בית משפט לענייני משפחה באילת
א"פ 50451-03-24 משרד הרווחה – לשכה משפטית ירושלים נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח'
לפני
כבוד השופט הבכיר מרדכי (מוטי) לוי
מבקשת
היועצת המשפטית לממשלה
באמצעות ב"כ במשרד הרווחה והביטחון החברתי
נגד
משיבים
1. מ.ב.
2. א.ג.
ע"י ב"כ עו"ד שירן שושני – אפוטרופא לדין
פסק דין
לפני בקשה לאישור פרוצדורה רפואית.
הבקשה הוגשה על ידי היועצת המשפטית לממשלה באמצעות ב"כ במשרד הרווחה והביטחון החברתי. בבקשתו עתר ב"כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד הרווחה והביטחון החברתי שמכוח סמכותו על פי סעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 יאשר בית המשפט לבצע טרכיוסטומיה לגב' ג א. ג. "…וכן לכל הפרוצדורות הרפואיות הכרוכות בביצוע האמור והנובעות ממנו".
בבקשתה נטען שהגב' ג. מאושפזת בבית חולים יוספטל במחלקה לטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת.
נטען שבעלה ובתה מתנגדים לבקשה ומסרבים להתמנות כאפוטרופסים לענייניה הבריאותיים.
מהתעודה הרפואית שצורפה לבקשה עולה שהגב' ג. מונשמת ומורדמת לאחר דימום מוחי נרחב ואינה מתקשרת עם הסביבה. נטען שאם לא תונשם כמבוקש קיימת סכנה לחייה עקב האפשרות לחסימת נתיב האוויר עם ההפרשות אותן אינה מסוגלת לפנות. עוד נקבע שלא ניתן לגמול אותה מההנשמה. כך, התמונה המתקבלת היא ש"במצבה הרפואי לא קיימת חלופה לביצוע הנשימה למעט הפסקת הנשימה פעולה אשר אמורה לקצר את חייה באופן משמעותי".
לבד מתעודה רפואית צורף לתיק דוח סוציאלי. מהדוח עלה שבעלה של הגב' ג. (משיב 1)מסרב לשתף פעולה "…ומתנגד באופן נחרץ לביצוע פעולות רפואיות, בטענה שהנ"ל (הגב' ג.-מ.ל)לא הייתה מעוניינת בכך – אין סימוכין לבקשה זו". כעולה מדברי העו"ס עורכת הדו"ח בשיחת טלפון שקיימה עם בתה של הגב' ג., ל. שמה, הביעה זו עמדה דומה לזו של אביה וגם היא סירבה "…לשתף פעולה ולאשר ביצוע פיום קנה."
לאחר מספר הבהרות בתיק שנדרשו מאופי הגשת הבקשה על נספחיה טרם מתן החלטה מונתה לגב' ג. אפוטרופא לדין.
האפוטרופא לדין הגישה היום את עמדתה.
בעמדתה מתארת האפוטרופא לדין את עמדת בני משפחתה של הגב' ג.: בתה, רופאה בעצמה ובעלה – שניהם איתנים בדעתם ומתנגדים לביצוע ההליך. מדברי האפוטרופא לדין מסתמן ששניהם מבינים את ההשלכות של התנגדותם. צוין שהגב' ג. עצמה הייתה רופאה פתולוגית ברוסיה.
האפוטרופא לדין נפגשה עם הגב' ג.. האחרונה לא הייתה בהכרה ולא הגיבה למפגש.
כך, נפגשה האפוטרופט לדין עם ד"ר פורת מביה"ח יוספטל. ד"ר פורת הבהיר שבשל מצבה הרפואי לעת הזו, הדימום הנרחב, לא ניתן לנתחה וכי נותרו חלקים בודדים פעילים בפעילות המוחית של הגב' ג..
בעמדת האפוטרופא הוסבר ההליך הרפואי על פי ד"ר פורת שלא מצאתי להרחיב בו.
החשוב לענייננו שעל פי ד"ר פורת ההליך הרפואי המתוכנן לגב' ג. עשוי להעניק לה "…תוחלת חיים עבורה של כשנה או שנה וחצי לכל היותר עם הנשמה ותוך שמטופלת במוסד מתאים".
בסיכום עמדתה סברה האפוטרופא לדין שרצונה של הגב' ג. "…נשמע דרך בתה ובעלה בבירור."
סברה ש "רצונה שהובע שוב ושוב, גם על רקע ניסיון עבר במשפחתה, היה לא להיות תלויה ולא להיות נתונה להארכת חיים מלאכותית, ולהימנע ממצבים מסוג זה, רצון מובהק שהביעה במפורש. לרצונה בעבר יש משקל בקבלת החלטה בעניינה, כפי שמלמד חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות."
