לפני
כבוד השופט שאול שוחט, סג"נ -אב"ד
כבוד השופטת עינת רביד
כבוד השופט נפתלי שילה
מערערת
פלונית אלמונית
ע"י ב"כ עו"ד עודד יחיאל ועו"ד דנה גרינוולד
נגד
משיבה
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלון ביתן
פסק דין
השופטת עינת רביד:
ערעור על פסק דין מיום 27.4.2020 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (תא"ק 3041-05-16, כבוד השופט, סג"נ, רמי חיימוביץ) בגדרו נדחתה תביעת המערערת ונקבע שפוליסות ביטוח חיים של בעלה המנוח של המערערת (להלן: המנוח) בוטלו ביום 24.7.2014, ולכן במועד מקרה הביטוח, ביום 25.8.2014, לא היה כיסוי ביטוחי תקף אצל המשיבה.
תמצית פסק הדין של בית משפט השלום
המנוח, היה בחייו XXXX ועבד במשך עשרות שנים כXXX ובהמשך כXXXX . ביום 25.8.2014, בהיותו כבן XXX, מצא את מותו הטראגי כשאדם רעול פנים נכנס לXXXX וירה בו למוות לעיני הנוכחים במקום. הרקע לרצח היה, ככל הנראה, החלטה על XXXXX (תפ"ח …………).
המנוח רכש בחייו מספר פוליסות ביטוח חיים מחברות ביטוח שונות. לאחר מותו קיבלה משפחתו פיצוי מחברות הביטוח "כלל" ו"הראל". ב-2003 רכש מהמשיבה שתי פוליסות ביטוח חיים בסכום כולל של כ-550,000 ₪, שכללו כיסוי למקרה של מוות, לרבות מוות בתאונה.
מדצמבר 2013 ועד 24.7.2014 התקיימו מספר שיחות טלפוניות מוקלטות בין המנוח לנציגי המשיבה. שלוש שיחות בדצמבר 2013, שיחה ביום 27.4.2014, שלוש שיחות ביום 28.4.2014 ושיחת הביטול ביום 24.7.2014 (להלן: שיחת הביטול), אשר עיקריהן מפורטים בפסק הדין. המנוח לא שבע נחת מהתשלומים שנדרשו ממנו לצורך הביטוח והדבר בא לידי ביטוי היטב בשיחות הטלפון.
בעקבות שיחת הביטול, ביטלה המשיבה את הפוליסות. המנוח לא שילם פרמיה בחודש אוגוסט 2014. כמו כן נשלחה למנוח המחאת החזר יחסי של הפרמיות בסכום של 379.41 ₪ והמנוח פדה אותה ביום 7.8.2014.
לאחר פטירת המנוח פנה בנו למשיבה ביחס לפוליסות הביטוח, והובהר לו כי הללו בוטלו.
המערערת, אשת המנוח, הגישה תביעה לבית המשפט השלום לקבוע כי אין תוקף לביטול הפוליסות שכן המנוח לא שלח הודעה בכתב כנדרש על פי סעיף 45(א) לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 (להלן: החוק ו- סעיף 45). לטענתה, דרישת הכתב היא דרישה שלא ניתן להתנות עליה ומטרתה להבטיח שהמבוטח ישקול היטב את ביטולה של פוליסת ביטוח חיים. עוד נטען, שהאשם בביטול הפוליסה מונח לפתחה של המשיבה משום שלא נתנה למנוח את ההנחה המובטחת, דבר שגרם לו כעס רב והביאו להודיע על ביטולה אף שלא באמת רצה זאת. לטענתה טעות זו מהווה רשלנות של המשיבה וגם היא מצדיקה בטלות הביטול.
המשיבה טענה מנגד כי היא עובדת עם לקוחותיה באמצעות שיחות מוקלטות כדבר שבשגרה, וכי השיחות עם המנוח מלמדות על רצונו לבטל את הפוליסות ועל גמירת דעת מוחלטת בנושא. עוד נטען, שדרישת הכתב בסעיף 45 היא ראייתית במהותה, הקלטת שיחה עונה על דרישת הכתב, וממילא ניתן להתנות עליה לטובת הלקוח בהתאם לסעיף 52 לחוק, וכך נעשה במקרה הנוכחי. המשיבה טענה, שלא התרשלה, וגם אם נעשתה טעות בכך שלא עודכנה ההנחה בחודש יולי אין בכך כדי להצדיק את ביטול הפוליסה על ידי המנוח. המשיבה הדגישה שלא נגבתה פרמיה בחודש אוגוסט, כך שהפוליסה לא הייתה בתוקף. טענה נוספת היא שמדובר ברצח מתוכנן ולכן לא מדובר ב"תאונה" כהגדרתה בפוליסה.
בפסק דינו של בית המשפט השלום נקבע כי ההקלטות שנערכו עם המנוח הן בבחינת "ראיית הזהב". בחינת התמלילים וההקלטות מובילה למסקנה, שהמנוח גמר בדעתו לבטל את הפוליסות, דרש את הביטול והיה מודע היטב לביטול והשלכותיו.
