בפני
כבוד השופטת מירית פולוס
תובע/נתבע:
****
ע"י ב"כ עו"ד עופר ליפשיץ
נגד
נתבעות/תובעת:
****
ע"י ב"כ עו"ד אמיר אלירז
ד.
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר
פסק דין
בפני מספר תביעות בין בני הזוג לשעבר *** ותביעה אחת שהוגשה על ידי האיש גם כנגד אם האישה גב' ד.:
תלה"מ 47101-06-18 – תביעת האישה כנגד האיש שכותרתה: רכושית, איזון משאבים, סעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.
תלה"מ 8960-04-19 – תביעת האישה כנגד האיש, על סכום כספי של 325,000 ₪ וכן מתן חשבונות.
תלה"מ 54423-02-20 – תביעת האיש כנגד האישה ואמה של האישה גב' ד. לצו הצהרתי ולפיו משכנתא שנרשמה על דירת המגורים של בני הזוג לטובת האם, מכח הסכם הלוואה, איננה מחייבת אותו.
תלה"מ 55377-10-20 – תביעת האיש כנגד האישה לתשלום דמי שימוש ראויים.
רקע כללי:
**** (להלן בהתאמה: "האיש" ו"האישה") נישאו ביום **.**.** והתגרשו ביום **.**.**. הצדדים הורים לשלוש בנות: *** ו**, תאומות ילידות **** ו*** ילידת ****.
בחודש אוקטובר 2018 עזב האיש את דירת המגורים של בני הזוג, במסגרת הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך של צו הגנה. באותו המועד סוכם גם על סכום המזונות שישלם האיש לאישה עבור הקטינות וסוכם שמשמורתן תהיה בידי האם. ניתנו פסקי דין בהתאם.
הצדדים התגוררו עובר לפירוד ביניהם בדירת מגורים שנרכשה בשנת 2014 ונרשמה על שם האישה בלבד.
דירת המגורים נרכשה במימון מלא של אם האישה, גב' ד.(להלן: ד.). ד. העבירה לצורך הרכישה סך של 1,900,000 ₪. במקביל, ביום 8.6.14 נחתם בין ד. ובין האישה הסכם הלוואה ונרשמה משכנתא לזכותה של ד. על הנכס.
תנאי הסכם ההלוואה, בין ד. לבין האשה, הרלוונטיים לענייננו, הם כדלקמן:
סכום ההלוואה ישא הפרשי הצמדה למדד, מיום החתימה על ההסכם ועד יום הפירעון.
ההלוואה תפרע על ידי הלווה עד ליום 20.7.2034, או במועד מכירת הזכויות בדירה, עפ"י המועד המוקדם.
לא נקבעו בהסכם תשלומים ע"ח סכום ההלוואה טרם מועד הפירעון.
במסגרת ההליכים התקבלה חוו"ד אקטואר, ולפיה על האשה להעביר לבעל, נכון למועד חווה"ד – 6.1.20, לאיזון הזכויות הכספיות והסוציאליות, בסכום מהוון, סך של 29,333 ₪.
טיעוני הצדדים במסגרת כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים:
הורי האישה העמידו לתובעת בלבד הלוואה ע"ס 1,900,000 ₪ לרכישת דירה על שמה והלוואה נוספת ע"ס 10,000 ₪ לתשלום מס רכישה.
לטענת האישה, הצדדים לא ניהלו חשבונות משותפים לדרישת האיש, אשר שמר הכנסותיו לעצמו ודרש לשלוט באופן מוחלט בהוצאות המשפחה. יחד עם זאת טענה כי היא זכאית לאיזון כל הזכויות עם האיש, באשר בין בני הזוג היה שיתוף מלא (בסעיף 38 לתביעה הרכושית). הנתבע מחזיק ברכוש התובעת כשליחה ו/או בנאמנות עבורה (סעיף 41 לתביעה). "כאשר נרכש ו/או נצבר ו/או נתקבל הרכוש המשפחתי הוסכם בין הצדדים, מכללא, כי רכוש זה שייך במשותף לשניהם או מוחזק בנאמנות על ידי הנתבע עבור שניהם, אף אם נרשם רק על שם הנתבע." (סעיף 42).
