לפני הרכב השופטים:
כב' השופט אבי לוי [אב"ד]
כב' השופט ערן קוטון
כב' השופט איל באומגרט
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
יעקב גבריאל
גזר דין
(נוסח מותר לפרסום)
פתח דבר
ביום 25 בדצמבר 2023 הכרענו את דינו של הנאשם, מר יעקב גבריאל. הוא הורשע, במסגרת אותה הכרעת דין בביצוע שורה של עבירות מין במתלוננת – אחייניתו, בתו הבכורה של אחיה של רעייתו – בין השנים 1998 ו-2002, עת הייתה בת 14-10 שנים (להלן: "המתלוננת" או "נפגעת העבירה").
הפגיעה המינית הראשונה (נגיעה בחזה באמצעות ידו) נעשתה בהיות המתלוננת בת כ-10 שנים; הפגיעה הבאה (נגיעה בפטמתה ואילוצה לבצע בו מין אוראלי תוך משיכת שיערה לאחור והזזת ראשה כלפי מטה) נעשתה בהיותה כבת – 11 שנים; פגיעה נוספת (אילוצה לבצע בו מין אוראלי תוך אחיזת שיערה בחוזקה ומשיכתו, הגעתו לפורקן כשאיבר מינו בפיה ואילוצה לבלוע את זרעו) בוצעה למחרת. בהמשך, בעשרות הזדמנויות חזרו ונשנו המעשים הללו לאחר שהנאשם משח את איבר מינו בקרם. חלק מהמעשים נעשו תוך השמעת דברי איום ואף תוך הצבעה על אקדחו מתוך דרישה, שהמתלוננת לא תגלה דבר וחצי דבר מהמעשים. לצד מעשים אלה, נהג הנאשם לגעת בחזה של המתלוננת, להכריחה לאחוז באיבר מינו, לכנותה "הזונה שלי", "זונה מיומנת", וכן לומר לה "תיחנקי, תמותי". בהיותה בת 14 בהיותה בתחנת הכיבוי בה שירת, דרש ממנה להסיר חולצתה, כינה אותה "זונה" ודרש ממנה לבצע בו מין אוראלי בעוד לוחמי אש אחרים פותחים את דלת – החדר וסוגרים אותה לסירוגין; הוא אף גרם לה להיחשף בפני חברו, כבאי אחר. עוד נקבע שבהזדמנות אחת "חיטט" באיבר מינה, דחף אצבעותיו לתוכו והכאיב לה, החל בהכנסת איבר – מינו לאיבר – מינה אך לא השלים הפעולה עד תום שכן לדבריו, היא הייתה "בתולה מדיי". חלף זאת, הכניס את איבר מינו אל ישבנה, מה שגרם לה לדימום ולכאבים, אשר ליוו אותה זמן רב לאחר האירוע. האירוע האחרון אירע בחודש נובמבר 2002 עת אילץ אותה לבצע בו מין אוראלי בפעם האחרונה.
מעשים אלה הביאו להרשעתו של הנאשם, כפי שפורט בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, בעבירות המפורטות להלן –
שתי עבירות אינוס בבת משפחה, בהתאם לסעיף 351(א) בצירוף לסעיפים 345(א)(1) ו – 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק) ;
ריבוי עבירות מעשי סדום בבת משפחה בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 351(א) בצירוף לסעיפים 347(ב), 345(א)(1), 345(א)(4) ו -345(ב)(1) לחוק העונשין.
שתי עבירות מעשה מגונה בבת משפחה בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 351(ג)(2) בצירוף לסעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו -345(א)(4) לחוק העונשין.
שלוש עבירות מעשה מגונה בבת משפחה בהתאם לסעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין.
כעת באה השעה לגזור דינו של הנאשם בגין מעשים אלו.
נעיין תחילה בראיות המקרינות על מידת העונש הראוי להיות מוטל. כזכור, ביקשנו שייערך תסקיר בידי שירות המבחן ביחס לנפגעת העבירה. נעמוד על עיקריו להלן. הדברים מובאים בתמצות על מנת למנוע פגיעה בפרטיותה של המתלוננת במידה העולה על הנדרש.