באשר לטענות המערערת כי דרישת הכתב המעוגנת בסעיף 45 לחוק היא דרישה קוגנטית, נקבע שזו טענה שאינה מבוססת. נקבע שסעיף 45 נועד להגן על מבוטחים, אך העיקר בו הוא האפשרות לבטל את פוליסת ביטוח החיים בכל עת כדי לא לכבול את המבוטח לחוזה ארוך טווח ולאפשר לו להתאימו ולבטלו בהתאם לתנאי השוק ולנסיבות חייו המשתנות. עוד נקבע, "נוכח תכליתו הברורה של הסעיף ברי כי לא ניתן להתנות על עצם האפשרות לביטול הפוליסה בכל עת או להציב תנאים לביטול, ולא יתכן גם כי הגבלת זכותו המוחלטת של המבוטח לבטל את הפוליסה תהא "לטובתו"…. מכאן שאפשרות ההתניה הקבועה בסעיף 52 לחוק (לטובת המבוטח) יכולה להתייחס אך ורק לצורת הביטול, היינו – לדרישת הכתב." (סעיף 25 לפסק הדין).
במועד חקיקת החוק לא היו חלופות ראויות לדרישת הכתב, אך כיום ישנם אמצעים טכנולוגיים שהמרכזי שבהם הוא הקלטת שיחות ושמירתן, אשר עונים על אותם צרכים של דרישת הכתב תוך שהם מקלים גם על המבוטחים וחוסכים להם טרחה ובירוקרטיה. לעניין זה מפנה בית המשפט לחוזר ביטול פוליסת ביטוח של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (חוזר ביטוח 2017-1-3 מיום 1.2.2017), שהוחל גם על ביטול פוליסות ביטוח חיים, ומאפשר ביטול פוליסה "באמצעות פניה טלפונית למוקד השירות של המבטח", תוך עמידה על הכללים שנקבעו בחוזר. צוין כי חוזר זה מ-2017 אינו חל על המקרה הנוכחי מ-2014, אך הוא מלמד על השינוי התפיסתי בנוגע לדרישת הכתב, על היותה דרישה ראייתית במהותה, ועל הצורך בהתאמת אמצעי התקשורת שבין המבטח והמבוטח לאמצעים הטכנולוגיים העדכניים.
נקבע ששיחה מוקלטת, בידיעת המבוטח, המלמדת על רצון שני הצדדים והבנתם שהפוליסה מבוטלת, שקולה להודעה בכתב ועונה לדרישות החוק, שכן היא לטובת המבוטח.
עוד קבע בית המשפט, שנוכח תוכנן של השיחות המוקלטות, מהן עולה שהמנוח הוא שביקש את ביטול הפוליסות, דבר הביטול הגיע בפועל לידיעתו והוא אישר אותו ואף הדגיש כי הוא כותב את הדברים. כן נקבע שלמנוח הוסבר שמרגע הביטול לא יהיה מכוסה בכיסוי ביטוחי בפוליסות והוא היה מודע לכך, וכך המנוח לא שילם את הפרמיה לחודש אוגוסט ואף פדה את הפרשי הפרמיה. בנסיבות אלו, ובשל עיקרון תום הלב, מנועה משפחת המנוח לטעון בדיעבד שהפוליסה שרירה וקיימת משום שהמנוח לא מסר את הודעת הביטול בכתב. הדברים נכונים מקל וחומר לטענה החוזית שמעלים התובעים ולפיה הפוליסה דורשת ביטול בכתב, וברי כי חוזה כפוף לחובת תום הלב.
בהתייחס לטענת המערערת בדבר התרשלותה של המשיבה נקבע כי אין לקבל הטענה. בקשתו של המנוח לביטול לא הייתה גחמה חד פעמית שנבעה מכעס או "עידנה דריתחה" אלא בקשה חוזרת שהועלתה במספר שיחות על פני תקופה ארוכה ונבעה ממניעים כלכליים – מחיר הפוליסה, העדר רכיב חיסכון, שנראה למנוח כבזבוז, וקיומן של פוליסות נוספות.
אף כי נדחתה תביעת המערערת, דן בית המשפט בטענת המשיבה לפיה רצח אינו בגדר מקרה ביטוח, ודחה את הטענה תוך שנקבע כי הרצח מהווה "תאונה" כהגדרתה בפוליסה.
טענות המערערת
לטענת המערערת שגה בית המשפט קמא, שכן סעיף 45 יוחד על ידי המחוקק לביטוח חיים בלבד, וקובע כי הדרך לבטלו היא על ידי משלוח הודעה בכתב, בעוד שסעיף 10 לחוק (להלן: סעיף 10) הוא סעיף ביטול כללי הנוגע לכל סוגי הביטוח, למעט ביטוח חיים.
פרשנותו של בית המשפט קמא לפיה הדרישה הקבועה בסעיף 45 היא ראייתית מייתרת את הצורך בסעיף 45 ומרוקנת מתוכן את המילים "בהודעה בכתב".
