בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
עו"ד ליאור מזור (כונס נכסים)
נגד
הנתבעים:
1. האיש
ע"י ב"כ עו"ד זינגר ועו"ד קוברסקי
2. האישה
ע"י ב"כ עו"ד מייזלס ועו"ד בן עזרא-כהן
פסק דין
המבקש- מונה ככונס נכסים על 15% משווי אחזקותיו של האיש במניות חברת XX בע"מ (להלן: "החברה"). המינוי הינו בהתאם לסעיף 225 לפסק הדין בתמ"ש 26489-06-17 ונועד למכירת המניות המגיעות לאישה, שהן 15% מאחזקותיו הנוכחיות של האיש בחברה. במסגרת הליך זה ביקש כונס הנכסים כי בימ"ש יורה על חיובו של האיש ברכישה כפויה של זכויות האישה בחברה, על מנת לממש את הזכויות המגיעות לאישה ולהביא לביצועו של הסכם הגירושין בין הצדדים.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו בשנת 1989 והתגרשו בשנת 2007.
במהלך הנישואין הקים הנתבע את החברה. הנתבע בעל השליטה בחברה ועובד בה עד היום.
ביום 31.1.2007 חתמו האישה והאישה על הסכם גירושין שאושר בבימ"ש ביום 13.2.2007 (תמ"ש 6770/07) (להלן: "הסכם הגירושין").
במסגרת הסכם הגירושין קבעו הצדדים כנקודת מוצא כי לשניהם זכויות בחברה: "לXX וXX זכויות בחברת XX ". לאחר מכן פירטו הצדדים מה כוללות זכויות התובעת בחברה ובאיזה אופן היא זכאית להן (להלן: "סעיף זכויות התובעת בחברה"):
"החברה
לXX וXX זכויות בחברת – XX (להלן: "החברה")
זכויות יפעת בחברה
הצדדים מסכימים כי 15% מסך המניות המוחזקות ע"י XX בחברה באותה עת יפדו במועד ההנפקה המיועדת לציבור ולאחר תשלום המס בגינן תשולם תמורתן ל XX וזאת כתשלום מלא ומוסכם לסילוק כל דרישה של XX בניין זכויותיה בחברה.
היה ועד 31 בדצמבר 2009, לא בוצעה הנפקה לציבור, תהיה ל XX זכות הראשונים לרכוש מניות אלו בהתאם להערכת מעריך מוסמך אשר זהותו תקבע בהסכמה בין הצדדים.
בהעדר הסכמות עד ליום 15.3.10 ימונה המעריך ע"י נשיא לשכת רו"ח בהתאם לפניית מי מהצדדים אליו תוך מתן הודעה על בקשת המינוי לצד האחר.
לא עשה XX שימוש בזכות הסירוב הראשונה לרכוש את מניותיה של XX כאמור, עד 90 יום מקבלת הערכת השווי ע"י המעריך, רשאית XX למכור המניות לצד ג' בהתאם לבחירתה ושיקול דעתה הבלעדי.
מוסכם בזאת כי כל זמן שמניות אלו לא נפדו ע"י XX, או נמכרו לצד ג' כאמור, הן תשמשנה לצרכי שליטה והצבעה כמניותיו של XX לכל דבר ועניין על פי שקול דעתו הבלעדי של XX. "
בין הצדדים התנהל סכסוך משפטי ארוך באשר לתוקפו של ההסכם ופרשנותו. בבימ"ש למשפחה בוטל ההסכם (תמ"ש 6771/07). ערעור של האיש לבימ"ש המחוזי התקבל (עמ"ש 40897-12-13). בקשת רשות ערעור שהגישה האישה לבימ"ש העליון נדחתה (בע"מ 9777/16).
ביום 7.10.14 במסגרת הליכי הערעור בבית המשפט המחוזי, מינה בית המשפט המחוזי את רו"ח יובל זילברשטיין לצורך קביעת שווי החברה וזאת בהתייחס לארבעה מועדים (להלן: "חוו"ד רו"ח זילברשטיין"): 31.05.2005- מועד הפרידה של הצדדים; 31.03.2007- הסכם הגירושין נחתם ואושר בסמוך לתאריך זה (13.2.07); 31.12.2009- התאריך בהסכם שקובע שאם לא בוצעה הנפקה עד לתאריך זה מוענקת לנתבע זכות ראשונים לרכוש את המניות של התובעת; 31.12.2014- מועד עריכת חוות הדעת.
חוו"ד רו"ח זילברשטיין הוגשה בחודש מרץ 2015. חוו"ד רו"ח זילברשטיין כללה תחשיב שווי של אחזקת הנתבע בחברה בארבעת המועדים ושווי החברה בארבעת המועדים. השווי פורט בשווי שקלי ודולרי. בחוות הדעת נקבע כי שווי אחזקותיו של הנתבע במועדים שהתבקשו הינו כמפורט להלן (מצויין להלן השווי בש"ח. בחוות הדעת צויין גם השווי דולרי וגם שוויה של החברה):
31.5.2005 – 4,735,000 ₪.
31.3.2007 – 14,376,000 ₪. חלקה של התובעת על פי ההסכם הוא: 2,156,400 ₪.
31.12.2009 – 39,056,000 ₪. חלקה של התובעת על פי ההסכם הוא: 5,858,000 ₪.
31.12.2014 – 80,411,000 ₪. חלקה של התובעת הוא: 12,061,650 ₪.
מאז הגישה האישה את התביעה לביטול הסכם ביום 7.11.2009 עומד האיש על טענתו כי יש לבצע את ההסכם ולהותירו על כנו.
ביום 12.6.2017 הגישה האישה תביעה לביצוע ההסכם בתמ"ש 26489-06-17 (להלן: "פסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם").
ביום 3.5.2020 ניתן פסק דין בתביעה לביצוע ההסכם ונקבע בו כי יש לאפשר לאיש לממש את זכות הראשונים על פי הסכם הגירושין, ואם לא יממשה – ימונה כונס נכסים למכירת המניות המגיעות לאישה:
"214. בסופו של יום מאחר ומדובר בסוגיה של יחסי אֵמוּנאוּת יצירי הסכם גירושין סברתי כי הפרשנות הנכונה יותר של ההסכם, הקרובה ביותר ללשונו ולנסיבותיו, הינה אפשרות קצובה בזמן לנתבע לממש את זכות הראשונים שלו על פי השווי שהתבקש על ידי התובעת של יום 31.12.2014 וככל שהוא לא יבקש לעשות שימוש בזכות זו, הזכות תפקע (על פי פרשנות ההסכם לעיל). על מנת להתגבר על ההתנהלות ועל פערי המידע וניגודי העניינים אורה על מינוי כונס נכסים חיצוני על 15% משווי אחזקותיו הנוכחיות של הנתבע. אולם ככל שלא יהיה שיתוף פעולה מהותי של הנתבע עם כונס הנכסים וככל שהדברים לא יתקדמו כמצופה, הסעדים האפשריים לצורך ביצוע סעיף זכויות התובעת בחברה לא יוגבלו רק לסעדים שניתנו על ידי כעת."
כמו כן בהמשך נקבע כך:
"217. ככל שכונס הנכסים לא יזכה לשיתוף פעולה משביע רצון הוא יוכל לפנות בבקשות מתאימות לבית המשפט. כמו כן ככל שלא יהיה שיתוף פעולה משביע רצון ישקלו צעדים נוספים שיבטיחו את שיתוף הפעולה וביצוע המכירה ההוגנת על מנת שניתן יהיה לממש את סעיף זכויות התובעת בחברה."
בהתאם לכך, ביום 3.5.2020 מונה כונס הנכסים. מינויו נכנס לתוקף ביום 16.6.2020, לאחר שהאיש לא עשה שימוש בזכות הראשונים שהוקנתה לו לצורך רכישת חלקה של האישה בחברה.
ביום 19.4.2021 הגיש כונס הנכסים בקשה (בקשה 2) לחיוב האיש בהעברה לאישה את חלקה בדיבידנדים שחילקה החברה ובהתאם לזכויות המגיעות לה סך של 211,500 ש"ח בתוקפות שבין 2.1.2019-8.3.2020.
ביום 19.4.2021 הוגש מטעם הכונס דין וחשבון ובקשה למתן הוראות (בקשה 3) במסגרתה ביקש הכונס לחייב את האיש ברכישה כפויה של זכויות האישה בחברה בהתאם לחוו"ד רו"ח זילברשטיין.
להשלמת התמונה יצויין כי ערעורו של האיש לבית המשפט המחוזי על פסק הדין לביצוע ההסכם (עמ"ש 24401-09-20) נדחה ביום 26.4.2021.
