לפני כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינים:
התובעת:
1. ה.ג. ת"ז ——– (ילידת xx.xx.2014)
2. מ.ג. אל ת"ז ——– (יליד xx.xx.2016)
3. י.ג. ת"ז ——– (יליד xx.xx.2019)
ג.ג. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד מרינה גולדווג – קון
מהסיוע המשפטי
נגד
הנתבע:
א.ג. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד יקבה קאסה
פסק דין
הרקע והצדדים:
1. הצדדים, בני זוג לשעבר, יהודים שנישאו בשנת 2013 והם הורים ל-3 קטינים: ה' ילידת xx.xx.2014, מ' יליד xx.xx.2016 וי' xx.xx.2019.
2. הצדדים התגרשו ביום 07.06.2021.
3. התובעת אינה עובדת.
4. הנתבע, אזרח עובד צה"ל בתחום האלקטרוניקה-תקשורת ואב לשני קטינים נוספים מבת זוגו הנוכחית.
5. התובעת הגישה ביום 17.03.2020 תובענה לי"ס אשר נסגרה ביום 01.11.2020 ולאחריה הגישה תביעתה זו למזונות הקטינים, תביעה בעניין קטין, תביעה למזונות אישה, תביעה לדמי שימוש ראויים, תביעה כספית לתשלום חוב מזונות עבר ותביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים. בתביעה לדמי שימוש נטלה התובעת פסק דין בהעדר הגנה. התביעה למזונות אישה והתביעה למזונות עבר נמחקו. התביעה לפירוק שיתוף ואיזון המשאבים עודנה פתוחה.
6. במסגרת התביעה הרכושית (הליך43804-11-20) הוגשה חוות דעתו של רו"ח שטרנפלד נושאת תאריך 09.06.2022. לפי חוות הדעת, לשם איזון משאבי הצדדים, בחלופה הראשונה, על התובעת לשלם לנתבע סך 62,887 ₪ לאיזון כולל של עודף החובות המשותפים המשולמים על ידי הנתבע.
בחלופה השניה, על התובעת לשלם לנתבע סך 122,983 ₪ על פני תקופה של 7 שנים (84 חודשים), החל מחודש 7/22 ועד 6/29, תעביר התובעת לידי הנתבע סך 1,600 ₪ מידי חודש, וביום פרישת הנתבע מעבודתו יהא עליו לשלם לתובעת סך 10,427 ₪ ולרשום זכויותיה בחברת "—-" ובקופ"ג הנדסאים, בהתאם לחוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד-2014.
7. לחווה"ד ניתן תוקף של פסק דין חלקי ביום 26.03.2023.
8. בבעלות הצדדים דירה בעיר נ' אשר בה מתגורר הנתבע. ממועד הקרע נושא הנתבע לבדו בתשלומי המשכנתא שנטלו הצדדים לרכישתה. תשלום זה אינו נכלל בחוות דעת המומחה. לטענת הנתבע, ההחזר החודשי הוא כ-4,200 ₪ לחודש (ראו פירוט שהגיש הנתבע ביום 26.3.23 בהליך הרכושי). על פי חוות דעת השמאי שמונה כמומחה בית המשפט, מר דרור סולמון, שווי הדירה נכון ליום 18.02.2022 הוא סך 1,250,000 ₪. הצדדים פנו לקבל עדכון חוות הדעת לאחר שהליך התמחרות ביניהם כשל.
9. אשר לזמני השהות, על פי פסק דין מיום 11.10.2021, משמורת הקטינים הבא בידי התובעת והנתבע פוגש את הקטינים בזמני שהות שמתקיימים ביום שלישי מהשעה 17:00 ועד 20:00, וביום שישי מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 16:00; ובשבוע לאחר מכן, בסוף שבוע, מתום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד מוצ"ש בשעה 21:15.
