בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ס. ע. א– נפטרה ביום 17.6.23
באמצעות היורשת הפוטנציאלית עפ"י צוואת המנוחה – פ. כ
ע"י ב"כ עו"ד סעיד גאליה
נגד
משיב
א. א
ע"י ב"כ עו"ד מוופק אבו יונס
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) בתיק י"ס 62477-01-23 (להלן: "התיק קמא") מיום 21.8.2023 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לבטל את צו המניעה הזמני הארעי שניתן במעמד צד אחד ביום 13.2.2023, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בקליפת אגוז
2. המבקשת והמשיב (ביחד יכונו "הצדדים") היו נשואים זל"ז והורים לילדים, חלקם קטינים. הצדדים התגרשו ולאחר מכן נישאו שוב, אך לאחר שנתגלע סכסוך ביניהם יצא המשיב את הבית בשנת 2020, ועבר להתגורר במקום אחר.
3. המבקשת נפטרה למרבה הצער ביום 17.6.2023. אחותה, גב' פ. כ (להלן: "פ' ") ממשיכה את ההליכים במקומה, בהיותה יורשתה לכאורה לפי צוואה (לא הוצג צו קיום צוואה).
4. המשיב פתח את ההליך קמא, בקשה ליישוב סכסוך, ביום 25.1.2023 וביום 30.1.2023 הגיש בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד. ביום 13.2.2023 נעתר בית משפט קמא לבקשה, ונתן צו המורה למבקשת (כאן) להימנע, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, מלבצע כל שינוי במצב זכויות הצדדים במקרקעין הידועים כחלקה .. בגוש ….. בישוב …. (להלן: "המקרקעין").
5. כעולה מכתבי הטענות והתיק קמא, שטח המקרקעין עומד על כ- 1,099 מ"ר. על המקרקעין בנוי בית מגורים בשטח קרקע של 122 מ"ר (להלן: "הבית").
עד לפטירת המבקשת, היא התגוררה בבית עם בנותיה הקטינות, ואחות המבקשת, פ', סעדה בבית את המבקשת עד פטירתה. המשיב כאמור לא התגורר בבית אלא במקום אחר.
כעת פ' מתגוררת בבית עם בנותיהן הקטינות של הצדדים.
6. בבקשה לצו המניעה טען המשיב, וצירף מסמכים המעידים לכאורה כי הבית נבנה במהלך החיים המשותפים שלו עם המבקשת, ועל השקעה שלו בכסף ועבודה. כאמור בהחלטה קמא, המבקשת בחייה דחתה את טענותיו, והביאה ראיות להשקעה שלה בבנייה, ואף הציגה כי הקרקע נרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין מכח ירושה בשנת 2022. המבקשת גם טענה לשיהוי בהגשת הבקשה, וכן טענה כי החלה בבניה משנת 2012, ובנתה אותו – שלוש קומות – בשלבים בעזרת אחיה והלוואה, שנטלה ובהמשך במכירת קרקע אחרת, בשיתוף אחותה פ'.
7. ביני לביני, עיכוב ההליכים בתיק ישוב הסכסוך חלף, והמשיב הגיש תביעה רכושית (תלה"מ 20714-06-23), בין השאר להצהרה על זכותו במחצית הזכויות בבית מושא המחלוקת, פירוק שיתוף ואיזון משאבים. כפי שצוין בהחלטה קמא, בשלב זה מעוכבים ההליכים בתביעה הרכושית עקב הצורך בתיקון כתב התביעה, עקב פטירת המבקשת.
8. הליכים נוספים נפתחו בין המשיב כאן ל-פ', אחותה של המבקשת, שכאמור מחזיקה כיום בבית, בו גרות גם הקטינות, בנות הצדדים (תביעת פינוי, תמ"ש 38611-07-23, צו הגנה, ה"ט 48135-06-23 וערעור על פסק הדין בתיק צו ההגנה, עמ"ש 41338-07-23).
