לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה – פלילי.
נגד
הנאשמים
1. ב'
ע"י ב"כ עוה"ד רומן קלוגרמן (סניגוריה ציבורית)
2. י' (קטין)
ע"י ב"כ עוה"ד פארס בריק (סניגוריה ציבורית)
גזר דין לנאשם 1
פסק דין לנאשם 2
ביום 02.02.2022 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום. נאשם 1 יליד XXX (שבמועד ביצוע העבירה היה כבן 19.3), נאשם 2 יליד XXX (קטין כבן 17.9 במועד ביצוע העבירה).
על פי עובדות כתב האישום, בו הודו הנאשמים, בתאריך 03.05.2020 בשעות הלילה שהה המתלונן יחד עם חברתו א.מ. בפארק ציבורי בקריית חיים (להלן: "א.מ.", "הפארק" בהתאמה). באותו זמן עברו הנאשמים בפארק יחד עם א.מ ו-XXX. המתלונן ו-XXX היו בעבר בני זוג ובין הנאשמים ל-XXX קיימת היכרות. בין המתלונן לבין XXX ונאשם 1 התפתח דין ודברים שכלל חילופי קללות. לאחר שליוו את XXX לביתה חזרו הנאשמים כשהם מלווים בא.מ לפארק במטרה לדבר עם המתלונן אשר עדיין שהה במקום. הנאשמים פנו למתלונן ולאחר דין ודברים עמו, הם החלו להתרחק מהמקום ביחד עם א.מ. בשלב זה קילל המתלונן את נאשם 1 ובתגובה הנאשמים התקרבו לכיוונו, נאשם 1 ניגש למתלונן, דחף אותו והכה אותו באמצעות אגרוף בפניו, בהמשך לכך הפיל נאשם 2 את המתלונן ארצה והכה אותו באמצעות אגרופים בפניו, תוך שהוא רוכן מעליו. לאחר מכן בעוד המתלונן שוכב על הארץ, בעט נאשם 2 במתלונן באזור גבו וישבנו ונאשם 1 בעט בו באזור בטנו ופניו. משניסה המתלונן לקום, בעט נאשם 2 בראשו. כל זאת עשו הנאשמים בצוותא חדא. לאחר המתואר לעיל, עזבו הנאשמים את המקום ביחד עם א.מ.
במעשיהם המתוארים ביצעו הנאשמים עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 + 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").
כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן נזקים כדלקמן: שברים באזור הלסת, שבר בקיר קדמי של הסינוס המקסילרי השמאלי עם דחיקה קלה של פרגמנט עצם אל תוך הסינוס, שבר קווי במנדיבולה מימין מערב מספר שורשי שיניים, נגע ליטי אקספנסילי בזווית המדיבולה משמאל, לא מערב קורטקס ודרכו פס שבר עם תזוזה מינימאלית.
נאשם מס' 1:
ביום 23.11.22 הודה הנאשם 1 בעובדות כתב האישום והוריתי על הרשעתו. כן הוריתי על הפנייתו לשירות המבחן למבוגרים לצורך עריכת תסקיר בעניינו.