10. ביום 11.04.2021 נפסק כי, עד החלטה אחרת, ישלם הנתבע על חשבון מזונותיהם הזמניים של הקטינים והוצאות המדור סך 3,500 ₪ לחודש. עוד נפסק כי ככל ותציג המבקשת הסכם שכירות תקף ועדכני ויוּכח תשלום שכר דירה בפועל לאחר מיצוי הנחות וסיוע, ינָתנו הוראות נוספות ביחס למדור והוצאותיו. נוסף על כך נקבע כי על ההורים לשאת בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות של הקטינים, לאחר הפחתת הנחות ומענקים וכן יישאו בחלקים שווים, בהוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטינים, ובלבד שההוצאה עולה על סך 100 ₪. על החלטה זו הגישה התובעת בר"ע אשר נדחתה בפסק דין של כב' השופט ניצן סילמן ביום 15.05.2021.
דיון והכרעה:
11. בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.
12. הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב במזונות הקטינים הוא בדין העברי.
13. הדין העברי מחלק את מקור חיוב במזונות קטנים, היקפו ואופן חלוקת הנטל בין ההורים, לשלוש תקופות לפי גיל הקטין: קטני קטינים עד גיל 6 שנים, חיוב שחל על האב והוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. חיוב עבור קטינים בגיל 6-15 שנים, מכוח תקנת חכמים וחיוב עבור קטינים בגיל 15-18 שנים, מדין צדקה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457.
14. בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 77 סייפא לפסה"ד של השופט פוגלמן בפסק דין מיום 19.07.17 נאמר כי יש לפרש את החיוב מכוח תקנת חכמים כחיוב מדין צדקה, היְינו החיוב מגיל 6 ואילך חל במידה שווה על שני ההורים. הוראה זו היא תמציתו האופרטיבית העיקרית של פסה"ד הנ"ל, כפי שנפסק בעמוד 125, סעיף 3 לפסה"ד של הנשיאה כב' השופטת א' חיות.
15. לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לדון בצרכי הקטינים, ביכולת ההורים ויחס ההכנסות ביניהם וגם לבחון את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ושאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.7.19
16. צרכי הקטינים. שני הצדדים לא הוכיחו את את צרכי הקטינים.
בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום סך 1,900 ₪ לחודש עבור הקטינה ה' על פי הפירוט: בגין מזון – 1,000 ₪, בגין ביגוד והנעלה – סך 350 ₪, בגין תרבות, דמי כיס פעילויות חינוכיות סך 300 ₪, בגין אינטרנט נייד – סך 100 ₪ , בגין רכיב שונות – 150 ₪; סך 1,750 ₪ לחודש עבור הקטין מ', על פי הפירוט: בגין מזון 1,000 ₪, בגין ביגוד והנעלה סך 300 ₪, בגין תרבות דמי כיס פעילויות חינוכיות סך 250 ₪, בגין רכיב שונות 200 ₪; סך 2,100 ₪ עבור הקטין י' לפי הפירוט: בגין מזון תינוקות ומזון רגיל – 1,000 ₪, בגין טיטולים והיגיינה – סך 400 ₪, בגין ביגוד והנעלה – סך 400 ₪ ובגין תרבות ופעילויות חינוכיות – סך 300 ₪.
סך הכל עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסך 5,760 ₪ עבור מזונות הקטינים. בסיכומיה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסך 6,500 ₪ מבלי שהסבירה את הפער בין טענותיה – מה שמעיד על חולשת טענותיה.
עוד עתרה התובעת לחייב הנתבע בתשלום הוצאות מדור סך 500 ₪ לחודש ושיעור 70% מהוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות.
התובעת לא צירפה אסמכתאות לאימות טענותיה בדְבר גובה צרכי הקטינים או הוצאותיהּ עבור צרכי הקטינים. כאשר נשאלה על כך השיבה בתשובה מתחמקת כי "..אני לא אוספת קבלות, כמו שהילדים לא חיים מאויר…".
התובעת העידה כי המזונות הזמניים המשולמים לה אינם מספיקים עבור צרכי הקטינים. לטענתה "אני הולכת רק למכולת עם שקית אחת 300 שקלים, רק ליום אחד, ליום וחצי". עמוד 6 שורות 25-28. אלא שגם לכך לא צירפה אסמכתאות. כאשר נשאלה על כך העידה כי רכישותיה במכולת נרשמות בכרטיסיה על ידי בעל המכולת – אלא שגם כרטיסיה זו לא צורפה וגם בעל המכולת לא זומן. ראו עמוד 20 שורות 1-5.
