19006-05-2243994-05-22
מספר פל"א 205435/2022 מספר פל"א 209106/2022
לפני כבוד השופט, סגן הנשיא עמית פרייז
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשמת
אילנה ספורטה חניה (עציר) ת"ז 054779681
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד רועי רייס – פרקליטות
ב"כ הנאשמת עו"ד שי רודה בשם עו"ד ירון פורר
הנאשמת – באמצעות vc
<#2#>
גזר דין
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סחיטה באיומים.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת הייתה פעילה פוליטית, שהרבתה לפרסם ברשתות החברתיות פרסומים פוליטיים, ולהשתתף בהפגנות ומחאות פוליטיות. במשך חודשים רבים עובר למועדי העבירה, בליבת השקפתה ופועלה הפוליטיים-אידאולוגיים היו מצויות התנגדות ועויינות קשות כלפי ראש הממשלה דאז, מר נפתלי בנט (להלן- "מר בנט") וסביבתו הקרובה. בכלל זאת, במהלך התקופה האמורה, הרבתה הנאשמת לפרסם ברשתות החברתיות פרסומים בגנות מר בנט בהיותו ראש הממשלה, לרבות קללות, הכפשות בוטות, האשמות קשות, ואיחולי ומשאלות מוות.
על רקע זה, במועד שאינו ידוע במדויק לפני יום 3/4/22, החליטה הנאשמת להפנות למר בנט בהיותו ראש הממשלה איומים לרצוח אותו, את אשתו גילת בנט (להלן- "גילת"), ואת בנו הקטין (באותה עת) יוני בנט (להלן- "יוני"), אם לא יתפטר מתפקידו.
בהתאם לכך, החל מיום 3/4/22, בשעות הצהריים, ועד ליום 11/4/22 בשעות הבוקר, מעת לעת, בשלבים, הכינה הנאשמת שני מכתבי סחיטה באיומים.
המכתב הראשון היה מעטפה הממוענת בכתב ידה של הנאשמת לגילת, במכללה ברעננה בה עבדה גילת מעת לעת (להלן- "מכללת רעננה"), ובתוכה שמרדף אשר בו כדור חי 5.56 מ"מ (כדור רובה), ודף נייר בו המלל המודפס הבא: "זה הכדור שייפגע בבטן הרכה שלך נפתלי בנט ויפגע היישר ביוני בנט אם לא תתפטר".
המכתב השני היה מעטפה הממוענת בכתב ידה ליוני, בבית משפחת בנט ברעננה, ובתוכה שמרדף, אשר בו כדור חי 5.56 מ"מ (כדור רובה), ודף נייר בו המלל המודפס הבא: "זה הכדור שיפגע וינטר את גילת שלך הנוכלת או אותך נפתלי בנט נוכל תתפטר עצה לך".
במהלך הכנת שני המכתבים גם יחד, הקפידה הנאשמת לגעת בכל הפרטים שהרכיבו אותם, רק באמצעות כפפות או שקית שחבשה על ידיה, כדי לא להותיר עקבות שיובילו לזיהויה.
זמן מה לאחר סיום הכנת המכתבים כמתואר לעיל, במועד, אופן ומיקום שאינם ידועים במדויק למאשימה, שלחה הנאשמת את שני המכתבים לנמעניהם.
ביום 25/4/22, בשעות אחה"צ, התקבל המכתב הראשון במזכירות מכללת רעננה. ביום 26/4/22, בשעות הבוקר, במכללת רעננה, לקראת ולצורך מסירת המכתב לגילת, נבדקה תכולת המכתב על ידי מאבטח אישים, באמצעות מגנומטר ופנס, והמכתב הועבר לטיפול המשטרה.
ביום 28/4/22, בשעות הבוקר, התקבל המכתב השני ביחידת בידוק ממרכז המיון הארצי של דואר ישראל במודיעין. באותו היום, בתכוף לאחר מכן, ביחידת בידוק זו, לקראת ולצורך מסירת המכתב ליוני, נבדקה תכולת המכתב על ידי עובד היחידה, באמצעות שיקוף, והמכתב הועבר לטיפול המשטרה.
כתוצאה מהגעת שני המכתבים, הוגברה האבטחה שניתנה לבני משפחת בנט.
בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירה בה הורשעה הנאשמת על נסיבותיה, אתייחס להלן למספר היבטים בהקשר של צבר מעשיה.