9. ביום 5.6.2023 התקיים דיון בבקשת צו המניעה בתיק קמא. בדיון טען המשיב כי מוסכם מבחינתו לצמצם את הצו על שטח יותר קטן. שטח הבית והשטח המינימלי שמסביבו. לטענתו, המבקשת הודתה כי מכרה כבר חלק מהקרקע, וקיים סיכוי גם למכור את הבניין. לכן, לא נגרם לה כל נזק עקב מתן הצו; לדידו, ביטול הצו יכול לפגוע בזכויות המשיב ולסכל ביצוע כל פסק דין שיינתן בעתיד. לכן ביקש להשאיר את הצו על כנו.
המבקשת טענה כי הבקשה צריכה להידחות מכמה טעמים. המשיב לא גילה בבקשה הראשונית שהוא הגיש, כי המקרקעין והזכויות ע"ש המבקשת התקבלו בירושה, כפי שעולה מנסח הרישום שהוא הגיש. כמו כן המשיב הגיש את הבקשה בחוסר תום לב שעה שהוא ביקש וקיבל צו מניעה על כל הזכויות המבקשת במקרקעין, הרבה יותר מעבר לשטח המחלוקת שהוא טוען לה – קומת מגורים וקרקע בשטח של 120 מ"ר בלבד (ובבית יש עוד 2 קומות). עוד לטענת המבקשת, היא לא התכוונה ולא מתכוונת למכור את הזכויות בבית כיוון שזה בית מגוריה ומגורי בנותיה, היא שילמה ומימנה את כל הבניה. לכן ביקשה לבטל את צו המניעה באופן גורף.
10. בהחלטה קמא בבקשת צו המניעה שניתנה ביום 21.8.23, הוחלט כי "בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע ממצא באיזו מטענות הצדדים בהליך לפניי, אני מוצאת כי הנסיבות החריגות מצדיקות השארת הצו על כנו עד לבירור התביעה העיקרית, תיק תמ"ש 20714-06-23".
11. נימקה השופטת קמא בהחלטתה, כי "מהבקשה והתגובה נמצא כי המשיבה (כמו גם אחותה) העבירה חלקים בזכויותיה במקרקעין לאחר, לפי הסכם מיום 11/6/21, הערת אזהרה שנרשמה רק ביום 3/5/22, ובכך מתקיימת דרישת ההכבדה. כמו כן ישנן שתי הערות אזהרה נוספות משנת 2016, על זכויות כל היורשים, אשר לא הוברר איזה זכויות הועברו מכוחן. עסקאות אלה לא נבחנו לעומק, לא ידוע האם דווחו לרשויות המס, ונראה כי לא הועברה חזקה".
כן הוסיפה כי "לא מצאתי לנכון להחריג חלק מהבניין מצו המניעה, בהינתן כי לא התרשמתי כי מדובר ביחידות הניתנות להפרדה, או כי השימוש באיזה מהיחידות הופרד. מנסח הרישום לא ניתן ללמוד כי החלק שנמכר בשטח 839 מ"ר לכאורה הינו חלק מסויים מהבניין, אשר לפי כל הגרסאות היה כבר בנוי בעת העיסקה".
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
12. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א. בית משפט קמא טעה בהחלטה קמא, עת קבע כי צו המניעה יחול על כלל זכויות המנוחה במקרקעין, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי הבית קיים על חלק קטן מהמקרקעין, וכן התעלמות מהעובדה כי המבקשת ואחותה פ' מכרו לצד ג', עוד טרם הוגשה הבקשה לצו מניעה, שטח כולל של 840 מ"ר מהמקרקעין.
ב. המשיב ידע כי הצו הארעי שניתן לא מידתי ואיננו נדרש, לכן אישר והסכים בתחילת הדיון קמא, לצמצם את הצו על שטח קטן יותר – שטח הבית ושטח מינימלי שמסביבו. בית משפט קמא התעלם מכך בהחלטתו קמא ולא שקל עניין זה כלל.
ג. המבקשת התנגדה לבקשה ולצו המניעה הארעי וביקשה לבטלו ממספר טעמים. המקרקעין רשומים על שם המבקשת והיא קיבלה אותם בירושה, ולכן לא נכנס במסגרת איזון המשאבים בין בני זוג; המבקשת הכחישה את טענת המשיב לפיה השתתף לכאורה בהוצאות בניית הבית, ובכל מקרה טענה כי מדובר בסוגיה טעונת הוכחה שיש לבררה במסגרת ההליך העיקרי, ואין היא מהווה עילה למתן צו מניעה זמני. אף אם יוכיח המשיב את טענתו, הרי זכותו תהיה כלכלית ותתבטא בכסף בלבד; טענה להשקעות בבית לא מספיקה כדי לרכוש זכויות בבית הרשום ע"ש המבקשת.
