תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
בפני
כבוד סגן הנשיא ירון מינטקביץ
בעניין:
האישום
מדינת ישראל
ע"י עו"ד ברכה בן אדרת
חביב ציון בן יאיר
ע"י עו"ד מיכאל עירוני
נגד
הכרעת דין
המאשימה
הנאשם
נגד הנאשם הוגש כתב האישום בו יוחסו לו עבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה.
בתקופה הסמוכה לחודש אפריל 2021 עבד הנאשם בחנות ירקות בישוב סמוך לירושלים, בה נמכרו
גם מוצרי מזון נוספים (להלן: החנות), אשר נערה כבת 17 בעלת צרכים מיוחדים (להלן: המתלוננת)
נהגה לערוך בה קניות מעת לעת.
במספר הזדמנויות שאל הנאשם את המתלוננת האם יש לה חבר, והיא השיבה לו בחיוב, על מנת
שיפסיק לשאול אותה על כך. כמו כן הנאשם שאל את המתלוננת האם קיימה יחסי מין והציע לה
שייכל פעם שהיא צריכהיי שתבוא אליו והוא ישלם לה ושאל מתי הם יהיו חברים", והמתלוננת לא
השיבה לו.
ביום 19.4.21 הגיעה המתלוננת לחנות והנאשם שב ושאל אותה האם יש לה חבר והאם היא קיימה
איתו יחסי מין, וכן שאל איך היא תוכל להיות חברה שלו, אם כבר יש לה חבר. הנאשם ביקש
מהמתלוננת שתתקרב אליו, ליטף את לחיה ואז נגע בה בצואר ובחזה מעל הבגדים.
המתלוננת הזיזה את ידו של הנאשם ונרתעה לאחור אך הנאשם יצא מאחורי הדלפק ואמר למתלוננת
להתקרב אליו. המתלוננת נענתה לנאשם והתקרבה אליו והוא חיבק אותה ונגע בחזה שלה ובבטנה
מעל בגדיה. המתלוננת הסיטה את ידו של הנאשם וברחה מהחנות אל ביתה בבכי והסתגרה בחדרה.
בשל כך יוחס לנאשם כי הטריד מינית את המתלוננת וביצע בה מעשה מגונה.
יריעת המחלוקת והתנהלות ההליך
1 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
תחילה יוצג הנאשם על ידי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית (עוייד ארז בר צבי) וביום 29.6.21 השיב
לאישום, כי הנאשם אכן עבד בחנות והכיר את המתלוננת אשר נהגה לקנות במקום והציגה את עצמה
כחיילת. הנאשם הכחיש כי שוחח עם המתלוננת על קיום יחסי מין או כי הציע לה כסף בעבור זאת,
ולדבריו הוא הציע לה לנקות את ביתו בעבור תשלום.
עוד השיב הנאשם, כי המתלוננת הגיעה לחנות ביום 19.4.21 ונראתה מדוכדכת ואמרה לנאשם כי
הודחה מהשירות הצבאי משום שפלטה כדור מנשקה. הנאשם ביקש לעודד את המתלוננת ועל כן ליטף
את לחיה ואת ידה מעבר לדלפק ואז ניגש אליה והניח יד על כתפה. הנאשם הכחיש כי נגע בחזה של
המתלוננת או בבטנה.
באותו דיון חלק הסניגור על כך שהמתלוננת היא אדם עם מוגבלות שכלית (לעניין חוק הליכי חקירה
והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), תשס"ו-2005 – להלן: חוק הליכי חקירה)
והעלה השגות ביחס לאופן גביית גרסתה, על ידי חוקרת מיוחדת.
לאחר מתן התשובה לאישום ביקש הנאשם להחליף את ייצוגו, ומינה את עוייד עירוני, אשר ייצגו
באופן פרטי בשלב שמיעת העדויות. עוייד עירוני הודיע ביום 13.7.21 כי הוא מאמץ את התשובה שנתן
הסניגור הקודם, אך לא חלק על כך שהמתלוננת היא בעלת מוגבלות שכלית והסכים כי חקירתה תוגש.
הראיות
מטעם המאשימה העידו המתלוננת, שני הוריה ושני פסיכולוגים שערכו בעניינה הערכה
נוירופסיכולוגית (לצרכים טיפוליים). כמו כן הוגשו בהסכמה מוצגים שונים ובהם אמרות הנאשם,
אמרת החוץ של המתלוננת אשר נגבתה על ידי חוקרת מיוחדת ומסמכים נוספים.
מטעם ההגנה העיד הנאשם.
המתלוננת
ת/4, חקירה מיוחדת על ידי הילה אברמסון מיום 22.4.21, 8:40 (ת/4א, סיכום ות/4ב, תמלול)
המתלוננת סיפרה, כי היא נוהגת לקנות בחנות ירקות ליד ביתה, שבבקרים עובד בה מוכר חרדי ויש
עובד מבוגר שנמצא בשעות אחר הצהריים (אשר אין מחלוקת כי הוא הנאשם). הנאשם שאל את
המתלוננת מספר פעמים אם יש לה חבר ואם היא קיימה איתו יחסי מין, והציע לה שכל פעם שהיא
צריכה משהו שתבוא אליו והוא ישלם לה, והם יהיו חברים. המתלוננת אמרה לנאשם שיש לה חבר,
והסבירה לחוקרת כי חשבה שאם תאמר לו כך הוא ייתפוס מרחק".
ביום שני האחרון (ביחס למועד גביית האמרה, היינו יום 19.4.21 – י.מ.) בין השעות 14:00-15:00
הגיעה המתלוננת לחנות על מנת לקנות דברים לחברתה והנאשם שאל אותה אם יש לה חבר והאם
שכבה איתו, ושאל אותה איך יוכל להיות חבר שלה אם כבר יש לה חבר. הנאשם אמר למתלוננת לבוא
אליו, ליטף את לחיה ואז ליטף את החזה שלה מעל בגדיה. המתלוננת נרתעה לאחור והנאשם יצא
2 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
בשחזור חוויה טראומטית כעבירת מין. לכן, השאלה איננה אם קיימים
אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם
הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות
והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק"
עניין אטיאס, פסקה 96]."