תחילה ייאמר כי עסקינן בשני מעשי איומים. אמנם, הדברים באו לכדי גיבוש עבירה אחת של סחיטה באיומים, כמפורט בכתב האישום המתוקן בו הורשעה הנאשמת. עם זאת, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, בוודאי שיש רלבנטיות למספר המעשים, באופן המבדיל לחומרה מקרה זה לעומת מקרה בו מדובר במעשה איום אחד.
היבט הריבוי רלבנטי גם באשר למספר האנשים הכולל אשר אויימו על ידי הנאשמת, באשר המדובר בשלושה אנשים- מר בנט, גילת, ויוני. כך, המכתב המאיים הראשון, אשר יועד לגילת, כלל איומים כנגד מר בנט ויוני. כך, המכתב המאיים השני, אשר יועד ליוני, כלל איומים כנגד מר בנט וגילת.
תוכן האיומים הינו חמור ביותר, באשר ברי לכל קורא כי כאשר מדובר על איומים לפגיעה באמצעות כדור רובה, הכוונה לאיום ברצח. איום שכזה רלבנטי לכל אחד ממכתבי האיומים.
האיומים לא היו רק במלל, אלא שבשונה מעבירות איומים רבות, נעשו גם בשילוב אמצעי המחשה, אשר מתבטא בלא פחות מאשר כדור רובה שנכלל בכל מכתב, ואליו הפנה המלל המאיים של כל מכתב. המדובר בהגברה משמעותית של אפקט ההפחדה שבאיומים, וזאת בשני היבטים. היבט אחד, הפחד המיידי נוכח ההבנה שכל מכתב כולל כדור רובה. היבט שני, ההבנה המתגבשת לאחר מכן בדבר נגישות המאיים לאמצעי לחימה, באופן אשר יש בו בכדי להצביע על סיכון של מימוש האיומים.
אין חולק כי המכתבים לא הגיעו ליעדיהם. אולם אין בכך בכדי לשנות מהאמור לעיל לעניין אפקט ההפחדה. ראשית, מי שמנע הגעת המכתבים ליעדיהם הם מבצעי תפקידי אבטחה שונים, כאשר הנאשמת עשתה מבחינתה כל שביכולתה כדי שהמכתבים יגיעו ליעדיהם. שנית, ברור כי שלושת המאוימים יודעו על אשר אירע, ודי בכך בכדי לבטא את אפקט ההפחדה שתואר, ולו באופן כמעט מלא. הנה כי כן, ברי כי המסר המאיים של הנאשמת, על כלל היבטיו, הגיע ליעדים אליהם כיוונה, אף אם בדרך מעט שונה מאשר אליה התכוונה.
בשונה מרוב רובן של עבירות האיומים, לא מדובר בדברים שנעשו מתוך התלהטות יצרים. להיפך, הנאשמת פעלה באופן מתוכנן ומסודר כדי לבצע את האיומים. לא זו אף זו, הדברים לא באו מבחינתה בחלל ריק, אלא בוצעו מתוך מניע אידאולוגי, ולאחר שלאורך זמן הביעה קבל עם ועדה יחס עוין, עד כדי משאלות מוות, לגבי מר בנט.
הנאשמת אף פעלה בתחכום מסוים, אשר בוודאי איננו מאפיין עבירות איומים. הדברים אמורים בכך שפעלה להסתרת זהותה, לרבות תוך שימוש באמצעים אשר אמורים היו למנוע כל עקבות ביולוגיות, כטביעות אצבע או סממני DNA.
נוכח הסתרת הזהות, בצדק ציין ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, שבזמן אמת מי מהמאויימים (ועל כך אוסיף, גם האמונים על אבטחתם) לא היה מסוגל לדעת שהאיומים באו מצד מי שהינה אשה בת 65, באופן שלדידו של בא כוחה היה בכך בכדי להבדיל מקרה זה לקולה לעומת מקרים של איומים על ידי עבריינים. לשון אחר, נוכח הסתרת הזהות, וההיבטים האחרים של האיומים שתוארו, הנחת המוצא הסבירה לאחר גילוי האיומים הינה שעומד מאחוריהם אדם שיש בו בכדי להוות סיכון.
לצד העדר נסיבה לקולה בענייננו לעומת מקרים אחרים מבחינת זהות מבצע/ת האיום, קיימות נסיבות לחומרה מבחינת זהות המאויימים. תחילה, אין לשכוח שאחד המאויימים היה באותה עת קטין. ועיקר הדברים, המאויים העיקרי הינו מי שהיה באותה עת ראש הממשלה, ולכך יש מספר היבטי משנה אשר יפורטו להלן.