כך גם ביחס להוצאות אחרות עבור הקטינים. התובעת הצהירה כי רכשה לכל קטין זוג נעליים (סעיף 5(ב) אך מעדותה עלה בבירור כי הסכום בו נקבה בגין ביגוד נטען בעלמא, ואין מדובר בצרכי הקטינים בפועל. ראו עמוד 22 שורות 1- 13.
עוד טענה התובעת כי שילמה עבור עלות שנתית בגין תזונה הניתנת לקטין מ' בגן חובה ולקטינה ה' בבית הספר (סעיף 5(ו) לתצהיר ת/1), רכשה מתנות עבור ימי הולדת אליהם מוזמנים הקטינים (סעיף 5(ז) לתצהיר ת/1) וכן בגין תחבורה ציבורית. גם להוצאות נטענות אלו לא צורפו אסמכתאות. התובעת אישרה בעדותה כי בניגוד לתביעתה בפועל אין לה הוצאה עבור חוגים. ראו עדותה בעמוד 15 שורות 4-23, עמוד 18 שורות 15-29.
עוד יש להוסיף כי התובעת הצהירה בת/1 כי נטלה הלוואות מבני משפחה לשם סיפוק צרכי הקטינים (סעיף 5(א) וחזרה על טענה דומה בעדותה – עת העידה כי אמהּ נטלה הלוואה ובני משפחה נותנים לה סכומי כסף מידי פעם: "כל פעם סכומים…. זה יכול להיות כל אחד 1,000 ₪, 500 ₪…. אז ככה אני אוספת לי, אבל הם לא יכולים גם לממן אותי כל הזמן, כי גם להם יש המשפחה שלהם". ראו עמוד 23 שורות 1-13.
התובעת לא זימנה לעדות את בני המשפחה שטענה כי תומכים בה או שמהם נטלה הלוואות. וכאשר נשאלה על כך השיבה כי האחיין אליו התייחסה שוהה בבידוד (עמוד 23 שורות 26-28) ואמה אינה מסוגלת לתת עדות בבית משפט (עמוד 24 שורות 11-14). דע עקא, התובעת מראש לא כללה עדים אלו ברשימת העדים מטעמה ולא התכוונה להעידם. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מהלציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107. על כן לא נתתי אמון בטענת התובעת כי היא נוטלת הלוואות למחייתה ולשם סיפוק צרכי הקטינים.
התובעת העידה כי הוצאותיה עבור הקטינים הן מעבר למזון ביגוד והנעלה, ביָדה קבלות אך לא ידעה כי עליה להביאם לבאת כוחה. ראו עמוד 16 שורות 34-39 ועמוד 17 שורות 1-10. לא שוכנעתי מהסבריי התובעת שלא ידעה שעליה לצרף, להציג ולשמור קבלות, לא כל שכן עת הגישה תביעת מזונות קטינים. על כן מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את צרכי הקטינים.
17. לטענת הנתבע, במהלך החיים המשותפים היה מבָצע את מרבית הקניות לכל המשפחה ועבור מזון, חומרי ניקוי ומוצרי הגיינה היה משלם 800-1,000 ש"ח לחודש (עמוד 38 שורות 25-27) עבור כל בני הבית. הנתבע טען כי עתירת התובעת לתשלום סך 3,000 ₪ לחודש עבור מזון מופרזת, וכך גם הצרכים הנוספים הנטענים: ביגוד והנעלה, תרבות וטלפון שאינם תואמים את רמת חיים של המשפחה ושאליה הורגלו הקטינים. הנתבע העיד כי הוא רוכש עבור הקטינים ביגוד והנעלה פעמיים בשנה וגם מזון. ראו עמוד 37 שורות 36-39, עמוד 38 שורות 1-4.
הנתבע העריך את צרכי הקטינים בסך 2,400 ₪ לחודש (סעיף 17 לכתב ההגנה) ובסיכומיו טען לסך 1000 ₪ עבור שלושת הקטינים (סעיף 37 לסיכומים).
