנמוך מאחר ובשל גילה הצעיר של הקטינה ישנן הוצאות מִחיה שוטפות שטרם ידועות ובעתיד התובעת תאלץ לשלם. לא זו אף זו אלא, שהפער בין הסכום שנתבע בכתב התביעה (3,989.5 ₪ לחודש) ובין הסכום בסכומי התובעת (2,764.5 ₪ לחודש) נטען ללא הסבר מניח את הדעת ומעיד על חולשת הטענות.
גם מיעוט האסמכתאות שצורפו על ידי התובעת, העדר הבהרה ופירוט המאפשר בדיקה האם זו הוצאה עבור הקטינה והעדר אסמכתאות בנוגע לצרכים הכרחיים שהדעת נותנת כי הוצאו (כגון מזון) מעידים על חולשת הטענות. אשר לנתבע, למעט טענות כלליות הנתבע לא צירף או הוכיח דבר (ככול הנראה מאחר ואינו מוציא הוצאות עבור צרכי הקטינה).
תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור אך לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים. בין היתר, ראו עמ"ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. סעיפים 22-23 לפסה"ד מיום 22.09.2020; עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019 .
בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסה"ד נאמר כי:
"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…".
נפסק כי על ההורים לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פד"י מב(3) 347, 351.
נוסף על כך, המדיניות המשפטית הרצויה היא ליישם את עִקרון השוויון המגדרי כך שיימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות על פי הדין האישי – תוך ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות שני ההורים, זמני השהות ורמת חיים נאותה אליה הורגלו הקטינה. משמעות הדבר הוא כי יש לצמצם את סכום המזונות הכרחיים בהם חב האב לבדו עד גיל 6.
פרשנות מצמצמת של מושג הצרכים ההכרחיים עולה בקנה אחד ערך השוויון, באופן טבעי – עת צרכים לא יחשבו הכרחיים, תהיה התחשבות בהכנסות שני ההורים (מכוח דיני הצדקה), ונגשים את המדיניות של יישום עקרון שוויון מגדרי. ראו 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21. פסה"ד של השופט סילמן שם המפנה לסעיף 27 בעמ"ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ' אלמונית, מיום 9.7.19. עוד נאמר שם "לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם 'הכרחיים', יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים". ראו גם (פסה"ד שלי) פסק דיני בתלה"מ (חיפה) 34699-10-20 ס.ל נ' ס.א מיום 30.8.22.
על כן ומאחר והמדובר בקטינה שהיא מתחת לגיל 6 שנים, יש לחלק צרכיה לצרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
כאמור הקטינה מתגוררת בבית האֵם. על פי הנתונים שהובאו, והכנסות ההורים כפי שמפורט להלן, רמת החיים אליה הורגלה הקטינה היא רמת חיים שאינה גבוהה, ניתן לומר אפילו נמוכה במקצת. למעשה כלל לא נטענו טענות לצרכים גבוהים מכך.
בנתונים אלו, אני מאמידה את צרכי הקטינה על הרף הנמוך, ואומדת את צרכיה סך 1,700 ₪ לחודש. סכום זה מורכב מצרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים ואינו כולל מדור.
מתוך סכום זה אני אומדת את צרכי הקטינה ההכרחיים, סך 1,300 ₪ לחודש.
בסכום זה על הנתבע לשאת לבדו עד הגעת הקטינה לגיל 6.
לאחר גיל 6, יש להפריד את צרכי הקטינה, לצרכים תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. בהינתן הנתונים שבפניי, אני אומדת את צרכיי הקטינה שהם תלויי שהות סך 1,200 ש"ח לחודש וצרכי הקטינה שאינם תלויי שהות סך 500 לחודש.
נוסף על מזונות הקטינה יש לחייב האב בהוצאות מדור הקטינה. על פי ההלכה הפסוקה, חלקו של קטין בהוצאות מדור הוא שיעור 30%. ראו ע"א 52/87 הראל נ' הראל מיום 12.10.1989.
