לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובעת/מבקשת
ל' ב'
באמצעות ב"כ עוה"ד רוני עזרא
נגד
נתבע/משיב
א' ש' ב'
באמצעות ב"כ עוה"ד יורם ירקוני
החלטה
בפני בקשה התובעת להעברת סכום של 500,000 ₪ לידה, מתוך כספים המצויים בקופת בית המשפט, על חשבון איזון המשאבים הסופי שבין הצדדים.
רקע עובדתי ודיוני בתמצית
הצדדים שבנדון הינם הורים לשלושה ילדים משותפים, אשר עובר לסכסוך התגוררו יחדיו בבית מגורים, הרשום בחלקים שווים, והמצוי ברחוב **** בהוד השרון (להלן: "בית המגורים").
בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים, ביניהם הליך רכושי, ההליך שבכותרת.
במסגרת הליך זה עתרה התובעת, בין היתר, לביצוע איזון משאבים בין הצדדים.
במסגרת ההליך ניתנו מספר החלטות על מנת לקדם את ביצוע איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, ביניהן:
מינוי רו"ח ברק טובי לשם הגשת דוח המפרט את מצבת הנכסים של הצדדים, או על שם המשיב לרבות בשותפות עם אחרים, תוך הערכת שווים.
מינוי רו"ח עמית חרחס, כאקטואר מטעם בית המשפט, לשום את הזכויות הפנסיונית של הצדדים לשם הגשת דוח איזון על פי החוק לחלוקת כספים פנסיוניים.
מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לשם ביצוע מכירת בית המגורים.
במהלך הזמן הגישה המבקשת מספר בקשות שעניינן הקדמת איזון המשאבים בין הצדדים, באמצעות פעולות ברכוש הצדדים ו/או באמצעות העברת כספים לידה על חשבון האיזון הסופי, כאשר לחלקן בית המשפט נעתר ואת חלקן דחה, כדלהלן:
בקשה לחיוב המשיב בתשלומים עיתיים בסך של 25,000 ₪ לחודש על חשבון חלקה של המבקשת באיזון המשאבים הסופי. מבלי להיכנס לכלל טענות הצדדים, כפי שעלו בבקשה ובתגובה, יצוין רק כי בית המשפט נעתר לבקשה (בחלקה) וקבע, בהחלטה מפורטת מיום 25.7.2022, כי המשיב ישלם לידי המבקשת, סכום של 6,500 ₪ מידי חודש, מיום הגשת הבקשה ועד חלוקת תמורת מכירת בית המגורים של הצדדים, או עד החלטה אחרת, על חשבון חלקה באיזון המשאבים.
שתי בקשות למכירת נכס הרשום על שם המשיב, בפרויקט ****, בטענה כי אין להמתין עד סוף ההליך, במסגרתו יבוצע איזון המשאבים, משהמשיב מחזיק במלוא נכסי הצדדים, מעכב את ההליך והמבקשת נותרה חסרת אמצעים. הבקשה הראשונה נדחתה על ידי בית המשפט, תוך שצוין בהחלטה כי מדובר ברכוש של חברת "****" והחברה אינה צד להליך, וכי המומחה, שמונה בין היתר, להעריך את כל הנכסים של הצדדים, לרבות את הנכס בפרויקט ****, טרם סיים את עבודתו. הבקשה השניה נדחתה על ידי בית המשפט תוך שצוין כי מדובר בבקשה שנייה, זהה, ואין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה במסגרת הבקשה הראשונה באותו הענין.
בקשה להעברה אגב גירושין של זכויות המשיב בבית המגורים על שם המבקשת, על חשבון איזון המשאבים, בטענה שהמשיב מטרפד את מכירת בית המגורים ובשל אי שיתוף הפעולה של המשיב עם המומחה, אין אופק לקבלת חוות הדעת. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שציין כי בית הצדדים הינו נכס משמעותי במצבת הנכסים המשותפים של הצדדים ושוויו לא מבוטל, ויש לכלול אותו במסגרת איזון המשאבים ולא באופן נפרד, בוודאי לא בשלב בו מצוי ההליך.
