לפני
כבוד השופטת עינת רביד – אב"ד
כבוד השופט נפתלי שילה
כבוד השופטת סיגל יעקבי
המערערת
ע' ס'
ע"י ב"כ עו"ד עינת טירר
נגד
המשיב
א' פ'
ע"י ב"כ עו"ד טלי בן יקיר
פסק דין
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 18.7.22 ועל שש החלטות שניתנו לאחר פסק הדין מימים 15.8.22, 21.8.22, 14.9.22, 20.9.22, 29.9.22 ו – 14.10.22 (כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל) שבמסגרתם נקבעו זמני השהות של המשיב עם בתם של הצדדים, נקבע ששם המשפחה של הקטינה יישא אף את שם משפחתו של המשיב ונפסקו מזונות לקטינה.
א. רקע עובדתי
1. הצדדים הכירו בשנת 2020 וביום 6.6.21 נולדה הקטינה ש' (להלן: הקטינה), כאשר עוד טרם לידתה, הצדדים נפרדו.
2. המשיב (להלן גם: האב) הגיש ביום 16.7.21 תביעה לקביעת זמני שהות עם הקטינה, מאחר שלטענתו המערערת (להלן גם: האם) מסרבת לאפשר לו לפגוש את הקטינה ללא השגחה מטעמה.
3. האם הגישה תביעה למזונות הקטינה ביום 14.7.21 וביום 3.8.21 ניתנה החלטה בדבר מזונות זמניים והאב חויב לשלם לקטינה באמצעות האם סך של 2,700 ₪ לחודש כולל מדור וכן מחצית מהוצאות הבריאות של הקטינה.
4. ביום 30.9.21 הגיש המשיב תביעה לקביעת אבהות ולאחר שהוגשה חוות דעת מהמעבדה לסיווג רקמות, ניתן ביום 14.12.21 פסק דין שקבע שהמשיב הוא אביה של הקטינה.
5. ביום 28.12.21 ניתנה החלטה בדבר הגשת תסקיר שבמסגרתו יינתנו המלצות בנוגע לזמני השהות של האב עם הקטינה. מאחר שהאם התנגדה למפגשים של הקטינה עם האב ללא פיקוח, החליט ביהמ"ש ביום 9.1.22 כי המפגשים יתקיימו בשלב זה במרכז הקשר.
6. ביום 10.4.22 הוגש תסקיר. בתסקיר נאמר שהאם חוששת שהאב יהיה אלים כלפי הקטינה ולכן היא מבקשת שהמפגשים יימשכו רק במרכז הקשר. בתסקיר נאמר שההתרשמות היא שהאב הוא אב מסור ו"לא עלתה התרשמות מאלימות האב כלפי הבת או מתוקפנות האב באופן כללי". בתסקיר הומלץ שהאב יוכל לצרף למפגשים במרכז הקשר את הוריו, כי החל מחודש מאי 2022 האב יוכל לצאת מחוץ למרכז הקשר עם הקטינה לגינה הסמוכה, כי מיום 15.5.22 יחלו מפגשים של כשעה במרכז הקשר ובסיום המפגש האב ייקח את הקטינה לשעה נוספת מחוץ למרכז הקשר ומיום 19.6.22 יתקיימו מפגשים למשך שעתיים מחוץ למרכז הקשר.
7. ביום 11.5.22 הגיש האב תביעה להוספת שם משפחתו לשמה של הקטינה. בכתב הגנתה, האם התנגדה להוספת שם משפחתו של האב וטענה בין היתר שהקשר בין הקטינה לבין אביה עדיין לוט בערפל, אין כל ערובה לכך שלא ייעלם מחייה וקיים חשש ממשי שלאחר הוספת שם משפחתו הוא ינטוש את הקטינה ולא ייקח חלק משמעותי ועקבי בחייה.
8. ביום 18.7.22 התקיים דיון בבית המשפט קמא שבמסגרתו אף נחקרו עו"ס מרכז הקשר הגב' אתי דור והעו"ס לסדרי דין מר אברי סוטון.
9. בסיום הדיון ניתן פסק דין בשלוש תובענות: תביעת האב להוספת שם משפחתו לשמה של הקטינה, תביעת האב להסדרי שהות עם הקטינה ותביעת האם למזונות הקטינה (להלן: פסק הדין).
10. המערערת לא השלימה עם פסק הדין ועם שש החלטות שנתנו לאחר מכן בנושא הסדרי השהות (להלן: ההחלטות) והגישה עליהם את הערעורים שלפנינו.
11. בדיון שהתקיים לפנינו, ב"כ המערערת הודיעה שהיא משאירה "לשיקול דעת בית המשפט" (עמ' 2 שורות 13-14) את ההכרעה בנושא הוספת שם משפחתו של האב, מאחר שהמצב השתנה מאז. לפיכך, מאחר שלא קיימת כיום כל הצדקה לאי הוספת שם משפחתו של האב, הערעור נדחה בנוגע לרכיב זה.
12. כפי שציין ביהמ"ש בעמ"ש 59604-12-17 א.מ. נ' ה.ז. (21.1.19): "מבחן "טובת הקטין" הוכר בפסיקה כשיקול שצריך לעמוד תמיד לנגד עיניו של בית המשפט, והוא שיכריע גורל תביעה לשינוי שם לרבות שם משפחה". במקרה דנן, לא ניתן ע"י האם כל נימוק המצדיק שלילת הוספת שם המשפחה של האב לשם הקטינה. אדרבא, הוספת שם המשפחה של האב תחזק את ההכרה בדבר היות האב הורה שווה זכויות וחובות לאם והדבר נחוץ במיוחד לנוכח הקונפליקט החריף בין ההורים ולאור ניסיונותיה של האם לפגוע במעמדו ההורי של האב.
