בפני
כב' השופטת הילה גלבוע
תובע
ב.מ. ת"ז …
ע"י ב"כ עו"ד עדינה סיליס גרוסי
נגד
נתבעת
ר.ח.ו.צ. ת"ז …
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל סלם
פסק דין חלקי
בקשת האב, המתגורר ב-X, לאסור על האם להעתיק מקום מגוריה יחד עם בתם הקטינה א', ילידת 6.3.20, מ-Y לעיר Z.
הבקשה הוגשה במסגרת הליך י"ס 42676-07-22, וביום 6.9.22 יצא תחת ידי צו ארעי האוסר על מעבר מגורי הקטינה.
לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה במסגרת פגישת המהו"ת ביחידת הסיוע, ותקופת עיכוב ההליכים הסתיימה, הוריתי בהחלטתי מיום 23.9.22, על סגירת הליך י"ס ועל קיומו של דיון בבקשת האב דנן, במסגרת תביעת האב מיום 6.9.22, לקביעת זמני שהות בינו לבין הקטינה בחגים ובחופשות, בתלה"מ 12496-09-22, במסגרתה עתר, בין היתר, לסעד של שמירת המצב הקיים ולמתן צו שיאסור על העתקת מקום מגוריה של הנתבע והקטינה לעיר Z מהטעם העיקרי, לפיו עסקינן בעיר מעורבת ומסוכנת לקטינה.
לאחר ששמעתי טענות הצדדים ונימוקיהם בדיון מיום 6.10.22, ומשניסיונותיי להביא הצדדים להסכמה בדבר פתרונות קבועים, למצער ארעיים, למען טובת הקטינה, לא צלחו, מצאתי להורות על מינויה של העו"ס מיכל רון ליתן המלצותיה לעניין מקום המגורים המבוקש והמוסד החינוכי המוצע.
כמו כן, בנסיבות בהן טענה האם כי היא נדרשת לפנות את דירתה בY באותו היום וכי היא שכרה זה מכבר דירה למגוריה בעיר Z, ובשים לב לשיקולי האב שהתמקדו בהיותה של העיר Z עיר מעורבת, ולא נסמכו על בדיקה קונקרטית של שכונת … בה שכרה האם דירה כאמור (עמ' 1 שו' וכן עמ' 3 שו' 18)27), ולאור התחייבותה של האם כי ככל שייקבע בהחלטתי הסופית מקום מגורים אחר – היא תעבור, התרתי את מעברה הזמני של האם והקטינה לעיר Z, מבלי שיהא בכך משום הבעת עמדה בדבר מקום המגורים הראוי עבור הקטינה.
ביום 17.11.22 הונחה לפני חוות דעת המומחית. התרשמותה לגבי המעבר לעיר Z הוא כי האם עשתה זאת תוך שיקול דעת ובהתחשב בצרכי ילדיה, הן הקטינה והן אחיה הגדול (שאינו בנו של המבקש דנן). לגבי רמת הביטחון בעיר Z ובשכונת "…" שם שכרה האם דירה, הבהירה המומחית כי אין בידה הכלים לחוות את התרשמותה, אך ציינה כי מדובר בשכונה שרוב תושביה הם יהודים, על אף שמתגוררות בה מספר משפחות ערביות, וכי לדברי עו"ס רכזת לס"ד בעיר Z, בניגוד לשכונות אחרות בעיר, לשכונת … העו"ס מגיעים לבד ללא ליווי וללא כל חשש. העו"ס המשיכה וציינה כי האם מכירה בחשיבות הקשר של האב עם הקטינה ובחשיבות שיתוף הפעולה בינה לבין האב אך לא מצליחה ליישם זאת. האב מצדו אינו רואה באם הורה מתפקד ואינו מבין את החשיבות של שיתוף הפעולה ההורי עם האם למען התפתחותה התקינה של הקטינה. בכל הנוגע למסגרת הגן, התרשמה העו"ס כי מעון ר' יכול להתאים לצרכיה של הקטינה וככל שביהמ"ש יאשר את מגורי האם בעיר Z היא ממליצה על הרשמתה לגן זה.