"
לאור אלה, ראיתי לקבל את מלוא דבריה של המתלוננת ביחס לנגיעות שנגע בה הנאשם.
מנגד, עדותה של המתלוננת ביחס לשאלותיו של הנאשם ביחס לקיום יחסי מין עם החבר שלה לא
היתה ברורה דיה, והתקשיתי לקבוע על סמך דבריה איזה ביטוי נתנה לכך שאינה מעוניינת לשוחח עם
הנאשם על נושא זה.
אני ער לכך שיש לדברי המתלוננת בעניין זה תמיכה בדברי אימה, אשר מעדותה עולה ששמעה
מהמתלוננת כחודש לפני הארוע על כך שהנאשם שאל אותה אם יש לה חברה והאם קיימה איתו יחסי
מין, וכן אני ער לכך שהאם אסרה על המתלוננת לחזור ולקנות בחנות. עדות זו אכן מחזקת את דברי
המתלוננת, הן לעניין נקודה זו והן במישור הכללי, אך קשה ללמוד ממנה על תגובתה של המתלוננת
לפניות הנאשם ועד כמה היתה המתלוננת ברורה ביחס לכך שפניותיו של הנאשם ושאלותיו אינן
מקובלות עליה.
אכן, מוכר בחנות אינו אמור לשאול לקוחה קטינה, צעירה ממנו בכחמישים שנה, על חיי המין שלה,
ואין לי ספק כי המתלוננת לא הסכימה לכך שהנאשם יציג לה שאלות פולשניות הנוגעות לענייניה
הפרטיים ביותר, אך בכך לא די. לאחר שמיעת העדויות, נותר ספק בשאלה האם המתלוננת נתנה
ביטוי ברור לכך שאינה מעוניינת לשוחח עם הנאשם על נושא זה.
הנאשם
עדות הנאשם עשתה רושם רחוק מאוד מלשכנע ולא ראיתי לייחס לדבריו כל משקל. העדות סותרת
את אמרות החוץ של הנאשם ואף את התשובה לאישום שנתן בא כוחו, ואף בעדותו לפני נפלו בדבריו
מספר סתירות בנקודות משמעותיות:
שתיקה והכחשות בחקירה
ראשית אומר, כי מדובר בעדות כבושה: בחקירה הראשונה, מיום 22.4.21 (ת/1) הכחיש הנאשם באופן
נחרץ וגורף כי אי פעם נגע במי מלקוחות החנות, צעירה או מבוגרת. הנאשם גם הכחיש כי הציע למי
מהלקוחות לבוא לביתו והכחיש כי הוא מכיר את המתלוננת, גם כשנאמר לו מה שמה וכי מדובר
בנערה צעירה.
כאשר נחקר פעם שניה, ביום 26.4.21 (ת/2) הנאשם הודיע לחוקרת באופן מפגיע, כי אינו מוכן להשיב
לשאלות עד שיאמר לו גילה של המתלוננת, ומאותו שלב צעק, קילל וסכר את אזניו באמצעות
11 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
אצבעותיו. כאשר החוקרת אמרה לנאשם כי המתלוננת היא נערה בת 17 דרש לדעת את שמה המלא
ותאריך הלידה שלה, והמשיך לצעוק ולא השיב לשאלות, מלבד הכחשה גורפת וכללית כי עבר כל
עבירה – והמשיך בכך גם כאשר נאמר לו שמה הפרטי של המתלוננת – והמסקנה העולה מכך היא
שהנאשם לא נמנע מלענות לשאלות החוקרים בשל התנהלותם אלא בשל העדר תשובות של ממש
לחשדות נגדו. אכן החוקרים לא חשפו בפני הנאשם מיד עם תחילת החקירה את מלוא פרטיה של
המתלוננת, אלא רק במהלך החקירה השניה, אך זהו אופן חקירה לגיטימי ולא ראיתי כי הדבר פגע
בזכות מזכויותיו של הנאשם.
ר' למשל עייפ 1707/08, אריש נ' מדינת ישראל, שם נפסק (ביחס לנאשמים ששתקו בחקירותיהם
במשטרה ולא הציעו הסבר לשיחותיהם שנקלטו בהאזנות סתר):
–
"אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי
השותק יש לו מה להסתיר. אכן, המשפט משתית עצמו על ראיות פוזיטיביות,
והשתיקה מהוה אך חיזוק; ומכל מקום משפצה את פיו, על בעל הדבר להסביר מדוע
השתהה, ובעיקר – עליו להציג גירסה שיש בה אמינות. ראו לעניין השתיקה במשפט
העברי פרשת יוסף הנזכרת והמקורות המובאים בפסקה ז(13)."
בעדות הנאשם לפני הוא הכביר רוב מלל על עוולות כאלה ואחרות שנעשו לו על ידי המשטרה וטען כי
לא שיתף פעולה מכיוון שלמרות שאלותיו לא נאמר לו גילה של המתלוננת – וזאת למרות שנאמר לו
מספר פעמים בשתי חקירותיו כי מדובר בנערה כבת 17 (ר' למעלה).
סתירות בעדות הנאשם
בתשובתו לאישום (מפי הסניגור הקודם) טען הנאשם כי ביום הארוע המתלוננת ספרה לו שהודחה
מהצבא בשל פליטת כדור ועל כן ביקש לנחמה וחיבק אותה. בעדותו לפני טען, כי המתלוננת סיפרה
לו שהודחה מהצבא שבועיים קודם לכן, וביום הארוע היתה מדוכדכת משום שלא התקבלה לעבודה
בויצו. הסברו של הנאשם לעניין זה היה רצף האשמות בוטות כלפי הסניגור הקודם, אשר לדבריו לא
טרח לבקרו ולשמוע ממנו על הארוע. וראשית אומר על כך, כי הסניגור הנוכחי אימץ את התשובה
שנתן קודמו. ומעבר לכך, המעט שניתן לצפות לו הוא שתנתן לסניגור הקודם אפשרות להגיב לטענות
(ר' למשל ר' למשל מיים 3766/16 פלוני נ' מדינת ישראל, שם נפסק כי: "ההגינות הבסיסית והצדק
הטבעי דורשים, כי כשבאים להטיל דופי בעבודתו המקצועית של פלוני, יש מקום כי גרסתו
תישמעי'.
