התובעת/נתבעת:
רחל
ע"י ב"כ עו"ד עירא הדר ועו"ד מיכל עדן
נגד
הנתבעת/תובעת:
מרים
ע"י ב"כ עו"ד נועם אפשטיין ועו"ד יאנה קלוגרמן
פסק דין
* כל השמות בפסק הדין בדויים ונועדו להקלה על הקריאה.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
התובעת (להלן: "רחל") והנתבעת (להלן: "מרים") (להלן גם: "בנות הזוג" או "הצדדים") ניהלו קשר זוגי משנת 2006 ועד לשנת 2016.
כתוצאה מקשר זה נולדו שתי בנות: עמית ילידת שנת 2009, בת 9 וחצי (להלן: " עמית"),
ודנה ילידת שנת 2014, בת 4 ו-5 חודשים (להלן: " דנה").
עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה ב-3 תביעות שהוגשו על ידי הצדדים:
תלה"מ 32090-03-17 – תביעה למזונות דנה שהוגשה על ידי רחל (להלן: "תביעת המזונות").
תלה"מ 32035-03-17 – תביעה בענייני קטינות, לרבות קביעת משמורת והסדרי ראייה שהוגשה על ידי רחל (להלן: "תביעת הסדרי הראיה").
תלה"מ 41684-06-17 – תביעה רכושית שהוגשה על ידי מרים (להלן: "התביעה הרכושית").
בחודש מרץ 2007 בנות הזוג עברו להתגורר יחדיו.
בחודש 2/2008 בנות הזוג ערכו טקס חתונה אזרחי בנוכחות בני משפחה וחברים. במהלך החתונה, בנות הזוג הצהירו על רצונן להתקשר זו עם זו בחיי שיתוף וערבות הדדית, ולהקים בצוותא משפחה.
לאחר החתונה, בנות הזוג איחדו את שם משפחתן לשם אחד משותף– "****". שם משפחה זה נושאות גם הבנות הקטינות כיום.
בנות הזוג החליטו להרחיב את התא המשפחתי באופן שבו רחל תהרה מתרומת זרע ולאחר מכן יוסדר מעמדה של מרים כאם נוספת של הקטין שייוולד.
רחל הרתה באמצעות תרומת זרע של תורם אנונימי, ובשנת 2009 ילדה את הבת עמית, כיום בת 9 וחצי.
ביום 4.10.2009 חתמו בנות הזוג על תצהיר זוגיות משותף, במסגרת הנפקת תעודת זוגיות בארגון "משפחה חדשה". בתצהיר המשותף בנות הזוג הצהירו על היותן בנות זוג ידועות בציבור לכל דבר ועניין החל משנת 2007 (ראו: תצהיר הזוגיות ותעודת הזוגיות שצורפו כנספחים ב' וג' לכתב התביעה של רחל).
ביום 15.10.2009 בנות הזוג חתמו על הסכם הורות משותפת, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט ביום 10.11.2009 (תמ"ש 58480/09) (להלן: "הסכם ההורות"). במסגרת ההסכם התחייבו בנות הזוג לשמש כשתי אימהות לעמיתולכל יתר הילדים שמי מהן תלד, וזאת גם לאחר פרידה. עוד נקבע בהסכם כי בנות הזוג יישאו במשותף בהוצאות הכרוכות בגידול הילדים, ונקבעו הסדרי ראייה ומזונות למקרה של פרידה.
ביום 16.11.2009 בנות הזוג חתמו על הסכם חיים משותפים המסדיר את התחייבויותיהן האחת כלפי השניה בכל הנוגע לחייהן המשותפים תחת קורת גג אחת ואת ענייני הרכוש והממון שלהן (להלן: "ההסכם לחיים משותפים").
ביום 10.1.2012 ניתן למרים , על פי בקשת בנות הזוג, צו אימוץ לגבי הבת עמית(אמ"צ 146/09) (צורף כנספח ז/1 לכתב התביעה של רחל). בעקבות צו האימוץ נרשמה מרים כאימה הנוספת של עמית.
בנות הזוג גידלו את עמיתבמשותף והמשיכו לנהל זוגיות ומשק בית משותף. בהמשך החליטו בנות הזוג במשותף להרחיב שוב את התא המשפחתי. בנות הזוג הסכימו שוב כי רחל תהרה מאותה תרומת זרע ששימשה להוריית עמית.
רחל הרתה שוב מתרומת זרע של אותו תורם אנונימי לאחר סדרה ארוכה של טיפולי פוריות, ובשנת 2014 ילדה בלידת בית את הבת דנה, כיום בת 4 ו-5 חודשים.
במהלך לידת הבית של הבת דנה חל, לדאבון הלב, סיבוך. דנה נותרה עם נכות קשה ואובחנה בעלת שיתוק מוחין, קשיי בליעה המצריכים הזנה באמצעות צינורית בדופן הבטן ולקויות נוספות. לדנה נקבעה נכות של 100% על ידי הביטוח הלאומי (בהמשך הועלתה הנכות ל-188% אחוזי נכות עד לחודש 11/2019), והיא מקבלת סכום קצבה עבור ילד נכה בהתאם.
עד חודש 4/2016 – כשנה ורבע לאחר לידת דנה- חיו בנות הזוג עם שתי הקטינות תחת קורת גג אחת. עם זאת, שתי הצדדים מציינות את לידתה של דנה כנקודת מפנה מהותית במערכת היחסים הזוגית וההורית ביניהן, כפי שיפורט להלן.
בנות הזוג חפצו במהלך ההליך להרחיב את היריעה ל"משפט זוטא" הנוגע לנסיבות לידת הבית, האשם במצבה של דנה, קבלת ההחלטות לגבי ההריון והלידה והאם היה ניתן למנוע את מצבה. בעניין זה, על אף שאישרתי את חקירת הדולה שנכחה בלידת הבית, הגב' ***, הובהר לצדדים מראשית ההליך כי הדברים אינם נדרשים לבירור המחלוקות שבאמת דרושות להכרעה. צוין מפורשות (למשל ההחלטה מיום 4.1.2018 במסגרת תלה"מ 51671-11-17) כי לידת הבית אינה קשורה לסעדים הנדרשים בהליך ולא יתקיים "תחקיר" לעניין נסיבות לידת הבית מאחר והדבר יאריך את ההליך ואינו קשור למחלוקות המהותיות שבו.
ביום 13.4.2016 פנו בנות הזוג לעו"ד **** במטרה להסדיר את מעמדה המשפטי של מרים כלפיי דנה. בנות הזוג נפגשו עימה, וחתמו על ייפוי כוח לשם הגשת בקשה למתן צו הורות פסיקתי. בתום הפגישה שילמה מרים את שכר טרחתה של עו"ד ****.
בסמוך לכך, מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, ובחודש 4/2016 מרים עזבה את הבית. אין חולק כי היוזמה לפירוד באה מצדרחל .
הצדדים פנו להליך גישור, שכשל.
ביום 7.8.2016 הגישה רחל בקשה ליישוב סכסוך עם מרים, אולם הליך זה הסתיים מבלי שהצדדים הגיעו להסכמות וניתן פסק דין לסגירת התיק ביום 16.10.16.
ביום 15.3.2017 הגישה רחל כנגד מרים את התביעה למשמורת והסדרי ראייה ואת התביעה למזונות עבור שתי הקטינות.
ביום 19.6.2017 הגישה מרים את התביעה הרכושית כנגד רחל לגבי מספר רכיבים רכושיים. במסגרת התביעה עתרה לסעדים הבאים: קביעה לשיתוף בנות הזוג במספר נכסים: נכס מקרקעין ברח' *** ב***, רכב מסוג **, מיטלטלין בדירה בה גרו בנות הזוג וחשבונות הבנק של בנות הצדדים.
ביום 17.7.2017 הצדדים הגיעו להסכמות בעניינים הנוגעים למזונותיה, משמורתה וזמני השהות של מרים עם הבת עמית וניתן לגביהן פסק דין חלקי. עיקרי ההסכמות מפורטות כדלהלן:
"1. עמית תהיה במשמורתה של רחל .
2. הסדרי השהות של עמית עם מרים יהיו כדלקמן:
א. בימי רביעי מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר.
ב. כל סוף שבוע שני מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בבוקר למסגרת החינוכית.
ג. בימי שני כאשר בשנת הלימודים הקרובה תשע"ח, רחל תהיה אחראית לקחת את עמית מהמסגרת החינוכית מרים תיקח אותה מביתה של רחל בשעה 18:00 ותביאה למסגרת החינוכית למחרת בבוקר.
ד. בשנת הלימודים תשע"ט מוסכם, כי מרים תיקח את עמית בימי שני בתום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר.
ה. מבחינת חופשות מוסכם, כי ימשיכו לחול ההסדרים הרגילים, אך שעת המעבר תהיה בשעה 07:30 בבוקר.
ו. מבחינת חגים מוסכם, כי עמית תהיה עם כל אחת מהאימהות לסירוגין. ב"כ הצדדים יסייעו לאימהות בהכנת טבלת חגים מתאימה. בחול המועד של החגים, ימשיך לחול הסדרי הראייה הרגילים.
3. מבחינת המזונות של עמית, מוסכם וזאת מבלי שמי מהצדדים מוותר על מי מטענותיו:
א. החל מחודש יולי 2017 ועד הגיע עמית לגיל 18 ו/או סיום הלימודים התיכוניים לפי המאוחר מבין השניים, מרים תשלם לרחל סכום חודשי קבוע בסך של 2,150 ₪ צמוד למדד של חודש זה. כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות המדור של עמית.
ב. בנוסף, מרים תשתתף במחצית העלות של כל אחד מהתשלומים הבאים, בגין אלה:
1). חוג אחד במהלך כל שנה עד לעלות כוללת של 300 ₪.
2). בהסכמה בין האימהות, הן תממנה בהסכמה חוג נוסף או פעילות בתנועת נוער.
3). הצהרון של עמית בשנת הלימודים תשע"ח.
4). הוצאות הבריאות החריגות לרבות טיפולי שיניים, אופטיקה, אבחונים, טיפולים פרא-רפואיים וכו'. בהעדר בין הסכמה בין הצדדים תכריע החוו"ד של הרופא המטפל או הגורם המטפל המתאים.
5). יתר הוצאות החינוך של עמית , לרבות וועדי הורים, תשלומי בי"ס, תל"ן, רכישת ציוד וספרים, בי"ס של הקיץ – זה בקיזוז מענק הלימודים שרחל תקבל מהביטוח הלאומי.
6) מחזור אחד (3 שבועות) של קייטנה בחופש הגדול בעלות כולל של 2,600 ₪. ככל שתהיה הסכמה בין האימהות, יהיה מחזור נוסף.
7). עלות נסיעה לפולין במסגרת התיכון, בתנאי ששתי האימהות תסכמנה על הנסיעה.
ג. לאחר גיל 18 ו/ואו בתום סיום הלימודים התיכוניים, סכום המזונות הקבוע יפחת ל-1/3 עד גיל 20 או סוף שירות צבאי סדיר ו/או שירות לאומי, לפי המאוחר.
ד. קצבת הביטוח הלאומי עבור עמית וכן כל מענק מטעם המל"ל יועברו לידיה של רחל.
ה. בכל הנוגע למזונות העבר, מוסכם שהצדדים יעלו טיעוניהם במסגרת התביעה הרכושית, שממילא ביהמ"ש צריך להכריע.
ו. הסכם זה יחול אך ורק לגבי עמית, ולא יהיה בו כדי לגרוע באיזה מטענות הצדדים בעניינה של דנה.
ז. הוצאות שהוצאו עבור סעיף ב' ע"י רחל, בגין קיץ 2017, רחל תעביר למרים אסמכתאות והן יושלמו בתוך 10 ימים לאחר העברת אסמכתאות."
על אף ההסכמות הראויות בנוגע לעמית, מאותה נקודה והלאה לא הסכימו הצדדים על דבר וההליך אופייין ברמת משבר קשה ביותר. כל עניין – דיוני ומהותי – היה נתון במחלוקת קשה ביותר בין הצדדים וב"כ.
ביום 26.11.2017 ניתנה על ידי החלטה בתיק המזונות לגבי דנה כי לאור היקף הטענות בין הצדדים והמחלוקות לגבי עצם החיוב במזונות יש לקבוע את התיק להוכחות קרובות.
לאחר מכן ובשל אילוצי בית משפט הדיון נדחה באופן קצר. ביום 1.2.2018 לאור דחיית הדיון קבעתי כי מרים תשלם לרחל עבור מזונותיה של דנה סך של 10,000 ₪ אשר ישולמו ב-6 תשלומים שווים עוקבים (כ"א של 1,666 ₪) החל מחודש 3/2018 ויצטרפו לסכום המזונות של עמית. כמו כן קבעתי כי ככל שיימצא בסופו של יום כי אין חיוב במזונות עבור דנה– סכום זה יקוזז מהמזונות השוטפים של עמית, ובאותו האופן ככל שיימצא בסופו של יום כי יש מקום לחיוב במזונותיה של דנה– סכום זה יילקח כמובן בחשבון.
ביום 25.10.18 הוארך תוקף ההחלטה מיום 1.2.18 כך שמדי חודש ישולם על ידי מרים סך של 1,666 ₪ עבור מזונותיה של דנה. שאר תנאי ההחלטה המשיכו לעמוד בתוקפם.
עניין נוסף שאפיין את ההליך הוא כי שתי בנות הזוג לא היססו לטעון טענות נוגדות לטענות שלהן עצמן בהתאם לתביעה שנדונה.
כך רחל שטענה כי מדובר היה במשפחה לכל דבר ועניין וכי יש להחיל הסדרי הורות ומזונות של מרים לגבי שתי הבנות, הכחישה בתביעה הרכושית את עיקרו של השיתוף בין הצדדים ועשתה מאמצים גדולים להמעיט מהתא המשפחתי ומזוגיות הצדדים לצרכים הרכושיים.
באותו האופן מרים בתביעת המזונות ובתביעת ההורות הכחישה את יצירת הורות בינה לבין דנה, גימדה את יחסי ההורות וטענה כי הייתה בעיקרו של דבר זוגיות בין בנות הזוג ולא הורות לגבי דנה, תוך שהיא עושה הבחנה בין ההורות שלה לעמית להורות לדנה ומתעקשת כי פירוק הזוגיות משמעו פירוק ההורות המשפחתית. זאת בעוד שבתביעה הרכושית טענה לשיתופיות רכושית מלאה במספר נושאים.
לאחר קיומם של 3 דיוני הוכחות והגשת סיכומים בכתב (בנפרד בתביעה הרכושית ובנפרד בתביעת המזונות וההורות), ניתן כעת פסק הדין במאוחד בשלוש התביעות.
פסק דין בתלה"מ 32035-03-17 – תביעה בענייני קטינות,
לרבות קביעת משמורת והסדרי ראייה
במסגרת תביעה זו עותרת רחל לסעדים הבאים מבית המשפט:
לקבוע הסדרי משמורת וראיה ראויים בין מרים לבין הבנות, כפי המתחייב מהסכם ההורות, בשינויים המחוייבים לגילה ולמצבה של כל אחת מהבנות.
לקבוע כי הסדרים אלה יחולו לגבי דנה כל חייה, שכן עד יומה האחרון היא תהא תלויה לחלוטין בשתי אימהותיה וסמוכה על שולחנן.
עד למתן פסק הדין בתובענה זו, לקבוע הסדרי ראיה זמניים בהם מרים תחוייב לטפל בבנות.
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות רחל-התובעת
רחלעותרת בתביעה כי בית המשפט ייקבע הסדרי משמורת וראיה בין מרים ושתי הבנות. מאחר ועניינה של עמית הוסדר בפסק הדין החלקי, עותרת רחל כי יוסדרו הסדרי ראיה בין מרים לדנה, כפי שמתחייב לטענתה מהסכם ההורות ובאופן התואם את הגיל והמצב שלדנה .
עוד מבקשת רחל כי הסדרים אלה יחולו לגבי דנה למשך כל חייה, נוכח מצבה הגורם לתלות המוחלטת באימהותיה.
רחל טוענת כי מרים הייתה שותפה מלאה להולדתה של דנה , מתוך כוונה גמורה לגדלה כבתה, וכי בהסכם ההורות שנחתם בין הצדדים, התחייבה לשמש אם לכל הילדים שיוולדו לבנות הזוג במהלך חיי הזוגיות גם בהעדר הכרה רשמית בהורותה.
