מ.מ, י.מ,ע"י ב"כ עו"ד ג. דנה, פסק דין

בפני

כב' השופטת סגלית אופק

מבקשת

1. מ.מ

נגד

משיב

1. י.מ

ע"י ב"כ עו"ד ג. דנה

פסק דין

מונחת לפניי בקשה למתן צו הגנה.

רקע עובדתי ודיוני בתמצית

הצדדים נשואים זל"ז משנת 1982; מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, כולם בגירים.

הצדדים מתגוררים בדירה הנמצאת ברח' XXX ר"ג (להלן – הדירה); על הזכויות בדירה רובצת הלוואה מובטחת במשכנתא.

בשנים האחרונות הגישה המבקשת נגד המשיב הליכים משפטיים, כדלקמן:

– ביום 26.11.2018, הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך, שנסגרה בהעדר הבנות ביום 31.12.2018 (י"ס 58975-11-18);

ביום 14.1.2019 הגישה המבקשת תובענה "רכושית, פירוק שיתוף, איזון בלתי שוויוני" (תלה"מ 34838-01-19). ביום 10.3.2019 ניתן פסק דין חלקי, אך לימים נעתרה בקשה בהסכמה למחיקת התביעה (פסק דין מיום 7.7.2019)

ביום 2.2.2023 הגישה המבקשת בקשה נוספת ליישוב סכסוך, שנסגרה בהעדר הבנות ביום 2.4.2023 (י"ס 5137-02-23).

ביום 23.2.2023, עוד בטרם הסתיים הליך יישוב הסכסוך השני, ולאחר שהגישה תלונה במשטרה, הגישה המבקשת נגד המשיב בקשה לצו הגנה בהתאם להוראת סעיף 3(1) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן – החוק) במסגרתה ביקשה להרחיקו מדירת הצדדים בטענה שהמשיב נהג ב"אלימות מילולית ופיזית". בתצהיר התומך בבקשה פרטה המבקשת כי "הבעל מתרגז בדו שיח, צועק, מקלל, ומאיים באיומים שישלח אנשים "שיטפלו" במבקשת, מאיים שיפגע, דוחף באמצע שיחות, ואין לו אמפתיה לבית ולסביבה, לא נמצא בבית, לא עושה קניות ולא דואג לבית. ב18.2.23 הגשתי תלונה במשטרה יש תיק על אלימות מילולית איומים ואלימות פיזית" (להלן – הבקשה הראשונה) (ה"ט 5137-02-23).

לא ניתן צו במעמד צד אחד אלא נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 28.2.2023 (החלטה מיום 23.2.2023). לדיון שהתקיים בפניי ביום 28.2.2023 לא התייצב המשיב. משכך, ולאחר ששמעתי את המבקשת שתיארה התנהגות לכאורה אלימה מצד המשיב המופנית כלפיה, נתתי צו הגנה שתוקפו למשך 3 חודשים (להלן – צו ההגנה מיום 28.2.2023).

ביום 15.3.2023 הגיש המשיב בקשה לביטול צו ההגנה מיום 28.2.2023 (להלן – הבקשה לביטול צו ההגנה) (ה"ט 34805-03-23).

לדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ובאי כוחם בבקשה לביטול צו ההגנה ביום 1.5.2023, הגיעו הצדדים עם הסכמות בקשר לעניינים הכרוכים בגירושים ו/או הנובעים מחיי הנישואים. ההסכמות הועלו על הכתב במעמד הדיון, אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין. כחלק מההסכמות הוסכם, כי צו הגנה מיום 28.3.2023 יבוטל, תוך שכל צד שומר על טענותיו, ותוך חלוקת השימוש בחדרים בבית כפי שהתקיים בפועל משך תקופה ארוכה מאוד שקדמה לצו ההגנה מיום 28.2.2023 (פרו' 1.5.2023 עמ' 3, סעיפים 12, 17; פרו' 1.6.2023 עמ' 4, ש' 2, 4).