מתסקירי שירות המבחן של נאשם 1 (נושאי תאריכים 24.05.2023 וכן 30.05.2023) נלמד כי הוא רווק כבן XXX, יליד XXX, עלה לארץ בשנת XXX כשהיה בן 14, הוא חייל בודד, לוחם קרבי עם מוטיבציה גבוהה להשתלב בתפקידי לוחמה בצה"ל, נעדר עורף משפחתי. דיווחי הצבא מעידים שהוא חייל ממושמע ורציני, מבצע משימות בהבנה וענווה, לוחם מצוין גם בפן הערכי וגם בפן הפיזי. יודע לקבל אחריות, ניתן לסמוך עליו, ללא בעיות משמעת. בעל פוטנציאל רב להתפתח לתפקיד פיקודי. מבחנה לימודית סיים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות מלאה. תיאר כי צבר חברים רבים בתקופת שהותו בפנימייה ("XXX"). מהפנימייה דווח שבזמן שהותו לא היו אירועי אלימות, ללא בעיות משמעת, ללא אירועים חריגים. נעדר הרשעות פליליות קודמות, לא נפתחו לו תיקי מב"ד, הודה בכתב האישום, לקח אחריות מילולית על מעשיו (למרות שרואה אשם גם במתלונן שהתגרה בו וקילל את אמו, דבר שלא יכול היה לסבול ולשאת), מביע חרטה על מעשיו אולם לא מביע אמפתיה יתרה כלפי הנפגע. מדבריו עולה שהתנצל כלפי המתלונן. מלבד אירוע האלימות הזה לא היה מעורב באירועי אלימות אחרים. הוא מתאמץ להתרחק מסיטואציות קונפליקטואליות, ישנה התרשמות מאדם בעל יכולות קוגניטיביות ותקשורתיות תקינות, עולם ערכים נורמטיבי, בעל תפיסות פרו חברתיות, עושה מאמצים לשמור על תפקוד תקין ומיטבי כחייל בצה"ל. בשל כך הפסיק שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. נרשם כי למרות חומרת העבירות, להערכת שירות המבחן הרשעה עלולה להיות בעלת השלכה משמעותית על המשך שילובו המיטבי בצבא, המהווה מסגרת תומכת ומעניקה בטחון בהיעדר עורף משפחתי תומך. הרשעה עלולה לפגוע בתחושת המסוגלות שלו. בהיעדר מערכות תמיכה זה יקשה על מימוש יכולותיו ושאיפותיו הנורמטיביות בצעיר בעל יכולות. נרשם כי שירות המבחן התרשם שהנאשם 1 זקוק למענה טיפולי, לחלופין שילוב במסגרת של"צ, אולם נוכח נסיבות מערכתיות וקשיים בהתייצבותו במסגרת של"צ (שירות צבאי), לא עלה לשלבו במסגרות האמורות.
שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את נאשם 1 (ביטול הרשעה), להטיל עליו התחייבות להימנע מביצוע עבירות עתידיות, להטיל עליו פיצוי כספי לנפגע העבירה (תוך ציון שהיקף הפיצוי יהלום את נתוניו וקשיו נוכח היותו חייל בודד). עוד יצוין כי ביום 30.05.2023 הוגש תסקיר נוסף בו נלמד כי יש באפשרות הנאשם 1 לעמוד בתנאי של"צ, כמו כן ניתנה המלצה להטיל על הנאשם 1 צו מבחן למשך כשנה, במהלכו שירות המבחן יקיים עמו קשר פרטני.
ביום 11.02.2024 נשמעו טיעונים לעונשו של נאשם 1. ב"כ המדינה טען כי מתחם העונש ההולם עבור עבירה מושא כתב האישום אמור לנוע בין 2.5-5 שנות מאסר בפועל, כי יכול היה (הוא ונאשם 2) להימנע בקלות מביצוע העבירה לו היה מפעיל שיקול דעת, כי למתלונן נגרמו נזקים קשים, ועל אף כל זאת המדינה הלכה לקראתו "כברת דרך ארוכה" עת הסכימה להמלצות שירות המבחן לחרוג ממתחם העונש ההולם לצורך שיקומו אך אין להורות על ביטול הרשעתו בדין, כהמלצת שירות המבחן. עוד נטען כי יש להטיל על הנאשם פיצוי למתלונן. ב"כ נאשם 1 ציין כי ההרשעה עלולה לפגוע בעתידו המקצועי ובדגש הצבאי, ציין כי נאשם 1 התגייס לצה"ל למרות אי הסכמת הוריו לכך דבר אשר הוביל לניתוק הקשר המשפחתי עם הוריו, כי האירוע מושא כתב האישום הינו "נוף חריג" במסכת חייו הנורמטיביים, כי מדובר בבחור צעיר נעדר עבר פלילי, כל זאת לרבות הרשום בתסקיר שירות המבחן אמור לעמוד לצדו ומכאן שיש להורות על ביטול ההרשעה. ב"כ ציין כי נאשם 1 סיים זה לא מכבר קורס מפקדים (מ"כים), צירף מסמך נושא חתימתו של היועמ"ש פיקוד צפון בקשר להשפעת ההרשעה של נאשם 1 להמשך דרכו בצה"ל וכן ציין שממילא הענישה הבאה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן הינה משמעותית דיה.