רחל טוענת כי לאחר שנה ו- 8 חודשים שבהם מרים שימשה כאם לדנה, טיפלה בה ופרנסה אותה במסירות, היא נטשה את דנה וניתקה את הקשר עימה וכל עול הטיפול בבנות נותר על כתפיה של רחל בלבד.
בסעיפים 58-59 לכתב התביעה טוענת רחל, כי בסמוך לפרידת הצדדים המשיכה מרים לראות את דנה בביתה של רחל ולסייע בטיפול בה. החל מסוף חודש 6/2016 כאשר דנה הייתה בת שנה ו-8 חודשים לא פגשה מרים את דנה.
רחל מבקשת לחייב את מרים לקיים הסדרי משמורת וזמני שהות נרחבים עם דנה, תוך חיובה לחזור ולקחת חלק משמעותי ומרכזי בחייה ולהשתתף באופן פעיל בטיפול בה. עוד מבקשת רחל להחיל על מרים הסדרים אלה למשך כל ימי חייה של דנה בשל תלותה הפיזית המוחלטת של דנה .
רחל טוענת כי יש להשתית את חיובה של מרים בקיום הסדרי משמורת וזמני שהות עם דנה על בסיס המקורות המשפטיים הבאים (סעיף 68 לכתב התביעה):
א. מכוח התחייבויותיה החוזיות המפורשות של מרים, אשר באה לביטוי בהסכם ההורות המשותפת שנכרת בין בנות הזוג, בחוזה שנכרת בין בנות הזוג בע"פ ובהתנהגות לגבי ההורות המשותפת, ובהסתמכותה של רחל והבנות על הבטחות מרים להמשך השותפות ההורית.
ב. מכוח עקרון העל בדבר טובתן של הבנות המחייב לשמר את הקשר ההורי עם רחל ואת קשר האחאות עם אחותה עמית. כמו כן, יש לאפשר לדנה לממש את זכותה להשתייכות ולחיי משפחה ואת זכותה לשוויון ולאי-הפליה על רקע מוגבלותה.
ג. מכוח ההלכה הפסוקה לגבי חובות הנובעים מקיומם של יחסי הורים-ילדים בפועל. יש להחיל את ההלכות לגבי זכויותיהן וחובותיהן של אימהות לא ביולוגיות במשפחות לסביות וכן להחיל את ההלכות בדבר ההכרה בהורות פסיכולוגית-מעשית כאינטרס בעל משקל שיש להגן עליו.
ד. מכוח חובת תום הלב של מרים ופסילת המניעים האנוכיים שבסיס נטישת הבנות (כך במילותיה בסעיף 68(ד) לכתב התביעה.
תמצית טענות מרים -הנתבעת
מרים עותרת לדחיית התביעה על כל רכיביה. לחילופין עותרת כי יישאר רק הרכיב אשר הוסדר כבר על ידי הצדדים לגבי עמית ויידחו הרכיבים הנוגעים לדנה.
מרים טוענת כי האשם באי מימוש הורותה רובץ לפתחה של רחל. מרים טוענת כי זכותה לשמש כאם לדנה נרמסה על ידי רחל, וברגל גסה בבוא העת כאשר בחרה ללדת את הקטינה דנה בלידת בית בניגוד לדעתה, רצונה ובקשותיה של מרים. לטענת מרים לידת הבית גרמה לנכות קשה אצל דנה, טראומה נפשית קשה אצל מרים ופירוק התא המשפחתי בכללותו (כך במילותיה בסעיף 7 לכתב ההגנה).
מרים מאשרת כי ביקשה לגדל את הילדים שמי מבנות הזוג תלד במהלך החיים המשותפים, אך טוענת כי הסכמתה זו נעשתה בתנאי שההורות תהיה שווה ובנות הזוג תיטולנה יחדיו החלטות חשובות בעניינים הנוגעים להריון, הלידה וגידול הקטינים – תנאי שלא התקיים, כאשר רחל בחרה ללדת את דנה בלידת בית. מרים מדגישה כי האשמה בפירוק התא המשפחתי וסיכול הורותה, הוא ברחל.
מרים טוענת כי בנסיבות שנוצרו יש נתק נפשי מוחלט בינה לבין דנה והיא אינה משמשת לה אם מאז לידתה, כך שאין לכפות עליה הורות כלפי דנה.
רחל טוענת כי בהעדר קשר ביולוגי ובהעדר צו אימוץ או צו הורות פסיקתי, לא נוצרים יחסי הורה-ילד, ובהעדר מסגרת חוקית המעגנת את אימהותה על דנה, אין מקום לחייב אותה לקיים הסדרי משמורת וזמני שהות עם דנה.
דיון והכרעה
לב המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה – האם בהעדר הסדרת מעמדה המשפטי של מרים כלפיי הבת דנה, ובסירובה לקיים קשר עימה, ניתן לחייבה לקיים הסדרי ראייה עמה?
רחל טוענת כי מרים הייתה שותפה מלאה להולדתה של דנה, התחייבה לשמש לה כאם ואף תפקדה כאימה של דנה במשך כשנה ושמונה חודשים. כן טוענת רחל , כי מרים הראתה נכונות לפעול להסדרה פורמלית של הורותה כלפי דנה כאשר פנתה עם הנתבעת אל עו"ד ****, ייפתה את כוחה להגיש בקשה למתן צו הורות בקשר לדנה ושילמה את שכר טרחתה.
הראיות והעדויות שבתיק תומכות בטענתה זו של רחל. בחינת הראיות והעדויות מעלות כי התקיימו מרבית המאפיינים ליצירת קשרי הורות שאותם מניתי בפסק דיני בתיק תמ"ש (משפחה (ת"א) 28398-10-12 שורש נ' שורש, (19.5.2016)) – כך שלו הייתה מוגשת תביעה למתן צו הורות, היה מקום לשקול את הדברים, על אף התנגדותה העקרונית של מרים להכרה בקשר זה.
אולם לא זאת התביעה שבפניי ובחינה מעמיקה של טענותיה והתנהלותה של רחל מעלות כפי שיפורט להלן, כי תביעה לחוד, ומעשים ורצון לחוד.
במסגרת הליך זה, רחל מבקשת לחייב את מרים לקיים הסדרי משמורת וזמני שהות עם הבת דנה. אלא שהתנהלותה של רחל בהליך מלמדת כי היא עצמה אינה מעוניינת בקבלת הסעדים אשר התבקשו בתביעתה.
רחל הגישה תביעה למשמורת והסדרי ראייה, אך לא הגישה תביעה למתן צו הורות, וזאת למרות שבמקרה זה מתקיימים מרבית המאפיינים ליצירת קשרי הורות, ולמרות שהיא עצמה אישרה כי מרים זקוקה למתן צו הורות בשל אי תפקודה כאם לדנה (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 110 לפרוט' ש' 27-29, עמ' 111 ש' 1-3).
רחל מבססת את תביעתה לקיום הסדרי משמורת וזמני שהות בין מרים לדנה על ארבעה מקורות משפטיים אלה: (א) התחייבותה החוזית של מרים (ב) טובת הקטינה (ג) ההלכות הנוהגות בעניין הורות פסיכולוגית-מעשית (ד) חובת תום הלב.
תביעה להסדרי ראיה מהווה תביעה אגבית לתביעה העיקרית בדבר קביעת קשרי ההורות. ההכרה בקשר ההורי מהווה תנאי מקדים ורק לאחריו ייקבעו סעדי המשמורת והסדרי הראייה. עמד על כך כב' השופט ס' ג'יוסי במסגרת רמ"ש 41697-07-18 ש' ר' נ' ד' ר' (20.11.18) פיסקאות 34 ו-35 לפסק הדין: "אולם, עד להיום לא עתרה ד', להצהיר על קיומו של קשר הורי בינה לבין ס', לא בתביעה נפרדת, היא המסגרת הדיונית המתאימה בעיניי לכך, בגדריה יש לצרף את היועמ"ש כמשיב נוסף והכרחי, וגם לא עתרה לכך באופן אגבי, בגדרי תובענתה הנוכחית, לשם מתן הסעד הסופי – "משמורת והסדרי ראיה.. […] ראוי ש-ד' תגיש תחילה תביעת הורות, ויפה שעה קודם, משלדעתי, הכרה בקשר הורי, אם וכאשר ייקבע, לצד הקביעה כי המפגשים משרתים טובת הקטין, הם שיכולים יחד להקים הזכות לקשר עם הקטין הספציפי והם שיתחמו את גדריה.".
רחל נשאלה בחקירתה הנגדית על הסיבה מדוע לא הגישה תביעה לצו הורות, אולם ההסבר שנתנה היה דחוק ובלתי משכנע. רחל טענה כי נמנעה מהגשת תביעה להורות מטעמים כספיים ומשום שהיא סבורה שהביטוי להורות הוא בקביעת הסדרי ראייה ומזונות:
"ש : למה לא הגשת תביעה לצו הורות?
ת : מה זאת אומרת? עכשיו? צו הורות, תראה אני הגשתי בקשה ממרים למה שחשוב לי. מה שחשוב לי זה שהיא יהיו לה הסדרי ראיה עם שתי הבנות ומזונות לשתי הבנות. זה בפועל. זה הפרקטיקה, זה מה שחשוב לי.
ש : אבל אין לך צו הורות. איך, איך את רוצה לחייב מישהי,
ת : היא אמא שלהן בפועל. היא תפקדה כאמא שלה.
ש : אבל הגשת תביעה פה מפוארת פה עם 30 עמודים. למה לא הגשת צו הורות? למה לא אמרת – אני רוצה שתהיי הורה של, ההורה של דנה? הדבר הכי בסיסי.
ת : הכי בסיסי זה שהיא תראה את דנה. שתהיה חלק בחיים שלה.
ש : אתן פניתם גם לעורכת דין שתעשה לכן צו הורות פסיקתי. למה לא הגשת תביעה, היא אומרת לך שהיא לא מסרבת, היא מושכת רגליים. למה, למה לא הגשת תביעה לצו הורות?
ת : אני הבנתי שבשביל להוציא צו הורות, צריך במילא לפנות, בנוסף לכל מה שהגשתי אני אצטרך להוסיף תביעה נוספת. זה עוד זמן, זה עוד כסף. העדפתי לעצור פה.
ש: מאיפה הבנת את זה?
ת: זה מה שאני הבנתי מעורכת הדין שלך.
ש : מעורכת הדין שלך?
ת : בוודאי. כשהגעתי אליה, בפגישה סיפרתי לה את הסיפור.
ש : זאת אומרת, זאת אומרת זה שלא הגשת צו הורות זה, זה בגלל שצריך להוסיף עוד תביעה ולהוסיף עוד כסף?
ת : המטרה שלי, אני, היא שלדנה יהיה קשר עם שתי האמהות שלה. זה המטרה שלי. רציתי לקבל את, את, שמרים תהיה שותפה". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 109, שורות 26-31, עמ' 110 ש' 1-16).
ובעמ' 124 ש' 23-24 היא העידה כי:
"… אם הגשת צו הורות פסיקתי לא הייתה לי עולה, לא הייתה עולה לי עוד כסף ועוד זמן ועוד התעסקות, הייתי מגישה."
ברמת הקונפליקט בין הצדדים והטענות שהועלו, קשה להשתכנע כי המניע לאי הגשת ההליך המרכזי של צו הורות הוא התעסקות בתביעה נוספת ובתשלום שכ"ט נוסף. הוגשו תביעות, רמת המשבר בשיאה, ובשער המשפטי המרכזי בו היה על רחל לעבור, היא בוחרת במודע שלא לעבור דרכו. תשובותיה בחקירה היו תמוהות ולא אמינות בעניין זה.
גם אם הייתי נכונה להתעלם לצורך המשך הדיון מכך שלא הוגשה תביעה לצו הורות, הרי שגם ההתנהלות הדיונית בהליך זה לא שיכנעני כי רחל חפצה באמת ובתמים בהסדרת מעמדה של מרים כאימה של דנה על כל הכרוך בכך משפטית, למעט בנושא המזונות. רחל חפצה בשימור מעמדה הבלבדי כאפוטרופוסית לדנה, היא זו שחפצה להחליט ולקבוע בפרט בנושאי בריאות והטיפול המורכב בדנה. לא היה סממן של רצון לשתף את מרים בהורות המהותית והמעשית בגורלה של דנה או ליצור מחדש את קשר ההורות בין מרים לבין דנה לאחר פרידת הצדדים ולאחר שהחלו ההליכים המשפטיים.
רחל לא הגישה בקשה למינוי מומחה ולא בקשה להזמנת תסקיר. גם לאחר שהוסדרו הנושאים שקשורים לבת עמית, היא לא הגישה בקשה לגבי הקשר בין דנה למרים (למעט בקשה אחת בראשית ההליך).
יתרה מכך, ביום 17.7.2017 לאחר אישור ההסכמות של הצדדים בפסק דין חלקי לגבי עמית, צוין בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום כי: "יש לקדם חשיבה משותפת – ייתכן במסגרת טיפולית מתאימה – הנוגעת לבת דנה. ככל שיבקשו הצדדים בהסכמה, ימונה גורם מתאים לכך". גם לאחר החלטה זו, לא הוגשה כל בקשה בעניין זה על ידי רחל.
יודגש כי במסגרת הסיכומים של רחל לא צוין על ידה, מלבד בקשה כללית, מה מבוקש לגבי זמני השהות, חידוש הקשר ויצירת קשר הורי בפועל בין מרים לדנה.
זאת ועוד, בהעדר תביעה למתן צו הורות, היה על רחל לעתור, לכל הפחות, למתן סעד אחר אשר מתבקש בנסיבות העניין – מינוי מרים כאפוטרופא נוספת לדנה– אולם גם זאת לא נעשה. גם על עניין זה נשאלה רחל בחקירתה והתחמקה ממתן תשובה (ראו: פרוט' מים 28.5.19, עמ' 124, שורות 1-4).
הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור ההתנהלות לגבי עמית, אשר לגביה קשר ההורות ברור וודאי והוסכמו זמני שהות נרחבים. לגבי עמית, פעלה רחל באופן שאכן משקף את רצונה, כי מרים תיקח חלק מהותי ומשמעותי ותממש את הורותה.
עם זאת, יש לבחון האם על אף כל האמור לעיל, יש נימוקים אחרים התומכים בהיעתרות לסעדי התביעה להסדרי ראיה.
1). הבסיס החוזי
בנות הזוג חתמו, מספר שנים בטרם נולדה דנה, על הסכם הורות, שבמסגרתו התחייבו לגדל את עמית ואת הילדים הנוספים שיוולדו למי מבנות הזוג, לתפקד בפועל כאימהותיהם של כל אחד מהילדים ולדאוג יחדיו ובמשותף לכל ענייניהם.
כמו כן, במסגרת הסכם ההורות התחייבו בנות הזוג כי במקרה שבו תיפרדנה, הילדים שיוולדו למי מהן יישארו במשמורתה של האם הביולוגית וייקבעו הסדרי ראייה קבועים עבור בת הזוג השנייה. הסכם ההורות אף קבע את הסדרי ראייה שיחולו בין הילד/ים לבין בת הזוג שאינה האם הביולוגית, במקרה של העדר הסכמה בין בנות הזוג בעניין זה (ראה פרק ד' להסכם ההורות).
מהעדויות שבתיק, עולה כי מרים טיפלה במסירות בדנה, מאז לידתה ועד לתקופה הסמוכה לפרידת הצדדים בחודש 4/2016. מרים הציגה את עצמה כאימה של דנה ואף החלה לפעול לשם הגשת בקשה למתן צו הורות בעניינה של דנה (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עדות עו"ד **** בעמ' 97 ש' 19-23, עמ' 101 ש' 5-6, 13-15).
הסבריה הפתלתלים של מרים בחקירתה מדוע עשתה כן, וכי הדבר נבע רק מקשר הזוגיות שבין בנות הזוג ורצונה לעזור למרים ולא בשל יצירת קשר בינה לבין דנה, היו מוקשות ולא אמינות.
במצב המשפטי הקיים, בהעדר הכרה פורמלית בהורותה של מרים לדנה, וכאשר אף אחת מבנות הזוג לא פעלה להכרה פורמלית בהורות זו, לא ניתן להכיר בהורות על בסיס הסכמי ולחייב את מרים בקיום הסדרי ראייה עם דנה מכוח הסכמות הצדדים ומכוח עקרון ההסתמכות בלבד.
