.4
.3
.2
.1
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
כי כי, ת.ז.
תובע/נתבע שכנגד
:
*********
יורש עזבון המנוח מ' נ' זייל
עיין עוייד אליאס חזאן
נגד
נתבעת/תובעת שכנגד
לי ני, ת.ז.
********
יורשת עזבון המנוח ע' נ'
עייי עוייד מרואן מויס ו/או ניזאר מג'דוב
פסק דין
בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, ביחס לזהות הגורם הזכאי להירשם כבעלים של מחצית
הזכויות בחלקה **, גוש ***** באדמות הכפר *** **** (להלן: החלקה); וכן תביעה קניינית
שכנגד למתן ייצו עשה" לביטול רישום הערת האזהרה אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין
ביחס לחלקה.
הנתבעת הינה אלמנתו של הדוד המנוח של התובע: בעלה המנוח של לי – ע' ני (להלן: המנוח
ע'), היה אחיו של מי ני המנוח, שהוא אבי התובע (להלן: המנוח מ').
התובע יקרא להלן: נ' או התובע;
הנתבעת תקרא להלן: ל' או הנתבעת.
(התובענה הוגשה תחילה גם נגד רשם המקרקעין, אולם לאור התחייבותו לכבד ולקיים כל
הכרעה שיפוטית, התובענה כנגדו נמחקה ביום 2.7.2019).
אין חולק כי מחצית הזכויות בחלקה נשוא התובענה רשומות (עד היום) על שם המנוח ע', ואילו
מחצית מהזכויות רשומות על שם אחיו – ע' י' ני ני.
הסכסוך בין הצדדים נוגע אך לחלקו של המנוח ע' בחלקה – קרי מחצית מכלל הזכויות.
התובע והנתבעת חלוקים ביחס לגורם הזכאי להירשם כיום כבעלים של מחצית הזכויות
בחלקה, כאשר לי טוענת כי מלוא הזכויות שהיו בבעלות המנוח ע' (מחצית מהחלקה כאמור)
שייכות לה מכוח חזקת השיתוף", ואילו התובע טוען כי הזכויות שייכות לו מכוח הסכם מתנה
אשר נערך בין אביו המנוח מ' למנוח ע' בשנת 1985.
בטרם נצלול לעומקו של הסכסוך ולשם שלמות התמונה, נפרט בקצרה מי הם יורשי המנוחים
מי ר – עי.
1 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
567
18
19
20
21
23
24
25
2222
2
3
4
567∞a
8
9
10
11
12
13
14
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
לי הינה יורשתו היחידה של המנוח ע' אשר נפטר ב- 2000.**. **, בהתאם לצו ירושה שניתן ביום
2001.* *. ** עייי הרשם לענייני ירושה בחיפה.
המנוח מי נפטר ביום 1993.** **.
** **
בהתאם לצו הירושה אשר ניתן בבית הדין הכנסייתי ב*** ביום 1994.* *, עיזבון המנוח של
מי זייל חולק בין אלמנתו וילדיו, באופן הבא:
אמו של התובע – ני אי (להלן : א') ירשה 1/2 מהעיזבון.
התובע ירש 1/4 מהעיזבון
אחיו של התובע – ג' ני (להלן: ג') ירש 1/4 מהעיזבון.
א.
ב.
ג.
6789
15
16
17
18
19
20
21
.6
.7
אי הלכה לבית עולמה ביום 2007.**. **.
בהתאם לצוואה מיום 2005.** ** , וכן צו קיום צוואה שניתן על -ידי בית הדין הכנסייתי ב***
בתאריך 2007.**.**
, הונחלו מלוא זכויותיה, לתובע ולאחיו ג', באופן שוויוני (50%-50%).
ביום 9.3.2010 חתמו התובע ו- ג' על הסכם לחלוקת עיזבון הוריהם המנוחים, במסגרתו נקבע,
כי כלל זכויות הבעלות של המנוח מי בחלקה נשוא התביעה (מחצית מהחלקה כאמור), יועברו
לבעלות התובע בלבד.
עד כאן, תיאור הגורמים (אשר אינם עוד בין החיים) הרלוונטיים למחלוקת, יורשיהם, וכן
החלקה המצויה בליבת הסכסוך.
26
27
28
29
30
31
222222222222
23
24
25
.8
.9
.10
העובדות השנויות במחלוקת:
.11
**** מייר.
ביום 1962.**. ** מכר המנוח ע' למנוח מי את זכויותיו בחלקה מס' * (כיום חלקה מס' **) בגוש
י, בשטח של **** מייר, וכן את הזכויות בחלקה מס' ** בגוש *****, בשטח של *
העסקה גובתה באמצעות חתימה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר אשר נחתם על-ידי המנוח
*****
עי.
העברת הקרקעות על סמך ייפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 1962 הושלמה ברישום, על ידי
התובע, רק בתאריך 2008. **. **.
2 מתוך 28
.12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.40
עם זאת, במקרה שלפנינו אין המדובר ביזכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק המקרקעין.
הזכות במקרקעין טעונה רישום, ובלא השלמת הרישום, המדובר לכאורה בהתחייבות לעשיית
עסקה במקרקעין – כלומר בפנינו תביעה לקיום זכות אובליגטורית להקניית זכות במקרקעין
מוסדרים אותה יש לבחון לפי ההוראות שבחוק ההתיישנות.
ברם, אף אם אין המדובר ביזכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק המקרקעין (אשר חסינה בפני
דיני ההתיישנות), אלא זכות חוזית בלבד, עדיין אין מקום לקבוע כי התובענה התיישנה במועד
הגשתה, לא ביחס להסכם המכר מתאריך 1969.**.** ולא ביחס להסכם המתנה מיום
.**.**.1985
בכל הנוגע להסכם המכר משנת 1969, רלבנטית הפסיקה בדבר זכויות שביושר", שכן חוק
המקרקעין נכנס לתוקף רק בתחילת ינואר 1970.
כך למשל ראו ההלכה אשר נקבעה בע"א 11422/04 עזבון המנוח עבדאלכרים זועבי נ' מינהל
מקרקעי ישראל [פורסם במאגרים המקוונים] (15.9.2010):
"בבית משפט זה נתקבלה זה מכבר ההלכה כי הסכם מכר מקרקעין, אשר נקשר לפני תחילת
חוק המקרקעין, מקנה לקונה בנסיבות מסוימות זכויות קנין שביושר. "זכויות שביושר"
אלה, תוצר המשפט האנגלי, שנרכשו לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, מוסיפות
לעמוד לרוכש על פי חוזי מכר מקרקעין גם לאחר חקיקת החוק, וחל עליהן הדין הקודם מכח
סעיף 166(א) לחוק המקרקעין…הוראה זו באה לסייג את קביעת סעיף 161 לחוק המקרקעין,
השולל קיומן של זכויות במקרקעין שאינן מוסדרות על פיו, בקובעו כי זכויות שביושר
שקדמו לחוק המקרקעין ונוצרו על פי המשפט הקודם ממשיכות לחול על פי הוראת המעבר
האמורה…ההלכה הפסוקה בישראל קלטה את העקרון ב"דיני היושר" האנגליים, לפיו
הסכם להעברת מקרקעין מבעלות המוכר לבעלות הקונה מקים זכות שביושר לטובת הקונה.
ניתן לה מישנה תוקף כאשר הקונה קיים את מלוא התחייבויותיו, או את עיקרן, כגון שקיבל
יפוי כח בלתי חוזר להעברת הבעלות; קיבל את החזקה במקרקעין לידיו, ונהג בהם מנהג
בעלות ללא עוררין במשך תקופה ארוכה; במילים אחרות, כאשר מתבצעת עיסקת מקרקעין
"כמעט מושלמת", שחסר בה רישום הבעלות במרשם…כדי לגבש זכות שביושר בידי הקונה,
נדרשים מאפיינים מובהקים המצביעים על זכות להשלמת הקנין…בעקבות הוראת המעבר
שבסעיף 166(א) לחוק המקרקעין, לא הוטל ספק בדבר תוקפן של הזכויות שביושר הקמות
מכח הסכם מכר מקרקעין שקדם לחוק המקרקעין, שדיני היושר האנגליים ממשיכים לחול
עליו…"
על חוזה מכר אשר קדם לחוק המקרקעין ומקנה לקונה זכות שביושר היוצרת נאמנות
קונסטרוקטיבית בין הצדדים, חלים דיני התיישנות בהתאמות הנובעות מקיומה של נאמנות
11 מתוך 28
.41
.42
.43
.44
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
זו, באופן שמרוץ ההתיישנות מתחיל רק בעת שהנאמן (המוכר) כופר בנאמנותו או מפר את
חובותיו כנאמן כלפי הנהנה (הקונה).
נדמה כי אין חולק, שהתובע קיבל את החזקה לידיו בחלקה לאחר פטירת אביו המנוח בשנת
1993 ולכל המאוחר ממועד מתן צו הירושה בשנת 1994, ונהג בה מנהג בעלים עד ליום הגשת
התביעה, כולל תחימתה על דרך הקמת גדר של קבע ונטיעת עצי פרי.
אמנם קיימת מחלוקת בשאלת התמורה ביחס לעסקה משנת 1969, אולם כנגדה עומד הטיעון
לפיו נחתם הסכם מתנה מאוחר יותר בין הצדדים בשנת 1985, ביחס לאותה החלקה, וכי התובע
נהג מנהג בעלים בשטח ממועד פטירת אביו המנוח ועד היום.
מאחר ולמעשה כפרה הנתבעת בזכויות המנוח מ' רק בשנת 2001, עת סירבה לחתום על שטרי
המכר או בשנת 2005 כאשר ביקשה לבצע איחוד ורישום בחלקה, יש למנות את מרוץ
ההתיישנות מאותו המועד ואילך.
יתר על כן, נדמה כי נכון למנות את מרוץ ההתיישנות רק מהמועד בו בוצעו פעולות פוזיטיביות
מהצד שכנגד אשר כפרו בזכויות הקונה, באופן שהקשה עליו לממש את זכויותיו. בענייננו, לא
בוצעו פעולות מסוג זה עד למועד הגשת התובענה שכנגד ו/או הגשת בקשה לצו מניעה אשר
יאסור דיספוזיציה בחלקה (בשנת 2017).