העו"ס אמנם התרשמה כי הקטינה מפותחת בהתאם לגילה ויש לה יכולת טובה להסתגל למסגרת ולסביבה חדשה. יחד עם זאת, לדבריה, כתוצאה מהיותה חשופה למתח ולסכסוך בין הוריה, היא חווה מצוקה ונתונה לסיכון גבוה לפגיעה בהתפתחותה הנפשית, הן בטווח הקצר, הן בטווח הארוך. בשים לב לאמור היא מצאה לנכון להתייחס במסגרת חוות דעתה אף לאחריות ההורים לשיתוף פעולה ביניהם וכללה בין יתר המלצותיה המלצה להורות על תיאום הורי בעל סמכויות הכרעה בנושאים הקשורים לקטינה, וחיוב ההורים לקיים הדרכה הורית לפחות למשך שנה, אצל המתאם ההורי שימונה, שבשלב מסוים יקיים הדרכה הורית משותפת. כן המליצה על מינויו של אפוטרופוס לדין לקטינה עקב הקושי של הוריה לראות את צרכיה עד כדי פגיעה בה לעיתים.
בתגובתו מיום 2.12.22 לתסקיר הסכים האב להמלצות ביחס לתיאום הורי הדרכה הורית ומינוי אפוטרופוס לדין לקטינה, וציין כי אף עתר למינוי אפוטרופוס לדין במסגרת תביעתו; אולם עמד בתוקף על סירובו למעבר המגורים לעיר Z בשל טענתו ל"מסוכנות גבוהה" בעיר זו, בהיותה "עיר מעורבת", וטענתו למסוכנות אף בשכונת "…" אליה העתיקה האם את מקום מגוריה, אשר כפי שעולה מחווה"ד מתגוררות בה משפחות ערביות והיא גובלת בשכונות ערביות. כתמיכה למסוכנות הנטענת צירף כתבות שונות שפורסמו אודות מצבה הביטחוני של השכונה, עתירה שהוגשה בעניין החיץ שבין יהודים וערבים בשכונה ודו"ח מבקר המדינה ביחס לפשיעה בעיר. לדבריו גם העובדים הסוציאליים בעיר Z מקבלים אבטחה צמודה (כפי שפורסם בפורטל הישראלי לרשויות מקומיות ביום … 2022) ותמוה כי רשויות הרווחה עמן שוחחה העו"ס לא דיווחו על כך. כפי שציינה העו"ס התנגדותו למעבר לעיר Z נובעת מתוך דאגתו הכנה והאמיתית לקטינה, ומכאן שזכותו של האב להחליט היכן תתגורר בתו, והוא עומד על זכותו לבחור לבתו הקטינה עתיד טוב יותר הן מבחינת שלומה הביטחוני הן מבחינת חינוך ורווחה. האב ציין כי האם התחייבה כי ככל שההכרעה השיפוטית לא תתיר את המעבר היא תמצא מקום מגורים חלופי מוסכם או שיתאם את גדרי החלטת בית המשפט. הוא אף ציין כי הוא הציע להשתתף בהפרש שכ"ד עד לסך מוסכם באופן שיאפשר לאם לשכור דירה סמוכה ב- P, אולם האם שהסכימה תחילה, חזרה בה. לדבריו אין מקום להכשיר מעברה של האם בפרט בנסיבות בהן כעולה מדיווחי העו"ס, האם תכננה את המעבר באופן חד צדדי מראש ובחרה שלא לשתפו לגביו מחשש שיחבל בתכניותיה, במטרה ליצור מציאות ולהכשירה בדיעבד, באופן לא חוקי.
לנוכח היעדר תגובת האם במועד שנקצב לכך, עתר האב בבקשה להורות על רישום הקטינה למוסד חינוכי בX. (בקשות מיום 22.12.22 ומיום 28.12.22).
בהתאם לארכה שניתנה לאם בהחלטתי מיום 27.12.22 הגישה האם תגובתה ביום 28.12.22, ובה הסכימה להמלצות התסקיר, למעט לגבי מסגרת בגן ר' מאחר ולטענתה גן זה מרוחק מדירתה השכורה, ולאחרונה התבשרה האם כי התפנה מקום בגן "ש' " בו יש ילדים מעורבים והוא נמצא בסמוך לבית האם ולגן בו מתחנך בנה. האם שללה מכל וכל שלל טענות האב בנוגע למסוכנות של העיר Z והפנתה לדברי העו"ס בחוות דעתה לפיהם עובדי הרווחה המגיעים לשכונה בה היא מתגוררת כיום מגיעים לבדם ללא כל חשש ולטעמה די בכך על מנת לדחות התנגדותו של האב. מלבד האמור ציינה כי האב ציין בתגובתו כי המרחק אינו מהווה בעיה עבורו והוא מעדיף להאריך את נסיעתו כדי להיפגש עם הקטינה, והעיקר לא בעיר Z. על אף האמור היא הפנתה למסרון ששלח אליה האב ביום 28.12.22 לפיו הוא הודיע לה כי לצערו לא יוכל להגיע להתראות עם הקטינה לשלוש שעות לנוכח הקושי במרחק הנסיעה, כך שלדבריה יש לקחת בעירבון מוגבל את טענות האב. האם הבהירה כי החל מיום 7.10.22 הקטינה לא נמצאת במסגרת חינוכית והאם אינה יכולה לעבוד ומצבה הכלכלי הפך רע ולפיכך מבקשת ליתן החלטה בדחיפות, לאשר את מעברה לעיר Z ורישום הקטינה לגן "ש' ".
