לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
מבקש
האב
נגד
משיבה
בעניין הקטינה:
=====ילידת 2015 —–
האם
החלטה
בקשה מס' 15
לפניי בקשת אבי הקטינה לבטל את עיכוב היציאה מהארץ שהוצא ביחס לקטינה.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעת הגירה שהגיש האב, במסגרתה עתר לאשר לו להגר עם הקטינה לרוסיה.
רקע
הצדדים הם הורי הקטינה מ', בת 9.
הצדדים עלו ארצה בשנת 2017 עם הקטינה.
האב שב לארץ מולדתו בחלוף מספר חודשים ועם פרוץ הסכסוך בין הצדדים, פתח בהליכים כנגד האם, ברוסיה, שם לטענתו ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה (הן לעניין הגירושין והן לעניין הקטינה).
במקביל, האם פתחה בהליכים בבית משפט זה, לעניין מזונות הקטינה ומשמורתה.
יוער כי האם עתרה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ ביחס לקטינה וצו ניתן במעמד צד אחד, בשל החשש הממשי שהביעה כי האב ייקח את הקטינה לרוסיה – כפי שאיפתו שבאה לידי ביטוי, בין היתר בתביעה שהגיש.
עוד יש לציין כי בדיון הראשון שהתקיים ביחס לתיק ההגירה הוריתי על הזמנת תסקיר משלים (לאחר שהוגש תסקיר סעד בעקבות המחלוקות שעלו בתיק המשמורת) ובקשתי התייחסות העו"ס למצב הקטינה, הקשר של הקטינה עם כל אחד מההורים ומתן המלצות טיפוליות.
זמן קצר לאחר מכן הוריתי על מינוי מומחה (חרף התנגדות האם) וקבלתי חוות דעת ביחס לטובת הקטינה בכל הנוגע למקום מגוריה.
המומחה המליץ שהקטינה לא תהגר לרוסיה.
בהמשך ניסו ב"כ הצדדים להגיע להסכמות לסיום ההליך ואולם הדבר לא עלה בידיהם. בנסיבות אלו, הגיש האב את הבקשה, שהוגדרה כאמור כ"בקשה דחופה" ביום 8.10.23.
תגובת האם הוגשה באיחור (בשל מצב החירום ששרר במדינה באותה עת) ולאחר שעיינתי בה בקשתי מהאב להשיב ולהבהיר לכמה זמן הוא מבקש לצאת עם הקטינה מהארץ, היכן בדעתו לשהות עימה וכיצד בדעתו להבטיח את שובה ארצה.
לאחר קבלת ההבהרות קבעתי מועד לדיון ביום 19.12.23 אלא שהדיון נדחה פעמיים בהסכמת הצדדים (פעם אחת לבקשת האב ופעם אחת לבקשת האם).
בדיון שהתקיים ביום 28.5.24 שמעתי את טענות הצדדים ובאי כוחם וכעת יש להכריע בבקשה.
תמצית טענות הצדדים
לטענת האב, יש לאפשר לקטינה חופש תנועה, כך שתוכל לצאת עימו לרוסיה לשם ביקור בני משפחתו המתגוררים שם.
ב"כ האב אישר כי לא עומדת על הפרק נסיעה קונקרטית, אלא "מדובר בבקשה כללית על מנת לקיים משמורת בין האב לקטינה…. " והסביר "אני מתכוון שלאב יש זכות שיהיו לו זמני שהות עם הילדה בביתו ברוסיה…" (פרוטוקול עמ' 26 שורות 12-16).
לטענתו אין באמת חשש שהאב לא ישיב את הקטינה ארצה בתום הביקור כי "אין אינדיקציה שהוא לא מקיים החלטות והוא מגיע לכל הדיונים".
האב אף ציין שממילא רוסיה חתומה על אמנת האג, כך שאם יתממש חששה של האם, תוכל לפעול בהתאם לאמנה.
