לפני כבוד השופטת תמר סנונית פורר
בעניין:
המבקשים:
(המנוח) ת"ז
.1 המבקשת ת"ז
.2 המבקש ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד כרמל
נגד
המשיבים:
.1 האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
.2 משיב 2 ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד שחם
3. משיב 3 (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ת"זבאמצעות האפוט' עו"ד בן ציון
4. משיב 4 ת"ז
בעצמו
פסק דין
עניינו של פסק דין זה הוא בקשת המבקשים לביטול צו קיום צוואה של המנוח מיום 27.11.2014 שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 31.8.2015.
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
המנוח ז"ל ת.ז. הלך לבית עולמו ביום 23.3.2015 (להלן: "המנוח").
המנוח היה גרוש בפטירתו, והותיר אחריו 4 ילדים, כולם צד להליך זה: המבקשת (להלן: "הבת") והמבקש (להלן: "הבן") (להלן יחד: "התובעים" ו/או "המבקשים") ושני בנים נוספים: (אדם שמונה לו אפוטרופוס) (להלן: "המשיב 3") ו (להלן: "המשיב 4").
המשיב 2 הינו אחיו של המנוח (להלן: "האח").
ב"כ האפוט' הכללי (שהוגדר עת נפתח התיק כ"משיב 1", ולמען הסדר ולאור התייחסות הצדדים לרישום יירשם באופן זה) הודיע כי אין בכוונתו להתערב בהליכים.
ביום 27.11.2014 המנוח ערך צוואה בפני רשות (ע"י הנוטריון עו"ד) (להלן: "הצוואה"). הצוואה נחתמה באמצעות טביעת אצבע של המנוח. לצוואה היה עד נוסף חברו של המנוח הרב XXXשגם חתימתו כלולה בה.
במסגרת הצוואה הורה המנוח כי עזבונו יתחלק בין: 3 מתוך 4 ילדיו- התובעים והמשיב 3 (למעט המשיב 4 לו הוריש 1 ש"ח) והאח. בסעיף 2 לצוואה קבע המנוח: "בכפוף להוראותיי שבשטר צוואה זה להלן, הנני מצווה בזה כי כל רכושי, לרבות כספים, זכויות, נכסי ניידי, בכספות, או בכל מקום אחר שהוא, נכסי דלא ניידי או זכויות בהם או לגביהם, ניירות ערך, פרותיהם של כל אלה או כיו"ב, יועברו כל הנכסים והזכויות המפורטים בסעיף זה, יעברו לילדיי ולאחי ת.ז. בחלקים שיפורטו להלן, כיורשים יחידים ואין זולתם; ואלה בניי היורשים:
שם
מספר תעודת זהות
חלק בעזבון
2
הבת
1/4 (25%)
3
משיב 3
1/4 (25%)
4
הבן
1/4 (25%)
5
האח
1/4 (25%)
המנוח פירט בצוואתו את הסיבה מדוע הוא מוריש לאחיו. בסעיף 3 ציין: "החלטתי להעביר לאחי 25% מהעיזבון כיוון שהוא תמיד תמך בי ועזר לי בחיים, והנני משאיר לשיקול דעתו להנציח את זיכרי לאחר מיתתי כפי אשר ידוע לאחי מה היה דרכי בחיי ובכל מעשי בצדקה בחסד.
המנוח פירט בצוואתו את הסיבה מדוע הוא אינו מוריש למשיב 4: "בעניין בני המשיב 4 כל מה נכתב לעיל נובע מהתנהגותו הפוגעת בי ובשמי הטוב ושם הטוב של משפחתי ובכבודה על מנת לא לפגוע בכבודו לא יפורט במסמך זה מעשיו הקשים. לאור זאת הנני מצווה לבני המשיב 4 ת.ז. סכום של 1 ₪ (אחד שקל)."
ביום 27.1.15 בעת אשפוזו של המנוח נערכה תרשומת במחלקת טיפול נמרץ על ידי עו"ד (צורף כנספח י"ז לבקשה לביטול). בתרשומת, שנערכה בנוכחות המנוח, המבקשים והאח, צוין כי: "המנוח נשאל והשיב בחיוב בהניד ראש לאחר שאישר שהבין את השאלות הבאות: 1. האח, , יטפל במכירת המלון ויקבע את העיתוי ואת מחיר המכירה. 2. האח יקבע מה יהיה חלקו של המשיב 4. בתמורה ולשם כך יהיה רשאי לקיים הליך בוררות. 3. האח, , יהיה אפוטרופוס על הבן (אשל"א) המשיב 3, ויקבע את דרכי השקעת חלקו בכספים ממכירת המלון כדי להבטיח את מחייתו ועתידו. 4. האח, יקבע מי ינהל את המלון ומי יעבוד בו. בנוכחות הבת, הבן, והאח." (להלן: "התרשומת"). בין הצדדים מחלוקת לגבי המשמעות של תרשומת זו שתדון בהמשך.
ביום 23.3.2015 המנוח הלך לבית עולמו.
ביום 27.4.15 הוגשה לרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 27.11.14 ע"י המבקשת באמצעות עו"ד. המבקשת הגישה את הבקשה ושלחה הודעות מסירה לכל שאר היורשים, כאשר המבקש והאח חתמו על הודעה ליורש שצורפה לבקשה. הבקשה חתומה על ידי המבקשת ואומתה בתצהיר כדין.
בבקשה לצו ירושה מציינת המבקשת כי אלו הם יורשיו של המנוח על פי הצוואה:
ביום 31.8.15 ניתן צו קיום צוואה לצוואת המנוח מיום 27.11.2014 ע"י הרשם לענייני ירושה ללא התנגדות.
בהמשך הצדדים גם פעלו בהתאם לצו קיום צוואה, כפי שיפורט להלן, לרבות חלוקת כספים וזכויות.
למנוח היו זכויות בבית מלון המנוהל באמצעות חברת בע"מ (להלן: "החברה"). בנוסף, המנוח החזיק ב- 60% ממניות החברה.
ביום 25.9.17 – כשנתיים לאחר שניתן הצו לקיום צוואה – הוגשה ע"י המבקשים לרשם לענייני ירושה בקשה לביטול צו קיום הצוואה.
