בפני
כב' השופטת עפרה גיא
המתנגדת
ק'
באמצעות בא כוחה- עו"ד יורם ביתן
נגד
המשיבים
1.א.ח ואח'
באמצעות בא כוחם- עו"ד עמוס ברכה
פסק דין
התיק שבפניי הוא מקרה טראגי מעין כמותו בו בעיקר נאבקות הנכדה (להלן: "המתנגדת" ו/או "ק") וסבתה על עיזבון אמה של המתנגדת עת נפטרה בעודה בת 44 בלבד, לאחר מאבק בן כארבע שנים במחלת הסרטן ובעת היותה של המתנגדת כבת 18 בלבד.
אם כן, הבקשה שבפניי היא בקשה לקיום צוואת המנוחה, 15/08/2019 שהוגשה על ידי המשיבים (אמה, אחיה, דודתה ואחייניה של המנוחה) ובקשה להתנגדות לקיום הצוואה שהוגשה על ידי המתנגדת, בתה היחידה של המנוחה.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
המנוחה, ילידת שנת 1975, בתה השנייה של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), מתוך ארבעת ילדיה, היא אמה של המבקשת, דודתם של המשיבים 2-5, אחייניתה של המשיבה 6 ואחות המשיב 7.
המנוחה נשאה לאבי המתנגדת בשנת 1998 והם התגרשו בשנת 2000. לאחר גירושיהם, חזרו המנוחה ואבי המתנגדת (להלן: "אבי המתנגדת" ו/או "האב") להיות בקשר זוגי שכתוצאה ממנו נולדה המתנגדת ילידת ספטמבר 2001.
בין המנוחה לבין אבי המתנגדת נחתם הסכם גירושין, מזונות ומשמורת אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 15/10/2002 בפני כבוד השופטת המנוחה שרית גולן בו הוסכם כי המתנגדת תישאר בחזקת אמה עד הגיעה לגיל 18; נקבעו זמני שהות לאב פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים וסופי שבוע לסירוגין. עוד נקבע כי האב יישא במזונות המתנגדת בסך של 1,300 ₪ בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות.
ביום 19/01/2015 הגישו המנוחה ואבי המשיבה הסכם חיים משותפים אשר הסדיר יחסי הממון ביניהם וממנו עולה כי ניהלו חיים משותפים וההסכם אושר על ידי בתיק 38009-01-15 ביום 02/02/2015.
במהלך ינואר 2016 אובחנה המנוחה עם סרטן השד לאחר האיבחון עברה למפקטומיה (ניתוח להסרת הגידול). לאחר הניתוח קבלה טיפול כימותרפי וביולוגי עד מאי 2016 ובהמשך, עד ספטמבר 2017 קבלה טיפולים ביולוגיים.
ביום 20/02/2016 הגיש אבי המתנגדת בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט בתיק י"ס 41657-12-16 ובמסגרתה טען כי הוא והמנוחה חזרו לחיות יחד בביתה בשנת 2014, היא חלתה בסרטן במהלך דצמבר 2015 והם החליטו להיפרד בפברואר 2016. עוד נטען כי הוא יצא מביתה ואמה (המשיבה) עברה להתגורר עמה ועם המתנגדת. לטענתו, לאחר שהמנוחה ואמה הפעילו כנגד המתנגדת אלימות פיזית קשה, הן סלקו את המתנגדת מבית המנוחה והיא עברה להתגורר עמו באפריל 2016 ולאחר מכן עברה לפנימיית 'כנות' והוא הדואג לכל מחסורה של המתנגדת. משכך, עתר להורות על הפסקת חיובו במזונות המתנגדת שהיתה באותה העת כבת 15 לערך. משלא התקבלה תגובת המנוחה, הופסק חיובו האב במזונות המתנגדת מיום 03/01/2017. בקשה שהוגשה ביום 29/01/2017 לביטול ההחלטה נדחתה שעה שלא צורף לה תצהיר המנוחה. פגישת מהו"ת התקיימה בתיק ביום 31/01/2017 ותיק ישוב הסכסוך נסגר לאחר שהמנוחה ואבי המתנגדת לא הגיעו להסכמות. המתנגדת לא חזרה מאז לבית אמה המנוחה ואף התגוררה שלוש שנים בפנימייה.
בהתייחס למצבה הבריאותי של המנוחה, הרי שבנובמבר 2017 הופיעו לה כאבי ראש, חולשה ביד שמאל; פמיאליס בשמאל וירידה בריכוז ובזיכרון ותחושת בלבול במילים והיא אובחנה כסובלת מגרורות סרטן בראש. המנוחה אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית באיכילוב בין התאריכים 04/12/2017-16/01/2018 ועברה ניתוח מוח ביום 04/12/2017.
בינואר 2018 עברה המנוחה טיפול בקרינה לכל המוח שבסיומו סבלה מהגבלה תפקודית ואושפזה בבית החולים השיקומי 'רעות' בין התאריכים 16/01/2018-01/03/2018. עוד עברה המנוחה אשפוז ב'גולדן קייר' בין התאריכים 29/04/2018-15/05/2018 ולאחר מכן בין התאריכים 07/10/2018-06/12/2018.
בינואר 2019 הודגמה אצל המנוחה הישנות גידול בגרעיני הבסיס והיא טופלה במרץ 2019 בהקרנות.
הצוואה נשוא ההליך שבפניי נחתמה על ידי המנוחה ביום 15/08/2019 ובמסגרתה הורישה רכושה לחמשת אחייניה סך של 50,000 ₪ כל אחד; סך של 50,000 ₪ לאחיה; סך של 100,000 ₪ לדודתה; את דירתה הורישה לאמה אותה מנתה כמנהלת עיזבונה וכך גם הורישה לה את יתרת עיזבונה לרבות דירתה, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, תיק ביטוח חיים הרשות על שמה בחברות הביטוח ואת רכבה.
לבתה היחידה, היא המתנגדת, הורישה שקל אחד בציינה כי מורישה סכום זה בגלל התנהגותה המחפירה של הבת כלפיה מאז שחלתה בסרטן. עוד ציינה שככל שאמה לא תהא בחיים בעת פטירתה, יועבר חלקה לילדיה של בתה בהגיעם לגיל 18 כאשר קודם לכן, ימונה אחיה כמנהל עזבונה.
במהלך הדיון בתיק התברר כי המנוחה ערכה צוואה נוטריונית קודמת לפני שנערכה הצוואה נשוא ההליך ביום 30/05/2019.
המנוחה טופלה באשפוז בית 'צבר' מה- 28/08/2019 עד שנפטרה ב- 13/10/2019.
בקשה לקיום צוואה הוגשה לרשם הירושות בנובמבר 2019 ומייד לאחריה הוגשה התנגדות שהועברה לבית משפט זה.
בתיק מונה מומחה, ד"ר אדם דרנל, לבדיקת כשרותה של המנוחה לצוות ביום 18/08/2019. עוד התבקש המומחה לבחון כשירותה הפיזיולוגית להגיע למשרד הנוטריון בעת עריכת הצוואה.
בחוות דעתו מיום 20/07/2020 קבע המומחה כי המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה ביום 18/08/2019.
במענה לשאלות ההבהרה של ב"כ המתנגדת הוסיף כי לא היתה מניעה פיזיולוגית למנוחה להגיע למשרד הנוטריון ובלבד שתקבל עזרה באמצעים נדרשים ובתמיכה.
טענות המתנגדת
היא בתה היחידה של המנוחה.
המשיבה, סבתה, התנהגה התנהגות מחפירה כלפיה במהלך כל ילדותה, קל וחומר בשנים בהן אמה הפכה לסיעודית.
המשיבה השתלטה באופן מוחלט על חיי אמה המנוחה, החליטה עבורה כיצד תנהג בכספה, כיצד ינוהלו חייה ועם מי תהיה בקשר.
דין הצוואה שאינה משקפת את רצון המנוחה, לדאוג לבתה היחידה והאהובה להיפסל, מאחר ונערכה בניגוד להוראות חוק הירושה ותקנותיו.
בעת עריכת הצוואה היתה המנוחה בלתי כשירה לערוך הצוואה.
בילדותה גרה עם אמה עד גיל 14, אז שררו יחסי אהבה וקרבה ככל אם ובת והן היו כל עולמן האחת של השנייה. המתנגדת אף צלמה אלבום תמונות המעיד על חוויות משותפות שלה עם אמה המנוחה כגון שהות בבית מלון ובבריכה.
במהלך שנת 2014 חזרו הוריה לחיות יחד ולאחר כשלוש שנים וכחלק מתכניותיהם המשותפות להביא ילד נוסף לעולם, ערכה המנוחה בדיקות שבמהלכן התגלה לראשונה כי נושאת סרטן השד.
לאחר גילוי המחלה היא החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים וביולוגיים ואף כריתת שד חלקית, אולם מאותו מועד ובעיקר בשנת חייה האחרונה, מצבה הלך והחריף עד למועד פטירתה.
לאחר גילוי מחלת אמה, עברה המשיבה להתגורר עמן והאשימה אותה, בעודה כבת 14 בלבד כי ברצונה להשתלט על ירושת אמה. היא הטילה וטו על תוכניות המנוחה לבלות עם המבקשת ובסופו של יום, פרץ בינה לבין המתנגדת ויכוח בו הרביצה המשיבה למתנגדת, זרקה עליה מסרק, הכניסה לה מספר בגדים מינימלים לתיק גב ובעודה צורחת עליה, סלקה אותה מבית המנוחה. לאחר מכן ולאור רצון המנוחה שבה לגור עם אמה, אולם לאחר כשבועיים שבה המשיבה למרר חייה ובסופו של יום, היא נאלצה לעזוב הבית ולהתגורר עם אביה. גם כשרצתה להיפגש עם אמה ללא נוכחות המשיבה, השיבה המנוחה כי אין באפשרותה לעשות כן מאחר והיא תלויה באמה, המשיבה. עוד הוסיפה כי חרף ניסיונות המנוחה להתנגד למעורבות המאסיבית של אמה בחייה, נוכח מצבה לא הצליחה בכך.
היא בקרה את אמה בבית החולים ו/או במוסדות השיקום בהם היתה מאושפזת אולם לא אפשרו להן להיוותר יחד לבד. ככל שהתדרדר מצבה הרפואי של המנוחה, סרבה המשיבה לעדכן אותה על כך וגם כשפנתה בת המנוחה לרופא המטפל ישירות, השיב בשאלה האם סבתה מוכנה כי ימסור לה מידע. המשיבה לא איפשרה לה להיפגש עם אמה לבד, עמדה והאזינה לכל שיחה טלפונית שלהן. היא התערבה בשיחות והדריכה המנוחה מה לומר.
מאחר והמשיבה התקיפה אותה והמנוחה היתה מוקפת בבני משפחתה המורחבת והיא היתה לבדה, חששה להתקרב לבני משפחת אמה, גם לאחר פטירתה.
המשיבה לא טרחה ליידע אותה כי אמה נפטרה. כן ציינה בפני הרב שקבר אותה כי אין למנוחה ילדים ונודע למתנגדת על כך מהרב שהתקשר אליה וביקש סליחתה.
המשיבים מנעו ממנה לבקר אמה במהלך אשפוזה בעודה קטינה. כך גם לא יכלה לנסוע בעצמה לבקר את אמה. המשיבה הסיתה את אמה כנגדה.
בין המשיבה לאביה היו מחלוקות רבות באשר לאופן גידולה. אולם מחלוקות אלו, אינן אשמתה ובמיוחד כשהתנהלו בעודה קטינה.
הצוואה שנערכה היא צוואה נוטריונית שיש בה פגם, שעה שנערכה ללא תעודת רופא המשקפת את מצב המנוחה בעת עריכתה בסיכומיה הוסיפה וטענה כי במהלך ההליך התגלתה צוואה נוספת של המנוחה, שהוסתרה ממנה ומבית משפט ונערכה ביום 30/05/2019, ממנה עולה כי המנוחה לא ידע מה כולל היקף עזבונה ולפיכך, לא ידעה להבחין בטיבה; עוד טענה לפגמים רבים בצוואה המעבירים נטל ההוכחה למשיבים; הצוואה הקודמת לא בוטלה ועוד. הסרטון שהוצג לבית המשפט מתייחס לצוואה הקודמת שלא הוצגה בפני בית משפט;. ממצבה הנפשי, הקוגנטיבי והפיזי של המנוחה עולה כי לא אמרה ולא הגישה דבריה לנוטריון ודין צוואותיה להתבטל.
חתימת המנוחה זויפה על ידי מאן דהו. המדובר בטענה שנזנחה בסיכומים.
המנוחה היתה בלתי כשירה לצוות בעודה מרותקת למיטתה, כיסא גלגלים. בסיכומיה הוסיפה וטענה כי המנוחה היתה מרותקת למיטתה ואמה, המשיבה הסיעה אותה לאחר שלא יכלה לרדת מהמיטה ולבצע בעצמה מספר צעדים ספורים ובמיוחד כשנזקקה לעזרה מלאה.
