בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע/ נתבע:
פלוני ת"ז xxx
ע"י ב"כ עו"ד מורן
נגד
הנתבעת/ תובעת:
אלמונית ת"ז xxx
ע"י ב"כ עו"ד ליכט פטרן
החברה:חברת **** בע"מxxx
ע"י ב"כ עו"ד בננסון
החלטה
ביום 27.10.21 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים וב"כ ובהתאם לכך ניתנת ההחלטה כעת.
בעניינם של הצדדים הוגשו שני ההליכים הבאים:
תמ"ש: 21030-01-21 – תביעתו של התובע למתן פסק דין כי הנתבעת חייבת או אחראית למחצית מחוב המס המתייחס לחברת "***" עפ"י הסדר עם רשויות המס.
תה"ס 46795-05-21 – תביעתה של התובעת כי הנתבע והחברה בשליטתו ימשיכו ויישאו בתשלום החודשי עפ"י הסכם מיום 12.8.14 בסך של 30,000 ש"ח לחודש, כחלק מתשלומי איזון בין הצדדים.
החלטה בתמ"ש 21030-01-21
קיימת מחלוקת לגבי עצם החיוב ומהדיון עולה כי יש הסכמה לקביעת התיק להוכחות.
על כן התיק נקבע להוכחות לימים 7.7.2022, 10.7.2022 בשני המועדים בין השעות 11:30-14:00.
התובע יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.4.2022.
הנתבעת תגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.6.2022.
החלטה בתה"ס 46975-05-21
במסגרת הליך זה הוגשה בקשה ע"י התובעת לצירוף חברת *** בע"מ כצד להליך (להלן: "החברה").
הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום ה12.08.2014 אשר אושר ע"י בית הדין הרבני ביום 2.9.2014. בסעיף 7 להסכם הגירושין קבעו הצדדים כי מניות החברה הן נכס משותף, והזכויות בהן יהיו כמפורט בהסכם שצורף כנספח א' להסכם הגירושין.
ההסכם בנספח א' להסכם הגירושין הוא הסכם שבין הצדדים לבין החברה. ההסכם הסדיר את מערכת היחסים שבין הצדדים לבין החברה.
בסעיף 1 להסכם נקבע כי לתובעת זכות לקבל 49% ממניות החברה.
בסעיף 2 להסכם נקבע כי הנתבע יהיה אחראי על כל הניהול הפעיל של החברה ובכלל זה, זכויות חתימה והעסקת עובדים. באותו סעיף נקבע, כי התובעת היא יועצת של החברה ותמשיך לתת לחברה שירותי ייעוץ ועיצוב.
סעיף 3 להסכם שבין הצדדים לחברה שכותרתו: "תשלום דמי ניהול", שהוא הסעיף שבמוקד התביעה דנן, קובע כדלקמן: "3.1 מוסכם בזאת כי אלמונית ופלוני יקבלו כל אחד, דמי ניהול חודשיים בעלות של 30,000 ש"ח לחודש. 3.2 אלמונית ופלוני יוכלו למשוך מהחברה את דמי הניהול הנ"ל כתלוש משכורת או כנגד חשבונית, לפי בחירתם".
אין מחלוקת כי מאז אישור ההסכם בשנת 2014 הועברו הכספים בהתאם לאמור בו, ואין גם מחלוקת (והתובעת הצהירה על כך גם בהליך הקשור כי היא עבדה בחברה). בחודש 3/2020 ועם פרוץ מגפת הקורונה שלחה החברה לתובעת מכתב על הוצאתה לחל"ת החל מיום 1.4.20 (צורף כנספח 3 לכתב התביעה). בהמשך הוארכה תקופה זו.
בתביעה עתרה התובעת כי הנתבע והחברה בשליטתו (כך בלשונה) ימשיכו ויישאו בתשלום החודשי עפ"י ההסכם בסך של 30,000 ש"ח לחודש, כחלק מתשלומי איזון בין הצדדים.
