מדינת ישראל,ע"י ב"כ עו"ד ניצן פרידמן,מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), פלונית,ע"י ב"כ עו"ד נס בן-נתן, פלוני,ע"י ב"כ עו"ד ניר אלפסה, גזר דין

לפני

כבוד השופט יוסי טופף – אב"ד

כבוד השופט עודד מאור

כבוד השופטת מעין בן ארי

המאשימה:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ניצן פרידמן

מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)

נגד

הנאשמים:

1. פלונית

ע"י ב"כ עו"ד נס בן-נתן

2. פלוני

ע"י ב"כ עו"ד ניר אלפסה

גזר דין

עותק מותר לפרסום

השופט יוסי טופף [אב"ד]:

פתח דבר

1. עסקינן בגזירת עונש על ביצוע עבירות מין, ובכללן מעשים מגונים בנסיבות אינוס, כלפי קטינה הלוקה בהפרעת אישיות גבולית והנמכה קוגניטיבית על גבול מוגבלות שכלית התפתחותית, שבוצעו בצוותא, מספר פעמים ובהזדמנויות שונות, על ידי אימה של הקטינה ובן זוגה של האם.

כתב האישום וההרשעה

2. ביום 12.3.2024 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן (כא/1), במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמות לעניין העונש, בעבירות הבאות:

(א) הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"):

אישום ראשון – עבירה של סיוע למעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין);

אישום שני – ריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין;

אישום שלישי – עבירה של השמדת ראייה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

(ב) הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"):

אישום ראשון – עבירה של מעשה מגונה בצוותא בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין;

אישום שני – ריבוי עבירות של מעשה מגונה בצוותא בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין;

אישום שלישי – עבירה של השמדת ראייה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

3. ואלה הן עובדות כתב האישום המתוקן:

הנאשמים הם בני זוג מזה כעשור. בתקופה הרלוונטית התגוררה הנאשמת בדירה ברמת גן (להלן: "הדירה"). לנאשמת בת ילידת 19.3.2006, (להלן: "הקטינה"), הלוקה בהפרעת אישיות גבולית ובעלת הנמכה קוגניטיבית על גבול הפיגור, כפי הנאמר בכתב האישום. החל מנובמבר 2018 שהתה הקטינה בפנימייה ונהגה לחזור לדירה במהלך חופשות וסופי שבוע. מספר חודשים עובר לאירועים מושא כתב האישום, פגש הנאשם בקטינה, מעת לעת, והנאשמת התייעצה עמו בדבר חינוכה של הקטינה ושיתפה אותו בקשיים העולים מהתנהגותה.

אישום ראשון:

ביום 27.9.2023 בשעה 06:47 או בסמוך לכך, פנה הנאשם לנאשמת והביע רצונו למצוץ את חזה של הקטינה. סמוך לאחר מכן, בעת שהנאשמת והקטינה שהו בדירה, פנתה הקטינה לנאשמת והבהירה לה כי אינה מעוניינת שהנאשם ייגע בה, וביקשה מהנאשמת להבהיר לנאשם כי לא יפנה אליה בבקשה לשכב עמה. הנאשמת ביקשה מהקטינה לומר את הדברים ישירות לנאשם. במועד האמור, בשעות הלילה, שהו הנאשמים יחד עם הקטינה בדירה. הקטינה שמעה את הנאשם גונח מכיוון סלון הבית, פתחה את דלת חדרה והבחינה בנאשמת מבצעת בנאשם מין אוראלי על הספה בסלון. הקטינה פנתה אל הנאשמים וביקשה מהם שיחדלו ממעשיהם וילכו למקום פרטי. הנאשמים השיבו לה כי אין מקום אחר והקטינה סגרה את דלת חדרה. סמוך לאחר האמור, קרא הנאשם לקטינה להצטרף אליהם והקטינה השיבה כי היא אינה מעוניינת להצטרף והתיישבה על הספה בסלון. הנאשם הרים את חולצתה ונגע בחזה בניגוד להסכמתה. סמוך לאחר האמור, פנו הנאשמים לחדר השינה בדירה וקראו לקטינה להגיע אליהם. משסירבה הקטינה והשיבה כי איננה מעוניינת, ביקשה הנאשמת מהנאשם להניע את הקטינה להגיע לחדר השינה. הנאשם צעק לעברה של הקטינה: "בואי, אני רוצה לגמור", והקטינה הגיעה לחדר. בשלב זה, נגע הנאשם בירכה של הקטינה ובשאר חלקי גופה, כל זאת כאשר הנאשמת מבחינה כי הנאשם נוגע בקטינה בניגוד להסכמתה והדברים נעשים על דעתה.

במעשיהם המתוארים, ביצע הנאשם בקטינה מעשה מגונה בצוותא, בניגוד להסכמתה, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, והנאשמת סייעה לו בביצוע המעשה המגונה.

אישום שני:

בימים 28.9.2023 – 1.10.2023, שהו הנאשמים והקטינה במלון בטבריה. הנאשמים והקטינה לנו בחדר אחד שבו הייתה מיטה זוגית לנאשמים ומיטת יחיד לקטינה. במועד כלשהו במהלך אותם ימים, נכנסה הקטינה לחדר המלון וניגשה לשבת על מיטת היחיד, כשבאותה עת קיימו הנאשמים יחסי מין על גבי המיטה הזוגית. סמוך לאחר מכן, פנה הנאשם לקטינה, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, ואמר לה: "בואי תעזרי לי", והקטינה השיבה לנאשם שהיא אינה מעוניינת בכך. הנאשם, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, אחז בקטינה ומשך אותה לעברו ולעבר הנאשמת, והקטינה התיישבה על המיטה הזוגית. הנאשם, בנוכחות הנאשמת, אמר לקטינה כי הוא רוצה שתעזור לו לגמור והקטינה שבה והבהירה כי אינה מעוניינת בכך. הנאשם התעלם מסירובה של הקטינה והורה לה להוריד את בגדיה. נוכח חששה של הקטינה מהנאשם, הורידה הקטינה את בגדיה, והנאשם, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, נגע בגופה של הקטינה, ובין היתר, נגע בה בחזה ונשך את שד שמאל שלה במרכזו בחוזקה. במהלך האמור, פנה הנאשם, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, לקטינה ואמר לה: "רוצה לזיין אותה ושתרגיש את איבר המין שלי". הקטינה השיבה לנאשם כי היא אינה מעוניינת בכך, ואולם הנאשם, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, נגע באצבעותיו באיבר מינה של הקטינה בניגוד להסכמתה, תוך שהקטינה שבה והביעה התנגדותה באומרה לו כי אינה רוצה בכך. בכל המהלך המתואר, ביצעה הנאשמת בנאשם מין אוראלי על גבי המיטה הזוגית במלון, והנאשם הורה לקטינה להמתין במקום עד שהגיע לסיפוקו. הנאשם, על אף התנגדות הקטינה, הורה לה לחכות מספר דקות, כאשר במקביל וכל אותה העת המשיכה הנאשמת לבצע בו מין אוראלי. רק כאשר הגיע הנאשם לסיפוקו, קמה הקטינה מהמיטה הזוגית.

בהמשך לאמור, בהזדמנות אחרת במהלך הימים שבו שהו השלושה במלון, קיימו הנאשמים יחסי מין על גבי המיטה הזוגית. סמוך לאחר מכן, קראו הנאשמים לקטינה. הנאשם, על דעתה והסכמתה של הנאשמת, נגע בחזה של הקטינה ואצבעותיו נגעו באיבר מינה, בניגוד להסכמתה. הקטינה ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו באומרה שהוא מכאיב לה, אך הנאשם השיב לה: "חכי אני עוד שנייה גומר", כשבכל אותה העת, ביצעה הנאשמת מין אוראלי בנאשם.

במעשיהם המתוארים, ביצעו הנאשמים, במספר הזדמנויות, בקטינה, מעשים מגונים בצוותא.

אישום שלישי:

החל מתחילת שנת 2023 או בסמוך לכך, במספר מועדים, שלח הנאשם לקטינה מספר הודעות בהן הביע עניין בקיום יחסי מין עמה, וביקש מהנאשמת לשלוח לו תמונה של הקטינה לבושה בבגד ים. בכל מהלך האירועים המתוארים לעיל ואחריהם, הורתה הנאשמת לקטינה למחוק ממכשיר הטלפון הסלולרי שברשותה את ההודעות שקיבלה מהנאשם, וזאת בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה. הנאשמת איימה על הקטינה שלא תספר את אשר התרחש ואמרה לה: "אם תגידי את זה אז לא יהיה לך טלפון, לא יהיה לך משפחה" (השגיאות במקור). במספר הזדמנויות מחקה הנאשמת הודעות אלו בעצמה, ועל מחיקת חלקן, פיקחה על הקטינה במטרה שזו תמחק את ההודעות שקיבלה מהנאשם. במהלך המתואר, מחק הנאשם את כל ההתכתבויות במכשיר הטלפון הסלולרי שברשותו, הן אלה שניהל עם הנאשמת והן אלה שניהל עם הקטינה, וזאת בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה.

במעשיהם המתוארים, השמידו הנאשמים את ההודעות ביודעם כי הן עשויות לשמש ראיה בהליך שיפוטי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהן כראיה.

4. בהתאם להסדר הטיעון עליו חתמו הצדדים (ת/1), במסגרתו הודו הנאשמים בכתב אישום מתוקן, הקדים הנאשם להפקיד סכום של 50,000 ₪, לטובת פיצוי הקטינה, כתנאי להצגת ההסדר לפני בית המשפט, תוך שהוצהר כי אין סכום זה מהווה את מלוא הפיצוי הראוי וכל צד יטען לעונש גם בעניין גובה הפיצוי הראוי. מלבד זאת, לא הושגו הסכמות עונשיות. כמו כן, הוזמנו תסקיר קרבן עבירה בנוגע לקטינה ותסקיר לעונש בעניינה של הנאשמת.

טיעוני המאשימה לעונש

5. ב"כ המאשימה, עו"ד ניצן פרידמן, טענה כי עבירות המין בהן הורשעו הנאשמים במסגרת האישום הראשון והשני מהוות אירוע אחד מרובה מקרים, וכי העבירות שביצע כל אחד מהם משלימות אלה את אלה לכדי מקשה אחת, כך שיש לייחס למעשי הנאשמים דרגת חומרה זהה, ולקבוע לכל אחד מהם מתחם עונש הולם זהה. ב"כ המאשימה טענה כי ביחס לנאשמת מתקיימת נסיבה מיוחדת בהיותה אמה של הקטינה, כך ששקלול נתון זה עם הרשעתה בעבירה של סיוע למעשה מגונה בקטינה, מצדיק קביעת מתחם עונש הולם זהה לזה שיש לקבוע בעניינו של הנאשם. ב"כ המאשימה עתרה להעמיד את מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים בין 7 ל-11 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. באשר לעבירה של השמדת ראיה שבה הורשעו הנאשמים במסגרת האישום השלישי, טענה ב"כ המאשימה כי יש להעמיד את מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים בין 9 ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

באשר לעונש הראוי, טענה ב"כ המאשימה כי יש למקם את עונשם של הנאשמים באמצע מתחמי הענישה ולהשית על כל אחד מהם עונש כולל של 9.5 שנות מאסר בפועל, המשקלל חפיפה בין העונשים, לצד מאסר על תנאי שיהיה בו מסר מרתיע ופיצוי כספי משמעותי לקטינה.

ב"כ המאשימה טענה כי כתב האישום במקרה זה הינו חריג בנסיבותיו, גם מבין עבירות המין המבוצעות במשפחה, שכן לא רבים המקרים שבהם נמצא כי אימא ובן זוגה מבצעים בצוותא עבירות מין כל כך חמורות בילדה שלה, שפוגעות כה קשה בנפשה ובגופה.

ב"כ המאשימה טענה כי בביצוע עבירות המין פגעו הנאשמים בערכים מוגנים, כגון: כבודה של הקטינה, ביטחונה האישי, האמון שרחשה לאמה שהייתה כל עולמה מאז פטירת אביה והדמות היחידה שבה ראתה כמוקד תמיכה, והאמון שרחשה הקטינה לנאשם, בן זוגה של אמה, שהיווה עבורה דמות משמעותית. נטען כי הנאשמים ניצלו את יחסי התלות והקרבה עם הקטינה, את מוגבלותה השכלית, ההתפתחותית והנפשית, את כוחותיה הדלים בניסיונותיה להתנגד למעשים המיניים שביצעו בה הנאשמים ואת כניעותה, וביצעו בה עבירות מין רבות לצורך סיפוק, גירוי וביזוי מיני.

נטען כי מדובר במקרה יוצא דופן מבחינת חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. ב"כ המאשימה טענה כי עבירות המין שביצעה הנאשמת בקטינה גזלו מהקטינה את תחושת המוגנות שחשה בקרבת אמה ואת היותה גורם תומך ומחזק עבורה. נטען כי הנאשמת לא חסה על הקטינה גם כשביקשה ממנה להרחיק ממנה את הנאשם וגם כשסירבה לכך שהנאשם יבצע בה מעשים מגונים, והפקירה אותה בידי הנאשם. ב"כ המאשימה טענה כי עבירות המין שביצעו הנאשמים בקטינה מהווים הפרה של יחסי האמון בינה לבין הנאשמת בהיותה אמה, וכן בינה לבין הנאשם, כבן זוגה של הנאשמת, אשר היה מעורב בגידולה ובדרכי חינוכה ויצא עמן לחופשות. בהקשר זה טענה ב"כ המאשימה כי אין בעובדה שהנאשם אינו בן משפחה של הקטינה כדי להפחית מחומרת מעשיו.

נטען כי קדם תכנון לעבירות המין שביצע הנאשם בקטינה, היות והיה שותף לגידולה, וכך יצר לעצמו כר פורה לביצוע העבירות בדמות יחסי אמון ותלות שרקם עם הנאשמת והקטינה.

נטען כי הנאשמים כפו על הקטינה להיות שותפה למערכת יחסים מינית מעוותת, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם ותלותה של הקטינה בהם.

נטענה כנסיבה מחמירה, העובדה שהנאשמים ביצעו את עבירות המין בקטינה בצוותא, כאשר הנאשמת ביצעה עבירה של סיוע למעשה מגונה שביצע הנאשם בקטינה, הן בדרך של מעשה אקטיבי והן בדרך של מחדל, כפי המתואר באישום הראשון.

ב"כ המאשימה טענה כי קיימת חומרה יתירה בכך שהנאשמים הורשעו בריבוי עבירות מין בקטינה כמתואר בכתב האישום המתוקן, ואף הוסיפו חטא על פשע במעשי השמדת ראיה.

ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר נפגעת העבירה ביחס לקטנה וטענה כי נזקיה כתוצאה מעבירות המין שביצעו בה הנאשמים רבים וקשים וצפויה לה דרך שיקומית ארוכה.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה, מסרה ב"כ המאשימה כי לא איתרה במאגרים המשפטיים פסיקה על מעשים שבוצעו בנסיבות זהות לנסיבות המקרה דנא, ומשכך הציגה פסיקה שממנה ניתן אך להקיש בקשר למתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשעו הנאשמים.

ב"כ המאשימה טענה כי מהתסקיר בעניינה של הנאשמת עולה כי היא לא נטלה אחריות מהותית לעבירות המין שביצעה בקטינה, אלא הטילה את עיקר האחריות על הנאשם. נטען כי מדובר במקרה חמור הדורש ענישה בדרך של מאסר בפועל בכליאה. משכך נטען כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן לשלב את הנאשמת בתכנית טיפולית ולהורות על חידוש הקשר בינה לבין הקטינה, אלא יש להשית עליה עונש הכולל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

נטען כי שני הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן, חסכו בזמן שיפוטי, ועדיין אין למקם את עונשם בתחתית מתחמי הענישה, בין היתר בשל שיקולי הרתעת היחיד והרבים.

ראיות וטיעוני הנאשמת לעונש

6. הנאשמת, באמצעות בא כוחה, זימנה את הקטינה למסירת עדות בשלב הצגת הראיות לעונש. הקטינה מסרה בעדותה כי לאחרונה חצתה את גיל 18, והיא שוהה בפנימייה מזה כ-12 שנים ועתידה לסיים שם את לימודיה בסוף שנת הלימודים הנוכחית. לדבריה, לא סיימה את מבחניה בבית הספר, לאחר שהרבתה להסתגר בחדרה ונמנעה מללמוד, בשל קשיים הקשורים באירועים המתוארים בכתב האישום. הקטינה מסרה כי בזמנה הפנוי היא אוהבת לרקוד, לשיר ולצייר ואוהבת בעלי חיים. לדבריה, מזה כשישה חודשים היא בזוגיות תקינה. הקטינה מסרה כי הנאשמת, אימה, גידלה אותה גם כששהתה בפנימייה, דאגה לה תמיד, עזרה לה, לקחה אותה לחוגים ולמקומות שונים עם בני משפחה וחברים ועשתה לה ימי הולדת. וכך לדבריה: "כן, הייתה אימא שלי, עזרה לי. דאגה לי באמת כאילו הייתה שייכת אלי". הקטינה סיפרה כי אביה שירת בשירות קבע בצבא, כך שלא ראתה אותו הרבה, עד שחלה ונפטר יום למחרת בת המצווה שלה. הקטינה סיפרה כי יש לה אחות גדולה ממנה השוהה בהוסטל בטבריה והקשר ביניהן "בסדר" וסיפרה כי אך יום קודם הייתה לאחותה מסיבת סיום בבית הספר ולא היה מי שיבוא עמה. לדבריה, אחותה הגדולה סובלת ממחלה נפשית והיא דואגת לה כאחות למרות מצבה. הקטינה מסרה כי לה ולאחותה קשר דומה עם אימן. הקטינה מסרה כי כיום נאסר עליה להימצא בקשר עם אימה. כשנשאלה הקטינה בדבר מפגשיה עם הנאשמת תוך כדי הטיפול המוצע לנאשמת, השיבה: "אני חושבת גם טיפול הורי מאוד חשוב גם הקשר שלי ושלה שיהיה יותר טוב וגם שהיא תעבור טיפול פסיכולוגי כי היא אימא שלי בסופו של דבר". הקטינה הוסיפה ואמרה בקשר לאימה: "אני לא רוצה שהיא תיכנס לכלא כי בי זה בסוף יפגע, זה לא יעשה לי טוב אני אהיה חולה יהיה לי דיכאון מספיק גם ככה אסור לי לפגוש אותה", ומסרה שהיא אוהבת את אימה "גם היום למרות מה שקרה כי אני יודעת שהוא ניצל אותה ופגע בה".

7. בנוסף לכך, הוצגו מטעם הנאשמת מסמכים רפואיים בעניינה (נ/1); מכתב מיום 17.6.2024 חתום על ידי בתה הגדולה של הנאשמת (נ/3); דו"ח תפקודי בעניינה של בתה הגדולה של הנאשמת שנערך ביום 17.6.2024 על ידי רכזת רווחה ממעון גוונים הגב' גיתית נכטיילר ומנהל מעון גוונים מר יוסי נגר (נ/4) ומכתבה של גב' גיתית נכטיילר מיום 4.7.2024 (נ/5).

8. ב"כ הנאשמת, עו"ד נס בן נתן, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, תוך דחית הדיון בעניינה למשך ארבעה חודשים, שבמהלכם תשולב הנאשמת בהליך טיפולי מותאם לעברייני מין, ולאחר מכן לבקש את שירות המבחן לגבש המלצות עונשיות סופיות בעניינה, בהתחשב בחשיבות חידוש הקשר בינה לבין הקטינה. נטען כי תכלית ההסכמה לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינה של הנאשמת במסגרת הטיעון הייתה לאפשר בחינה של שיקולי שיקום וגיבוש המלצות עונשיות, לאחר מיצוי הליך טיפולי. ב"כ המאשימה הפנה להתרשמות שירות המבחן בדבר חשיבות חידוש הקשר בין הנאשמת לבין הקטינה, לרווחתה של הקטינה ולשיקומה, והפנה גם לתסקיר נפגעת העבירה המצביע על ההשפעה השלילית לקטינה בשל אובדן הקשר עם הנאשמת והנזק שנגרם וצפוי להיגרם בשל כך.