ביום 2.1.2020 ניתנה החלטת הרשם לענייני ירושה על העברת התיק לבימ"ש מהנימוק הבא: "לאחר שניתן צו קיום צוואה הוגשה למזכירות הרשם לענייני ירושה בקשה לביטול צו קיום צוואה אחר המוריש *** (להלן המוריש). בשל השיהוי הניכר, בהגשת בקשה ובהתאם לסיפא לסעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. ועפ"י סעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הסמכות לדון בבקשה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה".
בהתאם לכך בחודש 1/2020 הבקשה הועברה לבית משפט.
בתיק התקיימו 4 דיונים, מתוכם 3 דיוני הוכחות והוגשו סיכומים בכתב.
האפוט' של המשיב 3 לא הגיש סיכומים ובהתאם להחלטה מיום 8.2.22 פסק הדין ניתן בהעדר סיכומיו.
לאחר כל זאת ניתן כעת פסק הדין.
ב. טענות הצדדים
תמצית טענות המבקשים
המבקשים עותרים לביטולו של צו קיום הצוואה.
לטענת המבקשים, הצוואה זויפה ולא נחתמה במועד המצוין בה אלא נערכה לאחר אשפוזו של המנוח בינואר 2015 ולכן היא בטלה.
לטענת המבקשים האח יזם את עריכת הצוואה והגשת הבקשה לצו קיום צוואה על מנת לקבל כספים וזכויות במלון של המנוח. לטענת המבקשים האח זייף את הצוואה באמצעות טביעת אצבע במקום חתימה (סעיף 5 לסיכומי המבקשים), וכן זייף את תאריך החתימה למועד שבו היה בחו"ל.
כמו כן, המבקשים טוענים כי יש לבטל את הצוואה מאחר שנפל פגם בצוואה הנוטריונית לפי תקנה 8 לתקנות הנוטריונים וסעיפים 22 ו- 25 לחוק הירושה, בשל כך שהמנוח הוחתם בטביעת אצבע על אף שידע ויכל היה לחתום את שמו. המבקשים מוסיפים כי לכל הפחות על האח נטל הראיה להוכיח מעבר לכל ספק שהצוואה נחתמה על ידי המנוח מרצון חופשי, דבר שלא עלה בידו.
המבקשים טוענים כי בעת ביצוע התרשומת, המנוח היה חלש ולא היה מסוגל לחתום כראוי. לכן, עו"ד שערך את התרשומת קבע כי לא ניתן להחתים על הצוואה במצב זה.
לטענת המבקשים הצוואה אינה סבירה בנסיבות המשפחה.
לטענת המבקשים אין מקום לדחות את בקשתם בשל טענת שיהוי. לטענתם, האח הביא עדים ומסמכים רבים ולכן לא נגרם לו נזק ראייתי. האח טען שאינו רוצה דבר מהעיזבון לכן לא ייגרם לו נזק מהבקשה. האח הציג למבקשים צוואה מזויפת ודאג לתאם מול עו"ד מטעמו להגיש את הבקשה לצו קיום צוואה והדבר מנע מהם את האפשרות לבחון בזמן אמת את הצוואה ואפשרות להתנגד לה.
תמצית טענות האח
המשיב עותר לדחיית הבקשה לביטול צו קיום צוואה.
המשיב מדגיש שאין מקום לדון בטענות שהינן טענות התנגדות לצוואה שעה שניתן כבר צו לקיומה, וכעת בימ"ש דן בבקשה לביטול צו קיום הצוואה. המשיב מדגיש שיש לדון אך ורק לפי העילות הקבועות בסעיף 72 לחוק הירושה ולא להרחיב את גדר ההכרעה בהליך.
המשיב מציין כי המבקשת הגישה את הבקשה, חתמה על תצהיר לאימותה, שילמה אגרה ושכ"ט לעו"ד שערך את הבקשה, היא שהודיעה לכל היורשים על הבקשה. לטענת המשיב לא התבררו למבקשת כל עובדות חדשות שלא היו ידועות לה בעת שהגישה את הבקשה לצו קיום צוואה.
לטענת המשיב, יש להורות על דחיית הבקשה בשל שיהוי ניכר בהגשתה – לאחר חלוף כשנתיים ממועד קבלת הצו לקיום הצוואה על ידי הרשם לענייני ירושה ומאחר והוגשה בחוסר ניקיון כפיים.
המשיב מציין כי היורשים על פי צו קיום הצוואה כבר החלו לפעול ולחלק את הכספים מהעיזבון וכי המבקשת העבירה כספים לחשבונה על יסוד הצו ופעלה למינוי המבקש כדירקטור בחברה על יסוד צו קיום הצוואה.
המשיב מכחיש נמרצות את הטענות כי הצוואה זויפה או נחתמה במועד אחר מהמצוין על גביה.
לטענת המשיב, המבקשת הגישה את בקשתה לאחר שהתעוררו מחלוקות עסקיות בין המבקשת למשיב לגבי אופן ביצוע צו קיום הצוואה וחלוקת העיזבון, וניהול המלון, וכדי למדר את המשיב ולהתנקם בו. המשיב טוען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב ועושה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש.
תמצית טענות המשיב 3 (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
האפוט' של המשיב 3 הודיע בדיון ביום 14.3.2021 כי הוא משאיר את ההליך לשיקול דעת בית המשפט ("לא מתנגד ולא מסכים לשום דבר, הכל לשיקול דעת בית המשפט", ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 6-7). הוא ציין כי חלקו של המשיב 3 על פי דין ועל פי הצוואה – זהים.
האפוט' של המשיב 3 לא הגיש גם סיכומים. בהתאם להחלטה מיום 8.2.22 פס"ד יינתן ללא סיכומיו.
תמצית טענות המשיב 4
המשיב 4 מסכים בפועל לביטול צו קיום הצוואה. עם זאת, המשיב 4 העלה טענות רבות מאוד כנגד כל שאר הצדדים בהליך, לרבות כנגד המבקשים. הוא טען למעשי הונאה ופעולות בלתי חוקיות של המבקשים והאח יחדיו.
המשיב 4 מציין כי הוא היחידי מכל ילדיו של המנוח שנושל מירושתו לאור הצוואה שקויימה.
המשיב 4 טוען כי המבקשים והאח ידעו כי הצוואה בלתי חוקית ומפרה את חוק הגנת הדייר וכי האח קיבל בהונאה ובמרמה את הזכויות במלון. לטענת המשיב 4 הגרסאות הכוזבות והסותרות של המבקשים נעשו על מנת להצדיק את ההונאה שלהם (סעיף 25 לסיכומי המשיב 4).
