.3
.5
תלה"מ 65572-05-21
בפני
.6
מבקשת
משיב
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
כבוד הרשמת שלי רוזמן פרקש
טר
Aga
ת. ש.
1. לפניי בקשה להרחבת תוצאתו של צו עיקול זמני (ניתן כארעי).
.₪
נגד
א. ש.
החלטה
מספר בקשה:7
הצדדים הם בני-זוג לשעבר ולהם שתי בנות קטינות ילידות שנים 2016 ו-2020.
4. בהחלטה מיום 25.8.21, נפסקו דמי מזונותיה הזמניים של כל אחת מהקטינות בסך 1,500 ₪ לחודש
בתוספת מדור לאחר מכירת הדירה ומחציות. בקשה לתוספת רכיב דמי טיפול נדחתה בהחלטה מיום
19.10.21. מזונות אישה לא נפסקו בהתאם להחלטה מיום 24.9.21.
המבקשת הגישה בחודש מאי 2021, תובענה לפסיקת דמי מזונות אישה וקטינות.
אחר זאת, ביום 28.12.21, הגישה המבקשת בקשתה יילסעד ארעי בהוליי. בו ביום ניתנה החלטה
שלפיה בהתאם לנימוקים שפורטו שם, על המבקשת להודיע האם היא עומדת על הבקשה. בעקבות
הודעת המבקשת, ניתן ביום 29.12.21 צו עיקול ארעי על זכויות המשיב בדירת המגורים בסך 150,000
ביום 17.2.22, הגישה המבקשת בקשתה זו דכאן, "להבהרה ו/או תיקון ההחלטה מיום 29.12.21
לעיקול זכויות המשיב בדירה". הבקשה הועברה לתשובה, ובהחלטה מיום 28.2.22 נקבע כך: "יאכן,
כפי החלטת כב' בית הדין הרבני, סכום העיקול יוותר בידי הכונס. ככל שמי מהצדדים מעוניין לקיים
דיון בעניין צו העיקול בסך 150,000 ₪, יודיע עד יום 3.3.22". אחר זאת ר' החלטות מיום 3.3.22, מיום
7.3.22 ומיום 13.3.22.
1 מתוך 5
123 45
2
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
.8
Aga
תלה"מ 65572-05-21
טר
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
ביום 22.3.22, התקיים דיון במעמד הצדדים ומכאן ההחלטה. למען הסר ספק, המשיב הודיע במהלך
הדיון כי הוא אינו עומד על בקשת הביטול.
מטרת הסעד הזמני הוגדרה בהוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כהאי לישנא :
"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל
של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק-הדין".
9. השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה כפי שמורה לנו הוראת
תקנה 95 לתקנות הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני,
קרי, רכיב ההכבדה שמשמעותו שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין; האם אין סעד אחר שפגיעתו
במשיב קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; והאם המבקשת לא השתהתה
בהגשת הבקשה; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות. כידוע, בין עוצמתה
הלכאורית של עילת התביעה לבין מאזן הנוחות, קיים יחס של מעין "מקבילית כוחותיי, ועל המבקשת
בכל מקרה לעמוד ברף מינימאלי בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד.
10. אשר לרכיב ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה. מדובר בתובענה לפסיקת דמי מזונות
הקטינות כך שמאליו ברור שנחצה הרף שמתחת לו אין להיעתר לבקשה לסעד זמני בקשר עם רכיב
זה.
11. אשר לרכיב ההכבדה המהווה אבן בוחן מרכזית בבקשה לסעד זמני. המבקשת טענה בבקשה המקורית
להטלת הצו כי ייהמשיב עלול כל יום למכור את הדירהיי. בנוסף טענה, בין היתר, כי הכנסתו החודשית
של המשיב היא בסך 2,500 ₪ לחודש, כי למשיב חובות בהיקף כ-2,400,000 ₪, וכי שווי הדירה כ1,200,000 ₪ כך שלאחר סילוק המשכנתה, חלקו של כל אחד מהצדדים בסך כ-200,000 ₪. על סמך
טענות אלה ניתן הצו הארעי.