התובעת טוענת בבקשה לצירוף חברה כי בהתאם לסעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה יש להורות על צירוף החברה כצד להליך. התובעת מציינת כי מדובר בחברה פרטית המוחזקת במלואה ע"י הנתבע. התובעת מציינת כי יש לה עילת תביעה נגד החברה אשר פועלת באמצעות הנתבע ומחזיקה בכספים המגיעים לה עפ"י ההסכם. התובעת מדגישה כי צירוף החברה נדרש על מנת להכריע בסכסוך שבין הצדדים ביעילות ובשלמות.
הנתבע מתנגד לצירוף החברה כצד להליך. לטענתו של הנתבע עפ"י ההסכם אין הוא חייב בתשלומים, ועל התובעת ככל שהיא חפצה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה כלפי החברה כמעסיקה שלה, על כך שלא שילמה את המשכורת השוטפת בה התחייבה כלפיה בהסכם ביניהן (סעיף 5 לתגובת הנתבע). לטענת הנתבע קיימת הצדקה לאי תשלום לתובעת משום שלא עבדה בפועל ולא העניקה שירותים לחברה. הנתבע מדגיש כי עילת התביעה הינה אך ורק כלפי החברה ולא כלפיו. והיותו בעל מניות אינה מקנה לתובעת זכות תביעה כלפיו.
החברה מתנגדת לצירופה להליך. החברה טוענת כי הסמכות לדון בהליך היא לבית הדין לעבודה. לטענת החברה, סעיף 3 להסכם שכותרתו: "דמי ניהול", קבע למעשה את תשלום השכר שתקבל התובעת בגין היותה עובדת של החברה. החברה מציינת בסעיף 13 לתגובתה, כי בשל כך העבירה לתובעת משכורת כמוסכם מידי חודש בחודשו. ב"כ החברה ציין בדיון כי מדובר בסכסוך הקשור להסכם הגירושין. לטענת החברה אין מדובר בהתחייבות אישית ואין מקום לנהל את הסכסוך בבית משפט לענייני משפחה מאחר והחברה לא קשורה להסכם הגירושין בין הצדדים ואין מקום להפוך אותה לחלק מהסכסוך המשפחתי. ב"כ החברה מדגיש כי החברה אינה צד להסכם הגירושין בין הצדדים ואין להפוך אותה לצד בו. לטענת החברה לא נלקחה בחשבון יכולת הפרעון של החברה, מצבה והאם עובדים או לא עובדים בחברה לצורך התשלום שנקבע בהסכם.
התובעת מדגישה כי התובע הוא בעלים בפועל של 100% בחברה, 50% ישיר ו50% באמצעות חברה אחרת, הוא זה שמקבל את ההחלטות ואחראי לכלל הפעולות בחברה. החברה היא צד להסכם, והחברה היא שמעבירה את הסכומים שנקבעו בהסכם והסעד שיינתן או לא יינתן ישפיע על החברה, ועל כן הדבר תומך בצירוף החברה לתביעה.
לאחר בחינת טענות הצדדים, דין הבקשה להתקבל.
השאלה הניצבת בפניי היא האם צירוף החברה לתביעה עולה בקנה אחד עם סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995 הקובע כי: "בית המשפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה".