בית המשפט קמא הפנה לספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: ספרו של אליאס) להנמקה לקביעתו לפיה המטרה בחקיקת סעיף 45 היא מתן אפשרות למבוטח להשתחרר מחוזה הביטוח בכל עת, אך בספרו של אליאס צוין שביטול חוזה ביטוח חיים מחייב קיומה של הודעה בכתב.
לטענת המערערת, עת המדובר בדרישת כתב מהותית אין להזדקק לתחליפי כתב והדיון הראייתי בפסק הדין ביחס לידע, להבנה ולכוונות המנוח היה שגוי. עצם העובדה, שהמחוקק ייחד הוראת ביטול קוגנטית בפרק ביטוח חיים מעידה כי המדובר בדרישת צורה מהותית.
עוד טוענת המערערת שפסק הדין מנוגד לפסיקה הקובעת שדרישת הכתב הקבועה בחוק ובסעיף 45 בפרט, היא מהותית. לעניין זה מפנה המערערת לת"א 102284/99 פנינה מריאמי נ' כלל חברה לביטוח (17.3.02, להלן: פסק דין מריאמי) ;ת"א 10229-01-09 קלוטיד כהן נ' מגדל חברה לביטוח (29.1.09, להלן: פסק דין כהן) ; ת"א (י-ם) 3128/05 פהמי מוסא נ' סלאח רפאת (20.2.06, להלן: פסק דין מוסא); ת"א (ת"א) 36580/95 נעמי פז נ' נמרוד שניר (להלן: פסק דין פז). לטענתה, אף עמדת חברות הביטוח בפסקי דין אחרים היא, שדרישת הכתב היא מהותית.
סעיף 45 בא להגן על מבוטח פני ביטול חפוז ואובדן זכויות פזיז, ולפיכך קבע המחוקק דרישה קוגנטית של ביטול. לטענתה, לדרישת הכתב תפקיד נוסף והוא לגרום לוודאות ולמנוע מחלוקות בין הצדדים, שכן מימוש הביטוח נעשה כשמהבוטח כבר אינו בחיים ואינו יכול להעיד. המחוקק קבע שדרישת הכתב נועדה להגן על המובטח, המבטחת ציינה את דרישת המחוקק במפורש בפוליסה, ואין לאפשר לה לפעול בניגוד להוראה שהיא בעצמה קבעה.
פרשנות בית המשפט קמא עלולה להביא לביטול מאסיבי של ביטוחי חיים בקלות ועל ידי שתי שיחות טלפון, בעוד שסעיף 15 לחוק קובע, שביטול מחמת אי תשלום חייב להיעשות בשתי הודעות בכתב מצד המבטח.
לטענתה, שגה בית המשפט קמא בקביעתו שביטול חוזה ביטוח חיים בשיחת טלפון מהווה התנאה לטובת המבוטח. לטענתה, התנאה לטובת המבוטח אין פירושה ביטול ההודעה בכתב, אלא ההתנאה לטובתו יכולה להיות על ידי הוספת זכות למבוטח לחזור בו מהביטול תוך שמירה על זכויות חיתומיות.
פסק הדין מנוגד להוראות הפוליסה הקובעות כי ביטול הפוליסה ייעשה בכתב.
עוד מלינה המערערת על התעלמות בית המשפט קמא מעדויות נציגי המשיבה כי ביטלו פוליסות על סמך שיחות בעל פה עם מבוטחים ובניגוד לפוליסה ולחוק, וכן לכך שהמשיבה לא גילתה שיחות נוספות שנערכו עם המנוח, ואשר היו בידיה.
לטענתה, לא ניתן להקיש מריכוך דרישת הכתב בחוק המקרקעין לביטול פוליסת ביטוח חיים.
עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקביעתו שהמשיבה לא התרשלה כלפי המנוח, בכך שלא קיימה התחייבויותיה להפחתת הפרמיות, התנהלות אשר היא זו שהובילה לביטול הפוליסות על ידי המנוח.
טענות המשיבה
לטענת המשיבה תכלית הוראת סעיף 45 היא להגן על זכותו של מבוטח לבטל ביטוח חיים בכל עת.
הוראות סעיפים 45 ו- 10 אינן שוללות זו את זו. אלא הן משלימות האחת את השנייה, כך שביטול על פי סעיף 45 כפוף למסגרת הזמן הקבועה בסעיף 10.
צדק בית המשפט בקביעה, שאפשרות ההתניה הקבועה בסעיף 52 לחוק יכולה להתייחס רק לצורת הביטול, קרי דרישת הכתב. לטענתה, יש לדחות את טענת המערערת לפיה ההתניה יכולה להיות על התיבה "מבטח" כך שהמבוטח יוכל להודיע בכתב על הביטול לכל גורם אחר שאינו המבטח, טענה שיש לדחותה מחמת שהועלתה רק בכתב הערעור ובהיותה אבסורדית.