נאשם 1 השמיע את דבריו האחרונים בפניי באמצעות מתרגמת, ודבריו היו כדלקמן: "אני מתנצל על מה שעשיתי. ידוע לי שהמתלונן קיבל טראומה ונזקק לטיפול רפואי. זה לוקח זמן, זה עשה לו נזק בריאותי, בגלל זה מאוד מאוד לא נעים לי שעשיתי לבן אדם פגיעה. אין לי מה להוסיף."
נאשם מס' 2 (קטין במועד ביצוע העבירה) :
ביום 07.09.2022 דחיתי בקשה לביטול כתב אישום שהוגש כנגד נאשם 2 (כאמור קטין במועד ביצוע העבירה), מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לחלופין מכוח דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים.
ביום 26.10.22 הודה הנאשם 2 בעובדות כתב האישום וקבעתי כי ביצע את העבירה המיוחסת לו.
הצדדים הסכימו כי יצורף להליך שבפני כתב אישום כנגד נאשם 2 שהוגש ביום 17.11.2022 בבית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, בגין עבירה שבוצעה ביום 01.10.2022 (נב"א 8063-11-22). כתב האישום בתיק התעבורה הינו כדלקמן: ביום 01.10.22 בשעה 02:30 או בסמוך לכך נהג הנאשם 2 ברכב פרטי, במהירות בלתי סבירה בנסיבות ובתנאים שמנעו ממנו את השליטה ברכב, פנה ימינה בצומת, סטה מהנתיב, עלה על המדרכה באי התנועה, פגע בעמוד תמרור המוצב באי התנועה והתהפך על הגג. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לכלי הרכב ולרכוש. נאשם 2 נהג בהיותו נהג חדש צעיר בשלושה חודשים הראשונים מיום קבלת היתר הנהיגה כשלא ישב לידו מלווה כדין במעשיו המתוארים לעיל ביצע עבירות של מהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), סטייה מנתיב נסיעה (נסיבות מחמירות) לפי סעיף 40 לתקנות התעבורה, התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, נהג חדש צעיר ללא מלווה בשעות הלילה לפי סעיף 12 א1(ד)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), סירוב להיבדק בדיקת נשיפה ("ינשוף") לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה וכן נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה + סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה. נאשם 2 הודה בכתב האישום והורשע בדיון שהתקיים ביום 17.01.2024 וקבעתי כי הרשעתו תירשם רק בגיליון התעבורתי.
מתסקירי שירות המבחן של נאשם 2 (נושאי תאריכים 22.02.2023, 10.07.2023, 11.10.2023), נלמד כי הוא כבן XXX, עלה מ-XXX, חייל בצה"ל במפעל לרכב, משמש כמחסנאי, מינואר 2023 עובד (לא הוצג אישור), עלה לארץ בשנת XXX כשהיה בן XXX עם אמו ובעלה השני (כיום גרושה) ואחותו למחצה. עלה לארץ מכוח חוק השבות, מסר שרוצה להתגייס לצבא ולהיות חלק מהעם היהודי. תהליך העלייה היה קשה, מצב כלכלי לא פשוט, קשיי שפה. כיום במצב סוציואקונומי נמוך-בינוני. אין רכישת מותרות, נוהג לעזור לאמו מבחינה כלכלית. סיים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות, במסגרת הלימודית התנהגותו תקינה לחלוטין ללא סימני אלימות. מפקד בצבא אמר שהוא מבצע תפקידו בצורה טובה, חייל ממושמע, הסתגל בצורה טובה ומהירה. נעדר הרשעות פליליות קודמות. כפי שצוין לעיל יש לו תיק עומד בגין עבירת תעבורה ("התנהגות גורמת לנזק", "סירוב להיבדק בדיקת ינשוף", "נהיגה בקלות ראש", "מהירות בלתי סבירה") המיוחסות לו מיום 01.10.2022 במסגרתו הוגש כנגדו כתב אישום תעבורתי (נב"א 8063-11-22). ממידע של שירות מבחן לנוער נרשם כי הם "מתרשמים מצעיר מנומס ומאוזן בהתנהלותו, ללא נטייה לאלימות, בעל שאיפות וערכים חיוביים…". יש עליו דיווחים טובים. נעדר דפוסים עבריינים או אלימים. שירות המבחן המליץ לשקול בעניינו הזדמנות טיפולית ולשלבו במסגרת יחידה להתמכרויות. ביום 10.07.2023 שירות המבחן דיווח כי ביום 04.05.2023 שולב נאשם 2 בפועל ביחידה להתמכרויות. ניכר היה שיש בו מוטיבציה לשיקום. גילה אחריות, הגיע לכלל המפגשים, התייצב לבדיקות שתן ובדיקות ינשוף, נמצא נקי מחומרים פסיכואקטיביים. נראה שלוקח אחריות על המעשים שעשה, ביטא צער, מצליח לחשוב על אלטרנטיבות לפעולות שביצע, מגלה הכרה לפגיעה וגם על הצורך בפיצוי כספי.
שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת ענישה הרתעתית על נאשם 2, המליץ להטיל עליו צו מבחן של שנה וכן ענישה בנתיב חינוכי בדמות צו של"צ בהיקף של 250 שעות. "להערכתנו, הטלת ענישה שיקומית מסוג זה, בעלת אלמנט של פיצוי, על התנהלותו המכשילה, עשויה להגביר את האחריות להתנהלותו באופן מוחשי".
ב"כ המדינה הסכימה לקבל את המלצות שירות המבחן ביחס לנאשם 2, שהם כאמור אי הרשעה, צו מבחן למשך שנה וכן של"צ בהיקף של 250 שעות. יחד עם זאת עתרה לפיצוי המתלונן נוכח הנזקים שנגרמו לו. ביחס לתיק התעבורה עתרה ב"כ המדינה להרשעת נאשם 2 וכן עתרה למאסר לפסילת רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים וענישה נלווית. ב"כ נאשם 2 ציין כי גם הוא מסכים לקבלת המלצות התסקיר, אך ביחס לפיצוי המתלונן נטען כי נאשם 2 תלוי בעיקר באמו, מצבו הכלכלי דחוק ביותר ולפיכך יקשה עליו לעמוד בתשלום פיצויים. כן טען הסנגור כי אין לגזור על הנאשם 2 מאסר וכן, יש לצמצם את תקופת המינימום לפסילת הרישיון מכוח סמכותו של בית משפט. בענייננו עברו התעבורתי של נאשם 2 הינו נקי, פרט לעבירה זו, מדובר במעידה חד פעמית, וחלפו כ-4 שנים מיום ביצוע העבירה, ומאז לא בוצעו עבירות נוספות ולא נפתחו לנאשם 2 תיקים נוספים. עוד הוסיף כי מדובר בפגיעה ברכוש בלבד. ב"כ נאשם 2 הסכים לפסילה על תנאי.
דיון והכרעה:
הצדדים הסכימו על קבלת המלצות תסקירי שירות המבחן, למעט שאלת ההרשעה ביחס לנאשם 1, ולמעט העונש בתיק התעבורה לנאשם מס' 2. קיומו של הסדר טיעון המתייחס לעונשו של הנאשם, גם כאשר הוא קובע עונש קונקרטי, אינו מבטל את תחולת הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, על כן אין בהסכמת הצדדים לעניין העונש הראוי כדי למנוע מבית המשפט לבחון את העונש המוסכם על פי המבחנים הקבועים בחוק, תוך יישום הוראותיו (עיינו ע"פ 3856/13 שי גוני נ' מדינת ישראל (נבו 03.02.2014) והאסמכתאות שם).
בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בערך החברתי הנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ביחס למעשים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין.
בביצוע העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות פגעו הנאשמים בערכים החברתיים של הגנה על שלמות הגוף וביטחונו האישי של אדם, במרחב הציבורי וכן פגיעה בכבודו. סבורני כי הפגיעה בערכים החברתיים מצויה במתחם בינוני – גבוה.
באשר למדיניות הענישה הנהוגה מצאתי לציין 3 פסקי דין, כדלקמן:
רע"פ 3682/22 אסף גולן נ' מדינת ישראל (נבו 02.06.2022) (כבוד השופט י' אלרון) – בקשת רשות ערעור על פסק דין מחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן, ע' כהן ו-ג' דניאל) בעפ"ג 65482-11-21 בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר הדין של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט צ' פורר) בתפ"ע 69083-11-20 (14.10.2021). בתמצית, המבקש חשד כי המתלונן גנב ממנו סקייטבורד על כן הכה אותו באגרופיו, הניף הסקייטבורד במטרה להכותו, איים כי יהרוג אותו ושלף אולר והצמידו לאוזן המתלונן. נגרמו למתלונן חתך ושריטות. מתחם העונש ההולם נקבע כנע בין 9-20 חודשי מאסר. נגזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל על דרך של ריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 8,000 ₪. בית המשפט העליון לא התערב בעונש. אציין כי סבורני שהמקרה המתואר כאן חמור מענייננו, שכן מקרה זה כלל איומי הרג ואף נעשה שימוש בנשק קר שלא כענייננו.