ב. תמצית פסק הדין וההחלטות
1. לשמה של הקטינה יתווסף שם משפחתו של האב, כך ששם משפחתה של האם יירשם ראשון ולאחר מכן יתווסף שם משפחתו של האב.
2. בהסכמת הצדדים זמני השהות של הקטינה אצל האב יהיו בימים ב' ו – ד' מתום המסגרת החינוכית והאב ישיבה למחרת בבוקר למסגרת החינוכית. כמו כן, כל סוף שבוע שני האב ייקח את הקטינה ביום שישי מסיום המסגרת החינוכית וישיבה לבית האם בשבת בשעה 19:00. בעוד חצי שנה, האב ישיב את הקטינה לאם כשהיא נמצאת אצלו בסופ"ש, ביום ראשון בבוקר ישירות למוסד הלימוד של הקטינה.
3. אם הקטינה חולה, היא תישאר אצל ההורה שאצלו היא לנה בלילה הקודם עד השעה 16:00. חגים יחולקו בין הצדדים חצי חצי. בחופשות, זמני השהות ימשיכו לחול כסדרם וכל אחד ייקח את הקטינה למספר ימים בודדים רצופים. הצדדים יגישו פסיקתה לחתימה בתוך 30 יום שבה יפורט אופן חלוקת החגים.
4. לנוכח שכרו של האב המשתכר כ – 17,000 ₪ לחודש ולאור שכרה של האם המשתכרת סך של 10,500 ₪ לחודש, מזונות הקטינה יעמדו על 2,900 ₪ לחודש בהתאם להסכמת האב. סכום זה כולל מדור ותוקפו עד שהקטינה תגיע לגיל שש. יתר הוצאות הקטינה דהיינו הוצאות רפואיות חריגות, שכר לימוד בגן וצהרון, חוג אחד ומחזור קייטנה אחת בחופשה הגדולה, יחולקו כך שהאב ישלם 60% מעלותו והאם 40%.
5. לאחר שהתברר לאב שלקטינה אין מסגרת חינוכית בימי שישי, הוא עתר לקבל את הקטינה בימי שישי שבהם הקטינה נמצאת אצלו בסופ"ש, כבר מהשעה 9:00. האם התנגדה לבקשה זו וביום 15.8.22 קיבל בית המשפט את בקשת האב וקבע שכל עוד אין לקטינה מסגרת חינוכית בימי שישי, האב יאסוף אותה מבית האם בשעה 9:00 בסוף שבוע שהקטינה תשהה אצלו.
6. ביום 7.8.22 האם הגישה בקשה בהולה להפסקת לינות הקטינה בבית המשיב. ביום 21.8.22 דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע שככל שהאם סבורה שיש לשנות את פסק הדין עקב שינוי נסיבות, עליה להגיש תובענה מתאימה.
7. ביום 14.9.22, משהצדדים לא הגישו פסיקתה מוסכמת בעניין החגים והחופשות כפי שנקבע בפסק הדין, החליט ביהמ"ש שככל שלא תוגש פסיקתה מוסכמת עד ליום 20.9.22, יינתנו לעו"ס סמכויות לקבוע את זמני השהות בחגים ובחופשות בהתאם להוראות פסק הדין.
8. משהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין הסדרי השהות בחגים ובחופשות, החליט ביהמ"ש ביום 20.9.22 כי מוענקות סמכויות לעו"ס בהתאם לסעיפים 19 ו– 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 לקבוע את זמני השהות של הקטינה עם הוריה בחגים ובחופשת הקיץ.
9. ביום 29.9.22 ניתנה החלטה בבקשה שהגיש האב להבהרת פסק הדין בנושא קיום זמני שהות בעת מחלת הקטינה ובימים שבהם לא קיימת מסגרת חינוכית לקטינה שלא בחופשות ובחגים. בית המשפט קבע שבעת מחלה של הקטינה, הקטינה תועבר להורה השני בשעה 16:00 אלא אם כן רופא ייקבע שעליה להישאר בבית ואין להעבירה להורה האחר עקב מצבה. בנוסף, הובהר שפסק הדין בנוגע להסדרי השהות בהיעדר מסגרת חינוכית, חל בכל מקרה שבו לא מתקיימים לימודים ולא רק בעת שביתה.
10. ביום 14.10.22 ניתנה החלטה בבקשת האב ביחס לחלוקת זמני השהות עם הקטינה בחגי תשרי ונקבע שהחלוקה תיעשה בהתאם ללוח הזמנים שהגישה העו"ס.
ג. תמצית טענות המערערת
1. במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הופעל על המערערת לחץ בלתי פוסק להסכים לתכתיביו של בית המשפט והמערערת מעולם לא הסכימה ליישום הסדרי שהות באופן לא הדרגתי כולל לינה ולא הסכימה לקביעת מזונות ללא שמיעת ראיות.
2. במהלך הדיון, ביהמ"ש קמא חקר בעצמו את העו"ס ממרכז הקשר ואת העו"ס לסדרי דין ולא אפשר לצדדים לחקור אותם. העו"ס לסדרי דין אמר שניתן לצאת ממרכז הקשר בהדרגה וביהמ"ש קבע בניגוד לדעתו, שיש להוציא את המפגשים ממרכז הקשר, לאלתר. בנוסף, החלטת ביהמ"ש לפיה האב אינו מסוכן "התקבלה באופן שרירותי ביותר" ובהתעלם מכך שהאב מטופל מזה למעלה משנתיים בטיפול פסיכולוגי.