רחל לא התמודדה לעומקם של דברים מה משמעות סירובה של מרים וכיצד ניתן עובדתית ומשפטית לחייבה לקיים הסדרי ראיה עם דנה. בפרט, כאשר ההסכם נחתם טרם לידתה של דנה וכאשר לאחר לידתה לא הוסדר מעמדה המשפטי של מרים.
2). טובתה של דנה
רחל טוענת כי טובתה של דנה מחייבת לשמר את הקשר ההורי עם מרים ואת קשר האחאות עם אחותה עמית. אף על פי כן, רחל לא ביקשה למנות עו"ס לסדרי דין או כל גורם מקצועי אחר על מנת לבחון מהי טובתה של דנה ולתת המלצות בעניין.
בהעדר תסקיר סעד ו/או חוות דעת מומחה ובהעדר בקשה לכך, אין בידי בית המשפט את הכלים לקבוע מהי טובתה של דנה. ממילא גם לא ניתן לקבוע כי טובתה של דנה מחייבת לשמר קשר הורי עם מרים ולקבוע עד כמה התבסס קשר הורי שכזה בפועל.
זאת ועוד, אין מחלוקת כי מרים לא נפגשה עם דנה מאז התקופה הסמוכה לפירוד בין בנות הזוג מחודש 4/2016, והפסיקה לראותה מחודש 6/2016, לפני למעלה משנתיים וחצי, כך שאין מקום לדבר על שימור קשר, שהרי מדובר בקשר שאינו קיים ובפרט לאור מצבה של דנה.
במצב הדברים כיום, דנה כלל אינה מכירה את מרים ואינה רואה בה דמות הורית, גם לא לפי טענותיה של רחל. עובדה זו עולה מדברי רחל עצמה בחקירתה, לפיהם: "אין לי ספק שאם מרים הייתה בקשר רציף עם דנה, דנה הייתה מכירה אותה, מזהה אותה ואוהבת אותה" (ראו: פרוט' מיום עמ' 126 ש' 17-16). על אף אמירה זו היא לא לוותה בכל בקשה מעשית בתיק לקדם קשר זה.
תהליך יצירת הקשר של דנה עם סביבתה הוא מורכב. לדברי רחל, דנה מתקשרת עם הסובבים אותה באמצעות "הבעות פנים, באמצעות ג'סטות ובאמצעות כיוון מבט שהאישונים קובעים את התנועה של העכבר על המחשב…" (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 126 ש' 19-21). רחל עצמה מודה כי דנה "היא ילדה שהיא גם היום צריך להשקיע יותר מאמץ בלתקשר איתה, בלהיות איתה. זה לא משהו שבא טבעי כמו ילד שרץ אליך וקורא לך סבא, סבא. בכל זאת זאת ילדה עם צרכים מיוחדים" (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 132 ש' 32, עמ' 133 ש' 1-2).
בנסיבות אלה, ספק אם כפיית הסדרי ראייה על מי שאינה מעוניינת בכך, יש בה כדי להיטיב עם דנה.
גם טענת שימור יחסי האחאות בין דנה לעמית, דינה להידחות. עמית ודנה נמצאות מרבית הזמן יחד אצל רחל. מרים מקיימת מזה תקופה ארוכה הסדרי שהות עם הבת עמית, ללא נוכחות דנה. לא נטען כי הפרדת האחיות בזמנים אלה פגעה בדנה ובקשרי האחאות שלה עם עמית. נהפוך הוא – קיימת הסכמה בין הצדדים כי שהותה של עמית עם מרים היא נדרשת, הכרחית וחיונית.
כאשר מדובר על טובה של קטינה יש להוכיח את טובתה של הקטינה הספציפית. מאחר וטובתה של דנה לא הוכחה ולא התבקשה גם שום בקשה לבחון טובה זו, לא מצאתי כי יש מקום לחייב במקרה זה את מרים לקיים הסדרי משמורת וזמני שהות עם דנה על בסיס עקרון טובת הקטינה, שלא הוכח ולא התבקש גם להוכיחו מלבד טענות כלליות.
3). הורות פסיכולוגית-מעשית
בשנים האחרונות ניתנו פסקי דין רבים בדבר קביעת קשרי ההורות וניתן לראות בהם מגמה של מעבר מקביעת הורות על בסיס גנטי–ביולוגי בלבד לקביעת הורות פסיכולוגית במקרים המתאימים, וזאת על פי רוב כאשר הדבר נלווה לזוגיות מוכחת וכאשר קיים קשר גנטי לפחות של אחד ההורים לקטין. כפי שציין כב' השופט ג'ובראן בבג"צ 566/11: "… מערכת היחסים ההורית אינה תוצר בלעדי של המעשה הפיזי, דוגמת לידה, והיא מושתתת על הזיקה הרגשית שבין המטפל (Care Giver) לילד".
ראו: בג"צ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים, (28.1.14), סעיף 14 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן.
מהפסיקה והספרות המשפטית עולה כי תנאי הכרחי להכרה ב"הורות פסיכולוגית" הוא כי אותו הורה פסיכולוגי מהווה דמות מרכזית ומשמעותית לקטין, דואג לו, מטפל בו, מחנך אותו וכי הקטין קשור אליו, וזאת ללא קשר או תלות בזיקתו הביולוגית של אותו הורה פסיכולוגי אל הקטין.
בענייננו, מרים אינה עונה על הגדרת "הורה פסיכולוגי". הקשר בין מרים לדנה נותק לפני תקופה ארוכה. מרים אינה מטפלת בדנה, אינה דואגת לה ואינה מהווה עוד כיום דמות מרכזית או משמעותית בחייה של דנה. זאת ועוד, רחל כלל לא טענה כי דנה קשורה אל מרים ו/או כי קיים קשר רגשי בינה לביןמרים. בנוסף, בהעדר תסקיר או חוות דעת מומחה, סוגיה זו כלל לא נבדקה.
גם הפסיקה שאוזכרה בסיכומי רחל, אין בה כדי להועיל. באותם מקרים שבהם נקבעו לקטין זמני שהות עם בת הזוג שאינה האם הביולוגית של הקטין, דובר בהסדרים זמניים, שנקבעו כאשר הייתה תלויה ועומדת תביעה להורות מצד בת הזוג שאינה האם הביולוגית שמעמדה לא הוסדר ו/או במקרה שבו בת הזוג שאינה האם הביולוגית היוותה דמות נוכחת ומשמעותית בחייו. בנוסף לכך, הומלץ בתסקירים ו/או בחוות דעת מומחים על שימור הקשר בינה לבין הקטין למען טובת הקטין. כמו כן, באותם מקרים, בתי המשפט ביקשו לשמר קשר קיים בין הקטין לבין בת הזוג שאינה האם הביולוגית, עד להכרעה סופית בהליך, מתוך תפיסה שלפיה נתק ממושך בין הקטין לבת הזוג שאינה האם הביולוגית יביא לאיון ההליך המשפטי.
ראו: סעיף 9 להחלטת כב' השופטת פלאוט ברמ"ש (מחוזי לוד) 1256-02-18 מ' ואח' נ' מ' ואח', (20.2.2018); סעיף 58 להחלטת כב' ס' הנשיא השופט פישר בתמ"ש 58503-05-16 פלונית נ' אלמונית, (25.1.2018).
בענייננו אין מדובר במקרים אליהם התייחסה הפסיקה שאוזכרה, קרי מקרים שבהם האם הלא ביולוגית מבקשת כי מעמדה יוסדר לרבות קביעת הסדרי ראיה וההתנגדות הינה מצידה של האם הביולוגית. בעניינו מדובר במצב שבו גם ההורות לא הוסדרה וגם יש התנגדות קשה ליצירת הקשר ההורי על ידי האם הלא ביולוגית.
בנוסף לכך מזה למעלה משנתיים וחצי אין קשר בין מרים לדנה. במצב דברים זה ובעת הזו לא ניתן לקבוע כי קיימת כיום הורות מעשית פסיכולוגית בין מרים לדנה. לכך יש להוסיף, כי גם רחל לא פעלה בהליכים ליצירה וחידוש של קשר זה, גם אם היה בעבר.
שמיעת העדויות של שתי הצדדים מעלה כי קיימת תמימות דעים כי לא קיימת היום הורות פסיכולוגית-מעשית של מרים כלפי דנה.
על כן אין מקום להורות על קביעת זמני שהות בטענה כי קיימת הורות פסיכולוגית מעשית בין מרים לדנה.
4). עקרון תום הלב
הראיות והעדויות בתיק תומכות, כאמור, בגרסתה העובדתית של רחל, לפיה בנות הזוג תכננו יחדיו את הרחבת המשפחה והיו שותפות להליך ההיריון. גם מרים אשר עשתה מאמצים גדולים בחקירתה לשכנע כי לא הייתה הורות לגבי דנה אלא רק זוגיות לא הצליחה בכך. מרים אישרה כי ההריון של דנה היה מתוכנן ורצוי ומוסכם על ידי שתי בנות הזוג (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עדותה של מרים, עמ' 138 ש' 7-8; עמ' 151 ש' 20-29; עמ' 153 ש' 8; עמ' 300 ש' 15-16).
מרים טענה כי כוונת ההורות המשותפת השתנתה בטרם לידתה של דנה, עם החלטת רחל על לידת בית, וכי בנות הזוג הסכימו לחיות יחד לפי מודל חדש ובו תהיה הפרדה בין הזוגיות להורות (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 138 שורות 9-15). אולם טענה זו עומדת בסתירה להתנהלות מרים ועומדת בסתירה לראיות בתיק ולעדויות הצדדים. ניכר כי טענה זו הועלתה על מנת לשרת טענות אחרות של מרים ולא כי כך באמת נהגו הצדדים.
מרים לא נפרדה מרחל עם קבלת ההחלטה על לידת הבית. מרים המשיכה לחיות עם רחל והקטינות, סייעה בטיפול בדנה, נהגה כאימה ועזבה את הבית כשנה ושמונה חודשים לאחר הולדת דנה, וגם זאת בעקבות פירוד שיזמה רחל. יתרה מזו, בסמוך לפירוד, בנות הזוג אף נפגשו עם עו"ד **** והציגו את עצמן בפניה כאימהותיה של דנה.
טענתה של מרים כי הסכימה ללכת לעו"ד **** רק כדי לשמוע מה יש לה לומר וכדי לרצות את רחל (ראו: פרוט' מיום 28.5.18, עמ' 143 ש' 27-29), אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שמרים ייפתה את כוחה של עו"ד **** להגיש בשמה בקשה למתן צו הורות ואף שילמה את שכר טרחתה. עדותה בעניין זה הייתה בלתי אמינה.
רק לאחר הפרידה, מרים החליטה לנתק את הקשר עם דנה ולא להמשיך בהליך ההורות ביחס אליה, וניכר כי הדבר נעוץ בטענותיה כלפי רחל ובעיקר בסוגיית לידת הבית.
התנהלות זו של מרים היא התנהלות חסרת תום לב. ילדים אינם "מטבע עובר לסוחר" ואין מקום לקבל התנהגות ששעה שהזוגיות תמה – תמה ההורות. עם זאת, גם התנהלותה של רחל לא חפה מקשיים. רחל בהתנהלותה לא פעלה לקיומה של הורות אמיתית בין מרים לדנה אלא רק להיבטים מסויימים שלה, תוך בחירה מודעת כי בתחומי הורות אחרים היא תפעל לבדה.
התנהגות זו של שתי הצדדים אינה התנהגות שיש לקבלה. אולם לא ניתן רק על בסיס פסול בהתנהגות הצדדים לחייב את מרים לזמני שהות עם דנה. תמונת המשפחה מורכבת ומשברית. שעה שלא הוכחה טובתה של דנה, ואף לא נתבקש להוכיחה או לבררה, ושעה שגם התנהלותה של רחל לא הייתה לצורך קבלת הסעדים שהיא עצמה ביקשה – לא ניתן לחייב את מרים לקיים זמני שהות עם דנה.
יודגש – התנהלות זו של שתי הצדדים אינה ראויה מבחינת נורמות הוריות בסיסיות. אולם בסופו של יום בבחינת התמונה הכוללת ומאחר ששוכנעתי כי בפועל שתי הצדדים חפצות בהשארת המצב הקיים על כנו- קרי קשר הורי בין מרים לעמית בלבד ואי קביעת זמני שהות בין דנה למרים – וכאשר אף אחת מהן לא פעלה בפועל לקדם תביעה זו ולא פעלה להוכחת טובתה של הקטינה, דין התביעה להידחות.
ג. סיכום
טרם חתימה – ילדה מובאת לעולם בהסכמה, בשיתוף ובכמיהה למשפחה של שתי בנות זוג. לאחר לידתה בשל המשבר הזוגי, התפרק בפועל קשר ההורות. אחותה הבכורה ממשיכה להתנהל בתוך מציאות משפחתית משותפת ולה שתי אימהות. והיא שגורלה לא שפר עליה, נקלעה בשל המשבר הזוגי למשבר הורות קשה מנשוא. התוצאה קשה ברמה האנושית והמשפטית. דווקא דנה הזקוקה יותר מכל לבית חם ולב אוהב נותרה בתווך של הסכסוך, כשטובתה אינה באה לידי ביטוי והמשקעים הזוגיים מכתיבים תוצאה הורית מצערת ביותר. עם זאת, התנהלות שתי הצדדים בהליך זה לא איפשרה להגיע לתוצאה אחרת. אני תקווה כי לאחר מתן פסקי הדין במכלול הנושאים, אולי בכל זאת תהיה קרן של תקווה לדנה, ולשתי בנות הזוג, ויישקלו הדברים מחדש. בתא המשפחתי של בנות הזוג והבנות, זכאית גם עמית לדעת כי לאחותה הצעירה יש שתי אימהות, וכי שתי הקטינות זוכות למימוש זכותן הבסיסית לבית ומשפחה ללא הבדל ביניהן.
אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל, דין התביעה – להידחות.
הוצאות – בנסיבות העניין ולאור אופי התובענה שבפניי, אין צו להוצאות.
המזכירות תסגור את תלה"מ 32035-03-17.
פסק דין בתלה"מ 32090-03-17 – תביעה למזונות הקטינה דנה
נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין בעניין מזונות הבת הקטינה עמית, הדיון בתביעה זו יתמקד במזונות הקטינה דנה בלבד.
א. תמצית טענות הצדדים
טענות רחל- התובעת
רחל עותרת בתביעה לחייב את מרים לשאת בתשלום מזונותיה והוצאותיה של הבת דנה, ובכלל זה דמי המזונות, דמי המדור ודמי והטיפול בה. זאת, לטענתה, כפי שמתבקש לשם הבטחת טובתה של הקטינה וחלוקה ראויה וצודקת של הנטל המשפחתי.
רחל חוזרת על טענותיה מהתביעה בעניין קביעת המשמורת והסדרי הראייה, וטוענת כי מרים הייתה שותפה מלאה להולדתה של דנה, מתוך כוונה גמורה לגדלה כבתה, וכי בהסכם ההורות שנחתם בין הצדדים, מרים התחייבה לשמש אם לכל הילדים שייוולדו לבנות הזוג במהלך חיי הזוגיות גם בהעדר הכרה רשמית בהורותה.
עוד טוענת רחל כי לאחר שנה ו- 8 חודשים שבהם מרים שימשה כאם לדנה, טיפלה בה ופרנסה אותה במסירות, היא מאסה בדנה בשל נכותה ובשל הטיפול השוחק בה ולדבריה נטשה אותה באכזריות, כך שכל נטל הטיפול בדנה נופל על כתפי רחל (פסקאות 58-61 לכתב התביעה).
לטענתה של רחל, בחודשים הראשונים שלאחר הפרידה מרים עוד שילמה את שכר הדירה וחלק מהחשבונות בדירתן של רחל והבנות, בחודש יוני 2016 הפסיקה לשלם חשבונות ובחודש אוגוסט 2016 הפסיקה לחלוטין גם את תשלום שכר הדירה.
רחל הוסיפה כי מאז שמרים זנחה את התחייבותה הכלכלית כלפיי רחל ובנותיה, היא נמצאת במצב כלכלי קשה ונזקקת לעזרתם של הוריה תוך שהיא מקדישה את כל חייה לטיפול בבנות ובדנה בפרט (פסקה 67 לכתב התביעה).
רחל עותרת בבקשה להשית את חובת תשלום המזונות וההוצאות עבור דנה למשך כל חייה, נוכח מצבה הגורם לתלות המוחלטת באימהותיה.