גם הנתבע לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו (ראו עדותו בעמוד 45 שורות 1-3) ולא זימן את אֵם התובעת על אף שטען כי הגיע לבית בו התגוררה התובעת, פעמיים בשבוע עם שקי קניות. טענתו זו נסתרה גם מנספח ג' לתצהירו מיום 11.10.21 המעיד על העברת סך 2,000 ₪ לתובעת בחודש דצמבר 2020 – מה שתומך בטענת התובעת כי העביר לה סכומים שונים, ותו לא.
18. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
19. צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור אך לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
20. על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים. בין היתר, ראו עמ"ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. סעיפים 22-23 לפסה"ד מיום 22.09.2020; עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019.
21. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסה"ד נאמר כי:
"הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…".
22. נפסק כי על ההורים לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פד"י מב(3) 347, 351.
23. נוסף על כך, המדיניות המשפטית הרצויה היא ליישם את עִקרון השוויון המגדרי כך שיימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות על פי הדין האישי – תוך ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות שני ההורים, זמני השהות ורמת חיים נאותה אליה הורגלו הקטינה. משמעות הדבר הוא כי יש לצמצם את סכום המזונות הכרחיים בהם חב האב לבדו עד גיל 6.
24. פרשנות מצמצמת של מושג הצרכים ההכרחיים עולה בקנה אחד ערך השוויון, באופן טבעי – עת צרכים לא יחשבו הכרחיים, תהיה התחשבות בהכנסות שני ההורים (מכוח דיני הצדקה), ותיושם מדיניות עקרון שוויון מגדרי. ראו 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21, פסה"ד של השופט סילמן שם המפנה לסעיף 27 בעמ"ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ' אלמונית, מיום 9.7.19. עוד נאמר שם "לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם 'הכרחיים', יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים". ראו גם (פסה"ד שלי) פסק דיני בתלה"מ (חיפה) 34699-10-20 ס.ל נ' ס.א מיום 30.8.22.
25. נוכח הדין האישי החל, מאחר והקטין י' מתחת לגיל 6, יש לחלק את צרכיו לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים.
26. על פי הנתונים שהובאו והכנסות ההורים, כפי שיפורט להן, רמת החיים אליה הורגלו הקטינים היא רמת חיים שאינה גבוהה, ניתן לומר אפילו נמוכה. על כן אני אומדת את צרכי הקטנים על הרף הנמוך, וקובעת כי צרכי הקטינים הם 1,600 ₪ לחודש לא כולל מדור.
27. מתוך סכום זה אני אומדת את הצרכים ההכרחיים של הקטין י' סך 1,200 ₪ לחודש וצרכים שאינם הכרחיים סך 400 ₪. על פי הדין האישי, הנתבע חב לבדו בצרכים ההכרחיים של י' עד הגעתו לגיל 6 וגם בחלק יחסי מהצרכים שאינם צרכים הכרחיים. החלק היחסי יקבע להלן.
28. אשר לצרכי הקטינים ה' ומ' שגילם מעל 6 שנים, יש להפריד את צרכיהם לצרכים תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. בצרכים אלו יחלקו ההורים לפי יכולתם הכלכלית, זמני השהות ושאר נסיבות העניין.
29. בהינתן רמת החיים הלכאורית שהוכחה, מתוך צרכי הקטינים שהם כאמור סך 1,600 ₪ לחודש, אני אומדת את צרכי הקטינים שהם תלויי שהות סך 1,100 ₪ ואת צרכי הקטינים שאינם תלויי שהות סך 500 ₪.
30. כאמור, הנטל בו ישא כל אחד מההורים בצרכי הקטינים שהם מעל גיל 6 ובצרכים שאינם צרכים הכרחיים של הקטין י' שהוא מתחת לגיל 6, ייקבע על פי יכולתם הכלכלית של ההורים ושאר נסיבות העניין.
31. ומהי יכולתם של ההורים?
