ס.ר. ת"ז ——–,ע"י ב"כ עורך הדין מלי קובה, א.ע. ת"ז ——–, ת.ע. ת"ז ——–,ע"י ב"כ עורך הדין רועי קורץ, פסק דין

בפני

כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה

התובעת:

ס.ר. ת"ז ——–

ע"י ב"כ עורך הדין מלי קובה

נגד

הנתבעים:

1. א.ע. ת"ז ——–

2. ת.ע. ת"ז ——–

ע"י ב"כ עורך הדין רועי קורץ

פסק דין

תביעה להשבת כספים לעִיזבון בשל טענה להשפעה בלתי הוגנת או ניצול.

הצדדים וטענותיהם:

1. המנוח מ.ע. ז"ל הלך לעולמו ביוםxx.xx.2014 . אשתו א.ע. הלכה לעולמה ביום xx.xx.2016 (להלן: "המנוח" ו-"המנוחה" בהתאמה). לבני הזוג המנוחים נולדו שני ילדים: התובעת ומר ד.ע. ז"ל שהלך לעולמו ביום xx.xx.2012.

2. הנתבעים הם ילדיו של ד' וע' ז"ל, נכדיהם של המנוחים.

3. ברקע, הליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים בעניין מתן צווי קיום לצוואות המנוחים (הליך ת"ע 53275-10-14 ו-13 תיקים קשורים). בהליכים שם, בהסכם פשרה, ניתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 23.04.2012 וצוואת המנוחה מיום 16.12.2002. בהתאם לצווי קיום הצוואה שניתנו, עִזבון המנוח מונחל למנוחה אשר עזבונהּ (שכולל את חלקה בעִזבון המנוח) מתחלק בחלקים שווים בין שני ילדי המנוחים.

4. עוד ברקע, תובענה למינוי אפוטרופוס לענייני הרכוש של המנוחה (א"פ 26044-07-14) שהוגשה על ידי נתבע 1 מוצג נ/4. בהליך שם מונתה ביום 02.11.2014 עמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופוס לענייני הרכוש של המנוחה.

האפוטרופסא הגישה ביום 3.2.2016 תביעה כספית כנגד הנתבעים בהליך כאן (א"פ 6263-02-16) . התביעה שם הייתה זהה לתביעה כאן, אך תוקנה לעניין בעלי הדין התובעים, על דרך הגשת התביעה דנן. ראו החלטתי מיום 10.7.2019.

5. בכתב התביעה דנן נטען על-ידי התובעת כי הנתבעים ניצלו את מצבם הרפואי והנפשי של המנוחים ומשכו מחודש אפריל 2012 ועד לחודש אפריל 2014 סך של 965,800 ₪ מחשבונות המנוחים לחשבונותיהם, בהשפעה בלתי הוגנת על המנוח וכאשר המנוחה לא הייתה כשירה. בסעיף 15 לכתב התביעה פורטו העברות ומשיכות כספים. נטען כי את התנהלות הנתבעים, המעידה על השפעה בלתי הוגנת וניצול מצבם הקוגניטיבי של המנוחים, ניתן ללמוד מהעובדות שהתגלו בהליכים שהתנהלו בין הצדדים בתובענות למתן צווים לקיום צוואות המנוחים. נטען כי בין היתר התברר שם שהמנוחים הוחתמו על צוואות שחילקו את מרבית עִזבונם לנתבעים וכל זאת בעת שהמנוחה לא הייתה כשירה. נטען כי המנוח שינה בדצמבר 2013, לראשונה את אופן חלוקת עזבונו ולראשונה קבע חלוקה לא שוויונית בצוואתו. נטען כי רצונו כי ילדיו ירשו אותו בחלקים שווים היה ברור ונהיר ובא לידי ביטוי בכל צוואותיו (4) שנערכו משנת 1997 ועד שנת 2012. עוד נטען כי מעת שנפטר אבי הנתבעים בחודש מרץ 2012, התהדקה מערכת היחסים בין המנוח ובין הנתבעים ונוצרה תלות של המנוח בנתבעים ובבא כוחם דאז, בד בבד עם הרחקת המנוח מהתובעת ולאחר פטירת המנוח, הנתבעים כמעט ולא ביקרו את המנוחה.

התובעת הדגישה כי על פי המידע הרפואי, המנוחה לא הייתה כשירה החל מחודש אפריל 2012, היְינו תחילת מועד משיכת הכספים. התובעת הפנתה לחוות דעת שהוגשה בהליכים הקשורים שנערכה על-ידי ד"ר גופמן אלינה ביום 24.09.2015 ושצורפה על ידי הנתבעים לכתב הגנתם ולתצהירי הנתבעים כנספח 4. נטען כי גיל המצווים, שהיו מעל גיל 90, מצבם הבריאותי והנפשי, כלל נסיבות העניין, שינויים בצוואות, תלות, היעדר היגיון ונסיבות נוספות – תומכות בטענותיה ומדובר בכספים שנמשכו לטובת הנתבעים אגב ניצול מצבם של המנוחים וניצול מערכת האמון של המנוח עם המנוחה – היְינו ניהול החשבון המשותף של המנוחים על ידי המנוח בלבד. נטען כי על ההורים המנוחים חלה חזקת שיתוף ועל כן, המנוח לא היה רשאי לבצע את המשיכות שביצע בעת שהמנוחה הייתה לא כשירה או כי המשיכות בוצעו על-ידי המנוח אגב הפרת חובת הנאמנות. נטען כי המנוח היה אפוטרופוס למעשה עבור המנוחה יחד עם הנתבעים, ולכן חלות עליהם חובות שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, חובות הנאמנות וחובות מחוק השליחות. משמעות הדבר כי די אם תוּכח טענה להפרת אמונים, גם אם לא היה נגרם נזק, הרי שיש לחייבם להשיב את הכספים. סכום התביעה הועמד על סך 500 אלף ₪.

6. בכתב ההגנה, הנתבעים הכחישו את כל טענות התביעה. נטען כי התביעה הוגשה בשל קנאות, צרות עין, תאוות בצע, רוע לב ונקמה. נטען כי התובעת הגישה תביעתה כנגד אחייניה, כשהיא רומסת את כבודם וזכרם של הוריה המנוחים. נטען כי מערכת היחסים המשפחתית בין הסבים המנוחים ובין נכדיהם, הנתבעים, הייתה מערכת יחסים אוהבת ותומכת. נטען כי אבי הנתבעים נפטר בדמי ימיו בתוך תקופה קצרה, והשאיר את שני בניו, סטודנט ששירת ביחידה מובחרת וחייל שמשרת ביחידה מובחרת, כשהם ללא מקור פרנסה וללא קורת-גג. נטען כי בעת שנפטר אבי הנתבעים, פטירתו הכתה בהלם את כל מקורביו וגם התברר כי האיש האמיד לכאורה, חב כספים רבים עד כי עִזבונו נוהל בהליך פשיטת רגל. נטען כי נושי האב מכרו במסגרת הליך הפש"ר את הדירה בה התגוררו הנתבעים והנתבעים מצאו עצמם חסרי בית "בהלם רגשי" ו-"הלם כלכלי" כשנושי האב עטים עליהם. נטען כי בנסיבות אלו המנוחים לקחו תחת חסותם את נכדיהם-הנתבעים, העניקו להם תמיכה רִגשית ותמיכה כלכלית, ומנגד נכדיהם, העניקו למנוחים שאיבדו את בנם, אהבה, חיבה ומסירות ללא גבול.

