3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
22222
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
א.ב
נגר
ע.ב
פסק דין
בפני
כב' השופט שמואל בר יוסף
תובע
נתבע
העובדות הצריכות לעניין
1. התובע והנתבע הם שניים משבעה אחים (להלן : האחים).
2. התובע החזיק בשיק, שמשך הנתבע על החלק (לבד מחתימת הנתבע, לא נכתב בתורף השיק
מאומה) (להלן : השיק).
3. ביום 28.3.2013 הגיש הנתבע הודעה למשטרת ישראל בדבר אובדן השיק (נספח ג1' להתנגדות
לביצוע שטר, להלן: ההתנגדות). הודעה דומה הוגשה ביום 8.10.2013 (נספח ג2' להתנגדות).
ביום 11.10.2013 מסר הנתבע הודעה במשטרה (נספח ד' להתנגדות), לפיה השיק נמסר לתובע
על מנת שישלם את חובו לספק מסוים, אך הלה שמר את השיק אצלו. לדברי התובע בהודעתו,
הדבר נודע לו לאחר שאדם מסוים יצר עמו קשר שלושה ימים לפני מסירת ההודעה, והציג לו
צילום של השיק, כשהוא עדיין משוך על החלק.
4. ביום 20.4.2014 מילא התובע את תורף השיק, על ידי כתיבת שמו כנפרע, כתיבת הסכום
לפירעון – 750,000 ₪, ואת התאריך (נספח א' לתצהיר התובע).
5. ביום 24.2.2014 הציג התובע את השיק לפירעון. השיק חולל ביום 25.2.2014 (נספח ב' לתצהיר
התובע). באותו יום הגיש הנתבע תלונה למשטרת ישראל, לפיה התובע זייף את השיק (נספח
ה1 להתנגדות). בהודעתו מאותו יום (נספח ה' להתנגדות) מסר הנתבע, שהתקשרו אליו
מהבנק אודות הפקדת שיק על סך 750,000 ₪, אותו ביטל כבר שנתיים קודם לכן, מאחר
שהתובע מיאן להשיבו. הנתבע הוסיף, שמספר חודשים קודם לכן, אוים על ידי גורמים
מהעולם התחתון בגין השיק.
1 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
6. ביום 14.5.2014 הגיש התובע נגד ששת אחיו (בהם הנתבע) ואמו (להלן: האם) תביעה לסעד
הצהרתי (תמ"ש 23538-05-14). בתביעה זו עתר התובע להצהיר, שנכס המצוי ברח' הת' 32
ת.א (להלן: הנכס בת'), הוא בבעלותו, מכוח ייפוי כוח עליו חתם אבי הצדדים (להלן: האב)
לטובתו. ביום 26.10.2014 הגיש התובע תביעה נוספת לסעד הצהרתי (תמ"ש 40359-10-14)
נגד הנתבע והאם. בתביעה זו עתר התובע להצהיר, שדירה בט' (להלן: הדירה בט'), היא
בבעלותו, בין השאר משום שנרכשה (כך טען) בתמורת דירה, ברח' י.ה בת.א (להלן : הדירה
בי.ה), שהייתה רשומה על שם התובע והאב (שתי התובענות הנייל, להלן: ההליכים
הקודמים).
7. ביום 23.11.2014 מסר הנתבע הודעה במשטרת ישראל (נספח ה' להתנגדות) אודות איום
טלפוני שקיבל מאדם שאינו מכיר, לפיו עליו לפרוע את השיק על סך 750,000 ₪, אחרת יינקטו
נגדו הליכי הוצאה לפועל. ביום 5.5.2015 שב הנתבע והגיש הודעה במשטרת ישראל, אודות
השיק ודרישה של צד ג' לשלם בגינו 800,000 ₪ (נספח ה2 להתנגדות).
8. ביום 23.10.2015 ניתן פסק דין בו נדחו התביעות שהוגשו בהליכים הקודמים (נספח א'
לתצהיר ההתנגדות).
9. ביום 6.7.2020 הגיש התובע את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (להלן : בקשת הביצוע).
בסעיף 8 לבקשת הביצוע סימן התובע את האפשרות: "השטר ניתן בשל הלוואה". בסעיף
שעניינו יתאריך כריתת חוזה ההלוואה" כתב התובע: "י12.10.09 (הסכם שבעל פה)". בסעיף
שעניינו "סכום ההלוואה" כתב התובע: י 750,000 ₪ ".
10. הנתבע הגיש את ההתנגדות, ובקשת הביצוע הועברה לדיון בפניי. בדיון שהתקיים ביום
18.5.2021, הוסכם שתינתן רשות להתגונן, וכי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, בהם
יוכלו להעלות כל טענה. ביום 12.9.2021 נחקרו הצדדים. בתום הדיון הנחתי בפני התובע את
הקשיים הלכאוריים בעילה השטרית, אך הלה ביקש למצות את הדין.
