בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
בעניין עזבון המנוחה:המנוחה
המבקש:
המתנגד:
המבקש
ע"י ב"כ עו"ד יוסי ברקוביץ
נגד
המתנגד
ע"י ב"כ עו"ד אלעד קורצוויל
פסק דין
בעניינה של המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה"), נדונו בפניי ההליכים הבאים:
ת"ע 64848-02-20 – בקשת התובע למתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 5.5.2019 (להלן: "המבקש").
ת"ע 64905-02-20 – התנגדות הנתבע לבקשה למתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 5.5.2019 (להלן: "המתנגד").
ת"ע 64805-02-20 – בקשת המתנגד לצו קיום צוואת המנוחה מיום 7.1.2009.
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 17.5.2019.
המנוחה נפטרה אלמנה. הצדדים להליכים הם שני בניה של המנוחה.
עיזבון המנוחה כולל דירת מגורים וחשבון בנק.
המנוחה הותירה אחריה 2 צוואות בעניינן הוגשו ההליכים שבפניי.
המנוחה הותירה צוואה בעדים מיום 7.1.2009 (להלן: "הצוואה מיום 7.1.2009"):
בצוואה מיום 7.1.2009 קבעה המנוחה כי כל רכושה, לרבות דירת מגוריה, תתחלק בחלקים שווים בין שני בניה. כמו כן ציוותה המנוחה כי אם ביום שתלך לבית עולמה, יתגורר עמה בן זוג, הוא יעזוב את הדירה בתוך 30 יום מיום פטירתה. כמו כן קבעה כי ככל שבעת פטירתה מי מילדיה לא יהיו בין החיים אזי צאצאיו ירשו אותו בחלקים שווים ובהעדר צאצאים הנותר בחיים ירש את כל עזבונה (סעיפים 3-4 לצוואה).
בחודש 1/2018 אובחנה המנוחה כחולה בסרטן בלבלב. ביום 7.4.2019 אושפזה בבית חולים תל השומר. ביום 29.04.19 עברה המנוחה לאישפוז בהוספיס בתל השומר.
המנוחה הותירה צוואה נוספת שנערכה בכתב ידה מיום 5.5.2019, בסמוך לפטירתה שנערכה בהוספיס בתל השומר (להלן: "הצוואה מיום 5.5.2019").
נוסח הצוואה מיום 5.5.2019 זהה מילה במילה לצוואה מיום 7.1.2009, למעט הוספת סעיף 4: "אני מצווה בזאת כי לבני *** (המבקש) הזכות להמשיך להחזיק בדירה ולהתגורר בה לשארית ימי חייו וכל זמן שכך לא נתן יהיה למכור את הדירה או לפנותו ממנה".
סעיף זה מאפשר למבקש להמשיך להחזיק בדירה עד סוף ימי חייו, ובזמן זה אי אפשר יהיה למכור את הדירה או לפנות אותו ממנה.
המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 17.5.2019, 12 ימים, לאחר שערכה את הצוואה מיום 5.5.2019.
לאחר פטירתה של המנוחה הוגשו ההליכים שפורטו לעיל.
ביום 1.7.2020, במעמד דיון קדם המשפט, ניתן צו גילוי מסמכים לגופים: קופ"ח כללית, המל"ל, ביה"ח תל השומר, להמצאת כל המסמכים הסיעודיים/רפואיים/דו"חות סוציאליים לצורך בירור האם יש מקום למנות מומחה רפואי.
ביום 1.12.2020 מונה פרופ' שמואל פניג כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה") על מנת ליתן לבית המשפט חוות דעת בדבר יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה מיום 5.5.19, בשים לב למכלול המסמכים הרפואיים והדו"חות הסיעודיים אשר הומצאו לתיק ביהמ"ש.
ביום 13.2.2021 הוגשה חוו"ד הראשונה של המומחה (להלן: "חוו"ד הראשונה"). המסקנה שאליה הגיע המומחה, היא כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה מיום 5.5.2019.
לאחר שהוגשה חוו"ד הראשונה, הגיש המתנגד בקשה לפסילת המומחה ולחילופין למתן הוראה למומחה להשלים את חוות דעתו (בקשה מס' 8). לאחר בחינת הבקשה והתגובה וכן חוו"ד הראשונה הוריתי כדלקמן ביום 31.3.2021: "בקשה 8. לאחר בחינת הבקשה, התגובה וכן חוות דעת המומחה פניג אני מורה כדלקמן.
שוכנעתי כי יש מקום להורות למומחה לתקן, להשלים ולבחון מחדש את חוו"ד. כאשר יובהר ויודגש כי אין המומחה כבול לחוות דעתו הקודמת וכי עליו לחבון את כל המסמכים הרפואיים מראשיתם והוא רשאי לשנות/ להוסיף/ לתקן או להשאיר את המסקנות על כנן אך בהתבסס באופן מנומק ובהתייחס לכל המסמכים. המומחה ציין מפורשות בחוות דעתו כי אין בידו תיעוד לגבי המועדים הנדרשים ביותר הסמוכים לעריכת הצוואה (29.4.2019-5.5.2019). מאחר והמסמכים קיימים ויש מסמכים רבים הרי שחוו"ד אינה יכולה להישאר ללא תיקון והתייחסות למסמכים אלה.
איני סבורה כי יש להורות על חוו"ד חדשה אחרת וסבורני כי המומחה לאחר שיקל את כל המסמכים יוכל לבחון את הדברים מראשיתם וכדבעי.
על כן הבקשה מתקבלת. למומחה יועברו במסודר על ידי ב"כ שני הצדדים במשותף – למען הסר ספק – כל המסמכים הרפאויים שהתקבלו במועדים 29.4.2019-5.5.2019.
חוו"ד מתוקנת תוגש בתוך 30 יום לאחר קבלת המסמכים על ידי המומחה."
חוות דעת משלימה מטעם המומחה הוגשה ביום 13.4.22 (להלן: "חוו"ד המשלימה"). לאחר שעמדו בפני המומחה, המסמכים הרפואיים מההוספיס בתל השומר, שלא היו בפניו בעת עריכת חוו"ד הראשונה. המסקנה שאליה הגיע המומחה הייתה כי: "לא הייתה עדות במסמכים הללו לבעייתיות קוגניטיבית ונראה שבתקופה שבה ערכה את צוואתה הייתה צלולה והבינה את טיבה של צואה מהי[…] למיטב הערכתי המקצועית הייתה המנוחה כשירה לערוך צוואה בתאריך 05.05.2019".
המתנגד הגיש ביום 8.12.20 (בקשה מס' 4) בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני להימנע ממכירה ו/או מסירה לצדי ג' של איזה פריט מעיזבון אמם המנוחה של הצדדים וכן מתן הוראות. לאחר בחינת הבקשה והתגובה שהוגשה הוריתי כדלקמן ביום 31.12.20, בנימוקי ההחלטה שם, כי ניתן צו האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון לרבות ובפרט אלו המצויים בחזקת המבקש בעת הזו.
לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המתנגד (ביום 10.10.21), הגיש המבקש בקשה דחופה (בקשה 16) לביטול תצהיר עדה (כך במילותיו) מטעם המתנגד – ד"ר מיכאלה ברקוביץ, מנהלת ההוספיס בתל השומר בו שהתה המנוחה בימיה האחרונים, שתצהירה הוגש בתצהיר עדות ראשית של המתנגד. לאחר הגשת תגובת המתנגד קבעתי ביום 21.11.21, כדלקמן:
בתיקים שבכותרת התקיימו 5 דיונים (2 דיוני קד"מ ו-3 דיוני הוכחות) ונשמעו סיכומים בעל פה עם תום הבאת הראיות. בהתאם לכך, ניתן כעת פסק הדין.
ב. תמצית טענות הצדדים
טענות המתנגד לבקשה לצו קיום צוואה מיום 5.5.2019
המתנגד טוען כי יש להורות על קבלת ההתנגדות לקיום הצוואה מיום 5.5.2019 ויש ליתן צו קיום לצוואה מיום 7.1.2009.
המתנגד טוען כי במועד חתימת הצוואה מיום 5.5.2019, מצבה הגופני, הנפשי והמנטלי של המנוחה היה קשה ביותר והיא לא הייתה כשירה לצוות. המתנגד טוען כי במועד חתימת הצוואה מיום 5.5.2019, למנוחה לא הייתה כל הבנה או מודעות לטיבה ולהשלכותיה של עריכת הצוואה.
המתנגד טוען כי במועד עריכת הצוואה מיום 5.5.2019, המבקש היה מעורב בעשייתה ובניסוחה של הצוואה ואף היה נוכח בעת עריכתה. המתנגד מציין כי המנוחה לא הייתה מסוגלת לשתות בכוחות עצמה והיה צריך לסייע לה בכך, ולא יתכן מצב שבו יכלה לכתוב בכוחות עצמה צוואה שזהה לצוואה מיום 7.1.2019 למעט סעיף 4 המתיר למבקש להמשיך להחזיק בדירת המנוחה (שהינה למעשה הנכס המרכזי בעיזבון המנוחה) למשך כל ימי חייו, ובאופן הזה לנשל בפועל את המתנגד מעיזבון אמם המנוחה.
המתנגד טוען כי הצוואה מיום 5.5.2019 נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה וכי התקיימה תלות מלאה של המנוחה במבקש, המקימה חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת המצדיקה את ביטול הצוואה ולכל הפחות העברת הטלת נטל הבאת הראיות לסתור, על כתפי המבקש.
טענות המבקש לצו קיום הצוואה מיום 5.5.2019
המבקש עותר לקיומה של הצוואה מיום 5.5.2019, ודחיית כל טענות ההתנגדות.
המבקש טוען כי יש לדחות את הטענה בדבר העדר כשירות המנוחה לצוות, שכן בוחן המציאות של המנוחה חרף מצבה הרפואי (חולת סרטן במצב סופני) היה תקין, ולא הייתה לה שום מגבלה נפשית או קוגניטיבית, המונעת את כשירותה לערוך צוואה מיום 5.5.2019.
המבקש טוען כי יש לדחות את טענת המתנגד למעורבות בעשיית הצוואה מיום 5.5.2019 שכן הוא פעל בהתאם להוראות אמו המנוחה שביקשה כי יביא לה עותק מהצוואה הישנה שערכה וזאת לצורך עריכת שינוי בצוואה (ראה סעיף 14 לכתב תשובה להתנגדות וכן סעיף 25 לתצהיר עדות ראשית מטעם המבקש).
המבקש טוען כי יש לדחות את טענת המתנגד להשפעה בלתי הוגנת. המבקש טוען כי לא התקיים אף לא אחד מהמבחנים שנקבעו בפסיקה המעידים על השפעה בלתי הוגנת.
ג. דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, דין הבקשה לצו קיום צוואה מיום 5.5.2019 – להידחות, דין ההתנגדות לצוואה מיום 5.5.2019 – להתקבל, ודין הבקשה לצו קיום צוואה מיום 7.1.2009 – להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.