ביום 26.5.2023 הגישה המבקשת נגד המשיב תלונה על איומים במשטרה בעקבותיה הורחק המשיב מהדירה, למשך יום או יומיים (תצהיר מיום 29.5.2023; פרו' 1.6.2023 עמ' 7, ש' 21-20, 23).

ביום 29.5.2023 הגישה המבקשת נגד המשיב בקשה לצו הגנה בהתאם להוראת סעיף 3(1) לחוק במסגרתה ביקשה להרחיקו מהדירה וכן לאסור עליו להטריד אותה בכל דרך ובכל מקום בטענה שהמשיב "מאיים ברצח, הוא מקלל מגדף מאיים שלא ייתן לי לנשום אויר בבית שלי, האלימות התגברה עכשיו בתקופת הגירושין הוא מגיע לבית שיכור, שובר ומשליך עליי חפצים", קיים חשש לאלימות בשל הגשת הבקשה כי: "האלימות התגברה עם תקופת הליך הגירושין" ויש חשש לאלימות חוזרת: "עקב ההסטוריה האלימה שלו, הכה אותי בפנים, נתן לי בוקס, משך לי בשערות, איים לרצוח" (להלן – הבקשה השנייה) (ה"ט 70429-05-23).

בנסיבות בהן בתצהיר התומך לא נמסר פירוט כדבעי, הוריתי למבקשת לפרט בתצהיר משלים פרטים ביחס לאירוע הנטען.

המבקשת פרטה בתצהיר כדלקמן: "בתאריך 26.5.2023 בשעה 21:00 בערב התפתח שיח ביני לבין י' והתפתח לאלימות מילולית מצדו ועכשיו בתקופת הגירושין זה החריף אצלו ומצדו והוא אלים יותר איומים והזמנתי משטרה .. עצרו אותו לחקירה וזימנו אותי להגיש תלונה. הגשתי תלונה והוא הורחק מהבית 6 ימים … אתמול הגעתי והוא היה בבית נתקפתי חרדה ועזבתי מייד כשראיתי אותו… אבקש צו הגנה מפני שהוא מאיים לרצוח אותי"

בנסיבות הנטענות נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד וקבעתי דיון במעמד הצדדים ביום 1.6.2023 שעה 12:30 (ר' החלטה מיום 29.5.2023).

בבוקר יום 1.6.2023, התייצבו הצדדים בביה"ד הרבני.

הדיון בביה"ד הרבני ב"בקשה משותפת לגירושין", הסתיים בהחלטה כדלקמן: "נקבע מועד לסידור גט, לאחר שבין הצדדים אושר הסכם גירושין בביהמ"ש לע"מ. האשה ביקשה לקבוע מועד דיון לעוד שלושה חודשים, ומבקשת שהדיון יעסוק בשלום בית. ביה"ד הסביר כי ככל שאין הסכמה, יש לפתוח תיקים מתאימים. לפיכך, על הצדדים להודיע לביה"ד בתוך 14 ימים האם ירצו מועד לסידור גט, או האם לסגור את התיק".

בהמשך אותו יום כאמור התקיים בפני דיון בבקשה השנייה לצו הגנה.

נשמעו חקירות הצדדים (המבקשת לא ביקשה לחקור את המשיב, ועל כן נחקר על ידי בית המשפט – עמ' 6, ש' 20) וכן סיכומים בעל פה; ניתנת כעת ההחלטה.

כאמור, המבקשת מבססת את העילה לצו הגנה על הוראת סעיף 3(1) לחוק אשר מקנה לבית המשפט את הסמכות לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי "בסמוך להגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו".

רק במקרים שבית המשפט מגיע למסקנה ברורה וחד משמעית שהאלימות הננקטת היא אכן כזו המצדיקה נקיטת אמצעי כה מרחיק לכת, הוא ייעתר לבקשה וירחיק אדם מביתו [ה"ט (רשל"צ) 24401/09 י.פ נ' י.פ עמ' 8 (26.10.2009)].

