תקציר פסק-דין
תמ"ש 26703-12-13 פלונית נ' פלוני
כבוד השופטת ורד שביט-פינקלשטיין
רקע עובדתי: הצדדים הם בני זוג לשעבר שהיו נשואים זל"ז במשך 25 שנים ולהם שני ילדים כיום בגירים. הבעל הוא איש עסקים כאשר במהלך הנישואין פיתח קשרים עסקיים ענפים, נחל הצלחות עסקיות רבות וניהל עסקים חובקי עולם. במהלך הנישואין הקים הבעל את חברת A, חברה פורצת דרך בתחומה (מסווג) ושימש כמנכ"ל החברה ובעל מניות מרכזי בה. בשנת 2012 פוטר מהחברה שהיתה "מפעל חייו" ולטענתו נותר בפני שוקת שבורה ועם חובות של מיליוני ₪. במהלך שנת 2013 חבר הנתבע לשותף לצורך הוצאה לפועל של התקשרות עסקית מורכבת עם חברת N הפועלת בתחום הסייבר, ובמסגרת זו חתם ביחד עם שותפו על שורה של הסכמים עם חברת N וכפועל יוצא מכך עם חברות נוספות ובין היתר חברות V ו-L בגינם נתקבלו הכנסות בסך של עשרות מיליוני דולרים.
במהלך חודש דצמבר 2013 הגישה התובעת תביעות בענייני רכוש, משמורת ומזונות אישה וקטינים. בחודש ינואר 2014 עזב הנתבע את בית המגורים ולאחר מכן הגיש תביעה רכושית מטעמו בקשר לבית המגורים של הצדדים וכן תביעה לגירושין לביה"ד הרבני.
מונה מומחה חוקר לצורך הגשת חוו"ד לאיזון משאבים. במסגרת עבודת המומחה ניתנו צווים לגילוי מסמכים ובין היתר לבקשת המומחה להרחבת תקופת הגילוי עד לסוף שנת 2015.
התביעות שנדונו בפסק הדין הן: תביעה שהגישה התובעת לאיזון משאבים וחלוקת זכויות, כספים ורכוש שנצבר לצדדים בתקופת הנישואין ובכלל כך פירות הכנסות שנאמדות בעשרות מיליוני ₪ שהתקבלו לידי הבעל לאחר הפירוד בפועל בין הצדדים. כן, עתרה התובעת לחלוקה לא שוויונית באופן שתקבל מעבר ל-50% מהרכוש שנצבר וזאת בנוסף על בית המגורים וזאת לנוכח פערי השתכרות ומוניטין של הבעל. בנוסף, נדונה תביעה שהגישה האישה לפסיקת מזונותיה החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד הגירושין. מנגד, נדונה תביעה שהגיש הבעל למתן פסק דין הצהרתי בקשר לבית המגורים, לפירוק השיתוף ודמי שימוש ממועד עזיבתו.
במסגרת פסק הדין נדונו והוכרעו הסוגיות הבאות:
שאלת מועד הקרע בין הצדדים (סע' 47- סע' 58): נקבע כי מועד הקרע הוא מועד עזיבת הנתבע את הבית, קרי תחילת חודש ינואר 2014 (וכפי עתירת האישה ביום 31.12.13). עם זאת, נקבע כי אין במועד זה כדי לגרוע מהחובה לבחון ולהכריע בשאלה האם הכספים שהתקבלו אצל מי מהצדדים לאחר מועד הקרע הינם כספים ו/או זכויות ששורשיהם נעוצים בתקופה הקובעת כטענת התובעת ואף הבשילו לאחר מכן.
ממצאי חוו"ד המומחה (סע' 59- סע' 112): דיון והכרעה בנוגע לממצאי חוו"ד המומחה שהוגשה ובכלל כך טענות האישה בנוגע הברחות כספים ורכוש ממצבת הנכסים המשותפים, טענת החזר הלוואות במיליוני ₪ שהעלה הבעל, חלוקת אופציות שמומשו לאחר מועד הקרע, ועוד.
הכנסות הבעל מחברת N במהלך השנים 2013-2015 (סע' 115- סע' 216): עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להכנסות שהתקבלו מחברת N במישרין ובעקיפין לאחר מועד הקרע בשנים 2014-2015 כאשר המומחה הותיר סוגיה זו להכרעת ביהמ"ש. מדובר בהכנסות שהתקבלו לידי הנתבע בסך 6,500,000 $.
בפסק הדין נקבע כי כתב המינוי מיום 1.7.13 עם חברת N מהווה "נכס בר איזון" בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון (סע' 123-134); כן, ההסכם המאוחר מיום 18.5.16 נערך בשל הפרת זכות הבלעדיות שניתנה לנתבע ושותפו בכתב המינוי מיום 1.7.13 ועל כן מהווה אף הוא נכס בר איזון (סע' 135-142).