נטען כי הסב המנוח עסק כתחביב במסחר בשוק ההון ועשה חיל בתחביבו זה ועוד בחיי הבן העניק לבן המנוח סכומים לא מבוטלים נוכח קשיים בעסקיו, והעניק גם מאות אלפי שקלים כמתנה לילדי התובעת. נטען על ידי הנתבעים כי לאחר שנפטר אביהם, החלה התובעת לדרוש מהוריה המנוחים להשוות את הסכומים שיועברו אליה לסכומים שקיבל הבן במהלך חייו, ולשם כך הפעילה לחצים רגשיים על הוריה המנוחים. הנתבעים טענו כי לחצים אלה גרמו לנתק בין התובעת ובין הוריה ולמשבר רִגשי קשה אצל הוריה שחשו כי איבדו את שני ילדיהם.

אשר לטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה לנהל ענייניה והעברות לנכדים נעשו בניגוד לחובת נאמנות של המנוח, נטען כי מדובר היה בבני זוג שהיו נשואים כ-70 שנה ופעולות המנוח היו על דעתה של המנוחה, הנתבעים טענו כי למנוח הייתה יד חופשית לנהל את חשבונות הבנק והמנוחה נתנה בו אמון מלא. נטען כי הכספים הועברו מרצון חופשי של המנוחים לתמוך בנכדיו האהובים. הנתבעים הפנו לחוות דעת המומחית שאליה הפנתה התובעת בתביעתה, ועל כי נכתב שם שהתובעת עצמה מסרה למומחית שהמנוח ניהל ענייניו ודאג לצרכי הבית עד למותו. עוד הפנו הנתבעים לעדות התובעת בהליך הקשור כי המנוח היה צלול עד פטירתו וכפי שעלה מחוו"ד מומחה בית המשפט שמונה שם וכי למנוחה, שסבלה משיטיון, מוּנה אפוטרופוס רק ביום 07.07.2014.

הנתבעים לא הכחישו את העברות הכספים לגופן אך נטען כי התביעה התיישנה או הוגשה בשיהוי ממשי שפוגע בזכויות דיוניות של הנתבעים. הנתבעים הכחישו כי ניצלו את מצבם של המנוחים או פעלו בהשפעה בלתי הוגנת וטענו כי העברות הכספים נעשו מרצון חופשי וכי לא היו יחסי תלות בינם ובין המנוחים, או כי נצלו את מצבם. הוכחשו גם הטענות כי המנוח או הנתבעים היו אפוטרופוס למעשה עבור המנוחה וכי הנתבעים פעלו לריקון חשבון הבנק של המנוחים, ונטען כי בחשבון נותר סכום בן 7 ספרות.

עוד נטען כי פסק הדין מכוחו ניתנו צווי קיום הצוואות, ניתן על-דרך מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה ועל פי ההסכמות, בדיון מיום 03.01.2019, אין בכך לשמש משקל או תמיכה לטענות בהליך כאן. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

7. בראש חלק זה אציין כי יש לדחות טענת הנתבעים להתיישנות או שיהוי. התביעה דנן היא למעשה תביעה מתוקנת תביעה בהליך א"פ 6263-02-16 שהוגשה ביום 3.6.2016 על ידי האפוטרופוס שמונה עבור המנוחה. התביעה תוקנה בשל פטירת המנוחה והוברה ממותב אחד למותב זה. מאחר והפעולה הכספית הראשונה מושא התביעה היא מחודש 3/12, הרי שלא חלפה תקופת ההתיישנות וגם לא ניתן לומר כי מתקיים שיהוי. לא זו אף זו אלא שהעובדות הרלוונטיות מושא התביעה נודעו רק לאחר פטירתו של המנוח. על כן טענת הנתבעים להתיישנות או שיהוי – נדחה.

עוד אציין ואדגיש כבר בראש חלק זה כי הצדדים אינם חלוקים בנוגע לפעולות הכספיות מושא התביעה. מדובר בהעברות בנקאיות והמחאות שנמשכו על שם הנתבעים או מי מהם כפי שפורטו בתכתב התביעה ובסעיף 5(ב) לתצהיר התובעת מצג ת/1. ראו סעיף 46 לכתב ההגנה וגם פרוטוקול מיום 6.4.2021. המחלוקת בין הצדדים היא האם מדובר במתנה מרצון או פעולות כספיות שנעשו בשל השפעה בלתי הוגנת או ניצול ולכן יש לחייב הנתבעים בהשבת כספים לעיזבון.

8. זה המקום לציין כי גרסת הנתבעים שונתה בסיכומיהם. בסיכומיהם טענו הנתבעים לראשונה כי הפעולות הכספיות בוצעו על ידי המנוח רק מחלקו בכספים המשותפים לו ולמנוחה, כמתנה בחיים וכי למעשה בחשבון הבנק המשותף למנוחים נותר רק חלקה של המנוחה בכספים המשותפים.

אלא שלאורך ההליך, טענות הנתבעים היו כי המנוח ניהל את הכספים עבור המנוחה, כי מדובר במנוחים שהיו נשואים מעל ל-70 שנה ושניהלו ענייניהם הכלכליים במשותף (וחלה עליהם הלכת שיתוף). עוד טענו הנתבעים כי הפעולות הכספיות מושא התביעה נעשו מרצון משותף של המנוחים לתמוך בנכדיהם.

על כן, כבר כעת אני דוחה טענה זו. מדובר בגרסה כבושה, שככול הנראה "נולדה" בסיכומי הנתבעים על-מנת לסייע לנתבעים אם בית המשפט יקבע כי במועד ביצוע הפעולות הכספיות מושא התביעה, המנוחה לא הייתה כשירה.

9. משנדחתה גרסה זו יש לבחון האם הפעולות הכספיות מושא התביעה נעשו מרצון חופשי. לשם כך יש לבחון מה היה מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד ביצוע הפעולות הכספיות מושא התביעה?

