התובעת:
הסבתא
ע"י ב"כ עו"ד פשה אלון
נגד
הנתבעים:
1. הנכד
ע"י ב"כ עו"ד טייכמן
2. הנכדה 2
3. הנכדה 3
הנכדות על ידי ב"כ עו"ד דרויש
<#2#>
<#15#>
פסק דין
יש מקרים שבהם משפט המשפחה מביא במלוא עוזו מצב משפטי מצד אחד עם מצב משפחתי אחר קשה. לצערי, זהו אחד המקרים שבו סבתא בת 96 נדרשת לנהל הליך מול שלושה מנכדיה הצעירים.
בסופו של יום ולאחר בחינה מעמיקה של המצב המשפטי והעובדתי כפי שיפורט להלן בהרחבה, דינה של התביעה להידחות.
התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה המרכזית כי טעתה בהתקשרות בהסכם המתנה לא על פי חוק החוזים ולא על פי חוק המתנה. היא איננה עונה על אף אחת מהדרישות בחוקים אלה לביטול.
יצוין כי לא נעלם מעייני כי "הסכסוך האמיתי" מאחורי הקלעים הוא בין ילדיה של התובעת, הבת והבן. אולם סכסוך זה ופעולות כאלה ואחרות של שניהם מאחורי הקלעים אינם מהווים סיבה לביטול העסקה המשפטית בה התקשרה התובעת.
לכך יש להוסיף שחרטה של התובעת אמיתית ככל שתהיה בוודאי איננה מספיקה להוכחת עילת התביעה.
הועלו טענות רבות לגבי אופן ביצוע העסקה.
ביום 12.9.2019 נחתמו תצהירי מתנה מהסבתא לשלושת הנכדים כאשר נכדה אחת *** אשר שהתה בחו"ל חתמה על אותו נוסח בתאריך ה- 10.9.2019. בנוסף, נחתמו ארבעה ייפויי כוח בלתי חוזרים על ידי כל הצדדים אל משמעותם, אדרש בהמשך. העסקה דווחה לרשויות המס והתקבלו גם אישורי מיסים. לכך יש להוסיף כי התצהירים פשוטים להבנה, אין בהם כל הוספת תניות. בהם מצוין, כי התובעת היא הבעלים והמחזיקה של הדירה ב—- והיא מעבירה את כל זכויותיה בדירה לשלושת נכדיה בחלקים שווים ללא תמורה. בנוסף, צוין מפורשות בכל התצהירים כי העסקה היא ללא קבלת תמורה, לא בעבר ולא בעתיד עבור העברת הדירה.
בנוסף, מי שייצג את כל הצדדים בעסקה הוא עורך הדין —- שהוא קרוב משפחה של הצדדים ופעל עבורם במשותף.
בחודש ינואר 2020, ביקשה התובעת לבטל את העסקה.
התביעה עצמה הוגשה ביום ה- 24 בנובמבר 2020. תביעת הביטול או יותר נכון, בקשת הביטול שהוגשה באותה עת על ידי התובעת ללא ייצוג אינה מעלה כל עילה, גם לא המסמכים שהוגשו על ידי עורך הדין — (שבהערת אגב יצוין, צורפו על ידי הנתבעים בעיקרם וכאמור, לאור אי התייצבותם אין לי תצהירים תקפים בפניי). אבל גם אם אתייחס לדברים שנכתבו על ידם, אינם מעלים בקשת ביטול תקפה כדין למעט חרטה.
טרם שאדון במשמעות המשפטית של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, יש להתייחס לחקירת התובעת.
התובעת כיום בת 96. חקירתה הייתה מכמירת לב, היא חזרה פעמים רבות מספור כי איננה זוכרת פרטים וגם לא פרטים פשוטים. היא התקשתה להסביר מדוע הגישה את ההליך למעט חזרה שוב ושוב כי עשתה טעות. השימוש במונח טעות חזר על עצמו גם בהליך הראשוני שהגישה שבו ציינה מפורשות "וסברתי בטעות שמדובר בהעברות שייכנסו לתוקף רק לאחר מותי. לאחר זמן קצר הבנתי את טעותי".
בכל הנוגע לטענה כי מדובר בהעברות שייכנסו לתוקף רק לאחר פטירתה של התובעת וכאשר בית המשפט מאחל לה כמובן עד 120, אין לכך כל אחיזה באף אחד משלל המסמכים אשר נחתמו. אין לכך גם כל אחיזה בראייה אחרת או בעדות אחרת מזמן אמת שהתובעת יכלה להביא.
טענה נוספת שהועלתה על ידי התובעת בחלק ממסמכיה והן בעדות היום היא טענה לגבי טעות הקשורה לא לנכדים אלא, לאביהם *** והיא טענה כי היה הסכמות כלשהן לגבי הלוואה שקשורה ל***. גם בעניין זה, אין כל אישוש בראייה חיצונית לא בכתב או באופן אחר או מזמן אמת. על כן, יש ליתן לכך את המשקל המתאים.
