בקשה מס' 1
לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
בענין בנם של הצדדים : יליד 2004
מבקש/תובע/האב
האב
נגד
משיבה/נתבעת/האם
האם
באמצעות ב"כ עו"ד בן ציון ראם
החלטה
לפני בקשת האב מיום 30.6.24 לסעד זמני בדמות ביטול מידי של חיוב האב במזונות הבן וחיוב האם במזונות הבן , שיועברו ישירות לבן . הבקשה מוגשת במסגרת תביעת האב מיום 26.5.24 במסגרתה מבוקש להפסיק את חיוב האב במזונות הבן , לחייב את האם לשלם לבן את המזונות שיקבע בית המשפט , לחייב את האם להחזיר לאב את המזונות ששילם עבור הבן בחודשים 4.6.24 ולבטל את צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד האב . במסגרת התביעה מתאר האב הליך קודם שעניינו תביעת האם לחיוב האב במזונות הבן במהלך לימודיו בכיתות י"ג ו י"ד . תקופת הלימודים הסתיימה והבן התגייס לצה"ל ביום 19.6.24 . האב טוען כי בחודש 4.24 עבר הבן להתגורר אצל האב כל הזמן מסיבות הקשורות ליחסיו של הבן עם האם . נטען כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי . עוד נטען כי בעקבות המעבר האם כעסה על הבן , הפסיקה לדאוג לצרכיו והתקינה מצלמות מעקב בבית כדי לעקוב אחר מעשיו . במסגרת ההליך הקודם שהסתיים בהסכם , התחייב האב לשלם לאם בגין מזונותיו של הבן בתקופת השירות הצבאי שליש מדמי המזונות המלאים . האב טוען כי חתם על ההסכם מתוך הנחה שהבן ימשיך לשהות בבית האם כפי שקרה במועד בו נחתם ההסכם וכן על יסוד ההנחה כי המזונות שהאב משלם ישמשו למימון צרכיו של הבן ולא ימנעו ממנו צרכים בסיסיים בבית האם . עוד טוען האב כי האם משתמשת בחיוב במזונות כאמצעי לטרפד נסיעה קרובה לחו"ל של האב עם הבן . לבקשת האב צורף תצהיר של הבן , בו מצהיר הבן כי הוא גר אצל האב מחודש 4.24 , האב דואג לכל צרכיו וביציאותיו לחופשה מהצבא הוא שוהה רק בבית האב .
האם לא הגיבה לבקשה במועד שנקבע . חרף האמור , קבעתי בהחלטה כי אמתין לתגובת האם עד המועד שנקבע להגשת כתב הגנה . ביום 29.7.24 הגישה האם כתב הגנה המחזיק 97 עמודים . נטען כי הליך שעניינו משמורת וזמני שהות מתנהל עד היום הזה בבד"ר . נטען כי ההסכם האחרון מיום 1.6.23 , שאושר הן ע"י בד"ר והן ע"י בימ"ש , קבע באופן מפורש כי בתקופת שירות החובה של הבן בצה"ל האב ישלם לאם שליש מדמי המזונות המלאים ששולמו עד הגיוס . נטען כי לא מדובר בהסכם מזונות רגיל אלא בהסכם כולל , אשר לקח בחשבון הוצאות שהוציאה האם בסך של עשרות אלפי ₪ עבור תגבור ושיעורים פרטיים לבן ללא כל השתתפות מצד האב . האם טוענת כי היא מזכירה בבית ספר המרוויחה 8,200 ₪ והאב מהנדס בכיר בחברת היי טק המרוויח מעל 50 אש"ח לחודש . מודגש כי האב בחר שלא לצרף לתביעה שהגיש תלושי שכר והרצאת פרטים . עוד נטען כי הבן יוצא לחופש מהצבא אחת לשבועיים ומגיע גם לבית האם . נטען כי ביום 7.4.24 כתב האב לב"כ האם כי ישלם 1/3 מהמזונות המלאים עבור הבן בתקופת השירות הצבאי ולא ברור מדוע חזר בו מהודעתו זו . נטען כי לא סביר לבטל הסכם בשל לינה של לילה אחד בשבועיים . עוד נטען כי האם עדיין משלמת הוצאות ותשלומים עבור הבן – ציוד לצבא , טלפון נייד , טיול לפני צבא , בילויים , הופעות . נטען כי האב רותם את הבן להליכים כפי שניסה לעשות פעמים רבות בעבר , תוך ניצול היותו הצד החזק כלכלית . נטען כי האב ממשיך להסית , לנכר ולחבל בנפשו של הבן .
