בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת רבקה גלט
המבקש
נתן נג'ר
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר פינקלשטיין
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
.1982
באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
החלטה
לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נייח] התשמ"ב-
הבקשה מוגשת בהתייחס להליך הפלילי המתנהל נגד המבקש בתייפ 19698-08-19, בפני כב'
השופט אבו שחאדה, שם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים בעבירות לפי חוק המע"מ
ופקודת מס הכנסה.
הבקשה
.1
נכתב בבקשה כי בנוגע לאישום הראשון, התביעה לא הגישה כתבי אישום בגין אותה
פרשייה כנגד מנהלי החברה האחרים, מנהלות החשבונות, או בעלי תפקידים נוספים, שהיו מודעים
היטב למעשים והיו שותפים להפקת החשבוניות הכוזבות לפי כתב האישום. בנוגע לאישום השני,
נטען כי לא ברור על איזה בסיס החליטה התביעה להגיש כתבי אישום כנגד חלק ממקבלי
המשכורות, בעוד שהחליטה לא להגיש כתבי אישום נגד אחרים שקיבלו אף הם כספים ללא דיווח
כמפורט בכתב האישום. לאור זאת, בכוונת המבקש לטעון לאכיפה בררנית. לצורך ביסוס הטענה,
עותר המבקש לקבל לידיו את חוות הדעת המתעדות את שיקולי התביעה להימנע מהגשת כתבי
אישום ביחס ליתר המעורבים, כדלהלן: חוות הדעת המנומקות מדוע לא נחקרו מעורבים שפורטו ;
חוות הדעת המנמקות מדוע לא הוצאו מכתבי שימוע למעורבים שפורטו; חוות הדעת המנמקות
מדוע לא הוגשו כתבי אישום למעורבות שפורטו; חוות הדעת המנמקות מדוע לא ניתנה החלטה
בעניינם של מעורבים שפורטו על פני תקופה של למעלה משנתיים וחודשיים.
.2
נטען כי על בית המשפט להפעיל את מבחן הרלוונטיות של החומר המבוקש לקו ההגנה
שבכוונתו לבסס, ובעניין זה המבקש מפנה לשתי החלטות, בהן הורה בית המשפט המחוזי לתביעה
1 מתוך 12
1
2
3
4
5
19
6
78
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
21
23
22222
20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
2222222
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
להתיר לנאשם עיון בתרשומות הפנימיות, בנוגע לנימוקי סגירתם של תיקי חקירה (בעיים (מח' נצ')
30051-10-10 מדיי נ' רדא (19.10.10); עיים (מח' ת"א) 4875-10-12 זקן נ' מד"י (3.6.13)).
המבקש ער להלכה הפסוקה הקובעת כי תרשומות פנימיות שנערכו על ידי התביעה אינן
.3
בגדר חומר החקירה, ואינו חולק על הלכה זו. עם זאת, טענתו היא כי משעה שהנאשם מתכוון לטעון
להגנה מן הצדק או אכיפה בררנית, הרי הנטל המוטל עליו פחות, ודי לו בייקצה חוטי שיש בו כדי
להראות שייתכן כי מדובר בחומר חקירה, על מנת שבית המשפט יקבע כי המקרה החריג מצדיק
מתן זכות העיון. לפיכך, נפרשו בבקשה "ניתוח נורמטיבי" של העבירות המיוחסות, ולאחריו "ניתוח
ראייתייי של מסד הראיות (על פני 30 עמודים), תוך השוואה בין המצב הראייתי בעניינו של המבקש
ובין הראיות הקיימות נגד יתר המעורבים. הניתוח כולל טענות ותהיות רבות שמעלה המבקש כנגד
שיקול הדעת של התביעה בבחירתה להגיש את כתב האישום דנן, בעוד שלא הוגשו כתבי אישום
נוספים בפרשה. המבקש סבור כי פירוט הראיות שהובא מבסס את טענתו לאכיפה בררנית במידה
שדי בה על מנת לחייב את התביעה להעביר לעיונו את התרשומות הפנימיות, שכן יש בכך הרבה
מעבר לייקצה החוט" הנדרש, ומשום שהחומר נחוץ לו על מנת להוכיח את השערורייתיות בשיקול
הדעת שהופעל.
.4
בדיון שנערך במעמד הצדדים חזר המבקש על טיעוניו, והדגיש כי עמדתו היא שזכותו
להוכיח כי שיקול הדעת שהוביל להגשת כתב האישום היה פסול, ולשם כך הוא זקוק ביותר
לתרשומות הפנימיות על מנת להתחקות אחר שיקולי התביעה ולהראות עד כמה הם בעייתיים.
בנוסף, עמד על טענתו לפיה המסגרת הנורמטיבית החלה על הבקשה מצויה בסעיף 74 לחסדייפ, ולא
בסעיף 108 כטענת המשיבה. בהקשר זה, טען כי יש להבחין בין בקשות לקבלת נתונים בענייניהם
של אחרים שאין להם זיקה לפרשה זו, ובין הבקשה דנן הנוגעת למעורבים אחרים באותה פרשה
ממש, כך שהראשונה חוסה תחת סעיף 108, אך השנייה צריכה להתברר על פי סעיף 74, היות שעניינה
בליבת האישומים. לאחר הדיון, הגיש המבקש השלמה לטיעוניו בכתב.
