בפני
בפני כב' השופט הבכיר, רמזי חדיד
תובע
נבות פלד
באמצעות עוה"ד עידו מנו
נגד
נתבעת
יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד יעל רוקח
פסק דין
מבוא ועובדות מוסכמות
בפניי תביעה כספית בעילה חוזית, לפיה התובע מבקש להשיב רכב חדש אשר רכש מהנתבעת ולחייבה בתשלום סך של 118,787 ₪.
התובע הינו אדם פרטי ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא שימש כמנכ"ל של שתי חברות.
הנתבעת הינה חברה המאוגדת כדין בישראל והיא עוסקת בייבוא ושיווק כלי רכב מתוצרת חברת ג'נרל מוטורס ואיסוזו. לנתבעת מוסכים מורשים בפריסה ארצית לטיפול ברכבים המיובאים ומשווקים על ידה, לרבות מוסכי חברת ניסים ארביב בע"מ (להלן: "המוסכים המורשים" ו-"חב' ארביב" בהתאם).
ביום 07.04.2016 נערך ונחתם בין בעלי הדין הסכם, לפיו רכש התובע מהנתבעת רכב חדש מסוג שברולט מאליבו נושא מספר רישוי 32-422-39 וזאת בתמורה לתשלום סך של 158,253 ₪ (להלן: "הרכב"). האחריות לרכב הינה למשך 36 חודשים ממועד מסירתו לתובע או עד ל-100,000 ק"מ, לפי המוקדם מביניהם, הכל לפי התנאים שנקבעו בתעודת האחריות שנמסרה לתובע.
ביום 25.05.2016 הרכב נמסר לידי התובע.
החל מיום 19.09.2016, כ-4 חודשים לאחר מסירת הרכב לתובע, ועד לחודש 12/19 הרכב טופל במוסכים המורשים וטיפולים אלו תועדו בכרטסת מטעם הנתבעת (להלן: "כרטסת הטיפולים"). כבר כעת יובהר כי בין הצדדים מחלוקת באם אותה כרטסת משקפת את מלוא כניסות הרכב למוסכים המורשים והטיפולים שבוצעו בו, כטענת הנתבעת, אם לאו, כטענת התובע.
בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מסירת הרכב לידי התובע, החלה להידלק ברכב מנורה המעידה על תקלה במנוע (להלן: "מנורת המנוע") והתובע התלונן כי הרכב מאבד תאוצה לסירוגין. כמו כן, במנוע שמשת חלון הנהג התגלתה תקלה אשר חייבה את החלפתו. להלן פירוט המקרים בהם הוכנס הרכב למוסכים המורשים לצורך בדיקה וטיפול בתקלות הנ"ל, כמתועד בכרטסת הטיפולים:
ביום 25.10.2018, כאשר מד האוץ ברכב הצביע על 31,058 ק"מ, וזאת בשל תקלה במנוע שבעקבותיה דלקה מנורת המנוע. במועד הנ"ל לא תועדה בדיקה או טיפול כלשהם שבוצעו ברכב, וכל שנרשם הוא "לקוח יחזור במועד אחר". תאריך היציאה הרשום של הרכב מהמוסך הינו 25.10.2018.
ביום 02.11.2018, כשמד האוץ של הרכב הצביע על 31,408 ק"מ, שוב בעקבות מנורת המנוע שדלקה. במועד הנ"ל הוחלפו צינור קירור ברכב. תאריך היציאה הרשום של הרכב מהמוסך הינו 22.11.2018.
ביום 19.12.2018, כשמד האוץ של הרכב הצביע על 32,742 ק"מ, שוב בעקבות מנורת המנוע שדלקה. במועד הנ"ל הוחלף חיישן כניסת אוויר ברכב. תאריך היציאה הרשום מהמוסך הינו 30.12.2018.
יצוין כי בתקופה לעיל בה היה הרכב במוסך, הנתבעת העמידה לתובע על חשבונה רכב חלופי.
ביום 08.04.2019, כשמד האוץ ברכב הצביע על 35,951 ק"מ, שוב בעקבות מנורת המנוע שדלקה וכן בשל תקלה שהופיעה בשמשת חלון הנהג העולה ויורדת לסירוגין בעת סגירה. באותו מועד בוצע עדכון גרסה לתוכנת מחשב מנוע הרכב וכן הוזמן מנוע לשמשת חלון נהג. תאריך היציאה הרשום של הרכב מהמוסך הינו 15.04.2019.
גם בתקופה לעיל, הנתבעת העמידה לתובע על חשבונה רכב חלופי.
ביום 03.06.2019, כשמד האוץ ברכב הצביע על 37,950 ק"מ, שוב בעקבות מנורת המנוע שדלקה. במועד הנ"ל אותרה תקלה (קוד מס' P2097) ובוצע תכנות מחשב מנוע לגרסה מעודכנת. התאריך הרשום של יציאת הרכב מהמוסך הינו 03.06.2019.
