לפני
כבוד השופט בן שלו
המערערים
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד אדוה אפרת בוזנח ויהודה אדרעי
נגד
המשיב
י.צ.ב. ת"ז XXX – בעצמו
פסק דין
ערעור על החלטות כבוד רשמת ההוצאה לפועל במחוז המרכז מימים 9.7.23 ו-21.12.23, שניתנו בגדריו של הליך אכיפה שנפתח על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 במסגרת תיק פרטני מספר 514421-09-22 (להלן: "ההחלטה הראשונה", "ההחלטה השנייה" ו"התיק", בהתאמה).
בבסיס הליך האכיפה פסק דין למזונות שניתן ביום 17.2.16, בתמ"ש 28273-04-15.
המערער שילם לזוכה על פי פסק הדין תשלומים עתיים, ובהתאם הגיש את הליך האכיפה נושא הערעור שלפניי, משנכנס בנעליו של החייב במזונות.
ההחלטה הראשונה, שלגביה טוען המערער כי נודע לו על אודותיה רק ביום 20.12.23, היא החלטה שהורתה לבקשת מזכירות לשכת ההוצאה לפועל על הפחתת סך של 119,709 ₪, וזאת מקום בו על פי מזכירות לשכת ההוצאה לפועל מדובר על חיובים העולים על שנתיים. לבקשת המזכירות ניתנה ההחלטה "כמבוקש" (נספח א' להודעת הערעור).
ביום 20.12.23 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה תוך שהלין על נתינתה מבלי שנומקה כדבעי ומבלי שניתנה לו זכות טיעון, כמו גם טען טענות לגופן על עצם הפעולות בתיק המצדיקות לשיטתו הותרת סכום החוב על כנו (נספח ז' לכתב הערעור).
ההחלטה השנייה ניתנה ביום 21.12.23 . העמוד שבו ניתנה ההחלטה איזכר את התייחסות מזכירות ההוצאה לפועל, כפי הנראה לבקשה שהגיש המערער לעיון מחדש. בחלק שבו נזכרה התייחסות המזכירות הובהר כי נערכה ביקורת בלשכת ההוצאה לפועל שבעקבותיה הועברה בקשת המזכירות לכבוד הרשמת מאחר ש"…גיל החוב מעל שנתיים מבלי שצורפה החלטת בית משפט המאשרת גבייתו…".
נוכח התייחסות זו מטעם מזכירות לשכת ההוצאה לפועל ניתנה ההחלטה השנייה בזו הלשון "להעביר העתק למל"ל" (נספח ב' להודעת הערעור).
קיימתי ביום 18.6.24 דיון בערעור ובו המשיב – חייב המזונות – הבהיר שרק באותו הבוקר הומצא לו כתב הערעור. המשיב אף טען שהוא מצוי בהליך חדלות פירעון בלשכת ההוצאה לפועל לדבריו. הצפתי בפני הצדדים את סימני השאלה הנובעים לכל הפחות מאופן מתן והנמקת ההחלטה השנייה וניתנה גם למשיב אפשרות להגיש תשובה לערעור, תוך שיבהיר האם מבוקש לקיים דיון מחודש בו, ובפרט האם לשיטתו יש מניעה מהשבת הדיון לכבוד הרשמת בכל הנוגע לשאלת הפחתת החוב.
המשיב הבהיר כי לשיטתו הוא איננו צד בעניין מאחר שהגיע להסכם פריסת חובות בלשכת ההוצאה לפועל, אולם הבהיר כי אין הוא מתנגד להשיב את הדיון ללשכת ההוצאה לפועל. המערער הבהיר בהודעתו מיום 26.7.24 כי לדידו ניתן להכריע בערעור גם לגופו, אולם אינו מתנגד להשיב את הדיון לרשמת ההוצאה לפועל.