האישה עתרה לאיזון כל הזכויות הרשומות ע"ש הנתבע, לרבות הזכויות הכספיות והסוציאליות.
האישה עתרה בתביעה נפרדת וכן בתביעה הרכושית, לקבלת סך של 325,000 ₪, מחצית סכום הכספים שהופקד בחשבון הנתבע מתמורת מכר דירתם הקודמת של הצדדים בשנת 2010. האישה חזרה בה מדרישה זו במסגרת שמיעת הראיות והסיכומים, לאחר שהתקבל צו לגילוי מסמכים.
האיש טען כי מערכת היחסים בין בני הזוג לבין אמה של התובעת גב' ד. היתה שונה מהמקובל, כספים רבים של בני הזוג הופקדו בחשבונה של ד. "למשמורת" לטובת בני הזוג. כמו כן, האיש ביצע על חשבונו עבודות בדירותיה של ד. בהשקעה של מאות אלפי שקלים. כמו כן בנה"ז הפקידו סך של 300,000 ₪ אצל ד. מכספי מכר דירתם הראשונה.
לטענת האיש, בשל קשיים כלכליים, הצדדים התנהלו במזומן (סעיף 17 (ב) לכתב ההגנה בתביעה הרכושית).
לטענת האיש, דירת המגורים של הצדדים נרכשה בסמוך לגילוי מחלת *** אצל האיש. משכך, לא יכול היה לעסוק באיתור דירה מתאימה וסוכם שהאישה תעסוק בכך. לאחר שאותרה דירה, ולאחר שהאיש ביקר בה, חתמה האישה על הסכם רכישה ומלוא כספי הרכישה הועברו מחשבונה של ד.. חלק ניכר מהכספים שהעבירה ד. צברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים והיתר ניתן להם כעזרה. התמיכה הכלכלית מאמה של האישה "משקפת את חלקה של האישה במאמץ הכלכלי המשותף מאחר שהתובעת בחרה שלא לעבוד כל השנים." (סעיף 16 (ה) לכתב ההגנה בתביעה הרכושית).
לטענת האיש, הצדדים השקיעו כספים בדירה ולא היה כל ספק שהיא שייכת להם במשותף. גם בטופס הרצאת פרטים שצרפה האישה לתביעת מזונות ציינה כי הדירה משותפת לצדדים.
לטענת האיש, רק לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון התברר לו שעל דירת המגורים נרשמה משכנתא לטובת ד.. האיש מכחיש את תוקף הסכם ההלוואה שנחתם לכאורה בין האישה לד., מדובר בהסכם למראית עין. האיש עתר בתביעה נפרדת להצהיר שהמשכנתא נרשמה למראית עין בלבד ואין לצדדים כל התחייבות כלפי ד. ויש למחוק את השעבוד לטובת ד. בנוגע לחלקו בדירת המגורים.
לטענת האשה ולטענת ד., לא הופקדו כספים של בני הזוג אצל ד., למעשה ד. היא שתמכה לאורך השנים בבני הזוג. התשלום של 300,000 ₪ שהועבר על ידי בני הזוג ממכר דירתם הראשונה לד., היה החזר הלוואה, לפי הסכם הלוואה שנחתם.
בתביעתו לדמי שימוש ראויים טען האיש כי אין ספק שחרף העובדה שדירת המגורים רשומה על שם האישה בלבד, היא שייכת לשני הצדדים ולכן לתובע זכות לדמי שימוש המגיעים לו מהשימוש שעושה האישה בדירה.
האיש טוען שהסכים במסגרת הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה לעזוב את דירת המגורים, בחודש אוקטובר 2018, ומאז מתגורר בדירה שכורה בעלות של 3,370 ₪ לחודש בצירוף עלויות מדור.
בכתב ההגנה בתביעה לקבלת דמי שימוש טענה האישה שהתובע אינו בעלים ואינו שותף בנכס ומשכך אינו רשאי לדרוש דמי שימוש. בנוסף, במסגרת תביעת מזונות הקטינות לא נפסקו דמי מדור שכן הוסכם שאין לאשה עלויות בגין מדור מלבד דמי אחזקה.
