בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
תובעים
1.י' ח' ת"ז *********
2.ת' ח' ת"ז *********
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד יהושע רובין
נגד
נתבעת
א' ח' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד סמאח אבו גליל חטיב
פסק דין
הקדמה:
בפניי תובענה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בין בני זוג לשעבר – י' ח' (להלן: י') וא' ח' (להלן: א'), וכן שתי תובענות לפיצויים נזיקיים בגין לשון הרע והוצאת דיבה אשר הוגשו על-ידי י' ואשתו הנוכחית – ת' ח' (להלן: ת'), כנגד א'.
לצד אלו, הגיש י' ערעור על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, אשר דחתה את בקשתו לסגור את תיק המזונות שנפתח על-ידי א'.
י' נולד כמוסלמי ונישא לא' שאף היא בת הדת המוסלמית.
לי' וא' נולדו שתי בנות משותפות.
י' הכיר את א' בין השנים 2004-2005, לאחר הרשעתו בפלילים ולקראת תום תקופת מאסר ממושכת.
בשנת 2009 הכיר י' את ת' – יהודייה בדתה, עבר הליך של גיור, ונולדו להם שלוש בנות משותפות.
י' טען, כי עזב את בית המגורים המשותף עם א' בחודש 7/2009.
לטענת א', בית הדין השרעי קבע ביום 26.9.2011, במסגרת תיק מס' 242/2011, כי היא וי' גרושים.
לא הובהר עד תום מה מידת החפיפה, אם בכלל, בין הקשר אותו ניהל י' עם א' לבין הקשר הנוכחי עם ת'. עם זאת, המועד הקובע לצורך איזון המשאבים, נקבע ליום 22.5.2017.
לטענת י', חלק מבני משפחתו שימשו בעבר כסייענים לכוחות הביטחון.
מאחר והוא חש מאוים בעת שהתגורר בשטחים שמעבר לקו הירוק, הוא נמלט לארץ, ונשקפת סכנה לחייו אם ישוב לשטחים.
ההליכים:
המומחה – רואה חשבון מר נתן שטרנפלד ערך ביום 6.2.2019 חוות דעת אקטוארית (אשר נסרקה לתיק ביום 20.2.2019).
בדיון שנערך ביום 20.2.2023 הסכימו הצדדים, כי ההכרעה תינתן על סמך כלל החומר שבתיקים הקשורים, כולל סיכומי הצדדים, מבלי לקיים הליך ראייתי.
סיכומי התובעים הוגשו ביום 21.3.2023 וסיכומי הנתבעת ביום 26.3.2023.
לא הותר לתובעים להגיש סיכומי תשובה (ראה ההחלטה מיום 26.3.2023).
דיון והכרעה:
תובענת איזון המשאבים בין י' לא':
בתיק זה ניתנה חוות דעת ע"י המומחה נתן שטרנפלד.
חוות הדעת האקטוארית של המומחה מטעם בית המשפט, לא נסתרה.
י' ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, ולאחר קבלת המענה מיום 10.3.2018 לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה.
על כן, הנני מאשרת את חוות הדעת ומורה לי' להעביר לא' סך של 10,126 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום חוות הדעת ועד היום, זאת לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
לצד איזון המשאבים וההתחשבנות בהתאם לחוות הדעת, אין ממש ביתר רכיבי התובענה הרכושית אשר הוגשה על-ידי י' כנגד א'.
למעלה מכך, יוער כי התובענה הרכושית המונחת בפניי, אינה האכסניה המתאימה לדון בהלוואה הנטענת בין י' לבין א' ואביה בסך 75,000 ₪ ולא בעניין כלי הרכב מסוג סובארו ופיאט, לגביהם נטען כי נרכשו במהלך החיים המשותפים ונרשמו על שם אביה של א'.
ככל שהיה מעוניין י' לעתור לסעד של השבת כספי ההלוואה, לצד תובענה הצהרתית ביחס לבעלות בכלי הרכב הנ"ל, היה עליו להגיש תובענות נפרדות כנגד א' ואביה.