ע"פ 1333/18 מדינת ישראל נ' מואנס גוהר (נבו 10.10.2018) (כבוד השופטים נ' הנדל, נ' סולברג, י' אלרון) – ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' בש) בת"פ 60756-11-15 בגדרו הוארך מאסר על תנאי בן 8 חודשים שהוטל על המשיב בת"פ 31961-04-14 למשך שנתיים, ניתן צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, צו מבחן משך 12 חודשים והופעלה התחייבות כספית בסך 4,000 ₪ עליו חתם בהרשעתו הקודמת. בתמצית, המשיב חסם את מכונית המתלונן באמצעות שני כלי רכב, יצא עם חבריו מכלי רכב כשהם אוחזים מוטות עץ (אחד מהם אחז מגבה של רכב ("ג'ק")), הכו בחלונות ובשמשה הקדמית של המכונית בה שהה המתלונן, המתלונן יצא ממכוניתו ספג מהלומה בראשו מאחד הנוכחים ונפל ארצה. המשיב וחבריו המשיכו להכות את המתלונן באמצעות החפצים שבידיהם כשהיה שרוע על הרצפה, ואז עזבו את המקום בשני כלי הרכב שבהם באו. מתחם העונש ההולם נקבע כנע בין 24-48 חודשי מאסר. נקבע שמטעמי שיקום ראוי לחרוג לקולא מהמתחם. בית המשפט העליון התערב בעונש והשית מאסר בן 8 חודשים לצד הפעלת התנאי בגין הרשעתו הקודמת בסך 8 חודשים, התחשב כי המשיב מצוי בתחילת הליך שיקומי, עברו הפלילי וכישלון הליך שיקומי קודם שעבר. המקרה הנוכחי אינו משקף את חומרת מעשיהם של הנאשמים דנן לרבות עובדת היעדר עברם הפלילי, כמו כן שלא כמו במקרה דנן, המדינה דאז ביקשה כי יושת על המשיב עונש ברף העליון של מתחם העונש אשר לגרסתה נע בין 3-5 שנים, ואילו במקרה לפניי, הסכימה להמלצות תסקיר המבחן ביחס לעונש שני הנאשמים.
ע"פ 3371/17 רונאל כהן נ' מדינת ישראל (נבו 03.07.2018) (כבוד השופטים ח' מלצר, ד' ברק-ארז, ג' קרא) – ערעור על הכרעת דין בית משפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 55983-07-15 מיום 13.9.2016 ועל גזר דינו מיום 16.3.2017. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של תקיפה סתם. בתמצית, סכסוך בין בני שתי משפחות שהוביל לעימות מילולי ופיזי. המערער הכה את המתלונן באמצעות אגרופיו, לאחר מכן שב בעקבות המתלונן מצויד בשתי אלות ברזל, הכה אותו בחוזקה בידיו, בראשו וביתר חלקי גופו. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חתך ושבר בידו השמאלית והוא נזקק לטיפול רפואי. מתחם העונש ההולם נקבע כנע בין 8-15 חודשי מאסר. בית משפט גזר על המערער 9 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט דחה את הערעור. גם כאן, המקרה חמור מזה שלפניי, בדגש על השימוש באלות ברזל וחזרתו של המערער לבית המתלונן כדי להכותו.