בקשה להעברת הבעלות ברכב מסוג טויוטה ע"ש המבקשת ונמצא בשימושה, בטענה כי איזון המשאבים אינו נראה באופק ומלוא רכוש הצדדים מצוי בידי המשיב, תוך שעלה חשש שהמשיב יעלים/ימכור את הרכב מאחורי גבה של המבקשת. בית המשפט נעתר לבקשה, נוכח העובדה שהמבקשת אכן עושה שימוש בלעדי ברכב ועל מנת למנוע תלות שלה במשיב בכל העניינים הקשורים לרכב, ובכפוף להתחייבותה שלא למוכרו וכי חלקו של המשיב יילקח בחשבון בעת איזון המשאבים. בשלב מאוחר יותר ומאחר ונמצא כי על הרכב הוטלו שעבודים/עיקולים לא ניתן להשלים העברת הבעלות, יחד עם זאת בית המשפט הורה כי הרכב יהיה בשימוש המבקשת בלבד כאשר המשיב מנוע מלעשות כל דיספוזיציה בו.
הליכים משפטיים נוספים
ביום 12.11.23 ניתן על ידי כבוד הרשמת, שלי פרקש, צו עיקול על חלקו של המשיב בנכס מקרקעין, הרשום על שמו ועל שם אחיו, המצוי ברחוב **** (להלן: "נכס המקרקעין").
ביום 30.10.23 הגיש אחיו של המשיב, ערעור על החלטת כבוד הרשמת, בע"ר 49672-11-23 (להלן: "המערער"), ועתר לביטול צו העיקול ולחלופין, לאפשר למערער למכור את נכס המקרקעין ולהזרים את מלוא כספי התמורה, בניכוי הוצאות המכירה, לחברת "****", שבבעלות משותפת של המערער והמשיב, בנימוק שהחברה מצויה בחובות כבדים המוערכים בסך של 20,000,000 ₪.
בדיון שהתקיים בפניי, במסגרת הערעור, ביום 4.2.2024, הגיעו המערער המשיב והמבקשת להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, כדלהלן:
בהתאם להסכמות אלה, שקיבלו כאמור תוקף של פס"ד, מצוי כעת בקופת בית המשפט, סכום של 2,025,000 ₪, ממנו עותרת המבקשת, בהליך זה, לשחרר לידה סך של 500,000 ₪.
תמצית טענות המבקשת בבקשה נשוא החלטה זו
מאז חודש 12/2021 ועד היום, המבקשת לא קיבלה את חלקה ברכוש המשותף שנצבר לצדדים במהלך 25 שנות נישואין.
יתר על כן, המבקשת לא מקבלת לידה את מה שחויב המשיב לשלם כל חודש, עפ"י החלטת בית המשפט מיום 25.7.22, עד כי נאלצה לפתוח תיק בהוצל"פ, ונראה שהחוב הקיים למשיב, בסך של כ- 141,000 ₪, לא מפריע לו.
המשיב סיכל וטרפד את מכירת בית המגורים בשווי של 7.5 מיליון ₪.
גם הפיצוי המוסכם שחויב בו בנם של הצדדים, למבקשת, בסך 375,000 ₪, על פי פסק דין, לא שולם, וזאת, לשיטת המבקשת, על פי הנחיות המשיב.
המשיב הצליח יחד עם אחיו למכור נכס שלשיטתה של המבקשת הינו נכס משותף, ללא ידיעתה, ללא הסכמתה וללא אישורו של בית המשפט בסכום של 5,850,000 ₪.
המשיב הצליח לעכב את עבודת רו"ח שמונה על ידי בית המשפט ועל כן זו הוגשה רק לאחרונה.
חוות הדעת אינה משקפת את מלוא שווי הרכוש המשותף של הצדדים, משום שהוגשה על יסוד המידע הקיים, ומבלי להמתין לחוו"ד שמאית ומבלי שניתן מענה בקשר לדירה בהרצליה.
אין מחלוקת שהמשיב מחזיק בכלל הרכוש של הצדדים, כאשר המשיב העריך את כל הכספים והרכוש המשותף של הצדדים, לא כולל שווי החברות שבבעלותו, במליוני שקלים.
חוות הדעת האקטוארית, ניתנה לשני מועדי הקרע. האחד ל- 31.3.21 מועד הקרע על פי טענת המבקשת והשני ל- 31.12.21 מועד הקרע על פי טענות המשיב. במסגרת חוות הדעת צוין כי על המשיב לשלם למבקשת, רק בעבור חלקה בחברת **** בע"מ, סכומי כסף בלתי מבוטלים. על פי מועד קרע אחד סך של 2,687,500 ₪ או, בהתאמה, על פי מועד הקרע השני, סך של 1,372,500 ₪.
זאת ועוד, על פי חוו"ד האקטואר, על המשיב לשלם למבקשת כספים בגין איזון הזכויות הנזילות של המשיב, בסכום של 49,629 ₪ או סכום של 35,366 ₪, ככל שהמשיב יסרב לאזן את קופת הגמל במנורה כקופה נזילה.