אולם משלא פעל י' כאמור, ומאחר והאב לא נמנה על בעלי הדין, לא ניתן להעניק סעד הפוגע בזכויות הרשומות על שם האחרון.
זאת ועוד, לא שוכנעתי כי עלה בידי י' להוכיח את יתר רכיבי התביעה הרכושית/כספית המתייחסים לא'.
ביתר פירוט, לא הוצגו נתונים מספקים ביחס לטענות י' לפיו רכש מכספו הפרטי כלים סניטריים, קרמיקה, ברזים, ומקלחונים בסכום כולל של 30,000 ₪, לטובת הדירה המשותפת ב*****, כטענתו, ולא הועלתה כל טענה קונקרטית מצד י' לזכויות במחצית מהדירה הנ"ל ואף לא הוצג נסח מלשכת רישום המקרקעין ומשאין כל מחלוקת כי הצדדים התגוררו במהלך חייהם המשותפים בדירה שכורה ב****.
כמו כן, אין מקום לפסוק ביחס לטענה בדבר רכישת ריהוט משותף בסכום של 75,000 ₪, מאחר שלא הוצגה ולו אסמכתה/קבלה אחת.
באופן דומה, אין כל תימוכין לטענות, כי הנתבעת נטלה, שלא בהסכמה, ציוד עבודה שהיה שייך לי' עובר לנישואין ובין היתר פטישון, קונגו, מכונת קרמיקה, דיסק חיתוך בשווי כולל המוערך על-ידי י' בסך של 32,000 ₪.
מלבד היעדר אסמכתאות, יובהר כי משחלפה תקופה של 18 שנה מאז נישואי הצדדים, לא שוכנעתי כי הציוד המצומצם שנרכש לכאורה עובר לנישואין, הינו בעל ערך כספי של ממש וזאת נוכח הבלאי הטבעי מאז רכישת המכשירים כנטען ועד היום.
גם הטענה לפיה א' נטלה כלי זהב ותכשיטים בשווי כולל של 60,000 ₪ כמו גם מזומן בסך 7,000$, אינה מחזיקה מים. אפרט:
תכשיטי הזהב ניתנים לרוב בחברה הערבית כמעין "נדוניה" – מתנה לחתונה, ואלו נכללים בדיון הכולל שנערך במועד הגירושין בפני כב' בית הדין השרעי. מאחר ולא צורף מסמך מתורגם כדין מכב' בית הדין השרעי, לא ניתן לבחון את הקביעות אשר ניתנו בנושא האמור, ככל שניתנו.
למעלה מהאמור, י' לא פירט את התכשיטים הנטענים שבמחלוקת ולא הציג תמונות, קבלות, אסמכתאות מהן ניתן היה להיבנות, ולו בתור ראשית ראייה.
אף הטענות ביחס לסכומי המזומן, נטענו בעלמא ללא כל ביסוס, כאשר לא הוצג כי נערכה משיכה של מזומנים או כי הצדדים החזיקו כספת בביתם.
יתר על כן, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית, לצדדים זכויות ממוניות זניחות, ועל כן הטענות בדבר מזומנים רבים אשר היו בחזקת הצדדים, בערכים דולריים, וכן תכשיטי זהב בעשרות אלפי שקלים, אינן מתיישבות עם הנתונים הפיננסיים שבפני ואף לא עם איתנותן הכלכלית של הצדדים נכון לתקופת הפירוד.
הדברים אמורים ביתר שאת בהתייחס לתחילת תקופת חייהם המשותפים אשר החלה בסמיכות לשחרור הנתבע ממאסר, בעת שלא הייתה לזה הכנסה קבועה ויציבה.
הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל:
לאחר שעיינתי בטענות הערעור על החלטות כב' הרשמת פזית גלעדי אליהו מלשכת ההוצאה לפועל קריות בתיק 519101-01-17 מיום 8.2.2022 ומיום 12.1.2022, אני מורה על דחיית הערעור.
י' ביקש בערעור המקורי, כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר, שכן הוא נושא באופן עקבי בתשלומי המזונות השוטפים, ואין כל סיבה שלא להורות על סגירת התיק.