בדומה לזכויות שביושר ובהחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות ביחס להסכם המתנה מיום
1985.**. **, ניתן לקבוע כי עילת התביעה לא התיישנה, שכן התובע נהג בחלקה מנהג בעלים,
באין מפריע וללא כל גילוי התנגדות פוזיטיבית מצד הנתבעת (מלבד התנגדות פסיבית בסירובה
לחתום על הטפסים הנדרשים לשם השלמת הרישום).
קריאת סעיפי חוק ההתיישנות יחדיו (סעיפים 6 + 8) מובילה למסקנה, כי עילת התביעה טרם
–
שנת
נולדה בשנת 1985, ונולדה לכל המוקדם בסמוך לפטירת אביו של התובע – המנוח מי
1993 וגילוי הטפסים ביחס לעסקת המתנה, ולכל המאוחר בשנת 2005, אז חתמה הנתבעת על
תוכנית חלוקה ואיחוד בחלקה, והתובע נקט בפעולה אקטיבית מצדו על דרך רישום הערת
האזהרה בלשכת רישום המקרקעין מכוח הסכם המכר הנטען משנת 1969.
טיעוני הנתבעת לפיהם התנאי לכניסתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות לתוקף הינו הגשת כתב
תשובה מצד התובע, אינם ברורים.
אף אם היה מקום לטיעון מסוג זה, מן הראוי היה לדחותו מפני השיקול של חקר האמת, בייחוד
בבית המשפט לענייני משפחה בהינתן סדרי הדין הגמישים הנהוגים במסגרתו לבירור האמת
ועשיית צדק.
12 מתוך 28
.45
.46
.47
.48
.49
.50
.51
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ראה לעניין זה חקירת הנתבעת (עמ' 35 – 36, שורות 16 – 36, 1-7)
יש: ני הוא שגידר את כל המגרש.
ת: כן.
ש: כמה זמן נ' מחזיק במגרש.
ת: ממתי שהוא בנה את הדירה שלו.
ש: זה 20 שנה.
ת: אני לא יודעת.
ש: כמה שנים.
ת: ממתי שהוא בנה את הבית שלו הוא לקח את המגרש הזה.
ש: מאז 94, 95 הוא בנה את הדירה.
ת: אני לא יודעת מתי בנה. הוא בנה בחלק שלו.
ש: בחלק שלך שאת טוענת הוא גידר ומשתמש.
ת: גידר לפני שנתיים, שלושה, הגדר שגובל לכביש נבנה לפני שנתיים שלוש, כשהייתי
אצל הבת שלי.
ש: לפני כמה שנים נבנו החלקים האחרים של הגדר.
ת: לא חשוב לי מתי. הוא בנה בחלק שלו.
ש: הוא נטע גם עצי פרי.
ת: כן, זה שני עצים לנוי.
ש: נ' מחזיק במגרש, גידר אותו לפני שנים ומשתמש בו. שלחת לו מכתב לסלק את ידו,
תמצא המגרש שלנו.
ת: מתי שהוא גר שם הוא השתמש, למה אני אמנע ממנו לשים את האוטו שלו.
ש: למה לא פנית לעו"ד, לבימ"ש, לא התנגדת לשימוש שלו בחלקה הזו.
ת: הילדים שלי קטנים, אני לא יכולה ללכת לבית משפט. מי יעזור לי.
ש: הבן שלך, עוייד.
ת: מתי שהוא בנה אני לא יכולה ללכת.
ש: בני כמה הילדים שלך.
ת: 40. יש סכסוך, הוא לא רוצה לשמוע שהאדמה שלי.
ש: למה לא שלחת לו מכתב, לא הלכת לבימ"ש.
ת: אני לא יכולה ללכת לבימ"ש זה עולה כסף. אני לא יכולה לשלם כסף בשביל זה
שתקתי…"
ת: הרבה זמן.
ראה גם העדות של בנה של הנתבעת – אי ני (עמ' 38, שורות 1-6, 9-12, 15-17):
"ש: כמה זמן נ' מחזיק במגרש שבמחלוקת.
13 מתוך 28
9
68
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
34
35
22222222222222323
4
45
69
7
123
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ש: תסכים איתי שהוא גידר את המגרש מכל הצדדים.
ת: כן.
ש: מתי גידר.
ת: היה בשלבים, הוא יכול לענות. לא ב- 3 שנים האחרונות…
…ש: שלחתם לו מכתבים ע"י עו"ד, ע"י אח שלך שהוא או עו"ד אחר.
ת: לא מה שזכור לי, אבל הוא מודע לזה שזה לא שלו. מבחינה לא יודע איך להגיד את זה.
ש: הוא גידר את זה, נטע עצים, משתמש במדרש לבד.
ת: סכסוך היה בינו ובין בן דוד שלו למעלה. כשהוא עשה את זה, לא בוער לנו…
…ש: למה לא פניתם לביהמ"ש בתביעה להוציא אותו מהמדרש אם זה לא שלו.
ת: אני לא יודע, לא רצינו להיכנס איתו להליכים משפטיים. אם הוא עושה דברים בגלל
שיגיד זה שלו ולא דיברו זה לא המצב".
עינינו הרואות כי התובענה המבוססת על הסכם המכר משנת 1969 לא התיישנה, שכן הנתבעת
או מי מטעמה לא כפרו בפועל בזכויות התובע ובאחזקתו הבלעדית במגרש ולא תבעו סילוק יד
או כל סעד אחר.
כמו כן, התובענה המבוססת על הסכם המתנה משנת 1985, לא התיישנה גם היא, שכן ככל
שנתחיל למנות את מועד ההתיישנות ממועד הכפירה הלכאורית של הנתבעת בזכויות התובע
(חתימתה על תכנית איחוד וחלוקה ביחס לחלקה נשוא התביעה) ובסמיכות לרישום הערת
האזהרה בשנת 2005, עדיין מתחייבת המסקנה כי התובענה לא התיישנה, משלא חלפו 25 שנים,
מאותו המועד ועד הגשת התובענה בשנת 2017.
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
233
32
33
34
אף אם נתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד סירובה של הנתבעת לחתום על שטרי
המכר ב-2001, נמצא עדיין כי התובענה לא התיישנה.
כעת, נעבור לדון בטענת השיהוי המשמעותי ממועד היווצרות העילה ועד הגשת התובענה.
.53
לא ניתן להתעלם מכך כי חלף זמן רב ממועד חתימת הסכם המכר בשנת 1969, עריכת הסכם
המתנה בשנת 1985, פטירת המנוח מ' בשנת 1993, ורישום הערת האזהרה בשנת 2005, ועד אשר
הוגשה התובענה העיקרית בשנת 2017.
עם זאת, ההשתהות לא הובילה לשינוי במצב הנתבעת ו/או באינטרס ההסתמכות שלה שכן
כאמור הנתבעת ממילא אינה מחזיקה בפועל בחלקה זמן רב, וההשתהות לא הובילה גרמה
לנזק משמעותי ו/או לפגיעה באינטרסים הראויים להגנה באופן אשר יצדיק דחיית התובענה
על הסף ללא דיון בה.
14 מתוך 28
.54
.55
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
27
29
30
31
35
222222222323
34
26
28
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.56
ראה לעניין זה את אשר נקבע בע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת
אדם טבע ודין אגודה ישראל להגנת הסביבה נו(3) 385 [פורסם במאגרים המקוונים]
:(4.2.2002)
"ניתן לומר כי עקב התנהגות העותרת לוקה העתירה ביחס לשני המבנים בשיהוי מן ההיבט
הסובייקטיבי. אלא שאין די בקביעה זו כדי להכריע ביחס לטענת השיהוי, שכן כפי שנאמר
לא פעם בפסיקה, הרכיב החשוב יותר בבואנו לבחון טענת שיהוי הוא הרכיב האובייקטיבי
הנוגע לתוצאה שנגרמה עקב השיהוי הסובייקטיבי…במסגרת בחינת הרכיב האובייקטיבי
של השיהוי עלינו לתת דעתו לא על עצם חלוף הזמן וגם לא על התנהגותו של העותר אשר שתק
ולא מיחה, אלא על השאלה אם ההשתהות בהגשת העתירה הביאה לשינוי במצב, לפגיעה
באינטרסים ראויים להגנה ולנזק משמעותי שהיה נמנע אילו הוגשה העתירה במועד. בייחוד
ניתן דעתנו על בחינת הנזק שנגרם לצד שלישי שהסתמך על סופיותה ואמינותה של ההחלטה
המינהלית…"
מעדויות ההגנה עלה באופן ברור, כי הנתבעת ובנה ידעו על הערת האזהרה ביחס לחלקה אשר
נרשמה בפנקסי המקרקעין ביום 2005.**. ** לטובת עיזבון המנוח מי ועל הבעלות של המנוח ע'
בחלקה, וכן על כך שביום 2010.**. ** תוקנה הערת האזהרה ונרשמה לטובת התובע בלבד (מכוח
הסכם חלוקת העיזבון שנערך בין התובע לאחיו). עם זאת, הנתבעת לא פעלה באופן פוזיטיבי
ולא נקטה בהליך כלשהו לשם מחיקתה.
כמו כן, אין לנתבעת (ואף לא לבנה) כל ידיעה פוזיטיבית בדבר עצם הזכויות בחלקה או על
העסקאות אשר נערכו ביחס אליה, כאשר כל אותן השנים היא קיבלה בהסכמה שבשתיקה את
חזקת המנוח מי ו/או התובע במקרקעין נשוא המחלוקת. בנוסף, לא פעלה הנתבעת כל אותן
השנים לשם העברת הרישום על שמה, על אף שבעלה נפטר בין השנים 2000 ל- 2001.
ראה לעניין זה חקירת הנתבעת (עמ' 33-34, שורות 27-32, 1-7) :
"ש: האם יש לך מסמך בכתב המעיד כי עסקת המתנה בין מ' לבעלך בוטלה.
ת: אין מסמך. יש דיבורים. הוא לא שומע אותו. הוא לא רצה לחתום על האדמה הזו.
ש: האם זה נכון שנ' התובע פנה אליך פעמים רבות כדי לחתום לו על שטרות מכר.
ת: כן.
ש: מתי נודע לך על קיומה של הערת אזהרה לטובת מ' אח"כ לטובת נ'.
ת: לפני 10, 12 שנים, כשהבנים של הגיס שלי רצו לבנות אז ידעתי על זה…
…ש: האם פנית לביהמ"ש לביטול הערת אזהרה.
ת: לא הלכתי לביהמ"ש.
ש: למה.
ת: לא חשבתי לפתוח תיק אני יודעת שהאדמה שלי.