בעדותו לפני טען הנאשם תחילה, כי הכיר את המתלוננת כחיילת (ע' 75, ש' 32) (וכך גם עלה מתשובתו
לאישום), אך בהמשך דבריו עלה כי לדבריו סיפרה לו על הקושי בלימודים דרך הזום בימי הקורונה –
ואין הדברים מתיישבים זה עם זה (לימודי המתלוננת: עמי 76 ש' 5,11, עמ' 78 ש' 1, שירותה הצבאי:
עמי 76 ש' 20, 22).
12 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי קטינות כלל אינן נכנסות לחנות – והודה בעדותו כי אמירה זו אינה
נכונה.
התרשמות
הנאשם העיד באופן מאוד אמוציונלי והרים את קולו על התובעת לא אחת, תוך שהכביר מלל על
עוולות כאלה ואחרות שנעשו לו לאורך השנים וכן במהלך חקירותיו הנוגעות האישום שלפני:
הנאשם טען כי לא שיתף פעולה עם החוקרים משום שלא אמרו לא מה גילה של המתלוננת, למרות
שהדבר נאמר לו מספר פעמים. אוסיף על כך כי צפיתי בתיעוד חקירות הנאשם, והתרשמתי כי נחקר
באופן הוגן וענייני, ולא מצאתי כל בסיס לטענות אותן הטיח בחוקרים – לא במהלך החקירות ולא
בעדותו לפני.
כך למשל, בעדותו טען הנאשם, כאילו המאשימה הורתה למתלוננת להעיד בלבוש חרדי על מנת
להטעות את בית המשפט (ע' 80, ש' 1-6 וש' 16).
הנאשם טען, כי הזדעזע לגלות כי למרות שהמתלוננת אמרה לו שהיא קונה פחיות משקה אנרגיה
לאביה, למעשה מיועדות לה ואז יישם קיבלתי את הזעזוע מעצמי שהיא שקרנית" (ע' 82 למטה). וגם
אם הדברים נכונים, התקשיתי לקבל כי מדובר בגילוי כה מזעזע כפי שהציג הנאשם.
עוד אציין, כי לדברי הנאשם המתלוננת נראתה לו מופנמת, רגילה לגמרי, סוג של ביישנית" (עמ' 83
ש' 20). וגם בעין לא מקצועית, קשה שלא להתרשם שהמתלוננת סובלת מלקות כלשהי.
מעבר לכך, הנאשם לא השיב תשובות משכנעות לשאלות שנשאל, לא הציע כל הסבר שניתן לקבלו
למה בחקירה הראשונה לא אמר אמת ביחס לנגיעה במתלוננת ולמה בחקירה השניה לא השיב
לשאלות. התרשמתי, כי רוב המלל, הכעס המופגן והטחת ההאשמות לכל עבר נועדו לכסות על העדר
הסברים משכנעים למסד הראייתי שנגדו.
לאור אלה, לא ראיתי לייחס משקל לדברי הנאשם לפני.
טענות הגנה אחרות
בייכ הנאשם טען, כי העובדה שלדברי הנאשם המתלוננת אמרה לו שוחררה מהצבא בשל פליטת כדור,
מוכיחה שהיא ניהלה איתו שיחות אישיות וששיקרה על כך בעדותה, ומכאן שלא ניתן לתת אמון
בדבריה לפני – והתקשיתי לרדת לעומקה של הטענה.
ראשית, והוא העיקר, לא ראיתי לייחס כל משקל לדברי הנאשם, ובכלל זה גם לדבריו שהמתלוננת
אמרה לו ששוחררה מהצבא בשל פליטת כדור. אזכיר, כי בתשובה לאישום אמר הנאשם כי ביום
הארוע המתלוננת אמרה לו ששוחררה מהצבא בשל פליטת כדור ועל כן ביקש לנחמה וליטף את לחיה,
אך בעדותו לפני טען כי באותו יום המתלוננת אמרה לו שלא התקבלה לעבודה ולכן ביקש לנחמה.
13 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
על כך אוסיף, כי גם אם המתלוננת היתה אומרת לנאשם ששוחררה מהצבא בשל פליטת כדור, לא היה
בכך כדי לשחוק את משקל דבריה. מהראיות עולה שהמתלוננת שוחררה מהצבא בשל מחלה ממנה
היא סובלת, ומדובר בעניין אישי ופרטי שלה, שאם בחרה שלא לשתף בו את הנאשם, ואף אם בחרה
לתת לו הסבר שקרי לכך, אין הדבר מלמד על חוסר מהימנותה במישורים אחרים.
ואדגיש כי הדברים נאמרים מעל הצורך, שכן אינני מייחס כל משקל לדברי הנאשם כי המתלוננת
אמרה לו ששוחררה מהצבא בשל פליטת כדור.
בייכ הנאשם טען, כי המנעות המשטרה לחקור את החברה של אחיה של המתלוננת עימה שוחחה על
המקרה מהווה מחדל משמעותי, ואף הציע את האפשרות שאותה חברה היא שיעצה לה לזרוק את
החולצה לפח. אכן, משהמתלוננת אמרה שוחחה עם אותה חברה, היה טעם לגבות את גרסתה, אך אני
רחוק מהסברה שמדובר במחדל משמעותי, היורד לשורשו של דבר, ולא ראיתי מה הפגיעה שנגרמה
להגנת הנאשם עקב כך.
בייכ הנאשם טען, כי היה צריך לערוך עימות בין הנאשם למתלוננת, וגם בטענה זו לא מצאתי ממש:
לאור מכלול הנסיבות, ובהן גילה של המתלוננת ויכולותיה וכןהתנהגותו של הנאשם במהלך חקירותיו,
ההחלטה לא לערוך עימות נראית סבירה לחלוטין, ואף מתבקשת.
סיכום עובדתי
מן הראיות עולה, ברמה הנדרשת בפלילים, כי בתקופה הסמוכה לחודש מרץ 2021 הנאשם שאל את
המתלוננת האם יש לה חבר והאם קיימה איתו יחסי מין, והציע לה לבוא לנקות את ביתו ולהיות
חברים.
