האם, האב, החלטה

לפני כב' השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא

התובעת:

האם

הנתבע:

בעניין:

האב

הילדה

החלטה

עניינה של החלטה זו בקביעת מסגרת לימודית לקטינה, לקראת עלייתה לכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה. האם מבקשת לרשום את הקטינה לבית ספר ממלכתי דתי, בעוד האב מעוניין במסגרת חילונית.

רקע והליכים:

הצדדים נישאו ביום ____ ולהם ילדה משותפת שגילה כשש שנים וחצי. יחסיהם המשותפים נקלעו למשבר ובהיות הילדה בת כחדשיים נפתחו ביניהם הליכים בעניין המשמורת, המזונות וחלוקת הרכוש.

ביום 1/12/19 הגיעו להסכמה בעניין המזונות, ביום 12/12/20 הגיעו להסכמה בעניין זמני השהות בימות החול ובשבתות וביום 2/7/22 ניתן פסק דין בעניין חלוקת הרכוש.

ביום 6/9/23 פתחה האם בהליך יישוב סכסוך, אשר לא הבשיל לכלל הסכמה. ביום 7/1/24 הגישה תובענה זו, בה עותרת לאפשר רישום הקטינה לבית ספר ממלכתי דתי בשנת הלימודים הבאה, אשר בו לומדות בנות הדודות שלה.

ביום 3/3/24 הגיש האב כתב הגנה בו טען כי אין מקום לשינוי זרם החינוך, הואיל והקטינה התחנכה בבית חילוני, התואם את אורח החיים שלו. קבלת הבקשה משמעותה פגיעה בקשר שביניהם ולכן מתנגד לכך.

ביום 21/4/24 הוגש תסקיר העו"ס לסדרי דין, בו ציינה כי זמני השהות של הילדה עם האב מתקיימים באופן מצומצם מזה שנקבע בפסק הדין, אם כי עדיין מדובר בקשר משמעותי. העו"ס סבורה כי הקשר בין הילדה לאב יישמר גם אם תעבור לבית ספר דתי, בו חפצה הילדה ולכן ממליצה על הרישום כאמור.

על מנת לברר עמדתה של הילדה מונתה גם אפוט' לדין, אשר הודיעה כי הילדה אוהבת את שני הוריה ומעוניינת להשתלב בבית ספר התואם את אמונתה ואורח חייה.

ביום 8/4/24 התקיים דיון במהלכו נשמעו האפוט' לדין, נשמעה העו"ס ונשמעו ההורים. העו"ס הודיעה בדיון כי ייתכן ששינוי המסגרת עלול ליצור קושי בקשר בין האב לבין הילדה ולכן אפשר כי הדבר יהי פשוט יותר אם הילדה לא תשולב במסגרת דתית. הדבר צויין גם בהודעתה מיום 7/5/24, ללא הנמקה מפורטת.

בתום הדיון ניתנה החלטה לגבי קבלת מידע בעניין העקרונות החינוכיים בבית הספר ועמדתו לגבי ילדים שהוריהם מנהלים אורח חיים חילוני, כמו גם לגבי קיומן של מסגרות חינוך נוספות בעיר.

ביום 14/4/24 הודיעה העירייה כי מסגרות החינוך בעיר הן בתי ספר ממלכתיים, ממלכתיים דתיים וחרדיים, ללא מסגרות ביניים כגון תל"י (תגבור לימודי יהדות).

ביום 7/5/24 הודיעה מנהלת בית ספר המבוקש כי בית הספר עוסק בחינוך לערכים והקניית ידע לתלמידיו, כאשר בבית הספר מגוון רחב של אוכלוסיות בעלות השקפות עולם שונות.

בהעדר הסכמות בין ההורים ביום 8/7/24 הוריתי על הגשת סיכומים. ביום 11/7/24 הגישה האם סיכומים מטעמה וביום 21/7/24 הגיש האב סיכומים מטעמו.

עיקרי טענות האם:

האם טוענת כי הקטינה מעוניינת להשתלב בבית הספר בו נמצאות חברותיה ובנות הדודות שלה, בעיקר בהיותה בת יחידה.