12. במצב דברים זה, ומשניתן זה כבר צו בסך 150,000 ₪, בקשת ההרחבה מתייחסת, הלכה למעשה, לסך
50,000 ₪ נוסף בלבד. אלא שהמבקשת אינה מעוניינת שהצו יורחב כאמור כך שתוצאתו תהא צו עיקול
בסך 200,000 ₪, אלא המבקשת מעוניינת שייקבע שהצו מוטל על חלקו של המשיב בדירת המגורים,
כלשונה: "להבהיר כי ההחלטה הנייל מיום 29.12.21, המורה על עיקול זכויות המשיב בדירת המגורים,
אינה מוגבלת לסכום 150,000". בהקשר זה טענה המבקשת כי יש להבטיח את מזונות הקטינות עד
הגיען לגיל 21 שנים, בסך 1,600,000 ₪.
2 מתוך 5
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
תלה"מ 65572-05-21
טר
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
13. בקשתה זו של המבקשת, לכך שהצו לא יוגבל בסכום, מובילה במישרין לנימוק בעטיו הוגשה הבקשה
לצו עיקול בכלל ובקשת ההרחבה בפרט. המבקשת מעוניינת, הלכה למעשה, לשנות או לסכל את
החלטתו של כב' בית הדין הרבני, שם נדונים ענייניהם הרכושיים של הצדדים, מיום 18.4.21, לפיה
ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה.
14. כנגד החלטה זו טענה המבקשת, בין היתר, בבקשה המקורית ובבקשת ההרחבה, כלשונה: "…
המבקשות תושלכנה לרחוב ללא יידיור חלוף"…"; "לבית הדין הרבני אין סמכות להורות על מכירת
הדירה בטרם הבטחת יידיור חלוף" לקטינות ולאימם"; "ההחלטה הנייל בעייתית, בלתי חוקית, ונטול
סמכות, כדלקמן".
15. ברם, עוד בהחלטה מיום 28.12.21, הובהר למבקשת כי הדרך להשיג על החלטות שניתנו בערכאה
אחרת היא בדרכים ובמועדים הקבועים בדין.
16. מאליו ברור כי בית משפט זה לא יאפשר ולא ייתן ידו לניסיון סיכול של החלטה של ערכאה אחרת,
כשממילא גם אם היה בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת והיה ניתן צו עיקול על זכויות המשיב
בדירת המגורים, עדיין לא היה בכך רבותא, שכן עדיין בעת מכירת הנכס, היה כונס הנכסים מבצע
המרה ומותיר בידיו את חלקו של המשיב בתמורה, שהוא כאמור בסך 200,000 ₪.
17. יתרה מזאת, מדובר כאמור בתביעת מזונות קטינות, ובהתאם להוראת 34 (א) לתקנות בית משפט
לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, (להלן: "תקנות משפחה"), נקבע סכום העיקול ביחס
לתקופה של שנתיים. אמנם לשון התקנה מורה כי מדובר על יסכום המזונות הנתבעי, אלא שבמצב
דברים שבו ניתן צו העיקול לאחר שניתנה החלטה למזונות זמניים, אין עוד מקום לערוך את החישוב
ביחס לסכום הנתבע, שבענייננו הוא בסך 22,917 ₪.
18. במאמר מוסגר, גם במקרים שבהם לא נפסקו דמי מזונות זמניים טרם מתן צו עיקול, עדיין אין מקום
לקבוע את סכום העיקול בהתאם לסכום הנתבע ככזה ראה וקדש. הדברים ברורים מאליהם, המקרה
דכאן מדגים באופן מיטבי את הפער שבין הסכום הנתבע לבין סכום המזונות הזמניים, ואין צורך
להרחיב.
19. זאת ועוד, במצב דברים שבו המשיב כלל אינו "פושט רגליי, קרי, אינו מנהל הליך פשיטת רגל או הליך
חדלות פירעון, ודמי המזונות הזמניים משולמים כסדרם ותיק הוצאה לפועל לא נפתח, לא נמצאה כל
הצדקה לחרוג מהכלל הקבוע בהוראת תקנה 34 (א) לתקנות משפחה כאמור ולא נמצאו ייטעמים
מיוחדים". טענת המשיב מקובלת. רכיב ההכבדה על ביצוע פסק הדין אפוא לא הורם, בכל הנוגע
3 מתוך 5
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
תלה"מ 65572-05-21
טר
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
לבקשת ההרחבה. מבלי לגרוע, יצוין כי סכום העיקול בחישוב ל-24 חודשים, גבוה, ולא במעט, מסכום
דמי המזונות הזמניים שנפסקו.
20. במצב דברים זה, שבו בחינת רכיב ההכבדה מעלה כי לא הורם הנטל להראות הצורך בהרחבת הסעד
הזמני, אין צורך להידרש למאזן הנוחות ולהשוות נזקים.