ביום 19.07.2019, כשמד האוץ של הרכב הצביע על 39,942 ק"מ, הרכב הוכנס למוסך לצורך החלפת מנוע שמשת חלון נהג. תאריך היציאה הרשום של הרכב מהמוסך הינו 25.07.2019.
ביום 22.11.2019, כשמד האוץ של הרכב הצביע על 44,864 ק"מ, שוב בעקבות מנורת המנוע שדלקה. מועד היציאה הרשום של הרכב מהמוסך הינו באותו יום. בהמשך, תועדה כניסה של הרכב למוסך ביום 10.12.2019 ויציאה ביום 13.12.2019 בשל אותה תקלה במנוע ובמהלכם הוחלף בית המצערת. יצוין, כי התיקון הנ"ל בוצע בחלוף תקופת האחריות ולפיכך הנתבעת דרשה מהתובע לשלם תמורתו סך של 2,475 ₪. דא עקא, לאור התנגדות התובע, היא ויתרה על דרישתה בנדון.
לאחר התיקון האחרון שבוצע ברכב, ואשר במהלכו הוחלף בית המצערת, לא תועדו בכרטסת הטיפולים כניסות נוספות למוסכים, זאת למעט כניסה מיום 09.11.2022 במהלכה שב התובע והתלונן כי מנורת המנוע דלקה טרם הגיעו למוסך.
במסגרת הדיון בתביעה הגיש התובע את חוות דעתו של השמאי מר יהודה יגן ומנגד הגישה הנתבעת את חוות דעתו של השמאי מר ישראל דרנוב. לאור הפערים שהתגלו בין חוות הדעת הנ"ל, מבלי שהצדדים מוותרים על חוות הדעת מטעמם, מונה השמאי מר עמי מימון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט").
מומחה בית המשפט בדק את הרכב באופן ויזואלי ביום 28.11.2021, כאשר מד האוץ הצביע על 50,873 ק"מ והוא נתן חוות דעת בהתאם. יודגש כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט "ל מבוססת לא רק על התיעוד המופיע בכרטסת הטיפולים, אלא גם על רישומים שערך התובע בהם תועדו כניסות נטענות של הרכב למוסכים המורשים שאינם מופיעים בכרטסת הטיפולים.
להלן עיקר הממצאים שנקבעו בחוות דעת מומחה בית המשפט:
ממוצע השימוש אשר עשה התובע ברכב עד לתקלה הראשונה שהופיעה במנוע ביום 25.10.2018, הינו 13,000 ק"מ לשנה ומהמועד הנ"ל ועד לבדיקת הרכב על ידי מומחה בית המשפט ממוצע השימוש הינו 6,500 ק"מ לשנה.
מכרטסת הטיפולים עולה כי מנגנון יניקת אוויר ו/או מערכת מחשב מנוע הרכב כשלו כ-7 פעמים עד לתיקון האחרון שבוצע בחודש נובמבר-דצמבר 2019, ובממוצע תקלה בכל 6,500 ק"מ. מעבר לכך, בכרטסת הטיפולים תועדו שני תיקונים במנגנון בורר הילוכים ושתי תקלות במנגנון שמשת חלון הנהג. כמו כן, בתקופה הרלוונטית, הרכב הוכנס למוסך לצורך טיפולים ותיקונים ב-14 הזדמנויות שונות.
התקלות התכופות שהתגלו ברכב אינן תקלות מינוריות ויש בהן כדי לערער את אמינות הרכב בידי המשתמש בו. הדברים הינם מקל וחומר כאשר ברכבים מודרניים, דוגמת הרכב נשוא התביעה, מקובל לעשות טיפול אחד ברכב בכל שנה, ולעיתים כניסה נוספת חריגה באותה שנה.
עדכוני התוכנה אשר בוצעו ברכב לא פתרו את התקלה אשר בעטייה דלקה מנורת המנוע.
מהות התקלות שהתגלו ברכב ומספרן בטווח השימוש שנעשה בו בזמן הרלוונטי, אינו מקובל ואינו סביר.
בית המשפט, ולא המומחה מטעמו, הוא המוסמך לקבוע באם התובע זכאי לסעד שהתבקש בתביעה – השבת מלוא ערך הרכב ופיצוי עבור נזקיו הנטענים. למקרה ולא יפסק הסעד האמור, מומחה בית המשפט העלה שתי חלופות, כלהלן:
הארכת תקופת האחריות למערכות הרכב בהן התגלו התקלות – מערכת יניקת אוויר למנוע, בורר ידית הילוכים ומנגנון הרמת שמשה – למשך 7 שנים או עד 200,000 ק"מ ובתוספת פיצוי עבור אובדן זמן ורכב חלופי.
רכישת הרכב על ידי הנתבעת בערכו הממשי, ככל והתובע מעוניין בהחלפתו.
ערך הרכב במועד מתן חוות דעת מומחה בית המשפט הינו 63,500 ₪.
במסגרת התביעה העידו התובע ומנגד העידו מנהל תחום שירות לקוחות אצל הנתבעת, מר גבי אליהו, ומנהל חב' ארביב, מר אביב מדיני (להלן: "גבי" ו-"אביב" בהתאם). כמו כן, מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו תוך ויתור הצדדים על חקירת המומחים מטעמם, וזאת מבלי שהדבר יחשב כוויתור על חוות דעתם.