לאחר שעיינתי במצוי בתיק ושמעתי גם את הצדדים בדיון לפניי, שוכנעתי שיש מקום לקבל את הערעור וכפועל יוצא להשיב את הדיון לכבוד רשמת ההוצאה לפועל, על מנת שתערוך דיון מחודש בשאלה האם אמנם יש מקום לבצע את הפחתת החוב מושא ההחלטה הראשונה, אם לאו.
גם לו אניח כי לפניי אך ערעור על ההחלטה השנייה (שכן לא ראיתי כל עיקר האם ומכוח מה אומנם לא הומצאה למערער ההחלטה הראשונה), דומני שיש ממש לטענות המערער בכל הקשור עם הנמקתה של ההחלטה השנייה והעובדה שבהחלטה זו למעשה לא הובאה כל התייחסות ללוז טיעוניו של המערער, כפי שהובאו בבקשה לעיון מחדש.
משהוגשה בקשה מנומקת על ידי המערער לעיון מחדש בהחלטה הראשונה מצופה היה שכבוד רשמת ההוצאה לפועל תכריע בה לגופה. זאת, במיוחד מקום בו חלק מאדני הבקשה הנ"ל נסובו על אי מתן זכות טיעון למערער בטרם הופחת החוב, ועל הנמקה חסרה של ההחלטה הראשונה.
אלא שגם ההחלטה השנייה לא נומקה כלל ולמעשה לא טמנה בחובה כל מסקנה או הוראה אופרטיבית.
כלל יסוד הוא שהחלטה של בעל תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי, גם כאשר הוא אך עושה שימוש בסמכויותיו המנהליות, צריכה להיות מנומקת ולו באופן שיובן ממנה פשרה. משלא נעשה כך, אין מנוס אלא מקבלת הערעור והשבת הדיון לכבוד הרשמת.
מסקנה זו מתחזקת מקום בו דומה לכאורה שההחלטה השנייה לא נתנה משקל דה-פקטו לזכות הטיעון של המערער. משנה תוקף יש ליתן לזכות טיעון זו מקום בו חלק נכבד מטענות המערער בבקשה לעיון מחדש היו כי עוד בטרם ניתנה ההחלטה הראשונה, כלל לא ניתנה לו זכות טיעון בכל הנוגע להפחתת החוב המשמעותית שבוצעה מיוזמת לשכת ההוצאה לפועל.
שכן כלל יסוד נוסף במשפט הישראלי הוא החובה ליתן זכות טיעון לכל מי שעלול להיפגע כתוצאה ממתן החלטה, וגם מטעם זה אין מנוס מהשבת הדיון לכבוד הרשמת.
בנסיבות אלה, מקום בו מהחלטות כב' הרשמת עצמן (בין אם הראשונה ובין אם השנייה) לא ניתן להבין כדבעי מה היסוד להפחתת החוב והאם ובאיזו דרך החליטה כב' הרשמת ליתן משקל לטיעוניו של המערער לגופם, יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על דיון מחודש בהפחתת החוב על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל. כפועל יוצא אני מורה כדלקמן:
כבוד הרשמת תבחן מחדש את השאלה האם יש לבצע הפחתת חוב או לאו, תיתן זכות טיעון כהבנתה לכל מי שעלול להיפגע כתוצאה ממתן ההחלטה, ולאחר מכן תכריע כחכמתה בהחלטה מנומקת כדבעי.
איני נדרש לנימוקי המערער לגופם של דברים, המצריכים ככלל הכרעה מנומקת לאחר שניתנה זכות טיעון לכל מי שעלול להיפגע כתוצאה ממתן אותה החלטה.
משהמשיב עצמו לא התנגד לקבלת הערעור בדרך של השבת ההליך להכרעת כבוד רשמת ההוצאה לפועל, איני עושה צו להוצאות.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטי הצדדים ובני משפחתם. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים כמו גם ללשכת ההוצאה לפועל ותסגור את התיק.
ניתן היום, ב' אב תשפ"ד, 06 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