עוד טען י', כי הוא ביקש ליצור הוראת קבע מחשבון הבנק שלו אצל א', אולם היא סירבה להצעתו.
בהחלטה מיום 24.2.2022 נתבקש י' להוכיח באמצעות אסמכתאות כי הוא משלם את תשלומי המזונות במועדם ולא באיחור, וכי לא נצברו לחובתו ריביות.
ביום 7.4.2022 ניתנה החלטה לפיה "לאחר שעיינתי בתנועות התקבולים והקטנות חוב מתיק ההוצאה לפועל, ולאור יתרת החובה הנמוכה הקיימת בתיק, תמסור המשיבה עמדתה ביחס לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד העמדת הוראת קבע בלתי חוזרת לתשלום המזונות". בהחלטה מיום 26.4.2022 הודגש, כי הוראת הקבע אשר הוצעה על-ידי המותב כפתרון קבע, הינה בלתי חוזרת ואינה ניתנת לביטול אלא בהסכמת הצד המוטב.
א' הודיעה כי היא אינה מסכימה להצעת בית משפט, שכן בכתב התביעה טען י' כי אין לו תעודת זהות, רישיון נהיגה, וחשבון בנק, ועל כן לא יעלה בידו להקים הוראות קבע. עוד נטען כי רק לאחר שתיק ההוצאה לפועל נותר פתוח, החל י' לשלם בקביעות מזונות לטובת סיפוק צורכי הקטינות.
בשל האמור ניתנה ההחלטה מיום 9.6.2022 אשר הורתה לי' להמציא אישור מאת הבנק בו מנוהל חשבונו, על היתכנות יצירת הוראת קבע חודשית ובלתי חוזרת, שאינה ניתנת לביטול אלא בהוראת בית המשפט, ולחילופין, הקמת הוראת קבע חודשית ובלתי חוזרת לצד התחייבות עצמית שאינה מוגבלת בסכום, ככל שהתשלום יופסק מסיבה כלשהי או במקרה בו ייסגר החשבון.
י' אכן צירף את האסמכתאות הדרושות לעיון המותב בלבד.
עם זאת, מתוך האסמכתאות אשר צורפו, עלה כי אין לי' תעודת זהות ישראלית, וכן כי אין באפשרותו לפתוח חשבון בנק ולהקים הוראת קבע.
בנסיבות אלו, טענת י' בערעורו לפיה הוא "ימשיך לשלם את דמי המזונות באופן שוטף, בכפוף להחלטה אחרת מערכאה שיפוטית, על ידי הוראת קבע ישירות לחשבון המשיבה…" אינה יכולה לעמוד. מכאן שדין הערעור להידחות.
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר בעבר נפתח תיק הוצאה לפועל בגין הפרות מצד י' ואי תשלום מזונות קטינים, ורק לאחר פתיחת התיק החלו המזונות להשתלם באופן סדיר.
התביעות העוסקות בלשון הרע/הוצאת דיבה:
כעת נעבור למחלוקת העיקרית – תביעות מס' 69893-07-17 ומס' 12931-08-19, העוסקות בלשון הרע/הוצאת דיבה.
קריאתם ממעוף הציפור של כתבי התביעה מעלה, כי י' ות' מייחסים לא' שורה של אירועים חמורים בהם היא הוציאה דיבתם רעה, ואף העמידה אותם בפני סיכון ממשי לחייהם.
עם זאת, עיון מדוקדק יותר מעלה כי מדובר ב"סיפורי בדים", כאשר האירועים הנטענים לא נושאים תאריך מוגדר, מתוארים בצורה מופרכת ומוגזמת, וכאשר לא קיימת כל ראיה לפיה אלו אכן התרחשו.
מאחר וכתבי התביעות מכילים טיעונים רבים מן היקב ומן הגורן, אין מנוס להתייחס לכל מקבץ טענות בנפרד, ולהראות כיצד לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענותיהם בדבר דיבה ולשון הרע, ומקל וחומר שלא עלה בידם להוכיח את טענותיהם החמורות בדבר תקיפה, הפרת חובה חקוקה וכן טענות נזיקיות שונות.