להשלמת התמונה יצוין כי נגד יצרן הרכב הוגשו תביעות ייצוגיות בארה"ב ובישראל, אף כי בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם התביעות הנ"ל הוגשו בעקבות אותן תקלות שהופיעו ברכב, כטענת התובע, אם לאו, כטענת הנתבעת.
טענות הצדדים בתמצית:
לטענת התובע, השיקול העיקרי ברכישת רכב יקר מתוצרת הנתבעת, הוא המצג אשר הציגה ביחס לאמינות ובטיחות הרכבים מתוצרתה. והנה, במקרה דנן, הופיעו ברכב תקלות חוזרות ונשנות אשר בעטיין בוצעו תיקונים חריגים מעבר לסביר ובאופן המנוגד למצג של הנתבעת. בנדון נטען כי ממועד מסירת הרכב לידי התובע – 25.05.2016 – ועד לחודש נובמבר – דצמבר 2019, פרק זמן של כשלוש וחצי שנים, הרכב נכנס למוסך ב-23 הזדמנויות שונות ושהה בו או היה מושבת למשך 92 ימים, לא פחות. הוסיף התובע וטען כי כרטסת הטיפולים אינה משקפת את כל הבדיקות והטיפולים של הרכב, זאת בניגוד לרשימה שהוא עצמו ערך ועליה יש לסמוך (להלן: "רשימת התובע").
התובע מדגיש כי התקלה שהופיעה ברכב – איבוד תאוצה – הינה תקלה חמורה המסכנת חיים, במיוחד במהלך נסיעה בכביש מהיר. והנה, על אף זאת, הנתבעת ניסתה לטפל באותה תקלה באמצעות "איפוס מערכת" ועדכון תוכנת מחשב המנוע, אך ללא הועיל. בנסיבות העניין, ובהתאם לעצת בא כוחו, התובע השבית את הרכב זמן קצר לאחר חודש נובמבר 2019, וזאת על מנת שלא לסכן את עצמו ולאבד ימי עבודה וזמן כפי שהיה עד למועד הנ"ל והוא שכר רכב מתחילת שנת 2020 ועד לחודש יוני 2021 בעלות של 3,500 ₪ לחודש, ובסך הכל 50,000 ₪. כמו כן, בניסיון להקטין את נזקיו, פעל התובע למכירת הרכב, אולם בשל התקלות שהתגלו בו, הוא קיבל הצעות לא ריאליות.
התובע מבקש לאמץ את קביעות מומחה בית המשפט ביחס לליקויים שהתגלו ברכב, אף כי הוא עומד על השבת הרכב לנתבעת וקבלת שוויו. בהתאם לכך, התובע מבקש לחייב את הנתבעת בכל אלה:
סך של 76,520 ₪ עבור שווי הרכב למועד הגשת התביעה, ינואר 2020 (לאחר ניכוי ירידת ערך בעקבות תאונה בה היה הרכב מעורב).
סך של 30,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש.
סך של 10,000 ₪ על דרך האומדנה עבור אובדן ימי עבודה.
סך של 14,765 ₪ עבור הוצאות חוות דעת מומחה מטעם התובע, חלקו בשכר מומחה בית המשפט, נסיעות, הוצאות הליך הגישור אליו פנו הצדדים וכן אגרת בית משפט.
הנתבעת מבקשת לבחון את נסיבות המקרה בהתאם לכרטסת הטיפולים המשקפת לגישתה את כל הבדיקות והטיפולים של הרכב במוסכים המורשים, זאת בניגוד לרישומי התובע שאין להם כל ביסוס. בנדון מפנה הנתבעת לנוהל העבודה הקיים במוסכים המורשים, לפיו חובה לתעד כל כניסה של רכב למוסך, הבדיקות ותיקונים שבוצעו במהלכה, מה גם ובהתאם לאותם רישומים נערכת התחשבנות עם היצרן ביחס לטיפולים המכוסים בתקופת האחריות.
הנתבעת מדגישה כי בהתאם לכרטסת הטיפולים, עד למועד הופעת התקלה במנוע הרכב ביום 25.10.2018, הוא הוכנס למוסכים לצורך טיפולים שוטפים, תיקונים בעקבות תאונות בהן היה מעורב וגם קמפיין של היצרן אשר נועד לשפר את מערכות הרכב, והרי כל אלה אינם רלוונטיים למחלוקת בתביעה. התקלה במנוע הרכב הופיעה בחלוף כשנתיים וחצי לאחר מסירתו לתובע, כשמד האוץ הצביע על 31,058 ק"מ, ומאותו מועד הרכב הוכנס מספר פעמים למוסך עד להחלפת בית המצערת בחודש נובמבר – דצמבר 2019, טיפול אשר הביא את הבעיה על פתרונה באופן סופי. כמו כן, במהלך התקופה הנ"ל טופלה התקלה שהופיעה במנוע שמשת הנהג. המדובר אפוא, כך לטענת הנתבעת, בתקלות מינוריות אשר בעטיין הרכב שהה במוסכים למשך 9 ימים בלבד. בנסיבות העניין, יש לדחות את דרישת התובע לביטול ההתקשרות בין הצדדים והשבת הרכב לנתבעת וזאת בהעדר אי התאמה במוצר וכן מאחר והתובע הודיע על ביטול ההתקשרות בשיהוי במכתב בא כוחו מיום 05.11.2019, ובחלוף כ-3.5 שנים ממועד מסירת הרכב לתובע.
