בפני
לפני יו"ר ועדה, כבוד השופט עמית ציון קאפח
חברת ועדה – גב' חניתה לאופר, עו"ס
חבר ועדה – מר אבי יערי, קרימינולוג
נציגת שב"ס כלאי ורד לוי
מזכיר הועדה מר חנן אביקסיס
המבקש
נאצר נאגי (אסיר)
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
החלטה (מותרת בפרסום)
1. על הנסיבות אשר הוליכו לקיום דיון זה, אנו מפנים לרע"ב 1712/22 פלוני נ' ועדת השחרורים ואח', (24.3.22).
תמצית הדברים – המבקש פנה בתחילת שנת 2022 בבקשה לפי סעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: "חוק שחרור על תנאי ממאסר"), שענינה שחרור מטעמים רפואיים או לחלופין לשחרור זמני לפי סעיף 7(ב) לחוק.
לאחר מספר הליכים במסגרת הועדות ובית המשפט המחוזי, הגיע עניינו של המבקש לבית המשפט העליון כאשר על המדוכה נצבה פרשנות סעיף 40א לחוק המאבק בטרור התשע"ו-2016 (להלן: "חוק המאבק בטרור").
על פי החלטת כבוד השופט פוגלמן, הוחזר הדיון לועדת השחרורים המיוחדת לשם עריכת דיון ראשון בשאלת תחולתו של סעיף 40א, מול סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי.
כך הגענו עד הלום.
2. היום התקיים הדיון בפני הועדה המיוחדת. לאחר הדיון הודענו כי בסד הזמנים שנוצר (ערב שבת קרב ולאחר מכן ערב חג), ועל מנת להסיר את הספקות ועינוי הדין, ההחלטה תנתן היום בתכוף לדיון.
בשל קוצר היריעה, טענות הצדדים יובאו בפרק הדיון וההכרעה.
3. דיון והכרעה:
וזו לשון סעיף 40א לחוק המאבק בטרור:
"לא ישוחרר על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, מי שנגזר עליו עונש מאסר בשל ביצוע עבירה של רצח, רצח בנסיבות מחמירות או נסיון לרצח שבית המשפט קבע לגביה בפסק דינו, לפי סעיף 37 שהיא מעשה טרור או מי שועדת שחרורים מיוחדת לפי סעיף 33(א) לחוק האמור, מצאה על יסוד פסק הדין בענינו כי עבר עבירה כאמור שהיא מעשה טרור לפני תחילתו של חוק זה".
ליבת המחלוקת בין הצדדים הינה האם לשון החוק נוטלת מסמכותה של הועדה המיוחדת לדון בענינו של אסיר אשר הורשע בעבירה של רצח, רצח בנסיבות מחמירות או נסיון לרצח כשהרקע למעשיו הינו "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק.
יצוין, כי בראשית הדיון הסכים ב"כ המבקש שהמעשים בהם הורשע המבקש הינם בבחינת "מעשה טרור".
טוען ב"כ המבקש כי מהדיונים בועדת הכנסת ומלשון הצעת החוק ניכר כי כוונת המחוקק הינה לקציבת עונשו של אסיר. עוד לדבריו, סעיף 40א אינו חל על סעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי, על חלופותיו.
וזו לשון סעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי:
פרק ב': שחרור על-תנאי
סימן א': סמכות לשחרור על-תנאי
שחרור על-תנאי מטעמים רפואיים
7.(א) הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעתשל רופא, בהתקיים אחד מאלה:
(1) ימיו של האסיר ספורים, ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו;
(ג) בבואה להחליט על שחרור על-תנאי לפי סעיף זה, תשקול הועדה גם שיקולים של טובת הציבור, לרבות שלום משפחתו של האסיר ושלום נפגע העבירה ומשפחתו.
4. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לשון סעיף 40א לחוק המאבק בטרור הינה ברורה, גורפת ונחרצת. אין לועדת השחרורים המיוחדת סמכות לדון בענינו של המבקש והוא אינו רשאי לבוא בשעריה.
אלה הנימוקים:
א. לשון הסעיף ברורה ואינה מותירה ספק. אין בה החרגה מפורשת של מצב רפואי כעולה מסעיף 7(א) לחוק שחרור ממאסר על תנאי. גם לא מצאנו בדברי חברי הכנסת אשר נטלו חלק בדיונים בועדה המשותפת לועדת הכנסת ולועדת החוקה, החרגה מפורשת של סעיף 7(א) לחוק שחרור ממאסר על תנאי.