טענותיו של המשיב בעניין חובות, נועדו להפחית מחלקה של המבקשת באיזון המשאבים, כאשר החוב המשותף היחיד הינו לרשויות המס בגין השנים 2020-2021 ע"ס כ-450,000 ₪, חוב שנלקח בחשבון בחוו"ד האקטוארית.
החל מחודש 11/2021 המשיב מתגורר לבדו בבית המגורים המשותף של הצדדים, שהוערך ע"י שמאי שמונה מטעם בית המשפט, בשווי של 8,100,000 ₪, ואשר היה אמור להימכר בסכום של 7,500,000 ₪ – לפני שטרפד את המכירה, מבלי שהוא משלם למבקשת דמי שכירות ראויים.
מאז הגשת התביעה בחודש 12/2021 המשיב מקבל, מחצית מדמי השכירות של 4 הדירות הרשומות על שמו וע"ש אחיו, כאשר בחודש 02/2024 אחד מהבתים – נכס המקרקעין, נמכר בסכום של 4,050,000 ₪ וחלקו של המשיב בתמורה הינו 2,025,000 ₪.
המשיב הגיש בקשה להעביר סכום של 679,386 ₪ לטובת תשלום למס ערך מוסף, מתוך הכספים המוחזקים בקופת ביהמ"ש, ולטענת המבקשת אין לעשות שימוש בכספים המוחזקים בבית המשפט באופן שאינו מיטיב עימה.
המשיב מייצר חובות פיקטיביים ודואג שהחברות שבבעלותו יצברו חובות, לאחר מועד הקרע, בניסיון למנוע מהמבקשת לקבל את הכספים המגיעים לה משוויים במועד הקרע.
העברת סך של 500,000 ₪ הינה "טיפה בים" (כך לטענת המבקשת), מהכספים שהמשיב צריך לשלם למבקשת במסגרת איזון המשאבים הסופי.
סכום הכסף מצוי בקופת בית המשפט ואין שום סיבה שהמבקשת תמתין לקבלו, מעבר לשנתיים וחצי שכבר חלפו מאז פתיחת ההליכים.
גם אם המבקשת תקבל על חשבון האיזון סך של 500,000 ₪ ויתברר בסופו של יום שלא מגיע לה סכום זה, עדין ניתן יהיה לקזז סכום זה מחלקה בשווי בית המגורים, ששוה לפחות 7.5 מיליון ₪.
באשר לטענות המשיב כי המבקשת אינה מסכימה לפנות לגישור, טוענת המבקשת כי אין טעם לפנות לגישור כאשר אין בידיה את הנתונים המלאים, כשהיא חבולה ומוכה כלכלית. לשיטתה של המבקשת לא היה רוצה המשיב לנהל הליך גישור הוגן והגון, לא היה מתנגד להעביר לידה את הסכום המבוקש.
תמצית טענות המשיב בבקשה נשוא החלטה זו
הכספים המצויים בקופת בית המשפט הינם בגין מכירת נכס שלמבקשת אין חלק בו – נכס המקרקעין.
טענת המבקשת כי חלקה בנכס המקרקעין הינו 1/4 טרם נדונה, ולשיטתו של המשיב, משהמבקשת אינה בעלים של נכס זה, כל הסכום שהופקד בקופת בית המשפט שייך רק לו, לכל הפחות בשלב זה, ועד אשר יתבררו טענות הצדדים.
בניגוד לטענת המבקשת, קיימים לצדדים חובות משותפים לרשויות המס בגין השנים 2020-2021 ע"ס 450,000 ₪, כאשר כספי הפיקדון המצויים בקופת בית המשפט נודעו לרשויות המס.
המבקשת מציגה את עצמה כמסכנה, החיה בבית הוריה, כאשר בפועל היא עובדת, מרוויחה, מתגוררת עם בן זוג ואף שהתה איתו בתאילנד.
המבקשת איבדה את שיקול דעתה לטובת אותו אחד שגרם לה להתנתקות ועצוב יהיה היום בו היא תתעורר.
המבקשת מחד עורכת תחשיבי תקבולי שכר דירה, שאמור המשיב לקבל מנכסי הנדל"ן, אולם "שכחה" מאידך כי הנכסים נרכשו באמצעות הלוואות ומשכנתאות.
פסק הדין שניתן בהליך הקשור, בהליך שהתנהל מול בנם של הצדדים, בו חויב בנם של הצדדים לשלם למבקשת פיצוי מוסכם בסך של 350,000 ₪ אינו חלוט, מוגש עליו ערעור.