הנתבעת מבקשת לדחות את טענת התובע בדבר השבתת הרכב למשך 92 יום בעקבות התקלות שהופיעו בו והכנסתו למוסך ובנדון היא מצביעה על סתירות שעלו בגרסתו. כן מבקשת הנתבעת לדחות את חוות דעת מומחה התובע וזאת בנימוק כי הוא בדק את הרכב באופן ויזואלי בלבד וקבע את ממצאיו בהסתמך על מידע ופרטים לא מבוססים מטעם התובע, כמו גם נבואות לנזק עתידי העלול להיגרם לרכב, ואשר מעולם לא התממשו. כן מבקשת הנתבעת לדחות את קביעות מומחה בית המשפט ובנדון היא מפנה להוראות הדין לפיהן בית המשפט הוא הפוסק האחרון. כן מפנה הנתבעת לכך כי בניגוד להחלטת המינוי, מומחה בית המשפט הסתפק בבדיקה ויזואלית של הרכב ולטענתה חוות דעתו שזורה בשגיאות ואי דיוקים, עדותו מוטה ולא קוהרנטית, מתפתלת ותוקפנית.
ביחס לתביעות הייצוגיות שהוגשו נגד יצרן הרכב, הנתבעת טענה כי עניינן בחיישן דוושת תאוצה, ולא בתקלה שהתגלתה בבית המצערת של הרכב, כבמקרה דנן, ולפיכך הן אינן רלוונטיות לענייננו. מכל מקום, ההכרעה באותן תביעות, לפיהן הוארכה תקופת האחריות ביחס לחיישן דוושת התאוצה, חלה גם כן על הרכב נשוא התביעה.
ממכלול הטיעונים לעיל, הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט. לחילופין, ככל וייפסק כי התובע זכאי לסעד ההשבה, היא מבקשת להעמיד את סכום ההשבה על מחירון הרכב במועד מתן פסק הדין. כן מבקשת הנתבעת לדחות את הפיצוי הנדרש עבור יתר ראשי הנזק הנטענים בתביעה ולחילופין לפסוק לתובע פיצוי עבור עגמת נפש על הרף הנמוך.
דיון:
כאמור, בין הצדדים מחלוקת באם כרטסת הטיפולים משקפת את כל הכניסות, הבדיקות והטיפולים של הרכב למוסכים המורשים, כטענת הנתבעת, או שמא אין הדבר כך ועל כן יש להתחשב גם ברישומי התובע, כטענתו במשפט.
אקדים ואומר כי בהתחשב במסקנה אליה, כמפורט בהמשך, אין למחלוקת לעיל נפקות. יחד עם זאת, מאחר ופטור בלא כלום אי אפשר, אתייחס להלן ולו בקצרה לאותה מחלוקת.
בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/3, העלה התובע את הטענה כאילו כרטסת הטיפולים אינה משקפת את כל כניסות הרכב למוסכים המורשים, הבדיקות והטיפולים שבוצעו במהלכן. כמו כן, התובע צירף כנספח ו' לתצהירו טבלה אשר ערך בה הוא פירט, כביכול, את כל הכניסות של הרכב למוסכים המורשים. בחקירתו הנגדית נשאל התובע ביחס לאותה טבלה, והוא השיב באומרו:
"ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, מפורטות כניסות למוסך שלכאורה לא תועדו על ידי הנתבעת. כל הכניסות שפירטת, חוץ מכניסה אחת, מופיעות בדוח ההסטוריה.
סעיף 4 יא הכניסה שלכאורה לא מתועדת בדוח ההסטוריה.
ת. אני אומר שביקשתי את מס' התקלה ולא קיבלתי אותה. זה מה שכתוב.
ש. זו כניסה שלא מופיע בדוח ההסטוריה ולכן אין עליה תיעוד. ואתה אומר בנספח ד' שתיעדת את זה במייל. אבל נספח ד' הוא מייל משנה לפני זה, מדצמבר 2018. אז תיעדת במייל כניסה שעוד לא הייתה?
ת. יתכן שטעיתי. כל נושא התיעוד היה סוג של עבודת ניחושים, כי הסתכלתי על המיילים מצד אחד, על הכרטסת שאתם סיפקתם ובהמשך סיפקתם כרטסת אחר. כתובים תאריך כניסה ויציאה, והסתכלתי על המיילים שלי ובדקתי אם חסר משהו. כל זה עבודת ניחוש.