ב"כ הנאשמת מסר כי קיבל הודעות מהקטינה בהן הביעה את רצונה לפגוש את הנאשמת, לחדש עמה את הקשר ולמנוע את כניסתה לבית הסוהר. לטענתו, עמדת המאשימה מתעלמת מאינטרס נפגעת העבירה ומרצונה וכן מהמלצת שירות המבחן, ומייצרת סיכון גדול יותר לקטינה ולבתה הנוספת של הנאשמת, החולה בסכיזופרניה וזקוקה לאימה.

לחלופין, טען ב"כ המאשימה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לעבירות בהן הורשעה הנאשמת באישומים הראשון והשני, כפי עמדת המאשימה, אך כזה שאינו מתחיל ממאסר בפועל. נטען כי המאשימה הפנתה לפסיקה בגין מעשים שבוצעו בנסיבות חמורות יותר כך שאינה רלוונטית לנסיבותיו המיוחדות והחריגות של תיק זה בעניינה של הנאשמת.

ב"כ הנאשמת טען כי נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת חריגות בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת ונסיבות הקשר הזוגי בינה לבין הנאשם. בהקשר זה נטען כי הנאשמת סבלה מחוויות קשות בעברה, מאלימות מצד בעלה, אותו סעדה עד יומו האחרון מעת שחלה במחלה קשה, וכיום היא מאובחנת כמי שסובלת מהפרעות נפשיות, חרדות, דיכאונות ומליקויי חשיבה ותקשורת, מטופלת מאז שנת 2018 על ידי מערכת בריאות הנפש, נוטלת תרופות פסיכיאטריות, סובלת מצליעה בעקבות ניתוח שעברה ברגלה ומבעיות רפואיות נוספות. ב"כ הנאשמת טען כי לנאשמת אישיות חלשה מאד, היא פסיבית מאד, חרדתית, בודדה, בעלת ערך עצמי נמוך מאוד ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים. נטען כי על רקע נסיבות אלה, נאחזה הנאשמת בקשר הזוגי עם הנאשם שהיה קשר רעיל, שלילי והרסני, במהלכו נוצלה על ידו בצורה עיוורת, ופיתחה בו תלות רגשית לצד חשש מתמיד מאלימות מצדו. נטען כי אין מחלוקת שעבירות המין בהן הורשעה הנאשמת לא נעשו לצורך גירוי מיני של הנאשמת, והנאשמת לא יזמה ולא תכננה אותן, אלא שיתפה עמו פעולה על מנת לרצותו בשל חששה ממנו. נטען כי כפי התרשמות שירות המבחן, הנאשמת סלדה מבקשותיו של הנאשם, אך בשל מוגבלותה לא הייתה לה את היכולת לעמוד כנגדן והיא נוצלה על ידו, באופן המשים אותה כקורבן. נטען כי מצבה הנפשי של הנאשמת ומצוקתה הנפשית השפיעו על יכולתה להבין את מעשיה. נטען כי בנסיבות אלה, חלקה של הנאשמת במעשים שונה מחלקו של הנאשם. נמסר כי הנאשמת רוצה את בתה בחזרה וכי היא חשובה לה.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה של השמדת ראיה, נטען כי בעת שבוצעה לא היה ידוע לנאשמת שצפוי הליך משפטי וכי כוונתה הייתה למנוע בושה מהקטינה, במקרה שבו אדם זר יעיין במכשיר הטלפון הסלולרי שלה, ולמנוע מצב בו תילקח הקטינה מחזקתה.

ב"כ הנאשמת טען כי מתסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת עולה שהנאשמת נטלה אחריות על מעשיה ומבינה את חומרת הפגיעה בבתה, וכי הדבר עולה בקנה אחד עם העובדה ששיתפה פעולה בחקירה והפלילה את הנאשם. נטען כי שירות המבחן העריך שהסיכון הנשקף מהנאשמת, אותו קשר להפעלת לחצים על הקטינה ולשיבוש מהלכי משפט ולא לחשש לפגיעה מינית בקטינה – פחת וכי היא הביעה מוטיבציה להשתלב בהליך שיקום.

נטען כי בתה הגדולה של הנאשמת חולה בסכיזופרניה, והועלה החשש להשפעה שלילית על מצבה ככל שהנאשמת תשלח לריצוי מאסר בכלא.

ראיות וטיעוני הנאשם לעונש

9. ב"כ הנאשם, עו"ד ניר אלפסה, טען כי מתחם העונש ההולם את האירועים שבאישומים הראשון והשני נע בין 30 עד 50 חודשי מאסר בפועל. באשר לעבירה של השמדת ראיה, טען כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.

באשר לעונש הראוי לנאשם, טען ב"כ הנאשם כי יש למקמו ברף התחתון של מתחמי הענישה, ולחפוף את העונשים באופן מלא.

ב"כ הנאשם טען כי מידת ההיכרות בין הנאשם לבין הקטינה ועומקה כפי שתוארה בטיעוני המאשימה ובתסקיר נפגעת העבירה חורגת מהאמור בכתב האישום, לפיו מדובר בהיכרות שנמשכה חודשים בודדים בלבד, ובהתאם לכך מידת הפגיעה באמון שרחשה הקטינה לנאשם ומידת הניצול ומשכו שונים מהנטען.

ב"כ הנאשם לא חלק על הטענה לקביעת מתחם עונש הולם אחד לאישום הראשון ולאישום השני, והוסיף כי האישום הראשון מתאר אירוע אחד והאישום השני מתאר שני אירועים, כך שבדוחק מדובר בריבוי של מעשים מגונים.

באשר לנסיבות ביצוע העבירות, טען ב"כ הנאשם כי האישום הראשון מתאר מגע מיני שקיימו הנאשמים בינם לבין עצמם בסלון הדירה שאינו ברף גבוה, כאשר הקטינה יצאה מחדרה והתיישבה בסלון הדירה יחד עמם. נטען כי המגע המיני נמשך בחדר השינה, אליו הגיעה הקטינה על פי קריאתם של הנאשמים. נטען כי המעשים המגונים שבוצעו בקטינה אינם ברף חומרה גבוה, בהתחשב בגילה (17.5) היות ומדובר במגע בירכיה ובחלקי גופה, אך לא באיבריה האינטימיים ומתחת לבגדיה. נטען כי הנסיבה המחמירה היא העובדה שהנאשם ביצע מעשה מגונה בצוותא. ב"כ הנאשם טען כי המתואר באישום השני התרחש בחדר שיועד ללינה משותפת של הנאשמים והקטינה, כך שנוכחותה במקום לא נעשתה בדרך מניפולטיבית. באשר למעשים המיניים, נטען כי מדובר באירועים שהם ברף חומרה בינוני היות ולא התרחשו כתוצאה מהפעלת אלימות. נטען כי לא מדובר במעשים מגונים שבוצעו תוך ניצול מצבה השכלי של הקטינה ומוגבלותה או תוך הפעלת כוח או גרימת חבלה, אלא במעשים שבוצעו בפרק זמן מצומצם ולא הסלימו לכדי מעשי אינוס.

נטען כי לא בכדי לא יוחסו לנאשם עבירות מין בקטינה בת משפחה וכי לעובדה זו יש נפקות באשר לחומרת המעשים ולענישה ההולמת.

ב"כ הנאשם טען כי האמור בתסקיר נפגעת העבירה חורג מעובדות כתב האישום המתוקן, הן בשל כך שלנאשם יוחסו עבירות מין בבת משפחה, הן מבחינת מספר האירועים ומשכם והן בקשירת העבירות לניצול מוגבלותה של הקטינה.

באשר לנזק שנגרם לקטינה כמתואר בתסקיר בעניינה, טען ב"כ הנאשם כי הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן באה במטרה לצמצם את נזקה של הקטינה מעבר לפגיעות שנגרמו לה ולחסוך את עדותה. כמו כן הפקדת הפיצוי בסכום משמעותי המגיע כדי 50,000 ₪ מבטא נטילת אחריות.

באשר לעבירה של השמדת ראיה, נטען כי הנאשם מחק את ההודעות בעצמו ולא פנה לקטינה וכי התלונה הוגשה כשבוע וחצי לאחר מכן, ולעובדות אלה משמעות לעניין מידת הנזק.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה התומכת, לשיטתו, בעמדתו העונשית.

באשר לעונש הראוי לנאשם נטען כי הודאת הנאשם אשר מנעה את העדת הקטינה כנגד אימה היא שיקול משמעותי להקל בעונשו, בהתחשב באמור בתסקיר נפגעת העבירה. כמו כן נטען כי כביטוי לנטילת אחריות מלאה הפקיד הנאשם כסף לטובת פיצויה.

נמסר כי הנאשם, כיום כבן 66, נעדר עבר פלילי, נשוי ואב לארבעה ילדים בגירים וסב לשלושה נכדים, שירת שירות צבאי מלא כטבח ועבד במשך 40 שנים במפעל לעבודות מתכת, עד לפרוץ מגפת הקורונה. כמו כן נטען כי הנאשם שכל את אחיו בתאונת דרכים, וכי מגיל 42 סובל מבעיות לב. בחודש יולי 2022 עבר הנאשם התקף לב בגינו אושפז במשך מספר ימים וכן נוטל תרופות בשל מצוקות נפשיות. ב"כ הנאשם הציג מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם (נ/2).

ב"כ הנאשם ביקש שלא להחמיר בעונשו של הנאשם משיקולי הרתעת הרבים הואיל וחלה החמרה במדיניות הענישה ויש להימנע מהחמרה כפולה. באשר לשיקולי הרתעה אישית, נטען כי אין ליתן לשיקול זה משקל להחמרה בדין, מקום בו הנאשם נעדר עבר פלילי, נתון במעצר מיום 26.10.2023, הורשע במקרים בודדים ונטל אחריות מלאה.

דברי הנאשמים

10. הנאשמת מסרה בבכי כי היא נוטלת אחריות על מעשיה, הביעה צער וחרטה וביקשה את סליחתה של הקטינה. הנאשמת מסרה כי היא מתגעגעת לקטינה וברצונה לחזקה ולחבקה. הנאשמת ביקשה מבית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן ולאפשר לה להשתקם.

11. הנאשם מסר כי הוא מתחרט "על כל מה שקרה", נוטל אחריות על מעשיו ומנסה לשקם את עצמו בין כתליי בית הסוהר. לדבריו, עבד במשך כל חייו וזו הפעם הראשונה שנקלע למצבו הנוכחי. הנאשם מסר: "זה היה בקטע של יומיים, הייתי עם הנאשמת 12 שנה ובחיים לא היה לי קשר עם הילדות ולא שום דבר".

דיון והכרעה

12. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של נאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. תחילה, אקבע את מתחם הענישה ההולם את מעשי העבירות שביצעו כל אחד מהנאשמים, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לאחר מכן, אקבע את העונש המתאים לכל אחד מהנאשמים, בהתחשב בנסיבותיו, בצורך בהרתעתו ואחרים כמותו, ובכלל זה אבחן האם יש מקום להחריג ענישתו ממתחמי הענישה (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.2013)).

קביעת מתחמי ענישה הולמים

13. מתחם העונש ההולם ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. על מנת ליישמו אביא בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם; נסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מידת אשמם של הנאשמים, כל אחד על פי חלקו, ואת מדיניות הענישה הנהוגה (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)).

14. בבוא בית המשפט לגזור עונשו של נאשם אשר הורשע במספר עבירות, עליו לבחון תחילה האם העבירות שבוצעו מהוות אירוע אחד או שמא מספר אירועים נפרדים. ככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, כאשר לאחר מכן רשאי בית המשפט לקבוע עונש נפרד לכל אירוע (יחד עם הקביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או לחלופין עונש כולל לכלל האירועים שבנדון (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין; עניין סעד, פס' 22).

ב"כ הצדדים הציגו עמדה אחידה לפיה יש לקבוע מתחם עונש אחד לעבירות המין בהן הורשעו הנאשמים באישום הראשון ובאישום השני ומתחם עונש נפרד לעבירה של השמדת ראיה בה הורשעו הנאשמים באישום השלישי, ולגזור את העונש הראוי לכל אחד מהם כעונש כולל.

כתב האישום מונה כאמור שלושה אישומים. האישומים הראשון והשני מגוללים רצף של מעשים מגונים שביצעו הנאשמים בקטינה, במועדים סמוכים במהלך חמישה ימים רצופים, בנסיבות דומות ובשיטה דומה. לפיכך, יש מקום לראות ברצף אותם מעשים כמסכת עבריינית אחת ולקבוע בגינה מתחם ענישה אחד, לכל אחד מהנאשמים על פי חלקו. האישום השלישי דן בעבירה של השמדת ראיה, אשר הערכים המוגנים בה שונים, והיא בוצעה על ידי הנאשמים בנפרד, כך שיש לקבוע מתחם ענישה נפרד לעבירה זו ביחס לכל אחד מהנאשמים.

כל מתחם יביא בחשבון את מכלול המעשים בנסיבות ביצועם, והעבירות בהן הורשעו הנאשמים. לאחר מכן, ייגזר דינם של הנאשמים כעונש כולל בהתחשב בעבירות בהן הורשעו (ראו: ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014); ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (29.12.2014); סע' 40יג(א) ו-40ג(א) לחוק העונשין).

15. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, על מתחם הענישה ההולם לשקף את עקרון הגמול, המהווה עקרון מנחה בענישה, בהתאם ליחס ההולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, וכי בקביעת המתחם יש להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו בגין העבירות הנדונות, במידת הפגיעה בערכים אלה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין.

אישום ראשון ואישום שני: עבירות מין

16. במסגרת האישומים הראשון והשני, הורשעו הנאשמים בעבירות מין שביצעו בקטינה, בתה של הנאשמת, בעת שהייתה בת 17.5, במשך חמישה ימים רצופים, תחילה בדירה שבה התגוררה הקטינה עם הנאשמת ובהמשך בבית מלון שבו שהו השלושה יחדיו בחדר אחד.

17. הנאשמת הורשעה בעבירה של סיוע למעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, אשר העונש המרבי בגינה, בהתאם לסעיף 32 לחוק העונשין שעניינו עונש על סיוע, הוא – 7.5 שנות מאסר (אישום ראשון); ובריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, אשר העונש המרבי בגין כל עבירה מסוג זה הוא – 15 שנות מאסר (אישום שני).

18. הנאשם הורשע במסגרת שני האישומים הראשונים בריבוי עבירות של מעשה מגונה בצוותא בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, אשר העונש המרבי בגין כל עבירה מסוג זה הוא – 10 שנות מאסר.

19. לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם יש לתן את הדעת גם לחומרה היתרה שרואה המחוקק בעבירות שביצעו הנאשמים הבאה לידי ביטוי בהוראת סעיף 355(א) לחוק העונשין הקובעת עונש מזערי: "הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 345, 348(א), (ב) או (ג1), או 351(א), (ב) או (ג)(1) או (2), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו".

בפסיקה נקבע, כי העונש המזערי כאמור, יכול ויכלול בחובו גם מאסר מותנה. ראו לעניין זה ע"פ 1867/00 מדינת ישראל נ' אבי גוטמן (27.6.2000), וכן ע"פ 2751/14 פלוני נ' מדינת ישראל (20.9.2015). יצוין כי בהתאם להוראת סעיף 355(ב) לחוק העונשין, עונש המאסר לא יהא כולו על תנאי, בהעדר "טעמים מיוחדים".

תיקון 113 לחוק העונשין לא הגדיר את היחס בין העונש המזערי הקבוע בעבירות מסוימות לבין מתחם העונש ההולם, בדגש על הרף התחתון שלו, אשר בכללותו נדרש לשקף לצד חומרת העבירה את הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מידת אשמו של הנאשם ואת מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות.

בית המשפט העליון נדרש, במספר הזדמנויות, לשאלת היחס בין העונש המזערי לבין מתחם הענישה. בע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.12.2015), סוכמה ההלכה, לאחר סקירה נרחבת של פסיקה קודמת, ולפיה אין לקבוע, ככלל, רף ענישה תחתון הנמוך מהעונש המזערי, וזאת גם כאשר קיימת הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. בצד זאת, יתכנו "טעמים מיוחדים" המצדיקים קביעת רף תחתון נמוך יותר, ובמקרה מעין זה על בית המשפט לפרט את אותם טעמים מיוחדים (ראו גם, ע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.9.2013); ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.2013); ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.8.2014); ע"פ 1288/17 מדינת ישראל נ' אבשלום שנהר (3.10.2017)).

הנה כי כן, עסקינן במתחם הנוגע לרכיב המאסר בפועל, כאשר נותרה על כנה ההלכה, לפיה ניתן להטיל חלק מהעונש המזערי בדרך של מאסר מותנה. עם זאת, בע"פ 1079/16 מדינת ישראל נ' יניב נחמן (1.8.2016) נקבע, כי מתחם העונש ההולם שהרף התחתון שלו זהה לעונש המזערי (בהעדר טעמים מיוחדים לקבוע אחרת), מתייחס אך למאסר בפועל, להבדיל ממאסר מותנה. בית המשפט העליון קיבל את העמדה, כי מתחם הכולל מאסר בפועל ומאסר על תנאי הינו כוללני ורחב מדי באופן שמעקר אותו מתוכן ולמעשה, אינו קובע כלל רף תחתון למתחם. וכך נאמר:

"אמנם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הכלל הנקוט בפסיקת בית משפט זה הוא כי כאשר נקבע בחוק עונש מזערי לעבירה, מוסמך בית המשפט להטיל כולו על דרך של מאסר על תנאי, מאסר בפועל, או שילובם של השניים … אך עם זאת, דעתי היא כי בעת קביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להפריד בין סוגי העונשים השונים, ובפרט לקבוע מהו הרף התחתון של עונש המאסר בפועל..".

20. באשר לעבירה של סיוע, יש לציין כי סעיף 32 לחוק העונשין קובע כי העונש בשל סיוע לעבור עבירה הוא מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי; ואולם אם נקבע לה עונש מזערי לא יפחת העונש ממחצית העונש המזערי.

סעיף זה קובע אם כן כי העונש לסיוע הינו מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי של העבירה, אך הסעיף אינו מתייחס ליחס שבין מתחם הענישה של המבצע העיקרי לבין זה של המסייע, ובהקשר זה נקבע בע"פ 1438/14 חסן בראזי נ' מדינת ישראל, פס' 8 (26.3.2014) כך:

"אכן, סעיף 32 לחוק העונשין קובע כלל גנרי שלפיו העונש על עבירת סיוע יהא מחצית מהעונש הקבוע בחיקוק בגין ביצוע העבירה העיקרית. אולם, מכלל זה אין להסיק כי גזירת עונשו של מסייע במקרה פרטיקולארי תיעשה בדרך של עריכת תחשיב מתמטי הנגזר מהעונש שהוטל על המבצע העיקרי. עמד על כך חברי, השופט ס' ג'ובראן: 'היחס שנקבע בחוק בין עונשו של המבצע העיקרי לבין עונשו של המסייע צריך על דרך הכלל להנחות את בית המשפט בגזירת הדין. יחד עם זאת, אין לומר כי מדובר ביחס שיש להקפיד על קיומו באורח דווקני ותיתכנה סטיות ממנו בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון […] אין המדובר בגזירה אוטומטית של מחצית העונש בעניינו של המסייע מהעונש שנגזר על המבצע העיקרי, ויש שהנסיבות הפרטיקולאריות מחייבות הטלת עונש ביחס שונה' (ע"פ 4463/12 ארנבורג נ' מדינת ישראל (13.9.2012); ראו גם: רע"פ 792/12 סבאג נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (‏16.3.2014)).

