בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
ת"ע 78707-01-23 ד. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח'
מספר בקשה:38
בפני
כב' השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקשים
1. ש.ד.
ע"י עו"ד טליה גיגי – אפוטרופא לדין
2. ש.ד.
3. א.ד.
מבקשים 2 ו- 3 ע"י עו"ד ירון בן אור
נגד
משיב
א.ד.
מיוצג ע"י עו"ד יורם ביתן
החלטה
בבקשה למתן פסק דין חלקי
1. הבקשה שלפני הוכתרה בכותרת "בקשה דחופה למתן פסק דין חלקי" (להלן-הבקשה).
2. עניינה של התביעה בה הוגשה הבקשה הוא תביעה "לביטול צו קיום צוואה" של המנוח מ. ד. ז"ל
3. בכתב התביעה הגדירו המבקשים את מסגרת התביעה ועצרו לסעדים הבאים:
"א. לבטל את צו קיום הצוואה אשר ניתן ביום 13/12/2021 בגין צוואתו המבוטלת של המנוח מיום 11/01/2021".
ב. לעכב את ביצוע הצו עד מתן הכרעה שיפוטית סופית בעניין.
ג. לקבוע כי ירושת המנוח תחולק בין יורשי המנוח, בהתאם לכללים הקבועים בסעיף 10 לחוק הירושה".
4. בפרק העתירות (סעיף 28) הוסיפו המבקשים לבקשתם בקשה שככל ואין בדעת הרשם לענייני ירושה לבטל את צו קיום יורה על העברת הדיון בבקשה לבית המשפט.
בקשת המבקשים:
5. בבקשתם טענו המבקשים שיש לתת את פסק הדין בשל הדברים הבאים:
א. המשיב הודה שבענייני נחלות אין לצוואה משמעות:
הפנו לדברי ב"כ המשיב בדיון מיום 1.5.2023 בו אמר ש" בענייני נחלות וצוואת אין משמעות היות ובאופן אוטומטי בנחלות עוברות הזכויות מבן זוג אחד שנפטר לבן זוג הנותר בחיים..".
המשיך ב"כ המשיבים וציטט את המשך דברי ב"כ המשיב לדברים דלעיל "…אלא אם הועברו הזכויות האלה עוד בחייהם לצד ג' בכל דרך אפשרית וזה המקרה שלפנינו ולפיכך אין קשר בין הדברים".
ב. המשיב הודה שצוואת המנוח לא רלוונטית למשק:
בא כוח המבקשים הפנה לפרוטוקול הדיון מיום 5.7.2022 (בתיקים נוספים בין הצדדים 68893-10-21 ו- 9914-04-22). ב"כ המבקשים ציטט מפרוטוקול הדיון עמ' 7 ש' 8-1 ועמ' 8 ש' 11 (לפני כב' השופט ממן) המובאים להלן בהתאמה:
"…והסכומים הכל מומצא. אני רוצה להבהיר כל הפתוס, כל הטענות לא נכונות, אני מתמחה במשקים חקלאיים ואני אומר שצוואה שמתייחסים אליה לא רלוונטית למשקים, היא שייכת לבן הזוג שנותר בחיים.
לשאלת ביהמ"ש, אנו מתרכזים באירוע אחד במסמך אחד, לא בנרחבים.
הצוואה של בן הזוג הראשון לא רלוונטית לעניין המשק, כתוב בחוזה המשבצת, כלל אחד מבני הזוג רשאי להורות בצוואה למי הזכויות במשק, ואולם סעיף 19ג' לא יהיה בהוראות צוואה כאמור לפגוע את זכויותיו של בן הזוג הנותר בחיים, מי שנותר בחיים זו האם.
הצוואה של בן הזוג לא רלוונטית לעניין המשק".
וכן "…לא הגשנו תביעה מכוח הצוואה אבל בוודאי שיש משקל ראייתי יעידו עורכי הדין שהחתימו…".
ב. המשיב הודה שזכויות המנוח בנחלה אינו חלק מעיזבונו ושהצוואה לא רלוונטית לזכויות המנוח במשק:
ב"כ המבקשים הפנה לכתב בי דין מטעם המשיב מיום 9.2.2023 ("הבהרת התובע") בו הצהיר המשיב כי זכויות אביו המנוח במשק אינן חלק מהעיזבון: "בהתאם להוראות ס' 114 לחוק הירושה…ולהסכם המשבצת, זכויות המנוח בנחלה אינן חלק מעיזבונו, ומכאן שצוואת המנוח, בין אם תבוטל ובין אם לאו, אינה רלוונטית לזכויות המנוח במשק…" (הדגש בקו תחתי במקור).