טענות הצדדים
11. טענות התובע, הן, בתמצית, כדלקמן:
11.1. הורתו של השטר היא "בהסכם הלוואה הכולל בתוכו חובות עבר של הנתבע לתובע
וכספים שהנתבע קיבל בגין מכירת חלקו של התובע בדירה. הנתבע במסגרת אותו הסכם
הפקיד בידי התובע המחאה הנושאת את חתימתו והוסכם ביניהם כי התובע ימלא בה
סכום של 750,000 ש"חיי (דברי התובע במבוא לסיכומיו).
2 מתוך 12
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
3793/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (נבו 16.6.2021) ).
עם זאת, התובע צרף לתצהירו (נספח ג') צילומים של מספר שיקים, בהם שם הנפרע הוא יי ו'. ב'.
מ' בע"מ", שיק משוך לפקודת בנק לי למשכנתאות, שיק משוך לפקודת א.ב (רעייתו של התובע),
ושיק משוך לפקודת התובע עצמו. כל השיקים הינם מהשנים 2010-2012. שיקים אלה תומכים
מהותית במסקנה, שהנתבע סייע לתובע כלכלית, לרבות במה שנראה על פניו כתשלום לספק. אינני
נותן אמון בגרסת התובע בעדותו, שמדובר בשיקים עבור חלקו בשכר הדירה בגין הדירה בט'.
לטענה זו לא הובאו תימוכין כלשהם, ואין סיבה שירשם שיק לבנק למשכנתאות עבור כספים
המגיעים (לכאורה) לתובע. יתירה מזו, הנתבע לא נחקר אודות גרסתו בדבר מסירת השיקים הנייל
כסיוע לעסקו של התובע, כמו גם לפירעון חובותיו (סעיף 8 לתצהיר הנתבע). מחדל זה מותיר את
גרסת הנתבע על מכונה. לפיכך, הוכח שהנתבע סייע לתובע, מסקנה בעלת משקל מהותי, להוכחת
גרסת הנתבע, לפיה גם השיק מושא הליך זה, ניתן לתובע באותן נסיבות.
29. בנוסף, הנתבע הוכיח, שפנה למשטרת ישראל בנוגע להיעלמות השיק, כבר בחודש מרץ 2013,
כשנה לפני שתורף השיק מולא על ידי התובע והוצג לפירעון. עובדה זו מוכיחה, שהנתבע התכחש,
בזמן אמת, לזכותו של התובע בשיק, מעיקרה. עובדה זו אף מתיישבת עם טענת הנתבע, לפיה
מסר את השיק על מנת שישולם לצד ג', וכאשר הדבר לא אירע, דיווח אודות גניבתו.
30. לנוכח האמור, גם אם נסבור, שנטל הראיה לעניין השלמתו של שיק, כאמור בסעיף 19 לפקודה,
מוטל על המושך, גם כאשר הצדדים הישירים לשיק הם בני משפחה – לא מדובר בנטל מכביד.
בנטל זה עמד הנתבע.
שיהוי
31. להווי ידוע, שמחדל בעמידה על זכות עשוי לבסס מניעות מכוח מצג (ע"א 2483/14 צביקה
שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות (נבו 14.07.2016)). המצג האמור עשוי לשמש
ראיה לוויתור על זכות (אפילו כזו המגובה בייפוי כוח בלתי חוזר, ר' ע"א 522/71 מוריס בנין נ'
אלברט בנין, כח(2) 309 (1974)). בנסיבות המתאימות יש בכוחו של שיהוי אף להפקיע חוזה, ללא
הודעת ביטול (בעיימ 2943/18 פלונית נ' פלוני (נבו 06.12.2018)). במקרה דנא החזיק התובע בשיק
מחודש אוקטובר 2009, הוא המועד שצוין בבקשת הביצוע, כמועד "ההלוואה"י. לכל המאוחר
החזיק התובע בשיק בחודש מרץ 2013, הוא המועד בו הגיש הנתבע את הודעתו הראשונה
למשטרה, אודות היעלמות השיק. והנה התובע הציג את השיק לפירעון רק בחלוף למעלה מארבע
שנים ממועד "ההלוואה" (למצער בחלוף כשנה ממועד פנייתו הראשונה של הנתבע למשטרה).
יתירה מזו, התובע הגיש את השיק לביצוע רק בחלוף למעלה משש שנים ממועד שחולל. הסבריו
של התובע למחדלים האמורים נמצאו, כמבואר לעיל, לא מבוססים. מדובר בשיהוי דרמטי אשר,
11 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
20
21
2222
23
24
25
26
27
28
29
30
31
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
כשלעצמו, מהווה ראיה של ממש לכך, שהתובע לא סבר שקיים חוב אותו על הנתבע לפרוע
21
22
23
24
25
26
2222
באמצעות השיק.
32. להשלמת התמונה יוער, שבשים לב למועד מסירת השיק לידי התובע, ראוי לקבוע, שהשלמתו על
ידי האחרון לא נעשתה תוך זמן סביר, כמצוות סעיף 19(ב) לפקודה (ר' זוסמן, עמי 170). גם מחדל
זה עשוי להפקיע את תוקפו של השיק. ברם, מאחר שהוכח בעליל, שהשלמת השיק לא נעשתה לפי
הרשאת הנתבע, ובשים לב לנפקות הראייתית של השיהוי, כמבואר לעיל, לא ראיתי צורך להרחיב
על כך.