אמנם, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה להוכחת טענתה כי המנוחה לא הייתה כשירה, אלא שנוכח חוות דעת שהגישו שני הצדדים בהליכים הקשורים והמסמכים הרפואיים שהוגשו, שוכנעתי כי במועד ביצוע העברות הכספים מושא התביעה המנוחה לא הייתה כשירה לבצע את הפעולות הכספיות מושא התביעה. ואפרט,

10. בחוות דעת ד"ר גופמן אלינה מיום 24.9.2015, נכתב (הטעויות במקור): "גב' א' אובחנה כסובלת מירידה קוגניטיבית משמעותית ולא הייתה מתמצאת בזמן ובמקום, עם MMSE 27/17, ע"י מח' גריאטרית של ב"ח — ב06.03.2013. בהמשך בתאריך 07.07.2014 אובחנה כלוקה בדמנציה בינונית-קשה וזקוקה למינוי האפוטרופוס לגוף ולרכוש ע" פרופ"מ סינוף- מומחה בגריאטריה. גם היום ללא ספק סינים של דמנציה קשה. כאשר מדובר בדמנציה בעוצמה כזאת, קיימת ירידה קוגניטיבית לפחות מספר שנים אחרונות…אי לכך סבירות גבוהה שבכל המועדים שהוזכרו קודם של חתימת שתי הצוואות ב23.04.2012 ו12.12.2013 ובמעוד חתימת מסמך על העברת כספים מחשבונה מ15.6.2014, גב' א.ע. לא הייתה כשרה לפעולות הנ"ל עקב ירידה הקוגניטיבית".חוו"ד צורפה כנספח א לכתב ההגנה ולתצהירי עדות ראשית של הנתבעים.

מדובר בחוות דעת שהוזמנה על ידי עמותת "גג לנזקק ולחוסה" בעת ששימשה כאפוטרופוס עבור המנוחה. חוות הדעת נועדה להליכים משפטים הקשורים בין הצדדים וצורפה כנספח ה' לתצהיר התובעת המסומן כמוצג ת/1.

נוסף על כך, בחוות דעת ד"ר ברטהולץ איזידור מיום 18.4.2018 שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים בתיקים הקשורים (בין היתר ת"ע 31917-11-16), נכתב כי לפי התיעוד הרפואי שהוצג למומחה, החלה אצל המנוחה ירידה בזיכרון, בשנת 2003, וביום 4.3.2008 אובחנה המנוחה כחולה במחלת אלצהיימר. מסקנת חוות הדעת שם הייתה כי במועד עריכת הצוואה מיום 12.12.2013 המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה. חוות הדעת צורפה כנספח ו לכתב התביעה.

בחוות דעת ד"ר סינוף שהגיש נתבע 1 בתמיכה לעתירתו למינויו כאפוטרופוס עבור המנוחה (א"פ 26044-07-14 מוצג נ/4) נכתב כי למנוחה מטפלת סיעודית מאוקטובר 2012 (מהעדויות עלה כי החלה עבודתה במאי 2012), והיא זקוקה לסיוע והכוונה בהלבשה, מתנגדת לרחצה, בעלת שליטה חלקית בסוגרים בחורף וזקוקה לסיוע בחיתוך אוכל. עוד נכתב שם כי "המשפחה שמה לב לירידה בזיכרון משנת 2007. הבת מאוד שמה לב בשנת 2010. מתבלבלת בתאריכים, שוכחת שמות, חוזרת על סיפורים, הולכת לאיבוד במקום לא מוכר לה…." בציון שאלון למצב נפשי קצר ניתן ציון 4/10 (SPMSQ) וציון 12/28 במבחן מיני-מנטל (MMSE). נכתב גם כי קיימת הפרעה בשיפוט וזקוקה למינוי אפוטרופוס. חוות דעת זו הוגשה כחלק ממוצג נ/4.

11. אמנם מדובר במסמכים שצורפו לתצהירי הצדדים, ומומחים לא זומנו לחקירה על חוות הדעת שהוגשו, אך בהינתן כי ד"ר סינוף הוא מומחה שחוות דעתו נערכה לבקשת נתבע 1, שהגיש את חוות הדעת לתמיכה בטענותיו בהליך הקשור א"פ 26044-07-14, וד"ר ברטהולץ מונה כמומחה בית משפט והנתבעים בסיכומיהם לא טענו כנגד חוות דעתו, למעט טענה כללית כי היה על התובעת למנות מומחה נוסף בהליך זה. עוד ראו עדות התובעת עמוד 4 שורות 6-37, בפרט שורות 8-16 שתואם את חוות הדעת וגם עמוד 5 שורות 3-22.

12. עוד ראו חקירת הגב' ס.ו. מיום 4.5.2016. העדה העידה כעדה מטעם הנתבעים בהליך הקשור ת"ע 53275-10-14 והליכים קשורים שם. בתצהיר עדות הראשית, שהוגש הצהירה העדה כי המנוח פנה אליה לשם שכירת מטפלת זרה עבור המנוחה – ביום 7.5.2012 או סמוך לכך. ראו גם עדותה בחקירתה הנגדית בעמוד 24 שורה 16 ואילך. שם העידה, בין היתר כי "הוא היה צריך מטפלת לאשתו. כי היא לא תפקדה והוא היה צריך עזרה כי לא יכל להשאיר אותה לבד בבית…היה צריך להכין לה אוכל, ללוות אותה, אם היא יוצאת היא עלולה ללכת לאיבוד". שם שורות 19-25.

וגם ראו עדות המטפלת של המנוחה, שהחלה עבודתה אצל המנוחים במאי 2012, עמוד 70 שורות 17-8 חקירתה הנגדית בהליך ת"ע 53275-10-14 מיום 29.9.2016: "כאשר הגעתי, מ' היה במצב בסדר. א' כבר בהתחלה, אמנם בסוף הייתה החמרה, אבל כבר מההתחלה לא היה לה כושר אבחנה או יכולת להחליט החלטות. היא לא הייתה בסדר".

13. על כן, ובהיות בית משפט זה לא כבול לסדרי דין וראיות על-מנת לעשות צדק, אני מקבלת את המסמכים האלה גם כראיה לתוכנם ולא רק לקיומם. משמעות הדבר הוא כי במועדים הרלוונטיים המנוחה לא הייתה כשירה לפעולות משפטיות. בהינתן שכך, יש לבחון האם הפעולות הכספיות שבוצעו בוצעו לטובתה ולרווחתה או לשם שמירה על האינטרסים האישיים של המנוחה.

14. יצוין כבר כעת כי למעשה, הנתבעים מושתקים מלטעון כי העברת הכספים נעשו כמתנה וזאת מאחר ומדובר בטענה עובדתית הסותרת טענה עובדתית אחרת שנטענה על ידי הנתבעים בהליך אחר – בעניין עיזבון המנוח. אפנה לכך, כי בהליך ת"ע 53275-10-14 והליכים קשורים, שם נדונה בקשת הנתבעים לקיום צוואת המנוח והתנגדות, טענו הנתבעים כי הכספים הועברו אליהם על מנת שישמשו לרווחת המנוחה ולצרכיה.