לאחר עיון בבקשה , בכתב ההגנה בתיק ובתיקים הקשורים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ללא צו להוצאות . כמו כן , על האב להשלים את שהחסיר בכתב התביעה במסגרת כתב תביעה מתוקן שיוגש עד 26.9.24 , אחרת התביעה תמחק תוך חיוב האב בהוצאות האם . להלן אפרט נימוקי ההחלטה .
ראשית , כפי שהצדדים יודעים , מותב זה פגש את הבן במסגרת ההליך הקודם בנוכחות עו"ס יח"ס ביום 27.12.22 . עיינתי בדבריו של הבן טרם מתן החלטה זו. מצער עד מאד העירוב המתמשך של הבן בסכסוך המתמשך בין ההורים . עצוב במיוחד לגלות כי למרות שלבן מלאו 20 ואחיו הצעיר בן 17.5 הסכסוך עודנו מתנהל בבימ"ש זה , בבד"ר ובהוצל"פ . כל זאת למרות שבמסגרת ההליך הקודם , לאחר פנייה לערכאת הערעור ביחס להחלטת ביניים , עלה בידי הצדדים להגיע להסכם שאמור היה להסדיר באופן סופי את סוגיית מזונות ילדיהם , כאשר כל צד מיוצג ע"י עו"ד מטעמו . בנסיבות שכאלה , אין הצדקה ללבות את אש המחלוקת ע"י החלטה זמנית המשנה את הוראות ההסכם . כך בפרט כאשר האב טרם קיים את הוראות התקנות בנוגע להגשת תביעה שעניינה מזונות בכך שלא צירף הרצאת פרטים ומסמכים נדרשים . האב , שאינו מיוצג בהליך זה , מופנה לסעיף 12 של תקנות בית המשפט לעניני משפחה ( סדרי דין ) התשפ"א 2020 בכל הנוגע לחובה לצרף הרצאת פרטים ומסמכים לכל תביעה שעניינה מזונות והאפשרות למחוק את התביעה כאשר הדבר לא נעשה .
שנית , טרם שוכנעתי כי התקיימו במקרה שלפני הנסיבות החריגות שבכוחן להצדיק מתן הסעד העיקרי במסגרת בקשה לסעד זמני . גם אם אניח כי כל הטענות העובדתיות של האב נכונות , לרבות אלו שהוכחשו במפורש ע"י האם , ספק רב אם הדבר מצדיק שינוי מהותי של הסכם המזונות מיום 1.6.23 . כך בפרט נוכח טענת האם שטרם נסתרה בדבר הפער הכלכלי המשמעותי בין ההורים .
שלישית , חרף תוצאת ההחלטה , מצאתי לנכון בשלב זה שלא לעשות צו להוצאות , הן משום שלא הוגשה תגובה במועד והן בשל הרצון לנצל החלטה זו כדי להציע לצדדים לחזור לנקודת ההתחלה ע"י הסכמה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות . להתרשמותי ראוי לפחות לחשוב על כך בראי טובת ילדי הצדדים , שמייחלים , כך ניתן להניח על בסיס החומר שלפני , לסיום המחלוקות בין הוריהם .
על כן , אני מורה כאמור בסעיף 3 של ההחלטה . התיק יובא לעיוני עם קבלת הסכם הפשרה או כתב התביעה המתוקן או ביום 30.9.24 .
החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .
נוסח מותר לפרסום של ההחלטה יוכן על ידי ביום 8.8.24 או בסמוך לאחר מכן .
ההחלטה המקורית ניתנה ביום 30.7.24 .
ניתנה היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