מלאכת קביעת מתחם העונש מחייבת להתחשב, בשינויים המחייבים, גם בנסיבות המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, ובין היתר בשאלה אם מדובר בסיוע במעשה או במחדל; אם הסיוע קדם לביצוע העבירה העיקרית או שהוא ניתן במהלך ביצועה; מידת תרומתו של הסיוע לביצוע העבירה העיקרית; תרומת הסיוע לנזק שהיה צפוי להיגרם ושנגרם בפועל; יכולתו של נאשם להבין את משמעות פעולותיו לרבות בשל גילו; ועוד (ראו ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל פסקה 16 (‏30.12.2013))".

כמו כן, במקרים מסוימים, נקבע כי בגזירת עונשו של המסייע ניתן לחרוג לחומרה ממחצית העונש שנגזר על המבצע העיקרי, וזאת כאשר תרומת המסייע לביצועה של העבירה בעלת משקל משמעותי (ע"פ 4592/15 אשר מסעוד פדידה נ' מדינת ישראל (8.2.2016)).

21. על יסוד כל האמור, באשר לנאשמת: העונש המזערי לעבירה של סיוע למעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, בהתאם לסעיף 32 לחוק העונשין שעניינו עונש על סיוע, הוא-22.5 חודשי מאסר; העונש המזערי לעבירה של מעשה מגונה בקטינה שהיא בת משפחה בצוותא, לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (ריבוי אירועים), הוא – 45 חודשי מאסר. באשר לנאשם: העונש המזערי לעבירה של מעשה מגונה בצוותא בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין (ריבוי אירועים), הוא – 2.5 שנות מאסר.

22. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו בביצוע עבירות המין בהן הורשעו הנאשמים הם כבודו, שלומו וביטחונו של אדם, שלמות גופו ונפשו, שמירה על האוטונומיה לה זכאי כל אדם על גופו והזכות לפרטיות. כאשר העבירות מבוצעות כלפי קטין נפגע הערך של הגנה על קטינים מפני ניצולם לרעה בשל גילם, יחסי התלות והקרבה והאמון שנותן הקטין באדם קרוב או בבן המשפחה הפוגע וכן הערך של ההגנה על התפתחותו הנפשית התקינה ומניעת פגיעה בשגרת חייו, בביטחונו האישי ובמרקם המשפחתי.

ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.2008):

"על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הינה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח".

וכן ראו: ע"פ 4713/17 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2018):

"עבירות מין הן מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים. ביצוען פוגע בערכים חברתיים מהחשובים במעלה, ובניהם הביטחון האישי של בני ושל בנות החברה, האוטונומיה של נפגעת העבירה, כבוד האדם ושלמות הגוף. עבירות מין הן לא רק עבירות חמורות, אך הן בעלות מאפיינים ייחודיים. אכן, עבירה איננה רק כותרת. המהות של העבירה עניינה טיב הפגיעה בקורבן. עבור נפגעת העבירה פעמים רבות העבירה, שבוצעה תוך זמן קצר ביותר, תשנה את חייה ללא היכר. נפגעת העבירה מאנישה את האינטרס הציבורי. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו מדובר בעבירת מין שבוצעה במתלוננת, ובפרט על ידי בן משפחתה".

23. מידת הפגיעה בערכים המוגנים כתוצאה מהמעשים המוגנים שביצעו הנאשמים בקטינה הינה משמעותית, קשה ומצויה במרום החומרה. אמנם, המעשים המיניים כשלעצמם, הם לבדם, אינם מהחמורים והקשים מבין המעשים המובילים להרשעות בעבירות מין, מבלי חלילה להקל ראש בכל עבירה מסוג זה באשר היא. ברם, נסיבות ביצוע העבירות, כפי שתפורטנה להלן, מציבות את כלל המעשים במרום החומרה בשל פגיעה קשה ורבה בערכים החברתיים המוגנים. זאת, נוכח אופיים של מעשי הפגיעה המינית שביצעו הנאשמים בקטינה, תדירותם, ריבוים, דרך ביצועם, מקום ביצועם, והכל תוך ניצול חולשתה ופגיעותה של הקטינה הן בשל גילה הצעיר והן כמי שלוקה בהפרעת אישיות גבולית ובעלת הנמכה קוגניטיבית על גבול מוגבלות שכלית התפתחותית, וכל זאת בידי מי שהיו אמורים לגונן ולהגן עליה, הם אימה של הקטינה ובן זוגה מזה כעשור.

ראו בהקשר זה ע"פ 3897/03 פלונים נ' מדינת ישראל (18.8.2003):

"דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שעבירות המין, שחומרתן רבה, הן בעלות חומרה יתרה כאשר המעשים נעשים בחבורה. ככלל, עבירות אלימות המבוצעות בצוותא על-ידי יותר מעבריין אחד יש בהן יסוד מחמיר הנובע מהאכזריות ומהעוצמה של שותפות למעשי אלימות. כך ביחס לעבירות חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכך גם בעבירות מין. כפי שאמרנו במקום אחר, 'ביצוע עבירת אלימות בחבורה מגדיל את פערי הכוח שבין מבצעי העבירה לבין הקורבן ומגביר את החשש מפני עשיית שפטים בקורבן תוך סיכון רב לשלמות גופו ונפשו…' (ע"פ 4693/01 מדינת ישראל נ' בביזאיב, בעמ' 589). כאשר מדובר בעבירות מין, ביצועה של העבירה בהשתתפותם של כמה עבריינים מעצימה את הפגיעה בכבוד האדם של קורבן המעשה ומדגישה את השפלתו ברבים (ראו: ע"פ 7503/02 בוגצקי נ' מדינת ישראל, בעמ' 659-658)".

24. בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין), הבאתי בכלל חשבון כי הנאשמים ביצעו מעשים מגונים בצוותא חדא, חלקם בנסיבות אינוס, בבתה של הנאשמת, בעת שהייתה בגיל הקטינות, כבת 17.5 שנים בלבד, ובה בעת סבלה מהפרעת אישיות גבולית ובעלת הנמכה קוגניטיבית על גבול מוגבלות שכלית התפתחותית. כפי המתואר בכתב האישום המתוקן, עבירות המין בוצעו במשך 5 ימים רצופים, על ידי שני הנאשמים בצוותא, הן בדירתה של הנאשמת, עמה התגוררה לפרקים הקטינה, והן בחדר בית מלון שבו לנו השלושה בחדר אחד במשך ימים אחדים.

כפי המתואר בכתב האישום המתוקן, הנאשמת היא אימה של הקטינה, והנאשם בן זוגה של הנאשמת מזה כעשור ומבוגר מהקטינה בכ-48 שנים. במסגרת המעשים שביצעו הנאשמים, נמצא בין היתר כי הקטינה נאלצה להתעמת עם הנאשם אשר הביע בפניה את רצונו למצוץ את חזה. הקטינה ביקשה מאימה, הנאשמת, להבהיר לנאשם כי לא יפנה אליה בבקשה לשכב עמה, אך הנאשמת מצידה, במקום להגן על בתה, הפנתה אותה לומר את הדברים ישירות לנאשם. בהמשך, בשעות הלילה, נחשפה למראה הנאשמים מקיימים מין אוראלי בסלון הדירה, שבה התגוררה עם אימה. למשמע גניחותיו של הנאשם, ביקשה מהם הקטינה לחדול ממעשיהם בסלון ולעבור למקום פרטי. הנאשמים השיבו כי אין מקום אחר. לאחר מכן, קרא הנאשם לקטינה להצטרף אליהם והקטינה השיבה כי היא אינה מעוניינת להצטרף. באותו המעמד, הנאשם הרים את חולצתה של הקטינה ונגע בחזה בניגוד להסכמתה. בהמשך, פנו הנאשמים לחדר השינה וקראו לקטינה להגיע אליהם, אך היא סירבה. או אז, הנאשמת ביקשה מהנאשם להניע את הקטינה להגיע לחדר השינה, והנאשם מצדו צעק לעבר הקטינה: "בואי, אני רוצה לגמור". הקטינה הגיעה לחדרם של הנאשמים, והנאשם נגע בירכה של הקטינה ובשאר חלקי גופה, כל זאת כאשר הנאשמת הבחינה כי הנאשם נגע בקטינה בניגוד להסכמתה והדברים נעשו על דעתה.

למחרת היום, נסעו השלושה לבית מלון, שם התארחו מספר ימים בחדר אחד, שבו הוצבו מיטה זוגית עבור הנאשמים ומיטת יחיד עבור הקטינה. במסגרת אותם ימים, נחשפה הקטינה למראה הנאשמים מקיימים יחסי מין על מיטתם. סמוך לאחר מכן, פנה הנאשם לקטינה, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, ואמר לה: "בואי תעזרי לי", והקטינה סירבה. בתגובה לכך, הנאשם אחז בקטינה ומשך אותה לעברו למיטה הזוגית, וזאת בנוכחות הנאשמת ועל דעתה. הנאשם, בנוכחות הנאשמת, אמר לקטינה כי הוא רוצה שתעזור לו לגמור והקטינה עמדה על סירובה. הנאשם התעלם מסירובה של הקטינה והורה לה לפשוט בגדיה. נוכח חששה של הקטינה מהנאשם, פשטה הקטינה את בגדיה, והנאשם, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, נגע בגופה של הקטינה, ובין היתר, נגע בה בחזה ונשך את שדה השמאלי במרכזו בחוזקה. הנאשם אמר לקטינה, בנוכחות הנאשמת ועל דעתה, כי הוא רוצה לזיין אותה ושתרגיש את איבר מינו. הקטינה סירבה, אך הנאשם נגע באצבעותיו באיבר מינה של הקטינה בניגוד להסכמתה, תוך שהקטינה שבה והביעה התנגדותה, וכל זאת בנוכחות הנאשמת ועל דעתה. בכל המהלך המתואר, ביצעה הנאשמת בנאשם מין אוראלי, והנאשם הורה לקטינה להמתין עמם במיטה עד אשר הגיע לסיפוקו. בהזדמנות אחרת במהלך שהותם של השלושה במלון, קיימו הנאשמים יחסי מין על גבי המיטה הזוגית, וקראו לקטינה. הנאשם, על דעתה והסכמתה של הנאשמת, נגע בחזה של הקטינה ואצבעותיו נגעו באיבר מינה, בניגוד להסכמתה, תוך שגרם לה לכאבים. הקטינה ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו, אך הנאשם השיב לה: "חכי אני עוד שנייה גומר", כשבכל אותה העת, ביצעה הנאשמת מין אוראלי בנאשם.

מהאמור עולה כי הנאשם ביצע בצוותא מעשים מגונים בקטינה בשלושה אירועים שונים, ובין לבין ביטא בפניה אמירות על אודות רצונו לקיים עמה יחסי מין או מעשים מיניים אחרים. הנאשמת ביצעה בקטינה מעשים מגונים בצוותא בשני אירועים ובאירוע אחר סייעה לנאשם לבצע בקטינה מעשים מגונים. מדובר במספר אירועים שונים אך סמוכים, במסגרתם ביצעו הנאשמים בקטינה עבירות מין תוך ניצול יחסי האמון, התלות והקרבה ותוך ניצול מצבה הנפשי הגבולי ומצבה הקוגניטיבי שעל גבול מוגבלות שכלית התפתחותית. הנאשמים ניצלו את שהותה של הקטינה יחד עמם, במקומות שאמורים לשמש עבור הקטינה מקום מוגן ובטוח, ועשו בה שימוש חפצי לסיפוק מאווייהם היצריים המעוותים, תוך שכפו עליה בכוח להשתתף בפעילותם המינית.

חלקה של הנאשמת באירוע הראשון הוא של שותף מסייע לדבר עבירה. בבחינת נסיבות ביצועה של עבירת הסיוע יש להתחשב בחומרת העבירה העיקרית ובמאפייני הסיוע. בעניין זה נקבע בפסיקה כך:

"כידוע, תרומתו של המסייע היא עקיפה ומשנית, משום שאין הוא נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה ואין הוא אלא שותף זוטר למבצע העיקרי (ע"פ 320/99 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 22, 34-33 (2001)). סעיף 40ט(א) לחוק העונשין מונה רשימה פתוחה של נסיבות שיש להתחשב בהן לעניין קביעת מתחם העונש ההולם של העבירה העומדת לדיון. הנסיבות המנויות בסעיף זה נשקלות, בשינויים המחויבים, גם כשמדובר בעבירת סיוע, שהיא כאמור עבירה העומדת לעצמה, השונה במאפייניה ופחותה בחומרתה מהעבירה העיקרית. מבלי למצות, מתחם העונש של עבירת סיוע ייגזר מהנסיבות הבאות: אם מדובר בסיוע במעשה או סיוע במחדל; אם הסיוע קדם לביצוע העבירה העיקרית (סיוע בתכנון) או סיוע שניתן בעת ביצועה של העבירה העיקרית; מידת תרומתו של הסיוע לביצוע העבירה העיקרית; תרומת הסיוע לנזק שהיה צפוי להיגרם ולנזק שנגרם בפועל; יכולתו של הנאשם להבין את שהוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעותו, לרבות בשל גילו, ועוד" (ראו: ע"פ 5214/13 מחמוד סירחאן ואח' נ' מדינת ישראל, פס' 16 (30.12.2013); ע"פ 1438/14 חסן בראזי נ' מדינת ישראל, פס' 8 (26.3.2014); ע"פ 640/15 יוסף אלקרינאוי נ' מדינת ישראל, פס' 8 (24.8.2015)).

הנאשמת סייעה למעשה המגונה שביצע הנאשם, כמבצע העיקרי, בקטינה, הן במעשה והן במחדל. הנאשמת לא נענתה לדרישתה של הקטינה כי תבהיר לנאשם שהיא אינה מעוניינת במגע מיני עמו, אלא הפנתה את הקטינה לפנות ישירות לנאשם ולהתמודד מולו לבדה בהבעת אי רצונה לשמש קרבן לרצונותיו המיניים. הנאשמת נמנעה מלהפעיל את אחריותה ההורית על הקטינה ואת חובותיה כאם בהגנה עליה וביכולתה להשפיע על האירוע ולמנוע את התרחשותו. בכך הפקירה הנאשמת את הקטינה בידיו של הנאשם ותרמה ליצירת תנאים שאפשרו לנאשם לבצע בקטינה את המעשים המגונים. בהמשך, גילתה הנאשמת מעורבות מסייעת אקטיבית, כאשר קראה לקטינה יחד עם הנאשם, במטרה שתגיע לחדר השינה, ומשסירבה הקטינה לעשות כן, ביקשה הנאשמת מהנאשם להניע את הקטינה להגיע לחדר השינה, והוא עשה כן בצעקתו לעברה: "בואי, אני רוצה לגמור". בהמשך, כמתואר לעיל, נגע הנאשם בכל חלקי גופה של הקטינה, לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, בנוכחות ועל דעתה של הנאשמת. במחדליה ובמעשיה אלה סייעה הנאשמת לביצוען של עבירות המין על ידי הנאשם ואלה תרמו לביצוע עבירות המין בקטינה.

הנאשמים ביצעו את המעשים המגונים בקטינה באירוע השני כמבצעים בצוותא, אולם חלקם היחסי במעשים שונה. מהתיאור המפורט בכתב האישום המתוקן עולה בברור כי הנאשם הינו המבצע העיקרי והדומינאנטי, כאשר חלקה של הנאשמת משני יותר. הנאשם הוא זה שיזם את מעשי העבירה ושלט על מהלך ביצועם. הנאשם פנה אל הקטינה והורה לה לעזור לו להגיע לפורקן מיני, כשסירבה אחז בה ומשך אותה לעברו ולעבר הנאשמת. הנאשם, פעם אחר פעם, התעלם מסירובה של הקטינה אותו ביטאה מפורשות, והורה לה לפשוט בגדיה, ומשעשתה כן משום חששה ממנו, נגע הנאשם בגופה, בחזה ונשך בחזקה את שדה השמאלי, ובמקרה אחר נגע באיבר מינה תוך שגרם לה לכאבים במקום, תוך התעלמות בוטה מהבעת סירובה של הקטינה. במקביל, השמיע הנאשם אמירות מפורשות ובוטות בדבר רצונו לקיים יחסי מין מלאים עם הקטינה. בכל אותה העת, הנאשמת נכחה במקום, נתנה הסכמה למעשי הנאשם כלפי הקטינה, והיא מצידה ביצעה באותם אירועים מין אוראלי בנאשם, ובכך הייתה שותפה כמבצעת בצוותא למעשים המגונים שביצע הנאשם בקטינה.

על הנאשמת, בהיותה אימה של הקטינה, חלה החובה לדאוג לצרכי בתה, למחייתה, לבריאותה, למנוע התעללות בה, למנוע חבלה בגופה או פגיעה אחרת בשלומה ובבריאותה ולדאוג שבתה תימצא במקומות בטוחים, ולא תהא חשופה לפגיעות מכל סוג מצד אחרים (כך למשל ראו: סעיפים 4, 6, 16-14, 25-22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; סעיפים 322–326 לחוק העונשין).

משכך, לא מצאתי בטענות ההגנה לפיהן מצבה הרפואי והנפשי של הנאשמת, קורות חייה, תלותה הרגשית בנאשם, רצונה לרצותו וחששה מאלימות מצדו כסיבות שהביאו אותה לבצע את העבירות (סע' 40ט(5) לחוק העונשין). מהתיאור שבכתב האישום, ניכר כי הנאשמת פעלה ביודעין, באופן פעיל, תוך שעודדה את הנאשם במעשיו הנלוזים כלפי הקטינה, ואפשרה את התרחשותם.

אין בעובדות מעשי העבירה שביצעו הנאשמים אינדיקציות לתכנון מוקדם של ממש. עם זאת, מקובלת עלי טענת המאשימה כי יחסי הקרבה המיוחדים שרקם הנאשם עם הנאשמת והקטינה, והיחשפותו לקשייה ההתנהגותיים של הקטינה, יצרו עבורו כר פורה לביצוע מעשים מגונים בקטינה, תוך הטלת מרותו עליה.

הנאשמים יכלו להבין את אשר עשו, את משמעות מעשיהם ואת הפסול בהם. יכולתם להימנע מהמעשים לא נפגמה ולא עומדת לזכותם קרבה לסייג לאחריות פלילית. בהקשר זה יצוין כי טענת ב"כ הנאשמת לפיה מצבה הנפשי ומצוקתה הנפשית השפיעו על יכולתה להבין את מעשיה לא הוכחה וממילא אינה עולה מעובדות כתב האישום המתוקן.

המעשים המגונים שביצעו הנאשמים בצוותא בקטינה מגלמים ניצול אכזרי ואלים של הקטינה. מדובר במעשי פגיעה מינית שהלכו והסלימו עד כדי נגיעה בחזה של הקטינה ובאיבר מינה.

הנאשמים ניצלו לרעה את כוחם ומעמדם אל מול הקטינה. הנאשמת ניצלה את האמון הטבעי שרחשה לה הקטינה כדמות הורית קרובה. הנאשם ניצל את כוחו ומעמדו כבן זוגה של הנאשמת מזה כעשור וכמי שהנאשמת התייעצה עמו בדבר חינוכה וקשיי התנהגותה של הקטינה.