עילות ההתנגדות להן טוען המתנגד ביחס לצוואה מיום 5.5.2019 הינן: היעדר כשרות לצוות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה, והן תידונה כסדרן.
(1). כשרות לצוות
כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"):
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
בחינת כשרותה של המנוחה לצוות, צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, ועל הראיות להתייחס למועד זה:
"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות (ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה(3) 101; ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760; ע"א 142/80 מירסקי נ' מירסק פ"ד לה(2) 155; ע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי (13.6.1995); ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח(1) 22; עמ"ש (ת"א) 35907-02-12 מ'נ' נ' מ'ג' (17.11.2013))". (ההדגשות הוספו).
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 121-122.
המנוחה ערכה שתי צוואות, הראשונה, צוואה בעדים ביום 7.1.2009, והשנייה, צוואה בכתב יד, בחלוף כעשר שנים, ביום 5.5.19, בעת היותה חולת סרטן במצב סופני, ושהתה בהוספיס בתל השומר. בהתאם לכך, יש לבחון את מצבה של המנוחה עת ערכה את הצוואה מיום 5.5.2019, קרי בתקופה הסמוכה טרם, בזמן ובטווח הזמן הקרוב לחתימת הצוואה.
מדובר בשתי צוואות שנערכו בהפרש של כעשר שנים האחת מן השנייה והוראותיהן כמעט זהות. ההבדל היחיד הינו תוספת אחת בלבד בצוואה מיום 5.5.2019, סעיף 4, לפי סעיף זה למבקש הזכות להמשיך להחזיק בדירה ולהתגורר בה עד סוף ימי חייו, ובזמן זה אי אפשר יהיה למכור את הדירה או לפנות אותו ממנה.
בענייננו, לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו בתיק, שוכנעתי כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות בעת עריכת הצוואה מיום 5.5.2019. מדובר בראיות כבדות משקל ממקורות שונים בזמן אמת. בחינת התמונה שהתגלתה בפני בית המשפט הייתה כזו שמשקל הראיות שכנע באופן מובהק בנכונות הטענה בדבר העדר כשרות.
המתנגד טוען כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות בעת עריכת הצוואה בכתב יד מיום 5.5.2019, וזאת לאור מצבה הרפואי הקשה. המנוחה נטלה משככי כאבים עוצמתיים, שהשפיעו לא רק על מצבה הגופני אלא גם על צלילות דעתה. המנוחה הייתה ללא יכולת לעשות דבר בכוחות עצמה לא כל שכן כתיבת צוואה בכתב יד.
המבקש טוען כי המנוחה הייתה כשירה, שכן ניהלה את מרבית הטיפולים והתקשורת מול המוסדות בעצמה והייתה פעילה, צלולה והתמצאה לחלוטין בסובב אותה וקוגניטיבית לחלוטין. לטענת המבקש יש לאמץ את מסקנת המומחה, אשר לא מצא במסמכים הרפואיים עדות לבעייתיות קוגניטיבית השוללות מהמנוחה את עריכת הצוואה.
כאמור לעיל על מנת לבחון את מצבה הרפואי של המנוחה וכשרותה בעת עריכת הצוואה מיום 5.5.2019 מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע בתחילה בחוות דעתו כי המנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה. עם זאת, לאחר שהתברר כי בפני המומחה לא עמדו מלוא המסמכים הרפואיים, מעת שהותה בהוספיס בתל השומר בו שהתה המנוחה בערוב ימיה הוריתי על השלמת חוות הדעת כמפורט לעיל. מסקנת המומחה בחוות דעתו המשלימה לא השתנתה.
בסופו של יום הותיר המומחה עצמו את מלאכת ההכרעה בידי בית המשפט על סמך הראיות, הנסיבות, העדויות והעובדות שהתבררו בפני בית המשפט.
ראו לעניין הצורך בבחינה משפטית של כלל הראיות ממקורות שונים (ולא רק חוות דעת המומחה שבוחן את הדברים בדיעבד): עמ"ש 55336-12-14 ר' ז' נ' ר' א' סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' הש' שוחט (6.3.16).
בהתאם לכך ייבחנו להלן מכלול העדויות והראיות שנדונו והוצגו במסגרת בית המשפט יחד עם חוות דעת המומחה.
מסמכים רפואיים מההוספיס בתל השומר
לצורך קבלת תמונת מצב מקיפה ומלאה לגבי מצב המנוחה בעת עריכת צוואתה בכתב יד יובאו להלן על פי סדר כרונולוגי, מסמכים שנערכו על ידי אנשי הרפואה שסבבו את המנוחה בזמן אמת בתקופה זו, עם כניסתה להוספיס בתל השומר ביום 29.4.19. מדובר במסמכים שנערכו על ידי אנשים שבאו במגע יומי עם המנוחה.
ביום 29.4.19 אושפזה המנוחה בהוספיס בתל השומר. צוות הרפואי בתל השומר ערך תרשומת יומי באשר למצבה של המנוחה בעת כניסתה להוספיס וצויין כי היא מאוד חלשה וישנונית:
מיום אשפוזה של המנוחה בהוספיס ועד לפטירתה ניכרת ירידה (טבעית והגיונית) במצבה.
ביום עריכת הצוואה ביום 5.5.2019 יש תרשומת של ד"ר ברקוביץ מנהלת ההוספיס המעידה בזמן אמת על מצבה של המנוחה ועל מערכת היחסים הבעיתיית עם המבקש. כמו כן מדגישה ד"ר ברקוביץ כי במועד עריכת הצוואה לילה לפני המנוחה כלל לא ישנה, המנוחה נרדמה תוך כדי שיחה עימה ונלחמה להתעורר:
"אתמול שוחחתי עם הבן טלפוני. הוא יביאה תלונות, מבולבל מהטיפול, לא כל כך מוכן לקבל את המצב מדבר על מוות אבל דורש שאמו תהיה צלולה ומתפקדת. לאחר שיחה לא נישארת עם הרגשה שבידיוק היבין על מה אני מדברת. הלילה לא אשר לאחיות לתת את הטיפו דרך בירטה. לכן אמו לא ביכלל לא ישנה בלילה. בביקורת ענתה שכאב לה אבל נירדמה בתוך דיבורים ונילחמת להתעורר. אז מבקשת נגד כאבים שלא נירא לי מוצדק. שוב היזברתי לו מה המצב, כמה חשוב שאמא תהיה רגוע וישנ בלילה. לא מסוגל לעבין למה אנו שואלים אותה באיזו דרך היא רוצה לקבל טיפול. רוצה להחלית. עכשיו ביקש OXYCD בשתיה למרות שאמו תוענת שלא מסוגלת לבלועה. בינתיים יש להוסיף גם OXYCD לSOS. ולהמשך הוריד DEXA[…]" (השיבושים במקור, ההדגשות בקו – הוספו).
תצהיר ועדותה של ד"ר מיכאלה ברקוביץ- מנהלת ההוספיס
ד"ר מיכאלה ברקוביץ, מנהלת את ההוספיס בתל השומר הגישה תצהיר מטעמו של המתנגד (להלן: "ד"ר ברקוביץ") והעידה ביום 09.02.22. היא עמדה על עדותה בכתב ובחקירה הנגדית כי במועד עריכת הצוואה מיום 5.5.2019 המנוחה לא הייתה מסוגלת לערוך צוואה ולא הייתה כשירה לכך.
ד"ר ברקוביץ ביקרה וטיפלה במנוחה בזמן אמת, ביום בו נערכה הצוואה ובימים שקדמו לעריכת הצוואה כעולה מהתרשומת מהוספיס בתל השומר (שצורף כמוצג מתנגד/1). ד"ר ברקוביץ הצהירה במפורט אודות אשפוזה של המנוחה לאורך תקופת שהותה בהוספיס ותיארה את תהליך האישפוז וההתדרדרות עד לפטירתה:
ד"ר ברקוביץ פירטה לגבי מצבה של המנוחה מועד עריכת הצוואה והתרשמותה הישירה מהמנוחה ביום זה כי לא הייתה מסוגלת לערוך צוואה ביום 5.5.2019:
בחקירתה של ד"ר ברקוביץ בבימ"ש לא נסתרה. הייתה עקבית תוך מתן פרטים מדויקים על מצבה של המנוחה. היא זכרה היטב את המשפחה באופן חריג לאור מערכת היחסים המורכבת עם המבקש בעיקר, ותיארה נאמנה את המצב ואת התרשמותה הישירה ממצבה של המנוחה.
בחקירתה הבהירה ד"ר ברקוביץ, כי המנוחה במצבה, לא הייתה מסוגלת מבחינה פיזית לכתוב צוואה בכתב יד ביום 5.5.2019. בהמשך החקירה הדגישה ברורות כי מבחינתה המנוחה לא הייתה צלולה ולא הייתה יכולה לשתף פעולה למבע מעשה כלשהו:
"עו"ד ברקוביץ': [..] 3.5 9 בערב, אירנה כותבת, המטופלת ערנית ומתקשרת, מה המשמעות ערנית ומתקשרת?
העדה גב' ברקוביץ: לא, היא יכולה לתקשר ולהיות מבולבלת, להגיד שטויות, אבל היא עדיין מתקשרת איתנו, היא יכולה להגיד התמונה הזאת היא ירוקה ואני רואה שהיא כחולה, אבל היא תקשרה איתי, כי שנינו הסתכלנו על התמונה ו,
[..]
העדה גב' ברקוביץ: נהנינו ממה שאנחנו רואות. זה לא אומר שהיא צלולה אם היא מתקשרת. תשתי מים, אז היא יכולה להגיד, את רוצה מים? כן. את מביאה את הכוס היא לא שותה, היא לא יודעת איך לשתות מהמים אבל היא תקשורתית כי היא ענתה לנו אבל זה לא אומר שהיא צלולה.
עו"ד ברקוביץ': באף מקום ולו אחד בערמות הטפסים הרפואיים שגם בדק הפרופסור מטעם בית המשפט, לא מתועד מקרה אחד של חוסר צלילות או בעיה קוגניטיבית.
העדה גב' ברקוביץ: אף אחד לא בדק,
עו"ד ברקוביץ': אני מתאר לעצמי, תתקני אותי אם אני טועה, שבמידה והחולה המאושפז אצלכם נמצא בדיליריום או בהזיה ואומר לי כרגע הקירות שחורים, אתם תציינו את זה ולא תכתבו,
העדה גב' ברקוביץ: אבל אני בעצמי כתבתי בחמישי לחודש
[…]
העדה גב' ברקוביץ: אז אני עונה לך שב-5 לחודש בדקתי אותה והיא באמת, היינו בחדר, היא הצליחה לענות לי לשאלות אבל היא נרדמה באמצע, התעוררה עוד פעם, עוד פעם, זה לא בן-אדם,
עו"ד ברקוביץ': איזה שאלות את שואלת לדוגמה?
