בפני
כבוד הרשמת בכירה ריבי לב אוחיון
תובע
עו"ד זיו מאור, ת.ז. 039561105
נגד
נתבעים
1. רפאל וולף , ת.ז. 333847085
2. נסים סלמה, ת.ז. 209989706
3. הדס אופיר, ת.ז. 203835541
פסק דין
הונחה בפני תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן: "החוק") , אותה מצאתי לדחות, ואסביר.
פסק דין זה יהא קצר ותמציתי בהתאם להוראות תקנה 15 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 ויכלול את העובדות הצריכות להכרעה בסוגייה בלבד.
טענות התביעה:
לטענת התובע, הצדדים חברו יחד על מנת לקדם מטרה ציבורית, במסגרתה החליטו להקים עמותה, והתובע, עו"ד במקצועו, הוא שביצע את מלא הפעולות המשפטיות הכרוכות בהקמתה.
עוד טוען התובע כי הצדדים לתביעה זו הם חבריה היחידים של העמותה וכן הם חברי הוועד המנהל. בסופו של דבר, עוד בטרם עלה בידי הצדדים לקדם את המטרות שלשמן הוקמה העמותה נתגלע סכסוך בין הצדדים והתובע נפרד מעם הנתבעים ועזב את העמותה.
לטענת התובע הסכסוך פרץ נוכח רצונו להעביר את השליטה בעמותה לגורמים מטעמו, בעוד שהנתבעים סירבו ולכן החלו במהלך להוציאו מהעמותה.
כן טוען התובע כי התובעים חפצים ליהנות מהעמותה אשר היא פרי עמלו, זאת בעוד הנתבעים לא השקיעו עמל בהקמתה. התובע סבור כי סכום התביעה הוא שכר הטרחה אשר עליו לקבל מאת הנתבעים שכן זהו השכ"ט המקובל בענף זה.
לטענת התובע, כיוון שהוא בעל ניסיון בהליכים המתנהלים בפני ועדת הבחירות המרכזית ולפי חוק מימון מפלגות, הרי שהוא הכיר את הרגישות המשפטית הכרוכה בהקמת תאגיד חוץ מפלגתי הפועל בזיהוי עם מפלגה מסוימת.
לכן, בסופו של דבר לאחר מספר שעות מחקר משפטי והתייעצות עם עמיתים, יעץ התובע לנתבעים להקים עמותה אשר תחתור מראש ובמוצהר להירשם כגוף פעיל בבחירות (וזאת בהתאם לסעיף 10 ג לחוק מימון מפלגות, תשל"ג- 1973). כן טוען כי נכון למועד הגשת תביעתו מעולם לא נרשם בישראל גוף פעיל בהתאם לסעיף חוק זה, וכי פעל לטובת העמותה תוך ראייה צופה פני עתיד.
עוד טוען התובע כי הנתבעים החליטו לפעול כעצתו, וביום 17.2.22 נרשמה עמותת חוק וצדק בישראל (ע"ר) [להלן: "העמותה"]. התובע טוען כי אף שילם מכיסו את אגרת רישום העמותה, וכעבור תקופה שילם הנתבע 2 לתובע את שווי אגרת הפתיחה מכסף אשר נאסף ע"י פעילי הפורום.
לטענת התובע, ממועד פרישתו מהעמותה ועד ליום 14.9.22 לא קיימו בה הנתבעים פעילות כלל.
כן טוען התובע כי ביום 14.9.22 פנה אליו צד ג' (להלן: "הלקוח") אשר ביקש ממנו סיוע בהקמת עמותה אשר מטרותיה חופפות למטרות העמותה, הלקוח אף ביקש להקים את העמותה כך שתהא גוף פעיל בבחירות, אולם הלקוח נתקל בקשיים מצד רשם העמותות והיה זקוק לפתיחת העמותה בהקדם ובמטרה לקלוט אליה כספים אשר היו אמורים להתקבל מתרומות.
לטענת התובע, נוכח העדר פעילות, הוא הציע ללקוח להעביר את העמותה הקיימת לידיו, אך התנה זאת בקבלת אישור מהנתבעים. כן, בשל השקפת העולם הזהה בין התובע ללקוח הוא תכנן להוסיף ולטפל בענייני העמותה בהתנדבות ולהמשיך לכהן בוועד המנהל.