במקבץ הטענות הראשון מעלים התובעים טיעונים שאינם נושאים תאריך, ומתייחסים לזמן עבר. כמו כן, אותם הטיעונים אינם כוללים את האמרות אשר נאמרו בפועל לאותם אנשים, מלבד ציון כללי לפיו אלו נועדו לפגוע בי' ובת'. זאת ועוד, מרבית הטיעונים אינם כוללים את זהותם של האנשים שבאוזניהם פורסמו דברי לשון הרע, וחלף האמור מופיע תיאור כללי של בני משפחה, מכרים, שכנים ואנשים עלומים אחרים.
לשם המחשת הדברים, ראה התיאור של אותן אמרות נטענות:
במשך מספר שנים מאז פרץ המשבר בין י' לא', החלה האחרונה להשמיץ את י' ות', לבזות אותם ולפרסם פרסומי דיבה, בין השכנים, בין בני משפחה, ואנשים לא מעטים, בהזדמנויות שונות.
א' פרסמה פרסומי דיבה, בהזדמנויות שונות ובפני גורמים ואנשים שונים ומכנה את י' בכינויי גנאי.
א' נהגה בעבר לעקוב אחר י' ות', בכל מקום ומקום.
א' השמיעה אמירות גזעניות, מעליבות ומשפילות כלפי י' ות'.
א' "נהגה לפרסם פרסומי דיבה" כלפי י', אצל בני משפחתו, שכנים ואנשים נוספים ושונים במספר רב של הזדמנויות, וטענה כי תחזיר את י' לכלא בכך שתביים רצח ותשליך את חולצת י' כדי שהוא יישב בכלא על לא עוול בכפו, כמו כן פרסמה שי' ביצע כביכול רצח בעצמו.
א' נהגה במספר רב של הזדמנויות באלימות פיזית ומילולית כלפי י' ואף איימה כי אם זה יזמין משטרה, היא תגרום שיישב בכלא או שיוחזר ל****.
א' נוהגת לפרסם בין פועלים שמתאספים בבוקר ב**** לקראת יציאה לעבודה, אמירות לא מחמיאות בנוגע לת' וי'.
לא זו אף זו, עיון באותם טיעונים תלושים וכן בעובדה כי לא הוגשו תצהירים של אנשים נוספים מלבד התובעים, מעלה כי מדובר ב"עדות מפי השמועה", שכן אלו מעידים מכלי שני על דברים אשר נקלטו לכאורה באוזניהם של מספר אנשים עלומים שזהותם לא פורטה.
יתר על כן, התובעים נמנעו מלזמן עדים רלוונטיים ובכך למעשה לא עמדו בנטל הראייה ובחובת ההוכחה החלה עליהם מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה".
במילים אחרות, התובעים לא הציגו ראיות ישירות ממשיות אשר יתמכו בטענותיהם ללשון הרע.
יפים לעניין זה הדברים אשר נאמרו בע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית [פורסם במאגרים המקוונים] (6.12.20147):
"התובע, "המוציא מחברו, עליו הראיה" (בבלי, בבא קמא לה, א), עליו מוטל נטל השכנוע. לנטל זה נלווית חובת הראיה, שמשמעותה – "כי על בעל הדין האחד חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 543 (מהדורה שתים-עשרה, 2015))".
