בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנ"ז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
בפני
כב' השופט נמרוד פלקס, סגן הנשיא
המבקשת
פקיד סעד נוער XXX
14 דצמבר 2021
ע"י ב"כ עוה"ד רון רוט, נועה מאיר ךמיכל ברגר
נגד
המשיבים
1. ל.א.
עייי בי'כ עוה"ד יוסי נקר
2. ה.א.
ע"י ב"כ עוה"ד דבורה ביטון
3. עוה"ד מלי קסלסי – אפוטרופוס לדין
החלטה
1. בקשת להארכת צו הוצאה ממשמורת באשר לשלוש הקטינות נושא ההליך דנן, אשר הוכרזו
נזקקות זה מכבר, למשך עשרה חודשים, כך שיופנו למסגרות חוץ ביתיות מותאמות לצרכיהן.
2. עת הוגשה הבקשה דנן, ביום 10.11.21, שהו הקטינות ביחידה האינטרנית של מרכז החירום
"XXX", וזאת מאז יום 13.4.21, בהתאם להחלטתי מיום 3.3.21 ופסק דיני מיום 19.7.21.
כפי שיובהר להלן, מאז הגשת הבקשה דנן ועד מועד דיון ההוכחות והסיכומים בעל פה
שהתקיים שלשום, חל שינוי במקום שהות הבת הגדולה נ., ומזה מספר ימים היא שוהה בבית
האם, לאחר שבחלק מהתקופה אף אושפזה בבית החולים.
3. הורי הקטינות מתנגדים לבקשה, עת לעמדתם ניתן להעניק לקטינות את המענים הטיפולים
להם הן זקוקות במסגרת הקהילה, ללא הוצאתן ממשמורת הוריהן. האב אף מלין על כך
שלטעמו לא נבחנה כדבעי האפשרות שהמשמורת על הקטינות תינתן לו, חלף לאם, אשר
התגלעו קשיים בתפקודה ההורי; ואילו האם אף טוענת, כי בטרם בוחרים בהוצאה
ממשמורת למסגרת פנימייה יש לבחון אף את האפשרות של אומנת קרובים (תגובות ההורים
מהימים 7,8.11.21). טענה אותה אדחה כבר כעת, הן מפאת אי הנחת תשתית ראייתית כלשהי
לאפשרות ממשית לאומנת קרובים – עת עסקינן בטענה בעלמא, מבלי שמי מההורים אף
הצביע על קרוב כלשהו המסכים, ולא כל שכן מתאים, לשמש משפחת אומנה; והן היות וסעיף
1 מתוך 14
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
14 דצמבר 2021
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
38 לחוק אומנה לילדים, תשע"ו – 2016 קובע עדיפות לאומנת קרובים, עת נקבע שטובת הילד
מחייבת פתרון של אומנה, ובמקרה דנן לא התבקשה השמת הקטינות באומנה כלל ועיקר.
4. לאחר שהובאו ראיות הצדדים והתקיים דיון ההוכחות, עמדו המבקשת וההורים על
עמדותיהם כבתחילה, קרי – זו אוחזת בהמשך ההוצאה ממשמורת והשמת כלל הקטינות
במסגרת חוץ ביתית פנימיתית, ואלו אוחזים בשהות הקטינות במחיצת הוריהם, תחת צו
פיקוח והשגחה. בעמדת האפוטרופוסית לדין חל שינוי, עת עמדתה הנוכחית היא, כי יש
להבחין בין הבת הגדולה נ., לבין שתי הבנות הקטנות, כאשר יש לפעול כעמדת ההורים
בעניינה של נ. (צו פיקוח והשגחה), וכעמדת המבקשת בעניינן של הבנות הקטנות (המשך
הוצאה ממשמורת במסגרת פנימיתית).
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
5. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי עדיפה בעיני עמדת האפוטרופוסית לדין, וזאת אף
שגרסתה העובדתית של המבקשת, והעדים שהעידו מטעמה מהימנים עלי, וודאי שיש
להעדיפה על גרסת ההורים, ולא כל שכן על חוות דעת המומחה מטעמם, ועל כך ארחיב
בהמשך הדברים. הטעם העיקרי לאבחנה בין הבנות הקטנות לבין הבת הגדולה נעוץ בעוצמת
התנגדות הבת הגדולה להמשך הוצאתה ממשמורת – התנגדות, אשר דומה שבאה לעולם
בעיקר מפאת הסתת ההורים כנגד רשויות הרווחה, ומרכז "XXX" בפרט, ואינה משרתת את
טובת הבת נ. כלל ועיקר. מצב דברים זה, על רקע נסיבותיה האישיות, גילה של נ., ואירועי
החודש האחרון, מוביל לכך שחוששני, כי בעת הזו השמתה במסגרת פנימיתית – העשויה
בהחלט להטיב עמה – לא תצלח.
32
33
34
35
323
6. לשם הבנת הקשרם של דברים והבהרת הטעמים שהובילוני למסקנתי האמורה אסקור
בקצרה הן את השתלשלות הדברים קודם להליך הנוכחי, ואף אפרט את ממצאי ההליך דנן ;
אך אפתח בכך שאחזור על שכתבתי לפני מעט למעלה מחצי שנה, כי עסקינן בהחלטה אותה
הנני מקבל בלב כבד, עת התרשמתי – ודומה שכלל המעורבים בעניין אינם סוברים אחרת –
בדבר אהבתם הרבה של ההורים לקטינות. דא עקא, שלעיתים – ובמקרה זה בפרט – אין די
באהבה לבדה, ובשים לב לקשייהם הניכרים של ההורים – קשיים, אשר על אף טענות ההורים
שנפתרו, או שמא כלל לא התקיימו מעולם, ולסכסוך המתמשך ביניהם (חרף שמקום ובפניהם
ייאויב משותף", בין רשויות הרווחה, ובין כעת מרכז "XXX", מציגים הם חזית אחידה
ושיתוף פעולה, וכולי תקווה שאכן עסקינן בשיתוף פעולה ממשי, לטובת הקטינות – עמ' 3
סיפא לעדכון מיום 2.2.20; עמ' 3 לתסקיר מיום 8.11.20). בפרק הזמן הניכר בו הנני דן
בעניינה של משפחה זו למדתי, כי על אף יכולותיו הטובות יותר של האב בהשוואה לאם, לספק
את צרכיהן הפיזיים של הקטינות, לוקה אף הוא בסיפוק צרכיהן הרגשיים, ואינו משלים את
חסרי האם, ואף לכך אפנה בהמשך הדברים.