וכאמור, שתי הטענות המרכזיות לגבי הטעויות, לא מצאתי כי יש להן מבחינה משפטית מענה לא על פי חוק החוזים ולא על פי חוק המתנה.
יצוין כי מספר עדים משמעותיים נמנעו שני הצדדים מלהביא לעדות ויש לכך משקל מהותי. איש מהצדדים לא הזמין לעדות את עורך הדין — אשר ייצג את כל הצדדים בעסקה ויכול היה לשפוך אור מהותי חשוב ונדרש לגבי ההליכים בין הצדדים וכוונותיהם. איש מהצדדים לא ביקש להזמין ולא הביא מטעמו לא את הבן *** ולא את הבת *** על אף שכאמור, יש להתנהלות שלהם ולקשר שלהם להליך קשר רב ביותר.
מאחר והנטל הוא על התובעת להוכיח את תביעתה, הימנעות מהבאת העדים וגם בקשה מלהזמין למשל לעדות את הבן *** יכולה הייתה לסייע בהוכחת טענותיה. ההימנעות מהבאת עדים שיכולים לסייע לבעל דין פועלת כנגדו על פי הפסיקה.
טענה נוספת שהועלתה קשורה להתנהגות מחפירה של הנכדים כלפי התובעת. בעניין זה ועל אף ביקורת רבה שבית משפט זה העביר על התנהלות הנתבעים בהליך זה אציין כי לא נמצאה אותה התנהגות מחפירה של הנתבעים לפני התביעה כלפי התובעת כלל. אין מקום להפוך את היוצרות ולטעון כלפי הנתבעים שהתנהגו באופן מחפיר בשל הגשת התביעה, כי הדבר עונה על התנאים הנדרשים בחוק. החוק דורש כי ראשית לכל, תהיה התנהגות מחפירה לצורך ביטול המתנה. בענייננו, נדמה כי התובעת בעניין זה ניסתה להפוך את היוצרות.
יתרה מכך, הובאו ראיות הדדיות המעידות כי היה קשר וקשר חם, בפרט עם שתי הנכדות, זאת גם ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי בדיון אליו התייצבו.
טענה להתנהגות מחפירה היא טענה קשה שיש להוכיחה בראיות פוזיטיביות ברורות מזמן אמת וגם זאת לא עשתה התובעת.
בכל הנוגע לייפוי הכוח הבלתי חוזר, הוא בעל משמעות עובדתית ומשפטית. ייפוי הכוח חתמו עליו בנוסחים כמובן מותאמים כל הצדדים כולם. בייפוי הכוח של התובעת היא מציינת בראשיתו: "אני החתומה מטה ******* להלן המעבירה, חתמתי על בקשה להעברת הדירה,[..] (עם פרטי הדירה), לשלושת נכדיי, [..] (עם פרטי שלושת הנכדים), בחלקים שווים". היא מציינת כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר נועד: "[..]לשם ביצוע העברה, יש לעשות פעולות שונות על כן, אני המעבירה ממנה בזה את עורך הדין — לעשות בשמי ובמקומי את הפעולות הבאות או חלק מהן". ומצוין מפורשות "להעביר ללא תמורה למקבלי ההעברה את הדירה". בסעיף 15 לייפוי הכוח הבלתי חוזר מצוין מפורשות: "ייפוי כוח והרשאה זה הינו החלטי ובלתי חוזר ואין אני רשאי לבטלו ו/או לשנותו באיזה אופן שהוא". לאחר מכן, יש גם הסבר לכך: "הואיל וקשורות ותלויות בו הזכויות של הקונים". במסגרת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, חתמה התובעת כי היא מצהירה שהיא מוותרת וויתור גמור ומוחלט על זכויותיה לעשות בעצמנו או על ידי מישהו אחר את הפעולות והמעשים הנ"ל, כל זה בהקשר של סעיף 15 שבו היא מצהירה שייפוי הכוח הוא החלטי ובלתי חוזר.
הפסיקה התייחסה בהרחבה למשמעות ייפוי כוח בלתי חוזר בעניין של עסקאות מתנה.
בע"א 7323/18 בשר נגד בשר מיום 6.8.20, מציין כבוד השופט עמית בסעיף 4 בהקשר של עסקת מתנה, כי מושכלות יסוד בדיני מתנה הינה שהקניית מתנה של זכות, בעלות במקרקעין מסתיימת עם רישומה על שמו של מקבל המתנה וכל עוד המתנה לא נרשמה, אזי מכוח סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, אין מדובר אלא בהתחייבות ליתן מתנה. אולם, על התחייבות ליתן מתנה להבדיל ממתנה שהושלמה, חל סעיף 5(ב) לחוק המתנה וכל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה. אולם, וכאן הדגש המתאים ונדרש לענייננו, אם וויתר נותן המתנה בכתב על זכות החזרה, הופכת ההתחייבות לתת מתנה לבלתי הדירה.