עמדת המשיבה
.5
בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה בתקיפות, וטענה כי אין להתיר לנאשם עיון בתרשומות
הפנימיות שנערכו, היות שאינן רלוונטיות להגנתו. נטען כי הדרך להוכחת הטענה לאכיפה בררנית
היא על ידי הצגת הפערים בין הנאשם והמעורבים השונים בפרשה, באמצעות ראיות, ולא מתוך
תרשומות התביעה. עוד נטען כי על פי ההלכה הפסוקה תרשומות פנימיות אינן בגדר חומר החקירה
ובתי המשפט אינם מתירים עיון בהן. גם במקרים בהם סבר בית המשפט כי יש בחומרים הפנימיים
כדי לבסס טענה להגנה מן הצדק, לא התיר את העיון, לאור הרציונל הקובע שיש לאפשר לעובדי
ציבור להביע דעתם במהלך עבודתם ללא חשש כי הדברים יגיעו לידיעת גורמים חיצוניים. בנוסף,
נטען כי מתן זכות עיון בתרשומות יביא לפרסום עילת הסגירה של התיקים נגד המעורבים האחרים,
2 מתוך 12
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
אודות משמעות הכתוב, תוך פרשנות והשוואה למסכת הראיות לשיטת המבקש. האם במצב שכזה
יהיה על בית המשפט להכריע בנוגע לפרשנות התרשומות? ושמא לשם כך יהא עליו לשמוע עדים?
ואף להעמיד את הפרקליטים בעלי התרשומת לחקירה נגדית! תהיות אלה מבהירות היטב עד כמה
המהלך המבוקש בלתי מתקבל על הדעת (וראה דברים דומים שנאמרו על ידי כב' השופט הנדל
בעניין רותם, שם עמ' 88 פסקה 16).
זו ואף זאת, לו יצויר שהיה בית המשפט מוצא כי בתרשומות הפנימיות ישנם נימוקים
שגויים כלשהם, או שנשכחו נימוקים כלשהם, או שנפלה טעות בהבנת ראיה כלשהי, האם בכך יהיה
כדי להוות בסיס להגנה מן הצדק? הלא ברור הוא כי ממצאים שכאלה הם חסרי משקל, שכן בית
המשפט יכריע על בסיס מסד חומרי הגלם שיוצגו לפניו, הן לגבי העבירות והן לגבי התנהלות גורמי
התביעה, והכל לפי כללי המשפט הנוגעים להגנה מן הצדק. בהקשר זה, אפנה שוב לעניין אל עלאווי,
בו עתר הסניגור לעיון בתרשומות פנימיות של התביעה על מנת ללמוד שמא נקטה פעולות בלתי
חוקיות בהעדר צווים. בדחותה את הבקשה, אמרה כב' השופטת (כתוארה אז) נאור ז"ל, דברים
שכוחם יפה לענייננו:
–
נניח, רק לצורכי הדיון שמאן דהוא בפרקליטות סבר כי היו פעולות
במחשבים שהצריכו צוים שיפוטיים. האם בכך הצדקה לחשיפת
תכתובות פנימיות ? תשובתי על כך בשלילה. איני מקבלת את טענת
הסניגור כי תכתובת פנימית שנקבע שהיא רלבנטית יש לגלות
במלואה. תכתובת פנימית היא במקרים רבים, אם לא תמיד,
רלבנטית. אך כשם שהפרקליט אינו חייב לשתף את ב"כ העורר
במחשבותיו שלו אין הוא חייב לשתפו בתכתובות הפנימיות. אם
טענותיו המשפטיות של עו"ד סודרי נכונות הן, צריך בית המשפט
לקבלן בלא קשר לשאלה אם היה מי שסבר כמותו בפרקליטות ויש
לדבר ביטוי באותן התכתבויות. אם לעומת זאת הטענות בלתי נכונות
הן, אין זה ראוי לקבלן אפילו סבר מי שסבר בפרקליטות שאסור היה
לפעול כפי שפעלו רשויות החקירה. כל עוד "חומר הגלם" מצוי בידי
ההגנה לאמור: כך וכך פעלה המשטרה עם או בלי צוים, אין הוא
זכאי לאינפורמציה נוספת, בדמות חשיפת דיונים פנימיים.
יובהר, דברים אלה נאמרו למרות חומרת טענות הסניגור, לפיהן נדרש לחשוף פעולות בלתי
חוקיות שביצעה התביעה, לכן כוחם יפה מדין קל וחומר בענייננו, שבו מבוקשות התרשומות לצורך
בחינת שיקול הדעת בלבד.
.27
כללו של דבר, לא עלה בידי המבקש להוכיח או אף להניח תשתית ראייתית ממשית לכך
שהתרשומות הפנימיות שערכה התביעה בעניינם של המעורבים האחרים יכולות לשמש כראיה
התומכת בטענתו לאכיפה בררנית, ועל כן לא עמד במבחן הרלוונטיות.
11 מתוך 12
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
21
24
29
31
33
34
5678002222222222-23756700
39
1
2
3
4
5
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
סיכום
.28
הראיתי כי הבקשה הוגשה באופן שגוי, וכי היה על המבקש לפנות על פי סעיף 108 ולא על
פי סעיף 74 לחסדייפ.
למרות האמור, דנתי בבקשה כפי שהוגשה, והראיתי כי על פי ההלכה הנוהגת אין להתיר
לנאשם עיון בתרשומות הפנימיות של התביעה, וענייננו אינו חורג מכלל זה.