לעניין מידת הנזק שנגרם לקטינה, הוגש תסקיר נפגעת עבירה שנערך ביום 5.6.2024, עת הקטינה חצתה את גיל הבגרות עם הגיעה לגיל 18. מהתסקיר עולה כי הקטינה סובלת מהנמכה קוגניטיבית על גבול מוגבלות שכלית התפתחותית מילדותה, אובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית והיא בעלת צרכים מיוחדים. שירות המבחן התרשם מתמונת נזק קשה וברורה הנוגעת בכל מישורי חייה של הקטינה. בתוך כך התרשם מנזק משמעותי שנגרם לקטינה בשל הפגיעה המינית על ידי אימה ביכולתה לתן אמון בבני אדם בסביבתה ומנזק בתחושת הערך והדימוי העצמי של הקטינה. שירות המבחן ציין כי בפגישה עם הקטינה היא נמנעה להתייחס באופן ישיר לפרטי הפגיעות המיניות וניכר היה צורך להרחיק את הזיכרונות הטראומטיים מתוך חשש להצפה ולהתפרקות רגשית ומדבריה עלתה מצוקה גבוהה. שירות המבחן התרשם כי הפגיעות המיניות השפיעו ומשפיעות עד היום על מצבה הרגשי, הנפשי והתפקודי של הקטינה וכי מוקד נזק נוסף קשור בשבר המשפחתי שחוותה הקטינה אשר נותרה ללא דמות תומכת בסביבתה וללא עורף משפחתי, בחוויה של בדידות וחוסר שייכות, אף בשל כך שחשיפת הפגיעות המיניות הובילו לכעס ולניתוק קשר עמה מצד המשפחה המורחבת. שירות המבחן התרשם מהתדרדרות שחלה במצבה הנפשי והתפקודי של הקטינה מעת חשיפת הפגיעות המיניות וציין כי הקטינה מסרה כי היא סובלת מקשיי שינה, שינויים תכופים וקיצוניים במצב רוחה, חרדות ודיכאון וכי החלה ליטול טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה, ודיווחה על התדרדרות במצבה הבריאותי הבא לידי ביטוי בכאבי גב ואנמיה. נזק נוסף שציין שירות המבחן קשור בהיבט הלימודי. בהקשר זה צוין כי העובדת הסוציאלית של הפנימייה בה שוהה הקטינה דיווחה לשירות המבחן כי מאז התרחשותן של הפגיעות המיניות חלה התדרדרות משמעותית במצבה של הקטינה וביכולות תפקודה. בהקשר זה דווח כי בעוד שבשנת הלימודים הקודמת תפקדה היטב במסגרת הפנימייה ובית הספר, הרי שמאז הפגיעות המיניות, הקטינה נשרה מבית הספר ובמהלך השנה האחרונה בילתה את רוב שעות היום בחוסר מעש בחדרה בפנימייה. שירות המבחן העריך כי להתדרדרות במישור התפקודי השלכות על עתידה של הקטינה, אשר מתמודדת עם נתוני פתיחה מורכבים נוכח צרכיה המיוחדים. שירות המבחן ציין כי הקטינה ביטאה געגועים לאימה ומצב זה מגביר את תחושת הבדידות וחוסר השייכות שהיא חווה. שירות המבחן ציין כי בדיווח שהתקבל מהעובדת הסוציאלית של הפנימייה בה שוהה הקטינה נמסר כי בשל מצבה התפקודי והנפשי הירוד מתעוררת דאגה רבה וחשש באשר להסתגלותה במסגרת שיקומית חליפית עם הגיעה לגיל 18. בשל מצבה המורכב של הקטינה כיום, ההערכה היא כי תידרש לה דרך שיקומית ארוכה והמשך טיפול רגשי בתחום הטראומה.

בסיכום דבריו, התרשם שירות המבחן מנזק קשה לו השפעה במישור התפקודי, הנפשי והבין אישית במרחב חייב של הקטינה. בעוד שטרם החלו הפגיעות התקיימה יציבות מסוימת בחייה של הקטינה והיא פעלה לקידומה העצמי, הרי שכיום, לאחר הפגיעות המיניות שבוצעו בה, היא נתונה בשקיעה נפשית, העדר מוטיבציה וקיום חסר מעש. שירות המבחן העריך כי הקטינה צפויה לדרך שיקומית ארוכה ומורכבת כאשר לה גורמי תמיכה מועטים בעת הנוכחית והיא נדרשת להשקיע בקרוב כוחות ומשאבים בהסתגלות למסגרת חוץ ביתית חדשה התואמת את מצבה. שירות המבחן מוצא חשיבות בפיצוי משמעותי לקטינה אשר יעניק לה הכרה להיותה נפגעת עבירה ולסבלה ויסייע בידה לממן את הליכי הטיפול להם היא זקוקה, כמו גם להיטיב את מצבה בכל דרך שתבחר.

25. בחינת מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לריבוי עבירות של מעשים מגונים בקטינה ככלל, ובקטינה בת משפחה בפרט, מעלה מגמת החמרה עקבית ומובהקת, כנגזרת מהחומרה היתרה שמייחס המחוקק, כמו גם הציבור בכללותו, לעבירות מין בקטינים, ובעיקר עבירות מין בקטינים בני משפחה, המתבטאת בהטלת עונשי מאסר משמעותיים, לשם הגנה על אינטרס שלום הציבור ובמטרה להרתיע את היחיד ואת הרבים.

ראו למשל דברי בית המשפט העליון בע"פ 4095/18 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2020):

"עבירות-המין הן מהחמורות שבספר העונשין. כאשר הן נעשות בתוך המשפחה – הן חמורות כפליים; וכאשר הן נעשות בקטינות רכות בשנים – חמורות הן שבעתיים. חילול הגוף וחירוב הנפש של ילדה רכה בשנים הוא מחריד ומזעזע; ניצול האמון, והמעילה בתפקיד 'המבוגר האחראי', כאשר הדבר נעשה בתוך המשפחה – קשים מנשוא. מדיניות הענישה בכגון דא, צריכה להיות בהתאם, ולפיכך חשוב שנקפיד לא 'להפר יראה' (ע"פ 5597/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 97 (25.11.2020))".

כמו כן, ראו ע"פ 4099/22 פלוני נ' מדינת ישראל (6.12.2022), פס' 6 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן:

"בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה שגלומה בעבירות מין, ובפרט בעבירות מסוג זה שבוצעו בקטינים, אשר מותירות בהם טראומה עמוקה שמלווה אותם בהמשך חייהם הבוגרים. הדברים זוכים למשנה תוקף מקום שבו המעשים בוצעו במסגרת המשפחתית, תוך ריסוק האמון אותו רוחש הקטין כלפי בן משפחתו שביצע בו את העבירות. … בהקשר זה כבר נקבע בעבר כי עבירות מין בקטינים במשפחה הן 'מן הקשות והבזויות בעבירות שהכרנו' (ע"פ 6160/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (18.7.2022)). בהתאם לאמור, בית משפט זה שב והדגיש את הצורך בענישה מחמירה כלפי עברייני מין בתא המשפחתי, ענישה אשר תרתיע את היחיד והרבים מפני ביצוען של עבירות אלו, ושתעניק ביטוי הולם לפגיעה החמורה בנפגעי העבירה (ע"פ 1935/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (31.3.2021); ע"פ 7474/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (12.7.2020); ע"פ 9036/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (27.1.2020)). לעניין זה יפים הדברים שקבעה השופטת ד' ברק-ארז בפרשה אחרת: 'על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה כאשר עסקינן בעבירות מין במשפחה, אין צורך להכביר במילים. בית משפט זה עמד פעמים רבות על מאפייניהן של עבירות אלה, ובתוך כך על הניצול לרעה של פערי הכוחות האינהרנטיים בין הצדדים, הרס הקרבה והאמון הבסיסיים ביותר בחייהם של קרבנות העבירה, לא אחת בגיל צעיר במיוחד, ובהתאם לכך עמד על החשיבות הנודעת לענישה כבדה ומרתיעה […] עבירות מין בכלל, ואלה שמתבצעות בחוג המשפחה בפרט, פוגעות לא רק בגוף אלא גם בנפש – ברסקן את האמון הבסיסי במקום שאמור להיות יותר מכל מוגן ובטוח' (ע"פ 3615/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 71 (26.3.2020)). חומרתן הרבה של עבירות מין בקטינים במשפחה באה לידי ביטוי גם בעונשי המינימום שקבע המחוקק (סעיף 351(ג) לחוק העונשין), וכפי שנקבע בעבר, קביעתו זו של המחוקק אף משפיעה על מתחם הענישה בעבירות מסוג זה (ע"פ 8687/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.8.2021); ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (27.8.2014))".

ראו ע"פ 5597/18 פלוני נ' מדינת ישראל (25.11.2020), פסקה 97 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ:

"חומרתן של עבירות מין במשפחה כלפי קטינים מתעצמת נוכח הפגיעה הקשה שהן מסבות לקטינים. הן מותירות לא אחת את הקטין חסר אונים, פוגעות ביכולתו לתת אמון בזולת וכדברי בית המשפט בע"פ 4203/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (29.7.2020), הן 'צורבות בליבו חוויה טראומתית וקשה המותירה צלקת עמוקה אשר לעיתים לא תקהה לעולם'. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה שיש לראות בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין בקטינים בפרט. נקבע כי על העונש המושת על מי שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינים לבטא את הסלידה ממעשים אלו (ע"פ 8671/17 פלוני נ' מדינת ישראל (29.4.2018)). הדברים נכונים על דרך קל וחומר במקרה שמדובר בעבירות מין בתוך המשפחה (ע"פ 6098/17 פלוני נ' מדינת ישראל (24.7.2018)). המגמה היא אפוא להחמיר בעונשם של עברייני מין, בין היתר כדי להרתיע עברייני מין פוטנציאליים נוספים מביצוע מעשיהם הנתעבים. וכפי שאמר בית משפט זה בע"פ 3196/16 ‏טספאנס נ' מדינת ישראל (21.12.2016): 'בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה, ולבטא הן את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לנפגעות ולנפגעי עבירות אלה […], והן את האינטרס הציבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם […]. עוד עמד בית משפט זה על החומרה היתרה שגלומה בעבירות מין המבוצעות בקטינים – המתאפיינות בניצול פערי הכוחות האינהרנטיים בין הבגיר לקטין, תוך ניצול תמימותו הטבעית של הקטין לשם סיפוק יצריו של הפוגע, ועל הצורך להביע את סלידתה החמורה של החברה כלפי מי שפגע בגופו ובנפשו של הקטין, פגיעה אשר לא בנקל תימחה על ידי חלוף הזמן […]. על כן, הכלל הנוהג בפסיקת בית משפט זה הוא שבמקרים של עבירות מין בקטינים יש לנקוט ביד קשה ומרתיעה, שיהא בה כדי להעביר מסר ברור כי הנוטלים לעצמם חירות לפגוע בקטינים צפויים לעונשים כבדים ומשמעותיים […].' (שם, פסקה 9)".

ראו ע"פ 2359/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 15 (18.8.2019):

"עבירות מין הנעברות בקטינים, בגדרי התא המשפחתי, הן מן העבירות החמורות שבספר החוקים. כל מהותן היא ניצול – של מרות ושליטה, אמון שניתן בבן משפחה, חולשה פיזית, ולעתים גם אי-הבנת טיבם של המעשים. אולם, למרבה הצער, סופו של הניצול איננו מסמן את סופה של הפגיעה. כפי שנזדמן לי להעיר לאחרונה, 'הפיכתו של 'המרחב הפנימי', שנועד ליחסי אמון והגנה, למרחב של ניצול ופגיעה, יכולה להמיט השפעה מתמשכת על נפגע העבירה' (ע"פ 9652/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.7.2019)). פגיעותיהן הרעות של עבירות אלו מהדהדות למשך שנים ארוכות. הן מותירות בעקבותיהן נתיב של הרס, ובו מצוי הנפגע, רווי בצלקות, קשיים ומכאובים; נושא בעל כורחו בתוצאות ניצולו. על רקע האמור, הובע בפסיקה חזור ושוב הצורך להחמיר עם מבצעי העבירות, לגמול לפוגע כעוצמת פגיעתו, לנקוט ביד קשה למען יראו וירַאו".

26. בבחינת מדיניות הענישה הנהוגה על בית המשפט לבחון ענישה שהוטלה על נאשמים במקרים שנסיבותיהם דומות לנסיבות המקרה הנדון, תוך שימת לב להבחנות מתחייבות. בעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 780/16 שושה נ' מדינת ישראל (20.2.2017):

"… בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת לא נדרש בית המשפט לאתר מקרים שיש ביניהם חפיפה מושלמת; שהרי המציאות אינה מזמנת במרבית המקרים אירועים הזהים 'אחד לאחד' זה לזה. בבואו של בית המשפט להציב מתחם ענישה הולם עבור הנאשם שבפניו, עליו לאתר מקרים שיהיו דומים דיים להשוואה".

27. במסגרת קביעת מתחם הענישה ההולם, ביחס לכל אחד מהנאשמים, תוך השוואה לרף הענישה כפי שנטען על ידי ב"כ הצדדים והפניות לפסיקה, יש לזכור, כי אין בהכרח חפיפה בין מתחם העונש ההולם, המהווה הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, לבין מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הרלבנטית, שאינה אלא שיקול מבין השיקולים הנלקחים בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם.

מטבען של עבירות בכלל ועבירות מין בפרט, אין מקרה אחד זהה בנסיבותיו למשנהו. ואכן, כפי שנטען בפנינו, לא נמצאו תקדימי ענישה במקרים דומים באופן מובהק למקרה דנן. חלף זאת, אביא פסיקה במקרים קרובים ולו על מנת להקיש ממנה לגבי מעשים שיש בהם דמיון לחלק מן המעשים המפורטים בכתב האישום.

כך או כך, עיון בפסיקה לרבות זו שהוצגה על ידי ב"כ הצדדים, שעניינה בביצוע מעשים מגונים בקטינים לרבות בני משפחה, מעלה מנעד ענישה רחב הנגזר, בין היתר, מסוג המעשים המגונים, אופיים, מספרם, תדירותם, משכם, סוג הקרבה בין הפוגע לבין הקורבן, מספר הקורבנות, גילם, מידת הנזק שנגרם לנפגע העבירה ועוד.

28. הנה כי כן, לאחר שבחנתי את הפסיקה אליה הפנו הצדדים, ופסיקה נוספת, מצאתי להפנות לפסיקה שעיקריה יובאו להלן, תוך הבאה בחשבון את הדומה והשונה בין אותם מקרים לבין המקרה שלפנינו, בהינתן חריגוּתו בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, בדגש על מיהות הנאשמים וקרבתם לקטינה, נפגעת העבירה.

29. פסיקה שדנה במעשים מגונים בקטין בן משפחה:

א. ע"פ 4978/23 פלוני נ' מדינת ישראל ואח' (9.6.2024) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של מעשים מגונים בבתו, כשהייתה בת 12-11 שנים. המעשים שיוחסו לנאשם התרחשו בשעות הלילה המאוחרות, בחדרה של המתלוננת, עת הנאשם היה נכנס אליו, לרוב במסווה של בקשת חיבוק, וביצע בה מעשים מגונים שונים, שכללו אחיזה בישבנה, הכנסת ידו מתחת לבגדיה ומגע באיבר מינה, הכנסת ידו למכנסיו ומגע באיבר מינו, חשיפת איבר מינו בפניה והנחת ידה עליו, ליטוף חזהּ מתחת לבגדים ודרישה כי תלקק את אצבעו. הנאשם הורשע גם בתקיפת המתלוננת בשתי הזדמנויות. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש ההולם בין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5.5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 70,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על גזר הדין והעמיד את עונשו של הנאשם על 4.5 שנות מאסר בפועל.

ב. ע"פ 1139/23 פלוני נ' מדינת ישראל (13.3.2024) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, במספר רב של עבירות מין בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, לפי סעיף 351(ג)(2), יחד עם סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. הנאשם, אביה החורג של המתלוננת, נישא לאימה של המתלוננת והשניים קיימו משק בית משותף בו התגוררו עמם המתלוננת ואחיה. מסכת האירועים שמספרם המדויק אינו ידוע נפרסה על פני פרק זמן של כ-7 חודשים במהלך תקופת מגפת הקורונה, מועד בו טרם מלאו למתלוננת 10 שנים. בהזדמנויות רבות, בשעות הלילה, נהג הנאשם להיכנס לחדרה של המתלוננת עת ישנה, לנעול את דלת החדר, ולבצע בה מעשים מגונים בכך שנשכב לצדה, הכניס ידו מתחת לתחתוניה ונגע באיבר מינה למשך מספר דקות. המתלוננת הביעה התנגדות עד כדי מאבק בו. בחלק מהמקרים הנאשם פישק את רגליה בכוח והמשיך לגעת באיבר מינה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם עונש הולם שנע בין 4.5 ל-7.5 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 75,000 ₪. ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה.

ג. ע"פ 3565/22 פלוני נ' מדינת ישראל (9.8.2023) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה לפי סעיפים 351(ג)(2), 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין וזוכה מחמת הספק מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. הנאשם ביצע בבתו בת ה-13 מעשים מיניים אשר כללו ליטופים באזורי גוף אינטימיים וליקוק איבר מינה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-11 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, ופיצוי לנפגעת העבירה בסך של 100,000 ש"ח. ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין – נדחה.

ד. ע"פ 6973/22 יוסף רענן נ' מדינת ישראל (5.12.2022) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בכפייה לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין כנוסחו דאז, בריבוי עבירות של תקיפה מינית לפי סעיף 348(ב) לחוק כנוסחו דאז, ובריבוי עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 345(3) לחוק כנוסחו דאז. בהזדמנויות רבות ביצע הנאשם בבתו באופן תדיר מעשים מגונים בניגוד לרצונה תוך ניצול גילה ומעמדו כאביה. כך, בין היתר, בעת רחצה משותפת הנאשם נהג ללקק את איבר מינה ולחכך את איבר מינו באחוריה ובאיבר מינה לשם גירוי וסיפוק מיני. במועדים רבים, כאשר המתלוננת הייתה תלמידת כיתה א ו-ב', נהג הנאשם להיכנס לחדרה בעת שהייתה במיטתה, ללטף ולעסות את כפות רגליה ולגעת באצבעותיו באיבר מינה וחזה. בעת שהמתלוננת הייתה תלמידת כיתה ג' ו-ד', בהזדמנויות רבות, נהג הנאשם לנשקה תוך החדרת לשונו לפיה. בנוסף, הנאשם אחז בידה של המתלוננת הניח אותה על איבר מינו ושפשף באמצעותה את איבר מינו עד הגיעו לפורקן. במועדים שונים, עת המתלוננת שכבה במיטתה הכניס הנאשם את ידו מתחת לחולצתה ועיסה את חזה ואחר כך נגע באיבר מינה מתחת לתחתוניה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ₪. הנאשם חזר בו מערעורו על גזר הדין וזה נדחה.

ה. ע"פ 2647/21 פלוני נ' מדינת ישראל (21.8.2022) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. במשך כשנתיים, ומעת שהייתה בת 12, ביצע הנאשם, בחמישה אירועים, מספר מעשים מגונים במתלוננת, אחייניתו, ללא הסכמתה, ואף איים עליה שמא תספר על כך לאחר. באחד המקרים, הנאשם הכניס ידו לתוך מכנסיה של המתלוננת ומתחת לחולצתה, וליטפה שם. בסוף המעשה, פנה הנאשם למתלוננת ואמר לה לא לספר לאף אדם אחר על שעשה לה. במקרה אחר, הנאשם משך בכוח את המתלוננת, פשט את בגדיו, פשט את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, הרים את חולצתה, השכיבה על המיטה, פיסק את רגליה, ליטף את איבר מינה, נישק אותה על פיה ונישק ומצץ את איבר מינה. לאחר מכן, נשכב הנאשם על המתלוננת בעודה שכובה על גבה והצמיד את גופו לגופה ואיבר מינו לאיבר מינה. כן איים הנאשם על המתלוננת, כי אם תספר על כך לאחר הוא "יעשה לה משהו גרוע יותר". באירוע אחר, פשט הנאשם את בגדיו והפשיט את המתלוננת, נישק אותה על פיה ובכל גופה, ליטף אותה בגופה, השכיב אותה על מיטה וליקק ומצץ את חזה ואיבר מינה. כמו כן, הצמיד הנאשם את גופו לגופה, עד שהגיע לפורקן. במקרה אחר, הנאשם החל לגעת בגופה ובאיבר מינה של המתלוננת מעל בגדיה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם העונש הולם שבין 6 ל-9 שנות מאסר לריצוי בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 7.5 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה ועל גזר הדין.