יכולתה הכלכלית של התובעת. כיום התובעת אינה עובדת, היא מתקיימת מקִצבת הבטחת הכנסה, תמיכה מאמהּ (לטענתה) וקִצבת ילדים סך 536 ₪. התובעת העידה כי הפסיקה לעבוד לאחר לידת הקטינה ה' אך לפני הלידה עבדה כ-7 שעות ושכרה היה סך 3,500 ₪ נטו לחודש. לאחר לידה הקטינה ה' התובעת הפסיקה לעבוד. לטענתה, מאחר וגידלה את הקטין י' ולאחר מכן פרצה מגפת הקורונה, נמנע ממנה לחפש עבודה. התובעת טענה כי על אף שהקטין שוהה במעון היא אינה עובדת מאחר והמערכת החיסונית של הקטין חלשה ונעדר מהמעון. ראו עמוד 2 שורות 23-30. התובעת לא תמכה טענותיה באסמכתאות או בתיעוד רפואי. ראו עמוד 22 שורות 24- 36. התובעת העידה כי עבדה בקייטנה בבית הספר בחופשת החנוכה למשך 5 ימים ושולם לה סך 1,600 ₪ (40 ₪ לשעה), ראו עמוד 12 שורות 23-25.
על פי האישורים שצורפו, בחודשים 1/19-4/19 שולמו לתובעת דמי לידה ובחודשים 11/20, 1/21, 4/21 שולמה לה גמלת הבטחת הכנסה.
נכון לעת הזו, התובעת אינה מקבלת סיוע בדיור מאחר ובבעלות הצדדים דירת מגורים. ראו עמוד 4 שורות 5-10.
התובעת נשאלה אשר למאמציה למצוא עבודה אך תשובותיה היו חמקמקות.
התרשמתי מעדותה כי לא עשתה דבר לחיפוש מקום עבודה או מימוש פוטנציאל השתכרותה. ראו עדותה בעמודים 4 שורות 19-39 ועמוד 5 שורות 1-29:
כב' השופטת : "למי שלחת קורות חיים? איפה קורות החיים שלך?
ת:אני לא שלחתי, אני אומרת לך באופן עצמאי הלכתי וחיפשתי
כב' השופטת:למי הלכת?
ת:בחנויות. הלכתי לקניונים, הלכתי… זה מה שעבדתי
כב' השופטת:למה לא פנית ללשכת האבטלה?
ש:מה?
כב' השופטת:למה לא פנית ללשכת התעסוקה?
ת:הלכתי ללשכת…
כב' השופטת:איפה הרישום שלך בלשכת התעסוקה?
ת:לא הבאתי, אבל כן נרשמתי
כב' השופטת:איפה האישור?
ת:אמרו לי
כב' השופטת:איפה האישור?
ת:אני נרשמתי
ש:שנייה גבירתי, מתי נרשמת בלשכת התעסוקה?
ת: בערך לפני… רגע, אנסה לחשוב… לפני המזונות שנקבע. ניגשתי לביטוח הלאומי, ללכת העבודה והם כן נתנו לי שלושה חודשים אחרונים, לא עכשיו. יש לי את האישור
ש: מלשכת התעסוקה
ת: הבאתי לך. קיבלתי כמה חודשים מביטוח לאומי, סכום של 3400, משהו כזה, כי לא קיבלתי מהגרוש שלי, הוא לא היה נותן לי. הוא התחיל להכניס לי כסף מאז התביעה ב-28/12/2020. בגלל שאני תבעתי, אז הוא החליט להפקיד לי 2000 שקל בבנק. לפני כן הוא לא נתן לי, כמו שאמרתי
כב' השופטת: בסדר, זה לא מה ששאלתי
ת: זה מה שיש וכמובן שהם לא רצו לתת לי, כי אנחנו עוד לא התגרשנו. יש לך בעל שמממן, את לא זכאית, את לא תקבלי מביטוח לאומי
כב' השופטת: אבל, את גרושה כבר מיוני. נכון? את גרושה כבר חצי שנה, מה עשית מאז?
ת: אז, אני אספר מה עשיתי
כב' השופטת: בעניין הזה של התעסוקה והאבטלה"
ראו גם בעניין זה תשובותיה בעמוד 18 שורות 32-38, עמוד 19 שורות 1-19.