15 מתוך 28
.57
44
.58
.59
8
9
10
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
.60
.61
תיק חיצוני:
ש: ראית שיש איזה הסכם לטובת מ' ונ'. למה לא פנית. ידעת שיש הערת אזהרה למה לא
פנית לביטול.
ת: אני לא בקיאה בבתי משפט".
ראה גם העדות של בנה של הנתבעת (עמ' 37-38, שורות 25-34, 1-2, 7-12):
"ש: מתי ידעת על קיום הערת אזהרה על החלקה.
ת: ידעתי על זה כשהדודים שלי בנו ליד הבית, אז הבנו שיש הערת אזהרה.
ש: מדובר לפני 20 שנה.
ת: לפני 7, 8 שנים.
ש: אני מניח שסיפרת לאמך על קיום הערת אזהרה.
ת: לא דיברנו על זה. משמעות הערת אזהרה אני לא מכיר.
ש: אח שלך עוייד.
ת: כן הוא עוד 10 שנים אני בעצם לא יודע, הוא עו"ד 15 שנים.
ש: יכולת להראות לו את זה.
ת: הוא לא התעסק בעריכת דין…
…ש: כמה זמן נ' מחזיק במגרש במחלוקת.
ת: הרבה זמן…
…ש: האם ניסיתם להתנגד לזה.
ת: כן כל הזמן זה לא שלך.
ש: שלחתם לו מכתבים ע"י עו"ד, ע"י אח שלך שהוא או עוייד אחר.
ת: לא מה שזכור לי, אבל הוא מודע לזה שזה לא שלו. מבחינה לא יודע איך להגיד את זה.
ש: הוא גידר את זה, נטע עצים, משתמש במגרש לבד.
ת: סכסוך היה בינו ובין בן דוד שלו למעלה. כשהוא עשה את זה, לא בוער לנו…"
יוער בשולי הדברים כי לי מתגוררת בחלקה ** המצויה בסמיכות יחסית לחלקה נשוא התובענה,
ואשר ניתנה למנוח ע' במתנה על-ידי אחיו ס' ני (כאשר הזכויות בחלקה טרם הועברו על שמה
או על שם בעלה המנוח ע', בלשכת רישום המקרקעין).
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
רוצה לומר, הנתבעת ובעלה המנוח בחרו להקים בשנת 1985 את ביתם על החלקה אשר ניתנה
להם במתנה על-ידי ס', ולשם כך נטלו הלוואת משכנתא, וזאת חלף החלקה נשוא התובענה,
המצויה בסמיכות.
הדעת נותנת כי ככל שהזכויות בחלקה נשוא התובענה לא היו מועברות למנוח מ' בשנת 1969
ולכל המאוחר בשנת 1985, היו בוחרים בני הזוג, לי והמנוח ע', להקים את ביתם על אותה
16 מתוך 28
.62
.63
2345
6
7
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
החלקה נשוא התובענה, שלטענת ההגנה שייכת להם, ולא על הקרקע אותה קיבלו במתנה
8
9
10
11
מס'
.64
ראה חקירת הנתבעת בהקשר האמור (עמ' 34, שורות 8-12, 20-30):
"ש: סיפרת שהייתם בשכירות ב***, עברתם ל* * * * * * * לאחר שגיסך ס' נתן לכם זכויות
בחלקה
ת: נכון.
** איפה שאתם גרים עכשיו.
ש: על סמך מה את אומרת שנתן לכם, האם יש מסמכי עסקה.
ת: התחלנו בטאבו עם בן דודי כ' מ', אני רוצה שיהיה עד פה…
**
ש: אני חוזר ושואל האם ס' נתן לכם את חלקה במתנה או תמורת כסף.
ת: במתנה…
…ש: למה לא בניתם ב- **, אם את אומרת שזה שלכם.
ת: : היה סכסוך בין אחים, היה קשה לנו לעלות ל*** ** **. לא היה לו כסף. אח"כ אח שלו לא
רצה שנחיה כל הזמן ב***, אז נתן לנו עד שהסכסוך ילך שניקח את האדמה. אח שלו השני
אמר אני לא שילמתי כסף לאח הזה, זה אדמה של אבא שלי. זה אח שלי וזה בן שלי זה כמו
בן שלי.
ש: בתצהיר שלך אמרת שבעלך לא רצה לגור ליד אחיו מ' בחלקה **.
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
33
ת: לא. מתי אני אמרתי ככה.
ש: אני מפנה אותך לסעיף 12.
ת: איזה דיבור זה, זה שקר. אני משיבה שאני לא יודעת…"
אם כן, ולאחר שסולקו אבני הנגף שבטענות ההגנה, נותר לדון בתובענה לגופה.
התובענה נסובה כאמור על הסכם מתנה משנת 1985 אשר נערך בין האחים המנוחים מי ו- ע'.
.65
.66
.67
במקביל להסכמות הצדדים חתמו אלו על תצהירי ויתור בפני עוייד פי מי, בנוסח הבא:
בתצהיר הויתור של המנוח ע' נכתב כלדקמן:
יאני הבעלים הרשום של החלקים 1/2 משטח החלקה הידועה כחלקה מס' ** גוש * * * * *
שבאדמות כפר * * * * * **…אני חפץ להעביר שטח של 545 מ"ר, ו/או כל זכויותי בחלקה הנ"ל
ע"ש אחי מ' י' נ'…ללא כל תמורה שהיא".
ואילו בתצהיר המנוח מי נכתב כדלהלן:
ייאני אחיו של ע' י' נ'…אחי חפץ להעביר ולרשום בשמי שטח של 545 מ"ר ו/או את כל זכויותיו
בחלקה הנ"ל ללא כל תמורה…הנני מצהיר שאין אני משלם ו/או אשלם לאחי כל תמורה מכל
סוג שהוא עבור העברת השטח הנ"ל בשמי בלשכת רישום המקרקעין".
17 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ההלכה הקובעת לעניין התחייבות של בעל מקרקעין להעביר זכויותיו לקונה במתנה, נקבעה
בהלכת אהרונוב – עייא 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב, פייד נג(4) 199 [פורסם
במאגרים המקוונים] (16.8.1999).
בשלב מאוחר יותר הוספו סייגים וניתן פסק הדין העדכני בע"א 11502/05 אילנה לאניאדו נ'
הולנד ישראל בע"מ [פורסם במאגרים המקוונים] (24.2.2008) אשר הגדיר את מהות הזכות
כיימעין קנייניתיי ואת ההבדלים הקיימים בין עסקה בתמורה לבין התחייבות ליתן מתנה:
"…תמצית ההלכה שנתחדשה בעניין אהרונוב הינה כדלהלן: משנערך הסכם ובו
התחייבות של בעל מקרקעין להעביר זכויותיו לקונה, קמה לקונה זכות "מעין
קנינית קנינית" במקרקעין מיד עם היווצר ההתחייבות. זאת גם בטרם נרשמה
העיסקה וגם בטרם נרשמה הערת אזהרה. זכות מעין קניינית זאת אינה מותנית
בתשלום התמורה המוסכם בפועל על ידי הקונה. בהיות זכותו זו של הקונה "מעין
קניינית", גוברת היא על זכותו של נושהו של המוכר שנרשם לזכותו עיקול על הנכס,
זאת מתוך כך שהעיקול מעצם טיבו אינו משקף זכות קניינית בנכס אלא "זכות
דיונית" שכל כוחה במניעת בעל הזכויות הרשום מביצוע עסקאות בהן…המקור
הנורמטיבי לביסוסה של הלכת אהרונוב נמצא לדעת רוב שופטי המותב באופי המעין
קנייני שניתן בסעיף 9 לחוק המקרקעין לזכותו של הקונה בעיסקת מקרקעין שלא
נרשמה..
האם תקפים הדברים גם לעניין ההתחייבות לתת מתנה? מחד גיסא, דין
החוזים בישראל אינו דורש את מרכיב התמורה לצורך היווצרות הסכם, ועל כן גם
הסכם מתנה דינו לכאורה כדין התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין. מאידך גיסא,
קיימים, מכוח הוראות הדין, מספר הבדלים משמעותיים בין עיסקה בתמורה לבין
התחייבות לתת מתנה. ראשון שבהם, זכותו של הנותן לחזור בו מהתחייבותו במקרים
המפורטים בס"ק 5(ב) ו-(ג) לחוק המתנה, כדלהלן:
"5. התחייבות לתת מתנה
(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.