המקורות הנורמטיביים לבחינת שאלת השיתוף בפירות שמתקבלים מנכס בר איזון לאחר מועד הקרע: נקבע כי סוגיית השיתוף בפירות שמתקבלים מנכס בר איזון לאחר מועד הקרע תיבחן בהתאם לעקרונות פרשת חסל (ע"א 5640/94 חסל נ' חסל פ"ד נ (4) 250). פרשת חסל ביקשה להכיר בשיתוף בן הזוג ב"פירות" עתידיים של נכס שנצבר בתקופת הנישואין ובלבד שהוכחה זיקה בין הנכס שנוצר בתקופת הנישואין לבין הפירות העתידים של הנכס וכן בהתאם למבחן מועד ההשקעה העיקרי בנכס, קרי מקום שבו נעשתה ההשקעה העיקרית, כספית או אחרת ב"עץ" בתקופה שלפני שתמה תקופת השיתוף וניתן לייחס את הפירות לאותה השקעה. בנוסף, ניתן לבחון את המחלוקת דרך סוגיית השיתוף בפירות נכס נפרד, כלומר השבחת/פירות נכס נפרד היא בת איזון בהתקיים שני תנאים: הוכחה השבחה או תפוקת פירות במהלך הנישואין והוכח קשר סיבתי בין ההשבחה ו/או הפירות לבין המאמץ המשותף. כמו כן, יש ליישם את התכליות ביסוד חוק יחסי ממון שנועדו להגשים שוויון מהותי בחלוקת הזכויות והמשאבים של בני הזוג לעת הפירוד ביניהם. בהתאם לכך, מקום שבו יסודות הזכות נטועים בתקופת הנישואין ואילו הבשלת מלוא הזכות היא בעתיד לבוא, יש הצדק לשקלל את שווי הזכות גם מעבר למועד הקובע לצורך הגשמת מלוא הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה שכן בפוטנציאל זה באה לידי ביטוי גם תרומתו של בן הזוג השני במהלך הנישואין (ר', למשל, בקשר לאיזון זכויות פנסיוניות). לראייה, בפסקי דין שונים נעשתה סטייה מעקרון הפרידה הנקייה על מנת להעריך את שווי הזכויות האופטימלי במועד מאוחר למועד הקרע (בקשר לחלוקת אופציות וכן בבע"מ 2642/20 פלונית נ' פלוני).
במקרה דנן, יישום המבחנים שנקבעו בפרשת חסל ושאר השיקולים שפורטו לעיל, מחייבים את המסקנה לפיה התובעת זכאית לשיתוף בפירות ההכנסות שהתקבלו מחברת N גם לאחר מועד הקרע ועד שנת 2015. כמו כן, נקבעה זכאותה של התובעת להכנסות שהתקבלו מההסכם מיום 18.5.16 שמהווה תשלום חד פעמי בשל הפרת זכות הבלעדיות שניתנה לבעל ולשותפו בהסכם ההתקשרות עם חברת N.
עוד נקבע בפסק הדין כי אין להתייחס להכנסות מחברת N בהיבט של איזון נכסי קריירה בלבד שכן ההכנסות נובעות מהשקעות כספיות ושימוש במשאבים משפחתיים שהביאו לתנובת הפירות ולא רק מהמוניטין האישי ופוטנציאל השתכרות של הבעל. כמו כן, נקבע כי אין כל קושי לכמת את ההכנסות וכי מדובר בסכומים קונקרטיים וידועים שנחשפו בהתאם לצווי גילוי מסמכים שנתנו, קרי מדובר בסופו של יום בחלוקת תקבולים כספיים.
אשר להיקף השיתופית: פסיקת בית המשפט הכירה בשיתופיות חלקית בנסיבות בהן תרומת בני הזוג להפקת הנכסים המשותפים אינה שווה. במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מכך שלצד השיתוף בהכנסות שהתקבלו מחברת N נדרשה עבודה מאומצת של הנתבע ושותפו להפקת הפירות אשר היה בה גם אלמנט של סיכון ואי וודאות. על כן, נקבעה זכאותה של התובעת בהכנסות מחברת N בשיעור של 35% מהיקף ההכנסות נטו.
הכנסות הנתבע מחברת V במהלך השנים 2014-2015 (סע' 217- סע' 237): נקבע כי בהתאם למבחנים שפורטו בפרשת חסל ובדומה להכנסות מחברת N יש להכיר בשיתופיות של התובעת בהכנסות שהתקבלו בין השנים 2014-2015. הוכח כי ההסכם עם חברת V נחתם ביום 11.12.13, קרי לפני מועד הקרע. כמו כן, העסקה הראשונה היתה מספר חודשים לאחר מועד הקרע בחודש מאי 2014 וגם העסקה השנייה בוצעה בשנת 2014, קרי מדובר בעסקאות שהחלו לקרום עור וגידים לפני מועד הקרע ובוצעו פרק זמן קצר לאחר מכן. בנוסף, הוכח כי הנתבע השתמש במשאבים שנוצרו בתקופת הנישואין על מנת להוציא מהכוח אל הפועל את ההתקשרות עם חברת V לצורך הפקת ההכנסות האדירות שהתקבלו בידיו. על כן, גם לגבי הכנסות אלו הוכרה זכאותה של התובעת בשיעור של 35% מההכנסות בסך 10,005,796 $ (בשיעור נטו).