בכל הנוגע לכלל האוסר עדות פסולה מפי השמועה ותכליותיו של אותו הכלל, ראה אשר נכתב בספרות: י' קדמי על הראיות 567 חלק שני (2009):
"עדות 'מפי השמועה', משמעה– עדות על 'מידע' שקלט העד מפיו של אחר; ועל כן – אין הוא יכול להעיד על אמיתותו, אלא רק על כך שהמידע הגיע לידיעתו … סימן ההיכר של 'עדות מפי השמועה' נעוץ, אפוא, באי יכולתו של העד להעיד על אמיתות תוכנה של אותה עדות, אלא על עובדת 'קיומה' בלבד … הכלל הפוסל עדות מפי השמועה, אוסר על עד למסור בעדות מידע שהגיע אליו מפיו של אחר –בעל פה, בכתב או בהתנהגות – אם תכלית העדות היא הוכחת אמיתותו של אותו מידע; וזאת – משום שאין הוא יכול לערוב לאמיתותו של תוכן המידע … ברם, מקום שתכלית העדות על 'דברים' שנאמרו (בעל פה, בכתב או בהתנהגות) על ידי אחר, היא הוכחת עצם אמירתם בלבד (מבלי ליתן את הדעת לאמיתותם) – לא יחול הכלל האמור; באשר למטרה זו, דין ה'דברים' כדין כל פרט שנקלט על ידי העד בחוש השמיעה שלו. למטרה זו – דין ה'דברים' ששמע העד כדין 'עדות מקור', ואין רואים אותה כ'עדות מפי השמועה …"
במקבץ הטענות השני, מעלה ת' טענות חמורות וטוענת, כי א' ניסתה לפגוע במקור פרנסתה על דרך הפצת פרסומים שקריים:
במועדים בהם ת' עבדה בחברת ******, א' נהגה ליצור קשר עם המנהל של ת' ולטעון באופן שקרי כאילו זו "מוכרת ****** ב****".
א' פרסמה פרסומי דיבה אשר הופנו כנגד ת', כדי שזו תפוטר מעבודתה, עד שהיה צורך להזמין משטרה כדי שזו תחדל מלעשות כן.
עם זאת עינינו הרואות, כי גם כאן המדובר בעדות מפי השמועה, כאשר תצהיר מטעם המנהל לשעבר של ת', כלל לא צורף לתצהירי התביעה, ואף לא נתבקש לזמנו לעדות.
יתר על כן, לא הוכח כי ת' אכן פוטרה מעבודתה או כי נערך לה שימוע בעבודה (לא נעלמה מעיניי העובדה, כי כיום ת' אינה עובדת עוד בתחום ה*****, אלא היא בעלת "חברת ***** מאוד מוכרת" – ראה דבריה בדיון שנערך ביום 17.4.2019 בתיק ה"ט 39915-04-19).
בנוסף, לא הוגש אישור על הגשת תלונה למשטרת ישראל ו/או אסמכתא כלשהי בדבר מעורבות המשטרה בהקשר של האמירות הקשות אשר הושמעו על ידי א' כלפי ת', כנטען (מכירת ***** שלא ברישיון בשטחים שמחוץ לקו הירוק).
כדי להתמודד עם העובדה לפיה לא הוגשו אישורים בדבר הגשת תלונות כאמור למשטרה, העלו התובעים טענה יצירתית, שלא נאמר דמיונית, לפיה כאשר נפתחו בעבר – בזמן לא מוגדר, תיקים פליליים כנגד א' במשטרה, ראש עיריית ***** שהינו קרוב משפחתה, התערב בפועל למחיקת רישומיה הפליליים (ואף פעל למען הורדת האזיקים שהושמו על ידיה).
באופן דומה טענו התובעים כלאחר יד וללא כל ביסוס, כי א' האזינה באופן בלתי חוקי לשיחות הטלפון, ונעזרה באחיינה – מר **** ***** אשר עובד כמנהל שירות ב*****.
התובעים לא הבהירו הכיצד הם יודעים, מלבד הנחה או השערה שבלב, כי א' האזינה להם, וכיצד יש בכוחם לבסס קביעה מוכחת ובלתי ניתנת להפרכה, לפיה אחיה של א' סייע לה לבצע מעשים פליליים חמורים במסגרת עבודתו.
בנקודה זו ראוי לציין, כי אומנם דברים אשר נאמרים במסגרת הליך משפטי חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, עם זאת, המעשים הפליליים החמורים המיוחסים לראש עיריית ***** ולאחיה של א', ללא כל ביסוס ראייתי ורק על דרך העלאת השערות והפרחת טענות באוויר, ספק אם יכולים אלה לחוס תחת ההגנה הנ"ל.