למרות שדי היה בכך על מנת לדחות את הבקשה, ומעבר לצורך, הראיתי כי אף לגופו של
עניין התרשומות הפנימיות אינן רלוונטיות לצורך הוכחת אכיפה בררנית, ואף טמון קושי בטיעוני
המבקש כנגד שיקול הדעת של התביעה, לאור הלכת רותם.
.29
את הטענה לאכיפה בררנית לעומת יתר המעורבים בפרשה, אשר ייתכן בהחלט שיש בה
ממש, יהא על המבקש להוכיח מתוך מארג הראיות עצמו, ולא מתוך תרשומות פנימיות של התביעה.
יש להניח כי ככל שנכונה פרשנותו לגבי המסכת הראייתית, עד מהרה יעלה בידו להציף את חוסר
הסבירות, חוסר ההוגנות וחוסר השוויון שנקטה התביעה נגדו.
.30
ככל שהמבקש חפץ בכך, יוכל להעלות טענות אחרות מכוח סעיף 108, בפני המותב הדן
בתיק העיקרי, אשר יעשה כחכמתו.
.31
נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
המזכירות תשלח את ההחלטה לבייכ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשפ"ב, 27 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
**בעותק זה נעשו תיקוני טעויות קולמוס
12 מתוך 12
רבקה גלט, שופטת
5
67
6
8
9
10
11
12
13
14
15
18
19
21
23
24
25
26
6762222222
16
17
20
27
28
29
222232
30
31
3
34
12
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
והדבר עומד בסתירה לתיקון 83 לחסדיים, האוסר על הרשות לפרסם את עילת הסגירה אף בפני
החשוד או המתלונן.
6
במישור המסגרת הנורמטיבית, טענה המשיבה כי הבקשה חוסה תחת סעיף 108, ועל כן יש
לדון בה על פי סעיף זה, ולא כפי שהוגשה. בכל מקרה, הביעה הסכמתה לכך שמותב זה הוא שידוך
בהליך.
המסגרת הנורמטיבית – סעיף 74 או 108?
.7
במחלוקת שבין הצדדים בעניין סעיף החוק הפורש כנפיו על ההליך דנן, אני סבורה כי
מבחינה עקרונית, הצדק עם המשיבה.
בבג"ץ 4922/19 נווה נ' מד"י (9.12.19) העמיד כב' השופט עמית הלכה על מכונה וקבע :
1
2
3
4
5
678
9
10
11
DU = 23
12
13
14
.8
האמצעי הדיוני להעלאת הדרישה לקבלת חומר לצורך ביסוס הטענה
לאכיפה בררנית הוא סעיף 108 לחסד"פ, ולא סעיף 74 לחסד"פ…
הנטל להנחת תשתית ראייתית ראשונית לביסוס הדרישה לגילוי
מידע ומסמכים בנוגע למדיניות האכיפה מוטל על הנאשם. בכגון דא,
לא די בעצם העלאת טענה לאכיפה בררנית על מנת להורות לתביעה
למסור מידע מכוח סעיף 108 לחסד"פ…
טענת המבקש לפיה בענייננו חל סעיף 74 בשל הזיקה הישירה בין המעורבים האחרים ובין
כתב האישום אינה יכולה להתקבל, משום שבעניין נווה לא הבחין בית המשפט העליון בין בקשות
לקבלת חומר בנוגע לעניינים זרים, ובין בקשות המתייחסות למעורבים באותה הפרשה, אלא קבע
כלל אחיד וחד משמעי, לפיו האמצעי הדיוני להעלאת (כל) דרישה לקבלת חומר לצורך ביסוס טענה
לאכיפה בררנית (באשר היא), הוא סעיף 108.
הרציונל העומד מאחורי כלל זה נעוץ, כידוע, בצורך לנהוג משנה זהירות לגבי בקשות
לקבלת חומר שמחוץ לחומר החקירה הנוגע לנאשם עצמו, שכן לא פעם מדובר בחומר שעל התביעה
לטרוח להכינו, או שחלה עליו צנעת הפרט של צדדים שלישיים, כך שראוי כי ייבחן תחילה בעינו של
המותב הדן בתיק, ורק לאחר שיימצא כי קיימת רלוונטיות וכי איזון האינטרסים מחייב מתן זכות
עיון לנאשם, יועבר לעיונו. לאור כלל זה, נקבע כאמור, כי כל בקשה לקבלת חומר, שאינו חלק מן
החומר הנוגע באופן ישיר לנאשם, תוגש על פי סעיף 108.
.9
בניגוד לטענת המבקש, ניתן להפנות למקרים רבים, בהם דנו בתי המשפט בבקשות לקבלת
חומר לצורך טענת אכיפה בררנית על פי סעיף 108, גם כשדובר בחומר שנאסף ביחס למעורבים
באותה פרשה ממש, וזאת על פי העקרונות הנזכרים לעיל. כך למשל, בבש"פ 1628/18 פלוני נ' מד"י
19
20
23
24
1567822222222222
29
30
31
32
33
34
37
33 34
35
36
3 מתוך 12
3
23
שראל
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
(4.3.18) נדונה בקשת הנאשם אשר יוחסה לו אלימות כלפי גרושתו, לעיון בחומר הנוגע לחקירה
בעניינה, לצורך טענת אכיפה בררנית ביחס אליה. כב' השופט מזוז קבע כי המסגרת הנכונה היא לפי
סעיף 108 :
בידי העורר מצוי זה מכבר חומר החקירה בתיק אשר לכאורה אמור
לבסס את טענתו לאכיפה בררנית ביחס לגרושתו. ככל שהטענה
תועלה על ידי העורר, יוכל בית המשפט, אם ימצא לנכון, להורות
לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נדרש לצורך בירור והחלטה
בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך
ולא כלום עם הליך בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ.