המשיבה פעלה בנחישות על מנת שהמנוחה תפתח בה תלות מוחלטת, מגילוי מחלתה ועד סילוקו של בן זוגה מהבית, כפתה רישום המתנגדת לפנימייה על מנת שלא תחזור להתגורר עם אמה. השתלטה על רכוש אמה בחייה. פעלה למכור דירתה כעשרה חודשים לפני מותה על מנת שדירתה לא תהא חלק מעיזבונה ובמיוחד כשמכירתה בעת הרלוונטית היתה חסרת היגיון כלכלי ובניגוד לטובת המנוחה וכל הראיות מוכיחות כי היתה תלויה לגמרי במשיבה. המשיבים לא פעלו לקרב בין המנוחה לבתה היחידה.
המשיבים ניסו להסתיר את שליטת המשיבה במנוחה ואת מעורבותם בעריכת הצוואה. אחות המנוחה שהינה עו"ד בעצמה גלתה רק בתצהירה כי עבדה בעבר אצל הנוטריון. כך טענה כי רק בשבעה גלתה על הצוואה ואילו הנוטריון העיד כי התקשרה אליו פעמיים על מנת לערוך את הצוואה.
המשיבה נצלה יחסי התלות של המנוחה בה כדי לערוך צוואה לטובתה והיתה השפעה בלתי הוגנת מצידה על רצון המנוחה.
המשיבה היתה מעורבת בעריכת הצוואה, היתה נוכחת בעת עריכתה והצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה שהביעה יחס חם ואוהב כלפי בתה והמשיבה שבקשה להתנקם בה, דאגה כי תצווה לה שקל אחד בלבד.
בנסיבות אלו, עתרה לבטלות הצוואה.
טענות המשיבים
המתנגדת אינה עומדת לבדה בהתנגדות זו ומי שמנהל את המאבק מאחורי הקלעים הוא אביה, ממנו סבלה המנוחה בחייה בשל התנהגות נצלנית, אלימה וכפייתית, אשר פעל במכוון לנתק המתנגדת מאמה המנוחה ולבצע ניכור הורי והסתה חסרת תקדים כנגדה בעת שנאלצה להתמודד עם מחלת הסרטן ומניתוק כמעט טוטאלי מבתה היחידה.
צוואת המנוחה נערכה בפני רשות לאחר שהמנוחה בטאה את רצונה החופשי באופן ברור ומוחלט ותוכנה מביע את תסכולה והעצב הרב אותו חוותה בשנותיה האחרונות נוכח התנתקותה של בתה היחידה ממנה.
מי שתמך בה באותה העת היו אחיה אחותה ואמה שהיוו את משענתה היחידה בשעותיה הקשות.
המנוחה ידעה שבתה ואביה יגישו התנגדות לצוואתה בשל החלטתה שלא להוריש לה דבר ולכן התעקשה לתעד ולהסריט את הליך חתימת הצוואה ואף לצלם סרטון סלפי טרם פטירתה.
המנוחה הכירה את אבי המתנגדת בשנת 1997 ונשאה לו לאחר כשנה לערך. כבר בערב החתונה החלו בעיות בחיי הנישואין עת אחותו וגיסו היכו את קרובי משפחת המנוחה. בסופו של יום התגרשו בני הזוג במאי 2000 אולם המשיכו לקיים קשר זוגי שלאחריו נולדה המתנגדת בשנת 2001.
שעה שחיי הזוגיות של בני הזוג לא החזיקו מעמד, הם נפרדו ואבי המתנגדת אף שיכנע המתנגדת לעבור ולגור עמו. כך שבהגיע המתנגדת לגיל 12 היא עזבה את בית אמה ועברה להתגורר עם האב ובשל כך נערך הסכם ביחס למזונות המתנגדת בין האב למנוחה.
בדיעבד התברר שהמעבר נועד להכשיר תוכנית המתנגדת ואביה לערוך לה בת מצווה ללא נוכחות האם המנוחה ומשפחתה ואף בהזמנות לאירוע, נרשם כי בעלי השמחה הם המתנגדת ואביה בלבד וללא איזכור שם המנוחה, אמה.
המתנגדת התנתה את חזרתה לבית אמה בכך שהמנוחה תתגרש מבעלה דאז ועל אף שחיתה עמו חיים מאושרים, המנוחה עשתה כן, מכרה את דירתה באשקלון ועברה להתגורר באשדוד יחד עם אבי המתנגדת על מנת לשמח את בתה.
אבי המתנגדת בחר לנטוש המנוחה מיד לאחר שנודע לו על מחלתה ולאחר שביצע רכישות רבות על חשבונה.
לאחר שהמנוחה ננטשה על ידי אבי המתנגדת והמתנגדת, מי שטיפל במנוחה היו בני משפחתה הקרובה ובמקביל טפלה המשיבה גם במתנגדת ולקחה אותה לבית ספר, חברים ודאגה לכל מחסורה.
לצד מאבקה במחלת הסרטן, ניהלה המנוחה חיים שגרתיים הכוללים עבודה בסוכנות הביטוח שבבעלותה והתקשרה בעסקאות מקרקעין, ניהלה חיי משפחה וחברה עד רגעיה האחרונים, בלתה בחו"ל ובכלל זה בהפלגה כחודשיים לפני מותה וחרף מחלתה והמגבלות הפיזיות היא היתה כשירה וצלולה לחלוטין, ניהלה כלל ענייניה הרפואיים לרבות קשר עם רופאיה.
עוד עשתה המנוחה ניסיונות אינספור לחדש הקשר עם בתה, המתנגדת ולשכנעה לגור עמה, אלא שניסיונות אלו נחלו הצלחה מועטה בלבד ובאחד הניסיונות זרקה המתנגדת על אמה מסרק במהלך ויכוח.
במהלך שנותיה האחרונות, יצרה המתנגדת עם אמה קשר במספר פעמים מצומצם ונפגשה עמה מספר פעמים מועט ביותר וגם זאת רק לאחר שהמנוחה התחננה אליה שתבוא לבקרה ולתמוך בה.
בפועל, פגשה המתנגדת את אמה המנוחה בפעם האחרונה ביום 28/05/2019 על פי בקשת רופא המשפחה שביקש זאת ממנה ולאחר הביקור אמרה לו המתנגדת כי מצבה של המנוחה לא כל כך קשה כמו שסיפר לה.
המתנגדת לא הגיעה להיפרד מאמה טרם פטירתה, לא הסכימה לשבת עליה שבעה, הגם שידעה על פטירתה ואין ספק כי התנכרותה של המתנגדת לאמה לא היטיב עם מצבה וסיכויי החלמתה היו עולים לאין שעור לו לא היתה מחליטה להתנכר לה ולגרום לה ללכת לעולמה בעצב רב.
המנוחה היתה עצמאית עד מועד פטירתה ואין קשר בין מגבלותיה הפיזיות לבין כושרה המנטאלי שנותר איתן עד פטירתה.
המנוחה גדלה את המתנגדת לבדה מגיל שבעה חודשים, עת ננטשה על ידי אביה.
המשיבה לא עברה להתגורר עם המנוחה אלא התגוררה בביתה והגיעה לטפל כל יום במנוחה. לאחר גילוי הגידול הסרטני עברה המנוחה להתגורר בדירתה של המשיבה ורק בדצמבר 2018 עברו יחד להתגורר בשכירות ולאחר מכן שבו לבית המנוחה.
האירוע שתארה המתנגדת אינו נכון. המתנגדת התווכחה עם אמה וזרקה עליה מסרק. המבקשת כעסה על המתנגדת ואמרה לה כיצד מעזה לזרוק מסרק על אמה לאחר הניתוח וכתוצאה מכך, ארזה המתנגדת את חפציה, יצאה מדירת המנוחה וקראה לאביה שיבוא לקחתה.
מי שהתחנן לקיום מפגשים במהלך השנים עם המתנגדת היתה המנוחה והפעמים היחידות שהמתנגדת הסכימה לראותה היו לצורך קבלת מסמכים רפואיים ביחס למצבה הרפואי של המנוחה שנועדו להכשיר הקרקע להתנגדותה.
המתנגדת שוכחת לציין כי אמה המנוחה רכשה עבורה מכשירי סלולר יוקרתיים ונשאה בחשבונות ועד יום מותה שלמה קופת החולים וביטוחי בריאות פרטיים עבורה.
בניגוד לנטען חזרה המנוחה לחיים נורמליים לאחר שהתגלה אצלה סרטן השד ולאחר שהתגלתה גרורה סרטנית בגופה בשנת 2017 היא נאלצה לעבור ניתוח דחוף. המנוחה המשיכה ובקשה לפגוש במתנגדת שהיתה אז בנתק של כשנתיים ממנה. בשעה שהמתנגדת לא השיבה להודעות וטלפונים ממנה, נאלצה המנוחה לפנות למדריכה של המתנגדת בפנימייה ששוחחה עמה ובסופו של דבר, היא הגיעה עם אביה לזמן קצר.
המתנגדת לא היתה בקשר עם המנוחה בימיה האחרונים ואף פניות מצד המנוחה שתגיע לא נענו. כך גם פניות בני משפחת המנוחה שניסו ליצור קשר עם אביה ודודה ובקשו שתבוא להיפרד מאמה נוכח התדרדרות מצבה הרפואי נותרו ללא מענה. גם פניות בני המשפחה למנהל הפנימייה והעו"ס לא נענו.
עם פטירת המנוחה, יצרה חברתה של המנוחה קשר עם אביה והודיעה לו על פטירתה והוא נשמע צועק בנימה מזלזלת למתנגדת 'אמא שלך מתה'.
הצוואה נערכה כדין כחודשיים טרם פטירת המנוחה כאשר עורך הדין מילא כל החובות המוטלות עליו והטענה כי המנוחה היתה מרותקת למיטתה אינה נכונה. היא ידעה להבחיו בטיבה של הצוואה והיתה כשירה לעורכה. המשיבה לא היתה מעורבת בעריכתה ומדובר בצוואה הגיונית בנסיבות העניין.
בסיכומיהם הוסיפו המשיבים כי תחושות המנוחה תוארו לסובבים אותה שהעידו, מטפלים שונים לרבות עובדת המוסד השיקומי ועדות חברתה של המנוחה ועדים נוספים אובייקטיבים. המנוחה צלמה בעצמה סרטון סלפי כשבועיים לפני שערכה את צוואתה ובקשה לכבד צוואתה. אף מעיון בסרטון עריכת הצוואה ניתן ללמוד כי הנוטריון מקריא למנוחה את הצוואה והיא מתקנת ומעירה לו תוך כדי ההקראה.
גם מומחה בית המשפט קבע כי המנוחה היתה כשירה לערוך צוואתה. חקירתו לא סייעה למתנגדת ולא שנתה דבר.
עוד הוסיפה כי עבודת הנוטריון היתה ללא דופי. הוא העיד פעמיים כי שתי הצוואות נחתמו במשרדו ולא בבית המנוחה כפי שבקשה לייחס לו המתנגדת ובנסיבות אלו, דין ההתנגדות להידחות.
דיון והכרעה
על החופש לצוות ניתן ללמוד מסעיפים 2 ו-27 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ומחופש זה נגזרת החובה למלא אחר הציווי.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט חיים כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש, פ"ד לב(1) 98, 102, כדלקמן: " 'קו היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דברי המת".
קו יסוד זה מעוגן כיום בסעיפים 1, 2 ו-3 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כחלק מזכות הקניין של האדם וכזכותו לכבוד בחייו ובמותו.
היטיב לבטא עניין זה כב' השופט יעקב מלץ, בע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28-29 כדלקמן:
"כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית המשפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' ".
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על היושב בדין להימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי תוך שמירה על האיזון העדין שבין כבוד המת לבין כבודתם של החיים. על האיזון האמור יש לשמור מקום בו מתקיים מאבק בין המבקשים לקיים את דברי המת כפי שבוטאו בצוואתו, לבין אלה המתנגדים לקיומה של הצוואה בנימוק כי איננה משקפת את רצונו האמיתי של המת (דברי כב' השופט מלץ, שם בעמ' 28-29).
בעניין הנדון על בית משפט לבחון מה היה רצונה האמיתי של המנוחה נוכח הנסיבות המורכבות ומצבה הבריאותי. האם אכן בקשה לדאוג לבתה היחידה האהובה אשר הורחקה ממנה בעודה קטינה, כטענת המתנגדת או שמא בקשה להדירה מצוואתה לאחר שזו התנכרה אליה ולא הגיעה אפילו לבקרה בעודה נמצאת על ערש דווי, כטענת המשיבה.
משכך, השאלות שבמחלוקת הינן כדלקמן:
האם הצוואה הנוטריונית שנערכה ביום 15/08/2019 (להלן: הצוואה") דינה פסלות מאחר ונערכה בניגוד לחוק הנוטריונים וככל שכן, מה מעמדה של הצוואה הקודמת (להלן: "הצוואה הראשונה") שערכה המנוחה ביום 30/05/2019 והתגלתה לבית משפט לראשונה רק בעת חקירת הנוטריון.