2 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
25. בטרם סיום הדיון העובדתי אזכיר, כי ביום 8.11.21 נפגשתי עם הקטינות בלשכתי, עת השיחה
עם א. התקיימה אך בנוכחות עוזרתי המשפטית, בשיחה עם נ. נכחה הן עוזרת המשפטית
והן מלווה מטעם מרכז "XXX", לבקשת נ. ; ואילו שיחתי עם ז. התקיימה בנוכחות עוזרתי
המשפטית ובנוכחות א., לבקשת ז. מטבע הדברים תוכן השיחות חסוי, ונערכה תרשומת
מתאימה (תקנה 9 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), תשל"א – 1970). שיחות אלו
חיזקו את הרושם בדבר אהבת הקטינות להוריהן, השיפור במצבן מפאת שהותן במרכז
"XXX", רצון מי מהקטינות, ונ. בפרט, לשוב לבית האם – להבדיל מלבית האב, ואצל חלקן
במובהק לא אל בית האב, תוך העדפת המשך שהות בפנימיה במקרה מעין זה וקשיר
"הורסותי' של האב.
–
14
15
16
17
18
19
20
21
22
,
23
24
25
26
26. אף שמסגרת הדין ברורה מצאתי לנכון להזכירה בקצרה, וזאת נוכח החלק הנכבד שנתנו
ההורים לסוגיית הדין החל בטיעוניהם, חלף התמודדות ממשית עם העובדות. ברי, כי נקודת
המוצא היא שמקומו הטבעי, העדיף של הילד, הוא במחיצת משפחתו הביולוגית, בחיקה הוא
מקבל – בדרך כלל – "אהבת אם ואבי. עסקינן בזכות בסיסית הן של ההורה והן של הילד,
וניתוק ילד ממשמורת הורהו מהווה פגיעה בזכות טבעית הנתונה לו (דנייא 6041/02 פלונית
נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246 (2004), ולכן יש לפרש את גדר המצבים המאפשרים שלילת זכות כזו
בזהירות יתרה ועל דרך הצמצום (ע"א 488/77 פלוני נ' היועמ"ש, פ"ד לב(3) (1978). מנגד
זכות זו של ההורים נסוגה מפני טובת הילדיי, הוא העיקרון הבסיסי עת דנים במקום בו יגדל
הילד ומי יטפל בו (ע"א 4746/13 פלוני נ' עו"ס לחוק הנוער (2013). אף מקום בו הוכרז קטין
כנזקק, כבמקרה דנן, יש לבחון את מידתיות הפעלת האמצעים הננקטים תוך התמקדות
בטובתו. הוצאת קטין ממשמורת הוריו תעשה רק כמוצא אחרון – הכרח בל יגונה – כשלא
ניתן להבטיח את שלומו בהפעלת אמצעי מתון יותר. חיוני איפוא להעריך את צרכי הקטין
בזהירות יתרה בצד מתן משקל ראוי לערך האוטונומיה המשפחתית ולשקלל ערכים אלה
בטרם יופעלו אמצעים לניתוק ילד מהוריו – זאת אף אם מדובר בניתוק חלקי ולתקופת זמן
מוגבלת – כבמקרה דנן (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872 (2002); ע"א 783/81
פלונים נ' פלמוני, פ"ד לט(2) 1 (1983). מקום בו קובע בית המשפט שאין להוציא קטין
ממשמורת הוריו, עת לא מתקיימת עילת נזקקות, או שמתקיימת, אך ניתן לנקוט באמצעים
מתונים יותר, יש לבחון את סוגיית חלוקת זמני שהותו, קרי משמורתו הפיזית, במחיצת כל
אחד מהוריו, ככל שהם חלוקים בעניין זה וננקט הליך מתאים (כבמקרה דנן) (ענייא (חיפה)
55917-10-21 ג. נ' מחלקה לשירותים חברתים (2021).
27. נוכח כל המקובץ דומה שהמסקנה המתבקשת היא היעתרות לבקשה באופן שתוקף צו
ההוצאה ממשמורת יוארך למשך עשרה חודשים נוספים, וכלל הקטינות תועברנה למסגרות
חוץ ביתיות מותאמות לצרכיהן. ברם, נוכח האירועים החריגים שאירעו לאחר פגישתי עם
הקטינות, עת נ. פגעה בעצמה מספר פעמים, אושפזה בשל כך, וסירבה לשוב אל מרכז
27
28
29
30
31
32
33
34
35
33
11 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
"XXX", כאשר ברקע עמדת הוריה שאינם נותנים לה את "יברכת הדרך" להשתלב במסגרת
חוץ ביתית יש להבחין בין נ. לבין אחיותיה הקטנות. כאמור מוסכם על הכל, כי הקטינות
כולן אינן יכולות עוד להישאר במרכז "XXX", ולפיכך עסקינן במצב דברים בו מקום שהותך
–
מזה למעלה מחצי שנה עתיד להשתנות. בעניינה של נ. הרי, שמקום שהותה שונה כאמור
לאחרונה, וכעת היא שוהה בבית האם. כל שינוי, מטבעו, ולא כל שכן עת עסקינן בקטינות
במצב כה מורכב, צפוי להיות כרוך בקשיי הסתגלות ניכרים. זאת ניתן אף ללמוד מהקשיים
שאפיינו את השתלבות הקטינות בסמוך לקבלתן למרכז "XXX" בחודש אפריל שנה זו.
למגינת הלב סבורני כאמור, כי נוכח עוצמת ההתנגדות של נ. בגיבוי הוריה – להמשך
הוצאתה ממשמורת, התנגדות הניכרת עד מאד מהתנהגותה לאחרונה, אשר הגיעה לכדי
פגיעה עצמית; ובשים לב לתעצומות הנפש הנדרשות לשם שילובה במסגרת חוץ ביתית חדשה,
אין מנוס מלנטוש לעת הזו את המשך הוצאתה ממשמורת. אודה ואתוודה, כי מסופקני האם
ההורים יצליחו להעניק לן. את הטיפול הרב הדרוש לה, ואשמח להתבדות, אך בעת הזו דומני,
כי ניסיון לכפות על נ. במצבה השברירי, נוכח התנגדותה הניכרת, הזוכה לרוח גביתי
מהוריה – מעבר למסגרת חוץ ביתית אחרת, לא יצלח. יחד עם זאת בהחלט קיימת אפשרות,
כי ככל שלא יצליחו ההורים להעניק לנ. את המענים להם היא כה זקוקה, עומדים אנו בפני
מצב בו לא יהיה מנוס מהוצאתה הכפויה הנוספת ממשמורת הוריה. אכן פתרון מעין זה יוביל
להפרדה בין הקטינות, אך בנסיבות העניין דומה שעסקינן ברע במיעוטו.