עוד עולה, כי ביום 19.4.21 המתלוננת הגיעה לחנות ואז הנאשם שב ושאל אותה אם יש לה חבר ואם
היא שכבה איתו, וליטף את פניה, והיא הזיזה את ידו ואז ניגש אליה, הנאשם חיבק אותה ונגע בה
בחזה שלה ובבטנה.
מסקנות משפטיות
הוכח שהנאשם נגע בחזה של המתלוננת, בפניה ובבטנה ואין ספק כי עשה זאת לגירוי או סיפוק מיני.
הוכח כי הנאשם פנה למתלוננת פניות חוזרות תוך התייחסות למיניותה. עם זאת, לא ברור האם
המתלוננת הראתה לו באופן ברור שאינה מעוניינת בהתייחסויותיו. אני ער לכך שניתן להראות חוסר
עניין להתייחסות מינית הן במלים והן בהתנהגות (סע' 2 לחוק איסור הטרדה מינית), אך אין די
בראיות שלפני להגיע למסקנה ברורה בעניין זה – ומספק זה יהנה הנאשם.
סיכום
מזכה את הנאשם מעבירת הטרדה מינית ומרשיעו במעשה מגונה.
14 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
ניתנה היום, ה' טבת תשפייב, 09 דצמבר 2021, במעמד הצדדים
ירון מינטקביץ, סגן נשיא
15 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
מאחורי הדלפק וקרא לה לבוא. המתלוננת התקרבה אל הנאשם והוא חיבק אותה ונגע בה בחזה
ובבטן מעל בגדיה והיא הזיזה את ידו.
המתלוננת סיפרה על הארוע להוריה ולחברה של אחיה ובהנחיית אביה התקשרה למשטרה. אחיה
ואביה רצו להכות את הנאשם, אך אמה עצרה אותם.
לאחר הארוע, המתלוננת זרקה את בגדיה לפח האשפה בביתה.
ת/5, מסדר זיהוי תמונות מיום 26.4.21 ות/6, הובלה והצבעה מיום 29.4.21
נערך למתלוננת מסדר זיהוי תמונות בו זיהתה את הנאשם, אך באופן לא החלטי. בהמשך המתלוננת
הצביעה על החנות.
עדות לפני מיום 20.7.21, ע' 37-55 לפרוטוקול
המתלוננת העידה, כי הנאשם (אליו התייחסה כאל ייהירקן'י) שאל אותה אם יש לה חבר ואם קיימה
איתו יחסי מין, הציע לה שהם יהיו "חברים" וכן הציע לה לנקות את ביתו בעבור תשלום. כמו כן
הנאשם נתן למתלוננת פתק עם מספר הטלפון שלו, והיא לקחה את הפתק וזרקה אותו מיד אחר כך,
ברחוב או כאשר הגיעה לביתה.
ביום הארוע, המתלוננת הלכה לחנות לקנות דברים לחברה שלה שהיתה בפנימיה ליד ביתה. הנאשם
שאל את המתלוננת אם יש לה חבר והאם היא שכבה איתו וליטף את פניה, והיא הזיזה את ידו. ואחרי
שהמתלוננת שילמה הנאשם קרא לה, והיא חשבה ששכחה משהו ואז הנאשם חיבק אותה ונגע בה
בחזה שלה והיא תפסה את ידו והזיזה אותה.
המתלוננת הלכה לביתה בוכיה והתקשרה לאמה ולאביה ובהנחיית אביה התקשרה למשטרה, ולאחר
מכן זרקה את בגדיה לפח, כי נגעלה שאדם בגילו של אביה נגע בה.
המתלוננת הכחישה כי אמרה לנאשם שהיא חיילת וכי שוחררה מהצבא בגלל פליטת כדור. לדבריה
היא בת 17.5 ולא יכולה להיות חיילת בגילה אבל אם הייתי חיילת והיה לי נשק הייתי יורה בויי (ע'
42 ש' 19).
בחקירתה הנגדית אמרה המתלוננת, כי היתה בחנות בתדירות נמוכה, פחות מפעם בשבוע ולא יותר
מעשר פעמים, ועמדה על הכחשתה כי אמרה לנאשם שהיא חיילת וכי פלטה כדור. כמו כן המתלוננת
אמרה, שסיפרה על המקרה לחברה של אחיה ואמרה לה שמישהו הטריד אותה, והשיחה היתה
בנוכחות אחיה.
המתלוננת אמרה, כי אינה זוכרת אם הנאשם שאל אותה אם היא נוגעת בעצמה ולא זכרה אם אמרה
כך לשוטרים.
אמה של המתלוננת, עדות מיום 20.7.21, ע' 15-28
3 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
לדברי העדה, ביום האירוע המתלוננת התקשרה אליה נסערת ובוכיה ואמרה שהירקן נגע בה בחזה,
אך העדה התקשתה להבינה, ומיד התקשרה לבעלה וביקשה שיגיע לבית המשפחה. באותו היום
המתלוננת זרקה את החולצה שלבשה לפח (ע' 16 ש' 8).
כמו כן, כחודש לפני המקרה המתלוננת סיפרה לעדה כי הנאשם שאל אותה אם יש לה חבר ואם קיימה
איתו יחסי מין, והעדה ביקשה ממנה לא ללכת יותר לחנות. המתלוננת גם סיפרה לה על מקרה
שהנאשם החזיר לה עודף ונגע באצבעותיה, אך באותו הזמן העדה לא ייחסה לעניין חשיבות.
מאז המקרה המתלוננת חוששת לרדת מההסעה לבד, כי התחנה היא ליד החנות, והיא חוששת לישון
לבדה וסובלת מסיוטים ונכנסת למיטתה של העדה. כמו כן המתלוננת מאז עצבנית וחוששת מגברים
מבוגרים, תפקודה בבית הספר ירד והמקרה פגע בה במישורים שונים.
בחקירתה הנגדית של העדה עלה, כי היה מקרה בו המתלוננת היתה בקשר לא הולם עם נער דרך מדיה
חברתית. עוד עלה, כי המתלוננת סיפרה לחברה של אחיה, לאחר ששוחחה עם העדה.