העדה גב' ברקוביץ: אני זוכרת מה שאלתי אותה? כואב לה, (לא ברור), את מרגישה טוב, היה לך יציאה, שאלות של רופא שבא לביקור. עכשיו, היא לא הצליחה לנהל איתי שיחה ונרדמה לי באמצע וכתוב, כל פעם,
[..]
העדה גב' ברקוביץ: זה לא בן-אדם שיכול להיות צלול, הוא לא בן-אדם שהוא יכול איך אומרים לשתף פעולה לאיזשהו מעשה כלשהו, לא להוריד אותה מהמיטה ולא לשים אותה על כיסא גלגלים ולא לטייל איתה בפרוזדור ולא לשים לה טלוויזיה, זה לא, אין, זה תקשורת מאוד אני לא יודעת איך להגדיר את זה, תקשורת מאוד מקוטעת, תקשורת לא,
עו"ד ברקוביץ': כלומר היא לפעמים עונה לך נכון, לפעמים עונה לך, היא נרדמת.
העדה גב' ברקוביץ: היא נרדמת, זה לא שהיא עונה לי נכון, היא נרדמת, בן אדם שהוא ישנוני, בן אדם שהוא לא איתנו לגמרי." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 9.2.22, עמ' 46, שורות 18-34 וגם עמ' 47 שורות 1-24.
ובהמשך ציינה ד"ר ברקוביץ כי המנוחה הייתה בשלב הזה סיעודית ולא יצאה ממיטתה, והדגישה כי המנוחה לא תפקדה ולא יכלה לעשות שום דבר דבר לבדה:
"עו"ד ברקוביץ': מדברים איתה, היא מגיבה, היא אומרת לא טוב לי, אני לא רוצה את התרופות. כואב לי, אני מסרבת לקחת תרופות שינה וכן הלאה.
העדה גב' ברקוביץ: עוד פעם, אבל בסדר, אבל לא תמיד הדברים אולי נכונים, או לא תמיד אתה יודע אם זה באמת מה שקרה. עכשיו, חוץ מזה שאני (לא ברור) להעיר לך שהאישה עדיין לא מופנית שהיא חולה סופנית, היא עדיין לא מקבלת את ההתקדמות של המחלה, האחות כותבת פה, היא הגיעה אצלנו למחלקה עדיין לא בידיעה מלאה שהיא במצב כמו שהיא. עכשיו, היא מתפלאת שלא מסוגלת להזיז את רגליה, אני לא זוכרת שהיא אי פעם הזיזה את רגליה ושהיא ירדה מהמיטה אי פעם, מאז שהיא הגיעה למחלקה היא הייתה במיטה סיעודית וזהו, עם פצעי לחץ וכך הלאה, זה לא היה בן-אדם שהלכה לרוץ מסביב לבניין, זה בא בן-אדם שהוא היה סיעודי לחלוטין, אני לא זוכרת שהיא אי-פעם הזיזה את הרגליים. פעם אחת ניסו להושיב אותה על קצה המיטה אחיות, זה אני זוכרת וכתבו את זה וקראתי את זה באחד מהדיווחים של הבנות בהתחלת האשפוז, רצו לעשות לה איכשהו מצב רוח טוב ולהושיב אותה על המיטה ולתת לה לאכול משם, אבל הפעם השנייה זה לא קרה יותר כי היא לא הייתה מסוגלת לעשות את זה יותר, זה היה כרוך בסבל.
עו"ד ברקוביץ': את מתארת מצב פיזי ואת לא מתארת מצב קוגניטיבי.
העדה גב' ברקוביץ: לא, אבל הפיזי, תראה, מישהו שהוא סיעודי הוא לא אקוטי כמוני או כמוך, בן-אדם סיעודי הוא בן-אדם סיעודי. עכשיו בנוסף לזה יש סבל נפרד שהוא סבל נפשי, פה יש קונטרדיקציה בתוך הבן-אדם הזה כי הוא נמצא במקום שהוא לא מבין מה המצב שלו, והוא נמצא במקום שהוא לא יודע לאן הוא הולך מהמקום הזה, עדיין הוא לא מפנים את הבעיה של המחלה שלה.
עו"ד ברקוביץ': וזה הביא אותה לחרדה למעשה.
העדה גב' ברקוביץ: וגם זה שהיא לא מתפקדת בשום דבר, היא לא יכולה לעשות כלום לבד, זה בטח שלא ממלא בשמחה בן אדם.
עו"ד ברקוביץ': היא קיבלה מורפין?
העדה גב' ברקוביץ: בטח שהיא קיבלה מורפין.
עו"ד ברקוביץ': מה מורפין עושה לאנשים?
העדה גב' ברקוביץ: משכך את הכאב.
עו"ד ברקוביץ': וזהו?
העדה גב' ברקוביץ: משכך את הכאב ויחד עם זה בטח שזה תלוי, ברגע שאתה נותן הוא יכול להיות יותר ישנוני, הוא יכול, יש כל מיני תופעות לוואי, עצירות, הקאות, בחילות.
עו"ד ברקוביץ': כן, אבל בדרך כלל,
העדה גב' ברקוביץ: החולים נרדמים באמצע, זה לא, […]. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 9.2.2022 עמ' 49 שורות 13-34, עמ' 50 שורות 1-12.
ד"ר ברקוביץ נדרשה בעדותה להשיב לשאלות ב"כ המבקש באשר לטענת המבקש לטיפול אגרסיבי של צוות עובדי ההוספיס כלפי המנוחה – טענה שהועלתה לראשונה רק בתצהיר עדות ראשית מטעם המבקש. ד"ר ברקוביץ העידה כי המבקש לא פנה אליה בטענה זו, והכחישה טענה זו מכל וכל. ראו: פרוט' מיום 9.2.2022 עמ' 56 שורות 20-29.
ד"ר ברקוביץ נשאלה ישירות האם ראתה או ידעה שהמנוחה ערכה צוואה והשיבה שלא היא ולא מי מהצוות ראה את המנוחה כותבת את הצוואה, שנכתבה כאמור בכתב ידה. עם זאת ציינה כי לפי התרשמותה זה לא היה מצבה של המנוחה מיום 5.5.2019 (שיכול לאפשר כתיבת צוואה שכזו), ראו: פרוט' מיום 9.2.2022 עמ' 56 שורות 13-34.
בהמשך ציינה ד"ר ברקוביץ כי למרות שלא ראתה את המנוחה כותבת את הצוואה, לדעתה במועד עריכת הצוואה המנוחה מאחר ולא יכלה לנהל איתה שיחה לא הייתה מסוגלת לכתוב פיזית את הצוואה:
"עו"ד ברקוביץ': האם ניתן לדעתך להסכים שמה שאת רואה כרגע מול העיניים זו צוואה שכותב אותה אדם במצב קוגניטיבי תקין [..] אחרת הכתב לא היה ישר, השורות לא היו מסודרות, אין פה שום טעות כתיב, זה נראה ממש פיקס.
העדה גב' ברקוביץ: אבל לקוגניציה אין לה שום קשר למוטוריקה, קודם כל. ושתיים,
עו"ד ברקוביץ': שניה, לא שמעתי מה אמרת.
העדה גב' ברקוביץ: לקוגניציה לה שום קשר עם מוטוריקה.
עו"ד ברקוביץ': או-קיי, כלומר מבחינה מוטורית היא יכולה לכתוב את זה.
העדה גב' ברקוביץ: היא יכולה להיות משותקת ולא לכתוב ויכולה, אבל עוד פעם, אני באותו יום שאתה רושם פה, אני כותבת שהבן-אדם הזה לא היה מסוגל לנהל איתי שיחה. היא הייתה נרדמת לי באמצע השיחה. זה אי אפשר להגיד לי,
עו"ד ברקוביץ': את לא ראית אותה,
[…]
העדה גב' ברקוביץ: הבן-אדם הזה לא היה מסוגל לכתוב דפים, היא נרדמה לי באמצע מילים פשוטות, מה את רוצה נגד כאבים, יש לך קקי, יש לך פיפי, מה את רוצה. זאת אומרת המשפטים המאוד קצרים שאני שמה לה היא לא מסוגלת לענות לי, נרדמת לי באמצע," (ההדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוט' מיום 9.2.2022, עמ' 57, שורות 13-34.
ד"ר ברקוביץ נשאלה ישירות בהמשך חקירתה לגבי התרשמותה ממצבה של המנוחה ביום עריכת הצוואה, והשיבה שוב כי התרשמותה הייתה כי מצבה של המנוחה לא היה משתנה או עובר מרגע לרגע והדגישה כי זו הייתה התרשמותה הישירה מבדיקה שהיא ערכה למנוחה בבוקר עריכת הצוואה:
"העדה גב' ברקוביץ: [..] באותו יום לפי דעתי בבדיקה שעשיתי בבוקר והביקור רופאים בדרך כלל זה מ-9:30 בבוקר אני מתחילה, אני לא יודעת מתי הגעתי בחדר שלה, 11, 12, לא יודעת מתי, הבן-אדם לא היה ערני ולא היה מסוגל לנהל שיחה ארוכה או שיחה איך אומרים ברורה, זה שוב (לא ברור).
עו"ד ברקוביץ': בשעה שאת היית אצלה מתוך 24 שעות.
העדה גב' ברקוביץ: אבל זה התפקיד שלי להתרשם באותו רגע וזה לא עובר, אני מסבירה לך.
עו"ד ברקוביץ': אז באותו רגע.
העדה גב' ברקוביץ: אני מסבירה לך, זה לא עובר, לא עובר מרגע לרגע פתאום מישהו הופך להיות שחקן תיאטרון ו,
[..]
העדה גב' ברקוביץ: אם היא ישנונית, הישנוניות הזה יכול להיות שעות על גבי שעות.
עו"ד ברקוביץ': ובאותו היום,
העדה גב' ברקוביץ: לקראת הערב היא יכולה להיות יותר ערנית,
עו"ד ברקוביץ': מה זאת אומרת יותר ערנית?
העדה גב' ברקוביץ: תלוי, היא יכולה להיות יותר ערנית ויותר ערה למה שקורה מסביב, להיות בקשר יותר עם בני המשפחה, לחייך, אולי לאכול משהו, והיא יכולה להמשיך להיות ישנונית. זה לא סטופר פה, זה בן-אדם, אבל עוד פעם, במצבים של החולים שלנו שבא המצב הזה שהמצב מתדרדר, זה אין כל כך חזרה של גלגל לאחור, אולי אני יודעת מטר אחד, אבל לא,
עו"ד ברקוביץ': לפי הדוחות שלכם ההידרדרות הייתה יותר לסביבות ה- 12, 13, 14 לחודש, לא בחמישי לחודש.
[…]
עו"ד ברקוביץ': בחמישי לחודש הצוות טוען אין הידרדרות.
[…]
העדה גב' ברקוביץ: עוד פעם אני חוזרת, באותו רגע שאני הלכתי לחדר ובדקתי את החולה שזה התפקיד שלי ואני צריכה להתרשם על המצב שלה החולה בנקודת הזמן שאני עושה ביקור, האישה הייתה ישנונית, נרדמה לי באמצע השיחה.