הנטל להוכיח כי יש עילה להרחיק אדם ממקום מסוים מוטל על מי שמעלה את הטענה נגדו, והנטל אינו פשוט, שכן כפי שכבר נקבע צו הגנה נועד למתן עזרה ראשונה במקרים קיצוניים וחריגים [עמ"ש (חי') 23887-11-20 מ.ח נ' ט.ל (18.11.2020)].

בענייננו שוכנעתי כי לא עלה בידי המבקשת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, ואבאר טעמיי.

האחד, ביום 1.5.2023 אושר בפניי הסכם גירושין והצדדים פנו ביום 1.6.2023 לביה"ד הרבני לסידור הגט. גט לא סודר לאחר שהמבקשת טענה שברצונה "לקבוע מועד לדיון לעוד שלושה חודשים, ומבקשת שהדיון יעסוק בשלום בית".

הבקשה לצו הגנה והבקשה לקיים דיון בעוד שלושה חודשים ביחס לשלום בית אינן מתיישבות זו עם זו, בייחוד לנוכח טענת המבקשת יחס אלים שהופנו כלפיה מצד המשיב לאורך כל שנות הנישואין, קרי-משך 42 שנה: "הוא מהיום שהתחתנו היה מרביץ לי חופשי" (עמ' 2, ש' 7; עמ' 8, ש' 31) הכולל התפרצויות זעם ומעשי אלימות פיסית, מילולית וכלכלית, ובלשונה של המבקשת: "לקח פטיש שבר על המטבח באור יהודה שגרנו, זה היה בשנת 1997" (עמ' 2, ש' 31), "התפרעות ותקיפה מילולית, והרס בבית ושבירת רהיטים, קללות וגידופים ואיומים" (עמ' 5, ש' 9-6; הרצאת פרטים המצורפת לכתב התביעה בתלה"מ 34838-01-19); "היה לפני חודשיים שהוא העיף מגש עליי, במקרה פספס… הוא סגר עליי את הדלת, לא אגרוף. … הוא הלך אחרי לחדר, את הדלת ניסה לא יודעת לפתוח או לסגור והדלת עשתה לי נזק … היה לי נקע באצבע, הלכתי לקופת חולים. ש: מתי היה האירוע הזה? ת: בצו ההרחקה הראשון.. בפברואר השנה" (עמ' 2, ש' 29, 35; עמ' 3, ש' 3-2); "נתן לי בוקסים בפנים, …כל מה שהייתי מבקשת זה היה נושא לאלימות. ישר היה נפתח באו (צ"ל בא-ס.א) לדחוף אותי או לתת לי בוקס או למשוך לי בשערות ולהגיד לי אם לא תסתמי אז זה לא יהיה רק משיכה בצמות זה יהיה עוד דברים. … ש: גם אגרופים בפנים שאמרת עכשיו זה לא היה בחודשיים האחרונים? ת: נכון " (עמ' 2, ש' 15-11); "הוא איים לרצוח אותי בכך הוא אמר לי: "אני אעשה אותך ביום לבן עטלף שחור עם צמות אני אמשוך אותך לתוך הקבר". וזה היה כבר אלימות מצידו, …" (עמ' 2, ש' 11-10).

