מספר בקשה:15
לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובעת
נ"ט ת"ז ====== (האם)
נגד
נתבעים
1. ד"ט ת"ז ===== (הכלה)
2. א"ט ת"ז ===== (הבן)
החלטה
לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהוצאות משפט, לאחר שהתביעה נמחקה, לבקשת התובעת.
רקע
ביום 16.12.21 הגישה התובעת תביעה לביטול מתנה כספית שנתנה, לטענתה, לבנה ולכלתה. לא מיותר לציין כי השניים מצויים בסכסוך בינם לבין עצמם ומנהלים מספר רב של הליכים לפניי.
בחודש מאי 2024 הגישה התובעת (בפעם השנייה) בקשה לתקן את כתב התביעה.
הבקשה נדחתה, מהנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 6.8.24.
במסגרת ההחלטה האמורה הבהרתי לתובעת כי אין בה כדי למנוע ממנה לעתור למחיקת התביעה והגשת תביעה חדשה, ככל שתמצא לנכון.
בנסיבות אלו עתרה התובעת ביום 1.10.24 למחיקת התביעה וזו נמחקה ביום 8.10.24, תוך מתן זכות לנתבעים לעתור לחיוב התובעת בהוצאות.
טענות הצדדים
הנתבעת 1 בקשה לחייב את התובעת בהוצאות בסך של 20,000 ₪ שמהווים, לטענתה, את ההוצאות שנגרמו לה בגין ההליך.
הנתבעת 1 ציינה כי התביעה הוגשה מלכתחילה בחוסר תום לב וכי כל מטרת התובעת הייתה להתישה ולנשל אותה מזכויותיה, תוך שהתובעת עשתה, לשם כך, יד אחת עם בנה, הנתבע 2.
התובעת בקשה שלא לחייבה בהוצאות כלל, או לחילופין להתנות את החיוב בכך שתגיש תביעה חדשה.
התובעת הזכירה כי במסגרת ההליך נפסקו לחובתה כבר הוצאות משפט, כך שלטעמה, אין סיבה להוסיף ולחייבה כעת בהוצאות נוספות.
עוד הוסיפה התובעת כי ביחס להליך זה התקיים רק דיון אחד (לאחר שהנתבעת קיבלה ארכה להגשת כתב ההגנה ומספר דיונים נדחו בשל אילוצים שונים) וכי הנתבעת הייתה מיוצגת בהליך זה, על ידי אותם עורכי דין שמייצגים אותה בסכסוך שמתנהל בין הנתבעים לבין עצמם.
הכרעה
לאחר שבנחתי את טענות הצדדים מצאתי לחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 סך כולל של 12,000 ₪, כאשר 6,000 ₪, ישולמו בתוך 30 יום מהיום ו- 6,000 ₪ נוספים ישולמו, רק אם תוגש ע"י התובעת (או מי מטעמה) תביעה חדשה כנגד הנתבעת וכתנאי להגשתה.
להלן אבהיר נימוקיי:
אכן, חיובו של בעל דין בהוצאות נועד לפצות את בעל הדין השני בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות ההליך.
אין בעובדה שהנתבעת מיוצגת על ידי אותם עורכי דין בהליכים שהיא מנהלת מול הנתבע 2, כדי להביא לביטול החיוב בשכר טרחה בגין הליך זה. יש להניח שבגין התביעה החדשה שהוגשה נגדה, על ידי אמו של הנתבע, היא נדרשה לשלם שכר טרחה נוסף.
מעיון בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, עולה כי מחוקק המשנה מצא לנכון לתת לבית המשפט כלים, לשם קביעת גובה החיוב בהוצאות.
לפיכך, יש מקום להתחשב בתוצאות ההליך, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
החיוב בהוצאות נועד, בין היתר, להגן על זכותה של הנתבעת, שנגררה להליך משפטי נוסף, בעקבות החלטת חמותה לשעבר, לפתוח נגדה חזית נוספת לזו שמתנהלת בינה לבין הנתבע (אף שלשניים יש תשעה ילדים משותפים).
הנתבעת הגישה כתב הגנה, נאלצה להגיב לבקשות שונות שהגישה התובעת, להתייצב לדיון ולהיגרר להליך שבפועל נמשך שלוש שנים, לעיתים בשל התנהלות איטית מצד התובעת, לאור גילה.
על גובה ההוצאות לשקף גם את ההוצאות בעין שבעל הדין נדרש לשלם, תוך התחשבות גם בתעריף המינימלי המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין.
אין בעובדה שהתובעת חויבה לאורך ההליך בהוצאות, בגין בקשות שנדחו, כדי לפגוע בחובתה לשלם גם עבור עצם הגשת התביעה.
כאמור, התביעה הוגדרה על ידי התובעת כתביעה לביטול מתנה כספית.
סכום המתנה שהתובעת בקשה לבטל עמד על סך של 3,300,000 ₪, כאשר סכום זה נתבע משני הנתבעים.
לפיכך, מצאתי להעמיד את סכום התביעה, בכל הנוגע לנתבעת 1 על סך של 1,650,000 ₪.
השכר המינימלי במקרה כזה, לא יפחת מסך של 54,924 ₪.
בהתחשב בכך שהנתבעת ציינה ששילמה סכום העומד על פחות ממחצית הסכום האמור, ובכך שאכן התקיים רק דיון אחד והתביעה נמחקה, קבעתי את סכום ההוצאות על 12,000 ₪, כאשר, כאמור, מחציתו תשולם, רק אם וכאשר תוגש תביעה נוספת וכתנאי להגשתה.
החלטה זו, כמו גם ההחלטה מיום 6.8.24, תועברנה לפרסום, ללא פרטים מזהים, ביום 9.12.24.
ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ה, 04 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