טענות משפטיות נוספות שעלו בסיכומים יפורטו בגוף פסק הדין.
דיון והכרעה:
הכרעה בטענות האיש כי אין כל חוב כלפי ד. והמשכנתא שנרשמה על דירת המגורים איננה מחייבת אותו:
מצאתי לדחות מכל וכל טענות האיש כי המשכנתא על הנכס איננה מחייבת אותו וכי העברת הכספים על ידי ד. לרכישת הדירה נעשתה כהחזר עבור כספים שהופקדו אצל ד. על ידי בני הזוג או החזר בגין עבודות שביצע האיש עבורה. מדובר בטענות שלא גובו בבדל מסמך, ללא גרסה מסודרת ולא היה מקום להעלותן כלל.
כאמור, האיש טען שהצדדים הפקידו אצל ד., מכספי מכר דירה שהיתה בבעלותם, סך של 300,000 ₪. אלא, שטרם נרכשה הדירה הנ"ל, נחתם בין הצדדים לבין ד. הסכם הלוואה, והוסכם שד. מעבירה לצדדים סך של 70,000 דולר כהלוואה בעבור רכישת דירתם.
לטענת האיש, התשלום שהועבר לד. לא היה עבור החזר ההלוואה, שכן הסכומים לא תואמים ואף לא הגיע מועד הפירעון לפי ההסכם.
האישה וד. טענו שהצדדים החליטו להחזיר ההלוואה מאחר ומכרו את הדירה ברווח משמעותי וכי בפועל, קיבלו 300,000 כהלוואה ₪, דהיינו, מעבר לסך של 70,000 דולר שנרשם בהסכם.
במכלול הנסיבות שבתיק זה, עדיפה עלי גרסתן של האישה וד. באשר להעברת סך של 300,000 ₪ מהצדדים לד..
לא השתכנעתי כלל שהצדדים היו במצב כלכלי אשר אפשר להם להפקיד אצל ד. כספים "למשמורת" כפי שטען האיש. ראה טענתו שלו בכתב ההגנה לתביעה הרכושית, שהצדדים היו בקשיים כלכליים (סעיף 29 (ב)).
למעשה, עלה באופן ברור במהלך ההליך, כי תמיכה כלכלית ניתנה על ידי ד. לצדדים לאורך השנים, ולא להיפך. ד. נתנה לצדדים הלוואה לרכישת דירתם הקודמת, מימנה באופן מלא בדרך של מתן הלוואה את רכישת דירת המגורים האחרונה, נתנה לצדדים להתגורר בדירות בבעלותה תוך חתימה על הסכם שכירות, כאשר נטען שהצדדים לא עמדו בתשלומים. ראה חקירת האיש בפרוטוקול דיון מיום 13.3.23 עמוד 34 שורות 30-34 ועמוד 35 שורה 1:
"ש. במשך השנים ד. תמכה בכם כלכלית?
ת. היו תקופות שפתאום עזרה.
ש. חוגים מי שילם?
ת. אני וד. שילמה גם חוגים.
ש. היו תקופות שהיא עזרה?
ת. חד משמעית היו תקופות שהיא עזרה."
הטענה כאילו בני הזוג שיפצו דירות של ד. בסכומים משמעותיים, גם היא לא הוכחה. האיש לא המציא חשבוניות המעידות על שיפוץ או רכישת חומרים לשיפוץ, דפי בנק המעידים על העברת כספים לבעלי מקצוע, ולא הוכיח סכום ברור כלשהו. ד. טענה כי אם בוצע שיפוץ, בדירותיה ששימשו למגורי הצדדים ובנותיהם, היה מדובר בשיפוץ קל בלבד.
כאשר נשאל האיש מה סכום הכסף שהושקע בשיפוץ, השיב, פרוטוקול מיום 13.3.23 עמוד 27, שורה 18: "הערכה כמה עשרות אלפי שקלים". ובעמוד 25 לפר' "לשאלת בית המשפט כמה עלה הבית, מעלה 300 להערכתי." ובעמוד 26: "אני לא זוכר כמה זה עלה, עוד 80 אלף ₪, לא זוכר.".