–
"
28. בהחלטתי זו ניתן משקל מכריע לעמדת נ. ורצונה, כפי שהובעו הן מילולית, וביתר שאת
במעשיה הקשים. רצון, אשר ספק האם משרת את טובה. בגדרי שיקולי הבאתי אף את גילה
של נ. והתרשמותי מבגרותה. דומה ששהות נ. במרכז "XXX" הובילה לתהליך התפתחותי
מסויים, אשר אולי אף יוביל לראייה שונה, לאחר יישוך הסערה" והבנתה, כי התקבלה
עמדתה לשהות במחיצת אמה. אזי אולי תמלך נ. בדעתה, או תבקש למצוא פתרון מסויים,
אשר ישרת בצורה מיטבית את טובתה. חזקה אף על האפוטרופוסית לדין שתפגש עם נ. מעת
לעת, ותהיה עם יירד על הדופקיי שמא נפתח ליבה של נ. לשקול פתרונות אלו ואחרים העשויים
לשרת את טובתה. ער אני לכך שבדברי אלו עלול להיות מוטל משא כבד על כתפיה הצנומות
של נ., אך דומני, כי זה מצב הדברים שנוצר ממילא, ואולי תיווך מסויים של האפוטרופוסית
לדין, או אחר, יוביל להסכמת נ. לדרכי טיפול שישרתו את טובתה.
29. אחרון אחרון אציין, כי לא נעלמה מעיני הביקורת הרבה של ההורים כלפי מרכז "XXX",
אשר להבנתי בעטיה הוגשו תלונות על ידי ההורים, או מי מהם, לרשויות שונות. זאת בפרט
על רקע אירועי החודש האחרון, והמצוקה אליה נקלעה נ. מבלי לקבוע מסמרות בטענות
ההורים בעניין זה – טענות, אשר ספק האם הונח בעניינן מסד ראייתי המאפשר לקבוע
מסקנות לכאן או לכאן – יאמר, כי אין בהן כדי לשנות ממסקנתי באשר לאופן הפעולה לעתיד
12 מתוך 14
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
לבוא. אופן פעולה, אשר מרכז "XXX" אינו נוטל בו עוד חלק, שכן כאמור, אין חולק, כי יש
לסיים את שהות הקטינות במרכז "XXX" בהקדם האפשרי.
30. אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
א.
המשך הוצאת הקטינות ז. וא. ממשמורת הוריהן והשמתן במסגרות חוץ ביתיות מותאמות
לצרכיהן, למשך עד עשרה חודשים ממועד כניסתן לשם, בהתאם להחלטת העוייס לפי חוק
הנוער.
ב.
הקשר בין הקטינות ז. וא. לבין הוריהן, במהלך שהותן במסגרות החוץ ביתיות כאמור,
יתקיים בהתאם להחלטות העוייס לפי חוק הנוער, אשר חזקה עליה שתתייעץ בעניין זה עם
הגורמים המטפלים וההורים עצמם.
ג.
ניתן בזה בעניינה של נ. צו פיקוח והשגחה, עת העוייס לפי חוק הנוער תנסה להתאים לנ. טיפול
כצרכיה בעודה במשמורת האם.
ד.
ה.
ו.
ז.
על ההורים והקטינות לשתף פעולה עם העוייס לפי חוק הנוער, וכל הפועל על פי הוראתה
ומטעמה, ובמידת הצורך משטרת ישראל תסייע בביצוע החלטתי זו. לעניין אחרון זה יובהר,
כי פניית העוייס לפי חוק הנוער אל משטרת ישראל לשם ביצוע החלטתי זו דינה כהחלטת בית
המשפט בכל הנוגע למתן סיוע.
בשים לב לכך שמשמורת נ. כעת בידי האם, יתכבד האב להודיע בתוך 15 יום האם הוא עומד
על תביעתו בתלהיימ 50189-12-19 להעברת משמורתה מהאם אליו, שאם לא יודיע דבר בחלוף
פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.
אשוב ואפנה אל לב ההורים. אכן תוצאות החלטתי זו קשות, וכל הורה יקבלן בלב כבד. יחד
עם זאת אבקשם בכל לשון של בקשה להכיר בכך שהם אכן מתקשים בטיפול בקטינות,
ועליהם לקבל בברכה כלסיוע הניתן להם בידי רשויות הרווחה. ככל שישכילו לעשות כן, קיים
עוד סיכוי לשיפור ממשי במצב הקטינות והכנתן לעתיד עצמאי, עת יבגרו.
ככל שלא יינתן בתוך 7 ימים טעם מדוע אין לעשות כן תותר ההחלטה לפרסום ללא פרטים
מזהים.
ח.
המזכירות תשלח לבייכ הצדדים, לרבות האפוטרופוסית לדין.
13 מתוך 14
2
12
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
34
35
22233233
25
26
27
28
29
30
31
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
ניתנה היום, י' טבת תשפייב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
14 מתוך 14
נמרוד פלקס, שופט, סגן נשיא
14 דצמבר 2021
1 2 3
3
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנ"ז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
7. מנישואי ההורים נולדו שלוש הקטינות דנן: נ., בת שלוש עשרה וחצי שנים, ז. בת עשר וחצי
שנים, וא., בת כשמונה שנים. ההורים התגרשו בשנת XXX ומשמורת הקטינות, במובן של
מקום מגוריהן העיקרי, נקבעה במחיצת האם, אשר נישאה בשנית ובנה הגדול מנישואיה אלה
,XXX
נפטר בחודש XXX, בהיותו בן כשנה, עת XXX. מזוגיות חדשה זו נולד לאם בן נוסף, אשר
2, ונזקק לטיפולים רפואיים משמעותיים, לרבות ניתוחים, להם ככל הנראה יזדקק גם
בעתיד.