3. בלהט הדיון, ו"בכפייה על המערערת" נקבעו זמני שהות כולל לינה ללא הדרגתיות כפי שהמליצה העו"ס. ההחלטה קבעה זמני שהות "כה רחבים באופן קיצוני ובפתאומיות" מבלי שעמד בפני ביהמ"ש תסקיר הבוחן את טובת הקטינה ואת הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מהסדרי השהות הנרחבים. בלהט הדיון נשתכחה מבית המשפט טובת הקטינה והסדרי השהות שנקבעו גורמים לקטינה "נזק כבד ובלתי הפיך". כמו כן, "לא נשמעה כלל דעתה האישית של האם" ולא הייתה כל הסכמה מצידה להסדרי השהות שהציע בית המשפט ולאחר מכן אומצו בפסק הדין.
4. לאחר מתן פסק הדין חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק "לפתוח" את פסק הדין אף אם הוא ניתן "בהסכמה". כבר לאחר הלינה הראשונה שהקטינה שהתה אצל האב, עבר עליה לילה מטלטל, עיניה היו נפוחות מבכי והיא הייתה לא רגועה. כשהקטינה שבה לאם, היא לא הייתה מוכנה להתרחק ממנה לרגע ובימים שלאחר מכן, הקטינה לא הסכימה לישון במיטתה, היא צרחה בקולי קולות ורק לאחר שעה ארוכה הקטינה הצליחה להירדם לפרקים והיא התעוררה מידי פעם בבכי ובבהלה עד שהאם הרגיעה אותה. לאחר המפגש השני אצל האב לקתה הקטינה לראשונה בחייה בדלקת פטרייתית חריפה באזור ההחתלה ונזקקה לטיפול אנטיביוטי.
5. לאחר מספר ימים הקטינה חלתה שוב והיה לה חום גבוה. בנוסף, במהלך זמני השהות של הקטינה אצל האב הוא סירב לשתף פעולה עם האם, לא אפשר לקטינה לשוחח עם האם בטלפון, לא העביר לה מידע אודות מצב הקטינה והקטינה הגיעה למשפחתון כשהיא עייפה מאוד ומותשת.
6. האם חשדה שהאב כלל לא מטפל בקטינה אלא אחרים מטעמו מטפלים בה ולכן היא הפעילה חוקר פרטי שגילה שלאחר שהאב אוסף את הקטינה מהמשפחתון הוא מעבירה לידי מטפלת. הקטינה חווה קושי אמיתי בעקבות הניתוק מהאם ומסביבתה הטבעית וקיים חשש שייגרם לה נזק בלתי הפיך מהמשך הסדרי השהות הנרחבים. ביהמ"ש קמא אף התעלם מהאמור בתסקיר מיום 10.4.22 שבו נאמר שהאב טרם רכש את המיומנויות הנדרשות לטיפול וגידול הקטינה והוא נעזר באחרים לשם כך.
7. פסק הדין שניתן על דרך הפשרה ניתן במחטף ובלחץ זמן, ללא בחינה מעמיקה של טובת הקטינה וללא הדרגתיות והיה על בית המשפט קמא לבחון את טובת הקטינה שהייתה פעוטה בת שנה בלבד, במנותק מכל הסכמה ולו חלקית של הוריה, תוך התייעצות עם בעלי מקצוע. לכן, יש לבטל את הסדרי השהות שנקבעו, להורות על הזמנת תסקיר ולקבוע שהסדרי השהות לא יכללו לינות והאב ישיב את הקטינה לבית האם בשעה 19:00.
8. בנוסף, שגה ביהמ"ש קמא כשנתן פסק דין למזונות מבלי שהתקיים דיון הוכחות. למערערת לא התאפשר להביא עדים מטעמה, לקבל מסמכים אודות הכנסת האב ולחקור אותו. ביהמ"ש קמא דילג על לב ליבו של ההליך וזאת חרף דרישת המערערת לקיים הליך כדין. בכך, נפגעה זכותה היסודית של האם. בנוסף, פסק הדין אינו מנומק וביהמ"ש קמא פסק סכום של 2,900 ₪ לחודש כולל מדור באופן שרירותי ויש לבטל אף את פסק הדין למזונות.
9. יש לבטל גם את ההחלטות שניתנו לאחר פסק הדין ואשר מרחיבות את הסדרי השהות, היות שהן ניתנו בניגוד לטובת הקטינה, ללא הסכמת האם, בחוסר סמכות, לאחר שהתיק נסגר וללא הליך דיוני מתאים. טעה ביהמ"ש קמא כשקבע שעל המערערת להגיש תביעה חדשה ולא העניק סעד מידי שנדרש בהתאם לטובת הקטינה. מדובר בפעוטה בת שנה וארבעה חודשים בלבד, כשהאב לא פגש בה עד שהגיעה לגיל שמונה חודשים ולאחר מכן הוא פגש בה במרכז קשר פעמיים בשבוע למשך שעתיים בלבד. לא קיים כל תסקיר הבוחן את קיומם של הסדרי שהות מחוץ למרכז הקשר והממליץ על חלוקת זמני שהות כה רחבה.