(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן
לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בס"ק (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה
מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או
בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן"…
…נמצאו לנו איפוא, במישור הנורמטיבי, שני סוגים של "התחייבות לתת מתנה". כל
עוד מקבל המתנה "לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות (לתת המתנה)" –
רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו, ומעיקרא. אך גם אם שינה המקבל את מצבו
18 מתוך 28
.68
.69
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
.70
תיק חיצוני:
בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם חלה הרעה ניכרת
במצבו הכלכלי. וכפי שסוכמו הדברים על ידי השופטת א' פרוקצ'יה בהלכת חיגאזי:
"קשת המקרים בהם רשאי נותן המתנה לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא הושלמה
ההקניה, היא רחבה מאוד, בכפוף לעמידה בדרישות תום הלב ואין לדמותה לחוזה
מכר המקנה לקונה מכוחו זכות משפטית מוצקה ומגובשת, ויכולת המוכר לסגת ממנו
מוגבלת ומצומצמת ביותר. חזרה מהתחייבות לתת י"א] מתנה מבטלת את
התחייבות הנותן לא רק מכאן ולהבא אלא גם למפרע, כאילו לא נעשתה מעולם. זכות
החזרה אינה מוגבלת בזמן, ובלבד שהמתנה לא הושלמה ומקבל המתנה לא שינה
מצבו לרעה והיא אינה מחייבת הודעה בכתב. נותן המתנה פטור מפיצוי או מאכיפה,
שכן לא הפר חוזה אלא ניצל זכות שהדין הקנה לו…"
–
בע"א 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון [פורסם במאגרים המקוונים] (5.5.2016), הותוו
הכללים בעניין סופיות הקניית המתנה, גם בהיעדר השלמת עסקת המתנה, על דרך של העברת
הזכויות הרשומות בלשכת המקרקעין משמו של מעניק המתנה לשמו של מקבל המתנה, וזאת
כאשר קיימות ראיות ברורות המצביעות כי הסכמת הצדדים הייתה להעניק את הזכויות לצד
שכנגד וללא זכות חזרה, בהיעדר אפשרות לגבות עדות מהצדדים המקוריים להסכם אשר הלכו
לבית עולמם:
"במקרה דנן דבר המתנה הוא נכס מקרקעין, ואולם אין חולק כי המנוח מעולם לא
נרשם כבעלים בנכס – אלא שהיה בעל זכות אובליגטורית להירשם כבעלים בנכס
(קרי: במחצית הזכויות בבית בת"א). סעיף 2 לחוק המתנה הנושא את הכותרת
"מתנה לאלתר", קובע כי "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך
הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". הדרכים להקניית המתנה קבועות בסעיף 6 לחוק
המתנה; ובסיפא לסעיף זה נאמר כי ככל שקיימת בדין הוראה מיוחדת לעניין דרכי
ההקניה תגבר אותה הוראה…מתוקף הוראת סעיף 6 סיפא לחוק המתנה, מקום
שעניין לנו בעסקת מתנה במקרקעין חלה הוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט-
1969… על יסוד הוראה זו נקבע זה מכבר, כי הקניית מתנה של זכות בעלות במקרקעין
מסתיימת עם רישום הבעלות במרשם המקרקעין על שמו של מקבל המתנה. בהיעדר
רישום כאמור, אין מדובר אלא בהתחייבות ליתן מתנה…כידוע, אדם יכול להתחייב
להעניק זכות במקרקעין, לאחר שזו תגיע לידיו, אף על פי שבעת ההתחייבות הוא
עצמו אינו מחזיק בזכות זו…
…במקרה הרגיל, ראיה מרכזית המסייעת לבית המשפט להתחקות אחר כוונת הצדדים
לעסקת המתנה היא עדותם של הצדדים עצמם; ואולם בענייננו, המנוח נפטר טרם שנחקר על
גרסתו, והמערער נמצא בלתי כשיר להעיד. עם זאת, קיימות ראיות כבדות משקל אחרות,
המובילות למסקנה ברורה כי כוונת המנוח והמערער היתה להקנות למערער זכות
אובליגטורית בנכס ולאלתר. הראשונה שבהן היא לשונו של הסכם המתנה מיום
19 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
34
35
2323
32
33
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
11.5.2005…בגוף ההסכם המשיכו הצדדים ונקטו בלשון "טוטאלית", המצביעה על כך
שכוונת המנוח הייתה להעניק למערער באופן מיידי וסופי מתנה מוגמרת…יש אף לייחס
חשיבות ממשית לעובדה שבד בבד עם חתימתו של הסכם המתנה חתם המנוח על
ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המערער – שנועד לאפשר את ביצוען של כל אותן פעולות
הנדרשות להעברת הזכויות בנכס לידיו. חתימתו של מסמך זה מלמדת על כך שהמנוח
לא היה מעוניין לשמור בידו את האפשרות לחזור בו מדבר המתנה, אלא שכוונתו
היתה שהמערער ייכנס בנעליו באופן מיידי. ויוער בהקשר זה, כי השאלה אם נפל
פגם כזה או אחר בייפוי הכוח אין בה כדי להשליך על כוונת הצדדים…ראיה מרכזית
נוספת לכוונת הצדדים, שנראה כי בית המשפט המחוזי לא ייחס לה את המשקל הראוי, היא
עדותו של עו"ד כהן – מי שכאמור ערך את הסכם המתנה. בפתח דבריו הבהיר עוייד כהן כי
ייצג את שני הצדדים להסכם, וכי אף אחד מהשניים לא היה לקוח שלו עובר לעסקה זו (הגם
שהיתה לעו"ד כהן היכרות קודמת עם המערער, באמצעות אדם שלישי שהיה לקוח של עו"ד
כהן). המדובר אפוא בעדות ניטרלית ואובייקטיבית לכאורה, מפיו של עורך הדין שתפר את
ההסכם למידות שניתנו לו מאת המנוח והמערער. מדבריו של עו"ד כהן ניכר כי בזמן אמת
היה ברור שכוונת המנוח היא להעניק למערער את זכותו האובליגטורית בנכס, ולאלתר…הנה
כי כן, המסקנה המסתברת מכל האמור היא שהמנוח העניק למערער זכות אובליגטורית
להירשם כבעלים בנכס. המדובר במתנה גמורה, שניתנה לאלתר. משכך, עסקת המתנה
הושלמה וזכויות המנוח בנכס הועברו במלואן למערער, עם החתימה על הסכם המתנה".
מן הכלל אל הפרט.
בענייננו, לשונם של תצהירי הוויתור הינה ברורה ונועדו לאפשר את העברת הזכויות בנכס
מהמנוח ע' למנוח מי.
**** בשנת 1969
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהסכם המכר ההיסטורי אשר נחתם בכפר ***
(1969.**.**), להענקת אותן הזכויות בחלקה נשוא התביעה:
"הואיל: והמוכר ע' י' נ' הנו הבעלים של דונם אדמה בחלקה הידועה כחלקה ** בגוש *****
מ* * * * * * * * * * * מאדמות כפר *** **** ומעוניין למכור ממנה חצי דונם מהצד הצפוני הגובל עם
חלקה ** לקונה הנ"ל מר מ' י' נ'…המוכר מתחייב למכור לקונה חצי דונם מהאדמה המתוארת
לעיל ומתחייב לחתום על כך המסמכים הדרושים להעברת חצי דונם משמו לשם הקונה הנ"ל
בכל המשרדים הרשמיים והמעיין רשמיים במדינה…הקונה ישלם למוכר הנ"ל סכום בסך
של ששת אלפים לירות ישראליות (6000 ל') מחיר חצי הדונם הנ"ל וחתימת המוכר על הסכם
זה מהווה הודאה ממנו בקבלת המחיר הנ"ל במזומן…הסכם זה הנו סופי ואין חזרה ממנו ואין
לאף אחד מהצדדים הזכות לבטלו או להפר סעיף ממנו או תנאי מתנאיו…"
20 מתוך 28
.71
.72
.73
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.74
כמו כן, לאחר ששמעתי את עדותו של עוייד פי מי אשר ערך את עסקת המתנה, ועדותו הותירה
רושם מהימן ביותר, שוכנעתי מעל לכל ספק, כי הצדדים הגיעו למשרדו של עוייד פי מי לשם
עריכת עסקת המתנה והעברת החלקה מהמנוח ע' למנוח מי, ללא תמורה, וכן כי עד למועד
פטירתם הצדדים לא ביקשו לבטל את העסקה או לחזור בהם מהתחייבויותיהם.
.75
עדותו של עוייד פי מי ירדה לפרטי פרטים כדוגמת המקום הספציפי בו נערכה העסקה, וכן
שוכנעתי כי העד מכיר את מיקום החלקה וגבולותיה, הצדדים המעורבים, וכי עלה בידו לזכור
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.76
.77
את אופן עריכת העסקה, אימות חתימות הצדדים וההסברים אשר ניתנו מטעמו, כמו גם אישור
הצדדים אשר ניתן בזמן אמת לעריכת עסקת המתנה.
יוער בנקודה זו כי איני שותפה לטענת הנתבעת לפיה אין המדובר בעד אובייקטיבי וניטרלי
מאחר והוא חפץ לכאורה להגן על העסקה אותה ערך. כאמור התרשמתי ממהימנותו של העד
ומאמינות עדותו לגופה. מעבר לכך ובחלוף כל כך הרבה שנים, ממילא העד לא היה צפוי
לתביעת רשלנות מצד יורשי המנוח ע', שכן תביעה שכזו מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד עריכת
העסקה, זאת אף אם היו מתגלים פגמים בעריכתה.
ראה עדותו של עוייד פי מי מיום 13.5.2019 (עמ' 8-9, שורות 18-28, 1-6, 14-18):
"ב- 83/** קיבלתי את רישיון עריכת הדין שלי, זמן קצר לאחר מכן, בשנת 85, פנו אלי.
המסמכים שבפני ביהמ"ש המתייחסים לעיסקה מ- 85.**.**, הם מסמכים נכונים, הם
**
מסמכים שאני עשיתי והם מסמכים שנחתמו בפניי ע"י המנוח מ' נ' והמנוח ע'. אני אישרתי
את החתימות לאחר שהסבירו והסברתי להם את מהות העיסקה שהם עשו בפניי המתייחסת
לחלקה
** בגוש *****. היה מדובר על שטח של 545 מ"ר ובמקרה אני גם מתגורר באותה
שכונה ומכיר את המקום ואת הגבולות ואת המיקום איפה נמצאת החלקה. לדעתי, ההעברה
התייחסה ביחס למחצית השטח של חלקה ואת המיקום שלה אני יכול להצביע עליו אם
יש מפה או תוכנית ואני מכיר את התוכנית. המסמכים יחד עם המשיחים נחתמו בפניי לאחר
שהסברתי ודיווחתי על העיסקה לשלטונות משרד המקרקעין. קיבלנו את השוברים לתשלום
של מס הרכישה ושולמו המיסים המתחייבים מכוח החוק. למיטב ידיעתי החזקה נמסרה
באותו מעמד של עשיית העסקה…
…אני מזהה את החתימות שלהם, מכיר אותם, יש את החתימה שלי…אני לא מהסס ואומר
בפה מלא שהם חתמו בפניי ואני אפילו זוכר איפה נחתמה העיסקה – בביתו של המנוח מ' נ',
ליד החלון המערבי של הבית הישן…לדעתי גם אשתו היתה שם והיו מודעים אחרי שקיבלו
את ההסבר למהות העיסקה ואיך עושים ומה המשמעות והסכימו לחתום אחרי שהזהרתי
אותם שהם חותמים על תצהירים ומעבירים את החלק בחלקה מע' לאחיו מ'…אין מחלוקת
שאלו הם המסמכים האוטנטיים של העיסקה. גם קיבלתי את המשיחים מחברי ואני אומר
21 מתוך 28
25
26
2223723
28
29
30
31
34
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
56
16
17
18
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
.78
תיק חיצוני:
שמעולם העיסקה הזו לא פנו על מנת לבטל אותה או לחזור בה. אף אחד לא פנה אלי. לא ע'
ולא מ' זייל. אף אחד מהם לפני הפטירה לא פנה אלי ולא ביקש ממני ולא נודע לי שהעסקה
הזו בוטלה. מה שנחתם ביום 85.**. ** זו העסקה האותנטית שעשיתי וזה מה שיש לי לומר".