עו"ד ברקוביץ': למה את לא מציינת את זה?
העדה גב' ברקוביץ: בטח שמציינת, כתוב את זה בדיווח שלי באותו יום.
עו"ד קורצוויל: בוודאי שזה מצוין.
עו"ד ברקוביץ': ובאותו יום כתוב ע"י הצוות שלך שהיא הייתה ערנית ותקשורתית בשעות אחרות של היום.
העדה גב' ברקוביץ: אבל הצוות, זה באו אחריי, זה משהו אחר. זה אולי היא הייתה, תקשורתית היא הייתה גם איתי אבל נרדמה לי באמצע.
[..]
העדה גב' ברקוביץ: זה בן-אדם שנרדם באמצע הוא לא בן-אדם שהוא כמוני.
עו"ד ברקוביץ': באותו רגע?
העדה גב' ברקוביץ: לא, זה 5 דקות הוא עונה לשאלות וחצי שעה נרדם ואתה צריך להעיר אותו, בן-אדם, זה לא מצב, מבחינה רפואית זה לא מצב תקין.
עו"ד ברקוביץ': ברור שזה לא מצב תקין, היא הולכת למות.
העדה גב' ברקוביץ: זה לא מצב שבן-אדם הוא בסדר גמור." (ההדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוט' מיום 9.2.2022, עמ' 60 שורות 27-33 וגם עמ' 61 שורות 1-34 ועמ' 62 שורות 1-4
לאחר בחינת תצהירה של ד"ר ברקוביץ ועדותה המפורטת יש ליתן להם משקל רב התומך בקביעה כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה. ד"ר ברקוביץ הינה מנהלת ההוספיס בו שהתה המנוחה, זכרה את הפרטים ואת המשפחה לפרטי פרטים ויש ליתן להתרשמותה המקצועית מזמן אמת משקל רב. עדותה הייתה אמינה, סדורה ומפורטת.
התכתבויות בין הצדדים בזמן שהותה של המנוחה בהוספיס
בהתכתבות ווטסאפ בין הצדדים בערב יום עריכת הצוואה, 5.5.2019, כפי שצורפה כנספח 8, לתצהיר המתנגד, עולה כי המנוחה לא ישנה כל הלילה. התכתובות מעידות כי גם על פי שיטתו של המבקש מצבה של המנוחה לא היה תקין באותו היום. יתרה מכך, המבקש מאשר בתכתובת זו מזמן אמת כי המנוחה לא יכולה הייתה אפילו להחזיק כוס מים. התכתובות מעידות – כפי שהעידה ד"ר ברקוביץ – כי היו מחלוקות של המבקש בעיקר מול הצוות לגבי הטיפול שיש ליתן לאם:
כעולה מההתכתבות בין הצדדים בזמן אמת, ביום עריכת הצוואה, אף המבקש מודה כי מצבה של המנוחה קשה, שכן מציין כי אמו (המנוחה) אינה מסוגלת להחזיק כוס מים ביד.
עדויות הצדדים
המתנגד היה שותף יחד עם המבקש בטיפול במנוחה והיה ער למצבה הגופני. לטענתו של המתנגד בשל לתרופות הרבות שנטלה, לאור הכאבים העזים שמהם סבלה ובשל מצבה, כתוצאה מכך היא לא יכלה לעשות דבר בכוחות עצמה לא כל שכן לכתוב צוואה.
המתנגד בחקירה נשאל האם לא סביר כי האם החליטה בשל המצב השונה בין האחים ליתן הוראת הורשה המעדיפה את המבקש, והשיב כי אינו סבור שזה היה רצונה של האם, למרות שלא שוחח עימה לגבי כך:
"ש: [..] האם יכול להיות שהאימא שלך. אני מעלה תמונת מצב. האם יכול להיות שאימא שלך הפעילה את החוש האימהי שלה וראתה שהמציאות לא מאירה פנים כל כך לאחיך, והיא ביקשה לתת לו איזשהו ביטחון ולאפשר לו להתגורר בבית שלה כל עוד הוא יחפוץ לעשות כן? האם יש איזשהו חוק שמונע ממנה? האם הדבר הזה נראה לך הגיוני שהורה יחשוב ככה כלפי הילד שלו?
[..]
העד, המתנגד: אין חוק שמונע לחשוב ככה. אבל במקרה הנדון אני לא חושב שזה מה שאימא שלי רצתה לעשות. אני לא חושב שזה מה שהיא בחרה לעשות. חוקית, כמובן שכל אחד יכול להחליט.
עו"ד ברקוביץ': דיברת איתה פעם אחת על הדבר הזה?
העד, המתנגד: ישירות על הצוואה, לא. אבל שאלתי אותה בזמן השהות ב*** אם יש לה משהו שהיא רוצה לספר לי, או איזשהו דבר מה שחשוב לה שאני אדע. אני התייחסתי לכל דבר שהוא. אם יש אנשים שהיא רוצה לעדכן אותם, אם יש דברים שהיא הסתירה או כל דבר אחר. היא לא אמרה דבר. ועל הטבעת כמובן שידעתי רק לאחר השבעה אז לא יכולתי לשאול אותה אישית.
ש:כלומר, מאימא שלך לא שמעת, לא הייתה לך שיחה איתה בנושא הזה?
ת: על הצוואה הזו? לא." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 2.1.2022 עמ' 5 שורות 15-33.
המתנגד נשאל לגבי התרשמותו ממצבה של האם בעת עריכת הצוואה, והשיב כי זו הייתה ההתרשמות שלו בשל טיפולו השוטף והקבוע באם:
"ש: אז איך אני יכול להתייחס לכל ההגדרות המאוד מוחלטות שנקבת בתצהיר שלך לעניין המצב של אימא שלך? כשהן בגדול בניגוד למסקנה שקבע אותה מומחה מטעם בית המשפט.
ת: מה שקרה עם מומחה בית המשפט זו ראייה שלו. הוא עשה את העבודה וגם שם הייתה בעיתיות בתאריך שהוא ביצע. אבל זה אני משאיר לפסיכיאטר. אני יודע מעצם היותי שם, מעצם זה שליוויתי את אימא שלי, מעצם זה שטיפלתי בה וסעדתי אותה לאורך המחלה, בזמן האשפוז בהוספיס, מעצם זה שראיתי את המצב שלה. אני הייתי איתה גם בלילה שבו היא נפטרה. אני יודע בדיוק מה היה המצב שלה ממצב האוספיס ועד לפטירה. ועל בסיס זה אני יודע להבין מה היה מצבה ואיזו הידרדרות קטסטרופלית הייתה במצב שלה מהרגע שהיא נכנסה להוספיס, ובמשך שבועיים וחצי". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 2.1.2022 עמ' 7 שורות 23-34.
עדותו של המתנגד הייתה מהימנה, עקבית מתחילת ההליך ועד סופו והותירה רושם אמין.
לעומת זאת, גרסת המבקש השתנתה והתפתחה במהלך ההליך.
במסגרת כתב תשובה להתנגדות, טען המבקש, כי המנוחה ביקשה ממנו להביא צוואה שערכה וכך הוא עשה ולאחר כתיבת הצוואה במהלך תורנותו בהוספיס, המנוחה מסרה לו את הצוואה (מבלי להוסיף דבר).
בתצהיר עדותו הראשית, הוסיף המבקש כי המנוחה ביקשה ממנו להציג את הצוואה לאחיו לאחר מותה.
בתמיכה לטענותיו, צירף המתנגד תמליל שיחה בין הצדדים מיום 26.5.2019 – ימים ספורים לאחר פטירת המנוחה בו הוא שואל מפורשות את המבקש מי היה עם המנוחה בעת כתיבת הצוואה והמבקש משיב שהוא היה שם:
בחקירתו הנגדית של המבקש, הגרסה שוב השתנתה, הפעם טען שלא היה נוכח בעת כתיבת הצוואה ולא היה מודע בכלל לכתיבתה:
"עו"ד קורצוויל: [..] אני רוצה בבקשה לקחת אותך ל-5.5.2019, שזה בעצם היום שבו נכתבה הצוואה שאנחנו דנים בה כיום.
העד, המבקש: אוקי.
עו"ד קורצוויל: אתה טוען שאתה יצאת, למה יצאת מהחדר? בזמן שנכתבה הצוואה אתה יצאת מהחדר. למה יצאת?
העד, מר המבקש: תראה, אני הייתי למעשה גם באותו יום, למעשה בכל יום, גם בשעות הבוקר, הצהריים. לא הייתי צמוד לאימא שלי ברציפות. יצאתי, אם זה לאכול במתחם של תל השומר, אם זה להתאוורר בחצר, אם זה בשיחות עם הצוות הרפואי. לא הייתי נוכח כשהצוואה של אימא שלי נכתבה.
ש: היציאה הזאת שבמסגרתה נכתבה הצוואה, מתי היא הייתה?
[..]
עו"ד קורצוויל: באיזו שעה ביום?
[…]
עו"ד קורצוויל: הצוואה, היציאה הזאת שבמסגרתה נכתבה הצוואה לטענתך, באיזו שעה היא הייתה?
העד, מר המבקש: אני לא הייתי מודע בכלל לכך שנכתבה צוואה. אני יצאתי לאורך כל היום, כמו שציינתי, בין אם זה להתאווררות בחוץ, בין אם זה לאכול במתחם של תל השומר, בין אם זה לשיחות עם הצוות הרפואי. לא הייתי נוכח ולא הייתי מודע בכלל לזה שהצוואה נכתבה.
ש: אתה לא ידעת מתי הצוואה נכתבה? אתה לא יודע מתי הצוואה נכתבה?
ת: אני לא ידעתי ואני לא יודע מתי היא נכתבה. מבחינת השעה לצורך העניין, תאריך.
ש: אז איך בעצם הצוואה הגיעה לידיים שלך?
ת: בשלב מסוים כשאני חזרתי חזרה לחדר. שוב, אני לא זוכר במדויק איפה הייתי, כמו שציינתי. אבל לא הייתי נוכח כשהיא נכתבה. כשחזרתי בשלב מסוים אימא שלי נתנה לי את הצוואה.
ש: ומתי זה היה?
ת: אני לא יודע להגיד לך.
ש: הבנתי. לפני שיצאת באותה פעם.
ת: זה לא קשור. אני רוצה לתקן. זה לא היה באותה פעם. לאורך כל השעות הרבות שאני הייתי שם, אני יצאתי מהחדר, כמו שאמרתי. שוב, אני אחזור. בין אם זה לאכול, בין אם זה להתאווררות בחוץ, בין אם זה שיחות טלפון. לא הייתי נוכח שם ברציפות כל כך הרבה שעות, זה בלתי אפשרי.
[…]
ש: וכשאמרת לאימא שלך שאתה מתכוון לצאת למקום כלשהו, היא שאלה אותך משהו?
ת: אתה יכול למקד את זה יותר ספציפית למתי אתה מתייחס ולמה?