עוד הדגישה האפוטרופא לדין ש"תוחלת חייה נמוכה, ולכל היותר תוכל לחיות עוד זמן קצר, ללא תקשורת עם הסביבה ועם נזק מוחי משמעותי על רקע הדימום. משפחתה מתנגדת לפרוצדורה גם בשמה, ולו היו מתמנים כאפוטרופסים לא היו מאשרים ביצועו. מנגד, לדברי הרופא המטפל, הותרתה במצב הנוכחי עלולה להביא לזיהום בתוך זמן קצר.
בנסיבות אלה, ולאור עמדתה הברורה של הגב' ג. בעבר בעניין הארכת חיים מלאכותית, ועל רקע הוראות הדין בעניין זה, ולאחר תיאור מכלול הנסיבות, מותירה הח"מ את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד".
בין השיטין מסתמן, אם כי לא במפורש, שהאפוטרופא לדין סברה שיש לדחות את בקשת היועמ"ש.
דעתי שונה.
לאחר ששקלתי את כול החומר שלפני מצאתי שיש להיעתר לבקשה.
ראש וראשון יודגש שכעולה מעמדת האפוטרופא לדין עד לפני חודשים אחדים הייתה הגב' ג. "עצמאית".
דרך המלך היא הצלת חיים והארכתם. המבקש לשכנע את בית המשפט שאין מקום להאריך חיים עליו הנטל לתמוך דבריו וטל וזה הוא נטל כבד מאוד. נטל זה לא הורם.
אין לפני כל אינדיקציה שאכן רצונה של הגב' ג. מובאת נכונה על ידי בעלה ובתה. אין כמובן להטיל ספק באהבתם אליה וברצונם את טובתה כפי שזו משתקפת מדבריהם. אולם בין זה לבין הקביעה שרצונה היום לא להאריך את חייה המרחק רב.
דווקא בשל היות הגב' ג. רופאה במקצועה (כמו גם בתה) הרי שרמת המודעות וההבנה שלה ליכולתו של אדם לצוות ביחס לגופו למקרה כזה קיימת גם בספר החוקים למשל במסגרת חוק החולה הנוטה למות. הגב' ג. בחרה שלא לנקוט בפעולה מקדימה זו שחזקה שהייתה מודעת לה ולו כעולה מדברי בעלה ובתה המבקשים לנהוג בה עתה.
זאת, ועוד. סירובם של הבת והבעל להתמנות לשמש אפוטרופסים לענייניה הבריאותיים של הגב' ג. מעידה על תובנה הפוכה מזו שחוותה האפוטרופא לדין משיחותיה עמם רצונם שמישהו אחר ייקח את האחריות על חייה של הרעיה והאם דווקא מעלה ספק באשר לנחישותה דעתה של הגב' ג. כביטויה הנטענת על ידי הבת והבעל.
אגב כך, איני בטוח, אין לי הידע ואיני נדרש להתמודד עם השאלה מה טוב יותר לגב' ג. לאפשר לה לעבור את הקשיים והסבל הכרוכים באי ביצוע ההליך הרפואי המוצע או שייטב לה שיבוצע. כך או כך אין לי אלא לסמוך על חכמי הרפואה וחכמתם.
השאלה הנלווית להחלטה זו היא מוסרית בעיקרה. בהחלטתו ב-א"פ 45793-03-23 היטיב כבוד השופט ארז שני לתאר העקרונות המנחים והם ראויים למקרה שלפני ויובאו כלשונם:
"עקרון קדושת החיים הוא עקרון על, ובוודאי במסורת של העם היהודי, אשר מוכן לדחות אפילו קיום מצוות למען שמירת הנפש.
משמעות עקרון זה שאנו מקדשים חיי אדם ונלחמים על שרידותם, ככל שיד בן אנוש משגת. …
איש במערכת המשפטית הישראלית איננו חפץ להפר את העיקרון המקודש של הלחימה על החיים, גם אם הסיכויים אינם רבים.
… גם אם לא גדולים הסיכויים, מצווה עלינו לעשות, ככל בני אנוש, לשמר את חייו."
בשים לב לכל האמור וכשעקרון קדושת החיים לנגד עיני כובד התוצאה הנגזרת מהחלטה זו ובהעדיפי את הסיכוי לחיים אני מקבל את בקשת היועצת המשפטית, נעתר לבקשה ומתיר לבצע טרכיוסטומיה לגב' ג. וכן לכל הפרוצדורות הרפואיות הכרוכות בביצוע האמור והנובעות ממנו.
מתיר פרסום פסק דין זה בהשמטת כל פרט מזהה של הצדדים בהליך זה.
תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין ל צדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