יתר על כן, יש לזכור כי מלבד החלקה נשוא התובענה, המנוח ע' מכר למנוח מ' חלקות קרקע
נוספות בשנת 1962 (עובדה אשר לא הוכחשה על-ידי הנתבעת בחקירתה הנגדית – עמ' 33 שורות
13-16 לפרו'), ואף גיבה את עסקאות המכר ביחס לחלקות האחרות בייפוי כוח בלתי חוזר.
אולם, גם החלקות האחרות אשר מכירתן גובתה בייפוי כוח בלתי חוזר, לא הועברו על שמו של
המנוח מי בעת עריכת עסקת המכר או בסמוך אליה, אלא רק בשנת 2008 – לאחר פטירת המנוח
מי, וזאת, לאחר שהתובע עיין באסופת המסמכים המצויה בבית אביו ולמד ממנה על אודות
הזכויות שנקנו על-ידי אביו המנוח.
עינינו הרואות כי, גם העברת הזכויות בחלקות האחרות מ- ע' המנוח ל – מי המנוח, עסקאות
אשר קיומן אינו שנוי במחלוקת, לא בוצעה בזמן אמת על-ידי המנוח מי, לא בעת עריכת
העסקה, לא בסמוך לה, ואף לא לאחר מכן.
–
ראה בהקשר האמור, לשון ייפוי הכוח הנויטריוני הבלתי חוזר מיום 1962. **. **:
*****
(1)
"אני הח"מ ע' י' נ', מכפר *** ****, אזור ***,
*, הבעלים של הנכסים:
חלקים מ- ** חלקים בחלקת הקרקע הנטועה זיתים מ* * * * * * * * ** המזרחית
מאדמות *** * * * * גוש * * * * * חלקה *.
*/* חלקת הקרקע הנטועה עצי זית מ**** ** *** מאדמות כפר * * * * * * * *,
(2)
*, גוש *****
חלקה
**
…והואיל: והתחייבתי למכור ולהעביר זכויותיי בחלקות הקרקע הנ"ל אל אחי מ' י' נ'
מ*** ****
, תמורת מחיר בסכום של אלפיים וחמש מאות לירות ישראליות שקיבלתי
ממנו, ומסרתי לו את החלקים הנ"ל כדי להחזיק בה חזרת בעלים…ייפוי כוח זה הנו
בלתי חוזר ולא ניתן לביטול מאחר ותלויות בו זכויות צד שלישי והן זכויות הקונה מ' י'
ני הנייל".
לא עלה בידי הנתבעת להוכיח ואף לא לעורר את הספק הקל ביותר לפיו העסקה נשוא התובענה
בוטלה, כי מי מהצדדים פנה לעוייד פי מי או למנוח מי כדי לבטל את עסקת המתנה או כי המנוח
עי חפץ לחזור בו מההענקה.
ראשית כאמור, העיד עורך העסקה עוייד פי מי כי איש מהצדדים לעסקת המתנה לא פנה אליו
בימי חייו בבקשה לבטל את העסקה.
22 מתוך 28
.79
.80
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.81
שנית, לא עלה בידי הנתבעת או מי מטעמה לבסס ספק ראוי, שכן מעדותם עלה כי אין להם כל
ידיעה באשר לזכויות אשר הועברו או נמכרו על-ידי המנוח ע'. כל אשר יש באמתחתם הינם
ייהנחותיי או יימשאלות שבלב"י אשר אינן מבוססות על דברים אשר נשמעו מפי המנוח ע' אלא
על מחשבות או סברות אשר עומדות בקנה אחד עם עמדתם, אמונתם והגיונם הסובייקטיבי.
הא ותו לא.
בנוסף וכאמור, הדעת נותנת כי ככל שהזכויות בחלקה היו נותרות אכן בבעלות המנוח ע', אזי
הוא היה בונה את ביתו יחד עם הנתבעת בחלקה. אולם בפועל, הוקם בית הצדדים על קרקע
סמוכה ולא על החלקה נשוא המחלוקת, וזאת בסביבות שנת 1985 (שנת החתימה על הסכם
המתנה הנטען).
***
ראה לעניין זה סעיף 12 לתצהיר לי :
יעד שנת 1984 או 1985 ע' ואני יחד עם משפחתנו התגוררנו בעיר *** בשכירות בשכונת
– ע' לחזור לכפר
* * * * * * *. בשלב מסוים גיסי מר ס' נ' זייל האיץ באחיו
**** ולהתגורר
בקרבת האחים. ע' לא רצה לגור ליד אחיו מ' בחלקה, ולכן ס' העביר ל-ע' במתנה את זכויותיו
** באותו גוש ועל חלקה זו ע' ואני הקמנו את ביתנו ואליו עברנו להתגורר בשנת 1985
בחלקה
או בסמוך לה…".
בנוסף יובהר כי טענות ההגנה בדבר מצב כלכלי רעוע של הנותן – המנוח ע' או יחס מחפיר כלפי
נותן המתנה אינן יכולות לעמוד, משזה נפטר לפני שנים רבות.
אין ההגנה יכולה להישען כיום על הטיעון לפיו בשנת 1985 – בעת שניתנה המתנה, סבל המנוח
עי לכאורה ממצב כלכלי רעוע בעקבות משכנתא אותה נטל לשם בניית ביתו, וכי בהמשך יורשי
המנוח מי התייחסו אליו באופן מחפיר, כדי לנסות ולהוכיח לכאורה את עצם החזרה מהמתנה
שלא הייתה, בהיעדר מסמך בכתב, עדויות של גורמים אשר יצהירו על עצם החזרה שנקלטה
בחושיהם, או אי קיום ההסכם בפועל.
יתר על כן יצוין, כי ההגנה טוענת דבר והיפוכו : היא מכחישה את עצם עריכתו של הסכם המתנה
מצד אחד, אך טוענת באותה הנשימה כי ההסכם בוטל מצד שני (ככל ויוכח כי הסכם זה אכן
נחתם על-ידי המנוח ע').
בנוסף, לא שוכנעתי כי יש לקבל את הטענה על פיה לא היה באפשרות המנוח ע' למכור את
החלקה, משום שמחצית מהזכויות בה היו שייכות לנתבעת מכוח חזקת השיתוף, מאחר
והצדדים נישאו זמן קצר לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון.
23 מתוך 28
.82
.83
.84
.85
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
.86
תיק חיצוני:
–
בע"א 7261/15 מרואן מועדי נ' סמעאן ג'ורג' שוקחה [פורסם במאגרים המקוונים] (5.9.2018)
נפסק ביחס למועד התגבשותה של חזקת השיתוף בנוגע לנכסים עסקיים לעומת דירת מגורים,
ולדידי הדברים יפים גם כאשר המדובר בנכסים חקלאיים או קרקעות שאינן מיועדות לבנייה
ולא משמשות הנכס העיקרי של בני הזוג, כאשר קיימות ראיות נסיבתיות נוספות:
"אחת הטענות שהעלתה נאדיה היא כי גם אם תדחנה טענותיה באשר לתקפות
העברת הזכויות של אנטואן לאחים בחלקות המשותפות או באיזה מהן, היא זכאית
למחצית הזכויות הללו, הגם שלא נרשמו על שמה, וזאת מכוח חזקת השיתוף ובהינתן
העובדה שנישאה לאנטואן לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בציינו כי נאדיה לא הגישה תצהיר ולא התייצבה
למתן עדות ומשכך לגישתו לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה שלפיה בין נאדיה
ובין אנטואן שררו יחסי שיתוף ונוהל משק בית משותף כנדרש לצורך ביסוס חזקת
השיתוף. אכן, הלכת השיתוף קובעת כי התנאי הראשון לתחולתה הוא ניהול אורח
חיים זוגי תקין וקיומו של מאמץ משותף (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ, פ"ד
סב(1) 165 (2006) (להלן: עניין שלם)), אך גם אם אניח לטובתה של נאדיה כי עצם
החיים המשותפים עם אנטואן יש בהם כדי לבסס תנאי זה – כל עוד לא הוכיח הצד
הטוען לאי התקיימות החזקה אחרת (עניין שלם, עמ' 182) – אין בכך כדי להועיל לה
במקרה דנן. זאת בהינתן העובדה כי החלקות המשותפות אינן נכסים משפחתיים
מובהקים אלא נכסים עסקיים ועל פי גישת הביניים שאומצה בפסיקה (עניין שלם,
עמ' 194-193; ראו גם רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207, 231 (2010)),
השיתוף הקנייני בנכסים מן הסוג הזה הוא שיתוף דחוי המתגבש עם התרחשות
אירוע קריטי בחיי הנישואין דוגמת גירושין או מותו אחד מבני הזוג:
"על פי גישת הביניים, מועד התגבשותו של השיתוף אינו אחיד. גישת הביניים
מבחינה בין שני מועדים שונים. המועד האחד הוא המועד בו מתמלאים התנאים של
הלכת השיתוף, כלומר ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. מועד זה הוא המועד
הרלבנטי לגיבוש השיתוף בנכסים המשפחתיים המובהקים, ובמרכזם דירת
המגורים. המועד השני הוא 'מועד קריטי' בחיי הנישואין, כגון מות אחד הצדדים או
המועד בו חיי הנישואין עומדים בפני סכנה משמעותית להמשכם התקין, בשל משבר
חמור בין בני הזוג. אירועים כלכליים חריגים, כגון 'חיסול' נכסיו של אחד מבני הזוג,
פעולה כלכלית חריגה תוך הפרת חובת האמון כלפי בן הזוג השני או כניסתו של בן
זוג להליכי פשיטת רגל, עשויים גם הם להוות מועד קריטי'. […] עד ל'מועד
הקריטי' הלכת השיתוף אמנם מרחפת' על כלל הזכויות והחובות, כעין שעבוד צף,
אך היא מתגבשת רק ב'מועד הקריטיי" (עניין שלם, עמ' 194-193; ראו גם רע"א
8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207, 231 (2010))…בענייננו, נאדיה לא הוכיחה
כי העברת זכויותיו של אנטואן לאחיו בחלקות המשותפות היוותה "אירוע קריטי"
בחיי הנישואין של בני הזוג על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה המצוטטת לעיל.
24 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
–
משכך לא ניתן לקבוע כי העברה זו גיבשה את השיתוף שלה בזכויותיו הרשומות של
אנטואן באותן חלקות שהיו, כאמור, נכסים עסקיים. טענתה של נאדיה בדבר
זכויותיה מכוח חזקת השיתוף במחצית מן הזכויות הרשומות של אנטואן ב-8
החלקות המשותפות אין לה, איפוא, על מה לסמוך ובדין דחה אותה בית משפט
קמא"י.