בהתאם להחלטתי מיום 27.12.22 הסכימו הצדדים כי ההליך דנן יוכרע על בסיס כתבי הטענות שהוגשו מטעמם לאחר הגשת חו"ד העו"ס (ראו סעיף 12 לתגובת האם מיום 28.12.22 ותגובת האב מיום 30.12.22), ולפיכך אפנה להלן להכריע בטענותיהם.
מסגרת הדין
בהתאם להוראות סעיפים 14 ו- 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק"), ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וכפועל יוצא מכך יש להם הסמכות לקבוע את מקום מגוריהם ומקום חינוכם. בהיעדר הסכמה בין ההורים, נדרש בית המשפט להכריע בכך, בשים לב לטובת הקטין. ראו: סעיפים 19, 24-25 לחוק.
ההכרעה בסוגיית מקום מגורי קטין, עת לא הגיעו ההורים להסכמה ביניהם, אינה פשוטה. נקודת המוצא היא, כי בבסיס ההכרעה עומדת טובת הילד, תוך שבפני בית המשפט ניצבת מלאכה מורכבת של איזון בין שלוש זכויות: הראשונה, זכות הילד לקיים קשר יציב, רצוף, משמעותי ותקין עם שני הוריו; השנייה, זכות ההורה המשמורן לעצב את סיפור חייו; השלישית, זכות ההורה הלא משמורן לקיים קשר משמעותי עם ילדו. תלה"מ (מש'-י-ם) 45640-07-20 ש' נ' ש' (2022).
בפסיקה נוהגות שתי גישות לעניין זה: האחת – גישת המעשה העשוי – הבוחנת את טובת הקטין בהינתן הזכות של הוריו לשנות את מקום מגוריהם; והשנייה – בוחנת את טובת הקטין על פי כלל הנסיבות והתנאים המשתנים, תוך שקילת כל נסיבה ומתן משקל יחסי לכל השיקולים, מתוך ראיית טובת הילד כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה. ראו: ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (2008); עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (2011); בע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית (2012); עמ"ש (חיפה) 1438-01-17 י.ר. נ' א.ר. (2018); עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח. נ' מ.ב.ח. (2012) (להלן – "עמ"ש 35652-07-12"); בע"מ 8132/08 פלוני נ' פלונית (2008); עמ"ש (חי') 25108-05-20 א׳ צ׳ נ' ש׳ נ׳ (2020); רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (2021).
כך או כך, לפי שתי הגישות, על בית המשפט להכריע לבסוף על פי עקרון העל – בחינת טובת הילד הספציפי במקרה שנידון לפניו. ראו: עמ"ש 59552-06-20 פלונית נ' פלוני (2021) ; רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001), בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (2006).
עקרון טובת הקטין הוא כידוע עקרון העל המנחה את בית המשפט בכל הליך בו מעורבים קטינים. ראו למשל דבריו של כב' הש' אלון בע"א 121/79 פלוני נ' פלונית, פ"ד לד(2) 253): "כבכול נושא שבתחום זה, שבו מדובר בשלומו ובעתידו של קטין, הכלל המנחה והקובע בכל החלטה שהיא, הוא טובתו של הקטין" (פסקה 7 לפסק הדין).
במסגרת בחינת טובת הקטין, יש לקחת בחשבון אף את רווחת הוריו. אכן, זכותו של כל הורה לכתוב את סיפור חייו ולבחור את מקום מגוריו, כאשר גם בעובדה שהאם מאושרת במקום מגורים אחר, מטבע הדברים יש בה להשפיע על רווחתו וטובתו של הקטין המצוי במשמורתה. ראו: רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (2021); עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (2011), פסקה 5 לפסק הדין; יחד עם זאת, אין לגרוע מרווחתו האישית של אביו, אשר אף היא פרמטר בשקילת טובתו של הקטין לעניין זה, הן מבחינת הקרבה, הן מבחינת הסדירות ויציבות הקשר. ראו: תמ"ש (קריות) 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני (2010) (להלן- "תמ"ש 10428-03-10").
