בפני
כב' השופטת לורן אקוקה
מבקשת
מ.
נגד
משיב
ב.
פסק דין
על הפרק בקשה לצו הגנה נגד המשיב ואמו לאסור עליהם לשהות עם הקטינה, בתם המשותפת של המבקשת והמשיב, ילידת ……(להלן: "הקטינה"), לבדם וללא פיקוח עד לבירור וחקירת משטרה אודות שאירע לקטינה.
זה בקצרה עניינו של ההליך שלפני שכן הבקשה כללה פירוט אירועים המעלים חשד של האם, המבקשת, כי ארע לקטינה דבר מה שמעמיד את קטינה בסכנה נוכח שינוי קיצוני, כטענתה, בהתנהגותה של הקטינה.
לטענת המבקשת, שינויי ההתנהגות של הקטינה אינם אופייניים ומדאיגים מאד והעדר שיתוף הפעולה מצד המשיב ואמו ובפרט העובדה כי לטענתם הקטינה אינה מגלה סימנים של שינויי התנהגות כנטען במהלך זמני השהות שלה עמו, מצביעים על אירוע שאירע שיש לבררו ומעמידים עד אז את הקטינה בסיכון.
עוד נטען כי הקטינה לאחרונה טוענת כי היא "מפחדת" תוך שהיא מבהירה שהיא מפחדת מ"ננה" ומ"רכב לבן". זה המקום לציין כי המבקשת היא זו שבעלת רכב בצבע הלבן ובמעמד הדיון נשאלו הצדדים ואישרו כי הקטינה, על אף גילה הצעיר, מזהה צבעים.
טענה המבקשת כי "ננה" זו אמו של המשיב וכי גם לה רכב לבן בעוד אמו של המשיב והמשיב טענו כי אין הקטינה מכנה את הסבתא כך וממילא גם לאם רכב חדש לבן.
המשיב ואמו נתנו הסברים אפשריים לשינויי ההתנהגות של הקטינה ומבין אלו העובדה כי המבקשת החליפה רכב, הקטינה החל בהליך של גמילה מטיטולים הגם שאין היא בשלה לכך מפאת גילה ואפשר גם כי הריונה של המבקשת עצמו משפיע על הקטינה.
בין הצדדים הליכים נוספים ועל אף שניתן קודם להליך כאן פסק דין, נפתחו הליכים חדשים ואלו עתידים להתברר לפני.
המבקשת הביעה הן בבקשה והן במהלך הדיון את חששה הכן לשלומה של הקטינה ולטובת האמור גם הציגה התכתבויות בין הצדדים לאורך תקופה של מספר חודשים, כך גם פניות לרופא מטפל לטובת אבחון מצבה של הקטינה ובמעמד הדיון הוצג סרטון, סרטון שבו צפה המשיב ובאת כוחו, בה נצפית הקטינה המשוחחת עם האם ונשאלת שם, לאמירתה כי היא "מפחדת" מדוע כך והקטינה רק חוזרת על המילים "ננה", "אוטו", "לבן", "מפחדת".
קשה להבין מהסרטון את שארע לקטינה או הגורם בגינו היא מציינת שהיא מפחדת.
המבקשת מעוניינת בטיפול לקטינה, כזה שגם יאבחן את הביעה הן כזה שיספק את הטיפול המתאים לה. טובת הקטינה כאמור מחייבת זאת וטוב יעשו הצדדים אם בשיתוף פעולה ימצו את ההליכים הטיפוליים שיש לספק לקטינה לטובתה. עם זאת, נשאלת השאלה האם ראוי לברר את האמור בהליך של צו הגנה.
כלל הוא כי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 נועד לספק סעד מהיר ומידי למי שמצוי בסכנה מפני אלימות בתוך התא המשפחתי. אין עניינו להסדיר זמני שהות של ילדים אצל הוריהם ואין עניינו לבדוק טובת קטין שזקוק לאבחון או לטיפול רפואי.