המשיב 4 חתם את סיכומיו בבקשה כי תשלל הירושה מהמבקשים ומהאח.
המשיב הגיש אלפי מסמכים לתיק על אף גדרי המחלוקות התחומים בהליך זה, התייחס לטענות התנגדות לצוואה (כפי שהעלו המבקשים) וכן העלה טענות הקשורות להיקף העיזבון.
ג. דיון והכרעה
מאחר וניתן צו קיום צוואה בעניינו של המנוח לא ניתן לדון בבקשה לביטול צו קיום צוואה, משמע מדובר בהתנגדות לצוואתו. המבקשים התמקדו בהליך בטענות שעיקרן עילות התנגדות לצוואה.
המבקשים עתרו לבטל את צו קיום הצוואה מטעמים שונים ללא שהוכיחו וללא שעמדו בתנאים שנקבעו בסעיף 72 לחוק הירושה. לא ניתן לדלג על משוכות ולדון בטענות התנגדות לקיום הצוואה לפני שהוכח על פי סעיף 72 כי יש לבטל את צו קיום הצוואה. המבקשים לא עמדו בנטל זה ולא התמודדו עם המשוכות העובדתיות והמשפטיות הנדרשות לכך.
יודגש- קבלת בקשה לביטול צו קיום צוואה גם לפי נוסחו של סעיף 72 לחוק הירושה הינה הליך חריג שיש לעשותו במשורה ובמקרים מתאימים וחריגים. המבקשים לא הוכיחו מה הן הנסיבות המיוחדות לתיק זה, אשר יש בהן להורות על ביטול צו קיום הצוואה לאחר שניתן בהסכמה ללא התנגדות, וכן היורשים כבר החלו בביצועו של צו קיום הצוואה וחלוקת עזבונו של המנוח.
סעיף 72 לחוק הירושה קובע:
" (א) נתן רשם לענייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו, ואולם, ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".
תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה קובעת ביחס לבקשה לתיקון צו ירושה או צו קיום צוואה שהועברה לבית המשפט כי:
"בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".
הלכה היא כי צו קיום צוואה כמוהו כפסק דין מחייב כלפי כולי עלמא. החריג הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה מאפשר את ביטול או תיקון הצו בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הוכחתן של עובדות או טענות חדשות שלא היו בידי המבקש בעת מתן הצו והבאתן בפני בית המשפט בהזדמנות הראשונה. בבחינת הבקשה יעמוד בית המשפט על מידת האיחור בהגשתה ועל ההסבר שניתן לאיחור ולסבירותו, כאשר ככל שהשיהוי ארוך יותר, יידרש נימוק משכנע יותר להצדקתו (ע"א 601/88 עזבון המנוחה מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441; ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337; ע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, פ"ד מז(2) 865; עמ"ש 17158-10-20 פלוני נ' אלמונית אח' (16.12.2021)).
בענייננו שוכנעתי כי נימוקים משפטיים ועובדתיים מובילים למסקנה כי יש מקום להורות על דחיית הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, מהנימוקים שיפורטו להלן.
1. הגשת הבקשה לצו קיום צוואה ע"י המבקשת
הבקשה לצו קיום צוואת המנוח הוגשה לרשם לענייני ירושה ביום 27.4.15 על ידי המבקשת. יתרה מכך המבקשת הייתה מיוצגת בהגשת הבקשה, באמצעות עוה"ד.
המבקשת אישרה בחקירתה כי היא זו שהגישה את הבקשה לצו קיום צוואה ובאמצעות עו"ד (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 12 שורות 8-15). היא אישרה כי חתמה על תצהיר שתומך בבקשה וכן על הודעות ליורשים (עמ' 12 שורות 25-34).
המבקשת אישרה בחקירתה כי הצוואה התקבלה לידיה בגילוי מצבה של המנוח ע"י הרב XXX(שחתם כעד על הצוואה גם) (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 14, שורות 13-18). גם המבקש אישר זאת בחקירתו (עמ' 52, שורות 7-11). גם האח ציין כי בגילוי המצבה הרב XXXפנה לבני המשפחה והציג להם את הצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 8 שורות 4-13). הרב XXXאישר כי לאחר גילוי המצבה מסר את המעטפה עם הצוואה למבקשת (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 47 שורות 29-31).
הוכח כי המבקשת היא ששילמה עבור השירות המשפטי להוצאת הצו, למרות שבתחילה טענה כי איננה זוכרת מי שילם (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 13 שורות 1-8).
טענתה של המבקשת כי האח הוא שהיה מאחורי הבקשה והיא "הולכה" על ידו לכך, לא הייתה משכנעת ולא הוכחה.
שוכנעתי כי באותה עת הדברים נעשו בשיתוף פעולה של המבקשת עם האח.
גרסתו של האח בעניין הגשת הצו הייתה מנומקת ומפורטת. האח ציין כי במועד החתימה של הבקשה לצו קיום צוואה הוא נכח עם המבקשת אצל עו"ד. הוא הסביר כי המבקשת היא זו שחתמה על הבקשה מאחר והיא זו שטיפלה בנושא הניהולי של עסקי המנוח וכי רצה לכבד אותה באופן זה: "[..] כי היא רצתה למשוך בחוטים, והיא רצתה לנהל את העניינים, והיא בדקה, והיא שאלה שאלות. הבת רצתה להיות בחזית ונתתי לה את הכבוד." (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 9 שורות 11-29, עמ' 10).
המסקנה העולה מן התשתית הראייתית היא שהמבקשת היא שהגישה את הבקשה לצו קיום צוואה למנוח, והיא חפצה בה.
מהראיות שצורפו בהליך עולה כי הבקשה לצו קיום צוואה הוגשה בידיעת כל היורשים, וללא התנגדות.
אשר על כן, שוכנעתי כי המבקשת היא זו שהגישה את הבקשה לצו קיום צוואה, והיא זו שביקשה לקיימה כלשונה.
2. תוכן הבקשה לצו קיום צוואה ופעולת הצדדים על פי צו קיום הצוואה לחלוקת עיזבון המנוח
בבקשה לצו קיום צוואה ציינה המבקשת את היורשים על פי הצוואה:
בהתאם למבוקש על ידי המבקשת, ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה צו קיום צוואה ביום 31.8.15. הצו ניתן לאחר שהומצא לכל היורשים והיה בידיעת כולם. לא הוגשה כל התנגדות לבקשה.