ובבש"פ 4194/18 פלוני נ' מד"י (26.6.18), שם נתבקשה (בין היתר) קבלת חומר בנוגע לאי
העמדתה לדין של המתלוננת באותה פרשה, נקבע באותו אופן :
.10
… בהחלטות שונות אשר עסקו בבחירה בין שני המסלולים האמורים
נדרש בית משפט זה למספר אמות מידה רלוונטיות, ובכללן האם
החומר המבוקש מצוי בידי התביעה או בשליטתה; האם מדובר
בחומר הנמצא בליבת המחלוקת אם לאו; וכן האם מתעוררת שאלה
של חיסיון או פגיעה באינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים,
כדוגמת הזכות לפרטיות של עדים או מתלוננים בהליך… בהקשר
אחרון זה יש להוסיף כי בקשה לפי סעיף 108 לחוק נחשבת ל"דרך
המלך" בנסיבות שבהן חשיפת החומר עלולה להביא לפגיעה
בפרטיותם של מתלוננים, וזאת בעיקר מהטעם שההליך לפי סעיף
זה מקל על מתן זכות טיעון לצד שעלול להיפגע מחשיפת החומר
בבואי ליישם את אמות המידה האמורות בנסיבות המקרה דנן,
הגעתי לכלל מסקנה כי המסלול הדיוני הראוי שבו היה אמור העורר
לנקוט הוא בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. בית משפט
זה פסק זה מכבר כי בקשה לעיון בתיקים נוספים בהקשרה של
טענה בדבר אכיפה בררנית אמורה להיעשות בגדרו של סעיף
108 לחוק…
בספרו של כב' השופט עמית (י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון
במשפט האזרחי והפלילי, הוצ' נבו 2021, עמ' 274, 323), נקבע כי "שני המצבים הטיפוסיים
להעלאת טענה לאכיפה בררנית הם כאשר הוגש כתב אישום רק כנגד חלק מהמעורבים באירוע
פלוני, או כאשר הנאשם טוען שהעמדתו לדין מנוגדת למדיניות האכיפה", ולגבי שתי האפשרויות
נאמר כי האמצעי הדיוני הנכון הוא סעיף 108 (ניתן לראות גם: תייפ (מח' מרכז) 20950-02-20 מדיי
ני הורוביץ (16.2.22)).
.11
הנה כי כן, גם בענייננו, הבקשה לקבלת חומר לצורך העלאת טענה לאכיפה בררנית ביחס
למעורבים האחרים בפרשה, צריכה היתה להיות מוגשת בפני המותב הדן בתיק העיקרי, מכוח סעיף
108. אציין כי בכך יהיה גם כדי למלא אחר האינטרס הציבורי לנהוג זהירות בעניינם של המעורבים
4567890122
11
13
14
19
24
34
39
40
15678222222222222-23-362022
29
4 מתוך 12
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
האחרים בפרשה זו, בייחוד בשים לב לכך שרבים מהם מופיעים ברשימת עדי התביעה שבכתב
האישום.
.12
לכאורה, ניתן היה לסיים את הדיון בכך, ולהורות על העברת הבקשה לדיון לפני המותב
הדן בתיק העיקרי. אלא שהמבקש הבהיר כי הוא עומד על כך שבקשתו תיבחן בכללי סעיף 74 חרף
הערות בית המשפט, ואף הוסיף וטען כי עד כה לא העלה טיעונים העומדים לו מכוח סעיף 108. למען
האמת, לאחר עיון מעמיק בכתבי הטענות, התקשיתי לרדת לשורש דעת המבקש ולהבין אילו טענות
משמעותיות אחרות הוא סבור שיעמדו לצדו ככל שתיבחן בקשה זו ייבמשקפייי סעיף 108, אך כבר
נאמר שאין חקר לתבונתו של סניגור מוכשר (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועמ"ש (9.6.50).
.13
בבש"פ 6871/16 דיסי נ' מד"י (13.11.16), קבע כב' השופט זילברטל כי החלטת בית המשפט
קמא לדון בבקשה לפי סעיף 108, למרות שהמבקש עמד על כך שתיבחן לפי סעיף 74 בלבד, לא היתה
במקומה, וכי במצב זה היה מקום לדון בה כפי שהוגשה. החלטה דומה ניתנה על ידי כב' השופטת
ברק-ארז בבש"פ 4194/18 הנייל. לפיכך, למרות כל האמור לעיל, אמשיך ואבחן את הבקשה בהתאם
לסעיף 74.
זכות העיון מכוח סעיף 74 – תרשומת פנימית
.14
כאמור, המבקש אינו חולק על כך שהכלל הוא כי תרשומות פנימיות של התביעה אינן בגדר
של חומר חקירה, אך טענתו היא כי עניינו חורג מן הכלל, כיוון שהחומר המבוקש נוגע למעורבים
נוספים באותה פרשה. אין בידי לקבל את הטענה.