היקף החיוב של כל הורה בצרכי הקטינה לאחר גיל 6, ייקבע לאחר שתבחן יכולתם הכלכלית, הכנסות ורכושם הורים וגם זמני שהות ומעורבות כל הורה בחיי הקטינה ונסיבות נוספות אם קיימות. כדלקמן:
יכולתה הכלכלית של התובעת; טרם הלידה עסקה התובעת כעצמאית בצורפות ובתכשיטנות. על פי דו"ח רווח והפסד לשנת המס 2020 שכרהּ החודשי הממוצע של התובעת היה סך 5,110 ₪ נטו לחודש, על פי נתוני רווח והפסד, נכון לשנת 2021 שכרה החודשי הממוצע היה סך 2,454 ₪ לחודש. נוסף על כך, על פי אישור ביטוח לאומי שהוצג, זכאית התובעת לגִמלת הבטחת הכנסה לתקופה 7/21-12/21 סך 1,514 ₪ לחודש ובשנת 2022, 1,555 ₪ לחודש.
עוד זכאית התובעת לתשלום קִצבת ילדים, סך 100 ₪. נוסף על כך, על פי החלטתי מיום 13.12.21 האֵם מקבלת את קצבת התלויים עבור הקטינה, סך 950 ₪.
הנתבע טען כי אינו יודע מהי הכנסת התובעת אך פוטנציאל השתכרותהּ הוא סך 7,000 ₪. נטען כי התובעת מנהלת עסק והיא מסתירה מידע מאחר וצירפה אישור רו"ח לשנת 2021 ולא דו"ח רווח והפסד. הנתבע טען כי מצבהּ הכלכלי של התובעת טוב והפנה לכך שמדפי החשבון שצרפה התובעת לתיק המוצגים, עלה כי ביום 27.8.21 סגרה התובעת סך 38,000 ₪ בפִקדון.
התובעת לא סתרה את הטענה כי אכן בחשבונה כספים בפיקדון.
אשר להוצאות, התובעת לא הוכיחה הוצאות קבועות חריגות גבוהות שיש להפחית משכרהּ. האסמכתאות שהוגשו הן בגין הוצאות חריגות עבור חינוך או הוצאות בריאות חריגות או הוצאות שהן מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינה. על כן, אין להפחיתן משכרהּ. גם הטענה בדְבר חיסון עבור הקטינה (100 ₪ לחודש) אין בה לשנות. מדובר בהוצאה שלא רק שלא הוכחה, היא לבחירת התובעת ואינה בגדר הכרח. אשר לאישור הלוואות נכון ליום 25.2.21 שצורף כנספח 9 בתיק מוצגי התובעת, לא ניתן כל הסבר למהות והשימוש בכספי ההלוואות לאור כך גם הוצאה זו אין בה לשנות מהכנסות התובעת.
לא כן בהתייחס להוצאת המדור.
הוצאה זו יש להפחית שכן מדובר בהוצאה שהיא הכרחית וקבועה.
ומהו סכום המדור שיש להפחית?;
על פי הנתונים שהובאו התובעת זכאית לסיוע בשכר דירה סך 1,170 ₪ לחודש (ראו נספח 23 לתיק המוצגים לתקופה 10/21-1/22). התובעת טענה (דיון מיום 13.12.21) כי בשל זכאותהּ לקִצבת הבטחת הכנסה היא אינה זכאית להשתתפות של משרד הבינוי והשיכון. אלא שהאישורים שצורפו מעידים על חפיפה בתשלומים ולא הוכח בפני כי קיימת מגבלה שכזו. לפי הסכם השכירות שהגישה התובעת שכר הדירה אותה היא שוכרת הוא סך 2,800 ₪ לחודש.
אמנם תוקף ההסכם עד ליום 30.5.22 והתובעת לא צירפה הסכם מעודכן, אך לא נטען אחרת על ידי התובעת ביחס לגובה שכר הדירה. איני יכולה לקבל טענת הנתבע כי מאחר ולא צורף הסכם שכירות מעודכן התובעת לא הוכיחה מדור. סכום שכר הדירה לפי הסכם השכירות הוא סביר כעיני וברי כי לתובעת הוצאת מדור שהרי אין דירה בבעלותה.
בחינת הטענות מעלה כי יש בהחלט לתת משקל לטענות הנתבע כי לתובעת פוטנציאל השתכרות או הכנסות מעיסוקה בצורפות ותכשיטנות שלא גולה במלואו – וזאת בהינתן כי אין מחלוקת שהתובעת עסקה בצורפות ותכשיטנות בעבר כעצמאית, התובעת לא הציגה מסמכים מלאים אודות הכנסותיה לשנים 2021-2022, כך שהדבר פועל לחובתה, צברה סכום בפיקדון, וגם זוקפת הוצאותיה האישיות כחלק מהוצאות העסק (שכ"ד, חשבונות וכו').