ד. מכר חלק מהמקרקעין, ביוני 2021 לא קשור ולא נוגע לבית, עת המשיב הגיש את בקשתו קמא רק בינואר 2023. הרישום משנת 2016 על כלל זכויות היורשים הוא עקב פרצלציה ולא קשור לסכסוך דנן כלל.
ה. בית משפט קמא ציין בהחלטה קמא כי לא מצא לנכון להחריג חלק מהמקרקעין מצו המניעה. נימוק זה לא מובן מאחר שאף המשיב הסכים להחרגה זו, ולכן אף אין רלוונטיות לשאלה האם מדובר ביחידות הניתנות להפרדה אם לאו.
ו. המשיב העלים מעיני בית משפט קמא כי הצדדים התגוררו בקומת הקרקע שבבית, ולא בכל קומות הבניין, כאשר הקומה הראשונה והשנייה היו במצב שלד עת עבר המשיב להתגורר בנפרד מהמבקשת.
ז. עוד העלים המשיב את העובדה כי המבקשת מכרה 420 מ"ר מזכויותיה במקרקעין (יחד עם פ' שמכרה אף היא 420 מ"ר מזכויותיה שלה), עסקה בגינה נרשמה הערת אזהרה לטובת צד ג', הרוכש, עסקה המופיעה בנסח הרישום אותו צירף המשיב לבקשתו קמא. עסקה זו לא נוגעת לזכויות בבית ונבדלת מהן, ולא ניתן להותיר את צו המניעה על כנו באופן שפוגע בזכויות צד ג'.
ח. בבחינת מאזן הנוחות והמידתיות בין הצדדים, יש לתת משקל לשיהוי – המשיב חי בנפרד מהמבקשת מתחילת שנת 2020, מאז התגוררה המבקשת בבית והשלימה את בנית הקומות הראשונה והשנייה, לרבות עבודות גמר, בהשקעת כסף רב ובהפיכתן לראויות למגורים. כל הזמן הזה המשיב לא פעל ולא ביקש צו מניעה.
לעניין מאזן הנוחות, הוא נוטה לטובת המבקשת, מאחר שמתן הצו יגרום לה לנזקים עצומים נוכח השקעתה הכספית בבניית הבית ובהשבחתו. מנגד, הסיכוי שלמשיב ייגרם נזק הוא קלוש לנוכח הטענות לעיל, כמו כן המקרקעין רשומים על שם המבקשת והוא לא הניח ראיות מהימנות לכאורה להשקעתו בבית.
13. ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיו:
א. הבקשה לצו מניעה הוגשה בתיק קמא על ידי המשיב כאן, נגד אשתו המבקשת כאן, שהלכה לעולמה בחודש יוני האחרון. מכאן כי המבקשת לא מהווה עוד אישיות משפטית, איננה בעלת זכות תביעה ולא יכולה לנהל הליך משפטי. הזכות לתבוע ולהיתבע בשם המנוחה, נתונה ממועד פטירתה ליורשיה.
ב. פ' הציגה עצמה בצורה מטעה ובחוסר תום לב כיורשתה של המנוחה ונכנסה בנעליה שלא כדין. בפועל אין בידי פ' צו ירושה או צו קיום צוואה, כך שהיא איננה בעלת זכות תביעה בשם המנוחה.
ג. זהות יורשי המנוחה עדיין שנויה במחלוקת והסוגייה מתבררת בימים אלו בבית משפט לענייני משפחה. המשיב הגיש בקשה לצו הירושות, בהיותו בעלה של המנוחה, ויתר היורשים הם ילדיהם המשותפים של המשיב והמנוחה.
ד. דין בקשת רשות הערעור דנן להידחות על הסף משהוגשה על ידי פ', שהיא חסרת זיקה משפטית ויריבות, ובהיעדר זכות עמידה לאור המתואר לעיל.