העדה אמרה כי לא שמעה מעולה כי המתלוננת אמרה כי היתה בצבא ושוחררה בשל פליטת כדור, או
מכל טעם אחר, ולא נתקלה במקרים בהם המתלוננת סיפרה לה דברים שהם פרי דימיונה.
לשאלות בית המשפט השיבה העדה, כי לא נתקלה במקרים בהם המתלוננת פרשה באופן לא נכון
סיטואציה וסברה בלי בסיס כי מישהו פגע בה.
אביה של המתלוננת, עדות מיום 20.7.21, ע' 29-36
,
לפי עדות האב, במהלך עבודתו כשהיה סמוך למבשרת, המתלוננת התקשרה אליו כשהיא מאד
נסערת והיא אמרה לו שהוא נגע בי" (עמ' 31 ש' 9) ולא מעבר לכך. בעקבות כך הוא התקשר למשטרה,
סיפר כי בתו נפגעה מינית וכי היא סובלת מלקות וביקש ששוטרים יהיו איתה עד שהוא יגיע מהעבודה
בתוך דקות.
לדברי העד, המתלוננת היתה בחנות פעמים ספורות בלבד. העד אישר כי שמע שהנאשם הציע
למתלוננת בעבר לנקות את ביתו והכחיש כי המתלוננת ספרה לו כי הנאשם שאל אותה בעבר על יחסי
מין (עמ' 33 ש' 16).
העד הוסיף כי באותו היום הוא היה מבולבל ולכן לא היה בטוח האם המתלוננת סיפרה לו שהנאשם
נגע בה גם בישבן וגם בחזה אבל עמד על כך שהיא סיפרה על מגע בחזה (עמ' 34 ש' 11). ביחס לדויים
האבחון העד מסר כי אשתו בקיאה בכך יותר ממנו והוא לא ידע לפרט מהם האירועים החריגים
מתחום המוגנות המינית המוזכרים בדויים.
מאמרת החוץ של האב, ת/12, עלה כי לדבריו המתלוננת אמרה לו שהנאשם ביקש ממנה שתבוא לנקות
את ביתו נגע בה בישבן ובחזה והיתה מאוד נסערת.
4 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
ת/3, הערכה נוירופסיכולוגית של המתלוננת שנערכה בית החולים הדסה עין כרם ועדויות עורכי
המסמך, גב' מורן כורם ומר אלי מימון מיום 7.10.21 (להלן – חוות הדעת)
מדובר במסמך שנערך בתחילת שנת 2021 (קודם לאירועים מושא האישום) לצרכים טיפוליים.
המתלוננת הופנתה להערכה נוירופסיכולוגית בשל קשיים רגשיים, התנהגותיים ולימודיים ובמהלך
חודש ינואר 2021 נערכה סדרת פגישות במהלכן עברה המתלוננת בדיקות ומבחנים שונים וכן התקבל
מידע מהוריה וממורתה בבית הספר. על מנת שלא לפגוע בפרטיותה של המתלוננת, אתייחס רק
לחלקים מהמסמך הרלוונטיים להערכת משקל עדותה לפני, ולא לעניינים רפואיים אחרים העולים
ממנו.
מהמסמך עולה, כי המתלוננת סובלת מיכולות נמוכות במישור האינטלקטואלי/קוגניטיבי,
המתבטאות בעיבוד מידע איטי וזיכרון ברמה נמוכה. עוד עולה, כי קיים אצל המתלוננת קושי בזיהוי
מצבי סכנה והתמודדות עם סיטואציות חברתיות.
מעדותה של עורכת המסמך, גבי כורם, עלה כי מהבחינה הרפואית המתלוננת אינה מוגדרת כבעלת
מוגבלות שכלית, וכי בשל פערים ברמת הביצוע בתחומים שונים במבחנים שנערכו לה, האבחון שנערך
אינו חד משמעי. לדברי העדה:
"אין שום עדות ושום ממצא ספרותי שידוע לי על פגיעה בתובנה, בשיפוט, הבנת סיטואציות. חשוב
לי לומר משהו לגבי הדוח, המבחנים בדוח שבודקים הבנה של סיטואציות מושפעים מהקשיים
שציינתי מקודם, יכולת לדבר מילולית כשהיא עונה תשובה, קשיי קשב, אם מסתכלים לעומק באופן
הביצוע שלה, לא עולה שום עדות לפגיעה בהבנה של סיטואציות.
המשמעות היא כזו, לא' (המתלוננת – י.מ.) יש הנמכה קוגניטיבית במספר תחומים למשל תפקודי
ניהול, מהירות עיבוד, האופן שהיא מעבדת מידע כפי שעולה במבחנים הוא נמוך ממה שמצופה
לגילה. אבל היא יכולה להבין סיטואציות כפי שהן, בצורה תקינה"
(ע' 63 ש' 16 וע' 64 ש' 3 לפרוטוקול דיון מיום 7.10.21).
בחקירתם הנגדית של עורכי המסמך עלו הסתייגויות והערות של בייכ הנאשם ביחס לכך שהעדים לא
תיעדו באופן מלא שיחות שקיימו עם אחרים ביחס לבדיקת המתלוננת וכן ביחס לאופי שמירתם של
מסמכים שונים בהם עיינו – וראיתי להעיר בהקשר זה, כי מדובר במסמך שנערך לצרכים טיפוליים
ולא לשם הליך משפטי, ועל כן לא היה מקום לצפות לתיעוד מלא של כל מסמך או שיחה. מעבר לכך,
המסמך מהווה אמצעי עזר בלבד, לשם הערכת עדותה של המתלוננת, ומשקלו בהתאם.
הנאשם
אמרות חוץ
5 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
ת/1א חקירת הנאשם מיום 22.4.21
הנאשם אמר כי הוא עובד בחנות וכי הוא מתייחס לכל לקוחותיו באדיבות, אינו עומד על גביית מלוא
התשלום אם חסר למישהו כסף ולעיתים משוחח על הלקוחות על חייהם יימה שאני בא להגיד שאני
נחמד עם אנשים, מנסה להזדהות להיכנס איתם לבעיה, לא שיש לי זמן"… "יש אנשים ששופכים את
הלביי (שי 61).