עוד טוענת כי העמקת הידע בתחומי היהדות בבית הספר משואה, תואם את השקפת העולם של הילדה ושלה, כאשר לימודי הליב"ה בבית הספר זהים לאלה שבבתי הספר הממלכתיים, אלא שמתווספים להם לימודים על חגי ישראל ומסורת ישראל.

עוד טוענת כי האב עצמו מנהל אורח חיים מסורתי, עורך קידוש בערב שבת ואף מניח תפילין, כך שאין פער כה משמעותי בין אורח החיים שלו לזה של הילדה.

באשר לעמדת האב החושש לפגיעה בקשר שבינו לבין הילדה, טוענת כי גם כיום האב אינו מקפיד על קיום המפגשים בהיקף שנקבע בהסכם. חרף פסק הדין שנתן תוקף להסכמת ההורים בדבר קיום מפגשים פעמיים בשבוע ובשתות אחת לשבועיים, בפועל האב פוגש בקטינה רק בשבתות אחת לשבועיים, כאשר המפגש מתחיל בסמוך לכניסת השבת.

חרף העובדה שבדיון הובהר לו שרשאי לקיים את זמני השהות במלואם על פי פסק הדין, הודיע כי לכל היותר יוכל לפגוש בה פעם את באמצע השבוע. מכאן מסיקה כי הקשר עם הילדה אינו כה מהותי בעיניו.

באשר לטענתו בעניין נסיעה בשבת, האם מציינת כי בית הספר אינו אוסר זאת ובקרב תלמידיו נמצאים גם ילדים שהוריהם מנהלים אורח חיים חילוני. מדובר בעניין הנתון לבחירה ואינו מהותי לגבי הקשר עם הילדה.

לאור דברים אלה, מבקשת לאפשר רישומה לבית הספר משואה.

עיקרי טענות האב:

האב טוען כי הילדה נמצאת במיטבה במצב הנוכחי, כאשר הקשר בינו לבין הילדה הוא קשר חם ומשמעותי חרף מיעוט המפגשים הפיסיים, כאשר מדי יום מקפיד לקיים עימה שיחת וידיאו, כמצויין בתסקיר העו"ס.

טוען כי האם לא היתה דתיה בעת הנישואין אלא מסורתית. לא קיימה הליכי נידה וטהרה, לא הפרידה בשר וחלב, לא שמרו על מטבח כשר ולא שמרה באופן מלא על השבת. רק לאחר שנפרדו התחזקה באמונתה ומנסה להשפיע על הילדה.

עוד טוען כי הוא עצמו מנהל אורח חיים חילוני, כאשר בשבתות נוהג לטייל עם הילדה, ללכת איתה לים ולבריכה ולקיים מפגשים עם כלל בני המשפחה. העובדה שמניח תפילין ועורך קידוש בערב שבת אינה מלמדת על כך שמנהל אורח חיים דתי.

טוען כי העברתה לבית ספר דתי עלולה ליצור קונפליקט נאמנויות בליבה של הילדה, הואיל וכאשר תלמד בבית ספר דתי עלולה שלא לרצות עוד להצטרף אליו לטיולים, לבריכה ולים בשבת. הדבר יפר את האיזון שבו חיה הילדה ועלול להפוך אותו ל "הורה סוג ב' " כלשונו.

באשר לצמצום זמני השהות עימו ביחס להסכם, טוען כי הדבר נבע נקלע לקשיים כלכליים בעטיים נאלץ למכור מכוניתו ולהתנייד באמצעות תחבורה ציבורית, דבר שלא איפשר לו להגיע אל הילדה באמצע השבוע. מציין גם כי האם לא הסכימה לסייע בכך.

טוען כי בית הספר משואה מרוחק משכונת המגורים של הילדה ושילובה בו ירחיק אותה מחברותיה לגן הילדים. עם בנות הדודות ממילא נמצאת בקשר קרוב, כך שמדובר בשיקול שאינו משמעותי. אפשר כי הבקשה נובע מרצונה של האם להסתייע באחיה לצורך איסוף הילדה מבית הספר.

