מספר בקשה:1
בפני
כבוד הרשמת שלי פרקש
מבקשת
ר.ס.
נגד
משיב
ר.ס.
החלטה
לפניי בקשה למחיקה על הסף.
הצדדים הם בני-זוג לשעבר.
המבקשת מתגוררת בבית הצדדים במושב … לאחר שניתן לה לבקשתה צו מדור ספציפי בבית הדין הרבני.
בתיקים הקשורים מתנהלת תביעת המשיב לפירוק שיתוף בדירת המגורים, לאיזון משאבים ולדמי שימוש ראויים.
אחר זאת המשיב הגיש התובענה דכאן שכותרתה "תביעה למזונות אשה".
תמצית טענות המבקשת, כי התביעה הוגשה בחוסר עילה שבדין, כי היא קנטרנית וטורדנית, כי המשיב הגיש תביעה "נגד עצמו", כי קיימת סמכות נמשכת לבית הדין הרבני, כי תביעת הגירושין נדחתה בעקבות כך שהמשיב בזוגיות משנת 2014 עם …., וכי קיים צו למדור ספציפי המונע פירוק השיתוף בבית המגורים.
תמצית טענות המשיב, כי בין הצדדים מתנהל במקביל הליך שעניינו פירוק שיתוף, איזון משאבים ודמי שימוש, כי המשיב אינו מתגורר בבית המגורים כ-10 שנים, כי המבקשת טענה שהיא זכאית להתגורר בבית המגורים ללא תשלום דמי שימוש מאחר שהיא זכאית לדמי מזונות, וכי כל התיקים שהתנהלו בבית הדין הרבני נסגרו.
ההלכה הפסוקה בנוגע לסילוק על הסף ידועה, "סעד כאמור שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו". ר' סעיף 20 לפסק-הדין ב-רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1987) בע"מ, נ' אקסטרה פיתוח ייזום בע"מ ואח', מיום 17.11.21.
הוראת הדין הרלבנטית קבועה בהוראת תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
כפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי המקרה נכנס לגדרי המקרים החריגים שבהם הסיכוי של התובע לזכות בסעד המבוקש על-ידו הם אפסיים ועל כן, דין הבקשה להתקבל.
עיון בכתב התביעה מעלה כי חרף הכותרת, לא עתר המשיב לפסיקת מזונות אישה אלא להפך, "להורות כי האשה אינה זכאית למזונות אשה".
הלכה למעשה, מדובר בתובענה למתן סעד הצהרתי שלילי.
הלכה פסוקה, "…עקרונית יכול בית המשפט לתת לאדם הצהרה, שאין הוא חייב על-פי תביעה, שהוגשה נגדו על-ידי פלוני או שפלוני עלול להגישה נגדו, וזאת כדי להקדים רפואה למכה. במתן הצהרה כזאת (אם כי היא תינתן רק בנסיבות נדירות) מגן בית המשפט מראש על זכותו של מבקש ההצהרה שלא להיתבע בתביעתו של פלוני". ר' ע"א 59/80 מנחם פלדי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לה(4) 378 (1981).
עוד נפסק, "אם כן, כאשר מדובר במתן סעד הצהרתי שלילי לפיו פלוני אינו חייב דבר לאלמוני בדין, שכל תכליתו היא "להקדים תרופה למכה", הרי שיש להעניקו לעיתים נדירות, ורק אם קיים ״אינטרס לגיטימי״ בקבלת הסעד ההצהרתי, שהתובע נדרש להצביע עליו". ר' פסקה 19 ב- ת"א (מרכז) 54035-03-21 קומטק בע"מ נ' אינספוקוס סיסטמס בע"מ, מיום 9.12.22.
עיון בכתב התביעה מעלה כי המשיב לא פירט מהי התכלית המפורשת של ההצהרה המבוקשת, לא הניח תשתית משפטית מתאימה ולא נימק על סמך מה מבוקש הסעד הדרסטי והקיצוני לו הוא עתר.
אלא שעיון בפרו' הדיון מיום 30.4.23 שהתקיים בתביעה הרכושית בתיק הקשור, מגלה לנו את מה שהחסיר המשיב בכתב התביעה, כפי שנטען על-ידו שם: "אין הליך בבית הדין הרבני. אבל ההליך שיש בבית הדין הרבני הפוך, הוא ביטל. הוא ביטל מצד השלום בית והשאיר את זה רק בגלל מזונות אישה ואין תיק מזונות אישה בבית הדין, אז לכן למעשה אין צו מדור ספציפי". ר' עמ' 12, שו' 18-20.
הנה כי כן, תכליתו של הסעד ההצהרתי השלילי המבוקש, הוא לחסום את המבקשת מלעתור לפסיקת דמי מזונות אישה.
מדובר אפוא במהלך שהוא מעין סוג של תקיפה עקיפה של החלטה שיפוטית, כשהטענה שבפי המשיב היא, הלכה למעשה, שצו למדור ספציפי ניתן בבית הדין הרבני בחוסר סמכות. אלא שאין מקום להעלות טענה מסוג זה במעין תקיפה עקיפה.
קביעה כפי המבוקשת תסתור חזיתית את הקביעה בדבר מדור ספציפי שמקורו בהכרח בזכות האישה למזונותיה. קרי, קיים זה כבר מעשה בית-דין בו נקבע שהמבקשת זכאית למזונות אישה ומדובר במעשה עשוי. יוטעם, כי גם אם הצו ניתן במסגרת הליך שלום בית אין בכך רבותא.
על יסוד אלה, ולאחר עיון בפסיקה ובמקרים החריגים שבהם נעתר בית המשפט לסעד הצהרתי שלילי ויצר מעשה בית-דין אשר חסם והשתיק את הצד שכנגד, ההתרשמות היא שמקרה זה אינו נמנה על אותם חריגים, כפי שיפורט להלן. ר' לדוג' ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3)1 (2004). הסיכוי אפוא שבית המשפט ייעתר למבוקש ויקבע שהמבקשת אינה זכאית למזונות אישה, הוא אפסי.
אמנם עצם קיומו של צו מדור ספציפי אינו מאפשר את סיום ההליכים בין הצדדים, הליכים שמשכם למצער כ-10 שנים, אלא שטענת חוסר סמכות או כל טענה אחרת שעניינה ביטול צו מדור ספציפי יש להעלות במסגרת משפטית ודיונית מתאימה, כשתובענה למתן פסק-דין הצהרתי שלילי כגון דא, אינה נמנית עליה.
עוד נמצא לציין, כי עצם הימנעותו של המשיב לפרט ולנמק מפורשות את הצורך בסעד לו הוא עתר במסגרת כתב הטענות, נראית, על פניו, בזהירות המתבקשת, כהתנהלות חסרת תום-לב העולה עד כדי שימוש לרעה בהליכי בית משפט.
מכל אחד מהנימוקים אשר פורטו לעיל, נמצאה הצדקה להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת ההליך.
המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪ אשר ישולם לה בתוך 30 ימים. בקביעת סכום ההוצאות נלקחו בחשבון בין היתר סוג ההליך, אופי הטענות והתוצאה, זאת בהתאם להוראת תקנות 53, 151(ב) ו-153(ג) לתקנות ותקנה 18(ג) לתקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020.
ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ג, 24 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