32. אשר להוצאותיה – התובעת העידה כי קיבלה סיוע מלשכת הרווחה לרכישת ריהוט ומקרר. ראו עמוד 26 שורות 9-22, ומשכה מחשבונה סך 5,000 ₪ לרכישת מיטות עבור הקטינים. ראו עמוד 35 שורות 36-39 ועמוד 36 שורות 1-20. לסיכומיה צורפה קבלה מיום 7.7.21 עבור רכישת מיטות סך 4,800 ₪. התובעת העידה כי היא מפקידה לחיסכון עבור הקטינים. עמוד 34 שורות 26-35 והדברים עלו גם מתדפיס מחשבון בנק —- נכון ל- 7/10/21 שצורף כנספח לתצהירה ת/1.
עוד העידה התובעת כי היא משלמת עבור שכר דירה 3,000 ₪ לפי הסכם שכירות ת/4 וארנונה לאחר הנחה 440 ₪. התובעת לא צירפה קבלות בדְבר הוצאות מדורהּ הגם כי אישרה שיש בידה אישורים. ראו עמוד 32 שורות 15-33 ועמוד 34 שורות 1-11. הנתבע טען כי היה על התובעת לצרף הוכחות בפועל לתשלומים, ומשלא עשתה כן יש לדחות טענתה.
לטעמי, די בצירוף הסכם שכירות על-מנת להוכיח הוצאת מדור, ואין צורך, כטענת הנתבע, להוכיח התשלום בפועל. אם סבור הנתבע כי ההסכם אינו תקף, עליו להוכיח טענתו.
לאור המפורט לעיל, בהינתן חלקהּ של התובעת בדירת הצדדים, דמי השימוש שנפסקו, גיל הקטינים ושהותם במסגרות כך שביכולתה לעבוד ופוטנציאל השתכרותה, אני אומדת את הכנסתה החודשית הפנויה סך 4,500 ₪ נטו.
יוער בהקשר זה כי, מחד, לזכות התובעת פס"ד לדמי שימוש סך 1,250 ₪ לחודש וסה"כ סך 74,250 ₪ כנגד הנתבע, ומאידך, אם הדירה תימכר תהא זכאית התובעת לסיוע בשכר דירה. על כן, איני מורה על שינוי בהכנסתה הפנויה של התובעת בשל מכר הדירה הצפוי או לאחריו.
33. יכולתו הכלכלית של הנתבע. הנתבע העיד כי משכורתו החודשית עומדת על סך 10,500 ₪ ברוטו בממוצע, לאחר תוספת שעות נוספות. ראו עמוד 37 שורות 23-29. עוד העיד הנתבע כי נאלץ להפחית שעות עבודתו בשל הקטינים, מאחר ועליו לצאת מעבודתו מוקדם ולקיים זמני שהות כך שהכנסתו נפגעת. ראו עמוד 37 שורות 30-33.
אלא שבהמשך עדותו, העיד כי הוא ממצה את סך השעות הנוספות שיש באפשרותו לעבוד בהן (שלושה ימים בשבוע). ראו עמוד 43 שורות 16-18.
על פי תלושי שכרו של התובע, לתקופה 12/19-1/20 שכרו החודשי הממוצע הוא סך 12,127 ₪ נטו. לפי תלושי שכר לתקופה 3/21-9/21 (למעט חודשים 6/21, 8/21) שכרו החודשי הממוצע הוא סך 11,829 ₪ נטו (סך 13,903 ₪ ברוטו).
התובע העיד כי תפקידו כאזרח עובד צה"ל הוא תפקיד קבוע ואין באפשרותו התקדמות בדרגה. עוד העיד כי הוּרד בדרגה (כיום אינו לובש מדים) בשל תלונות שהגישה כנגדו התובעת. ראו עדותו בעמוד 38 שורות 12-17.
34. אשר להוצאותיו. הנתבע נושא בהחזרי המשכנתא הרובצת על דירת הצדדים. על פי תדפיס ת/3 ההחזר לתקופה 4/17 ועד 9/21 היה סך 2,037 ₪ וכיום, לטענת התובעת, מדובר על סך 2,790 ₪ (סעיף 14 לסיכומיה). הנתבע טען כי סכום ההחזר הוא 3,000 ₪ (סעיף 4ב לתצהיר מטעם הנתבע).