ראו עדות המטפלת הזרה שטיפלה במנוחה ושהעידה בחקירתה הנגדית בהליך ת"ע 53275-10-14 מיום 29.9.2016, עמוד 66 שורות 18-21 כי "…אבל אני יכולה לומר שפעם אחת כשהוא כבר הרגיש גרוע וחלש, ראיתי אותו שהוא מכסה את הראש, שאלתי אותו מה קרה לו, למה הוא נראה ככה ומה קורה איתי ועם א', והוא אמר "את יכולה להירגע, אפילו אם א' תחיה עם 10 שנים, לא' יש מספיק כסף על מנת לדאוג לצרכיה". ראו גם שם, שורות 18-29 ושוב בעמוד 70 שורות 9-14. וגם עדות נתבע 1 בעמוד 46 שורות 22-27, שם אישר כי הכספים הועברו אליו על מנת לדאוג לרווחת המנוחה. וגם ראו עדות עו"ד לנדאו ז"ל, בעמוד 108 שורה 30, בהליך ת"ע 53275-10-14 חקירתו מיום 19.3.2017 "מי יודע מה נשאר. ואם א' היתה חיה עד 120 וכל הכספים היו הולכים לקיום א". הפרוטוקול צורף וסומן נספח ז לכתב התביעה. עו"ד לנדאו ז"ל, ייצג את הנתבעים בהליך למתן צו קיום לצוואת המנוח, וערך את הצוואות שקיומן שם התבקש.

15. בהליך כאן, גרסה זו שונתה והנתבעים טענו כי מדובר במתנות (ולא נטענה טענה למתנה בחיוב). שינוי גרסה זה ככול הנראה נובע מכך שאם הכספים ניתנו לנתבעים על מנת לשמש לצרכי המנוחה, הרי שיש וניתן לטעון כי הכספים הם כספי עיזבון המנוחה ויש להשיבם. כידוע, בעל דין שהעלה טענה עובדתית בהליך אחד, מושתק מלטעון טענה עובדתית סותרת בהליך אחר. על כן הנתבעים מושתקים מלטעון טענות למתנה.

16. מבלי לגרוע בעובדה כי הנתבעים מושתקים כאמור, בחנתי גם את הטענה לגופה ומצאתי לדחותה לאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי המתנה נועדה לשמור על אינטרס או רצון המנוחה או טובתה.

ודוק, קיימים מקרים בהם גם אדם שמונה לו אפוטרופוס מעניק מתנות לצדדי ג', אך יש להוכיח כי אם היה יכול, אותו אדם, להביע דעתו, היה מסכים לכך או כי נהג לעשות כן קודם לכן. במקרה כאן לא הוכח דבר מבין השניים (וגם לא נטען).

ראשית לא רק שלא הוכח כי ניתנו מתנות בסכומים גדולים ובהיקף תדיר קודם לאפריל 2012, אלא שהוכח ההיפך. ראו כי מהעדות הנתבעים עצמם עלה כי קודם לאפריל 2012, סכומי המתנות מצד המנוחים, היו סכומים קטנים יותר. נתבע 2 העיד בעמוד 42 שורות 21-22 בחקירתו הנגדית בהליך הקשור 53275-10-14 ובהליכים הקשורים, המנוחים נהגו להעניק לנכדים מתנות בסכומים של 500-1,000 ₪ רק בחגים או בימי הולדת. עדות זהה ניתנה על ידי נתבע 1 בעמוד 50 שורות 4-7 ובעמוד 55 שורות 5-10 בהליך שם ובהליך כאן בעמוד 56 שורות 5-8.

לא ניתן הסבר לסכומים הגדולים, כגון 10,000 ₪ 20,000 ₪, 50,000 ₪, 200,000 ₪ או 500,000 ₪ מטרתם או נסיבות עיתוי הינתנם והרושם היה כי מדובר בפעולות כספיות שנועדו לסייע להבריח כספים מנושי האב אם עזבונו יירש את המנוחים. ובלשון התובעת בעמוד 49 שורה 7 "כי בחיים, עד ד' מת, זה לא היה במשפחה שלי". והשווה מתן מתנה לבת התובעת בסך 20,000 ₪ לשם רכישת בית וגם מתנת חתונה לבן התובעת. עדות התובעת בעמוד 33 שורות 15-31. מתנה שיש הסבר לעיתוי הינתה ולמטרתה.

נתבע 1 העיד כי העברת הכספים הייתה לאחר התייעצות משפטית וכי הוא הכיר למנוח את עו"ד לנדאו אשר ערך אחר כך את הצוואות (שלא קוימו) וייצג את המנוח מול הנושים של הבן המנוח בנוגע למשכון שנרשם. ראו עמוד 46 שורות 28-29 לחקירת נתבע 1 בהליך ת"ע 53275-10-14 וגם עמוד 70 לפרוטוקול הדיון מיום 18.7.22 שורות 19-31.

שנית, בדין הפנתה התובעת לכך כי טענת הנתבע כי מדובר בעזרה כלכלית למחייה ולא הברחת כספים מצד ג', נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.5.2012 בהליך הפ"ב 46593-02-12 (מוצג נ/2 בהליך ת"ע 53275-10-14 והליכים קשורים) שם נקבע כי החשבון שנוהל על שם נתבע 1 לכאורה שימש בפועל את האב המנוח להגנה מנושיו. מוצג נ/4. התנהלות זו של נתבע 1 מעידה על אופן התנהלותו גם במקרה כאן.

שלישית, שינוי הגרסה של הנתבעים, לעניין מטרת הפעולות הכספיות מושא התביעה יחד עם הגרסה הכבושה שאוזכרה לעיל בסעיף 8 מעידה על חולשת הטענה כי מדובר במתנה בכלל ובמתנה שהיא עונה על רצון המנוחה המשוער או אינטרס שלה, בפרט. שינוי הגרסאות מעיד כשלעצמו על חוסר אמינות, חוסר מהימנות וחולשת הטענות.

17. לא זו אף זו אלא שבחינת העובדות, הראיות וכלל נסיבות העניין מצביע על כי הנתבעים השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת ולמצער ניצלו את מצבו הרגשי, חולשתו וכאבו של המנוח על מנת שיעביר אליהם כספים.

18. המנוח נפטר בהיותו בן כ-94 שנים, לאחר שחלה בסרטן, עבר טיפולים והקרנות, בנו נפטר כ-8 חודשים לאחר שהתגלה כי הוא חולה, ואשתו סבלה מדמנציה מתקדמת. נסיבות אלו, אין ספק שהשפיעו מאוד על המנוח. אמנם המנוח היה צלול אך בהחלט ניתן היה להגדירו, בשל מצבו הרגשי והנפשי "שבר כלי". כפי שהגדירה אותו נכדתו, בת התובעת. ראו עמוד 85 שורות 25-27 בחקירתה הנגדית מיום 19.3.2017 בהליך ת"ע 53275-10-14 "סבא היה צלול. פשוט הוא היה במצב רגשי ונפשי שהוא היה שבר כלי. הוא היה חולה גוסס. הוא נראה כמו רוח רפאים הוא היה צל של עצמו. הוא לא היה סבא שזכרתי. הוא היה מפורק הבן שלו מת".