10. יש לבטל את ההחלטה המרחיבה את הסדרי השהות בימי שישי מהשעה 9:00 כל עוד אין לקטינה מסגרת חינוכית ביום זה, מאחר שההחלטה ניתנה ללא הסכמת האם ובהעדר סמכות, לאחר שכבר ניתן פסק הדין ומשלא קיים הליך של השלמת פסק דין. גם ההחלטה המעניקה סמכויות לעו"ס לקבוע את אופן חלוקת זמני השהות בחגים ובחופשות ניתנה בהיעדר סמכות ובניגוד לפסק הדין שהורה שעל הצדדים להגיש פסיקתה מוסכמת. גם ההחלטה המבהירה את זמני השהות בעת מחלת הקטינה ובימים שאין מסגרת חינוכית לקטינה ניתנה בחוסר סמכות, בהיעדר הליך של הבהרת פסק דין ובניגוד להסכמת המערערת. לא ניתן לשנות ולתקן את פסק הדין לאחר שניתן. יש לבטל אף את ההחלטה שאימצה את המלצות העו"ס בנוגע לחלוקת זמני השהות בחגים ובחופשות, מאחר שהיא סותרת את ההסדרים שנקבעו בפסק הדין, היא ניתנה ללא כל תסקיר ובהתעלם מטענות המערערת.
11. טעה בית המשפט קמא בכך ששינה בהחלטותיו את פסק הדין באופן מהותי ואף חייב את המערערת בהוצאות. מדובר בשינוי מידי וקיצוני שבו ממפגשים של שעתיים בשבוע בלבד עם האב, הקטינה עברה לכחמישים שעות בשבוע. בנוסף, שגה בית המשפט שהחליט על קביעת הסדרי שהות בחגים ובחופשות כך שהם ייכללו את חול המועד וזאת בניגוד לפסק הדין שבו נקבעו הסדרי שהות רק בחגים.
12. טעה ביהמ"ש קמא שהעביר את הסמכות לקביעת זמני השהות בחגים ובחופשות לעו"ס, שעה שעל פי הפסיקה אין לעו"ס סמכות לקבוע הסדרי שהות וסמכותה להמליץ בלבד. היה על ביהמ"ש קמא להורות על הגשת המלצות בלבד ולאחר מכן, לאפשר לצדדים לטעון את טענותיהם ביחס להמלצות.
13. ההחלטות שניתנו לאחר פסק הדין מלמדות שבניגוד לקביעת ביהמ"ש בפסק הדין, לא ניתנה הסכמה מטעם האם להסדרי השהות שנקבעו ובוודאי שלא להרחבתם. על בית המשפט היה להסביר לצדדים את משמעות ההסכמה הנטענת לפני שאישר אותה ולוודא ששני הצדדים מבינים את משמעותה ותוצאותיה. במקרה דנן בית המשפט קמא כלל לא פנה לאם ולא הסביר לה את משמעות קביעת הסדרי השהות ותוצאותיה. הקטינה נולדה למציאות שבה הוריה גרו בנפרד עוד טרם שנולדה והיא גדלה עם אמה עד גיל שנה וחודשיים, לאחר שאביה התכחש לקיומה ורק בגיל שמונה חודשים הוא פגש בה לראשונה. באת כוחה של האם גם התנגדה מפורשות ליצירת רצף של שלושה ימים אצל האב ולא הייתה כל הסכמה פוזיטיבית מצד האם להסדרים שנקבעו כשאפילו האב עתר בתביעתו לזמני שהות של שעה וחצי פעם בשבוע בלבד.
14. לפיכך יש לבטל את פסק הדין ואת ההחלטות ולקבוע זמני שהות מצומצמים יותר לאור טובת הקטינה שהיא פעוטה בת שנתיים.
ד. תמצית טענות המשיב
1. המערערת עשתה דין לעצמה והפרה את הוראות פסק הדין וההחלטות, על אף שבקשותיה לעיכוב ביצוע נדחו ע"י בית משפט זה ואף ע"י בית המשפט העליון. האם טענה במקרים רבים שהקטינה חולה ומנעה את הסדרי השהות עם האב.
2. האב הסכים בתחילה למפגשים במרכז קשר רק על מנת לזרז את היכרותו עם הקטינה וכמובן מבלי שיש בכך בכדי להודות בטענות האם בדבר מסוכנותו, שהתבררו ע"י העו"ס כחסרות שחר. האב אף נאלץ להגיש בקשה להטלת סנקציות כספיות על האם לאור סיכול הסדרי השהות על ידה.
3. ביום 26.10.23 הגישה האם תביעה חדשה בבית המשפט קמא (תלה"מ 41821-10-22) שבמסגרתה עתרה לקבלת סעדים הזהים לסעדים שהיא עותרת להם בערעור זה, דהיינו צמצום זמני השהות והשבת המפגשים למרכז הקשר. בכך, למעשה רוקנה המערערת מתוכן ערעור זה. ברם, שבוע לאחר מכן, האם הגישה בקשה למחיקת ההליך בטענה שדעתו של המותב "ננעלה" וכי "התוצאות יהיו אותן התוצאות".
4. פסק הדין בנושא הסדרי השהות ניתן בהסכמתה המלאה של האם. ב"כ המערערת – שהיא אמה של האם שייצגה אותה בדיון – ביקשה לצאת להפסקה ולאחר מכן חזרה והודיעה שהיא מסכימה להסדרי שהות פעמיים בשבוע כולל לינה והיא אף השיבה לשאלת בית המשפט והודיעה שאפשר לסגור את התיק בנושא הסדרי השהות. המערערת הביעה הסתייגות בתחילת הדיון מהוספת לינה במוצ"ש בעוד חצי שנה ואולם לאחר מכן היא הסכימה לסגור את התיק.
5. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא נחקרו העו"סים שטיפלו במשפחה ושניהם העידו על הקשר הטוב של האב עם הקטינה ועל העדר כל סימן למסוכנות. לפיכך, ברור שטובת הקטינה נבחנה וגורמי המקצוע אף פירטו את המלצותיהם. המערערת מעולם לא ביקשה לחקור את העו"סים ואדרבא, היא ביקשה לצאת להפסקה על מנת לחזור עם פתרון "שייתר את המשך ההליך". לאחר ההפסקה, המערערת הציעה זמני שהות הכוללים לינה.
6. הקטינה כבר הסתגלה ללון בבית המשיב והמערערת מבקשת למעשה "לחזור אחורה" ולנתקה שוב מאביה, כשברור שייגרם לקטינה נזק מכך. הקטינה שמחה, מאושרת ונהנית מכל רגע עם המשיב ומשפחתו. פסק הדין בנושא הסדרי השהות ניתן בהסכמה ואין עילה "לפתוח" אותו או לבטלו.
7. יש לדחות גם את הערעור בכל הנוגע לפסיקת המזונות. בית המשפט בחן את צורכי הקטינה ופסק סכום ברף הגבוה. האב הציג את כל תלושי השכר שלו והגיש הרצאת פרטים מלאה. בידי בית המשפט היה מונח כל המידע הנדרש להכרעה בתביעה זו ולא ברור כלל אילו עדים ואלו ראיות האם מבקשת לצרף. הסדרי השהות כיום כמעט שוויוניים ולמרות זאת, בית המשפט פסק סכום מזונות גבוה יותר מהמזונות הזמניים שניתנו בעת שזמני השהות היו מצומצמים ביותר והסתכמו בשעתיים בשבוע בלבד. לפיכך, חסד עשה בית המשפט קמא עם המערערת כשלא הפחית את סכום המזונות הזמניים. אין כל עילה להתערב גם ברכיב זה של פסק הדין ויש לדחות את כולו.
8. האם ממשיכה בניכור הורי ומהווה סיכון ממשי לבריאותה הנפשית של הקטינה. המערערת עושה כל שביכולתה לחבל בקשר בין האב לקטינה. כל ההחלטות עליהן האם מערערת הן לא יותר מהבהרות לפסק הדין. המערערת הטעתה את בית המשפט בדיון כשטענה שביום שישי האב יאסוף את הקטינה מהמוסד החינוכי, שעה שהתברר שהקטינה כלל לא נמצאת במסגרת חינוכית בימי שישי והאם מנעה ממנו מידע בנוגע למסגרת החינוכית. לפיכך, ביהמ"ש קמא הבהיר את פסק הדין וקבע שהכרעתו בנושא זה הייתה מתוך הנחה שיש לקטינה מסגרת חינוכית בימי שישי וככל שאין מסגרת ביום זה, האב ייקח את הקטינה בשעה 9:00. גם ההבהרה בנוגע לחלוקת החגים והחופשות תואמת את פסק הדין. רק לאחר שהמערערת לא הגיעה להסכמה עם המשיב ביחס ליישום חלוקת החגים "חצי חצי", אימץ ביהמ"ש את המלצות התסקיר. ההבהרות ניתנו מאחר שהמערערת נתנה פרשנות מעוותת לפסק הדין תוך פגיעה בזמני השהות של האב. הגשת תובענה חדשה ביחס לכל הבהרה שנדרשה בפסק הדין, הייתה מביאה לעיכוב משמעותי בקיומם של הסדרי השהות הנרחבים שנפסקו. לפיכך, יש לדחות גם את הערעור על ההחלטות, במלואו.
ה. דיון והכרעה
1. בכל הנוגע לערעור על פסק הדין בנושא הסדרי השהות – מעיון בפרוטוקול הדיון שבסיומו ניתן פסק הדין, עולה בבירור שהמערערת הסכימה להסדרי השהות שנקבעו לפחות בכל הנוגע לימים שני ורביעי כולל לינה וכן כל סוף שבוע שני עד מוצ"ש. בנוסף, מהדיון עולה ששני העו"סים נחקרו ע"י ביהמ"ש וחיוו את דעתם המקצועית בכל הנוגע להסדרי השהות ולפיכך, טענת המערערת לפיה הסדרי השהות שנקבעו בפסק הדין נערכו ללא קבלת עמדת אנשי המקצוע, גם היא חסרת בסיס.
2. העו"ס הגב' אתי דור, שפיקחה על המפגשים של האב עם הקטינה במרכז הקשר העידה שהתרשמותה מהאב "מאוד חיובית" (עמ' 26 שורה 31) וכי האב "מאוד ערני לצרכים שלה, לקצב שלה… כל המפגשים יש בהם המון חום המון אהבה… מגוון במהלך המפגש את מספר הגירויים והמשחקים והפעילויות שהוא עושה יחד אתה" (עמ' 27 שורות 2-7)… הייתה התנהלות מותאמת מאוד גם לצרכים, גם לגיל… הרבה על הידיים שלו, ומטפסת עליו ורוצה אותו. שמחה מאוד" (שם שורות 10-12).