היפוכם של דברים – ככל שהיתה התיחסות לאסירים בטחוניים עם מחלות סופניות, אמרה חברת הכנסת ענת ברקו בישיבה מיום 19.11.18 כי ענינם של אסירים עם מחלות סופניות יובא בפני נשיא המדינה.
ב. הלכה היא כי דברי חברי כנסת בדיונים בועדות הינם אחד השיקולים לבחינת התכלית החקיקתית "והם אינם בהכרח נהנים ממעמד של בכורה, אלא הם נתון, מיני רבים, שיש להביאו בחשבון בבחינת תכלית החקיקה ואין בהם כדי להכריע". (ראו לענין זה דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (4.7.21).
כמו כן יש להפנות לספרו של פרופ' אהרן ברק "פרשנות במשפט", פרק שלישי שענינו פרשנות החקיקה עמודים 143, 151, 152, אודות בחינת הפרשנות התכליתית בפרשנות החקיקה.
לשם בחינת תכלית החקיקה אנו מפנים למבוא לחוק המאבק בטרור סעיף 1, המגדיר את מטרות החוק, בשים לב למאפיינים של ארגוני הטרור ועבירות הטרור ולצורך, בין השאר, "למניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות בידי ארגוני טרור או יחידים".
עוד יש להפנות לדברי שרת המשפטים דאז, חברת הכנסת איילת שקד, עת הציגה את הצעת חוק המאבק בטרור לקריאה ראשונה בישיבת הכנסת מיום 2.9.15, בגדרם דברה אודות פגיעתו הרעה של הטרור וכי לצד החזית הבטחונית, יתנהל מאבק חסר פשרות גם בחזית המשפטית.
ג. סעיף 96 לחוק המאבק בטרור, העוסק בשמירת דינים, קובע כי: "הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע ממנו". לשם השוואה אנו מפנים לסעיף 33 לחוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח – 2008, או סעיף 14 לחוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע – 2010. סעיף 33 לחוק אלימות בספורט קובע: "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין לרבות חוק הבטיחות". סעיף 14 לחוק ברית הזוגיות קובע: "אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בדיני נישואין וגירושין…".
הנה כי כן, מכלל הלאו בסעיפים של שמירת דינים בחוקים אחרים, אתה למד הן לגבי סעיף 96 לחוק המאבק בטרור אשר מוסיף על חוק שחרור ממאסר על תנאי, במובן זה שהוא מחריג בצורה מפורשת, הן בלשון סעיף 40א לחוק המאבק בטרור והן בסעיף 96 לאותו חוק, את חוק שחרור ממאסר על תנאי ככל שמדובר בעבירות רצח, ונסיון רצח העולים כדי "מעשה טרור".
כללם של דברים, סעיף 40א לחוק המאבק בטרור, אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם סעיף 7(א) לחוק שחרור ממאסר על תנאי.
על כן, אנו קובעים כי אין לנו סמכות לדון בבקשה.
5. אולם, בבחינת למעלה מן הדרוש:
ענינו הרפואי של המבקש, אינו צריך הכרעה, כפי שיפורט להלן. מחד – בפנינו קביעה רפואית של אונקולוגית כי תוחלת חייו של המבקש הינה חודשיים-שלושה, ומנגד – קביעה של מנהל רפואי מר"ש כי "אין ספק כי במחלה הזאת שהיא הפכה להיות חשוכת מרפא, פרוגנוזה לחייו גרועה ביותר אך במצב קליני נכון לעכשיו, לא יכול להגדירו כ"ימיו ספורים".
כאן המקום להזכיר כי הטענה אודות מצבו האנוש של המבקש עלתה כבר לפני תשעה חודשים, בחודש ינואר 2022.
הפסיקה אודות הגדרת "ימיו ספורים" מתייחסת לתקופה של עד חודשיים (ראו רע"ב 11860/05 פלוני נ' בית המשפט המחוזי (25.1.06).
לא ברור לנו לאיזו תקופת זמן התכוון המנהל הרפואי של מר"ש, אולם בנסיבות שיפורטו להלן איננו סבורים שעלינו להכריע בסוגיה זו.
על הכל מאפילים סעיפים 9, 10 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, המצויים בפרק ב' לחוק שכותרתו "שחרור על תנאי על ידי ועדת שחרורים".