ביום 25.11.2021, התקיים דיון בבקשה 3 מטעם הכונס. ביום 6.12.2021 קבעתי כי על כונס הנכסים לבצע פעולות מכירה אקטיביות לרבות פניה יזומה למשקיעים מוסדיים, חברות בתחום משיק, משקיעים פרטיים פוטנציאליים, חברות בינלאומיות וכיוצ"ב. צויין עוד כי ביצוע פעולות מכירה יאפשר לקבל תמונת מצב עדכנית של מכר המניות והיא נדרשת לצורך הכרעה בבקשה לביצוע מכירה כפויה. בנוסף נקבע כי אין מקום לביצוע הערכת שווי עדכנית כפי שעותר האיש מאחר והדבר עומד בניגוד לפסק הדין לביצוע ההסכם ויביא להארכת ההליך וסירבולו ודחיית הקץ למימוש זכויות המשיבה לפרק זמן רב מאוד.
בהמשך ביקש כונס הנכסים לצורך מיצוי אפשרויות המכירה אורכה להמשך הניסיונות לביצוע המכר.
ביום 14.4.22 הגיש כונס הנכסים דין וחשבון (בקשה 7) ובו ציין כי גם לאחר ביצוע ניסיונות מכר הדבר לא צלח ויש להורות על חיוב האיש ברכישה כפויה של זכויות האישה. הכונס מציין כי חקירתו מעלה כי אין תוחלת כלכלית למהלך של מימוש המניות לאור אופן ניהול החברה על ידי האיש. עוד צוין כי מכר זכויות האישה במחיר ריאלי או מיטבי לא ישים ולא אפשרי.
האישה הצטרפה לעמדת הכונס. האישה מציינת כי יש לחייב את האיש לרכוש את חלקה בחברה וכי לאור פעולותיו של האיש המכר אינו אפשרי ואינו אטרקטיבי. היא מדגישה כי משיכת הדיבידנד בשיעור של 9.7 מיליון ₪ ללא העברה של חלקה וביצוע פעולות חברה ללא הסכמתה או ידיעתה מהוות פגיעה בזכויותיה.
האיש מתנגד בתוקף לעמדת הכונס. לטענת האיש כונס הנכסים לא ביצע את תפקידו על פי פסק הדין לביצוע ההסכם ולא ביצע כל פעולה של מכר אקטיבי של המניות. לטענת האיש הכונס כשל בתפקידו למרות שיתוף הפעולה הנרחב והבלתי מסוייג לו זכה מהאיש. בנוסף טוען האיש כי פעולות הכונס לא נועדו על מנת למצוא קונה אלא ליצור "מראית עין" בדבר ניסיון לביצוע המכר. כמו כן טוען האיש כי כונס הנכסים מייצג בפועל את האישה ונכנס בנעליה.
ביום 9.11.22 התקיים דיון ארוך במעמד הצדדים וב"כ ובו נשמעו טענות משלימות בע"פ לטענות שהוגשו בכתב. נעשו מאמצים גם בדיון להביא את הצדדים לידי הסכמה, אולם שעה שזו לא התגבשה, ניתן כעת פסק הדין.
טענות הצדדים
טענות הכונס
לטענת הכונס, יש להורות על רכישה כפויה מצד האיש את חלקה של האישה בחברה. זאת, משום שלאור מאמציו הרבים משך זמן רב, ולאור התנהלותו של האיש, לא נמצא קונה פוטנציאלי לרכישת חלקה של האישה בחברה. לטענתו המחיר צריך להיות בהתאם להערכת שווי של רו"ח זילברשטיין.
לטענת הכונס, לא מתקיימת תוחלת כלכלית אמיתית למהלך המימוש של חלקה של האישה בחברה על דרך של הצעת המניות לציבור הרחב, וזאת בפרט על רקע אופן ניהול החברה באופן חד-צדדי על ידי האיש. שכן, מדובר בעסקה שהיא אינה ישימה ואינה אפשרית נוכח הנסיבות. כך, למשל, לאור הימנעותו מחלוקת דיבידנדים ומשיכת דיבידנדים סמויים; ניהול החברה באופן חד-צדדי ורתימת משאביה לצרכיו האישיים; שליטתו על מינוי רוב הדירקטורים בחברה – כל אלה אשר מקטינות את אטרקטיביות העסקה עבור כל גורם חיצוני שהיה יכול להתעניין בעסקה.
לטענת הכונס, משהאיש הוא המוציא והמביא בחברה, ומי שמכוון את פעילותה באופן בלעדי, על כן אין כדאיות למשקיעים חיצוניים בהשקעה בחברה. שכן, גם משקיעים שהחזיקו בעבר במניות בחברה, הסכימו למכור אותן לאיש במחירי הפסד לאור התנהלותו המקפחת. משכך, לא נותרה ברירה אלא לחייב את האיש ברכישה כפויה של חלקה של האישה במניות החברה.
לטענת הכונס, יש לחייב את האיש ואת החברה שאליה העביר את מניותיו (כמפורט בפסק הדין לביצוע ההסכם) בסך של 211,500 ₪ בגין חלקה היחסי של האישה בדיבידנדים שחילקה החברה לאיש ולחברה שבבעלותו.
טענות האישה
לטענת האישה, יש לפעול בהתאם להוראות הכונס ולהורות על רכישה כפויה של מנויותיה על ידי האיש. לטענתה, האיש מתנהל בצורה מקפחת באופן מכוון ובחוסר תום לב כלפיה, כך שמכירת מניותיה לצד ג' הפכה לבלתי ריאלית.
האישה עותרת לקבל סך של 12,061,650 ₪ מהאיש במסגרת הרכישה הכפויה, בהתאם לקביעות בית המשפט מיום 3.5.2020 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2015.
לטענת האישה, היא זכאית לסך חלקה היחסי בדיבידנדים בשיעור גבוה מזה אותו קבע הכונס. כך, לטענתה יש לקחת בחשבון גם את הסך שחולק לחברת XX, אשר גם היא, בדומה לחברת XX, שייכת בבעלות בלעדית לאיש. אי לכך, לטענת האישה, חלקה היחסי מתוך הדיבידנדים שחולקו עליו היא עומדת הוא סך של 1,455,000 ₪ (קרי, 15% מסך של 9.7 מיליון ₪ אשר קבע הכונס כי חולקו בתקופה שבין חודש דצמבר 2018 לחודש מרץ 2020).
לטענת האישה, יש לקחת בחשבון כי כפי שהסביר הכונס, בנוסף למשיכות הדיבידנדים שעליהן הוצהר על ידי האיש, משכו האיש ובת זוגו מהחברה משכורות בסכומי עתק אשר עולים לכדי משיכת דיבידנד סמוי. כל אלה, לצד פעולות רבות וחמורות נוספות אשר הובילו לקיפוח משמעותי של זכויותיה של האישה.
טענות האיש
האיש טוען כי הכונס לא ביצע את תפקידו כראוי, וכן כי הכונס לא ביצע פעולות מכר אפקטיביות לצורך המכר. לטענתו, אין קשר בין העובדה שהכונס כשל במשימתו לבין סוגיית היתכנות המכר או התוחלת הכלכלית של המכר (כך, בסעיף 4 לתגובת האיש לדין וחשבון מטעם כונס הנכסים).
לטענת האיש, בקשותיו של הכונס לביצוע רכישה כפויה הן בגדר סתירה לדברים שנקבעו זה מכבר על ידי בית המשפט, אשר נבחנו ונדחו בפסק דין חלוט.
האיש טוען כי הוא שיתף פעולה באופן מלא עם הכונס לצורך קידום המכירה, ועל אף זאת הכונס לא מימש את האופציות למכירה שניצבו בפניו, ולא עשה את שמוטל עליו לצורת קידום העסקה. כמו כן, לטענת האיש, הליך המכר לא נעדר תוחלת כלכלית ממשית שכן הנתונים עליו מתבסס הכונס אינם רלבנטיים נכון להיום; כך, למשל, הערכת השווי משנת 2014 אינה רלבנטית שכן ישנו שוני עצום בינה לבין הערכות השווי העדכניות.
לטענת האיש, יש לדחות את גרסת הכונס ואת בקשותיו בהתאם לדו"ח שהוגש על ידו, ולהורות לו לבצע הערכת שווי עדכנית או לקבל את הערכת השווי שביצעה החברה לאחרונה, ולפעול בהתבסס עליהן לצורך מכירת חלקה של האישה. כמו כן, האיש מבקש להיות מעורב בהליכים המחודשים שיבוצעו לצורך המכירה על ידי הכונס.
דיון והכרעה
טענת האיש כי כונס הנכסים לא פעל באופן נדרש למכירת המניות
ראשית יש להידרש לטענת האיש כי כונס הנכסים לא פעל באופן מספק ולמעשה לא ביצע את תפקידו למכירת המניות. לטענת האיש העדר המכירה מוטל כל כולו לפתחו של הכונס.