הנאשם הכחיש כי הציע ללקוחה צעירה, כבת 17 או 18, להיות חבר שלה או כי שאל אותה אם יש לה
חבר. הנאשם הכחיש כי נגע בנערה יילא היה ולא נברא, באף לקוחה שלי אני לא נוגעיי (שי 79) וטען כי
הוא נמנע מכך שמא הלקוחות שומרות נגיעה. הנאשם ביקש להתעמת עם מי שטוענת שנגע בה ותהה
שמא מנסים להפליל אותו שכן הוא ייזך כשלגיי (שי 115). הנאשם הכחיש כי שאל לקוחה צעירה שאלות
אינטימיות והטריד אותה (ש' 121) ושב וביקש לדעת במי מדובר, למרות שנאמר לו שמה הפרטי של
המתלוננת וכי היא נערה כבת 17-18.
הנאשם טען כי שמה הפרטי של המתלוננת אינו מוכר לו יישמות אני חלש מאד, המון לקוחות אני
מתבלבליי (שי 149) אך ביקש להתעמת איתה על החשדות וטען כי הוא המום מהחשדות.
ת/2א חקירת נאשם מיום 26.4.21
בפתח החקירה טען הנאשם כי המשטרה ייתפרה לו תיקיי, ובהמשך האשים את החוקרים כי הם
"שקרנים" וייצאצאים של מנדלבליט" (ש' 83) וכי עד שלא ימסרו לו את פרטיה של המתלוננת הוא
לא ישתף פעולה, סירב להשיב לשאלות החוקרת ובשלב מסוים אף שם את אצבעותיו באזניו באופן
מתריס והקים צעקות (ש' 45, ש' 58, ש' 66, ש' 72, ש' 121 ועוד).
הנאשם ביקש לדעת את גילה של המתלוננת כתנאי לכך שישיב לחוקרים (ש' 6-10, 12, 33, 49, 60) אך
גם כאשר נאמר לו כי מדובר בנערה בת 17 (ש' 90, 94, 111 ו- 117) הוא לא שיתף פעולה, הפריע
לחוקרים, צעק ודרש כי החוקרת תאמר לו מה תאריך הלידה המדויק (ש' 88-97, 108, 131, 137, 151).
הנאשם אף ביקש לראות את תמונתה של המתלוננת, כתנאי לשיתוף פעולה מצידו.
הנאשם טען, כי קטינות כלל לא נכנסות לחנות (ש' 99).
עדות לפני מיום 17.11.21 עמ' 74-83
הנאשם אישר כי הוא מכיר את המתלוננת מהחנות, אך לא הבחין בכל לקות אצלה, אלא היא נראתה
לו ימופנמת, רגילה לגמרי, סוג של ביישנית" (עמ' 83 ש' 20).
לדבריו, המתלוננת נהגה לשתף אותו בקשיים בחייה והיה מקרה בו היא סיפרה לו בכעס על סרטון
מיני של חברה שלה שהופץ ברשת חברתית (עמ' 76 ש' 16) וכן סיפרה לו על קשיים אותם היא חווה
בגלל הלימודים בזום וכן על יישטויותיי שעשתה עם חברותיה למורה (עמ' 76 ש' 10). עוד אמר, כי
המתלוננת והוריה היו קונים אצלו הרבה בחנות ייהייתה באה אלי המון ועושים קניות צחקוקים
6 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
ושטויות" (עמ' 76 ש' 26). לדבריו, באחת מהפעמים היא סיפרה לו שהתגייסה וכי יש לה חבר והיא
נהגה לקנות מצרכים לבסיס וטען שהמתלוננת משקרת כשאומרת אחרת "אני נוכחתי לדעת שהיא
שקרנית, השקר הוא נר לרגליה" (עמ' 82 ש' 25) וביקש להיבדק בפוליגרף. הדוגמה לכך שהמתלוננת
נוהגת לשקר אותה העלה הנאשם היא, כי היא נהגה לקנות אצלו משקה אנרגיה XL ואמרה כי הוא
מיועד לאביה – אך יום אחד הגיעה לחנות עם אמה, אשר אמרה לנאשם כי המתלוננת נוהגת לשתות
XL ייכל היום", ואז לדבריו יישם קיבלתי את הזעזוע מעצמי שהיא שקרנית" (ע' 82 למטה).
לדברי הנאשם, המתלוננת סיפרה לו כי יפוטרה מהצבאי (עמ' 76 ש' 27) לאחר שפלטה כדור מנשקה
וכי היא מחפשת עבודה. לדבריו, לאחר כשבועיים המתלוננת הגיעה לחנות עצובה וסיפרה לו כי לא
הצליחה להתקבל לעבודה שרצתה בוויצו וישאלתי אותה מה קרה ושמתי לה את כף היד שלי על
הלחי" (עמ' 76 ש' 33) כשלקוח אחר היה בחנות ובהמשך "באתי בפתיחות ולא חשבתי, כדי להרגיע
אותה, עם גב כף היד, נגעתי לה בלחי ושאלתי אותה מה קרה, לשניה כזאת, בנגיעה, לא טיילתי שם,
שאלתי אותה למה היא עצובה, ועשיתי לה את המוצרים תוך כדי, היא סיפרה לי תוך כדי שהיא
קיבלה תשובה שלילית מויצו, ואמרתי לה שתעזוב, שהיא תמצא עבודה ואמרתי לה "בואי קבלי
חיבוק", תפסתי אותה בכתפיים, לא חיבקתי אותה, עם הכתפיים, לא נצמדתי אליה, כמו
שהפרקליטות טוענים, אמרתי לה שהחיים לפניה ושלא תהיה עצובה". (עמ' 77 ש' 3).
הנאשם טען, כי חיבק את המתלוננת על מנת להביע עמה הזדהות ולעודדה ייראיתי אותה עצובה, היום
חיבוק זו אחת התרופות שפסיכיאטריים ומורים אומרים שזה מרפא, ועוזר. למה הכל נראה לכם
בצורה שלילית, הכל דמיונות, אתם יכולים לעשות סרט של היצ'קוק. אני קראתי את העדות שלה,
היא פתחה את הדלת, סגרה את הדלת, סגרה את האורות, ממש תסריט לסרט אימה". (עמ' 78 ש'
.(24
הנאשם הכחיש באופן נחרץ וגורף כי שוחח עם המתלוננת על דברים מיניים, אך אישר כי הציע לה
לנקות את חנותו תמורת תשלום "אני הזדהיתי עם המצב שלה שהיא הייתה בוכיה ולא הייתה לה
עבודה, אז הצעתי לה לעבוד, איזה אסון יש בזה?" (עמ' 83 ש' 9).
