2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 19610-10-21 שמעוני נ' עיריית פתח תקווה ואח'
17
18
19
20
21
בפני
כבוד השופט רמי אמיר
עותר
ירון שמעוני
ע"י ב"כ עוייד מתן לקר
נגד
משיבים
1. עיריית פתח תקווה
עייי בייכ עוייד יחזקאל ריינהרץ
2. משטרת ישראל/ מחוז מרכז
עייי בייכ עוייד דורון קרסנטי מפמיימ(א)
פסק דין
ביום 6.10.14 הגיעו עובדים של עיריית פתח-תקוה לבית הוריו של העותר, וביקשו לפנות
משם חפצים שהונחו בחצר הבית. לפי הנטען בעתירה, העותר סירב לניסיונות הפינוי
בהעדר צו מבית המשפט. בעקבות זאת הגיעו למקום שוטרים על מנת לסייע לפקחי
העירייה בפינוי. במהלך ניסיונות הפינוי הותז על העותר גז מדמיע, ובהמשך הוא נאזק,
נחנק ונפצע בפניו, כך לפי הנטען בעתירה. העותר נעצר ונלקח לתחנת המשטרה, לטענתו
במעצר שווא, שאף הוארך לאחר מכן בצו בית משפט (צו שלא צורף).
לאחר ששוחרר העותר ממעצר, הוא שב לביתו וגילה כי רכבו שחנה בסמוך לבית נלקח
מהמקום, הגדר נעקרה ממקומה, וכל חפציו פונו מהחצר שנחרשה על ידי טרקטור, תוך
עקירת עצים וצמחיה, גם זאת לפי הנטען בעתירה.
בשל האירועים האמורים, הגיש העותר ביום 10.10.21 עתירה מנהלית נגד עיריית פתח
תקווה, היא המשיבה 1, ומשטרת ישראל, היא המשיבה 2.
יצוין, כי בשלב זה לא היה העותר מיוצג על ידי עורך דין.
במסגרת עתירתו ביקש העותר צו הצהרתי לפיו העירייה "אשמה" בפריצה לנכס פרטי
ואחראית להרס רכושו של העותר וגניבת רכבו. עוד ביקש העותר כי בית המשפט יורה
לעירייה להשיב את רכושו, ולתקן את הנזקים שנגרמו. כן ביקש העותר פיצוי כספי
מהעירייה ומהמשטרה בגין נזקיו.
מיד עם הגשת העתירה הורה בית המשפט (כב' השופט סטולר) לעותר להבהיר מה מקור
הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה.
בטרם שהוגשה התשובה, קיבל העותר ייצוג מטעם הסיוע המשפטי, ומשלב זה יוצג העותר
על ידי עורך דין.
23
24
25
2222
1 מתוך 4
.1
.2
.3
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
36
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 19610-10-21 שמעוני נ' עיריית פתח תקווה ואח'
.5
בתשובתו טען העותר, כי הסמכות העניינית ביחס לעירייה קמה מכוח פרט 8 לתוספת
הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (ייהחוקיי או ייחוק בתי משפט
לעניינים מנהליים"), שעניינו ברשויות מקומיות; כי העירייה פעלה ככל הנראה מכוח סעיף
25 לחוק העזר לפתח תקווה (שמירת הסדר והניקיון), התשנ"ב-1991 ("חוק העזר"); וכי
העתירה היא נגד החלטתה של העירייה או של נושא משרה בה לפעול לפינוי חפציו של
העותר.
לטענתו, עניין זה משליך גם על הסמכות ביחס למשטרת ישראל, שפעלה מכוח הוראותיה
של העירייה. עוד טען, כי אם בג'יצ מוסמך לדון בעתירות נגד המשטרה, קל וחומר שגם בית
המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בכך.
ביום 20.10.21 הועברה העתירה לתגובת המשיבות.
שתי המשיבות טענו, כי יש לדחות את העתירה על הסף משום שהוגשה בשיהוי כבד, ומשום
שלא פורט בה מהי ההחלטה הנתקפת. העירייה הוסיפה וטענה, כי הסעדים המבוקשים
בעתירה הם סעדים אזרחיים במהותם. המשטרה טענה, כי העותר לא פירט מכוח איזה
פרט בתוספת הראשונה לחוק הוגשה העתירה נגדה, וכי מדובר בעתירה נגד מעשה עשוי.