ש: אני מתייחס ליום של ה-5.5.2019. אני שואל אותך האם כשאמרת לאימא 'אימא, אני יוצא לצורך כלשהו', היא שאלה אותך משהו? היא ביקשה ממך משהו? היא אמרה לך משהו?
ת: לא שאני זוכר משהו ספציפי. כמו שאמרתי, פעמים מסוימות, צריך שהות יותר ארוכה, (לא ברור) לקנות אוכל, זה לקח קצת יותר זמן. אז אמרתי 'אימא, אני קופץ לקנות אוכל. אני אסיים ואני חוזר'.(ההדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוט' מיום 2.1.2022, עמ' 15 שורות 18-33, וגם עמ' 16 שורות 5-34.
המבקש ציין בחקירה כי כאשר שב באחת הפעמים לאימו היא נתנה לו את הצוואה וכעת הוסיף כי ביקש שלא תראה אותה למתנגד. גרסתו לגבי האופן בו המנוחה הייתה מסוגלת וכתבה את הצוואה בפועל מעלה תמיהות מהותיות וגם היא מהווה גרסה חדשה לטענותיו הקודמות:
"ש: ואז יצאת באחת מהפעמים, חזרת, הייתה צוואה מוכנה ואימא שלך הגישה לך את הצוואה?
ת: בשלב מסוים כשחזרתי, לא יודע בדיוק כמה זמן אחרי, אימא שלי נתנה לי את הצוואה. אמרה לי שזו הצוואה שלה וביקשה שאני אראה אותה לאחים שלי.
ש: טוב. יש לי שאלה, איך, אם אתה לא היית שם, לאימא היה דף, עט, משקפיים? איך היה לה את הדברים האלה?
ת: קודם כל, אימא שלי, לאורך כל התקופה, הייתה, היה לה בלוק שבו היא הייתה תמיד מנהלת רישומים, כותבת לעצמה הערות. היא הייתה אישה מאוד מסודרת. גם בעבודה כמנהלת חשבונות, תמיד היה איתה איזשהו פולדר שבו היא הייתה מנהלת רישומים.
ש:במיטה?
ת: אני לא יודע להגיד לך אם זה היה. אני יודע שלצורך העניין אני יכול לחשוב אולי משם היא לקחה כזה. אבל אני לא יודע להגיד לך. אני יודע שהיה לה דף מקלסר שעליו היא הייתה רושמת לעצמה כל מיני הערות.
ש:בתוך המיטה שבה היא שכבה?
ת:בתוך המיטה. אני לא יודע להגיד לך כי אני לא ראיתי מעולם את הקלסר הזה אצלה כשהיא כתבה את זה. אני יודע שהיה קלסר כי אימא שלי הייתה מתעדת כל מיני דברים. אבל אני לא ראיתי אותו, מן הסתם, בסיטואציה הזאת שהיא נכתבה.
ש:אימא שלך הייתה מתעדת או אתה?
ת:אימא שלי.
ש:טוב. למה אין לנו אותו? עם תיעודים של אימא שלך מזמן אמת.
ת: אני לא יודע. הקלסר הזה היה שם, אני לא יודע איפה."
בהמשך החקירה נשאל המבקש ישירות האם מצבה של האם אפשר לה לקום מהמיטה ולקחת את החפצים הנדרשים לכתיבת הצוואה. גם תשובותיו בעניין זה העלו תמיהות:
"ש:יש לי שאלה, אימא שלך, באותו יום, הייתה במצב שהיא יכולה לקום מהמיטה ולקחת את הקלסר מהשידה שהייתה מול המיטה?
ת: שוב, אני לא יודע. לצורך העניין, בהנחה, וזה באמת נלקח משם, וזו רק השערה שלי. אני לא יודע אם הצוואה אכן נכתבה על נייר מהקלסר. אני רק ככה, אתה יודע, תוהה, ייתכן וזה נלקח מהקלסר היות והיה לה קלסר שבו היא הייתה מנהלת כל מיני.
ש:אני אחזור בבקשה על השאלה ואני מבקש שתענה על מה שאני שאלתי. אני שאלתי האם פיזית אימא שלך יכלה לקום באותו יום מהמיטה ולקחת את הקלסר מהשידה שהייתה נמצאת מול המיטה שלה?
ת:לא.
ש:זה לא העלה אצלך שאלות איך לוגיסטית זה התבצע? כלומר אפילו במובן הזה של איך היו לה את הכלים לכתוב צוואה? לא שאלת אותה? לא התעניינת, 'אימא, איך עשית את זה?'?
ת:תראה, אני לא יודע אם אתה היית אי פעם, אני גם לא מאחל לך שאתה שתהיה בסיטואציה כזאת. הדבר האחרון שבאותו רגע עלה על דעתי זה לעניין הזה. אני לא נתתי בכלל את הדעת, זה שלה, זה עניין כל כך פרטי ואישי שלי. אני בטח לא אשאל למה ואיך. זה לא ממקומי.
ש:לא, להתעניין? להתעניין.
ת:לגביי מה?
ש:איך היא הצליחה? ולו ברמה הטכנית, מאיפה היו לה דפים, עט, משקפיים?
ת:משקפיים היו לה, מן הסתם, כשנכנסנו גם, היא הייתה עם משקפיים. היא הייתה עם משקפיים תמיד. אבל אני אגיד לך עוד פעם, אני לא יודע ואין לי מושג איך, כי אני גם לא שאלתי אותה בשום שלב. זה לא היה, הדבר האחרון שבאותו רגע, כשאני נתון בכל המצב שם עם אימא שלי, זה היה הדבר האחרון שעובר לי בראש."
המבקש גם אומת עם העובדה שגרסתו לגבי מתן הצוואה על ידי האם הייתה שונה בראשית ההליך ולא ידע לספק הסבר משכנע לגבי הבדלי הגרסאות:
"ש:כשאימא שלך נתנה לך את הצוואה, מה היא אמרה?
ת:היא אמרה לי (לא ברור).
ש:אוקי. אני אגיד לך למה זה מתמיהה. אתה קראת את התגובה שלך להתנגדות לקיום צוואה?
ת:אתה יכול למקד אותי?
ש:אני עוד לא אמקד אותך. אני שואל אם קראת אותה ואם מה שכתוב בה נכון? אני אעזור לך. אני אזכיר לך שחתמת על תצהיר שמאמת את מה שכתוב בהתנגדות. עותק לגברתי.
[…]
עו"ד קורצוויל: [..] איך העדות שלך עכשיו מתיישבת עם האמירה בסעיף 18, "כשחזר לחדרה של האם, נתנה לו האם את הצוואה שכתבה בכתב ידה. אמרה לו שזו צוואתה ולא הוסיפה".
העד, המבקש: תראה, אני, כמו שאמרתי, זה מה שאימא שלי אמרה לי. אם עורך הדין ברקוביץ' לא ציין את זה, אני לא יודע למה זה לא מופיע פה. זה מה שאימא שלי ביקשה. ". (ההדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוט' מיום 2.1.2022, עמ' 17 שורות 5-34 וגם עמ' 18 1-34
כעולה מעדותו של המבקש, מצבה של המנוחה היה קשה ולא היה באפשרותה אפילו לקום מהמיטה. המבקש שנמצא איתה שעות רבות במהלך שהותה בהוספיס לא ידע לתת הסבר איך הצוואה נכתבה, מתי נכתבה הצוואה, מתי המנוחה מסרה את הצוואה לידיו. כל שבידיעת המבקש היא מסירת הצוואה לידיו. אין הסבר מניח את הדעת היצד הצליחה המנוחה לקום ולקחת מחברת ועט כדי לכתוב את הצוואה דבר שהיה מצריך ממנה מאמץ רב ואף שעות כפי שהעידה ד"ר ברקוביץ. גרסתו של המבקש אשר שונתה כמפורט לעיל תמוהה ולא קיבלה הסבר משכנע למרות שניתנה לו האפשרות לכך בחקירה מספר פעמים. לא סביר גם כי בעת כתיבת הצוואה המבקש הותיר את המנוחה לבדה במשך זמן לא מבוטל שהרי הוא עצמו טען שאין היא מסתדרת לבדה.
העולה מהמסמכים הרפואיים, מתכתובות בזמן אמת בין הצדדים, עדויות הצדדים ומעדותה המפורטת מאוד של ד"ר ברקוביץ כי בבוקר יום עריכת וחתימת הצוואה המנוחה הייתה במצב גופני קשה ביותר, מרותקת למיטתה, מטופלת במשככי כאבים עוצמתיים, דבר שיש בו כדי להשפיע על יכולתה להבחין בטיבה של צוואה.
ההתרשמות הינה כי המנוחה הייתה מטופלת היטב על ידי שני בניה שחילקו ביניהם את הנטל בטיפול בה, אך יחד עם זאת יאמר כי בערוב ימיה, עת שהתה בהוספיס, המנוחה הייתה תלויה לחלוטין בשני בניה ובצוות הרפואי וללא עזרתם לא יכלה לעשות דבר, לא כל שכן לכתוב את צוואתה.
כל הנסיבות הללו והראיות שהוצגו מובילים למסקנה כי המנוחה לא יכולה הייתה לשקול שיקולים נדרשים לצורך עריכת צוואה.
אשר על כן ולאחר בחינת הראיות והעדויות – ועוד טרם בחינת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – עולים ספקות מהותיים היורדים לשורשי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה ומסוגלותה של המנוחה לערוך ולכתוב צוואה.
חוות דעת המומחה
ביום 13.4.2021 הוגשה חוו"ד משלימה של המומחה (בנסיבות שפורטו בראשית פסק הדין) ומסקנתו הייתה כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה נכון למועד עשייתה:
המומחה בעדותו הדגיש כי חוות דעתו הינה רטרוספקטיבית בהסתמך על המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו. עוד הדגיש המומחה בעדותו כי אין בפניו התמונה המלאה אלא אך ורק התרשומות של הצוות הרפואי בו שהתה המנוחה, וגם מהמסמכים הללו אין מסמכים המעידים באופן ישיר לגבי כשרותה של המנוחה. הוא הדגיש כי תמונת המצב מורכבת וכי בסופו של יום בית המשפט רואה את כל העדויות והוא זה שמחליט:
"ש: [..] תאשר לי בבקשה, שבחומר שקיבלת מההוספיס אין תיעוד רפואי שאתה יכול להסיק ממנו באופן ישיר אם המנוחה כשירה או לא כשירה.
ת: נכון.
[…]
ש: זאת אומרת, אם אני מבין נכון גם מהמשפט הזה וגם בכלל, מסקנתך היא שהמנוחה הייתה בעצם צלולה, היא לא איבדה את הכשירות שלה.
ת: נכון.
ש:ואני אגיד לך איפה הקושי עם העמדה הזאת. כי פה בתיק, השאלה היא לא אם המנוחה איבדה את הכשירות שלה, אלא מתי. שני הצדדים העידו פה שבוע שעבר, בעוד שהמתנגד העיד שהיא איבדה את הכשירות שלה לפני החתימה על הצוואה, הנתבע העיד שהיא איבדה את הכשירות שלה לאחר מכן, אבל גם הוא העיד שביומיים שלושה האחרונים היא כבר לא הייתה צלולה.