ראו גם תיאור התובעת בעמוד 90 שורות 12-14 לפרוטוקול מיום 19.3.2017 בעניין עִזבון המנוח בת"ע 53275-10-14 והליכים קשורים, "אבא שלי היה אדם צלול וחכם, אבל בשנה האחרונה בגלל שהוא היה כל כך חולה, הוא היה צלול, אבל כשהוא היה חולה ותשוש ורזה אז זה לא אותו בן אדם כמו שהוא היה כמו לפני שנתיים. אם הייתי אומרת שהוא לא צלול אז הייתי עושה לו עוול. הוא היה מאד חולה".

וגם עמוד 94 שורות 22 ואילך: "אני הייתי אצל אבא שלי עשרות פעמים, אני ראיתי אותו והמטפלת ראו אותו. אני לא טענתי אף פעם, וזה בכלל בושה להגיד על אבא שלי שהוא היה לא כשיר ולא צלול. הוא היה תחת השפעה בלתי הוגנת , מבודד כמו כלב תועה, ואני לא טענתי שלא היה צלול, הוא היה חולה מאד תחת השפעה טיפולית ותרופות. אני רוצה לתקן לך מידע שאולי אתה לא יודע – אבא שלי, ואני אומרת לכאורה, היה במצב כל כך גרוע אז כיוון שהוא גם נפל יומיים שלושה קודם…הוא היה גם במצב כל כך קשה שהוא לא יכל לעשות את ההליכה הזו כי הוא בדיוק נפל. הוא היה בטראומטולוגיה וטיפולים, כי הוא נפל. ב-4 לחודש הוא גמר את טיפולי הקרינה, ב-12 הוא חתם. מצטטת מהמסמכים הרפואיים. אתה רוצה לראות שבאותו יום אבא שלי לא נסע באוטובוס? מציגה לך תדפיס. אבא שלי לא נסע במוניות, הם לא בזבזו גרוש. הוא היה צריך ניתוח ב-2012, ביום חמישי הוא כמעט מת ולא הזמין מונית…".

וגם בעמוד 45 לפרוטוקול הדיון מיום 18.7.22 שורות 28-33: "אבא שלי היה צלול, אבל הוא היה דלירי, חולה סופני, על תרופות, מעולף. מה זה שייך שכל מי שמת הוא צלול? אבל הוא חולה סופני. אימא שלי הייתה דמנטית, מה זה שייך שהוא לא צלול? הוא היה בן-אדם נורמלי, אבל הוא היה תחת השפעת תרופות, איך קוראים לזה שהוא עשה באיטלקי? הקרנות, תרופות והכול. אבל אבא שלי היה בן-אדם צלול".

ועוד ראו עדות התובעת בעמוד 21 שורות 1-37.

עדות התובעת שהתרשמתי שנאמרה בכאב רב, הייתה מהימנה ונתתי בה אמון.

19. תיאורו של המנוח מלמד על מי שבמצבו ובגילו, ככול הנראה היה קל להשפעה.

ודאי כאשר בינו ובין התובעת התגלה באותה עת קרע. לגרסת התובעת הקרע נבע מרצונה למנות צד ג' כאפוטרופוס עבור המנוחה או מאחר והמנוח הסתיר דברים שנגעו להסתבכות הכלכלית של הבן המנוח (עדות התובעת בעמוד 5 שורות 13-24, עמוד 9 שורות 24-27 וגם חקירתה הנגדית של התובעת בהליך 53275-10-14 וקשורים, מיום 19.3.2017 עמוד 88 שורות 21-28 ועמוד 92 שורות 15-18, עמוד 96 שורות 10-18, עמוד 97 שורות 12-15 ועוד. ראו שם גם עדות הנכדה) ואילו לגרסת הנתבעים מאחר ולחצה על המנוח בעניין כספים שהעביר לאבי הנתבעים לתשלום חובותיו וגם בשל רצונה במינוי אפוטרופוס למנוחה. והדברים הדומים שאמרה בעדותה בהליך כאן המוזכרים להלן.

20. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה מעלה כי פטירתו של הבן, גרמה לקשיים רגשיים וממשים אצל המנוח. מוזכר כי למנוח "אין מצב רוח" בשל פטירת הבן. למצבו הנפשי המתואר של המנוח, התווסף בחודשים שלפני פטירתו, גם מצב גופני קשה. אפנה לגרסת נתבע 1 בסעיף 7 לתצהיר שסומן מוצג נ/4. תצהיר זה הוגש בתמיכה לתובענה שהגיש נתבע 1 לאחר פטירת המנוח, בבקשה למנותו כאפוטרופוס עבור המנוחה. א"פ 26044-07-14 מוצג נ/4.

בתקופה זו, עת מצבו הפיזי של המנוח התדרדר – הועברו לנתבעים למעלה ממחצית הסכומים. ראו כי בשנת 2012, שזהו השנה בה נפטר אבי הנתבעים, הסכום הכולל שהועבר היה סך 100,000 ₪, בשנת 2013 הסכום הכולל שהועבר היה 347,000 ₪ וב-4 חודשים של שנת 2014, הסכום הכולל שהועבר היה 590,000 ₪. לעניין הדרדרות מצבו הפיזי של המנוח – ראו עדות נתבע 1 בעמוד 66 שורות 29-34, שם אישר את הדברים.

21. זאת ועוד, בהליך א"פ מוצג נ/4, עתר נתבע 1 למינויו כאפוטרופוס עבור המנוחה, אך בתובענה שהגיש הסתיר מבית המשפט כי קיבל כספים מחשבון האשל"א. בהמשך ולאחר שהתובעת טענה כי לנתבעים הועברו כספים, הורה בית המשפט שם, לנתבע, לפרט בתצהיר אלו כספם קיבל. בהתאם להחלטה זו הגיש הנתבע תצהיר – מוצג נ/5.

בתצהירו שהוגש שם כי המנוח הצהיר נתבע 1 כי המנוח "…החליט בחייו, בדעה צלולה ולאחר התייעצות משפטית, לתת לי ולאחי ת' מתנה עוד בחייו בסך 250,000 ₪ לכל אחד מאיתנו…."(ההדגשה שלי). למותר לציין כי "ההתייעצות המשפטית" אליה מתייחס נתבע 1 בתצהירו שם, היא לעו"ד לנדאו ז"ל. דברים דומים אמר בעדותו נתבע 1 בעמוד 64 שורות 11-15 וגם נתבע 2 בעמוד 72 שורות 26-29.