27
28
22
29
סופו של דבר
33. מן המקובץ והמוטעם עולה, שהשיק לא ניתן לתובע על מנת לפרוע חוב של הנתבע כלפיו, אלא על
מנת לסייע לו לפרוע חובות כלפי צדדי ג'. לפיכך, בהשלמת תורף השיק פעל התובע בחריגה
מההרשאה שניתנה לו על ידי הנתבע. חריגה זו מפקיעה את תוקפו של השיק.
34. אשר על כן, ההתנגדות לביצוע השיק מתקבלת.
35. באשר לפסיקת הוצאות – מדובר בהליך שננקט בחוסר תום לב, אגב חשיפת הנתבע לאפשרות של
חיוב כספי גבוה. כאשר הומלץ לתובע (בתום הדיון מיום 12.9.2021), לשקול, האם ראוי למצות
את הדין, הוא בחר למצותו. לפיכך, ובשים לב להוראת תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשע"ט-2018, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 50,000 ₪.
פסק הדין מותר בפרסום, ללא פרטים מזהים.
תואיל המזכירות לסגור את התיק.
ניתן היום, י"א טבת תשפייב, 15 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
שמואל בר יוסף, שופט
12 מתוך 12
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
11.2. הנתבע לא הוכיח שהשיק נגנב כטענתו בהתנגדות. יתירה מזו, הנתבע שינה את גרסתו וטען
בתצהירו, שהשיק ניתן לתובע על מנת לשלם לספקים. ממילא הנתבע מודה שהשיק לא
נגנב. מכל מקום, גרסת הנתבע בתצהירו מהווה הודאה והדחה.
11.3. הנתבע הודה שלווה כספים מהתובע, אך טען שהשיבם. טענה זו לא הוכחה.
11.4. הנתבע הודה, שלא העביר לתובע את המגיע לו בגין דמי השכירות עבור הנכס בתי. הנתבע
אף הודה שקיבל את מלוא התמורה בגין הדירה בת.א, וכן בכך שלווה מהתובע סך של
50,000 דולר. הודאות אלה מבססות את גרסת התובע, אודות חובות הנתבע לתובע, שעמדו
ברקע מתן השיק.
11.5. תלונה שהגיש הנתבע בעניין השיק נסגרה מחוסר עניין לציבור, עובדה המדברת בעד
עצמה.
11.6. גרסת הנתבע, לפיה השיק היה חלק ממספר שיקים שניתנו לשם תשלום לספקים, לא
הופיעה בתצהיר התומך בהתנגדות אלא רק בתצהיר העדות הראשית. יתירה מזו, שיקים
כאלה מעולם לא הוצגו. גרסת הנתבע אף לא מתיישבת עם העובדה שהשיק נמסר לתובע
ללא ציון שם הנפרע והסכום.
11.7. בפסק הדין, שניתן בהליכים הקודמים אינו רלוונטי לשיק, שעה שהסכמת הצדדים בעטיה
ניתן השיק, הייתה מספר שנים קודם לכן.
12. טענות הנתבע, הן, בתמצית, כדלקמן:
12.1. לנוכח טענת התובע, לפיה השיק ניתן בעקבות הסכם הלוואה בעל פה מיום 12.10.2009,
התביעה התיישנה. יתירה מזו, לפי טענת התובע, השיק הגיע לידיו בשנת 2011. מכל מקום
ברי, שהיה בידו לכל המאוחר בחודש פברואר 2013 (מועד הפנייה הראשונה של הנתבע
למשטרה). מאחר שתיק ההוצאה לפועל נפתח רק בחודש יולי 2020, הרי גם מטעם זה
התביעה התיישנה.
12.2. התביעה לוקה בשיהוי של שנים. התירוץ שניתן לכך על ידי התובע, משל לא רצה לנקוט
בהליכים כל עוד האם הייתה בחיים, אינו עומד במבחן המציאות. האם הלכה לבית עולמה
3.5 שנים טרם הגשת בקשת הביצוע. יתירה מזו, גם בעת שהאם הייתה בחיים לא היסס
התובע להגיש נגדה את ההליכים הקודמים.
3 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
22222222
26
27
28
29
31
237232
34
30
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
222222222222
31
32
33
33
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
12.3. תצהיר התובע בהליך דנא, בכל הנוגע לייחובותיי בעטיים ניתן השיק מהווה הרחבת חזית
אסורה ביחס לאשר נטען בבקשה לביצוע שטר. בעדותו מסר התובע גרסה חדשה, לפיה
סכום השיק הינו כפל סכום החוב המקורי.
12.4. בהליכים הקודמים ניסה התובע לנכס לעצמו נכסים לא לו וכשל. כעת הוא מנסה שוב
בדרך אחרת.