"שיקולי הועדה
בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על-תנאי, תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא; לשם כך תביא הועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:
(1)
העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה;
(3) הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, בסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן
שיקולים נוספים להחלטת הועדה
10.(א)
במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הועדה כי שחרורו של האסיר על-תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה, נוסף על הנתונים המפורטים בסעיף 9; משקלם של הנתונים לפי סעיף קטן זה בהחלטת הועדה יפחת ככל שיגדל החלק מעונש המאסר שהאסיר כבר נשא".
1. יש להביא במכלול השיקולים כי המבקש במעשיו הנפשעים, הפעיל אחרים ומשכך אין כל מניעה כי יחזור לסורו אם ישוחרר. המבקש כבר נשא בעונשים בעבר כפי שיפורט להלן, אך לא היה בהם להרתיעו והוא שב עד מהרה להפעיל אחרים לשם ביצוע עבירות רצח. המבקש אף עמד בראש מורם בפני הרכב פשע חמור בבית המשפט המחוזי בירושלים, היה גאה במעשיו ולא הביע כל חרטה וצער. משכך, יש יסוד לחשש כי גם על מיטת חוליו יפעיל המבקש אחרים לשם ביצוע פעולות טרור. הדברים עולים באופן ברור מהמסמכים אשר הוצגו בפנינו ואשר סומנו ועדה/1.
2. יש להביא במכלול השיקולים כמו כן את הנזק אשר יגרם לנפגעי העבירה, אלמנות, יתומים, הורים, אשר עצם קיום הדיון והאפשרות שהמבקש ישוחרר, הדירו שינה מעיניהם, הסיגו אותם לאחור והימים עד לדיון, היו מבחינתם ימים נוראים תרתי משמע. צר לנו על את שעבר על נפגעי העבירה ואיננו סבורים שיש להוסיף מכאוב על מכאובם.
נפגעי העבירה עמדו בפנינו והשיחו את אשר על ליבם. המעמד היה מכמיר לב. הדמעות זלגו והתיאורים היו לא קלים. נפגעי עבירה אחרים, לא עמד בהם הכח להופיע בפני הועדה או לכתוב לועדה, ונפגעי עבירה אחרים כתבו לועדה ואף הוצגו בפנינו מסמכים שצנעת הפרט יפה להם. יצוין כי באולם נכחו גם אלמנתו ובנו של אליהו כהן ז"ל, אשר העדיפו שלא לדבר מחמת סערת הנפש שהיו נתונים בה, אולם, בשתיקתם הרועמת היתה זעקה כואבת.
3. סעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, דן בשיקולים נוספים שעל הועדה לשקול, ובהם "שחרורו של האסיר על-תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים.".
ראש וראשון לכל יש לקבוע כי סעיף זה חל גם על אסירים שימיהם ספורים לפי שהוא מצוי באותו פרק.
לשם בחינת הנזק שיכול להיגרם למערכת המשפט, אכיפת החוק והרתעת הרבים, יש לעמוד על מעשיו של המבקש.
זהו מאסרו השלישי של המבקש אשר נדון בעבר פעמיים לתקופות מאסר ובהן ארבעה מאסרי עולם ע"י בית משפט צבאי בשנת 1994 בגין 4 עבירות רצח והכל עוד בטרם הגיעו לגיל 20. המבקש שוחרר בחלוף 5 שנים, בחודש אוקטובר 1999,במסגרת הסכם מדיני הידוע כהסכם שארם.
בחלוף שנה אחת מיום שחרורו כבר פיקד על מספר רב של פעילים פלסטינים והוציא אל הפועל מספר פיגועי ירי נגד מטרות ישראליות. בהמשך חבר למרוואן ברגותי, אשר עמד אותה שעה בראש התנזים, הן על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע והן על פי הכרעת הדין בענינו של מרואן ברגותי במסגרת תפ"ח 1158/02 בית המשפט המחוזי בתל אביב.
פעילות המבקש בארגון הופסקה עם מעצרו ביום 21.4.22 במסגרת מבצע "חומת מגן".
ואלה פשעיו של המבקש במהלך התקופה מחודש אוקטובר 2000 ועד למעצרו:
ירה ביחד עם אחרים לעבר עמדת צה"ל בסמוך לבית מלון ברמאללה בכוונה להרוג חיילי צה"ל.