תסקיר נפגעת העבירה
מהתסקיר עלתה תמונת נזק קשה מאוד הכוללת פגיעות במישורים רבים, נזקים שהשפיעו עליה לאורך שנים ובפרט מאז חשיפת האירוע, החקירה וההליך המשפטי. צוין, כי החשיפה הביאה את נפגעת העבירה להסיר מעליה את שכבות ההגנה שעטתה עד אז והיא נאלצה להתמודד עם הזיכרונות והתחושות שהודחקו שנים כדי לאפשר לה לחיות חיים "נורמליים".
0000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000 00000000000000000000000000000000000000000000000000000000.
לאור כל אלה, הומלץ לפסוק לה פיצוי משמעותי הן כהכרה משפטית וחברתית בפגיעה שנגרמה לה בסבלה ובכאבה, הן כדי לאפשר מימון הטיפול לו תזדקק כמו גם כאקט של נטילת אחריות על ידי הנאשם.
ישיבת טיעונים לעניין העונש התקיימה ביום 12.3.24. במהלכה הודיעה ב"כ המאשימה כי עברו של הנאשם נקי מעבירות קודמות.
ראיות לעניין העונש
הוגשו לפנינו ראיות מטעם ההגנה כדלקמן –
תעודות המלמדות על קורסים שאותם עבר הנאשם בשנים 2017-2015 במסגרת מערך כיבוי האש.
ידיעה עיתונאית, המלמדת על השתתפותו באירוע כיבוי שריפה במושב גורן.
תעודת לוחם אש; תעודת מגיש עזרה ראשונה;
אישור דרגת רס"ר לנאשם מחודש יולי 2015; מינוי לתפקיד מפקד צוות כיבוי מחודש יוני 2015.
מכתב הערכה מטעם מפקד המשמרת משנת 2015; מכתב המלצה מאת מפקד התחנה מחודש מאי 2015.
סיכום ריאיון אישי מחודש מאי 2015.
סיכומי מידע רפואי בעניינו של הנאשם מטעם קופ"ח כללית מהימים 3.3.24; 20.2.24; 4.1.24.
סיכום ביקור במכון הלב מיום 23.5.23.
אישור על נכות צמיתה בשיעור 60% מיום 10.10.17 ואישור זכאות לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.
תלוש שכר של רעיית הנאשם מחודש ינואר 2024.
נתונים בדבר סילוק הלוואה מחודש מרץ 2024.
סיכומי אשפוז ומעקב בין ביקורים.
כן העיד לפנינו בנו הבכור של הנאשם, שקד גבריאל, אשר סיפר על הקשיים הבריאותיים, הכלכליים והתפקודיים שעימם מתמודדת משפחתו, כאשר הוא ושלושת אחיו (תלמיד תיכון, אחיו, המצוי על הספקטרום האוטיסטי, ואחיו, הסובל מבעיות לבביות משמעותיות) מתגוררים בבית המשפחה לצד ההורים; השתכרות המשפחה בנויה ברובה על קצבה מצומצמת של הנאשם, על משכורת מצומצמת של אם המשפחה ועל ההכנסות מעסקו של העד, עסק הסובל קשות בשל המצב הביטחוני לנוכח היותו ממוקם בישוב ספר (עין יעקב). הבן ביקש להתחשב במצבו הרפואי הקשה של אביו ובמצב הכלכלי הקשה של המשפחה כשיקולים לקולה עת באים לגזור את דינו.
טיעונים לעונש
התביעה
במסגרת טיעוניה הכתובים ודבריה בעל פה לפנינו, ציינה ב"כ המאשימה, עו"ד איטסקו – גולד שמעשיו של הנאשם חמורים ופגעו בצורה חמורה במתלוננת, אחייניתה של אשתו, לאורך מספר שנים ובמקרים רבים. היא עמדה על הערכים המוגנים בהם פגעו המעשים – שלמות הגוף, האוטונומיה של הפרט על גופו, צנעת הפרט, תחושת הביטחון האישי וכבוד האדם. צוין שעניין לנו כאן בפגיעה גבוהה ביותר בערכים המוגנים לאור ריבוי המעשים, תקופת ביצועם הארוכה, הנזקים שנגרמו למתלוננת, פער הגילים וטיב הקשר עם נפגעת העבירה. צוין, כי הנאשם אמור היה להיות עבור המתלוננת דמות משפחתית מיטיבה ומגנה, אך בפועל ניצל את קרבתו ונגישותו ואף את פחדה ממנו כדי לספק תאוותו המינית. צוין, כי המעשים לימדו על תעוזה ועל היעדר – גבולות בשים לב לכך, שאחרים נכחו במקום או בסביבה עת ביצע חלק מהמעשים. האחריות לביצוע המעשים מוטלת בלעדית על הנאשם; האמור במעשים מתוכננים שכללו יסוד של הסתרה ובידוד המתלוננת תוך שימוש באיומים מסוגים שונים. אין מדובר ב"מעידה" חד פעמית אלא שגרת חייו של הנאשם ושגרת חייה האומללה של נפגעת – העבירה, שבשל גילה הצעיר ותמימותה לא הבינה לחלוטין את משמעות המעשים. המעשים בוצעו באורח משפיל וכואב במיוחד, והדבר מחייב החמרה אף מעבר למקובל בעבירות מסוג זה. ההשפלה באה לידי ביטוי בכינויים המכוערים שבהם השתמש הנאשם; בקריאות מבזות ומשפילות; במשיכת – השיער הכואבת אשר נחרטה במוחה ובליבה עד עצם היום הזה; במריחת קרם על איבר – המין על משמעויות המעשה. נפגעת העבירה הוחפצה בידי הנאשם באורח קיצוני במלוא מובן המילה והדבר מחייב, לדעת המאשימה, החמרה נוספת.