12.5. הנתבע לא היה חייב לתובע מאומה. השיק ניתן לתובע, ביחד עם שניים או שלושה שיקים
נוספים, על מנת שייפרע באמצעותו חוב לספק של מסעדה שניהל באותה עת. התובע ניצל
זאת על מנת לנסות ולגזול את הנתבע, על ידי מילוי תורף השיק בחריגה מההרשאה שנתן
לו הנתבע. יתירה מזו, מילוי תורף השיק לא נעשה תוך זמן סביר. בכך פעל התובע בניגוד
לדין.
12.6. גרסת התובע, לפיה ויתר על זכויותיו בדירה בת.א לטובת הנתבע, ולכן האחרון חייב לו
כספים, סותרת את גרסתו בהליכים הקודמים. יתירה מזו, לטענת התובע, הנתבע כבר
היה חייב לו כספים בעת מכירת הדירה בת.א, ולכן אין היגיון בטענה שהתובע הלווה לו
כספים נוספים, בדמות חלקו באותה דירה. בנוסף, רק מחצית הזכויות בדירה בת.א היו
רשומות על שם התובע, ולכן, גם לשיטתו, לא היה זכאי למלוא תמורתה.
12.7. פסק הדין בהליכים הקודמים, נקבע שאין לתובע זכויות בדירה בט', מאחר שלא היו לו
זכויות גם בדירה בת.א, ניתן בשנת 2015. ממילא היה ברור לתובע במועד הצגת השיק
לפירעון, שאין בסיס לטענתו בדבר החזר כספים המגיעים לו לכאורה בגין הדירה בת.א.
12.8. התובע חתם על ההסכם למכירת הדירה בט' ואף קיבל את חלקו. הדבר מעיד ביתר שאת
שאין ממש בגרסתו, לפיה סיכם עם הנתבע שיקבל את מלוא תמורת הדירה בט' כהחזר
החובות הנטענים.
12.9. התובע לא זימן לעדות אנשים שלשיטתו יכולים לתמוך בגרסת "החובותיי.
12.10. הטענה לחוב של 19,000 דולר בגין הנכס בת.א, סותרת פסק דין שניתן בהליך שהתנהל נגד
שוכר הנכס, בו נקבע, שלסכום זה זכאים כל יורשי האב, ולא התובע לבדו.
4 מתוך 12
2
34
5
6
7
8
9
10
11
12
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
דיון והכרעה
התיישנות
13. סעיף 6(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן : הפקודה), קובע לאמור:
אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא
צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים וכנגד מסב – לאחר שעברו
שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה
כנגד אותו צד;
עילת התובענה של אוחז בשיק נולדת במועד בו הוא חולל (ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו
בע"מ נ' חגי אוריאלי, מא(2) 421, 442, להלן : פרשת איזמן. עייא (מחוזי חיפה) 16/75 עזריאל לזניק
ני לוי ברסלמן, תשלייה(2) 403, 408 (1975), להלן : פרשת לזניק). הוראת סעיף 44(ב)(2) לפקודה,
הקובעת מועדים להצגתו של שטר בר פירעון עם דרישה (וכזה הוא שיק, כאמור בסעיף 73(א)
לפקודה), איננה חלה על שיקים (פרשת איזמן). השתהות בהצגת שיק לפירעון מפטירה את
המושך כדי הנזק שנגרם לו בגין ההשתהות, אך איננה מפטירה אותו מהחבות על פי השיק (סעיף
71(1) לפקודה, פרשת לזניק).
14. במקרה דנא, השיק חולל ביום 25.2.2014. בקשת הביצוע הוגשה ביום 6.7.2020, בטרם חלפו שבע
שנים. לפיכך, התביעה לא התיישנה.
13
14
15
16
17
18
19
20
21
220
23
22
22
24
25
26
השלמת השיק
15. כאמור, אין חולק שהתובע מילא את כל הפרטים המהותיים בשיק. על סיטואציה זו חל סעיף 19
לפקודה, הקובע לאמור:
:
(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה
להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא
אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא
שאלה שבעובדה;
5 מתוך 12
23
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
לפיכך, התובע היה רשאי להשלים את הפרטים החסרים בשיק, ובלבד שעשה כן בדיוק לפי
ההרשאה שניתנה לו על ידי הנתבע, ותוך זמן סביר. חזקה היא, שהשלמת השיק נעשתה בהתאם
שניתנה, ועל הנתבע מוטל נטל הראיה, שלא כך הם פני הדברים.
להרשאה
ככל שיעלה בידו, יפקע תוקפו של השיק (יואל זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית), עמ' 157,
להלן: זוסמן. פסק דינו של חברי, השופט אריאל צימרמן, בת.א (ת"א) 10852-01-14 אלפא ביתא
עוגנים שירותים פיננסים בע"מ נ' יוסף אגמי (נבו 17.11.2016), ומראי מקום שם. ת.א. (מרכז)
53873-10-13 רפאל כהן נ' משתלת הכפר הירוק בע"מ, (נבו 28.4.2016) ).
