מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת שני כ"ץ
מבקשים:
1. מ.כ
2. ר.כ
ע"י ב"כ עוה"ד אבו טאהא פוזי
נגד
משיבה:
היועצת המשפטית לממשלה
על ידי ב"כ מהממונה לקשרי משפחה
בעניין הקטינים:
1. י.כ, יליד 2017
2. א.כ, יליד 2023
החלטה
על המדוכה שאלת אופן זיהויים של הקטינים בבדיקה הגנטית לצורך הוכחת תביעת האבהות.
עניינו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי בעניין אבהותו של המבקש 1 על הקטינים שפרטיהם בכותרת, בני כ-8 שנים וכשנה וחצי, לצורך הסדרת רישומם במרשם האוכלוסין.
המבקשת 2, אם הקטינים, תושבת הרשות הפלסטינית ואינה אזרחית ישראלית.
בכתב התביעה הסכימו המבקשים, כי תערך בדיקה גנטית לצורך בירור שאלת האבהות הנטענת.
המבקשים צרפו לכתב תביעתם, בין היתר, הודעות לידת חי בעניינם של הקטינים.
ב"כ היועצת המשפטית לממשלה (להלן: "היועמ"ש") הגישה תגובתה לתובענה ובה הסכימה לביצוע בדיקה גנטית להוכחת האבהות הנטענת, בכפוף להמצאת מסמכי הזיהוי הנדרשים לקטינים, כגון: "רישום של הקטינים בתעודת הזיהוי הפלסטינית של המבקשת 2 או לחילופין להמציא תמצית מרשם פלסטינית של פרטי הקטינים או תעודות לידה פלסטינית של הקטינים".
על יסוד האמור ובטרם ניתן צו לעריכת בדיקה גנטית, הוריתי למבקשים, בהחלטתי מיום 27.11.2024, להמציא המסמכים הדרושים כמפורט לעיל.
ביום 12.12.2024 הוגשה מטעם המבקשים "תגובה להחלטה" מיום 27.11.2024, במסגרתה עתרו לדחיית בקשת ב"כ היועמ"ש להשלמת מסמכי הזיהוי של הקטינים. המבקשים טוענים, כי המבקש 1 הוא אזרח ישראלי; כי הקטינים נולדו בישראל ומעולם לא חיו באזור הרשות הפלסטינית; כי אין להם כל קשר או מרכז חיים ברשות הפלסטינית והם אינם רשומים במרשמיה. כן נטען, כי המבקש 1 "מסרב בתוקף" לשייך את ילדיו או לקשור אותם לרשות הפלסטינית ולעבור הליך רישום ברשות הפלסטינית בעודו אזרח ישראלי, אך משום שאם הקטינים היא פלסטינית.
המבקשים מוסיפים, כי דרישת ב"כ היועמ"ש אינה "מובנת" עת עד כה ניתן היה להסתפק בהודעת לידת חי וכי מדובר בניסיון "להקשות על אזרחי מדינת ישראל הערבים לרשום את ילדיהם" אשר נעשה שלא "משיקולים משפטיים".
כן נטען, כי ממילא מדובר בבקשה בלתי אפשרית, מאחר שברשות הפלסטינית לא רושמים ילדים שנולדו בישראל ככל שאין להם מס' זיהוי ישראלי.
בתגובת ב"כ היועמ"ש מיום 19.12.2024 נטען, כי הדרישה להמצאת מסמכי זיהוי של הקטינים כבהליך דנן, הוגשה בעשרות תיקים דומים המתנהלים בבתי משפט שונים בישראל וכי דרישה זו נסמכת על תקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע-2010 (להלן: "תקנות מידע גנטי") לפיהן קטין מתחת לגיל 16 יזוהה באמצעות דרכון או תעודת לידה. ב"כ היועמ"ש מפרטת, כי למיטב ידיעת היועמ"ש, קיים קושי גדול יותר בהנפקת דרכון פלסטיני לקטינים ולכן, היא ביקשה לקבל תעודות לידה פלסטיניות שהן החלופה הקיימת בתקנות לזיהוי הקטינים.
ב"כ היועמ"ש הדגישה, כי דרישתה אינה נובעת "מרצונה או מנוהל פנימי אלא מהוראות הדין עצמן" וכי היא מתנגדת לעריכת בדיקה גנטית בהעדר מסמכים מזהים תקפים.
לאחר שעיינתי בבקשה (על אף שהוכתרה כ"תגובה"), בתגובת ב"כ היועמ"ש ובכל אשר מונח לפני, מצאתי לדחות הבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן.
אפתח ואומר, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כמתחייב על פי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א- 2020, ודי היה בכך כדי להורות על דחייתה על הסף.
לגופם של דברים –
סעיף 28א' לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, קובע כי לא תיערך בדיקה גנטית לקשרי משפחה, אלא לפי צו של בית המשפט לענייני משפחה.