צו קיום הצוואה שניתן, ניתן לפי הבקשה במדוייק וללא התנגדויות.
גם המשיב 4 – שהוא הבן יחיד שלא ירש דבר למעט 1 ₪ – אישר כי ידע על הצוואה ולא הגיש התנגדות, וכן כי לא הגיש בקשה גם לביטול הצוואה:
"ש: כן עכשיו נכון שאתה מעולם לא הגשת התנגדות לצוואה הזאת.
ת: נכון כי לא היה לי case לא יכולתי לא היה לי שום מסמכים. זרקו אותי מכל הכיוונים.
ש: טוב הבנתי, נכון גם שאתה מעולם לא הגשת בקשה לבטל את הצו קיום הצואה?
ת: נכון כי אין לי כסף."
ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 63 שורות 11-15.
מהעדויות עולה שכל בני המשפחה ידעו כי ניתן הצו, וידעו את תוכנו.
כל הצדדים ציינו כי לאחר שניתן צו קיום הצוואה פעלה המשפחה על פיו.
יתרה מכך, מהראיות שצורפו עולה כי המבקשת ניהלה את חלוקת העיזבון ביד רמה ועל פי רצונה.
מראיות הצדדים ועדויותיהם עולה כי הצדדים ידעו מה תוכן הצו והחלו בחלוקת עיזבון המנוח בהתאם לצו, לרבות חלוקת כספים בחשבון הבנק והעברת זכויותיו בנכס על שמם בהתאם לצו קיום הצוואה, שינוי רישום ברשם החברות בחברה.
המבקשים לא התייחסו כלל למשמעות חלוקת העיזבון על פי צו קיום הצוואה בהיבט של הבקשה לביטולו כעת.
צו קיום הצוואה ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 31.8.15. כבר לאחר מתן הצו החלו המבקשת והאח בפעולות על פי צו קיום הצוואה וביצועו בפועל. בין היתר על פי צו קיום הצוואה, המבקשת פעלה בכדי למנות את המבקש כדירקטור בחברת ***,הועברו כספים רבים מהחברה ליורשים, וכן חולקו דיווידנדים לכל אחד מהיורשים.
הצדדים הסתמכו על צו קיום הצוואה ולאור צו קיום הצוואה העבירו כספים מהחברה ליורשים.
צורפו הראיות הבאות המעידות על ביצועו של צו קיום הצוואה באופן מפורש ומהותי. על יסוד קיום הצוואה, הן המבקשת והן האח ביצעו העברת כספים לפי הצוואה. בין היתר הועברו מכספי המלון ליורשים (מכוח אישורה של המבקשת כמנכ"לית המלון) כספים בסך של 245,250 ₪: ביום 4.8.15 הועברו 33,000 ₪ לכל יורש, ביום 29.9.15 הועברו 48,750 ₪ לכל יורש, ביום 19.11.15 הועברו 38,500 ₪ לכל יורש, וביום 17.1.17 הועברו 125,000 ₪ לכל יורש במסגרת חלוקת דיווידנדים. המבקשת אישרה בחקירתה כי היא חתמה על העברות הכספים בהתאם לצו קיום צוואה (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 26 שורות 17-34, עמ' 27). בהמשך החקירה אישרה כי סך העברות הכספים הגיעו לכ-981,000 ₪ (עמ' 27 שורות 19-21).
המבקש אישר כי קיבל כספים על פי צו קיום הצוואה (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 53 שורות 23-24).
בנוסף, ביום 14.7.17 מינתה המבקשת את המבקש כדירקטור בחברה (ראו: פרוט' מיום 14.3.21 עמ' 28 שורות 3-11). האח צירף מסמכים לאישור הפעולה בנספח י"ז לתצהיר עדות ראשית שלו.
האח אישר כי קיבל כספים בהתאם לצו קיום הצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 20 שורות 21-22).
המבקשים לא התייחסו לכך שהצוואה בוצעה ואף הם נהנו מקבלת הכספים על בסיס צו קיום הצוואה. הם לא התייחסו כלל למשמעות העובדתית המשפטית שפעלו חודשים על גבי חודשים בהתאם לצו ולמימושו.
3. לא הוכחה עובדה, נסיבה או טענה חדשה שהתגלתה לאחר הוצאת צו קיום צוואה
הדין מדגיש כי יש להוכיח עובדה או נסיבה חדשה שהתגלתה לאחר שהוצא הצו.
בענייננו המבקשת לא הצביעה על עובדה אחת חדשה שהתגלתה לה לאחר הוצאת צו קיום הצוואה. כאשר הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמבקשת היא שביקשה את הצו בעצמה.
המבקשת נשאלה באריכות מהי הסיבה שהובילה אותה להגיש את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה אך תשובותיה היו מתפתלות וכלליות "הצוואה הזאת לא תקינה" (ראו: פרוט' מיום 14.03.2021, עמ' 13-14). יתרה מכך, תשובותיה מעלות כי לא הייתה עובדה או נסיבה שהתגלתה לאחר הוצאת הצו אלא למעשה בחינה או מחשבה מחודשת של המבקשת על הדברים. זה אינו נימוק על פי הפסיקה לביטול צו קיום צוואה.
המבקשים חזרו בכל כתבי טענותיהם כי הצוואה זוייפה. טענה של זיוף ורמייה היא טענה מרחיקת לכת שיש להוכיחה כדבעי. כאשר נשאלה המבקשת בחקירתה לגבי כך שהמנוח חתם בטביעת אצבע על הצוואה, התחמקה מלהשיב לגופו של עניין וענתה: "אני לא דנה בזה בכלל. זה לא רלוונטי. לאבא שלי הייתה חתימה, ובאותה תקופה הוא חתם" (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 14 שורות 11-12). המבקשת אישרה בהמשך חקירתה כי ראתה שהחתימה של המנוח הינה בטביעת אצבע וכן ראתה את חתימת האב אסור (עמ' 15 שורות 25-34, עמ' 16 שורה 1). המבקשת גם אישרה שהיה ברור לה מהצוואה שהאח יורש 25% מהעיזבון וכי אחיה, המשיב 4, מקבל שקל אחד בלבד (עמ' 16 שורות 1-7).