ב"כ המאשימה עמדה על הנזקים החמורים שנגרמו למתלוננת, נפגעת העבירה, כתוצאה מביצוע המעשים; הדבר בא לביטוי בתסקיר נפגעת העבירה שהוכן בעניינה.
צוין, כי על חומרת הנזקים שנגרמו לנפגעת העבירה יש ללמוד גם מהחומרה הטבועה בעבירות – מין המבוצעות כלפי קטינים ועל הנזקים הקשים שהן מסבות לנפשם ולביטחונם של הקורבנות, כפי שהדבר נקבע בפסיקה. מכאן גם הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה.
צוין, כי רף הענישה שנקבע לעבירות מין במשפחה ובמיוחד מעשי אינוס ומעשי סדום הוא גבוה ומושפע מטיב המעשים, כמותם, רמת חומרתם, נסיבות ביצועם, ומגיל המתלוננת. צוין, כי ניתן להטיל עונש של 20 שנות מאסר בגין כל אחת מעבירות האינוס או מעשי הסדום, וכי נקבע בסעיף 355 עונש מזערי בגין ביצוען.
לאור מדיניות הענישה שאליה הופנינו בידי ב"כ המאשימה ולשיקולים האחרים, התבקשנו לקבוע מתחם ענישה הולם הנע בין 18 ל-23 שנות מאסר בפועל.
צוין, כי אין בנמצא שיקולי שיקום המצדיקים חריגה לקולה ממתחם הענישה ההולם.
ב"כ המאשימה עמדה על הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ובהן עברו הנקי של הנאשם ועבודתו כלוחם אש שנים ארוכות. צוין כי העבר הנקי אינו בעל משמעות רבה בשים לב לכך שהעבירות בוצעו משך תקופה ארוכה, וכי העבודה כלוחם אש איננה שיקול לקולה בשים לב לכך שעבודתו ומקום שירותו נוצלו לצורך ביצוע עבירות המין החמורות.
בכל הנוגע למצבו הבריאותי של הנאשם, צוין, כי הוא אינו בסכנת חיים וכי מצבו הבריאותי השתפר מאז שהושתלה בגופו כליה. צוין, כי בשב"ס הוא יוכל לקבל את התרופות להן הוא נזקק. לדעת ב"כ המאשימה, המצב המשפחתי והכלכלי של משפחתו של הנאשם איננו מהווה נסיבה חריגה המצדיקה הקלה בעונש. בכגון דא, כך לפי המאשימה, יש להעדיף שיקולי גמול והרתעה על פני התחשבות בנסיבות האישיות.
ב"כ המאשימה עמדה על כך, שהנאשם לא נטל אחריות למעשים שביצע; הדבר אילץ שמיעת עדות נפגעת העבירה ועדים נוספים. ניהול ההליך וחקירתה הנגדית של נפגעת העבירה גרמו לה סבל רב והביאו אותה להתמוטטות, שבעקבותיה לא תפקדה כחודשיים; הדבר צריך להילקח בחשבון עת גוזרים עונש. צוין, כי הנאשם לא הביע חרטה ולא עשה דבר כדי לתקן את הנזקים שגרם. נטען, כי הזמן הרב שחלף עד להגשת התלונה הוא חלק מתופעה ידועה, שבה נפגעות קטינות מתלוננות כעבור שנים רבות לאחר פגיעה מינית בתוך המשפחה, לנוכח ההשלכות האפשריות של תלונה שכזו. אין, אפוא, כך נטען, לזקוף לחובתה של המתלוננת את הזמן שלקח לה לאזור אומץ ולחשוף את הפגיעה.