גישת בית המשפט לפיה דרישת הכתב היא תכליתית, היא חלק מהגישה הנוהגת בספרות ובפסיקה לפיה בכל האמור בחוזי ביטוח קשה להצביע על שיקולים מעבר לצורך בהוכחה מהימנה, שיחייבו קביעת הכתב כיסוד מהותי של ההסכם ותכליתו היא תכלית ראייתית.
בניגוד לטענת המערערת, דרישת הכתב לא נועדה להגן על מבוטח מפני "ביטול חפוז", וסעיף 10 הוא זה המעניק למבוטח אורכה של 3 ימים לחזור בו מביטול, שנעשה מכל סיבה שהיא.
גישתו של בית המשפט קמא לפיה השיחה המוקלטת עונה לדרישת הכתב, יונקת חיותה מהפסיקה הנוהגת, חוזרי המפקח על שוק ההון, וגישת המלומד אליאס.
בניגוד לטענת המערערת בדבר קיומן של הקלטות גם בעת חקיקת החוק, אזי ומן המפורסמות הוא כי הדין הכללי אינו מרתיע בתי משפט מלדון ולהכריע במחלוקות הנובעות מכך תוך הכרה במציאות המשתנה. באופן דומה, המציאות בה חברות ביטוח ישיר מנהלות עסקאות ביטוח באופן טלפוני אגב הקלטתן מקדימה את המציאות המשפטית. על כן בצדק נקבע כי בהתקשרות העכשווית בין מבטח למבוטח יש לאפשר שימוש באמצעים מתקדמים ובלבד שזכויות המבוטח נשמרות.
עוד טוענת המשיבה, שההשוואה בין דרישת הכתב בסעיף 45 לבין דרישת הכתב בחוק המקרקעין ובחוק המתנה אינה רלוונטית. לעניין זה היא מוסיפה שבניגוד לטענת המערערת, לפיה ריכוך דרישת הכתב במקרקעין נעשית רק במקרי תרמית, עולה מהפסיקה שדי במסמך המעיד על התחייבות, וויתור על דרישת הכתב יעשה מכוח עיקרון תום הלב.
סעיף 15 לחוק עוסק בפרוצדורת משלוח התראות טרם ביטול הפוליסה על ידי המבטח וזאת מחמת אי תשלום פרמיות על ידי המבוטח. דרישת הכתב בסעיף זה היא ברורה והיא להביא לידי המבוטח דבר ביטול הפוליסה ככל שלא יוסדר החוב. בעוד במקרה דנן המנוח הוא שביקש לבטל את הפוליסה.
אף עיקרון תום הלב חייב את דחיית התביעה ודחיית הערעור.
ההליכים בערעור
במסגרת פרוטוקול הדיון בערעור מיום 25.3.2021, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ציין ההרכב שנוכח השלכות רוחב למבוטחים ולחברות הביטוח, באשר לפרשנות סעיף 45(א) לחוק, שכן לא קיימת בעניין פסיקה של בית המשפט העליון, ייתכן שתתבקש עמדת הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון (להלן: הממונה).
בהחלטה מיום 9.5.2021, התבקש הממונה ליתן עמדתו בסוגיה שבמחלוקת, קרי האם דרישת הכתב הקבועה בסעיף 45 לחוק היא ראייתית או מהותית.
עמדת הממונה הוגשה וממנה עולה כי כל עוד הודעת הביטול עומדת במבחנים אובייקטיביים, וסובייקטיביים, כמפורט בעמדתו, ואשר מהם ניתן ללמוד כי המבוטח עמד על ביטול הביטוח, יש לקבל הודעת הביטול, אף אם לא נעשתה בכתב.
לאחר קבלת עמדת הממונה הגישו הצדדים התייחסותם לעמדתו.
בתשובת המערערת לעמדת הממונה נטען, שאין בעמדת הממונה כל תשובה לשאלה מהי עמדתו במחלוקת האם דרישת הכתב הקבועה בסעיף 45 היא מהותית או ראייתית; שהממונה חרג מהחלטת בית המשפט עת הביע דעתו ביחס לעובדות המקרה, תחת התייחסות לשאלה המשפטית שהובאה בפניו; שהניתוח המשפטי שנעשה על ידו באשר למהותה של דרישת הכתב מצביע על חוסר הבנה מושגי בעניין זה.
המשיבה הגישה התייחסותה לעמדת הממונה והסכימה עם האמור בה.
אעיר, כי המערערת הגישה בקשה להגשת השלמת טיעון מטעמה ביחס לעמדת הממונה, ואף צירפה את השלמת הטיעון לבקשה, ללא שקיבלה רשות לכך. מסמך אשר המשיבה התנגדה להגשתו. בשים לב כי לצדדים ניתנה האפשרות להגשת התייחסותם לעמדת הממונה איני מוצאת מקום להתיר את הגשת השלמת הטיעון מטעם המערערת.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים כמו גם בעמדת הממונה, אציע לחברי לדחות את הערעור. זאת כמפורט להלן.