על מי מוטל נטל הוכחת רצון המנוחה ככל שהצוואה אינה עומדת בדרישות חוק הנוטריונים שעה שאין מחלוקת כי נערכה מבלי היתה בפני הנוטריון תעודה רפואית המעידה על כשרות המנוחה לצוות.
האם המנוחה היתה כשירה לצוות במעמד עריכת הצוואה מיום 15/08/2019 ובעת עריכת הצוואה מיום 30/05/2019.
האם היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לעריכת צוואותיה המביאה לפסלותן.
האם היתה מעורבות מצד מי מהמשיבים בעת עריכת הצוואות המביאה לפסלותן.
מה היה רצונה האמיתי של המנוחה בעת שערכה הצוואות.
על יסוד החומר המצוי בתיק, העדויות והראיות שהונחו בפניי, אדרש לבחינת כל השאלות לעיל.
האם הצוואה נערכה בניגוד להוראות חוק הנוטריונים באופן המעביר את נטל ההוכחה
הצוואה נשוא התובענות שבפניי הינה צוואה נוטריונית אשר נערכה בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"). על כך אין מחלוקת ובמיוחד כשצורף לצוואה אישור על עשיית צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה.
משכך, יש לבחון האם הצוואה נערכה בהתאם לכללים הקבועים בחוק לעשייתה של צוואה מסוג זה, שאם לא כן, אזי עסקינן בצוואה פגומה, אשר הנטל להוכחתה עובר לכתפי המשיבים.
בעניין זה יודגש כי בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הירושה, ניתן להכשיר פגמים מקום בו התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה, ככל שבית משפט משתכנע כי הצוואה משקפת את רצונו של המצווה והתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה.
לטענת המתנגדת קיימים מספר פגמים צורניים בצוואה ובראשם, חסרונה של תעודה רפואית נוכח הוראת תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים").
כן נטען כי במסגרת עריכת הצוואות לא קוימו הוראות חקיקה רבות מחוק הנוטריונים וביניהם הוראות סעיף 11; 18 (1)(2);19;31;34(2)(4)(5);46. כך גם לא קוימו הוראות סעיפים 2(א)(ג)(ד);4(ד)(ה);5(א)(ב)(ג);7(א)(ב);17(א)(ב);22(א)(ב);23(א)(א1)(ב)(ג)(ד);24(א)(ב);25;26(ב)(ג) תוספת ראשונה (תקנה 4(ה) תעודת רופא; תוספת שנייה (תקנה 9) טופס 14.
הוראות תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז- 1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") קובעות כדלקמן:
"לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".
האם המנוחה היתה מרותקת למיטתה
אין מחלוקת כי תעודה רפואית כאמור, לא צורפה לצוואתה של המנוחה. משכך, יש לבחון באם המנוחה היתה מרותקת למיטתה. בעניין זה נקבע בפסיקה כי יש ליתן פרשנות מרחיבה למונח זה ולא מצמצמת:
"ואכן, הפסיקה הרחיבה את המונח 'מרותק למיטתו' וקבעה כי גם במקרים בהם דובר באדם המתקשה להתנייד או באדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה"
(ראו ספרו של ש. שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת עמוד 104. כן ראו עמ"ש (י"ם) 13612-12-12 יוסרא דרווויש נ' סאמי דרוויש, פורסם במאגרים אלקטרונים [פורסם בנבו] ביום 15/07/13).
אם כן, אין לפרש את המונח 'מרותק למיטתו' במובנו המילולי המצומצם. בענין זה ציין כב' השופט שוחט בספרו לעיל כי:
"אין הכוונה שרק מצבו של אדם ה"מרותק למיטתו" ואינו יכול לשבת, לקום ולהתהלך לו מעט יחייב צירוף תעודה רפואית כאמור. יש להרחיב את פירוש המונח ולהחיל את התקנה גם על אדם הסובל מקשיי ניידות, נזקק לעזרת הזולת, ומחמת גילו או מצבו הרפואי או שניהם יחד קשה לו לצאת מביתו".
(ראו ספרו לעיל עמודים 106-107).
בעניינינו, המנוחה לא אושפזה בבית החולים בעת הרלוונטית אלא שהתה בביתה ולטענת הנוטריון הגם שבקרה מספר פעמים בביתה, בפועל היא הגיעה למשרדו לערוך הצוואה. עם זאת ונוכח קשיי התניידותה, לא הגיעה המנוחה בעצמה לנוטריון אלא נעזרה במשיבה ולכן יש לבחון באם ניתן לראותה כ"מרותקת למיטתה" בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה.
מחקירת הנוטריון שערך את הצוואה עולה כי המנוחה הגיעה למשרדו כשהיא מלווה באמה ומטפל אסייתי כשהיא ישובה על כיסא גלגלים. עוד העיד כי קודם לכן נפגש עם המנוחה בביתה ובעניין זה ציין כי:
"כשאני נפגשתי איתה היא היתה במיטתה…
ש. בתחילת התשאול אמרת שלשיטתך היא לא מרותקת למיטתה- איך היית מגדיר שאתה רואה מישהו מרותק למיטתו ולשיטתך הוא לא מרותק למיטתו?
ת. היא בקשה ללכת לשירותים במהלך השיחה בביתה, וגם הורידו אותה לכיסא גלגלים.
ש. האם נכון שמישהו הרים אותה, הוריד אותה לכיסא הגלגלים, לקח אותה לשירותים עם כיסא הגלגלים, והחיזר אותה לכיסא הגלגלים והחזיר אותה למיטה?
ת. החלק הראשון נכון. היא לא הושבה למיטתה היא נשארה על כיסא הגלגלים.
…
ש. …כתוב במפורש בדו"ח שהיא משתמשת בטיטולים ושהיא לא שולטת על הסוגרים שלה מכל סוג, וגם אמא שלה מבקשת סיוע כספי לרכישת טיטולים-אתה בטוח שזכרונך לא בגד בך?
ת. אני בטוח. אולי היתה צריכה להחליף טיטול".
(עמודים 61-62 לפרוטוקול, שורות 26-14).
גם מתמלולי השיחות בין המנוחה לבת המתנגדת עולה כי בסמוך למועד עריכת הצוואה סבלה המנוחה מכאבים קשים בגופה וכך אמרה לה בהקלטה מיום 08/08/2019 (הקלטה שסומנה call 21-27-19):
"…יש לי כאבים בכל הגוף, יש לי עכשיו איזו בעיה אני לא יודעת עם הסוכר אולי, אז לא יודעת, עכשיו עשיתי בדיקות, בקיצור מדבר לדבר אני כמו איזה סמרטוטי במיטה כל היום וכואב לי…"
אם כן, התרשמתי די הצורך כי המנוחה היתה מרותקת למיטתה גם אם הגיעה על כיסא גלגלים למשרדו של הנוטריון. המנוחה נזקקה לסיוע על מנת להתנייד, סבלה מכאבים בגופה, השתמשה בטיטולים שכן לא שלטה על הסוגרים, היה צורך להורידה ולהרימה למיטה ודי בכך. הנוטריון עצמה העיד כי הגיע גם לביתה בטרם שנערכה הצוואה ובנסיבות אלו, די באמור בכדי לקבוע כי היתה חובה על הנוטריון לדרוש תעודה רפואית הנכונה למועד עריכת הצוואה ומשלא עשה כן, המדובר אם כן בצוואה פגומה.
המתנגדת טענה לפגמים נוספים בצוואה. כך טענה שהמנוחה לא זוהתה על ידי הנוטריון כאמור בהוראות סעיף 11 לחוק. לעניין זה העיד הנוטריון כי הכיר המנוחה היכרות שטחית וזה לא היה המקרה בו היתה צריכה להציג בפניו תעודת זהות (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 7-8).
עוד נטען כי לא עמד בהוראות סעיף 18 (1) לחוק. בעניין זה העיד הנוטריון כי המנוחה הכתיבה לו את הדברים וכי התרשם מכשרותה. ביחס לטענה כי הופרו הוראות סעיף 18 (2)- רשומות שעל הנוטריון לנהל- העיד הנוטריון כי אין לו תרשומות כרגע אולם יכול להיות שעשה (עמוד 60, שורות 7).
לא ברור מדוע נטען להפרה של סעיף 19 לחוק ואיני מקבלת הטענה וכך גם ביחס ליתר סעיפי החוק שנטענו.
אשר להפרת הוראות תקנות הנוטריונים וכפי שכבר קבעתי לעיל, הפר הנוטריון את הוראות תקנה 4(ה). ביחס להוראות תקנה 2 המתייחסות לבירור זהות האדם שבפניו, וכפי שכבר ציינתי לעיל, ציין הנוטריון כי הכיר המנוחה. ביחס להוראות תקנה 2 (ג) אופן זיהוי האדם שעומד בפניו, ציין הנוטריון בטופס הנלווה לצוואה כי המנוחה זוהתה באמצעות תעודת זהות מיום 25/11/2013 הגם שהעיד כי לא עשה כן. הנוטריון לא קיים הוראות תקנה (2)(ד) הקובעת שיש לצרף העתק הצוואה המזהה.
בהתייחס להוראות תקנה 4(ד) לפיה לא יאשר נוטריון פעולה בפניו אם לא שוכנע כי הניצב בפניו פועל מרצונו החופשי, העיד הנוטריון כי המנוחה נראתה לו כשירה מנטלית לחלוטין (עמוד 60, שורה 31).
הנוטריון אכן לא פעל בהתאם להוראות תקנה 5 לתקנות הנוטריונים שכותרתה 'ביטול ייפוי כח ומסמכים אחרים', שעה שלא ביטל הצוואה הקודמת שלקיומה התוודע בית המשפט רק במהלך חקירתו. הוראות תקנה 7(א)(ב) שעניינן מסמך בשפת חוץ אליהן הפנתה המתנגדת, אינן רלוונטיות במקרה דנן; תקנה 17 העוסקת בציון שכר, אומנם הנוטריון ציין באישור עשיית צוואה כי גבה 283 ₪ אולם בפועל הוצגה קבלה בפניי לפיה שולם לו סך של 2,000 ₪ (עמוד 69 לפרוטוקול, שורות 13-14) ולמעשה, הנוטריון פעל בניגוד להוראות התקנה. לא הוכח כי פעל בניגוד להוראות תקנה 22 ולא שמר העתקים.
כך גם לא הוכח כי פעל בניגוד להוראות תקנה 23 או לא מסר הצוואה למנוחה ובמיוחד נוכח עדות הנוטריון כי מסר העתק הצוואה למנוחה (עמוד 142, שורה 12 לפרוטוקול). לא הוכח כי היתה חובת הפקדה לצוואה משלא הוכח כי המנוחה בקשה זאת ממנו. עם זאת, אני מסכימה עם המתנגדת כי היה על הנוטריון לפעול בהתאם להוראות תקנה 23 (ד) ולמסור הצוואה לרשם לענייני ירושה שעה שנודע לו על מות המנוחה והוא לא עשה כן. לא התרשמתי כי הנוטריון פעל בהתאם להוראות תקנה 24 וכי נוהלה כרטסת ביחס לצוואת המנוחה. כאמור לעיל, המתנגדת טענה גם להפרת תקנות 25-26 לתקנות הנוטריונים, הגם שנראה שהצדק עם המתנגדת לעניין זה, לא מצאתי כי מדובר בעניין מהותי הרלוונטי לתקפות הצוואה.
מכל האמור לעיל, התרשמתי כי אכן היו פגמים באופן עריכת הצוואה כאשר חלקם מהותיים יותר וחלקם פחות. הפגם המרכזי הוא הפגם של היעדר מסמך רפואי, שעה שהיה עליו לראות במנוחה כ'אדם המרותק למיטתו'.
יחד עם זאת, אין בעובדה שנפלו פגמים בכדי להביא בהכרח לפסלות הצוואה. הפסיקה קובעת כי משנפלו פגמים בצוואה, עובר הנטל להוכחת אמיתותה אל זה המבקש לקיימה. בעניין זה נקבע בפסיקה כי "צוואה שאין בה פגם מבחינה צורנית, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף- עליו הראייה והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטוען שיש לקיימה- עליו הראייה תחילה שצוואת אמת היא".
(ראו, ע"א 36/88 דורה זלוף נ' שאול זלוף, מו (3) 184, 188).
אם כן ושעה שעסקינן בצוואה פגומה בהיעדר תעודה רפואית, די באמור בכדי להעביר הנטל
לכתפי של המשיבים לצורך הוכחת אמיתות הצוואה ועל בית משפט לבחון באם הרימו הנטל ואין באמור בכדי להביא לביטולה המוחלט של הצוואה מחמת הפגם. דהיינו, על המשיבים להוכיח את גמירות דעתה של המנוחה בעת חתימתה על גבי הצוואה (ראו ע"א 1395/02 נסקה נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נ"ט (5) 49, 62) ובעניין זה, אני מקבלת את עמדת המתנגדת לפיה יש להעביר את נטל ההוכחה לאמיתות הצוואה לידי המשיבים.