16. הטלת נטל הראיה על מושך שיק על החלק, להוכיח שהשלמת השיק לא נעשתה לפי הרשאתו,
נובעת מהתכלית של דיני השטרות. תכלית זו היא, יצירת כלי מסחרי נוח ויעיל, על ידי הפיכתו
של השטר למסמך עובר לסוחר (רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו
24.11.2015) ). תכלית זו מוגשמת על ידי השוואה, ככל הניתן, בין שטר לבין כסף מזומן (זוסמן,
עמ' 7). ראוי להטיל את נטל הראיה כאמור גם מאחר, שעושה השטר הוא שבחר יילהוציאו לשוקיי
על החלק, ובהיותו מונע הנזק הזול יותר.
17. התכליות האמורות נטועות בעולם המסחר, ורלוונטיות פחות ביחסים פנים משפחתיים. יחסים
אלה לא נישלטים על ידי אינטרסים מסחריים וכלכליים גרידא, והם מאופיינים ברמה גבוהה של
אמון. אמון זה הוא הטעם לפסיקה, לפיה אין דרכם של קרובים לערוך את ההסכמים שביניהם
בכתב (דיינ 2/84 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין,לח(3) 689, 696 (1984). כן ר' עמייש (מחוזי
נצרת) 13858-06-20 פלונים נ' פלוני (נבו 15.11.2020), עמייש (מחוזי תל אביב-יפו) 23166-05-14
י' ק' נ' ש' ר' (נבו 29.02.2016) ). הלכה פסוקה היא, שאת הדין הכללי ראוי לפרש באופן התואם
את התא המשפחתי (רע"א 8672/00 שהלה אבו רומי נ' ח'אלד אבו רומי נו(6) 175, 183 (2002) ).
פרשנות כזו ראויה לטעמי גם בנוגע לנטל הראיה, באשר לעמידה בתנאי סעיף 19 לפקודה. מסירת
שיק משוך על החלק לבן משפחה, לבטח מדרגה ראשונה, נעשית על בסיס אמון, שבן המשפחה
יעשה שימוש בשיק בהתאם למטרה לשמה ניתן. בלשון אחרת, את הסכמת היסוד במעשה מסירת
השיק בין אנשים זרים, שהינה מסחרית-כלכלית, מחליפים יחסי אמון. מכוחם של יחסים אלה,
האוחז בשיק על החלק עושה כן כמעין נאמן של המושך, להשתמש בו למטרות המוסכמות ביניהם.
לפיכך, כאשר האוחז בשיק ממלא את פרטיו כנפרע, הוא הופך את עצמו ממחזיק במסגרת יחסי
אמון, לנהנה. ממילא ראוי להטיל על האוחז בשיק את הנטל להוכיח, שהדבר נעשה בהתאם
למוסכם בינו לבין מושך השיק. יתירה מזו, משעה שיחסי המשפחה אינם יחסים מסחריים, ניתן
בהחלט לטעון, שתשלום כספים בין בני המשפחה, לא נעשה על דרך משיכת שיק על החלק, אלא
על ידי רישום שם הנפרע. לפיכך, ראוי להטיל על האוחז בשיק את הנטל להבהיר, מדוע קיבל שיק
6 מתוך 12
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
על החלק, כאשר הנפרע אמור היה להיות הוא עצמו? לאור האמור, ראוי לטעמי להטיל את נטל
הראיה, באשר להתקיימות התנאים הנקובים בסעיף 19 לפקודה, כאשר במערכת יחסים פנים
משפחתית עסקינן, על האוחז בשיק ולא על המושך. לחילופין, ראוי לקבוע, שנטל הראיה המוטל
על מושך השיק אינו מכביד, על מנת להעבירו אל כתפי האוחז.
18. התובע טוען, שגרסת הנתבע היא הודאה והדחה. טענת הודאה והדחה רלוונטית מקום בו הנתבע
מודה בכל העובדות המהותיות להענקת הסעד, אך מוסיף טענה בעטייה הוא גורס שלא ראוי
להעניקו (רמייש (מחוזי תל אביב-יפו) 21564-09-15 מ.פ נ' מ.א.ג (נבו 13.12.2015), ומראי מקום
שם). והנה, לא זו בלבד שהנתבע לא הודה בכל העובדות המהותיות, אלא הוא הכחישן מכל וכל.