הגרסה בתצהיר נתבע 1, שניתן כאמור רק לאחר שנדרש גילוי הכספים שקיבל, ואשר הסתירה את היקף הסכומים המלא, משמעותה כי נתבע 1 מושתק היום מלטעון שהמתנות שקיבל מאת המנוח עולות על סך 500,000 ₪ – הסברו של נתבע 1, בפרוטוקול מיום 18.7.2022 עמוד 65 שורות 1-4 כי לא פירט את כל הסכומים מאחר ופירט רק את הסכום "שזה סכום שהוא נשמע חריג ביחס להעברת קודמות", לא הותיר רושם מהיימן. הסתרת המידע מבית המשפט בהליך א"פ מעידה על חוסר אמינות, חוסר מהימנות וחולשת הטענות. וראו גם התחמקותו מלענות לשאלה זו בעמוד 64 שורות 24-34.

על כן יש לומר כי הנתבעים מושתקים מלטעון למתנות בסכום העולה על 500,000 ₪.

בהקשר זה ובנוגע לשינוי הגרסאות והעדר קוהרנטיות ואי מהימנות טענות הנתבעים, אפנה גם לכך שלאחר שצד ג' מונה כאפוטרופוס עבור המנוחה, שלח נתבע 1 לאפוטרופוס שמונה, דרישה להשבת כספים שהוציא לכאורה עבור המנוחה (סך 40,999 ₪). הדרישה נשלחה באמצעות עו"ד לנדאו ז"ל, ביום 10.2.2015 – כאשר באותה עת וכמפורט לעיל, בהליכים שהתנהלו בבית משפט זה, טען הנתבע, באמצעות עו"ד לנדאו ז"ל, כי הכספים שהועברו לנתבעים, הועברו לשם מימון צרכי המנוחה. שינויי הגרסאות כאמור תומך בטענה כי הכספים הועברו בשל ניצול או השפעה בלתי הוגנת.

22. עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין לתת משקל לפסק הדין שדחה את בקשות הנתבעים למתן צו קיום לצוואות המנוחים ממועד פלוני והורה על מתן צו קיום לצוואות המנוחים ממועד אלמוני, מוקדם יותר. אמנם בהליכים שם הועלו טענות על השפעה בלתי הוגנת אלא שפסק הדין נתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט וכחלק מהסכמות הצדדים, הוסכם שם כי לא יהא בכך לשמש משקל להליכים כאן.

אלא שאין בכך בכדי לסתום את הגולל על משמעות הנסיבות הנוגעות לעריכת הצוואות לגבי ההליך כאן. בדין, התובעת מצביעה על כך שהסב המנוח ערך בחייו 5 צוואות, כולן צוואות הדדיות עם המנוחה. מתוך 5 הצוואות, 4 צוואות מנחילות את עזבונו למנוחה ולאחר מכן, בהוראת יורש-אחר-יורש, בחלקים שווים בין שני ילדיו או בחלוקה שווה בין ענפי ילדיו, לפי העניין. רק בצוואה החמישית שנערכה בחודש דצמבר 2013, בעת שהמנוח היה חולה סופני, הדיר המנוח את התובעת מעִזבונו (והנחיל מנות בסך 200,000 ₪ לכל אחד מילדי התובעת ואת שאר רכושו לנתבעים)- זאת כאשר צוואה קודמת של המנוח שנערכה, גם היא לאחר שאבי הנתבעים הלך לעולמו, עדיין שמר המנוח על אותה חלוקה שווה בין ענפי ילדיו (צוואה מיום 23.04.2012).

סמיכות הזמנים, נוסח הצוואות ושאר נסיבות העניין, תומכים בטענה להשפעה בלתי הוגנת. אזכיר בהקשר זה כי על פי חוות הדעת וכפי שפסקתי לעיל, סביר להניח כי במועד בו ערך ב"כ הנתבעים דאז, עו"ד לנדאו ז"ל צוואות עבור המנוחים, המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה.

23. הנתבעים הציגו עצמם בית המשפט כצעירים שנותרו לאחר פטירת אביהם ללא קורת-גג ומקורות מחייה, שהנושים של אביהם רודפים אותם. "באמת נשארנו בלי כלום. אני הייתי בן 24 הוא היה בן 20, לא היה לנו כלום" (עמוד 65 שורה 5). נתבע 1 גם אישר כי כך הוצגה התמונה למנוח –ראו עמוד 67 שורות 20-29.

בפועל התגלתה תמונה אחרת.

חשבון בנק על שם נתבע 1 שנוהל לכאורה עבור אביו בסכומים של מאות אלפי שקלים ושאליו מקושר חשבון מט"ח וחשבון ני"ע. ראו מוצג נ/4.

עוד התגלה כי נתבעו מזונות מהעיזבון, תביעה שהגיש עו"ד לנדאו ז"ל ונתבע 2 קיבל כ-65,000 ₪. ראו עדותו בעמוד 72 שורות 22-25.

נתבע 1 העיד כי לימודיו מומנו ממלגות שכר לימוד ומחייה, הוא נסע לחו"ל בשנים 2012-2014 לניו-יורק, פראג, תאילנד, ברצלונה ולונדון. ראו עדותו מיום 4.5.206 בהליך הקשור 53275-10-14 וקשורים, בעמוד 59 שורה 32 ואילך; נתבע 2 עבד בדרום אפריקה ונסע לטיול לברצלונה, לאיטליה ולהמבורג. ראו שם עמוד 39 שורות 1-8 וגם עדותו בהליך אן מיום 18.7.22 בעמוד 76 שורות 24-31.

לאמור יש להוסיף, כי הוכח שעיקר הקשר של המנוחים עם צדדי ג' היה הנתבעים. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנים האחרונות לחייה המנוחה לא יצאה מבייתה, ואין מחלוקת גם כי בין המנוח שהיה כבן 94 שנה וחולה ובין התובעת, היה קרע, כך שלמנוח לא היו קשרים מהותיים עם צדדי ג' – למעט הנתבעים.

הנתבעים הציגו בבית המשפט מצג כי לאחר פטירת אביהם, מצבם הכלכלי קשה, הם במצוקה ונרדפים על ידי נושי האב. הדעת נותנת כי תמונה דומה הוצגה גם למנוח – ובשל כך המנוח חשש כי נושי בנו ז"ל יגרעו מנכדיו. אפנה לעדות התובעת מיום 18.7.2022, עמוד 17 שורה 33 ואילך – שם העידה כי המנוח הודיע לה שהוא משנה את צוואתו וצוואת המנוחה על מנת להבריח נכסים מכונס הנכסים של הבן. וגם, עמוד 19 שורות 7-13, שם.