ו. ע"פ 989/19 פלוני נ' מדינת ישראל (19.12.2019) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בריבוי עבירות של מעשים מגונים במתלוננת בת משפחה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין. במשך כחמש שנים, מעת שהמתלוננת הייתה כבת 8 או 9 ועד הגיעה לגיל 14 לערך, ביצע בה הנאשם, המבוגר ממנה בכ-50 שנים, מעשים מגונים במספר רב של הזדמנויות, בכך שהכניס ידו מתחת לבגדיה, נגע באיבר מינה מתחת לתחתוניה ובחלקי גופה השונים. באחד המקרים, עיסה את כפות רגליה של המתלוננת, הכניס ידו מתחת לבגדיה ונגע באיבר מינה תוך שהורה לה שלא תספר על המעשה. במקרה אחר, לקח הנאשם את המתלוננת לדירתו, פשט את בגדיה ונגע בגופה העירום, ברגליה, בגבה, בחזה ובאיבר מינה, ונגע באמצעות פיו באיבר מינה עד אשר ביקשה ממנו לחדול ממעשיו. במקרה שלישי, הכניס ידו מתחת לתחתוניה ונגע באיבר מינה, והמשיך בכך על אף שביקשה ממנו לחדול ממעשיו עד שלבסוף אמה של המתלוננת נכנסה לחדרה. הנאשם זוכה מחמת הספק ממקרה ספציפי נוסף. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הולם שבין 45 חודשי מאסר ל-7 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 47 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 60,000 ₪. ערעורו של הנאשם על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה.

ז. ע"פ 9238/17 פלוני נ' מדינת ישראל (22.8.2019) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות בריבוי עבירות מין בתוך המשפחה: מעשה מגונה בנסיבות אינוס בבת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, עבירות לפי סעיפים 351(ג)(1) בצירוף סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין ובמעשה מגונה בנסיבות אינוס בבת משפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, עבירות לפי סעיפים 351(ג)(2) בצירוף סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. מדובר במעשים מיניים אסורים שביצע הנאשם בבתה של בת זוגו, במהלכם של שני פרקי זמן שבהם היא הייתה מתחת לגיל 14 ומתחת לגיל 16. מעשים אסורים אלה כללו מגעים שונים באיברי המין של המתלוננת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע בין 5 ל-10 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 66 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 75,000 ₪. ערעור על פסק הדין – נדחה.

ח. ע"פ 3776/17 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2018) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של מעשים מגונים במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגורר הנאשם ביחד עם אשתו ושבעת ילדיו בבית המשפחה בירושלים. לבתו של הנאשם, היה חדר משלה בדירה, שם היא נהגה לישון כשלגופה כותונת לילה ותחתונים. במשך כשנתיים, עת מלאו למתלוננת 12 שנים, ועד שמלאו לה 14 שנים, בתדירות של בין מספר פעמים בחודש לפעמיים בשבוע, ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים בגופה, ללא הסכמתה. הנאשם נהג להיכנס לחדרה בשעות הלילה, ללטף את פלג גופה התחתון ולהכניסידו מתחת לכותנתה ומעל לתחתוניה. הנאשם נהג ללטף את המתלוננת בישבנה ובאיבר מינה, בלטיפות חזקות. הנאשם השכיב את המתלוננת במיטתה והיה נשכב עליה או לידה, כשהוא מחכך את איבר מינו הזקוף בגופה, עד שהגיע לסיפוקו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. ערעור על הכרעת הדין – נדחה. לא הוגש ערעור על גזר הדין.

ט. ע"פ 6869/16 פלוני נ' מדינת ישראל (31.1.2018) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין ובעבירה של גרם מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-350 לחוק (שני מקרים). המתלוננת, בתו של הנאשם, קטינה אשר התגוררה עם אמה בארצות הברית, נהגה להגיע לישראל מעת לעת ולשהות בדירתו של הנאשם. וכך, בהזדמנויות שונות, ביצע הנאשם מעשים מגונים במתלוננת. כך למשל, בעוד השניים צפו בטלוויזיה, החדיר הנאשם את לשונו לפיה של המתלוננת, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, שם את אצבעו בפיו ומישש באצבעו את איבר מינה. הנאשם אמר למתלוננת כי הוא מלמד אותה להיות אישה וכי היא צריכה לגעת באיבר מינה כשהיא במקלחת. באירוע אחר, בעת שהנאשם והמתלוננת שיחקו במחשב שבדירתו, הפשיל הנאשם את מכנסיו, חשף את איבר מינו ודרש מהמתלוננת לגעת באיבר מינו. משסירבה, אחז בידה וגרם לה למשש את איבר מינו. במועד אחר, הנאשם אחז במתלוננת, השכיבה על גופו והוריד את בגדיה התחתונים. הנאשם החדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, שם אצבעו בפיו ומישש את איבר מינה באצבעו. לאחר מכן השכיב הנאשם את המתלוננת לצדו וליקק את איבר מינה באופן שגרם לה לכאב. המתלוננת החלה לצעוק, ובתגובה הנאשם אמר לה שאינה צריכה לפחד, הפשיל את מכנסיו, חשף את איבר מינו, אחז בידה של המתלוננת וגרם לה למשש את איבר מינו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש הכולל נע בין 6 ל-11 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, בעל הרשעה קודמת בעבירה של מעשה מגונה בקטינה, 9 שנות מאסר בפועל, הפעלה במצטבר של 6 חודשי מאסר מותנה שנגזרו עליו בהרשעה קודמת, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪. ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין התקבל באופן חלקי כך שעונש המאסר על תנאי של 6 חודשים ירוצה בחופף ולא במצטבר, כך שעל הנאשם הוטלו 9 שנות מאסר בפועל.

י. ע"פ 434/15 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.2016) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי מקרים של מעשה מגונה בקטינה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין ובשני מקרים של עבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. הנאשם ואימה של המתלוננת היו בני זוג מזה כתשע שנים והתגוררו בדירה יחד עם המתלוננת ואחותה. במהלך תקופה של כשלוש שנים, ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים, שלא בהסכמתה החופשית, כמתואר להלן: הנאשם ניגש אל המתלוננת – בעת ששכבה על גבה בספה בסלון, נשכב מעליה, והחדיר את לשונו לתוך פיה, תוך שהוא מנשקה. במקרה אחר, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת, הפילה על המיטה, כאשר גבה כלפי המיטה, נשכב מעליה, והצמיד את איבר מינו בחוזקה לגופה, מעל בגדיה, חרף התנגדותה. במספר רב של הזדמנויות, בזמן שהמתלוננת ישבה בקרבתו של הנאשם, והניחה עליו את שתי רגליה, נהג הנאשם ללטף את ירכה של המתלוננת, כאשר המתלוננת, בתגובה לכך, הזיזה את ידו של הנאשם מירכה. במקרים רבים אחרים, התקרב הנאשם אל המתלוננת ונישק אותה, תוך החדרת לשונו לתוך פיה, ואחיזת ידה של המתלוננת בחוזקה, והנחתה על איבר מינו מעל בגדיו, והכל בניגוד לרצונה. הנאשם נהג להצמיד את גופו לגופה של המתלוננת, כשגבה מופנה אליו, ובעת שאיבר מינו בזקפה. בחלק מהמקרים, הניח הנאשם את ידו על מותנה של המתלוננת ועל שדיה, מעל לחולצתה. במקרים נוספים, הכניס הנאשם את ידו מתחת לחולצתה של המתלוננת והניח את ידו על שדיה, מעל לחזייתה, ובמספר פעמים, מישש הנאשם את שדיה מעל לחזייתה. במספר מקרים, ניסה הנאשם להניע את המתלוננת שלא לספר על מעשיו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שבין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪. ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין – נדחה.

יא. ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.2016) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בשלושה אישומים. במסגרת האישום השני הורשע בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) וסעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין. במשך כ-4 שנים, בהזדמנויות שונות ותכופות, בשעות לילה, מעת שבתו הקטינה הייתה בת 8 עד 12, ביצע בה הנאשם, בזמן שישנה במיטתה, מעשים מגונים בכך שהסיר את מכנסיה ותחתוניה וליטף את גופה, ובכלל זה את בטנה, רגליה וישבנה וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם לאישום השני נע בין 5 ל-10 שנות מאסר, והשית על הנאשם, בעל עבר פלילי בעבירות מין, 7 שנות מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪. יצוין כי עונש המאסר הכולל לשלושת האישומים הועמד על 12 שנים. ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין – נדחה.

יב. ע"פ 2251/14 פלוני נ' מדינת ישראל (12.2.2015) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות מין במשפחה לפי סעיפים 351(ג)(2), 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, וכן בעבירה של שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. הנאשם נשוי לאחות אמה של המתלוננת ומבוגר ממנה בכחמישים שנים. מאז שהייתה המתלוננת בת שבע, ובמשך כחמש שנים, נהג הנאשם לנצל מפגשים עם המתלוננת על מנת לגעת בה, ללטף את גופה, למשש את חזהּ ואת איבר מינה, לנשקה על פיה וללקק ולמצוץ את חזה. בחלק מן המקרים נהג לפתוח את רוכסן מכנסיה, להכניס את ידו ולגעת באיבר מינה ובישבנה. במספר הזדמנויות החדיר הנאשם את ידו למכנסיו, ונגע באיבר מינו בנוכחות המתלוננת, ואחר כך נגע באיבר מינה. במקרים אחרים אילץ את המתלוננת לשבת עליו, תוך שחיכך את איבר מינו בישבנה והסב לה כאב. כל זאת חרף התנגדותה, ולשם גירוי, ביזוי וסיפוק מיני. למעשיו אלה הוסיף הוראה למתלוננת לבל תספר לאיש את שהוא מעולל לה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-9 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 7.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ₪. ערעור על גזר הדין – נדחה.

בית המשפט העליון התייחס לפסיקה שהציג הסנגור וציין כך: "בא כוח הנאשם הציג בדיון לפנינו מספר פסקי דין בהם נגזרו על עברייני מין עונשי מאסר פחותים מזה שנגזר על הנאשם. אלה שבכך אין כל רבותא. מדובר בתחום רב נסיבות וניואנסים, ועל כן ניתן למצוא בפסיקה קשת רחבה של ענישה, בהתאם לנסיבות הייחודיות של כל מקרה. לצד פסקי הדין המקלים שהציג בא כוח הנאשם, ניתן להצביע על פסקי דין לא מעטים בהם נגזרו עונשי מאסר דומים ואף כבדים מזה שהושת על הנאשם, בגין עבירות דומות לאלה בהן הורשע הנאשם".

יג. ע"פ 3934/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.2.2013) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס קטין במשפחה, על פי סעיפים 351(ג)(2), 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, במסגרת שישה אישומים שונים. על פיה האישום הראשון, נכנס הנאשם למיטת בתו הקטינה בשעת לילה, נצמד אליה וחיכך את איבר מינו בה, תוך שהוא נוגע באיבר מינה. על פי האישום השני, חזר הנאשם על המעשים פעם נוספת, חודשים ספורים לאחר האירוע הראשון. על פי האישום השלישי, תקופה קצרה לאחר המקרה השני נכנסה הקטינה לחדרו של הנאשם, שם שהה בעירום, והוא חיבק אותה, נישק אותה, נגע באיבר מינה והביאה לנגוע באיבר מינו. על פי האישום הרביעי שב הנאשם וביצע מעשה דומה מספר חודשים לאחר האישום השלישי. על פי האישומים החמישי והשישי שב הנאשם וביצע מעשים דומים בקטינה במהלך החודשים העוקבים בחדרה שלה. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 8 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך של 75,000 ₪. ערעור על גזר הדין – נדחה.

יד. תפ"ח (מח' נצ') 54502-12-20 מדינת ישראל נ' פלוני (12.9.2021) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) + סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. המתלוננת היא קטינה בת אחותו של הנאשם. הנאשם הציע לקטינה להגיע לביתו, על מנת לסייע לו בעבודת הבית השונות והקטינה הגיעה לביתו בתדירות של כפעמיים בחודש. במהלך המפגשים נהג הנאשם להפשיט את הקטינה או להורות לה להתפשט. לאחר שנותרה עירומה, נהג הנאשם לנשקה בחזה ונגע בגופה, בירכיה ובאיבר מינה, וזאת לצורך גירוי או סיפוק מיני. בנוסף, במספר רב של הזדמנויות, נהג הנאשם להתפשט ולחכך את איבר מינו בגופה העירום של הקטינה. לעיתים נגעה הקטינה באיבר מינו של הנאשם על פי הוראתו, וזאת לשם גירויו או סיפוקו המיני. בחלק מהמקרים  הגיע הנאשם לפורקן מיני בסמוך אליה. כמו כן, בחלק מההזדמנויות, נישק הנאשם את איבר מינה של הקטינה בעודה עירומה. הנאשם הציג בפני הקטינה סרטים פורנוגרפיים והורה לה לבצע בו מין אוראלי. הקטינה רכנה מעל לנאשם בעודו שכוב על המיטה, וזה הצמיד את איבר מינו החשוף אל פניה, בסמוך לפה. במהלך המפגשים המתוארים, נתן הנאשם לקטינה סכומי כסף שבין 100 ל-400 ₪. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע בין 4.5 ל-8 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5.5 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 40,000 ₪.

30. יצוין כי ב"כ הנאשמת הציג לעיוננו פסיקה במסגרתה הוטלו עונשים הכוללים מאסרים למשך מספר חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, אלא שנסיבותיהם של אותם מקרים שונות מנסיבות המקרה דנן, הן בנסיבות המעשה והן בנסיבות העושה, כך שלא ניתן לגזור מהם גזירה דומה למקרה דנן. בנוסף על כך באחד מהמקרים חרג בית המשפט ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום (תפ"ח (מח' מר') 1494-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני (23.3.2023)), במקרים אחרים דובר בנאשם שהינו קטין ובנסיבות חריגות (תפ"ח (מח' מר') 42630-06-16 מדינת ישראל נ' פלוני (30.12.2018), ע"פ 6768/05 מדינת ישראל נ' פלוני (25.1.2007)) ובמקרים נוספים חרג בית המשפט מהעונש המזערי נוכח עמדתה העונשית של המאשימה (תפ"ח (מח' מר') 27796-06-20 מדינת ישראל נ' פלוני (1.5.2022)) או נוכח ההסכמה העונשית (תפח"ע (מח' מר') 757-05-21 מדינת ישראל נ' פלוני (19.3.2023)).

31. פסיקה שדנה בסיוע למעשים מגונים בקטין בן משפחה:

תפ"ח (מח' ת"א) 30942-09-12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.2.2015) – הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום שגולל מסכת של עבירות מין קשות שביצע הנאשם בשלוש מבנותיו. הנאשמת, אם הבנות ורעיית הנאשם הורשעה בסיוע למעשי הנאשם. הנאשם הורשע בחמישה אישומים על פיהם, ביצע תקיפות מיניות, מעשים מגונים, מעשי אינוס וסדום, וניסיונות לבצע כל אלה, לאורך תקופה של למעלה משני עשורים ובמאות הזדמנויות בשלוש מבנותיו עת היו קטינות. הנאשמת הורשעה בעשרות עבירות של סיוע לעבירות המין שביצע הנאשם. נקבע, כי בסמוך לתחילת מעשי הנאשם, ידעה הנאשמת אודותם ובמחדלה לא מנעה אותם ובכך סייעה לו בביצוע העבירות. הנאשמת נהגה באלימות פיסית ומילולית קשה כלפי ילדיה ובנוגע לעבירות המין שביצע הנאשם במתלוננות, הנאשמת לא נחלצה לעזרתן על אף שסיפרו לה את שאירע וביקשו את עזרתה, טענה כי "גילוי עריות" קורה בכל בית שני ושכנעה אותן שלא לפנות למשטרה או לרשויות הרווחה בטענה, כי הן "הורסות משפחות" ובכך סיכלה את האפשרות להתלונן על המעשים. בית המשפט המחוזי קבע שלושה מתחמי ענישה לעבירות הסיוע שביצעה הנאשמת בשלושה אירועים: בין 3 ל-5 שנות מאסר בפועל, בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל ובין 22.5 ל-30 חודשי מאסר בפועל. על הנאשמת, נעדרת עבר פלילי, הושתו 3 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי לנפגעות העבירה, בסך כולל של 121,500 ₪.

32. פסיקה שדנה במעשים מגונים בקטין שאינו בן משפחה:

א. ע"פ 8755/23 יעקב תנעמי נ' מדינת ישראל (11.7.2024) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, שיוחסו לו במסגרת שישה אישומים. הנאשם שימש כמורה לספורט בתלמוד תורה המחנך תלמידים בכיתות א'-ח' לפרק זמן של כחודשיים, במהלכו ביצע מעשים מגונים בתלמידים במסגרת שיעורי ההתעמלות. הנאשם ביצע את המעשים בשיטה דומה כאשר ביקש מהתלמידים לבצע תרגיל התעמלות, עמד בסמוך אליהם, נגע באיבר מינם ובישבנם, מעל ומתחת לבגדים, הרים את מכנסי ותחתוני התלמידים והביט על איבר מינם ובחלק מהמקרים אף מישש את איבר מינם, בתואנה כי הוא מסייע להם להגיע לתנוחה הנכונה או לשמור על יציבות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם כולל שבין 4.5 ל-8 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי כולל בסך של 54,000 ₪. ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין – נדחה.

ב. ע"פ 8313/22 פלוני נ' מדינת ישראל (7.5.2024) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של ביצוע מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. הנאשם עלה ארצה מהודו כשהיה בן 25, ושפת אמו היא השפה הקוקית. אחיינו של הנאשם התגורר בשכנות למתלוננת. כאשר המתלוננת הייתה קטינה בכיתה ב' או ג', היא נהגה לשחק עם האחיין בביתו. באחת השבתות בהן שיחקו המתלוננת והאחיין בביתו של האחיין, שהה שם גם הנאשם. בשעה בה הוריו של האחיין ישנו, ניגש הנאשם לחדרו של האחיין שבו שיחק עם המתלוננת, תפס אותה, השכיב אותה על המיטה, החזיק את ידיה לצדדים על המיטה ונישק אותה בפיה עם לשונו. המתלוננת ניסתה להדוף את הנאשם ללא הצלחה; ואילו האחיין זרק כדור על הנאשם והלך לקרוא להוריו (העבירה הראשונה). בהמשך, מישש הנאשם את רגלה של המתלוננת, נגע באיבר מינה תוך שהוא מושך את תחתוניה וכן ליטף את איבר מינה מעל לתחתונים (העבירה השנייה). בנוסף, במועד אחר במהלך תקופה זו, כאשר הוריו של האחיין לא היו בבית והמתלוננת שהתה עמו ועם הנאשם בסלון ביתו של האחיין, תפס הנאשם את המתלוננת ונישק אותה בפיה עם לשונו ללא הסכמתה (העבירה השלישית). בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 30 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין – נדחה.

ג. ע"פ 1697/20 יפת שורדיקר נ' מדינת ישראל (24.8.2021) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, במספר עבירות של מעשה מגונה וזוכה מעבירת אינוס. בין הנאשם לבין הוריה של המתלוננת, התקיימה חברות ארוכת שנים והנאשם נהג לבקר בביתם של ההורים לעיתים תכופות. במועדים רבים, ביצע הנאשם מעשים מגונים במתלוננת, שהייתה באותה עת קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, בכך שנגע בחזה ובאיבר מינה במקרים שונים.  בין היתר, ישבו הנאשם, אביה של המתלוננת והמתלוננת בבית הוריה וצפו במשחק כדורגל בטלוויזיה. הנאשם כיסה את עצמו ואת המתלוננת בשמיכה. כאשר המתלוננת ניסתה לקום, תפס אותה הנאשם, הכניס את ידו מתחת לבגדיה ונגע בחזה ובאיבר מינה. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפסיק את מעשיו אך הוא לא שמע לה. בהזדמנות נוספת, ביקש הנאשם מהמתלוננת להוריד את מכנסיה ותחתוניה וכשהיא מכוסה בשמיכה נגע באיבר מינה. במועד אחר, לקח הנאשם את ידה של המתלוננת, לחץ את ידה על איבר מינו עד שהגיע לסיפוק בתוך ידה. במקרים אחרים, הנאשם נגע במתלוננת בחזהּ ובאיבר מינה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ₪. ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין – נדחה.