לאור כל אלה, עתרה המאשימה להעמיד את העונש ברף הבינוני-תחתון של מתחם הענישה ולא על הגבול התחתון ממש. התבקשנו גם להטיל על הנאשם מאסר מותנה ארוך ופיצויים למתלוננת. צוין כי בעניין אחרון זה אין להתחשב במצב הכלכלי של הנאשם.
ההגנה
ב"כ המלומדת של הנאשם, עו"ד אולמן, עמדה בפתח דבריה על כך שמסכת העבירות שבעשייתן הורשע הנאשם הסתיימה בשנת 2002, דהיינו לפני כ-22 שנים; מאז ועד היום לא חזר הנאשם על מעשים שכאלה. מאז הגשת כתב – האישום (בתחילת שנת 2019) חלפו גם כן 5 שנים. בתקופה זו לא הפר הנאשם את תנאי שחרורו ולא שיבש את ההליכים בשום דרך. צוין עוד, כי אין נשקפת מהנאשם סכנה מידית כלשהי לאור הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה האחרונה, תקופה במהלכה לא הסתבך שוב כלל ועיקר. הודגש, כי עניין לנו בקורבן בודד. ב"כ הנאשם ציינה שהנאשם אינו אביה הביולוגי או החורג של הנפגעת; שהוא אינו מתגורר עימה, ולפיכך, הפסיקה המחמירה, אליה הפנתה המאשימה, במקרים שכאלה איננה מתאימה לענייננו. היא ציינה, שאי – נטילת האחריות על המעשים נבעה מזכותו של הנאשם לטעון לחפותו, טענה בה הוא אוחז עד עצם היום הזה.
ב"כ הנאשם עמדה על מצבו המשפחתי המיוחד של הנאשם – היותו אב לארבעה כשבכורו מנסה למצוא דרכו בעולם העסקי לאחר ששירת שירות צבאי מלא ונישא לבת זוגו. בן נוסף סובל מאוטיזם ונזקק לסיוע הזולת בשים לב לנכות ברמה גבוהה שנקבעה לו; בן נוסף סובל מבעיות רפואיות לבביות משמעותיות ונזקק לניתוח לב פתוח זה מקרוב. בן – הזקונים הוא תלמיד תיכון. רעיית הנאשם עבדה כסייעת ונכון להיום מחפשת – עבודה. בכל מקרה, צוין, כי הכנסתה זעומה וכי עיקר נטל הפרנסה הוטל על הנאשם. הנאשם עצמו מצוי בחופשה ללא תשלום מזה חמש שנים וחי מקצבת ביטוח לאומי בת 4,000 ₪ בלבד.
בכל הנוגע למצבו הבריאותי של הנאשם צוין שזה בכי רע. הוא עבר ניתוח להשתלת כליה ובימים אלה נבדקת האפשרות שלפיה הוא סובל מגידול סרטני. צוין כי לנוכח מצבו הרפואי הבעייתי והמערכת החיסונית החלשה שלו, צפויה נשיאת – מאסר להיות מסוכנת ובעייתית. הסנגורית הדגישה, שמצב התברואה בתאי המאסר איננו טוב, וכי לפיכך, נשקפת סכנה לבריאות הנאשם כתוצאה מכך.
לצד זאת, עמדה הסנגורית על שורת טעמים, המצדיקים לדעתה, הקלה בעונשו –
תרומתו לחברה במסגרת עבודתו, מה שבא לידי ביטוי בהמלצות כתובות רבות.
תקופת המעצר הקשה בכליאה, אשר עברה עליו: שבוע בבית מעצר קישון ואז חודש ומחצה במר"ש שב"ס כשאחר כך שוחרר למעצר בית, תחילה בפיקוח הרחק מביתו ובהמשך בביתו שלו במגבלות משמעותיות מאוד. לדברי הסנגורית תקופה כה ארוכה במעצר – בית היא בגדר הגבלה משמעותית וכואבת לכל אדם.