ביום 2.11.21 הועברה תגובת המשיבות לתשובת העותר.
העותר הודה כי עתירתו הוגשה בשיהוי, אך טען כי הוא לא ויתר מעולם על זכויותיו, ורק
בשל חוסר יכולת כלכלית לא הגיש את עתירתו קודם לכן. עוד טען העותר, כי בית המשפט
צריך לדון בעתירה לטובת שמירה על שלטון החוק. העותר הוסיף וטען, כי עד למועד זה
ממשיכה העירייה לפעול נגדו בניסיונות לפינוי חפציו מחצרו.
העותר הוסיף וטען, כי הוא למעשה מבקש להורות על בטלותם של כלל הצווים שהוצאו על
ידי העירייה, אך לא פירט מהם הצווים המסוימים נגדם הוא עותר, ולא צירפם לתשובה.
ביום 14.11.21 הועברה העתירה לטיפולי.
שקלתי בדברים, ובאתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל חוסר
סמכות עניינית והן בשל שיהוי כבד.
חוק בתי משפט לעניינים מנהליים תוחם את גדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים
מנהליים וקובע, בסעיף 5 שבו, כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה נגד החלטה
של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה, ובעניין המנוי בתוספת הראשונה, הא ותו לא.
אשר לעירייה טען העותר, כי העתירה נופלת לגדר פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק, שעניינו
עתירות נגד החלטה של רשות מקומית או נושא משרה בה. דא עקא, העותר אינו תוקף כל
החלטה של העירייה, אלא מבקש סעדים אופרטיביים של פיצוי בגין נזקים, תיקונם והשבת
רכוש, וכן סעד הצהרתי של "אשמה"י. מקומם של סעדים אלה אינו בעתירה מנהלית, אלא
2 מתוך 4
.6
.7
.8
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 19610-10-21 שמעוני נ' עיריית פתח תקווה ואח'
בהליכים אזרחיים בהתאם למבחן הסעד. למען הסר ספק, אין בכך להביע עמדה בדבר
היתכנותם של הליכים כאמור.
תשובותיו המאוחרות של העותר אינן מרפאות את הפגם, ואינן יוצרות סמכות יש מאין.
אף שטען כי העתירה מכוונת, בין היתר, נגד החלטת העירייה לפעול לפינוי חפציו, ולביטול
הצווים שהוצאו נגדו – הוא לא הפנה לכל החלטה או צו ספציפיים שכאלו. אין בכך גם כדי
להקים סמכות דיון בסעדים שאינם בסמכות. ומכל מקום, הדבר נטען מבלי שהתבקש
תיקונה של העתירה.
ביחס למשטרה – לא ניתן לצרפה לעתירה רק משום שפעלה לפי הנטען מכוח הוראותיה
של העירייה, אף אם כך היה. גם ביחס למשטרה נדרש כי תקום עילה ספציפית מכוח החוק.
ההתייחסות למשטרה בתוספת הראשונה לחוק אינה בקשר להחלטה או למעשה של סיוע
לרשות מקומית, אלא רק בקשר להחלטה בעניינם של שוטרים וסוהרים, כך בפרט 37
לתוספת הראשונה. ובוודאי שההיקש שהציע ב"כ העותר מסמכותו של בגייצ לסמכות בית
המשפט לעניינים מנהליים, לאו היקש הוא. ההיפך הוא הנכון. בעוד שסמכות בג"צ היא
סמכות כללית ושיורית, הרי שסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים היא סמכות ספציפית
המוגבלת להגדרה שבחוק.
לפיכך, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה.
העתירה אף לוקה בשיהוי קיצוני וכבד.
תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת, כי
ככל שלא נקבע לכך מועד בדין – תוגש עתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן
ההחלטה או מהיום שבו נודע עליה לעותר. תקנה 3(ג) מאפשרת לבית המשפט להאריך את
המועד האמור.