רחל טוענת כי יש להשתית את חיוב מרים בתשלום המזונות וההוצאות של הקטינה דנה על בסיס המקורות המשפטיים הבאים (פסקה 104 לכתב התביעה):
א. מכוח עקרון העל בדבר טובת הקטינה והצורך להבטיח לה את צרכיה ומחסורה.
ב. מכוח התחייבויותיה החוזיות המפורשות של מרים, אשר באה לביטוי בהסכם ההורות המשותפת שנכרת בין בנות הזוג, בחוזה שנכרת בין בנות הזוג בע"פ ובהתנהגות לפיו מרים היא המפרנסת של המשפחה, ובהסתמכות של רחל והקטינה כי מרים תמשיך לשמש כמפרנסת המשפחה.
ג. מכוח ההלכה הפסוקה בדבר חובות הנובעים מקיומם של יחסי הורים-ילדים לגבי תשלום מזונות ע"י הורים לא ביולוגיים, הלכות לגבי זכויותיהן וחובותיהן של אימהות לא ביולוגיות במשפחות לסביות וההלכות בדבר ההכרה בהורות פסיכולוגית-מעשית.
ד. מכוח הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
ה. מכוח חובת תום הלב החלה על מרים ופסילת המניעים האנוכיים שבבסיס נטישתה את הבת דנה.
טענות מרים-הנתבעת
מרים עותרת לדחיית התביעה למזונותיה של דנה.
מרים חוזרת על טענותיה מהתביעה בעניין קביעת המשמורת והסדרי הראייה, וטוענת כי זכותה לשמש אם לדנה נרמסה על ידי רחל כאשר בחרה ללדת את דנה בלידת בית, בניגוד לדעתה של מרים, באופן שגרם נכות קשה לדנה, פירק את המשפחה והסב לה טראומה נפשית קשה (פסקה 8 לכתב ההגנה).
מרים מאשרת כי ביקשה לגדל את הילדים שמי מבנות הזוג תלד במהלך החיים המשותפים, אך טוענת כי הסכמתה זו נעשתה בתנאי שההורות תהיה שווה ובנות הזוג תיטולנה יחדיו החלטות חשובות בעניינים הנוגעים להריון, הלידה וגידול הקטינים – תנאי שלא התקיים, כאשר רחל בחרה ללדת את דנה בלידת בית. עוד מוסיפה מרים, כי מאחר ורחל הפרה תנאי זה ולא מילאה אחר התחייבותה בהתאם להסכם, אזי מתבטלות התחייבויותיה של מרים בהתאם לאותו הסכם.
מרים טוענת כי יש ליצור הפרדה בין הדיון במזונות כל אחת מהקטינות, וזאת נוכח העובדה כי מעמדה המשפטי כלפי הקטינה עמית הוסדר, ולעומת זאת מעמדה המשפטי כלפי הקטינה דנה – לא הוסדר.
לפיכך, לטענתה, בהיעדר כל מסגרת חוקית המעגנת את הורותה של נתבעת כלפי הקטינה דנה או הכרה בהורותה של מרים כלפיה, אין חלים עליה החיובים במזונותיה והוצאותיה של הקטינה דנה.
ב. דיון והכרעה
ראשית יש לבחון האם ניתן מבחינה חוקית לחייב את מרים במזונותיה של דנה, על אף שמעמדה המשפטי לא הוסדר כלפיה. לאחר מכן וככל שהתשובה לכך חיובית, יש לבחון את שיעור החיוב ובפרט לאור מצבה של דנה וצרכיה.
קביעת חבותה של מרים במזונות דנה
סעיף 27(4) לאמנה בדבר זכויות הילד קובע כי על המדינות החברות באמנה לפעול למען "גביית מזונות עבור הילד מאת הוריו או מאת אנשים אחרים הנושאים באחריות כספית לגביו […]" (ההדגשות בקו הוספו).
כמו כן, החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1995 קובע בסעיף 3(א) כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו […] ". גם לפי סעיף 3(ב), גם אדם שאינו חייב במזונותיהם לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שמא לא חל עליו הדין האישי, יהיה חייב במזונותיהם בהתאם להוראות חוק זה. אולם, פסיקות שונות אשר פירשו את החוק קבעו כי החוק חל על זוגות נשואים בלבד.
במסגרת בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (29.8.13), סעיפים 24-25 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, נקבע כי כאשר מדובר בבני זוג שאינם נשואים, אלא מוגדרים כידועים בציבור, מוטלת על אדם חובה זהה במזונות הילדים הקטינים של בן זוגו הידוע בציבור מכוח רעיון ההסכמה מכללא והקונסטרוקציה החוזית שנוצרה ביניהם. זאת, בייחוד כאשר הקטינים צורפו לתא המשפחתי בהסכמה מלאה של בני-הזוג.
הרציונל לחיוב זה, נובע מתחושת הסתמכות שיצרה ההתנהגות של הצד השני בלקיחת חלק פעיל ומהותי לאורך כל הליך צירופו של הילד אל התא המשפחתי, ומן האלמנט ההסכמי שבהתנהגות זו. ראו: בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (29.8.13), סעיפים 28-29 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר.
כמו כן, הפסיקה הכירה בעבר באפשרות לחיוב מזונות ילדים במשפחה של בנות זוג מאותו המין, בכפוף לנסיבות המתאימות לכך. כך למשל, ככל שנוצר קשר הורי קרוב, ניהול משק בית משותף או לחילופין כאשר נחתם הסכם הורות, תהיה נטייה ברורה לחיוב במזונות. ראו: כב' השופט א' כץ, תמ"ש (י-ם) 44281-08-14 ס.ק נ' י.י (14.3.17).
יש להדגיש כי היעדר הליך אימוץ הילד או כל הסדרה אחרת של ההורות מבחינה פורמאלית/משפטית, אינו פוטר בהכרח את בן הזוג מחובת מזונות הילדים בשלב מאוחר, עת יתפרקו היחסים. עמד על כך כב' השופט זילברטל בבע"מ 4751/12:
"כאשר מדובר בקטינים ובחובה היסודית לזונם, אין זה ראוי לאפשר למי שמתנהל כפי שהתנהל המשיב, להיאחז בדיעבד בעובדה שמטעם זה או אחר בחר שלא למסד פורמאלית את מעמדו כלפי הקטינות. אין עסקינן בהתקשרות עסקית-מסחרית. ענייננו בקשר אנושי ובמערכת יחסים רגישה ומורכבת מאין כמוה. כאשר המבקש "משדר" באופן ברור כי הוא נמצא שם לצד המשיבה והקטינות בבנייתו של קן משותף, אין לאפשר לו, לאחר פירוק הקשר הזוגי, "לשלוף" מעין "פוליסת ביטוח" שלכאורה הכין ל"יום סגריר" עת יידרש למלא חובותיו כלפי הקטינות. התמונה הכוללת, בצירוף העובדה שבמצב של ספק יש עדיפות להכרעה המטיבה עם הקטינות, מעפילה על הטיעונים הפורמאליים שבפי המבקש. שימוש בטיעונים אלה, בנסיבות, אינו צודק, אינו מוסרי ואל לבית המשפט ליתן לו יד." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (29.8.13), פסק דינו של כב' השופט זילברטל, פיסקה אחרונה.
בעניינו ההתנהלות של בנות הזוג הייתה של משפחה אחת ולידת הבנות הייתה החלטה משותפת וכחלק מתכנון משפחתי מוסכם ומושכל. לכך יש להוסיף כי בנות הזוג עיגנו את ההסכמה בנושא המזונות גם במסגרת הסכם ההורות שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, לאחר הולדת הבת הבכורה וצפה לידת ילדים נוספים משותפים.
בהסכם ההורות נקבע כי "בנות הזוג מתחייבות לגדל יחדיו את הקטינה, וכן את הילדים הנוספים שייולדו, אם ייולדו, למי מבנות הזוג ו/או יאומצו ע"י מי מבן (להלן: "הילד/הילדים"), במסירות ובאהבה, והן מתחייבות לתפקד בפועל כאימהותיהם של כל אחד מהילדים ולדאוג יחדיו במשותף לכל ענייניהם;" וכן כי "בנות הזוג מעוניינות להסדיר ביניהן בהסכמה את כל הכרוך בנושא גידולם, חינוכם, משמורתם, מזונותיהם וכיו"ב של הילדים". (ההדגשות בקו – הוספו).
בנות הזוג קבעו בהמשך הוראות ספציפיות לתשלום המזונות. נקבע על-ידי בנות הזוג כי: "הוראות פרק זה תחולנה בין אם תחיינה בנות הזוג יחדיו ובין אם תפרדנה.". בסעיף 32 להסכם ההורות נקבע כי: "בנות הזוג מתחייבות לשאת במשותף, כל אחת במידת יכולתה, בכל הוצאותיהם של הילדים, לרבות הוצאות מדור, חינוך (לרבות גן פרטי עד לשלב בו יוכל הילד להשתלב במסגרת של חינוך עירוני), תרבות לבוש, בריאות וכיוב', עד הגיע כל אחד מהילדים לגיל 21. בהתיחס למימון הוצאות הילדים, עובדת היותם של הילדים ילדיה הביולוגיים של אחת מהצדדים או של השניה, לא תשליך על חלוקת נטל ההוצאות ביניהן". (ההדגשות בקו – הוספו).
בסעיף 33 להסכם ההורות נקבעו שורה של הוצאות שבנות הזוג תישאנה במשותף בחלקים שווים: "כל הוצאות הבריאות אשר אינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי, טיפולי שיניים, אופטיקאי, הוצאות בגין צרכים מיוחדים, חינוך מיוחד, שיעורי עזר (עד 4 שעות שבועיות), ימי הולדת, טיפולים פסיכולוגיים, קייטנה עירונית בחופש הגדול, וכן כל הוצאה חריגה נוספת הדרושה לילדים".
בסעיף 34 להסכם ההורות נקבעו הוראות ספציפיות הקשורות לתשלום המזונות: "מוסכם על הבנות הזוג, כי במקרה של פרידה, יפתחו עבור הילדים חשבון בנק משותף (להלן: "חשבון הבנק"), אליו כל אחד מהצדדים תפקיד מדי חודש סכום קבוע מדי חודש (להלן: "דמי המזונות הרגילים"). מוסכם על בנות הזוג כי הסכם ייקבע במועד הרלבנטי בהתאם לצורכי הילדים ולמצבן הסוציו אקונומי של הצדדים אולם לא יפחת מ-1,500 ₪ לחודש כערכם נכון ליום חתימת הסכם זה, עבור כל ילד".
אף אחת מבנות הזוג לא ביקשה את ביטול הסכם ההורות. על כן מרים מושתקת מלטעון טענות כנגד אכיפת ההסכם.
כאשר בחנתי המבחנים שנקבעו על ידי (משפחה (ת"א) 28398-10-12 שורש נ' שורש, (19.5.2016)), ויישומם למקרה זה עולה כי מתקיימים כל הסממנים ההורים המובהקים ליצירת חיובה של מרים במזונות דנה, הן על פי התנהגות הצדדים בפועל והן על פי הסכם ההורות:
התקשרות משותפת מתוך כוונה ליצירת הורות משותפת – ביום ה-15.10.09 נחתם הסכם הורות משותפת בין השתיים, אשר קיבל תוקף של פסק-דין בתמ"ש 58480/09 ביום 10.11.2009. בהסכם ההורות נקבעו בין היתר כוונות ההורות המשותפת שהיו לשתיים, ובכלל זה משמורת הילדים ונקבעו מפורשות מזונות במקרה של פרידה.
ההורות הינה תולדה של זוגיות משותפת. בנות הזוג ניהלו קשר זוגי למשך כ-10 שנים, משנת 2006 ועד לשנת 2016. ביום 1.2.2008 ערכו טקס חתונה וביום 4.10.2009 בנות הזוג חתמו על תצהיר זוגיות משותף והנפיקו תעודות זוגיות. בנות הזוג אף שינו את שם משפחתן לשם אחד משותף לשתיהן, אותו נושאות הבנות הקטינות כיום.
הליכי יצירת ההורות – שתי הבנות נולדו לתא משפחתי מתוך תכנון וחשיבה משותפת. שתי הבנות בעלות מטען גנטי זהה והן אחיות ביולוגיות מלאות. דנה נולדה לתא המשפחתי כחלק מתכנון משפחתי של בנות הזוג במשותף, לאחר לידת עמית- אחותה הבכורה .
קיומה של "תכנית הורות משותפת" לבנות הזוג– לבנות הזוג הייתה תכנית הורות משותפת אשר עוגנה בהסכם ההורות המשותפת. כמו כן, השתיים הסכימו כי רחל תהרה ותהיה האם הביולוגית של ילדיהן, בזמן שמרים משקיעה את זמנה בפיתוח הקריירה המקצועית. מדובר בתכנון משפחתי משותף, מכוון ומתוכנן מבעוד מועד.
גידול הורי משותף ואחריות הורית משותפת – בנות הזוג גידלו את הבת הבכורה עמית, בהתאם במשותף ובהתאם להוראות שקבעו בפרק ב' להסכם ההורות המשותפת ביניהן, שם נקבע כי "בנות הזוג מתחייבות לדאוג זו לזו ולילדים, ולשאת במשותף בכל ההוצאות הכרוכות בגידולם של הילדים".
כיצד ראו וכינו בנות הזוג אחת את השנייה בהקשר ההורי, האם הייתה הבחנה מי האם הביולוגית? בנות הזוג נהגו ללא הבחנה בין האם הביולוגית לאם שאינה ביולוגית. גידלו יחד את הבת הבכורה עמית במשך כ-7 שנים. מעמדה של מרים לגבי עמית הוסדר והיא אומצה על ידה כדין. עמית רואה בשתי בנות הזוג אימהותיה לכל דבר ועניין ושתיהן רואות בה בתן המשותפת. ההבחנה הקשורה למי הרתה קשורה הייתה להחלטה מודעת משותפת של בנות הזוג מטעמיהן הזוגיים.
הצגת ההורות כלפי צדדים שלישיים – בנות הזוג ערכו טקס חתונה, איחדו את שם משפחתן לשם אחד משותף. כמו כן, הציגו עצמן כאימהות של שתי הבנות – עמית ודנה. לגביי דנה ממועד לידתה בחודש 10/2014ועד לפרוץ הסכסוך בין בנות הזוג בחודש 4/2016, השתיים הציגו עצמן כאימהותיה ונהגו כך "כלפיי חוץ", לרבות לגורמי רפואה וחינוך. יתרה מכך, מרים קיבלה ממקום עבודתה מענק כספי לאחר הולדת הבנות.
האם קיימת הסכמה ליצירת ההורות המשותפת מבחינה משפטית – ההסכמה בין בנות הזוג באה לידי ביטוי בהסכם ההורות, ובפרק זמן של כשנה ורבע מהולדתה של דנה ועד לפרידת הצדדים. רק לאחר פרוץ הסכסוך בחודש 4/2016 נעשתה ההבחנה על ידי מרים בין הזוגיות להורות ואי רצונה לשמש כאם לדנה, לטענתה בשל התנהגות רחל.
העולה מכל האמור לעיל כי מרים התחייבה בהסכם הורות שאושר כפסק דין כי תישא במזונות דנה, הקטינות נולדו במסגרת משפחתית ידועה ומתוכננת, ההורות הייתה בפועל והוסכמה מראש. בנסיבות הללו אין לאפשר למרים, רק בשל כך, שלא הוסדרה ההורות פורמלית, להימנע מתשלום מזונות עבור דנה.
יודגש, קביעה זו איננה עומדת בסתירה לדחיית התביעה, שפורטה לעיל, לגבי משמורת הקטינה וזמני השהות עימה. אין בימ"ש יכול לבחור עבור הצדדים מה הסעדים הנתבעים וכיצד להתנהל משפטית מהותית ודיונית. מה שיש בפני בית המשפט הוא הסעדים הנתבעים בתביעה הנוכחית. לצורך תביעה זו והיא בלבד, אני קובעת כי הוכחה הורותה של מרים ועצם חבותה במזונותיה של דנה. זאת בדומה לקביעת בתי המשפט במזונות במצב של חשש ממזרות ובהם נדרש לקבוע אבהות אגב קביעת המזונות. ראו למשל: תמ"ש (ת"א) 42271-05-13 האם נ' האב (7.6.18), סעיף 37 לפסק הדין.
אשר על כן אני קובעת כי נוצרה חובה למרים לשאת במזונותיה של דנה.