הוא מתגורר ביישוב קטן כשהמיוחס לו פורסם בו והופנתה אליו אצבע מאשימה.
ב"כ הנאשם הפנתה אותנו אל פסיקה, שבה נקבע שהמצב הבריאותי מצדיק לחרוג חריגה קיצונית ממתחם הענישה עד כדי הימנעות מהטלת מאסר כליל. לסיכום, עתרה ב"כ הנאשם להקל בעונשו של הנאשם ככל הניתן, ולהתחשב במצבו הכלכלי בבואנו לפסוק לנפגעת העבירה פיצוי.
דברו האחרון של הנאשם
הנאשם ציין, בדבריו האחרונים לפנינו, שנעשה לו עוול גדול לאחר חמש שנים שבמהלכן התייצב בבית – המשפט לסירוגין. הוא ציין שאיננו מעכל את התוצאה וכי אין לו מה להוסיף על כך. הוא ציין שהוא מכבד את החלטת בית – המשפט אף כי איננו מסכים איתה.
דיון והכרעה
מסכת המעשים הבלתי – נתפסת שעשה הנאשם שלפנינו באותה נערה צעירה לאורך שנים כה משמעותיות בילדותה ובנערותה היא מזעזעת ומחרידה ממש. אין אנו עוסקים במעשים בודדים, חד פעמיים באופיים; המדובר במסכת מעשים שלמעשה הפכו את נפגעת העבירה לשפחת מין נרצעת; תוך ביטול ואיפוס עצמיותה; רצונותיה; רגשותיה ותחושותיה; ושעבוד כל אלה לגחמותיו המיניות החולניות והפסולות של הנאשם. אכן, אלמלא הוכחו הדברים שלפנינו באורח שלא הותיר ולו ספק קל שבקלים בהתרחשותם, היה קשה להאמין שהם קרו ושעשה אותם אדם נורמטיבי – לכאורה , משרת – הציבור, אשר בחייו הגלויים עוסק בהצלת חיי אדם.
הנאשם לא הסתפק בביצוע המעשים שנועדו לסיפוק יצריו המיניים אשר לא ידעו שובע; הוא טרח והוסיף לפשעיו גם דברי – בלע ומארה, אשר מטרתם אחת בלבד – להשפיל עד עפר; לאפס צלם אנוש ולחסל כל רמז לחירות, לרצון ותקווה. הוא אף ליווה את מעשיו באיומים, אשר בעיני אותה נערה צעירה היו איומים קיומיים ממש. תוך ניצול תמימותה האינסופית, שיעבוד אופייה, המבקש לרצות את הזולת והכפפת אישיותה, הנותנת אמון מלא בזולת ובפרט במבוגר שהוא בן משפחתה קרוב, הוא רמז ואף אמר בפה מלא, כי אם תעז לגלות דבר מהדברים שעשה, הוא יפגע בה (תוך הצבעה על אקדחו) ובני – משפחתה יוקיעוה וישלחוה מעל פניהם ביחד עמו. בכך, ניצל הנאשם את חרדותיה העמוקות ביותר והצליח להשקיטה ולשתקה כליל במשך שנים ארוכות. למעשה, תחילת השתחררותה מאחיזתו בה החלה רק שנים הרבה אחר – כך, לאחר שנישאה והפכה בעצמה אם לילדים; לאחר שהבינה שלא תוכל לשאת את "סודה" הנורא עמה לנצח.
ואכן, נצירת הסוד בקרבה גבתה מחירים קשים וחמורים במהלך חייה של המתלוננת. היא המשיכה לשמוע את דבריו המשפילים בראשה בהולכה ברחוב ובסיטואציות שונות בנוכחות בעלה, בנוכחות ילדיה. היא הפכה אדם חרדתי, הסובל מפחדים לא – הגיוניים; פיתחה חששות קיצוניים וחסרי רציונליות ביחס לילדיה; ואימצה הימנעות כלפי שורה של אלמנטים שהזכירו לה את המעשים שנעשו בה.
הפגיעה המתמשכת של הנאשם במתלוננת חרצה חריצים עמוקים בנפשה ובאישיותה ואין אדם ששמע אותה באולם הדיונים, אשר יכול היה להתעלם מכך. המתלוננת סובלת, בלי ספק, מתסמונת פוסט טראומתית קשה ואין לתמוה על כך. מי שילדותה ונערותה נשדדו ממנה בברוטליות כה רבה איננה יכולה לחזור להיות אותה נערה שמחה, עליזה וחייכנית; המעשים רדפו ורודפים אותה ואין לנו, לחברי ההרכב אשר שמעו אותה אלא לייחל ולאחל, שיבוא יום והיא תתגבר על אותה טראומה. לו יהי.