ת: כן, מה שד"ר ברקוביץ כותבת שם בסיכום המחלה, זאת אומרת היא לקחה, זאת אומרת ציטטתי שם סיכום מחלה ובסיכום המחלה היא כתבה, שכמו שמקובל בהוספיס, זאת אומרת, כמו שרואים בהוספיס, הם כותבים באופן כללי שאוזנו הסימפטומים. זה לא מדויק. זאת אומרת אם הולכים יום ביומו רואים שהסימפטומים הם לא מאוזנים לאורך כל התקופה. אבל זה היה איזה מין, איזה מין סיכום של כל האירועים. זאת אומרת מבחינה קוגניטיבית, מבחינה קוגניטיבית הבעייתיות, הבעייתיות היא בעיקר העניין התרופתי. זאת אומרת העניין של הכאבים, עוצמת הכאבים, והשפעת התרופות. במידה והתרופות גורמות לה, היא מקבלת אופיאטים, זה תרופות שיכולות לגרום גם למצבים של ישנוניות, נגיד, או חולשה קיצונית. גם למצבים של בלבול, דליריום כזה, אפילו למצבים פסיכוטיים. והכאבים, מצד שני, יכולים לגרום למצב שבן אדם לא מרוכז, או לא מסוגל להתמודד עם משימות קוגניטיביות. אבל לאורך הימים האלה, ואני אחר כך קיבלתי מכם חומר נוסף של מעקב יום יומי של המנוחה, וחוות הדעת, כמו שכבודה יודעת, נעשתה כאילו בשני שלבים, אחרי, כבודה הטילה עלי להוסיף ולבדוק עד כמה, עד כמה באמת אם הולכים לרזולוציה יום יומית, או אפילו שעתית, משמרתית בעיקר, אנחנו יכולים להגיע לדיוק יותר גדול לגבי מצבה של המנוחה. ואני מדבר שוב, מתוך התיעוד הרפואי. אתם שומעים עדויות ובית משפט רואה את כל התמונה, אני רואה את הדברים דרך, דרך האספקלריה של התיעוד הרפואי. דרך האספקלריה של האחיות בעיקר, שרואות אותה במשך המשמרת. […] אז ברזולוציה הזאת גם זה בכל זאת תמך במסקנה הראשונית, שהגעתי על סמך הסיכום שקיבלתי מד"ר ברקוביץ.
ש: אבל גם אחרי שקיבלת את הפירוט היומי, לא ציירת לנו איזשהו קו שאמרת, במועד הזה אני מעריך שהמנוחה איבדה את הכשירות שלה. כלומר, החוות דעת שלך מניחה כשירות עד היום האחרון. אנחנו יודעים שאליבא דכולם זה, המסקנה הזאת לא נכונה.
ת:אליבא דכולם, אני, אני לא עושה פה בחירות או לא מסכם את דעת כולם. אני טוען, במגבלות של חוות דעת רטרוספקטיבית, שהיא נשענת על תיעוד רפואי. עכשיו, תיעוד רפואי מלכתחילה, הוא מוגבל מטבעו, כמו שאמרתי עכשיו אפילו, הוא לא מגיע לרזולוציות של שעה למשל. יושבת שמה אחות בסוף משמרת ועושה איזשהו סיכום, ואם תגיד לי רגע, אבל בשעה שהיא יושבת בחמש לפנות בוקר וכותבת את הסיכום של משמרת הלילה, ותגיד לי שהיא התעוררה נגיד בשעה 2 לפנות בוקר והייתה מבולבלת, אני לא אוכל להתווכח איתך, אם היא לא כתבה את זה. אז החוות דעת שלי מתבססת על תיעוד רפואי. אני לא עושה אליבא, זאת אומרת אני לא עושה כאן איזשהו משאל. זה בית המשפט רואה את כל העדויות והוא זה שמחליט.
ש:נכון אבל תסכים איתי שמהתיעוד שעמד בידיים שלך, אתה לא יכול, אתה לא זיהית בשום נקודת זמן,
ת:לא זיהיתי, נכון. נכון. לא זיהיתי מצבים שבהם היא הייתה מבולבלת. זיהיתי מצבים שבהם היא הייתה ישנונית. היא הייתה ישנונית או שהיא הייתה תחת רמת כאבים נגיד של 8 או 9, שבהם אני מתאר לעצמי אם תבוא להחתים אותה על משהו, היא לא תדע בדיוק על מה היא חותמת, או מצב שיש לה בחילות, הקאות בלתי נסבלות, שבהן גם אם באותו רגע היא הייתה צריכה לבצע איזשהו תפקוד קוגניטיבי, אני מעריך שהיה לה מאוד קשה. אבל אם אני לוקח את זה גרוסו מודו, וזה מה שאני מקבל, מבחינת התיעוד הרפואי, אני לא ראיתי מקומות שבהם המנוחה הייתה מבולבלת. לא ראיתי מקום אחד שבהם היה כתוב שהיא מבולבלת. היו מקומות שהיא הייתה פחות קומוניקטיבית, או יותר מסוגרת מבחינה רגשית. יותר חרדה, יותר חרדה, שוב, אני נדרש כאן לפן הרגשי, לא לפן הקוגניטיבי, אבל לא ראיתי מקומות שבהם היא מתבלבלת, שהיא לא מזהה אנשי צוות, היא לא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אתה יכול להגיד לי, אבל זה לא מדויק, הנה יש לנו פה עדים שהיו איתה 24 שעות, אני לא בא ומתווכח איתך. אני יכול להסכים איתך מראש. אלה המגבלות, והמינוי שלי הוא לעניין של התיעוד הרפואי בלבד, וזה המגבלות באמת של חוות דעת רטרוספקטיבית.
[…]
ת:אני, תראה, אני חושב שכחוט השני לאורך כל השהות שלה בהוספיס, גם הילדים שלה וגם היא היו באיזה מאבק דרמטי, הרואי אפילו, שהיא לא תהיה ישנונית, ושהיא לא תהיה רדומה. עכשיו צלול ומתפקד זאת, אלה הגדרות שהן לא הגדרות, נגיד רפואיות. עכשיו, תגיד לי ש, השאלה מה, מה פירוש מתפקד. אתה תשאל אותי האם כשהיא ישנונית היא לא, היא לא צלולה? אני יכול להתווכח ואני יכול לשאול מה מידת הישנוניות. בן אדם יכול להיות ישנוני ומבולבל ולא כל כך קוהרנטי ובן אדם יכול להיות ישנוני, שהיא לא במיטבו, הוא לא ערני מספיק, אבל עדיין הוא לא, הוא עדיין צלול במושג הזה. צלול זה לא מושג רפואי, זה מושג ככה יותר ז'רגון כזה, להגיד שהיא מבינה מה קורה, מה קורה ומה הולך סביבה. אז גם היא וגם הילדים שלה היו כל הזמן באיזשהו מאבק כדי להקטין את הטיפול התרופתי, כי ההרגשה באמת הייתה שהטיפול התרופתי גורם לה להיות יותר, פחות, פחות ערנית. אבל אני לא חושב שראו אותה, או לפחות אנשי הצוות ראו אותה לא צלולה בתקופות האלה, אפילו כשהיא הייתה פחות ערנית, ישנונית. " (ההדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוט' מיום 9.1.2022, עמ' 8 עד עמ' 11 עד השורה 15
בענייננו, לאחר בחינת ממצאי חוות דעת המומחה ועדות מומחה, ולאחר בחינת מלוא החומר שהוצג בפניי, הן המסמכים הרפואיים, ההתכתבויות בזמן אמת בין הצדדים, עדויות הצדדים, ולאחר שמיעת עדותה של ד"ר ברקוביץ אשר בדקה את המנוחה בזמן אמת, ביום עריכת הצוואה, שוכנעתי כי יש לקבוע כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות בעת עריכת צוואה מיום 5.5.2019. הדברים עולים בקנה אחד גם עם התמונה ששורטטה בפני המומחה בחקירתו לפיה לאור כמות משככי הכאבים שנטלה המנוחה מצבה לא היה תקין ביום עריכת הצוואה והעובדה כי המומחה הדגיש בחקירתו על כך שבסופו של יום מלאכת ההכרעה נתונה לבית המשפט שבפניו התמונה המלאה.
חקירת המומחה והמענה שנתן במסגרת החקירה הארוכה והמפורטת, הוכיחו כי קביעות המומחה לגבי כשרותה של המנוחה בעת עריכת צוואה מיום 5.5.19 אינן חד משמעיות ואף מעידות על ספק רב לגבי כשרות המנוחה לאור משככי הכאבים העוצמתיים שנטלה המנוחה.
יתרה מכך, המומחה שב והדגיש כי ההכרעה לגבי מצבה של המנוחה בעריכת הצוואה עומדת לפתחו של ביהמ"ש, הואיל ומכלול הנקודות המרכיבות את תמונת המצב עומדות בפניו, בעוד שבפני המומחה הייתה רק תמונה חלקית (הגם שמדובר בחלקים משמעותיים לגבי מצב רפואי בנקודת זמן נתונה). ראו: פרוטוקול מיום 9.1.2022 עמ' 9 שורות 17-35, עמ' 10 שורות 1-35, עמ' 11 שורות 1-3.
בחינת חוות הדעת המומחה מעלה את הדברים הבאים: ראשית, הקביעה הסופית של המומחה נשענת על מידע שעמד בפניו כי המנוחה הייתה כשירה במועד הנדון. קרי, מדובר בקביעה רטרוספקטיבית ובהסתמך על מסמכים רפואיים בזמן אמת בעת שהותה של המנוחה בהוספיס. המומחה ציין זאת גם בחקירתו – ראו: פרוטוקול מיום 9.1.2022 עמ' 9 שורות 17-35 ועמ' 10 שורות 1-13. שנית, המומחה מציין בחקירתו כי הערכתו נעשתה בהסתמך התיעוד הרפואי שהוצג בפניו והתיעוד הינו חלקי ומסקנותיו הינן עקיפות. קרי, ההערכה שניתנה בהתאם לחומר הרפואי שהיה בפני המומחה מתקבלת על הדעת, אולם היא אינה ודאית וקרובה יותר למסקנה המתקבלת מהתיעוד הרפואי בלבד. המומחה הדגיש זאת בחקירתו – ראו: פרוטוקול מיום 9.1.2022 עמ' 7 שורות 19-21, עמ' 8 שורות 1-7, עמ' 9 שורות 17-35 וגם עמ' 11 שורות 12-14.שלישית, המומחה מציין כי השפעותיו של משככי הכאבים הרבים שנטלה המנוחה, הן רבות כגון, ישנוניות, חולשה קיצונית היכולים להעיד על מצב לא תקין. ראו: פרוטוקול מיום 9.1.2022, עמ' 8 שורות 22-35, עמ' 9 שורות 1-16, עמ' 10 שורות 24-35, עמ' 11 שורות 1-3, עמ' 18 שורות 13-14 וגם עמ' 22 שורות 3-10.