גם אחיו של האיש, מר ***, שהגיע להעיד על השיפוצים שבוצעו בנכסיה של ד. כפי טענת האיש, לא הצליח להוסיף מידע. למרבית השאלות שנשאל בהקשר לשיפוץ שבוצע לכאורה, השיב "לא זוכר", "לא יודע" (ראה בחקירתו עמ' 38-40 לפר').
עולה אם כן שגם אם ביצע האיש שיפוצים בנכסים הרשומים על שם הורי האשה, לא הוכיח באופן ברור את הסכומים, והעלות שטען לה איננה מתקרבת לסכום של 1,900,000 ₪ שהועברו על ידי ד. לצורך רכישת הדירה.
ודוק – אין מחלוקת שד. העבירה את הכספים לרכישת הדירה ובני הזוג לא שילמו דבר.
הטענה ולפיה מדובר היה בהחזר כספים לבני הזוג, בגין שיפוץ נכסים או הפקדת כספים למשמורת, לא הוכחה, אף לא בדוחק.
על הנכס נרשמה משכנתא לזכותה של ד., ובהתאם לסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו…". האיש לא הציג כל ראיה או טיעון מגובה בדבר מה, על מנת שבית המשפט יסיק שיש להורות על ביטול המשכנתא שנרשמה על הנכס או לחילופין על חיוב האישה בלבד בתשלום החוב.
לסיכום – תביעת האיש לפסק דין הצהרתי בעניין בטלות המשכנתא בכלל או כלפיו, נדחית.
הוצאות – בא כוחה של ד. סרק לתיק בית המשפט חשבוניות באשר להוצאותיה של ד. בהליך, בסך כולל של כ – 46,000 ₪. לא מצאתי לפסוק את מלוא הסכום שנגבה. בתביעה כנגד ד. התקיימו שני דיונים אליהם התייצב בא כוחה, דיון קדם משפט ודיון אחד ארוך ששימש לשמיעת ראיות, בסופו סיכם בא כוחה של ד. טענותיו. בהסכמת הצדדים לא התייצבו ד. ובא כוחה לדיון הנפרד שנקבע לשמיעת סיכומים. בנוסף הוגשו מטעמה של ד. כתב הגנה ותצהיר ע"ר. לאחר שלקחתי בחשבון האמור, מצאתי לחייב את האיש בתשלום הוצאותיה של ד. בהליך בסך כולל של 25,000 ₪, אשר ישולמו לד. בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום המיועד לתשלום ועד יום התשלום בפועל.
איזון המשאבים בין בני הזוג:
חוו"ד אקטואר – התקבלה חוו"ד אקטואר, איש מהצדדים לא חלק על תוכנה. בהתאם לחוות הדעת, על האישה להעביר לאיש נכון למועד חוות הדעת, סך של 29,333 לאיזון על פי שיטה א', וכך נקבע. הסכום ישולם לידי האיש, בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חווה"ד ועד מועד התשלום.
רכבים – הצדדים הסכימו על איזון רכבים – רכבים על שם הצדדים יאוזנו לפי שווים, על פי מחירון לוי יצחק, בתוך 30 יום מהיום. הרכבים יאוזנו לפי שווים נכון למועד מתן פסק הדין, מאחר וכל צד החזיק מאז הפירוד ברכב אחד. בהעדר הסכמות לתשלום השווי, ימכרו הרכבים בשוק החופשי והתמורה תחולק בין הצדדים. באשר לרכב המוחזק על ידי האיש, לא הובהר אם רשום על שמו או על שם מעסיק, ברי שהרכב יכלל באיזון רק אם רשום על שם מי מהצדדים ואם נרכש בתקופת הנישואין.
תכולת הדירה – האישה תערוך בתוך 14 יום מיום פסק הדין שתי רשימות של מיטלטלין שהיו בדירת הצדדים נכון למועד הקרע ועודם נמצאים בדירה היום, האיש יבחר רשימה אחת מתוך השתיים ויאסוף את המיטלטלין בתוך 30 יום ממועד קבלת הרשימות. מיטלטלין המשמשים את הקטינות ישארו בדירת האישה ולא יכללו ברשימה שתערך.