ש. אז יכול להיות שטעית?
ת. כן. יכול להיות שטעיתי. סיפרתי שעשיתי השוואה בין מספר מקורות. אני לא זוכר כל כניסה למוסך" (שם, עמ' 15 שורה 20 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).
למותר לציין כי אין כל מקום להסתמך על התיעוד של התובע שאינו אלא "עבודת ניחוש" מה גם והוא מודה, אף כי בחצי פה, כי נפלו בו טעויות.
לא זאת אלא זאת, טענת הנתבעת כפי שעלתה בסעיף 14 לתצהירו של גבי, מוצג נ/2, ובסעיף 5 לתצהירו של אביב, מוצג נ/1, לפיה בהתאם לנוהל הקיים במוסכים המורשים חובה לתעד כל כניסה של רכב, הבדיקות והטיפולים שנעשו במהלכן לצורך התחשבנות עם יצרן הרכב, במיוחד כאשר הרכב נמצא בתקופת אחריות – טענה זאת הינה הגיונית וסבירה בעיניי. והנה, משיקולים השמורים עמו, התובע נמנע מחקירתו של גבי לאמור בתצהירו בנדון בעוד כי משנשאל אביב לעניין זה, הוא מסר תשובה עקבית ומשכנעת, באומרו:
"ש. תסכים איתי שבפרקטיקה שאני מכיר בהרבה מקרים מגיעים למוסך כמו שלך, מוסך מרכזי שיש לו הרבה עבודה ואתה רואה שפתאום מגיע לקוח בשעה 10:00 שיש לו תקלה ברכב, נדלקה מנורה, נוזל מים. אין זמן ויש לחץ ואתה אומר לעובד שלך שיעשה לו איפוס אם אפשר לשחרר אותו ומטפלים בתקלה באופן זמני ומשחררים. האם זה קורה.
ת. לא. אין דבר כזה. אני לא יודע מה קורה במוסכים אחרים, במרכזי כמו שלנו יש נוהל ברור, רכב נכנס יש יועץ שמקבל אותו, לוקח כרטיס ורושם את התלונה בלשונו של הלקוח. אם הכרטיס מגיע לאותו טכנאי שבודק אליי או אל מישהו אחר יש את פרטי הרכב, אנחנו בוחרים שנה, לראות שזה הרכב הנכון, אנחנו צריכים נתונים של כרטיס העבודה. אין מצב שרכב ייבדק ללא כרטיס, אין מצב שמישהו, אני מנהל את המוסך, אין מצב שכרטיס רכב ייבדק ללא כרטיס עבודה רשום במחשב המוסך, בהזמנות, אין מצב שרכב יבוצע בו נסיעת מבחן ללא שהוא נרשם, אין מצב שיוסיפו לו מים כי מים צריכים להרשם כמוצר שיצא ממחסן החלפים. זה שאחליט אחר כך כן לחייב או לא, כרטיס עבודה נרשם.
ש. תסכים איתי שיכול להיות מצב שלקוח אומר שהוא ממהר לעבודה תבדוק אם אפשר להשאיר את הרכב ואתה אומר שאתה לא יכול לקבל וזה ייקח שעה שעתיים והלקוח אומר שיבוא מחר ולא נרשם בשום מקום. בתום לב אתה רוצה לתת שירות ואתה לא יכול באותו רגע.
ת. כל כניסה מתועדת גם אם לא בוצעה עבודה, הכרטיס מתועד, אם הרכב לא נבדק אז לא יהיה תיעוד מה נמצא. יכול להיות שהלקוח מגיע ורואה שהמוסך עמוס ואז לוקח את הרכב, אני לא לוכד את הרכב, זה רכוש שלו" (שם, עמ' 18 שורה 5 לפרוטוקול הדיון).
לאור האמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים תידון ותוכרע על סמך כרטסת הטיפולים ובהתעלם מרישומי התובע.
כעולה מסעיף 5 לעיל, כשנתיים וחצי לאחר שהרכב נמסר לתובע החלה להופיע בו תקלה במנוע ואשר בעקבותיה מנורת המנוע דלקה. לצורך הטיפול בתקלה, בפרק זמן של כשנה וחודש, הרכב טופל פעם אחר פעם במוסכים מורשים מטעם הנתבעת, אולם כל הטיפולים שבוצעו עד לחודש נובמבר-דצמבר 2019 לא הביאו לפתרון התקלה. אמנם נכון, בעקבות החלפת בית המצערת ברכב בחודש דצמבר 2019 מנורת המנוע לא דלקה לתקופת זמן מה והתקלה לא חזרה על עצמה. הדבר תועד בס"ק 3.2 לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר קבע באומרו: "לשאלתי את התובע נעניתי כי מאז עדכון התוכנה האחרון והחלפת יחידת מצערת אוויר, מנוע הרכב פועל באופן תקין".