19. גרסת התובע, כאמור בסיכומיו היא, שהשיק ניתן לו בגין "(ב)הסכם הלוואה הכולל בתוכו חובות
עבר של הנתבע לתובע וכספים שהנתבע קיבל בגין מכירת חלקו של התובע בדירה". בתצהירו
טען התובע, שהוא נתן לנתבע את חלקו בתמורת הדירה בת"א, על דרך הלוואה (יסוכם שאמכור
את הדירה בי.ה 64 ת.א, ואתן לנתבע הלוואה לרכישת הדירה בט', אבל בתנאי שאקבל סך של
750,000 ₪ שיהיה גם לכיסוי כול החובות כלפיי – סעיף 23 לתצהיר התובע). גרסה זו לא נזכרה
ולו ברמז בהליכים הקודמים, הגם שעסקו בדירה בת.א ובדירה בט'. בתצהיר שהוגש בשעתו
(נספח א' לתצהיר הנתבע) לא טען התובע לקיומם של חובות, בגינם התחייב לכאורה הנתבע,
שהדירה בט' תהייה של התובע. טענתו הייתה, שהדירה בט' היא בבעלותו, שעה שהיא תחלוף של
הדירה בת.א, שאף היא, כך טען, הייתה בבעלותו. העובדה שלא נזכרו חובות כלשהם, או שיק
כלשהו שניתן לפירעונם, ושינוי הגרסה באשר לעילת הבעלות בדירה בט', מעידים שאין ממש
בגרסת התובע דהיום. לא למותר לציין, שהתובע הודה שלא ניתן ליישב את הגרסאות, אך תלה
זאת בעורך הדין שניסח את תצהירו בהליכים הקודמים (עמ' 7 שו' 26). אין בטענה זו כדי להועיל
לתובע, הן לנוכח החזקה, שחתימתו על תצהיר בהליכים הקודמים, מעידה שהיה מודע היטב
לתוכן התצהיר (ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (נבו 20.03.2007) ), והן
משום שכל גרסתו בהליכים הקודמים נשענה על טענת בעלות ולא על טענת חובות.
20. מוסיף התובע וטוען בתצהירו : "…עד מות אמי אני לא פעלתי בהוצאה לפועל כי אמי התחננה
שלא לפעול נגדו, על מנת שלא יהיה קרע במשפחה. אמרה שהוא הבטיח לה שישלם לי את
הכול. אחרי מותה היה משא ומתן ביני לבין החייב כאשר אנשים נוספים היו מעורבים בגישור.
אחד מהם היה מ.צ שלצערי איננו בחיים כיום, וי.נ שכיום אנחנו לא בקשר. בסוף הסכמנו שאני
אקבל את הדירה בט' בתמורה לחובות של התובע א', והוא הבטיח להסדיר את העברת חלקם
של האחים. למרות הסיכום בינינו, התובע מכר את הדירה בט' וחילק את התמורה בין האחים"
(סעיפים 29-32 לתצהיר התובע). גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם הראיות, מכמה טעמים:
ראשית, הדירה בט' מעולם לא הייתה בבעלות הנתבע, ולכן הוא לא יכול היה להבטיח לתובע,
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
33
34
222222232
31
7 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
שתמורתה תשמש לסילוק חובות כלשהם. יתירה מזו, התובע ידע אל נכון, שהדירה בט' רשומה
על שם האם (שהרי הגיש תביעה בנדון במסגרת ההליכים הקודמים). ממילא אין היגיון בטענת
התובע, לפיה הסתמך על הבטחת הנתבע בנוגע לאותה דירה. שנית, הטענה להשהיית גביית
החובות הנטענים, על מנת למנוע קרע במשפחה, איננה עולה בקנה אחד עם ההליכים הקודמים,
שהגיש התובע, עוד בשנת 2014, נגד האחים והאם כאחד.
שלישית, פסק הדין בהליכים הקודמים, בו התקבלה גרסת הנתבע, האחים והאם, שהדירה בט'
איננה בבעלות התובע, ניתן ביום 23.10.2015. משמע, לשיטתו של התובע, באותו מועד כבר היה
ברור שהנתבע מעל באמונו להכיר בבעלותו על הדירה בט'. לכן אין היגיון בטענת התובע, שהוא
הגיע, לאחר מכן, להסכמות עם הנתבע בנוגע לפירעון החוב הנטען, מתמורת אותה דירה. רביעית,
צו ירושה אחר האם ניתן ביום 16.3.2017 (כאמור במבוא להסכם מכר הדירה בט', עליו חתום
התובע – מוצג נ/1, להלן: הסכם המכר). האם נפטרה עוד בשנת 2016 (עדות התובע, עמ' 11 שו'
16). השתהות התובע משך למעלה משלוש שנים ממועד פטירת האם ועד למועד הגשת בקשת
הביצוע, מעידה שאין ממש בגרסה דלעיל, לפיה הואיל התובע להשהות את גביית השיק עד מות
האם. חמישית, טענת התובע, שתמורת הדירה בט' הובטחה לו, עומדת בסתירה להסכמתו
לרישום הדירה בט' על שם כל האחים (כעולה מהמבוא להסכם המכר). אף אין הסבר מדוע התובע
לא נקט צעד כלשהו להבטחת זכויותיו הנטענות בנוגע לאותה דירה ותמורתה. שישית, הוכח,
שהתובע עצמו חתום על הסכם המכר של הדירה בט'. ממילא מתברר, שאין אמת בטענה, לפיה
הנתבע מכר את הדירה בט' תוך התעלמות מהתחייבותו הנטענת להשיב חובות לתובע. יתירה מזו,
התובע הסתפק, לכאורה, בקבלת חלקו היחסי בתמורת הדירה בט' (1/7). התנהלות זו מעידה
בבירור על כך, שהתובע לא סבר, שמגיע לו חלק עודף כלשהו בגין חובותיי. לא למותר לציין,
שמסעיף 4.4 להסכם המכר עולה, שיותר ממחצית התמורה נפרעה סמוך למועד חתימת ההסכם
(12.1.2020). והנה, למרות שהתובע קיבל רק 1/7 מכספי התמורה, בניגוד לטענתו שהגיעה לו
התמורה כולה, הוא הגיש את בקשת הביצוע רק חמישה חודשים לאחר מכן. שביעית, התובע טען
שאדם בשם י.נ היה עד להסכמה בין הצדדים באשר לפירעון החובות הנטענים. דא עקא, התובע
לא זימן את אותו אדם לעדות. מחדל זה מבסס מסקנה, שהעדות האמורה לא הייתה תומכת
בגרסת התובע (ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ' אהוד (אודי) פוזיס, נד(3) 107, 117(2000)
להלן : פרשת פרנסואה). מסקנה דומה מתבקשת גם ממחדלו של התובע לזמן מי מהאחים
לעדות.