האם טענה שהחשש שהאב לא ישיב את הקטינה הוא חשש ממשי, הן משום שלטענתה נהג לומר לה שייקח את הילדה לרוסיה ולא ישיב אותה (פרוטוקול עמ' 28 שורה 17), הן משום שהוא מתגורר ברוסיה, פתח שם בהליכים משפטיים כנגדה וקיבל בין היתר – פסק דין בהיעדר הגנה כי הקטינה במשמורתו והן משום שיש לו כאן חובות בגין אי תשלום מזונות.
דיון
יש להקדים ולהבהיר כי אין בהחלטה זו כדי להכריע את התביעה העיקרית וכל מטרת ההחלטה הינה לקבוע האם יש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא ביחס לקטינה, עוד בטרם מתן פסק הדין בעניין ההגירה ואם כן – אילו ערובות יש לקבוע כדי להבטיח את השבתה ארצה.
ככלל, עיכוב יציאה נגד קטינים נועד למנוע הברחתם למדינה אחרת.
השאלה אם המדינה אליה יוצא הקטין חתומה על אמנת האג היא בהחלט רלוונטית, שכן אז יש להורה שנותר בישראל אפשרות לפעול להשבת הקטין.
עם זאת, שאלה זו, אף שיש לה משמעות, אין די בה וגם ביחס למדינות שחתומות על אמנת האג, יש לבחון את החשש שהקטין לא יושב ארצה.
בענייננו, לא ניתן לומר שמדובר בחשש "מזערי" כטענת ב"כ האב.
להיפך, התרשמתי שיש חשש ממשי – הן לאור עדות האם שהאב אמר לה זאת במפורש, הן בשים לב לכך שבחר לפתוח בהליכים כנגד האם ברוסיה (אף שהיא נותרה בישראל) וקיבל נגדה פסקי דין בהיעדר הגנה, הן לאור כוונתו המוצהרת להגר עימה לרוסיה והן לאור ניסיון שעשה בעניין זה בעבר (כפי שיפורט בהמשך).
במצב שנוצר, בהחלט קיים חשש שהקטינה תגיע לרוסיה והאב יטען שלאור פסק הדין שניתן שם, היא צריכה להיות במשמורתו והוא לא יאפשר לה לשוב ארצה.
במצב דברים כזה, לא ברור איזו תועלת תהיה לאם בניסיון לפעול לפי אמנת האג, אם בבית המשפט ברוסיה קיים פסק דין שמורה כי הקטינה במשמורת אביה.
בכל הנוגע לקשר של הקטינה עם בני משפחתו של האב שמתגוררים ברוסיה (האם הבהירה כי מדובר רק בסבתא – אימו של האב ובאחות של הסבתא) – אין מניעה כי קשר זה יתקיים בישראל, כפי שהציעה האם (שכן שתיהן בעלות אזרחות ישראלית) – לכל הפחות עד שתוכרע תביעת ההגירה.
כך גם ברור כי הקשר של הקטינה עם אביה יוכל להתקיים בישראל – אם עת הוא מגיע ארצה לשם דיונים ואם כשיגיע כדי לבקר את הקטינה ולשהות עימה (ויש לקוות כי יעשה כן יותר).
בעניין זה הגיעו הצדדים להסכמה בדיון שהתקיים בחודש יוני 2023.
יש לציין כי אף על פי שבמסגרת אותו דיון אפשרתי לאב להגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לתקופה מוגדרת, לקראת נסיעה שהוא יבקש לעשות עם הקטינה, הוא הגיש את הבקשה כאמור רק בחודש אוקטובר 2023 ואף לא תמך אותה בתצהיר (התצהיר שצורף לבקשה הוא תצהיר שנחתם ארבעה חודשים לפני מועד הגשת הבקשה, בתמיכה להליך אחר).
האב לא התייחס לנסיעה קונקרטית, אלא כאמור ביקש "בקשה כללית" לאפשר לו לצאת עם הקטינה.
ב"כ האב הציע להסתפק בערובה של 100,000 ₪, שאף שהיא יכולה לספק במקרים שאין חשש ממשי וקונקרטי לכך שקטין לא ישוב ארצה (ובדרך כלל נוסף לה גם חיוב בערבים), לא יכולה להספיק במקרה זה, בו כאמור מדובר בחשש ממשי ומבוסס.