.15
על מידת חשיבותו של הכלל השולל זכות עיון בתרשומות פנימיות של גורמי התביעה ניתן
ללמוד מריבוי ההחלטות בהן נדחו בקשות לעיון בהן (למשל: בשייפ 1378/20 זגורי נ' מד"י (7.4.20);
בש"פ 7955/13 פלוני נ' מד"י (31.12.13); בש"פ 7008/97 מדיי נ' הורוביץ (7.12.97); בשייפ 6507/09
קצב נ' מד"י (13.9.09)).
.16
בספרו הנזכר של כב' השופט עמית (שם עמ' 788) הובא הכלל לפיו תרשומות פנימיות אינן
מהוות חומר חקירה. המחבר מדייק ומוסיף כי לדעתו, ניתן לראות בתרשומות פנימיות כחומר
חקירה במקרים בהם קיימת זיקה ביניהן ובין האישום, ועדיין זכות העיון בהן תיסוג מפני החיסיון
של התרשומות :
תרשומות פנימיות ומסמכים אחרים שאינם מתעדים ואינם מייצרים שום
חומר עובדתי אינם נושאים על גבם את חומרי החקירה. בהינתן
שתרשומות פנימיות מקיימות לעיתים זיקה לאישום ולנאשם, ואפילו זיקה
הדוקה, כך שהן יכולות להיות רלוונטיות להגנתו של הנאשם, לטעמנו נכון
יותר לומר כי אמנם מדובר בחומר רלוונטי שנכלל בגדר "חומר חקירה",
5 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
24
34
6282222222222222237305
21
29
31
שראל
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
אלא שזכות העיון של הנאשם בחומר זה ניגפת מפני החיסיון היחסי של
תרשומות פנימיות. לכן, אין להוציא תרשומות פנימיות מכלל ההגדרה של
"חומר חקירה", אלא שבית המשפט נדרש לאזן על פי מקבילית הכוחות
בין עוצמת הראיה וחשיבותה להגנתו של הנאשם לבין החיסיון היחסי של
התרשומות…
המבקש מפנה לשתי החלטות התומכות לטענתו במתן זכות העיון בענייננו, אך לאחר
בחינתן אינני מוצאת שיש בהן כדי לסייע לו, הן משום שמדובר בשתי החלטות של בית המשפט
המחוזי שהן יחידות וחריגות בנוף הפסיקה הרווחת, והן משום שאף לגופן אינן תומכות בבקשה דנן,
ואבהיר.
בבעיים (מח' נצ') 30051-10-10 מדיי נ' רדא (19.10.10) אליו הופניתי, דובר בנאשם שיוחסה
123456780
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
22222
לו עבירת אלימות כלפי בני משפחתו, ועתר לקבלת התרשומות הפנימיות שבהן נימוקי סגירת התיק
כנגדם, לצורך העלאת טענה לאכיפה בררנית. בית המשפט הפנה לכך שעסקינן בתרשומת פנימית
שאינה מהווה חלק מחומר החקירה, אך מצא כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כשמדובר
בייקטטה דו צדדית" אשר בסופו של יום הוגש בגינה כתב אישום כנגד צד אחד בלבד, יש מקום
להורות על העברת החומר לעיון הנאשם. מקרה זה, מעבר לחריגותו, שונה בתכלית מן העניין דנן,
שבו אין המדובר בעבירה שעל פי יסודותיה נושאת אופי דו צדדי.
בבעיים (מח' תייא) 4875-10-12 זקן נ' מד"י (3.6.13) אליו הופניתי, דובר בנאשמת שעתרה
למתן זכות עיון בנימוקי הפרקליטות בהקשר להחלטות בעניין הנחקרים האחרים בפרשה, לצורך
טענה לאכיפה בררנית. ואולם, בניגוד לטענת המבקש, ההחלטה שניתנה שם תומכת דווקא בעמדת
המשיבה. כב' השופט מודריק הפנה לכך שבנאום הפתיחה הסבירה המאשימה כי השיקולים שעמדו
בבסיס ההבחנה בין המעורבים, נעוצים בשיקולים ראייתיים, וקבע כי למעשה קיבלה הנאשמת את
אשר ביקשה. בנוסף, הזכיר כב' השופט כי תרשומות פנימיות אינן בגדרי חומר החקירה. לפיכך,
נקבע כי בעניינו של מעורב אחר שהתיק נגדו נסגר אין להיעתר לבקשה, ובעניינם של אלה אשר טרם
ניתנה לגביהם הכרעת הפרקליטות, יימסרו רק טעמי עיכוב ההכרעה.
.18
גם בענייננו, כמו בעניין זקן, הסבירה המאשימה כי הטעם להבחנה בין עניינו של המבקש
ובין עניינם של המעורבים האחרים נעוץ בפערים ראייתיים (ר' סעיף 6 לתגובת המאשימה מיום
30.11.21). כמו כן, הבהירה כי המקום להצגת פערים אלה הוא במהלך שמיעת ההוכחות, ולא
במסגרת הבקשה דנן, בטרם הוצגו ראיות כלשהן. בנוסף, הובהר כי המבקש אינו היחיד שהוגש נגדו
כתב אישום בפרשה, שכן מתנהל הליך מקביל בבית המשפט המחוזי, בעניינם של מעורבים נוספים.
למעשה, בפירוט זה כבר מסרה המשיבה למבקש את המידע שנמסר בעניין זקן.
