לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובע
י.ג ת"ז
ע"י ב"כ עוה"ד שאול נפתלין
נגד
נתבעות
1.נ.פ ת"ז
2.ע.פ ת"ז
ע"י ב"כ עוה"ד זאב מאי
פסק דין
התובע הגיש תביעה במסגרתה עתר לקבל סעד של "גילוי מסמכים".
התביעה הוגשה כנגד גרושתו וכנגד חמותו לשעבר ובמסגרתה הוא עתר "להמציא לו את כל מסמכי העסקה כפי שהוגשו לרשות המיסים ולרשם המקרקעין בגין נכס… ב—-" כך בסעיף 1 לפרק שכותרתו "הסעד המבוקש (באופן תמציתי)" בתביעה.
בסיפא של כתב התביעה הבהיר התובע כי הוא מבקש לקבל את הסעד האמור ו"לקבל את מלוא המסמכים בגין העסקה, להוכחת ראיותיו של התובע ולהביא לביטול פסק הדין שהושג במרמה" (סעיף 23 לתביעה).
הנתבעות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שלא קיימת כל עילת תביעה וכי ממילא גם אם יינתן הסעד המבוקש, לא יהיה בכך כדי לתת לתובע זכויות בעלות בנכס, בפרט לאחר שתביעתו כי הוא בעל זכויות בנכס נדחתה בבית משפט זה ולאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורו.
בדיון הראשון שהתקיים, אישר התובע כי ברור לו שלא ניתן לקבל סעד, כדי להחליט אם להגיש תביעה בעניין פסק הדין, שניתן לפני כחמש שנים ואולם הוא ביקש להמשיך בהליך על מנת "להוציא את הצדק והאמת" כלשונו (פרוטוקול עמ' 1 שורה 14).
עוד הוסיף התובע והבהיר שאם יקבל את הסעד שביקש הוא יקבל ייעוץ משפטי כדי להחליט כיצד לנהוג (עמ' 1 שורה 23 ובהמשך בעמ' 2 שורות 1-2) ואישר כי מטרתו הינה "לפסול את פסק הדין" שניתן נגדו. בתגובה שהגיש ב"כ התובע לבקשה למתן פסק דין, הבהיר כי מטרת ההליך הינה "כדי לדרוש בבוא העת משפט חוזר אזרחי, בגין צירוף ראיה …".
נראה כי די באמור כדי לדחות את התביעה על סף.
מקובלות עליי טענות ב"כ הנתבעות כי בית המשפט לא יאשר לבעל דין לבצע "מסע דיג" כדי לבדוק אם יש לו מסמכים שיכולים אולי להצדיק פתיחה בהליך חדש, לא כל שכן, ביחס לתביעה שהסתיימה בפסק דין ושהערעור שהוגש ביחס אליו נדחה.
במצב דברים זה, התרשמתי כי כל מטרתו של התובע היא להטריד את הנתבעות.
עת נוהל ההליך, הייתה לתובע אפשרות להציג כל מסמך שהיה בידיו או לעתור לגילוי מסמכים, שם.
הכלל הוא כי הליכים של גילוי מסמכים ניתן לבקש במסגרת תביעה ולא לפני הגשתה, "לא ניתן להגיש תביעה כדי ליצור באמצעותה עילת תביעה, בבחינת השלכת חכה …, שמא לאחר הגשת התביעה ניתן יהיה ליצור עילת תביעה", ראו ע"א 1960/11 אלמוג נ' שירותי בריאות כללית [פורסם במאגרים].
זאת ועוד, אין הליך של "משפט חוזר אזרחי" בפרט, כאשר אין בידי התובע כל מסמך המצדיק קיומו של הליך כזה.
מעבר לצורך אבהיר כי טענת התובע שיהיה במסמכים שיקבל כדי להוכיח שהנתבעות או מי מהן שיקרו בעדויותיהן במסגרת הליך אחר, נטענה בעלמא.
זאת ועוד, כלל לא ניתן לקבוע כי אם יתברר שהנתבעות או מי מהן לא אמרו אמת, ביחס לעובדות מסוימות, יהיה בכך כדי לבטל את פסק הדין.
פסק הדין שניתן לפני למעלה מחמש שנים, הפך חלוט, בפרט לאחר שהערעור ביחס אליו נדחה. ניהול הליך שמטרתו המוצהרת הינה כדי לאפשר לתובע "להתייעץ" כדי לראות אם תהיה לו אפשרות לפעול בעתיד, לביטול פסקי הדין שניתנו בבית משפט זה ובערכאת הערעור, יגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר ונראה כי אין לו כל תכלית, למעט הטרדת הנתבעות ובזבוז זמן שיפוטי יקר.
מאז תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי נדרש בית המשפט לנהל הליכים ביעילות כפולה – הן ביחס להליך עצמו והן ביחס לכלל המתדיינים המבקשים לקבל סעד מבית המשפט, כך בתקנות 1-4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, בהן יש התייחסות מפורשת לצורך לנהל את ההליכים בבית המשפט ביעילות, תוך שמירה על אינטרס הציבור ומבלי לאפשר הטרדה של בעלי הדין ופעולות לא מידתיות.
מקום בו מחוקק המשנה התייחס במפורש לאפשרות לסלק תביעה על הסף, אם בדרך מחיקה -"מכל נימוק שהוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה" (כאמור בתקנה 41(א) 4 לתקנות) ואם בדרך של דחייה "מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה" (כאמור בתקנה 43 לתקנות), מצאתי כי זהו בדיוק המקרה בו יש ליישם את האמור בתקנות אלו.
סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 8,000 ₪.
הסכום נקבע על הצד הנמוך בשים לב לכך שהתקיים רק דיון אחד.
ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ד, 02 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