גמירות דעתה של המנוחה וכשרותה לערוך הצוואה
בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הירושה, צוואה שנעשתה על ידי מצווה שלא ידע להבחין בטיבה של הצוואה- בטלה.
החוק אם כן מבחין בין קטין או פסול דין שהינם חסרי כושר לעשות צוואה לבין אדם הסובל מליקוי כלשהו. כאשר אדם הסובל מליקוי, שאינו מאפשר לו להבחין בטיב הצוואה, בהיעדר גמירות דעת, הרי שיש להורות על בטלות הצוואה, שכן אינה מבטאת רצון המצווה.
בע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק פ"ד מח (3) 705, נקבע כי בית המשפט לא יכיר בצוואה אלא אם היא פרי רוחו החופשית של המצווה (שם, סעיף 37, עמוד 733).
בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (101) נקבע כי "הגבלת הכשרות הנובעת מחוסר יכולת להבחין בטיבה של צוואה, אין עניינה בסטטוס של המצווה אלא במצבו הנפשי והגופני בשעת עריכת הצוואה".
אומנם, בהתאם לפסיקה, הנטל להוכיח חוסר הכשרות וגמירות דעת, מוטל לרוב על המבקש לקיים הצוואה. ברם, שעה שקבעתי שנפל פגם בצוואה, משתנה הנטל והוא רובץ לפתחם של המשיבים אשר עותרים לקיים הצוואה.
במקרה דנן, טענה המתנגדת כי מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבית המשפט עולה כי מצבה הבריאותי של המנוחה התדרדר כבר ביום 02/04/2018. בעניין זה הפנתה לטופס הערכת תלות של אחות המל"ל ממועד זה שם נרשם כי: "האם פתחה את הדלת. בדיוק קלחה את הנכה המרותקת לכיסא גלגלים…מדברת ירידה בזיכרון, לא שולטת על סוגרים. יד שמאל מונחת על מטלה…הנכה מרותקת למיטה. בפועל זאת האם מעבירה לכסא גלגלים, מסיעה אותה…זקוקה לעזרה בהלבשה מלאה.. הנכה לא יכולה להפעיל שום מכשיר חשמלי בגלל מגבלה בפלג גוף שמאל…ירידה בזיכרון, מרותקת למיטה ולכן לא יכולה לנהל שום משימה בנושא סידור מוסדי וכספים".
כך גם בהערכת חולה לגבי זכאות לקצבת שירותים מיוחדים מיום 26/12/2017 נרשם ע"י ד"ר גרוסמן מומחית לנוירוכירורגיה כי ישנה: "התדרדרות תפקודית משמעותית. מרותקת למיטה. חולשה קשה משמאל, זקוקה לעזרה מלאה בתפקוד 24 שעות ביממה".
בדו"ח הביקור שערכה עו"ס מטעם צבר מיום 28/03/2018 נרשם ביחס למנוחה כי:
ישנו פער בין רמת ההבנה והזכרון של המנוחה לנאמר".
לטענת המתנגדת לא ברור כיצד המנוחה הכתיבה לנוטריון את צוואתה שעה שאינה מסוגלת להפעיל כל מכשיר חשמלי. עוד נטען כי המשיבה דאגה כי המנוחה תפתח בה תלות מוחלטת. כך טענה כי אביה העיד שלאחר גילוי מחלתה של המנוחה, המשיבה דאגה להעיפו מהבית וכך גם את המתנגדת עצמה בעודה קטינה. לטענתה, העובדה שאמה המנוחה לא יכלה להתנגד לגירושה מעידה בין היתר על מצבה הנפשי של המנוחה. עוד טענה כי אמה המנוחה לא הגיבה לתביעת אביה לביטול מזונותיה, על אף הארכות שניתנו לה ואף בכך יש בכדי להעיד על מצבה הנפשי.
חוות דעת המומחה
עם זאת וחרף הנטען, לא ניתן להתעלם מחוות דעתו של המומחה שמונה בתיק. בחוות דעתו מיום 20/07/2020 ציין המומחה בין היתר כי מהחומר הרפואי עולה כי ביום 05/11/2018 בוצע מבחן להערכה קוגניטיבית למנוחה והיא קבלה ציון 25/30. עוד התייחס לליקויים שהביאו לציון זה, קשיים בתפיסה מרחבית, קושי קל בחישוב וריכוז וקשיים בשפה וזיכרון מושהה. בקביעתו, ציין המומחה כי מדובר בציון מונמך בצורה קלה בלבד והליקויים הקיימים אינם פוגמים ביכולת לפגום בכשירות לכתוב צוואה.
המומחה הוסיף כי בבדיקת 'אומדן סימפטומים ודיווח סיעודי' מיום 25/02/2019 נמצאה למנוחה ירידה בזיכרון מדרגת חומרה 2, המביאה להפרעה קלה בתיפקוד.
במועד עריכת הצוואה, 15/08/2023 אין למומחה מידע רפואי אולם הוא ציין כי היא היתה במעקב של צוות הוספיס בית צבר בשבועות טרם פטירתה ומאנשי הצוות השונים קיים מידע ביחס למצבה הקוגניטיבי והתנהגותה. מהמידע עולה כי המנוחה היתה תקשורתית ואף מתמצאת ורק בחלק השני של חודש ספטמבר חלה הידרדרות משמעותית עד פטירתה.
בסופו של יום קבע המומחה כי ביום 15/08/2019 המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה. בהתייחס לטענת המנתגדת לפיה המומחה לא בדק את כשרותה הפיזיולוגית של המנוחה להגיע למשרדו של הנוטריון נוכח מצבה הרפואי הנטען ציין המומחה במענה לשאלות הבהרה מיום 12/08/2020 כי לא היתה כל מניעה פיזיולוגית למנוחה להגיע למשרד הנוטריון ובלבד שתקבל עזרה באמצעים הנדרשים ובתמיכה. בחקירתו בפניי חזר המומחה על עמדתו לפיה המנוחה היתה 100% כשירה (עמוד 128 לפרוטוקול, שורה 28).
עוד הדגיש המומחה בחקירתו כי ההתדרדרות במצבה של המנוחה היתה בשבועיים שלושה טרם פטירתה ואף העיד כי לצורך קביעתו הסתמך בין היתר על שתי חוות דעת שהיו בפניו בעת עריכת חוות דעתו האחת של האח צצלין מצוות הוספיס צבר מיום 22/08/2019 שציין כי מצבה הקוגניטיבי צלולה, הכרה מלאה, שומרת קשר עין ומרבה לדבר. עוד הפנה לביקור הבית של ד"ר קפלון מצבר מיום 28/08/2019 שם ציין כי כשירות קוגניטיבית צלולה ומתמצאת בזמן ובמקום.
עוד העיד בפניי ביחס לצלילות המנוחה האח שעבד בחברת צבר בין השנים 2019-2020 אשר העיד כי טיפל במנוחה במשך כחודשיים עד לפטירתה. בעדותו ציין כי למנוחה היתה מטפלת זרה והוא הגיע אחת לשבוע וטיפל בה. כך ציין כי המנוחה הראתה לו את מכשיר הסלולר שלה ושתפה אותו בפרטים בחייה ושוחחה עמו לעניין ומשכך, הניח כי היתה צלולה.
בעדותו ציין האח כי:
"מבחינה פיזית אני חושב שהיתה מוגבלת, היו אמצעים כמו כיסא גלגלים וכמו מקל הליכה.. מבחינת צלילות היא כן היתה מסוגלת (עמוד 129, שורות 30-31 לפרוטוקול).
בנוסף, העידה עובדת המוסד השיקומי בו שהתה המנוחה בתקופה שבין 29/04/2018-05/07/2018, הגב' ע'. התרשמתי כי גם במקרה זה, המדובר בעובדת בלתי תלויה שיצרה קשר אישי עם המנוחה. מתצהירה עולה כי לוותה רבות את המנוחה במהלך שהותה בשיקום, התרשמה מכך שהיתה מפוקסת, צלולה בדעתה וידעה לעמוד על שלה. בנוסף, הצהירה כי בשיחותיהן הרבות עדכנה אותה המנוחה כי אבי המתנגדת נטש אותה כשחלתה והרחיק את המתנגדת ממנה וכי ככל שהמצב יימשך כך, אין ברצונה להוריש לה דבר. עוד העידה כי נסתה לשכנע המנוחה לפנות לגורמים לצורך יצירת קשר עם המתנגדת, אולם המנוחה התנגדה לכך. אומר כבר עתה כי לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל גרסתה, שעה שמדובר בעדה ניאטרלית וללא כל עניין בתוצאות ההליך.
אף מעדותה של עו"ד רוית לביא ינקו, עו"ד אשר ייצגה את הקונים בעסקת המכר של דירת המנוחה במהלך שנת 2019, עסקה שבוטלה בסופו של יום, והגישה תצהירה מטעם המתנגדת, יש בכדי להעיד על מצבה של המנוחה. לגרסתה, חרף מצבה הפיזי של המנוחה, היא נפגשה עמה פעמיים לצורך עריכת עסקת המכר והתרשמה כי לא היתה לה בעיה קוגניטיבית חרף מצבה הרפואי הקשה.
מתצהירה ועדותה בפניי עולה כי הפגישה הראשונה התקיימה במשרד עו"ד שבלת, אז העידה כי המנוחה כעסה על התנהלות עורכי הדין שטיפלו ברישום זכויותיה על דירתה. המפגש השני לגרסתה, היה בדירת המנוחה, שם הגם שהתרשמה כי המנוחה במצב פיזי ירוד, בחרה להחתימה על מסמכי הסכם המכר.
משנשאלה עו"ד ינקו ביחס למצבה הקוגנטיבי של המנוחה בעת הפגישות הללו העידה כי:
"באירוע השני, אני לא יכולה לשפוט אך נראה לי שהייתה בסדר, אך לאשורו של דבר לא יודעת להגיד באמת. במכלול היא העירה לעורכי דין שככה לא נוהגים. היה הפרש של שבוע שבועיים בין הפגישות. אם לא הייתה קוגניטיבית בסדר, לא הייתי מחתימה אותה"
(עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 15-18).
עוד אציין כי במהלך העדויות צורף נספח ת/1 התכתבות של המנוחה עם אחיה ל' מיום 24/8/2019 בנוגע לטיפול אותו בקשה לעבור. במסגרת התכתובות כתבה המנוחה לאחיה:
"תשאל היכן מתבצע הניתוח, האם בוצע בעבר מה משך הניתוח כמה זמן ימי החלמה. האם יש להם שיתוף פעולה עם רופאים מישראל, האם יש סיכונים בניתוח מה עלות הניתוח. האם יש להם הסכמים עם ביטוח פרטי, יש לי בחברת פניקס. הכי חשוב לי לדעת היכן זה מתבצע הניתוח ומה הכתובת תודה.
המדובר בדברים שנכתבו על ידי המנוחה תשעה ימים לאחר עריכת הצוואה ונראה כי די בהם בכדי להעיד על צלילות מחשבתה ועל מודעותה לסביבתה חרף מצבה הפיזי הקשה.
אם כן, מכל העדויות הרבות שהוצגו בפניי, הראיות בתיק ואף מחוות דעת המומחה, עולה כי לא היה במצבה הפיזי הירוד של המנוחה ובמחלתה שהלכה והחמירה בכדי לפגוע בכשרותה ובצלילותה ואני קובעת כי המנוחה היתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה כרצונה.
גמירות דעתה של המנוחה בעת עריכת צוואתה בה הדירה ממנה את בתה היחידה שהיתה בעת פטירתה כבת 18 לערך והיתה בגילאים 14-18 בזמן מחלת המנוחה ועד מועד פטירתה
המשיבים צרפו תכתובות וואצאפ רבות בין המנוחה לבתה המתנגדת. תכתובות בהן התחננה בפניה לא אחת כי תבוא לבקרה. המדובר במסרונים מעוררי חמלה עת האם פונה לבתה היחידה שתבוא לבקרה וזו מסיבותיה שלה בוחרת שלא לעשות כן. איני יודעת מדוע סרבה הבת לבקר האם בעת אשפוזה בבית החולים או בביתה. האם מפאת העובדה כי לא היה ביכולתה להגיע לבדה לבית החולים וכי לא הבינה את מצבה האמיתי של אמה המנוחה, כטענתה או כתוצאה מהרחקתה מהאם על ידי האב, כטענת בני משפחת האם, המשיבים.
כך או כך, הוכח די הצורך כי אמה לא התייאשה פעם אחר פעם ובקשה ליצור עמה קשר וכי תבוא לבקרה ולא נענתה.