כך, המדובר בבעל תפקיד שהינו ראש הרשות המבצעת. משמע, אחד ממספר מועט של בעלי התפקידים החשובים ביותר במדינה, לצד היותו אחד מסמלי השלטון. ברי כי באופן עקרוני עבירות אלימות, גם בדרך איומים, כלפי בעלי תפקידים כה חשובים, וסמלי שלטון, מחייבות התייחסות מיוחדת בחומרתה לעומת עבירות אלימות אחרות.
באופן פרטני לגבי ראש ממשלה, ניתן אף להקיש את ההחמרה היחסית הנדרשת בענייננו, מהוראות חוק הקובעות הסדרים לחומרה בעניין עבירות חמורות כלפי ראש ממשלה לעומת עבירות כלפי אחר. כך, סעיף 9(ב1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, השולל התיישנות בעבירות של ניסיון, או קשירת קשר, לרצח ראש ממשלה. כך, סעיף 30א לחוק שחרור על תנאי ממאסר, המונע מוועדת שחרורים להמליץ על קציבת עונש או חנינה לאסיר עולם שהורשע ברצח ראש ממשלה ממניע אידאולוגי. השוני הרב מאד בין העבירה בה עסקינן לאותן עבירות שצויינו אין בו בכדי לשלול את המסקנה, שכאשר מדובר בעבירה, קלה כחמורה, כלפי ראש ממשלה, יש מקום להחמרה ענישתית לעומת עבירה זהה שאינה כלפי ראש ממשלה.
היבט משנה נוסף הינו שכאשר מדובר באיומים, בוודאי בנסיבות שתוארו, כלפי ראש ממשלה, הרי לדברים יש תהודה תקשורתית עצומה, לעומת איומים, גם בנסיבות כאלה, כלפי אדם מן היישוב. תהודה שכזו עלולה לתמרץ או לשלהב חורשי רעה כאלה ואחרים לבצע אף הם עבירות כלפי מושא האיום, שמא אף כדי אלימות ממשית. משכך, אין משמעות לכך שנראה, על פניו, כי הנאשמת בנתוניה האישיים, לא היתה מסוגלת לממש את איומיה בעצמה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שמעשיה של הנאשמת לא בוצעו בחלל ריק, לא מבחינתה ולא מבחינת אחרים, אלא על רקע יחס עוין בשילוב עם אווירה מאיימת כלפי מר בנט בהיותו ראש הממשלה.
יחס עוין בשילוב של אווירה מאיימת, כלפי אישי ציבור, לרבות בכירים הכוללים גם ראשי ממשלה, ואף בני משפחותיהם, לא היו ייחודיים לתקופה בה כיהן מר בנט כראש ממשלה. אלא, שכך אירע בעיתים שונות, טרם תקופה זו ואף לאחריה. ומעל כל אלה, מרחף צל רצח ראש הממשלה יצחק רבין זכרו לברכה.
במצב זה, שומה על בתי המשפט לקבוע תמרור אזהרה ברור, לנגד עיני כל המבקשים לחצות את הגבול בין מחלוקת פוליטית ואידאולוגית הראויות עד מאד להתברר לבין עבירות פליליות על רקע פוליטי ואידאולוגי כלפי אישי ציבור, אדרבא אישי ציבור בכירים כראש ממשלה, גם אם מדובר בעבירות פליליות אשר הינן לכשעצמן ברף חומרה לא גבוה.
יתר על כן. האיומים כלפי ראש הממשלה בענייננו היו דו שכבתיים. שכבה אחת, איומים ישירים כלפיו, והשכבה השניה, איומים כלפי אשתו ובנו הקטין. ניתן להעריך כי אנשים שהגיעו לתפקיד הרם של ראש הממשלה ניחנים בתכונות ובניסיון חיים אשר יש בהם בכדי ליצור מעין שכבת הגנה מנטלית, באופן אשר מאפשר להם התמודדות עם לחצים רבים, ובאופן דומה אף איומים כאלה ואחרים על בטחונם ושלוות נפשם. דברים אלה רלבנטיים לשכבה הראשונה של האיומים בענייננו, אך פחות רלבנטיים לשכבה השניה, בהיותה נוגעת לאנשים היקרים ביותר לאדם. דומה כי לא בכדי שילבה הנאשמת באיומיה את המונח "הבטן הרכה", והדברים אינם מצריכים כל פירוט ופירוש.