סעיף 45(א) לחוק קובע : "המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח".
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת דרישת הכתב הקבועה בסעיף 45(א) לחוק, האם המדובר בדרישת כתב מהותית, אשר בלעדיה הביטול אינו משתכלל, כטענת המערערת, או שמא המדובר בדרישה ראייתית כטענת המשיבה, שאז אין מניעה לקבל את ביטול הפוליסות שנעשה בשיחות המוקלטות שנערכו עם המנוח.
במחלוקת זאת, יש לאמץ את עמדתו המנומקת של בית משפט השלום, כפי שבאה לידי ביטוי גם בעמדת הממונה, ולפיה המדובר בדרישה ראייתית.
דרישת הכתב הקבועה בסעיף 45 היא בראש ובראשונה הגנה על מבוטח. מדובר באמצעי ביטחון עבור מבוטח הנועד למניעת מצבים של ביטול הפוליסה ללא אישורו. לטעמי אין לעמוד על דרישת הכתב מקום בו ברור שהמבוטח עומד על ביטול הפוליסה וקיים תיעוד לכך, כבמקרה הנדון.
כפי שצוין בחוות דעתו של הממונה ישנו קושי להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של סעיף 45 לחוק, וזאת נוכח העדר התייחסות מפורשת בדברי ההסבר לחוק ובדיוני הכנסת, ונוכח העמדות השונות שנקטו מדינות אחרות בנושא, עליהן התבססה הצעת חוק הביטוח. יחד עם זאת, ולטעמי נוכח מטרתו של החוק בכללותו, כמפורט להלן, יש לקבוע שבנסיבות העניין יש בכך די כדי לקבל את ביטול ההסכם גם באמצעות השיחות עם המנוח שהוקלטו.
חוק חוזה הביטוח הוא חוק צרכני, אשר מטרתו להגן בעיקר על המבוטח מול המבטח הנהנה מיתרון כלכלי ומקצועי גדול (ראו ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 82 (1996); ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 834 (2004)).
בפסק הדין ע"א 10611/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (11.12.2006) (להלן: פסק דין מגדל( התייחס בית המשפט למטרתו של סעיף 45 לחוק:
"קיומה של ההוראה אשר בסעיף 45(א) לחוק נעוץ בכך שחוזה ביטוח חיים הינו, על פי רוב, חוזה לטווח ארוך המחייב את המבוטח לשלם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. תכליתה העיקרית של זכות הביטול הינה לאיין את ההכבדה אשר עשויה הייתה להיגרם למבוטח כתוצאה מעובדה זו (ראו, הצעת חוק הביטוח, תשל"ו-1975, ה"ח 1209, עמ' 31; ידין, עמ' 121-120; עוד ראו, י' אליאס, דיני ביטוח – כרך א' (להלן – אליאס א'), עמ' 368 (הערת שוליים 67)). ברי אם כן, כי ההוראה האמורה, כמו הוראות אחרות הכלולות בחוק, נועדה להגן על האינטרס של המבוטח מפני כוחו של המבטח". (סעיף 11 לפסק הדין).
וראו גם בספרו של אליאס, בעמודים 778-779, באשר לאפשרותו של מבוטח לבטל את פוליסת הביטוח בהתאם לסעיף 45 לחוק:
"סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח מקנה למבוטח זכות קוגנטית לבטל את חוזה הביטוח בכל עת שהיא לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו. התערבות פטרנליסטית זו של המחוקק מבטאת את ייחודו של ביטוח החיים כחוזה ארוך טווח, ומגשימה את הצורך הקבוע והמתמשך להתאימו לנסיבות משתנות. כך למשל, התחרות הגוברת בשוק ביטוח החיים במהלך העשור האחרון מזמנת לעתים למבוטחים אפשרות להחליף את הפוליסה שברשותם בפוליסה אחרת או במכשיר פיננסי אחר (כגון קרן פנסיה או קופת גמל) שמחירם נמוך יותר ותנאיהם טובים יותר. מובן כי אלמלא ניתנה למבוטח זכות לבטל את החוזה, הוא היה נותר במקרים מסוימים כבול לפוליסה שתנאיה נחותים. כבילה מעין זו עשויה הייתה להכביד על המבוטח גם במקרים שבהם הוא ניצב בפני קושי ממשי להמשיך ולשלם את דמי הביטוח או במקרים שבהם הוא שינה את העדפותיו במידה כזו שאין הוא מעוניין עוד בביטוח חיים. תכליתה העיקרית של זכות הביטול הינה אפוא "לאיין את ההכבדה" אשר עשויה הייתה להיגרם למבוטח נוכח היותו של החוזה לביטוח חיים חוזה ארוך טווח המחייב אותו לשלם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. ברי אם כן, כי הוראת סעיף 45(א), כמו הוראות אחרות הכלולות בחוק חוזה הביטוח, נועדה להגן על האינטרס של המבוטח." (ההדגשה הוספה – ע' ר').