כונס הנכסים בדוחות השונים שהגיש פירט את הפעולות שבוצעו על ידו. גם בדיון ביום 9.11.22 פירט ארוכות (לאור טענות האיש) את המאמצים שעשה לצורך ביצוע המכירה והעדר התוחלת בהמשכה:
"אנחנו פעלנו גברתי בשלל דרכים, פעלנו בשלל דרכים כדי לחשוף את המניות כדי להביא להגשה של הצעות מכר של המניות, ביצענו פרסומים הן בעיתונות הן במרשתת. הכנו תקציר בעזרת הנתבע מר XX הכנו תקציר מנהלים מפורט לגבי החברה ופעילותה, עשינו פניות יזומות למתעניינים פוטנציאליים, תקרא את הדוח שלי פנינו לחברות, [..] פנינו לחברות בינלאומיות שונות כפי שכתבנו גם בסעיף 15 לדו"ח. הקמנו דפים עסקיים באתרים ייעודיים שתכליתם לאפשר קישור בין חברות זרות, סליחה ארגונים ומשקיעים מהעולם לחברות ישראליות. יצרנו ביוזמתנו קשרים עם גורמים בישראל שעוסקים בתחום הXX כדי לעניין אותם בממכר. עשינו את זה גברתי כשאנחנו בקשר ייזום שלנו חוזר ונשנה אל מר XX שהוא מוחזק מבחינתנו כמי שאמור להכיר ולדעת ולהיות מקושר לגורמים הרלוונטיים. שהרי הוא זה שעוסק בתחום הזה, הוא זה בעל הבקיאות. הוא הציג את המניות האלה ואת הממכר הזה בדיון שהיה ב-25 בנובמבר כנכס אטרקטיבי שרבים ידרשו וירצו אותו. המענה שאנחנו קיבלנו נע בין דממה דקה לבין תגובות שברור היה מהן שמבחינת הרוכשים הסיטואציה הניהולית, הסיטואציה התאגידית בחברה הזאת אינה ישימה ואינה מהווה בסיס שעל בסיסו אפשר לשים כסף בתוך החברה הזאת." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 9.11.22, עמ' 3 שורות 12-29).
לאחר בחינת טענות הצדדים אני סבורה כי כונס הנכסים השקיע מאמצים נכבדים למכירת המניות. אי הבשלתה של המכירה לא היה בעטיו של הכונס. הוא קשור להיעדר האטרקטיביות של המניות ומבנה השליטה והפעולות בחברה.
כונס הנכסים הציג את הפעולות שעשה. למרות טענותיו של האיש, האיש עצמו צירף תכתובות עם הכונס בזמן האמת המעידות כי הדיווח של הכונס הוא דיווח אמת.
הקלות שבה הועלו על ידי האיש הטענות כלפי הכונס תוך הסרת כל אחריות מכתפיו אינה במקומה. שוכנעתי כי כונס הנכסים פעל בהתאם להוראות בימ"ש ומיצה את האפשרויות להצעת המניות למכירה.
שנית לטענת האיש הוא שיתף פעולה באופן מלא ועל כן יש לדחות את הבקשה מעיקרה מאחר והעדר המכירה אינו תלוי בו. כמו כן טען כי כונס הנכסים לא פנה לאף אחד מהגורמים הרלוונטיים ולא ביצע את החלטות בית המשפט.
כונס הנכסים השיב באריכות לגבי טענת האיש כי הוא שיתף פעולה והסביר כי לטעמו לא היה מדובר בשיתוף פעולה מהותי:
"[..]למר XX ניתנו אינספור הזדמנויות להביא לנו כל גורם נוסף מעבר לעשרות הגורמים שאנחנו פנים וענייננו אותם, מעבר לעשרות הגורמים שאנחנו פנינו ועניינו אותם. אני מפנה גם לסעיף 15 בדוח שלי מחודש אפריל, 12/04/2022, נתנו לו אין-ספור הזדמנויות לעשות את זה. חזקה היה עליו שאם הוא סבור שיש כאן גורמים שלא בוצעה אליהם פניה, שהם רלוונטיים לפניה, הוא יעשה את המאמץ המינימלי של להפנות את תשומת ליבנו לכך, [..]
למרות זאת אנחנו קיבלנו שוב את שיתוף הפעולה שאני אקרא לו שהוא בגדר המינימום המתחייב, אנחנו קיבלנו שמות אנחנו קיבלנו עזרה מסויגת יותר או פחות בעריכת תקצירי המנהלים. אנחנו קיבלנו הפניה לחלק מהאתרים שבהם ניתן לבצע את הפרסום, והא ותו לא. אני הייתי מצפה בסיטואציה הזאת גברתי לאור ההצהרות שניתנו בדיון האחרון פה להתגייסות כוללת ומחויבת של מר XX לאירוע הזה. ככה הדברים שוקפו לגברתי בדיון האחרון, אבל לא בפעם הראשונה התחושה והמסקנה היא שיש פער גדול מאוד בין המצג ובין הכסות שדברים מוצגים בה, לבין איך שדברים מתנהלים בפועל." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 9.11.22, עמ' 3 שורות 29-35, עמ' 4 שורות 4-12).
לאחר בחינת טענות האיש, דינן להידחות. האיש לא הגיש ולו בקשה אחת מיוזמתו בה פירוט למי יש לפנות או כיצד הוא חושב שיש לקדם את המכר. כל הטענות לכל אורך הליך הכינוס הינן הטלת דופי בכונס הנכסים ללא הצגת אלטרנטיבה מהותית ומשמעותית. לא לחינם נקבע בפסק הדין לביצוע ההסכם כי נדרש שיתוף פעולה מהותי של האיש.
האיש לא הציג ראיות משמעותיות מהותיות כיצד הוא סייע למכירה. בתגובתו מיום 29.5.22 צירף שלל תכתובות עם כונס הנכסים. מראיות אלה עולה כי האיש שלח לכונס מצגת ביום 5.1.22 וציין כי יש בה משקיעים שיכולים להיות מועמדים טבעיים לרכישה. שלח דו"ח של מחלקת מחקר של XX ביחס לfamily office ברחבי העולם וציין לכונס: "אני ממליץ שתעיין בדו"ח ובחיפוש קצר באינטרנט תמצא בקלות לידים להתקשרות איתם". בנוסף שלח קישור לאתר שהוא סבור שמהווה מוקד לפעילות משקיעים. כמו כן שלח במענה לבקשת הכונס פרטים לגבי חברה שהתעניינה בעבר בחברה עם הסכם סודיות.
נכון כי האיש פונה בצורה מכובדת ונכון כי ציין כי הוא לרשות הכונס בהכנת חומרים ובניסוח הפניות. אולם מעבר לכך האיש לא ביצע פעולה אקטיבית, מהותית ומשמעותית לסייע לכונס. תכתובות עם הכונס גם אם הן מכובדות אין בהן די לענות על הנדרש לשיתוף פעולה מהותי. בפרט במבנה החברה ואופן השליטה בה על ידי האיש.
עו"ד ממשרדו של הכונס ציין לאיש ביום 30.1.22: "כמובן שככל שיש באפשרותך לקדם את מהלך חשיפת המכר לרוכשים פוטנציאליים, ניתן לקדם את הנושא בשיתוף פעולה עמנו". לכך השיב האיש בהמשך במסגרת תכתובות שהיו בתקופה זו במייל מיום 1.2.22 לכונס כך: "למרות שחלוקת התפקידים ברורה ותפקידי אינו למצוא קונה ולמקד את מאמצי בלסייע לכם הקידום ככל שידרש אמליץ כל לפנות לבתי השקעות משפחתיים" (ההדגשה בקו – הוספה). המיילים צורפו בנספח 2 לתגובת האיש לדין וחשבון של הכונס ביום 29.5.22.
בנוסף, עוד ביום 30.3.22 מציין עו"ד ממשרדו של הכונס לאיש את הדברים הבאים וכן רשימה של 26 גורמים אליהם בוצעו פניות יזומות על ידי הכונס: "לצערי הרב לא זכינו לכל מענה משלל הגורמים אליהם פנינו באופן יזום, לרבות גורמים אליהם הפנית אותנו, כך שלמעשה לא היה כל בסיס למסירת נתונים מעבר לאלה המפורטים בפניה הראשונית. כפי שצוין כבר בעבר, הפניות היחידות שנרשמו מקורם בפרסומים שבוצעו על ידי כונס הנכסים בעיתונות, ואף מתעניינים אלה ביקשו שלא לקדם את הליך הבדיקה והבירור לנוכח הרכב האחזקות בחברה. מן האמור עולה תמונה הנוגדת לחלוטין את המצגים שהוצגו מצדך בהתייחס לביקוש הלכאורי של השוק למניות החברה. כונס הנכסים חולק על עמדתך בעניין שיתוף הפעולה המתחייב מצדך בקשר עם מכירת מניות החברה עליהן מופקד הח"מ, והדברים אמורים ביתר שאת מקום בו הינך מתבקש להציג בפני רוכשים פוטנציאליים הערכת שווי שהוזמנה על ידך זה עתה, באופן המעלה טעם לפגם באובייקטיביות ההערכה, ולא נוסיף" (ההדגשות בקו – הוספו). המייל צורף בנספח 4 לתגובת האיש לדין וחשבון של הכונס ביום 29.5.22.