כעת, עלינו לקבוע מה ראוי להיות עונשו של הנאשם.
נעשה כן תוך אימוץ כללי הבניית הענישה, אשר הוכתבו במסגרת סימן א'1 בפרק ו' של חוק העונשין שכותרתו – הבניית שיקול הדעת השיפוטי. כידוע, העיקרון המנחה בענישה הוא קיום יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. הנתיב באמצעותו תיקבע התוצאה העונשית ההולמת היא קביעת מתחם עונש הולם, ובמסגרתו, התאמת העונש המתאים לנאשם.
בקביעת מתחם העונש ההולם יש לשקול את הערכים החברתיים, שבהם פגעו מעשי הנאשם ומידת הפגיעה בהם, את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שכאלה ואת הנסיבות הקונקרטיות הקשורות בביצוע העבירות.
ראשית נציין, כי העבירות החמורות שאותן ביצע הנאשם מהוות "אירוע אחד", שכן קיים בינן קשר הדוק – העבירות אמנם התרחשו על פני תקופה ממושכת, אך כוונו כלפי נפגעת אחת, כחלק מדפוס עברייני דומה (עבירות מין) ונמשך (ראו לעניין זה: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופטת ברק-ארז, ניתן ביום 29.10.14; ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.15). משכך, ייקבע מתחם עונש הולם אחד לכלל המעשים (סעיף 40יג(א) לחוק). ויודגש, על אף קביעה זאת, יישמר בגזירת העונש יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שיהא עליו לרצות (סעיף 40יג(ג) לחוק).
הערכים החברתיים שבהם פגעו מעשיו של הנאשם צפים מאליהם – זכותה של המתלוננת לפרטיותה על גופה; זכותה לאוטונומיה על גופה; הערך הטמון בשמירה על ילדים וקטינים בכלל מפני פגיעה מינית; שמירה על בריאותה הגופנית והנפשית של קורבן המעשים; זכותה של הנפגעת לחיים שלווים ובטוחים ולהיות מוגנת מפני קרובי משפחתה בביתה ובביתם.
מידת פגיעת מעשיו של הנאשם בערכים הללו היא עצומה. האמור במעשים קשים, חמורים ופוגעניים מאוד; הם בוצעו בקטינה רכה בשנים; הם התמשכו לאורך ילדותה כולה; הם היו תדירים וממושכים ולמעשה הפכו לשגרת – חייה; הם כללו אלמנטים של השפלה, החפצה, הקטנה וביזוי.
בית המשפט העליון הצביע, חזור ושנה, על נקודת המוצא שלפיה במקרים כגון דא על העונש שיושת להקרין מסר מהדהד ומרתיע, כזה אשר יתכתב עם הצורך החברתי בשמירה על שלומם של קטינים מפני פגיעה מינית. עמד על כך כב' השופט ד מינץ במסגרתו של ע"פ 2783/22 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.5.23) בציינו כדלהלן –
"אין צורך להכביר במילים על החומרה היתרה הגלומה בעבירות מין ועל ההשלכות המשמעותיות שעבירות מסוג זה טומנות בחובן על הקורבן ובני משפחתו. עבירות אלה מגלמות לא רק פגיעה פיזית, אלא גם פגיעה נפשית קשה בקורבן שתותיר צלקות עמוקות ותצריך הליכי שיקום ארוכים ומורכבים […]חומרתן של העבירות אף מתעצמת במקרים שבהם הן נעשות בתוך המשפחה, ומטבען כרוכות בניצול פערי כוחות וקרבה בין הפוגע לנפגע. החומרה היתרה והנזקים הקשים המגולמים בעבירות אלה, הנמנות על העבירות המזעזעות ביותר בספר החוקים, מחייבים ענישה משמעותית שתבטא את סלידת החברה מהם…" (ההדגשה אינה במקור).