ד. ע"פ 1263/15 פלוני נ' מדינת ישראל (26.5.2015) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בשלוש עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. בין הנאשם לבין המתלונן – קטין, אשר היה בן עשר שנים ועשרה חודשים בעת ביצוע העבירות – הייתה היכרות קודמת. בעת שהמתלונן צעד אל ביתו, הגיע למקום הנאשם כשהוא נוהג ברכב, קרא למתלונן וביקש ממנו להיכנס לרכב. המתלונן נכנס לרכב והתיישב במושב שליד הנהג, והנאשם נסע אל מקום סמוך. כאשר הגיעו למקום, המתלונן ניסה לצאת מהרכב אך גילה שהדלת נעולה. הנאשם אחז במתלונן, השכיב אותו על מושב הנוסע, הוריד את מכנסיו ונגע בישבנו. בהמשך, כשהמתלונן ישב ברכב ללא מכנסיים, הנאשם נגע באיבר מינו, ולאחר שסיים הורה למתלונן לצאת מהרכב וללכת מהמקום. במועד אחר, הנאשם הורה למתלונן להיכנס לרכבו. המתלונן נכנס לרכב והתיישב במושב שליד הנהג, והנאשם נסע אל אחד מבתי הספר שהיו באזור. סמוך לבית הספר, הנאשם עצר את הרכב ונגע באיבר מינו של המתלונן. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם לכל אישום, הנע בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי בעבירות מין, 4.5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך של 20,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על גזר הדין והעמיד את עונש המאסר על 3 שנות מאסר בפועל.

ה. ע"פ 2642/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.10.2014) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; וניסיון למעשה מגונה (שתי עבירות) לפי סעיפים 348(ב) ו 25-בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק זה, שביצע במתלוננת, נכדתה של בת זוגו וקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, במשך כשש שנים. עת הייתה המתלוננת כבת 7-6 שנים, נשכב הנאשם לידה, החל ללטפה בגבה מלמעלה למטה לכיוון ישבנה. לאחר מכן הרים את חולצתה ובהמשך חיבק אותה. בהמשך, הוציא את איבר מינו ממכנסיו, הצמידו לישבנה לאחר שהפשיל את מכנסיה והתחכך בה במשך מספר דקות. כשהמתלוננת הייתה כבת 8-7 שנים, נכנס הנאשם לחדרה, הוריד מכנסיו, נגע באיבר מינו והורה לה לגעת בו. כשסירבה, לקח את ידה, הניחה על איבר מינו וחיכך את ידה באיבר מינו. כשהמתלוננת הייתה כבת 11 שנים, עת היו השניים בחדר השינה, נשך הנאשם את המתלוננת בשפתיה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, נשכב מעליה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה. המתלוננת השמיעה זעקת כאב ובתגובה שם הנאשם את ידו השנייה על פיה. עת הייתה המתלוננת כבת 12 שנים, ליטף הנאשם את המתלוננת לאורך רגלה עד לאיבר מינה. בהמשך נשכב עליה, נישק אותה בצווארה ובכל חלקי גופה, לרבות בחזה ובבטן, לאחר שהרים את חולצתה ופתח את מכנסיה. עת הייתה המתלוננת כבת 12 שנים, החל הנאשם לגעת בה עד שאמרה לו כי אינה רוצה שייגע בה יותר ועזבה את החדר. במועד אחר נגע הנאשם בכתפה והזיז את שערה, עד שהמתלוננת ביקשה ממנו להתרחק. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 6 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 35,000 ₪.

ו. ע"פ 9447/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2014) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) בחוק העונשין; ובשש עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) בחוק העונשין. הנאשם היה בן זוגה של אמה של המתלוננת, קטינה כבת 17 באותה עת, הסובלת ממוגבלות קוגניטיבית מסוימת. בכתב האישום תוארו תשעה אירועים נפרדים. האירועים התרחשו במשך שלושת החודשים האחרונים בבית שבו התגוררו המתלוננת ואִמהּ. במהלך האירועים נִשק הנאשם את המתלוננת ללא הסכמתה, נגע בחזהּ ובאבר מינהּ, נצמד אליה, הניח את ידה על אבר מינו ואף ניסה באחד המקרים להחדיר את אצבעו לאבר מינה. המתלוננת הביעה את התנגדותה העזה להתנהגותו של הנאשם בכל אחד מהמקרים, אשר פסק ממעשיו, בסופו של דבר, לנוכח התנגדותהּ זו. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח בפניו כי התקיים היסוד המחמיר הנחוץ לשם הרשעה בעבירות לפי סעיף 351, דהיינו שהנאשם עונה להגדרת "בן משפחה" של המתלוננת. בית המשפט עמד על כך שאמנם התקיימה בין הנאשם לבין אם המתלוננת מערכת יחסים קרובה, שבמסגרתה ישן הנאשם מפעם לפעם בביתה של האם, קיים עמה יחסי אישות והאם אף סייעה כלכלית לנאשם; אולם, לנוכח משך הזמן הקצר, יחסית, שבו נמשכה מערכת היחסים בין הנאשם לבין אם המתלוננת (שישה חודשים) ובשל העדר ראיות מספקות על אודות קשר קרוב ויום-יומי בין הנאשם לבין ילדי בת-זוגו, המתלוננת ואחיה, הרי שהתקיימותו של יסוד זה לא הוכחה מעבר לספק סביר. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 20,000 ₪.

ז. ע"פ 7440/13, 7825/13 מדינת ישראל נ' פלוני (3.12.2014) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 348(ב) ו-345(1)(1)(א)(1) לחוק העונשין, במסגרת שלושה אישומים; ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. הנאשם ואשתו נהגו לארגן עבור ילדי הקהילה, רובן בנות, מפגשי "קבלת שבת" בערב שבת ו"סדר ניגונים" בצאתה. על-פי האישום הראשון, הגיע הנאשם למיטתה של בתו בשעת לילה. אותה שעה ישנה אצלה חברתה המתלוננת. הנאשם השכיב על גופו את המתלוננת, ליטף את גופה, הכניס ידו מתחת לחלוק שלבשה, נגע בגופה, חיכך ידו בישבנה ובפי הטבעת שלה תוך ליקוק אצבעותיו לשם הרטבת המקום. מעשיו גרמו למתלוננת כאבים והיא ביקשה שיחדל. הנאשם ביקש ממנה כי לא תספר על כך לאיש. על-פי האישום השני, פגש הנאשם במתלוננת נוספת בקרבת בית הכנסת. הוא הציע לתת לה קרטיב והשניים נכנסו למטבח בית הכנסת, שם הנאשם פשט את תחתוניה, הרימה ונגע באיבר מינה. היא ניסתה לצאת אך הוא חסם את דרכה ובהמשך הוא נתן לה לצאת את דלת המטבח. הנאשם חזר על מעשה זה כ-5 פעמים נוספות בתקופה של שנתיים. על-פי האישום השלישי, במספר רב של מועדים ניצל הנאשם את פעולותיו בבית הכנסת כדי לבצע עבירות מין בילדות הקהילה. הנאשם נהג להכניס ילדות, שביניהן המתלוננות למטבח ואז ללטף אותן ולגעת בישבנן. לעתים, ביקש שיורידו את תחתוניהן וחלקן נענו לבקשתו. אחת המתלוננות התנגדה לניסיונו להרים לה את החצאית. במספר מקרים הנאשם העיר לה הערות לגבי החזה שלה. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם הענישה באישום הראשון בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל; באישום השני בין 2 ל-6 שנות מאסר בפועל; ובאישום השלישי בין 2 ל-6 שנות מאסר בפועל, וקבע מתחם כולל בין 3 ל-7 שנות מאסר בפועל. על הנאשם, נעדר עבר פלילי, הושתו 5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי לנפגעות העבירות בסך 30,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, דחה את ערעורו של הנאשם, והאריך את תקופת המאסר בשנתיים כך שתעמוד על 7 שנות מאסר בפועל.

33. מכל המקובץ, הבאתי בחשבון את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ריבוי העבירות, נסיבות ביצוען, פרק הזמן שבמהלכו בוצעו העבירות, גילה הצעיר של הקטינה, ניצול לרעה של פערי הכוחות ויחסי הקרבה, התלות והפגיעה ההרסנית באמונה של הקטינה באימה, הנזק הכבד וההרסני שנגרם לקטינה, כמו גם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים קרובים ככל הניתן, שכן לא נמצא מקרה הדומה לענייננו, בהינתן ייחודיות שילובן של נסיבות קשות.

הבאתי בחשבון את חלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים בביצוע העבירות, כך שהנאשם היה מרכזי ודומיננטי יותר מבין שניהם, עד כי הנאשמת הורשעה באחד המקרים בעבירת סיוע בעוד שהנאשם הורשע כעושה העיקרי. בשני מקרים נוספים הורשעו השניים יחדיו כמבצעים בצוותא, נסיבה מחמירה כשלעצמה, כשבכולם ניכרה הדומיננטיות וההובלה של הנאשם בביצוע המעשים. נפגעת העבירה הינה קטינה, הלוקה בהפרעת אישיות גבולית והנמכה קוגניטיבית על גבול מוגבלות שכלית התפתחותית. לחובת הנאשמת נסיבה מחמירה נוספת בביצוע מעשיה, בהינתן קרבתה המשפחתית הקרובה, בהיותה אימה של הקטינה.

34. בשקלול כל הנתונים והטעמים שמניתי, מצאתי לקבוע מתחמי ענישה אלה:

לנאשמת – מתחם ענישה הולם לעבירות המין אותן ביצעה, הנע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה צופה פני עתיד וענישה כלכלית.

לנאשם – מתחם ענישה הולם לעבירות המין אותן ביצע, הנע בין 7 ל-11 שנות מאסר בפועל,לצד ענישה צופה פני עתיד וענישה כלכלית.

אישום שלישי: השמדת ראיה

35. במסגרת האישום השלישי, הורשע כל אחד מהנאשמים בביצוע עבירה של השמדת ראיה, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הינו 5 שנות מאסר.

36. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו בביצוע העבירה של השמדת ראיה הם שמירה על סדרי שלטון ומשפט ותקינותם של הליכי חקירה ומשפט וכן שמירה על ערכי בירור האמת ועשיית צדק ועל אמון הציבור במערכת המשפט.

בהקשר זה ראו ע"פ 8721/04 אוחנה נ' מדינת ישראל (17.6.2007):

"מערכת משפט ראויה ותקינה, המכוונת לחשיפת האמת ולעשיית צדק, והזוכה לאמון הציבור, היא מאושיות יסוד של חברה דמוקרטית. חברה הפועלת בלא מערכת משפט צדק שהציבור שם בה את מבטחו, היא חברה הנשלטת על ידי אלימות, אשר בה כבוד האדם ובטחונו עומדים בסכנה. על רקע זה, נקבעו נורמות פליליות האוסרות פגיעה בסדרי השלטון והמשפט, ובכלל זה שיבוש עשיית משפט (סימן א' בפרק ט' לחוק העונשין). בגדר נורמות אלה האיסור על עדות שקר, על בידוי ראיות, על השמדת ראיה, על הדחה בחקירה ובעדות, על הטרדת עד ועל שיבוש מהלכי משפט. תכליתן המרכזית של נורמות אלה, והאיסור על שיבוש מהלכי המשפט בכלל זה – הינה להגן על טוהר ההליך השיפוטי ועל תקינותם של הליכים משפטיים, ולהבטיח קיומה של מערכת תקינה של עשיית משפט צדק, הראויה לאמון הציבור (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729, 743 (להלן – עניין אלגד))".

37. מידת הפגיעה בערכים המוגנים שבעבירה של השמדת ראיה נגזרת מחומרה העבירה, אשר בקשר אליה ביקש העבריין למנוע את הראיה. יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 10577/02, 10635/02 אלון שמש ואח' נ' מדינת ישראל (5.5.2004):

"מעשים הבאים לשבש הליכי משפט ולהטות משפט – בין בדרך של בידוי ראיות, טשטוש ראיות, הדחת עדים ובין בדרכים אחרות – במטרה להביא לכך שעבריין לא יעמוד לדין, או לא ייתן את הדין על מעשיו, הם חמורים מאוד. הם חמורים יותר ככל שחמורה יותר העבירה שמעשים אלה באים להציל את העבריין מעונשה".

במקרה דנן מידת הפגיעה בערכים המוגנים שבעבירה של השמדת ראיה הינה משמעותית. הנאשמים השמידו הודעות ששלח הנאשם לקטינה בהן הביע עניין בקיום יחסי מין עמה וכן הודעות בהן ביקש מהנאשמת לשלוח לו תמונה של הקטינה לבושה בבגד ים, ועשו כן בכוונה למנוע את השימוש באותן הודעות כראיה בהליך שיפוטי ולמנוע את הפללתם בעבירות המין שביצעו כלפי הקטינה. החקירה אמנם לא הוכשלה בסופו של דבר ולא הוכשל ההליך השיפוטי בו הועמדו הנאשמים לדין והורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות המין שיוחסו להם בכתב האישום מתוקן. אולם, מדובר בהשמדה של ראיות מהותיות שבוצעה במטרה לחמוק מהרשעה ועונש בגין עבירות מין חמורות שביצעו הנאשמים בנפגעת העבירה ואשר אף הכשילה חקירה והליך שיפוטי בעבירות נוספות ומנעה את השימוש בהודעות כראיות לעבירות נוספות.

38. בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין), הבאתי בכלל חשבון כי הנאשמים השמידו הודעות ששלח הנאשם לקטינה, החל מתחילת שנת 2023, במספר מועדים, במסגרתן הביע עניין בקיום יחסי מין עם הקטינה וכן הודעות בהן ביקש מהנאשמת לשלוח לו תמונה של הקטינה לבושה בבגד ים. הנאשמת הורתה לקטינה למחוק ממכשיר הטלפון הסלולרי שברשותה את ההודעות שקיבלה מהנאשם, בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה ותוך שאיימה על הקטינה שלא תספר לאיש את אשר התרחש, אחרת לא יהיה לה טלפון ולא תהיה לה משפחה, ובכך שבמספר הזדמנויות מחקה את ההודעות בעצמה ופיקחה על הקטינה במטרה לוודא מחיקת ההודעות שקיבלה מהנאשם. הנאשם מחק את ההודעות ששלח אל הקטינה ואל הנאשמת כאמור, ממכשיר הטלפון הסלולרי שלו, בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיה. הנאשמים ביצעו את השמדת הראיות, ביודעם כי הן עשויות להיות דרושות כראיה בהליך שיפוטי ובכוונה למנוע זאת. הנאשמים אינם נהנים מקרבה לסייג לאחריותם הפלילית, לא נפגמה יכולתם להבין את אשר עשו וכל אחד מהם היה מודע היטב לפסול שבמעשיו, למשמעותם ולמטרה שביסודם. מעשיהם של הנאשמים מצביעים על תכנון מחושב ותחכום וחלקו של כל אחד מהנאשמים בעבירה של השמדת ראיה שביצע היה מרכזי.

39. בחינת מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה של השמדת ראיה מעלה מגמה של החמרה בענישה הנגזרת מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בהתחשב בחומרת העבירה אשר ממנה ביקש העבריין לחמוק או למנוע הפללתם של אחרים, מידת התכנון והתחכום שבמעשה ומידת חיוניותה של הראיה, כך שככל שהראיה מהותית וחיונית להרשעה בעבירה העיקרית, העונש שיושת בגינה מחמיר יותר. להלן ייסקרו מספר פסקי דין אשר מלמדים על מדיניות הענישה, בשינויים הדרושים לעניינו:

א. רע"פ 3601/17 אברהם טולמסוב נ' מדינת ישראל (7.5.2017) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בשתי עבירות של השמדת ראייה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין. הנאשם שימש במועד הרלבנטי כמנהל אירועים במועדון בראשון לציון, בו נפגשו באחד החדרים מספר גורמים אשר היו מסוכסכים. לאחר דין ודברים ביניהם במהלך הלילה, ירה אחד המעורבים בשני מעורבים אחרים. כתוצאה מהירי נגרם מותו של אחד המעורבים. לאחר הירי, הגיע הנאשם לחדר בו התרחש האירוע, אסף את תרמילי כדורי האקדח שנורו בשקית, והורה לפועל הניקיון להשליכם לפח. לאחר מכן, התקשר היורה לנאשם ואמר לו לנקות את זירת האירוע על מנת להעלים ראיות מפלילות, אזי ניתק הנאשם את מצלמות האבטחה והחביא את מכשיר ההקלטה. בית משפט השלום העמיד את מתחם העונש ההולם בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם על גזר הדין. בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון – נדחתה.

ב. ע"פ 7505/19 אלון ויצמן נ' מדינת ישראל (18.5.2012) – הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של ייבוא סם מסוכן עם אחרים, שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, שתי עבירות של ניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי פקודת הסמים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין ובעבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, משהוכח כי לאחר שנודע לו על חקירת המשטרה בעניין עבירות הסמים, הוא העלים את הטלפון הנייד שלו, לאחר שנודע לו שהמשטרה בעקבותיו, במטרה לחבל בחקירה ולמנוע את הפללתו בעבירות שביצע. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש ההולם לעבירות של שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 18 חודשי מאסר בפועל, כאשר 12 חודשי מאסר ירוצו בחופף לעונש המאסר בגין עבירות הסמים. ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין – נדחה.

ג. ת"פ (מח' ב"ש) 54476-08-22 מדינת ישראל נ' עוביידה אבו טהה ואח' (20.5.2024) – הנאשמים הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין ובעבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין. הנאשמים נמנים על בני משפחה לה סכסוך דמים עם משפחה יריבה. בסמוך לאחר ביצוע רצח של בן המשפחה היריבה על ידי בן ממשפחת הנאשמים, אשר נמלט מהזירה לאחר הרצח ברכב, נתבקשו הנאשמים על ידי אדם ממשפחתם, לתדלק רכב אחר השייך למשפחה, על מנת להכין את הרכב לנסיעה או להימלטות מן השטח, בשל חשש מנקמה מצד המשפחה היריבה. לאור האמור, תדלקו הנאשמים את הרכב ולאחר מכן הותירו אותו סמוך לבית משפחתם. במעמד זה, נתבקשו הנאשמים על ידי האחר, להשמיד את רכב עמו נמלט הרוצח מהזירה לאחר הרצח וזאת על מנת להעלים ראיות הקשורות לביצוע הרצח ולמנוע מהמשטרה לתפוס את הרכב, ששימש באירוע הרצח. הנאשמים נסעו עם הרכב שהיה מעורב ברצח מספר קילומטרים מערבית לתחנת הדלק ברהט, והרסו במזיד את הרכב וזאת במטרה להשמיד ראיות. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, והשית על כל אחד מהנאשמים, נעדרי עבר פלילי, 13 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה (לעת עתה אין מדובר בפסק דין חלוט).

ד. עפ"ג (מח' ב"ש) 43047-02-22 נדיר עתאיקה נ' מדינת ישראל (6.4.2022) – הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין ובעבירה של ניסיון להשמדת ראיה. לנאשם נודע כי במסגרת קטטה שהתפתחה בין בן משפחתו המנוח לבן משפחה אחר (להלן: "מחמד") ושניים אחרים, נדקר המנוח באמצעות סכין ונפטר. הנאשם הגיע לבית החולים ושהה באזור החניה יחד עם מחמד. בשלב מסוים שכב מחמד על הקרקע בחניה והנאשם שהה בקרבתו. באותה העת החזיק מחמד בסכין בכיס מכנסיו והנאשם ידע זאת. הנאשם ניגש למחמד, הוציא הסכין מכיס מכנסיו והשליכה מעבר לגדר החניה לכיוון שטח עפר. סמוך לאחר מכן, שהה מחמד במיון בבית החולים והנאשם שהה בקרבתו. בשלב מסוים, נטל הנאשם את חולצתו של מחמד, שהייתה מגואלת בדם המנוח והשליכה לפח. החולצה לא אותרה על ידי המשטרה. במהלך חקירת המשטרה נמצאה הסכין בשטח העפר ונתפסה. בית משפט השלום העמיד את מתחם העונש ההולם בין 11 ל-24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 13 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים שהעונש שיושת על הנאשם יופחת ל-11 חודשי מאסר בפועל.