בסמוך לחודש דצמבר 2000 אישר המבקש לפקודו לבצע פיגוע ירי ואף צייד אותו בנשק. ביום 21.12.2000 ירה הפעיל לעבר מכונית שנסעה בכביש 443 סמוך לפסגת זאב. כתוצאה מהירי נהרג אליהו כהן ז"ל.
לקראת סוף חודש דצמבר 2000 פנה אותו פעיל אל המבקש וביקש לבצע פיגוע ירי נוסף. האסיר מסר לפעיל את נשקו וזה ירה ביום 31.12.2000 בשעת בוקר לעבר מכונית נוסעת סמוך לישוב עופרה. כתוצאה מהירי נהרגו בני הזוג בנימין וטליה כהנא ז"ל. יצוין כי אותה שעה היו עמם במכונית חמשת ילדיהם.
באותו חודש, ירה המבקש עם אחרים לעבר מחנה "עופר" בכוונה להרוג חיילי צה"ל.
בשני אירועים נוספים בחודשים פברואר ומאי 2001 אישר המבקש לפקודיו לבצע פיגועים באמצעות מטעני חבלה . המבקש הרכיב בעצמו את מטעני החבלה אשר נועדו להתפוצץ בקרבת מכונית צבאית ובבית קפה בירושלים. שני הניסיונות לא צלחו. פעם אחת עקב מעצר המחבלים בטרם הוצאת הפיגוע לפועל ופעם שנייה עקב גילוי מוקדם של המטען בבית הקפה.
בחודש ינואר 2002 החליט המבקש להרחיב את מסגרת הפיגועים אשר תכלול מפגעים מתאבדים, ניסיונות אשר לא צלחו, מחמת חרטה וחשש של המפגעים, והן באמצעות סיכול ע"י חיל האוויר.
בסוף חודש פברואר 2002 פנה פעיל טרור אל המבקש וביקש סיוע לביצוע פיגוע במפעל בעטרות שם עבד אותו פעיל. המבקש הפגיש את הפעיל עם שניים אחרים אשר יסייעו בעדו. המבקש אף הנחה אותם כיצד לבצע את הפיגוע ומסר לכל אחד מהם אקדח. השלושה הגיעו למפעל ביום 27.2.02,אחד מהם נכנס למשרדו של בעל המפעל, גדי רג'ואן ז"ל וירה בו למוות.
ביום 4.3.02 פגש המבקש במספר פעילי טרור אשר סיפרו לו כי בכוונתם לבצע פיגוע בתוך תחומי הקו הירוק. המבקש שאל אם הם זקוקים לסיוע ומשהשיבו בחיוב הוא סיפק להם 2 מחסניות מלאות כדורים ורימון יד. למחרת יצא אחד מהם לתל אביב, השליך רימון יד אשר לא התפוצץ, החל לירות בנשקו אך עקב מעצור בנשק הוא שלף סכין קומנדו ודקר שלושה עוברי אורח למוות – יוסף חייבי ז"ל, אלי דהן ז"ל והשוטר סלים ברכאת ז"ל. כתוצאה מהירי נפגע מספר רב של עוברי אורח נוספים.
בסמוך לתחילת מבצע "חומת מגן" ידה האסיר רימון לעבר טנק ישראלי ולמחרת ירה טיל מסוג "לאו" לעבר טנק אחר, הכל בכוונה להמית חיילי צה"ל.
במהלך המשפט – תיק פ"ח 5052/02 בית המשפט המחוזי בירושלים, הודיע המבקש כי אינו חפץ בייצוג של באי כוחו, משום שאינו מכיר במערכת השלטון בישראל, ניצב בעצמו בפני שופטיו והודה בעובדות כתב האישום כמפורט לעיל. משכך, הורשע המבקש על יסוד הודאתו בשורה של עבירות שהרלוונטיות לעניינינו הינן : רצח- עבירה לפי סעיף 300 (א)(2) ( כפי נוסחו אז) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק ") –שבע עבירות וניסיון לרצח עבירה לפי סעיף 305(1) ( כפי נוסחו אז) לחוק – שתים עשרה עבירות.
עיון בגזר הדין מעלה כי לא בכדי הוגדר המבקש ע"י התביעה כ"מכונת הריגה", הגדרה אשר אומצה בגזר הדין.