המבקשת אישרה כי התייעצה עם עו"ד, מכר של המשפחה וחבר רב שנים של המנוח, לגבי הצוואה. היא הראתה לעו"ד את הצוואה ולטענתה הוא אמר לה כי: חבל שהורישו למשיב 4 שקל, אם לא היו מורישים לו, בכלל לא היו צריכים להודיע לו (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 16 שורות 15-34, עמ' 17 שורות 1-3). עו"ד אישר כי המבקשת הראתה לו את הצוואה, אך טען כי אינו זוכר מה היה המועד. כמו כן הכחיש שאמר למבקשת את הדברים לגבי המשיב 4 (ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 24).
בנספח ט"ז לתצהיר עדות ראשית מטעם האח צורף תמלול שיחה בין האח למבקשת מיום 6.5.15, כלומר לאחר הגשת הבקשה לצו קיום הצוואה, בו התרחשה שיחה בין המבקשת לאח, לפיה שוחחה עם עורך דין בנוגע לצוואה:
"המבקשת: עו"ד XXX אמר לי, חבל כי אם, אם לא היה רשום לו שקל אחד, אז הוא לא היה מופיע בצוואה.
האח: כן?.
המבקשת: ואז אם הוא, ואז אם הוא לא מופיע בצוואה אז, אז פשוט מפרסמים ב, בעיתון. ומפרסמים בכל האפשרויות שיש לפרסם."
הוכח כי הבקשה לביטול צו קיום הצוואה הוגשה רק לאחר שהתעורר סכסוך עיסקי בין המבקשת לבין האח לגבי אופן חלוקת העיזבון ובפרט לגבי ניהול המלון. רק אז המבקשת החלה "לבחון מחדש" את הצוואה וחיפשה עילה לשינוי המצב הקיים.
המבקשת נשאלה לגבי הסכסוך העיסקי כמניע להגשת הבקשה ותשובתה גם בעניין זה הייתה מתחמקת. בהמשך אישרה כי היה סכסוך אך טענה כי לאח היו בעיות איתה ולא לה איתו. תשובה זו של המבקשת אינה סבירה וגם עומדת בניגוד להתנהלות בזמן אמת שהוכחה במסמכים שצורפו על ידי האח:
"ש: עובדה, עובדה, שאת פונה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה, רק אחרי שהסכסוך ביניכם מגיע לרמות כאלה, שאת מזמינה משטרה, נכון? ציינת שהזמנת משטרה, כאשר הגיע אדם בשם למלון, לפקח על הנעשה במלון. נכון? נכון שרק אז הגשת?
ת: לא כל כך מדויק.
ש: לא מדויק?
ת: לא. לא מדויק.
[…]
עו"ד שחר: תסכימי איתי שלפני שהגיע אדון למלון, היו ביניכם חילופי מכתבים, בינך לבין האח. נכון?
העדה המבקשת:נכון.
[..]
ש: מה? אני אראה לך. תראי, אני מראה לך את מספר, נספח י"ד לתצהירו של האח. זה מכתב שאת שולחת בנוגע לניהול המלון ב-1.1.2017. זוכרת את המכתב הזה?
ת: כן.
ש: ראית אותו, נכון?
ת: כן.
ש: ראית. כלומר, כבר אז מתחיל ביניכם איזשהו דין ודברים בנוגע לניהול המלון וחוסר שביעות רצון.
ת: זה לא מדויק. אח,
[..]
ת: אני אסביר. לאח היה איזשהם בעיות איתי. לי לא היה אף פעם בעיות עם האח. אני מאוד כיבדתי אותו, אני מאוד רציתי בנוכחות שלו, רציתי גם בעזרה שלו בעסק. לו היה איזשהם בעיות איתי.
[..]
ת: והוא התחיל לשלוח לי כל מיני מכתבים ושלח כל מיני רואי חשבון, שיתנו ביקורת עלי והכניס מנהלת. "
ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 18 שורות 14-34, עמ/ 19 שורות 10-25.
למרות טענתה של המבקשת כי לא התעורר סכסוך עיסקי עם האח, בהמשך החקירה אישרה כי הייתה נקודת מפנה בה הייתה מעורבת משטרה בשל הסכסוך העיסקי (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 21 שורות 11-18).
יתרה מכך, בחקירתה אישרה המבקשת כי בסמוך להגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה בה טענה כי הצוואה לא תקינה, היא העבירה על סמך הצוואה סך של 500,000 ₪ (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 27 שורות 11-14).
המבקש אישר בחקירתו את הסכסוך העיסקי בין המבקשת לבין האח בסמוך להגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 52 שורות 24-34).
האח ציין כי היו מחלוקות עם המבקשת לגבי ניהול המלון ("הניהול שהיה כושל") וכי המבקשת סירבה להעביר כספים מחודש 1/2017 בסמוך להגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, וכי לטענתו היא קיפחה את שאר היורשים (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 16 שורות 21-34).
עו"ד XXX אישר כי כשהחל הסכסוך בין המבקשת לאח, האח פנה אליו על מנת שיסייע בפתרון הסכסוך. אולם לאחר מכן טען כי בעת שפנה אליו האח אמר לו עו"ד XXXכי הצוואה מפוברקת (ראו: פרוט' מיום 17.3.21, עמ' 11 שורות 25-34). גרסה זו של עו"ד XXXלא הופיעה בתצהירו, למרות שעל פניו מדובר בטענה כבדת משקל להליך זה. עו"ד XXX לא העלה טענה זו טרם לכן בפני המשפחה כלל.
המשיב 4, שעותר בפועל לביטול צו קיום הצוואה, אישר בחקירתו כי בעת שהוגשה בקשה הציע לאח כי יסייע לו מול המבקשת (ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 69 שורות 23-34, עמ' 70 שורות 1-8). אולם בהמשך טען כי זו הייתה דרכו להוציא מהאח מידע.
המבקשים לא התייחסו כלל לעובדה שחלקם על פי צו קיום הצוואה זהה לחלקם על פי צו הירושה. ההבדל המהותי הוא שבצו ירושה האח אינו יורש אלא המשיב 4. למעשה הם אמורים להיות אדישים לשינוי לו היה נערך. הם לא סיפקו לכך מענה מספק לכל אורך ההליך. התנהלות זו דווקא מחזקת את טענת האח כי הגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה נועדה על מנת "להוציא" את האח בשל הסכסוך העיסקי.
שוכנעתי כי המניע להגשת ההליך לא היה גילוי של עובדה חדשה אלא סכסוך עיסקי בין המבקשת לאח ורצונה להוציא את האח מהתמונה.