טובתם של קטינים, באשר הם, מחייבת קשר רציף, משמעותי וקרוב עם שני הוריהם ועל כן יש לעשות את המרב על מנת להבטיח ששני ההורים ימלאו את תפקידם המשמעותי בחיי הקטינים, יגדלו אותם ויממשו את אחריותם ההורית. ראו: תלה"מ 54338-05-21 פלוני נ' פלונית (2022).
ודוק, הכרעת בית המשפט צריכה להתבסס על טובתו של הילד הספציפי הבא בפניו. וכפי שנקבע בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו), מפי כב' הש' ארבל: "בהכריעו בשאלת טובת הילד שומה על בית המשפט ליתן החלטתו בראש ובראשונה בהתבסס על עובדות המקרה שבפניו, ולאחר שהתבררו כל הנתונים הצריכים לעניין ונבחן כל נזק אפשרי לטובתו של הילד שגורלו נתון להכרעת בית המשפט" (פסקה 13 לפסק הדין).
ידוע הוא כי לשם בחינת טובת הקטין, נעזר בית המשפט בחוות דעתם של הגורמים הטיפוליים המעורבים, כגון: תסקירי עו"ס לסדרי דין, וחוות דעת מומחה, אשר להם הכלים לבחון כל מקרה על נסיבותיו בעין מקצועית, וחזקה כי הם אובייקטיביים גם בהשוואה להורי הקטין. ראו: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2008). ביתר שאת ייאמר, כי תסקירים מטעם הגורמים הטיפוליים יוצקים תוכן קונקרטי למונח טובת הקטין. ראו: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001);
הדין הנוהג הוא, כי משהוגשה לביהמ"ש חוו"ד מומחה שמונה על ידו, ככלל, יאמץ ביהמ"ש את המלצת המומחה, אלא אם קיימים טעמים בעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה מאותה המלצה. ראו: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (2006). דהיינו, בהעדר נימוק משכנע לקביעה שונה, ייטה בית המשפט לאמץ את המלצת המומחים לדבר; יפים הדברים עת מדובר בתסקיר מנומק ומפורט, ומקבלים הם משנה תוקף עת חוות הדעת נוגעת בשאלות הנוגעות לטובת הילדים, שלומם ורווחתם. ראו: בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (2010); בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2006).
ומן הכלל לעניינינו אנו-
במקרה דנן המלצות התסקיר תומכות במעבר המגורים של האם והקטינה לעיר Z, לאחר שהעו"ס התרשמה כי בחירת האם לעבור לZ נעשתה תוך שיקול דעת ובהתחשב בצרכי ילדיה, הבית נקי ומסודר וחדרי הילדים מאובזרים בהתאם לצרכיהם, בנה הגדול כבר משולב בגן והאם פנתה למעון ההולם לטעמה את צרכי הקטינה, ובשכונה שירותים המותאמים למשפחות. כן עמדה העו"ס על כך שהקטינה, כבת שלוש שנים, מפותחת בהתאם לגילה ולה יכולת להסתגל למסגרת ולסביבה חדשה.
מבחינת טובתה של הקטינה, יש להביא בחשבון אף את רווחתה של האם כאמור. העו"ס ציינה את שיקולי האם למעבר, אשר לשיטתה מעבר לכך שהיא התקרבה למקום מגורי האב בX (אשר המרחק ממנה לZ הינו כ-70 ק"מ בלבד, במקום 108 ק"מ, שהוא המרחק מY לX), לאחר שבשנתיים האחרונות חל שיפור ברמת שיתוף הפעולה ההורי בינה לבין אבי בנה הבכור (כבן 6), הוא ואמו (סבתו של הקטין) מהווים עבורה מערכת תמך בZ, שכיום אינה זוכה לה בYלאחר שהוריה, שהתגוררו בעבר בY, עזבו את Y. בנוסף היא הרגישה שהנסיעות מY לZ מקשות על בנה אשר אביו מתגורר בZ. כמו כן האם התייחסה לפן הכלכלי, ולעלויות המחיה הזולות בZ, הן מבחינת השכירות (כפי שציינה גם העו"ס בתסקירה) והן העלות המוזלת של מוסדות החינוך שם (עמ' 3 שו' 3 לפרו').