במסגרת בע"מ 6975/12 ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא כונס נכסים (28.10.2012) סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, משרטט בית המשפט העליון את גדרי השיקולים הנדרשים במסגרת הכרעה לגבי צירוף צדדים שאינם בני משפחה ובפרט חברות בעלת אופי עסקי:
"סעיף 6(ו) מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לשקול האם צירופו של צד שלישי (שאינו "בן משפחה" כהגדרת מונח זה בחוק) נדרש לצורך בירור תובענה שמתנהלת לפניו. ודוק, מדובר בסמכות "לגרור" לתוך תובענה שמתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה גם צדדים שאינם "בני משפחה". במסגרת זו על בית המשפט לשקול את התועלת הדיונית שבצירופו של הצד השלישי לתובענה למול הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מהצירוף, והכול על רקע התכלית המצויה בבסיסו של החוק לרכז בערכאה מקצועית אחת את כל המחלוקות שבין בני משפחה בשים לב לאופיו המיוחד של הסכסוך המשפחתי [ראו והשוו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000)]. נוכח אופיו של בית המשפט לענייני משפחה כערכאה "מיוחדת" שהוקמה לשם טיפול בסכסוכים משפחתיים, השתרשה בבתי המשפט לענייני משפחה מגמה לפיה השימוש בסמכות הקבועה בסעיף 6(ו) לחוק ייעשה בצמצום ובמשורה [ראו והשוו: שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 261-254 (התש"ע-2009) והדוגמאות המובאות שם מן הפסיקה]. כשלעצמי סבורני – מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם יש לנקוט בעניין זה בגישה א-פריורית של צמצום אם לאו – כי תכליתו של החוק מחייבת שתאגידים וצדדים בעלי אופי "עסקי", אשר אינם בבעלות או ניהול של מי מבני המשפחה ואשר נקלעו לסכסוך בין בני המשפחה בעקיפין, לא יצורפו בקלות לתובענה שמתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה, אלא רק במקרים שבהם יהיה בצירופם כדי לייעל את בירור מכלול הסכסוכים בין הצדדים." (ההדגשות בקו – הוספו).
העולה מכך שיש לשקול האם יהיה בצירוף החברה כדי לייעל את בירור מכלול הסכסוך והאם התועלת הדיונית שבצירופה של החברה לתובענה עולה על הפגיעה שעלולה להיגרם לה כתוצאה מהצירוף.
יש צורך לשקול האם ניתן יהיה להגיע לבירור התובענה ולהכרעה בסכסוך ללא שהחברה תצורף אלא רק יינתנו צווים מתאימים המתייחסים אליה:
"על השיקולים אותם יפעיל בית המשפט לעניני משפחה לצורך עשיית שימוש בסעיף זה עמדתי בתמ"ש 60265/99 בש"א 3879/00 צויבל נ' צויבל ואח' (לא פורסם):
"בהפעלת סמכות הצירוף על פי סעיף 6 (ו) לחוק ישקול בית המשפט גם את השאלה, אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בענייננו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה. על בית המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה.
במסגרת זו יש לבחון את מידת הפגיעה בענייננו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לברור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר.
הגישה הכוללנית אינטגרטיבית של המחוקק בחקיקת החוק והמוצאת את ביטויה גם בסעיף 6 ו' לחוק, להביא לפתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו, אינה צריכה לבוא על חשבון הפגיעה בענייננו של אותו צד. אי לכך אין לעשות שימוש נרחב בהוראה זו". (שם, ס' 3 לפסה"ד; עמדה זו הובאה לאחרונה בהסכמה בפסק דינו המקיף של כב' השופט דרורי ברמ"ש (י-ם) 4901-05-10 עיריית מעלה אדומים נ' פלוני ואח' (פורסם במאגר נבו). ראו גם בע"מ 6975/12 ב.ח.מ.י ניהול אחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא-כונס נכסים, מיום 28.10.2012; ש.שוחט וד. שאוה "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה", הוצאות מחשבות, תש"ע-2009, עמ' 254-261).