מטרת החוק היא אם כן, להגן על האינטרס של המבוטח, וכדבריו של המלומד אליאס "לאיין את ההכבדה" למבוטח המחויב להסכם ביטוח ארוך טווח. האם משמעות איון ההכבדה היא לקבוע שגם בנסיבות בהן הוכח בוודאות כי המבוטח ביקש לבטל את הפוליסה, הביטוח אינו בטל והוא ממשיך לעמוד בתוקפו עד אשר ישלח המבוטח הודעת ביטול בכתב? משמע, שעל אף רצונו הברור והחד משמעי של המבוטח בדבר רצונו לבטל את הפוליסה יש להמשיך ולחייבו לשלם לחברת הביטוח וזאת עד שלא יודיע בכתב על ביטול הפוליסה? על כך לטעמי יש להשיב בשלילה.
לעניין האמור, הביע הממונה את דעתו, שאם פעולת הביטול עמדה במבחנים הסובייקטיביים והאובייקטיביים, מהם ניתן ללמוד, שהמבוטח הסכים לביטול והבין את השלכותיו, הרי עמידה דווקנית על ביטול באמצעות פניה בכתב עשויה להביא לפגיעה בציבור המבוטחים, שכן חברת הביטוח תסרב לבטל את הפוליסה ותמשיך לגבות פרמיות עד להגשת בקשה בכתב מטעם המובטח בדואר רשום או באמצעים טכנולוגיים אחרים. דרישה זו עשויה להכביד על אוכלוסיות חלשות. לעניין זה מפנה המפקח על הביטוח לחוזר ביטול פוליסת ביטוח המציין את הצורך בקביעת מגוון אופנים לביטול פוליסות על ידי מבוטחים, מבלי לגרוע מחובת הכתב, ככל שקיימת, ואשר מטרתו לפשט ולהנגיש למבוטח את פעולת ביטול הפוליסה.
ביטוי לגישה זאת ניתן למצוא אף בחוזר הביטוח מס' 2017-1-3 מיום 1.2.2017, המאפשר ביטול פוליסה גם באמצעות פניה טלפונית למוקד השירות של המבטח, תוך עמידה על הכללים שנקבעו בחוזר. אומנם חוזר זה לא חל על מקרה הביטוח מושא ההליך (שכן האירועים מושא ההליך הם משנת 2014), אך יש בו כדי ללמד על השינוי בכל הנוגע לדרישת הכתב ותכליתה הראייתית, בביטול חוזה ביטוח.
על האפשרות להתנות על דרישת הכתב כל עוד הדבר נעשה לטובת המבוטח ניתן ללמוד גם מסעיף 52(ב) לחוק האוסר להתנות על סעיף 45 לחוק, כמו גם על הוראות נוספות, "אלא לטובת המבוטח או המוטב".
היות ולא ניתן להתנות על חלקו הראשון של סעיף 45 לחוק הקובע, שהמבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה (ראו לעניין זה פסק הדין בעניין מגדל, ספרו של שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (כרך ב', 2005), בעמוד 61, להלן: ספרו של ולר, וספרו של אליאס בעמודים 781-780), מכאן שניתן להתנות על חלקו השני של הסעיף הקובע כי הביטול יעשה בכתב, ובלבד שהדבר נעשה לטובת המבוטח.
היות והמנוח עמד על הודעת הביטול במספר שיחות טלפון מוקלטות שנעשו עמו, ואשר מהן עולה, שהבין שהפוליסות יבוטלו ומשמעות ביטולן, יש בקבלת הודעת הביטול, גם אם נעשתה בשיחת טלפון, כדי לעמוד בדרישת ההודעה הקבועה בסעיף 45.
באשר לטענת המערערת לפיה השימוש בהודעה בכתב נועד לאפשר למבוטח לשקול את ביטול הפוליסה, ולחזור בו מההודעה, ועל כן אין לאפשר קבלת הודעת ביטול שנעשתה בטלפון, אזי לטעמי הסעיף המקיים את הרציונל הזה הוא דווקא סעיף 10 לחוק הקובע, שבעת שהביטול נעשה על ידי המבוטח הוא ייכנס לתוקפו כעבור 3 ימים:
"10.(א) הודיע המבטח על ביטול החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבוטח.
(ב) הודיע המבוטח על ביטול החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור שלושה ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבטח."
סעיפים 45א ו- 10 לחוק אינם שוללים זה את זה. הם משלימים זה את זה. סעיף 10 חל על כל סוגי הביטוחים. הוא ממוקם בפרק א' שכותרתו "הוראות לכל סוגי הביטוח" ועוסק במועד בו נכנס הביטול לתוקף בין אם בוטל על ידי המבוטח בין אם על ידי המבטח. הוא לא עוסק בצורה בה נדרשת להיות הודעת הביטול או האופן בו תימסר.