לעניין זה יצוין כי הצעת האב לממן את מחצית ההפרש בין שכר הדירה של דירה ששוכרת האם בZ לשכר הדירה שתידרש לשלם בשכונה אחרת לא נתנה מענה לפער הכלכלי הנטען שכן האב הסכים לשאת רק במחצית ההפרש, וזאת עד לתקרת שכר דירה של 3,500 ₪. כך גם ישנו הפרש ניכר בעלות המוסד החינוכי לגביו לא נתן האב מענה בהצעתו. כמו כן, כאמור האם עמדה על כל שככל שתתגורר בZ תהנה מסיוע מורחב מאביו של בנה השני ובכך יאפשר לה לצאת לעבוד, ולבסס את מצבה הכלכלי.
העו"ס אמנם הביאה את דברי האם לפיהם היא "תכננה מראש" את המעבר לZ "ולא שיתפה את האב מחשש שיחבל בתכניתה", אולם לעניין זה אינני רואה במעשה החד צדדי של האם, על אף החומרה הרבה שיש לייחס לו בבחינת מערכת היחסים שבין ההורים והפעלת סמכויותיה ההוריות של האם כמשמורנית לקטינה בצורה לא ראויה, כגורם שיש בו לכשעצמו להוביל לדחיית בקשתה כיום להתגורר עם הקטינה בZ; שכן, באיזון הראוי אל מול טובת הקטינה שלפני ושכלול יתר הנסיבות של המקרה דנן, סבורתני כי המזור לבעייתיות בהתנהלות האם במקרה דנן ראוי לבוא לידי ביטוי במישור הוצאות המשפט (כפי עתירת ב"כ האב בדיון, שורות 31-32 עמ' 4 לפרוטוקול מיום 6.10.22), ולכך אדרש בסוף החלטתי דנן.
לעניין זה יובהר כי עמדת הפסיקה היא כי גם בהנחה שדרך המלך היא כאמור לעתור מבעוד מועד בבקשה לשינוי מקום מגורים "… הרי שמקום והמעבר בוצע, שלא באישורו של בית המשפט, אך גם לא בניגוד להחלטה של בית משפט, אין להעניש את ההורה שביצע את המעבר ויש לבחון את השאלה לגופה, היינו האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר מגוריו עם ההורה השני…". ראו: תמ"ש (נצ') 43185-05-10 ע.ל. (קטינה) נ' ש.ל. (2012); עמ"ש 25108-05-20; שהרי "…מה חטאם של הקטינים ומדוע שהם יישאו על גבם הצנום את תוצאות מחדלה של האם?" ראו: רמ"ש (נצרת) 22694-04-16 נ.ש. ואח' נ' א.ש. (2016). הנה כי כן, אף במקרה בו ההורה שביצע את המעבר ביחד עם הקטינים לא הלך בדרך המלך, יש לבחון מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר. ראו: בע"מ 119/08 פלוני נ' פלונית (2008); רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (2021).
ודוק, בעניינו כאמור האם עברה בפועל להתגורר בZ אך לאחר החלטת בית המשפט שהתיר את המעבר באופן זמני בהתאם להחלטה מיום 6.10.22.
לא מצאתי להקיש מהפסיקות אליהן הפנה האב בתגובתו, לאחר שבעניינינו אנו הצדדים לא התגוררו כלל יחדיו בY, והאם לא מבקשת בעצם המעבר להרחיק את הקטינה מאביה (המתגורר בX) או ממקום המגורים המשותף האחרון. כמו כן לא עולה כי הקשר בין האב לקטינה נפגע באופן כלשהו או כי קיים חשש כלשהו לקשר בין האב לקטינה מעצם המעבר המבוקש. ההיפך הוא הנכון, התרשמות העו"ס במקרה דנן היא, כי "האם מעוניינת בשיתוף הפעולה ההורי ומבינה את חשיבות הקשר ההורי ביניהם, כמו גם את הקשר שבין א' לאביה, כתנאי לבריאותה ולהתפתחותה הנפשית"; וכפי שעולה מדברי האב הוא לוקח את בתו על פי הסדרי הראיה שנקבעו ואף לעיתים מעבר לכך בהסכמת האם.
האב הודה בטענת האם לפיה בעצם המעבר הן דווקא מתקרבות יותר אל האב המתגורר בX וזמן הנסיעה אכן מתקצר (ראו לעניין זה סעיף 9 לתגובת האב מיום 21.9.22 בהליך י"ס 42676-07-22). לעניין זה אציין כי אמנם האב טעם בדיון כי "מצידי שתתרחק עוד שעה, אבל שיהיה לבת שלי בטחון" (שורה 34 עמ' 2 לפרוטוקול), ברם לעניין זה יש להתחשב אף בטובת הקטינה, אשר קיצור שעות הנסיעה לאביה בזמני השהות עמו באופן משמעותי, וודאי שיקל גם עליה.