באשר לנסיבות ביצוע העבירה, כתב האישום מתאר כי בשעות לילה כאשר שהה המתלונן יחד עם חברתו בפאר ציבורי עברו גם שם הנאשמים יחד עם בנות זוג המין השני. בין נאשם 1 כבן 19.3 לבין המתלונן, התפתח דין ודברים שכלל חילופי קללות, בשעות הלילה, במקום ציבורי. בהמשך, קילל המתלונן את הנאשם 1 ובתגובה התקרבו הנאשמים לכיוונו כאשר נאשם 1 דחף והיכה את המתלונן באמצעות אגרוף בפניו ונאשם 2 שהיה אז כבן 17 ותשעה חודשים הפיל את המתלונן והיכה אותו באמצעות אגרופים בפניו תוך שהוא רוכן מעליו, בעט בו בגבו ובראשו. לא נראה כי היה תכנון מקדים לביצוע העבירות. לא היה שימוש בנשק קר או חם. הנאשמים הודו בעבירות שיוחסו להם ולקחו אחריות.
לאחר שקלול הדברים ובהתאם לעקרון ההלימה, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם אשר כאמור אינה במדרג החמור, מדיניות הענישה הנהוגה, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם אמור לנוע בין 9-18 חודשי מאסר בפועל, לרבות ענישה נלווית.
כאמור, שני הצדדים הסכימו כי ישנה הצדקה לחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם בנסיבות עניינו של שני הנאשמים, וזאת מטעמי שיקום ובהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק העונשין.
באשר לנאשם 1, עיקר השאלה המשפטית בתיק הנוכחי הינה שאלת ביטול הרשעתו, זאת לאחר שהורשע ביום 23.11.2022. כידוע, המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול הרשעתו של נאשם 1 הינו סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. יש לציין כי הפסיקה קובעת כי חלופה עונשית זו מופעלת במשורה, שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם יש בדרך כלל להרשיעו בדין (רע"פ 6009/15 צביקה קושמקוב נ' מדינת ישראל (נבו 08.09.2015)), וכן כי המבחן לאי הרשעה או ביטולה הינו חריג לכלל. משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, "שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה" (עיינו ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (נבו 21.08.1985)).
על מנת להימנע מהרשעת הנאשם או כדי לבטל את הרשעתו דרושים שני תנאים. האחד הוא שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו, והשני הוא שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה (עיינו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל [9 עמ'], נב(3) 337 (1997)).
בהתאם לאמור, נקבע לא פעם כי כדי להימנע מהרשעה יש לבחון האם עלול להיגרם לנאשם הספציפי נזק קונקרטי ומוחשי כתוצאה מההרשעה, להבדיל מנזק תיאורטי שספק אם יתממש (עיינו רע"פ 4214/22 עדן יצחק נ' מדינת ישראל (נבו 07.07.2022). ב"כ נאשם 1 טען כי בהיעדר ביטול ההרשעה תיפגם אפשרות התקדמותו של נתבע 1 בשירותו הצבאי. ב"כ המאשימה טען כי עניין התקדמותו של נאשם 1 בצבא הינו שיקול הנתון להחלטת הגורמים הצבאיים בלבד, אשר יחליטו אם ירצו לקדם את נתבע 1 במסגרת מסלולי קצונה או לא, וכי נתבע 1 לא הצליח להוכיח כי הותרת הרשעתו בדין תגרום לו נזק קונקרטי ומוחשי ברור.
סבורני כי הצדק מצוי עם ב"כ המאשימה. כל הרשעה באשר היא מזיקה לנאשם המורשע בפלילים. זו תפקידה של ההרשעה ואך ברור שאין מדובר ב"כתר שושנים". טענת ב"כ נאשם 1 בדבר הנזק שיגרם לנאשם 1 באם לא תבוטל ההרשעה לא הוכחה באופן מספק. לא הוכח כי נאשם 1 ייפלט מהמערכת הצבאית בה הוא משרת, כי לא יוכל לגשת למבדקי קצונה, כי הדבר ייפגע באופן ברור ומובהק בשיקומו, זאת למרות הכתוב בתסקירי שירות המבחן.
באשר לתנאי השני, שדגשו אינטרס הציבור הבא לידי ביטוי גם בצורך בהרתעת הרבים (עיינו לדוגמא ע"פ 8169/20 חיים שלום נ' מדינת ישראל (נבו 26.08.2021), בהתחשב העובדה כי מעשה העבירה ונסיבותיה חמורים, כפי שתואר בכתב האישום, כי הערכים החברתיים שנפגעו בהם ביטחונו האישי והגופני של אדם במרחב הציבורי, ואשר הינם ערכי יסוד הראויים להגנה ברורה, עיקריים, ושלא ניתן לטעון כי אפשר לוותר על מרכיב ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה , הנזק שנגרם למתלונן, עובדת אשפוזו ונזקיו הגופניים הברורים, דומני כי אין מקום להורות על ביטול הרשעתו של נאשם 1.