3. גב' דור העידה שאין צורך להמשיך את המפגשים במרכז הקשר ולדבריה: "אני חושבת שיש לו את היכולות היום לעשות את זה בצורה עצמאית ואין צורך בפיקוח… אנחנו לא ראינו שום רמז ולו הקטן ביותר לאיזה שהוא סיכון, מסוכנות או איזה שהוא חשד לפגיעה אפשרית כזו או אחרת, נהפוך הוא. רק באמת טובתה של הקטינה ניכר בכל התנהלות האב" (שם שורות 15-21).
4. גם העו"ס לחוק סדרי דין מר אברי סוטון העיד שניתן לצאת בהדרגה ממרכז הקשר ואין שום מסוכנות של האב כלפי הקטינה (עמ' 28 שורות 3-14 ועמ' 29 שורות 29-30). לדעתו, הדרגה יכולה להיות אף שלושה שבועות (עמ' 29 שורות 4-5) ואין צורך לערוך בדיקת מסוכנות (עמ' 30 שורה 1). העו"ס מר סוטון נחקר ע"י באת כוח האב ואולם ב"כ האם כלל לא ביקשה לחקור אותו או את העו"ס גב' דור ולכן לא ברורה טרונייתה בנושא זה.
5. לאחר סיום עדויות העו"סים, באת כוח האם ביקשה לצאת להפסקה מאחר ש"יכול להיות שיש לנו פתרון" ולאחר ההפסקה היא הציעה שהמפגשים לא יתקיימו במרכז קשר אלא "יעברו לפסים רגילים" (עמ' 31 שורות 16-17) והאב ייקח את הקטינה פעמיים בשבוע כולל לינה ועו"ד ס' – שהיא אמה של האם ומייצגת אותה – אמרה שגם "כל סוף שבוע שני משישי עד מוצאי שבת. שעה אחרי צאת שבת (עמ' 32 שורה 18 ושורה 27). משבית המשפט שאל את ב"כ האם מדוע לא עד יום ראשון בבוקר, היא השיבה שהיא מבקשת שתהיה הדרגתיות ולכן היא מתנגדת ללילה גם במוצ"ש.
6. ב"כ האם הציעה שהמפגשים עם האב יהיו בימים שני ורביעי ואולם היא ביקשה שלא יהיה רצף של שלושה ימים כי הילדה קטנה (עמ' 33 שורות 27-30). בית המשפט הציע שאחרי חצי שנה, סופי השבוע אצל האב יכללו גם לינה במוצ"ש. ב"כ האם השיבה כי היא מציעה "שהדברים יהיו בהדרגה" ולאחר שבית המשפט הסביר לצדדים אודות חשיבות שיתוף הפעולה בין ההורים והגעה להסכמות, ביקשה ב"כ האם עו"ד ס' לאחר שביהמ"ש אמר כי כבר "סגרנו" את נושא הסדרי השהות כי: "אם אפשר לסגור גם את העניין של המזונות" (עמ' 35 שורות 30-32).
7. מכאן, שהאם לא התנגדה לכך שבהדרגה תהיה לינה גם במוצ"ש ולא הביעה כל הסתייגות מהצעת בית המשפט לפיה הסדר זה יחול בעוד חצי שנה. ב"כ האם רק אמרה שהיא מציעה "שהדברים יהיו בהדרגה" והיא בקשה "לסגור גם את העניין של המזונות" מכאן, שגם לשיטתה של האם "נסגר" נושא הסדרי השהות. אף במהלך הקראת פסק הדין, לאחר שבית המשפט החליט ש"בעוד חצי שנה מהיום ישיב את הקטינה האב בסופ"ש שבו הקטינה שוהה אצלו ביום א' ישירות למסגרת החינוכית", ב"כ האם לא קטעה את פסק הדין וביקשה לשנות משהו כפי שעשתה כמה שורות קודם לכן כשביקשה שהאב ישיב את הקטינה בשעה 19:00 ולא 20:00 כפי שהכתיב בית המשפט (עמ' 43 שורות 4-19).
8. ברם, אף אם תתקבל עמדת המערערת לפיה לא הייתה הסכמה מצידה ללינה במוצ"ש אצל האב כעבור חצי שנה, אין כל הצדקה להתערב בהחלטה זו שהיא סבירה והדרגתית. במהלך הדיון בערעור, מסרה ב"כ המשיב שהחל מיום 28.4.23 הסדרי השהות מתקיימים כסדרם כולל לינה במוצ"ש והאפוטרופוס לדין עו"ד פלד ציינה כי שינוי שיבטל את הלינה במוצ"ש ייפגע בקטינה, מאחר שהחזרה ישירה לבית האם גורמת "לאינטראקציה כאוטית" לאור המתח הרב שבין ההורים. לדבריה, כשיש אינטראקציה בין ההורים זה מסתיים "או במשטרת ישראל או בסיטואציה מורכבת עבור הילדה". ברור אם כן, שמעבר לעובדה שהלינה במוצ"ש מתקיימת ללא תקלות כבר כמה חודשים, טובת הקטינה מחייבת שלא יהיה חיכוך ומפגש בין ההורים בנוכחות הקטינה ולכן השבת הקטינה ביום ראשון בבוקר ישירות למוסד החינוכי תואמת את טובת הקטינה ומחויבת המציאות לאור הקונפליקט העצום שיש בין ההורים.