בדיון טען ב"כ של האיש כי רק מרשו "עבד פה בתיק הזה הכונס לא עשה כלום, העביר לו בלי סוף דברים, היה לצידו כל הזמן, הציע לו להשתתף בהליך המכירה. להצטרך לפגישות,[..] שום דבר מהדברים האלה הכונס לא עשה ולא השתמש בו, למה? כי הוא לא רצה למכור, הוא לא מאמין [..] ביכולת למכור [.." (ראו: פרוט' מיום 9.11.22, עמ' 7 שורות 35-36, עמ' 8 שורות 1-6). כאשר נשאל בהמשך ב"כ האיש מה הפתרון על מנת שהצדדים ילכו סוף סוף לדרכן בנפרד השיב: "מי שמושך את הזמן זה הכונס" (עמ' 11 שורות 3-5).
על כן בחינת מכלול הטענות והראיות ובפרט אלה שצורפו על ידי האיש מעלה כי לא היה שיתוף פעולה מהותי של האיש עם הכונס. היה שיתוף פעולה מסויים אולם הוא לא שיתוף פעולה מניע ומקדם אלא על מנת לצאת ידי חובה.
שלישית האיש טוען כי לכונס הנכסים אין אפשרות במסגרת המינוי להגיש בקשה למכירה כפויה, וכי הדבר חורג מסמכותו על פי פסק הדין לביצוע ההסכם. אין בידי לקבל עמדה זו. בסעיפים 212-214 לפסק הדין לביצוע ההסכם צויין מפורשות כי הפרשנות על פי ההסכם הינה כי יש לאפשר לאיש זמן קצוב לממש את זכות הראשונים ואם לא יממשה למנות את הכונס. כמו כן צויין מפורשות כי ככל ולא יהיה שיתוף פעולה מהותי והדברים לא יתקדמו כמצופה הסעדים לצורך ביצוע סעיף זכויות האישה בחברה לא יוגבלו רק לסעדים שניתנו בפסק הדין, כאשר אחת האופציות שפורטה במפורש היא רכישה כפויה:
"212. כב' השופט דנציגר מונה בע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת ואח' מספר דרכים בהם ניתן להורות על הפרדת הכוחות: פירוק החברה, רכישה כפויה במסגרתה יחוייב אחד הצדדים לרכוש את מניותיו של הצד השני בהתאם לשוויין, ביצוע התמחרות בין הצדדים, התמחרות פתוחה. כמו כן הוא מדגיש בסעיף 90 לפסק הדין כי לרשותו של בית המשפט עומד מגוון רחב מאוד של סעדים, שלכל אחד מהיום יתרונות וחסרונות המאפיינים אותו. המאפיינים המפורטים בפסק דין זה לגבי יחסי השותפות ואובדן האמון מתאימים גם לעניינו.
213. שקלתי לאור חלוף הזמן, הצורך להביא לפרידה סופית רכושית בין הצדדים והתנהלות הנתבע לגבי החברה האם יש מקום להורות על רכישה כפויה שתחייב את הנתבע לשלם לתובעת עבור המניות בשווי עדכני.
214. בסופו של יום מאחר ומדובר בסוגיה של יחסי אֵמוּנאוּת יצירי הסכם גירושין סברתי כי הפרשנות הנכונה יותר של ההסכם, הקרובה ביותר ללשונו ולנסיבותיו, הינה אפשרות קצובה בזמן לנתבע לממש את זכות הראשונים שלו על פי השווי שהתבקש על ידי התובעת של יום 31.12.2014 וככל שהוא לא יבקש לעשות שימוש בזכות זו, הזכות תפקע (על פי פרשנות ההסכם לעיל). על מנת להתגבר על ההתנהלות ועל פערי המידע וניגודי העניינים אורה על מינוי כונס נכסים חיצוני על 15% משווי אחזקותיו הנוכחיות של הנתבע. אולם ככל שלא יהיה שיתוף פעולה מהותי של הנתבע עם כונס הנכסים וככל שהדברים לא יתקדמו כמצופה, הסעדים האפשריים לצורך ביצוע סעיף זכויות התובעת בחברה לא יוגבלו רק לסעדים שניתנו על ידי כעת." (ההדגשות בקו – הוספו).
בהמשך פסק הדין בהגדרת סמכויות הכונס בסעיף 225(א)(5) צויין כי:
"ככל שכונס הנכסים לא יזכה לשיתוף פעולה משביע רצון הוא יוכל לפנות בבקשות מתאימות לבית המשפט. כמו כן ככל שלא יהיה שיתוף פעולה משביע רצון ישקלו צעדים נוספים שיבטיחו את שיתוף הפעולה וביצוע המכירה ההוגנת על מנת שניתן יהיה לממש את סעיף זכויות התובעת בחברה. "
כך בדיוק פעל הכונס. כונס הנכסים לא מיהר לפנות לבימ"ש אלא רק לאחר שמיצה פעולות נדרשות ובפרט לאחר ההחלטה שניתנה ביום 6.12.2021. טענת האיש בדבר העדר סמכותו של כונס הנכסים הינה שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון לעקר מתוכן גם את הליכי הכינוס ולהוביל למצב של "אין מוצא" בפועל עבור האישה.
אשר על כן ולסיכום חלק זה – כונס הנכסים פעל בהתאם לפסק הדין ומיצה את האפשרות לרכישת המניות. הבקשה לרכישה כפויה הוגשה לאחר שמוצו האפשרויות למכר. שיתוף הפעולה של האיש לא היה משביע רצון ולא היה מהותי. בנסיבות הללו אין אפשרות למכירה הוגנת ויש לבחון את הצורך במתן הוראות לרכישה כפויה.
האם הסעד המתאים הוא רכישה כפויה
בפסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם קבעתי כי על אף ההתנהלות המשפטית הארוכה שנמשכה משנת 2009 סביב תוקפו של ההסכם בין הצדדים, הסעד המתאים נכון לאותה העת היה מתן זכות ראשונים לאיש ורק אם לא תמומש מינוי כונס למכירת חלקה של האישה במניות. לפיכך, כונס הנכסים קיבל את הסמכות והאחריות לפעול כגורם אובייקטיבי לצורך מכירת חלקה של האישה בחברה. עם זאת, כבר אז עמדתי על הקושי למכור את מניות האישה לצד שלישי נוכח ההתנהלות של האיש בחברה בכל הקשור לפן המשפטי-משפחתי-עסקי הכרוך בכך.
כמו כן, במסגרת פסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם עמדתי על כך שקיים אי אמון עמוק בין הצדדים, אשר מעלה אותות של קיפוח זכויותיה של האישה:
"206. בחלוף השנים ולאור אובדן האמון בין הצדדים ולאור אי קיום חובותיו של הנתבע על פי ההסכם, נוצרה הצדקה ליתן סעד על ידי בית המשפט כדי להביא תיקון למצב שנוצר בעקבות אובדן האמון, וזאת באמצעות מינוי כונס נכסים חיצוני אובייקטיבי למכירת המניות המגיעות לתובעת.
207. הוראה זו נובעת גם מכך שניתן לראות בהתנהלות הנתבע כהתנהלות שיש בה קיפוח של התובעת כבעלת מניות, גם אם לא במובנן הרגיל אולם לפי ההסכם לשני הצדדים זכויות בחברה והיא זכאית למכור מניות על מנת לקבל את פידיונן. במובנים אלה יש מקום להתייחס לתובעת כבעלת מניות מיעוט בחברה הלכה למעשה ולהחיל את ההלכות הנוהגות לגבי קיפוח מיעוט על הצדדים."
בהקשר זה, ובניגוד לטענות האיש, ציינתי אף במסגרת פסק הדין כי לנוכח ההתנהלות של האיש וחוסר האמון שנוצר בין הצדדים, סעד של קיפוח המיעוט ובכלל זה הוראה על רכישה כפויה, הוא סעד אפשרי, ויתכן כי הוא אף יוכל להוות כלי מתאים לפתרון. באותה העת, קבעתי בהתחשב בנסיבות ובהסכם בין הצדדים, נכון יהיה לאפשר לאיש לממש את זכות הראשונים שלו, ולמצות את שאר האפשרויות המכירה בעזרת כונס נכסים חיצוני ואובייקטיבי למכירת 15% מאחזקותיו של האיש (כפי שהיו באותה העת) (ראו סעיפים 212-214 של פסק הדין לביצוע ההסכם שהובאו לעיל).
מאז שניתן פסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם חלפה תקופת זמן ארוכה במסגרתה פעל כונס הנכסים כדי למצוא רוכש פוטנציאלי לחלקה של האישה בחברה – ולא הצליח. פועל יוצא כי ההפרדה הרכושית בין הצדדים טרם הגיעה לסיומה.