17
18
19
20
21
.87
.88
נראה כי הדברים שנאמרו שם ביחס לנכסים עסקיים יפים גם לענייננו, כאשר המדובר
במקרקעין אשר אינם מיועדים לבנייה או שלא נבנה עליהם בית מגורים והם שימשו לצורכי
חקלאות (על אף שלכאורה ניתן היה לבנות עליהם בית מגורים. זאת, משום שבדומה לנכסים
עסקיים קיימים הבדלים מהותיים בין קרקע חקלאית או מעין חקלאית, לבין דירת מגורים
המהווה הנכס העיקרי של בני הזוג, ובייחוד לאור הנסיבות המיוחדות הקיימות במקרה זה –
הסכם מכר אשר נחתם בין המנוח ע' למנוח מ' בשנת 1969, העברת קרקעות נוספות מהמנוח ע'
למנוח מ' בשנת 1962 ועיגון ההסכמות במסמך ייפוי כוח בלתי חוזר, וכן תפיסת חזקה ממושכת
בחלקה נשוא התובענה משך שנים רבות ללא כל עוררין והתנגדות מצד הנתבעת, כאשר עורך
הדין אשר ערך את עסקת המתנה בשנת 1985 נחקר בפני בית המשפט ועדותו הותירה כאמור
רושם מהימן ביותר.
עוד ניתן לסבור, כי במועד החתימה על הסכם המתנה, הקרקע כבר לא הייתה בבעלות המנוח
עי ומשכך, ממילא לא נכללה במסת הנכסים המשותפים, שכן היא נמכרה למנוח מי בהסכם
מכר אשר נערך בשנת 1969. עצם החתימה על הסכם המתנה בשנת 1985 היא היא הנותנת כי
התמורה עבור הקרקע בהתאם לעסקה משנת 1969 אשר לא הושלמה ברישום, ניתנה למוכר –
המנוח ע' על-ידי המנוח מי.
זאת ועוד: הנתבעת הודתה בעדותה כי נערכה עסקה למכירת החלקה בין המנוח ע' למנוח מי,
אולם בהמשך טענה באופן לא משכנע כי התמורה לא הועברה במלואה (עמ' 32-33, שורות -34
: (22-28,1-6,36
"ש: מדוע בעלך לא העביר לאחיו מ' את חלקו בחלקה בהתאם להסכם מ-69.
ת: הוא לא שילם את תמורתה. מי שילם לנו כסף, לפני שהילד שלי היה בן שנה וחצי. הוא
שילם לנו כסף, לא רצינו לקחת את הכסף, רוצים את האדמה. עד שיש לנו ילד, אח"כ חשבתי
כל המשפחה אצלנו היו נגד שאבוא ל*** * * * *. לא לקחנו את הכסף עד שאנחנו רוצים לקחת
את האדמה ולפנות שם.
ש: תעייני בהסכם שכתוב בערבית, בעלך קיבל את כל התמורה וחתם.
ת: אני קוראת את ההסכם – בעלי לא חותם ככה, זו לא חתימה שלו.
ש: מדוע בתצהיר שלך לא טענת שהחתימה על ההסכם מ- 69 מזויפת.
ת: אני לא ראיתי את ההסכם הזה…
30
31
34
35
2222222-23-3
22
23
24
25
26
27
28
29
25 מתוך 28
.89
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
…ש: אם לא ידעת על העסקה מ- 85, איך את יודעת שבעלך את טוענת כביכול שהוא חזר בו
מהעסקה.
ת: הוא לא חתם, הוא התקשר אלינו, אני דיברתי איתו בטלפון שהוא רוצה לקחת אותו לטאבו
לחתום לו, הוא התנגד, אני לא לקחתי כסף, הכסף נשאר אצלו. לא לקחתי כסף תמורת
האדמה. הוא דיבר איתי אבא של נ'.
ש :האם יש לך מסמך בכתב המעיד כי עסקת המתנה בין מ' לבעלך בוטלה.
ת: אין מסמך. יש דיבורים. הוא לא שומע אותו. הוא לא רצה לחתום על האדמה הזו".
סוף דבר, התובע עמד בנטל ההוכחה והראיה המוטל עליו, ועלה בידו להוכיח מעל לכל ספק
התקיימותו של הסכם מתנה משנת 1985 (כאשר ההסכם משנת 1969 מהווה ראיה מחזקת או
דבר מה נוסף התומך בגרסת התביעה). שוכנעתי כי הצדדים להסכם המתנה לא ביקשו לחזור
בהם ממנו בימי חייהם, ולמעשה התובע נהג בחלקה בפועל ממועד פטירת אביו ועד הגשת
התובענה, מנהג בעלים, ללא כל התנגדות פוזיטיבית מצד הנתבעת או מי מטעמה.
עדויות התביעה היו מהימנות וסדורות, בייחוד עדותו של עורך הדין אשר ערך את העסקה – פי
מי, זאת לעומת עדויות ההגנה שנמצאו בהן סתירות פנימיות אחדות.
לקראת סיום אציין, כי לא מצאתי לנכון לייחס משקל לתצהירה של אי המנוחה, (תצהיר אשר
הוגש כנטען בהליך היסטורי אחר, וצורף בהפתעה מטעם ההגנה במהלך ישיבת ההוכחות),
במסגרתו צוין לכאורה כי החלקה נמכרה ל – ני המנוח ולא ל – מי המנוח.
כבר בדיון אשר נערך ביום 24.11.2021 צוין כי "יש לי ספק באשר לתרומה לגופו של עניין של
התצהיר אותו מבקש כעת ב"כ הנתבעת להגיש לביהמ"ש, בהפתעה גמורה הן כלפי ביהמ"ש
והן כלפי הצד שכנגד, מבלי שניתנה הזדמנות לצד שכנגד להתרשם מהמסמך, ללמוד אותו
ולהתייחס אליו בעוד מועד. אך כאמור, בשל ספק באשר לעצם הרלבנטיות של המסמך, ועל
מנת לא לעכב את ישיבת ההוכחות, אתיר את הגשתו של המסמך, כאשר ההתייחסות למשקלו
הראייתי והרלבנטיות שלו לנשוא הדיון תוכרע בהכרעת הדין ובמידת הצורך תינתן התייחסות
לסוגיית ההוצאות".
לא מצאתי במסגרת סיכומי ההגנה טיעונים רלוונטיים מהותיים ביחס למשקלו הראייתי של
התצהיר ו/או למידת הרלבנטיות שלו לסכסוך בין הצדדים.
יתר על כן, אף אם התצהיר היה מתקבל כייהודאת בעל דין, ואין אני קובעת כך, לא ברור
הכיצד הוא היה יכול להועיל לקו ההגנה, משמספר החלקה אינו מצוין בתצהיר, וכאשר ידוע
26 מתוך 28
.90
.91
.92
.93
.94
.95
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
כבר, כאמור לעיל, כי היו בבעלות המנוח ע' מספר חלקות (ראה לדוגמה ייפוי הכוח הבלתי
חוזרים משנת 1962):
יגיסי המנוח ע' הספיק למכור, בסופו של דבר, את כל רכושו, כולל חלקת קרקע של כחצי
דונם שהוא שמר עד אז, בלחץ המשפחה, על מנת לבנות עליה את ביתו בבוא העת, בשכנות
לבני אחים שהקימו בתים באותה חלקה גדולה שחצי הדונם היווה חלקת משנה שלה. גיסי
המנוח עמד על מכירת אותה חלקה. אחיו – גיסי המנוח נ' קנה אותה לא לצרכי השקעה כי
אם במגמה למנוע מכירתה לאדם זר" (סעיף 11 לתצהיר אי ני המנוחה אשר סומן נ'1).
–
סוף דבר: נקבע בזאת כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 545 מ"ר מכלל שטח החלקה
הידועה כחלקה **, בגוש ***** שבאדמות הכפר * * * * * * *, מכוח עסקת המתנה אשר נערכה
בשנת 1985 בין אביו מ' המנוח לבין ע' המנוח.
'
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
34
35
2222222-2323
למען הסר יובהר לעניין השוני בשטח החלקה בין המצוין בהסכם המכר משנת 1969 (500
מייר) לעומת הסכם המתנה משנת 1985 (545 מייר). אולם מאחר והתובענה מבוססת על הסכם
המתנה משנת 1985, והסכם המכר מהווה רק חיזוק או דבר מה נוסף לתמיכה בתשתית
הראייתית, יש לנהוג בהתאם לקבוע בהסכם המתנה.
הנני מורה אפוא, ללשכת רישום המקרקעין לרשום בפנקסי המקרקעין את מלוא זכויות
המנוח ע', בחלקה * *, בגוש * * * * *, על שמו של התובע – יורש המנוח מי בהתאם לצו ירושה,
צו קיום צוואה, וכן מכוח הסכם חלוקת העיזבון עם אחיו ג' נ'.
בגוש
*****
התביעה הנגדית למחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה על-ידי התובע ביחס לחלקה מס' **,
, נדחית בזאת.
הנתבעת/התובעת שכנגד תישא בהוצאות בסך 50,000 ₪ לטובת התובע/הנתבע שכנגד, אשר
ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
התובע רשאי ליטול פסיקתא המופנית ללשכת רישום המקרקעין או כל רשות אחרת, על פי
הצורך, בהתבסס על פסק דין זה.
פסהייד ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תודיע פסהייד לכלל הגורמים ותסגור את התיק.
27 מתוך 28
.96
.97
.98
.99
.100
.101
.102
.103
3
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ב, 30 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
4567
AN
מאיה לוי, שופטת
28 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
לטענת התובע, הוא גילה אודות מכירת הקרקעות אשר גובתה בייפוי כוח בלתי חוזר, רק לאחר
פטירת אביו המנוח מי בשנת 1993, עת עיין בסמוך לאותו מועד ולכל המאוחר עם מתן צו
הירושה בשנת 1994, בארגז המכיל אסופת מסמכים רלוונטית.
ביום 1969.** **
נערך הסכם מכר בין המנוח מ' למנוח ע', למכירת מחצית מהזכויות בחלקה
נשוא התביעה, כנגד קבלת תמורה כספית אשר עצם תשלומה נתון במחלוקת מצד הנתבעת
(להלן: עסקת המכר משנת 1969).
מאחר והעסקה לא דווחה לרשויות ולא נרשמה, העלה ב"כ התובע, במסגרת הדיון מיום
3.7.2018 את ההשערה כי עוייד פי מי הציע לכאורה לצדדים, לגבות את עסקת המכר בעסקת
מתנה (עוייד פי מי הכחיש בעדותו את עצם הידיעה על קיומה של עסקה קודמת משנת 1969).