במאמר מוסגר יצוין כי בחקירתו הנגדית העיד מומחה בית המשפט כי מאחר והתובע אישר כי ממועד החלפת בית המצערת הרכב היה תקין, אזי הוא הסתפק בבדיקה ויזואלית של הרכב, 2019 (שם, עמ' 6 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). הנימוק הנ"ל של מומחה בית המשפט משכנע בעיניי ואין לקבל את טענת הנתבעת כאילו אין די בבדיקה ויזואלית. ודוק, אמנם נכון בהחלטת המינוי מיום 04.11.2021 נקבע כי על מומחה בית המשפט לבדוק את הרכב, אולם בהחלטה לא נקבע אופן ביצוע הבדיקה ולפיכך אין לומר כי מומחה בית המשפט לא פעל בהתאם להחלטת המינוי. בנסיבות העניין, אני דוחה את טענות הנתבעת בנדון.
בחקירתו הנגדית העיד מומחה בית המשפט לשאלות התובע, באומרו:
"ש. ב-25.10 האחרון נדרש לבדוק מנוע. מציג תמונה של לוח החיישנים בה רואים קילומטרז ומנורה דולקת – הוגש וסומן ת/1.
מציג מסמך עם המספר של התקלה – זה פלט מחשב, דוח מהמוסך שבו פענוח של התקלה – הוגש וסומן ת/2
ת. איזו סיבה? כי המנורה יכול להידלק מסיבות שונות. אני מאשר כי מדובר באותה תקלה" (שם, עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה הראשונה והשנייה במקור וההדגשה השלישית הוספה – ר.ח.).
יובהר, כי מוצג ת/1 הינו צילום לוח מחוונים של הרכב בו מופיעה מנורת המנוע דולקת, ומוצג זה, כמו גם פלט מחשב לפענוח התקלה, מוצג ת/2, הוגשו כחלק מהראיות בתביעה וזאת מבלי שהנתבעת העלתה כל התנגדות בנדון.
יתרה מכך, בחקירתו הנגדית אישר עד הנתבעת, מר אביב, כי עובר לדיון בתביעה התובע פנה למוסך והתלונן כי מנורת המנוע שוב דלקה, וזאת באומרו:
"ש. למעשה כמו שאתה יודע מהשבועיים האחרונים התקלה חזרה. זה נכון.
ת. הלקוח הגיע אלינו וביקש לבדוק לו את הרכב, נפתח לו כרטיס כמו תמיד, הוא טען ואני גם כמו כל כניסה שלקוח נכנס אנחנו מנסים לחקור מתי ובאיזה תנאים זה קרה, הוא טען בפניי שזה דלק עד שהוא הגיע למוסך, כשאני בדקתי את הרכב וכשיועץ השירות קיבל את הרכב לא דלקה מנורה, אין לנו תיעוד שדלקה מנורה, על סמך תלונה שלו. בבדיקה שבדקתי את הרכב הוא ביקש את הדו"ח, הוא יכול היה לקבל גם את הדוחות האחרים, מופיע שם קוד של תקלה, הקוד יכול לבוא מהרבה פרמטרים וסיבות הסברתי לו. גם ניהלתי איתו שיחה להבין מה קרה, שאלתי אותו על המסנן אוויר, הוא אמר שהוא החליף, שקנה אצלנו והחליף במוסך אחר, אמרתי שיכול להיות שלא ישב טוב במקום. אני לא יכול לדעת למה מופיעה התקלה. ביצעתי ניסיון עם הרכב, בדיקות, לא ראינו שום דבר, יכול להיות שמהחלפת מסנן שעשו המנורה דלקה.
ש. בדקת את המסנן אוויר.
ת. לא בדקתי, הוא טען שהמסנן אוויר תקין והוא החליף אותו במוסך אחר, הוא קנה אותו אצלנו.
ש. לביהמ"ש: קודם אמרת שניהלת איתו שיחה. אם אתה סברת שהתובע החליף בעצמו והמסנן לא ישב טוב אז למה לא בדקת.
ת. אני חזרתי מנסיעת מבחן עם הרכב, לא שחזרתי את התקלה, בנסיעת מבחן שיצאתי עם הרכב הרכב נסע בסדר גמור, לא חזרה התקלה, כשחזרתי דיברנו ושאלתי ואמרתי שיכול להיות פילטר אוויר והוא אמר שהוא החליף.
ש. לביהמ"ש: אחריש עשית את בדיקת המבחן שללת את האפשרות שהמנורה נדלקה בגלל מסנן אוויר.
ת. כרגע שהוא במוסך כי התקלה לא חזרה. אם הוא לא היה יושב במקום התקלה הייתה חוזרת" (שם, עמ' 20-21 החל משורה 32 לפרוטוקול הדיון).
יובהר, כי אין לקבל את טענתו של אביב ביחס לסיבה אשר בעטיה שוב דלקה מנורת המנוע – החלפת מסנן אויר – שכן, לא רק שמדובר בהשערה גרידא שאינה נתמכת בראיה כלשהי, אלא היא באה מפיו של עד שהוזמן למתן עדות בעניינים שבעובדה ולא בעניינים שבמומחיות ועדותו אף סותרת את עדות מומחה בית המשפט, לפיה מדובר באותה תקלה.