גם המשיב, כמו המבקשת, רוצה לקבל מקדמה של 500,000 ₪, לאחר שאינו מקבל משכורת מספר חודשים ומתקשה לפרנס את ילדיו.
טיוטת חוות הדעת שהגיש המומחה שיקפה מצב שלפני תביעת הנושים, גם בגין תקופת השיתוף של הצדדים.
היקף העיקולים הקיים מביא לחשש שהנכסים לא יספיקו לתשלום לנושים, כאשר גם המבקשת תצטרך לשלם את חלקה בחובות, מתוך הנכסים והכספים המשותפים.
בקשתה של המבקשת מטרתה למשוך כספים לפני קריסה כלכלית.
לא יעלה על הדעת כי צד אחד יקבל 1/2 מיליון ₪ במזומן, מכספים שאינם שלו, בעוד הצד השני אינו מסוגל לפרנס את עצמו ואת ילדיו וזאת עוד בטרם הוגשה חוות הדעת הסופית.
יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכר טחרת עו"ד.
דיון והכרעה
לא בכדי בחר בית המשפט לפרט את הבקשות מעלה, תוך ציון ההחלטות שניתנו בגינן.
ראשית, ניתן ללמוד כי אין זו הפעם הראשונה שעותרת המבקשת לסעד של קבלת כספים על חשבון חלקה באיזון המשאבים.
שנית, ניתן לראות כי בית המשפט לא נעתר לכל בקשותיה של המבקשת.
שלישית, ואולי החשוב מכל, בית המשפט הבהיר טעמי דחיית חלק מהבקשות שהוגשו, בין היתר, של מועד הגשתן – בטרם קבלת חוות דעת המומחה.
כיום, כאשר חוות דעת המומחה הוגשה לבית המשפט, גם אם לא במלואה, וגם אם עדיין חסרים נתונים נוספים, יש בה כדי לסייע לבית המשפט, לקבל החלטה זמנית, ועוד בטרם הכרעה בסוף ההליך.
הפסיקה אומנם קבעה כי ככלל יש להימנע מביצוע איזון המשאבים בשלבים, בהינתן כי עמדת המחוקק ותכלית חוק יחסי ממון ברורה – איזון בכלל הנכסים שיש להביא בגדרו ראו: ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584 (1991), רמ"ש 28221-09-23 פלונית נ' אלמוני (14.11.2023). כמו כן נקבע כי בהליכים בין בני זוג, ככלל, למעט מקרים מסוימים, יש לשאוף להגיע להסדר כולל וסופי של מערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים (ראו: עמ"ש 16912-08-20 מ.ר. נ' ר.ר. (10.5.2021).
בית המשפט סבור כי מקרה זה נכלל במקרים המסוימים, שאינם הכלל, ודווקא בכאלה, מהטעמים שיפורטו בהמשך, יש מקום לביצוע איזון בשלבים.
בתמ"ש 40564-11-18 ק.ש. נ' א.ש. (4.8.2020) בהחלטה מנומקת של כבוד השופט פליקס גורודצקי, נכתב כי העיקרון אשר נקבע בהלכת בר אל – הקדמת ביצוע פירוק השיתוף, כוחו יפה גם לאיזון המשאבים כדלהלן: "כאשר התדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה" וכאשר "דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות"…. "טוב יעשה בית המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים". העיקרון אשר נקבע בהלכת בר אל, כוחו יפה גם לאיזון המשאבים".
באותה החלטה, מפנה כבוד השופט גורודצקי, לרמ"ש 20567-03-18 פלוני נ' פלוני מיום 8.4.18, למקרה דומה, שם קבע בית המשפט המחוזי כך:
" אכן, נטיית הפסיקה היא לערוך איזון משאבים במכלול הנכסים, בצוותא חדא, ולא על נכס אחד או על חשבון נכס אחד (ראו לענין זה – ע"א 1229/90 דורותי חנוך נ' יגאל חנוך 31 פד"י מה(5) 584).
יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן בית המשפט יסטה מעקרון זה. לדוגמא – במקרים בהם איזון חלקי בנכס מסויים או בדרך של פסיקת תשלומים חלקיים על חשבון האיזון הסופי, יביא מחד גיסא לייעול ההליכים, לסיום הסכסוך ולצמצום פערים כספיים בין הצדדים, ומאידך גיסא דחיית האיזון עלולה להכביד על אחד הצדדים באופן לא נאות, במיוחד כשמדובר בסכסוך מורכב העלול להימשך עוד זמן רב".
