בפני
כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
מבקשים
1. האב
2. הבת
נגד
משיב
הבן
החלטה
לפני בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסכום שלא יפחת מהסך של 75,000 ₪.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לביטול ייפוי כוח מתמשך עליו חתם מבקש 1 ביום 22.12.20 לטובת מבקשת 2.
מבקש 1 הינו אביהם של מבקשת 2 והמשיב.
ביום 6.6.22 הגיש המשיב בקשה למינויו כאפוט' למבקש וביום 10.8.22 משהתברר שהמבקש חתם על ייפוי כוח מתמשך, ההליך למינוי אפוט' הוקפא.
ביום 14.9.22 נדחתה הבקשה להפקדת ערובה. על ההחלטה הוגשה בר"ע וביום 2.10.22 ניתן פסק דין בו נקבע כדלקמן:
"לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקביעות עובדתיות- באשר למועד החתימה על ייפוי הכוח המתמשך לטובת הבת ולהשלכות של מועד החתימה על ההחלטה הדוחה את בקשתו להפקדת ערובה.
לטענת המבקש, ייפוי הכוח נחתם ביום 22.12.20, בתחילת ההליכים ועוד בחיי האם המנוחה ולא כקביעת בית משפט קמא לפיה נחתם ייפוי הכוח ביום 6.6.22, בעיצומם של ההליכים ולאחר פטירת האם (סע' 22 להחלטה).
עוד טוען המבקש, כי שגה בית משפט בקביעתו המשפטית לפיה לא ניתן לקבוע שבשלב זה סיכויי התביעה אפסיים.
מסכימה אני כי למועד חתימת ייפוי הכוח המתמשך יש חשיבות לא רק על פי ציר הזמן אלא גם ובעיקר ביחס לשאלה האם במועד החתימה היה האב כשיר לחתום על מסמכים משפטיים.
בשים לב לדבריי דלעיל ובשל כך שמדובר בהחלטה דיונית הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת והכלל הוא שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בעניינים אלו, אני קובעת כי המבקש יהא רשאי לשוב ולפנות לבית משפט קמא, לאחר הגשת עמדת ב"כ היועמ"ש- משרד הרווחה להליך, בבקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה, לאור המועד בו נחתם ייפוי הכוח.
בית משפט קמא לא יהא כבול להחלטתו נשוא הבקשה."
ביום 15.10.22 ניתנה החלטה שהבקשה תועבר לתגובת ב"כ היועמ"ש משרד הרווחה.
ביום 24.10.22 ניתנה תגובת ב"כ היועמ"ש שלא מתערב בבקשות להפקדת ערובה ומותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.
ביום 25.10.22 ניתנה החלטה שהמבקש רשאי להגיש את בקשתו ולאחר מכן תוגש תגובה.
טענות המבקשים
בהשלמת הטיעון טוען האב שהבן מנהל מלחמת חורמה נגדו ומנסה לנשל אותו מנכסיו. לדבריו, חתם על ייפוי הכוח לאחר שראה את מה שעולל הבן לאימו. האב טוען שייפוי הכוח הופקד כדין, הבת מטפלת בו כראוי והבן מגיש בקשות סרק. האב מפנה לדבריו בדיון מיום 6.6.22 בו ציין שאינו מעוניין להיות בקשר עם בנו ואשתו של הבן. ייפוי הכוח נחתם מרצונו החופשי ולא בעת שהסכסוך היה בעוצמה גבוהה, אלא בראשית ההליכים המשפטיים הקשים שעה שהאב רצה להימנע מהליכים אלה שהבן כופה עליו היום. האב טוען שסיכויי התביעה אפסיים ומצבו הכלכלי של הבן בכי רע. האב טוען שהוא צלול והבן פוגע בפרטיותו שלא כדין.
המבקשים מפנים לתקנות ולפסיקה בעניין ערובה להפקדת הוצאות והשיקולים שיש לקחת בחשבון הם: סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, מועד הגשת הבקשה, השלב בו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם.