זהו המקרה שבו במסגרת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, התובעת עצמה וויתרה בכתב על זכות החזרה. כבוד השופט עמית מציין בהמשך: "הנה כי כן, התחייבות ושוברה בצידה. הלכה פסוקה עמנו, כי ייפוי כוח בלתי חוזר כמוהו כוויתור בכתב על הזכות לחזור מהתחייבות ליתן מתנה".
לכך יש להוסיף וגם זאת מצוין בפסק דין 7323/18, כי גם מסמכי הדיווח לרשויות המס מהווים אינדיקציה חזקה לכך שהחתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר יש לתת לה נפקות יתרה הכוללת וויתור על זכות החזרה מהתחייבות ליתן מתנה.
בפסק דין אחר שגם הוא ניתן על ידי כבוד השופט עמית במסגרת ע"מ 403/06, מציין כבוד השופט עמית כי: "ראוי להוסיף שבמקרים בהם נעשה הויתור על זכות החזרה ממתנה בייפוי כוח בלתי חוזר, יש משנה תוקף לכוונת הוויתור". הוא מציין ומדגיש כי: "ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצדו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור. העולה מן האמור לעיל הוא, שלמשיב לא עמדה זכות לחזור בו מן המתנה לפי סעיף 5 (ב) לחוק המתנה, וזאת משום שחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לשם העברת הבעלות במקרקעין בהתאם להסכם, אשר בחתימתו עליו, וויתר על זכות החזרה מהמתנה".
בענייננו, אמנם לא היה הסכם נוסף נלווה עליו נתלית התובעת. אולם, באותו יום נחתמו שורה של מסמכים החוזרים על אותה הסכמה ברורה ופשוטה, מתן מתנה לנכדים ללא התניות נוספות. והעובדה שיש תצהירים שעל פיהם, דווחה לאחר מכן העסקה לרשויות המס, אינה מספיקה לטעמי על מנת להורות על קבלת התביעה רק בכך שלא נערך מסמך נוסף בכתב מעבר לתצהירים, לדיווחים ולייפוי הכוח הבלתי חוזר.
אני ערה לכך שקיימות נסיבות מיוחדות בפסיקה אשר הכירו באפשרות כי ייפוי כוח בלתי חוזר יכול, על אף שיש בו את אותה זכות בלתי הדירה בקיומן של ראיות אחרות, לאפשר אפשרות של נותן המתנה לוותר על זכות החזרה מהתחייבותו. במסגרת בע"מ 4778/17 פלוני נגד פלוני, מתייחס השופט מזוז למצב משפטי זה ולמחלוקת בפסיקה. הוא מציין בסעיף 14 כי: "נראה שניתן לקבוע כי הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהיעדר ראיות אחרות, משום ראייה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5 (ב) לחוק".
בענייננו, ככל שהתובעת הייתה מביאה ראיות אחרות מהן ניתן היה לראות כי זכות החזרה שלה סויגה, כי נחתמו מסמכים שונים, כי היא מביאה ראיות אחרות מזמן אמת וכאמור, היא נמנעה מלהביא עדים שיכלו אולי להוסיף את אותן ראיות אחרות, אני סבורה שיש לתת תוקף ומשמעות רבה מאוד לייפוי הכוח הבלתי חוזר שבו הוראה מפורשת של אי הדרה.
סוגיה נוספת אליה יש להתייחס בהקשר זה שחזרה וצוינה במסגרת הסיכומים ובמסגרת ההליך, האם העובדה שהנתבעים לאחר שהחל הסכסוך לקחו עורך דין אחר שפעל על פי ייפוי הכוח מהווה הפרה מצדם של ההסכמים או שוללת את תוקפו של ייפוי הכוח. אין בידי לקבל טענה זו. והדברים דומים לדברים שצוינו לגבי ההתנהגות המחפירה. העובדה ששני הצדדים העדיפו שלא לקחת את ייצוגו של עורך דין — בכל הנוגע לסכסוך ביניהם אינה מהווה הפרה של ייפוי הכוח הבלתי חוזר ואינה מהווה עילה לביטול ההסכם. צד רשאי וזכאי ומדובר בפעולה מבורכת אותה יש לעודד בבתי המשפט, לקחת ייצוג בו הוא חפץ כאשר התעורר הסכסוך בין הצדדים. הנכדים לא פעלו כנגד סבתם או בניגוד למוסכם. הם ביקשו לממש את הזכויות עליהן הסכימו מול הסבתא בהתאם למסמכים הקיימים ונעזרו בעורך דין אחר רק כאשר החל כבר הסכסוך. אין לצפות ולדרוש מהם לפעול באמצעות עורך הדין שהיה מוסכם אז על ידי כל ארבעת הצדדים, שעה שהתגלה הסכסוך בין הצדדים.