בפסק הדין לביצוע ההסכם נדון ארוכות מבנה החברה ומערכת היחסים בין הצדדים המקימה את זכותה של האישה לממש את זכויותיה כפי שנקבעו בהסכם הגירושין. חלפו כבר 16 שנים מעת שנחתם ההסכם, שהאיש טוען כי הוא חפץ בביצועו. בפועל התנהגותו הינה התכחשות להסכם והערמת קשיים בלתי פוסקים על האישה לממש את זכויותיה.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר זהו הנכס המשמעותי של הצדדים מתקופת נישואיהם. ב-16 השנים שחלפו ממועד חתימת ההסכם המשיך האיש בשגרת יומו בחברה, נהנה מעמל כפיו ונהנה מפירות החברה. לעומתו האישה נדרשת להילחם על זכויותיה. לכך יש להוסיף את הפערים בין האיש לאישה, כפי שנדרשתי ארוכות בפסק הדין לביצוע ההסכם. האיש הוא המוציא והמביא בחברה. אין לו כל רצון לממש את זכותה של האישה. עמדתו בהליכים המשפטיים משתנה וככל שהזמן חולף ההצעה הולכת ופוחתת. מצד אחד האיש ביקש לממש את ההסכם אולם בפועל לא פעל לממשו באופן מעשי. גם עתה אין הוא מביע נכונות לסיים את ההליך ומבחינתו יש לפנות להערכת שווי נוספת, שתוצאתה ידועה לו מראש – ירידה בערכה של החברה, מאשר לו הייתה ממומשת כבר זכותה של האישה לפני שנים.
כמו כן יש לקחת בחשבון כי קביעה של רכישה כפויה לא נפסקה בשלב הראשון של התביעה לביצוע ההסכם למרות שהאישה ביקשה סעד כספי במסגרתה. בשלב הראשון נקבע כי יש לשמור על זכותו של האיש לזכות ראשונים על פי ההסכם. בשלב השני מונה כונס ורק כעת בשלב השלישי יש מקום לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות להורות על רכישה כפויה.
הכונס ציין כבר במסגרת הדו"ח והבקשה מיום 19.4.2021 כי הוא והצוות שלו מיצו את יכולותיהם למכירת מניות האישה, בכך שפנו "לאיתור משקיעים במספר לא מבוטל של פלטפורמות לרבות פרסומים בעיתונות הארצית; פניות יזומות לגורמים בין לאומיים אליהם הפנה האיש בטענה שהתעניינו בעבר בחברה; פניות יזומות למשקיעים פוטנציאליים בעלי איתנות פיננסית, פרסום פוסט באתר המרשתת start up union central, וכן פניות ל-family offices)" (סעיף 12 לדו"ח הכונס האחרון), כל זאת – ללא הצלחה בניסיון מכירת חלקה של האישה בחברה.
הכונס אף פירט בדיון כי האיש נהנה מהמשך המצב הקיים וכי ללא החלטה שיפוטית מתאימה יישאר המצב על כנו:
"[..]יש פה גורם אחד שהוא נהנה מהסטטוס קוו הקיים וזה מר XX. בסיטואציה קיימת הוא היחידי שמפיק תועלת. הוא ממשיך לנהל ללא מיצרים את החברה, הוא ממשיך לפרנס באמצעותה, באמצעות משיכות שכר שהם הלכה למעשה דיבידנד סמוי את עצמו ואת בני משפחתו. הוא ממשיך לשלול מבעלת המניות הנוספת בחברה את זכותה האלמנטרית לקבלת דיבידנד. [..] אנחנו נמצאים במצב שיש כאן גורם אחד שהסיטואציה הזאת מיטיבה וטובה לו. [..] אלמלא יינתן הסעד שאליו אני חותר ושאותו ביקשתי ושלמשנתי עולה הן מפסק דינה של גברתי שמכוון לסיטואציות, והן מהקביעות הברורות שעלו במסגרת ערכאת הערעור על פסק הדין המצב הזה יוותר על כנו."
ראו: פרוט' מיום 9.11.2022, עמ' 4, שורות 16-21, 25-26, 28-31.
על אף האמור, ולאור בקשות האיש, נעתרתי כי הכונס יבצע ניסיונות נוספים למציאת רוכש פוטנציאלי כדי שיפעל למיצוי כל האפשרויות שעומדות בפניו. הכונס אף פנה לאיש במסגרת ניסיונותיו הנוספים, אך האיש בסופו של דבר לא הפנה אותו לגורמים רלבנטיים נוספים, מעבר לאלו שנמצאים ברשימה הארוכה שהציג הכונס, אשר מונה לא פחות מ-26 גורמים אליהם פנה הכונס.
כמו כן, בדיווחים שהעביר הכונס לבית המשפט, הוא מציג תמונה לפיה אין תוחלת כלכלית למהלך המימוש. טענות האיש כי הכונס לא ביצע את עבודתו כראוי ולא עשה מספיק לצורך המכירה, חסרות בסיס. האיש לא מציג כל חלופה ממשית שיכולה הייתה לסלול את הדרך למימוש ופרידה סופית כלכלית בין הצדדים.
הכונס הוכיח כי הוא פעל לצורך מכירת חלקה של האישה בחברה, הן במישור הפרסומי, והן במישור המעשי באמצעות פנייה יזומה לרשימת לקוחות – שלחלקן גם האיש הפנה. לו האיש היה פועל בשיתוף פעולה מהותי, והיה – באמת ובתמים – מעוניין במכירת הזכויות, היה בידו – יותר מכל אחד אחר לאור ניסיונו בתחום והיותו בעל השליטה בחברה, כדי לסייע ולפעול למכירה. לכך יש להוסיף כי בעבר כאשר חפץ האיש לרכוש מניות מבעלי מניות מיעוט אחרים ידע כיצד לסלול את הדרך לכך משפטית וכלכלית. אולם לגבי זכויות האישה – ממאן.
לטענת האיש, הכונס טועה בכך שהוא לא מתאים את סך המכירה המבוקש להערכת שווי החברה נכון להיום. טענה זו של האיש אין מקום לקבלה.
האיש צירף לתגובה מטעמו לדין וחשבון של הכונס ביום 29.5.22 בנספח 3 הערכת שווי עדכנית של החברה נכון ליום 31.12.2021. מהערכת שווי זו עולה כי שווי החברה הוערך בסף של 27 מיליון ₪. אין פלא איפוא כי האיש מבקש להימנע מכל הערכות שווי הקודמות ולבחור בחוו"ד שמביאה את חלקה של האישה לסכום הנמוך ביותר גם לשיטתו ועוד בהשוואה לשנת 2009. והנה – בדיון ביום 9.11.22 חזר על הבקשה לעריכת הערכת שווי נוספת חדשה עדכנית: "בואו נעשה הערכת שווי עכשווית כמה שווה החברה הזו היום. ואז אנחנו נוכל לבוא ולומר שאנחנו מוכנים לרכוש את החלק שלה לפי הערכת שווי עכשווית גברתי, של 2021 עם הנתונים האמיתיים." (ראו: פרוט' מיום 9.11.22 עמ' 22 שורות 9-12).
אין כל התייחסות מספקת של האיש היכן מרכיב הכסף במימד הזמן ומדוע על האישה לספוג לרעתה את היעדר מימוש זכויותיה על ידו. "מוכנותו" לשלם לאישה את חלקה על פי הערכת שווי של היום משתמשת במידע ובפערי המידע בין הצדדים ובשימוש שעשה האיש באחזקותיו בחברה ובשליטתו בה כל השנים. האיש אינו מגלם כלל את נסיבות המבנה התאגידי של החברה ובמערכת היחסים בין הצדדים בהקשר החברה שנדונה בהרחבה בפסק הדין לביצוע ההסכם, והוא אינו מגלם כי השליטה הינה בידיו לגבי מימוש הזכויות (ובעיקר היעדרן) ושליטתו בחברה בצורה אבסולוטית.
כפי שציין הכונס, האיש הוא המוציא והמביא בחברה, והוא זה שמתווה את פעילותה באופן בלעדי. כמו כן, ציין הכונס, כי לא בכדי ערך החברה כיום (וכנגזרת מכך, ערך חלקה של האישה) נמוך משמעותית מהערך שהיה במועד פרידת הצדדים ובשנים הסמוכות לו. הכונס ציין בדו"ח האחרון כי הנתבע פועל "בהימנעות מחלוקת דיבידנדים במסגרת החברה, במשיכת דיבידנדים סמויים לחברות שבשליטתו, בניהול החברה באופן חד צדדי ורתימת משאביה לצרכיו האישיים, בכוחו למינוי רוב הדירקטורים בחברה, וכן, במידור התובעת (ועל פניו, בדומה כל בעל מניות אחר שיבוא בנעליה) ממידע הקשור בחברה, פעילותה ותוצאותיה" (סעיף 4 לדו"ח הכונס האחרון).
אני מקבלת את גרסת הכונס גם בהקשר זה. התנהלותו של האיש, מהווה הפרת חובות האמונאות כלפי האישה על ידו. התנהלות זו, היא התנהלות אשר באופן מכוון מובילה לקיפוח האישה וזכויותיה בחברה, ואשר מחזקת את המסקנה לפיה יש לשים קץ לשיתוף הכלכלי בין הצדדים.