ה. ת"פ (מח' מר') 9326-05-15 מדינת ישראל נ' ג'יהאד אלהרוש ואח' (5.1.2016) – נאשם 1 הורשע בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה בתאונה בה נהרג אדם, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 62(1) לפקודת התעבורה, שיבוש מהלכי משפט בצוותא לפי סעיף 244 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; השמדת ראיה בצוותא לפי סעיף 242 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין. נאשם 2 הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי משפט בצוותא לפי סעיף 244 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. נאשם 1 שאינו מורשה לנהיגה ואין לו רישיון נהיגה נהג ברכב בבעלותו של נאשם 2 שהיה פסול לנהיגה, ופגע ברוכב אופניים אשר נחבל באופן קשה וכעבור זמן קצר נקבע מותו. נאשם 1 לא עצר והמשיך בנסיעה. הנאשמים קשרו קשר למנוע או להכשיל הליך שיפוטי על ידי העלמת או השמדת הרכב בידיעה שהוא דרוש כראיה בהליך שיפוטי. בהתאם למטרת הקשר, דאג נאשם 2 כי הרכב יועבר במחסום טייבה הסמוך לטול כרם, על מנת למנוע ולהכשיל חקירה, להעלים את הרכב ולמנוע את השימוש בו כראיה. הרכב נעלם ולא אותר על אף מאמצי המשטרה. הצדדים הגיעו להסכמה עונשית לפיה על נאשם 1 יושתו 7.5 שנות מאסר ועל נאשם 2 יושתו 10 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העמיד את מתחם העונש ההולם הנע בין 6 ל-20 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה.

40. הנה כי כן, בהתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירה, ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ככל הניתן, מצאתי לקבוע כי מתחם ענישה לכל אחד מהנאשמים, שבין בין 9 ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה צופה פני עתיד וענישה כלכלית.

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחמי הענישה?

41. בהינתן מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט לתן דעתו האם ראוי לחרוג מגבולותיו לקולה בשל שיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק העונשין) או לחומרה בשל הצורך להגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין).

בענייננו, לא נטען כי יש לחרוג לחומרה משיקולי הגנה על הציבור או לחרוג לקולה מטעמי שיקום, ולא מצאתי כי מתקיימים שיקולים בהיבטים אלה לחריגה ממתחמי הענישה.

קביעת העונש הראוי לנאשמים

42. לאחר קביעת מתחמי הענישה ההולמים לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, יש לקבוע את העונש המתאים לכל אחד מהם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין ובשיקולי הרתעת היחיד והרבים בהתאם לסעיף 40ו' ו-40ז' לחוק העונשין.

43. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות נלמדות, בין היתר, מטיעוני הצדדים לעונש, דבר הנאשם בבית המשפט, תסקירי שירות המבחן ומכלול הראיות שהוצגו. בדרך זו חידד תיקון 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם והמובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5.5.2009)).

44. לחובת כל אחד מהנאשמים ניצבת חומרת מעשיו והעבירות שביצע, תוצאות המעשים ומדיניות הענישה עליה עמדתי לעיל. יש להביא בכלל חשבון את שיקולי הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירות מין נוספות בדרך של הטלת עונש מרתיע (סעיף 40ו לחוק העונשין). כמו כן נדרשת ענישה שיהא בה להעביר מסר מרתיע וחד משמעי לעברייני מין פוטנציאליים לבל יבצעו עבירות דומות בעתיד (סעיף 40ז לחוק העונשין). ראוי שהענישה בעבירות מסוג זה תהיה לנגד עיניהם של כל אלה שמבצעים עבירות מין בקטינים, תוך שימוש לרעה וניצול פערי כוחות לשם סיפוק צרכיהם המיניים. במקרים שכאלה, יש לשיקולי הרתעה משקל משמעותי לעניין העונש, והמקרה דנא הוא מאותם מקרים שיש בהם הצדקה לגזור עונש משמעותי בעל אפקט חינוכי והרתעתי, שהרי "חברה המקפידה על שלום חבריה, ביטחונם וכבודם האנושי נדרשת לשקוד על מניעת ביצועם של מעשים שיש בהם פגיעה כה קשה בערך האדם כאדם, תחילה דרך חינוך בניה ובנותיה וקביעת האיסורים ההולמים, ובמקרים שבהם החינוך נכשל והאיסור לא כובד, אזי דרך מערכת אכיפת החוק והענשת החוטאים" (ע"פ 3163/11 פילאלי נ' מדינת ישראל (24.4.2012)).

בית המשפט העליון עמד לא אחת על החשיבות שבנקיטת יד קשה כלפי עבריינים שביצעו עבירות מין בכלל וכלפי קטינים בפרט, וזאת "הן לשם הרתעתם האישית והן להרתעת הרבים, ובעיקר על מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקורבנות ובזכות היסוד של כבוד האדם, וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מביצוע עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים" (ע"פ 7015/09 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 42 (18.11.2012)).

בהקשר זה ראו גם דברי בית המשפט העליון בע"פ 2783/22 דאבוש נ' מדינת ישראל (12.5.2023), פס' 57 ו-59 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ:

"אין צורך להכביר במילים על החומרה היתרה הגלומה בעבירות מין ועל ההשלכות המשמעותיות שעבירות מסוג זה טומנות בחובן על הקורבן ובני משפחתו. עבירות אלה מגלמות לא רק פגיעה פיזית, אלא גם פגיעה נפשית קשה בקורבן שתותיר צלקות עמוקות ותצריך הליכי שיקום ארוכים ומורכבים … למרבה הצער, עבירות מין בכלל ובמשפחה בפרט הן רעה חולה שטרם חלפה מן העולם. עבירות אלה נעשות על פי רוב בחדרי חדרים, באופן המקל על ביצוען מחד גיסא ומקשה על גילויין מאידך גיסא. מציאות זו מחייבת את בית המשפט לנקוט בענישה מחמירה שתסייע בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע מעשים מעין אלו ותשדר מסר חד-משמעי בדבר סלידת החברה מהם (וראו למשל: ע"פ 4018/20 לוגסי נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (30.12.2021); ע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (29.1.2019); ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-7 לפסק דינו של השופט א' שטיין (6.12.2018); ע"פ 5347/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (20.4.2016); ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (3.12.2015))".

וכן ראו דברי בית המשפט העליון בע"פ 8153/19 פלוני נ' מדינת ישראל פס' 46 (20.10.2020):

"זה שנים רבות חוזר ועומד בית משפט זה על הצורך להחמיר בענישתם של עברייני מין, ובפרט ביחס לאלו שקורבנותיהם הם קטינים. זאת, כדי שעונשם יהלום את חומרת מעשיהם וכן כדי ליצור הרתעה. פסיקה זו אף עולה בקנה אחד עם רצון המחוקק המתבטא בסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין (ראו לדוגמה: סעיפים 40ב, 40ז ו-355 לחוק העונשין; ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(1) 594, 607-605 (2001); ע"פ 6882/14, פסקה 17; ע"פ 3792/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 20-17 (11.11.2018); ע"פ 519/19, פסקאות 13-10). החמרת הענישה בעבירות מין, ובפרט באלו המבוצעות כלפי קטינים, נושאת עמה מסר לפיו החברה מוקיעה מתוכה את מי שרואה אדם אחר ככלי לסיפוק יצריו. החמרת הענישה אף מבטאת הכרה בכאבו של הקורבן, וזו עשויה להיות הצעד הראשון במסע המפרך לשיקומו".

נוכח משקלם המוגבר של שיקולי ההרתעה בקביעת עונשיהם של עברייני מין, נקבע כי יש להעדיפם על פני נסיבותיהם האישיות של עברייני המין. ראו ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.11.2012):

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך ששיקולי גמול והרתעה מחייבים להחמיר בעונשיהם של עברייני המין ולבודדם לתקופה ארוכה מן החברה (ראו למשל: ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל (4.6.2006)). ככל שבעבירות מין עסקינן, על בית המשפט להעדיף את הצורך במתן ביטוי הולם לחומרת המעשים על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו למשל: ע"פ 10721/04 יעיש נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.11.2005))".

וכן ראו ע"פ 3936/22 מדינת ישראל נ' יואב בושמיץ (10.11.2022):

"בפסיקת בית משפט זה הובהר כי במלאכת גזירת הדין בגין ביצוע עבירות מין בקטינים, יש ליתן את משקל הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, ולהעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (19.11.2012); ע"פ 4583/13 סץ נ' מדינת ישראל, פסקה 60 (21.9.2015); ע"פ 82/20 מדינת ישראל נ' אייזק, פסקה 11 (19.2.2020))".

נאשמת 1

37. מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינה של הנאשמת ביום 4.6.2024, עולה כי היא בת 44, אלמנה ואם ל-2 בנות, אשר הצעירה ביניהן היא הקטינה שבמוקד כתב האישום. הנאשמת השלימה 12 שנות לימוד וברשותה תעודת בגרות חלקית. לדבריה קיבלה פטור משירות צבאי בשל סיבות רפואיות, לאורך השנים עבדה במקומות שונים ובמהלך שבע השנים האחרונות עבדה כסייעת בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים.

הנאשמת מסרה לשירות המבחן כי נולדה עם שבר באגן ובעקבות כך עברה הליכים רפואיים מגיל לידה ועד גיל 6. לדבריה, סובלת מצליעה קלה ומכאבים כרוניים בגפיה התחתונות וממסמכים שהציגה לשירות המבחן עלה כי אובחנה כסובלת מאנמיה ומדימומים ממושכים, מטופלת בעירוי ברזל אחת לשבוע ונמצאת במעקב רפואי.

בהיבט הקוגניטיבי, צוין כי הנאשמת הופנתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשנת 2019 להערכה קוגניטיבית, ממנה עלה כי תפקודה הכללי גבולי לגילה וכי נמצא ליקוי בגמישות המחשבתית, ביכולותיה התקשורתיות ובהתנהלותה הכלכלית. בהמשך לכך, אובחנה הנאשמת כבעלת הפרעת אישיות אורגנית.

בהיבט הנפשי, צוין כי הנאשמת מוכרת למערכת בריאות הנפש החל משנת 2018, אז נערכה לה הערכה פסיכיאטרית נוכח קשיי הסתגלות לאחר פטירת בן זוגה. הנאשמת נמצאת במעקב פסיכיאטרי משנת 2021, כשברקע לכך החמרה במצבה הנפשי המתבטאת בהתקפי חרדה, דיכאון, אי שקט וקשיי שינה. הנאשמת מסרה כי השלימה תכנית טיפולית בתחום הקוגניטיבי ההתנהגותי, הקפידה על מעקב פסיכיאטרי ונטלה את הטיפול התרופתי הנדרש. בבדיקה פסיכיאטרית עדכנית שנערכה לנאשמת בחודש אפריל 2024 לא נצפו הפרעות בחשיבה או תסמינים פסיכוטיים ובהתאם לכך לא בוצע שינוי בטיפול התרופתי.

בהיבט הזוגי, מסרה הנאשמת כי נישאה בשנת 1999, נולדו לה שתי בנות והתאלמנה בשנת 2019. לדבריה, בן זוגה היה מוכר למערכת בריאות הנפש ונפטר בשנת 2018 לאחר התדרדרות במצבו הרפואי. הנאשמת תיארה קשיים בקשר הזוגי על רקע מצבו הנפשי של בן זוגה, קשייו התפקודים ושימוש באלימות מצדו במסגרת המשפחה.

בהיבט המשפחתי, מסרה הנאשמת כי בתה הבכורה כבת 20 מתגוררת במסגרת חוץ ביתית ומגיעה לביקורים אחת לחודש. הנאשמת תיארה חוסר יציבות במצבה הנפשי של בתה הבכורה לאורך השנים, אשר התבטא בהתפרצויות אלימות כלפי בני המשפחה וניסיונות לפגיעה עצמית. באשר לנפגעת העבירה, מסרה הנאשמת כי הוצאה למסגרת חוץ ביתית על רקע חשדות לאלימות שחוותה בביתה וקשיי תפקוד הוריים. הנאשמת תיארה עיסוקה של נפגעת העבירה בתכנים מיניים וקושי בהצבת גבולות מולה לאורך השנים, אשר התעצם במהלך השנה החולפת.

בהיבט התפקודי, תיארה הנאשמת קשייה לעמוד במטלות הבית, פרנסת המשפחה וטיפול בבנותיה וייחסה זאת למצבה הרפואי והקוגניטיבי. הנאשמת תיארה לצד זאת, מעורבותה בקשר עם גורמי הטיפול במסגרות השונות, קרבה רגשית לבנותיה ודאגה למצבן. שירות המבחן ציין כי להבנתו בעקבות מעורבותה בתיק זה, נשללה מהנאשמת האפוטרופסות על בתה, נפגעת העבירה, ומונה לה אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש.

ממידע שהועבר לשירות המבחן מטעם גורמי הטיפול באגף לשירותים חברתיים, עולה כי המשפחה מוכרת על רקע קשיים משפחתיים, קשיי הורות, אלימות במשפחה וחשד לפגיעות מיניות של בני הזוג בבנותיהן, וכן קשיי תפקוד והתנהגות של הבנות. נוכח האמור ונוכח הערכת מסוגלות הורית נמוכה, הוחלט בשנת 2013 להוציא את הבנות בצו חירום למסגרת חוץ ביתית. גורמי הטיפול מסרו כי בחודשים האחרונים הנאשמת אינה נמצאת בקשר עמם ולא פנתה לקבל סיוע מצדם.

הנאשמת מסרה כי הקשר הזוגי בינה לבין הנאשם נוהל במשך כ- 13 שנים, וכי הנאשם כבן 65, נשוי ואב ל-4 ילדים. הנאשמת מסרה כי הכירו באמצעות המדיה החברתית, בעת שהייתה נתונה במצב רגשי ירוד וחשה בדידות נוכח קשייה בקשר עם בן זוגה המנוח והעברת בנותיה למסגרות חוץ ביתיות. הנאשמת תיארה את הקשר הזוגי עם הנאשם כנושא אופי מיני, אשר סיפק מענה לצרכיה הרגשיים. הנאשמת מסרה כי בתקופת נישואיה הסתירה את הקשר עם הנאשם מבני משפחתה ומסביבתה וכי ההיכרות בין הנאשם לבתה, נפגעת העבירה, החלה בסמוך לביצוע העבירות, כאשר הבינה בדיעבד כי הקשר מאופיין ביחסי ניצול ואלימות. הנאשמת ביטאה כעס כלפי הנאשם ושללה רצון לחידוש הקשר הזוגי עמו.

שירות המבחן ציין כי במסגרת היכרותו את הנאשמת בהליך המעצר, התקבל הרושם כי היא עסוקה במחירים הנלווים למעצרה ובהתנהלותו של הנאשם לצד הבנה ראשונית שהביעה לחומרת התנהלותה הפוגענית. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להמשך התנהלות פוגענית כלפי בתה, הממוקד בהפעלת לחצים רגשיים ושיבוש מהלכי משפט, אך סבר שניתן לתת לכך מענה באמצעות פיקוח מותאם והמליץ, על כן, על שחרורה לחלופת מעצר בבית הוריה.

בשיחה שקיים שירות המבחן עם הנאשמת, היא תיארה התדרדרות במצבה הרפואי מאז שנעצרה והחמרה במצבה הנפשי על רקע ההליך הפלילי המתנהל נגדה וחשיפת הפגיעה בבתה הצעירה. הנאשמת תיארה תחושות חרדה מהאפשרות שיוטל לה עונש מאסר בפועל לצד הצפה רגשית, דופק מהיר וקשיי שינה. עם זאת, הנאשמת ציינה כי היא משקיעה מאמצים לשמור על תפקוד וסדר יום שגרתי.

בהתייחסה לעבירות בהן הורשעה, מסרה הנאשמת כי בעקבות חשש שהתנהגותה המינית של נפגעת העבירה במסגרת קשריה עם אחרים, בעייתית ובלתי מותאמת והיות ולדבריה לא קיבלה הכוונה מספקת מצד גורמי הטיפול בעניין זה, פנתה לנאשם שיסייע לה בחינוכה ובהצבת גבולות. הנאשמת ציינה כי רק בדיעבד הבינה שהנאשם פעל במטרה לספק את צרכיו המיניים ולא על מנת לסייע לבתה. הנאשמת שללה סיפוק או עוררות מינית בעת ביצוע העבירות בבתה, לרבות פנטזיות מיניות כלפיה, טרם ביצוע העבירות, במהלכן ולאחר ביצוען. הנאשמת תיארה סלידתה מבקשותיו של הנאשם לסיפוק צרכיו המיניים בנוכחות בתה ובאמצעותה ושללה הנאה מינית במהלך יחסיהם האינטימיים. הנאשמת הסבירה התנהלותה מתוך תחושת מצוקה, חולשה, תלות רגשית וחשש מפירוק הקשר הזוגי, כשבהמשך חששה משימוש באלימות מצדו של הנאשם כלפיה, אם תבטא התנגדות לדרישותיו. הנאשמת הביעה חרטה ובושה על מעשיה וביטאה מצוקה על רקע ההשלכות הקשות של התנהלותה על בתה ועל אחרים בסביבתה הקרובה, שכן מעשיה נחשפו בפני בני משפחתה ומכרים. הנאשמת מסרה כי מאז ביצוע העבירות, היא נמנעת מיצירת קשר עם בתה, וביטאה קושי בקשר לכך ורצון לחדש את הקשר עמה. הנאשמת ביטאה נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן ולהשתלב בטיפול התואם את צרכיה בתחום פוגעניות מינית.

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת נוטה להתמקד בהתנהלותו הבעייתית של הנאשם ובפעולותיו היזומות ומתקשה להתעמק בחלקה האקטיבי בביצוען. לצד זאת, התרשם כי הנאשמת מכירה באחריות מסוימת להתנהגותה המינית הפוגענית ומגלה בדיעבד הבנה לכך שבעת ביצוע העבירות פעלה תוך ניצול אופי יחסי אם ובת ובפרט בהיותה של נפגעת העבירה בתה הקטינה הסובלת מהנמכה קוגניטיבית. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מבינה שהייתה ממוקדת בסיפוק צרכיה וברצונה בהמשך הקשר הזוגי ובריצויו של הנאשם, מבלי שהייתה מסוגלת באותה תקופה להתבונן בחומרת מעשיה הפוגעניים וההרסניים בבתה, במשמעותם ובהשלכותיהם, להציב גבול להתנהלותם של השניים ולהתייחס לבתה כישות נפרדת.

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת ערכה מאמצים לנהל אורח חיים יציב ונמנעה ממעורבות פלילית על אף קשייה הרפואיים, הקוגניטיביים והתפקודיים. לצד זאת, התרשם שירות המבחן מהתדרדרות במצבה לאורך השנים כשברקע מערכת זוגית אלימה, קשיי תפקוד הוריים, צרכיהן הייחודיים של בנותיה וקושי בהתארגנות מול המשימות השונות וההוריות הנדרשות ממנה. שירות המבחן סבור כי לנאשמת דפוסי אישיות חלשים וערך עצמי נמוך ולכך, כמו גם לנסיבות חייה, השפעה על תפיסתה העצמית, התנהלותה ובחירותיה. על רקע האמור, העריך שירות המבחן כי במסגרת הקשר הזוגי עם הנאשם התנהלה הנאשמת מתוך תלות רגשית בו, צורך בריצוי וקושי בהפעלת שקול דעת, על אף הפגיעה המתמשכת בבתה. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מגלה בדיעבד הבנה לבעייתיות והפסול בהתנהלותה, אך בד בבד בולטים עיוותי חשיבה, כשלדבריה התקשתה בהצבת גבולות מול הנאשם ומניעת הפגיעה בבתה, בהיותה עסוקה בצרכיה ובהימנעות מחוויית דחייה או בדידות.