המבקשים טוענים שסיכויי התביעה הינם אפסיים ומדובר בתביעה קנטרנית וחסרת עילה. המבקשים טוענים שכתב התביעה מנוסח בחוסר תום לב תוך השמטת פרטים הידועים למשיב. המבקשים מפנים לדיון שהתקיים ביום 6.6.22 בו הודיע המבקש לבית המשפט שאינו מעוניין בקשר עם המשיב. יתרה מזו, לא התייחס המשיב להליכים שהתנהלו בין הצדדים.
המבקשים מפנים לתיקון מס' 18 שקובע שמקום בו נחתם ייפוי כוח מתמשך, יש להימנע ממינוי אפוט' ובענייננו המשיב הגיש בקשה לביטול ייפוי הכוח המתמשך והגיש בקשה למינויו כאפוט' ולמינוי מומחים רפואיים שיבחנו את מצבו של המבקש.
המבקשים טוענים שהמבקש חתם על ייפוי הכוח המתמשך לאור האלימות והכוחניות של המשיב. לדברי המבקשים, המבקש רואה במשיב כאחראי למות אשתו של המבקש.
המבקשים טוענים שיום לאחר שניתן צו הגנה נגד המשיב, פנה המשיב לרשויות הרווחה וטען שהמבקש הינו חסר ישע. המבקשים טוענים שמסיכום הפגישה של המבקש עם רשויות הרווחה, עולה שהוא צלול. מהאמור לעיל, ניתן ללמוד שסיכויי התביעה אפסיים.
מורכבות ההליך: המבקשים טוענים שהליך זה הינו חוליה נוספת במסע של המשיב לשלילת הזכויות של הוריו. המשיב ניסה לנשל את הוריו מזכויותיהם ולאחר שחדל לקבל כסף מחשבונות הבנק של ההורים, מצבו הכלכלי בכי רע. מטרת המשיב להמשיך ולהשתלט על נכסי הוריו.
מועד הגשת הבקשה: המבקשים טוענים שהבקשה הוגשה מיד לאחר קבלת התביעה.
השלב בו מצוי ההליך וזהות הצדדים: המבקשים טוענים שהמשיב כופה על המבקש הליכים משפטיים רבים ופוגע בשמו הטוב, פועל בחוסר תום לב.
המבקשים טוענים שהטיעון שהפקדת ערובה פוגעת בזכות הגישה לערכאות לא מתקיים בענייננו. מדובר בהליך סרק נוסף בו נוקט המשיב.
המבקשים טוענים שבמקרים בהם התובע תושב ישראלי, מצבו הכלכלי לא מהווה שיקול בסוגיית הפקדת הערובה, אולם בענייננו לאור התנהגותו האלימה של המשיב יש להורות על הפקדת ערובה.
טענות המשיב (הבן)
בהשלמת טיעוניו טוען המשיב שדואג לאביו, התנהגותה של אחותו משוללת רסן ולא ניתן לסמוך עליה בניהול ענייניו הכלכליים של האב. המשיב טוען שקיים חשש שככל ויופעל ייפוי הכוח, רכושו של האב יוברח וינוהל בצורה מחפירה ובלתי אחראית וספק אם האב לא חתם תחת השפעה בלתי הוגנת, לחץ או מרמה. לדברי המשיב, חיוב בהפקדת ערובה נקבע רק במקרים חריגים. בענייננו, יש לברר את העובדות ואת הטענות שטוען ושלא נולדו בחלל רק. המשיב טוען שנוכח התנהגות הבת, מצבו הבריאותי של האב התדרדר והמבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו לצורך חיוב המשיב בהפקדת ערובה. המשיב מפנה למסמכים שהוגשו בהליכים הקודמים בהם טען נגד התנהלות הבת. עוד טוען שהבלבול בעובדות בקרב האב מעיד כאלף עדים לגבי מצבו.
המשיב עותר לדחיית הבקשה אגב חיוב המבקשים בהוצאות בשיעור ניכר וטוען שהמבקשים הפנו בבקשתם לתקנה 519 (א) לתקנות סד"א הישנות כאשר ביום 1.1.21 נכנסו לתוקף תקנות סד"א החדשות שביטלו את התקנות הקודמות.
המשיב טוען שמטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. לדבריו, הבקשה הוגשה בניסיון להטעות את בית המשפט ובחוסר תום לב.