4. שיהוי
המבקשים הגישו את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה כשנתיים לאחר מתן צו קיום הצוואה. שיהוי במשך זמן כה ארוך הוא שיהוי משמעותי, בפרט כאשר ממועד מתן הצו פעלו המבקשים על פי הצו והייתה חלוקה של נכסי העיזבון ליורשים על פי הצו.
ההסברים של המבקשים לשיהוי היו: למבקשים היה פחות מ24 שעות מרגע שהוצגה להם הצוואה ועד להגשת הבקשה אצל עו"ד מטעמו של האח; האח הציג למבקשים צוואה מזויפת ותיאם מול עו"ד מטעמו את הגשת הבקשה באופן שנמנע מהם לבחון בזמן אמת את הצוואה ואת האפשרות להתנגד לה; המבקשת הצהירה "שלאחר שהאח שלח ביום 5.7.17 גברתנים למלון וניסה להשתלט על ניהול המלון היא הבינה שהיא צריכה לפקפק בכל מה שאמר לה, לבדוק כל דבר שנאמר לה ע"י האח וביררה את העניינים כולל מול ציון המלווה, כולל בדיקת כרטיסי אשראי ליום הפטירה, כולל חוות דעת בנוגע לזיוף מוטבים על ידי האח ועוד ואשר חשפו בפניה עובדות וטענות שלא עמדו בפניה בעת הגשת הבקשה למתן הצו." (ראו סעיפים 26, 28, 30 לסיכומים מטעם המבקשים).
המבקשת הגישה את הבקשה מרצונה החופשי ויכלה לבחון את כלל הטענות שמועלות כעת טרם הגשת הבקשה. המבקשים ידעו שהמנוח חתם על הצוואה בטביעת אצבע וכן שהרב XXX היה עד לחתימה על הצוואה. למרות זאת, המבקשים המתינו כשנתיים מאז שניתן צו הקיום, קיבלו כספים ומימוש זכויות ולא הגישו כל בקשה לביטולו.
המבקשים לא התייחסו לתקנה 27 (ג) הקובעת כי: "בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו" – המבקשים לא הצביעו ולו על עובדה או טענה אחת כזו וכן לא הגישו את הבקשה בהזדמנות הראשונה כנדרש בתקנה.
אין כל נימוק ממשי של המבקשים לשיהוי של שנתיים בהגשת הבקשה לביטול ובפרט כאשר באותה עת המבקשת פועל נמרצות על פי הצו למימושו ומנהלת את המלון ביד רמה. המבקשת לא הסבירה את הסמיכות בין הסכסוך העיסקי שהחל בינה לבין האח לבין הגשת הבקשה לביטול הצו לקיום צוואה.
5. השתק שיפוטי
לכל אלה יש להוסיף כי גם מטעמים של השתק שיפוטי אין מקום לאפשר למבקשת לקבל את הסעד המבוקש על ידה.
המבקשת עותרת כי חרף הגשתה את הבקשה למתן צו קיום צוואה, וחתימתה על הבקשה, וחרף פעולתה בהתאם לצו קיום הצוואה חודשים על גבי חודשים, כי צו קיום הצוואה יבוטל.
התנהלות הצדדים – ובפרט המבקשת והאח – הייתה משותפת במשך שנתיים. כעת עותרים המבקשים כי חרף בקשתם להגשת הבקשה לצו קיום צוואה, חרף אי פעולתם כנגד צו קיום צוואה, חרף פעולתם בהתאם לצו קיום צוואה במשך תקופה ארוכה, כי צו קיום הצוואה יבוטל.
עקרון ההשתק השיפוטי, המבוסס על עקרונות ההגינות בהליך השיפוטי ותום הלב, משתיק בעל דין מהעלאת טענות סותרות בהליכים שונים:
"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים […] התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט […] בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר […] זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק".
ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט (6) 625, 633 (8.12.2016).
בעמ"ש 21313-11-17 פלונית נ' אלמוני דן כב' הש' שנלר בסוגייה של השתק שיפוטי וקבע כי שעה שמדובר בהליך משפטי בפני אותה רשות קמה וניצבת המניעות המבוססת על דרישת תום הלב ומאחר ומדובר בהצהרות נוגדות ובפעולות העומדות בסתירה בפני אותה רשות קיימת מניעה מלטעון אותן:
"הנה כי כן, לכאורה אם היה מדובר בהליך משפטי מול הרשות לפניה הוצג מצג זה או אחר, קמה וגם ניצבה אותה מניעות ואף בגדר השתק שיפוטי, אשר כולם מבוססים, בין השאר, על יסוד דרישת תום הלב."
ראו: עמ"ש 21313-11-17 פלונית נ' אלמוני סעיף 42-43 לפסק דינו של כב' השופט שנלר (7.10.19).
בנסיבות שבהן המבקשת הצהירה בפני הרשם לענייני ירושה בבקשה, כי יש לקיים את צוואתו של המנוח, אין מקום לאפשר לה מטעמי השתק שיפוטי לשנות את הצהרתה זו בפני אותה רשות ולאפשר לה לחזור ממנה.
קיימת חשיבות לכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לקיום הצוואה, מסרה את ההודעות ליורשים על פי הצוואה, הייתה מיוצגת בעת הגשת הבקשה ע"י עו"ד, ולכך שצו קיום הצוואה ניתן בהסכמה וללא התנגדות.
לאור האמור לעיל ולאור העובדה שהמבקשת היא זו שהגישה בקשה לרשם לענייני ירושה לקיום צו קיום הצוואה של המנוח, לאור כך שהמבקשים לא פעלו בכל צורה למנוע את מתן צו קיום צוואה, לאור כך שהמבקשים והמשיב פעלו במשך תקופה ארוכה בהתאם לצו, ולאור כך שבקשת הביטול הוגשה בעטיו של סכסוך שהתעורר באשר לניהול העסק, אני סבורה כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של המבקשים ויש למנוע מהם העלאת טענות סותרות אלה גם מכוח השתק שיפוטי.
ההתרשמות היא שהמניע המרכזי של המבקשים להגשת ההליך זה הרצון של המבקשים להדיר את האח מניהול העסק ולא מאחר שקיימת טענה לגבי הצוואה ולכך לא ניתן להיעתר.