קביעת שיעור מזונות הקטינה דנה
לצורך קביעת שיעור המזונות בו תשא מרים יש לבחון את הכנסות כל אחת מהצדדים וכן את צרכיה של דנה, לרבות קבלת קצבת נכות מהמל"ל עבורה על ידי רחל. כמו כן יש לבחון את ההסכמות שהיו בין בנות הזוג במסגרת הסכם ההורות וכן ההסכמות שהיו בעניינה של עמית.
יצויין כי איש מהצדדים לא פירט בסיכומים בסוגיית המזונות את הרכיבים הנדרשים להכרעה עובדתית. רחל לא פירטה מה הסכום שהיא מבקשת למזונותיה של דנה ומרים התמקדה רובם ככולם של הסיכומים בנימוקים הקשורים להעדר העילה לחיובה במזונות.
הכנסות רחל
רחל טוענת כי הכנסותיה לא מאפשרות לה לשאת לבדה במזונות הקטינה דנה, וכי מאז הולדתה של דנה היא נאלצה להתפטר ממקום עבודתה ולהקדיש את חייה לטיפול בדנה. רחל טוענת כי אינה עובדת מחוץ למשק הבית, ומשכך זכאית לקבל קצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי החל מחודש 7/2016. מחייתה מבוססת על גמלה זו בסך של 3,370 ₪. עוד ציינה כי החל מחודש 11/2016 החלה לעבוד בעבודה חלקית וזמנית, וקיבלה שכר של כ- 4,000 ₪ לחודש עבור ליוויה של דנה בהסעה למעון היום השיקומי "—-" ב—- בו שוהה דנה במשך היום.
רחל טענה בכתב תביעתה כי יש להתחשב בכך שבעת הפסקת עבודתה במקצועה כ***, לא רק שאיבדה את הכנסותיה למשך תקופה זו, אלא שגם נגדעה אפשרותה להמשיך ולפתח את הקריירה המקצועית שלה, לרבות צבירת מוניטין וניסיון מקצועי אשר משליכים על פוטנציאל השתכרותה העתידי.
רחל הוסיפה כי בהגיעה של דנה לגיל 3 היא תפסיק לשהות במעון השיקומי, ומשכך רחל תחדל מלעבוד בעבודה הנ"ל. לגבי חיפוש עבודה חלופית בעתיד, ציינה כי הטיפול בדנה מצריך את השגחתה 24 שעות ביממה כך שאין באפשרותה לשוב ולעבוד במקצועה, אף לא במשרה חלקית.
רחל טענה כי באשר לדירה הרשומה על שמה ב***, היא אינה נהנית מהכנסות דמי השכירות שכן אלו מממנים את החזרי המשכנתא הגבוהה שנלקחה בגין רכישת הדירה ועוברים לאימה.
מרים טענה בכתב הגנתה כי הכנסתה הפנויה של רחל היא גבוהה בהרבה מזו המוצהרת על ידה, ועולה לכדי הסך של 16,931 ₪ לחודש בסך הכל. לשיטתה, סכום זה כולל בתוכו את דמי הבטחת ההכנסה בסך של 3,370 ₪, שכר העבודה בעבור ליוויה של דנה בהסעה למעון היום השיקומי בסך של 4,000 ₪, קצבת הנכות של דנה מהביטוח הלאומי בסך 2,561 ₪, תמיכה כלכלית חודשית וקבועה מהוריה של רחל בסך 3,000 ₪, ודמי שכירות מהשכרת דירתן המשותפת בסך של 4,000 ₪.
לטענת מרים, יש לקחת בחשבון שני מקורות הכנסה קבועים של רחל: הראשון, הוא התמיכה הכלכלית החודשים שמקבלת רחל מאת הוריה, כפי שהיה נהוג גם לאורך חייהן המשותפים, בסך של 3,000 ₪. השני, הוא דמי שכירות בסך של 4,000 ₪ לחודש בגין השכרת דירתן המשותפת ב*** לצד ג'.
עוד הוסיפה מרים, כי עוד בתקופת חייהן המשותפים רחל בחרה שלא לעבוד ושלא להתפרנס מעבודתה לאור העובדה שנהנתה מתמיכה כלכלית רבה של הוריה. לטענתה, אורח חייה של רחל, בחירותיה האישיות והכנסתה הפנויה החודשית הם שגורמים לה לא לשוב לעבוד במקצועה, שכן אם תרצה בכך – יש בידה לשוב ולעבוד בזמן שהותה של דנה במסגרת מתאימה, מדי יום עד השעה 15:30 לפחות.
מתוך בחינתי את טענות הצדדים, עולה כי מרים מבקשת לערבב מין בשאינו מינו. בשלב חישוב ההכנסות של רחל, אין לקחת בחשבון את קצבת המל"ל אשר מהווה קצבה עבור צרכיה של דנה. כמו כן, מרים הוסיפה וטענה כי מלוא הקצבה משמשת לצרכיה של דנה ועל כן היא לא נדרשת לשלם עבורה מזונות. אין לקחת בחשבון את קצבת המל"ל עבור דנה גם הכנסה של רחל וגם כתשלום עבור מלוא צרכיה של דנה, כפי שמבקשת מרים. קצבת המל"ל תלקח בחשבון בעת חישוב צרכיה ומזונותיה של דנה.
פוטנציאל ההשתכרות של רחל ייקבע בהתחשב במצבה של דנה ובדרישות הטיפול בה. אין חולק על כך שבמצב הדברים הנוכחי, כאשר רק רחל משמשת כאימה של דנה, דרושים לה מאמצים רבים והשקעה של חלק נכבד משעות היממה, ולא ניתן להתעלם מכך בעת בחינת השתכרותה ופוטנציאל השתכרותה.
מבדיקת תלושי השכר של רחל שצורפו עולה כי ממוצע השתכרותה הוא הוא 3,358 ₪. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם פוטנציאל השתכרות וכן סיוע קבוע מהוריה של רחל.
שמיעת חקירות הצדדים ובחינת טענותיהן גם במסגרת התיק הרכושי מעלות, כי למרות טענותיה של רחל כי הוריה אינם מסייעים לה כלכלית, אני סבורה כי קיימת עזרה שכזו באופן קבוע. אחרת לא סביר כי רחל תשאר בשכירות של 4,600 ₪ לפני הוצאות אחזקת בית. אני מתקשה ליתן אמון בגרסתה של רחל כי היא מחזירה לאימה הלוואה באמצעות כספי השכירות של הדירה ב***(בעניינה יפורט עוד בהמשך בתביעה הרכושית) בעוד טענתה היא שהיא מתקשה בקיום היום יומי.
אשר על כן ולאחר בחינת טענות וראיות הצדדים אני קובעת כי הכנסתה של רחל מכל המקורות לרבות סיוע הוריה, ופוטנציאל השתכרותה הינם לכל הפחות סך של 6,500 ₪ לחודש.
הכנסות מרים
מרים היא רו"ח ב XXXX, שם היא עובדת מאז חודש 9/2008 .
רחל טוענת כי מרים מרוויחה כיום למעלה מ-17,000 ₪ ברוטו וכן נהנית משלל הטבות ותוספות לרבות: רכב צמוד, נופשים בארץ ובחו"ל. עוד הוסיפה רחל כי נודע לה שמרים הועלתה בדרגה, הועברה למשרד חדש ומרווח במיוחד וכי ככל הנראה שכרה עלה בשל כך.
מרים לעומתה מכחישה את האמור וטענה בכתב ההגנה כי החל משנת 2008 היא עובדת בחברת XXXX בתפקיד ***, כאשר שכרה החודשי מורכב משכר בסיסי ושעות נוספות. לטענתה ניתן ללמוד מתלושי שכרה כי שכר הנטו החודשי שלה אינו עולה על סך של 13,435 ₪ בממוצע.
מבדיקת תלושי השכר של מרים שצורפו עולה כי ממוצע השתכרותה הוא הוא 13,400 ₪ נטו לחודש.
אשר על כן ולאחר בחינת טענות וראיות הצדדים אני קובעת כי הכנסתה של מרים הינה בסך של 13,400 ₪ נטו לחודש.
צרכיה של דנה
דנה מקבלת בשל נכותה קצבת נכות מהביטוח הלאומי בשיעור של 100% בסך של 2,561 ₪ לחודש.
בעת ההליכים הוגש מסמך מהביטוח הלאומי מיום 6.5.18 ובו צויין לגבי הקצבה של דנה כי:
מכאן עולה כי קצבתה של דנה כעת היא בסך של 4,501 ₪ לחודש.
רחל טוענת כי קצבת הנכות אינה מכסה את מלוא צרכיה של דנה.
במסגרת כתב התביעה פירטה רחל את צרכיהן של דנה ועמית יחד. מאחר והצדדים הגיעו להסכמות באשר למזונות עבור עמית, שיעור צרכיה של דנה עולים מתוך חישוביה של מרים באופן הבא:
הוצאות שוטפות- 1,975 ₪ המהווים מחצית הסכום בניכוי חוגים לעמית ומתנות לימי הולדת של חבריה של עמית.
מדור- 1,122 ₪ המהווים כ-20% מסך ההוצאות החודשיות של הבנות בגין מדור והוצאות מדור נלוות.
הוצאות חינוך- 230 ₪ המהווים מחצית מסכום קייטנות הקיץ וסך התשלומים בגין הגן המיוחד של דנה ב—, לרבות ועד ההורים.
הוצאות בריאות, צרכים מיוחדים של דנה- ביקשה לחייב את מרים בחלק הארי אך לא ננקב סכום.
דמי טיפול- 5,000 ₪ לחודש עבור דנה.
מרים טוענת כי צרכיה של דנה מסופקים במלואם באמצעות קצבת הנכות מהביטוח הלאומי, ועל כן גם אם יימצא כי יש חבות במזונותיה, מתבקש בית המשפט לקבוע כי מלוא מזונותיה מסופקים באמצעות קצבת המל"ל.
לאור טענה זו של מרים יש לדון בשאלה לאיזו מטרה נועדה הקצבה הניתנת מהביטוח הלאומי עבור ילד נכה. בפסק דין שניתן לאחרונה קובע כב' השופט ג'יוסי כי: "[…] הקצבאות להם זכאים הקטינים מהמוסד לביטוח לאומי נועדו לכתחילה, והם משמשים בפועל, לשם מימון אותם צרכים טיפוליים שיקומיים הקשורים ונובעים מהצרכים המיוחדים, להבדיל מהצרכים הבסיסיים והרגילים הדרושים למחיית כל ילד אחר וכן מדורם. " ראו: עמ"ש 11101-12-17 ב' ואח' נ' ב' ואח' פיסקה 16 (20.11.18).
המסקנה היא אפוא, כי דמי קצבת הנכות נועדו בראש ובראשונה למימון הצרכים הרפואיים והטיפולים הנדרשים מתוקף היותו של הילד בעל מוגבלות. אולם, ככל שבפועל מימון הוצאות אלה יעלו על שיעור דמי הקצבה, ההורים יתחלקו בתוספת הוצאות אלה במסגרת מזונות הילד הנכה.
יש להדגיש כי צרכיו הבסיסיים של הילד למחייה ולמדור, אינם חוסים תחת קצבת הביטוח הלאומי. עבור צרכים אלו יש להידרש בנפרד בעת קביעת שיעור המזונות עבור הילד הנכה, ובנוסף להוצאות הרפואיות כאמור.
קצבת המל"ל עבור ילד נכה נועדה עבור צרכיו המיוחדים של אותו ילד והיא נגזרת של מצבו הייחודי והספציפי בהתאם לכללי המל"ל ובדיקותיו לכל ילד וילד. אין מטרתה של קצבת הנכות כיסוי צרכיו הבסיסיים של אותו ילד. אין מטרתה של קצבת הנכות להוות גם "השלמת הכנסה" להורה של הילד הנכה:
"סבורני אם כן שאין לצאת מנקודת מוצא לפיה הקצבה מכסה גם את הצרכים הבסיסיים של הקטינים או כי היא נועדה לשמש כמעין פיצוי להורים שכושר השתכרותם נפגע כתוצאה מהעומס הטיפולי הכרוך בגידול בנם/בתם וכמעין "השלמת הכנסה". הנחת המוצא היחידה האפשרית תהא, כי הקצבה נועדה לכסות את הוצאות הקטין בגין צרכים מיוחדים, וזוהי מטרתה העיקרית. רק אם יוכח כי לאחר תשלום כל הצרכים המיוחדים לשם כיסויים נועדה הגמלה, נותרה יתרה, כי אז יש מקום להתחשב בכך במסגרת פסיקת המזונות הבסיסיים בגין צרכים רגילים ודמי המדור.
כשם שציינתי קודם, סבורני כי המטרה מהקצבה היא הקלה על גידולו של הילד, לאור העומס הטיפולי הכרוך בכך, והחורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים. אף שלא ניתן להתייחס לאותה מעמסה ככלכלית בלבד, אולם הדעת נותנת כי בהיבט מצומצם זה (ההיבט הכלכלי), ההקלה מכוונת לאותה מעמסה כספית נוספת המוטלת על ההורים בעטין של אותן הוצאות משמעותיות בגין הצרכים המיוחדים, ולא הצרכים הרגילים השווים לכל קטין." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: עמ"ש 11101-12-17 ב' ואח' נ' ב' ואח' פיסקה 27 (20.11.18).
רחל הגישה דו"ח תפקודי של —– מיום 8.6.2017 לגבי מצבה של דנה.
בחינת הפרמטרים הבאים לגבי צרכיה והוצאותיה של דנה: ראיות הצדדים (גם המעטות שהיו לגבי צרכיה של דנה), קצבת הנכות של דנה על פי אישור המל"ל מיום 6.5.2018 בסך של 4,501 ש"ח, הקבוע בהסכם ההורות כקביעת הצדדים לגבי הצרכים הבסיסיים של כל ילד, לקיחה בחשבון גם של ההסכמות שהיו בעניינה של עמית וצרכיה, הביאוני למסקנה כי צרכיה הבסיסיים של דנה (ביגוד, הנעלה, הגיינה, וכיוצ"ב) לרבות מדור עומדים בסך כולל של 3,000 ₪. צרכים אלה הינם בנוסף לצרכים עבור הדרישות הרפואיות המיוחדות והשוטפות של דנה (חלקן אוזכרו בכתב התביעה דוגמת הליכון מיוחד, צרכי הזנה מיוחדים ועוד).
קביעת הצרכים באופן זה עולה בקנה אחד עם קביעות הצדדים בהסכם ההורות והאופן שבו קבעו "בזמן אמת" ולא בתקופת סכסוך את הצרכים הבסיסיים ההכרחיים לכל קטינה. בלקיחה בחשבון של הצמדה למדד וחלוף הזמן, יש להעמיד את הצרכים של דנה בהם תחוייב מרים במזונותיה ומדורה השוטפים בסך של 1,600 ₪ לחודש.
בקביעת סכום זה נלקחו על ידי בחשבון פערי ההשתכרות בין הצדדים, הסכמות הצדדים לגבי מזונות עמית, מגוריה של מרים אצל אביה ומגוריה של רחל בשכירות וכן זמני שהות של מרים עם עמית בלבד. בהתחשבות בכל השיקולים הללו ובעובדה כי הצרכים המיוחדים של דנה מקבלים מענה במסגרת קצבת הנכות וכן התחשבות של הסכום הכולל של המזונות שמרים תדרש לשלם עבור 2 הבנות (סך כולל של 3,750 ₪: 2,150 ₪ עבור עמית, 1,600 עבור דנה), אני סבורה כי סכום זה מגלם נכונה על פי ראיות הצדדים את נקודת האיזון שבין השתכרותם של הצדדים וצרכיה של דנה.
בנוסף, לכך ככל שקצבת הנכות לא תספיק לכיסוי ההוצאות והצרכים המיוחדים-הרפואיים של דנה, הרי שכל שקל מעל לסכום הקצבה (קרי כל סכום מעל סך של 4,501 ₪ לחודש) שיהיה צורך להוסיף מדי חודש לצורך כיסוי צרכיה המיוחדים, יכוסה על ידי שתי הצדדים בחלקים שווים.
מועד תחילת החיוב במזונות ואופן תשלום חוב העבר
בפסק הדין החלקי בעניינה של עמית הסכימו הצדדים כי נושא תשלום מזונות העבר יעלה בטיעוניהם במסגרת התביעה הרכושית. בסיכומיה ביקשה מרים כי: "מאחר ועניין זה לא עלה במהלך דיוני ההוכחות ומאחר ובידי מרים להוכיח כי נשאה במזונותיה של עמית בעין, מבוקש להותיר את הנושא לדיון נפרד". רחל לעומת זאת עתרה בסיכומיה לחייב את מרים לשאת במזונות הבנות החל מחודש 4/2016 עת נפרדו בנות הנזוג ובתוספת ריבית והצמדה.