התובע טוען כי בשל האמור פנה אל הנתבעים באמצעות ב"כ והצהיר על כוונתו להחליף את הוועד המנהל בעמותה ואף ביקש מהנתבעים להבהיר אם בכוונתם לשתף פעולה עם המהלך כך שיאשרו במעמד אסיפה כללית את חברי הוועד החדשים ויתפטרו מיד לאחר מכן.
הניסיון לתקשר עם הנתבעים בעניין זה לא צלח מסיבות אלו ואחרות.
לגופו של עניין טוען התובע כי אמנם מוותר (בשמחה) על מקומו בעמותה אולם הותרתה בידי הנתבעים מבלי שהם משלמים שכר עבור עמלו בהקמתו יוצרת עוולה לפי החוק. התובע טוען כי העמותה אינה קניין או רכוש של בעלי השליטה בה. התובע טוען כי הנתבעים השתלטו על העמותה באופן המהווה קבלת שירות שלא כדין ולכן חלה עליהם החובה להשיב את עלות השירות שקיבלו.
לשיטת התובע, הוא השקיע עמלו מרצו, הידע המקצועי שלו וניסיונו בהקמת העמותה אולם לא ראה פרי לעמלו.
מנגד, אף לא אחד מהנתבעים השקיע בהקמת העמותה באופן דומה לפעולות שנקט התובע.
התובע טוען כי אמנם אין בין הצדדים הסכם המסדיר את שכר טרחתו אולם נהיר היה כי בין הצדדים שררה הסכמה לפיה התובע יפעל על חשבונו להקמת העמותה, על דעת זאת שהוא יהיה פעיל בה יחד עם הנתבעים. אלא מאי? שהסכסוך עם הנתבעים הביא לתוצאה של סיכול התנאי המתלה, והעמותה עומדת כאבן שאין לה הופכין והתובע אינו יכול ליהנות מפרי עמלו.
אי לכך, ככל שהנתבעים מדיחים את התובע מהוועד המנהל, הרי שבמקרה דנן זכאי התובע לתמורה בעד הקמת העמותה.
טענות ההגנה:
הנתבעים טוענים כי במהלך חודש 07/20 חבר התובעים לנתבעים 1 ו-2 אשר פעלו יחד לצורך קידום מטרה ציבורית, ובמסגרת שיתוף הפעולה ביניהם הוחלט על הקמת עמותה. התובע, עו"ד במקצועו פעל בהתנדבות מלאה במהלך חודש 02/22 לצורך הקמת העמותה בפן המשפטי של ההליך.
עוד טוענים הנתבעים כי במהלך חודש 07/22 החליט התובע להיפרד מהם, ולאחר מכן, בחוסר סמכות וללא קבלת אישורם ביקש לשתף פעולה ולהעביר את העמותה לגורמים מטעמו, פעולה אשר בהתאם לתקנון העמותה לנתבעים זכות מלאה לסרב לה.
לטענת הנתבעים, לפנים משורת הדין לא סירבו לבקשה אלא דרשו כי הדבר יעשה מתוך דיון, שמירה על תקנון העמותה ושיח בין הצדדים, וכן טענו כי באף שלב הם לא פעלו לצורך הדחת התובע מהעמותה בה הוא עדיין חבר.
לטענת הנתבעים, התובע מבקש למנוע מהם ליהנות מהעמותה, שהיא פרי עמלם המשותף, בה הם השקיעו רבות.
כן טענו הנתבעים כי רישום העמותה מלכתחילה נעשה ע"י התובע בהתנדבות ללא בקשת תמורה עתידית, כך שהתובע מציג מציאות שאינה קיימת.
לטענת הנתבעים, הנתבעים 1 ו-2 הקימו את הפורום אשר מונה כיום יותר מאלף חברים, ומאוחר יותר צירפו אליו את התובע וכן את הנתבעת 3, כך שלטענתם, הנתבעים 1 ו-2 הם מייסדי המסגרת ועליהם האחריות המלאה לכל דבר ועניין הקשור בה.
עוד טוענים הנתבעים כי התובע שימש באופן עקבי אך לא רשמי כיועץ משפטי של אותה מסגרת קבע ולא אחת לחברי הפורום, כך שאין לבית משפט סמכות להכריע בעניינים פוליטיים פנים מפלגתיים ולכן תמוהה בעיניהם פנייתו של התובע אל בית המשפט בעניין זה, שכן, הסכסוך בין הצדדים הינו פוליטי.