ה. לגופם של דברים, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 21.8.23, לדחות את בקשת המבקשת לביטול צו המניעה הזמני שניתן ביום 13.2.23, כך שבקשת רשות הערעור היא על ההחלטה השיפוטית "המקורית" שניתנה כבר ביום 13.2.23, וחלף המועד לערער עליה.
ו. המשיב אכן הסכים והביע נכונות בבית משפט קמא לצמצם את צו המניעה על שטח קטן יותר, הוא שטח הקרקע אשר נבנה עליו בית המגורים והשטח שמסביבו, בזמן שהמנוחה היתה בחיים והיוותה בעלת דין; אולם הסכמתו איננה רלוונטית עוד היום עם פטירת המנוחה והיות המשיב יורש על פי דין גם על חלקה של המנוחה. עם פטירת המנוחה התייתרה ההכרעה בשאלת הרכוש המשותף. בנוסף – גם בסוגיית שיעור הצמצום יש מחלוקת, כפי שהובהר בסעיף 48 לתשובת המשיב (לגרסת המשיב לא פחות מ-350 מ"ר, ולגרסת המבקשת שטח הבית הבנוי, כ-122 מ"ר, כמצויין בסעיף 2 לבקשת רשות הערעור).
ז. אין נפקות לשאלת מקור קבלת הזכויות במקרקעין, אם התקבלו בירושה ואם נרכשו ו/או נבנו במהלך החיים המשותפים של המשיב והמנוחה, היות שעם פטירת המנוחה הפך המשיב יחד עם ילדיו ליורשים על פי דין על מלוא עזבון המנוחה והרכוש הרשום על שמה, לרבות המקרקעין.
ח. ביחס לטענה שלכאורה מכרה המנוחה חלק מהמקרקעין לצדדי ג', טענה זו מוטלת בספק, לא נטענה ולא הוכחה בבית משפט קמא ומקומה להתברר בתיק קמא. אף אם נלך לשיטתה של פ', בעניין מכר חלק מהמקרקעין לצד ג', הרי הזכות לתבוע הינה לצדדי ג' ולא לפ'. צדדי ג' הנטענים לא פעלו בנדון בתיק קמא.
ט. צו המניעה שניתן בתיק קמא הוא סעד חיוני והכרחי בנסיבות, לשמירת המצב הקיים ולשם הגנה ושמירת זכויות ואינטרס הצדדים, עד לבירור המחלוקות. ביטול הצו יפגע קשות בזכויות המשיב ויגרום נזק עצום, עת ימנע קיום פסק דין ככל שתתקבל תביעתו העיקרית של המשיב.
14. לאחר קבלת תשובת המשיב, ביקשתי בהחלטתי מיום 28.11.23 את התייחסות גב' פ' לעניין מעמדה כיורשת המנוחה. ההתייחסות הוגשה ביום 3.12.23, ולהלן תמציתה:
א. העובדה כי המנוחה נפטרה אחרי הדיון קמא צוינה בהחלטה קמא וגם בבקשת רשות הערעור; בניגוד לנטען כל ידי המשיב, פ' לא טענה כי ניתן צו קיום צוואה לטובתה וכי היא הזוכה.
ב. המנוחה ערכה שתי צוואות, בשנת 2021 ובשנת 2022. בשתיהן פ' היא היורשת אולם לפי הצוואה הראשונה בזמן, בנה של המנוחה זוכה בבית הקיים על המקרקעין. בצוואה השנייה בזמן המנוחה ציוותה את כל רכושה לטובת פ' כיורשת בלעדית.
ג. פ' לא התיימרה לטעון כי היא יורשת בלעדית לפי צו קיום צוואה, משהוגשה התנגדות המשיב לצוואה וכן הוגשה בקשה מטעם בנה של המנוחה בעניין הצוואה הראשונה; הבקשות תלויות ועומדות בבית משפט קמא.
ד. הטענה כי לא ניתן לקיים דיון או להיות צד להליך המשפטי לאור פטירת המנוחה היא חסרת בסיס. כלל ידוע הוא כי לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת, אם עילת התובענה בעינה עומדת. העילה לביטול צו המניעה בעינה עומדת, לנוכח הטענות שהובאו בבקשת רשות הערעור.