9. זאת ועוד: בדיון שהתקיים ביום 27.12.22 בבית המשפט קמא, הצדדים הגיעו להסכמות שכללו גם הסכמה שזמני השהות "ימשיכו לחול ככתבם וכלשונם על פי פסק הדין" (עמ' 1 שורה 21). לפיכך, תמוהה ביותר התעקשותה של המערערת לעמוד על ערעורה ביחס לפסק הדין ולטעון שההחלטה על לינה במוצ"ש לא הייתה בהסכמתה, שעה שהיא הסכימה לכך באופן מפורש וחד משמעי בדיון מאוחר יותר בחודש דצמבר. כמו כן, אין יסוד לטענת המערערת לפיה האב ביקש בתביעתו הסדרי שהות למשך שעה וחצי בלבד. האב ביקש זאת "לכל הפחות בתקופה הראשונה לחייה של הקטינה" (סעיף 6 לתביעתו) ולא באופן קבוע. מכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את הערעור על פסק הדין בכל הנוגע להכרעות בנושא הסדרי השהות.
10. בכל הנוגע לערעור ביחס לפסק הדין למזונות – הדין עם המערערת. בסיום הקראת פסק הדין ביקשה ב"כ המערערת לקבוע מועד להוכחות בתביעת המזונות (עמ' 46 שורה 24) וביהמ"ש קמא דחה את בקשתה והודיע שמדובר במזונות קבועים. ב"כ האם גם אמרה במפורש שהיא לא מסכימה להצעת האב לשלם מזונות בסך של 2,900 ₪ לחודש (עמ' 44 שורות 3-6).
11. היה על ביהמ"ש קמא לקיים דיון כהלכתו ולאפשר למערערת להגיש את מלוא ראיותיה ולחקור את המשיב. לא ניתן היה לתת פסק דין מבלי לתת למערערת את יומה לאחר שהיא ביקשה לקיים דיון הוכחות.
12. במהלך הדיון בערעור הסכים המשיב להשבת הדיון בתביעת המזונות לבית המשפט קמא לצורך קיום דיון הוכחות (עמ' 7 שורות 10-11 ועמ' 8 שורות 13-14) ולפיכך יש להשיב את התיק לביהמ"ש קמא לצורך קיום דיון הוכחות בתביעת המזונות.
13. בכל הנוגע לערעור על ההחלטות – אני סבור שיש לדחותו. מדובר בהחלטות שהיוו הבהרות והשלמות לנושאים שהוכרעו בפסק הדין בכל הנוגע להסדרי השהות ולמרות שפורמאלית התיק נסגר לאחר שניתן פסק הדין, מוסמך היה ביהמ"ש לנקוט בגישה פרוצדוראלית מקלה לצורך עשיית צדק ועל מנת להכריע בשאלות נקודתיות שקשורות ליישום עקרונות פסק הדין. בצדק טוען המשיב, כי ניהול תובענות חדשות ביחס לפרטים נקודתיים הקשורים להסדרי השהות, היה מעכב את יישום פסק הדין לזמן ניכר וזכויות הקטינה והאב לקשר נרחב ומשמעותי היו נפגעות מאוד. יודגש כי כל ההחלטות ניתנו לאחר שהתקבלה תגובה מטעם האם וזכויותיה הדיוניות לא נפגעו. להלן נפרט את הנימוקים לדחיית הערעור על כל אחת מההחלטות.
14. ההחלטה מיום 15.8.22 עסקה בהבהרה בכל הנוגע לימי שישי. בית המשפט קבע שבדיון שבסיומו ניתן פסק הדין, הוא יצא מההנחה שהקטינה נמצאת במסגרת חינוכית בימי שישי ואולם התברר לו שבניגוד למצג שהציגה המערערת בדיון, הקטינה לא נמצאת במשפחתון ביום שישי. לפיכך, מוסמך היה בית המשפט להוסיף ולהבהיר שבמידה ובימי שישי הקטינה לא נמצאת במוסד החינוכי, האב ייקח אותה כבר בשעה 9:00. יצוין שמתשובת המשיב לערעור עולה שזמן קצר לאחר פסק הדין, האם רשמה את הקטינה למוסד חינוכי שבו מתקיימת פעילות בימי שישי, כך שממילא נראה שהערעור ביחס להחלטה זו הפך לתאורטי.
15. ההחלטה מיום 21.8.22 עסקה בדחיית בקשת האם להפסקת הלינה בבית האב. בצדק קבע ביהמ"ש קמא שמדובר למעשה בבקשה לשינוי פסק דין עקב שינוי נסיבות והיה על המערערת להגיש תובענה עצמאית לצורך כך. לא מדובר בבקשה להרחבה או להבהרת פסק הדין אלא למעשה לביטולו, וזאת למרות שביחס ללינה בימים שני ורביעי, פסק הדין אף לשיטת האם, ניתן בהתאם להסכמתה. המערערת גם פעלה בהתאם להחלטה זו והגישה ביום 25.10.22 תביעה חדשה שכללה אף עתירה לביטול הלינות ואכן זו הדרך הדיונית הראויה לצורך שינוי פסק הדין. ברם, כמה ימים לאחר מכן, החליטה המערערת למחוק את התביעה ואולם היה עליה לפעול במסגרת התביעה החדשה ככל שרצתה לשנות את פסק הדין ולא לערער על ההחלטה שניתנה בהתאם לדין.
16. ההחלטות מיום 14.9.22 ומיום 20.9.22 העניקו לצדדים שהות להגיש פסיקתה בדבר יישום ספציפי של פסק הדין בכל הנוגע לחלוקת ימי החגים והחופשה. נקבע בהחלטות שבהעדר הסכמה, יוענקו סמכויות לעו"ס לקבוע את זמני השהות בחגים ובחופשות "וזאת בשים לב להוראות פסק הדין מיום 18.7.22".