6 מתוך 12
25
26
27
28
29
30
31
222222
32
33
34
35
36
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
.19
המבקש טען בדיון :" אני מכיר את הפסיקות האלה, מדגיש שכאשר מדובר בתרשומות
פנימיות הכלל הוא לא לתת, אבל החריג הוא שכאשר מוכח קצה חוט לאכיפה בררנית ופה
בעיניי הוכחתי הרבה יותר מקצה חוט, אז זה הופך לחומר חקירה שנותנים אותו לפי 74 וכך
אומרים שני פסקי דין מחוזיים היחידים שנמצאים…". בכל הכבוד, דברים אלה אינם מדויקים
בשני מובנים. האחד – כפי שראינו, המקרים אליהם הפנה המבקש אינם דומים כלל לענייננו, ובאחד
מהם כלל לא נקבע כטענתו שיש להעביר את החומר לעיון הנאשם. השני ייקצה החוט" שנדרש
המבקש להראות על פי ההחלטה בעניין רדא, אינו קצה חוט לקיומה של אכיפה בררנית כפי שטען,
אלא יקצה חוט שיש בו כדי להראות שייתכן שמדובר ב"חומר חקירה", וההבדל רב.
.20
–
בהקשר האחרון, יש לשים לב כי המבקש סבור שיקצה החוט" שדי לו בו, הוא ניתוח
הראיות שפרש בהרחבה בבקשתו. ואולם לפי שיטה זו, יוכל כל נאשם לדרוש זכות עיון בתרשומות
הפנימיות של התביעה, על בסיס משנתו הפרשנית לגבי מארג הראיות נגדו. מהלך מחשבתי שכזה,
יש בו היפוך היוצרות: במקום להוכיח את השערורייתיות מתוך מארג הראיות שיוצגו בפני בית
המשפט, עותר המבקש לכך שבית המשפט יסתפק בפרשנותו שלו לפיה ההבחנה בינו ובין יתר
המעורבים היא שערורייתית, ועל פיה יסיק כי גם השיקולים שבתרשומות הפנימיות הם
שערורייתיים, כך שיש להתיר לו עיון בהן. כמובן, זהו טיעון בלתי סביר ואף יש בו משום הנחת
המבוקש, שהרי בית המשפט טרם נחשף לראיות, ולא ניתן לקבוע בשלב זה, בשום אופן קיומה של
שערורייתיות, וודאי לא כזו המצדיקה לחרוג מן הכלל האוסר על עיון בתרשומות הפנימיות. אגב –
בנקודה זו, קשה להימנע מלציין שוב, כי בקשה זו צריכה היתה להיות מוגשת לפי סעיף 108, ואזי
אמנם היתה נבחנת על ידי המותב שלפניו יוגשו הראיות.
.21
בנסיבות אלה, וברוח ההחלטות אליהן הופניתי, אינני מוצאת כי בעניינו של המבקש יש
הצדקה לחרוג מן ההלכה הנוהגת ולפיה אין להתיר לנאשם עיון בתרשומות הפנימיות שערכה
התביעה.
סעיף 74 – מבחן הרלוונטיות
.22
מעל ומעבר לכלל האוסר על עיון בתרשומות פנימיות, אני סבורה כי הבקשה מעוררת קושי
אף לגופה. המבקש הבהיר בטיעוניו ללא כחל וסרק, לשם מה נחוצות לו התרשומות הפנימיות: "אני
חושב שמה שקרה כאן זה טעות שהתביעה הסתמכה על … אם הם היו בוחנים את התמלולים
וההקלטות ולא מסתמכים על הפרוטוקול של ההודעה שכתב דברים שאינם נכונים, ופרטתי
בדיוק את הדברים שלא נכונים, הם היו עושים שיקול דעת אחר, לכן כדי להוכיח את זה אני
צריך להראות את שיקול הדעת בזמן אמת… יש לי זכות לשכנע ששיקול הדעת בהעמדה לדין
… הוא פסול". עינינו הרואות, המבקש סבור כי יהיה בכוחו להוכיח קיומה של אכיפה בררנית
7 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
22222222222
2
3
45
5
6
7
19
שראל
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
באותות ובמופתים, כשיחשוף לפני בית המשפט מתוך תרשומות התביעה, מה היה הלך הרוח ייבחדר
הסגור"י בעת קבלת ההחלטות, מה היו השיקולים, הלבטים והמסקנות, אשר לדעתו היו
שערורייתיים בהכרח, והוא סבור כי הערך האותנטי של התרשומות יימזמן אמת", הוא שיסייע בעדו.
ואולם, עוד בעניין זקן, נקבע כי הלך מחשבה לפיו חשיפת תרשומת התביעה, שיקוליה
לבטיה והתחבטויותיה יגבש לנאשם הגנה טובה, אינו במקומו. כב' השופט מודריק הציב לעצמו,
כלשונו, ייתמרור לא תעשה":
… לשמה של החלטה זו אין כל צורך לבחון את היתכנותה של טענת
האכיפה הבררנית ואף לא את סבירות ותקינות שיקול הדעת של
התביעה בהחלטה להגיש את כתב האישום במתכונתו ובהיקפו
הקיימים. שווא טרחו באי כוח המבקשת לפרוש לפניי מסכת ראיות
שאמורות להצביע על מעורבות פלילית בפרשיות האישום של
גורמים שלא הואשמו כדי לשכנע שהדבר מעורר חשש לאכיפה
בררנית. שווא טרחו באי כוח המאשימה לסבר את הדעת בדבר
השיקולים שבבסיס כתב האישום במתכונתו הקיימת. לא זה ולא זה
נחוץ. טענה זו של "הגנה מן הצדק" היא עניין שעל בית המשפט הדן
בכתב האישום לענות בו. וכי יקרבו הצדדים לפני השופט למשפט,
זה יטען בכה וזה יטען בכה והשופט יוציא משפטו לאור…
אם המבקשת חולקת על מסקנות המאשימה וסברותיה היא מוזמנת
להציג את טענתה לפני השופט שדן במשפט. המבקשת צריכה
ויכולה להסתפק בהודעה הקטגורית של המאשימה שסגירת התיק
אינה נובעת מכל טעם אחר שאיננו בגדר הערכת דיותן של הראיות.