בפסק הדין שצירף ב"כ האב לתיק (תלה"מ (פ"ת) 58613-07-20) התייחסה חברתי, כב' השופטת אפרת ונקרט למספר פרמטרים שנקבעו ע"י חברי, כב' השופט אסף זגורי במסגרת
תמ"ש (נצ') 13612-06-14 ובהם בין היתר – השאלה אם קיימת אינדיקציה לניסיון או רצון להגר עם הקטין לחו"ל.
ברי כי במקרה שלפנינו, זו מהות בקשת האב – להגר עם הקטינה לרוסיה, כאשר שם קיים פסק דין, שהוא פעל לקבל בהיעדר האם, לפיו הקטינה במשמורתו.
זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מניסיון שעשה האב בעבר עת ניסה לחצות עם הקטינה את הגבול דרך טאבה, אך בעקבות צו עיכוב היציאה מהארץ נתפס (פרוטוקול מיום 15.4.19 בתיק הקשור).
במצב דברים זה, כאשר עומדת לפניי חוות דעת, לפיה טובת הקטינה שלא להגר לרוסיה והאב עומד על תביעתו, כאשר היה בעבר ניסיון להבריח את הקטינה, כאשר ממשיך להתנהל הליך משפטי בעניין ההגירה, במסגרתו, אם תדחה התביעה, יהיה מקום להתייחס למנגנון קבוע באמצעותו יישאר הקשר בין הקטינה לבין אביה, לא מצאתי כי יש לאפשר את ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, כסעד זמני, לא כל שכן כשאין נסיעה קונקרטית על הפרק (וצודקת ב"כ האם בעניין זה כשציינה שהאב ביקש בבקשה המקורית לצאת עם הקטינה לחופשה של שבועיים בחורף, אף שמדובר בתקופת לימודים).
אף שסברתי שיש לדחות את הבקשה, מבלי שיהיו בכך מסמרות לעניין התובענה העיקרית, היות וב"כ האם ציינה שתמורת הפקדת ערבות בנקאית של 200,000 ₪ וחתימה של שני ערבים, היא תסכים לביטול הצו לתקופה מוגדרת, אני מורה כדלקמן:
צו עיכוב הארץ ביחס לקטינה יבוטל, בכפוף לקיום כל התנאים הבאים, במצטבר:
האב יציג צילום כרטיס יציאה וחזרה של הקטינה ארצה, לתקופה שלא עולה על
שבועיים, בימי חופשה של הקטינה מבית הספר.
האב יפעל לביטול פסק הדין שניתן ברוסיה, לפיו משמורת הקטינה בידיו ויציג אישור (בתרגום נוטריוני מאושר כדין) שניתנה החלטה על ביטול פסק הדין האמור.
האב יחתום על התחייבות עצמית, ללא מגבלת סכום ומועד, להשיב את הקטינה ארצה בתום הביקור.
האב יפקיד ערבות בנקאית בסך של 200,000 ₪ בקופת בית המשפט, שלא תהיה מוגבלת בזמן והאם תוכל לחלט אותה במידה ולא ישיב את הקטינה ארצה בתום הביקור.
האב יפקיד כתב ערבות של שני ערבים, שמתגוררים בישראל דרך קבע, אשר יציאתם מהארץ תעוכב, כל זמן שהקטינה תשהה בחו"ל ואשר משתכרים כל אחד, לכל הפחות 7,500 ₪. ערבות זו תוגבל לתשלום סך של 250,000 ₪ ולא תוגבל בזמן.
האב ישלם את החוב שיש לו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו בגין אי תשלום מזונות.
למען הסר ספק, בהתקיים כלל התנאים האמורים, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט ותינתן החלטה שיפוטית לביטול הצו, לתקופה האמורה.
אף שבקשת האב לביטול הצו ללא ערובות נדחתה, משנתתי לאב אפשרות לבטל את הצו בתנאים מסוימים, אינני עושה צו להוצאות בשלב זה ועניין זה יילקח בחשבון במסגרת ההליך.
החלטה לעניין קידום התיק העיקרי תינתן בנפרד.
ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"ד, 30 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