17. יש לדחות את טענת המערערת לפיה הענקת הסמכויות לעו"ס לא הייתה כדין. בבע"מ 421/17 פלונית נ' פלוני (21.3.17) נפסק כי:
"ככלל, תפקידה של העובדת הסוציאלית הוא לסייע לבית המשפט ולהחוות את עמדתה המקצועית, אולם תפקיד ההכרעה השיפוטית מסור מטבע הדברים לבית המשפט. אכן, הדעת נותנת כי יתכנו עניינים שבשגרה בהם נדרשת החלטה מהירה, לטווח קצר, ומכאן יש מקום להחלטה על-ידי גורם שאינו שיפוטי; אולם ראוי להישמר מכך כאשר מדובר בשינוי הסדרי משמורת שנקבעו על-ידי בית המשפט, באופן ארוך טווח. על כן במקרה של שינוי מהותי או ארוך טווח, הדעת נותנת כי הצדדים יוכלו לפנות לעובדת הסוציאלית וזו תמליץ לבית המשפט כך או אחרת – אולם בית המשפט יהיה זה שיחליט האם לאשר את השינוי, תוך שיתן משקל משמעותי לעמדת גורמי המקצוע בכל הנוגע לטובתו של קטין".
18. במקרה דנן, לא הסמיך בית המשפט את העו"ס לערוך שינויים בהסדרי המשמורת או בהסדרי השהות. בית המשפט קבע בפסק דינו שחלוקת החגים בין ההורים תיעשה באופן שווה והוא הורה לעו"ס – ככל שההורים לא יסכימו לאופן ביצוע חלוקת החגים – לקבוע את טבלת חלוקת הימים בכל חג. דהיינו, הסמכויות לעו"ס הוענקו רק לצורך קביעת אופן חלוקת ימי החגים באופן שוויוני ומדובר רק ביישום קונקרטי של הוראות פסק הדין ולא מדובר בשינוי כלשהו בהיקף חלוקת זמני השהות שנקבעו בפסק הדין. חלוקת החגים באופן שווה כפי שנקבעה בפסק הדין נותרה על כנה והעו"ס רק הוסמכה לקבוע האם למשל הקטינה תהיה ביום א' של סוכות אצל האם או שתהיה אצלה בשמחת תורה. לא מדובר בשינוי כלשהו בפסק הדין.
19. ההחלטה מיום 29.9.22 בעניין הבהרת פסק הדין בעת שהקטינה חולה או בהיעדר מסגרת חינוכית ניתנה אף היא כדין. לא מדובר בשינוי כלשהו מפסק הדין. בפסק הדין נאמר במפורש ש"בימים שבהם אין מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא, שביתה, כוח עליון מחלה…" הקטינה תישאר אצל אותו הורה עד השעה 16:00. בית המשפט רק הוסיף הבהרה שאם רופא שבדק את הקטינה ייקבע שעל הקטינה להישאר בבית שאצלו היא נמצאת לאור המחלה, היא לא תועבר להורה השני. כמו כן, בית המשפט הבהיר שדבריו בפסק הדין לפיהם בימים שאין מסגרת חינוכית "מכל סיבה שהיא" הקטינה תוותר אצל אותו ההורה עד השעה 16:00, לא כוללים רק שביתה כפי שטענה האם אלא כל מצב שבו אין מסגרת חינוכית. בית המשפט נדרש לתת את הבהרה לאור פרשנות מגמתית ומצמצמת של האם להוראות פסק הדין ועל מנת למנוע מהאם "תירוצים" לאי ביצוע הקבוע בפסק הדין.
20. החלטת ביהמ"ש מיום 14.10.22 שהעניקה תוקף של החלטה לחלוקת זמני השהות בחגי תשרי ניתנה אף היא כדין כמפורט לעיל. העו"ס לא שינה דבר מפסק הדין והגיש פירוט של חלוקה שוויונית של החגים. ברור שחול המועד הוא חלק מחופשת החג שיש לחלק בין ההורים וכשבית המשפט קמא התייחס לחגים בפסק הדין, חול המועד נכלל בהגדרה זו ולא מדובר בהרחבה שנערכה על דעת העו"ס בלבד.
21. סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לדחות במלואו את הערעור בעמ"ש 48530-10-22 שעסק בהחלטות, לדחות את הערעור בעמ"ש 48530-10-22 בכל הנוגע לרכיב פסק הדין בנושא הסדרי השהות ולקבל את הערעור בכל הנוגע לפסק הדין למזונות. תביעת המזונות תידון מחדש בביהמ"ש קמא שייקבע מועד להוכחות וייתן הוראות ביחס להגשת הראיות. פסק הדין יתייחס אף למזונות לאחר גיל שש, על מנת שלא יהיה צורך בהגשת הליך נוסף בעוד כמה שנים.
22. מאחר שלמעט בנושא המזונות הערעורים נדחו, המערערת תישא בהוצאות ושכ"ט המשיב בסך מופחת של 20,000 ₪. הערבונות שהפקידה המערערת בשני הערעורים יועברו למשיב באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות.
_______________נפתלי שילה, שופט
השופטת עינת רביד – אב"ד:
אני מסכימה.
______________
עינת רביד, שופטת
אב"ד
השופטת סיגל יעקבי:
אני מסכימה.
_______________
סיגל יעקבי, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, כ"ט תמוז תשפ"ג, 18 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
עינת רביד, שופטת – אב"ד
נפתלי שילה , שופט
סיגל יעקבי, שופטת