בחרתי לצטט מקצת מפניות האם המנוחה לבתה בעודה חולה שתבוא לבקרה:
"ק': מי זה?
המנוחה: זאת אמא.
ק':חחחחח
המנוחה: ק' זה לא מצחיק אני צריכה אותך דחוף.
ק': אני כבר יודעת.
המנוחה: מה את יודעת?
ק': אם זה כל כך דחוף לך תכתבי
…
המנוחה: זה קשור לבדיקות שלי. זה מספיק חשוב בשבילך?
(17/01/2019)
המנוחה: אני מבינה ששום דבר שקשור אליי לא חשוב מבחינתך
ק' תתעוררי על עצמך בבקשה שלא יהיה מאוחר מדי.
…
המנוחה: התגעגעתי אלייך אין דברים כאלה בואי מאמי שלי.
(7 בפברואר 2019)
ק': ?
המנוחה: ?גם אני שואלת. גם אני שואלת הרבה זמן ואין לי תשובות. זה פשוט מאד לבוא לראות את אמא שלך ולעשות לך על כל השאלות.
ק': זה פשוט מאד שאני קובעת פגישה איתך ואת דוחפת לי את כל המשפחה שלך לפגישה.
המנוחה: אם רק היית יודעת באיזה מצב בריאותי אני נמצאת לא היית חושבת אפילו לרגע להגיד את המשפט הזה. שדרשת להוציא אותי מהמיטה במצבי והעמדת את זה כתנאי לראות אותי.
ק': זה ממש לא נכון מה שמכתיבים לך עכשיו לכתוב לי כי אם היה חשוב לך ליידע את הבת שלך במצב הבריאותי שלך ממזמן ולא רק אותם אבל הם בוחרים לך את מי לשתף אז למה את באה אליי עכשיו בטענות…
המנוחה: כל הזמן אני מתחננת שתבואי גם י' ביקש מאבא שלך להביא אותך להבטיח לו שביום שבת יביא אותך. אני עדיין ממתינה.
ובהמשך:
"המנוחה: למה את לא באה לבקר אותי?
ק': את צריכה לדעת. הייתי אצלך בשישי.
המנוחה: עד שבאת זה בסטופר.
ק': את ממשיכה לריב איתי גם במצב שלך?
(5 יולי 2019)
המנוחה: את המצב שלי. למה את מוסיפה לי וגורמת לי עוד צער. למה את אכזרית כלפיי?
(26 יולי 2019)
…
המנוחה: אני מתגעגעת אלייך המון מתי את באה לבקר אותי. הבטחת לי כבר לפני מספר חודשים ועוד לא מצאת זמן אני על הפנים כל הזמן מתמודדת עם עוד משהו ועוד משהו ואת התרופה היחידה שלי ולבן (ככל הנראה לכן- הערה שלי, ע.ג) שאת לא מבינה את זה ולא מרפא אותי.
ובהמשך:
"המנוחה: זה דחוף
ק: מה דחוף?
המנוחה: מה עושה בבקשה אל תתישי אותי יותר לא כואב לך להתנהג אליי כך תפסיקי בבקשה. המצב קשה מאד".
מהתכתובות עולה כי המנוחה התחננה לבתה שתגיע לבקרה וזו הגיעה במקרים מעטים בלבד חרף תחנוניה הרבים.
בסופו של יום ובצר לה ולאחר עריכת הצוואה ביום 15/08/2019 כתבה המנוחה את מכתב הבא בכתב ידה ביום 20/08/2019. מכתב אשר צורף כנספח יג לתגובה להתנגדות:
"לק'
ילדה יחידה שלי ואהובה. כל כך התאכזבתי ממך לא תמכת בי בכלל בתקופה מאד קשה שעברתי במשך שנתיים. ואפילו הכאבת לי מאד. שכחת אותי ככה. מאד הכאבת לי. כמה שניסיתי להסביר לך את המצב שלי התעלמת ממני. אני סולחת לך אהובה שלי. אני מקווה שאת תצליחי לסלוח לעצמך. ואני מקווה שעוד ניפגש לפני ש… בכל מקרה אני מאחלת לך בהצלחה בחיים.
אל תהיי כל כך קשה עם עצמך ועם הסובבים אותך וגאוותנית זה לא יוביל אותך לשום מקום, תלמדי לסלוח. כל כך רציתי לקרב אותך אליי לשמוע מה את צריכה אבל את לא איפשרת זאת. ופגעת בי מאד כל כך מאכזב אחרי שגידלתי אותך מגיל 7 חודשים לבד ונתתי לך את כל כולי כל מה שביקשת…גם רגשי- ביקשת לישון איתי בלילה ביקשת שאני אתגרש מג' בגלל הילדים שלו שהציקו לך כל הזמן ביקשת שאתגרש מס' כל מה שרצית קיבלת ביקשת לעבור לאשקלון. בחרת את החדר שלך והמיטה שלך אח"כ ביקשת שנחזור לאשדוד. מה זה כל זה לא רגשי זה לא רק חומרי שזה קיבלת בשפע ומה שהיה לצידי זו רק אמא שלי שתהיה בריאה וטיפלה ודאגה לי והיתה לצידי מה היה קורה אם לא. איך הייתי מתמודדת. גם אבא שלך הזבל ברח וגם את. לא אשכח שאפילו במצב שלי שלא הצלחתי לעלות להגה אפילו באתי אלייך לפנימייה בימי שלישי ולא טרחת לצאת אפילו ועוד סגרת את הנייד שלך ואח"כ צעקת עליי ליד הילדים מהפנימיה. מאיפה בא לך כל הרוע הזה. אני פשוט לא מאמינה. בכל מקרה החלטתי לתת את הירושה שלי לסבתא. אני מבקשת ממך לא להציק לסבתא ולא ללכת נגדה בבית משפט לכבד את ההחלטה שלי. מצטערת לכתוב לך את כל זה לא הייתי רוצה שזה יהיה ככה. אני כותבת לך עכשיו כשאני בדעה צלולה וכתבתי מה שאני מרגישה בלב כיום את מתנערת ממני אבל יבוא יום ותצטערי על הכל כמו שאני הצטערתי והתאכזבתי ממך כל התקופה הזאת. ואל תשכחי לעולם שאני אמא שלך ולא היית רוצה שהילדים שלך התנהגו אלייך ככה.
אוהבת אמא".
המדובר במכתב מרגש, אף קורע לב, המעיד על תחושותיה המורכבות של המנוחה ביחס לבתה היחידה בסמוך למועד עריכת הצוואה (חמישה ימים לאחר מכן) ואכזבתה העמוקה ממנה ודי באמור בו בכדי לקבוע שהיתה גמירות דעת מוחלטת לנסיבות הדרת המתנגדת בצוואתה כפי שפורטו במכתבה ונראה כי אין להוסיף על האמור במכתב וכאמור, די בנסיבות שפורטו בו.
בעניין זה טענה המתנגדת כי הסתירו ממנה את מצבה של אמה המנוחה ואף העידה כי:
"…ידעתי בגיל 14 שביום אחד בהיר הפילו עליי את הבשורה שאמא שלי חולת סרטן. עד לפני רגע עמד להיות לי אח או אחות, ההורים שלי היו בטיפולי פוריות כדי להביא לי עוד אח. ככה גם גילו לה את המחלה. וזה נפל עליי פתאום וזה היה משהו שהוא קשה והייתי מרוסקת מזה וכל פעם שהלכתי אליה לביה"ח או לשיקומים התעלפתי כי הגוף שלי לא עמד בזה רגשית וגבירתי בטח יודעת מה זה המחלקה האונקולוגית ומה רואים שם, דברים שילדה בת 14 לא צריכה לראות, בגיל 14 צריכה לראות את אמא שלה ככה…"
(עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 1-6) .
אומר כבר עתה, כי איני נדרשת לשאלה באם תחושותיה של המנוחה היו מוצדקות אם לאו ובמיוחד נוכח תחושותיה הקשות של המתנגדת שהיתה ילדה בעצמה באותה העת וכנראה לא הצליחה להכיל ולהבין את מורכבות מצבה הבריאותי של אמה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבוגרים בחייה בחרו לשלוח אותה בפנימייה ולא סייעו לה להגיע לאמה והיא אף לא יכלה לפגוש אותה לבדה, לא שותפה מספיק במצבה החמור של האם וחשבה כי האם היא זו שמרחיקה עצמה ממנה וגם הסובבים אותה. יחד עם זאת, בסופו של יום, חובתו של בית משפט לקיים את רצון המת בכפוף למבחנים שנקבעו בחוק ובפסיקה.
המתנגדת הוסיפה וטענה כי רק בחקירת הנוטריון התגלתה התרמית, לפיה המנוחה ערכה צוואה קודמת ביום 30/05/2019. עוד הוסיפה שבניגוד לטענת המשיבים לפיה ההבדל העיקרי בין שתי הצוואות מתבטא בעריכת הסרטון הצוואה שלטענתם צולם במשרד הנוטריון, לטענתה, בפועל הסרטון צולם ביחס לצוואה הראשונה ובצוואה השנייה מופיעים פרטי רכוש שלא הוזכרו בצוואה הראשונה. מכאן ניתן ללמוד שהמנוחה לא ידעה מה היקף עזבונה ואף לא זכרה לציין בצוואותיה את החיסכון בבנק אליו הפקידה את קצבת הילדים מהמל"ל ובהתאם לפסיקה ושעה שאדם אינו יודע את היקף רכושו, אין הוא יודע להבחין בטיבה של הצוואה ולכן אינו כשיר לעורכה.
במסגרת ההליך, הנוטריון נחקר פעמיים. בדיון הראשון שהתקיים בתיק, העיד כי לא נערכה צוואה נוספת למנוחה (עמוד 59 לפרוטוקול, שורה 20) ובהמשך החקירה, התברר כי הנוטריון ערך צוואה קודמת למנוחה ביום 30/05/2019 (ראו עמוד 68, שורות 18-25).
בעניין זה העיד הנוטריון בחקירתו השנייה כי לא זכר שהיתה צוואה קודמת והופתע כשזו נתגלתה במהלך חקירתו הראשונה (ראו עמוד 139, שורה 22).
עיון בשתי הצוואות מלמד כי בניגוד לנטען על ידי המתנגדת, אין בהן שוני מהותי חרף טענות המתנגדת. בשתי הצוואות היא מורישה לאחיה, דודתה ואחייניה כספים מעזבונה ומבהירה באופן מפורש בסעיף 2.2 כי:
"לבתי ק' אני מורישה שקל אחד בלבד וזאת בשל התנהגותה המחפירה והעויינת כלפיי מאז חליתי ועד ליום חתימתי על צוואה זו והכל למרות שידוע לה מצבי הרפואי הקשה (סרטן)".
עוד ציינה בשתי הצוואות באופן מפורש בסעיף 2.4 כי "דירתי אשר ברח'… גוש… חלקה… תוחזק ו/או תימכר ע"י אימי והכל לפי ראות עיניה…".
ובהמשך בסעיף 2.5 לצוואה הראשונה:
"את כל רכושי הנותר לאחר מילוי הוראותי לעיל אני מורישה לאמי המשיבה לרבות דירתי אשר ב… ולרבות כל קרנות השתלמות ו/או קופות גמל ו/או תוכניות חיסכון מכל מין וסוג ככל שרשומים על שמי.
בצוואה מיום 15/08/20219 נוספו לסעיף זה המילים "לרבות חשבונות הנמצאים בבנק דיסקונט ובנק לאומי ו/או כל בנק אחר".
כן נוסף סעיף 2.6 לצוואה ובו ציינה כי:
"תיק ביטוח חיים הרשום על שמי בחברות הביטוח… ו/או כל חברת ביטוח אחרת אשר שמה אינו מצוין בצוואתי.
למען הסר ספק הרי שאני כוללת בכך נפרעים-תגמולים המגיעים לי מתיקים אלו כולל טיפול לרבות מכירתם העתידית של תיקים אלו. כל המפורט בסעיף זה אני מורישה לאמי…"
אם כן ובניגוד לנטען בסיכומיה, לא ניתן לומר כי המנוחה לא ידעה מה רכושה, היא ידעה כי הדירה בבעלותה, רכב וזכויות סוציאליות. בכל הנוגע לתיק הביטוח שנוסף לראשונה בצוואה ולא הופיע בצוואה הראשונה העיד הנוטריון כי לא ידע אפילו על המונח נפרעים וכי למעשה סבר כי די בפירוט בצוואה הראשונה והמנוחה היא זו שפנתה אליו ובקשה לעדכן צוואתה. לעניין זה העיד כי:
"לשאלת בית המשפט, אמרת שבצוואה השנייה הבאת אותה רק לצורך הצילום , למה בצוואה הראשונה כן באת אליה הביתה, אני משיב שיצאתי כדי לקבל ממנה נתונים.הלכתי אליה לא רציתי להטריח אותה, לקחתי ממנה נתונים ראשונים, הלכתי למשרד והכנתי והיא באה למשרד.