יש לציין כי בהתאם לפס"ד מיום 27/2/21 שניתן ע"י סגן הנשיא כבוד השופט פלקס (שדן בעניינם של הצדדים), משמורת הקטינה, במובן של מקום מגוריה העיקרי, הינו במחיצת האם, והאב לא הגיש במסגרת ההליכים שהתנהלו לפני תביעה להעברת משמורת כאמור.
ודוק, העו"ס הביעה דאגה מ"עמדתו של האב, השוללת את האם ומבטלת אותה, דבר שבא לידי ביטוי בטווח המיידי בחוסר תקשורת או תקשורת קונפליקטואלית ועלולה להביא בעתיד אף להסתה של א' נגד אמה ולניכור הורי. כל אלה גם פוגעים ביכולתו של האב לראות את צרכיה של א', בעיקר את הצורך שלה באם נוכחת בחייה".
אמנם, העו"ס התרשמה כי האב "אוהב את בתו ורוצה בשלומה בהתפתחותה ובטובתה והתנגדותו למגוריה בעיר מעורבת נובעת מדאגתו לה"; ברם, לא ניתן להתעלם בעניינינו מהעובדה כי הנימוק העיקרי, למעשה היחיד, הנטען מפי האב כנגד מעבר המגורים האמור, הוא היותה של העיר Z עיר מעורבת, שלטענתו מסוכנת לקטינה.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, חוו"ד העו"ס, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, לא מצאתי למנוע את מעבר האם והקטינה לZ אך בשל היותה עיר מעורבת;
האם ניתן לומר כי עצם היותה של עיר במדינת ישראל עיר מעורבת, די בה ללמד על סכנה קונקרטית הצפויה לקטינה על מנת למנוע מעברה להתגורר באותה עיר ביחד עם אמה? ברי אפוא כי טענה מסוג זה עשויה להוביל למדרון חלקלק באופן בו הורה יוכל להתנגד עקרונית לכל מעבר של ההורה האחר ביחד עם ילדו הקטין לשכונה עם מאפיינים מסוימים, או לעיר שהדרך אליה ידועה כמסוכנת וכיוצ"ב.
לא מצאתי בפסיקה איסור גורף על מעבר מגורי קטינים לעיר מעורבת בה חיים בצוותא יהודים וערבים; על פניו, טענות אלו עשויות להיטען ביחס לכל עיר אחרת מעורבת בארץ, או עיר בה אירעו אירועים ביטחוניים או פיגועים; לפיכך, טעם זה לבדו אינו יכול לעמוד, בפרט במציאות המורכבת של החיים במדינת ישראל, ולא בכדי לא הפנה האב לפסיקה בעניין זה.
אמנם בהקשרים אחרים שנידונו בעניינם של קטינים, כגון בקשות לעיכוב יציאה מהארץ של קטין למדינה מסוכנת, או בתיקי אמנת האג, עמדה הפסיקה על זכותו של הורה למנוע נסיעת ילדו הקטין למקום שבו צפויה לו סכנה. השוו: בש"א (ת"א) 12421/03 מ.ש נ' י.ש (2003); בתמ"ש (נצ') 13612-06-14 ע.מ נ' ט.ע (2014), פסקה 26י' לפסק הדין, צוין כי לשם בחינה האם מדובר במדינה מסוכנת ניתן לבחון אזהרות מסע של המועצה לביטחון לאומי, וכן להתבסס על ידיעה שיפוטית לגבי מדינות אויב או מדינות בהן נשקף סיכון גדול יותר לילדים; בעניינינו שונים הדברים, עת לא ניתנה "אזהרת מסע" או אזהרה של גורם רשמי כלשהו האוסר על נוכחות או מגורים ביחס לשכונה זו או לגבי כל עיר מערי ישראל בהיותה עיר מעורבת, ולא מצאתי סכנה קונקרטית לילדה דווקא בשכונה זו. זאת ועוד, גם כאשר קיימת אזהרת מסע, לעיתים יתיר בית המשפט יציאה לחו"ל ליעד המבוקש (והשוו: תמש (נצ') ש1725-04-14 ר.ב נ' ש.ב (2014)). כך או כך, בפסקי הדין האמורים נבחנו הדברים על רקע שיקול העל- הוא טובת הילד ובהינתן כלל הנסיבות הנוגעות לדבר.
טענות האב לעניין זה, הכתבות שצירף לתגובתו ודו"ח מבקר המדינה בנוגע לרמת הפשיעה בעיר, המעידות לשיטתו על מסוכנות העיר Z, אינן מעידות על סכנה קונקרטית דווקא בשכונת …, ומהכתבות עולה כי דווקא שכונה זו, שהינה שכונה בה מתגורר רוב יהודי, מובדלת בהתייחסות כלפיה. כמו כן ניתן לראות כי מושקעים משאבים רבים בעיר על מנת להשיב את הביטחון והסדר בעיר.
הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו העו"ס ציינה כי מרבית המשפחות המתגוררות בשכונה אליה עברו האם והקטינה, הן יהודיות, ולדברי העו"ס מדובר בשכונה אשר בניגוד לטענת האב, שירותי הרווחה "מגיעים לבד וללא כל חשש" (בניגוד לשכונות אחרות בעיר אליה מגיעים בזוגות או עם ליווי) – האב אומנם הביע פליאה בתגובתו על דברים אלו של העו"ס, אולם לא ביקש להזמין את העו"ס לחקירה ולא הגיש דיווח רשמי הנוגד עמדה זו לגבי השכונה הספציפית האמורה.
ודוק, אין בעצם הטיעון בדבר היות העיר Z עיר מעורבת, ואף לא בתלונות התושבים של שכונת … כפי שעולות מהכתבות שצירף האב, על מנת ללמד על סיכון קונקרטי לקטינה שלפני מעצם מעברה להתגורר בעיר זו יחד עם אמה שיש בו כדי למנוע התרת המעבר אשר יתר השיקולים תומכים בו; זאת ועוד, טענות האב אודות סכנה הנשקפת לקטינה ממגורים בעיר מעורבת, הנסמכות הלכה למעשה על כתבות בעיתון, אינן יכולות להוות תשתית מספקת לראיה בהליך דנן. השוו לעניין זה, דברי בית המשפט העליון בבג"ץ (ירושלים) 2148/94 אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר, פ"ד מח(3) 573 (1994), לפיהם: "…לא נקל ראש לא בעיתונות ולא בעיתונאים, והרי אבר הם בגופה של הדמוקרטיה המודרנית. ואולם לא ידעתי כיצד נוכל להסיק מכאן, כי מאמר בעיתון עשוי לשמש תשתית לקובלנה לבית המשפט".
לנוכח האמור אני מוצאת לדחות טענת האב לעניין זה, ועל אף רצונו העז כי בתו תגדל בסביבת מגורים אחרת ולא בעיר מעורבת, הרי שאין בטעם האמור לבדו להכריע את הכף, משעה שמכלול השיקולים מטים את הכף לעבר התרת המעבר לZ, שעולה בקנה אחד עם טובת הקטינה כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשה בעניין זה על ידי מומחית מטעם בית המשפט ומנימוקיה.
אשר על כן הנני מתירה את מעבר האם והקטינה למגורים בשכונת … בZ.
בכל הנוגע למסגרת החינוכית של הקטינה, לאור מסקנתי לעיל המתירה את מעבר הקטינה לZ, הרי שיש לדחות מכל וכל בקשת האב בבקשתו למתן החלטה לרישומה של הקטינה למוסד חינוכי בX, מקום בו משמעות קבלת בקשתו זו היא למעשה העברת משמורתה של הקטינה אליו, בנסיבות בהן האב אף לא עתר לכך.
בתחילה, המסגרת החינוכית שהוצעה על ידי האם היתה גן ר', אשר נבחן על ידי העו"ס ונמצא ראוי עבור הקטינה. האב לא הביע התנגדות קונקרטית לגן זה, מעבר להתנגדותו הגורפת למעבר הקטינה לZ.
בתגובתה לחוו"ד שינתה האם גרסתה, התנגדה לרישום הקטינה לגן ר' בטענה שהוא מרוחק מביתה, ועתרה לרישום הקטינה לגן ש', מאחר ולדבריה, לאחרונה התבשרה שהתפנה מקום בגן האמור, הקרוב יותר לשכונה בה היא מתגוררת ואשר אף סמוך למסגרת החינוכית של בנה הבכור (סעיף 1 לתגובתה); למותר לציין כי לא ניתן לעתור לבקשה במסגרת תגובה, ובפרט כאשר בקשתה לרשום את הקטינה למסגרת חינוכית זו לא נבחנה על ידי המומחית ולאב לא ניתנה זכות תגובה לגביה.
לפיכך, בשלב זה הנני מורה על רישומה של הקטינה לגן ר', בהתאם להמלצת העו"ס.