עוד טוען כי בבית הספר הבנות נדרשות לחבוש חצאית מגיל 10 כאשר תכני הלימוד כוללים תפילות, תכנים דתיים ומצוות.

מכל הטעמים הללו, סבור כי טובת הילדה להשתלב בבית ספר חילוני.

דיון והכרעה:

כידוע, עקרון טובת הילד הוא העקרון המרכזי בכל הנוגע לקבלת החלטות בעניינם של קטינים, כפי שנקבע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962.

בסעיפים 14 ו- 15 נקבע כי על ההורים כאפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם הקטינים, מוטלת החובה והזכות לדאוג לצרכיו השונים, לרבות חינוכם וקביעת מקום מגוריהם. בסעיפים 18, 19, 25 בנקבע כי במקרה בו נפרדה דרכם של ההורים, עליהם להידבר ולהגיע להסכמה אלה, כאשר בהעדרה יכריע בית המשפט בעניין, שוב על פי טובת הילד.

הלכה פסוקה היא לפנינו כי בכל הנוגע לבחירת מסגרת החינוך, יש לבחון התאמה לאורח חייו של הילד, לרצונו של הילד; לשמירת הקשר עם שני הוריו; הבטחת קיומה של מסגרת חברתית שוטפת לקטין ושמירת קשרים תקינים עם שאר ילדי המשפחה. ר' החלטת כב' השופטת מלר-שלו בתלה"מ (פ"ת) 1080-08-18 פלונית נ' אלמוני (נבו, 10/8/21) והחלטת כב' השופט זגורי בי"ס (משפחה נצרת) 56923-08-21 פלונית נ' פלוני (נבו 31/8/21)‏‏.

בעניין שלפנינו, בחינת טובתה הילדה על יסוד כלל הראויות שהובאו והעדויות שנשמעו, מלמדת כי טובתה בכך שתשולב בבית הספר "משואה" וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, מדובר בבית ספר ממלכתי דתי, אשר השקפת עולמו פלורליסטית על פי הודעת המנהלת לבית המשפט, אשר זו לשונה:

"אנו עוסקים בחינוך לערכים והקניית ידע מתוך שאיפה לאפשר לתלמידים להיות אנשים חמי"ם – חולמים, מאמינים, יוזמים ומגשימים. משכך החמ"ד פותח את שעריו למגוון רחב של אוכלוסיות ללא הבדל בהשקפתם היהודית דתית".

כאשר מדובר בבית ספר בו משולבים גם ילדים אשר הוריהם מנהלים אורח חיים חילוני, הדבר אינו אמור ליצור כל קושי עבור הילדה, לא חברתי, לא אמוני ולא משפחתי.

שנית, השקפת העולם של שני ההורים מקדמת שמירה על ערכים דומים, גם אם אופן ההקפדה עליהם הוא שונה. האב ציין כי מקפיד להניח תפילין ולערוך קידוש בשבת, כאשר את השבת מקדיש למנוחה, לטיולים ולמפגשים משפחתיים, בדיוק כפי שעושה האם. ההבדל בין בתי ההורים נוגע לנסיעה בשבת. האם אינה נוסעת בשבת בעוד האב נוסע רק לצורך טיולים, לצורך בילוי משותף בים ובבריכה ולצורך מפגשים משפחתיים. אורח חיים זה נוהג גם אצל חלק ניכר מהילדים הלומדים בבית הספר משואה, כך שהדבר אינו אמור לגרום פיצול בעולמה הפנימי של הילדה. תיווך נכון של הדברים, אשר במרכזו ראיית השבת כפרק זמן המוקדש להתאווררות ולמפגשים משפחתיים, להבדיל מעניין הנסיעה, יאפשר לילדה להנות מהשבתות בבתי שני ההורים.

שלישית, כאשר מדובר בילדה יחידה, אשר תוכל ללמוד יחד עם בנות הדודות שלה, יהא בכך כדי לבסס את תחושת הביטחון והיציבות של הילדה. טענת האב לגבי שיקולי הנוחות של האם לא הוכחה וממילא עומדת במרכז העניין.