אשר על כן, וגם מטעמי השתק שיפוטי, אין מקום להעתר לבקשה לביטול צו קיום הצוואה.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, המבקשים לא עומדים בתנאים הנדרשים לביטול צו קיום הצוואה, ודין בקשתם להידחות.
6. טענות המבקשים לגבי פגמים שנפלו בעריכת הצוואה ועניינים נוספים
עריכת וחתימת הצוואה אצל הנוטריון– למבקשים טענות רבות ושונות לגבי החתימה של הצוואה בפני הנוטריון ואופן עריכתה. ייאמר ברורות – שעה שנמצא כי אין עילה לביטול צו קיום הצוואה, ניתן היה שלא להידרש כלל לטענות אלה. אולם מאחר ונשמעו עדויות לגבי טענות אלה, ייאמר ברורות כי לא נמצאה בכל הטענות טענה שיש בה להוביל לביטול צו קיום הצוואה.
אין בכל טענות המבקשים טענה שלא ידעו אותה או טענה חדשה שהתגלתה לאחר מתן צו קיום הצוואה.
עו"ד ציין כי המנוח הגיע אליו עם הרב XXX לאחר שתיאם עימו פגישה כמה ימים לפני כן (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 64).
הרב XXX ציין כי הוא היה הרב של המשפחה וציין את הקשר העמוק עם המנוח והמשפחה, כך שהוא היה זה שדאג גם להלוויית המנוח ולמצבתו (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 41 שורות 31-34). הרב XXX פירט כי המנוח תיאם את הפגישה עם עו"ד, שהוא לא הכיר אותו, וכי הוא זה שלקח את המנוח מהמלון והחזיר אותו למלון באותו היום לאחר עריכת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 43 שורות 5-21).
הרב XXX פירט לגבי עריכת הצוואה אצל עו"ד וכי עו"ד הוא שביקש מהמנוח לחתום בטביעת אצבע (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 44 שורות 22-30).
הרב XXX הסביר כי המנוח ביקש שיחתום כעד "שלא יהיו עוד ספקות" ושזו הייתה בקשתו (עמ' 46 שורות 1-3).
עו"ד ציין כי מסר את הצוואה למנוח במעטפה חומה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 66 שורות 22-30). הרב XXX ציין כי לאחר עריכת הצוואה כאשר יצא עם המנוח מעו"ד, המנוח נתן לו מעטפה חומה סגורה עם הצוואה וביקש ממנו למסור אותה לאחר פטירתו (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 46 שורות 32-34, עמ' 47 שורות 1-2). הוא ציין כי לא סיפר לאיש על הצוואה על פי ציוויו של המנוח (עמ' 47 שורות 32-34).
עו"ד נשאל מדוע החליט להחתים את המנוח לא באמצעות חתימה אלא באמצעות טביעת אצבע. הוא השיב מפורטות והציג גרסה מנומקת מדוע סבר כי הדבר הוא לטובת המנוח, שהיה עיוור, ועולה בקנה אחד עם חששות שהביע המנוח לגבי טענות שיועלו לגבי צוואתו:
"כן. ידעתי שהוא יודע לחתום, כי הוא סיפר לי גם שגנבו לו וזייפו לו את החתימה שלו, אז באותו מעמד החלטתי שהכי טוב והכי ישר, ולא יהיה בעיות עתידיות, שהוא יחתום עם טביעת אצבע.
ש: ואין חתימה שלו בנוסף?
ת: אין חתימה שלו.
ש: רק טביעת אצבע, נכון?
ת: כן. כן, כן." (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 55 שורות 27-33, וכן עמ' 56 שורות 19-29).
עו"ד גם הסביר מדוע הוספה חתימתו של הרב XXX למרות שלא היה צורך פורמלי בכך לאור חששותיו של המנוח (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 57 שורות 5-9).
טענות המבקשים בעת הזו כי בשל חתימת המנוח בטביעת אצבע ולא בחתימה גרפית צריכות להביא לביטול של הצוואה, אין להן מקום. אין מדובר בנסיבה חדשה. לכל היותר מדובר בפגם שיכול להעביר את הנטל.
עו"ד נתן גרסה מנומקת בעניין זה שעולה בקנה אחד עם הנסיבות המשפחתיות ומתאימה למצבו של המנוח. בענייננו דווקא החתימה בטביעת אצבע – שלא נטען כי איננה טביעת אצבעו של המנוח – מחזקת את אמיתות הצוואה.
עו"ד הציג לבימ"ש את ספר הנוטריונים שלו שבו הפרטים של הצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 59 שורות 7-11, עמ' 61). לא שוכנעתי בטענות של המבקשים כי גם הספר אינו אותנטי.
טענותיהם של המבקשים לגבי הוכחה לגבי הצוואה מתאימים לשלב טרם מתן צו הקיום ולא לאחריו. המשקל שביקשו לייחס לכך שעו"ד לא מצא את החשבונית אין בו לשנות את התמונה הראייתית המפורטת שהוצגה.
עו"ד XXX טען כי לא סביר שהמנוח היה פונה לעו"ד אחר מלבדו. אולם בעת חקירתו ולאחר נתונים שהוצגו לו אישר כי למנוח היו עורכי דין נוספים אליהם פנה, וכן כי לא ידע שהמנוח ערך צוואה (ראו: פרוט' מיום 17.3.21, עמ' 12).
המבקשים יחסו משקל רב לחקירת מר XXX שהיה מלווה של המנוח. לטענת מר XXX, המנוח לא יכול היה להיות אצל הנוטריון באותו מועד לאור רישומים שיש לו ביומנו של יום זה.
בחקירה הנגדית הוצג למר XXX כי ביום 27.11.2014 נרשם בכרטיס העבודה שלו במלון כי עבד בין השעות 18:38-23:43 (ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 43 שורות 8-27). בהמשך נשאל לגבי טענתו כי עבד בבוקר וחזר למלון בערב, ואישר כי זו טענתו (ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 45 שורות 15-20). העד נשאל כיצד הוא יכול לזכור בשנת 2019 בעת חתימת התצהיר פירוט שעות כל כך מדוייק ליום ספציפי בשנת 2014, והתברר כי למרות שלא צויין ברישומיו כי הלך גם לבית כנסת, הוא הלך. העד חזר וציין כי הלך עם המנוח באותו היום לבנק ולחנות ולמסעדה בערב (עמ' 50 שורות 1-3).