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
33
34
22222232
31
21. כאמור לעיל, נקבע בפסק הדין בהליכים הקודמים (נספח א' להתנגדות), שלתובע אין זכויות
כלשהן, בדירה בת.א ובדירה בט', כאחד (סעיף 32 לפסק הדין). הצדק עם הנתבע, שקביעות אלה
מהוות השתק פלוגתא, מכוחו מושתק התובע לטעון בהליך דנא, שהיו לו זכויות כלשהן באיזו
מהדירות. ממילא לא יכולות זכויות אלה לבסס טענה לחוב.
8 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
2223
33
30
31
34
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
22. אודות אחד החובות הכלולים, לפי הנטען, בסכום השיק, טען התובע, לאמור: "יהיה לי חנות (כך
במקור – שבייי) בשכונת הת' שהייתה מושכרת בדמי מפתח למר מ'. למרות שהחנות הייתה על
שמי, הנתבע ערך עם מר מ' זיכרון דברים למכירת הדירה (כך במקור – שבייי), ואף קיבל ממ' סך
של 50,000 $ בתור תשלום ראשון. בית המשפט ביטל את זיכרון הדברים מאחר והחנות לא
הייתה של הנתבע, אולם הנתבע לא החזיר את התשלום שקיבל למ' (צ'יל – ממזרחי) ומנגד לא
העביר לי את הכסף" (סעיפים 10-11 לתצהיר התובע).
ביטול זיכרון הדברים אליו מתייחס התובע בתצהירו, הינו פסק דין שניתן בתביעת פינוי, שהגישו
האם ושישה אחים (כולל התובע) נגד שוכר הנכס בתי (ת.א (שלום ת"א) 122748/01 ביבי רחל נ'
מזרחי יוסף (נבו 22.01.2009), להלן : תביעת הפינוי). במסגרת תביעת הפינוי, הוגשה הודעה לצד
שלישי נגד הנתבע. מפסק הדין בתביעת הפינוי עולה, שאין בגרסת התובע ממש, משני טעמים:
ראשית, הנכס בתי (החנות אליה מתייחס התובע בתצהירו) מעולם לא הייתה בבעלותו של התובע,
אלא בבעלות משותפת של האחים והאם. שנית, במסגרת תביעת הפינוי, חויב הנתבע לשלם לאם
ולששת אחיו סך של 19,280 $, בגין כספים שגבה מהשוכר. זאת אומרת, לתובע הגיע רק חלק
יחסי מהסכום האמור. ממילא ברור, שהתובע לא היה זכאי לסכום של 50,000 $ כנטען בתצהירו,
ואף לא לסכום של 19,280 $, כנטען (אגב שינוי גרסה) בסעיף 22 לסיכומיו. לפיכך, גם אילו קיבלתי
את טענת התובע, שהוא לא קיבל את המגיע לו בגין פסק הדין בתביעת הפינוי, לא היה בכך כדי
לתמוך בגרסתו באשר לחוב הנטען (בין שסכומו 50,000 $, כפי שטען בתצהירו, ובין שסכומו
19,000 $, כפי שטען בסיכומיו). יתירה מזו, הנתבע העיד, שהתובע קיבל את חלקו בכספים מושא
פסק הדין בתביעת הפינוי, כפי שקיבלו שאר האחים (עמ' 14 שו' 10-13). לא מצאתי סיבה לפקפק
בעדות זו. המסקנה המתבקשת היא, שאין בגרסת החוב בגין הנכס בתי ממש.
23. בתצהירו (סעיף 8) טוען התובע לחוב בסך 32,000 $, שהינו שארית של הלוואה בסך 50,000 $
שלווה ממנו הנתבע, בשנת 1988. הנתבע הודה בעדותו, שנטל הלוואה בשנת 1990 לערך, בסכום
מסוים, אך טען שהשיב את הסכום כולו (עמ' 13 שו' 30-36). עדותו של הנתבע נשמעה מהימנה,
ודווקא נכונותו להודות בהלוואה (ישנה נושנה יש לומר) במקום להכחיש הכחשה גורפת, מוסיפה
מהימנות. יתירה מזו, התובע טוען בסעיף 9 לתצהירו, שהנתבע התחמק מפירעון ההלוואה. ככל
שכך מתבקשת השאלה, הכיצד המשיך להלוות לו כספים?