רביעית, רצונה של הילדה ללמוד בבית ספר בו תוכל להעמיק בתחום העניין שלה, כאשר בית הספר מקדיש חלק ניכר מתכנית הלימודי ללימודי ליב"ה (לימודי יסוד בחינוך הממלכתי) הכוללים מתימטיקה, אנגלית, מדעים וטכנולוגיה נוסף על לימוד תודה. אמנם מדובר בילדה צעירה, אך יש מקום להקשיב לרצונה, בעיקר מקום בו שני ההורים מנהלים אורח חיים מסורתי, גם אם אורח החיים של האם דתי יותר.

חמישית, הקשר עם האב יישמר ואין כל סיבה לכך שייפגע. זמני השהות עם האב, על פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין מיום 12/12/20 אמורים היו להתקיים בכל יום ראשון ושלישי מהשעה 18:00 עד 20:00, בשבתות אחת לשבועיים כאשר האם תביא את הקטינה אל האב לפני כניסת השבת והאב ישיבנה לבית האם לאחר צאת השבת. עוד נקבע כי בשבוע השלישי בכל חודש, חלף המפגש ביום ג', יתקיים מפגש ביום ד' אשר יחל בשעה 18:00 ויסתיים למחרת בבוקר בבית הספר.

הלכה למעשה, היקף המפגשים בין האב לילדה פחת בהדרגה במהלך השנים, ביזמת האב, בטענה כי מדובר באילוצי עבודה, מבלי שפנה לבית המשפט בעניין זה. גם כאשר במהלך הדיון האחרון ניתנה לו בדיון הזדמנות להרחיב חזרה את זמני השהות, טען כי לא יוכל לעמוד בכך ולכל היותר יפגוש בה פעם השבוע. במצב דברים זה, כאשר האב יצר בעצמו את הירידה בתדירות המפגשים, קיים קושי בקבלת טענתו לגבי הריחוק העלול להיווצר בשל מסגרת חינוך ממלכתית דתית. אפשר כי האב חושש שהילדה תעדיף לא לנסוע בשבת, אך חשש זה אינו אמור לשמש שיקול מוביל. העו"ס אמנם ציינה כי אפשר שהדבר יקשה על הקשר, אך נראה כי מדובר בקושי שניתן וראוי להתגבר עליו. ראוי כי שני ההורים ישכילו לנהוג בגמישות. על האם להבהיר לילדה כי לכל בית כללים משלו, גם לגבי ההתנהלות בשבת. על האב להקשיב לילדה, להיות סבלני כלפיה ולהסביר לה מה הדרך שבה הוא תופס את השבת. חזקה על ההורים שימצאו את דרך הביניים לטובת הילדה.

המסקנה העולה מהדברים הללו היא כי טובת הילדה דורשת לאפשר שילובה בבית הספר הממלכתי דתי "משואה" בו נמצאות גם בנות הדודות שלה, כאשר על שני ההורים להעביר אליה מסר לפיו יש לכבד את ככלי הבית והשבת אצל כל אחר מההורים על פי דרכו.

לאור האמור לעיל, מוחלט כדלקמן:

הקטינה תשולב בבית הספר הממלכתי דתי המבוקש בשנת תשפ"ה.

זמני השהות בין הקטינה לאביה ימשיכו להתקיים כפי שנקבע בדיון האחרון:

בימי שישי אחת לשבועיים משעה לפני כניסת השבת ועד שעה לאחר צאת השבת;

בימי רביעי בשבוע בו לא מתקיים מפגש בשישי, מהשעה 18:00 ועד 20:00.

המפגשים יחלו ויסתיימו בפתח בית האם, כאשר ההורים יחליפו ביניהם ברכת שלום.

ככל שהאב מעוניין במפגשים נוספים, יפנה לאם מבעוד מועד בהודעת וואטס'אפ. האם תשיב באותו יום וככל הניתן בחיוב, אלא אם קיימת מניעה קונקרטית באותו יום.

האב יישא בהוצאות האם בגובה 10,000 ₪, אותם ישלם לידיה תוך 30 יום.

ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים על פי הנוהל שנקבע בעניין זה.

ניתנה היום, ז' אב תשפ"ד, 11 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.