יוזכר – הצדדים מנהלים הליכים משפטיים משנת 2009. האיש חפץ לקיים את הסכם הגירושין וערעורו לבימ"ש המחוזי התקבל ונקבע כי ההסכם תקף. אולם מאז האיש למעשה נוקט במדיניות של "שב ואל תעשה". טענותיו כי הוא משתף פעולה למכירה, לאו טענות הן. האיש עצמו לא מימש את זכות הראשונים והרושם הינו שהיה מוכן לרכוש את חלקה של האישה תמורת נזיד עדשים או עד שתרים ידיים בחלוף השנים הארוכות ותסכים לכל תנאיו. הלכה למעשה שנה אחר שנה האיש אינו נוקט בכל צעד ממשי אקטיבי למימוש ההסכם. זכויותיה של האישה הם כצנינים בעיניו.
האיש מצד אחד מציג מצג של שיתוף פעולה והסכמה ומהצד השני לא נוקט בכל פעולה ממשית לביצוע הנדרש על ידו. בתגובתו יש מידה רבה של היתממות, חוסר לקיחת אחריות על עצם השליטה בחברה והחזקת המידע, היכולת והמשאבים אצלו בלבד. האיש מציג מצג של רצון לבצע את ההסכם אולם בפועל לא עושה לשם כך דבר ממשי. יתרה מכך, התנהלותו והמצב שהוא יציר כפיו בחברה אינה מאפשרת לבצע מכירה הוגנת של זכויות האישה.
כאשר נשאל האיש פעם אחר פעם מה החלופה, הוא מגלגל את האחריות והתשובה לאחרים: הכונס, האישה, הנסיבות הכלכליות ועוד. בפועל – תשובותיו מתחמקות והוא מבקש להאריך את ההליכים עד אין קץ במסווה של מעוניין לקדם.
בקשתו של האיש לעריכת הערכת שווי עדכנית מהווה הארכת ההליכים ולסרבולם. יתרה מכך, האיש אשר שולט בחברה מבלי משים יודע היטב כי שוויה פחת. אין הוא מהסס לטעון כי יש לנהל עוד הליכים של חודשים על גבי חודשים של הערכת שווי.
האיש מסרב לקנות את חלקה של האישה במכירה הוגנת וכל ההצעה הנוכחית נועדה בצער יש לומר למכור את זכויות האישה "במכירת חיסול".
מצד אחד טוען האיש כי הוא חפץ במימוש ההסכם אולם מצד שני בפועל הוא פועל לרוקן את זכויותיה של האישה מכל תוכן ממשי. לכך לא ניתן להסכים.
דרישתו של האיש כי כעת ימונה מומחה חדש, תערך הערכת שווי – אשר רובה ככולה תלויה בנתונים שהוא יציג ובפעולות שהוא ביצע בחברה – שתיקח עוד חודשים על גבי חודשים מהווה הלכה למעשה שימוש לרעה בהליך המשפטי. יתרה מכך, הרושם הוא כי האיש לא היה חפץ בפתרון זה לו לא היה יודע כי שוויה של החברה מאז נערכו הערכות השווי הופחת באופן משמעותי ומהותי.
ויוזכר עוד כי בתקופה הסמוכה לפסק הדין בעניין ביצוע ההסכם האיש קנה מניות של בעלי מניות אחרים אולם סירב נחרצות לרכישת חלקה של האישה. מבחינתו המצב הנוכחי הוא מצב חיובי – הוא מחזיק בכל רכושם המהותי של הצדדים בידיו ובשליטתו. ממאן לכל הצעה שהועלתה ומעוניין לכפות על האישה את תכתיביו.
אין כל סממן של רצון מצד האיש לסיים את ענייני הצדדים.
סעיף 191(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע את הזכות במקרה של קיפוח:
"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה."
בע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת ואח' מדגיש בית המשפט העליון את מטרת השימוש בסעדים על פי סעיף 191(א) לחוק החברות שמטרתם אינה עונשית אלא הענקת סעד למקופח לחלוקת משאבים הוגנת:
"מטרת הוראה זו היא להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים שבהם קיים חשש לחלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות, ובפרט בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט […]. ודוק – ההוראה נועדה להעניק סעד למקופח ולא להעניש את המקפח, ומסיבה זו קביעת קיומו של קיפוח תלויה בשאלה האם התוצאה הינה תוצאה מקפחת ולא בשאלת מניעיו של המקפח".
ראו: ע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת ואח' (1.9.2015), סעיף 65 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר.
טענה נוספת שהאיש העלה למרות שפסק הדין לביצוע ההסכם חלוט וערעורו נדחה כי אין לאישה כל זכות לקבל סעדים כבעלת מניות ועל כן לא ניתן להורות על מתן סעד של רכישה כפוי על פי סעיף 191 לחוק החברות.
טענה זו הינה חסרת תום לב ממש.
בפסק הדין לביצוע ההסכם נדונו בהרחבה זכויות האישה בחברה. גם אם האישה מטעמים כאלה ואחרים לא קיבלה מניות בעין הרי שזכותה המפורשת על פי ההסכם הינה קבלת תמורה כספית עבור 15% מאחזקותיו של האיש בחברה.
לשונו של ההסכם מייחסת לאישה זכויות במניות גם אם בהסכמות בין הצדדים לא קיבלה את המניות בעין. כך למשל בלשונו של ההסכם צוין: "תהיה ל XX זכות הראשונים לרכוש מניות אלו", "לא עשה XX שימוש בזכות הסירוב הראשונה לרכוש את מניותיה של XX כאמור" – קרי מה שכתוב בהסכם ובפרשנותו מחייב גם עתה במצב הנוכחי.
קביעה כי האישה אינה זכאית לקבל סעדים על פי חוק החברות ואינה זכאית לקבלת סעדים על פי הם במערכת היחסים האמונאית בין הצדדים בהקשר החברה מרוקנת מתוכן את הסכמות הצדדים ומעמידה את האישה בפני שוקת שבורה.
יתרה מכך – כאשר נוח לאיש הוא דבק בדיני החברות וטוען להפרדה בינו לבין החברה, מכחיש טענות על ביצוע פעולות מסויימות בחברה ועוד ועוד. וכעת כאשר מבוקש להתבסס על דיני החברות הוא טוען כי הם לא חלים.
בין כך ובין כך מערכת היחסים בין הצדדים בהקשר החברה הוכרעה בפסק הדין לביצוע ההסכם ויש לראות באישה לצורך הכרעה זו כבעלת זכויות שיאפשרו לה למשש את זכותה לקבל 15% משווי המניות המוחזקות אצל האיש. ויוזכר על פי הפסיקה עושק מיעוט ופועל יוצא ממנו רכישה כפויה חל גם על שותפויות.
שוכנעתי כי הכונס יכול היה להגיש את הבקשה הנוכחית וכי האישה זכאית כי סעד זה יידון ויתקבל גם אם אין היא רשומה כבעלת מניות אולם יש לה זכויות חלוטות לקבלת שווי מניות בחברה. יוזכר עוד כי בעבר חלק מטענות ההגנה של האיש היו כי האישה אינה זכאית לקבל מניות בעין. בפסיקה נקבע כי גם תובע שזכאי להיות בעל מניות זכאי להגיש תביעה בעילה של קיפוח:
"השאלה הראשונה שיש לבררה בהתייחס לסעדים להם עתר התובע היא האם הוא היה רשאי להגיש תביעת קיפוח, כאשר הנתבע טען כי הוא אינו זכאי לכך שכן הוא לא היה בעל מניות בחברה כאשר הוגשה התביעה.
אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי גם תובע שהוכיח כי הוא זכאי להיות בעל מניות בחברה (הגם שאינו רשום ככזה בעת הגשת התביעה) זכאי להגיש תביעה בעילה של קיפוח (כפי שנקבע גם בה"פ (כלכלית) 59587-07-13 עדה מורג נ' ביזנס טיים – סקנורמה תיירות עסקית בע"מ [פורסם בנבו] (2.11.2017, השופטת ד' קרת-מאיר). הרישום ברשם החברות הוא כידוע דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי (ר' יוסף גרוס, חוק החברות החדש כרך א', 174 (מהדורה חמישית, התשע"ז-2016)).. לכן, ניתן לייחס משקל גם לזכות להירשם כבעל מניות ולאופן בו התייחסו הצדדים זה אל זה – קרי האם הם התייחסו אל התובע כאל בעל מניות אף שאינו רשום ככזה (כן ר' ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 124 (2017))." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ת"א 25256-03-20 אברמוף נ' כוכבי ואח' (5.1.2022) סעיף 45 לפסק דינה של כב' השופטת רונן.
כבר בפסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם קבעתי כי יש להתייחס לתובעת כבעלת מניות מיעוט בחברה הלכה למעשה ולהחיל עליה את ההלכות הנוהגות לגבי קיפוח מיעוט:
"207. הוראה זו נובעת גם מכך שניתן לראות בהתנהלות הנתבע כהתנהלות שיש בה קיפוח של התובעת כבעלת מניות, גם אם לא במובנן הרגיל אולם לפי ההסכם לשני הצדדים זכויות בחברה והיא זכאית למכור מניות על מנת לקבל את פידיונן. במובנים אלה יש מקום להתייחס לתובעת כבעלת מניות מיעוט בחברה הלכה למעשה ולהחיל את ההלכות הנוהגות לגבי קיפוח מיעוט על הצדדים."