על רקע מסקנה זו נקבע כי:
"מכאן כי בצדק בחן בית משפט קמא לגופה את טענת המשיבה לשינוי נסיבות מהותי, בעקבות התבהרות המצב העובדתי משפטי…".
ובהמשך:
"בנסיבות אלה, כשמחד גיסא מכלול הרכוש הרב הנתון במחלוקת שבין הצדדים (כ12- מליון דולר), כשמירב הסיכוי, עם התבהרות המצב העובדתי והמשפטי של זכויות המשיבה בבית, כי חלקה בבית יגיע אל מעל למליון דולר, ומאידך גיסא מצבה הכלכלי של המשיבה אינו שפיר ומועד סיום ההליכים אינו ידוע, יש הצדקה לשחרר מהכספים הנזילים סכום של 300,000 דולר 2 לכל אחד מהם."
ומן הכלל אל הפרט –
מימד הזמן – חרף העובדה שהמומחה הגיש את חוות דעתו, עדיין חסרים נתונים רבים ודוחות מומחים נוספים, ולאחר שבית המשפט נחשף לעיכובים רבים של המשיב בהגשת מסמכים, לא יהיה זה מוגזם לומר, כי גם כעת, האופק לסיום ההליך, רחוק, כך שיש משקל רב למימד הזמן.
בית המשפט גם לא יכול להתעלם מטענות המבקשת בדבר הזמן הרב שחלף מאז פתיחת ההליכים המשפטיים, אשר זהה לזמן הרב שחלף מאז הצדדים אינם מתגוררים יחדיו בבית המגורים, ומאז עושה המשיב שימוש בלעדי בו, ומדובר בזמן רב.
פערים כלכליים מהותיים – כבר כעת יש בפני בית המשפט ביסוס לטענות המבקשת לגבי הפער הכלכלי שבין הצדדים, תוך מתן משקל רב לעובדה שהמשיב מחזיק בכלל הנכסים של הצדדים בשווי של מיליוני שקלים, כפי שניתן ללמוד מדוח המומחה, והינו רשום כבעלים של נכסים רבים נוספים.
בית המגורים – אין מחלוקת כי בית המגורים של הצדדים הינו בית מגורים משותף, ושוויו כ- 7.5 מיליון ₪. אשר על כן בית המשפט מקבל את טענת המבקשת, כי גם אם ידחו כל טענותיה בדבר חלקה בנכסים הרשומים על שם המשיב, אזי קיים מקור כספי לטובתה, ממנו ניתן יהיה לאפשר את קיזוז הסכום שישולם כבר כעת.
מקור הכספים – יש מקור לתשלום הסכום לו עותרת המבקשת, לקבל על חשבון חלקה באיזון המשאבים. בית המשפט לא יכול לקבל את טענות המשיב כי מאחר ומקור הכספים לא הוכרע, ולשיטתו מדובר בכספים שאינם של המבקשת, לא ניתן לעתור לקבלתם. גם אם כל טענותיו של המשיב נכונות הן, וגם אם המבקשת לא תצליח להוכיח כי מדובר בנכס שיש לה בו חלק, אין מחלוקת כי מדובר בכספים של המשיב, ומשאין הבדל בין כסף לכסף, יכול המשיב לבצע את האיזון גם מכספים שאינם משותפים.
תשלומים עיתיים – בית המשפט פסק כי על המשיב להעביר לידי המבקש תשלומים עיתיים, בסך של 6,500 ₪ בחודש, על חשבון האיזון. לטענת המבקשת המשיב אינו מקיים החלטה זו, והיא נאלצה לפתוח תיק בהוצל"פ לשם גביית התשלום. המשיב לא כפר בטענה זו של המבקשת, אשר על כן, גם להתנהלות זו של המשיב יש משקל בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה נשוא החלטה זו.
ייעול ההליכים וסיום הסכסוך – בית משפט זה סבור כי בנסיבות המקרה שבפניו, כאשר נהיר כי מדובר בסכסוך קשה ואף כזה שהצליח לערב בני משפחה נוספים, ולמען ייעול ההליכים, אשר כאמור מתנהלים כבר זמן רב, נכון יותר להיעתר לבקשה, מאשר לדחותה.
נוכח כל האמור לעיל, ובוודאי תוך ראיה של כל התמונה כולה ומשקל כל התנאים במצטבר, נעתרת לבקשה ומורה כי סך של 500,000 ₪, מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט, יועברו למבקשת.
בשל התוצאה אליה הגעתי, ישא המשיב בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 ₪.
ההחלטה מותרת לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"א סיוון תשפ"ד, 27 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