לעניין זכותו של האיש לאיזון דירת המגורים – כאמור, מדובר בדירת מגורים הרשומה על שם האישה בלבד.
חרף העובדה שהאישה התייחסה במהלך ההליך לדירה כאל דירתה שלה בלבד (ראה למשל בתצהיר ע"ר בתלה"מ 54423-02-20, סעיף 33), בסיכומיה הסכים בא כוחה כי את שבח הדירה, דהיינו שוויה בקיזוז סכום המשכנתא העדכני, יש לחלק בין בני הזוג.
משנדחו טענות האיש בדבר היות המשכנתא למראית עין, ובהעדר מחלוקת בדבר היות הדירה חלק מהנכסים לאיזון בין הצדדים, אין למעשה מחלוקת שהאיש זכאי למחצית משבח הדירה.
השאלה שנותרה היא כיצד יש לקבוע את סכום מחצית השבח לצורך האיזון.
האיש טוען שלא ניתן לסמוך על חוו"ד שמאי ויש להעמיד את הדירה למכירה בשוק החופשי ולאזן על פי מחיר השוק. האישה טוענת שאין האיש, שאינו רשום כבעלים, רשאי לדרוש מכירת הנכס, בשל העדר זכויות קנייניות רשומות בדירה ומשלא הגיש תביעה להכרה בזכויותיו הקנייניות. עוד טוענת האישה כי את שווי הדירה יש להעריך למועד הקרע (בשנת 2018)– הוא המועד לאיזון, נוכח הוראות סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון הקובע שהזכות למחצית שווי מתגבשת עם פקיעת הנישואין.
באשר לטענת האישה כי את שווי הנכס יש לקבוע נכון למועד הקרע בין הצדדים, טענה זו לא מצאתי לקבל. אכן, על פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, כל אחד מהצדדים זכאי למחצית שווי נכסי בני הזוג, נכון למועד פקיעת הנישואין. יחד עם זאת, הצדדים לא איזנו בפועל את רכושם במועד הקרע ביניהם.
מכאן, חלקו של האיש בשבח הנכס, המשיך להיות מושקע בפועל בנכס המקרקעין. אין כל סיבה לפיכך מדוע לא יהיה זכאי לחלקו גם בעליית ערכו של הנכס.
הדבר דומה לחשבון בנק, הרשום על שם מי מבני הזוג, ובו מופקדים כספים שנצברו במהלך חיי הנישואין. כל צד זכאי למחצית ערך הכספים בחשבון במועד פקיעת הנישואין או מועד הקרע. אם ביצוע האיזון בפועל נדחה, והכספים בחשבון צברו פירות, האם לא ברור שכל צד זכאי גם למחצית הפירות? כך בהתאמה, כל צד זכאי למחצית השבחת הנכס בשל עליית ערך הדירה מאז מועד הקרע, עליית ערך שאינה קשורה לפעולות שביצע מי מהצדדים בדירה אלא לכוחות השוק בלבד ועליית מחירי הנדל"ן.
לא קיבלתי טענות בא כח האשה, אשר הפנה לפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, תיק 1185575/1 (ראה ברשימת אסמכתאות מטעם האשה). שם, בפסק הדין הנ"ל, נקבע כי האיש זכאי למחצית שווי עסק, גן ילדים, נכון למועד הקרע. ואולם – אין נכס מקרקעין דומה לעסק מהסוג אליו מתייחס פסק הדין של ביה"ד הרבני. ודוק – ערכו של נכס מקרקעין עולה או יורד ללא קשר לפעולות הצדדים, למעט אם בוצע שיפוץ שהשביח ערכו, טענה שלא עלתה בענייננו. שוויו של עסק מסוג גן ילדים, אם עלה או ירד לאחר מועד הקרע, הרי שיש לכך קשר ישיר לפעולות שביצע הצד המפעיל את העסק. פסק הדין של בית הדין הרבני מתייחס לכך במפורש, ראה עמוד 4 בסוף הפסקה החמישית. מכאן, דין דירה איננו כדין עסק. שווי הדירה לאיזון יקבע במועד בו יבוצע האיזון בפועל, ולא במועד הקרע, אלא אם בוצעו לאחר מכן פעולות על ידי בן הזוג המחזיק בדירה להן ניתן לייחס את עליית הערך (שיפוץ).