אל מול חקירתו של מר XXX נשמעו חקירות הנוטריון, העד הנוסף הרב XXX ושאר הצדדים, וכן קיימת הצוואה החתומה. אני סבורה לאחר שמיעת עדויות כל הצדדים כי יש לתת משקל רב יותר לעדויותיהם של עו"ד והרב XXX.
למרות הטענות החוזרות ונשנות כי האח היה מאחורי עריכת הצוואה, האח הוכיח כי במועד עריכת הצוואה היה בחו"ל. האח צירף פירוט כניסות ויציאות שלו ממשרד הפנים. הוא גם ציין כי לא ידע על הצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 10 שורות 23-25).
האח נשאל על ידי המשיב 4 האם היה מעורב בעריכת הצוואה וציין בתשובה כי לא היה מעורב, לא ידע על הצוואה ושהה באותה עת בחו"ל (עמ' 23 שורות 15-24).
התרשומת בבית החולים מיום 27.1.2015 – ביום 27.1.2015 בעת שהמנוח היה בטיפול נמרץ נערכה תרשומת בנוכחות עו"ד XXX (ובכתב ידו), המבקשים והאח. למרות הטענות הרבות לגבי התרשומת, בסופו של יום איש אינו טוען כי התרשומת הינה צוואה של המנוח. בחינת התרשומת מעלה כי אין בה פירוט מי היורשים של המנוח אלא הוראות ביצועיות יותר שבעיקרן מתייחסות לעניינים עסקיים ולמשיב 4.
עו"ד XXX הדגיש בחקירתו כי התרשומת אינה צוואה והוא סירב לעשות צוואה (ראו: פרוט' מיום 17.3.21, עמ' 16 שורות 2-12). בהמשך חזר ואמר: "התרשומת הזאת היא לא צוואה אין לה תוקף של צוואה. זה מה שהיה באירוע רשמתי עכשיו שכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה" (עמ' 18 שורות 26-26).
האח ציין כי הוא סבור שהמנוח רצה לחזק את הצוואה ולתת סמכויות ניהוליות כתוספת לצוואה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 28 שורות 23-25).
בין כך ובין כך איני סבורה שבתרשומת יש משקל לשינוי תמונת המצב שהתבררה לגבי הצוואה.
המבקשים טענו כי הצוואה אינה סבירה מבחינת נסיבות המשפחה – טענה זו אינה רלוונטית לבקשה לביטול צו קיום הצוואה והיא גם אינה עילת התנגדות על פי החוק. עם זאת ומאחר והדברים נדונו בהרחב האוסיף מספר דברים לגבי עניין זה. שוכנעתי כי הצוואה שיקפה את המצב המשפחה.
הייתה הסכמה של כל הצדדים כי היו למנוח טענות נגד המשיב 4.
המבקשת אישרה בחקירתה כי המשיב 4 איים על המנוח ברצח (ראו: פרוט' מיום 14.3.21, עמ' 11 שורות 32-33, עמ' 12 שורות 1-3). המבקש אישר כי מי שהיה מעורב בתהליכים במשפחה חווה איומים מצד המשיב 4 (עמ' 54 שורות 19-21).
לכך יש להוסיף כי חלקם של המבקשים – בין על פי הצוואה ובין על פי צו ירושה – הוא זהה. הם לא התייחסו לכך כלל.
האח ציין כי היו מחלוקות עזות בין המנוח לבין המשיב 4 ("גרם לאחי צער ענק"), רצה להוציא אותו מהמלון, הקליט אותו והלשין עליו למס הכנסה (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 11 שורות 33-34, עמ' 12 שורות 1-3).
עו"ד טישמן בחקירתו ציין כי למנוח היה סכסוך עם המשיב 4 (ראו: פרוט' מיום 17.3.21, עמ' 9 שורות 26-30). הוא פירט בהרחבה כי המנוח סיפר לו כי המשיב 4 לקח לו כספים וביקש לסלקו מהמלון, וציין כי המנוח ביקש לעשות בוררות עם המשיב 4 ככל שיביע התנצלות כנה ואמיתית (עמ' 10 שורות 1-12).
הרב XXX ציין כי המנוח סיפר לו שהמשיב 4 פגע באמונו: "אתה רימית אותו בהרבה כסף, פגעת בשם הטוב שלו" (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 50 שורות 1-2).
גם המשיב 4 אישר בחקירתו כי היו מחלוקות בינו לבין אביו (ראו: פרוט' מיום 17.3.21 עמ' 52 שורות 28-34). הוא אישר כי התלונן על המנוח במס הכנסה ובעקבות כך המנוח נחקר ברשויות המס וביטוח לאומי (עמ' 54 שורות 21-29). הוא אישר כי היה לו צו הרחקה מהאב (עמ' 73 שורות 17-23).
האח השיב בסוף חקירתו כי הוא סבור כי המנוח הוריש לו בשל המצב המשפחתי והיה רוצה שיהיה שלום במשפחה: "[..]אני מחפש רק שלום, לאורך כל הדרך אני מחפש רק שלום,. גם עם הבת וגם איתך, אני מאוד רוצה לעשות את רצונו של המנוח, שהוא היה רוצה מאוד שנתחבק ונהיה ביחד, ולא נהיה במלחמה. ראיתי בך פה חרטה, אני מאוד רוצה לעזור לך. אני לא צריך את ה-25% האלה, כבוד השופטת, אני לא צריך את הדבר הזה. אחי הכניס אותי פה למשהו, שבאמת היה לו הרבה הרבה, הוא ידע מה אני ומי אני, הוא סמך עלי." (ראו: פרוט' מיום 21.3.21, עמ' 31 שורות 22-28).
אשר על כן גם נסיבות המשפחה מחזקות את הגיונה של הצוואה מבחינת אומד דעתו של המנוח.
ד. סיכום
אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל, דין הבקשה לביטול צו קיום הצוואה – להידחות.
הוצאות ההליך – לאחר שהתחשבתי בהיקפו של ההליך, ההחלטות והדיונים שהתקיימו ותוצאת ההליך, המבקשים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות האח בסך של 58,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
בכל הנוגע למשיב 4 – עתירתו המהותית לביטול הצו לא התקבלה, יומו ניתן לו באופן מלא ואין מקום לפסוק את הוצאותיו בהליך.
המזכירות תסגור את התיק שבכותרת.
ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
החלטה על פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים ניתנה ביום 5.9.23.