21. אשר לרכיבי העזר אשר עוגנו בהוראת תקנה 5(1)(3) לתקנות, הם רכיבי תום-הלב ושיהוי. ראשית,
הבקשה הוגשה בשיהוי ביחס לכל מועד רלבנטי, בראשם מועד הגשת התובענה ומועד ההחלטה המורה
על פירוק שיתוף. טענת המשיב מקובלת. ר' גם החלטה מיום 28.12.21. ר' רע"א 5240/92 חלמיש
חברה ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, מיום 17.12.1992.
22. שנית, התנהלותה המבקשת, בזהירות המתבקשת, בכל הנוגע לבקשה זו, היא חסרת תום-לב,
והדברים שפורטו לעיל מדברים בעד עצמם. משאלתה של המבקשת היא אפוא שלא תימכר דירת
המגורים ותכליתה של הבקשה דכאן לסכל ההחלטה המורה על פירוק השיתוף. כלשונה: "אסור
שהדירה תימכר"י, ר' עמ' 6, שו' 8-9.
23. ברם, בין עצם ההחלטה המורה על פירוק השיתוף והטענה בדבר הצורך ביימדור חלוף", כלשון
המבקשת, לבין הטלת העיקול שתכליתו הבטחת תשלום מזונות הקטינות עד למועד מתן פסק-הדין,
אין דבר. יתרה מזאת, ממילא טענות המבקשת בהקשר זה נבחנו בעתירתה לבג"ץ והוכרעו שם. ר'
נספח ז' לתשובת המשיב.
24. לא זו בלבד. בבקשה המקורית מיום 28.12.21, טענה המבקשת כאמור כי המשיב עלול כל יום למכור
את הדירהיי. המבקשת הסתירה ולא גילתה לבית המשפט כי בהחלטה מיום 17.10.21, מונה עוייד שי…
לכונס נכסים למכירת הדירה. ר' נספח ד' לתשובת המשיב. בהקשר זה, כידוע, נפסק כי לא ניתן להפריז
בחשיבות הצורך והחובה המוטלת על בעל-דין לגלות לבית המשפט מלוא העובדות הרלבנטיות בבואו
לבקשה סעד זמני, וודאי ארעי. ר' הוראת תקנה 95(ד)(3) לתקנות ולעיל וכן פסקה 4 לפסק-הדין ברעייא 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות
1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993):"ימי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב
לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את
שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה
יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם הייתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להישקל מנקודת המוצא
של יום הגשת הבקשה…".
4 מתוך 5
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
תלה"מ 65572-05-21
טר
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
25. בשאר טענות המבקשת, בין היתר, לעניין הכתובה ולעניין ביצוע תשלום דמי המזונות על-ידי אדם
אחר ולא על-ידי המשיב, טענה שכלל לא נתמכה בראיה (ר' עמ' 4, שו' 4-5) ודמי השכירות שמשלם
המשיב, לא נמצאו ממש או רלבנטיות לענייננו.
26. על יסוד מכלול האמור לעיל, הבקשה להרחבת תוצאת צו העיקול הזמני, נדחית.
27. לאחר שנלקחו בחשבון התוצאה, סוג ההליך, אופי הטענות והתנהלות הצדדים, וכן החלטות מיום
28.12.21, מיום 28.2.22, מיום 3.3.22; וכן העלאת טענות מפורטות שאינן רלבנטיות, לרבות לעניין
ייהדרמה הראשונה" ו"יהדרמה השנייה", כלשון המבקשת; וכן הטענות שהועלו בבקשה להבהרה
כהשגה על החלטת כב' בית הדין הרבני לאחר שניתנה החלטה ביום 28.12.21; וכן הבהילות הנטענת
שאין בה דבר שכן מונה כונס נכסים למכירת הנכס ועד כה למיטב הידיעה טרם החל תהליך המכירה;
ומועד הגשת הבקשה, כ-7 ימים לאחר שניתן פסק-הדין בעתירה לבג"ץ; תישא המבקשת בהוצאות
המשיב בסך 6,500 ₪ בתוך 30 ימים, בהתאם להוראת תקנות 53, 151(ב) ו-153(ג) לתקנות ותקנה 18(ג)
לתקנות משפחה.
ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ' אדר ב' תשפייב, 23 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
5 מתוך 5
ashoff
שלי רוזמן פרקש, רשמת
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