24. התובע טען לשני חובות נוספים: האחד, בגין חלקו במאפייה של אבי הצדדים המנוח. האחר, בגין
ציוד שהיה במאפייה של התובע, אותו לקח, כך לפי הנטען, הנתבע (סעיפים 16-21 לתצהיר
התובע). טענות אלה לא נתמכו בראיה כלשהי. בכלל זה לא הגיש התובע תצהיר של אחיינו, מר
י.מ, אשר לפי הנטען היה עד לנטילת הציוד האמורה. כאמור, מחדל זה מבסס חזקה, שעדות מר
מי לא הייתה תומכת בגרסת התובע (פרשת פרנסואה). זאת ועוד, הנתבע הכחיש נחרצות
בחקירתו, שנטל ציוד כלשהו. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדות זו.
9 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
סטר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 354-11-20 ב' נ' בי
25. כאשר נשאל התובע, מדוע תורף השיק לא מולא על ידי הנתבע, למרות שלגרסתו סכום החוב היה
מוסכם, הוא השיב: "הוא לא רצה לכתוב, אמר תעשה עם זה מה שאתה רוצה. אמרתי לו יש
סיכום בינינו נכון, למה אתה לא רוצה למלא את הסכום? הוא אמר תעשה עם זה מה שאתה
רוצה, שם פס עליך, הוא רצה להשתיק אותי, לכן הוא נתן לי את השיק ריק, שאני אפחד ממנו
שהוא יעזוב אותי" (עמ' 9 שו' 19-21). גרסה זו, בדבר חילופי דברים בנוגע למילוי תורף השיק,
היא גרסה כבושה, שלא נזכרה בתצהיר התובע.
לפיכך, וכבר מטעם זה, אין לה משקל של ממש (ע"א 8650/08 בנימין רפאלוב נ' מדינת ישראל
שירות בתי הסוהר (נבו 17.07.2013)). יתירה מזו, מדובר בגרסה שאיננה עולה בקנה אחד עם
השכל הישר, שהוא חבר כבוד במועדון המשפט (בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר
המשפטים פרופ' דניאל פרידמן (נבו 30.08.2007) ). אילו רצה הנתבע להפחיד את התובע או
יילשים עליו פס"י, לא היה לו אינטרס כלשהו לתת בידי התובע שיק משוך על החלק, החושף את
הנתבע לחוב לא מוגבל (לרבות כלפי צדדים שלישיים אליהם יוסב השיק). יתירה מזו, אין היגיון
במסירת שיק על החלק, כאשר סכום החובי קצוב וידוע. תהיות מהותיות אלה נותרו ללא הסבר,
כפי שהנתבע עצמו הודה בעדותו, לאמור: "תשאל אותו למה הוא לא מילא אותו, שיגיד שאני
לקחתי" (עמ' 10 שו' 28). גם כאשר נשאל התובע, מדוע תורף השיק לא מולא על ידו מיד כאשר
קיבל אותו לידיו, לא היה בפיו הסבר של ממש. בלשונו: "מילאתי אחרי כמה זמן, לא זוכר, היו
כמה סיטואציות שאני לא זוכר, היו כל מיני דברים אחרים" (עמ' 10 שו' 30-31).
אמור מעתה, לתובע אין הסבר למסירת שיק על החלק, למרות סיכום נטען אודות גובה החוב,
ואין הסבר למילוי המאוחר של תורף השיק.
26. חולשת גרסת התובע ניכרת, גם במסירת גרסה חדשה במהלך עדותו. לפי גרסה זו, שלא נזכרה
כלל קודם לכן, סכום השיק איננו סכום החוב הנטען, אלא כפל הסכום ("…הוא הציע לי כל מיני
הצעות, והגענו לאיזה שהוא סכום, והסכום הזה שהוא לוקח, ישלם אותו כפול, לכמת את כל
הבעיות" – עמ' 10 שו' 33-34). שינוי מהותי זה בגרסה, בעדות כבושה, מעיד על חולשה יסודית
של גרסת החוב מעיקרה.
27. מסקנתי עד הנה – לא עלה בידי התובע להוכיח, ולו למצער, שתורף השיק מולא על ידו בהתאם
להרשאה שנתנה לו על ידי הנתבע.
28. גם אם אלך לשיטה, לפיה על הנתבע נטל הראיה באשר להרשאה למילוי תורף השיק, נחה דעתי
שנטל זה הורם. הנתבע טוען, שמסר את השיק לתובע, על מנת לסייע לו לפרוע חובות לספקים של
מסעדה שהאחרון ניהל. הנתבע העיד, שהיו שניים או שלושה שיקים נוספים, בסכומים לא גדולים
(עמ' 12 שו' 33, עמ' 15 שו' 24, עמ' 16 שו' 17). אמנם, הנתבע לא הציג אסמכתא באשר לאותם
שיקים נוספים שמסר לתובע, ובדבר פירעונם לספקים. מחדל זה יש לזקוף לחובת הנתבע (בגץ
10 מתוך 12