עוד משלם הנתבע החזר הלוואה שנטלו הצדדים ממקום עבודתו לרכישת הדירה סך 2,000 ₪ וגם החזר הלוואה סך 1,000 ₪ לחודש. ראו סעיף 4ג לתצהיר מטעמו ועדות התובעת שמאשרת נטילת ההלוואה. ראו עמוד 27 שורות 15-27. וגם מוצג נ/1 התומך בטענה לנטילת הלוואה מאֵם הנתבע, סך 80,000 ₪, ביום 4.9.2019 מאת RTGS GETAHUN ZEWDETU ועדות הנתבע בעמוד 41 שורות 6-17. אמנם הנתבע לא זימן את אמו לאשש את דבר מתן ההלוואה, והכספים הועברו לאחר פרידת הצדדים, אך התובעת לא הכחישה את השיפוץ וההלוואה.
הנתבע טען להלוואות נוספות ממקום עבודתו וגם טען להוצאות אחזקת מדור סך 1,000 ₪ לחודש. ראו עמוד 39 שורות 4-12. הנתבע לא צירף אסמכתאות בעניין הוצאות אחזקת מדור, ולעניין ההלוואת צירף תלושי שכר לחודשים 3/21-9/21 שסומנו נ/2, ואסמכתא נ/3 להוכחת הלוואה שנטל מבנק "—-" סך 150,000 ₪ שההחזרה בגינה יורדת משכרו. ראו עדותו בעמוד 40 שורות 28-35. יתרת ההלוואה במועד הקרע היא 91,000 ₪ והיא הובאה בחשבון בחוות הדעת בתביעה הרכושית, ולתובעת טענות כנגד היותה הלוואה משותפת אם לאו. עוד, לנתבע הוצאות מִחייה עם משפחתו מנישואיו השניים ו-2 קטינים הסמוכים אל שולחנו.
לאור המפורט לעיל, בהינתן חלקו של הנתבע בדירת הצדדים, דמי השימוש שנפסקו, גיל הקטינים והוצאותיו של הנתבע – אני אומדת את הכנסתו החודשית הפנויה 9,000 ₪ נטו.
35. מכאן שיחס הכנסות ההורים 33% התובעת, 67% הנתבע.
36. אשר לזמני השהות ומעורבות הורית. כפי שצוין לעיל זמני השהות מצומצמים. לא זו אף זו אלא שהקטינים מתגוררים עם התובעת בעיר ט' והנתבע מתגורר בנ', ועל כן מעורבותו בחיי הקטינים מצומצמת כך שמרבית נטל הגידול של הקטינים רובץ על כתפי התובעת.
משמעות הדבר כי לא רק שאין להפחית מהצרכים תלויי השהות בהם יש לחייב את הנתבע, שכן הוא אינו נושא בעין בצרכים תלויי שהות, אלא שיש להוסיף באיזון בין הדברים לנטל חלקו, שכן התובעת נושאת בנטל שאינו רק הכלכלי אלא גם רגשי, נפשי וטיפולי, וזאת באופן כמעט בלעדי.
37. על כן אני מחלקת נטל התשלום בין ההורים 30% התובעת ו-70% הנתבע.
38. משמעות הדבר כי עד הגעת הקטין י' לגיל 6, על הנתבע לשאת במלוא צרכיו ההכרחיים סך 1,200 ₪ לחודש וסך 280 ₪ לחודש עבור הצרכים שאינם הכרחיים, סה"כ סך 1,480 ₪. מעת שימלאו לקטין י' 6 שנים, ישלם הנתבע למזונותיו סך 1,120 ₪ לחודש (70% * 1,600 ₪). עבור מזונות הקטינים ה' ומ' יישלם הנתבע סך 1,120 ₪ לחודש.
39. אשר למדור הקטינים. כל עוד משלם הנתבע גם את חלקהּ של התובעת בתשלומי המשכנתא וגם חויב בדמי שימוש, הנתבע למעשה משלם למעלה מחלקו במדור הקטינים (שכן הוא מחוייב בכפל). לאחר מכירת דירת הצדדים, יהא על הנתבע לשלם עבור מדורם.