בפסיקה נקבע כי עילת הקיפוח היא עילה גמישה, אשר מטרתה לסייע לבית המשפט למצוא פתרון למצבים מורכבים ובלתי-הוגנים:
"[…] עילת הקיפוח נושאת מאפיינים ייחודיים הרלוונטיים בחלקם לענייננו. כך, כפי שהוסבר לא אחת בשורה של פסקי דין, יריעתה של עילת הקיפוח רחבה היא, וכרוחב יריעתה כך רוחב סמכותו של בית המשפט לברור את הסעד ההולם את נסיבות המקרה שלפניו. אכן, סעיף 191 לחוק הוא בבחינת "הוראת מסגרת", "רקמה פתוחה", המעניקה לבית המשפט "מרחב גמישות ושיקול דעת רחב, המאפשר לו להתאים את הפתרון שהוא רואה כצודק ונכון למצב של קיפוח או מצב של 'מבוי סתום' בין בעלי מניות […]"; והיא מעמידה לרשותו "ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה".
ראו: רע"א 7089/22 לוי נ' לוי (21.6.2022), סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט עמית.
וכן גם:
"[..]כידוע, מדובר ב'הוראת סל' שקבעה נורמה כללית וגמישה, וכי מטרת העל של סעיף 191 היא, ליתן בידי בית המשפט כר פעולה רחב. באופן המאפשר לו לצקת לתוך 'הוראת הסל' תוכן מתאים, בהתאם לנסיבותיו המשתנות של כל מקרה ומקרה, במטרה להתמודד עם מצבים שונים ומגוונים של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי מניות החברה (ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, פסקה 8 וההפניות שם [פורסם בנבו] (28.2.2016)).
בהתאם, בית משפט זה כבר קבע כי מדובר בכלי גמיש, שנועד כדי לשמור על ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים:
"עילת הקיפוח מהווה, אם כן, כלי להשגת סטנדרט התנהגות, הנועד לשמור על 'ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים' מפני פגיעה. על תוכנן של ציפיות לגיטימיות אלו, ממשיכה צ' כהן ואומרת כי '…קשה להציע מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. על העוסק בשאלה זו להשתמש בחוש המומחיות של המשפטן, ובאמצעותו ליתן תשובה לשאלה האמורה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופייה של החברה ובמכלול נסיבות העניין' […] לכך יש להסכים. החברה, במהלך עיסוקיה, נתקלת במגוון של מצבים ונסיבות המובילים למגוון של צרכים ופתרונות אפשריים. לא ניתן, לכן, לקבוע באופן גורף ואפריורי כי כל פגיעה בשוויון הפורמלי בין בעלי המניות עולה לכדי 'קיפוח' שיש להסירו. תוכנה של עילת הקיפוח הוא גמיש, ותלוי, כאמור, באופיה של החברה ובנסיבות העניין" (ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456, 481 (2006)).
13. בנוסף על האמור עד כה, יובהר, כי ייתכנו מצבים בהם בעל מניות, שאינו בעל מניות מיעוט בחברה, יוכל להעלות טענה לקיפוחו; וייתכן אף מצב, בו תוגש בקשה ל'הסרת קיפוח' מטעם הנתבע, בתביעה מכוח סעיף 191 – כבענייננו. שהרי בשים לב לאופייה הגמיש של עילת הקיפוח, יש להתאימה לנסיבות כל מקרה וכל חברה, במטרה להביא ל׳הפרדת הכוחות׳. אשר על כן, כל בעל מניות בחברה יכול לכאורה להעלות טענה לקיפוח, וזאת בגין כל קיפוח שאירע במסגרת פעילות החברה. עמד על כך פרופ' גרוס בספרו, בציינו כי:
"הפסיקה נוהגת להתייחס למצבים של קיפוח בעלי מניות כקיפוח בעלי מניות מיעוט על ידי בעלי שליטה בתאגיד, אך לשון החוק אינה מגבילה למצבים של קיפוח בעל מניות מיעוט על ידי בעלי השליטה. טענת הקיפוח עשויה להיטען בידי כל בעל מניות ובגין כל קיפוח שאירע במסגרת פעילות החברה; בין אם אירע על ידי בעל שליטה, בין אם על ידי בעל מניות מיעוט (למשל בעל מניות סחטן) ובין בידי גורם אחר בחברה, דוגמת נושא משרה בה. ניתן בהחלט לאפשר שימוש בעילה זו אף בידי בעלי מניות הרוב בחברה, בטענותיהם, למשל, כנגד הדירקטוריון, כנגד נושאי משרה אחרים, ואף כנגד בעלי מניות מיעוט באותם מקרים שהחוק מקנה להם זכות הכרעה" יוסף גרוס חוק החברות 369 (מהדורה חמישית מורחבת 2016)."
ראו: רע"א 7089/22 ברנד נ' נגר (31.10.2022), סעיפים 13-12 לפסק דינו של כב' השופט כבוב.
בענייננו, שוכנעתי כי לאחר כל כברת הדרך שנעשתה כי הסעד של קיפוח המיעוט ובמסגרתו מכירה כפויה הוא הסעד המתאים ביותר:
"[..] אולם, סעיף 191 לחוק החברות אינו עוסק רק בקיפוח המיעוט, אלא, עניינו בקיפוח באופן כללי. כך, לשון החוק קובעת כי: "התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א') (ראו גם: ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות [פורסם בנבו] (20.7.2010))."
ראו: ע"א 94/20 לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ (18.8.2022), בפסקה 120 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז.
אם כן, לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הסעד המתאים ביותר – לאחר ששוכנעתי כי מוצו כל האפשרויות האחרות למימוש זכויות האישה בחברה במכירה הוגנת ובהעדר שיתוף פעולה מהותי של האיש – הוא סעד מכוח קיפוח המיעוט.
הסעד המתאים הוא רכישה כפויה
משקבעתי כי יינתן סעד מכוח קיפוח המיעוט, יש לקבוע מהו הסעד המתאים ביותר לענייננו. בכל הנוגע לשיקולים שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה, קבע כב' השופט עמית כי:
"בעניין מגנזי עמדתי על שורה של שיקולים העומדים לנגד עיני בית המשפט בבואו לקבוע ולעצב את מנגנון ההיפרדות בין צדדים, אם לצורך הסרת קיפוח ואם לצורך הפרדת כוחות בחברה. בין שיקולים אלה, שאינם בגדר רשימה סגורה, נמנו השיקולים הבאים: שיקולי צדק; תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; נכונותו של צד לפתור את הסכסוך בדרכי שלום; מידת הקיפוח; האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו לכל צד כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים כמו עובדים וספקים; הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים – הן פערי כוחות כלכליים והן פערים במישורים אחרים (שם בפסקה 15; עניין תינהב, פסקה 47)."
ראו: ע"א 6069/21 לוי נ' לוי (21.6.2022), פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט עמית.
לבית המשפט גמישות בעת בחירת הסעד המתאים. במסגרת השיקולים, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכך להגיע לסעד המתאים ביותר בענייננו, אשר יהווה פתרון לסיטואציה המורכבת שנוצרה לאור התנהלות שהוגדרה כמקפחת.
בע"א 8712/13 מתייחס כב' השופט דנציגר בהרחבה כיצד מצב של חוסר אמון בין שותפים לרבות בשל ניהול הליכים משפטיים ממושכים, יכול להוביל להענקת סעד של הפרדת כוחות בין השותפים, אף אם סעד זה לא התבקש:
"סיכומם של דברים עד לנקודה זו, מעלה קיומן של שתי מסקנות: ראשית, אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין-שותפות עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה ואף במקרים בהם הגיע בית המשפט למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קיפוח לא קופחו; שנית, חברות האחזקות דנן אכן מהוות מעין-שותפויות. בנוסף לשתי מסקנות אלה, נדמה כי אין עוררין על עומקו של משבר האמון בין הצדדים – משבר שנמשך מספר שנים ולא מן הנמנע כי אף החריף בעקבות ההליכים המשפטיים המתמשכים. לטעמי, די בשלוש מסקנות אלה כדי להוביל לתוצאה לפיה בנסיבות העניין אכן יש מקום להענקת סעד שתכליתו הפרדת כוחות בעקבות אובדן האמון בין הצדדים." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת ואח' (1.9.2015), סעיף 79 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר.
כמו כן, כב' השופט דנציגר ציין, בפרשת אדלר, כי בעת שבית המשפט קובע את הסעד המתאים, קרי את אופן ביצוע ההיפרדות, יעמוד לנגד עיניו שדרך המלך היא רכישה כפויה של מניות המקופח בידי המקפח:
"הסעד האפשרי השני הינו סעד הרכישה הכפויה שבמסגרתו יחויב אחד הצדדים לרכוש את מניותיו של הצד השני בהתאם לשוויין. […] זהו סעד שהינו בבחינת "דרך המלך" כאשר מדובר בסיטואציה ה"קלאסית" של קיפוח המיעוט, דהיינו, סיטואציה שבה ישנו מיעוט מובהק שקופח בידי רוב מובהק ובית המשפט הגיע למסקנה כי הסרת הקיפוח תושג רק באמצעות הפרדה בין הניצים". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת ואח' (1.9.2015), סעיף 85 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר.