באשר לטענת האיש כי יש למכור הדירה בשוק החופשי שכן חוו"ד השמאי קבעה שווי נמוך לדירה – לא מצאתי לקבל טענה זו, כפי שיפורט בהמשך, אך לא מנימוקי ב"כ האישה. על מנת שלא ימצא בית המשפט פטור בלא כלום, להלן התייחסות לטענות האישה באשר לזכותו של האיש לדרוש את מכירת הנכס, כאשר בסופו של דבר, מסקנתי היא כי קיימת לו האפשרות לעתור למכירה, אך בנסיבות העניין אין מקום להיעתר לדרישה.
כאמור, האישה טענה כי האיש אינו רשאי לעתור למכר הדירה, שכן אינו שותף בה ואין לו זכויות קנייניות בה, אלא זכות למחצית שווי ההשבחה בלבד, נוכח סעיפים 5 ו 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. לפיכך, לא עומדת לו הזכות לעתור לפירוק שיתוף.
אלא מאי – לטעמי דרישת האיש למכר הדירה אינה נטועה בחוק המקרקעין ואין מדובר למעשה בטענה שמעוגנת בזכות לפירוק שיתוף. טענת האיש היא שהוא זכאי למחצית שווי הדירה, כאשר חוו"ד השמאי איננה משקפת את השווי האמיתי של הנכס. דהיינו – לצורך קביעת חלקו, אין הוא מסכים להסתמך על חוו"ד שמאי אלא הוא מבקש להסתמך על כוחות השוק.
דומני כי עצם רישום הנכס על שם האישה, אינו יכול לחסום דרכו של האיש לטעון כי הוא זכאי למחצית השווי כפי שיקבע על ידי כוחות השוק ועל בסיס הצעות לרכישה שיוגשו בפועל. חוו"ד שמאי היא בגדר אומדן בלבד באשר למחיר שניתן לקבל עבור הדירה. הוצאת הדירה למכירה בשוק החופשי תציג תמונה מדויקת ולא משוערת, באשר לסכום הכספי המגיע לאיש.
אין מדובר בדרישה לפירוק שיתוף מכח זכות הקניין וחוק המקרקעין. מדובר בדרישה המתייחסת לאופן קביעת שווי נכס המקרקעין, לצרכי האיזון – האם בהסתמך על כוחות השוק או בהסתמך על חוו"ד שמאי. משכך, ניתן להשמיע את הדרישה למכר הדירה ויש לשקול אותה.
חרף האמור, לא מצאתי להיעתר לדרישת האיש באשר למכירת הדירה בשוק החופשי.
לפי סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בהעדר הסכמה בין בני הזוג באשר למגיע מהאחד לשני או באשר לאופן ביצוע האיזון, יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.
מטעמים של עלות ותועלת, לא מצאתי מקום להיענות לדרישת האיש להורות על מכירת הדירה, מהנימוקים שיפורטו.
להלן יפורטו הנתונים המספריים נכון למועד מתן פסק דין זה – סכום המשכנתא, צמוד למדד בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה, עומד כיום על סך של 2,074,374 ₪, ובמעוגל – 2,075,000. שווי הנכס נכון לחוו"ד שמאי מיום 5.4.22, שהוזמנה במסגרת ההליכים – 2,810,000 ₪. ההפרש לפיכך עומד על סך של 735,000 ₪, כאשר מחצית סכום זה לצורך איזון עומד על סך של 367,500 ₪.
בהתבסס על הנתונים הכספיים שפורטו מעלה באשר לשווי הנכס לפי חוות הדעת וכן סכום המשכנתא נכון להיום, עולה כי סכום המשכנתא עומד על כ – 74% משוויו של הנכס. מהחלק שנותר יש לקזז עלויות הכרוכות במכר הדירה (פרסום, תיווך, כינוס או שכר עו"ד). עולה כי מתוך התמורה שתתקבל שיעור נמוך יחסית משווי דירת המגורים יעמוד בפועל לחלוקה בין הצדדים, כך שכל צד יקבל פחות מ 13% מערך הדירה.