בבחינת נחיצות הצד השלישי שצירופו מתבקש לצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך אין בית המשפט יכול להסתפק בכך שכתב התביעה מפרט עילות המופנות במישרין נגד הצד השלישי בכדי שהדבר יהווה עילה מספקת לצירופו – שהרי אם אין הכרח לקשור בין העילה המופנית נגד הצד השלישי ובין העילות המופנות כלפי יתר הנתבעים וניתן להסתפק בנוכחות של הצד השלישי כעד בהליך, אזי לא מתקיימת הצדקה לצירוף הצד השלישי כצד ( ראו יישום ברמ"ש 4901-05-10, שם)." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראה: רמ"ש 3802-02-13 ש. נ' א. ואח' עמ' 4 לפסק דינו של כב' השופט שוחט (21.3.2013)
בעניינו ולאחר בחינת טענות הצדדים אני סבורה יש צורך והכרח להורות על צירוף החברה לתובענה. יש טעם לדון במכלול הטענות כמקשה אחת, ובפרט לאור העובדה שהחברה הינה צד להסכם שבין הצדדים ובפרט לאור העובדה שאין מחלוקת לגבי תפקידו ושליטתו של הנתבע בחברה. אין מקום לניהול הליך נפרד הקשור למערכת היחסים שבין הצדדים עצמם לחברה או להפנות את המבקשת לניהול הליך נפרד כלפי החברה, שהרי גם באותו הליך נדרש יהיה לברר את אותן הטענות. למקרא הטענות פשיטא של הצדדים ועוד בשלב הזה עולה כי יש יריבות בין המבקשת לחברה שדורשת בירור במסגרת זו, וכי החברה הינן צד דרוש לבירור התובענה על פי סעיף 6(ו) לחוק. לכך יש להוסיף כי דווקא הנתבע בתשובתו לבקשה וכן בכתב ההגנה מפנה את אחריות לתשלום לחברה (ושולל את חבותו האישית). גם בשל כך יש מקום להורות על צירוף החברה ועל מנת שניתן יהיה לברר את הדברים באותה מסגרת.
ויודגש, בשל הטענות הנוגעות ישירות להתנהלות החברה, לחברה אמור להיות אינטרס להיות חלק מההליך ומתן האפשרות לחברה להתגונן מפני הטענות. החברה הייתה צד להסכם שבין הצדדים. הנספח הוא חלק בלתי נפרד מהסכם הגירושין והטענה של הנתבע כי מדובר "רק" בנספח, אין לה מקום בעת הזו על מנת לשלול את צירוף החברה.
ויודגש, "עירובה" של החברה אינו כעת לראשונה בשל הסכסוך. החברה הייתה צד להסכם שבין הצדדים באופן ישיר. בהסכם שבין החברה לצדדים נקבעו הוראות לגבי ניהול החברה וזכויות הצדדים בה. בכך הביעו הצדדים והחברה את העמדה לגבי הקשר המשפטי הקשור לעניינים המשפחתיים.
יתרה מכך, הסכסוך כעת הוא סכסוך משפחתי הנובע ישירות מהסכם הגירושין והנספח לו. על כן העילה לדיון נובעת ישירות ממערכת היחסים שבין הצדדים ומההסכמות שהיו במסגרת הסכם הגירושין.
בנוסף, העברת הסכסוך לבית הדין לעבודה כפי שעותרת החברה והנתבע עלולה ליצור התדיינות מקבילה באותם נושאים וליצור גם החלטות סותרות. גם בשל ראיה כוללת של יעילות שיפוטית אין לכך מקום.
הצדק והתועלת בצירופה של החברה לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בעניינה וצירופה תורם תרומה רבה להכרעה יעילה ולדיון ראוי בתובענה.
ויודגש – צירופה של החברה נועד לאפשר לה ולצדדים את יומה בבימ"ש. אין משמעות צירופה של החברה היעתרות לסעדי התביעה או קבלתה אלא רק עמידה בתנאי החוק לצירופה להליך. צירוף להליך הוא ראשיתו של ההליך ובוודאי איננו סופו. מלוא טענות כל הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך כסדרן.
אשר על כן, אני מורה על צירוף החברה כצד להליך וכנתבעת בתובענה שבפניי. החברה תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.
נקבע לקד"מ נוסף בתה"ס 46795-05-21 ליום 16.2.2022, 10:00.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
ההחלטה אושרה לפרסום ללא פרטים מזהים ביום 18.9.23.