ממשיכים התובעים ומעלים טענות בדבר אירועי תקיפה חמורים של א' כנגד ת' וי', ואף של שלוחים מטעם א' כנגד י', וביתר פירוט נטען כי:
א' נהגה באלימות כלפי ת', והאחרונה נזקקה לטיפול רפואי בעקבות האמור.
בחודשים פברואר-מרץ 2010 בעת שהתובעת הייתה בחודשי היריון מתקדם, א' דחפה באלימות את ת' לרצפה, קיללה אותה וגרמה לה כאבים וסבל נפשי, וכתוצאה מכך ת' עברה "הפלה יזומה".
גם ביחס לטיעונים אלו, לא צורף כל טופס רפואי על מנת להציג ולו ראשית ראיה.
נוסיף ונאמר, כי התובעים אף הגדילו לעשות וטענו כאמור שבעקבות אותו אירוע אלים במסגרתו דחפה א' את ת' לרצפה וקיללה אותה, ת' עברה "הפלה יזומה".
מלבד העובדה כי לא צורף כל אישור רפואי להוכחת האירוע החמור הנטען (תקיפה ואלימות קשה כנגד אישה הרה), לא ברור הכיצד אין כל תיעוד על כך שת' נאלצה לעבור "הפלה יזומה", כתוצאה מחבלה, נוכח הטענה, אשר נטענה בשפה רפה כי החבלה הובילה לנזק בלתי הפיך לעובר.
בהמשך טען י', כי בשנת 2011, אלמונים בשליחותה של א' ריססו את פניו של י' בעת שעלה במדרגות ביתו, והוא גם הוכה עם מוט ברזל ברחוב.
כן נטען, כטיעון לוואי, כי א' נהגה במספר רב של הזדמנויות באלימות פיזית ומילולית כלפי י' ואף איימה כי אם זה יזמין משטרה, היא תגרום שיישב בכלא או שיוחזר ל****.
גם כאן לא צורף כל אישור מהמשטרה או מהמוסדות הרפואיים.
אך אף אם נניח כי אותו אירוע התרחש, לא ברור הכיצד י' יכול לקשור בוודאות הנדרשת, בין א' לבין אותם אלמונים.
בהמשך פירוט האירועים נטען, כי א' שלחה מכתב לאמה של ת', בו הוציאה דיבתו של י' רעה.
אין צורך לציין כי גם כאן המכתב המדובר לא צורף לכתבי הטענות או לתצהירים, וכן כי אמה של ת' אינה מופיעה בין המצהירים מטעם התובעים.
מבין שלל הטענות המרובות שהועלו על-ידי התובעים, בחרו אלו לחתום את טיעוניהם בטענה ממחוזות נסתרים, לפיה פנתה א' לנשים שעוסקות בכישוף, כדי לגרום לפירוד בין י' לבין ת'.
מלבד העובדה כי ידוע שלא יכולה להיות ידיעה שיפוטית באשר לכוחו של כישוף ו/או עולמות העל-טבעי, ממילא אין אפשרות להוכיח מבחינה עובדתית פעולות מסוג זה ו/או השפעתם על פירוד בין בני זוג ואין באפשרות בית המשפט לבחון טענות מסוג זה בכלים העומדים לרשות בית המשפט.
טענה זו שאינה ניתנת להוכחה היא אף אינה שפיטה, שכן פנייה של אדם לגורמים העוסקים בכישוף (או ל"חיזוי עתידות") אינו מהווה מעשה נזיקי ואינו בא בגדר הוצאת דיבה או לשון הרע, ובייחוד כאשר עינינו רואות, כי אותו "כישוף", ככל שהוטל, כשל במבחן התוצאה.
בתצהיר עדותו הראשית חזר י' על האמור בכתב תביעה, ללא פירוט מועדים מדויקים, ואף הוסיף וטען כי הפרסומים הפוגעניים של א' הגיעו לכדי פרסום בתוכנית "*****" בטלוויזיה, וכי א' פרסמה כרוזים של ה**** *********.
גם כאן הטענות הועלו כלאחר יד, ללא כל צירוף ו/או ראשית ראיה.