ה. כבר נקבע בפסיקה כי גם אם טרם ניתן צו קיום צוואה, ניתן לבקש את צירופו של היורש הפוטנציאלי של המנוח כחליפו, ו/או הזוכים הפוטנציאלים לפי צוואת המנוח כחליפיו. במקרה דנן פ' היא הזוכה הפוטנציאלית לפי צוואת המנוחה.
15. ביני לביני, הגיש מר ג. ע (להלן: "מר ע' ") בקשה בתיק דנן, להצטרף כצד לבקשת רשות הערעור ולהורות על ביטול חלקי של צו המניעה. מר ע' טען בבקשתו כי רכש ביום 11.6.21 בתום לב חלק מהמקרקעין מהמנוחה ואחותה פ', ושילם את התמורה בעדו. לכן מבקש כעת לבטל חלקית את צו המניעה כך שיוכל לרשום על שמו את החלק שרכש.
16. בהחלטתי מיום 28.11.23 דחיתי את בקשתו של מר ע', כהאי לישנא:
"הבקשה נדחית.
המבקש לא היה צד להתדיינות נשוא ההחלטה קמא, עליה נסוב הרמ"ש.
כל בקשה שיש לו בנדון צריכה להיות מופנית לבית משפט קמא, ולא לערכאת הערעור.
בכל אופן עובדת המכירה למבקש הוזכרה בבקשת רשות הערעור (סעיפים 48-50), ולכן הובאה לידיעת הח"מ, גם ללא צורך בצירופו כצד לבקשת רשות הערעור".
דיון והכרעה
17. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולדחותו, הכל כפי שיפורט להלן. זאת מכוח סמכותי על פי סעיפים 138(א)(2)+(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
18. כלל ידוע בפסיקה, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לנוכח התרשמותה הישירה מהצדדים ומטענותיהם, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בעניין זה שמורה למקרים חריגים.
ראו למשל: רע"א 7616/23 אפרים אוריון נ' יאיר גולדפינגר (5.11.2023), פסקה 7.
לא מצאתי כי ענייננו נמנה על אותם מקרים חריגים, המצדיק התערבות בהחלטה קמא.
19. בהחלטה קמא נימק בית משפט קמא את הנסיבות החריגות, כפי שתיארן, שהצדיקו את השארת צו המניעה על כנו עד לבירור התביעה העיקרית, ולא מצאתי בנימוקים אלה מתום.
לא שוכנעתי מטענות המבקשת בבקשת רשות הערעור, גב' פ', כי היה מקום לצמצם את הצו קמא על מנת שחלק מהמקרקעין יועבר על שם רוכש נטען, צד ג'. אני מסכים עם עמדת בית משפט קמא, לפיה בשלב זה קיים ערפול בכל הקשור לנסיבות המכר ורישומי הערות האזהרה, וכי יש לברר עובדתית את תמונת הזכויות במקרקעין;
מעבר לכך, גם הסכמתו הנטענת של המשיב לצמצום צו המניעה אינה ברורה, ולמעשה נתונה במחלוקת, כפי שהובהר בסעיף 48 לתשובת המשיב (לגרסת המשיב לא פחות מ-350 מ"ר, ולגרסת המבקשת שטח הבית הבנוי, כ-122 מ"ר, כמצויין בסעיף 2 לבקשת רשות הערעור).
בנוסף – הרושם הוא שאין מדובר ביחידות הניתנות להפרדה, או כי השימוש באיזה מהיחידות הופרד, כפי שעמדה על כך השופטת בהחלטה קמא. לכן יש קושי לצמצם את צו המניעה, אלא עליו לחול על כל המקרקעין, לשמירת הזכויות הקיימות.
20. נימוק נוסף, המצדיק לטעמי את השארת צו המניעה על כנו, הוא המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לעניין זהות יורשי המנוחה. בתיק קמא וגם בכתבי טענותיהם בבקשת רשות ערעור זו, טען כל צד כי הוא הוא היורש של המנוחה, ותלויות ועומדות תובענות בעניין זה בבית משפט קמא. נסיבות אלה מצטרפות לנימוקי ההחלטה קמא, ומקנות לה טעם נוסף המצדיק השארת צו המניעה על כנו.
21. לאור כל המתואר לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
22. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
23. ערבון שהופקד בהליך יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.
המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ד, 04 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