תאמר אפוא מעתה כי מה שהיה בעבר עד לחודש דצמבר 2019 הוא הוא המצב היום וכי החלפת בית המצערת ברכב, לא פתרה את התקלה במנוע.
בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, ואשר כותרתו "אי התאמה", נקבע כדלקמן:
"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –
(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמהשהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".
דומה כי במקרה דנן הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה כלפי התובע בהתאם לס"ק 11(3) ו-(5) לחוק המכר, כמצוטט לעיל. בהקשר זה יודגש כי רכישת רכב חדש כרוכה לרוב בהוצאה ניכרת כמקרה דנן. הציפייה של הרוכש ליהנות מרכב כאמור לאורך זמן ללא תקלות חוזרות ונשנות, הינו לגיטימי בהחלט. בנדון נפסק ב- תא"מ 63795-10-15 (שלום קריות) מונדיה נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו), כדלקמן:
"בעניין הצורך של רוכש רכב כחדש להתייצב לעיתים תכופות במוסך עקב תקלות, נקבע לא פעם כי אחת ממטרותיה של רכישת רכב חדש הינה הימנעות מטיפולי מוסך לעיתים תכופות, ולגיטימי וסביר לצפות מרכב חדש שנרכש מחברה שלא ידרוש מבעליו לסור שוב ושוב למוסך לתיקון תקלות" (שם, פסקה 5 לפסק הדין).
לאותה הלכה ר' ת"א 9670/00 מילר נ. יוניון מוטורוס בע"מ (פורסם בנבו) (פסקה 8 לפסק הדין), ת"א 2449/07 שלמה אנג'ל ז"ל נ. צמפיון מוטורוס בע"מ (פורסם בנבו) (פסקה 19 לפסק הדין) ו-ע"א (חיפה) 789/94 אלון את איציק בע"מ נ' חב' ישראלית לאוטומובילים בע"מ (פורסם בנבו) (פסקה 9 לפסק הדין).
להלכה הפסוקה לעיל משנה תוקף במקרה דנן בו אין מדובר בתקלה מינורית, כטענת הנתבעת, אלא בתקלה במנוע הרכב שבאה לידי ביטוי באיבוד תאוצה במהלך נסיעה. המדובר אפוא בתקלה העלולה לסכן חיים, במיוחד כאשר היא מתרחשת במהלך נסיעה בכביש מהיר. כמו כן, העובדה כי הנתבעת ניסתה פעם אחר פעם ללא הצלחה לפתור את התקלה, אינה מתיישבת עם הטענה כאילו ענייננו בתקלה מינורית, מה גם והיא שוב הופיעה עובר לדיון שהתקיים בתביעה.
טענת הנתבעת כאילו מאחר והתובע הודיע על ביטול ההתקשרות ביניהם בחלוף כשלוש וחצי שנים ממועד מסירת הרכב לידיו, אזי הוא לא זכאי לסעד ההשבה, אינה משכנעת כלל ועיקר בעיניי.
בסעיף 15 לחוק המכר, ואשר עניינו באי התאמה נסתרת, כמקרה דנן, נקבע כדלקמן:
"לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר".
כזכור, במקרה דנן, התקלה במנוע הרכב הופיעה לראשונה ביום 25.10.2018. מהמועד הנ"ל ועד להודעת התובע על ביטול ההתקשרות עם הנתבעת ביום 05.11.2019, חלפו כשנה וחודש בלבד, פחות משנתיים ממועד הופעת התקלה ברכב. יתרה מכך, מלשון סעיף 15 עולה כי עניינו בקביעת פרק זמן מקסימאלי של שנתיים ימים להודעת הקונה למוכר על אי התאמה נסתרת שהתגלתה בממכר, ולא להודעה בדבר ביטול ההתקשרות ביניהם. והנה, לנתבעת נמסרה הודעה על התקלה במנוע הרכב מהיום הראשון בו התגלתה – 25.10.2018.
משהגעתי עד הלום נותר לדון בסעדים הכספיים שהתבקשו בתביעה. בנדון אקדים ואעיר כי על אף טענת התובע כאילו הוא שכר רכב בעלות כוללת של 50,000 ₪, הוא תבע כל סעד עבור הוצאה נטענת זו.
קביעת שווי הרכב:
התובע מבקש לחשב את שווי הרכב בסך של 76,529 ₪ (לאחר ניכוי ירידת ערך בגין תאונה בה היה מעורב), וזאת בהתאם למחירון שלו במועד הגשת התביעה, ינואר 2020. מנגד, הנתבעת מבקשת לחשב את שווי הרכב בהתאם למחירון שלו במועד מתן פסק הדין.