8. משך השנים התקבלו דיווחיים מההורים וממסגרות החינוך והטיפול, כי הקטינות חשופות
למציאות חיים הכוללת מערכת יחסים קשה, אלימה ופוגענית, בין הקטינות לבין ההורים,
בין ההורים ובין בני זוגם של ההורים, ובפרט בן זוגה החדש של האם (אשר אף ממנו נפרדה
לימים). מערכת יחסים זו לוותה בהאשמות הדדיות של ההורים – הורה את משנהו – בדבר
הזנחה ופגיעה בקטינות (ש' 13-15 בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 20.1.20; ש' 18-23 בעמ' 26
לפרוטוקול מיום 25.2.21). אמנם גרסתם העדכנית של ההורים היא, כי הם דווקא משתפים
פעולה ואף כאשר לאב ביקורת על טיפול האם בקטינות – ביקורת אשר דומה שלמצער חלקה
מוצדק הוא מקפיד שלא להביע אותה בפני הקטינות. כפי שקבעתי בעבר, אף כעת איני
מאמין לגרסת האב באשר להכמנת ביקורתו כלפי האם מפני הבנות כלל ועיקר (אם כי הדעת
נותנת, שמפאת שהותן המצומצמת של הקטינות במחיצת הוריהן מאז הוצאו ממשמורת
הוריהן, לפני כחצי שנה, מועטות ההזדמנויות והנסיבות בהן עומדת התנהגותו זו של האב
למבחן). גרסתו אינה עולה בקנה אחד עם שלל ראיות שהובאו בפני בית המשפט (ש' 6-8, -29
30 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.2.20; ש' 9-16 בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 25.2.21; עמ' 107 סיפא
– 108 רישא לפרוטוקול מיום 12.12.21); ובשים לב יילקשיי הויסותיי אותם חווה האב – ועל
כך ארחיב בהמשך הדברים – מסופקני האם בידיו להכמין את ביקורתו כלפי האם מפני
–
הקטינות.
9. נוכח קשיים התנהגותיים שביטאו הקטינות, החלו האם והקטינות עוד בשלהי שנת 2016
בהליך טיפולי במרכז "YYY". הליך זה נמשך משך כשנתיים, ועל אף שיתוף פעולה מאת
האם (עת האב מיאן ליטול חלק בטיפול זה), לא השיג ההליך הטיפול את התוצאה הרצויה
ודפוסי הקשר שבין האם לבין הקטינות לא השתפרו (שי 29-30 בעמ' 2 לפרוטוקול מיום
14.11.19; ש' 24-30 בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 25.2.21). אגב פטירתו המצערת של אחיהם
התינוק של הקטינות – עת הקטינות היו עדות לניסיונות החייאתו בבית האם – אף הוחרף
מצבן הרגשי הקשה של הקטינות. לעניין זה יוער, כי אף בימים אלה קימות אינדיקציות לכך
שדפוסי הקשר בין האם לבין הבנות לא השתפרו מהותית, חרף שהות הקטינות את עיקר
זמנן במרכז "XXX", וכפועל יוצא מכך שהותן המצומצמת בבית האם. כך לדוגמא, אף בעת
האחרונה התקבלו דיווחים בדבר אי הצלחת האם להציב לנ. גבולות, אשר מחמת מחדל זה
נותרה נ. לישון מחוץ לביתה, יצאה את הבית בשעות מאוחרות, התרועעה עם בני נוער
,
3 מתוך 14
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
14 דצמבר 2021
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנ"ז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
מבוגרים ממנה ונחשפה לתכנים של פגיעה עצמית, אלכהול וסמים, וכל זאת ללא רשות האם.
דומה איפוא, כי האם לא הצליחה להחזיקי את נ. ולהציב לה גבולות כדבעי, כנדרש לשם
טובתה ההתפתחותית של ילדה בת כשלוש עשרה שנים, וזאת עת פעולה זו נדרשה מהאם אך
משך פרק זמן מצומצם בו שוהה נ. במחיצתה (סוף שבוע אחת לשבועיים). (עמ' 6 לבקשה
להארכת תוקף צו ההוצאה ממשמורת מיום 8.7.21, לה הסכימה האם, כאמור בפסק דיני
מיום 19.7.21; עמ' 3, 7 לדויים מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21; עמ' 114, 133, 135 סיפא
– 136 רישא לפרוטוקול מיום 12.12.21; עמ' 3 לתגובת המבקשת מיום 28.11.21). הדעת נותנת
איפוא, שאין לאם בעת הזו את כוחות הנפש הנדרשים לשם טיפול כדבעי בשלוש הקטינות גם
יחד, משך פרקי זמן משמעותיים יותר.
10. במחצית שנת 2019 החלו הליכים משפטיים בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך –
1960, ואזי אף ביקשה המבקשת להוציא את הקטינות ממשמורת הוריהן אל מרכז החירום
"XXX" (שי 27-30 בעמ' 42 לפרוטוקול מיום 25.2.21). חלף הוצאת הקטינות ממשמורת
כמבוקש, החליט בית המשפט ליתן בעניינן צו פיקוח והשגחה. זמן מה לאחר מכן, לאחר
העברת הדיון אל בית משפט זה קבעתי כאמור, כי הקטינות נזקקות וניתן בעניינן צו פיקוח
והשגחה נוסף, אשר תוקפו הוארך מעת לעת.
11. מעורבות רשויות הרווחה בעניינה של המשפחה כללה שלל מענים חינוכיים וטיפוליים,
לרבות : השמת הקטינות בכתות מקדמות, איבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים, טיפול פסיכיאטרי,
טיפול אינטנסיבי בכלל המשפחה, ביחידה האקסטרנית של מרכז "XXX", וזאת מאז חודש
מאי 2019, כאשר באופן חריג זוכה כל אחד ואחד מבני המשפחה למטפל אישי (חמישה אנשי
צוות בסך הכל), וכן משך הטיפול ארוך מאד ביחס למקובל (שי 21-31 בעמ' 46 לפרוטוקול
מיום 25.2.21). בנוסף לכך הוקצו לקטינות שעות סיוע אישי, בנוסף להיותן בכתות מקדמות
כאמור, והן אף שולבו במועדוניות. אכן לא הוכנסה סומכת אל בית האם לשם מתן עזרה
מתאימה, וזאת היות ורשויות הרווחה לא הצליחו למצוא סומכת מתאימה (ש' 27-31 בעמ'
36 לפרוטוקול מיום 25.2.21). כפי שציינתי בעבר חוששני, כי אף אם הייתה האם מסתייעת
בסומכת כאמור, היה בכך משום מעט מידי ומאוחר מידי לשם מתן מענה ממשי כנדרש לשם
שיפור מצב הקטינות, ויכולת ההורים ליתן להן מענה וטיפול מתאים, ובפרט לבנות קשר
מטיב בין ההורים לבין הקטינות.
