לפני
כב' השופטת ירדנה סרוסי
המערער
יעקב נתנאל
בעצמו
נגד
המשיב
פקיד שומה חולון
ע"י ב"כ עו"ד הגר אסף
פמת"א (אזרחי)
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיב לסילוק הערעור על הסף.
רקע וטענות הצדדים בתמצית
בתאריך 9.1.2022 נערכה ביקורת ניהול ספרים בעסקו של המערער (להלן: "הביקורת"). בביקורת נמצאו ליקויים בגין אי רישום תקבולים ובגין אי רישום פרטי תשלום בקבלות. בסיום הביקורת נערך דוח ביקורת המפרט את הליקויים. במסגרת הדוח, לצד הכותרת "הסבר מוסר/ת הפרטים לליקויים שהתגלו", הובא הסבר המערער לליקויים לפיו "מי שביצע את הפעולות היתה הפקידה שלי ניצה (גיסתי) מכיוון שהיום היא בחופשה אין לי דרך לתת הסבר מדויק מאחר והיא טיפלה בכל הקשור בקבלת הכספים והוצ' החשבוניות. לאחר שתגיע אברר איתה ואתן הסבר מדויק". המערער חתם על הדוח, והדוח נשלח לכתובת הדוא"ל של המערער.
בהמשך לביקורת, בתאריך 16.1.2022 נשלחו למענו הרשום של המערער בדואר רשום שתי הודעות על ליקויים. בהתאם למרשמי דואר ישראל, ההודעות לא נדרשו על ידי המערער. המערער גם לא פנה למשיב בעקבות הביקורת, לא בהסבר לליקויים ולא בבקשה שייערך לו שימוע. משכך, המשיב פסל את ספרי המערער לשנים 2021 ו-2022. יצוין, כי גם בשנים 2013 ו-2014 ערך המשיב ביקורות ניהול ספרים אצל המערער, והמערער הגיש בקשות לשימוע בגין ממצאי הביקורות.
בתאריך 31.10.2023 המערער הגיש (באיחור) דוחות מס לשנים 2021 ו-2022. עם זאת, עקב פסילת הספרים הוציא המשיב למערער בתאריכים 13.11.2023 ו-25.11.2023 שומות על פי מיטב השפיטה לשנים 2021 ו-2022.
המערער פנה למשיב בעניין, וביקש לבטל את פסילת הספרים ואת השומות על פי מיטב השפיטה. המשיב סירב, והמערער הגיש את הערעור שבכותרת על ההחלטה לפסילת הספרים ועל השומות שיצאו לו.
המשיב הגיש את הבקשה דנן לדחיית הערעור על הסף. לטענת המשיב, סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") קובע כי ניתן לבקש מהמשיב תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה על ההחלטה לפסילת ספרים לחזור ולעיין בה, ובענייננו, זכות זו עמדה למערער עד לתאריך 22.2.2022 לכל המאוחר. המערער לא עמד במועדים הקבועים לו. חלף זאת, כעבור כשנתיים ולאחר שחלפו המועדים הקבועים בחוק פנה המערער בבקשה למשיב לתיקון הדוחות. כמו כן, סיכויי הערעור נמוכים.
לטענת המערער, אין מקום לדחות את הערעור על הסף. מדובר בהליך חריג, ויש לתת לו את יומו בבית המשפט. ההודעה על פסילת הספרים נשלחה לכתובת הבית של המערער. משנוכח המשיב לדעת כי הפנייה בדואר רשום על פסילת הספרים חזרה משום שהדואר "לא נדרש", היה עליו למסור את ההודעה לכתובת משרדו של המערער. כמו כן, סיכויי הערעור גבוהים.
דיון והכרעה
תחילה אציין כי לא ברור מבקשת המשיב האם הוא מבקש לדחות את הערעור כולו על הסף, או רק את החלק הנוגע לפסילת הספרים. מכל מקום, מצאתי לדחות על הסף את חלק הערעור הנוגע לפסילת הספרים, שכן המערער לא פעל בהתאם להוראות סעיף 145ב(א)(1) לפקודה; עם זאת, לא מצאתי בשלב הנוכחי לדחות על הסף את הערעור על השומות שיצאו, שכן על פניו נראה שהמערער פנה למשיב ביחס אליהן במסגרת סד הזמנים שבפקודה.
סעיף 145ב(א)(1) לפקודה קובע כדלהלן: "נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספר פדיון יומי או תעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות המנהל מכוח סעיף 130, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על פי אותן הוראות, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום; אדם החולק על החלטה שניתנה לפי פסקה זו רשאי לבקש מפקיד השומה כהגדרתו בסעיף 130(יא)(2), בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, לחזור ולעיין בה ולשנותה; דחה פקיד השומה את הבקשה לשנות את ההחלטה, כולה או חלקה, ניתן לערער על החלטתו כאילו היתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 ימים מיום מתן החלטתו".
בענייננו, המערער לא ביקש בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה לחזור ולעיין בה ולשנותה וכמו כן הערעור הוגש הרבה למעלה מ-60 ימים מיום מתן ההחלטה. משכך, המערער לא מיצה את ההליך המנהלי מול המשיב וגם לא עמד במסגרת הזמנים להגשת הערעור, כך שהוא אינו יכול עוד להגיש ערעור על ההחלטה לפסול את ספריו.
ויודגש, כי בהתאם לקבוע בסעיף 238(א) לפקודה, ההחלטה הומצאה למערער כדין. אין בידי לקבל את טענות המערער כי היה על המשיב לשלוח לו את ההחלטה לכתובת משרדו. המערער היה מודע היטב לביקורת ולמשמעותה, הוא התחייב כי יספק הסברים לליקויים שהתגלו, והוא אף קיבל את דוח הביקורת בדוא"ל. המערער לא יכול לבוא בטרוניה ביחס להתנהלות המשיב בציפייה שהוא יפעל לפנים משורת הדין, שעה שהוא עצמו עצם עיניו אל מול ההליך. ויוזכר, כי המערער הוא עו"ד והוא כבר פעל אל מול המשיב בביקורות שערך בעבר. במצב עניינים זה, הנטל על המערער להראות טעם מיוחד לאיחורו, כבד עוד יותר. המשיב פעל כדין, המערער לא סיפק כל טעם מיוחד לאיחורו הניכר בהגשת השגה על ההחלטה לפסילת ספרים ועל כן לא ניתן לדון עוד בטענות המערער כנגד פסילת ספריו.
עם זאת, לא מצאתי בעת הזאת לדחות את הערעור על הסף ביחס לשומות שיצאו. אף אם למערער אין זכות לטעון כנגד פסילת הספרים, הוא עדיין יכול לטעון כנגד השומות עצמן ודרך קביעתן. על אף שמדובר בנטל כבד, אין לחסום מראש טענות בעניין. המשיב לא טען כי גם הערעור על השומות עצמן חרג מסד הזמנים, ועל כן אין לסלקו על הסף בהקשר זה.
המשיב יגיש את נימוקי השומה עד לתאריך 7.5.2024 (ראו החלטתי מתאריך 1.4.2024 ובהתחשב בפגרת הפסח). המערער יגיש את נימוקי הערעור עד ליום 9.6.2024. לאור זאת, דיון קדם המשפט שנקבע לתאריך 7.5.2024 מבוטל. התיק יובא בפניי לאחר הגשת ההודעות המפרשות.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
תז"פ 10.6.2024.
ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ד, 10 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