על כן, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת סך 6,700 ₪ לחודש (לא כולל קִצבת התלויים המשולמת עבור הקטינה בשל נכות האב) והכנסתהּ הפנויה סך 5,000 ₪ נטו לחודש.
יכולתו הכלכלית של הנתבע; על פי אישור המל"ל שהוגש בתיק מוצגי הנתבע, הנתבע אינו עובד. לנתבע נכות בשיעור 40% לצמיתות (מיום 1.8.15). על פי דפי חשבון לתקופה 18.8.21-17.2.21, לנתבע קצבת הנכות המשולמת בסך 3,217 ₪ לחודש לשנת 2021 וסך 4,548 ₪ נטו לחודש לשנת 2022 (צורף אישור קִצבאות מל"ל לשנת 2022). נוסף על כך הנתבע זכאי לקצבת תלויים עבור הקטינה, סך 950 ₪, קצבה זו משולמת כיום לאֵם.
התובעת טענה כי אין לה ידיעה אודות הכנסות הנתבע אך הוא עובד בעבודות שיפוצים מזדמנות. לתמיכה בטענתה צירפה צילום מסרונים שלא מצאתי בו הוכחה (נספח 21) לטענתה זו.
אשר להוצאות, הנתבע מתגורר בבית אמו. הנתבע לא הוכיח טענתו כי הוא משתתף בהוצאות המגורים, העתק החשבונות שצורף אינו מעיד על מקור התשלום ואמו לא הובאה לעדות (וגם תצהיר מטעמה לא הוגש).
על כן, אני אומדת את הכנסתו החודשית הממוצעת סך 5,500 ₪ לחודש (כולל קִצבת התלויים עבור הקטינה) והכנסתו הפנויה סך 5,000 ₪ נטו לחודש.
משמעות הדבר כי הכנסות ההורים שוות.
עם זאת מאחר ואין מתקיימים זמני שהות יש להביא בחשבון כי כל נטל גידול הקטינה רובץ על כתפי האֵם. לכן, אני מחייבת את האב לשאת במזונות הקטינה סך 1,300 ₪ לחודש וסך 400 ₪ לחודש עבור מדור הקטינה, החל מיום הגשת התובענה לישוב סכסוך ועד גיל 6.
מעת הגעת הקטינה לגיל 6 ובהינתן זמני שהות המצומצמים (אם בכלל), יעמוד סכום המזונות על סך 950 ₪ לחודש וסך 400 ₪ לחודש עבור מדור הקטינה.
אשר לטענת הנתבע לניכור הורי, לא רק שהנתבע העלה טענה זו לראשונה בסיכומיו ולכן זו הרחבת חזית אסורה, הנתבע לא עמד על קיום זמני שהות וגם לא הגיש תביעתו בעניין זה. על כן, אין בטענתו זו לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.
תביעה להחזר הוצאות עבר:
התובעת עתרה להחזר הוצאות עבר עבור הקטינה, היריון ולידה סך 5,035 ₪. סכום זה מורכב מסך 3,500 ₪ תשלום לדולה, משאבת הנקה סך 380 ₪, אמבטיה לקטינה סך 140 ₪, עגלה סך 1,600 ₪, מושב בטיחות לרכב סך 900 ₪, השכרת מיטת תינוק למשך 3 חודשים 250 ₪ לחודש, מכונת כביסה סך 1,500 ₪, מייבש כביסה סך 1,000 ₪, מיקרוגל סך 450 ₪, שידת החתלה סך 350 ₪. נטען כי מרבית המוצרים נרכשו יד 2 ואין בידי התובעת קבלות לכל ההוצאות הנתבעות.
הנתבע טען כי במהלך ההיריון הסכים להשתתף במחצית מכלל ההוצאות הקשורות להריון והעביר לחשבון התובעת, ביום 1.10.20, סך 1,150 ₪ השווה למחצית ההוצאות לאותו מועד. עוד נטען כי לאחר קבלת החזרים מקופ"ח / ביטוחי בריאות, היתרה תשולם בין הצדדים בחלקים שווים למעט תומכת לידה. סעיף 35 לכתב ההגנה.
על פי ההלכה הפסוקה, אישה לא נשואה יכולה לתבוע מאבי ילדיה סכומים שהוציאה למחייתם וזאת להבדיל מאישה נשואה, כיון שביחס לאישה נשואה קיימת החזקה שדרך נשים "לגלגל" עם בעליהן. ראו לעניין זה ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1) 215, בעמוד 217.