בענייננו, העותר הגיש את עתירתו בחלוף 7 שנים מקרות האירועים, מבלי שהגיש בקשה
להארכת מועד להגשת העתירה. ולא מצאתי בטיעוניו כל טעם של ממש שיש כדי להדוף את
טענת השיהוי שהעלו המשיבות.
אמנם נטען כי דחיית העתירה מטעם זה משמעותה פגיעה בשלטון החוק; ואמנם במקרים
מיוחדים וחריגים יידרש בית המשפט לעתירה שהוגשה בשיהוי, כאשר הנזק הצפוי לשלטון
החוק כתוצאה מדחיית העתירה גובר על הנזק שייגרם משמיעתה (ראו: עע"מ 6881/07
ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (14.06.2010)). אך כפי שאראה להלן, אף לפי הנטען
בעתירה אין בענייננו כל פגיעה של ממש בשלטון החוק. ובכל מקרה יש לבחון את היחס בין
כל פגיעה נטענת שכזו לבין מידת השיהוי, ושיהוי של 7 שנים הוא שיהוי כבד ביותר!
ומהכלל אל הפרט.
העותר לא הראה כי פעולת המשיבות הייתה נגועה באי חוקיות, אלא להיפך. העותר עצמו
הפנה להוראה חוקית המאפשרת לעירייה לפעול כפי שפעלה – סעיף 25 לחוק העזר, הקובע
כי מקום שבעל נכס או המחזיק בו לא ממלא אחר דרישת ניקיון שהוצאה על ידי העירייה,
רשאית העירייה לבצע את הניקוי בעצמה ולחייב את בעל הנכס או המחזיק בהוצאותיו.
3 מתוך 4
.9
2
3
4
5
6
7
8
9
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 19610-10-21 שמעוני נ' עיריית פתח תקווה ואח'
.10
זאת ועוד, העותר הודה בעתירתו כי החזיק רכוש בחצר, אף שלגישתו מדובר ביידברי
אלקטרוניקה חשמל קטנים ותקשורתיי. אך גם העותר אישר בעתירה, כי נדרשו 2 משאיות
דחף לצורך הפינוי; מדוחות הפעולה שצורפו לתגובת המשטרה עולה כי היו במקום ייפסולת
וקרטונים", וכי מנהל הפיקוח מטעם העירייה הציג בפני השוטרים "אישור חמור משירותי
הכבאות כי מדובר במפגע מאוד מסוכן"; ובתמונה של הבית והחצר (מדף הפייסבוק של
העירייה, שצורף לתשובת העותר) נראות ערימות של פסולת וקרטונים שהושלכו לחצר.
לכך יש להוסיף את חזקת התקינות המנהלית העומדת לעירייה, ואת העובדה שבשל
השיהוי בהגשת העתירה נתקלה העירייה בקושי באיסוף הנתונים (ראו בסעיף 5 לתגובת
העירייה).
אשר להתנהלות המשטרה, זו ממילא אינה יכולה להיבחן במסגרת עתירה מנהלית בהעדר
פרט מתאים בתוספת הראשונה לחוק. ואולם זאת לראות, כי מדוחות הפעולה שצורפו
לתגובתה עולה, כי עיכובו של העותר נבע מאיומים שהשמיע העותר כלפי הנוכחים במקום,
איומים שלוו בסכין; ומעצרו נבע מהתנגדותו לעיכוב.
לשון אחר, אין בעתירה כל טענה מבוססת, ולו לכאורה, לפגיעה של ממש בשלטון החוק;
ואין בטענות סתמיות כאלו כדי להתגבר על שיהוי כה כבד של 7 שנים.
מכל הטעמים האמורים, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אני מורה.
אשר להוצאות – כיוון שהעתירה נדחית על הסף בטרם דיון, אף שלאחר תגובות, אמעט
בשיעורן. לפיכך ישלם העותר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ לכל אחת
מהמשיבות (ובסהייכ 4,000 ₪), וזאת תוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ד' טבת תשפ"ב, 08 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
2222
34
רמי אמיר, שופט
4 מתוך 4