עוד טען, כי המאשימה הטעתה את בית המשפט באופן זדוני בכך ששינו את החזות של המתלוננת
כאשר העידה והלבישו אותה בלבוש חרדי, למרות שנהגה להגיע לחנותו לבושה באימונית (טרנינג)
ושיער פזור (ע' 80 ש' 1). הנאשם אף אמר שהביע פליאה למה מייחסים לו שביצע מעשה מגונה
במתלוננת שהיא "מכוערת"י (ע' 80, ש' 4).
הנאשם אישר, כי אמר בחקירתו כי לחנות לא נכנסות קטינות למרות שהדבר אינו מדויק. הסברו לכך
היה כי "אולי בלחץ ששיגעתם אותי נזרקו לי מילים, יכול להיות. אני לא אגיד שאתם מסלפים
דברים" (עמ' 80 ש' 29). בנוסף לא ידע להסביר מדוע הכחיש כל מגע עם לקוחות (עמ' 81 ש' 9) וטען כי
7 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
איבד את האמון במערכת. בהקשר זה טען כי כוונתו במשטרה, כשאמר שהוא שומר נגיעה, היא שהוא
שומר נגיעה רק מנשים דתיות (עמ' 81 ש' 30).
הנאשם נשאל על הפערים בין גרסתו בעדותו לפני ובין תשובתו לאישום וטען, כי סנגורו הקודם התרשל
והוא לא יודע מדוע הסנגור הנוכחי לא מסר תשובה אחרת.
לאורך עדותו העלה הנאשם טענות וטרוניות רבות על האופן בו נחקר במשטרה וטען שלא שיתף פעולה
עם החוקרים בשל התנהגותם כלפיו. במיוחד התלונן על כך שבשלבים הראשוניים של החקירה לא
נאמר לו מה גילה של המתלוננת ולא הראו לו תמונה שלה.
סיכומי הצדדים
בייכ המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם. לדבריה, עדות המתלוננת היתה מהימנה והתנהלותה
לאחר המעשים המיוחסים, כמו גם עדות הוריה שהעידו על מצבה הנפשי מחזקים את דבריה. ביחס
לחוות הדעת טענה, כי מהמסמכים שהוגשו לא עולה מניעה לקבוע ממצאים מחייבים על סמך עדותה.
ביחס להטרדה המינית טענה, כי המתלוננת הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בשאלותיו המיניות בכך
ששתקה והיא סיפרה לו כי היא בזוגיות על מנת שיעזוב אותה. כמו כן הפנתה לסתירות שונות בדברי
הנאשם.
בייכ נאשם ביקש לזכותו. לדבריו, חברתו של אחיה של המתלוננת היתה הראשונה לשמוע ממנה על
שקרה והמנעות המשטרה מלחקור אותה מהווה מחדל ועל בית המשפט להניח כי עדותה היתה
מסייעת לנאשם. עוד טען, כי לא ניתן לקבל את גירסת המתלוננת ככתבה וכלשונה, שכן דבריה אינם
הגיוניים ויש בהם סתירות. בתוך כך תהה מדוע המתלוננת חזרה לקנות בחנות לאחר שטענה כי
הוטרדה שם ואיך הוריה אפשרו זאת והפנה בהקשר זה לחוות הדעת ת/3, ממנה עולה לדבריו כי
המתלוננת המציאה בעבר דברים.
לשיטת ההגנה, המתלוננת שיתפה את הנאשם בחייה האישיים ומתוך היחסים שנוצרו בניהם הנאשם
הרגיש חיבה ורצון לנחם אותה כשהיתה עצובה. ביחס למצבה הנפשי של המתלוננת טען, כי בשל מחדל
החקירה לא ניתן היה לבדוק האם המתלוננת הונחתה על ידי חברתו של אחיה לזרוק את בגדיה וכי
מדוחות הפעולה לא עלה כי השוטרים זיהו מצב נפשי חריג.
בייכ הנאשם טען כי אין לראות את עדותו של הנאשם כגרסה כבושה והסביר שבחקירותיו לא שיתף
פעולה בשל התיחסותם של החוקרים אשר פעלו באופן לא הוגן, ובכלל זה לא ערכו עימות בין הנאשם
למתלוננת למרות בקשותיו.
דיון והכרעה
לאור התרשמותי הישירה מהעדים והראיות שהוצגו, מסקנתי היא כי יש לקבל את דברי המתלוננת
וניתן לקבוע על סמך דבריה ממצאים מחייבים ברמת הודאות הנדרשת, בכל הנוגע למעשה המגונה
8 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
שביצע בה הנאשם. עם זאת, נותר חוסר בהירות מסוים בדברי המתלוננת בכל הנוגע לאמירות המהוות
לשיטת המאשימה הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, ומספק זה יהנה הנאשם.
המתלוננת
עדות המתלוננת הותירה רושם משכנע וניכר בה כי סיפרה את הדברים כפי שחוותה אותם וכפי
שהתרחשו :
עדותה של המתלוננת היתה עקבית והגיונית, ולא נמצאו בדבריה סתירות או פרכות, וחקירת הנגדית
לא שחקה מדבריה. כמו כן, תגובותיה הרגשיות של המתלוננת תאמו את האירועים עליהם העידה
והדגמותיה ותגובותיה הגופניות תאמו את התוכן המילולי של הדברים.
אני ער לכך שהמתלוננת סובלת מיכולות מונמכות, כפי שעולה מסיכום ההערכה הנוירופסיכולוגי ת/3,
ועל כן יש לבחון את דבריה בזהירות. עם זאת, לא ראיתי כי יש בכך כדי לפגוע במשקל דבריה של
המתלוננת ולמנוע מלייחס לעדותה את מלוא המשקל. אדגיש בהקשר זה, כי אין כל אינדיקציה
מהחומר שהוצג לי לפגיעה כלשהי בתפיסת המציאות או התובנה של המתלוננת. מהמסמך ת/3
ועדויות עורכיו עולה, כי הקושי הקוגניטיבי המרכזי עימו מתמודדת המתלוננת הוא מהירות עיבוד
נמוכה.