תביעה להוצאות עבר גם היא, היא תביעה כספית לכל דבר ועניין. בירור התביעה הוא עניין עובדתי. ראו תמ"ש (חי') 29051/04 פלוני נ' אלמוני מיום 29.6.06 סעיפים 54-55 לפסק הדין.
התובעת הציגה קבלות חלקיות ולא הוכיחה טענתה כי רכשה מוצרים "מיד שניה" וחלקם של המוצרים שנרכשו הם מיטלטלין לבית ואינם עבור הקטינה או רכיב במזונותיה. כך למשל מיקרוגל, מייבש כביסה ומכונת כביסה.
ההוצאות האחרות הן הוצאות הכרוכות במובהק עבור הקטינה ונהוג להוציאן עבור קטינים. הנתבע למעשה נתן הסכמתו לשלם. ראו סעיף 18 לכתב הגנתו וגם נספח 1 לכתב ההגנה שם כתב לתובעת: "תסדרי את כל ההוצאות (לאחר החזר / השתתפות עצמית) ואשלם את חלקי. אין בעיה". לאחר התכתבות זו העביר הנתבע לתובעת סך 1,150 ₪ המחצית מהוצאותיה (בגין בדיקות, ויטמינים ודלק).
באותה התכתבות מציינת התובעת כי בדעתה לשכור דולה, מסבירה לנתבע במה מדובר ומפנה אותו לגגל זאת. הנתבע לא הודיע כי אינו מסכים לשאת בהוצאה עבור הדולה. על כן רכיב זה הוא חלק מהסכמתו, לשאת במחצית הוצאות התובעת הקשורות להריון / ללידה ולקטינה שתיוולד.
ניתן לחייב את הנתבע רק בהוצאות עליהן יש אסמכתאות. הוצאות אלו מסתכמות בסך 4,949 ₪. מכאן שהנתבע חב בשיעור המחצית השווה לסך 2,475 ₪ ליום הגשת התביעה.
מאחר והנתבע נרשם כאבי הקטינה רק לאחר שנאלץ לנקוט בהליך תביעת אבהות, והתובעת בתחילה הכחישה אבהותו (כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו בתביעת האבהות) והצדדים נאלצו לפנות לבדיקת סיווג רקמות ולשאת בעלותה, ומאחר והוגשה תביעה להוצאות עבר ונפסקו במסגרתה סכומים וגם שולם על ידי הנתבע תשלום עבור מחצית הוצאות הכרוכות בהריון, כמפורט לעיל ועל פי החלטתי שולמה לתובעת כל קִצבת התלויים לעבר עד למועד פסק הדין תעמוד בתוקף ההחלטה בעניין המזונות זמניים.
נפסק:
53.1. ממועד פסה"ד ישלם הנתבע, באמצעות האֵם, עבור מזונות הקטינה ומדורה, 1,700 ₪ לחודש, כל חודש מראש.
התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש עד הגעת הקטינה לגיל 6. עת תגיע הקטינה לגיל 6, יופחת הסכום לסך 1,350 ₪ לחודש.
תשלום המזונות כולל את קִצבת התלויים עבור הקטינה. היינו ככול שקצבת התלויים משולמת לאם ישירות מהמוסד לביטוח לאומי, על האב להשלים רק את ההפרש.
התשלום עבור המדור (סך 400 ₪ שכלול בסכום לעיל) ישולם כפוף להצגת הסכם שכירות תקף או תשלום משכנתא.
53.2. המזונות ישולמו עד הגעת הקטינה לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם.
53.3. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
53.4 קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינה, תשולם לתובעת בנוסף לדמי המזונות.
53.5. אשר להוצאות בריאות חריגות, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים טיפולים רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.
כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה או קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
53.5. אשר להוצאות חינוך חריגות, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון (ציבורי), חוג, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האֵם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/מתנ"ס. הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
53.6. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
53.7. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחרמחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
53.8. כל הודעה לרבות מסמכים, בקשור לחיובי המזונות, תועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / דואר רשום / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp), כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / המסמכים.
53.9. מזונות עבר – עד למועד פסה"ד תעמוד בתוקפה החלטתי בעניין המזונות הזמניים.
53.10 נוסף על המזונות, בגין הוצאות עבר, הנתבע ישלם לתובעת סך 2,475 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. סכום זה ישולם ב-48 תשלומים חודשיים שווים שיצטרפו למזונות השוטפים.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
