מספר בקשה:1
בפני
כבוד הרשמת שלי פרקש
מבקשת
מ.ק.
נ ג ד
משיב
פ.ק.
החלטה
לפניי בקשה לצו עיקול זמני.
הצדדים הם בני-זוג לשעבר.
המבקשת הגישה תובענה רכושית לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף ולצדה בקשה להטלת צו עיקול זמני במעמד צד אחד על זכויות המשיב אצל מספר מחזיקים.
לאחר מספר הבהרות שנתבקשו, ניתן ביום 13.4.23 צו ארעי אצל 3 המחזיקות איילון, אלטשולר-שחם והראל. כמו כן הוטל צו על הפיקדונות וחסכונות בחשבון הבנק המשותף בבנק אוצר החייל וכן על כלי הרכב.
ביום 8.6.23, הגיש המשיב "הודעה דחופה על אי המצאת מסמכים", כשהכוונה היא לבקשה לביטול צו ארעי בגין טענתו לפיה לא בוצעה מסירה בהתאם לדין של הבקשה לסעד זמני ושל הצו הארעי שניתן.
לאחר שהוגשה תשובת המבקשת, ניתנה ביום 21.6.23 החלטה שלפיה על המשיב להודיע האם מבוקש לקבוע מועד לדיון במעמד הצדדים בבקשה זו. המשיב הודיע כי בפיו טענות גם לגופו של עניין ונקבע מועד לדיון. בין לבין פרש המשיב גם את טענותיו לגופו של עניין בכתב.
כל ניסיון לקדם את הצדדים לקראת הסכמה חלקית או זמנית, לא צלח ומכאן ההחלטה.
אי ביצוע המצאה כדין
בסעיף 6 לצו הארעי מיום 13.4.23 נקבע כי המבקשת תבצע מסירה אישית כדין למשיב בתוך 3 ימים ממועד הפקדת הבטוחות. הוראה זו תואמת את הוראת הדין הקבועה בתקנה 97(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
עיון בתיק מעלה כי הבטוחות הופקדו והצו הופק ביום 23.4.23. היה על המבקשת לבצע אפוא מסירה אישית כדין לידיו של המשיב עד יום 26.4.23.
המבקשת לא ביצעה מסירה אישית למשיב, לא במועד, ולא בכלל. ר' עמ' 6, שו' 4; תשובה מיום 21.6.23.
כידוע, לא ניתן להפריז בחשיבות שיש בביצוע הוראותיו של צו אשר ניתן לבקשתו של בעל-דין במעמד צד אחד, ככתבן וכלשונן, בעת שכל המידע מצוי בידי צד אחד בלבד ואין למשיב כל מקור מידע אחר להישען עליו זולת בעל-הדין אשר הגיש את הבקשה. ר' בהתאמה לענייננו בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3)132 (2004).
ישנה חשיבות עליונה בביצוע דווקני ומדויק של הוראות הצו הנוגע לזכויותיו של בעל-דין אשר אינו יודע אודותיו. מצופה אפוא ממבקשת הפונה בבקשה במעמד צד אחד, כי תקיים את ההוראות בדווקנות ובאותה הדחיפות לה טענה.
המבקשת אינה חולקת על כך שהמועד הראשון שבו נודע למשיב אודות הצו הוא ביום 29.5.23. גם כשטען המשיב לאי ביצוע מסירה כדין, לא ניסתה לתקן את הפגם.
בהוראת תקנה 100(2) לתקנות נקבע שהסעד הזמני יפקע "(2) אם הצו ניתן במעמד צד אחד ולא הומצא למשיב כאמור בתקנה 97(ד), זולת אם בית המשפט הורה אחרת, מטעמים מיוחדים;".
לא נמצאו כל טעמים מיוחדים המצדיקים לחרוג מההוראה דלעיל. המבקשת אף לא ניסתה לטעון שקיימים כאלה. לא מדובר באיחור, שאז אולי ניתן לשקול משכו, ולא נטען כי נסיבה כלשהי מנעה מהמבקשת לבצע הוראות הצו כלשונן. ר' לדוגמה רע"א (ת"א) 7458-11-22 אמ אנד אמ אלקטרוניקס אמ.אס.אמ בע"מ נ' מעוז גיל חברה לבנין בע"מ, מיום 4.1.23.
אשר על כן, דין טענות המשיב להתקבל ויש להורות על ביטול הצו הארעי מטעם זה בלבד של אי ביצוע המצאה כדין.
בהתאם לדין, ולמען הסרת הספקות, אדרש גם לגופו של עניין.
בפתח הדברים, בהינתן שנודע למשיב לראשונה אודות הצו ביום 29.5.23, הוגשה הבקשה בתוך 30 ימים בהתאם לדין ועל כן דין טענת המבקשת כי מדובר בבקשה לעיון מחדש בהתאם להוראת תקנה 98 לתקנות, בעקבות הגשת הבקשה לאחר חלוף המועד, דינה להידחות.
מטרת הסעד הזמני הוגדרה בהוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כהאי לישנא: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק-הדין".
השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו כפי שמורה הוראת תקנה 95 לתקנות, הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני; האם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים. בין עוצמתה הלכאורית של עילת התביעה לבין מאזן הנוחות, קיים יחס של מעין "מקבילית כוחות". כידוע, על המבקשת בכל מקרה לעמוד ברף מינימאלי בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד.