ודוק, הן המאשימה והן בית המשפט הלכו כברת דרך ארוכה לטובת נאשם 1, עת הוסכם על חריגה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום. בהיעדר עובדת גילו הצעיר של נאשם 1 בעת ביצוע העבירה וכן תסקירי המבחן החיוביים שהוגשו ביחס אליו מאת שירות המבחן, דומני כי היו נגזרים על נאשם 1 חודשי מאסר בפועל. לא כך יהיה הדבר, אך אין נאשם 1 יצא מבית המשפט כשהוא "נקי" מכל כתם ורבב. מעשיו הינם חמורים והם ראויים לגינוי. אשמתו הוכחה, החריגים לכלל אי ההרשעה (ביטול הרשעה בעניינו) אינם מתקיימים, ומכאן שיורשע בדין.
באשר לשאלת הפיצוי כספי – ביום 17.01.2024 הוגשה עמדת המתלונן נפגע העבירה, מסמכי אשפוזו וכן תמונתו, נושאת תאריך 07.05.2020, שככל הנראה נלקחה עת היה מאושפז בבית החולים. מצאתי כי על אף מצבם הכלכלי של שני הנאשמים, ובפרט נאשם 2, יש להורות על פסיקת פיצוי כספי לטובת המתלונן, אשר ניזוק באופן גופני בשל האלימות הגופנית שננקטה כנגדו. מצבם הכספי של הנאשמים אינו גובר על עניינו של המתלונן נפגע העבירה שבצער רב מצא עצמו מאושפז בבית החולים ואף הגיש מכתב לבית המשפט בו כתב כי הוא מבקש טיפול רפואי של הלסת שלו שנפצעה ונפגעה בשל מעשי הנאשמים. אני גוזרת על כל אחד מהם פיצוי כספי למתלונן בסך של 4,000 ₪.
באשר לכתב האישום שהוגש כנגד נאשם 2 בתיק התעבורה נב"א 8063-11-22, ובשים לב שנאשם 2 הורשע בעבירה לפי סעיפים 62(2) ו-62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ("עבירות") המורות על מאסר של שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ובשים לב לסעיף 39(א) ("פסילת מינימום בשל נהיגה בשכרות") הקובעת פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, סבורני כי אין מנוס מלהשית על נאשם 2 פסילת חובה בת שנתיים. לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להורות על פסילת רישיון הנהיגה לתקופה קצרה יותר, ויש להפנות לדברי כב' השופט ס' גובראן ברע"פ 7507/08 שחר עוזיאל נ' מדינת ישראל (נבו 22.09.2008): "בית משפט זה כבר עמד על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של נהיגה בשכרות, לשם חיזוק ההרתעה בקרב הנהגים. כל סטייה מעונש המינימום הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, ראוי לה שתתקיים במשורה לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק".
לא גזרתי על הנאשם 2 מאסר בגין העבירה התעבורתית וזאת לאחר ששקלתי את ההמלצות החיוביות של שירות המבחן, כי מדובר בעבירה שבוצעה לפני כ-4 שנים, מאז לא היו לפני ולא אחרי עבירות תעבורתיות נוספות או אחרות, ובעיקר משום שאני סבורה שמאסר הנאשם 2 עלול לפגוע בשיקומו פגיעה של ממש בשים לב לנתוניו הספציפיים של הנאשם 2, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקירים. מצאתי לנכון שלא לגזור על הנאשם 2 מאסר בפועל ולהסתפק בפסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים.
ההרשעה תירשם בגיליון ההרשעות התעבורתי.
על יסוד כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1:
מאסר על תנאי למשך 3 שנים, אם יבצע עבירה של אלימות מסוג פשע ייגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל.
מאסר על תנאי למשך 3 שנים, אם יבצע עבירה של אלימות מסוג עוון ייגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל.
עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 250 שעות לפי תכנית מוצעת בתסקיר שירות המבחן. שירות המבחן יפקח על עבודת נאשם 1 ויהיה רשאי לשנות את מקום ההשמה במידת הצורך, ללא צו שיפוטי נוסף. מובהר לנאשם 1 כי עליו לשתף פעולה עם שירות המבחן וכי עליו לבצע את צו השל"צ, שאם לא כן אדון בעניינו מחדש.
נאשם 1 יהיה נתון לפיקוח קצין מבחן למשך 12 חודשים מהיום, וישתתף בכל תכנית טיפולית שיציע שירות המבחן וזאת כחלק מתנאי המבחן. נאשם 1 מוזהר כי אם יפר את תנאי המבחן, תימסר הודעה על כך לבית המשפט, אשר יהיה מוסמך לקיים דיון מחודש בגזר הדין.
התחייבות להימנע מביצוע העבירות אותן ביצע בתיק זה למשך שנה מהיום, כאשר ההתחייבות היא בסך 5,000 ₪. הנאשם התחייב לפניי.
תשלום פיצוי למתלונן בסך 4,000 ₪, שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01.04.2024 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
פסק דין לנאשם 2, ללא הרשעה:
עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 250 שעות, לפי תכנית מוצעת בתסקיר שירות המבחן. שירות המבחן יפקח על עבודת נאשם 2 ויהיה רשאי לשנות את מקום ההשמה במידת הצורך, ללא צו שיפוטי נוסף. מובהר לנאשם 2 כי עליו לשתף פעולה עם שירות המבחן וכי עליו לבצע את צו השל"צ בהתאם ובמדויק לתכנית. הפרה של עבודות השירות לטובת הציבור תגבש את סמכותו של בית משפט להידרש פעם נוספת לעניינו של הנאשם, להרשיעו בדינו ולהטיל עליו עונש אחר, חמור יותר.
נאשם 2 יהיה נתון לפיקוח קצין מבחן למשך 12 חודשים מהיום, וישתתף בכל תכנית טיפולית שיציע שירות המבחן וזאת כחלק מתנאי המבחן. נאשם 2 מוזהר כי אם יפר את תנאי המבחן, הפרת ההנחיות תגבש את סמכותו של בית משפט להידרש פעם נוספת לעניינו של הנאשם, להרשיעו בדינו ולהטיל עליו עונש אחר, חמור יותר.
התחייבות להימנע מביצוע העבירות אותן ביצע בתיק זה למשך שנה מהיום, כאשר ההתחייבות היא בסך 5,000 ₪. הנאשם התחייב לפניי.
תשלום פיצוי למתלונן בסך 4,000 ₪, שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01.04.2024 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
ב"כ המדינה יעביר את פרטי המתלונן למזכירות בית המשפט תוך 14 יום מהיום, ותעדכן אותו על אודות תוצאות גזר הדין והפיצוי שנפסק.
בתיק נב"א 8063-11-22
אני מרשיעה את הנאשם 2, כאשר ההרשעה תירשם בגיליון התעבורתי.
פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים. הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש.
לאור הצהרת הנאשם 2 כי אין לו בפועל רישיון נהיגה, מתבקשת המזכירות להנפיק אישור בדבר הפקדת רישיון, כך שמניין הפסילה יחל מהיום ללא צורך בהפקדה פיזית של רישיון הנהיגה.
עותק מגזר הדין של הנאשם 1 ומפסק הדין של הנאשם 2 יועבר לשירות המבחן למבוגרים.
את נאשם מס' 1 ניתן להשיג באמצעות עורך דין רומן קלוגרמן,
טלפון: XXX
פקס: XXX
או באמצעות הטלפון הנייד של הנאשם 1: XXX
את נאשם מס' 2 ניתן להשיג באמצעות עורך דין פארס בריק,
טלפון: XXX
פקס: XXX
או באמצעות הטלפון הנייד של הנאשם 2: XXX
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך ארבעים וחמישה יום.
פסק הדין הוקרא והושמע לצדדים, מטעם המדינה עו"ד מוחמד רחאל, מטעם הנאשם 1 עו"ד רומן קלוגרמן ומטעם הנאשם 2, עו"ד פארס בריק.
פסק הדין הותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים וכן לאחר תיקון בהתאם להחלטה מיום 28.02.2024.
ניתן היום, י"א אדר א' תשפ"ד, 20 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