בכל הנוגע לנושא הערת האזהרה לטובתה של הבת **** – אין בכוונתי לדון בהליך זה במשמעויות של נושא זה, הדברים חורגים מנושא הליך זה ויהיה צורך לברר אותם במקום ובזמן המתאים.
לאור אופי ההליך שבפניי ועל מנת לאפשר לתובעת את זכות הערעור, ניתן עיכוב ביצוע ל- 60 יום לפני שתיעשה כל העברה של הזכויות במקרקעין.
רשמתי בפניי גם את הצהרות הנכדים שלא יפעלו לפנות את התובעת מהדירה ולא היה בכוונתם גם לעשות כן.
בכל הנוגע לחיוב בהוצאות, ככלל, על פי תקנות סדר הדין החדשות יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ראליות, סבירות, מידתיות והכרחיות שהוציא לניהול ההליך. זהו הכלל, עם זאת, בפסק דין שניתן לאחרונה, ע"א 7627/20, עומד בית המשפט העליון על הכלל שבעל דין שזכה במשפט זכאי לקבל החזר הוצאותיו. אולם, הערכאה הדיונית רשאית לסטות מכלל זה במסגרת שיקול הדעת המסור לה. שקלתי את הנסיבות המשפחתיות ואני סבורה כי במקרה זה, קיימים שיקולים מכריעים לאי פסיקת הוצאות לחובתה של התובעת כלל. בית משפט זה התרשם מהאופן בו ניהלו שני הצדדים את ההליך שבפניי, מהיקפו של ההליך וכן, מיחסי המשפחה הקיימים. שלטעמי, יש להם משקל רב שיש לתת לו במקרה זה מקום רב ביותר. בית המשפט העליון מציין בהקשר זה כי לא אחת אכן קורה שבתי משפט מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבות ספציפיות של התיק שלפניו, גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים ונותן דוגמא גם הליכים בין בני משפחה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי זהו מקרה שבו גם לאור התנהלות הנתבעים כפי שקיבלה ביטוי נרחב מאוד בדיון הארוך מאוד שהתקיים בפניי, אינה מזכה אותם בהוצאות עבור הליך זה על אף תוצאתו.
בשולי פסק הדין אך לא בשוליו – מבחינה משפטית, לא הצליחה התובעת להוכיח את תביעתה. נעשה מאמץ זמן ארוך הן בדיון היום והן בדיונים הקודמים שהתנהלו להביא את הצדדים לידי הסכמה אשר בסופו של יום, תביא מזור ולו חלקי למצב המשפחתי הקשה אליו נקלעה המשפחה. הדברים לטעמי מקבלים משקל יתר כאשר שני צדדים מהותיים למחלוקות שזו הבת והבן, נמנעו מלקחת חלק פעיל בהליך. עם זאת, שוכנעתי כי היו שותפים כל אחד בדרכו ובצורה שונה ובוודאי, שניהם יודעים ומיודעים היטב להליך. צר לי כי הצדדים לא הגיעו להסכמה. בית משפט יכול לעשות את מאמציו, בסופו של יום, זו זכות של הצדדים לנהל הליך משפטי ולקבל פסק דין. אין לי אלא לקוות כי טרם שיוגשו תביעות נוספות ויחל סבב נוסף, תיעשה חשיבה מחודשת, מושכלת עבור כל הצדדים ובהתחשב בגילה המופלג של התובעת אל מול יכולותיהם של הנתבעים והיותם בסופו של יום, נכדיה שבעתות טובות יותר היו נכדים אהובים שהיא רצתה להיטיב עמם. נדמה שעניין זה נשכח בלהט ההליכים והסכסוך ואני תקווה על אף תוצאתו של פסק הדין, כי תיעשה חשיבה מחודשת נוספת בעניין זה טרם שיוגשו הליכים נוספים והסכסוך יוחרף.
לאחר שיוגש הפרוטוקול המתומלל, הוא יועלה לנט ויועבר כמובן לבאי כוח הצדדים.
המזכירות תסגור את התיק.
<#16#>
ניתנה והודעה היום , 14/03/2022 במעמד הנוכחים.
תמר סנונית פורר, שופטת
הוספו על ידי לאחר הגעת הפרוט' המתומלל שינויי עריכה ומספור של פסק הדין לטובת הצדדים וב"כ . לא שונתה מילה בטקסט עצמו.
תמר סנונית פורר, שופטת
פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרט מזהה בהחלטה מיום 10.12.23.