ה"התחבטויות" של גורמי התביעה השקלא וטריא שהתנהלה לשם
גיבוש המסקנה בדבר דיות הראיות וביטויה במסמך המסכם אינך
בגדר "ראיה" לתמיכת טענת ההגנה. ה"ראיה" הנחוצה למבקשת
היא טעמיי סגירת התיק ולא חוות דעת התובע המנתחת את הראיות.
דברים אלה, יפים ככפפה ליד בענייננו ומבהירים כי שווא טרח המבקש לפרט באריכות את
כל מסכת הראיות והקשיים העולים לשיטתו, שכן אין בכל זה כדי להפוך את השקלא וטריא שערכה
המאשימה, לראיה בעלת פוטנציאל עבורו.
.23
ברוח דומה, נאמר בבשייפ 2270/06 אל עילאווי נ' מד"י (7.9.06):
ככל שמבקש הסניגור להתחקות אחר אומד דעתה של התביעה,
והדרך [בה] היא משקיפה על חומר הראיות, בשלב ראשוני זה של
ההליך הפלילי, אין בכך כדי להצדיק מתן היתר עיון; וחשוב יותר,
אין במסמכים שבמחלוקת, לפחות במקרה זה, כדי להשפיע על ברור
האמת. הסנגור רשאי ויכול לגבש דעה משלו על ערכו של חומר
הראיות והערכתו שלו אינה תלויה בהערכת אומד דעתה של התביעה
ואינה טובת פחות מהערכתה של זו האחרונה.
ובעניין הורוביץ הנייל נאמר בהקשר לבקשה לעיון בתרשומות ונימוקי החלטות התביעה:
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
33
820-23456789 22222222222-23
34
35
38
39
40
41
42
13673227
8 מתוך 12
בית משפט השלום ברמלה
1
−234567820-2345 67
9
10
11
12
13
14
15
16
17
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
.24
תיק חיצוני:
נקודה זו בדיוק מובילה אותנו אל ההנמקה הנוספת לדחיית
הבקשה בהקשר הנוכחי, הנשענת על כך שבמסמכים מהסוג
המבוקש אין למעשה כל תועלת ממשית להגנה. תוכן המסמכים
אמנם מעורר סקרנות ועשוי לזרות אור על כיווני המחשבה שהעסיקו
את הרשות בשלבים השונים שקדמו להגשת כתב האישום, אלא
שבכך אין לתרום כהוא זה להגנת הנאשמים. מדובר הרי, בסופו של
יום, בניתוח של חומרי החקירה, אשר הועברו כולם לידי ההגנה,
מצויים ברשותה ונתונים באופן מלא לבחינתה. ההגנה רשאית אפוא
ואף מסוגלת להעלות כל טענה הנסמכת על אותם חומרי חקירה,
והשאלה מדוע בשלב מסוים סברה המאשימה כי ניתן וראוי לבסס
על פיהם סוג אחר של חשד ואף להאשים חשודים נוספים, אינה
כרוכה בתועלת כלשהי להגנה, המתנהלת על פי חומר הראיות הקיים
וכתב האישום שהוגש.
כיוון שברור הוא כי כוונת המבקש לטעון לאי סבירות שיקול הדעת של התביעה, נזכיר כי
לאחרונה דן בית המשפט העליון בסוגיית מקומה של טענה מעין זו בהליך הפלילי (דנייפ 5387/20
רותם נ' מד"י (7.1.21)). בהרכב מורחב ובדעת רוב נקבע:
אין מקום להעלות טענות בדבר אי-סבירות או אי-מידתיות נגד הגשת כתבי
אישום, אלא ניתן לטעון כי בהגשת כתב האישום נגד הנאשם יש משום
"סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" במובנו של סעיף
149(10). אם למרות זאת, עולה טענה לחוסר סבירות ולחוסר מידתיות
בהגשת כתב האישום, על בית המשפט לבחון אם טענות אלו עומדות
במבחנים של הגנה מן הצדק.