דיון והכרעה
תקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת כדלקמן:
"157.(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע."
הפסיקה יצקה תוכן לתקנה. בהקשר זה יפים לענייננו דברי כב' הש' א. גרוניס ברע"א 2416/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח (5) 865 בעמ' 868:
"איזון דומה נעשה במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519, אשר השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית-המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [6]). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל [7]). בית-המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ [8]). לאור כל האמור לעיל ברי כי שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית-המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות."
אמנם הפסיקה לעיל קודמת לכניסת תקנות סד"א החדשות לתוקף, אך האמור לעיל יפה גם לענייננו.
ראה גם תמ"ש (תל אביב-יפו) 67962-12-20 ש' ל' ש' נ' א' ש' (25.6.21) [פורסם במאגרים המשפטיים]:
"5. תקנה 519(א) לתקנות תשמ"ד ותקנה 157(א) לתקנות תשע"ט, קובעות כי בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הן תקנות תשמ"ד והן תקנות תשע"ט אינן מונות את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת דיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה. כעולה מהפסיקה על בית המשפט לשקול בגדרי הליך זה, את סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של התובע, מועד הגשת הבקשה, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם (כבוד השופט גרוסקופף, רע"א 4339/19 שרית קילקר נ' עובד נועם [פורסם בנבו] פסקה 12 והאסמכתאות שם (27.08.2019))"
בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים לרבות בעניין עיזבון אשתו המנוחה של המבקש ואימם של המבקשת והמשיב. בעבר התנהלו הליכים משפטיים בסוגיית מינוי אפוט' למנוחה.
בנוסף לפסיקה בעניין הפקדת ערובה, אתייחס לסוגיית ביטול ייפוי כוח מתמשך.
סעיף 32 כ"ט לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 עוסק בעילות לביטול ייפוי כח מתמשך על ידי בית המשפט וקובע כדלקמן:
" 32כט.(א)בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו, בהתקיים אחד מאלה:
(1)מיופה הכוח לא מפעיל את הסמכויות שבייפוי הכוח כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש או שהוא אינו פועל לפי רצונו של הממנה כאמור בסעיף 32ט;
(2)ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות;
(3)בית המשפט ראה כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די בייפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו, כולם או חלקם."
בא"פ 5658-06-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (17.11.22) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחס כב' הש' בנימין יזרעאלי לסוגיית זו ומפאת חשיבות הדברים אצטט אותם:
"75. ניתן לקטלג את הטעמים לביטול ייפויי הכוח המתמשך לשתי קבוצות:
76. האחת, מטעמים הקשורים בטיפול בממנה בהווה, עניינים אלו נדונים בסעיפים 32כט(1) ו-(3). השניה, טעמים הקשורים בנסיבות עריכת יפויי הכח בעבר, עניינים אלו נדונים בסעיף 32כט(2).
"ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות".
77. סעיף 32כט(2) מבקש להסדיר נסיבות בהן הממנה חתם על יפוי הכוח המתמשך באופן בו לא בא לידי ביטוי רצונו האמיתי, שכן הופעל עליו לחץ או השפעה בלתי הוגנת.
78. הצורך בבדיקת נסיבות החתימה על יפויי הכוח המתמשך ורצונו של הממנה עובר לחתימה קיבל התייחסויות נוספות בחוק הכשרות. כך למשל נדרש עו"ד אשר ערך את ייפויי הכוח המתמשך לבדוק האם עת חתם הממנה על ייפויי הכוח, הוא הבין את המשמעות של ייפוי הכוח המתמשך והאם הוא מסכים לייפוי הכוח. לעניין זה קובע סעיף 32יד(ה):
"32יד(ה) עורך הדין שבפניו נחתם ייפוי הכוח, יאשר על גבי הטופס כי הממנה חתם בפניו על ייפוי הכוח במועד הנקוב בו לאחר שהביא לידיעתו את הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג), וכי נוכח לדעת כי הממנה מבין את משמעות מתן ייפוי הכוח, מטרותיו ותוצאותיו והתרשם, לאחר שנתן על כך את דעתו, כי ייפוי הכוח ניתן בהסכמה חופשית ומרצון בלא שהופעלו על הממנה לחץ או השפעה בלתי הוגנת ובלא ניצול של מצוקתו או חולשתו." (ההדגשות שלי ב.י).