אם כן, בענייננו, השיקולים העיקריים אותם שקלתי הם משבר האמון העמוק בין הצדדים, לצד משך הזמן הארוך מאוד במסגרתו מתנהל הסכסוך ביניהם. ובפרט מערכת היחסים האמונאית ביחס לחברה ואופן השליטה המוחלט של האיש בחברה וחוסר שיתוף הפעולה המהותי של האיש. לכך יש להוסיף כי סעד זה ניתן כעת רק לאחר בחינת ומיצוי החלופות האחרות הן לפי ההסכם והן באמצעות הכינוס.
האישה זכאית לאחר שנים כה ארוכות וכאשר החברה היא הנכס המרכזי המשותף לצדדים לזכות בקבלת זכויותיה בהתאם. המצב בין הצדדים הגיע ל"מבוי סתום", הן מבחינת משבר האמון והן מבחינת הצורך בפתרון הסכסוך, והן לאור אופן החזקת החברה וההתנהלות בה. כפי שציינה כב' השופטת ברק-ארז בפסק דינה בפרשת לוסקין, מצב זה מהווה סיבה מוצדקת ואף מחייב לקבוע סעד להיפרדות הצדדים, וזאת על אף קיומם של הסכמים בין הצדדים המסוכסכים:
"[..]במצב דברים זה, לנוכח חוסר האמון המוחלט בין הצדדים, השארת המערכת ההסכמית על כנה אינה ישימה עוד ומשמעה הגעה למצב של "דד-לוק", דהיינו מבוי סתום שבו החברה אינה מסוגלת לתפקד ברגיל (ראו והשוו: רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי, פסקה 53 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור [פורסם בנבו] (27.8.2014)).
87. חשוב להדגיש: אין מדובר במצב של נתק זמני או סכסוך נקודתי, אלא במבוי סתום שבו לא מתאפשר כל שיח בין הצדדים. לפיכך, השארת המצב על כנו, אף מבלי להידרש לשאלת החוקיות, אינה מאפשרת את ניהולה התקין של החברה, על בסיס של תהליכי עבודה סדורים. הדבר עלול לפגוע בחברה ובשותפות, וכן בצדדים שלישיים. במובן זה ההסכמים אינם בני-ביצוע[..]".
ראו: פרשת לוסקין סעיפים 86-87 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז.
כמו כן, על חשיבותו של פתרון הסכסוך עמדה כב' השופטת ברק-ארז בפסקה 123 לפסק דינה בפרשת לוסקין:
"גם מהפריזמה של פתרון הסכסוך, הסעד הראוי הוא היפרדות. בכל סעד אחר המשך ההתדיינות המשפטית הוא עובדה מוגמרת. לפיכך, ובשים לב לתכליות של יעילות דיונית ושל סיום הסכסוך בין הצדדים באופן בר-קיימא, אני סבורה כי לאחר ניהול הליכים משפטיים במשך כשבע שנים, הגיעה השעה לחתור לסיומם."
ראו: פרשת לוסקין סעיף 123 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז (ההדגשות – הוספו).
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי אין מנוס אלא להורות לאיש לבצע רכישה כפויה של זכויות האישה בחברה.
השווי שעל האיש לשלם במסגרת הרכישה הכפויה
בפסק הדין לביצוע ההסכם ניתנה זכות ראשונים לאיש לרכוש את המניות של האישה על פי הערכת שווי של רו"ח זילברשטיין נכון ליום 31.12.2014. כמו כן נקבע כי הסכום ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום בפועל.
בחלוף השנים ולאור כל האמור לעיל ולאור האמור בפסק הדין לביצוע ההסכם שם ניתנה לאיש זכות הראשונים לרכוש את המניות על פי הערכת השווי של רו"ח זילברשטיין נכון ליום 31.12.2014 אני סבורה כי זו הערכת השווי באופן עקבי שיש להתחשב בה.
טענות האיש בערעור כנגד הערכת שווי זו נדחו לאור דחיית ערעורו. היה על האיש לקחת בחשבון כי העדר שיתוף הפעולה המהותי הנדרש לצורך המכר יכול להוביל למכירה כפויה בסכום זה. ויודגש המפתח היה בידיו של האיש כל העת ויכול היה לפעול אקטיבית ומהותית ולסייע למכר. ההתנהגות בה בחר יש עימה תוצאות, שהוא יכול היה לצפותן בפרט לאחר שערעורו נדחה.
טענותיו של האיש כי יש לערוך הערכת שווי חדשה עדכנית נדחו במסגרת הליך זה וגם במסגרת פסק דין כעת.
על כן אני מורה כי רכישת חלקה של האישה תהיה בהתאם לחוו"ד של רו"ח זילברשטיין, קרי חלקה של האישה 12,061,650 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום בפועל. הדברים גם מתיישבים עם נימוקי פסק הדין לביצוע ההסכם ומהווים את המשכו ופועל יוצא ממנו.
בכל הנוגע למיסוי – הרי שכבר בפסק הדין לביצוע ההסכם צויין בסעיף 225(א)(6) כי: "כל תשלום לתובעת יהיה לאחר תשלום מס המגיע כחוק. אין מניעה כי תתבצע פניה לרשויות המס לבחון האם הקריטריונים מאפשרים קביעה כי מדובר בהעברת נכסים בין בני זוג אגב גירושין." האמור יחול גם על החיוב בפסק דין זה.
בקשת הכונס לתשלום דיבידנדים לאישה
כאמור לעיל ביום 19.4.2021 הגיש כונס הנכסים בקשה (בקשה 2) לחיוב האיש בהעברה לאישה את חלקה בדיבידנדים שחילקה החברה ובהתאם לזכויות המגיעות לה סך של 211,500 ש"ח בתוקפות שבין 2.1.2019-8.3.2020. לטענת האישה מדובר בסכום גבוה בהרבה של סך של 1,455,000 ₪ בהתאם לחלקה. לטענת האיש אין זה בסמכותו של הכונס לעתור לסעד זה וכן האישה אינה זכאית לקבלת דיבידנדים מאחר והיא אינה בעלת מניות.
לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים דין הבקשה להימחק. איני סבורה כי יש מקום במסגרת בקשה זו לדון בתשלום דיבידנדים. יש לשני הצדדים טענות כבדות משקל שיש מקום לבררן במסגרת הליך נפרד כדין ולא במסגרת בקשה בתיק הכינוס. הכרעה בבקשה זו דורשת בירור עובדתי ומשפטי ואין מקום לעשות כן במסגרת הנוכחית.
חיוב גם על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט
בנוסף, גם אם אקבל את טענות האיש כי לא ניתן להחיל את הסעדים על פי חוק החברות, הרי שניתן להגיע לאותה תוצאה בשימוש על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. בענייננו אני סבורה כי מתקיימים כל התנאים לפסיקת תשלום לאישה גם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.
סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה." בענייננו סירובו הנמשך של האיש והעדר שיתוף הפעולה שלו והחזקתו בזכויותיה של האישה שנים על גבי שנים, הפכו אותו בשלב מסויים כמי שמקבל שלא על פי דין טובת הנאה מהאישה ובהתאם לכך האישה זכאית לקבלת שוויה של הזכות באמצעות התשלום על פי הערכת השווי. ניתן היה לקבוע כי המועד על פי דיני עשיית עושר אף יחול משנת 2009 בהתאם למועדי ההסכם עצמו. סברתי כי תוצאה נכונה יותר הינה שימוש בהערכת שווי של רו"ח זילברשטיין.
האיש הגיש ערעור וביקש לקיים את ההסכם. משלב מסויים הוא יכול היה לסייע משמעותית למימוש ההסכם, ולא עשה כן. היה עליו לקחת בחשבון כי השימוש שהוא עושה בפועל בזכויות המגיעות לאישה בחברה מהווה שימוש בטובת הנאה המגיעה לה, וכי במקרה זה הוא עלול למצוא עצמו מחוייב לשלם לאישה את שווי טובת ההנאה. שווי טובת ההנאה גלומה בהערכת השווי של רו"ח זילברשטיין נכון ליום 31.12.2014.
סיכום
אשר על כן על כן אני מורה כי האיש ירכוש את חלקה של האישה תמורת סך של 12,061,650 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום בפועל.
כל תשלום לתובעת יהיה לאחר תשלום מס המגיע כחוק. אין מניעה כי תתבצע פניה לרשויות המס לבחון האם הקריטריונים מאפשרים קביעה כי מדובר בהעברת נכסים בין בני זוג אגב גירושין.
הוצאות ההליך – לאחר שבחנתי את היקפו של ההליך הנוכחי, מספר ההחלטות שניתנו, מספר הדיונים וההחלטות שניתנו וכן את התוצאה אליה הגעתי, האיש יישא בהוצאות האישה והוצאות הכונס בהליך זה בסך של 11,700 ₪ לכ"א מהם אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ג, 03 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