לאמור מעלה יש להוסיף שהדירה משמשת בפועל כדירת המגורים של בנותיהם הקטינות של הצדדים, המצויות מרבית ימי השבוע עם האם.
בנוסף, על פי פסק הדין למזונות, האיש משלם מזונות ללא תוספת מדור, שכן האם איננה משלמת עלויות מדור בשל תנאי המשכנתא שנתנה אמה, שאינם כוללים דרישה לתשלומים ע"ח ההלוואה עד מועד המכירה. אם תימכר הדירה, תאלץ האם לרכוש דירה אחרת למגוריה או לשכור דירה, דבר שיוסיף לעלויות המחייה השוטפות של האם ובנותיה כתוצאה מעלות המדור. אם תימכר הדירה, אין כל בטחון שהאישה תקבל שוב משכנתא באותם התנאים ממשפחתה.
נוכח כל שפרטתי, באתי למסקנה כי אין תועלת כלכלית של ממש במכירת הדירה וחלוקת יתרת התמורה לאחר כיסוי משכנתא ועלויות נוספות בין הצדדים. גם אם תימכר הדירה במחיר גבוה מהמחיר הנקוב בחוות הדעת (ואין כל בטחון שכך יהיה), בשל העלויות הנוספות הצפויות כתוצאה מהמכירה, אין הצר שווה בנזק המלך.
חרף העובדה שהאיש לא עתר לעדכון חוות דעת השמאי, בהתחשב בכך שחלפה כשנה מיום שניתנה חוות הדעת, ונוכח התנודתיות בשוק הנדל"ן, אני מוצאת להורות על עדכון חוות דעת השמאי, וזאת לאחר שקבעתי מעלה שהאיש זכאי לשווי חלקו נכון למועד האיזון בפועל.
באי כח הצדדים יפנו לשמאי שנתן את חוות הדעת, בפניה משותפת, לצורך עדכון. העלות תשולם בחלקים שווים על ידי הצדדים. פניית באי כח תבוצע בתוך שבעה ימים ממועד קבלת פסק הדין.
האישה תשלם לאיש מחצית שווי הנכס שיקבע בחווה"ד המעודכנת, כאשר משווי הנכס יקוזז סכום המשכנתא כפי שיהיה במועד התשלום (1,900,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 15.6.14 ועד מועד התשלום מהאישה לאיש).
בתוך 30 יום ממועד קבלת חוות הדעת המעודכנת, תודיע האישה לאיש אם מבקשת לפעול למימוש זכותה לתשלום חלקו של האיש באיזון ממקורותיה, על פי חוות הדעת. אם תבקש לשלם לו המגיע לו, התשלום ישולם בתוך 60 יום מהמועד שנקבע למתן ההודעה (דהיינו – 90 יום מיום קבלת חוות הדעת). אם לא תהיה מעוניינת לפעול כאמור, תימכר הדירה בשוק החופשי למרבה במחיר, תוחזר המשכנתא, ישולמו עלויות הכרוכות במכר והיתרה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. חלקו של האיש במקרה זה יקבע לפי התשלום בפועל ולא לפי השמאות (בין אם הסכום שיתקבל יהיה גבוה או נמוך מהסכום שיקבע השמאי).
אם תימכר הדירה, הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה ביניהם. לחילופין, כל אחד מהצדדים רשאי לעתור למינוי כונסי נכסים בכל שלב, בלשכת ההוצל"פ.
תביעת האיש לדמי שימוש:
כאמור, האיש עזב בהסכמה את דירת המגורים בתחילת ההליכים. מאז מתגוררות בדירה האישה והקטינות.
בא כח האשה טען שאין לאיש זכות לדמי שימוש, מאחר ואינו בעלים רשום של דירת המגורים והזכות לדמי שימוש, מכח סעיף 33 לחוק המקרקעין, הנה לשותף במקרקעין בלבד.
לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות מצאתי במקרה זה שאין מקום לפסיקת דמי שימוש, להלן יפורטו הנימוקים לכך.