לטענת התביעה, בתאריך 1985.**. ** העביר המנוח ע' במתנה וללא תמורה את מלוא זכויותיו
בחלקה – העולות כדי מחצית מהחלקה כאמור – לאחיו המנוח מי, כאשר עסקה זו נערכה על-
ידי עוייד פי מי, וחתימות הצדדים אומתו על ידו (להלן: עסקת המתנה משנת 1985).
לשיטת התביעה, המנוחים מי ו- ע' חתמו בפני עוייד פי מי על תצהירי הוויתור וההצהרה על
מכירת/רכישת זכות במקרקעין (משיחים), המנוח מי שילם את כל המיסים בהם הוא חב
כתוצאה מהרכישה וקיבל לידיו אישורים ממס שבח, מס רכישה והמועצה המקומית * * * * * * *,
והעסקה אף דווחה למשרדי מיסוי מקרקעין בנצרת ביום 1985.**. **, על-ידי בא כוח הצדדים
באותו המועד – עוייד פי מי.
17
18
19
20
21
22
23
24
25
,
**
26
27
28
29
30
31
32
33
אין חולק כי מיום עריכת עסקת המתנה משנת 1985 ועד פטירת המנוח מ' בתאריך 1993.**.*
ואף עד פטירת המנוח ע' ביום 2000. **. **, לא ננקטו כל פעולות לשם אכיפת ההתחייבות על דרך
השלמת הרישום ביחס לחלקה.
אין חולק גם כי לי לא פעלה בימי חייו של המנוח ע' ואף לא לאחר פטירתו לשם העברת מלוא
הזכויות הרשומות בחלקה על שמה.
לטענת התובע, עובר לביטול מס רכוש בתאריך 1.1.2000, הוא נשא בחוב המס אשר רבץ על
החלקה, ואילו בשנת 2001 פנה ל- לי בבקשה כי תחתום על שטרות המכר ביחס לחלקה לשם
השלמת העסקה ברישום, אולם נתקל בסירוב מצד האחרונה.
3 מתוך 28
.13
.14
.15
.16
.17
.18
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.19
לשיטת התובע, בסביבות שנת 2005 חתמה לי על תוכנית חלוקה ואיחוד בחלקה נשוא
המחלוקת.
לאור האמור, פנה התובע ביום 2005.* *. ** ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרשום הערת
אזהרה ביחס לחלקה נשוא התביעה, וזאת על סמך הסכם המכר ההיסטורי משנת 1969 (שכן
לטענת התובע נכון לאותו המועד הסכם המתנה משנת 1985, לא היה בידיעתו, וזה התגלה לו
רק לאחר צילום התיק ממשרדי מיסוי המקרקעין ב**** בשנת 2016).
ביום 2005.**. ** נרשמה בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה לפי סעיף 126 לטובת יורשי עזבון
המנוח מי על הבעלות של המנוח ע' בחלקה, וביום 2010.**. ** תוקנה הערת האזהרה ונרשמה
לטובת התובע בלבד, מכוח הסכם חלוקת העיזבון אשר נערך בין התובע לבין אחיו.
ממועד רישום הערת האזהרה לא בוצעה כל פעולה משפטית מצד לי כנגד התובע, זאת על אף
הודאתה בחקירתה הנגדית וכן אישור בנה כי ידעו על רישום הערת האזהרה מצד התובע (אם
כי בכתבי בי דין טענה לי כי היא לא קיבלה את ההודעה מלשכת רישום המקרקעין בדבר רישום
הערת האזהרה, שכן כתובתה במשרד הפנים לא הייתה מעודכנת).
עם זאת, ביום 6.9.2017 הגישה לי תביעה שכנגד לביטול הערת האזהרה.
בדומה, ממועד רישום הערת האזהרה ב- 2005. ** ** לא ננקטה כל פעולה משפטית אופרטיבית
מצד התובע (מלבד פניות חוזרות ונשנות ל- לי אשר סירבה לחתום על שטרי המכר ולהשלים
את העברת החלקה מבחינה רישומית), זאת עד למועד הגשת התובענה ביום 12.5.2017.
ברם, וכעולה מהעדויות שנשמעו בשלב הראיות, התובע נהג בחלקה יימנהג בעלים", למצער
ממועד פטירת מ' המנוח בשנת 1993, ולכל המאוחר ממועד רישום הערת האזהרה ואילך : גידר
את החלקה על דרך הקמת גדר של קבע עשויה מבטון, ושתל בה עצי פרי.
,
*****
יצוין עוד כי בית המגורים של הנתבעת ובעלה המנוח ע' הוקם ונבנה לפני שנים רבות (בסביבות
שנת 1985) על חלקה ** בגוש
חלקה אשר רשומה עד היום על שם סי כי המנוח (אחיהם
של המנוחים עי ו – מי), הממוקמת בסמוך לחלקה נשוא התביעה.
טענות התביעה:
א.
לאחר פטירת מי המנוח, מצא התובע הסכם מכר מיום 1969. **. ** לפיו רכש אביו מ- ע'
המנוח מספר חלקות מקרקעין, אשר טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. התובע
הצליח להעביר ברישום שתי חלקות משמו של ע' המנוח לשמו של מי המנוח, על סמך
4 מתוך 28
.20
.21
.22
.23
.24
.25
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ב.
ייפוי כוח נוטריוני המתייחס לאותן החלקות, אולם לא עלה בידו להעביר גם את הרישום
של החלקה נשוא התביעה, בהיעדר ייפוי כוח נוטריוני.
משכך, נדרש התובע להחתים את הנתבעת בתור יורשתו של ע' המנוח על שטרות מכר.
אולם הנתבעת מסרבת עד היום ליתן את חתימתה והסכמתה, ומבקשת להשתחרר שלא
כדין מההתחייבויות אותן נטל על עצמו המנוח ע'.
בשנת 2005 נודע לתובע, כי הנתבעת חתמה על תוכנית חלוקה ואיחוד בחלקה נשוא
התביעה, על אף ההסכמים אשר נחתמו בין המנוח מי למנוח ע', ומשכך ועל מנת להגן על
זכויותיו פנה התובע ורשם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין מכוח הסכם המכר
משנת 1969 שהינו המסמך היחיד שהיה ידוע לתובע באותה העת.
ג.
אולם, לאחר שהתובע פנה בשנת 2016 לצלם את התיק ממיסוי מקרקעין, הכולל דיווח
בדבר עסקאות המקרקעין שערך מי המנוח, נודע לו לראשונה, על אודות עסקת המתנה
משנת 1985 ותצהירי הוויתור שנחתמו לאורה.
ד.
ככל שהיה התובע מודע מלכתחילה לעסקת המתנה משנת 1985, היה מבסס את פנייתו
לרישום הערת אזהרה על עסקת המתנה ולא על עסקת המכר הישנה משנת 1969.
ה.
ו.
מאז פטירת מי המנוח, מחזיק התובע בחלקה, משתמש בה ונוהג בה מנהג בעלים.
התובע נשא בתשלום החוב בגין מס רכוש אשר רבץ על החלקה (עד לביטול מס רכוש
בשנת 2000), גידר את החלקה בגדרות בטון, ונטע עצים. כל זאת מבלי שהוגשה כל תביעה
לסילוק יד כנגדו, על – -ידי הנתבעת או מי מטעמה.
עדותו של התובע הייתה מהימנה, ועלה בידו להוכיח כי אביו המנוח מ', רכש את החלקה
מאחיו המנוח ע', בגדרי עסקת מתנה משנת 1985, כאשר הסכם המכר משנת 1969 היה
אבן היסוד לעסקה משנת 1985.
על כן, זכאי התובע להירשם כבעלים של החלקה, בין אם על סמך העסקה משנת 1969
ובין אם על סמך העסקה מ- 1985.
ז.
לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי התנגדה באופן פוזיטיבי לרישום הערת האזהרה, ואף
לא הוכח כי בוצעו (או כי החלו לבצע) פעולות כלשהן לשם העברת הזכויות בחלקה משם
עי המנוח לשמה של לי. בנוסף, אישרה הנתבעת בחקירתה הנגדית כי התובע מחזיק
במגרש ומשתמש בו לכל אורך השנים.
5 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ח.
אין ממש בטענות ההגנה לשיהוי. כידוע לכל, נהוג במגזר הערבי כי צדדים לא משלימים
את הרישום בלשכת רישום המקרקעין, לא כל שכן כאשר הצדדים לעסקה הינם אחים.
כמו כן אין התיישנות בתיק זה, שכן סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין קובע כי חוק
ההתיישנות, תשי"ח – 1958 לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים.
לחילופין, עילת התביעה על בסיס הסכם המכר משנת 1969 נולדה רק בשנת 2001 לאחר
ש – לי סירבה לחתום על שטרות המכר, ומכאן שהיא מתיישנת רק בשנת 2026 – בחלוף
25 שנים מאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים כאמור.
לחילופי חילופין, הסכם המתנה נערך ונחתם ביום 1985.**. **, והתובע ידע עליו רק לאחר
צילום תיק העסקה ממיסוי מקרקעין ביום 2016.* *. **. על כן, יש למנות את תקופת
ההתיישנות ממועד זה ואילך.
חלופה נוספת היא, כי התובע ידע על הסכם המכר משנת 1969 רק לאחר פטירת אביו
בשנת 1993, ובמדויק לאחר מתן צו ירושה בשנת 1994, וגם לפי חלופה זו, עילת התביעה
מתיישנת רק בשנת 2019.
13
14
15
16
23
24
25
67 622222222
17
18
19
20
21
27
28
29
30
31
32
33
34
35
טענות ההגנה:
א.
ב.
תיק זה הועבר מבית המשפט המחוזי בנימוק כי מדובר בסכסוך משפחתי בין עזבונותיהם
של קרובי משפחה. אולם לאמיתו של דבר, אין לתיק זה ולענייני משפחה ולא כלום
והמחלוקת בין הצדדים נוטעת עצמה עמוק בליבת דיני המתנה ודיני המקרקעין. על כן
יש לפסוק את הדין לפי אותם דינים אזרחיים, ללא כל נגיעה ליחסים הבין-משפחתיים.
הסכם המכר בין המנוח מ' למנוח ע' מיום 1969. **. ** אינו חלק מעילת התביעה.