אין בידי לקבל את טענתה של מרים כי אין להכריע בעניין זה כעת. הצדדים הגיעו להסכמה שאושרה ובחירתה שלא להתייחס לעניין זה בסיכומיה, הינה בחירתה. בחירה זו, אינה יכולה לחייב את הצד השני ואת בית המשפט. יתרה מכך, לא מצאתי מדוע יש לדון דווקא בנושא זה בנפרד ובעתיד, ולגרום לצדדים להימשכות נוספת של ההליכים באותם עניינים בדיוק. המסכת העובדתית פורטה בהרחבה בפני בית המשפט ונדרש להכריע מה המועד בו יחל חיוב המזונות.
רחל עותרת לחיובה של מרים מעת פרידת הצדדים בחודש 4/2016. התביעה למזונות הוגשה כשנה לאחר מכן בחודש 3/2017. עם זאת הליך יישוב הסכסוך בין הצדדים הוגש כבר בחודש 8/2016. מועד הגשת הליך יישוב הסכסוך הוא מועד שעולה גם מחומר הראיות לגבי הצורך לפסוק מזונות ממנו והלאה. לפני מועד זה עוד היו התנהלויות כספיות משותפות לצדדים.
על כן ולאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם אני קובעת כי החיוב שהוסכם עליו לגבי עמית של 2,150 ₪ לחודש והחיוב שנקבע על ידי לגבי דנה של 1,600 ₪ לחודש, יחולו שניהם החל מחודש 8/2016, שהוא מועד הגשת הליך יישוב הסכסוך. לא מצאתי בנסיבות הקיימות כי יש להורות על חיוב זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. גם בהתנהלותה של רחל נפלו פגמים ואין מקום להורות על הגדלת החיוב באופן זה, שעה שהייתה מחלוקת מהותית לגבי עצם החיוב.
חוב העבר ישולם על ידי מרים באחת הדרכים הבאות לבחירתה: ב-10 תשלומים שווים ועוקבים שיצטרפו לתשלומי המזונות החל מחודש 5/2019, או לחילופין יקוזז סכום זה במסגרת החיובים הרכושיים שיפורטו להלן.
מועד סיום החיוב – בשלב הזה אני קובעת בהתאם לסעיף 32 להסכם ההורות כי החיוב האמור יהיה עד לגיל 21 של דנה.
קיזוז – סכומים שמרים שילמה על חשבון המזונות מחודש 8/2016 ובהתאם להחלטותיי מיום 1.2.18 ומיום 25.10.18 יוכלו להיות מקוזזים על ידה.
ג. סיכום
אשר על כן ניתנות ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות שתשלם מרים לרחל לגבי דנה:
א. מרים תשא במזונות ומדור דנה בסכום של 1,600 ₪ לחודש (להלן יחד: "המזונות") וזאת החל מחודש 8/2016 ועד הגיעה של דנה לגיל 21.
ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
ג. סכומי המזונות אשר הצטברו לחובתה של מרים לגבי דנה ועמית ישולמו בהתאם לסעיף 161 לעיל.
ד. סכומים שמרים שילמה על חשבון המזונות מחודש 8/2016 ובהתאם להחלטותיי מיום 1.2.18 ומיום 25.10.18 יוכלו להיות מקוזזים על ידה.
ה. בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ככל שקצבת הנכות לא תספיק לכיסוי ההוצאות והצרכים המיוחדים-הרפואיים של דנה, הרי שכל שקל מעל לסכום הקצבה (שיהיה צורך להוסיף מדי חודש לצורך כיסוי צרכיה), יכוסה על ידי שתי הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להצגת קבלות על ידי רחל למרים.
ו. סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
ז. קצבת הילדים והנכות מאת המל"ל תשולם לידי רחל, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות – לאור התוצאה אליה הגעתי, מרים תישא בהוצאותיה של רחל בהליך זה בסך של 17,550 אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות -תסגור את תלה"מ 32090-03-17.
פסק דין בתלה"מ 41684-06-17 – התביעה הרכושית
במסגרת התביעה הרכושית עותרת מרים למתן הסעדים הבאים:
כי בית המשפט יתן פסק דין המצהיר על שיתוף הצדדים בנכס המצוי ברח' *** ב*** הידוע כגוש XXXX, חלקה XXXX (להלן: "הדירה"). לחילופין כי בית המשפט ייתן פסק דין הקובע כי רחל תשלם למרים מחצית משווי הדירה.
לקבוע כי הרכב מסוג ***, מ.ר.XXXXX(להלן: "הרכב") הינו משותף לשתי הצדדים. לחילופין כי בית המשפט ייתן פסק דין הקובע כי רחל תשלם למריםמחצית משווי הרכב.
לקבוע כי חשבונות הבנק על שם כל אחת מהצדדים משותפים לצדדים.
ליתן הוראות לחלוקת המיטלטלין (או שווים) המצויים בדירתה של רחל.
לטענתה של מרים, הבסיס להכרעה בתביעה הרכושית הוא פסיקה בהתאם לפרק ג' בהסכם לחיים משותפים מיום 16.11.2009. בהתאם לכך טוענת מרים כי נוצר שיתוף רכושי בין הצדדים המתייחס לדירה, לרכב, לחשבונות הבנק והמיטלטלין.
רחל עותרת לדחיית התביעה וטוענת כי ההסכם בטל מחמת פגמים בכריתת ההסכם, אי קיום תנאים מתלים, הפרה יסודית ע"י מרים וחוסר תום ליבה של מרים. לחילופין, טוענת כי גם אם ייקבע כי יש תוקף להסכם, הוא אינו חל על הדירה באופן ספציפי, מן הטעמים שיפורטו להלן. לחילופי חילופין מסכימה רחל להשיב למרים כספים ששולמו על ידה לרכישת הדירה אשר העמידה אותם בסיכומיה על סך של 61,000 ₪ בלבד (סעיך 58 לסיכומים).
ביום 4.10.2009 חתמו בנות הזוג על תצהיר זוגיות. ביום 15.10.2009 בנות הזוג חתמו על הסכם ההורות. ביום 10.11.2009 אושר הסכם ההורות בבית המשפט. ההסכם לחיים משותפים נחתם על ידי בנות הזוג ביום 16.11.2009. כל המסמכים הללו נערכו עבור בנות הזוג בארגון "משפחה חדשה" אליו פנו בנות הזוג במשותף.
פרק ג' בהסכם לחיים משותפים מסדיר את יחסי הממון בין הצדדים, ובשל חשיבותו להלן ניסוחו במלואו:
"להלן בפרק זה, "המועד הקובע" – 16.11.2009 – מועד חתימת ההסכם.
6. בנות הזוג מסכימות כי כל הרכוש ו/או הנכסים שהיו למי מהן ערב החתימה על הסכם זה, יהיה לרכושן המשותף של בנות הזוג, בחלקים שווים. בנות הזוג תיהנינה במשותף ובחלקים שווים מן הפירות והרווחים של נכסים אלה, ותהיינה אחראיות במשותף ובחלקים שווים לחובות ולהפסדים הנובעים מהם, ואין נפקא מינה מה היה חלקו של כל אחת מהן ברכישת רכוש זה, אלא אם יוסכם ביניהן במפורש אחרת.
7. בנות הזוג מסכימות כי כל רכוש שיירכש במשותף ו/או בנפרד ו/או יצטבר למי מהן מיום חתימת ההסכם ואילך, במהלך חייהן המשותפים לרבות: מתנות, ירושות, מקרקעין, מיטלטלין, זכיות, קופות תגמולים, ביטוחים, פנסיות, פיצויים, גמלאות, מוניטין וכן נכסים אחרים מכל סוג שהוא, יהיו לרכושן המשותף של בנות הזוג, בחלקים שווים. לעניין סעיף זה, שתיהן תיהנינה במשותף ובחלקים שווים מן הפירות והרווחים של נכסים אלה, ותהיינה אחראיות במשותף ובחלקים שווים לחובות ולהפסדים הנובעים מהם, ואין נפקא מינה מה היה חלקו של כל אחת מהן ברכישת רכוש זה, אלא אם יוסכם ביניהן במפורש אחרת.
8. בנות הזוג מסכימות כי במקום בו נהוג לרשום נכסים או רכוש, כגון: רישום בספרי האחוזה, רשם החברות, רשות הרישוי, רשם המשכונות וכד' לא יהווה הרישום ראיה לבעלותו של הצד ששמו רשום על נכסים אלה. הזכויות בהקשר לנכסים תיקבענה בהתאם לעקרונות הקבועים בהסכם זה, ולא בהתאם לרישום כאמור."
בסעיף 16 להסכם לחיים משותפים קבעו בנות הזוג עקרונות לחלוקת הרכוש בעת פירוד. בנות הזוג הסכימו כי אם לא ניתן לחלק את הנכס בעין הן מסכימות על חלוקת הרכוש בדרך של המרת הנכס או הרכוש בכסף וחלוקתו ביניהן בהתאם לעקרונות שנקבעו בהסכם.
להשלמת התמונה יצויין כי בסעיף 26 להסכם לחיים משותפים קבעו בנות הזוג מפורשות מנגנון לשינוי ההסכם: "כל שינוי או תוספת להסכם זה ו/או ביטול הוראה מהוראותיו, לא יהא להם תוקף, אלא אם נעשו בכתב, נחתמו על ידי שתי בנות הזוג לו ואושרו באופן בו אושר הסכם זה".
א. הדין הרכושי החל על יחסי הממון בין הצדדים
מרים מסתמכת על ההסכם לחיים משותפים וטוענת לשיתוף רכושי במספר סוגי רכוש: דירה, מכונית, חשבונות בנק ומיטלטלין. היא עותרת לאכיפת ההסכם וביצוע חלוקת רכוש בהתאם לו.
רחל מתכחשת לשיתוף הרכושי ומעלה טענות עובדתיות ומשפטיות רבות שמטרתן – ביטול ההסכם לחיים משותפים והוכחה כי בפריט הרכושי המרכזי שבמחלוקת, הדירה, לא נוצר שיתוף. בהמשך שינתה טענותיה הלוך ושוב עד שלבסוף טענה להיעדר שיתוף בדירה, ובשיתוף בפריטי רכוש אחרים (בהם זכויותיה של מרים עולות על שלה). לחילופין הסכימה להחזר חלקה של מרים בתשלומים שבוצעו עבור הדירה אותם העמידה על סך של 61,000 ₪ בלבד.
כפי שציינתי לעיל בראשית פסק הדין, בתביעה הרכושית טענו שתי הצדדים טענות הנוגדות לטענות שהועלו על ידן בתביעות המזונות והמשמורת. רחל בתביעות המזונות והמשמורת הסתמכה על הסכם ההורות בין הצדדים וביקשה כי יינתן לו המשקל המלא ועתרה כי מרים תחוייב לקיים חובותיה בהתאם להסכם ההורות, וכעת בתביעה הרכושית מתנגדת להסכם לחיים משותפים וטוענת נגדו. בעוד שמרים בתביעות המזונות והמשמורת העלתה טענות עובדתיות ומשפטיות רבות שמטרתן – אי חיובה בכל חובה משפטית שהיא כלפי דנה בפרט לא לפי הסכם ההורות, וכעת היא מבקשת לאכוף את ההסכם לחיים משותפים עליו חתמו הצדדים.
רחל מבקשת לדחות את הטענה כי למרים זכויות בדירה מכוח ההסכם לחיים משותפים, וזאת מאחר ולטענתה יש לקבוע כי ההסכם מבוטל בשל כל אחד מהטעמים הבאים (סעיף 97 לכתב ההגנה של רחל):
פגמים חמורים בכריתת ההסכם.
הפרתו היסודית של ההסכם על ידי מרים.
אי קיום תנאי מתלה בהסכם.
חוסר תום ליבה הקיצוני של מרים.
רחל לא הגישה תביעה לביטול ההסכם. בסיכומיה היא מעלה האשמות קשות כנגד עורכות הדין שערכו את ההסכם. עם זאת, נמנעה מלהזמינן לעדות דבר שיכול היה לשפוך אור על טענותיה. בתביעת המזונות והמשמורת לעומת זאת ביקשה לזמן את עו"ד *** אליה פנו בנות הזוג לצורך הסדרת מעמדה של מרים כלפי דנה, מהלך שלא הושלם.
טענות רחל לפגמים בכריתת ההסכם
לטענתה שלרחל, היא חתמה על ההסכם לחיים משותפים ללא גמירת דעת, מבלי להבין את תוכן ההסכם, משמעותו ותוצאותיו המשפטיות ועקב טעות/ הטעיה/ עושק, וכי מדובר בפגמים היורדים לשורש העניין ומחייבים את ביטול ההסכם (סעיף 100 לכתב ההגנה).
רחל מבססת את טענתה בכך שההסכם נחתם לאור בקשה שהופנתה אליהן מטעם עוה"ד בעמותת "משפחה חדשה", במסגרת המסמכים שנדרשו לצורך אימוץ הבת עמית. לטענת רחל באותה העת היא הייתה בעיצומה של התאוששות מהלידה של עמית וניסיון להתרגל לחייה החדשים כאם טרייה, ולפיכך לא הייתה פנויה לערוך הסכם ממון ולהתעמק בהסברים הכלכליים, ולא יכלה להבין את ההשלכות מרחיקות הלכת של הסדרים אלה (סעיף 102 לכתב ההגנה).
עוד הוסיפה, כי החתימה על ההסכם לחיים משותפים נעשתה לאחר סדרה של הסכמים אשר נדרשו לצורך אימוץ הבת עמית, ובשלב זה כבר הייתה מותשת ומבולבלת משלל ההליכים המשפטיים והמסמכים הרבים שהוצגו לה, והתקשתה להבין מה משמעותו של כל הליך ומסמך עליהם נדרשה לחתום (סעיף 104 לכתב ההגנה).
יתרה מכך, טענה רחל כי ההסדר הרכושי שנקבע בהסכם לחיים משותפים לא הוסבר לבנות הזוג, ולא ניתנה לה הזדמנות לבחון הסכם זה. וכך, ביום 16.11.09 חתמה על ההסכם לחיים משותפים, בלא כל גמירת דעת ומבלי שהבינה את תוכן ההסדר הממוני, משמעותו והשלכותיו.
להבדיל מהסכם ההורות שאושר כדין לאחר שביהמ"ש וידא כי בנות הזוג מבחינות את משמעותו ותוצאותיו, ההסכם לחיים משותפים לא אושר בביהמ"ש. לפיכך, לטענת רחל, הגם שאין חובה בדין לאשר הסכמי ממון בין ידועות בציבור, הרי שבמקרה זה משתוכן ההסכם לא הוסבר לרחל ולא הובן על ידה, נוכח העיתוי והנסיבות, ונוכח העובדה כי הסכם ההורות אכן אושר בביהמ"ש – מדובר בפגמים היורדים לשורשו של העניין ושוללים את תקפותו של ההסכם (פסקה 107 לכתב ההגנה).
אין בידי לקבל טענות אלה בדבר בפגמים בכריתת ההסכם.
ראשית, ועל אף הלשון הנחרצת של רחל בסיכומיה, לא הובאו ראיות על ידה להוכחת טענותיה אלה כלל. לא התבקש להביא את עורכות הדין לעדות ולא הייתה כל ראיה "מזמן אמת" שיש בה להעיד או לתמוך בטענות בדבר הטעייתה של רחל, עושק שלה או טעותה.
עיקר טענותיה של רחל מופנות כנגד עורכות הדין שערכו עבור בנות הזוג את ההסכם. עם זאת אותן עורכות דין ערכו גם את שאר המסמכים המשפטיים לרבות הסכם ההורות שרחל חפצה באכיפתו ובאי ביטולו. רחל לא התמודדה עם עניין זה כלל.
שנית, לא ניתן לראות בהסכם לחיים משותפים כמסמך בודד. באותה התקופה ערכו בנות הזוג מספר מסמכים משפטיים. חלקם רחל חפצה בהם ומסכימה להם. כך שהטענות של רחל לגבי מצבה הנפשי ומצבה לאחר הלידה, לא היו אמינות וניכר כי הועלו רק בשל הצורך להעלות טענות לביטולו של ההסכם לחיים משותפים.