הנתבעים טוענים כי הפורום פועל כך שכל אחד משתמש בכישוריו כולל מקצועיותו על מנת לקדם את המטרות האידיאולוגיות המשותפות של העמותה, כל נתבע במקרה דנן תרם מהידע ותחומי העיסוק שלו, והואיל והתובע עורך דין הוא תרם את כישוריו המשפטיים. אם כן, כל אחד מהצדדים תרם לעמותה על פי תחומו וכישרונותיו.
לטענת הנתבעים, במסגרת זאת, ומתוך התנדבות מלאה וללא הבטחה לתמורה, בוודאי לא שכ"ט מה שהיה ברור לצדדים כולם כי אין ביכולתם לשלם סכום שכזה, ומאחר שמסגרת פעילותם הפוליטית הינה התנדבותית, ברוח הדברים הללו רשם התובע את העמותה כאמור.
בהתאם, על אף שהתובע עו"ד הוא לא החתים את הנתבעים על כל הסכם והסיבה לכך פשוטה שכן לא הוסכם דבר בעניין תשלום שכר טרחה. לא בכדי שהתביעה דנן אינה חוזית אלא לפי חוק עשיית עושר.
התובע מצהיר כי הוא בחר לפרוש מהעמותה כלומר הוא שבחר לוותר על חלקו בעמותה.
כן מפנים הנתבעים להוראות סע' 9 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 הקובע כי עו"ד אינו רשאי לקבל גמול שע"ט שאינו כסף. בהתאם לכך, מלכתחילה לא יכול היה התובע לדרוש גמול לשכ"ט בדמות של שותפות או בעמותה ומרגע שהוא ויתר על כך באופן מפורש למן ההתחלה, הרי שהוא ויתר על הזכות לקבל שכ"ט גם לעת פרישה מהעמותה.
הנתבעים טוענים גם כי בהתאם להוראות סע' 21 לכללי האתיקה הרי שעו"ד אינו יכול לעשות שימוש במידע שקיבל מלקוח בעת מילוי תפקידו ולכן ככל שהנתבעים לקוחותיו, אסור היה עליו לעשות שימוש במידע שקיבל מהם ע"מ לפתוח עמותה מתחרה, והפועל היוצא מכך הוא שהנתבעים אינם לקוחותיו של התובע ואינם מחויבים לשלם שכר טרחתו.
הנתבעים מבקשים אפוא לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות לטובתם.
דיון והכרעה:
ראשית כל, התביעה הוגשה נגד חברי העמותה עצמם ולא נגד העמותה בעוד היריבות המשפטית צריכה להתברר מולה, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.
גם לגופם של דברים הנני מוצאת לדחות את התביעה. הסיבה בשלה הגיש התובע את התובענה הינה דרישה לתשלום שכר טרחת עו"ד בדיעבד, נוכח פעולות משפטיות אשר ביצע לצורך הקמת העמותה בעת שהיה ברור שהוא חבר בה.
התובע טוען כי השקיע מהידע המקצועי שלו ומזמנו לצורך הקמת העמותה ואלמלא היה עו"ד במקצועו היו נדרשים מקימי העמותה להסתייע בעו"ד לשם הקמתה ורישומה כחוק, תוך שהם משלמים לו שכר טרחתו.
כן טוען התובע כי משעה שאינו חלק מהעמותה, הרי שהוא הותיר בידי הנתבעים רכוש משותף בעוד שהתובע הוא היחיד שיש לו זכות קניינית בה, אלא שהתנהלות הנתבעים הביאה למצב בו הרכוש נותר בידם בלבד.
כאמור בכתב התביעה, התובע עותר לתשלום מכוח דיני עשיית עושר משום שהצדדים לא ערכו הסכם בכתב לעניין תשלום שכ"ט במידה שיפרוש מהעמותה ומלכתחילה לא נדרשו לו, שכן לא צפו פרישתו של התובע ממנה.
בנידוננו, סבורתני כי מאחר שמדובר בדרישה לתשלום שכ"ט עו"ד, מלכתחילה נכון היה להביא בחשבון אפשרות של יציאה מהעמותה וקביעת הוראות בעניין שכר טרחתו. ואולם, כפי הנראה הצדדים לא נדרשו לעניין שכן לא העלו בדעתם כי יבוא יום והתובע יעתור לתשלום שכ"ט, שאם כן, היו מסדירים הדברים בכתב.