ההתנהגות הבעייתית (לשון המעטה) שהמבקשת מייחסת למשיב, נמצאת, לשיטתה, במגמת הסלמה: "עכשיו כל פעם הוא מחריף את זה, בתהליך הגירושים זה הלך והחריף. … בתקופת הגירושים האובססיה שלו גדלה" (עמ' 2, ש' 32-31; עמ' 3, ש' 21-20), אך לא הניעה את המבקשת לעתור במעמד הדיון בביה"ד הרבני להתגרש לאלתר, כפי שהיה מצופה מאשה החוששת לחייה. אדרבא, המבקשת ביקשה שלום בית, והנימוק שנתנה לכך: "הרבנים שאלו אותי למה שלום בית ואמרתי שאני רוצה זמן לראות איפה זה הולך עם הרכוש כי בסה"כ אני לא מאורגנת בכלום, יש לי הרגשה שהוא כן מאורגן. הוא ביקש מהר מהר להתגרש תוך שבועיים. אני רוצה לדעת איפה אני עומדת. איך מהיום להיום הוא מבקש ברבנות גט. אני רוצה לדעת מה עם הרכוש ואיפה אני עומדת. זה מוזר שהיום הוא רצה גט, היום" (עמ' 5, ש' 19-15). ברם, כנזכר, מכלול העניינים הנובעים מחיי הנישואים הוסדרה חלוקתם בפסק דין מיום 1.5.2023.

לאור האמור לעיל, נהיר כי הבקשה לצו הגנה היא בקשה טקטית, שנועדה להשיג יתרונות דיוניים, שהרי המשמעות של סידור גט מאליה כרוכה בסיום ההסכמה לחלוקת השימוש בדירה, והמבקשת מנסה, כך נראה, להרוויח זמן להמצא בדירה ללא צורך לחלוקת השימוש בה, בזמן שהצדדים צריכים לפעול למכר עצמאי (פרו' 1.5.2023 עמ' 2, סעיף 4).

השני, לגרסתה של המבקשת האירוע הנוכחי הוא "על איום ברצח שהיה באותו ערב … זה היה איומים ברצח זה מה שהוא אמר לי. ש: זה היה בחודש האחרון? ת: כן. הוא אמר שהוא יעשה את זה" (עמ' 2, ש' 22-18). על פי התיאור שמסרה המבקשת בחקירתה הנגדית: "אני נכנסתי הביתה אחרי יום עבודה. אני עובדת בבית מלון משמרת עד שעה 23:00 והוא היה בסלון והתחיל להגיד "מה קורה? למה את לא משלמת תשלומים ולמה את לא עושה דברים בבית". … הייתי מתה לאכול, אני במטבח, והוא רודף אחרי…הוא איים לרצוח אותי ומה שאמרתי, ואז אמרתי שזה לא ייתכן, אני לא רוצה שהאירוע הזה ימשיך, אני חשבתי ביני לבין עצמי שאני אענה לו אפילו במהומה (צ"ל במאומה –ס.א). אמרתי לו תרגע תרגע. הלכתי לחדר ולקחתי את הטלפון מהתיק והתקשרתי למשטרה ונעלתי את הדלת" (עמ' 3, ש' 26-18) ובהמשך: "אני אמרתי לו תרגע תרגע, והוא אמר: "איזה תרגע, אני אעשה אותך עטלף שחור, אני אמשוך אותך עם הצמות לקבר" ואז אמרתי לו בסדר תרגע תרגע ונכנסתי לחדר והתקשרתי למשטרה" (עמ' 3, ש' 32-30).

מנגד, המשיב מכחיש את כל טענות המבקשת על אירועים אלימים כלשהם במהלך עשר השנים האחרונות (עמ' 6, ש' 1, 35; עמ' 7, ש' 4-3, 7), הוא טען ועמד על גרסתו לפיה המבקשת מבלבלת בין הבקשות (עמ' 6, ש' 3, 28). לשיטתו, במהלך האירוע הנטען בחג השבועות: "שמעתי דפיקה בדלת. הייתי בחדרי רואה טלויזיה ואמרתי כן בבקשה, היא נכנסה, היא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי. אמרתי לה שאין לנו על מה לדבר כי כבר דיברנו על הכל… אז היא אמרה לי תשמע אני רוצה לדעת מה יש לך בהפרשות של ביטוח פנסיוני, קופות גמל לא יודע מה עוד. אז אמרתי לה שאת זה בוודאות גם אני לא יודע כי אני לא בודק את הקופות שלי כל יום.. אבל אמרתי לה שאנחנו בבית המשפט הסכמנו להציג את כל המסמכים לאקטואר רמי יוסף, והוא יקבל את כל החומר ועל פיו אנחנו נקבע. זה מה שאני עניתי לה. להפתעתי אני שמעתי עוד דפיקה, אחרי שהיא יצאה היא חזרה ודפקה שוב והמשטרה עמדה בדלת בטענה שאני אלים ומאיים עליה ונאלצתי להתפנות בשעה 04:30 ואפילו מילולית לא הייתי אלים …" (עמ' 6, ש' 12-3).