עוד ציטט את הדברים הבאים: " 6.כמו כן בהתאם להוראות ס' 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965, ולהסכם המשבצת, זכויות המנוח בנחלה אינן חלק מעיזבונו, ומכאן שצוואת המנוח, בין אם תבוטל ובין אם לאו, אינה רלבנטית לזכויות המנוח במשק, אשר הוענקו לתובע כאמור בתצהירים, ולהעברה לתובע עוד בחיי המנוח".
משכך משעה שהסעיפים בצוואה הנוגעים למשק הינם חסרי תוקף יש לקבוע כי דינם בטלות גם מכוח סעיף 34 לחוק הירושה.
"לפיכך כאשר שני הצדדים מודים ומסכימים כי כל רכיבי הצוואה ביחס למשק אינם חלק מעיזבון המנוח ואינם נוגעים לצוואה, מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין חלקי בעניין".
ב"כ המבקשים טען שהדחיפות בבקשה נובעת ממועד דיון ההוכחות הקרוב הקבוע לצדדים.
תגובת המשיב:
6. התביעה היא לביטול צו קיום צוואה ולא התבקש כל סעד הצהרתי בעניין המשק או הנחלה ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.
כך, בית המשפט מנוע מלתת סעד שלא התבקש בתביעה מקל וחומר שאינו עולה מהתביעה.
הטענה שאין מחלוקת בין הצדדים. נהפוך הוא. המשיב הדגיש שלא מדובר בהתנגדות לצו קיום צוואה אלא לבקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן.
בבקשתם זו מודים למעשה המבקשים שחזרו בהם מתביעתם לביטול צו קיום הצוואה "…וכעת הם מבקשים לקיימה כלשונה תוך מתן הבהרה נפרדת ונוספת רק ביחס למשק" על כן מתבקש בית המשפט לתת החלטה בבקשתו של המשיב לדחיית התביעה על הסף.
טענות ב"כ המשיב "…אינן מהוות עדות ולא ניתן להיבנות מהן".
המשיב טען והרחיב שבסיס טענתו שזמן רב טרם עריכת "הצוואה ההדדית" העבירו ההורים עוד בחייהם את כל הזכויות במשק "…ברם, המבקשים עדיין מסכלים את האפשרות לרשום את הזכויות על שמו, עקב בניית מבנים חורגים ועשיית שימוש חורג שלא כדין, תוך סירובם להסיר את מחדליהם…לולא היו המבקשים עצמם מסכלים את האפשרות לרישום הזכויות…אזי היום, כבר היו רשומות על שמו".
אין רלוונטיות לציטוטים מתיקים קשורים בהם התובענה לקבל סעד מכוח תצהירי העברת זכויות ולא מכוח צוואה ולכן אינן רלוונטיות להליך זה שעניינו בקשה לביטול צו קיום הצוואה.
סעיף 34 אינו רלוונטי להליך זה שכן אין בצוואה ההדדית הוראה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי. בוודאי נכונים הדברים ביחס לצוואת המבקשת 1 "…שהיא הלכה ולמעשה אותה צוואה עצמה ביחד עם המנוח היות והינה צוואה הדדית שנערכה במסמך אחד ויחיד !!!. אין חולק שגם אם תתקבל הטענה שזכויות המנוח בנחלה עברו למבקשת 1 כך שרק היא לכאורה כיום בעלת הזכויות היחידה במשק הרי שאז יש גם יש רלוונטיות להוראות הצוואה למצער ביחס לזכויותיה שלה לרבות הזכויות שעברו אליה מהמנוח!! ודי בכך לקבוע שהסעיפים בצוואה העוסקים בזכויות במשק הינם חוקיים ורלוונטיים ודינם אינו "בטלות" וגם אין מקום לבטלם על ידי מאן דהוא לרבות בית המשפט…המבקשים למעשה טוענים כי עקרונית ומשפטית לא ניתן להוריש זכויות בנחלה באמצעות צוואה היות ואוטומטית עוברות הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים. אך לא מבססים זאת בתימוכין כלשהו".
הבקשה הוגשה גם בשם המבקשת 1 ולא ברור מה הבסיס המשפטי לכך שכן ביחס למבקשת 1 הופעל ייפוי כוח מתמשך. עוד נטען שהבקשה הוגשה ללא תצהיר ולכן לא "…המבקשים הם אלו שהגישוה וניכר כי כל הבקשה מוגשת מהרהורי ליבו של בא כוחם, אשר כלל אינו בעל דין בהליך דנא".