שלישית, רחל חזרה, בעיקר בתביעת המזונות, על הטענה כי מרים הייתה המפרנסת של המשפחה ובעלת היכולות הכלכליות ובהחלטה משותפת גם של בנות הזוג הוחלט כי רחל היא שתהיה בהריון. בנסיבות הללו וכאשר נוסחו הברור של ההסכם קובע שיתוף בין בנות הזוג, לא הצליחה רחל לשכנע כיצד ההסכם מקפח אותה, מטעה אותה או גרוע מבחינתה בצורה יוצאת דופן. שהרי רחל שמצבה הכלכלי, לשיטתה שלה, גרוע משל מרים, היא שאמורה הייתה לבקש כי יהיה שיתוף כלכלי על מנת ליצור שיתוף ושיוויון מהותי בין בנות הזוג.
בנוסף, רחל לא ביטלה את ההסכם בסמוך לו. ההסכם נחתם מספר שנים טרם פרידת הצדדים. בשום שלב לא העלתה רחל כל טענה נגד ההסכם.
יתרה מכך, כל התנהלות בנות הזוג מאז חתימת ההסכם הייתה בפועל גם התנהגות של שיתוף רכושי כלכלי מבלי להפריד בין מקורות ההכנסה תוך ניהול קופה משפחתית אחת משותפת.
טענות רחל להפרה יסודית של ההסכם על ידי מרים, התנהלותה חסרת תום הלב של מרים, ואי קיומו של תנאי מתלה בהסכם
רחל טוענת כי מרים הפרה את ההסכם באופן יסודי כאשר נמנעה מלקיים את התחייבויותיה ההוריות כלפי דנה, ואת יתר ההבנות וההסכמות שעמדו בבסיס התקשרותן של הבנות בחיי משפחה ובהסכם לחיים משותפים.
רחל מדגישה כי ההסכם לחיים משותפים (בסעיפים 2-4 להסכם) כולל שורה של הצהרות והתחייבויות של בנות הזוג לגבי ערכי המשפחה, ובין היתר: התחייבות לכיבוד הדדי, התחייבות לנהוג בתום לב האחת כלפי רעותה ולעזרה הדדית, ובעיקר – התחייבות למסירות ודאגה לצרכיהם של ילדיהן המשותפים, וכן דאגה לשלומם הגופני והנפשי, התפתחותם, חינוכם, לימודיהם ורכושם.
לפיכך, לטענת רחל, מרים הפרה את ההסכם לחיים משותפים כאשר נטשה באכזריות את דנה בגיל שנה ו- 8 חודשים, תוך השארתה של רחל להתמודד לבד עם צרכיה המיוחדים (פסקה 116 לכתב ההגנה). כתוצאה מהתנהלותה זו של מרים ולאור הפרת אבני היסוד שבבסיס ההסכם לחיים המשותפים, לשיטתה של רחל ההסכם לחיים משותפים בטל על כלל סעיפיו.
מרים מצידה טוענת כי האשמה בפירוק התא המשפחתי ובאי קיומו של הסכם ההורות וההתחייבויות ההוריות והאחרות שלה – הינה רחל. מרים שבה וטוענת כי הורותה נשללה ממנה בשל התנהלותה של רחל ומי שבעצם הפרה את ההתחייבויות על פי ההסכם הינה רחל.
לאחר בחינת טענות הצדדים, דין טענות אלה להידחות.
קיבלתי במקביל בתביעת המזונות את מרבית מטענותיה של רחל לגבי חיובה של מרים במזונות דנה, בין היתר בהתחשב בהסכם ההורות. רחל מצד אחד חפצה באכיפת הסכם שעונה על תביעותיה ומצד שני מתכחשת להסכמות בנושאים שאינם נוחים לה. מרים פועלת בדיוק באותו האופן בצורה מקבילה.
שתי בנות הזוג חפצו לכל אורך ההליך, כפי שצויין גם בראשית פסק הדין, כי בית המשפט יקבע מי אשמה בפירוק הזוגיות, ההורות והמשפחה. כחלק מכך התעקשו שתיהן להפליג למחוזות "תחקיר" לידת הבית וחקירתה של הדולה שנכחה בה. כל אחת מהצדידם רואה רק את אשמתה ואחריותה של השניה, וכל אחת מהן בטוחה כי הצדק נמצא אך ורק לצידה.
אשם אישי בפירוק המשפחה אין הוא שיקול לגבי ההסכמים שנחתמו על ידי בנות הזוג. יתרה מכך, גם בנושאים אחרים במשפט המשפחה לא הוכר "האשם" כגורם בשלו יש לשלול מזונות קטינים או לשלול זכויות רכושיות.
באותו האופן אין מקום לקבל את טענותיה של רחל כי ההסכם לחיים משותפים מגלם בתוכו תנאי מתלה, לפיו השיתוף הממוני בין הבנות הזוג מותנה בקיום ההוראות הפותחות את ההסכם כפי שתוארו לעיל. לשון ההסכם ברורה ומפורשת. העובדה כי בנות הזוג הכניסו סעיפים הצהרה בראשית כל הסכם לרבות כי הן אוהבות ומכבדת אחת את רעותה, אינה מהווה תנאי מתלה לכניסת ההסכם לתוקף. אין לכך כל אחיזה בלשון הסכם ההורות ובלשון ההסכם לחיים משותפים. יתרה מכך, שני ההסכמים הסדירו מפורשות מצב של פרידה וסיום החיים המשותפים.
בנוסף, בנות הזוג חיו יחד מחתימת ההסכמים בשנת 2009 ועד לפרידתם עוד שנים ארוכות ועד לחודש 4/2016. כך שאין גם ראיה לכך סברו כי ההסכמים אינם בתוקף. בנוסף וכפי שציינתי לעיל, הן נהגו בפועל על פי ההסכמים.
בכל הנוגע לטענת רחל כי אי אישורו של ההסכם שוללת את תוקפו – מדובר בהסכם של ידועות בציבור ואין תנאי כי לצורך תוקפו ההסכם יאושר. בנות הזוג הסדירו ובאופן מפורש וברור את רצונן וכוונתן בהסכם לחיים משותפים. שמיעת ראיותיהן מעלה כי הן נהגו בהתאם להסכם: באופן משותף מבחינה כלכלית בניהול התא המשפחתי והזוגי שלהן. לא הייתה כל הפרדה רכושית בין הצדדים.
אשר על כן אני קובעת כי הדין הרכושי החל על יחסי הממון בין הצדדים הוסדר ונקבע על ידן בהסכם לחיים משותפים ועל פי העקרונות שבו יש להכריע בתביעה זו.
לצורך בחינת השיתוף הרכושי יש לבחון את הדברים החל מיום 16.11.2009, שנקבע על ידי בנות הזוג כמועד הקובע בהסכם, ועד ליום 1.5.2016 שהוא מייד לאחר פרידת הצדדים.
מועד 1.5.2016 נקבע על ידי מאחר והוא בסמוך ממש להפרדת המגורים בין הצדדים. שתי הצדדים מציינות את חודש 4/2016 כמועד מפנה במערכת היחסים ביניהן. מאחר ובחודש זה הייתה עוד התנהלות משותפת כלכלית לרבות פניה לעו"ד **** ותשלום שכ"ט בענייני ההורות של דנה, נקבע על ידי כי המועד לסיום החיים המשותפים. הינו בחודדש העוקב
אשר על כן אני קובעת כי יש לבחון את השיתוף בין הצדדים בהתאם לעקרונות הברורים שנקבעו על ידן בהסכם לחיים משותפים בין המועדים 16.11.2009 ועד ליום 1.5.2016.
ב. הדירה
עיקר המחלוקות הרכושית בין הצדדים נסוב לגבי הזכויות של הדירה. לכך גם יוחד עיקרו של הדיון והראיות בהליך דנן.
גדרי המחלוקת בין הצדדים:
מרים טוענת כי הדירה נרכשה בעת החיים המשותפים, היא העבירה כספים עבור הרכישה, הדירה נועדה עבור בנות הזוג במשותף, הכספים שניתנו ממשפחתה של רחל ניתנו לשתיהן במתנה, מרים הייתה לווה עם רחל בהלוואת הגישור של הבנק ושילמה אותה מחשבונה כשנה וחצי. על כן ולאור עקרונות ההסכם לחיים משותפים על אף הרישום של הדירה על שמה של רחל בלבד יש להורות כי הדירה משותפת.
רחל טוענת כי הדירה נרכשה בעת החיים המשותפים אך הוחרגה בהתנהגות מפורשות ממסת הרכוש המשותפת של הצדדים, היא נרשמה על שמה בלבד ובאופן מכוון והיא תולדה של עזרה וסיוע משפחתי שניתנה לה בלבד על ידי הוריה וסבה. לטענת רחל הסיוע הכלכלי של מרים היה זעיר והתמצה בתשלום ריבית וביטוח חיים בסך של כ-17,000 ₪ בלבד ועל כן יש לקבוע כי הדירה הינה רכושה של רחל בלבד. לחילופין היא מסכימה להחזר למרים של הכספים ששולמו על ידה. בהמשך ההליך הודתה כי הועברו סכומים המסתכמים בכ-120,000 ₪ על ידי מרים.
עיקרי העובדות לעניין בדירה הינן כדלקמן:
בתחילת שנת 2011 קיבלה אביה של רחל, משה, שהינו אדריכל, הצעה להצטרף לפרוייקט ברח' *** ב***, שכלל רכישת קרקע ובנייה. לטענתו של משה הוא הציע לרחל להיכנס לפרוייקט ולהשקיע בו עבור רכישת דירה. רחל ומשה מכחישים כי הייתה כוונה או הצעה למרים להיכנס כשותפה עם רחל. לטענת מרים מדובר היה להצעה לתא המשפחתי שלה ושל רחל.
לצורך רכישת הזכויות ניתנו כספים מסבה של רחל בסך של 100,000 ₪ במועד סמוך לכך.
כמו כן ניתנו כספים מהוריה של רחל בסך של 205,530 ₪ במועד סמוך לכך.
רחל טוענת כי מדובר במתנות אישיות עבורה בלבד. מרים טוענת כי מדובר במתנות לשתי בנות הזוג.
ביום 12.5.2011 נחתם ההסכם לרכישת הקרקע. חלקה של רחל היה בסך של 290,160 ₪.
סכום הרכישה חולק ל-3 תשלומים.
בחודש 2/2012 ובחודש 3/2012 שולמו על ידי מרים למוכרים מחשבון הבנק שלה סך של כ-85,000 ₪ עבור הזכויות בדירה ושולם סך נוסף מחשבונה של מרים לעיריית *** עבור הדירה בסך של כ-20,000 ₪.
ביום 11.12.2014 (בסמוך למועד לידתה של דנה ביום 21.10.2014) חתמה רחל על הסכם בניה תמורת 520,000 ₪. לצורך מימון הסכם הבניה נלקחה הלוואת גישור מבנק מזרחי טפחות (כאשר תוכנן כי בהמשך תילקח משכנתא).
ביום 9.2.15 נחתם הסכם עם בנק מזרחי להלוואת גישור בסך כולל של 500,000 ₪. ההלוואה הייתה עם שם שתי בנות הזוג.
מרים טוענת כי מדובר היה ברכישת נכס משותפת לצדדים וכי היא הייתה מעורבת בכל היבט של הרכישה מטעם בנות הזוג. רחל טוענת כי מאחר ומרים הינה "אשת כספים מקצועית האמונה על מו"מ מול מוסדות פיננסיים" (סעיף 39 לתצהיר עדות ראשית של משה), אך טבעי כי תסייע לרחל בהסדרת הלוואת הגישור כזוגתה ולא כבעלת זכויות בדירה.
מרים טוענת כי הוכחה לשיתוף בדירה הוא כי היא נרשמה כלווה נוספת בבנק והריבית בהתאם להלוואה שולמה מחשבונה מחודש 4/2015 ועד 11/2016. כמו כן שולם על ידי מרים מחשבונה תשלום עבור ביטוח חיים לצורך הבטחת ההלוואה.
מתוך הלוואת הגישור שולמו לקבלן על פי הסכם הבניה 3 תשלומים:
4.3.15 תשלום של 208,000 ₪.
22.7.15 תשלום של 100,000 ₪.
8.11.15 תשלום של 100,000 ₪.
משה טוען כי הוא שילם הוצאות נוספות עבור הרכישה שהן כהלוואה לרחל בסך של 91,682 ₪, וזאת עבור שכר בעלי מקצוע, מיסים, שכ"ט ועוד.
בחודש 4/2016 נפרדו בנות הזוג.
בחודש 11/2016 הושלמה בניית הדירה.
מיום 17.11.2016 הדירה מושכרת תמורת שכירות של 4,200 ₪ לחודש.
ביום 27.12.2016 נחתם הסכם הלוואה בין רחל לאימה אהובה לאחר שאימה של רחל שילמה עבור פירעון הלוואת הגישור לבנק סך כולל של 408,386 ₪, 108,000 ₪ עבור תשלום אחרון לקבלן לפי הסכם הבניה וסך של 91,682 ₪ שפורט לעיל עבור ההוצאות הנוספות ששולמו על ידי הוריה של רחל לטענתם. יודגש כי רחל אינה מוציאה מכיסה לתשלום ההלוואה וסוכם לפי לשון הסכם ההלוואה כי כספי שכירות הדירה בסך של 4,200 ₪ מועברים לאימה.
ביום 28.12.2016 שולם על ידי אימה של רחל לבנק מזרחי פירעון מלוא ההלוואה בסך של 408,387 ₪.
אין מחלוקת כי הדירה נרשמה על שמה של רחל בלבד.
לאחר שמיעת ראיות ועדויות הצדדים אני קובעת כי הוכח על ידי מרים כי הדירה הינה משותפת על אף רישומה על שמה של רחל, ולאור הוראות ההסכם לחיים משותפים.
בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.12) (להלן: "בע"מ 1398/11") כב' השופט עמית מונה רשימה של 9 פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדיון בשאלה האם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת מגורים. הפרמטרים, אשר חלקם "מושך" לכיוונים מנוגדים – אינם רשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו. בחינת הפרמטרים שצויינו בבע"מ 1398/11 מעלה כי נוצר שיתוף ספציפי בדירה בענייננו. יצויין כי הפרמטרים צויינו בהקשרים אחרים של זוג נשוי אך אין הם מונעים החלתם גם במקרה זה של ידועות בציבור בהתאמות הנדרשות:
1. האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (בעניינו במסגרת הקשר של הידועות בציבור) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין – בעניינו רכישת הדירה הייתה בשנת 2011 בתקופת החיים המשותפים של הצדדים וטרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים שחל רק בחודש 4/2016. יודגש, רכישת הדירה בשנת 2011 הייתה לאחר שנחתם ההסכם לחיים משותפים בשנת 2009 שקבע שיתוף ללא קשר לאופן הרישום של הנכסים.
2. האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה כי היא משותפת – בענייננו חלק מהכספים ששימשו לרכישת חלק מהזכויות בדירה היו בחלקם במתנה מהוריה של רחל וחלקם מתנה מסבה וחלק אחר היה בהלוואה משותפת של בנות הזוג. יצויין בהקשר זה כי בעבר כאשר רצו הוריה של רחל "להחריג" שיתוף ידעו להסדיר ובכתב היטב את מעמדם וכך למשל נחתם מול מרים הסכם שכירות עת התגוררו בנות הזוג בדירה בבעלות הוריה של רחל. בענייננו לא ניתן כל מסמך בכתב המעיד כי מדובר במתנה רק לרחל. ההתנהלות המשפחתית והכלכלית הייתה הרמונית, משותפת ונמשכה שנים רבות. גם לאחר מכן כשרצו הוריה של רחל ליצור וודאות נחתם הסכם הלוואה בין רחל לאימה. עדויותיהם של אביה של רחל ורחל בעניין זה לא היו משכנעות דיין. עדותה של רחל כי לא שיתפה את הוריה בפרטי הסכם לחיים משותפים לא הייתה מהימנה. ניכר כי מדובר בהורים מיטיבים, שותפים והיוו גורם להתייעצות כלכלית של בנות הזוג. דווקא בעניין כה מהותי מבחינה כלכלית נמנעו הוריה של רחל "בזמן אמת" מלהבהיר למרים כי מדובר בנכס של רחל בלבד. יתרה מכך, גם לשיטתם של משה, אביה של רחל, בחקירתו ושל רחל בחקירתה, וגם כאשר ניסו להמעיט מאוד ממעורבותה של מרים ברכישת הדירה, מרים הייתה מעורבות אף יותר מרחל בהתנהלות הקשורה לדירה ובעטיה של השתכרותה גם ניתן היה לקבל את הלוואת הגישור מבנק מזרחי טפחות. לכך יש להוסיף כי מרים הייתה רשומה עם רחל כלווה של הדירה וכן שנמשכו כספים מחשבונה של מרים לרכישת הדירה בסך של למעלה מ-100,000 ש"ח.
3. האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו –מהראיות בתיק זה עולה כי לרחל אין נכס אחר מקביל משמעותי.
4. אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה) – הדירה הייתה רשומה על שמה של רחל משנת 2011. בניית הדירה הושלמה בחודש 11/2016 לאחר פרידת בנות הזוג. על כן לא שימשה הדירה למגוריהן.
5. אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה) – בנות הזג ניהלו מערכת זוגית החל משנת 2006 ועד שנת 2016. ביום 1.2.2008 בנות הזוג ערכו טקס חתונה אזרחי. ביום 1.7.2009 ילדה רחל את הבת המשותפת עמית, אותה אימצה מרים בהמשך. בחודש 10/2009 חתמו בנות הזוג ואישרו הסכם הורות ובחודש 11/2009 חתמו על הסכם לחיים משותפים. ביום 21.10.2014 ילדה רחל את הבת דנה. לבנות הזוג ולבנות שם משפחה מאוחד ומשותף.
6. האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף או על ידי אחד מהם בנפרד ובפרט ממקורותיו הנפרדים – נלקחה הלוואת בלון על שם שתי בנות הזוג מבנק מזרחי. מאחר והיה מדובר בהלוואת בלון הריבית של ההלוואה וביטוח החיים שולמו על ידי מרים מחודש 4/2015 ועד לחודש 11/2016. ביום 28.12.2016 נפרעה מלוא ההלוואה על ידי כספים של אימה של רחל ובמקביל חתמה אימה של רחל עם רחל על הסכם הלוואה לפירעון הלוואה ביניהם. כספי שכירות הדירה מועברים לידי אימה של רחל.
7. שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג – לא היה.
8. התנהגות הצדדים – אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף – התנהגות הצדדים, ובפרט התנהלותה של רחל ובני משפחתה, הייתה יצירת מצג סביב רכישת הדירה כי היא נכס משותף. רחל לא הציגה כל ראיה כי נאמר למרים בכל צורה שהיא כי מדובר ברכוש של רחל בלבד. באותה העת היה לבנות הזוג הסכם לחיים משותפים, ההתנהלות הייתה הרמונית ומשותפת. היה תכנון משפחתי מוסכם ומושכל במסגרתו גם החליטו בנות הזוג כי המשפחה תורחב, כי רחל תהיה ומרים תהיה הגורם המפרנס של המשפחה.
9. נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני, חתימה על מסמכים, הוכחת מודעות של אחד מבני הזוג להפרדה או דווקא לשיתוף – הנסיבות הספציפיות שפורטו לעיל מעלות כי המצג הברור של רכישת הדירה, על אף רישומה על שם רחל בלבד, הוא כי מדובר בנכס משותף. יתרה מכך, מרים ורחל נרשמו יחדיו כלוות בהלוואה שנלקחה מבנק מזרחי לצורך בניית הדירה. לא ניתן הסבר מספק לו רצו רחל ובני משפחתה ליצור הפרדה מפורשות מדוע נדרשה מעורבותה הכלכלית של מרים. לא רק שהוכח כי מרים הייתה שותפה מלאה לרכישה אלא ניכר היה כי עיקר ההתנהלות סביב הרכישה והליכיה היו בין מרים לבין אביה של רחל. לכך יש להוסיף כי כאשר רצו הוריה של רחל ליצור מצגים בדבר הפרדה ידעו לעשות כן בצורה ברורה, כך היה לגבי הסכם שכירות עליו חתמה רחל מולם ותשלומי שכ"ד ששילמה להוריה של רחל בשל מגורי בנות הזוג בדירה בבעלותם. הוכח כי מרים הייתה מעורבת באופן מלא ברכישה במובנים רבים גם יותר מרחל בשל חלוקת התפקידים המוסכמת ביניהן. המצג שהציגו רחל ובני משפחתה למרים היה כי מדובר בנכס משפחתי מובהק ונכס משותף, על אף הרישום.
העובדה כי הדירה נרשמה על שמה של רחל בלבד הינה נסיבה אחת מיני רבות ואיני סבורה כי יש בה על מנת להפוך על פיה את התמונה הראייתית שהתבררה בתיק. לכך יש להוסיף בהסכם לחיים משותפים צויין מפורשות בסעיף 8 כי "לא יהווה הרישום ראיה לבעלותו של הצד ששמו רשום על נכסים אלה".
יודגש כי מהנספחים שצורפו על ידי משה, אביה של רחל, לתצהיר עדות ראשית מטעמו כנספח ח' עולה כי בהתכתבויות של האב עם בנק מזרחי טפחות "בזמן אמת" הוא מתייחס לדירה כדירה משותפת. מהמכתבים עולה כי שמות שתי בנות הזוג מופיעים במכתבים מיום 20.10.2015 ומיום 13.7.2015, ההלוואה הינה משותפת, ההתייחסות של האב במכתב הינה: "הלוואתכם לרחל ומרים לבניית דירתם ברח' *** X ב***". האב שהרשים כאיש בעל ידע וניסיון עשיר (ובעבר אף החתים את מרים על הסכם שכירות כאשר התגוררו בנות הזוג בדירת הוריה של רחל, וגם כעת הוחתמה רחל על הסכם הלוואה עם אימה לגבי החזר ההלוואה לדירה) – דווקא הוא הבקיא והמדקדק בפרטים מתייחס מול הבנק לדירה כמשותפת לבנות הזוג ודווקא הוא בשום שלב שהוא "בזמן אמת" אינו עומד על הפרדה רכושית המתייחסת לדירה, לא במסמך ולא בעל פה. בזמן אמת איש לא ביקש ממרים לחתום על מסמך כי מדובר בדירתה של רחל בלבד. נהפוך הוא – המצג היה מצג של שיתוף בדירה.
משה הודה בחקירתו מפורשות כי מרים שילמה עבור החזרי ההלוואה וכן שילמה כספים גם אם נמוכים עבור רכישת הדירה מחשבון הבנק שלה. לא שוכנעתי אם מדובר היה לשיטתו בדירה של רחל בלבד, מדוע נדרש סיועה הכלכלי של מרים, שיתופה בהלוואה, ועירובה בכל נושא רכישת הדירה מרכישתו ועד סופו, ואף יותר מרחל עצמה. מדובר במשפחה שבה הייתה הקפדה על הפרדה וגבולות רכושיים כאשר רצו בכך, ודווקא לגבי הנכס המשמעותי ביותר אין כל מסמך נפרד או ראיה המעידה על שיחה אחת בודדת מול מרים או מסמך אחד המעיד כי רחל או מבני משפחתה אומר לה כי מדובר בנכס נפרד של רחל בלבד.
מרים הציגה בהליך אסמכתאות (צורפו לתיק ביום 21.5.2018) מהן עולה כי ביום 15.2.2012 העבירה מחשבון הבנק שלה 84,630 ₪ עבור רכישת הדירה למוכרים וכן העבירה ביום 13.3.2012 שיק עבור עירית *** בגין הדירה בסך של 19,850 ₪. מענין כי לגבי כספים אלה לא היססה רחל לטעון כי הם משותפים אולם התוצאה של העברת הכספים אמורה להיות לשיטתה, הפרדה רכושית.
אשר על כן בחינת הפרמטרים מבע"מ 1398/11 המהווים את סיכום הראיות והנסיבות שבעניינו, מעלה כי נוצר שיתוף ספציפי בדירה.
בנסיבות הללו, הסקת המסקנה של מרים כי מדובר ברכוש משותף הייתה הגיונית, מסתברת ונבעה מהתנהלות המשפחה ובפרט התנהלות רחל ובני משפחתה ספציפית לגבי הדירה הנ"ל.
טענותיה של רחל על פי חוק המתנה – רחל טוענת כי לו יימצא כי המתנות הינן משותפות הרי שלאור התנהגותה המחפירה של מרים יש לראות בהוריה ובסבה כחוזרים מהם ממתן מתנה לבנות הזוג. דין טענה זו להידחות. כפי שציינתי לעיל, "האשם" בפירוק הזוגיות אינו יכול להוות בסיס לביטול ההסכם לחיים משותפים ולטעמי אינו יכול להוות "אשם" לעניין שלילת זכויותיה של מרים בדירה. טענה זו הינה המשך ישיר לטענות המשותפות של בנות הזוג כי בית המשפט ייקבע מי אשמה יותר בפירוק הזוגיות והמשפחה, טענות כאמור שבכל התיבעות אין מקום להכריע בהן.
טענותיה של רחל על הוצאות נוספות של הוריה – נטען כי שולמו על ידי הוריה של רחל ובשל כך גם נחתם ההסכם ההלואה עם אימה של רחל לאחר מועד הפרידה בין הצדדים סכומים נוספים עבור ההוצאות ותשלומים לקבלן. בסופו של יום ומאחר וקבעתי את מועד הפרידה ליום 1.5.2016 לצורך חישוב זכויותיה של מרים (ולא לאחר מכן) ומאחר וגם הראיות שצורפו בעניין ההוצאות הנוספות היו חלקיות וחלקן עירבבו בין הוצאותיו של אביה של רחל לפרוייקט להוצאות על הדירה הספציפית, אין מקום להתחשב בסכומים אלה.
אשר על כן אני קובעת כי למרים זכויות כספיות בגין חלקה בדירה. חישוב חלקה של מרים יתבצע באופן הבא:
תוגש שמאות של שווי הדירה בניכוי ההלוואה נכון ליום 1.5.2016. מרים זכאית למחצית השווי מרחל. לצורך הערכת שווי הזכויות אני ממנה את השמאית הגב' ***. שתי הצדדים ישאו בשכ"ט של השמאית בחלקים שווים.
רחל תשלם למרים עבור חלקה בדירה מחצית משווי הזכויות הנ"ל וזאת בתוך 90 יום מקבלת חוות דעת השמאית.
בכל הנוגע לחישובי ריבית והצמדה – לאור התנהלות הצדדים וכפי שגם נקבע בתיק המזונות לגבי התחשבנויות העבר, אין חיוב בהפרשי ריבית והצמדה.
מסכום החיוב של רחל למרים ניתן יהיה לקזז את חובה של מרים במזונות העבר וכן שאר ההתחשבנות הרכושית כפי שיפורטו להלן.
ג. פריטי רכוש נוספים
לטענת מרים, יש להורות על פירוק השיתוף בחשבונות הבנק, ברכב ובמיטלטלין על דרך של חלוקתם בעין ו/או על דרך של מכירתם וחלוקת התקבולים בין הצדדים על פי חלוקה שתקבע על ידי בית המשפט ו/או על דרך של איזון הערך.
בכל הנוגע לחשבונות הבנק – מרים עותרת לחלוקת הכספים בחשבונות הבנק. לטענת מיהרחל בנות הזוג אכן ניהלו בפועל קופה משותפת לטובת הוצאות משק הבית השוטפות, ולפיכך יש לאזן בין הכספים שהיו בחשבונות של כל אחת מהן ביום הפרידה. מדף החשבון של מרים עולה כי ביום הפרידה, ה- 15.4.16, היו בחשבונה סך של 180,000 ₪ ובחשבון של רחל היו באותו היום סך של 22,000 ₪. לפיכך, יש לחלק ביניהן את ההפרש. על כן ולאור הסכמת הצדדים אני מורה כי ייערך איזון של הכספים שהיו בחשבונות הבנק של בנות הזוג נכון ליום 1.5.2016.
בכל הנוגע לרכב מסוג ***- מרים עותרת להכללת שווי הרכב באיזון הרכוש. רחל טוענת כי מדובר ברכב אך ורק שלה שנקנה לשימושה, ולטענתה סוכם בין בנות הזוג כי יישאר בידה בעוד מרים נהנית מרכב מהעבודה. רחל טענה כי רכב זה משמשה כיום בהסעות של דנה ובלעדיו לא תוכל להתנייד עם הילדה. עוד טוענת רחל, כי הרכב בקרוב אמור להימכר במטרה להחליפו לרכב נגיש עבור צרכיה של דנה ואין לקחת אותו מידה, בייחוד לאור המצב שבו מרים מסרבת לשלם מזונותיה ולא מסייעת במימון הוצאותיה הרבות. לאחר בחינת טענות הצדדים ולאור סעיף 7 להסכם לחיים משותפים אני קובעת כי מרים זכאית מרחל למחצית שוויו של הרכב על פי מחירון לוי יצחק נכון ליום 1.5.2016. לא שוכנעתי בגרסתה של רחל כי הרכב הוצא ממסת הנכסים המשותפת של הצדדים. יתרה מכך, שוויו של הרכב צריך להיבחן בעת מועד הפירוד.
בכל הנוגע למיטלטלין –מרים הסתפקה בטענה כללית כי יש להורות על חלוקת המיטלטלין (לא צויין שווי, לא צויינו פריטים). רחל עותרת לדחיית רכיב זה בתביעה ומנגד טוענת כי מרים לקחה עימה בעת עזיבתה פרטי מיטלטלין יקרים, לרבות טלוויזיה סמסוג חכמה תלת מימד ומזנון. זאת, בעוד שאצל רחל נותרו פרטי ריהוט חלקי וסטנדרטי המשמשים אותה ואת הבנות. לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה ומאחר ומרים לא פירטה ולא הוכיחה רכיב זה די הצורך, אני מורה על דחיית רכיב תביעה זה.
בכל הנוגע לזכויות סוציאליות, קופות גמל וקרנות השתלמות – על אף שרכיב זה לא נכלל בתביעה, בהמשך ולאור טענות רחל, הסכימה מרים להכללתו ובסיכומי שתי הצדדים עולה כי יש הסכמה להורות על עריכת איזון בזכויות הסוציאליות של הצדדים. על כן אני מורה כי ייערך איזון בזכויות הסוציאליות של הצדדים בהתייחס למועד הקובע (16.11.2009) ועד למועד סיום החיים המשותפים (1.5.2016). ככל שבנות הזוג לא יגיעו להסכמה לגבי שווי האיזון אני ממנה את רו"ח *** לביצוע איזון המשאבים בזכויות הסוציאליות של בנות הזוג.
ד. סיכום
אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל אני מורה כדלקמן:
בכל הנוגע לדירה – אשר על כן אני קובעת כי למרים זכויות כספיות בגין חלקה בדירה. חישוב חלקה של מרים יתבצע באופן הבא:
תוגש שמאות של שווי הדירה בניכוי ההלוואה נכון ליום 1.5.2016. מרים זכאית למחצית השווי מרחל. לצורך הערכת שווי הזכויות אני ממנה את השמאית הגב' ***. שתי הצדדים ישאו בשכ"ט של השמאית.
רחל תשלם למרים עבור חלקה בדירה מחצית משווי הזכויות הנ"ל וזאת בתוך 90 יום מקבלת חוות דעת השמאית.
בכל הנוגע לחישובי ריבית והצמדה – לאור התנהלות הצדדים וכפי שגם נקבע בתיק המזונות לגבי התחשבנויות העבר, אין חיוב בהפרשי ריבית והצמדה.
מסכום החיוב של רחל למרים ניתן יהיה לקזז את חובה של מרים במזונות העבר וכן שאר ההתחשבנות הרכושית כפי שתפורט להלן.
בכל הנוגע לחשבונות הבנק – יערך איזון בין חשבונות הבנק של הצדדים נכון ליום 1.5.2016.
בכל הנוגע לרכב – רחל תשלם למרים את שוויו של הרכב על פי מחירון לוי יצחק נכון ליום 1.5.2016.
בכל הנוגע למטלטלין – התביעה נדחית.
בכל הנוגע לזכויות הפנסיוניות – אני מורה על ביצוע איזון בזכויות הסוציאליות של הצדדים בהתייחס למועד הקובע (16.11.2009) ועד למועד סיום החיים המשותפים (1.5.2016). ככל שלא תהיה הסכמה על שווי האיזון, אני ממנה את רו"ח *** לביצוע איזון המשאבים.
הוצאות – לאור התוצאה אליה הגעתי, רחל תישא בהוצאותיה של מרים בהליך זה בסך של 17,550 אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את תמ"ש 41684-06-17.
ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 30.4.24.
בפסק הדין מופיעים שמות בדויים למען שמירה על פרטיות הצדדים.