מדובר בגרסאות שונות לאירוע שהתרחש בנוכחות הצדדים בלבד, בלי שהיו עדים נוספים.

עדותה של המבקשת אינה מהימנה עליי מהנימוקים הבאים:

האחד, התנהגותה של המבקשת ששלחה בעצמה הודעת ווטסאפ מיום 12.3.2023 בה הציעה למשיב לבטל את פסק הדין מיום 28.2.2023 עוד בטרם הוגשה מטעמו בקשה בעניין זה, ובלשונה: "שלום י' אני רוצה לבטל את צו ההרחקה נגדך. אני מבינה שאתה פגוע ממני אבל גם אני פגועה ממך, ולכן לא רוצה שיהיה בינינו את צו ההרחקה, אבל אני רוצה לבקש ממך שאם יש לך מה לומר לי ללא צעקות ואיומים ובתנאי שנוכל לנהל שיח שקט בינינו. אני מבטיחה לשמוע אותך כל עוד השיח רגוע וענייני ונוכל להמשיך את ההליך של הגירושים בינינו בצורה שנכבד אחד את השנייה ולהיפך" (עמ' 5, ש' 31-24).

לא מתקבל על הדעת שהמבקשת תסכים, מיוזמתה, לבטל צו הגנה, בייחוד כשהיא למודת ניסיון וחוותה לשיטתה את נחת זרועו של המשיב ("נקע באמצע", "בוקסים לפנים").

והשני, השכל הישר נותן שהמבקשת לא תתעכב לנהל שיח כלשהו עם המשיב, אף לא תסתגר בחדרה, בייחוד לאחר שבאירוע הקודם המשיב התנהג לטענתה באופן חסר מעצורים ("הלך אחרי לחדר את הדלת ניסה לא יודעת לפתוח או לסגור.. הוא הצליח להיכנס לחדר. אני נכנסתי לשירותים… לא העזתי להתקרב אליו ונשארתי שם בחדר" – עמ' 3, ש' 5-2), אלא תמהר לצאת מהדירה, ובייחוד כאשר "אני ראיתי לאן זה הולך, אני אענה לו זה עושה לו את לא מבינה הוא יכול לדחוף אותי, למשוך לי בשיער, הוא היה אגרופן לשעבר. ש: מתאגרף מקצועי? ת: כן" (עמ' 4, ש' 16-13).

לאור כל הנ"ל, אף אם אניח שהמשיב השמיע איומים ברצח כלפי המבקשת (ולא שוכנעתי בדבר), התנהגותה של המבקשת מלמדת שהיא לא חששה, אינה חוששת ממנו ולא רואה מסוכנות בהתנהגותו.

בנסיבות העניין, עת לא התרשמתי ממהימנות גרסתה של המבקשת שהמשיב איים ברצח על המבקשת, אין בידי לקבל את טענתה לפיה המשיב נהג באלימות במבקשת בסמוך להגשת הבקשה.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:

הבקשה נדחית.

צו הגנה שניתן במעמד צד אחד ביום 29.5.2023 מבוטל.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

המזכירות תשלח את פסק הדין

ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ג, 02 יוני 2023, בהעדר הצדדים.