למרות הגמישות הדיונית הנהוגה בבית המשפט לענייני משפחה, לא ניתן לסטות מכתבי
הטענות אשר נועדו לתחום את הפלוגתאות שבמחלוקת.
.26
ג.
המדובר בתביעה במקרקעין מוסדרים שההתיישנות לגביה היא 25 שנה מהיום שבו
נולדה עילת התביעה. אין ספק כי מועד היווצרותה של עילת התביעה הינו מועד חתימת
תצהירי המתנה ביום 1985. **. **. מאז ועד הגשת התביעה חלפו 32 שנים.
ד.
סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין אינו חל בענייננו, לאור הפסיקה הקובעת כי ייכאשר הטוען
להתיישנות הוא הנתבע, הנשען על הרישום הקיים, חלים דיני ההתיישנות על התביעה".
6 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
ה.
כמו כן סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל, שכן תנאי להסתמכות על סעיף זה הוא הגשת
כתב תשובה, אשר לא הוגש במקרה דנן.
ו.
בנוסף, אין ספק כי לא נעלמה מהמנוח מי כל עובדה מאלה המהוות את עילת התביעה.
חרף זאת, מאז נחתמו תצהירי המתנה ועד מועד פטירתו של מ' (7 שנים) הוא לא תבע את
אכיפת המתנה.
ז.
מלבד ההתיישנות, דין התביעה להידחות גם מחמת שיהוי משמעותי. לגרסת התובע, הוא
ידע כי אביו רכש את זכויות דודו בחלקה, וכי הזכויות אינן רשומות על שם אביו. ישיבתו
של התובע בחוסר מעש משך 32 שנים תוך המתנה עד לאחר שכל הנוגעים בדבר ילכו
לעולמם, היא בגדר שיהוי שיש לפרשו כזניחת עילת התביעה.
ח.
מרגע שמדובר בזכויות אשר נרשמו במרשם המקרקעין, מוחזק בעל הדין כמי שיודע
אודות הרישום, ואין כל נפקות למגזר או להשתייכות לאומית ו/או עדתית כזו או אחרת.
ט.
הראיות לגבי המתנה באו אך ורק מפיו של עוייד פי מי.
התובע העיד כי הוא לא ידע על המתנה, עד אשר בא כוחו צילם את המסמכים ממיסוי
מקרקעין, והנתבעת ובנה העידו כי המנוח ע' מעולם לא סיפר להם על המתנה.
חרף עדותו הייניטראלית" לכאורה של עוייד פי מי, נהיר כי הוא מגויס לטובת התובע,
וזאת על מנת להגן על עסקת המתנה שהוא עצמו ערך לכאורה ובה ייצג את שני הצדדים.
הנתבעת העידה כי היא לא ידעה על רישום הערת האזהרה ביום 2005.**. **. הערה זו
נרשמה במחשכים בסיועה של עוייד אי ני – בתו של התובע. בעדותה של הגב' זהבה פרץ,
עורכת תעודת עובד הציבור, היא אישרה כי לא נמצא אישור משלוח דבר הדואר בעניין
ההחלטה על רישום הערת אזהרה או אישור מסירה, וכן לא הייתה לה תשובה כיצד
נרשמה הערת האזהרה על יסוד צילום של ההסכם משנת 1969 ומבלי שהוצג להם המקור.
יא.
מאחר והתביעה הוגשה גם לאחר ש- אי – אם התובע, הלכה לבית עולמה (נפטרה בשנת
2007), ומשזו נתנה תצהיר לפיו המנוח ע' מכר את הזכויות בחלקה לאחיו ני ולא לאחיו
מי המנוח, יש לראות בתצהירה משום הודאת בעל דין ולדחות את התביעה.
דין התביעה להידחות מאחר והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על בעל דין
בתביעה נגד עיזבון.
7 מתוך 28
2
3
4
5
6
7
8
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
יב.
במקרה דנן לא נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר ביחס לחלקה, בד בבד עם חתימת תצהירו
הנטען של המנוח ע' או במועד מאוחר יותר. לאור זאת, זכותו של ע' ושל לי כחליפתו –
יורשתו, לחזור בהם מהמתנה אינה מוגבלת בזמן, כל עוד המתנה לא הושלמה ברישום.
יג.
החזרה ממתנה אינה טעונה מסמך בכתב והיא יכולה להיות מוסקת מנסיבות העניין
וחלוף הזמן.
יד.
לטענת ההגנה, למנוח ע' לא היה יכוחיי להעניק למנוח מ' מתנה ביחס למחצית זכויותיו
הרשומות בחלקה, שכן לי והמנוח עי נישאו ביום 1973. **. ** לפני כניסתו לתוקף של חוק
יחסי ממון בין בני זוג, ועל כן חזקת השיתוף מקנה לנתבעת (בת הזוג שהזכויות בחלקה
אינן רשומות על שמה) זכויות קנייניות על הזכויות הרשומות של בן הזוג האחר בנכסים
המשותפים.
לאור קשר הנישואין ארוך השנים בין הנתבעת לבין בעלה המנוח ונוכח ניהול משק בית
משותף, קמה חזקה לפיה כל הנכסים אשר לא נצברו במהלך חיי הנישואין, הפכו להיות
נכסים משותפים, לרבות החלקה.
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
34
22237231
28
29
30
דיון והכרעה
27. לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים וכן בחומר הראיות, כמו גם בסעיפי החוק
הרלוונטיים וההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה העיקרית במלואה
ולדחות את התובענה שכנגד, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות ריאליות.
אבאר נימוקיי בהרחבה.
כבר בפתח הדברים יש להבהיר כי מדובר בתובענה אשר עניינה ייסכסוך בתוך המשפחה", וזאת
על אף עמדתה החולקת של הנתבעת.
סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנייה – 1995 קובע כי "ענייני משפחה לפי חוק
זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה", ואילו סעיף 1 לחוק מגדיר מהם ענייני משפחה,
כאשר סעיף קטן 2 קובע כי המדובר גם "בתובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו,
או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
סעיף 6(1) לחוק עורך הרחבה נוספת וקובע, כי אין הכרח שכל בעלי הדין יהיו בני משפחה: "בית
המשפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך
נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".
8 מתוך 28
.28
.29
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
222-23
31
33
34
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
.30
תיק חיצוני:
ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פייד נד(4) 337 [פורסם במאגרים המקוונים] (3.8.2000) נקבע, כי
לצורך סיווג תובענה כתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יש לבחון האם הסכסוך
המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.
אומנם אין הכרח, כי הסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה תנבע מהסכסוך
המשפחתי, אולם לא דיי בקשר רחוק וזניח.
סבורני כי קיים טעם רב בהחלטת כב' השופט נאסר ג'השאן מבית המשפט המחוזי בחיפה אשר
הורתה עוד בתחילת ההליכים על העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, לאור התרומה
הנכבדת של היחסים המשפחתיים להתהוותו של הסכסוך, מאחר ובעלי הדין הינם בני משפחה
(אף אם לא מקרבה ראשונה – דודים), ויורשיהם של עיזבונות האחים המנוחים אשר ערכו
ביניהם את עסקת המקרקעין נשוא התובענה, שהינה למעשה התחייבות לתת מתנה בין אחים.
לאור האמור, סדרי הדין והראיות המתאימים הינם אלו אשר נקבעו בסעיף 8 (א) לחוק בית
המשפט לעניני משפחה, תשנייה – 1995: "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה
אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק:
אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות", ולא סדרי הדין
הרגילים הנהוגים בהליכים אזרחיים.
בהמשך לקביעה הנ"ל ובזיקה לסדרי הדין החלים בבית המשפט לענייני משפחה, אין מקום
לקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש לדון אך בהסכם משנת 1985 המצוין במפורש בכתב התביעה,
תוך התעלמות מההסכם הקודם משנת 1969.
אמנם ככל שתתקבל התובענה, הסעד אשר ייפסק לתובע יהיה בהתאם להסכם המתנה משנת
1985 המצוין במפורש בכתב התביעה, אולם ההסכם משנת 1969 יכול לשמש כחיזוק ראייתי
או כיידבר מה נוסף" לתמיכה בטענות בדבר הסכם המתנה המאוחר.
על כן, אף אם ההסכם משנת 1969 לא אוזכר במפורש בכתב התביעה, ניתן לעשות בו שימוש
כחלק מחומר הראיות אשר צורף לתצהירי העדות הראשית.
באשר לטענות ההגנה המקדמיות בעניין ההתיישנות והשיהוי, אין מקום לקבלן.
.1
שתי הוראות חוק רלוונטיות לעניין סוגיית ההתיישנות: חוק המקרקעין וחוק
ההתיישנות.
9 מתוך 28
31
.32
.33
.34
.35
.36
.38
.39
Chat
בית משפט לענייני משפחה בקריות
תמ"ש 24965-05-17 נ' עזבון המנוח(המנוח) ואח' נ' נ' המנוח ז"ל(המנוח) ואח'
תיק חיצוני:
.2
סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע כי : "חוק ההתיישנות, תשי"ח –
1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע
.3
טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה…"
בחוק ההתיישנות קיימים מספר סעיפים רלוונטיים –
סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן
ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים
–
תקופת
(2) במקרקעין – חמש עשרה שנה ; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין
לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה".
בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה…"
:
עם זאת, בסעיף 8 לחוק ההתיישנות נכתב כדלקמן:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו
ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו
נודעו לתובע עובדות אלה".
מהכלל אל הפרט.
בעניינו אין חולק כי מדובר במקרקעין מוסדרים ורשומים.
בעייא 520/6 אחמד עבדאלעזיז חוסין נ' מרים מיר, פ"ד נד (3) 487 [פורסם במאגרים
המקוונים] (7.8.2000) נקבע כדלקמן:
"…מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים
מפני טענת התיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין. בכך עברה
מן העולם תפיסת הדין הקודם שהכירה בהתיישנות הן כטענת הגנה בתביעה לסילוק
יד, ובמקרים מסוימים אף כאמצעי לרכישת הבעלות במקרקעין…משמע, כי הוראת
הסעיף אינה חלה אלא על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים…ואף לא
למותר לציין, כי גישה זו אינה אלא חלק מן התפיסה המושרשת, שעל פיה נתפרש
המונח "זכות במקרקעין" שבחוק המקרקעין כחובק זכויות קנייניות בלבד…"
10 מתוך 28
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
82222222222
23
29
30
31
32
33
34
234