כגורמי סיכון, שקל שירות המבחן את קווי אישיותה ומאפייניה של הנאשמת, כמו גם עיוותי חשיבה ודפוסי התנהלותה הבעייתיים במסגרת זוגית, כשבעצמה נתונה לניצול ונוטה לפתח תלות רגשית הפוגעת בשיקול דעתה וכן את חומרתן של העבירות בהן הורשעה.

כגורמי סיכוי המפחיתים מרמת הסיכון להישנות עבירות מין בעתיד, שקל שירות המבחן העדר עבר פלילי, קיומן של מערכות תמיכה ונכונותה של הנאשמת להיעזר בגורמי טיפול, הכרתה באחריות לעבירות שביצעה באופן המותאם ליכולותיה, הבנתה את ההשלכות הפוגעניות על בתה כיום ולטווח הרחוק, והיות ההליך הפלילי אמצעי מרתיע משמעותי עבורה המציב גבול חיצוני ברור.

שירות המבחן ציין כי בשים לב לגורמי הסיכוי ולנכונותה של הנאשמת לשתף פעולה עם ההליך השיקומי, התרשם מצרכיה של הנאשמת בטיפול ייעודי בתחום עבריינות מין, על מנת לעמוד על גורמים ומצבי סיכון במצבה, נסיבות ביצוע העבירות ולצורך רכישת כלים ומיומנויות לעריכת שינוי, ובאופן זה לקדם הפחתה מרמת הסיכון להישנות התנהלות מינית פוגענית וביצוע עבירות נוספות בעתיד.

נוכח חומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, מאפייניה האישיותיים לצד מורכבות הקונסטלציה המשפחתית, המליץ שירות המבחן על המשך מעורבותו במצבה תוך ניצול ההליך המשפטי כגורם מדרבן ומגייס לשילובה בטיפול. שירות המבחן המליץ על דחיית הדיון בעניינה של הנאשמת בארבעה חודשים, במהלכם ימשיך לעקוב אחר מצבן של הנאשמת ובתה נפגעת העבירה, יבחן אופציות טיפוליות בתחום עבריינות מין, ובהתאם ישלב את הנאשמת במסגרת תכנית טיפולית התואמת את צרכיה. שירות המבחן ציין כי במידה ובית המשפט ישקול ענישה בקהילה ולצורך גיבוש תכנית לשיקום מונע לעברייני מין בקהילה, יידרש להערכת מסוכנות מינית. שירות המבחן ציין כי הוא רואה חשיבות בחידוש הקשר בין נפגעת העבירה לבין הנאשמת בהמשך ובאופן הדרגתי, בסיוע ותיווך של גורמי הטיפול וככל שנפגעת העבירה תרצה בכך, תוך חשיבה משותפת של כלל גורמי הטיפול המעורבים במצבן של הנאשמת ונפגעת העבירה. עם זאת, בשלב מוקדם זה, בו טרם גובשה הערכת מסוכנות מינית והנאשמת טרם החלה בהליך טיפולי ייעודי בתחום עבריינות מין, שירות המבחן לא ממליץ על חידוש הקשר.

38. שירות המבחן לא בא בהמלצה עונשית ביחס לנאשמת היות וסבר כי מטעמים הקשורים בחומרת העבירות, מאפייניה האישיותיים של הנאשמת ומורכבות הקונסטלציה המשפחתית, יש לדחות את גזר הדין בעניינה למשך 4 חודשים, שבמהלכם תשולב הנאשמת בטיפול ייעודי לעברייני מין התואם את צרכיה, ויתבצע מעקב אחר התקדמותה, כמו גם אחר מצבה של נפגעת העבירה, בסופו יגבש שירות המבחן את המלצתו הסופית. ב"כ הנאשמת עתר לאמץ המלצה זו. ב"כ המאשימה טענה, מנגד, כי כפי העולה מהתסקיר, לא נטלה הנאשמת עד כה אחריות מהותית לעבירות המין שביצעה בבתה הקטינה והטילה את עיקר האחריות על הנאשם, וכי בכך יש ללמד כי היא אינה מצויה באפיק שיקומי ואין לדחות את גזירת הדין בעניינה.

39. כידוע, שירות המבחן הינו הגורם המקצועי והמיומן להביא בפני בית המשפט את תמונת נסיבותיו של נאשם, מידת מסוכנותו ופוטנציאל שיקומו לצד המלצות טיפוליות ועונשיות. להמלצת שירות המבחן משקל חשוב בבוא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם או לדחות את מועד גזר הדין לצורך מיצוי הליך שיקומי, ואולם אין היא המלצה המחייבת את בית המשפט ואינה כובלת את ידיו לתוצאה זו או אחרת, לפי שעל בית המשפט לשקול שיקולים נוספים ורחבים יותר. ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל (11.1.2016):

"הכלל הנקוט בפסיקת בית משפט זה הוא שתסקיר שירות המבחן מהווה המלצה שאינה מחייבת את בית המשפט. אמנם שירות המבחן הוא הגורם המקצועי הרלבנטי הבוחן, בין היתר, את מסוכנותו של נאשם ואת הפוטנציאל השיקומי שלו, ועל כן נדרש בית המשפט להביא בחשבון את המלצתו בבואו לקבל החלטה בעניינו של נאשם, אולם מכלול השיקולים והאינטרסים אותם שוקל בית המשפט הוא רחב מאלו אותם שוקל שירות המבחן (ראו: ע"פ 2032/15 ממן נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (11.8.2015); ע"פ 6341/14 בן איטשי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (8.7.2015); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.6.2005)). כאשר עסקינן בהמלצה של שירות המבחן לדחות את מועד מתן גזר הדין לצורך מיצוי הליך שיקומי, עומדים מנגד שיקולים שונים, וביניהם האינטרס בסופיות הדיון; הפגיעה הנגרמת להרתעת היחיד והרבים מכך שהעונש ירוצה זמן מה לאחר ההרשעה; והשפעת הדחייה על שיקומם של נפגעי העבירה ועל הנאשם עצמו (ראו והשוו: ע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (14.1.2015) (להלן: ע"פ 5936/13))".

לאחר שנתתי דעתי להמלצת שירות המבחן לדחות את מועד גזירת הדין בעניינה של הנאשמת למשך מספר חודשים על מנת לאפשר את שילובה בתכנית טיפולית בתחום עברייני מין ולגבש המלצה סופית בעניינה לאחר מיצוי הליך שיקומי – לא מצאתי לקבלה. שירות המבחן מתאר תמונה מורכבת על אודות הנאשמת. ניכר כי יחסה של הנאשמת לאפשרות המוצעת על ידי שירות המבחן אמביוולנטי, כך שלצד הבעת רצון לטיפול ולשיקום וצורך בכך נוכח סיכון הקשור בדפוסי אישיותה והתנהלותה, הביעה הנאשמת אחריות מסוימת להתנהגותה המינית הפוגענית תוך נטייה להתמקד בהתנהלותו הבעייתית של הנאשם וקושי להעמיק בחלקה האקטיבי בביצוען. הנאשמת הורשעה בעבירות מין חמורות שביצעה, הן כמסייעת והן כמבצעת בצוותא, יחד עם הנאשם, בבתה הקטינה, בעלת צרכים מיוחדים, תוך ניצול מחפיר של חולשתה של הקטינה, תלותה בנאשמת כאימה והאמון הרב שרחשה לה. הנאשמת התעלמה מטובתה של הקטינה ומשלומה ובחרה לשמר את הקשר הזוגי שלה עם הנאשם גם במחיר הרסני הכרוך בניצולה המיני של בתה, לסיפוק צרכיהם המיניים. בנסיבות אלה, נוכח חומרת העבירות שביצעה הנאשמת ומשאין כל בסיס להניח כי דחיית הדיון בעניינה יקדם את סיכויי שיקומה הרי שלנוכח תקופת המאסר הממושכת הצפוי לה, אין מניעה כי הנאשמת תשולב במסגרת טיפולית במהלך תקופת מאסרה בין כתלי בית הסוהר, ככל שתימצא מתאימה לכך.

40. במסגרת השיקולים לחומרה, מצאתי להביא בחשבון את שיקולי הרתעת היחיד והרבים על מנת לסייע במיגור התופעה הבזויה של ניצול מיני של קטינים, בני משפחה ושל חסרי ישע; הערכת שירות המבחן, כי נשקף מהנאשמת סיכון להישנות עבירות מין; סיכון הקשור בדפוסי אישיותה, עיוותי חשיבה ובדפוסי התנהלותה הבעייתיים במסגרת זוגית והקשור בחומרת העבירות שביצעה תוך ניצול מעמדה ההורי כלפי נפגעת העבירה, בעלת צרכים מיוחדים. עם זאת, התחשבתי גם באותם גורמים ממתנים ומפחיתים את הסיכון, כפי הערכת שירות המבחן.

41. במסגרת השיקולים לקולה, הבאתי בחשבון כי הנאשמת, כיום בת 45, נעדרת עבר פלילי, אם לשתי בנות הלוקות במידה מסוימת במוגבלות שכלית התפתחותית, אשר נסיבות חייה האישיות והמשפחתיות קשות ומורכבות. הבאתי בחשבון גם את מצבה הבריאותי, הנפשי והקוגניטיבי המורכב אשר לו השפעה על תפקודה ומאמציה לנהל אורח חיים יציב על אף אלה.

התחשבתי בהתרשמות שירות המבחן כי לנסיבות חייה הקשות של הנאשמת הייתה השפעה על ביצוע העבירות בהן הורשעה. שירות המבחן התרשם כי ההתדרדרות במצבה של הנאשמת לאורך השנים קשורה באלימות שחוותה במסגרת קשר זוגי קודם, בצרכיהן המיוחדים של בנותיה ובקשייה לתפקד כהורה וכן בדפוסי אישיותה החלשים ובערכה העצמי הנמוך; התנהלות אשר באה לידי ביטוי בתלות רגשית בנאשם, צורך בריצויו וקושי בהפעלת שקול דעת, על אף הפגיעה המתמשכת בבתה, תוך עיסוק בצרכיה ובהימנעותה מחוויית דחייה או בדידות.

כמו כן התחשבתי בכך שהנאשמת הודתה, נטלה אחריות על מעשיה, הביעה צער וחרטה וביטאה זאת גם בדבריה בפני בית המשפט. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מגלה הבנה להשלכות הפוגעניות של מעשיה על הקטינה נפגעת העבירה. הודאתה של הנאשמת חסכה את עדותה של הקטינה על טיב ואופן המעשים שבוצעו בה, אך לבסוף מצאה לזמנה למסירת עדות לטובתה בשלב גזירת הדין. לצד זאת, נתתי דעתי להתרשמות שירות המבחן, לפיה הנאשמת נוטה להתמקד בהתנהלותו הבעייתית של הנאשם ומתקשה להתעמק בחלקה האקטיבי בביצוען של עבירות המין בהן הורשעה.

התחשבתי בכך שהעונש שיושת על הנאשמת ישפיע עליה ויפגע גם בבנותיה, יתומות מאב, עמן שמרה על קשר בעת ששהו במסגרות חוץ ביתיות, וברצונן של הקטינה ואחותה הגדולה לחדש את הקשר עם אימן, כפי שמסרה הקטינה בבית המשפט ועולה מהראיות שהוגשו. בהקשר זה, עיינתי בדו"ח התפקודי הנוגע לבתה הגדולה של הנאשמת, למכתבה ולמכתבה של רכזת הרווחה במעון בו היא שוהה (נ/3, נ/4, נ/5), בכפוף להסתייגויות שנשמעו בקשר לכך.

נאשם 2

42. במסגרת השיקולים לחומרה, התחשבתי בסיכון הנשקף מהנאשם; סיכון הנלמד מחומרת העבירות שביצע בנסיבותיהן. הנאשם ניצל את קרבתו לנפגעת העבירה, על רקע הקשר הזוגי שניהל עם אימה, ניצל את חולשתה כנערה בעלת צרכים מיוחדים, ואת תלותה בו ובנאשמת, וכפה עליה להשתתף בפעילותו המינית עם הנאשמת, תוך כדי ביצוע מעשים מגונים חמורים ומכאיבים בקטינה במספר אירועים. לצד הצורך בהרתעת הנאשם, עולה צורך בענישה מחמירה שתהווה מסר מרתיע אל מול עברייני מין פוטנציאליים.

43. במסגרת השיקולים לקולה, הבאתי בחשבון כי הנאשם יליד 1958 (בן 66), נשוי, אב לילדים וסב לנכדים. הנאשם הודה בביצוע העבירות, נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה ובהתאם להסכמות הצדדים הקדים להפקיד סכום של 50,000 ₪ על חשבון הפיצוי שייפסק לטובת הקטינה, הנותן ביטוי נוסף לקבלת אחריות והבעת חרטה, ומהווה תחילתו של תיקון חלקי לתוצאות העבירות וסיוע להתמודדות של הקטינה עם הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו.

הנאשם נעדר עבר פלילי וזו לו ההרשעה הראשונה ובין כך הבאתי בחשבון את השפעת הענישה, בדגש על רכיב המאסר עליו ועל בני משפחתו.

התחשבתי במצבו הבריאותי של הנאשם ובנסיבות חייו, כפי שתוארו מפי בא כוחו ועלו מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו.

הפיצוי לקטינה

44. בכל הנוגע לרכיב הפיצוי הכספי לנפגעת העבירה, מעניק סעיף 77 לחוק העונשין לבית המשפט סמכות לחייב את הנאשם לשלם פיצויים לנפגעי העבירה "לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו", בסכום שלא יעלה על 258,000 ₪.

הפיצוי הוא חלק מגזירת הדין אולם אופיו הדומיננטי הוא אזרחי, ותכליתו בין היתר מתן סעד מידי ומהיר לנפגעי עבירה, הכרה חברתית בסבלם של נפגעים והעלאת מעמדם וזכויותיהם בהליך הפלילי (ראו: ע"פ 4283/22 באחיט נ' מדינת ישראל (1.12.2022); ע"פ 7186/19 קטמור טובי נ' מדינת ישראל (8.1.2020); דנ"פ 5625/16 קארין נ' בוקובזה (13.9.2017); דנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני (4.8.2021)).

כמו כן נקבע בפסיקה כי אין הפיצוי "כרוך ביכולת החייב – אלא בעיצומו של המעשה" (ע"פ 5761/05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, פס' י' (24.7.2006)), כך שליכולתו הכלכלית של הנאשם אין השפעה על גובה הפיצוי שייקבע בהתאם למידת הכאב והסבל (ע"פ 5932/21 קורבקוב נ' מדינת ישראל, פס' 15 (13.7.2022), פסקה 15)).

45. בהקשר זה נתנו דעתנו לתסקיר שירות המבחן ביחס לנפגעת העבירה, המתאר תמונה קשה, ומורכבת על אודות הנזקים המידיים וארוכי הטווח שנגרמו לה, כתוצאה ממעשי העבירות שביצעו בה הנאשמים. תסקיר שירות המבחן מתאר את השבר העמוק שנפער בחייה של נפגעת העבירה כתוצאה מעבירות המין שביצעו בה אימה ובן זוגה של האם ואת אובדן התא המשפחתי באופן שהותיר אותה בודדה וחסרת גורמי תמיכה. לצד זאת, נגרמו לנפגעת העבירה נזקים משמעותיים אשר הובילו להתדרדרות חמורה במצבה הנפשי והתפקודי ולרגרסיה בהתקדמותה בתחום הלימודי והחינוכי. שירות המבחן העריך כי נפגעת העבירה זקוקה לטיפול ולפיצוי משמעותי שיסייע לה בכך.

46. בנסיבות העניין, בהביאנו בחשבון את הנזק, הכאב והסבל שנגרמו לקטינה, לצד היחס בין כלל רכיבי הענישה, מצאתי לפסוק לטובתה פיצוי כולל בסך של 175,000 ₪. יובהר כי אין בסכום זה כדי לפצות את הקטינה על מלוא הנזק שנגרם לה כתוצאה מעבירות המין שביצעו בה הנאשמים, בעודה קטינה. הנזק שנגרם לה עולה עשרות מונים על גובהו של פיצוי זה, ומבלי להביע עמדה ביחס לזכאותה לפיצוי בגין נזקיה, ברי כי סלולה בפניה הדרך לעמוד על זכויותיה בדרך של תביעת מלוא נזקיה מהנאשמים במסגרת תביעה אזרחית, בכפוף לכל דין.

העונש המושת על הנאשמים

47. על יסוד כל הנתונים, הטעמים והשיקולים שפירטתי, אציע לחבריי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמת 1:

א. מאסר בפועל לתקופה של 7 שנים, בגין הרשעתה בעבירות המין, המנויות באישומים הראשון והשני.

מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, בגין הרשעתה בעבירה של השמדת ראיה, המנויה באישום השלישי.

עונשי המאסר ירוצו בחופף, כך שהנאשמת תרצה עונש מאסר בפועל למשך 7 שנים, בניכוי ימי מעצרה (25.10.2023-21.3.2024).

על הנאשמת להתייצב לריצוי עונשה ביום 8.9.2024 בשעה 9:00 בבית הסוהר נווה תרצה, אלא אם שב"ס יורה על מקום אחר, כשברשותה תעודת זהות, גזר הדין וציוד אישי.

ב. מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה מהמאסר (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) תעבור עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין.

ג. מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) תעבור עבירה מסוג עוון לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין או עבירה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 או עבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

ד. פיצוי לקטינה בסך של 75,000 ₪, אשר ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.9.2024, ומדי 1 לכל חודש שלאחר מכן. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי.

אשר לאופן תשלום דמי הפיצוי, החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים שנקבעו לעיל. ניתן לשלם את הפיצוי בחלוף שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

נאשם 2:

א. מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים, בגין הרשעתו בעבירות המין, המנויות באישומים הראשון והשני.

מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, בגין הרשעתו בעבירה של השמדת ראיה, המנויה באישום השלישי.

עונשי המאסר ירוצו בחופף, כך שהנאשם ירצה עונש מאסר בפועל למשך 8 שנים, שמניינם מיום מעצרו – 26.10.2023.

ב. מאסר מותנה לתקופה של 15 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) יעבור עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין.

ג. מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו (ובכפוף להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין) יעבור עבירה מסוג עוון לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין או עבירה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 או עבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

ד. פיצוי לקטינה נפגעת העבירה בסך 100,000 ₪. הפיצוי ישולם באופן הבא: הפקדת הנאשם בסך של 50,000 ₪ תועבר לידי הקטינה לאלתר. היתרה בסך 50,000 ₪ תשולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.9.2024, ומדי 1 לכל חודש שלאחר מכן. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי.

אשר לאופן תשלום דמי הפיצוי, החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים שנקבעו לעיל. ניתן לשלם את הפיצוי בחלוף שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

דמי הפיצוי יועברו לרשות הקטינה, באמצעות האפוטרופוס שמונה לה. ב"כ המאשימה תמסור פרטי התקשרות עם האפוטרופוס, למזכירות בית המשפט ולמרכז לגביית קנסות – בתוך 14 יום מהיום.

יוסי טופף, שופט

אב"ד

השופט עודד מאור:

אני מסכים.

עודד מאור, שופט

השופטת מעין בן ארי:

מעין בן ארי, שופטת

אני מסכימה.

סוף דבר

אנו מטילים אפוא על הנאשמים את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.

ניתן בזאת צו למוצגים, לפיו הם יושמדו/יחולטו/יושבו לבעליהם, לפי שיקול דעת המאשימה.

המזכירות תשלח העתק של גזר הדין לשירות המבחן ולשב"ס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ד, 18 יולי 2024, במעמד הצדדים.

-1143018161000

יוסי טופף, שופט

אב"ד

עודד מאור, שופט

מעין בן ארי, שופטת