ומהו חלקו? נפסק כי חלקם של 2 קטינים בתשלום מדור הוא בשיעור 40%. ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל מיום 12.10.1989; ע"מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. מיום 28.7.2005, אשר לשלושה קטינים קיימים פסקי דין שקבעו את הנטל בשיעורים שונים, 40%, 45% וגם 50%. בע"א 552/87 ורד נ' ורד ,פ"ד מב(3)599 נפסק כי חלקם של שלושה קטינים הוא שיעור 55%.
בנסיבות החריגות כאן, בהינתן כי התובעת טוענת לתשלום שכר דירה סך 3,000 ₪ והיא עתרה לדמי שימוש מהנתבע לפי סך 2,250 ₪ (המחצית 1,125 ₪) לאחר מכירת הדירה, כפוף להצגת הסכם שכירות תקין ותקף, ישלם הנתבע עבור מדור הקטינים שיעור השווה ל-40% משכר הדירה שתשלם התובעת, וזאת לאחר הפחתת הסכום שתקבל עבור סיוע בדיור ולא יותר מסך 1,200 ₪. אני מחייבת את התובעת למצות זכאותה לקבלת סיוע בדיור.
לא תעשה כן התובעת, מוגבל תשלום נתבע במדור לסך 720 ₪ (3,000 ₪ שכר דירה ראוי, בהפחתת הסיוע בשכר דירה שאמורה התובעת לקבל אך לא מיצתה זכותה – 1,200 שאמורה התובעת לקבל כסיוע לשכר דירה* 40%).
40. נפסק:
40.1. אשר לקטין י', ממועד פסק הדין, ועד הגעת הקטין י' לגיל 6, ישלם הנתבע באמצעות התובעת עבור מזונות הקטין י' סך 1,480 ₪ לחודש, כל חודש מראש. מעת הגעת הקטין י' לגיל 6, יופחתו המזונות לסך 1,120 ₪.
אשר לקטינים ה' ומ', ממועד פסק הדין, ישלם הנתבע באמצעות התובעת, עבור מזונותיהם, סך 1,120 ₪ לחודש, כל חודש מראש. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש.
המזונות ישולמו עד הגעת כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם.
אשר למדור, לאחר מכירת הדירה וכפוף להצגת הסכם שכירות תקין ותקף, ישלם הנתבע עבור מדור הקטינים שיעור השווה ל-40% משכר הדירה שתשלם התובעת לאחר הפחתת הסכום שתקבל עבור סיוע בדיור ולא יותר מסך 1,200 ₪. אני מחייבת את התובעת למצות זכאותה לקבלת סיוע בדיור. לא תעשה כן התובעת, מוגבל חלקו של הנתבע במדור לסך 720 ₪.
40.2. המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
40.3. קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור, תשולם לתובעת נוסף לדמי המזונות. לא נעלמה מעיני עתירת הנתבע להפחית סכום זה אך בהינתן הנתונים כאן ושאר טענות הצדדים אני דוחה עתירתו זו.
40.4. אשר להוצאות בריאות חריגות, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ₪, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים טיפולים רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.
40.5. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותהּ, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה או קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
40.6. אשר להוצאות חינוך חריגות, החל ממועד פסק דין זה יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון (ציבורי), חוג, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל התובעת מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית / מתנ"ס. הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
40.7. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו מראש ובכתב.
40.8. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחרמחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע להורה השני בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
40.9. כל הודעה לרבות מסמכים, בקשור לחיובי המזונות, תועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת": דוא"ל / דואר רשום / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp), כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / המסמכים.
41. עתירת התובעת לחיוב הנתבע בדמי טיפול – נדחית. העתירה הועלתה לראשונה בסיכומי התובתע ומהווה הרחבת חזית ומעבר לכך, לגופה, הקטינים שוהים במסגרות חינוך ובמעון. ראו עדות התובעת, עמוד 26 שורות 1-8, עמוד 11 שורות 32-36 וגם עמוד 14 שורות 18-19.
42. בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי גם טענות התובע בנוגע לדיון שהיה קבוע ביום 03.10.2021, כל צד ישא בהוצאותיו.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התובענה.
33909019113500
ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"ג, 03 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