על כן אדרש לטענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי כספי מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן אין חולק כי הוא השקיע עמל וזמן בהקמת העמותה, אשר היום הוא מוכן להותירה בידי הנתבעים.
סע' 1 לחוק עשיית עושר קובע: "1.(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
לפניי השאלה האם הקמת העמותה באמצעות כליו המשפטיים / מקצועיים של התובע יש בה משום קבלת זכות שלא על-פי דין בידי הנתבעים, משעה שהתובע אינו חבר העמותה עוד.
בהוראת החוק 3 יסודות – א – התעשרות: גידול בכמות נכסיו של הזוכה לרבות אפשרות להתעשרות עתידית, ב- שלא על פי זכות שבדין קרי – שלא מכוח דין, חוק או חוזה, ג- על חשבון המזכה – ההתעשרות של הזוכה מנעה התעשרות של המזכה.
המקרה דנן אינו נכנס בגדר היסודות שנקבעו בחוק. ראשית כל, אינני סבורה כי מסת נכסי הנתבעים – למעשה כאמור מדובר על נכסי העמותה ולא הנתבעים באופן ישיר – גדלה. גם האפשרות של התעשרות עתידית אינה באה על חשבון התובע שכן בבואו להקים את העמותה, יתכן כי הובאו בחשבון רווחים או "התעשרות". ממילא עילת התביעה נובעת מהשקעתו שבעבר ולא מראייה צופת פני עתיד. בהתאם, ככל שסבור התובע כי עצם הקמת העמותה לתועלתם של הנתבעים או שלה עצמה, יש בה משום התעשרות, היה עליו לצפות שינויים עתידיים ולשקול אפשרות להבטיח תשלום שכר טרחתו בעת פרישה.
שנית, אינני סבורה גם כי נכון לומר שהשירות שהעניק התובע לטובת הקמת העמותה ניתן לנתבעים (כאמור לא להם עצמם אלא לעמותה) שלא לפי דין. התובע מבחירתו "תרם" לטובת הקמת העמותה לפי הידע שלו ואמור היה להביא בחשבון יציאה מהעמותה ואז להבטיח שכרו מראש. אינני סבורה גם כי ניתן לטעון באופן רטרואקטיבי כי התובע זכאי לתשלום מן הטעם שהשירות ניתן שלא לפי דין.
באשר ליסוד השלישי – יתכן כי בדיעבד נגרם לתובע חסרון כיס. לבטח אם לא היה חבר העמותה אלא מעניק שירות משפטי להקמתה היה גובה שכר טרחתו. משעה שהתובע היה חלק מהעמותה ובחר להפסיק חברותו, יהיו הסיבות אשר יהיו, סבורתני כי הוא אינו זכאי לתשלום למפרע. לצורך העניין, הנתבע 2 טען כי הוא השקיע בעיצוב עלוני פרסום וכד' בהיותו גרפיקאי. לשיטת התובע, ככל שהנתבע 2 יפרוש מהעומתה, הוא יהיה זכאי לתשלום בדיעבד, ויוכל להיפרע גם ממנו.
דומני כי בשלב זה הדברים מדברים בעד עצמם, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
נוסף על כך, מטענות הצדדים עולה כי העמותה הוקמה בהמלצת התובע, וכי הנתבעים מתקשים בניהולה ללא סיוע שלו, וזו הסיבה שאף לא הייתה בה פעילות כספית במשך תקופה, כך שוודאי הנתבעים לא יצאו נשכרים מעצם עזיבת התובע את העמותה.
מטענות הנתבעים עולה כי אף לתובע צמחו טובות הנאה מהקמת העמותה שכן הוא עשה שימוש ברשימת אנשי הקשר של חברי הפורום. התובע לא הכחיש טענות אלו.
עוד, מטענות הצדדים כולם עולה כי התובע הקים עמותה אשר מתחרה במטרות העמותה של הנתבעים. התובע לא הכחיש טענות אלו ומהכתוב בכתב תביעתו נראה כי הוא מאשר את הדברים.
אם כן, ומשעה שאף התובע השיא טובות הנאה מחברותו בעמותה, והוא עזב את העמותה מיוזמתו, וביקש להוציא את הנתבעים 1 ו-2 מחלקם בעמותה, אין הוא זכאי לתשלום.
נוכח האמור מצאתי לדחות את התביעה.
סוף דבר-
התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 500 ₪ לכל אחד.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.
ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ג, 15 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