המבקש לא הביע חרטה כלשהי והדגיש כי "כל מעשיו נעשו מתוך אמונה בצדקת המאבק שהוא ניהל, לשיטתו" כנאמר בגזר הדין.
בבואו לגזור את דינו של המבקש קבע בית המשפט כדלקמן : "יצוין שוב שמדובר במי שכבר נדון בעבר למאסרי עולם בגין עבירות רצח, ונראה כי אין בידי עונשים אלה להרתיעו, ורק הימצאותו מאחורי סורג ובריח תמנע ביצוע מעשים נפשעים על ידו בעתיד".
אחר כל אלה נדון המבקש ביום 24.12.2002 לשבעה מאסרי עולם מצטברים זה לזה וכן 50 שנות מאסר אשר ירוצו במצטבר למאסרי העולם.
הנה כי כן, אנו סבורים כי שחרורו של המבקש, בנתוניו, יסב פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים.
ראו לענין זה דברי בית המשפט העליון:
"אמון הציבור במערכת המשפט חשוב מאין כמותו, ולאינטרס שבהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות חמורות ערך רב. במקרים שבהם בוצעו עבירות המלמדות על פגם מוסרי חמור, לעיתים השחרור המוקדם עלול לפגוע באופן משמעותי באמון הציבור במערכת המשפט ולפגוע בתכלית ההרתעתית של דיני העונשין… משכך, קבע המחוקק בסעיף 10(א) לחוק כי במקרים אלו רשאית ועדת השחרורים להתחשב בפגיעה שעלולה להיגרם לאינטרס הציבורי שבאמון הציבור במערכת המשפט ובהרתעת הרבים במסגרת החלטתה אם להיעתר לבקשתו לשחרורו המוקדם במאסר." (רע"ב 7878/19 סיגלית כהן נגד מדינת ישראל [23.1.20], בפסקה 11).
6. בטרם חתימה מצאנו להביא מדבריו של דן לנדאו בפני הועדה המשותפת לועדת הכנסת ולועדת החוקה חוק ומשפט, דברים שנאמרו במר לבו ביום 19.11.18 וכוחם יפה גם להיום, למרבה הצער:
"בשמה של מיכל, שעד סוף חייה תשמע את הקולות של בעלה נלחם על חייו ונדקר פעם אחר פעם ושלא תחדל מלראות את גופתו הדקורה ואת דמותו הנושמת את הנשימות האחרונות… אני אדבר בשמם של אנשםי שחיים בשלווה ולא יודעים שהסכין כבר מושחזת והם עלולים להיות הקרבנות הבאים. אנחנו נמצאים בתקופה נוראית ושחורה של הסתה פרועה, של חברה שלמה שהופכת מרצחים לגיבורים מהוללים, שמלמדת ילדים קטנים לרצוח מגיל הגן בבתי ספר שקרואים על שמם של שוחטי משפחות, שמחלקת סוכריות וצוהלת כשהדם נשפך… הקרבנות לא יקבלו חנינה. הם לא יקבלו שחרור מהכלא של הצער, האובדן והטראומה… אני מניח שיהיו כאן אנשים שידברו במושגים של אנושיות וכבוד האדם. זכרו את הקרבנות, חישבו על האלמנות והיתומים והפגועים בנפשם ובגופם. חישבו על מדינה ששבוע אחר שבוע מתאבלת על צעירים שלא יכלו לחיות ולתרום למשפחתם ולחבריהם ולמדינה שלהם, על מבוגרים שנשללה מהם הזכות לסיים את חיים בנחת.".
7. סיכום:
סעיף 40א לחוק המאבק בטרור עומד בפני עצמו. לועדת השחרורים המיוחדת אין סמכות בנסיבותיו של המבקש.
בבחינת למעלה מן הדרוש ולחלופין, המבקש אינו זכאי לקבל סעד מכח חוק שחרור על תנאי ממאסר.
החומר אשר הוגש לנו על ידי באי כח המדינה והנפגעים הוחזר לידיו הנאמנות של מזכיר הועדה אשר החזירם לנגד עינינו לעו"ד שחר לדובסקי מפמ"מ.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשפ"ג, 06/10/2022 במעמד הנוכחים.
ציון קאפח, שופט עמית
גברת חניתה לאופר-פישר,
חברת וועדה
מר אברהם יערי,
חבר וועדה
כלאי ורד לוי,
נציגת שב"ס