בנוסף, מתאימים לעניינו הדברים שנכתבו להלן על ידי כב' השופטת ד' ברק-ארז-
"על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה כאשר עסקינן בעבירות מין במשפחה, אין צורך להכביר במילים. בית משפט זה עמד פעמים רבות על מאפייניהן של עבירות אלה, ובתוך כך על הניצול לרעה של פערי הכוחות האינהרנטיים בין הצדדים, הרס הקרבה והאמון הבסיסיים ביותר בחייהם של קרבנות העבירה, לא אחת בגיל צעיר במיוחד, ובהתאם לכך עמד על החשיבות הנודעת לענישה כבדה ומרתיעה […] עבירות מין בכלל, ואלה שמתבצעות בחוג המשפחה בפרט, פוגעות לא רק בגוף אלא גם בנפש – ברסקן את האמון הבסיסי במקום שאמור להיות יותר מכל מוגן ובטוח" (ע"פ 3615/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 71, ניתן ביום 26.3.20) (ההדגשה אינה במקור).
כאן המקום לציין, כי לצדה של העבירה החמורה ביותר שבה הורשע הנאשם – מעשה סדום בבת משפחה בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 351(א) בצירוף לסעיפים 347(ב), 345(א)(1), 345(א)(4) ו -345(ב)(1) לחוק העונשין – קבוע, בהתאם לסעיף 355 לחוק העונשין, עונש מזערי בן חמש שנות מאסר, שכן העונש המרבי הקבוע לצד עבירה זו עומד על 20 שנות מאסר. ענייננו כאן, כזכור, בביצוען של ריבוי עבירות מסוג זה, כשלצדן מספר עבירות שעניינן אינוס ומעשים מגונים, כפי שפורט לעיל.
הכלל הרווח והמותווה על ידי בית המשפט העליון הוא, כי מקום בו קבוע עונש מזערי לצד עבירה אין לקבוע את תחתית מתחם העונש ההולם בסף נמוך מכך; אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. טעמים מיוחדים שכאלה יכול שיהיו נעוצים בנסיבות ביצוע העבירה ולא בנסיבותיו האישיות של העבריין, והדברים ידועים וברורים (ראו לעניין זה: ע"פ 8500/22 אביטבול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.7.23; ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.12.15; לגישה אחרת שלפיה העונש המזערי, בהתאם לסעיף 355 יכול שיהא חלקו על-תנאי, המשפיע מן הסתם על שרטוט מתחם הענישה – ראו: ע"פ 8299/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 39, ניתן ביום 31.5.20).
ככלל, מדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא מחמירה. נציין, כי בשנים האחרונות רמת הענישה אף האמירה לנוכח נפיצות תופעת הפגיעות המיניות בקטינות וקטינים בתוך המשפחה ולנוכח המודעות להיקף הנזקים הנגרמים לקטינים כפועל יוצא של אותן פגיעות. בהקשר זה יובהר כי מדיניות הענישה מחמירה במיוחד באותם מקרים שבהם רמת האלימות המינית גבוהה באופן קיצוני, בשים לב למספר הקורבנות, וכאשר היא נמשכת זמן רב (ע"פ 1859/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9, ניתן ביום 23.12.20)
ראו למשל : ע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.1.23 – הושתו 18 שנות מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 1419/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.20 – הושתו 18 שנות מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 2599/16 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום14.1.18 – הושתו 15 שנות מאסר; ע"פ 2783/22 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.5.23 – הושתו 11 שנות מאסר; ע"פ 968/20 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.3.21 – הושתו 20 שנות מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 8120/19 וייספיש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.12.21 – הושתו ½6 שנות מאסר לריצוי בפועל.
עיון בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות (סעיף 40ט לחוק) מלמד שמדובר במעשים שהיה כרוך בהם תכנון מדוקדק (בין זימון הקורבן ל"פגישות" בערבי – שבת; הן זימונה לתחנת כיבוי – האש); הנאשם הוא הוא האחראי הבלעדי למעשים; הוא ידע היטב מהו הנזק שאותו הוא גורם לנפשה של הקטינה; בפועל, כמפורט בתסקיר נפגעת העבירה דלעיל, נגרם נזק עצום כתוצאה מביצוע מעשי העבירה שבעשייתם הורשע הנאשם. הנאשם ביצע המעשים על – מנת לספק את יצריו המיניים החולניים ומתוך התנכרות מוחלטת לשלומה ובטחונה של קורבנו. הנאשם הבין היטב את חומרת מעשיו ואת הפסול שבהם; הוא יכול היה וצריך היה להימנע מלבצעם. המעשים בוצעו תוך שימוש בכוח, נעשו בצורה אכזרית ומתעללת ותוך ניצול מעמדה כאחייניתה של בת – זוגו וכנערה צעירה.