כמובן, הלכת רותם לא באה למעט מזכותו החשובה של הנאשם לטעון לחוסר הוגנות
ההליך נגדו, במסגרת טענה להגנה מן הצדק, ובעניין זה יש בטיעוני המבקש בסיכומיו משום
התפרצות לדלת פתוחה. אלא שבניגוד לעמדתו, מה שמבדיל בין טענות לחוסר הוגנות במסגרת הגנה
מן הצדק ובין טענות לאי סבירות שיקול הדעת התביעתי, אינו נעוץ במידת עוצמתו של הפגם הנטען,
אלא במהות הטענה. היטיב להבהיר כב' השופט סולברג, בפסק דינו הראשון בעניין רותם (רעייפ
7052/18 מדיי נ' רותם (5.5.20)), המהווה חלק מדעת הרוב בדיון הנוסף:
ומה באשר ליכולתה של הערכאה המבררת, לבחון ולבקר את סבירות
שיקול הדעת של התביעה בהחליטה להעמיד חשוד לדין? "כלל ידוע
הוא כי החלטה על הגשת כתב אישום צריך שתעמוד באמות המידה של
המשפט המינהלי, שכן שיקול דעתו של תובע הוא שיקול דעת מינהלי"
(עניין פרץ, פסקה 29 לפסק דינו של השופט פוגלמן). אחת העילות
המסורתיות המשמשות את בתי המשפט המינהליים, היא עילת
הסבירות המהותית. במסגרתה נבחן, אם הרשות המינהלית איזנה
כיאות בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. בית משפט זה קבע
לאורך השנים, כי השימוש בעילה זו כביקורת על החלטות התביעה
הכללית יעשה במשורה, לבל יהפוך בית המשפט למעין 'תובע על'
(בג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393,
402 (2.4.1986)). מידת הצמצום שהנהיג בית המשפט בהפעילו עילה
זו, נוגעת הן לבחינת דיות הראיות, הן לבחינת האינטרס הציבורי
שבהעמדה לדין. ברם, חרף הצמצום, לא נשללה האפשרות לעשות
9 מתוך 12
18
19
20
21
28
30
34
35
38
39
40
41
42
43
44
622222222222222322233277FFF
24
25
29
31
בית משפט השלום ברמלה
בע"ח 28797-11-21 נג'ר נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני:
−234567820-22156.
9
11
שימוש בעילת הסבירות ביחס להחלטות אלו, ואין לרשויות התביעה
חסינות מפניה (בג"ץ 935/8 הבחנה זו יפה גם ככל שהביקורת
מכוונת כלפי החלטה בדבר העמדה לדין, שאף לגביה נפסק כי על
דרך הכלל יימנע בית המשפט מהתערבות בשאלת דיות הראיות,
הנתונה באופן מובהק להכרעת רשויות התביעה (בג"ץ 4736/98
מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1)
.((2000) 666,659
9 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 510 (1990)
(להלן: בג"ץ גנור)). כל זאת ביחס לביקורת מינהלית בבג"ץ, האם
נכונים הדברים גם ביחס לערכאה הדיונית? האם בכוחה לבחון את
סבירות שיקול דעתו של תובע בהחליטו להעמיד חשוד לדין, לעמוד
על המשקל שראוי ליתן לכל אחד מהאינטרסים העומדים על הפרק?
"על הראשונים אנו מצטערים, ועכשו נצטער גם באלו? (מכילתא, שמות
יח, ב); על השימוש בעילת הסבירות המהותית במשפט המנהלי יש
לי הרהורי כפירה', ועכשיו נצטער גם בעיגונה במשפט הפלילי?
בדברים אלו, והגם שפסק הדין בעניין רותם לא עסק באופן מפורש בדרכים להעלאת טענות
לאכיפה בררנית, יש לדעתי כדי ללמד בבירור, כי אין דעת בית המשפט העליון נוחה מהעמדת סבירות
שיקול הדעת של התביעה במרכז, וראוי לדעתו להתמקד בנקודת הסוף, היינו: בחינת הוגנות ההליך
על פי מארג הראיות, לרבות התנהלות התביעה כלפי הנאשם, ובחינת קיומו של אינטרס ציבורי. לא
למותר להזכיר כי בעניין זה שררה תמימות דעים בבית המשפט העליון, וניתן לראות למשל דברי כב'
הנשיאה חיות (בדעת המיעוט) שם:
…הבחנה זו יפה גם ככל שהביקורת מכוונת כלפי החלטה בדבר
העמדה לדין, שאף לגביה נפסק כי על דרך הכלל יימנע בית המשפט
מהתערבות בשאלת דיות הראיות, הנתונה באופן מובהק להכרעת
רשויות התביעה (בג"ץ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ'
היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 659, 666 (2000))…
נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי יש למקד את בחינת סבירות
ומידתיות ההחלטה להגיש כתב אישום לסוגיות הנוגעות לאינטרס
הציבורי שבבסיס ההחלטה, ואף זאת תוך הגבלת ההתערבות
בשיקול דעת רשויות התביעה בהקשרים אלה, למקרים חריגים
בלבד…
.25
לדעתי, מפסק הדין בעניין רותם משתמע באופן ברור, כי אורח המחשבה לפיו ניתן להוכיח
קיומה של הגנה מן הצדק על סמך אי סבירות שיקולי התביעה, ובפרט מתוך תרשומותיה הפנימיות,
לא יסכון.
.26
על דרך האבסורד, ניתן להרחיק ולתהות: לו יצויר שהיה בית המשפט נעתר לבקשה, ומורה
להעביר לעיון המבקש את תרשומותיה הפנימיות של התביעה בעניין המעורבים האחרים, האם בכך
מגיעים היינו לסוף פסוק? חוששתני, שהתשובה לכך שלילית. בנקל ניתן לצפות כי הצעד הבא יכלול
חקירה ודרישה של כל פרטי הנימוקים בתרשומות, ניסיונות להתחקות אחר ייכוונת המשורר",
התנצחות עם ניסוח הדברים, חיפוש אחר סתירות פנימיות או חוסר בהירות, ומחלוקות פרשניות
10 מתוך 12
17
18
19
20
24
25
26
28
29
30
33
34
35
36
37
2222222222-2371 670
38
39
40
41
42