הלכה פסוקה היא כי אין לאפשר במסגרת הליך של צו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת לעתור בסעדים שאינם מעניינו של ההליך או לטובת השגת מטרה זרה למטרות שבחוק.
צו הגנה מהווה אמצעי דרסטי שיש לנקוט בו במשנה זהירות ובמקרים המתאימים תוך שבעלי דין יהיו מורתעים פן יעשו בו שימוש שלא לצורך (ראו תמ"ש (כ"ס) 28132/02 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 7/9/04; תמ"ש (קר') 50123-03-11 ל.ס נ' ל.א, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 23/6/11).
יפים לעניין זה הדברים שאמר כב' השופט דרורי בת"א (מחוזי י-ם) 3248/01 פלוני נ' אלמוני, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 11/9/05:
"יש לזכור כי צו הגנה, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, הוא אמצעי דרסטי וחריף, המאפשר – במקרים רבים – מתן צו במעמד צד אחד, המשנה בבת אחת את אורח חייו ושלוותו של המשיב. כידוע, בתי המשפט לענייני משפחה, נותנים משקל רב לבקשות למתן צו הגנה. מבחינה פרקטית, השופטים בבתי משפט אלה, על אף העומס הרב המוטל עליהם, מפסיקים דיונים, אפילו באמצע הוכחות ושמיעת עדים, ושומעים את המבקש לקבל צו הגנה, ביום בו מגיש הוא את בקשתו, וזאת כדי למנוע כל חשש של פגיעה פיזית ושל אלימות כלפי בני משפחה. לא רק המערכת המשפטית מופעלת במהירות, כאשר מוגשות בקשות לצו הגנה, אלא גם המערכות הנלוות: במקרים רבים, ניתן צו לפיו יש להגיש תסקיר פקיד סעד באופן דחוף, ובחלק מן המקרים מופעלת יחידת הסיוע. מן הראוי, כי עורכי הדין והמתדיינים בבתי המשפט למשפחה לא יעשו שימוש מופרז וכמעט כלאחר יד בבקשות למתן צו הגנה, שכן יש חשש שריבוי בקשות חסרות בסיס יביא לכך, כמאמר סיפור העם הידוע, כי כאשר יקרא הרועה "זאב זאב" לא יאמינו לו, לאור לקחי העבר" (פיסקה 32 לפסק הדין).
בהט (נצ') 36635-10-14 ר.ז נ' פ.ז (פורסם במאגרים משפטיים, 8.12.2014) כתב כב' השופט אסף זגורי כך:
"על בית המשפט לעמוד על המשמר כל אימת שמועלית טענה של הורה להתעללות או אלימות של אחד ההורים בילד המשותף, וזאת לצורך הגנה על קטינים. עם זאת, בד בבד נדרש בית המשפט לנקוט משנה זהירות שעה שמוגשת בפניו בקשה בה נטען לאלימות אחד ההורים כנגד ילדו הקטין, שמא אין המדובר אלא בעלילה זדונית שנרקחה כנגדו, וכן נדרש ביהמ"ש להגן על זכויותיו של הקטין לקשר עם ההורה המואשם באלימות ולזכויות אותו הורה לקשר עם הילד (ה"ט (טב') 27474-01-11 א.ש. נ' מ.ס., פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 22/3/11, פיסקאות 13-17 לפסק הדין; ר' לעניין זה גם ה"ט (י-ם) 49375-02-12 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 5/7/12).