העולה מחקירת המומחה שגם הוא לא שוכנע במאת האחוזים כי קביעתו שהמנוחה הייתה כשרה לצוות נכונה והותיר את מלאכת ההכרעה לבית המשפט, תוך דגש כי בפני בית המשפט מלוא התמונה המלאה ממקורות שונים.
בפסיקה נקבע כי על אף החשיבות שנודעת לחוו"ד הרפואית הרי שאין היא גורם מכריע יחידי, ושומה על בימ"ש לבחון את כלל הראיות והעדויות שהובאו בפניו:
"6. לצורך הוכחת הטענה בדבר חוסר הכושר להבחין בטיבה של צוואה ניתן להסתייע בחוות דעת רפואית באשר למצבו של המצווה בעת שעשה את הצוואה שקיומה מתבקש. עם זאת יש לזכור, כי חוות הדעת הרפואית ניתנת, על דרך הכלל, על ידי מומחה, אשר לא ראה את המנוח, ובמרבית המקרים אף לא הכירו באופן אישי. חוות דעת זו נסמכת על מסמכים רפואיים של המצווה, וכל כולה אינה אלא בבחינת "ניתוח לאחר המוות". לפיכך, על חוות הדעת להיות מדויקת ככל שניתן ומבוססת, לא רק על התרשומות המפרטות את האבחנות הרפואיות אודות המנוח אלא על בחינה וניתוח של תוצאות הבדיקות הרפואיות שביסוד האבחנות הללו בפרט מקום שיכול ויהיו לאבחנות הסברים אחדים – בבחינת אבחנה מבדלת – ולא אבחנה אחת ברורה וחד משמעית. [….]
משום החיסרון האמור, רשאי בית משפט, במקרים המתאימים, להסתייע בחומר ראיות אחר, נכון למועד עשיית הצוואה – כגון עדויותיהם של מי שהכירו את המצווה במועדים הרלבנטיים, לרבות רופאים שטיפלו בו במישרין במועדים אלה – ולהעדיפן על חוות דעת רפואיות. לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לעשייתה, עדיפים על חוות דעתו של המומחה, כך שחוות דעת זו אינה בבחינת "כזה ראה וקדש (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנה 'בית אהרון וישראל', פ"ד נד(2) 215 שבו העדיף בית המשפט את עדות הנוטריון שערך את הצוואה; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, שם ואח')."
ראו: עמ"ש 55336-12-14 ר' ז' נ' ר' א' סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' הש' שוחט (6.3.16), סעיף 6 לפסק הדין.
לאור כל האמור לעיל, לאור הראיות, העדויות של הצדדים עצמם, עדותה של ד"ר ברקוביץ, ובחינת כלל המסמכים שהוגשו לרבות הרפואיים, התכתבויות בזמן אמת בין הצדדים, אני קובעת כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את צוואתה מיום 5.5.2019 במועד עריכתה.
בהתאם לכך, אני קובעת כי הוכח שבעת עריכת הצוואה המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה ומטעם זה יש להורות על ביטול צוואתה מיום 5.5.2019.
(2). השפעה בלתי הוגנת
סעיף 30(א) לחוק קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:
"כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.
פסיקת בית המשפט ואף הספרות פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:
"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת". (ההדגשות הוספו).
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 124.
כידוע, המבחנים האמורים הינם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.
במקרה דנן, לאור מבחני הפסיקה עולה כי המתנגד לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לגבי התקיימות כל המבחנים כולם.
כעולה מהראיות אין כל הוכחה לקיום יסוד "ההשפעה" בצירוף יסוד "אי ההוגנות". הצדדים יחד טיפלו במסירות באמם המנוחה ושמרו על קשר יום יומי עמה.
ביום 29.4.2019 עברה המנוחה להוספיס בתל השומר בשל התדרדרות במצבה הסופני ועל מנת להקל את ימיה האחרונים. המנוחה שהתה בהוספיס עד שהלכה לבית עולמה ביום 17.5.2019.
במהלך שהותה של המנוחה בהוספיס לאור מצבה הרפואי הקשה הייתה תלויה בבניה, שלקחו חלק בטיפול אמם המנוחה יחדיו ובשיתוף פעולה. המנוחה נזקקה לסיוע ותמיכה בכל צעד ושעל שחפצה לעשות במהלך יומה וזאת כולל פעולות שגרתיות וצרכים הכרחיים. המנוחה לא יכלה להתנייד עצמאית. לכן, מידת התלות של המנוחה בסובבים אותה הייתה רבה ובלעדיה לא יכולה הייתה להסתדר.
בכל הנוגע למערכת היחסים של המנוחה עם בניה – אמנם מידת התלות של המנוחה במבקש הייתה רבה, אולם המנוחה לא הודרה מבנה הצעיר, המתנגד, שהיה שותף באופן מלא בטיפול המנוחה יחד עם אחיו, המבקש.
לטענת המתנגד, כי אילולא ניצל המבקש את חולשתה הפיזית, הנפשית והמנטלית של המנוחה, לא היה עולה בידיו לגרום למנוחה לפעול בהתאם להוראותיו ולנשל את המתנגד. טענות המתנגד באשר להשפעה בלתי הוגנת נלקחו בחשבון במסגרת בחינת התקיימות מבחן המעורבות בעריכת הצוואה.
לטענת המבקש, פעל בהתאם להוראות אמו המנוחה שביקשה להביא לו את הצוואה הקודמת על מנת ויכול להיות שתערוך בו שינויים.
בחינת 4 המבחנים שנקבעו בפסיקה מעלה כי אמנם המנוחה הייתה תלותית וחסרת עצמאות אולם הסיוע היה משותף לשני הבנים, המנוחה שמרה עד יומה האחרון על קשר עם בשני בניה והם שניהם היו מעורבים ושותפים בטיפול בה באופן מלא. בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה – ראו האמור לגבי התמיהות והקביעות בפרק הכשרות, וכן עלו תמיהות שלא קיבלו מענה לגבי מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה. אולם לא די בקיומו של מבחן אחד על מנת לקבוע כי המבקש נהג בהשפעה בלי הוגנת במנוחה.
כעולה מהראיות שהוצגו בפניי לצורך הוכחת השפעה בלתי הוגנת, המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו. אשר על כן הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת נדחית.
(3). מעורבות בעריכת הצוואה
סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". (ההדגשה בקו – הוספה).
טענות המתנגד בעילה זו נטענו בערבוביה יחד עם טענותיו בעילת השפעה בלתי הוגנת.
המתנגד טוען כי נסיבות עריכת הצוואה מלמדות שהמבקש היה מעורב בעריכת הצוואה.
המתנגד טוען כי המבקש נכח במועד עריכת הצוואה כעולה משיחה בין הצדדים בסמוך לאחר פטירת המנוחה, שתמלילה צורפה כנספח 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם המתנגד:
ובהמשך, שוב נשאל המבקש על ידי המתנגד האם נכח בעת כתיבת הצוואה והוא השיב שנכח:
המתנגד טוען כי המבקש הביא למנוחה את הצוואה המקורית לצורך העתקתו. המתנגד טוען כי המנוחה לא הייתה עצמאית ותלויה לחלוטין בעזרת הזולת לרבות בפעולות הפשוטות ביותר כגון שתייה ולכן לא יתכן שהמנוחה יכלה לכתוב את הצוואה ללא עזרתו של המבקש ומעורבותו הרבה.
המבקש מכחיש את מעורבותו והשפעתו על המנוחה מכל וכל. לטענת המבקש המנוחה ביקשה ממנו להביא לה העתק מהצוואה הישנה שערכה וכך עשה. לשאלת המבקש את המנוחה לפשר הדבר, היא אמרה לו שהיא מעוניינת לקרוא אותה ואולי לערוך בה שינוי. עוד מוסיף וטוען המבקש כי ביום כתיבת הצוואה הוא היה בתורנות שלו בהוספיס ואולם לא היה כל הזמן צמוד למיטת אמו המנוחה. "כשחזר לחדרה של אמו המנוחה, נתנה לו האם את הצוואה שכתבה בכתב ידה אמרה לו שזו צוואתה ולא הוסיפה" (סעיף 18 לכתב תשובה להתנגדות, ההדגשה בקו – הוספה).
גרסתו זו של המבקש התפתחה במהלך ההליכים המשפטיים. בתצהיר עדותו של המבקש, בסעיף 28, הצהיר המבקש כי "בתאריך 5.5.2019 נתנה לי אימי את צוואתה אותה היא כתבה ללא ידיעתי ושלא בנוכחותי וביקשה ממני שאציג אותה לאחי לאחר מותה" (ההדגשה בקו – הוספה).
כפי שניתן לראות בגרסתו הראשונה של המבקש, המנוחה נתנה לו את הצוואה ללא שהוסיפה דבר. בגרסתו השנייה ביקשה ממנו המנוחה להציג את הצוואה למתנגד לאחר מותה.
בחקירתו של המבקש, הופיעה גרסה שלישית, שהוא כלל לא היה מודע לכתיבת הצוואה:
"עו"ד קורצוויל: [..] אני רוצה בבקשה לקחת אותך ל-5.5.2019, שזה בעצם היום שבו נכתבה הצוואה שאנחנו דנים בה כיום.
העד, המבקש: אוקי.
עו"ד קורצוויל: אתה טוען שאתה יצאת, למה יצאת מהחדר? בזמן שנכתבה הצוואה אתה יצאת מהחדר. למה יצאת?
העד, מר המבקש: תראה, אני הייתי למעשה גם באותו יום, למעשה בכל יום, גם בשעות הבוקר, הצהריים. לא הייתי צמוד לאימא שלי ברציפות. יצאתי, אם זה לאכול במתחם של ***, אם זה להתאוורר בחצר, אם זה בשיחות עם הצוות הרפואי. לא הייתי נוכח כשהצוואה של אימא שלי נכתבה.
ש: היציאה הזאת שבמסגרתה נכתבה הצוואה, מתי היא הייתה?
[…]
עו"ד קורצוויל: באיזו שעה ביום?
[…]
העד, מר המבקש: אתה יכול לחזור על השאלה?
עו"ד קורצוויל: הצוואה, היציאה הזאת שבמסגרתה נכתבה הצוואה לטענתך, באיזו שעה היא הייתה?
העד, מר המבקש: אני לא הייתי מודע בכלל לכך שנכתבה צוואה. אני יצאתי לאורך כל היום, כמו שציינתי, בין אם זה להתאווררות בחוץ, בין אם זה לאכול במתחם של תל השומר, בין אם זה לשיחות עם הצוות הרפואי. לא הייתי נוכח ולא הייתי מודע בכלל לזה שהצוואה נכתבה.
ש: אתה לא ידעת מתי הצוואה נכתבה? אתה לא יודע מתי הצוואה נכתבה?
ת: אני לא ידעתי ואני לא יודע מתי היא נכתבה. מבחינת השעה לצורך העניין, תאריך.