אני ער לכך, שמהראיות עולה כי אחד המאפיינים של מצבה של המתלוננת הוא פגיעה בזיכרון. עם
זאת, התרשמתי כי המתלוננת ידעה להבחין בעדותה בין דברים בהם היתה בטוחה ונחרטו בזכרונה,
ובין דברים לגביהם לא היתה בטוחה או לא זכרה היטב – ר' למשל ע' ע' 44 למטה, ע' 45 למטה, ע' 46
ש' 2, ע' 48 למעלה, ע' 52 למטה ועוד. אפנה בהקשר זה גם למסדר הזיהוי שנערך למתלוננת, ת/5, בו
היא זיהתה את תמונה הנאשם, אך שיתפה את החוקרים בכך שאינה משוכנעת בזיהויו (ר' בהקשר זה
ע' 48 למעלה) – ועניין זה מחזק את משקל הדברים ומלמד על כנותה של המתלוננת וזהירותה שלא
לומר דברים שאינם בטוחה בהם. אדגיש בהקשר זה, כי הנושאים אותם המתלוננת זכרה פחות טוב
היו בשולי הדברים, אך מעדות המתלוננת עולה כי היא זכרה היטב את ליבת הארוע, היינו הנגיעות
שנגע בה הנאשם ושאלות פולשניות ששאל אותה.
על כך אוסיף, כי לדברי המתלוננת נמצאו מספר חיזוקים חיצוניים:
חיזוק משמעותי ובעל משקל ראיתי בכך שהמתלוננת זרקה את הבגדים שלבשה ביום הארוע לפח
האשפה, כפי שעלה מעדותה ומאמרת החוץ שלה, וכן מדברי אמה בעדותה לפני ולשוטרים בזמן מעשה
(ת/10). מדובר בתגובה ספונטנית, המתיישבת עם דברי המתלוננת, כי חשה גועל לאחר שהנאשם נגע
בה.
כמו כן, מעדויות הורי המתלוננת עולה, כי כאשר התקשרה אליהם מיד לאחר הארוע, היא היתה
נסערת ובוכיה, וכן עולה מעדות אמה של המתלוננת כי התנהגותה השתנתה מאז הארוע והיא נעשתה
9 מתוך 15
תפ"ע 63843-04-21 מדינת ישראל נ' בן יאיר(עציר)
עצבנית, סובלת מסיוטים, חוששת לעבור ליד החנות וחוששת לישון לבד. פסיקה עקבית קובעת, כי
שינוי במצב נפשי של נפגע עבירת מין מהווה ראיה תומכת, היכולה לעלות לכדי סיוע (אף כי סיוע אינו
נדרש במקרה שלפני, לאור התרשמותי החיובית מהמתלוננת). ר' בהקשר זה בעייפ 5348/16 פלוני
: (3.4.16)
פסיקתו של בית משפט זה הכירה זה מכבר בכך ששינוי ניכר במצבה הנפשי של
מתלוננת בסמוך לאחר אירוע נטען מהווה ראיה עצמאית והוא יכול לשמש "סיוע"
לעדותה (ענין פלוני, פסקה 19; ע"פ 9608/11 מדינת ישראל נ' פלוני, [פורסם בנבו]
פסקה 14 (7.7.2014); ע"פ 1074/14 מישייב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 32
(8.2.2015)). הטעם לכך הוא שמצבו הנפשי של קורבן העבירה אינו נתון לשליטתו, ועל
כן נחשב לעונה על התנאי של ראיה ממקור עצמאי וחיצוני לעד שעדותו טעונה סיוע
(ע"פ 5676/10 שונים נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 41 (23.8.2012); ע"פ
5149/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 82 (13.1.2014); ענין פלוני, שם).
עוד הכירה הפסיקה בכך שתלונה מידית לאחר האירוע עשויה לשמש ראיית "סיוע"
כשלעצמה אך על פי רוב יכולה היא להוסיף משקל לראיית ה"סיוע" בדבר שינוי במצב
הנפשי (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 234 (2002)). השינוי במצב
הנפשי צריך להיות כאמור ניכר וגלוי לעין, אך הוא בהחלט יכול להשתנות בין אדם
לאדם בשל שוני במבנה האישיות וכמובן גם בשל הבדלי תפיסה שיכולים לנבוע
מנתונים שונים, ביניהם גיל.
אני ער לכך שמאמרת החוץ של אביה של המתלוננת עלה, כי היא אמרה לו שהנאשם נגע בה בישבן,
וזאת בשונה מדבריה לפני. לא ראיתי כי יש בכך כדי לשחוק ממשקל דברי המתלוננת. האב הסביר
בעדותו לפני כי אינו בטוח בנקודה זו, וכי בעת השיחה המתלוננת היתה נסערת מאוד ובוכיה, ועניין
זה יכול להסביר את הפער שבין הדברים. ר' בהקשר זה עייפ 808/16, פלוני, פסקה 25:
"כידוע, בהתאם לסעיף 57 לפקודת הראיות: "סתירות בעדותם של עדים אין בהן,
כשלעצמן, כדי למנוע מבית המשפט לקבוע עובדות שלגביהן חלו הסתירות".
כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בסתירות ובאי דיוקים שנתגלעו בעדותה של קורבן
עבירת מין. העדות בעבירות אלה עוסקת מעצם טיבה בנושא טראומטי ואינטימי כאחד,
ועל כן מתעורר לעיתים קושי במתן עדות סדורה ורהוטה. בנסיבות מסוג זה טון הדיבור,
שפת הגוף, וכל אותם גורמים שאינם קשורים ישירות לעולם התוכן, מקבלים כאמור
משקל משמעותי עוד יותר. בהקשר זה קבעתי בעבר:
"בית משפט זה כבר הדגיש לא פעם כי מעטים המקרים בהם עדות נפגע
תהא חפה לחלוטין מפגמים, במיוחד כאשר אמור הדבר בעדות העוסקת
,
10 מתוך 15