אשר לראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. על הצדדים לקיים הליך של איזון משאבים לאחר כ-14 שנות נישואין. עם זאת, מבלי לקבע כל ממצא, לא ברור כלל ועיקר מהן המחלוקות בין הצדדים. אמנם הצדדים מתקשים בשלב זה לתקשר ולהגיע להסכמה לגבי אופן ביצוע ההפרדה, כגון לעניין חשבון הבנק המשותף, או מועד הקרע, האם במועד הפרדת המגורים בחודש ספטמבר 2022 או במועד הגשת הליך יישוב סכסוך בחודש ינואר 2023. ברם, מעבר לקשיים אלה, לא נתגלתה, למצער לא בשלב זה, כל מחלוקת מהותית הרלבנטית לאופן ביצוע איזון המשאבים ופירוק השיתוף. מדובר אפוא בנסיבות של זוג שבנקל יכול היה להתקדם לקראת ביצוע איזון המשאבים בדרך של הסכמה. כל ניסיון כאמור של בית המשפט לסייע בכך במהלך הדיון, נתקל בסירוב.
אשר לרכיב ההכבדה המהווה אבן בוחן מרכזית. במכלול הנסיבות ההתרשמות היא כי הרכיב הקבוע בהוראת תקנה 95(ב) לתקנות, "נחיצות הסעד הזמני", אינו מתמלא. לא בכל מקרה שבו נפתח הליך בבית המשפט לאחר שבני-הזוג נתקלו בקשיים לעניין אופן ביצוע ההפרדה, איזון המשאבים ופירוק השיתוף, יש הצדקה למתן סעד זמני.
לאחר דיון במעמד הצדדים, ההתרשמות היא שאין הצדקה להותיר את הצו הארעי על כנו. חששה של המבקשת מפני הברחה אינו ברור. ראשית, היא כלל לא הצביעה על פעולה כלשהי שנקט בה המשיב העולה כדי חשש מהברחת נכס משותף. אין די בטענה כללית בדבר אמירה של המשיב כי לא ישלם "שקל" . ר' עמ' 2, שו' 31. יוטעם בהקשר זה כי בהחלטה למזונות זמניים נקבע כי המשיב יישא במזונות 2 הבנות התאומות שגילן כ-12 שנים, בסך 800 ₪ לחודש. בנוסף, בשינוי סיסמה לכניסה לחשבון הבנק מרחוק, אין די על מנת לקבוע שמדובר בניסיון להברחת נכסים. המבקשת היא שותפה בחשבון ודבר לא מונע ממנה גישה אליו, בדרך זו או אחרת. ר' עמ' 4, שו' 21.
שנית, קיימים די והותר נכסים להיפרע מהם, לרבות זכויות הצדדים ב-2 נכסי מקרקעין וזכויות סוציאליות של המשיב שנצברו בהתאם להיותו קצין בשירות קבע בצה"ל, כשרוב הסכום אינו נזיל. בהקשר זה, המשיב אינו משתחרר "מחר", כטענת המבקשת. למשיב טרם מלאו x שנים והוא לא צפוי להשתחרר לפני שימלאו לו 42 שנים.
נחה דעתי, כי די בנכסים אלה על מנת להפיג את חששה של המבקשת מפני הברחת כלי הרכב (שנמצא בשימושה או בשימוש אחותה) ששוויו כ-20,000 ₪, ר' עמ' 5, שו' 17, וכן את החשש מפני הברחת חסכונות הבנות שנמצאים בחשבון הבנק המשותף, בסך כ-15,000 ₪ לכל קטינה, ר' עמ' 3, שו' 33.
על יסוד אלה, לא הורם הנטל להראות כי הסעד הזמני נחוץ לשם "הגשמת המטרה" שתוכל המבקשת להיפרע עם מתן פסק-הדין וכי המשיב יתקשה בתשלום פסק-הדין. ר' הוראת תקנה 95(ב) לתקנות.
במצב דברים זה שבו הרכיבים כפי שפורטו לעיל אינו חוצים רף מינימאלי שמתחת לו לא יינתן סעד זמני, אין מקום לעריכת השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות.
אשר לרכיבי תום-הלב והשיהוי, לא נמצא ליחסם לצדדים באופן המטה את הכף, אך מקובלת בהחלט טענת המשיב שלפיה הצדדים התנהלו בהסכמות, כפי העולה גם ממסרונים שהוצגו, ממועד הפירוד בחודש ספטמבר 2022 ועד לחודש פברואר 2023, כשבקשה לסעד זמני הוגשה כאמור רק ביום 30.3.23. ר' עמ' 3, שו' 17. לא זו בלבד, הבקשה גם לא הוגשה במשך כחודשיים שבהם התנהל הליך יישוב סכסוך. יש בכך אפוא כדי להטות את הכף עוד יותר ולקבוע שהמבקשת לא סברה שיש צורך בצו קודם לכן וההתרשמות היא שאין צורך בצו גם כעת.
על יסוד מכלול האמור, לא נמצאו כל טעם והצדקה למתן הצו המבוקש, והבקשה נדחית. תואיל המזכירות לבטל צו ארעי מיום 13.4.23.
למען הסר ספק, כל הקביעות דלעיל הן בקשר עם הבקשה לסעד זמני בלבד ואין בכך כדי לקבע דבר בהליך העיקרי.
לאחר שנלקחו בחשבון בין היתר סוג ההליך, אופי הטענות והתנהלות הצדדים, תישא המבקשת בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ אשר ישולם לו בתוך 30 ימים, בהתאם להוראות תקנות 53, 151(ב), ו-153(ג) לתקנות וכן תקנה 18(ג) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020.
ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"ג, 03 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