אופן עריכת הבדיקה וההזדהות בבדיקה, מוסדר בתקנות מידע גנטי. עיון בתקנות 2 ו- 7(ג) לתקנות מידע גנטי וכן, בנוסח הצו המצוי בתוספת הראשונה לתקנות מידע גנטי, מלמד כי בעת עריכת בדיקה גנטית, יש הנבדק להזדהות באמצעות "תעודה מזהה", שמוגדרת בתקנה 1, כדלקמן:
"לגבי אזרח או תושב ישראל – תעודת זהות, רישיון נהיגה ישראלי עם תמונה או דרכון ישראלי תקפים, ולגבי מי שאינו אזרח או תושב ישראל – דרכון תקף או תעודה מזהה עם תמונה שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינה שבה הוא אזרח או תושב, ולגבי מי שרשום במרשם האוכלוסין באזור – תעודת זהות שהונפקה בהתאם להסכם הביניים בין מדינת ישראל והרשות הפלשתינית, על ידי רשות מוסמכת באזור; לעניין זה, "האזור" – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;"
כשמדובר בקטין, שגילו פחות משש עשרה שנים, כבענייננו, קובעת תקנה 2(ב) לתקנות מידע גנטי, כי: "יורה בית המשפט על צירוף תצלום של הנבדק שאושר על ידי המעבדה בעת עריכת הבדיקה וזיהויו על ידי דרכון תקף או תעודת לידה, אם יש לו…"
ייאמר מיד, כי אמנם בתקנה 143(א)(1) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, נקבע כי יש לצרף לכתב תובענה לאבהות "הודעת לידת חי של הילד, אם הוא נולד בישראל ולא נרשם במרשם האוכלוסין" ואולם, אין בצירוף הודעת לידת חי, כדי לאיין את הצורך בהגשת מסמכי זיהוי כדין, בהתאם לתקנות מידע גנטי, לצורך עריכת בדיקה גנטית. ודוק. הודעת לידת חי אינה מהווה מסמך מזהה לצורך ביצוע בדיקה גנטית בהתאם לתקנות מידע גנטי.
בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות מידע גנטי, ככל ש"לא הייתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה, או לחדש את תוקפה, רשאי בית המשפט לקבוע כל הוראה שיראה לנכון לעניין אופן זיהוי הנבדק".
בנדוננו, לא נטען בבקשה כי התובעים פעלו להוצאת מסמכי זיהוי של הקטינים כפי הנדרש וממילא לא נטען ולא הוכח ולו בראשית ראיה, כי אין בידם "אפשרות סבירה" לעשות כן, זולת טענה שנטענה בעלמא, באופן סתמי ולקוני, כי מדובר בבקשה "בלתי אפשרית" כי ברשות הפלסטינית לא יפעלו לרישום הקטינים בנסיבות בהן אין לקטינים מס' זהות ישראלי (ר' סעיף 5 לבקשה).
סירובו של המבקש "לשייך את ילדיו או לקשור אותם לרשות הפלסטינית" (ר' סעיף 2 לבקשה), אינו מהווה בעיניי משום היעדר "אפשרות סבירה" כלשון תקנה 2(ג), להשיג את אמצעי הזיהוי המבוקש, באופן שיצדיק כי בית המשפט יורה על אמצעי זיהוי שונה לבדיקת הקטינים.
קולעים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט שאול שוחט ברמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 4087-04-17 א.ו. (קטין) אימו נ' ר.א (נבו 15.11.2017), אליו הפנתה ב"כ היועמ"ש בתגובתה:
"מן המקובץ עולה, כי דרישת המשיבה לפיה הקטין, שאינו אוחז בתעודת לידה (אלא בהודעת לידת חי שהונפקה בביה"ח שהיא ללא תצלום), יזוהה בעת הבדיקה באמצעות דרכון תקף (שבו קיים תצלום) – עולה בקנה אחד עם הוראות מחוקק המשנה. הדרישה לזיהוי באמצעות דרכון, ומכאן גם להנפקת דרכון אם אין בנמצא, לצורך ביצוע בדיקה גנטית (זאת בהעדר תעודת לידה), מקורה בתקנות ולא ב"נוהל" כזה או אחר של רשות האוכלוסין, שלטענת המבקשת אינו מחייב את ביהמ"ש (סעיף 19 לתשובה). אותן תקנות מקנות, כאמור, בידי בית המשפט את שיקול הדעת לסטות מהכלל וליתן כל הוראה אחרת שיראה לנכון לעניין אופי זיהוי הנבדק אך זאת בנסיבות שהוכח לפניו, כי "לא היתה לנבדק אפשרות סבירה להשיג תעודה מזהה".
בענייננו, המבקשת לא הציגה ראיה לכך שניסתה להנפיק לקטין דרכון או תעודה מזהה כלשהי, ולא הובאה לפני בית המשפט קמא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שקיימת מניעות אובייקטיבית להנפקת דרכון לקטין לשם ביצוע הבדיקה, ומכאן התרשמותו של בית המשפט קמא כי התנגדותה זו של המבקשת נובעת אך מרצון "להתעמת עם החוק והתקנות, שלא לצרכי הקטין עצמו, ולהימנע מלנהוג על פי התקנות כאמור שלא לטובת הקטין" (סעיף 5 להחלטה)." (עמוד 4 לפסק הדין, ההדגשה במקור).
טרם סיום יאמר, כי כפי שצוין על ידי ב"כ היועמ"ש, גם בפני מותב זה התנהלו ועודם מתנהלים, עשרות תיקים הדומים בנסיבותיהם למקרה דנן, שם פעלו הצדדים להשגת מסמכים מזהים לקטינים מהרשות הפלסטינית, כפי שהתבקשו התובעים דכאן.
אשר על כן, הבקשה נדחית בזו.
התובעים יפעלו, תוך 30 ימים, להמצאת מסמכים מזהים עבור הקטינים, כגון: הצגת רישום של הקטינים בתעודת הזיהוי הפלסטינית של התובעת 2 / תמצית מרשם פלסטינית של פרטי הקטינים/ תעודות לידה פלסטיניות של הקטינים, כפי שהתבקשו בסעיף 2 לתגובת ב"כ היועמ"ש מיום 27.11.2024.
בשלב זה, איני עושה צו להוצאות.
ת.מ בתום המועד.
ההחלטה מותרת בפרסום, בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.
ניתנה היום, ל' כסלו תשפ"ה, 31 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