בפסק הדין בעניין מגדל התייחס בית המשפט העליון למטרתו של סעיף 10 לחוק והיחס בינו לבין סעיף 45 :
"האם חלה הוראת סעיף 10 לחוק אף ביחס לביטול חוזה לביטוח חיים על ידי מבוטח, מכוחו של סעיף 45(א) לחוק. על מנת להכריע בשאלה זו נדרשים אנו ליתן דעתנו לתכליתו של סעיף 10 האמור. תכלית הסעיף בכל הנוגע לביטול חוזה ביטוח על ידי המבטח הינה ברורה – להותיר בידי המבוטח פרק זמן לצורך רכישת ביטוח חילופי, כך שלא ימצא עצמו חסר כיסוי ביטוחי בתקופת הביניים. אולם, השהיית תוקפו של הביטול למשך חמישה עשר ימים חלה לא רק לגבי ביטול מצידו של המבטח, אלא אף ביחס לביטול על ידי המבוטח. לכאורה ניתן לטעון כי אין הצדקה לסימטריה זו, שהרי המבטח, בניגוד למבוטח, אינו זקוק להתראה מראש בדבר ביטול החוזה (ולר, עמ' 361). אלא שדומה כי החלתה של הוראת הסעיף אף ביחס לביטול חוזה ביטוח מצידו של המבוטח, מהווה הוראה מעין-פטרנליסטית אשר נועדה להגן דווקא על המבוטח עצמו. דחיית כניסתו של הביטול לתוקף מבטיחה כי המבוטח יזכה לכיסוי ביטוחי למשך פרק זמן קצר נוסף. פרק זמן זה מאפשר למבוטח לבטח עצמו אצל מבטח אחר או לחזור בו מן הביטול (ולר, עמ' 362-361; לדיון בסוגית ההתערבות בתוכנו של חוזה ביטוח מטעמים פטרנליסטיים ראו שם, עמ' 128-122)." (סעיף 15 לפסק הדין. ההדגשה הוספה – ע' ר').
על כן, וככל שהמנוח רצה לחזור בו מהודעת הביטול, יכול היה לעשות כן שלושה ימים לאחר שיחת הביטול.
באשר לפסק הדין בעניין פז, עליו נסמכת המערערת, כמו גם המלומדים ולר ואליאס, באשר לחובת קיומה של דרישת הכתב, אזי המדובר בפסק דין של בית משפט שלום, אשר אינו בגדר הלכה מחייבת או מנחה. זאת ועוד, באותו פסק דין נדון ביטול פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה בהתאם לסעיף 15 לחוק (בגין אי תשלום דמי ביטוח), הנעשית על ידי המבטח. שם קובע בית המשפט, שדרישת הכתב היא מהותית ולא ראייתית זאת נוכח הנסיבות הספציפיות של אותו המקרה שהונח בפניו, בו מי שהודיע על ביטול הפוליסה, לא הייתה המבוטחת אלא סוכן הביטוח, וללא הוכחה כי זאת הייתה דרישת המבוטחת:
"על כורחך אתה אומר, כי דרישת הכתב בסעיף 45(א) לחוק היא דרישה מהותית שכן, דרישת כתב זו, באה להגן על המבוטח ולמנוע מקרים של ביטול הפוליסה ללא אישורו המפורש. זהו אמצעי בטחון של המבוטח, ולכן כל נסיון לפגוע באמצעי בטחון זה, לטובת המבטחים, אינו ראוי.
תוכן – הודעת הביטול צריכה להיות של המבוטח (כפי שיובהר להלן, ניתן להקל ולהסתפק בהודעה בכתב מטעם המעביד – בעל הפוליסה), אך בשום פנים ואופן, אין להסתפק בהודעת סוכן הביטוח בכתב, מטעם המבוטח ו/או המעביד."
שונים הם פני הדברים, עת בפני בית המשפט מונחות מספר הקלטות של המנוח עצמו, המבוטח, מהן עולה בצורה ברורה ומפורשת, אשר אינה משתמעת לשני פנים, כי המנוח עומד על ביטול הפוליסה, פעם אחר פעם. זאת ועוד, להקלטה מצטרפות פעולות נוספות של המנוח, אשר יחד עם ההקלטות מלמדות על רצונו לבטל את הפוליסה והן: הפסקת גביית הפרמיות ופדיון החזר הפרמיה. כל אלו יחד מהווים אישור מפורש של המנוח על רצונו בביטול הפוליסה.
באשר לפסקי הדין הנוספים אליהם הפנתה המערערת בעניין מריאמי, כהן ומוסא, לא מצאתי כי יש בהם כדי לסייע למערערת. בשלושת פסקי הדין עסקו בביטול פוליסה על ידי המבטחת בהתאם לסעיף 15 לחוק, ובשאלה האם עמדה המבטחת בחובתה לשלוח הודעת ביטול כקבוע בחוק. ויודגש, סעיף 15 קובע את האופן בו המבוטח צריך לפעול על מנת לבטל פוליסה של מבוטח שלא שילם דמי ביטוח. לפי הוראת סעיף 39(ב) ניתן להתנות על הוראת סעיף 15 אבל "רק לטובת המבוטח או המוטב". מכאן ברור שלא ניתן לקבוע פרוצדורה קלה יותר ולהפוך כתב לעל פה בהקשר לסעיף 15 שכן זה לא לטובת המבוטח.