12. בשולי הדברים, ובבחינת הקדמת המאוחר, אפנה לטענם החוזרת של ההורים, לפיה ככל
שהקטינות נזקקות לסיוע ניתן להעניקו במסגרת הקהילה, חלף הוצאתן ממשמורת. אכן
עסקינן בטיעון שובה לב, אך שגוי לטעמי. מהראיות עולה, כי הקטינות נזקקות בעת הזו לסיוע
על כל צעד ושעל ובכל רבדי חייהן (ש' 10 – 18 בעמ' 112, ש' 9-17 בעמ' 128 לפרוטוקול מיום
12.12.21). לכאורה – אילו היה שיתוף פעולה מלא מאת ההורים, לרבות לעניין שהות סומך
4 מתוך 14
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
333
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
14 דצמבר 2021
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
בבית מגוריהם משך כל שעות היממה והשבוע (וקיים יסוד למסקנה, כי ההורים, או למצער
האם לא יסכימו לכך – עמ' 35 לפרוטוקול מיום 25.2.21) – ניתן היה להקים מערכת תמיכה
לקטינות, אשר הייתה מהווה תחליף ראוי להוצאתן ממשמורת (סומך כל שעות היממה, בית
ספר בו שוהות שעות ארוכות, מועדונית, טיפולים פסיכולוגים, פסיכיאטריים ורפואיים
אחרים ועוד). בכך למעשה היינו יוצרים מעין פנימיה בבתי ההורים. סבורני, כי אף אם מנגנון
מעין זה היה עונה על צרכי הקטינות, בהתעלם משיקולים של משאבי רשויות הרווחה, עת
משמעות הדבר יצירת מערכת רווחה פרטנית ומותאמת אישית – כפי שלכאורה ניתן ליצור
בית חולים פרטי בביתו של אדם, חלף אשפוזו בבית חולים ציבורי, אילו לא היו כל מגבלות
למשאבים הנדרשים לשם כך – עסקינן בדרישה לא סבירה. לטעמי ניתן להקיש מהוראות
סעיף 13(א)(7) סיפא לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א – 1981, כי המשאבים אותם יש לצפות
שישקיעו רשויות הרווחה לשם הותרת ילד במשמורת הוריו, אינם בלתי מוגבלים. פשיטא, כי
יש לפעול ככל הניתן והסביר לשם הותרת הילד במחיצת הוריו, אך מקום שהמשאבים
הנדרשים אינם סבירים ומקובלים אין מנוס מלהעניק לילד הניצב בפני סיכון מענה אחר, אף
אם משמעו הוצאת הילד ממשמורת הוריו, וצמצום שהותו במחיצתם (ודוק, צמצום ולא
ביטול, שכן הקשר בין הילד לבין הוריו נמשך אף עת הוא מוצא ממשמורתם).
13. משפחת האישה הביעה בעבר נכונות לסייע אך לא הובא כל טעם מדוע משך השנים הרבות
שחלפו, במהלכן קשיי האם ניכרים והיא מתקשה עד מאד לתת מענה ראוי לקטינות, לא מצאו
בני משפחתה לסייע כהצעתם (עמ' 3 רישא לעדכון מיום 2.2.20; ש' 25-27 בעמ' 7 לפרוטוקול
מיום 14.11.19). יוער, כי אף כעת ספק רב האם משפחת האם אכן מסייעת לה בטיפול
הקטינות, או באחיהן הקטן, ומראיות המצומצמות בעניין זה, שהובאו בהליך הנוכחי דומה,
כי משפחת האישה אינה מסייעת, או למצער אינה מסייעת כפי שנזקקת האישה לסיוע – עת
לא הובהר מדוע לא ניתן אותו סיוע, שמא מפאת אי נכונות המשפחה לסייע או שמא מפאת
אי נכונות האם להסתייע. כך נהגה האם להגיע למפגשי הטיפול בה במרכז "XXX" יחד עם
בנה התינוק, ובכך היה כדי להכביד על ההליך הטיפולי בה (ש' 17-23 בעמ' 129 לפרוטוקול
מיום 12.12.21). מקום בו בעניין פעוט של קבלת סיוע בשמרטפות על הבן התינוק לא הצליחה
האם להסתייע במשפחתה, ספק רב האם תזכה לסיוע בעניינים משמעותיים יותר.
14. באשר למצב הקטינות יאמר, כי אלו ביטאו מצוקה רגשית לאורך שנים, הן בבית והן
במסגרות החינוך. מצוקה זו הובילה בין היתר לאלימות פיזית ומילולית בין הקטינות לבין
עצמן ואף כלפי אחרים, לרבות ילדים השוהים עמן במסגרות החינוכיות וצוות מסגרות אלו
(ש' 1-12 בעמ' 54 לפרוטוקול מיום 25.2.21).
15. נ. החולה במחלת XXX החסירה ימי לימודים רבים, ואף כאשר השתתפה בלימודים תואר
תפקודה כלקוי, ועקב כך הועברה לכתה מקדמת, שם השתפר תפקודה קמעא. נ., שימשה
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
33
5 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנ"ז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
במידת מה "כילדה הוריתי כלפי אחיה, ואף כגורם מקשר בין הוריה, עת אינם מתקשרים. נ.,
טופלה על ידי עוייס קלינית, ומהטיפול עולים תכנים חרדתיים, ובלבול גדול באשר לדמויות
המטפלות בחייה. קשריה עם הוריה מורכבים, ועיתים אף הביעה התנגדות לשהות בבית האב,
באופן היוצר רושם של משאלה לשהות במחיצת האם מחד והחוויה הבלתי נסבלת של
הקונפליקט בין הוריה. קודם ליציאתה ממשמורת הוריה מצבה הלימודי היה בכי רע,
והתנהגותה בבית הספר עוררה קשיים רבים (אלימות פיזית, איומים, אלימות מילולית, אי
קבלת סמכות, היעדרות כמחצית מימי הלימודים ועוד) (עדכון ביהייס מיום 20.12.20, נספח
2 לבקשה). עד לאחרונה דומה שהוצאת נ. ממשמורת הוריה הטיבה עמה, והיא החלה ללמוד
להכיר כללים וגבולות מחד, ומאידך זכתה במעט לשקט ולזכות להיות ילדה, להבדיל מלהיות
ילדה-הורית המופקדת על שלום אמה ואחיותיה (עמ' 2-3 לתסקיר מיום 7.7.21; עמ' 2-3
לדויים מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21). בהמשך הדברים אפנה להסלמה שאירעה במהלך
החודש האחרון, אשר טרפה את הקלפים והובילה אותי למסקנה שבעת הזו אין מקום
להמשך הוצאתה ממשמורת הוריה.
16. ז., סבלה מבעיות התנהגות קשות כשהרושם הוא שהרקע לכך חרדה גבוהה וקשיים רגשיים.