23. במקום אחר ציינתי בהקשר דומה כך:
"…לכן, רק במקרים שבית המשפט מגיע למסקנה ברורה וחד משמעית שהאלימות הננקטת היא אכן כזו המצדיקה נקיטת אמצעי כה מרחיק לכת הוא ייעתר לבקשה וירחיק את האדם מביתו (ע"א 192/82 סדן נ' סדן, פ"ד לו (4) 169). ומכאן למסקנה נוספת: כאשר אין מדובר באלימות, שיש בה משום סכנה מוחשית מידית, מן הראוי, שבית המשפט יקדים להוצאת צו האיסור אזהרה ל"בעל התגרה", ויחזור ויזהירו. שהרי גם בנקיטת אמצעי חמור זה חל הכלל, ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירין" (ראו גם : ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3)461). רק אם אין באזהרה כדי לסייע יינתן צו שיפוטי (בר"ע 19/74
י' בר לוי נ' מ' בר לוי ואח', פ"ד כח(1) 726; ע"א 573/81 רחלה כסיף ואח' נ' רם כסיף, פ"ד לו(2) 294 ; בר"ע 258/81, ע"א 508/81 ע"א 488/81 ט' ליפשיץ נ' מ' ליפשיץ פ"ד לז(3) 645). רוצה לומר, רק אם נוכח בית המשפט, כי אזהרותיו אינן מועילות וכי כל דרך אחרת לא תצלח, רק אז, בלית ברירה, ייתן את הצו ויגבילו מראש, פרט למקרים חמורים במיוחד, לתקופת זמן קצוב. הטעם לכך הוא, שהצו לא נועד ליצור סטטוס של פירוד, הזר לדין שלנו, אלא מטרתו להגן על הצד הנפגע ולהביא את הצד הפוגע שיהרהר במעשיו ויתקן את דרכיו, וכך ייווצר סיכוי חדש לחיי שלום במשפחה הזוג. הצו מטבע ברייתו חייב להיות זמני, עד להתפייסות או עד לגירושין.
הדברים לעיל יפים גם למקרה בו עסקינן בבקשת צו הגנה בין הורים גרושים ופרודים ביחס לאלימות שננקטה לכאורה כנגד מי מהילדות. מתן הצו אינו אקט של ענישה, אלא אקט של מניעה והגנה. אם בסופו של יום מגיע השופט לכלל הכרה, כי היה בהליך שלפני כדי לשמש אזהרה מרתיעה בפני ההורה שנהג באלימות בילדיו, הרי או אז הוא יכול להסתפק באזהרה ולהימנע ממתן או הארכת צו הגנה.
על כך אוסיף, כי אם חפצה האם בשינוי דרך קבע של הסדרי המפגשים בין הקטינות לבין אביהן, הצעד המשפטי שהיא אמורה לנקוט הוא הגשת תביעה לשינוי הסדרי הראייה ולא להסתפק בתובענה שבכותרת, שכן ברור שצו הגנה מוגבל בזמן ובהיקף ואין בו כדי לשנות מסדרי מפגשים קבועים שנקבעו בתביעה למשמורת. אמנם, יכולה האם לנקוט בהליך של צו הגנה כדי להגן על בנותיה, אך שומה עליה לזכור ולדעת, כי ההליך מוגבל כאמור. דברים אלה הוסברו למבקשת גם על ידי בית המשפט עוד במהלך הדיונים השונים." (ה"ט (נצ') 25592-06-13, האם נ' האב, 12/8/13 פורסם במאגרים [פורסם בנבו]))".
נוכח הזהירות המתבקשת מבית המשפט, דווקא נוכח גילה של הקטינה, ניתן הצו ביום 14.6.2023 במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד שני הצדדים. על מהותו של ההליך כתב כב' השופט שני בהט (ת"א) 5484-09-19 ש. ח נ' ו. ל, פורסם במאגרים משפטיים 9.2.2021 כי "למעשה מקורו של החוק נועד לטפל מיידית באלימות ובחששות לאלימות, בין פיזית ובין שאינה פיזית, ואולם ספק גמור האם המחוקק ראה בצו ההגנה מנגנון אשר בתוך 7 ימים יפענח שאלות קשות ומסובכות המחייבות טיפול של גורמים מקצועיים."