היא פנתה אלי , אם אני זוכר היטב דרך אחותה, אחותה שאלה אותי כמה אקח כנוטריון.
בצוואה הראשונה אחותהאמרה שהיא רוצה לעשות צוואה ואפנה אליהם. פניתי למנוחה,
המנוחה, אני חושב שכן.
בצוואה השנייה שוב אחותה אמרה לי תלך אליה היא רוצה משהו, הרמתי לה טלפון והיא אמרה שהיא רוצה להסריט. אמרתי לה למה את צריכה להסריט היא אמרה שהיא רוצה להסריט שיראו שהכל בסדר כשהיא חותמת על הצוואה. אמרתי לה תגיעי למשרד , או שתביאי צלם , אני לא מצלם.
בין הצוואה הראשונה לצוואה השנייה לא הייתי אצלה בבית.
לשאלת בית המשפט , ששאלו אותי אם יש צוואה קודמת, אני מסביר שכחתי מהצוואה הקודמת.
איזה אינטרס יש לי."
(עמוד 140 שורות 18-23)
זאת ועוד, במסגרת ההליך העיד העו"ד שצילם את סרטו עריכת הצוואה. לטענתו שכר חדר כעו"ד במשרד בו שכר הנוטריון חדר וישב בחדר הצמוד אליו. עוד הוסיף כי לא תאמו עמו מראש את צילום עריכת הצוואה והוא התבקש על ידי הנוטריון לצלם וכך עשה.
עוד אוסיף כי עיינתי בדיסקים שצורפו לתיק ובכלל זה סרטון הסלפי של המנוחה, עת שכבה במיטתה וככל הנראה אחזה במכשירה הנייד בידה הימנית, מיום 29/07/2019. בסרטון פונה המנוחה ישירות לבית משפט ומביעה את רצונה ואף מנמקת אותו בהתנהגותה של המתנגדת. אומנם כטענת המתנגדת בסיכומיה, הסרטון מתייחס לצוואה הראשונה ולא לצוואה נשוא ההליך אולם יש בסרטון בכדי להביע את רצונה המוחלט של המנוחה לנשל המתנגדת מעיזבונה אם בצוואה הראשונה ואם בצוואה הנוכחית.
לא זו אף זו, עיינתי בסרטון הצוואה שהוצג בפניי. הנוטריון פעל כאמור בהוראות סעיף 22 (ב) לחוק הירושה והקריא למנוחה את צוותה ואף החתים אותה בסופו של דבר. מעיון בסרטון עולה כי הנוטריון דילג בשגגה על הסעיף המרכזי בצוואה סעיף 2.2 שם נרשם כי לבתה ק' היא מורישה שקל אחד בלבד לאור התנהגותה המחפירה. מעיון בסרטון מתברר כי הנוטריון סיים להקריא הצוואה וכשביקש להחתים המנוחה, הזכירה לו את הסעיף ביחס לנישולה של הבת, באומרה לנוטריון כי 'עשינו אז בצוואה על הילדה והשקל וזה" אז התברר כי דילג עליו ולפיכך, חזר והקריא הסעיף בפניה לפני שחתמה במשרדו ואני דוחה הטענה שנטענה בסיכומים, לפיה הצוואה נחתמה בבית המנוחה.
בהתייחס לעובדה שהמנוחה לא הצהירה כי זו צוואתה לאחר שזו הוקראה בפניה, כפי שטענה המתנגדת, אומר כי לא מצאתי מקום לייחס חשיבות רבה לכך. בעניין זה נקבע בספרו של ש.שוחט, פגמים בצוואות בעמודים 112-113, כי חסרונה אינו מהווה פגם פורמלי ואין להשתמש בהוראות סעיף 25 (א) כדי לקיים צוואה שכזו ולכל היותר, ניתן לומר שחסרונה של ההצהרה, יכול לעורר ספק באמיתות הצוואה. בעניין הנדון ושעה שצפיתי בסרטון הצוואה, התרשמתי שהמנוחה היתה בקיאה בה, תקנה את הנוטריון כשהחסיר, אשרה כל סעיף וסעיף, לא התרשמתי כי מדובר בפגם הפוגע באמיתות הצוואה.
בנסיבות אלו ולאור חוות הדעת של המומחה שהוצגה בפניי, אני קובעת כי על אף קשייה הפיזיים של המנוחה והירידה בזיכרון, הוכח די הצורך כי המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה. כך גם השתכנעתי בגמירות דעתה להדיר את בתה היחידה, שהיתה קטינה בעת עריכת הצוואה בנסיבות העניין ואני קובעת שהמשיבים הרימו הנטל להוכיח כי היתה כשירה לעשות כן במועד עריכתה. אציין כי הנסיבות בעניין הנדון ושעה שהמנוחה חזרה ובקשה מבתה הקטינה שתגיע לבקרה וזו כמעט ולא הגיעה, מובילות למסקנה כי זה היה רצונה של המנוחה ואך הגיוני שבקשה להדירה שעה שהבת במשך שנים, לא שעתה לתחנוניה של אמה. עוד אוסיף ואציין כי לא מצאתי ממש ביתר טענות המתנגדת לעניין זה.
קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה
הוראות סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובעות כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה".
בעניין הנדון, טענה המתנגדת כי הצוואה נערכה תחת הגדרות הסעיף לעיל ובפרט השפעה בלתי הוגנת שעה שהמנוחה היתה כחומר ביד היוצר של המשיבה אשר היתה אחראית אף על קיום תקשורת בין המנוחה לבין כל יתר האנשים. זאת ועוד, ככל שהצוואה נערכה על ידי המנוחה, הרי שהיא עשתה זאת תחת השפעתה ולחציה הקשים של המשיבה, כאשר המנוחה היתה תלויה בה לחלוטין בכל דבר ועניין.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2)813, 282-831, קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט הנדרש להכריע בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
א. תלות ועצמאות – על בית המשפט לשאול האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. ככל שבאותה תקופה היה המצווה עצמאי יותר, תתחזק הנטייה לשלול את אפשרות קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהפך. את השאלה יש לבחון לאורך תקופה נתונה ובעיקר במועד עריכת הצוואה.
עם זאת, תלות פיזית מוחלטת של המצווה אין בה כדי להעיד על תלותו בזולת ויכול שבעצמאותו השכלית-הכרתית יש כדי לפצות על תלותו הפיזית ולהביא את בית המשפט לכדי מסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה כלל מעצמאותו של המצווה.
ב. תלות וסיוע – מקום בו המצווה לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבחון אם הקשר שהיה קיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. מקום בו הנהנה הוא האדם היחיד אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. יש לבחון האם הנהנה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת כי במקום בו אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע – מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהמסייעים קטנה יותר ופוחת החשש להיווצרות תלות שיש בה כדי להוביל להשפעה בלתי הוגנת.
ג. קשרי המצווה עם אחרים – ככל שיתברר כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אנשים אחרים היו רחוקים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה וזאת עקב בידודו מהסביבה.
ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה אפילו ומעורבות זו אינה עולה כדי תחולת סעיף 35 לחוק, אם כי יש בה כדי ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
המבחנים אשר נמנו לעיל אינם בגדר רשימה סגורה וניתן להוסיף עליהם. עם זאת, השימוש במבחנים הללו צריך שיעשה בזהירות רבה ומתוך הבנה שתלות לבדה אינה מספיקה להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
בענייננו ולאחר שיישמתי את המבחנים שנקבעו בפרשת מרום הנ"ל, מצאתי כי טענת המתנגדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד המשיבה לא רק שלא הוכחה אלא שהחומר הראייתי שהובא בפניי מעיד ההיפך מכך ואפרט.
מבחן התלות והעצמאות
אין מחלוקת והוכח די הצורך כי המנוחה לא היתה עצמאית פיזית ונזקקה לסיוע הזולת כמעט בכל פעולות היומיום אותן בצעה. המנוחה נזקקה לליווי צמוד ואף המשיבה העידה כי
נזקקה לסיוע. אומנם המשיבה טענה כי רק בסמוך לניתוח המנוחה היתה סיעודית לחלוטין, אומנם מהמסמכים הרפואיים ואף מעדותם של יתר העדים בתיק, התרשמתי כי המנוחה היתה סיעודית לחלוטין ונזקקה לעזרה פיזית בכל תחומי חייה. המנוחה לא שלטה על סוגריה, נזקקה לסיוע במקלחת, אמה הסיעה אותה בכיסא גלגלים ועוד.
יוער כי המתנגדת טענה כי האם היתה היחידה שטפלה במנוחה ולא הוכח כי טופלה על ידי עובד זר. עם זאת, טענה זו אינה מתיישבת עם גרסת הנוטריון שהעיד כי המנוחה הגיעה למשרדו יחד עם עובד או עובדת אסייתית. גם מעדותו של העד האח מטעם מרכז רפואי צבר שטיפל במנוחה בחודשיה האחרונים העיד כי הגיע לבית המנוחה אחת לשבוע ולרוב מי שפתחה לו את הבית, היתה המטפלת הזרה שטפלה במנוחה. יצוין כי גם עד זה, חזר על תיאור הנוטריון וציין כי המטפלת היתה ממוצא אסייתי (עמוד 129 לפרוטוקול, שורה 4). כך גם מהתמלולים שצורפו עולה כי ביום 10/10/2019 בהקלטה שסומנה 0768050480 בקשה המנוחה מבנקאית בנק דיסקונט להעביר 6,000 ₪ לטובת העובדת הזרה לינג (עמוד 1 לתמלול, שורות 15-22).
אם כן, לא ניתן לקבל הטענה לפיה המנוחה היתה תלויה במשיבה בלבד שעה שהיא זו שטפלה בה לבדה והתברר כי אכן, כטענת המשיבים, היתה למנוחה מטפלת לכל הפחות בחודשיים האחרונים לחייה כעולה מעדות האח מטעם מרכז צבר ומעדות הנוטריון.
זאת ועוד, כפי שנקבע בפסיקה אין בעובדה שהמנוחה היתה תלויה פיזית באחרים בכדי לשלול ממנה את עצמאות מחשבתה. בעניין זה העיד הנוטריון כי אומנם מי שפנה אליו לערוך הצוואות היתה אחות המנוחה אותה הכיר, עם זאת, הוא העיד כי המנוחה היא זו שבקשה ממנו להסריט את צוואתה והוא השיב לה שככל שמבקשת לעשות כן, עליה להגיע למשרדו.
גם מתמלולי שיחות המנוחה עם הבנק שנעשו בסמוך לפטירתה (ביום 10/10/2019) וכפי שציינתי לעיל, עולה כי המנוחה שוחחה בעצמה עם פקידת הבנק, בקשה להעביר כספים מחשבונה לטובת העובדת הזרה תוך שהיא ציינת את שמה. המנוחה מדברת לעניין. אומרת לפקידת הבנק כי נעשתה לה כבר העברה כזו פעם שעברה. המנוחה מבקשת להעביר כספים מחשבונה העסקי. המנוחה מבקשת מהפקידה שתעביר לה בפאקס את ההעברה והסבירה לה כי מבקשת אחרי כי אמרו לה שניתן לבקש זאת רק באותו רגע. המנוחה נתנה לפקידה את פרטי מספר הפאקס אליו בקשה לשלוח את אישור ההעברה ובקשה לבצע העברת כספים לאדם אחר מחשבונה הפרטי. אכן מעיון בתמלול רואים כי אמה של המנוחה מסייעת לה. על פי בקשתה בודקת אם התקבל הפאקס. המנוחה גם מסבירה לאמה שהיא צריכה להעביר לאדם נוסף כסף ומהשיחה, התרשמתי כי המנוחה יודעת מה רצונה ולמעשה, נעזרת באמה.
עוד צרפו המשיבים תמליל שיחה נוסף שבצעה המנוחה ביום 10/10/2019 ממנו עולה כי התקשרה למוקד זימון תורים של שיבא, בקשה לקבוע תור לד"ר כהן, פרטה מספר תעודת זהות. כשנשאלה על ידי המוקדנית מי הפנה אותה לרופא השיבה המנוחה כי שמעה עליו באינטרנט. המוקדנית הסבירה למנוחה שעליה להביא מכתב הפנייה מרופא לפני הביקור ושאלה אותה אם מעדיפה פרטי פאקס או מייל והמנוחה השיבה כי היא מעדיפה מייל מאחר והיא נכה ולא יכולה לזוז. יצוין כי המנוחה המציאה למוקדנית את פרטי המייל שלה במלואם.
בנוסף, הוצגו תמלולים נוספים בפניי של שיחות המנוחה. כך הוצג תמלול שיחתה עם העו"ס ביום 29/09/2019 שם ציינה העו"ס כי בכוונתה לבוא לבקרה בעוד חצי שעה והמנוחה השיבה שגם הרופא והאח צריכים לבקרה.