ככלל, נפסק שלבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב בקביעת דמי שימוש ראויים בהתחשב במכלול הנסיבות העומדות בפניו (ראה עמ"ש (חי) 29522-05-13 מ' ח' נגד ל' א' פדאור 14 (19) 668).
בנסיבות שבפני יש להתחשב במספר עובדות רלוונטיות – האחת, האיש עזב בהסכמה את דירת המגורים במסגרת הליך ה"ט שנפתח על ידי האישה. עזיבת האיש את הבית, במטרה להימנע מהמשך המחלוקות שנגררות למגורים משותפים, מצדיקה לכאורה שקילת תשלום שכ"ד ראוי או למצער, השתתפות בעלות המדור ששכר עבור עצמו.
מנגד, בהתאם לפסק הדין שניתן למזונות הקטינות, בהתחשב בכך שהאישה נותרה להתגורר בדירת המגורים של הצדדים מבלי שנשאה בתשלום שכ"ד או משכנתא, לא נפסק תשלום עבור מדור לקטינות.
על פי חוו"ד שמאי באשר לדמי השימוש הראויים בדירת המגורים של הצדדים, שכר הדירה הראוי עמד על סך של 6,280 ₪ לחודש בממוצע. מתוך סכום זה חלקו של כל צד, ככל והיה בית המשפט פוסק דמי שימוש, 3,140 ₪ לחודש. ואולם, אם תשלם האישה שכר דירה ראוי לאיש, אין עוד מקום להנחה שעמדה בבסיס פסק הדין למזונות, כי אין לה עלויות מדור. דהיינו, לו היה בית המשפט לוקח בחשבון תשלום שכ"ד במועד פסק הדין למזונות, סביר שהיו נפסקים לקטינות מחצית העלות עבור מדורן.
בנוסף לכך, במכלול הנסיבות בתיק זה, יש לקחת בחשבון שמדובר כאמור בדירה שנרכשה במימון מלא של משפחת האישה, מבלי שהצדדים שילמו דבר מכיסם במועד רכישתה. בנוסף, הצדדים נהנו ממשכנתא בתנאים משופרים ביותר, כאשר המשכנתא איננה נושאת כלל הפרשי ריבית כי אם הצמדה בלבד, ועד מועד הפירעון, אין ולא היה כל תשלום ע"ח המשכנתא.
נוכח הוראות פסק דין זה, האיש יקבל מחצית משווי השבחת הנכס, נכס שבני הזוג לא תרמו ולו שקל לרכישתו. הנכס מומן על ידי גב' ד., מתוך מטרה לדאוג לקורת גג עבור בתה ונכדיה, ראה פרוטוקול מיום 13.3.23, עמוד 50, שורה 4: "נתתי הכל בשביל הבת שלי והנכדים שלי, זה מה שעמד מול עיני…".
בנסיבות אלו, כאשר משפחת האישה היא שאפשרה לבני הזוג לצבור הון כתוצאה מעליית ערך הדירה, ללא כל השקעה כספית מצד בני הזוג בהעמדת ההון הנדרש לרכישת הנכס, אינני סבורה כי בנוסף לתשלום מחצית ההשבחה, יש לפסוק לאיש גם שכר דירה ראוי.
נוכח המפורט, התביעה לפסיקת שכר דירה ראוי נדחית.
התביעה הכספית של האישה כנגד האיש:
כאמור מעלה, האישה חזרה בה מטענותיה כנגד האיש שהעלתה בתביעתה הכספית. התביעה לפיכך נדחית.
סוף דבר:
נדחו התביעה הכספית של האשה, התביעה לדמי שימוש של האיש והתביעה לסעד הצהרתי של האיש בעניין בטלות המשכנתא כלפיו.
התקבלה התביעה לאיזון משאבים כפי שפורט בגוף פסה"ד.
האיש חוייב לשלם לגב' ד. סך של 25,000 ₪ בגין הוצאותיה בהליך נגדה.
באשר להוצאות בתביעות בין בני הזוג, במכלול הנסיבות, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. כאמור, בית המשפט קיבל חלק מטענותיו של כל צד, באופן שאינו מצדיק תשלום הוצאות על ידי צד אחד לצד האחר.
כל התיקים יסגרו.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ג, 20 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