לתצהירי העדות הראשית של התובעים אשר הוגשו ביום 21.5.2020, צורפו מספר צילומים מושחרים של חילופי הודעות לא ברורות, מהן לא ניתן להבין דבר, וכאשר חלק מההודעות מחוקות, כך שלא ניתן להבין את ההקשר אשר קדם לשליחת ההודעות הספורדיות, ולא ניתן לקבוע האם חילופי הדברים הקשים אפיינו את שני הצדדים לשיחה או שהיו מנת חלקו של צד אחד בלבד.
דברים אמורים גם בשים לב לכך שהמלל והתמונות המופיעות באותן הודעות אינן ברורות.
כמו כן, צורף תמלול חלקי וחסר עד מאוד, של שיחה אשר נוהלה לכאורה בין א' לבין י'. בכותר התמלול החלקי נכתב כאילו התנהלה שיחה בין א' לבין י'. עם זאת אותה "השיחה" כוללת רק מעין מונולוג של א', שבסיומו מתבצעת שיחה למשטרה ונשמעת הודעה מוקלטת: "לחזרה יש להקיש 1, למחיקה ולמעבר להודעה הבאה נא להקיש 2". הווה אומר, אין המדובר בשיחה – חילופי דברים אשר נוהלו בין י' לבין א', אלא בקטע חלקי מתוך תמלול רחב יותר כשההקשר הכולל לא הוצג ולא הובהר.
למעלה מן האמור, ואף לגופו של עניין, השיחה אשר התנהלה בין א' לבין י' אינה מהווה לשון הרע, כאשר לא ברור מי מהגורם המכונה ב"מילת גנאי" בשיחה – האם מדובר בת' או בבת זוג אחרת של י', ומכל מקום חילופי הדברים אשר נערכו בשיחה פרטית בין י' לא', אינם נכללים בתחומי הגדרת ה"פרסום" בסעיף 2 ב' 1 לחוק איסור לשון הרע.
כמו כן ראה הפסיקה אשר קבעה, כי יש לצמצם תחולת דיני הנזיקין ולשון הרע במרחב המשפחה, ולשאוף כי דברים יוסדרו באמצעות שימוש בכלים טיפוליים ולא על דרך פניות חוזרות ונשנות לבית המשפט (ראה: עמ"ש (חי') 33044-04-13 נ.ר. נ' א.א. [פורסם במאגרים מקוונים] (16.2.2014) ; עמ"ש 27629-10-19 א' ג' נ' ב' ג' [פורסם במאגרים המקוונים] (20.8.2020).
ראה גם האמור בעמ"ש (ת"א) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.5.2014) שם נפסק כי יש לנקוט במשנה זהירות בבואנו לדון בתביעות לשון הרע במרחב דיני המשפחה:
"יש ממש בטענת המערערים כי כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע. סכסוכים מסוג כזה הם מטבע הדברים טעונים מאוד מבחינה רגשית, ועלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. גם כענין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לעניני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב…".
לאחר הדיון אשר התקיים ביום 20.2.2023 ועובר להגשת הסיכומים צירפו התובעים ביום 6.3.2023 תמלול שיחה מלא של שיחה שנוהלה בין ת' לבין בעלה הנוכחי של א' – *** *****. אולם לא ברור הכיצד צירוף שיחה זו, בה ת' דווקא מכפישה את שמה הטוב של א' ומפארת את בעלה על כך שהוא מצליח בחיים המשותפים עמה, יכולה לתמוך בטענת התביעה בדבר לשון הרע והוצאת דיבה של א' כלפי התובעים ולא להפך מכך.
סוף דבר, התובענות בגין לשון הרע והוצאת דיבה נדחות.
אם כן ולסיכומו של דבר, במסגרת התובענה לאיזון משאבים על י' לפעול בהתאם להוראות חוות הדעת האקטוארית ולהעביר לא' סך של 10,126 ₪ בתוספת הצמדה וריבית לערכים דהיום, לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
בנוסף על האמור, י' ות' ישלמו לא' הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪, בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כ' אייר תשפ"ג, 11 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