תמלול שיחה נוסף מיום 27/09/2019 נעשה עם גב' בשם רותי, אז אומרת לה המנוחה כי התקשרה אליה לקוחה לנייד וכאשר הגב' משיבה לה מי נמצא במשרד, שואלת המנוחה אם הוא מטפל בתביעות ויודע לענות לה ומדובר בתביעת דירה ולא ברכב. מהתמלול אם כן עולה כי המנוחה משוחחת עם מי מעובדי משרדה בנוגע לפניית לקוחה אליה ישירות ביחס לארוע ביטוחי והיא מעבירה הפנייה לטיפול אדם אחר במשרד.
שיחה נוספת שהוצג תמלולה מיום 22/09/2019 היתה בעניין תמונה שבחרה להקדיש לאמה, המשיבה, ככל הנראה עם מוקדנית מהחנות ממנה רכשה התמונה, תוך כדי שהמנוחה מפרטת מה הכיתוב על התמונה, הגודל והצבע. המנוחה אף בקשה לברר פרטים ביחס למטען, גובה התשלום, זמן המשלוח וקבלת המוצר ועוד. המנוחה אף בקשה מהמוקדנית עמה שוחחה שככל שיהיו דברים מעניינים נוספים, הם יישלחו לוואצאפ שלה.
עוד צורפו שיחות וואצאפ עם גורמים נוספים לרבות בעלי מקצוע ומשיחות אלו התרשמתי שהגם שהמנוחה היתה תלויה פיזית באחרים והיתה סיעודית לחלוטין הרי שעדיין ניהלה חשבון הבנק שלה בעצמה, לא מונה לה אפוטרופוס, היא התקשרה לרופאים בעצמה, לבעלי מקצוע, לאנשים במשרדה, רכשה דברים בעצמה ועוד ואני סבורה כי הוכח די הצורך שהמנוחה היתה עצמאית בהתנהגותה גם אם כל הפעולות שבוצעו, נעשו בעודה שוכבת במיטתה ובאמצעות הטלפון שלה וזאת תוך כדי שהיא בעיקר נעזרת באמה שסעדה אותה.
לפיכך, אני קובעת שבעצמאותה השכלתנית הכרתית, פצתה המנוחה על תלותה הפיזית בזולת, מה גם שלא היתה תלויה באמה בלבד והיתה לה מטפלת זרה ועזרה מצבר בית.
מבחן התלות והסיוע
הוכח די הצורך כי המנוחה היתה מוגבלת פיזית תקופה ארוכה ונזקקה לסיוע מסביבתה הקרובה. יחד עם זאת, המנוחה לא הסתייעה במשיבה בלבד. בחודשים האחרונים לפני פטירתה, כאמור, המנוחה לוותה בצבר בית. האח מטעם צבר העיד כי הגיע אליה אחת לשבוע. עוד הוכח כי למנוחה היתה מטפלת זרה בחודשים האחרונים טרם פטירתה. היא לוותה על ידי כל בני משפחתה, אחיה ואף נעזרה בעו"ס אליה פנתה ליצור קשר עם בתה. המנוחה גם שהתה לאחר הניתוח שעברה, בשיקום תקופה לא מבוטלת ויצרה קשר עם המטפלים שם ואחת מהם אף היא העידה בפניי.
אם כן, הגם שהמשיבה היא שסעדה בעיקר את המנוחה, הוכח די הצורך כי לא עשתה זאת לבדה והמנוחה הסתייעה בגורמים נוספים.
מבחן קשרי המצווה עם אחרים
איני מקבלת הטענה של המתנגדת לפיה קשרי המנוחה עם אחרים נותקו והמשיבה היא שפעלה להרחיקה מאמה. הוכח די הצורך כי המנוחה פנתה פעם אחר פעם למתנגדת ובקשה שתבוא לבקרה.
בעניין זה צורף בין היתר תמליל שיחה בין המנוחה למתנגדת מיום 08/08/2019 אז פונה המנוחה למתנגדת, אומרת לה שמחכה לה ושואלת מתי תגיע. בהמשך השיחה נאמרו הדברים הבאים:
"המנוחה: …את יודעת שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך, הבטחת לי שתבואי.
המתנגדת: אני היום, כי אני רק עכשיו חזרתי מאילת.
המנוחה: אין בעיה מאמי בסדר גמור. אז בפעם שעברה אמרת אני בלימודים הסתיימו הבחינה האחרונה ותבואי וגם לא באת, את כל הזמן מבטיחה ואת לא מגיעה, מתי את חוזרת מאילת?
המתנגדת: אמרתי לך עכשיו חזרתי מאילת.
המנוחה: אהה חזרת, אהה יופי אוקי. בסדר, אז מתי את באה אליי?
המתנגדת: האמת שמחר חברות באות אליי לשבת, אז אני צריכה לבשל וכל זה, אבל בסדר אני אדבר איתך.
…
המנוחה: אבל תבואי הפעם.
…
המנוחה: אבל אל תעשי כמו שאת עושה כל הזמן, כן, כן, כן, אני מבטיחה, אני מבטיחה ואת לא באה.
המתנגדת: טוב
המנוחה: עוברים חודשים עד שאת באה. בסדר?".
אם כן, גם משיחת המנוחה והמתנגדת, עולה כי המנוחה בעצמה היא שפנתה אל המתנגדת ובקשה פעם אחר פעם שתבוא לבקרה. משכך, ברי כי היו לה קשרים עם אחרים. גם אם אקבל את טענת המתנגדת לפיה המשיבה כפתה נוכחותה בכל אחד מהמפגשים שלה עם המנוחה, הרי שהשיחות ביניהן התנהלו באופן בלתי אמצעי, כאשר המנוחה היא שיוזמת אותן פעם אחר פעם.
המתנגדת ואביה טענו כי המשיבה היא שהרחיקה אותם מהמנוחה על רקע רצונה להשתלט על כל רכושה. מנגד, טענו המשיבים כי אביה של המתנגדת הוא שנטש את המנוחה.
אומר כבר עתה כי אינני נדרשת לכך, אולם הובהר די הצורך, כי המנוחה מעולם לא ויתרה על בתה המתנגדת.
בעניין זה אציין שבתיק העידה חברתה של המנוחה, הג' ו', שהכירה את המנוחה שנים רבות ואת המתנגדת מיום לידתה. העדה העידה שהמנוחה ואבי המתנגדת לא הסתדרו ביניהם. עוד העידה על יחסה האוהב של המנוחה כלפי בתה היחידה באומרה כי:
"כל החיים ק' קיבלה כל מה שהיא רצתה מאמא שלה, אבא של המנוחה נפטר ואני באתי לנחם אותה והיינו חברים מאוד טובות. אני חושבת שיש לאבא שלה השפעה גדולה עליה. היא פחדה מהמחלה , ק' פחדה לראות את המנוחה, בגלל הקרחת, כנראה כל מה שהיא קיבלה כנראה לא הספיק לה. אולי רצתה לקבל יותר מאבא שלה. היחס של המנוחה היה יחס אמהי, יחס אוהב"
(עמוד 85, שורות 6-9).
ובהמשך:
"… המנוחה לא הפסיקה לרדוף אחריה שתענה לה, הייתה הולכת לפנימיה וק' לא יצאה, היא התחננה שתיפגש איתה. המנוחה לא נחה עד שדיברה איתה בטלפון, היא באה אליה עם ארגז של ממתקים והיא אפילו לא יצאה אליה.
…
המנוחה האמינה שרק בדרך של שלום ודיבור תוכל להחזיר את ק' אליה. היא לא פנתה למשטרה או דברים כאלה".
יצוין כי עדות זו מתיישבת עם מכתבה של המנוחה לבתה המתנגדת מיום 20/08/2023 עת ציינה שבאה אליה לפנימייה והיא לא טרחה לצאת.
העדה אף הצהירה שבסמוך לפטירת המנוחה שלחה למתנגדת הודעות רבות לפני פטירת המנוחה, בהן בקשה שרק תדבר עם המנוחה ואף תשמיע לה את קולה ולא היה כל מענה.
מעיון בנספח ח' שצורף לתגובה להתנגדות עולה כי הגב' ו' פנתה למתנגדת וכתבה לה:
"ק' מאמי. זו ו'. אמא במצב ממש לא טוב וכבר לא בהכרה. צריך ללכת אליה. ק'?. מאמי אלו אולי הרגעים האחרונים שתוכלי לראות את אמא. אני בדרך לאשדוד. אם תרצי אבוא לקחת אותך. ק'. המנוחה לא מדברת.. אבל יכולה לשמוע. זאת ההזדמנות האחרונה שלך לתת לה נחת. אני פה אצלה. בואי. תקליטי הודעה ואני אשמיע לה.".
פניותיה של הגב' ו' גם לאבי המתנגדת לא נענו עת כתבה לו:
"מה נשמע? זו ו' חברה של המנוחה. המצב לא טוב. חייב שק' תגיע לראות את המנוחה. המשיבה הודיעה זה ממש דחוף. בבקשה…המנוחה לא בהכרה. ק אצלך?…אלה הרגעים האחרונים של המנוחה. למה אתם לא עונים?
עוד צורפה לתגובה להתנגדות בנספח ח' תכתובת עם העו"ס עובדת צבר מיום 10/09/2019 אז פנתה אליה המנוחה וכתבה לה:
"הי. זו המנוחה. אני שולחת לך את הטלפון של ק' הבת שלי. תתקשרי במשך היום כדי שתדבר בחופשיות כשהיא לא עם אבא שלה. בתאריך… בספטמבר יש לה יום הולדת…תודה. מספר הטלפון. תודה.
העו"ס: בסדר אשתדל לעשות מה שאני יכולה.
המנוחה: תודה רבה.
(15/09/2019)
העו"ס: היא אמרה שלא מעוניינת לשוחח איתי לא בטלפון ולא ולהיפגש. מצטערת".
אם כן, מבלי להידרש לסיבות לניתוק הקשר בין המנוחה לאבי המתנגדת, הוכח די הצורך כי המנוחה לא ויתרה מעולם על בתה היחידה. ניסתה עוד ועוד לפנות אותה, שלחה אנשים ליצור עמה קשר, הגיעה לפנימייה בה שהתה כך כמעט עד יום מותה.
המנוחה נסתה להסתייע בכל מי שיכול היה כדי לעזור לה ליצור קשר עם בתה המתנגדת, כך חברתה, העו"ס וגורמים נוספים אכן, המנוחה לא נקטה בהליכים משפטיים על מנת להחזיר המתנגדת לחזקתה אלא שלא מצאתי מקום לזקוף זאת לחובתה.
מכל האמור לעיל, עולה כי חרף הנטען, המנוחה עשתה ככל שביכולתה על מנת לקרב המתנגדת אליה, אם באמצעות חברתה, אם באמצעות העו"ס אם בעצמה באמצעות הודעות אינספור ששלחה לה ושאת חלקן אף ציטטתי במסגרת פסק הדין ואם בכל דרך אחרת שמצאה.
זאת ועוד, שעה שהתרשמתי מהתכתובות שצורפו ועדויות כי המנוחה היתה כל הזמן בקשר עם גורמים שונים, אני דוחה כל טענה בדבר היותה של המנוחה מנותקת מאחרים.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
הוראות סעיף 35 לחוק הירושה קובעות כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח חלק אחר בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן- זוגו של כל אחד מאלה- בטלה.
בפסיקה נקבע כי נוכח חומרת תוצאותיה של ההוראה, יש ליתן לה פרשנות מצמצמת (ראו למשל ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101,109).
עוד נקבע כי על מנת שצוואה תתבטל צריך שיתקיים אחד מאלה: הזוכה ערך את הצוואה; הזוכה היה עד לעשייתה והזוכה לקח חלק אחר בעריכתה (ראו ספרו של ש. שוחט, פגמים בצוואות, עמוד 299).
בעניין זה טענה המתנגדת כי המשיבה ואחותה של המנוחה שקרו בעדותן. לטענתה הן היו דומיננטיות בעריכת הצוואות, ישמו את עריכתן, פעלו אקטיבית לביצוען, פנו והביאו את הנוטריון ונכחו והשפיעו בעת שהמנוחה מסרה לנוטריון את צוואתה ומדובר בהשפעה בלתי הוגנת, תלות ומעורבות של ממש בעריכת הצוואה. המשיבה היא שכפתה על המנוחה לערוך צוואה חדשה ולצלמה ובמיוחד שעה שהמנוחה לא ידעה היקף רכושה.
אומר כבר עתה כי ביחס לסוגיית היקף רכושה נדרשתי לעיל ולא מצאתי מקום להידרש לכך שוב ואני דוחה הטענה שהמנוחה לא ידעה היקף רכושה כפי שציינתי לעיל.