נוכח זאת, אף אין להקל ראש בהקשר של מטרת האיומים של הנאשמת, אשר הביאו את מעשיה מגדר עבירת האיומים לגדר עבירת הסחיטה באיומים, באופן המביא ליותר מהכפלת העונש המירבי האפשרי. הנאשמת הבהירה באיומים שמטרתה הינה התפטרותו של מר בנט מתפקיד ראש הממשלה. מדובר במטרה חמורה מאד מבחינה ציבורית, כאשר היתכנותה לא היתה קלושה, נוכח "הבטן הרכה" האמורה אליה כוונה. מטרה זו לא הושגה במקרה זה, אך בקביעת מתחם עונש אשר הולם מעשים שכאלה, יש להביא בחשבון את הפוטנציאל שבהם בהשגת מטרה קשה זו.
באשר לפסיקה שהוגשה במהלך הדיון, הרי שלהתרשמותי עניינה מקרים פחות חמורים, בפער של ממש, מענייננו. כל פסקי הדין שהוגשו עניינם עבירות איומים, אשר גם בהיותן כלפי אישי ציבור, לרבות ראשי ממשלה, עדיין נופלות בחומרתן מהעבירה שהיא סחיטה באיומים במקרה שלפניי. יותר מכך, גם כאשר בוחנים את כלל נסיבות האיומים אשר הינן נוספות על מיהות המאויימים, עדיין התמונה הכוללת בענייננו הינה חמורה בהרבה מאשר במקרים שהוצגו.
המקרה היחיד מבין אלה שהוצגו, שבמכלול נסיבותיו מתקרב במידת מה לענייננו, הינו זה שנדון בעפ"ג 59901-07-14 כהן נ' מ"י. שם דובר במספר רב יותר של איומים ומאויימים מאשר בענייננו, אך הנאשם שם פעל בגלוי (בכך שאיומיו היו בעמודי הפייסבוק של המאויימים), דובר באיומים מילוליים בלבד, חלקם היו מרומזים, רוב המאויימים אמנם היו חברי כנסת ושרים, אך לא ראש ממשלה או אישיות ברמה ציבורית כה גבוהה, והעיקר- לנאשם באותו מקרה היה רקע נפשי אשר היה קשור במישרין לעבירות. נוכח זאת, וכאשר ניתן גם ביטוי לעברו הפלילי המכביד של אותו נאשם, נגזר עליו עונש שעיקרו מאסר בפועל של 15 חודשים.
בשים לב לכל האמור, הריני קובע לכלל מעשי הנאשמת בענייננו מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל, ולצדם מאסר מותנה ארוך ונרחב, ורכיבים כספיים. בקביעת הרכיבים הכספיים יש לשים הדגש על פיצוי המאויימים, אולם לא ניתן להתעלם מהצורך גם בקנס. זאת נוכח הנזק הישיר לקופת הציבור שנגרם עת בשל מעשי הנאשמת הוגברה האבטחה שניתנה לבני משפחת בנט.
עם זאת, לא ברור מהי התוספת השולית לקופת הציבור שהתבטאה בהגברת האבטחה. בנוסף, הרי שלעניין הקנס יש להביא בחשבון את הנסיבות הכלכליות של הנאשמת ומשפחתה כפי שעלו בדיון, וזאת עוד בקביעת מתחם הענישה, כאמור בסעיף 40ח לחוק העונשין. אשר על כן, מתחם הקנס יהיה בשיעור של אלפי שקלים מעטים בלבד. לעומת זאת, גובה הפיצויים ישקף את הפגיעה של ממש בשלוות נפשם של המאויימים, כעולה מנסיבות האירועים, ומבלי להביא בחשבון לעניין זה את הנסיבות הכלכליות של הנאשמת ומשפחתה.
מודע אני לכך שהמאשימה עתרה למתחם ענישה נמוך יותר מזה שנקבע על ידי. עם זאת, קביעת מתחם ענישה הינה רק שלב ביניים בגזירת הדין, ועל כן בית המשפט אינו מוגבל לעניין זה לחומרה באמצעות עתירת המאשימה. זאת בשונה מעניין עתירתה הישירה של המאשימה לעונש, שבענייננו עומדת על רכיב ענישה עיקרי של 20 חודשי מאסר בפועל, כך שלא יהיה מקום להטיל על הנאשמת עונש חמור יותר מעתירה זו.
לאחר שנקבע המתחם, יש לתת את הדעת על מספר שיקולים טרם גזירת העונש הסופי.