היא גילתה אלימות, אשר באה לידי ביטוי אף בהתפרצויות, הן במסגרות הלימוד והן בבית
כלפי בני המשפחה. נראה כי היא סיכנה הן את עצמה והן אחרים. בשל מצוקתה בבית הספר
הועברה גם היא לכתה קטנה, ונטלה טיפול תרופתי להרגעה. לכך אף התלוותה תכנית אישית
בבית הספר עבור ז., תוך ליווי צמוד של איש צוות בית הספר, מחוץ לכתה. קודם להוצאתה
ממשמורת הרבתה ז. לאחר לבית הספר, והביאה עמה אוכל לא בריא – בעיקר בימים בהם
היא הגיעה מבית האם – ואף בכך יש כדי לתמוך במסקנה בדבר כוחותיה הדלים של האם
ליתן מענה ראוי לצרכיהן המורכבים והמשתנים של הקטינות.
17. ז. טופלה בידי פסיכולוגית קלינית למעלה משנה קודם להוצאתה ממשמורת, המפגינה קשיים
ניכרים להיפרד מהאם, ועסקה ביחסים בין הוריה, עת דומה שניצבת בפני קונפליקט
נאמנויות, ועקב כך חווה חוסר אונים ופחד מפני הבאות וגם כעס על המצב. קודם להוצאתה
ממשמורת הוריה היה מצבה הלימודי בכי רע, והתנהגותה בבית הספר עוררה קשיים רבים
(אלימות פיזית חמורה כלפי תלמידי הכיתה ואנשי הצוות, איומים, אלימות מילולית, אי
קבלת סמכות, היעדרות כמחצית מימי הלימודים ועוד) (עדכון ביהייס מיום 17.1.21, נספח 3
לבקשה; נספח 4 לבקשה). אמנם הטיפול בז. לאחר הוצאתה ממשמורת הניב תוצאות
חיוביות, אך דומה שהדרך עוד ארוכה, שכן אף שכיום התארגנותה הכללית טובה מבעבר,
ואכילתה מווסתת יותר, הרי, שהיא עדיין ניצבת בפני קשיים אדירים בכל שעות היום, והיא
נזקקת לטיפול משמעותי ותכוף לשם מתן מענה לקשייה (עמ' 3 סיפא – 5 סיפא לדויים מרכז
XXX מחודש ספטמבר 21). לשם המחשת מצבה העגום של ז. קודם להוצאתה ממשמורת
הוריה, אל מול השיפור המשמעותי שחל מפאת שהותה במרכז "XXX", אצביע על כך שקודם
6 מתוך 14
32
33
34
'
35
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
להוצאתה ממשמורת – עת הייתה ז. באמצע כיתה ג' – היא לא ידעה קרוא וכתוב, וכיום בחלוף
כחצי שנה היא למדה קרוא וכתוב (ש' 12 בעמ' 128 לפרוטוקול מיום 12.12.21). בפנינו איפוא
סימפטום נוסף המלמד על הקשיים הניכרים שעמדו בפני ז. – קשיים להם לא ניתן מענה
מספק על ידי הוריה.
18. א., סובלת מעודף משקל, בעודה בגן הילדים תפקודה היה סביר, אך המעבר לכתה א' היה
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
סוער וכיום יש דיווחים קשים על תפקוד בעייתי והתפרצויות, הן בבית והן בבית הספר. לאור
זאת עברה א. לכתה קטנה בבית ספר אחר, וכן החלה ליטול טיפול תרופתי הרגעתי. קודם
להוצאתה ממשמורת טופלה בתדירות שבועית (למעט הפסקות מחמת סגרי הקורונה)
והפגינה התנהגות הנעה בין ביטחון ועצמאות, לעיתים מופרזים, לבין דפוסים תלותיים
ורגרסיביים. כאחיותיה אףא. חוותה אירועים קשיים וטראומתיים בחייה, והרגישה אחריות
ודאגה לשלום המבוגרים שאמורים לשמור עליה. לא. קשיי הסתגלות למעברים ומקומות
חדשים, ואירועי עברה הותירוה בחרדה גדולה, עומס והצפה רגשית, המקשים עליה להתמודד
עם חיי היום-יום. ככל שרמת החרדה שלה גוברת ונוסף לכך קושי נוסף או ייטריגרי אחר,
היא יימתפרקת"י ועלולה לבטא קושי זה באלימות והתפרצות. א. זקוקה להחזקה מרובה,
היא זקוקה למבוגר, אשר יהיה קשוב אליה ייתן מענה לצרכיה ויסייע לה בהתארגנות
הרגשית. קודם להוצאתה ממשמורת היה כאמור מצבה הלימודי בכי רע, והתנהגותה בבית
הספר עוררה קשיים רבים (אלימות פיזית חמורה כלפי תלמידי הכיתה ואנשי הצוות, איומים,
אלימות מילולית, אי קבלת סמכות, היעדרות כמחצית מימי הלימודים ועוד). אף החלפת בית
הספר, והשמתה בכתה קטנה, לא הועילו די, עד כדי שבית הספר עמד למעשה חסר אונים,
ולא היה באפשרותו עוד להכילה (עדכון ביהייס מחודש ינואר 2021, נספח 5 לבקשה; נספח 6
לבקשה; נספח 7 לבקשה; עדכון ביהייס מיום 1.3.21).
,
19. אכן אף היום ניצבת א. בפני קשיים משמעותיים, לרבות עודף משקל ניכר, קשיי התארגנות
משמעותיים (קימה בבוקר, צחצוח שיניים, מקלחת, החלפת בגדים וכיוב'), וקשיי ייויסותיי,
והיא נזקקת לסיוע והשגחה מרובים בעניינים אלו. יחד עם זאת לאחר הוצאתה ממשמורת,
בד בבד עם הטיפול האינטנסיבי שניתן לה, עלה בידי א. להשתלב בכתת לימוד (עמ' 5 – 6
לדניים מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21). זאת עת כאמור בית הספר (השני) אליו הועברה
קודם להוצאתה ממשמורת ייהרים ידים", ולא היה למעשה מענה ממשי ללימודיה. אין צורך
להכביר מילים בכדי להבהיר, כי מצב דברים בו תושב למשמורת הוריה ותשב בבית מי מהם
ללא מעש – עת ספק האם ניתן למצוא לה בעת הזו ובמצבה הנוכחי, מסגרת לימודית מתאימה
– וודאי שלא יטיב עמה.