אלמלא בוצעו המעשים לפני שנים ארוכות היה מקום לקבוע מתחם עונש הולם שצמרתו גבוהה משמעותית מזו שבכוונתנו לקבוע להלן. עם זאת, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים מצאנו לנכון לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 15 לבין 18 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נלווים.
מכאן, נעבור לבחון את השלכת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות על העונש הראוי להיגזר על הנאשם.
אין ספק שעונש מאסר ממושך יפגע בנאשם, אשר איננו צעיר ושמצבו הבריאותי איננו שפיר. משפחתו של הנאשם צפויה אף היא להיפגע פגיעה של ממש, הן פגיעה כלכלית (אף כי לא הובררה עד תום יכולת ההשתכרות שלו) הן פגיעה מוראלית (בשים לב לבעיות הרפואיות שמהן סובלים שניים מבניו). כתוצאה מביצוע העבירות והרשעתו בדין אין ספק שנגרמה לנאשם פגיעה רגשית ובהחלט ייתכן שהדבר השפיע על מצב רוחו. הנאשם נמנע מליטול אחריות על המעשים ועמד על חפותו גם לאחר שהורשע. מכאן, שלא מצא לנסות ולתקן את הנזקים שגרם. כמובן, שאין בכוונתנו לזקוף לחובתו את כפירתו באשמות ואת ניהול המשפט. הנאשם תרם לחברה רבות בעבודתו כלוחם – אש, מה גם שהוסמך להיות ראש צוות כיבוי. כאמור לעיל, חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות, אך הדבר בא לידי ביטוי במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם. התמשכות ההליך הפלילי נבעה בחלקה מנסיבות אובייקטיביות (כגון נזקי מגיפת הקורונה ופריצת מלחמת "חרבות ברזל") וחלקה מאורח ניהול ההגנה, אשר מיצתה זכויותיה עד תום. הנאשם נעדר עבר פלילי והדבר כמובן משמש כשיקול לקולה.
מצבו הרפואי הבעייתי של הנאשם, כפי שזה בא לביטוי במסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו לפנינו על – ידי ההגנה בהחלט ראוי למשקל של ממש עת באים לגזור לנאשם עונש. הנאשם סובל באורח שוטף מהשמנת יתר, מבעיות כלייתיות (ואף עבר השתלת כליה), מסכרת ומבעיות לבביות. כל אלו צפויים להקשות על שהותו במתקן הכליאה.
עם זאת, אין בכך כדי להצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום (או צדק), שכן לא מצאנו ולא הוכח לפנינו, כי בעיותיו הרפואיות של הנאשם נכללות באותו סדק צר המאפשר לבית המשפט לסטות "מטעמי צדק" ממתחם הענישה – באותם מצבים שבמסגרתם תוחלת חייו של נאשם עלולה להתקצר בצורה ניכרת מאחורי סורג ובריח, כפועל יוצא של בעיותיו הרפואיות (ראו: ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.12.15); לא כל שכן, כי שירות בתי הסוהר מוחזק כמי שערוך ומוכן לטפל גם באסירים הלוקים בבעיות רפואיות משמעותיות (ראו: רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.2.16).
סופו של יום, מצאנו לנכון בהתחשב במכלול להטיל על הנאשם עונשים כדלקמן:
16 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו הסגור הממשי (מיום 29.1.19 ועד יום 18.3.19).
24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת מין שהיא פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר.
9 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות מין מסוג עוון במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר.
פיצויים למתלוננת בסך כולל בן 258,000 ₪. סכום זה ישולם ב – 40 תשלומים חודשיים שווים החל ביום 1.6.24, ויועבר לנפגעת העבירה לפי פרטים עדכניים שיימסרו בידי המאשימה עד ליום 1.5.24 למזכירות. לא ישולם אחד הסכומים במועדו, יעמוד הסכום כולו לפירעון מיידי. חל איסור על הנאשם או מי מטעמו לפנות לנפגעת העבירה בכול הנוגע לפיצוי.
זכות ערעור כחוק
ניתן היום, א' ניסן תשפ"ד, 09 אפריל 2024, במעמד הצדדים.
א' לוי, שופט
[אב"ד]
ע' קוטון, שופט
א' באומגרט, שופט