ש: אז איך בעצם הצוואה הגיעה לידיים שלך?
ת: בשלב מסוים כשאני חזרתי חזרה לחדר. שוב, אני לא זוכר במדויק איפה הייתי, כמו שציינתי. אבל לא הייתי נוכח כשהיא נכתבה. כשחזרתי בשלב מסוים אימא שלי נתנה לי את הצוואה. (הדגשות בקו –הוספו).
ראו: פרוט' מיום 2.1.2022, בעמ' 15 שורות 18-33 וגם עמ' 16 שורות 5-11.
בניגוד לגרסה זו, המבקש היה מודע היטב למצבה הקשה של המנוחה, לעובדה שהיא לא הייתה מסוגלת לבצע בכוחות עצמה פעולות שגרתיות בסיסיות, כמו למשל להחזיק כוס מים לבדה, כפי שעולה בהתכתבות בזמן אמת בין הצדדים (ראו: נספח 8 לתצהיר עדות ראשית מטעם המתנגד).
כאשר המבקש נשאל בחקירתו באיזה אופן הצוואה נכתבה השיב כי אמו הייתה מסודרת ונהגה לתעד כל דבר וכי היו לה כלי כתיבה ופולדר ליד המיטה. תשובה זו לא עולה בקנה אחד עם שאר העדויות שהוצגו בתיק. בנוסף, המבקש לא ידע להסביר מדוע אותו קלסר ופולדר ועט לא נמצאו ולא הוצגו לאחר מכן. תשובותיו בחקירה בנקודה זו העלו תמיהות והוא לבסוף אישר כי לא היה ביכולתה של אימו לקום מהמיטה לקחת קלסר מהשידה ליד:
"ש: […] איך, אם אתה לא היית שם, לאימא היה דף, עט, משקפיים? איך היה לה את הדברים האלה?
ת:קודם כל, אימא שלי, לאורך כל התקופה, הייתה, היה לה בלוק שבו היא הייתה תמיד מנהלת רישומים, כותבת לעצמה הערות. היא הייתה אישה מאוד מסודרת. גם בעבודה כמנהלת חשבונות, תמיד היה איתה איזשהו פולדר שבו היא הייתה מנהלת רישומים.
ש: במיטה?
ת: אני לא יודע להגיד לך אם זה היה. אני יודע שלצורך העניין אני יכול לחשוב אולי משם היא לקחה כזה. אבל אני לא יודע להגיד לך. אני יודע שהיה לה דף מקלסר שעליו היא הייתה רושמת לעצמה כל מיני הערות.
ש: בתוך המיטה שבה היא שכבה?
ת: בתוך המיטה. אני לא יודע להגיד לך כי אני לא ראיתי מעולם את הקלסר הזה אצלה כשהיא כתבה את זה. אני יודע שהיה קלסר כי אימא שלי הייתה מתעדת כל מיני דברים. אבל אני לא ראיתי אותו, מן הסתם, בסיטואציה הזאת שהיא נכתבה.
ש: אימא שלך הייתה מתעדת או אתה?
ת: אימא שלי.
ש: טוב. למה אין לנו אותו? עם תיעודים של אימא שלך מזמן אמת.
ת: אני לא יודע. הקלסר הזה היה שם, אני לא יודע איפה.
ש: יש לי שאלה, אימא שלך, באותו יום, הייתה במצב שהיא יכולה לקום מהמיטה ולקחת את הקלסר מהשידה שהייתה מול המיטה?
ת: שוב, אני לא יודע. לצורך העניין, בהנחה, וזה באמת נלקח משם, וזו רק השערה שלי. אני לא יודע אם הצוואה אכן נכתבה על נייר מהקלסר. אני רק ככה, אתה יודע, תוהה, ייתכן וזה נלקח מהקלסר היות והיה לה קלסר שבו היא הייתה מנהלת כל מיני.
ש:אני אחזור בבקשה על השאלה ואני מבקש שתענה על מה שאני שאלתי. אני שאלתי האם פיזית אימא שלך יכלה לקום באותו יום מהמיטה ולקחת את הקלסר מהשידה שהייתה נמצאת מול המיטה שלה?
ת:לא.
ש:זה לא העלה אצלך שאלות איך לוגיסטית זה התבצע? כלומר אפילו במובן הזה של איך היו לה את הכלים לכתוב צוואה? לא שאלת אותה? לא התעניינת, 'אימא, איך עשית את זה?'?
ת: תראה, אני לא יודע אם אתה היית אי פעם, אני גם לא מאחל לך שאתה שתהיה בסיטואציה כזאת. הדבר האחרון שבאותו רגע עלה על דעתי זה לעניין הזה. אני לא נתתי בכלל את הדעת, זה שלה, זה עניין כל כך פרטי ואישי שלי. אני בטח לא אשאל למה ואיך. זה לא ממקומי.
ש:לא, להתעניין? להתעניין.
ת: לגביי מה?
ש: איך היא הצליחה? ולו ברמה הטכנית, מאיפה היו לה דפים, עט, משקפיים?
ת:משקפיים היו לה, מן הסתם, כשנכנסנו גם, היא הייתה עם משקפיים. היא הייתה עם משקפיים תמיד. אבל אני אגיד לך עוד פעם, אני לא יודע ואין לי מושג איך, כי אני גם לא שאלתי אותה בשום שלב. זה לא היה, הדבר האחרון שבאותו רגע, כשאני נתון בכל המצב שם עם אימא שלי, זה היה הדבר האחרון שעובר לי בראש. (הדגשות בקו – הוספו)
ראו: פרוטוקול מיום 9.1.2022 עמ' 17 שורות 10-34 וגם עמ' 18 שורות 1-19
לאחר בחינת עדותו של המבקש בשים לב למצבה הקשה של המנוחה שוכנעתי כי המנוחה לא הייתה יכולה לבדה במצב בו הייתה בהוספיס (לגביו הובאו כאמור וכמפורט לעיל ראיות רבות) לערוך את הצוואה ללא עזרה וסיוע משמעותיים של המבקש. תשובותיו של המבקש – שהיה היחידי שהיה מודע טרם הפטירה לעריכת הצוואה – הותירו רושם לא אמין ולא היו משכנעות. המבקש שינה את גרסתו אולם אישר כי הוא זה שהביא את הצוואה מיום 7.1.2009 – שהועתקה מילה במילה (למעט הסעיף המשמעותי ביותר המזכה אותו) מביתה של המנוחה.
השינוי המשמעותי ביותר אותו ערכה המנוחה בצוואה הייתה הוספת סעיף המזכה את המבקש ולמעשה מנשלת בפועל את המתנגד מהנכס המרכזי בצוואה, דירת מגוריה של המנוחה.
לאור התהיות המשמעותיות שעלו מגרסת המבקש שוכנעתי כי הוראת הצוואה בסעיף 4: "אני מצווה בזאת כי לבני *** (המבקש) הזכות להמשיך להחזיק בדירה ולהתגורר בה לשארית ימי חייו וכל זמן שכך לא נתן יהיה למכור את הדירה או לפנותו ממנה" – מהווה הוראה מזכה וכי המבקש לקח חלק באופן אחר בעריכת הצוואה. בידי המבקש היה מלוא המידע לגבי עריכת הצוואה. שינוי הגרסה בנושאים מהותיים, התממות בנושאים אחרים והסתרת הצוואה מהמתנגד עד לאחר הפטירה עונים על התנאים הנדרשים בחוק הירושה להורות על בטלות הסעיף. בטלות סעיף זה ממילא מביאה לתוצאה כי לא חל שינוי מצוואת המנוחה מים 7.1.2009.
למבקש לא היה גם הסבר לגבי סעיף 3 בצוואה מיום 5.5.2019 שמתייחס לאפשרות שלמנוחה יהיה בן זוג בעת פטירתה. אין מחלוקת כי בעת שהותה בהוספיס ובימיה האחרונים של המנוחה לא היה לה בן זוג. על כן אין כל הגיון בהכנסת סעיף זה. הכנסת הסעיף מעידה על אי הפעלת שיקול דעת מצד המנוחה אלא העתקה של הצוואה הקודמת למעט הסעיף המזכה. הכנסת סעיף זה מחלישה את הטענה בדבר עצמאות המנוחה בעריכת הצוואה מיום 5.5.2009– ללא מעורבות המבקש – אף בהתעלם מנושא הכשרות. הכנסת הסעיף המועתק והכנסת הסעיף המזכה מחזקת את טענות המתנגד לגבי מעורבות המבקש בעריכת הצוואה.
אשר על כן הטענה בדבר מעורבות המבקש בעריכת הצוואה מתקבלת, ובהתאם לכך ולאור הוראות חוק הירושה ולאחר שהנכס המרכזי היחידי המשמעותי בעיזבונה של המנוחה הוא דירת מגוריה המשמעות היא כי יש להורות על ביטול ההוראה המזכה בצוואה.
(4). הלכת החוטים השזורים
בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה:
"התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המתנגד כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15), פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.
ראו גם: עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19); עמ"ש 39988-09-17 ש' נ' ש' ואח' (27.12.18).
הלכת החוטים השזורים משמעותה כי לצורך ההכרעה בית המשפט יכול להביא בחשבון את נסיבות עריכת הצוואה כמכלול. בענייננו, מכלול של הטענות הראיות והעדויות הובילוני למסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות. מכלול זה מורכב בין היתר: מעדותה של ד"ר ברקוביץ אשר טיפלה במנוחה בזמן אמת, הספקות שעלו מחוות דעתו של המומחה, הסתירות שעלו מעדותו של המבקש והגרסאות השונות שנטענו על ידו, עדויות שני הצדדים וראיותיהם.
לאור התמיהות הרבות שפורטו לעיל לגבי נסיבות עריכת הצוואה והאותנטיות שלה, לא שוכנעתי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה. בנוסף, הצטברות הראיות והעדויות אשר העלו ספק מהותי לגבי הצוואה עולים בכמותן ואיכותן על הראיות והעדויות לקיומה. בנסיבות הללו עולה חשש ממשי וספק מהותי שהצוואה אינה מבטאת את רצונה האמיתי של המנוחה. ראו עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19) סעיפים 3-4 לפסק דינו של כב' השופט שילה.
ד. סיכום
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ת"ע 64848-02-20 – הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 5.5.2019 – נדחית.
ת"ע 64905-02-20 – ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מיום 5.5.2019 – מתקבלת.
ת"ע 64805-02-20 – הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 7.1.2009 – מתקבלת.
ב"כ המתנגד יגיש פסיקתא לחתימתי לצו קיום הצוואה מיום 7.1.2009.
הוצאות ההליך – בהתחשב בשיקולים הבאים: משך ההליכים, היקף ההליכים, מספר הדיונים שהתקיימו, מספר ההחלטות שניתנו, ההוצאות שהוציאו הצדדים לניהול ההליך, המבקש יישא בהוצאות המתנגד בסך כולל של 35,100 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י' אדר ב' תשפ"ב, 13 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
* פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 12.5.2024.