20. באשר להורים יאמר, כי כפי שכתבתי בעבר הרי, שעד לאחרונה האם עשתה ככל יכולתה בכדי
לשתף פעולה עם מערכות הרווחה והגורמים המטפלים (אף שהתנגדה להוצאת הקטינות
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
33
7 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
ממשמורתה, ועת שהו במרכז "XXX" העלתה אי אלו טענות באשר לטיפול בהן – טענות
בעניין אלימות, מזון, השפלה, אשר אף הובילו להגשת תלונות לרשויות שונות ןמובן
שעסקינן בהתנגדות וטענות לגיטימיות בעיקרן), אך למגינת הלב דומה שיכולתה דלה
ויימתוחה עד קצה הגבול נוכח המשימות והאתגרים הניצבים בפניה, לרבות הצורך לתת
מענה פיזי לארבעה ילדים, התמודדות עם מטען חייה ונטייתה להתמכרות לאלכוהול – אף
שלטענתה נגמלה מהטיפה המרה זה מכבר, אך יוער, כי התמכרות זו לא נסבה אך סביב
פטירתו המצערת של בנה התינוק, אלא אפיינה אף שלבים מוקדמים יותר בחייה (עמ' 4
לעדכון מיום 11.12.19; ש' 1-2 בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 5.2.20; עמ' 14 לתסקיר מיום
8.11.20; ש' 14-18 בעמ' 55 לפרוטוקול מיום 25.2.21; ש' 21-22 בעמ' 170 לפרוטוקל מיום
12.12.21) – וכל זאת על רקע מערכת יחסים סוערת בינה לבין בני זוגה, הן האב והן בן זוגה
האחר, ממנו נפרדה כאמור זה מכבר (ואף פירוד זה לווה בהליכים משפטיים, ריבים
ומעורבות משטרתית). כפי שצויין לעיל, מסופקני האם חל שינוי ממשי ביכולות האם מאז
הוצאות הקטינות ממשמורת הוריהן, וכפועל יוצא מכך מסתברת בעיני המסקנה, כי אף בעת
הזו אין בידי האם לטפל בקטינות ולהעניק להן, בין לבדה, ובין בשיתוף פעולה עם האב – ככל
שיהיה שיתוף פעולה פורה – את הנדרש, הן בפן הפיזי והן בפן הרגשי. הדברים יפים ביתר
שאת בשים לב למצבן השברירי והמסוכן של כלל הקטינות, אשר חרף המשאבים והטיפול
הניכרים שהושקעו בהן, והשיפור שחל במצבן (למעט הרגרסיה בעת האחרונה, סביב ההליך
המשפטי דנן), דורשים טיפול רב ומשמעותי, על כל צעד ושעל של שגרת יומן. טיפול, אשר אף
זוג הורים המגוייס כל כולו, ובעל יכולות הוריות מעולות, היה מתקשה להעניק (עמ' 9 – 10
לדויים מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21).
21. ביחסו של האב לאם דנתי לעיל, ואילו באשר לשיתוף הפעולה של האב עם שירותי הרווחה
אומר, כי בכך קיים מנעד בין שיתוף פעולה לבין התנגחות. כך לדוגמא בעבר שיתף האב פעולה
עם צוות מרכז "XXX" – אותו הוא העריך וכיבד (שי 22-27 בעמ' 75 לפרוטוקול מיום
25.2.21). אך לאחר מכן נקט במעין "ברוגזי נוכח המלצת העוייס לסדרי דין, כי מקום
המגורים העיקרי של הקטינות יהיה במחיצת האם, והפסיק להגיע למפגשים במרכז "XXX"
(לטענת האב עסקינן באי הבנה, אך אינו חולק על עצמם אי הגעתו לטיפול – שי 19-27 בעמ'
79 לפרוטוקול מיום 25.2.21). ספק אף האם האב פנוי לטיפול, ולפרקים דומה שתכלית
הטיפול מבחינתו היא הפניית אצבע מאשימה כלפי האם, חלף ניסיון לשפר את קשייו הוא
(עמ' 1-2 לעדכון מיום 2.2.20; סוף הפסקה השניה וראשית הפסקה השלישית בעמ' 8 לדויים
מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21). האב חוזר פעם אחר פעם על ביקורתו כלפי האם –
ביקורת, אשר בהחלט יש בה ממש, אך חלף הבעתה באופן קונסטרוקטיבי, בניחותא, שלא
בפני הקטינות, ובמגמה לשפר את המצב ולסייע לאם, התנהגות האב מקשה על האם, הניצבת
ממילא כאמור בפני קשיים ניכרים, יימקטינהיי את דמותה בעיני הבנות, ודומה שאך מגבירה
את חרדתן, כי עליהן מוטלת האחריות לדאוג לשלומה (ש' 20-23 בעמ' 7 לפרוטוקול מיום
8 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
14.11.19; עמ' 15 לתסקיר מיום 8.11.20; ש' 21-30 בעמ' 51 לפרוטוקול מיום 25.2.21; עמ'
108 רישא לפרוטוקול מיום 12.12.21). התנהגות האב נתפסת בעיני הקטינות כפוגענית (עמ'
15 לתסקיר מיום 8.11.20), ומתווספת לחרדתן לאם, ובכך מובילה לסירוב הקטינות, או מי
מהן, לשהות במחיצתו. לכך יש להוסיף את אי היציבות בהתנהגות האב ונטייתו להתפרצויות,
עת על אף ידיעתו בדבר קשייה המרובים של האם, לא נחלץ הוא לעזרתה באופן מספק, לא
היה בקשר כמעט עם מסגרות החינוך, וכאמור טיפולו בכלל צרכי הקטינות אינו סדיר
ומתאפיין במתן מענה, מעת לעת, לאי אלו משברים שמתרחשים (שי 24-27 בעמ' 6, ש' 1-2
בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 14.11.19; ש' 16-24 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.2.20; עמ' 2 לנספח 4 .
לבקשה; עמ' 2 נספח 7 לבקשה; עמ' 11 לתסקיר מיום 8.11.20).