למעשה מעדויות שני הצדדים עלה כי הפעולות הכספיות שעשה המנוח נבעו מחשש מפני נושי האב המנוח או גרושתו של הבן, להבדיל ממתן מתנה. אפנה בעניין זה לעדות נתבע 1 מיום 4.5.2016 בעמוד 45 שורות 1-9 ת"ע 53275-10-14 והליכים קשורים, וגם עמוד 47 שורה 6 וסעיף 19 לתצהיר עדותו הראשית שם, ובפרט עמוד 52 שורות 2-5 שם העיד "יום אחד הוא החליט להעביר סכום יותר גדול. אלה שיקולים שלו. הוא כנראה הניח שיהיו בעיות אחר כך והוא לא ידע מה יקרה".

עוד ראו עדות נתבע 1 בדיון מיום 18.7.22 עמוד 67 שורות 20-25 שם העיד: "כשקרה כל מה שקרה, אני באמת, אפשר להגיד נשרטתי, במובן הזה שמה הייתי? כולה סטודנט לשנה א' בן 24, מגלה שאבא שלי נפטר, מגלה… אבא שלי נפטר, ופתאום כל המכתבים האלה על החובות. וואלה, לא ידענו בכלל מה קורה. לא ידענו על החובות האלה, לא ידענו על הדברים האלה, וזה במובן מסוים שרט אותי, גם זה שלא היה לנו בכלל שקל. ואז כן, באתי לסבא וסיפרתי לו את הסיפור והוא אמר שכל מה שצריך ושהוא יכול הוא יעזור…". וגם עדות התובעת בעמוד 91 שורות 10-22 בת"ע 43275-19-14 והליכים קשורים, עמוד 92 שורות 24 ואילך. ובפרט, עדות עו"ד לנדאו ז"ל שם, עמוד 104 שורות 24-29, אשר צורפה כנספח ז לכתב התביעה.

תמיכה לכך עולה גם מהמחלוקת שעלתה בתיק הפש"ר של הבן המנוח, בעניין משכון שרשמו המנוחים על זכויות הבן המנוח על מנת להיפרע מחובותיו כלפיהם לפני נושי הבן המנוח – ובכדי לשמור על חלוקה שווה בין הבן המנוח ובין התובעת. בהליך שם בבתי המשפט של הפש"ר, יוצגו המנוחים ונתבע 1 על ידי עו"ד לנדאו.

כל זאת כאשר בצוואת המנוח הייתה הוראה של יורש אחר יורש – כך שלאור פטירת בן המנוח, עזבון המנוח מונחל לשני נכדיו – בהוראת יורש אחר יורש, ואינו נכלל בקופת הפש"ר של עיזבון הבן המנוח – כך שמהפן המשפטי לא היה חשש ממשי והוצג למנוח מצג שווא. ראו גם עדות התובעת עמוד 36 שורות 15-31 ועוד בעמוד 37 שורות 108, ובעמוד 38 שורות 28-35. וגם בעמוד 46 שורות 2-5 כשהתובעת מתארת את הדברים שנאמרו על ידי עו"ד לנדאו ז"ל; "אני ייעצתי לשנות את הצוואה בגלל ההתנהגות של הבת". טמטמו אותו. לאבא שלי היה משכון, עניין אותו רק המשכון ולא עניין אותו כלום, הם טמטמו אותו עם הצוואות ועם מה שהחתימו אותו. עוה"ד, איך קוראים לו? לנדאו, ועוה"ד השני אהוד כספי, טמטמו אותו כל כך." ושוב בעמוד 48 שורות 6-35. וראו גם הרישום המפורט שערך המנוח בחייו בנוגע לכספים שהלווה לבן המנוח.

וגם ראו כי נתבע 2 מאשר כי לאחר פטירת המנוח הוא כמעט אינו מבקר את המנוחה – אותה סבתא שלטענתו לאחר פטירת אביו נתנה לו תמיכה רגשית וכלכלית וזה הי רצונה המשוער. פרוטוקול מיום 4.5.2016 בהליך הקשור 53275-10-14 שורות 9-19 ובדיון מיום 18.7.2022, עמוד 74 שורה 18 ואילך, בהפניה לעדותו הנ"ל.

מה גם שעל פי עדויות הנתבעים, כפי שיפורטו להלן, עד כה הנתבעים לא עשו שימוש בכספים מושא הליך זה – מה שמעיד על העדר נזקקות להם בעת קבלתם.

24. זאת ועוד, כאשר מדובר בתמיכה כלכלית – מצופה היה למצוא "היגיון" או "מטרה" להעברות הכספים (כגון חתונה, רכישת נכס, יום הולדת, שכר לימוד וכו'), ולמצער תבנית. הנתבעים לא הצביעו על נסיבות ומטרות מעין אלו. עיון הפעולות הכספיות הן בחלקן, בסכומים של אלפי שקלים בודדים, חלקן עשרות אלפי שקלים וחלקן האחר מאות אלפי שקלים. הנתבעים לא טענו כי פעולה כזו או אחרת נועדה למטרה ספציפית. היעדר מטרה ספציפית או הסבר או תבנית קבועה לפעולות הכספיות מחלישה את הטענה כי מדובר בתמיכה כלכלית – להבדיל מפעולות כספיות לפי "לחצים" שמופעלים מעת לעת.

גם התפלגות התשלומים מעידה על חולשת הטענה כי כל הפעולות הכספיות הן מתנות שניתנו כתמיכה כספית. הדעת נותנת כי אם מדובר בפעולות כספיות שניתנו במתנה לשם תמיכה כלכלית נוכח התייתמותם הנתבעים מאביהם, יועברו לנתבעים סכומים דומים. אלא שהתפלגות הכספים מעלה כי סך 864,400 ₪ הועבר לנתבע 1, סך 76,000 ₪ הועבר לנתבע 2 וסך 29,800 ₪ הועבר למי מהנתבעים. הנתבעים, לא נתנו הסבר שמניח את הדעת, על שום מה ולמה נעשתה התפלגות שכזו. מדוע אח אחד קיבל כמעט פי 11 מאחיו. היינו מדוע נזקקותו הייתה גדולה יותר מאחיו? הסברם של הנתבעים כי ההתפלגות אינה משנה מאחר והם "כיס אחד" אין בו להעיד על אומד דעתו של המנוח – שהוא אומד הדעת שיש לבחון.

ראו חקירתו הנגדית של נתבע 2 מיום 4.5.2016, עמוד 41 שורות 4-22: "מבחינתו אין איפא ואיפא. א' הוא אחי הגדול ואני סומך עליו. אם קורה לי משהו אני מתקשר לא'. אין לי אבא…א' אחי גדול. אני קטן ממנו ב-4 וחצי שנים. אני סומך עליו ב-100 אחוז. סבא שלי ידע את זה. זה שהכסף יהיה אצלו או אצלי זה לא משנה. מבחינתי אין איפא ואיפא. לשאלת בית המשפט, אני יודע שא' קיבל יותר. אני מעדיף שהוא ישמור על הכסף. אין ספק שזה גם כסף שלי."

נתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית מיום 4.5.2016, עמוד 49 שורות 18-21, כי הכספים שהועברו משותפים לו ולאחיו. ראו גם עדות נתבע 1 בעמוד 68 לפרוטוקול הדיון מיום 18.7.22 שורות 26-28 שם העיד: " כי אני מבחינתי דאגתי לה כמו שהבטחתי לו, והוא נתן לי את הכסף הזה מבחינתו כמתנה כדי לדאוג לי ולאחי. אגב, את כל הזמן אומרת אני, אבל הכול היה אני ואח שלי ביחד".

25. כפי שציינתי לעיל תמיכה נוספת לטענה כי על המנוח הופעלה השפעה בלתי הוגנת או מצבו נוצל, מצויה בשוני המהותי בין צוואותיו של המנוח. המנוח בצוואותיו, למעט האחרונה שנערכה סמוך לפטירתו, קבע חלוקה שווה בין ענף הבן וענף התובעת. שוני זה בהוראות הצוואה, יחד עם העדר הסבר מניח את הדעת לכך שאדם קשיש, הנוטה למות, על ערש דווי, ירוקן את חשבונו ממרבית כספו ויותיר את אשתו, שבאותה עת זקוקה למטפלת 24/7 ומתגוררת עם עובדת זרה – ללא מקורות מחייה וסכומים מספיקים לסיפוק צרכיה – מעידים על אותה השפעה בלתי הוגנת ולמצער ניצול מצבו של המנוח על ידי הנתבעים.

26. בהקשר זה אוסיף כי יש ממש בטענה שניתן לראות בפעולות הכספיות שביצע המנוח הפרת חובת נאמנותו כלפי המנוחה בנוגע לאופן ניהול חשבון הבנק או הפרת החובות המוטלות על אפוטרופוס למעשה. ריקון חשבון בנק, באופן בו נעשה במקרה כאן, כאשר ברור שהמנוחה זקוקה לכל עתודותיה הכלכליות לשם מימון המשך הטיפול בה, וכאשר העברות הכספים אינם למימון צרכיה, אינו טובתה ואינו שומר על האינטרסים של המנוחה. ראו גם עדות התובעת שסברה שהכספים משמשים "רק את הנישואים שלהם". עמוד 11 שורה 4 לפרוטוקול מיום 18.7.2022.

27. לאור האמור והמפורט לעיל, אני מקבלת את הטענה כי המנוח ביצע את הפעולות הכספיות מושא התביעה בשל השפעה בלתי הוגנת או ניצול מצוקתו ומצבו.

28. מבלי לגרוע מהאמור, נוכח הנסיבות המצערות, הטרגיות והמורכבות של המשפחה, ובהינתן הקשר בין הסבים המנוחים לבין הנכדים, והעובדה כי ברקע, לפי עדויות שני הצדדים, יחסים טובים מאוד בין התובעת ובין אביהם של הנתבעים, אני קובעת כי סכומים הקטנים מסך 5,000 ₪, בתדירות כפי שהועברו כאן לא יושבו.

הדעת נותנת כי סכומים שאינם עולים על 5,000 ₪ ניתנו כמתנה, באופן שתואם את נסיבות העניין והמשפחה. בהקשר זה אפנה לכך כי לא רק שמדובר בצעירים שהתייתמו בפתאומיות מאביהם, אלא לכך שהמנוחים נהגו להעניק מעת לעת, בנסיבות מסוימות מתנות לנכדיהם. הדברים אוזכרו לעיל בסעיף 16. וגם ראו עדות התובעת בעמוד 35 שורות 19-24 שם אישרה מתן מתנות לילדיה בסך 2,000 ₪ ו-2,500 ₪. עוד עלה מעדותה כי מתנות בסכומים גבוהים יותר ניתנו למטרה מסוימת למשל מתנה או רכישת דירה . פרוטוקול מיום 18.7.2022, עמוד 33 שורות 22-31, עמוד 34 שורות 1-18.

29. לאור המפורט לעיל, אני מקבלת טענת התובעת כי פעולות כספיות מושא התביעה ושביצע המנוח נעשו בשל השפעה בלתי הוגנת או ניצול מצוקתו ומצבו – אך זאת רק יחס לפעולות כספיות בסכומים העולים על 5,000 ₪. על כן, יש לחייב את הנתבעים להשיב סכומים כדלקמן:

29.1. סך 5,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבע 1 ז"פ 3.5.2012;

29.2. סך 25,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבע 1 ז"פ 25.5.2012;

29.3. סך 5,000 ₪ בגין מחצית שיק שניתן לנתבע 2 ז"פ 14.1.2013;

29.4. סך 10,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבע 1 ז"פ 28.1.2013;

29.5. סך 25,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבע 1 ז"פ 18.3.2013;

29.6. סך 25,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבע 2 ז"פ 21.3.2013;

29.7. סך 100,000 ₪ בגין מחצית סכום העברה בנקאית לנתבע 1 מיום 20.5.2013;

29.8. סך 5,000 ₪ בגין מחצית סכום שיק שניתן לנתבעים ז"פ 21.7.2013;

29.9. סך 250,000 ₪ בגין מחצית סכום העברה בנקאית לנתבע 1 מיום 25.2.2014;

29.10. סך 7,500 ₪ בגין מחצית שיק שניתן לנתבע 1 ז"פ 20.4.2014.

סה"כ 457,500 ₪ נומינלי.

30. בשולי פסה"ד אבהיר כי תחילתם של ההליכים בין הצדדים היא בעתירת הנתבעים למתן צו לקיום צוואת המנוח, צוואה שהדירה את התובעת ונערכה על ידי וע"ד לנדאו (ת"ע 53275-10-14 וההתנגדות שם). התובענה הנ"ל הוגשה על ידי הנתבעים בשם המנוחה, במהלך השבעה על המנוח. מוצג נ/3 ולהליך שם נקשרו כל ההליכים הנוספים.

על כן לא ניתן היה להפריד את הסכסוך שם מההליך כאן – בפרט כאשר החקירות שם נעשו בפני. ולכן, לשם גילוי האמת וכסמכותי בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 הפניתי בפס"ד, גם לעדויות שם. עם זאת, מובהר כי גם הראיות שהובאו בהליך זה די בהם בכדי לקבל את התביעה. מרבית העדויות (למעט העובדת הזרה שלא העידה בהליך לפני) חזרו על עצמן, כפי שפרטתי בפסה"ד לעיל.

31. נוכח עמדת הנתבעים כפי שפורטה לעיל בסעיף 24, בדבר היותם "כיס אחד", החיוב יחול יחד ולחוד.

32. נפסק,

אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 457,500 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

נוסף על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את האגרה ששולמה לפי קבלות, והוצאות משפט סך 5,500 ₪ וגם שכר טרחת עו"ד סך 43,000 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך שבכותרת.

ניתן היום, ו' אלול תשפ"ג, 23 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.