ראשית, הודאת הנאשמת במיוחס לה. המדובר בשיקול ברור לקולא, שכן המדובר בנטילת אחריות ברורה וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, אשר במקרה זה היה מתבטא בשמיעת עדים רבים, חלקם עם מורכבות מסויימת, מבחינה ראייתית ואף אבטחתית.
נוסף על כך, העדר כל עבר פלילי מסוג שהוא לנאשמת. כל זאת כאשר מדובר במי שאיננה צעירה בגילה.
הנאשמת אף נפגעה בחירותה בגין ההליך. מטבע הדברים, ככל שהמדובר בימי מעצר של ממש, הרי שניתן לבטא זאת בקיזוזם מתקופת המאסר שתיגזר. אולם לא כך ניתן לעשות ביחס למעצר באיזוק אלקטרוני (בו שהתה הנאשמת כחודשיים וחצי), כמו גם ביחס לתנאים מגבילים קלים יותר, והדרך לבטא זאת הינה רק באשר למיקום העונש בתוך המתחם שנקבע.
לא זו אף זו, מטיעוני ההגנה לעונש, כמו גם מתסקירי שירות המבחן, עולה תמונה של אשה שמסלול חייה היה נורמטיבי, ואף יותר מכך, כלל תרומה של ממש לחברה, ולו בעיסוקה במשך שנים רבות כאחות רפואית.
נוסף על כך, בן זוגה של הנאשמת מתמודד, ולא בפעם הראשונה, עם מחלה קשה. היבט משפחתי נוסף הינו יחסיה של הנאשמת עם בן זוגה ובנותיה, אשר ידעו עליות ומורדות לאורך שנים, אך הורעו עקב מעשי הנאשמת בתיק שלפניי, אשר בעיני בני משפחתה היוו פגיעה באמון שקשה לשקמה.
התסקיר הראשון של שירות המבחן לימד על תהליך שיקומי בעניינה של הנאשמת. עם זאת, לאחר ששבה ונעצרה בינתיים במסגרת תיק זה, תהליך זה נגדע. משכך, לא ניתן לראות במקרה זה שיקולי שיקום אשר מצדיקים סטיה לקולה אל מתחת לרף התחתון של מתחם הענישה, באופן שמאפשר סעיף 40ד(א) לחוק העונשין. יתר על כן, אף אם הנאשמת היתה עומדת לפניי עת תהליך השיקום התקדם, ואף אם היה מסתיים בהצלחה, סבורני כי לא היה מקום לבטא זאת באמצעות סטיה לקולה כאמור. זאת נוכח העובדה שמדובר במעשי עבירה ומידת אשם בעלי חומרה יתרה, ועל כן, כפי שנאמר בסעיף 40ד(ב) לחוק העונשין, אין מקום להקלה החורגת ממתחם הענישה.
עם זאת, סברתי כי יש מקום לבטא את כלל השיקולים לקולה שצויינו באופן שעונשה של הנאשמת ייגזר ברף התחתון של מתחם הענישה שקבעתי.
אשר על כן, נגזרים על הנאשמת העונשים הבאים:
מאסר בפועל של 18 חודשים, החל מיום מעצרה הנוכחי, 3/8/23, ובקיזוז ימי מעצר קודמים בתאריכים 9/5/22 עד 16/8/22.
מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של סחיטה באיומים.
מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא תעבור כל עבירה שעניינה איומים, למעט סחיטה באיומים.
קנס בסך 1,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם. הקנס ישולם עד ליום 1/11/24.
פיצויים למר נפתלי בנט בסך של 5,000 ₪, לגב' גילת בנט בסך 2,500 ₪, ולמר יוני בנט בסך 2,500 ₪. סכומי הפיצויים ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 1/1/24, והיתרה עד ל-1 לכל חודש עוקב. הפיצויים ישולמו למרכז לגביית קנסות, כאשר המרכז יעבירם למפוצים באמצעות טופס עם פרטיהם שתעביר התביעה למזכירות בית המשפט תוך יום אחד.
ככל שבתיק המעצר קיים פיקדון כלשהו מטעם הנאשמת, הרי שיש לממש ממנו את הפיצויים, ואם עדיין תיוותר יתרה, יש לממש מתוכה גם את הקנס.
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בלוד בתוך 45 יום.
<#3#>
ניתן והודע היום י"ז חשוון תשפ"ד, 01/11/2023 במעמד הנוכחים.
עמית פרייז, שופט, סגן הנשיא