22. מאז הוצאו הקטינות ממשמורת הקפיד האב להיפגש עמן, להגיע למפגשי הטיפול האישיים
שלו במרכז "XXX", ואף החל בטיפול פסיכיאטרי (פסקה שניה בעמ' 8 לדויים מרכז XXX
בחודש ספטמבר 21; ש' 16-17 בעמ' 139, עמ' 165 לפרוטוקול מיום 12.12.21). דא עקא, שהאב
עדיין לוקה בקשיי ויסותיי ניכרים, הפוגעים עד מאד ביכולתו להעניק לקטינות את המענים
הרגשיים להם הן נזקקות (עמ' 8 – 9 לדויים מרכז "XXX" מחודש ספטמבר 21; עמ' 103 –
105, 139 – 142 לפרוטוקול מיום 12.12.21). קשיי ייויסותיי אלו אף ניכרו בהתנהגותו באולם
בית המשפט במהלך דיון ההוכחות האחרון, ואף ייבפאזהיי הקודמת של ההליך, טרם הוצאו
הקטינות ממשמורת. התנהגות לא נאותה של בעלי דין, ולמגינת הלב אף של באי כוחם, היא
בבחינת חזיון נפרץ בבתי המשפט, ולא כל שכן בבתי המשפט לענייני משפחה. אכן אין
בהתנהגות מעין זו, כשלעצמה, כדי ללמד על קשיי ייויסות" של אדם הפוגמים ביכולתו
ההורית, אך בהצטרף אותה התנהגות לשלל ראיות המלמדות על אותם קשיים, יש בה כדי
לחזק את המסקנה, כי אלו פני הדברים. מסקנה זו עולה בקנה אחד אף עם התנהגותו בוועדה
לתכנון וטיפול שהתקיימה לאחרונה (עמ' 168 סיפא – עמ' 169 רישא לפרוטוקול מיום
12.12.21). לשם הבהרת הדברים יאמר, שקשיי ייהויסותיי הם למעשה תגובה לא מותאמת,
מופרזת ולעיתים אף קיצונית לסיטואציות השונות בהן נתקל האב. הדברים מקבלים משנה
קושי עת עסקינן בקטינות הדורשות ייהחזקהיי ניכרת, ולוקות בקשיים רגשיים לא מבוטלים,
שאזי ההתמודדות עמן דורשת יכולות הוריות משמעותיות, ובפרט יכולת להכיל ולהתמודד
עם סיטואציות קשות במתינות ושיקול דעת – יכולות, אשר אינן עולות בקנה אחד עם נטיה
להתפרצות, לתגובה פזיזה והבעת תוקפנות. נמצא איפוא, כי טענת האב, לפיה העברת
משמורת הקטינות אליו, חלף מאל האם, לא נשקלה, אינה מדוייקת, וזאת בלשון המעטה.
מהאמור ברי, כי אין בידי האב ליתן מענה בעת הזאת לצרכיהן המורכבים של הקטינות,
ולפיכך קביעתו כמטפל עיקרי בקטינות חלף האם וחלף הוצאתן ממשמורת ההורים, אינה
צפויה להטיב עם הקטינות.
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
233
9 מתוך 14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
ישראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תנייז 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א.
14 דצמבר 2021
23. מכל המקובץ עולה, כי מצב הקטינות עדיין דורש טיפול וסיוע אינטנסיביים, רציפים וקבועים,
–
אשר אין בידי הוריהן להעניק, בין יחדיו ובין בנפרד, ולא ניתן להעניק סיוע וטיפול זה
במסגרת הקהילה, חלף המשך הוצאתן ממשמורת במסגרת פנימיתית (ש' 15 – 20 בעמ' 106,
שי 7 – 9 בעמ' 107, ש' 19
26 בעמ' 109, עמ' 110 – 111, ש' 18 – 21 בעמ' 116, עמ' 117
לפרוטוקול מיום 12.12.21) אכן במהלך שהותן במרכז "XXX" חל שיפור משמעותי במצבן,
למעט נסיגה במהלך החודש האחרון, אשר ההליך המשפטי דנן תרם לה תרומה משמעותית.
זאת עת הקטינות הבינו שהוריהן אינם נותנים את ברכת הדרך להמשך הוצאתן ממשמורתם,
ובכך הועמדו הקטינות בלב המאבק בין הוריהן לבין רשויות הרווחה (ש' 17 – 18 בעמ' 105,
עמ' 106 רישא, עמ' 112 סיפא – עמ' 113 רישא לפרוטוקול מיום 12.12.21).
24. לשם השלמת הדברים אפנה בקצרה אל חוות דעת המומחה, מ.נ., אשר הוגשו מטעם האם.
לטעמי משקלן של חוות דעת אלו אפסי, וקריאתן אף על רקע עדות המומחה בפני מותירה
רושם קשה, כי מומחה זה נתן חוות דעת, אשר בינן לבין עובדות המקרה אין ולא כלום.
המומחה החווה דעתו, ש"דרישה של מרכז XXX להארכת תקופת השהות של הבנות
במקום, אינו יכול לקדם את נ. גם בגלל גישה שאינה אמפטית מספיק ביחס לקשייה" (עמ' 8
לחוות הדעת מיום 23.11.21). דא עקא, שאין כל המלצה להותיר את נ. במרכז "XXX", ועל
רקע אי הבנתו זו של המומחה יש להבין את "התקפתו הנחרצת על מרכז "XXX" בה פתח
את עדותו (עמ' 150 – 152, ש' 4 – 5 בעמ' 154 לפרוטוקול הדיון מיום 12.12.21). אף הסיפא
לחוות הדעת מיום 9.12.21, אשר נועדה להתייחס לז. וא., מעוררת תחושה שעסקינן במסמך
שנערך לאחר יד, עת שב המומחה ופונה לעניינה של נ., וממנו ככל הנראה לומד באופן לא
מנומק על ז. וא.. המומחה אף העיד, כי למעשה אינו מכיר את הרקע להוצאת הקטינות
ממשמורת הוריהן, שכן לא טרח לקרוא חומר רקע, או למצער לא ידע לומר איזה חומר רקע
קרא, וממילא בחוות דעתו לא פירט – ואף בעדותו לא ידע לפרט – אלו מסמכים עמדו בפניו
(עמ' 152 סיפא – 153 לפרוטוקול מיום 12.12.21). יחד עם זאת לא מצא המומחה כל פסול
לקבוע נחרצות שהוצאת הקטינות ממשמורת הוריהן נעשתה בחופזה שלא לצורך. זאת עת
המומחה כלל לא ידע לפרט כדבעי את המענים הטיפולים והמאמצים שבוצעו קודם להוצאה
ממשמורת. המומחה אף העיד, כי חוות דעתו בעניין ז. וא. ייהיא ראשונית", אך לא מצא כל
דופי בהבעת דעות נחרצות אודות הטיפול המתאים להן ועצם המשך הוצאתן ממשמורת (עמ'
155 – 156, עמ' 162 – 163 לפרוטוקול מיום 12.12.21). הרושם המתקבל מחוות דעת המומחה
ועדותו הוא, כי חוות הדעת נערכו באופן שטחי, עת ביקש המומחה לספק תוצאה מוזמנת,
כאשר חלק לא מבוטל ממצאיו נסמכים על מידע חלקי שהובא בפניו על ידי האם, תוך אימוץ
מוחלט של גרסתה – גרסה, אשר למצער בכל הנוגע לנסיבות הוצאת הקטינות ממשמורת
ההורים, נדחתה על ידי בתי המשפט.
10 מתוך 14