אני מסכימה עם המתנגדת כי מי שיצר קשר עם הנוטריון היתה אחות המנוחה ולא המנוחה עצמה ולא ברור לי מדוע לא נאמר אמת לעניין זה. הנוטריון עצמו העיד כי מכיר את אחות המנוחה שנים רבות. מעדותו עולה כי בעבר פנתה אליו אחות המנוחה ובקשה להתמחות אצלו במשרדו ומאחר והיה לו מתמחה, הפנה אותה למשרד אחר. עוד העיד כי עבדה אצלו כחודשיים שלושה לאחר התמחותה. כן העיד כי האחות, היא שפנתה אליו ובקשה ממנו לעשות צוואה.
אומנם בעדותו הראשונה העיד הנוטריון כי נערכה צוואה אחת בלבד ובסופו של יום התברר כי היו שתיים, אלא שלטענתו, לא זכר זאת והעיד כי בעת שעשה את הצוואה השנייה לא עשה ביטול מאחר וסבר שהם עדיין מתנהלים ולמעשה לקח את טיוטת הצוואה הקודמת בעת שהכין עמה הצוואה החדשה.
אשר לנסיבות עריכת הצוואה אני מפנה שוב לעדות הנוטריון שהעיד כי:
"לשאלת בית המשפט, אמרת שבצוואה השנייה הבאת אותה רק לצורך הצילום , למה בצוואה הראשונה כן באת אליה הביתה, אני משיב שיצאתי כדי לקבל ממנה נתונים.הלכתי אלי לא רציתי להטריח אותה, לקחתי ממנה נתונים ראשונים, הלכתי למשרד והכנתי והיא באה למשרד. היא פנתה אלי , אם אני זוכר היטב דרך אחותה, אחותה שאלה אותי כמה אקח כנוטריון.
בצוואה הראשונה אחותהאמרה שהיא רוצה לעשות צוואה ואפנה אליהם. פניתי למנוחה, אני חושב שכן.
בצוואה השנייה שוב אחותה התקשרה אמרה לי תלך אליה היא רוצה משהו, הרמתי לה טלפון והיא אמרה שהיא רוצה להסריט. אמרתי לה למה את צריכה להסריט היא אמרה שהיא רוצה להסריט שיראו שהכל בסדר כשהיא חותמת על הצוואה. אמרתי לה תגיעי למשרד , או שתביאי צלם , אני לא מצלם.
בין הצוואה הראשונה לצוואה השנייה לא הייתי אצלה בבית".
(עמוד 140, שורות 18-28)
עוד העיד הנוטריון שבמשך כחודש וחצי עבר עם המנוחה על נתוני צוואתה, ביקש וקיבל פרטים. בעניין זה העיד כי המנוחה היא שהכתיבה לו את הדברים ואף עמדה על כך שגם התגמולים המגיעים לה מסוכני ביטוח, יהיו חלק מהעזבון ויועברו לזוכה על פי הצוואה (עמוד 58, שורות 24-25. כן טען כי העביר למנוחה את טיוטות הצוואה במייל וציין כי המנוחה היא שבקשה ממנו לעשות צוואה נוטריונית. עוד הוסיף ששעה שהיה ברור כי תהיה התנגדות לצוואה ירד עם המנוחה לפרטים והליך עריכת הצוואה נמשך כחודש וחצי אכן הוכח די הצורך כי המשיבה היא שהביאה את המנוחה פעמיים למשרדו של הנוטריון. עם זאת באשר לנוכחותה בחדרו בעת הקראת הצוואה למנוחה העיד הנוטריון כי המשיבה לא היתה במשרדו בעת צילום והקראת הצוואה למנוחה (עמוד 142, שורה 1). בכל הנוגע לסרטון הצוואה העיד כי לא המליץ על כך, הצילום לא נעשה על פי דרישתו אלא על פי רצונה המפורש של המנוחה ובקשתה ולכן קרא לעו"ד אחר שנכח במשרד.
גם עו"ד שצילם את עריכת הצוואה, העיד כי לדעתו לא היה נוכח אדם נוסף במשרד בעת צילום הסרטון.
אם כן, בניגוד לנטען, התרשמתי די הצורך כי בעת הקראת וחתימת הצוואה, לא נכחה המשיבה בחדר עם הנוטריון. כן התרשמתי מדברי הנוטריון כי המשיבה לא היתה עדה לעשייתה הגם שהיא ואחות המנוחה נכחו בביתה בעת שהנוטריון הגיע לבקר המנוחה בביתה לצורך קבלת פרטים לשם עשיית הצוואה ובמיוחד כשנקבע זה מכבר בפסיקה כי עד לעשייתה, הכוונה לעד המאשר חתימתה על גבי הצוואה.
בהתייחס ללקיחת חלק אחר בעריכת הצוואה, נקבע בפסיקה כי מדובר בביטוי גמיש המתמלא תוכן על פי נסיבות המקרה ויישומו נעשה על פי מבחן השכל הישר. אם כן, שעה שהוכח כי האחות היא שפנתה לנוטריון לערוך את שתי הצוואות האם יש לראות בכך מעורבות בעריכה?
בעניין זה נקבע בפסיקה כי העובדה שאדם פנה תחילה לעו"ד ואמר לו שרוצים לערוך צוואה, אין בה כדי לפסול את הוראות הצוואה לטובתו, שכן פעל כשלוח של המנוח (ראו ע"א 576/72 משה שפיר נ' צבי אריה , פ"ד כז (2) 373, 378).
משכך, אין כל רלוונטיות לעובדה שהאחות היא שפנתה לנוטריון לצורך עריכת צוואת המנוחה או אפילו יזמה את עריכתה, הגם שעובדה זו לא הוכחה ואין להסיק זאת מהעובדה שהיא פנתה לנוטריון ונקבע בפסיקה כי עריכת הצוואה שנערכה על ידי עורך דין, עריכתה מתחילה מהרגע שעורך הדין החל לפעול (ראו ע"א הררי נ' הררי , פ"ד לד (1) 776. המבחן כיום הוא מבחן מידת המעורבות בעריכה ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד (1) 19, 37.
לנעלה מן הצורך, אוסיף כי האחות אינה זוכה על פי הצוואה וילדיה קבלו 50,000 ₪ כל אחד מעיזבון המנוחה.
חרף הנטען לא הוכח בשום שלב ושלב כי המשיבה או מי מהמשיבים היו מעורבים באופן ניסוח ועריכת הצוואה עצמה וטענות המתנגדת באשר למעורבות המשיבה מתייחסת לעובדות חיצוניות בלבד, כגון נוכחותה בבית בעת שהנוטריון הגיע לבקר את המנוחה והעובדה שבתה הנוספת התקשרה לתאם את הגעת הנוטריון ולכך, שהיא עצמה הביא את המנוחה למשרדו של הנוטריון. כאמור, חרף הנטען, לא הובאה בפניי ולו ראייה פוזיטיבית אחת לפיה היתה למשיבה מעורבות כלשהי, היא או מי מטעמה באשר לתוכן הצוואה.
בחקירתה עמדה המשיבה על כך שלא ידעה על תוכנן של הצוואות טרם פטירת המנוחה ועל אלו גלתה מהמטפלת שהציגה בפניה המסמכים שהיו במגירת המנוחה לאחר פטירתה, לא הוכח בשום שלב כי המשיבה או מי מטעמה מסרו בעצמן פרטים הקשורים לצוואה לידי הנוטריון וכי היו קשורות בתכנונה באופן כלשהו. אוסיף כי בפסיקה נקבע כי הסעת המצווה לעורך דין, אפילו היא אין בה בכדי להעיד על השתתפות פסולה בעריכת הצוואה.
אכן וכפי שנטען בסיכומי המתנגדת, המבחן הוא מבחן המעורבות והיקפה ויכול שכל אחת מן הפעולות לא תוביל למסקנה כי יש לפסול הצוואה, אולם קיבוצן יחד עשוי להביא למסקנה כי יש לפסול הצוואה. עם זאת, לא השתכנעתי כי יש להורות כך, בנסיבות המקרה שבפניי.
בניגוד לנטען, המנוחה לא בודדה מהעולם החיצון, היא היתה פעילה עד השבועות האחרונים לחייה.
כפי שציינתי לעיל, המנוחה פנתה אף מספר שבועות טרם הפטירה לעו"ס על מנת שתיצור קשר עם בתה. המנוחה היא ששוחחה עם הנוטריון, היא בקשה שהצוואה תהא צוואה נוטריונית ככל הנראה על מנת ליתן לה תוקף משמעותי יותר ושיהיה קשה לבטלה.
המנוחה היא שבקשה להוסיף פרטים לצוואתה, בקשה לצלמה ואף כתבה מכתב המסביר מדוע צוותה כך ובחרה להדיר את בתה היחידה והאהובה מכל רכושה והוכח די הצורך כי הצוואה נעשתה על פי דעתה המלאה של המנוחה ולא לאחר שהושפעה על ידי מי מהסובבים אותה לאור אכזבתה הרבה מבתה שלא היתה לצידה ולא תמכה בה בעת מחלתה הקשה.
בנסיבות אלו, לא השתכנעתי כי המשיבה או בתה הנוספת של המשיבה היו מעורבות בעריכת הצוואה באופן המצדיק פסילתה ואני דוחה את טענות המתנגדת לעניין זה.
יתר טענותיה של המתנגדת בבקשת ההתנגדות, המסמכים בתיק ובסיכומים, לא מצאתי בהן ממש ואיני מוצאת מקום להידרש להן. עם זאת, אציין בשולי פסק הדין כי לא הוצגה בפניי ולו ראשית ראייה לפיה הצוואה נעשתה תחת לחציה הקשים הקשים של המשיבה או תחת השפעה בלתי הוגנת כאמור בהוראות סעיף 30 (א) לחוק הירושה.
אכן, המשיבה היא שהיתה רוב שעות היום עם המנוחה, אלא שהוכח די הצורך שהמשיבה היא שטפלה בבתה שהיתה חולת סרטן והיא שדאגה לכל מחסורה וסעדה אותה ובוודאי שעובדות אלו, אין בהן בכדי לשמש לרעתה.
סוף דבר
השתכנעתי די הצורך כי הצוואה המדירה את בתה היחידה והאהובה של המנוחה, מהווה את רצונה המלא של המנוחה ואני דוחה את התנגדותה של המתנגדת לצוואתה של אמה. משכך, אני קובעת כי צוואת המנוחה מיום 15/08/20219 היא בת תוקף.
בכל הנוגע לפסיקת הוצאות המשיבים לאור דחיית ההליך ולאחר לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין לקבוע הוצאות לטובתם הגם שההתנגדות נדחתה.
המתנגדת, היתה נערה כשאמה חלתה ולא היתה לצידה של אמה במהלך שנות מחלתה. המתנגדת טענה כי הורחקה על ידי בני משפחת האם ואף לא הבינה את גודל האירוע. חברת המנוחה טענה כי המתנגדת חששה מבתי החולים ובני משפחת האם טענו כי אביה השפיע עליה לרעה והרחיקה מאמה.
מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה, ושעה שאין זו ליבת ההליך, לא מצאתי מקום להכריע בעניין זה. עם זאת, הוכח די הצורך, שהמתנגדת שהיתה קטינה בשנות מחלת אמה, לא היתה לצדה בזמניה הקשים ומשכך הודרה המתנגדת מעזבונה.
על אף האמור, אני סבורה כי היה על כל המבוגרים בעולמה של המתנגדת בעת הרלוונטית להתעלות על עצמם חרף הנסיבות המורכבות ולעשות ככל שביכולתם על מנת לקרב בין המנוחה לבין המתנגדת ואין די בפעולות שנעשו על ידי מי מהסובבים אותן.
אוסיף לעניין זה כי אני מסכימה עם המתנגדת לאמור בסעיף 80 להתנגדותה כי בין המשיבה לבין אבי המתנגדת היו מחלוקות רבות במהלך השנים. היא גדלה בצל מחלוקות אלו והשפעות בני המשפחה הללו על מערכת היחסים בינה לבין אמה אינן תולדה של התנהלות המתנגדת ו/או באשמתה.
אכן למתנגדת שהיתה קטינה לאורך השנים בהן נוהלו המאבקים בין בני המשפחה, אין כל אשמה בסוגייה הנדונה. עם זאת, אין בכך בכדי לפגום ברצון המנוחה שהיה ברור וחד משמעי ונוכח הנסיבות שנוצרו, היא בקשה להדירה מעיזבונה.
משכך וחרף ההליך הארוך והמורכב שהתנהל בפניי, מצאתי מקום בנסיבות הקיימות שלא לפסוק הוצאות לטובת המשיבים הגם שדחיתי את התנגדות המתנגדת.
עוד אני קובעת שבמקרה דנן, יישא העיזבון במלוא הוצאות מנהל העיזבון ואין להטילן על המתנגדת.
מנהל העיזבון יגיש תוך 15 יום דו"ח ביניים בתיק ותוגש תוך פרק זמן זה עמדת המשיבים לגבי המשך ניהול הליך ניהול העיזבון.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולמנהל העיזבון.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ב"כ המשיבים יצרף תוך שבעה ימים טיוטת צו קיום צוואה לחתימתי.
מורה על סגירת התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ג, 13 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