דיון והחלטה:
7. דין הבקשה להידחות. אבהיר.
8. התביעה שלפני עניינה תביעה לביטול צו קיום צוואת המנוח. במסגרת כתב התביעה הגדירו התובעים את גדרה של המחלוקת. משכך, אין מקום למתן פסק דין חלקי בסוגיה שאינה חלק אינהרנטי לתביעה עצמה כפי שהוגדרה על ידי התובעים עצמם.
9. רצונם של המבקשים לסטות מהמסגרת אותה הכתיבו בכתב התביעה ולהרחיב את גדר הסעדים המבוקשים בתביעתם אינה ראויה.
הדברים נכונים מקל וחומר בשל שני היבטים:
האחד, שאלת הבעלות על המשק, האם של המבקשת 1 או של המשיב מכוח תצהירי ההעברה אמורה להתברר בתיקים קשורים שהדיון בהם הושהה עד להחלטה בתביעה זו.
השני, הגובר על הראשון וממנו נלמדת אותה הרחבת חזית בהגשת הבקשה כטענת ב"כ המשיב מקבלת חיזוק דווקא מציטוט דברים מפי ב"כ המשיב ע"י ב"כ המבקשים כמובא לעיל.
הדברים המובאים מפי ב"כ המשיב שצוטטו בבקשה והמשמשים לב"כ המבקשים עילה, לכאורה, לבקשה נאמרו בדיון שהתקיים ביום 5.7.22. אמירות אלו היו ידועות למבקשים ובוודאי מובנים לבא כוחם כבר באותו מועד שהוא כ- 6 חודשים לפני הגשת תביעתם זו. לו היה ממש בטענותיהם ולא הרחבת חזית לעת הזו כמקצה שיפורים לתביעתם היו מעלים זאת בכתב התביעה כסעד מפורש או לחלופין מגישים תובענה נפרדת בשאלה זו.
10. די באלו לדחות את הבקשה. אם בכך לא די לא ברור מכוח מה הוגשה בקשה זו בשם מבקשת 1, כפי שטען ב"כ המשיב. האם בקשה זו הוגשה מכוח הפעלת ייפוי כוח מתמשך? יוער שלבית המשפט לא הוצג ייפוי הכוח ולא ברור אם הוסמך ב"כ המבקשים 2 ו 3 לפעול בשמה של המבקשת 1. קביעה זו לא בחלל ריק דומה שהגשת הבקשה בנוסחה עתה אינה מיטיבה עם המבקשת 1 בשים לב לסעדים המבוקשים בתביעה. כזכור, בהחלטה מיום 19.11.24 מונתה למבקשת 1 (בתיק קשור 16171-09-24 ) אפוטרופא לדין. האם שותפה האפוטרופא לדין בבקשה טרם הגשתה? האם הוסמך ב"כ המבקשים 2 ו-3 להגישה על ידי האפוטרופא? מדוע לא הובאה עמדתה לבקשה?
בהקשר זה כך, נכונה טענת ב"כ המשיב שהבקשה לא נתמכה בתצהיר של מי מהמבקשים 2 ו-3 שלאור האמור הצורך בהגשתו מתעצם שבעתיים. לא זו בלבד שלא צורף תצהיר אין בבקשה כל אמירה ביחס לכך.
11. בטרם נעילה מצאתי להעיר שתי הערות: האחת, ההפנייה לסעיף 34 לחוק הירושה בהקשרה של צוואה זו לא הוברר בבקשה ואיני מקבל את הפרשנות שהובאה בבקשה ואיני מקבלת את הפרשנו שלאור ההסכמה הנטענת, לכאורה, שכל סעיפי הצוואה הנוגעים למשק הינם חסרי תוקף ועל כן הצוואה נכנסת לגדרו של סעיף 34 לחוק הירושה. ראוי להדגיש שגם טענה זו לא קיבלה ביטוי בתביעה.
השנייה, אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע הוכתרה הבקשה כבקשה דחופה בשים לב לפרק הזמן של כ- חצי שנה מאז הועלו הטיעונים המביאים, לכאורה , להגשת הבקשה על ידי המשיבים.
12. על בסיס המובא והמקובץ לעיל הבקשה נדחית.
13. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ .
14. מתיר פרסום ההחלטה בהסתרת פרטים מזהים.
15. תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים לרבות האפוטרופא לדין – עו"ד טליה גיגי.
ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ה, 12 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