ככל שהאם תעמוד על בקשתה לרשום את הקטינה למסגרת החינוכית המבוקשת בתגובתה (גן ש') עליה לעתור לכך במסגרת בקשה מתאימה, וניתן יהיה להידרש לבקשתה אך לאחר שתינתן זכות טיעון לאב, ולאחר בחינת הסוגיה על ידי העו"ס כראוי. יובהר כבר עתה כי האם תידרש לשאת במלוא ההוצאות, ככל שתהיינה, לבדיקת המומחית את המעון האמור.
מתוך ראיית טובתה של א' וחשש מסיכון להתפתחותה הנפשית, ונוכח הקשיים עליהם הצביעה העו"ס בתקשורת בין ההורים, שמונעת מהם לנהל תקשורת מכבדת ויעילה בעניינה של הקטינה ולקיים אחריות הורית משותפת אף באופן מינימאלי, המליצה העו"ס על הפנייתם למתאם הורי בעל סמכויות, אשר יוכל לתווך ביניהם, לסייע להם לתקשר וייתן להם הדרכה הורית וייעוץ נקודתי שוטף, וככל שלא יעלה בידם להגיע להסכמה יוכל להכריע בהתאם לסמכויות שיימסרו לו. כן המליצה העו"ס לכל אחד מההורים לקבל הדרכה הורית לפחות במשך שנה, אצל המתאם ההורי, שבהמשך יקיים הדרכה הורית משותפת; האב נתן הסכמתו להמלצות העו"ס בעניין זה, ואילו האם נתנה הסכמתה לכלל המלצות התסקיר, למעט המסגרת החינוכית לקטין.
בנסיבות בהן הצדדים שניהם הסכימו להמלצות התסקיר לעניין זה, הנני מורה לצדדים לפנות לתיאום הורי והדרכה הורית כאמור לפחות במשך שנה. לצורך מציאת גורם מתאים מתבקשת המומחית העו"ס מיכל רון להגיש בתוך 14 יום המלצתה לגורם מתאים לשמש כמתאם הורי בעל סמכויות הכרעה. במידת האפשר תיוועץ העו"ס עם לשכת הרווחה המקומית לבחינת אפשרויות תיאום והדרכה זמינות ומוזלות/ מסובסדות על ידם.
לעניין ההמלצה למינוי אפוטרופוס לדין, שתפקידו להשמיע קולה של הקטינה במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים בעניינה, ככל שבעתיד יתנהלו הליכים משפטיים נוספים, יישקל מינוי אפוטרופוס לדין לשם שמיעת קולה של הקטינה.
יוער כי משהורתי לעיל על מינוי מתאם הורי, מתייתר הצורך כי האפוטרופוס לדין ישמש כמתווך ואיש קשר בין הצדדים, וספק אם זהו תפקידו של האפוטרופוס לדין.
לעניין הסעדים הנוספים להם עתר האב בתביעתו, לגבי חלוקה שוויונית של החגים והחופשות וכן להנפקת דרכון לקטינה כאמור בסעיפים 9-15 לכתב התביעה, בהינתן טענות האם במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמה, ובהמשך להחלטתי מיום 31/10/22, יואילו הצדדים להגיש בתוך 14 ימים הודעה מוסכמת בדבר חלוקת החגים והחופשות וכן בעניין הנפקת דרכון לקטינה; ככל שלא יעלה בידם להגיע לכדי הסכמה יגיש האב בתוך 14 יום תשובתו ביחס לאמור ביחס לנושאים אלו בכתב ההגנה, ותינתן החלטה שיפוטית לגבי נושאים אלו.
חרף מסקנתי לעיל, לאחר שהאב נדרש להליך זה בעטיה של התנהלות האם שמצאה לשכור דירה למגוריה עם הקטינה בעיר Z ללא ששיתפה אותו בכך מראש ואף הסתירה זאת בכוונת מכוון ממנו על מנת שתכניתה לא תסוכל על ידו, אני מוצאת לחייב את האם לשאת במלוא עלות המומחית, ועליה להשיב לאב את הסכום ששולם על ידו למומחית.
לסיום, יש לקוות כי בסיוע התיאום ההורי וההדרכה עליהם הוריתי, ישכילו ההורים לשתף פעולה ולזנוח את שפת המאבק, המתנהל בעצימות גבוהה, ולייצר נרטיב חדש שייטיב עם בתם הקטינה הנמצאת כיום כבת ערובה במאבק העיקש אותו מנהלים הוריה על גבה.
תואיל המזכירות להעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים ולמומחית העו"ס מיכל רון .
פסק הדין הותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ובהעדר התנגדות מטעם מי מהצדדים הצדדים לפרסום, בהתאם להחלטותיי מיום 23.1.22 ומיום 2.2.23.
ניתנה היום, י"א טבת תשפ"ג, 04 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