הכנסות הנתבע מחברות G ו-L (סע' 238- סע' 251): עתירת התובעת לקבלת חלק מההכנסות מחברות G ו-L לא התקבלה. נקבע כי אמנם ההתקשרות של חברת G ו-L היתה עם אותו לקוח עמו קיימו הנתבע ושותפו פעילות מול חברת N ו-V ונוצרה בעקבות קשרים ומוניטין שצבר הנתבע בתקופת הנישואין, אולם ההסכם עם חברת L נכרת רק בשנת 2015 קרי כשנה וחצי לאחר מועד הקרע וכל הפעילות נעשתה משנת 2015 ואילך. על כן, מדובר בזיקה רחוקה מדי לתקופת השיתוף בנישואין כאשר ההשקעה העיקרית בוצעה תקופה ארוכה לאחר מועד הקרע.
התביעה מטעם הנתבע למתן פסק דין הצהרתי בקשר לזכויותיו בבית המגורים, פירוק השיתוף בו וחיוב התובעת בדמי שימוש ראויים (סע' 255- סע' 260): נקבע כי הגם שבית המגורים נרשם על שם התובעת בלבד, אין ספק כי מדובר בנכס משותף לשני הצדדים. עתירת הנתבע לחיוב התובעת בדמי שימוש ראויים ממועד עזיבתו את הבית בחודש ינואר 2014 נדחתה, וזאת מחמת עקרון תום הלב ונוכח התנהלות הנתבע במהלך ההליך המשפטי לעיכוב ההליכים וכן הגשת תביעה לפירוק שיתוף בטרם התבררה מצבת הרכוש האדיר בין הצדדים ובשים לב למצגיו לפיו אין בנמצא רכוש משותף למעט בית המגורים וחובות רבים. בנוסף, גם מכוח סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ובראיה הכוללת של הסכסוך, לא נמצא לחייב את התובעת בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בבית. בנוסף, נקבע כי שורת הדין והצדק מחייבת לאפשר לתובעת להמשיך ולהתגורר בבית ולרכוש את חלקו של הנתבע באמצעות קיזוז זכויותיה כספיות שיתקבלו מהנתבע ככל שתחפוץ בכך ובהתאם להערכת שמאי שימונה מטעם ביהמ"ש.
עתירת התובעת תובעת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש בשל פערי השתכרות ומוניטין בין הצדדים ובכלל כך להותיר את בית המגורים לבעלותה הבלעדית (סע' 261- סע' 265): עתירת התובעת לחלוקה לא שוויונית של כלל הרכוש והזכויות באופן ששיעור חלקה יהיה גבוה מ-50% לא התקבלה. נקבע כי הגם שאין ספק שכושר השתכרותו של הנתבע עולה לאין שיעור על כושר השתכרותה של התובעת, אזי שימוש ראוי במנגנון הצדק החלוקתי בא לידי ביטוי באופן חלוקת ההכנסות שהתקבלו מחברת N ו- V לעיל. הכנסות אלו טומנות בחובן רכיבים מסוימים של כושר השתכרות של הנתבע ובדרך זו בא לידי ביטוי האיזון בפער בכושר ההשתכרות.
מזונות אישה (סע' 269- סע' 279): נקבע כי לאחר שהתבררה התמונה אודות הכנסותיו של הנתבע וכן התובעת צירפה את המסמכים הנדרשים, אזי התובעת זכאית למזונות אישה בהתאם למלוא עתירותיה שלא נסתרו ע"י הנתבע. במקרה דנן, הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר כאשר הוכחו פערי הכנסות אדירים בין הצדדים כאשר מערכת היחסים בין הצדדים הושתתה על כך שהנתבע הינו המפרנס העיקרי של הבית. בנוסף, הנתבע לא סתר את טענות התובעת אודות הכנסות הצדדים, אלא פעל להסתרת הכנסותיו. בנוסף, בניגוד למצג שהציג במהלך הדיון בבקשה למזונות זמניים, אודות קריסה כלכלית וחובות רבים, התברר כי פרק זמן קצר לאחר מכן החל בביצוע עסקאות ענק מול חברת N ו-V וקיבל כספים במיליוני ₪. על כן, חויב הנתבע לשאת במזונות התובעת כולל הוצאות מדורה בשיעור של 21,768 ₪ לחודש, החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד סידור הגט.
הוצאות משפט: בהתאם לשיקולים המנחים בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, הנתבע חויב בהוצאות התובעת בגין ניהול ההליכים המשפטיים בסך של 350,000 ₪. כמו כן, בשיעור של 75% מעלות שכ"ט המומחה, ואילו התובעת בשיעור של 25% מעלות זו.
התקציר אינו בא להחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא.