בדרישתו לעיל התובע מתעלם מהעובדה כי הוא או מי מטעמו המשיכו לעשות שימוש ברכב גם לאחר הגשת התביעה. בנדון, אין אלא לשוב ולהפנות לאמור בס"ק 3.2 לחוות דעת מומחה בית המשפט ולעדותו, לפיהן התובע אישר כי הרכב היה תקין ממועד התיקון האחרון שבוצע בו, נובמבר-דצמבר 2019, ועד לבדיקת הרכב ביום 28.11.2021. ודוק, במועד בדיקת הרכב על ידי מומחה בית המשפט, מד האוץ הצביע על 50,873 ק"מ, כ-6,000 ק"מ נוספים ממועד התיקון האחרון, לא פחות. יתרה מכך, כעולה מהתמונה, מוצג ת/1, ביום 25.10.2022, או בסמוך לכך, מד האוץ ברכב הצביע על 62,182 ק"מ, ללמדך כי בפרק זמן של כ-11 חודשים ממועד בדיקת הרכב על ידי מומחה בית המשפט, הוא נסע כ- 11,300 ק"מ, לא פחות.
לא ניתן לאיין את השימוש שהתובע או מי מטעמו המשיכו לעשות ברכב גם לאחר הגשת התביעה ובהתאם לכך לחשב את שוויו על פי המחירון במועד הגשתה. בנסיבות העניין, יש היגיון בבקשת הנתבעת להעריך את שווי הרכב בהתאם לשוויו במועד מתן פסק הדין. אולם, בהעדר כלים לכך, החישוב יעשה על דרך האומדנה ועל בסיס שווי הרכב שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט – 63,500 ₪ נכון ליום 12.12.2021. בנסיבות העניין, משווי הרכב הנ"ל יופחת על דרך האומדנא סך של 8,500 ₪, ובהתאם לכך הוא יועמד על סך של של 55,000 ₪.
פיצוי בגין עגמת נפש:
בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות מספר ההזדמנויות בהן הרכב הוכנס למוסכים לצורך הטיפול בתקלה שהופיעה במנוע ובמנגנון שמשת חלון הנהג, העובדה כי התקלה במנוע הינה תקלה מסכנת חיים והנתבעת כשלה לטפל בה פעם אחר פעם באופן יסודי, התובע זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש. בנדון עיינתי, בין היתר, בהתכתבות שהיתה בין בעלי הדין בזמן אמת, נספח ז' לתצהיר התובע, וממנה ניתן להתרשם מהטרחה ועגמת הנפש שהיו מנת חלקו של התובע.
לאור האמור לעיל, התובע זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪.
אבדן ימי עבודה:
התובע, ושיקוליו עמו, לא הגיש כל אסמכתא לתמיכה בטענתו בדבר הפסד שכרו הנטען בתקופה הרלוונטית לתביעה. אמנם נכון, בהתאם להלכה הפסוקה בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי על דרך האומדנא, אולם הוא יפעיל סמכות זו מקום בו הוכיח התובע את קיומו של הנזק, אך מטעמים עניינים קשה לעמוד על אומדן הנזק (ר' ע"א 8588/06 דלג'ו נ. אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו) (פסקה 27 לפסק הדין)).
לא כך המצב במקרה דנן בו התובע לא הוכיח את הטענה כאילו נגרם לו נזק בגין אבדן ימי עבודה או כי מטעמים עניינים לא ניתן לעמוד על גובה הנזק הנ"ל.
טענת התובע בנדון, נדחית אפוא.
הוצאות הליך הגישור:
בהתחשב במהות הליך הגישור, העובדה כי הוא הליך רצוני ומאחר ובית המשפט אינו חשוף להתנהלות שהיתה בו ולפיכך אין בידיו כלים לקבוע סיבת כישלונו ועל מי מהצדדים מוטלת האחריות לכך, אזי אין לקבל את בקשת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות הגישור ובקשתו בנדון נדחית.
לסיכום, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, עד ליום 11.09.2023 סך של 55,000 ₪ עבור שווי הרכב וסך של 25,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש, ובסה"כ 80,000 ₪.
הסכום שנקבע עבור שווי הרכב – 55,000 ₪ – יופקד בידיו הנאמנות של ב"כ התובע וזאת עד להשבת הרכב לידי הנתבעת. עם הפקדת הסכום בידי ב"כ התובע יתאמו ב"כ הצדדים את מועד השבת הרכב לנתבעת ויבצעו את ההשבה תוך שני ימי עסקים ממועד ביצוע התשלום כאמור לעיל. בד בבד עם השבת הרכב לנתבעת, יחתום התובע על כל המסמכים המתחייבים לצורך העברתו על שמה או על שם מי מטעמה. יחד עם זאת מובהר כי עם העברת הרכב לידי הנתבעת, התובע לא ייחשב כבעלים של הרכב ולא מוטלת עליו כל אחריות בגינו.
עם השבת הרכב לנתבעת, כאמור לעיל, ב"כ התובע יהיה רשאי להעביר את הסך של 55,000 ₪ לידי מרשו.
הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה, הוצאות המומחה מטעמו, חלקו בהוצאות מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 15,210 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על האגרה והוצאות המומחים ממועד הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הסכומים לעיל ישולמו עד ליום 10.09.2023.
ניתן היום, כ"ב אב תשפ"ג, 09 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