מסכימה אני עם אמירה זו והרי גם לשיטת האם כל בקשתה הוא לברר את שאירע לקטינה, לאבחן את הבעיה ולאפשר את הטיפול המתאים לה. ספק לי אם הליך של צו הגנה, בשים לב למהות ההליך ולפרקי הזמן שנדרשים להליך לבירור והכרעה, הוא ההליך המתאים לאפשר את הבדיקה דנן והקביעה את המשך דרכי הטיפול בה.
הצדדים השמיעו כל אחד באופן אישי את עמדתו והרי גם לאם עצמה אין טענה בדבר אירוע ממשי אשר אירע לקטינה. מבקשת האם לברר את שארע לקטינה ככל שאכן ארע אירוע כאמור וממילא לא ניתן במסגרת זו להעביר את הנטל על כתפי המשיב להוכיח כי לא אירע דבר לקטינה במהלך שהותה עמו או עם עמו. דאגתה של האם לשלומה של הקטינה אינו יכול לבטל את חזקת החפות של האב ובית המשפט אינו יכול לפעול במסגרת הליך של צו הגנה לספק את הטיפול הנחוץ לקטינה.
בין הצדדים חיכוכים ואלו גם זולגים לאולמו של בית המשפט במסגרת ההליכים המשפטיים שעניינם גם זמני השהות והאחריות ההורית – אלו גם מגלמים את הפערים שבין הצדדים בתפיסות החינוכיות שלהם ובראיית צרכי הקטינה – אולם חיכוכים אלו אינם יכולים להוות הצידוק להליך של צו הגנה. גם המינוי של אפוטרופוס לדין לקטינה אינו מתאים במסגרת זו שכן ככל שיהיה צורך בכך, וראוי כי ממילא זה יתברר בהליך העיקרי, עוד יטען בהקשר הנכון של הדברים וההליכים ויוכרע שם.
אמנם הוגשה תלונה במשטרה ואולם עדיין לא פורט בגין איזה אירוע או מעשה שנחשד בו המשיב או נחשדת בו אימו.
אפשר ואין אני שוללת את האפשרות כי אכן השינויים המשפחתיים הצפויים בחיי הקטינה משפיעים עליה או כי ניסיון גמילה מחיתולים אף הוא גורם לשינויי התנהגות ואולם כל אלו גם כן נדרשים לאבחון.
מעבר לכל זאת אציין כי הליך של צו הגנה נועד לספק הגנה מיידית למניעת סיכון לשלומו הפיסי והנפשי של המוגן ואולם בענייננו מדובר בשינויי התנהגות שנשמכים מספר חודשים ועוד קודם לאמירות של הקטינה אותן מייחסת המבקשת למשיבה.
אין בהכרעה זו אמירה כי הקטינה לא זקוקה לאבחון או טיפול רפואי ואת האירועים יש עוד לחקור ולברר אולם מסגרת מיידית של צו הגנה עד לבירור רפואי כאמור אינה מתאימה. במקרה שלפנינו לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בדבר סיכון לקטינה בזיקה לזמני השהות שלה אצל אביה.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
בתום הדיון ביקש המשיב לחייב את המבקשת בהוצאותיו תוך ציון שכר הטרחה ששולם לבאת כוחו לטובת הדיון וכן על כך שהוא עצמו כמי שעוסק …… נדרש לבטל ….. … לטובת התייצבות לדיון. כל אלו נטענו ללא תימוכין וממילא לבית המשפט שיקול הדעת לחיוב בהוצאות.
נוכח זאת, בניסיון בכל זאת להנמיך את עצימות הסכסוך בין הצדדים ולאפשר להם למצוא את הדרך המשותפת לספק את צרכיה הנפשיים הרגשיים של הקטינה כפי שנטען כי הצליחו לעשות זאת עד לאחרונה, אני מורה על חיוב בהוצאות המשיב ועל הצד הנמוך בסך של 1,000 ₪.
מורה על ביטולו של הצו שהוצא ביום 14.6.2023.
מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ג, 15 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