אף כי קבעתי כי יש לאפשר למבוטח (וזאת בשונה מחובתו של המבטח להודיע על ביטול חוזה בכתב, חיוב אשר אין בפסק דין זה כדי לשנותו, ראו סעיף 15 לחוק) להודיע על ביטול חוזה ביטוח חיים גם באמצעות הקלטה, אזי יש לטעמי לאמץ את עמדת הממונה, כמפורט להלן, באשר למבחנים אותם יש להחיל לצורך קבלת הודעת הביטול גם אם לא נעשתה בכתב.
בהתאם לעמדת הממונה על הודעת הביטול לעמוד במבחנים אובייקטיבים וסובייקטיביים.
בעניין המבחן האובייקטיבי, נדרש שפעולת הביטול תהיה וודאית, סופית וברורה לכל, על מנת למנוע ביטול ביטוח, אשר יש לו השפעות משמעותיות על המבוטח ושאריו. קיומה של פעולה נוספת מצדו של מבוטח, מלבד עצם בקשת הביטול, לפיה הוא מעוניין בביטול הפוליסה עשויה להצביע על כוונה חד משמעית וסופית מצדו לפיה הוא מעוניין בביטול הפוליסה. בנוסף נדרש לייחס לכתב שני מאפיינים מרכזיים: נגישות לקריאה חוזרת ואפשרות לשמירה ואחזור.
עוד יש לעמוד במבחן סובייקטיבי, כך שמפעולת הביטול ניתן יהיה ללמוד על אומד דעתו של המבוטח ועל רצונו בביטול הפוליסה, ושהחלטתו בעניין התקבלה באופן מושכל, תוך הבנת ההשלכות של ביטול הפוליסה. בהתאם ניתן יהיה לעמוד בדרישה זאת במקרים בהם נערכה פעולה אקטיבית מצד מבוטח המבטאת את רצינות וסופיות הפעולה ושממנה ניתן יהיה ללמוד על קבלת החלטה מושכלת וסופית לסיום ההתקשרות.
בבחינת המבחנים לעיל עולה כי הודעת הביטול של המנוח עומדת במבחנים אלו וניתן להכיר בה כהודעת ביטול על פי סעיף 45 לחוק, נוכח השיחות המוקלטות שנערכו עם המנוח במסגרתן חזר על רצונו לבטל את הפוליסות, להן נוספו, לאחר שיחת הביטול, הפסקת תשלומי הפרמיות ופדיון המחאת ההחזר היחסי, שהועבר למנוח מהמשיבה. התנהלות זאת של המנוח מוכיחה כי רצה בביטול הפוליסה, ידע על הביטול בפועל, והסכים לכך.
עוד אוסיף, כי הפרשנות לעיל, נדרשת אף מחובת תום הלב החלה ביחס לביטול לפי סעיף 45(א) לחוק (ראו סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). לא ניתן לקבל, מעיקרון תום הלב, מצב בו מבוטח עומד על ביטולה של הפוליסה, אינו משלם פרמיות, פודה את ההחזר שהתקבל על ידי המבטחת, ועדיין יתאפשר לשאריו לטעון, שאין לקבל את פעולת הביטול שבוצעה על ידו, שכן לא עמדה בדרישת הכתב הנזכרת בסעיף 45 לחוק.
לעניין זה יש לציין את הערת בית משפט קמא, המקובלת גם עלי, ולפיה המקרה הנדון הוא מקרה קשה בו המבוטח הלך לעולמו, לצערנו, כחודש לאחר ביטול הפוליסה, אך מה היה קורה אם היה הולך לעולמו זמן רב לאחר ביטולה של הפוליסה, ללא ששילם פרמיות, האם גם אז הייתה המערערת טוענת כי כל עוד לא בוטלה הפוליסה בכתב הביטול לא נכנס לתוקף?
באשר ליתר טענות המערערת בערעור, אזי לא מצאתי כי יש להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, ויש להותיר הכרעתו על כנה.
סוף דבר
הערעור נדחה.
בנסיבות תיק זה, כאשר טרם נתגבשה הלכה מחייבת, אמליץ לחברי שלא לפסוק הוצאות.
העירבון הכספי על פירותיו יושב למערערת באמצעות באי כוחה.
4286257239000
עינת רביד, שופטת
כבוד השופט שאול שוחט, סג"נ -אב"ד :
אני מסכים.
שאול שוחט, שופט
סג"נ-אב"ד
כבוד השופט נפתלי שילה:
אני מסכים.
נפתלי שילה, שופט
הוחלט בהתאם לפסק דינה של השופטת רביד.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, 29 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
שאול שוחט, שופט
סג"נ-אב"ד
עינת רביד, שופטת
נפתלי שילה, שופט