79. זאת ועוד, אף במסמך ייפויי הכוח עצמו מאשר הממנה כי ייפה את כוחו בהסכמה חופשית ובלא שהופעלו עליו לחץ או השפעה בלתי הוגנת. (ר' לעניין זה סעיף 32(יג)(ה) לחוק הכשרות).
80. חזרת המחוקק על הצורך בבדיקת רצונו של הממנה, ובכלל כך האם הושפע הממנה ממאן דהוא, או נוצל על ידי מאן דהוא, עת חתם על יפויי הכח המתמשך, מביאה לידי ביטויי את העקרונות עליהם מבקש החוק להגן: כיבודו הגנה על רצונו של הממנה ושליטתו בשאלה מי ינהל את ענייניו כשלא יוכל יותר לטפל בהם – יהא מיופה הכח אשר יהא."
בין הצדדים קיים קונפליקט ברמה גבוהה. בתסקיר שהוגש ביום 21.3.21 בתיק הקשור תיאר המבקש את מערכת היחסים העכורה מאוד בין הילדים וציין שהבת היא זו שמטפלת בהם במסירות. עו"ס ציינה שהילדים עסוקים בקונפליקט ביניהם ולא מצליחים לשתף פעולה למען רווחת הוריהם.
בתסקיר שהוגש ביום 29.11.21 (נספח א' לתגובה) הייתה התייחסות בעמ' 1 לשליטה מלאה של הבת על ההורים ובסעיף 2 עמ' 1 צוין שהבת הורידה את מינון התרופות לאם על דעת עצמה. בהמשך התסקיר הייתה גם התייחסות למערכת היחסים הטעונה בין הבן והוריו (סעיף 5 לתסקיר).
לייפוי הכוח המתמשך צורפה חוות דעת גריאטרית מיום 26.11.20 (נספח ב' לתגובה) ממנה עולה שהאב מסוגל להביע עמדה באופן מלא, כמו כן ביום 22.3.21 הוגש תסקיר בעניין האם במסגרתו צוין שהאב צלול ומתמצא (נספח ה'), אולם נסיבות העניין, המורכבות של היחסים המשפחתיים כפי שבית המשפט נחשף אליה לעומק במסגרת ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, מחייבים בירור ובחינת טענות הצדדים.
ייפוי הכוח המתמשך, שנחתם לטובת הבת, נחתם ביום 22.12.20, כאשר הבן הגיש ביום 16.9.20 בקשה למינויו כאפוט' על אמו, קרי מספר חודשים לפני החתימה על ייפוי הכוח שמבוקש לבטל כיום. אמנם מדובר בהליך בעניין האם, אולם כבר אז נחלקה המשפחה לשני מחנות והסכסוך היה בעוצמה גבוהה. הדבר אף בא לידי ביטוי בחוות דעת אפוט' לדין שהוגשה ביום 22.11.20 בה ציינה בסעיף 73 שקיים סכסוך עתיק יומין בין הבן והבת.
עוד אציין כי במסגרת תסקיר עו"ס לס"ד בעניין הצורך במינוי אפוט' לאם ז"ל שהוגש ביום 25.3.21, כשלושה חודשים לאחר שנחתם ייפוי הכוח המתמשך, ציינה העו"ס כי אמנם "הפנייה הראשונית הייתה למינוי אפוט' לאם בלבד, אך התברר במהלך התהליך כי גם בעלה האב , נתקל בקשיים בתחום זה. בנוסף לכך הוא צלול ויכול להביע עמדתו בנושא. בעקבות כך סוכם לפנות אליו לשוחח עימו על הנושא, לקבל עמדתו בעניין ולבדוק עימו האם מסכים למינוי חיצוני." בפרק ההמלצות הומלץ למנות את המרכז הישראלי עבור האם ז"ל כאפוט' בכל הנושאים ועבור האב – לעניינים הכלכליים.
בית המשפט יבחן את טענות הצדדים ויכריע בהן על מנת להבטיח שטובתו של האב נשמרת.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תודיע.
ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ג, 05 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
